חופי קרואטיה מצדיקים את המוניטין המצוין שיצא להם: יותר מאלף קילומטרים של חופים נקיים, יפים ומזמינים הפכו את קרואטיה לאחד היעדים המבוקשים ביותר בקרב תיירי הקיץ באירופה. בין דוברובניק בקצה הדרומי של החוף הקרואטי ובין פולה בקצהו הצפוני, יש ערים עתיקות, כפרים, איים ירוקים ובעיקר חופים שכדאי לבקר בהם.

אלא שעבור תיירים מישראל, בייחוד אם הם בטיול משפחתי, הקסם הגדול ביותר טמון דווקא בשתי שמורות טבע שנמצאות בפנים הארץ, ולא על קו החוף. שני הפארקים הללו מאפשרים לבאים מארץ יבשה על גבול המדבר לפגוש נופי טבע ירוקים מאוד, בלב סביבה שופעת מים, אגמים, מפלים, פרחים, דגים ועצים רחבי נוף. בשניהם אפשר לערוך טיול משפחתי קל ונוח עם ילדים. 

סרטון המראה את נפלאותיה של שמורת קרקה

שמורת אגמי פליטוויצה (Plitvice) זכתה להכרה בינלאומית והיא נכללת ברשימת אונסק"ו לאתרי טבע שהם מורשת עולמית. שמורת קרקה (Krka), אותה נוטים לעיתים קרובות לכנות "פליטוויצה הקטנה", ידועה פחות, מתויירת פחות וראויה להרבה תשומת לב. לכל אחד מן הפארקים האלה כדאי להקדיש יום שלם. בקרקה, ששטחה קטן יותר, אפשר להסתפק גם בחצי יום, אם כי לא קל לעזוב מקום כזה אחרי כמה שעות. 

למרות הנטייה הטבעית לאיפוק ולשיקול דעת, כדאי במקרה זה לומר דברים ברורים – שתי השמורות האלה פשוט מדהימות ביופין ואין טעם למהר דווקא כאשר מגיעים לאחד מאתרי הטבע היפים באירופה. כדאי מאוד להצטייד באוכל ובשתייה, שיאפשרו שהות ממושכת יותר ועריכת פיקניק בחיק הטבע.

אגמים בשמורת פליטויצה מוקפים ביערות

שמורת פליטוויצה: אגמים, מפלים ויערות
רוב המתכננים מסלול נסיעה בקרואטיה נוסעים מדוברובניק צפונה לזאגרב הבירה, או בכיוון ההפוך. אם נוסעים מזאגרב על כביש מס' 1לכיוון דרום, חולפים על פני העיר קארלובאץ' וממשיכים דרומה לכיוון ספליט עוד כשמונים קילומטרים, מגיעים לפליטוויצה. על פני רצועה שאורכה שמונה קילומטרים פזורים כאן 16 אגמים מוקפים ביערות. לפארק יש שתי כניסות, הראשונה, הצפונית יותר, נמצאת בחלקו הנמוך של הפארק. זו הסיבה לכך שכדאי להמשיך ולנסוע שני קילומטרים וחצי דרומה, עד כניסה מס' 2. במגרש החניה שלה משאירים את המכונית, רוכשים כרטיס כניסה וצועדים ללב היער הירוק.

יש בפליטוויצה שני מסלולי הליכה מסודרים ומסומנים. הקצר יותר נמשך בין שלוש לארבע שעות והארוך חמש עד שש שעות. שניהם לא קשים, ואם נכנסים בכניסה 2 יש יתרון נוסף – אוטובוס מיוחד מעלה את המבקרים (ללא תוספת במחיר) עד לאגם הגבוה ביותר. מנקודה זו ייעשה כל מסלול ההליכה בירידה מתונה. רובו צעידה בצל העצים, בשביל נוח, בין אגמים למפלי מים. פחות מבקרים מגיעים לאגמים העליונים ולמרות שאסור לרדת כאן מן השבילים המסומנים קל מאוד להישאר לבד, לשבת על ספסל או בצד השביל וליהנות מפכפוך המים שעוטף אותך.

ההליכה בשמורת פליטוויצה נעשית על גשרי עץ, דבר התורם אף הוא לאווירה המיוחדת 

הזיכרון החי ביותר מפליטוויצה הוא צבע המים. מדובר בגוון עז במיוחד של טורקיז, שמבנה הפארק מאפשר לבחון כמעט מכל זווית אפשרית. מסלול ההליכה חולף על גשרי עץ שחוצים את הערוצים, עולה לגובה כמה עשרות מטרים מעל האגמים וחוזר ויורד עד לגובה פני המים. שלטי עץ קטנים הפזורים בפארק ועליהם שרטוטים שמבהירים לצועד בדיוק באיזו מן המדרגות של 16 האגמים הוא נמצא. 

בערך במחצית המסלול הארוך, לאחר כשלוש שעות, מגיעים לתחנת מעבורת על גדת אחד האגמים. מכאן (גם זה כלול במחיר הכניסה) שטים לגדה השנייה כדי להמשיך במסלול המקיף. בתחנה אליה מגיעה הסירה יש מסעדה קטנה, חנות מזכרות ובית קפה נעים מאוד. מקהלה דתית שרה במהלך ההפסקה שעשינו כאן המנונים מחממי לב (קיווינו שהשירה הזו תעזור לעצור את הגשם שהחל לרדת, אבל לשרים היו ודאי מטרות חשובות יותר. הגשם המשיך וגם אנחנו, רטובים לחלוטין). 

חלקו המרשים והדרמטי ביותר של הפארק נמצא באזור הנמוך ביותר. זו אחת הסיבות מדוע כדאי להעדיף את הכניסה הגבוהה, כדי להגיע אל המראות היפים ביותר דווקא בסוף. הממהרים או המתקשים בהליכה מוטב שיתרכזו בחלק הנמוך, הצפוני ביותר.

שמורת קרקה. ההליכה בשמורה קצרה יותר מזו שבשמורת פליטוויצה והמפלים נופלים בשצף רב יותר

קרקה: מפלים חוצים קניון עמוק
שמורת קרקה, על שמו של נהר בשם זה, נמצאת כ-150 קילומטרים דרומה מפליטוויצה. העיר הגדולה הקרובה ביותר היא שיבניק, על שפך הנהר לים האדריאטי, והכניסה לפארק נעשית דרך הכפר סקארדין (SKARDIN), שניים עשר קילומטר צפונה משיבניק. השמורה כוללת את קטע עמק הנהר בין העיירה קנין (KNIN) לסקארדין, אבל החלק הפתוח למבקרים נמצא סמוך לסקארדין. כחלק מן המאמץ לשמירת הטבע מחנים את המכוניות בכפר ושטים אל פתח השמורה בסירה. השיט במעלה הנהר נמשך כרבע שעה. האוהבים לצעוד יכולים לוותר עליו וללכת לאורך גדת הנהר, עד לפתח השמורה. מחיר הכניסה לשמורה כולל את השיט בסירה. 

מסלול ההליכה בקרקה קצר הרבה יותר מזה שבפליטוויצה ואופי המראות שונה לחלוטין. שצף המים כאן עז הרבה יותר, המפלים החוצים קניון עמוק מרשימים מאוד ויוצרים בריכות שצמחייה עבותה סוגרת עליהן מכל צד. שבילי ההליכה נסללו כאן על גדת הנהר, ועל גשרוני עץ שחוצים את הערוץ כמה פעמים. זרם המים מתפצל לשלוחות שונות, שיוצרות מפלים קטנים ובריכות יפהפיות.

נהר קרקה. הפלגה בנהר מביאה למפלי רושקי סלאפובי

לנוסעים בחברת ילדים או מבוגרים שמתקשים בהליכה ארוכה מוטב להגיע דווקא לקרקה ולא לפליטוויצה. למרות הנטייה של כל ספרי ההדרכה להשוות בין שני הפארקים, הנוף והאופי המקומי שונה. בקרקה יש תחושה של ריכוז גדול ועוצמת מים חזקה מאוד על פני שטח קטן. בפליטוויצה המרחבים מרשימים יותר. הבדל נוסף טמון בכך שבקרקה, אחרי הליכה שנמשכת כשעה, מגיעים בלב השמורה לכפר קטן. פעם גרו כאן תושבים. כיום מתוחזק הכפר בידי שלטונות השמורה שעובדיה, בלבוש מסורתי, מפעילים את המקום ומשחזרים את האומנויות המסורתיות, מפעילים את טחנת הקמח, יוצרים כלים חקלאיים, מנגנים בכלים עתיקים ומוכרים קפה ומזכרות. אפשרות נוספת להפסקת קפה לא רחוק מן המים הזורמים היא בכניסה לשמורה, מיד לאחר שחולפים על פני קופת הכרטיסים. 

מלבד פרק הביקור בכפר המשוחזר קל מאוד להתעלם מנוכחות אנושית בקרקה. השבילים הצרים מתפצלים לכל עבר והתחושה היא שאפשר, די בקלות, ללכת כאן לאיבוד. מספר המבקרים כאן מצומצם באופן משמעותי לעומת האוטובוסים הנוהרים לפליטוויצה המפורסמת. מי שזמנו בידו יכול להמשיך ולשוט בסירה נוספת, המפליגה כעשרה קילומטרים במעלה הנהר והשמורה למפלי רושקי סלאפובי (ROSKI SLAPOVI). הסירות עוצרות בדרך ליד אי קטן בלב הנהר עליו ניצב מנזר פרנציסקני עתיק.

לקריאה נוספת:

קרואטיה – שלושה מסלולים מומלצים הטיסות לקרואטיה מכתיבות כמה אפשרויות לתכנון הביקור במדינה. בין אם אתם נוחתים באופאטיה, דוברובניק או זגרב, תמצאו כאן הצעה למסלול שמתאים לכם

הפוסט קרואטיה: קפיצה לגן עדן הופיע ראשון במסע אחר

כך דמיינתי את גן העדן: הכל ירוק, האוויר צלול וזך, אגמים בגוונים של כחול, תכלת וירוק, שלא האמנתי שקיימים במציאות, יערות אינסופיים, וברקע מתנגן לו פסקול של פכפוכי מים רכים וציוצי ציפורים. גן עדן – או במילים אחרות: הפארק הלאומי אגמי פליטביצה (Nacionalni Park Plitvicka Jezera). הגעתם לאתר המושך אליו כמיליון מבקרים בשנה.

הפארק הלאומי אגמי פליטביצה, ממוקם בין הערים זגרב וזאדאר. כל אוטובוס הנוסע לזאדאר עוצר גם כאן. בנסיעה במכונית פרטית, אחרי שעתיים, כ-140 קילומטר דרומית לזגרב (אוטוסטראדה D1), אפשר להיבלע באחת משמורות הטבע הקסומות של אירופה. ב-1949 הפך האזור לפארק לאומי, וב-1979 הכריז עליו ארגון אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית.

סלמנדרה, אחד מבעלי החיים הנמצאים בפארק

הפארק משתרע על פני 294,462 דונם, ובהם 220,000 דונם של יער, 2,170 דונם של אגמים ו-72,030 דונם של כרי דשא ומרעה. הוא שוכן בעמק המתחפר בין הרים (גובהם מגיע עד 1,700 מטר מעל פני הים) ויש בו נחלים ו-16 אגמים, שכל אחד מהם נמצא במפלס אחר, ונשפך במפלים אל רעהו. המים באגמים צלולים, והצמחייה וההרים שמסביב משתקפים בהם בקלות. יש כאן 96 מפלים שמימיהם זורמים ברעש, עטויי קצף, היישר למערכת האגמים, ויש גם מרבדי דשא וצמחיית יער – והכל שטוף באור מופלא.

קשה להאמין שיריית הפתיחה למלחמת העצמאות של קרואטיה נורתה דווקא בגן העדן הזה. ב-31 במרץ 1991 השתלטו מורדים סרביים על המשרדים של הנהלת הפארק הלאומי, וכך החלה המלחמה. רק באוגוסט 1995 הצליח צבא קרואטיה לכבוש מחדש את הפארק, שערכי הטבע שבו לא נפגעו כמעט כלל, אבל בתי המלון והמתקנים שבו נהרסו עד היסוד. כיום, בתום תהליך שיקום ממושך, לרשות המבקרים במקום עומדת – או ליתר דיוק תלויה – רשת של גשרי עץ, בתי מלון, מסעדות ואתרי קמפינג.

על אף שתיירים רבים פוקדים את הפארק, תמיד תוכלו להרגיש בו כאילו אתם לבד. הפארק הלאומי פליטביצה הוא דוגמה לשילוב אופטימלי בין פיתוח תיירותי לבין שמירת טבע קפדנית. כך, למשל, בתי המלון שהוקמו כאן, המסעדות והשבילים – כולם משתלבים בנוף.

בשעות היום אפשר לטייל בפארק בקרוניותֿ

אסור לחרות לבבות
בתהליכים קרסטיים (המתרחשים באזורים בעלי מבנה גיאולוגי גירי), שנמשכו עשרות אלפי שנים, המסו המים שזרמו בפליטביצה סלעים. המינרלים שהומסו – סידן ומגנזיום קרבונט, שמקורם בסלעי הגיר והדולומיט – שקעו במעברים שבין האגמים, ויצרו, יחד עם אצות, סלע גירי נקבובי, המכונה "טרוורטין". כאשר חומר זה משתקע ומצטבר, הוא יוצר מחיצות גיריות במפלים ומעין סכרים בנחלים. לאמיתו של דבר, שני תהליכים מנוגדים מתרחשים כאן בעת ובעונה אחת: הצטברות הטרוורטין יוצרת מחיצות גיריות חדשות, ואילו זרם המים הורס מחיצות ישנות.

שני התהליכים נמשכים גם כיום, ויתרחשו גם בעתיד, בתנאי שהתנאים האקולוגיים במקום לא יופרעו. בשל תהליכים אלה, בפארק הלאומי אגמי פליטביצה יש שכבה גירית לבנה, המכסה את כל העצמים הנופלים למים (סלעים, ענפי עצים וכדומה), גורמת להתאבנותם ומוסיפה יופי יוצא דופן לנוף.

מתחת למפלים יש כמה מערות קדומות, ובהן התגלו שרידים פרה-היסטוריים ועקבות של בעלי חיים שנכחדו. אבל לא רק נוף קדומים ושרידים של יצורים מהעבר יש כאן, אלא גם מגוון בעלי חיים, ובהם כ-120 מיני עופות, איילים, דובים, זאבים, חזירי בר, חתולי בר, סלמנדרות, דגי שמך (פורלים) ודגים אחרים.

כמובן, הציד והדיג אסורים לחלוטין בשטח הפארק. אבל לא רק אלה אסורים: רשימת הפעילויות האסורות בתחומי הפארק, המפורטת על גבי כרטיס הכניסה לאתר, ארוכה. בפליטביצה אסור לערוך קומזיצים, אסור לקטוף פרחים, אסור לחרות לבבות וכיתובים על גזעי העצים, אסור לשבור נטיפים במערות, אסור לשחותף אסור להפעיל מקלטי רדיו-טייפ, אסור לשחרר כלבים מרצועותיהם, ועוד. חוץ מאשר לסייר במקום, מותר רק לצפות בחיים שמסביב באמצעות משקפת.

למרות מספר התיירים הרב, מרגישים כאן לבד

מסלול ההליכה הקצר מתחיל בכניסה הראשונה, המובילה לאגמים התחתונים (Donja Jezera). המסלול הבינוני משלב הליכה של עד חמש שעות עם שיט ונסיעה ברכבת. גם הוא מתחיל בכניסה הראשונה (מכיוון זגרב), אבל אפשר להתחיל אותו גם בכניסה השנייה (מכיוון זאדאר). המסלול הארוך ביותר (עד שמונה שעות הליכה) מתחיל בכניסה השנייה, המובילה לאגמים העליונים (Gornja Jezera). זהו מסלול רגלי העובר דרך יערות ולאורך מפלים יפהפיים, שגובהם מגיע לשבעים מטר, ומוביל אל אגמים המוקפים בהרים.

הפארק הלאומי אגמי פליטביצה פתוח בכל ימות השנה. מומלץ להצטייד מראש בנעלי הליכה ובבגדים המתאימים לטיול רגלי. הכניסה לכלי רכב ממונעים אסורה, אבל בתחומי האתר פועלות קרוניות חשמליות, החוצות את הפארק בשעות היום. אפשר גם לשוט במעבורות באגמים. מחיר הכניסה לפארק כולל את התשלום עבור השימוש במעבורות ובקרוניות. אפשר לטייל בפארק בסיור מאורגן, או באופן עצמאי.

אם הגעתם לפליטביצה, כדאי לכם להמשיך לזאדאר שעל שפת הים, ולבקר באתרים הרבים שבדרך. נוסעים מפליטביצה בכיוון צפון-מערב, לסני (Senj), משם דרומה, לקרלובג (Karlobag). אפשר לנסוע לסני לאורך נהר קאצקה (Cacka), שבו אפשר לדוג דגי טרוטה. בדרך עוברים את אוטוצ'ץ' (Otocec), שממנה מוביל כביש ישירות לסני. אפשר גם לנסוע מפלטביצה בכיוון דרום-מערב, אל גוספיץ' (Gospic). בדרך תוכלו לעצור בכפר סמיליאן (Smiljan), מקום הולדתו של ניקולה טסלה (ראו מסגרת). מכאן הכביש עולה להר ולביט (Velebit) עד הר קובוס (Kobus; כאלף מטר מעל פני הים), ויורד מצידו השני של ההר, עד לקרלובג.

אם נוסעים מפלטביצה דרומה, דרך אודבינה (Udbina), מגיעים לגראצ'אץ' (Gračac), שבסביבתה כדאי לבקר במערות, שהיפה שבהן מערת צרובאצ'קה (Cerovacka Jama). משם נוסעים לאורך נהר זרמניה (Zrmanja), עד לעיר ההיסטורית אוברובאץ' (Obrovac). מצפון לאוברובאץ' נמצא פארק לאומי נוסף, הפארק הלאומי פאקלניצה (Paklenice), ובו קניון עמוק מוקף בצוקים בגובה 200 מטר, מערות ונוף פראי (הפארק נמצא במרחק 34 קילומטר מזאדאר).

הפוסט אגמי פליטביצה – שמורת הגן הקסום הופיע ראשון במסע אחר

7. פולה
העיר הגדולה ביותר בחבל איסטריה, חצי אי בצפון מערב קרואטיה. כדאי להגיע לפולה כדי לראות את האמפיתיאטרון הרומי הענק שממקום על גבעה בסמוך לכניסה לעיר, לא רחוק מהים.
בפולה יש שילוב בין ישן לחדש. העיר העתיקה מלאה במבנים היסטוריים ומהווה מרכז לאירועי תרבות והעיר החדשה שוקקת חיים. בעבר התגורר בפולה הסופר האירי ג'יימס ג'ויס שעבד בה בתור מורה לאנגלית. היום אפשר עדיין לבקר בבית הספר בו לימד ולשתות קפה בבית הקפה בו נהג לשבת. בפולה אפשר ליהנות גם מחופי ים יפיפיים או לצאת לטיול ביערות המכסים את חצי האי.

8. זגרב
זגרב היא עיר הבירה של קרואטיה ויש בה אווירה ימי-ביניימית מיוחדת. בעיר העליונה כדאי לבקר בקתדרלה המרהיבה על שם הבתולה המבורכת מרי, שמגדליה מתנשאים לגובה והיא אחת הקתדרלות החשובות בקרואטיה. משם אפשר להמשיך לפארק ריבניאץ השליו או למדרחוב טקאלצ'יצ'בה בו מתקיים מדי יום שוק תוסס. סיור בעיר התחתונה, החדשה, יביא אותנו אל כמה מהמבנים המרהיבים בעיר שמשמשים כמקום משכנם של מוזיאונים ומוסדות תרבות אחרים כגון התיאטרון הלאומי.
אפשר גם לצאת אל מחוץ לעיר, לאזור שמצפון לה בו מתנשאים הרי האלפים. מדרונות ההרים משובצים בכפרים קטנים וציוריים, מצודות עתיקות, כנסיות, כרמים, מסעדות ויקבים בהם ניתן לטעום מהיין המקומי.

9. טרוגיר
טרוגיר הוכרזה כאתר שימור עולמי של אונסק"ו בשנת 1997. זוהי עיר-מוזיאון הממוקמת על אי קטן במרכז התעלה שבין היבשת לאי צ'יובו. המבנים היפים של טרוגיר הם מתקופת הזוהר שלה במאות ה-13 וה-15 כשהיתה תחת שלטון ונציה. כדאי לטייל בעיירה ברגל ובדרך לבקר במוזיאון העירוני ובכנסיית יוחנן המטביל.
בפינה הדרום מערבית של האי נמצאת מצודת קמרלנגו שנבנתה במאה ה-15 והיתה חלק מחומת העיר.
אתר אינטרנט

10. אופטייה
עיר נופש ותיקה השוכנת בפינה הצפון מזרחית של חצי האי איסטריה. טיסות שכר רבות נוחתות בעיר והיא מהווה בסיס יציאה מצוין לטיולים באזור. מכאן אפשר לצאת לטייל בחצי האי איסטריה, בשמורת אגמי פליטוויצה ובסלובניה השכנה. העיר נחשבה בתחילת המאה ה-20 לפנינת התיירות של חבל איסטריה. היום היא עדיין תיירותית מאוד אך איבדה מזוהרה. יש בה שפע של בתי מלון, מסעדות ואף קזינו. בתי העיר צבועים בצבעי פסטל רכים והטיילת שעל החוף עטורת דקלים.

הפוסט קרואטיה: אתרים שאסור להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר