על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את צירוף המילים "שווייץ" ו"חורף"? מן הסתם על שלג, שלג ועוד שלג. ואכן, שווייץ בחורף הופכת לממלכה קסומה, עם פסגות אלפיניות מכוסות בשכבה עבה של שלג. אבל דווקא בתקופה הכי קרה, שווייץ היא מקום תוסס וחם, עם קרנבלים וחגיגות מקומיות שלא נופלות ברמת השמחה והצבע מאלו שבמדינות טרופיות. הנה, על קצה המזלג, כמה סיבות להגיע לשווייץ דווקא בחורף ולאו דווקא לסקי:

סילבסטר קלאוזן באפנצל
קנטון אפנצל, בצפון-מזרח שווייץ סמוך למפגש הגבולות אוסטריה, גרמניה וליכטנשטיין, הוא פנינת טבע יפהפייה, שכמעט אינה מוכרת למטיילים הישראלים. יופיו הטבעי של האזור רב, עם עמקים ירוקים, הרים דרמטיים, נהרות, מפלים ואגמים וכן עיירות עתיקות וכפרים מסורתיים. הדבר המייחד את האזור הזה יותר מכל הוא השמירה העיקשת על מסורות עתיקות יומין.

הקלאוזרים בחגיגות סילבסטר קלאוזן באפנצל | צילומים: לשכת התיירות של אפנצל appenzellerland.ch ©

כאן עדיין חוגגים בכל אביב את עליית הפרות למרעה הגבוה ובכל סתיו את ירידתן בחזרה לעמקים, כשאת הפרות המקושטות בפרחים מלווים רועים בלבוש מסורתי, עם מכנסי עור, חולצות מעוטרות ועגילי זהב בצורת כלים חקלאיים. את אוויר הצלול ממלאים הצלילים הקסומים של שירת יודל – באפנצל פגשנו להקה של נערים צעירים המתאמנים מדי יום בהרמוניות המופלאות ובסלסולים המורכבים.

החשיבות שניתנת למנהגי העבר כל כך גדולה כאן, שאפילו החלטות פוליטיות חשובות עדיין עוברות בהנפת יד, כשכל הקהילה מתכנסת בכיכר הראשית של אפנצל, בירת הקנטון כדי להצביע. אין פלא, אם כן, שגם חגיגות סילבסטר בקנטון שומרות על מסורת בת מאות שנים ויש להן ייחוד משלהן.

קלאוזר צועד עם פעמוני ענק וכובע מעוטר על רקע התפאורה הטבעית המרהיבה

את החגיגות באפנצל מובילים גברים מחופשים המכונים קלאוזרים (Chläuse). יש שלושה סוגים של קלאוזרים: "מכוערים", "יפים" ו"אנשי יערות". "המכוערים" לובשים מסכות מפחידות וגלימות עשויות מעלים, קש וענפים ותפקידם להפחיד את השדים והרוחות הרעות כדי שלא ייכנסו לשנה החדשה, לא רק בעזרת המסכות המפחידות אלא גם בעזרת רשרוש הבגדים שהם לובשים. "אנשי היערות" לובשים אף הם תלבושות עשויות מחומרים טבעיים, אלא שבשונה מאלו של "המכוערים", הגלימות והכובעים שלהם עשויים ממקלעות מורכבות ועדינות של ענפים, זרדים ומחטי אורן, שתוכננו ונארגו בעמל רב. "היפים", התפתחות מאוחרת יותר, מתחילת המאה ה-19, נושאים על גבם ועל חזם פעמונים ענקיים או כמה פעמונים קטנים יותר המחוברים לחגורות עור, הם עוטים מסכות ועל ראשיהם הם חובשים כובעים עצומים המעוטרים בסצינות מיניאטוריות שקשורות לחיים באזור.

כובעי הקלאוזרים מעוטרים בסצינות מיניאטוריות הקשורות לאזור

הקלאוזרים הולכים בתהלוכות, כשקולות הפעמונים מתערבבים בצלילי יודל, וממלאים את האוויר ואת לבבות הצופים בתחושת התרוממות. אכן, דרך יוצאת דופן לקבל את פני השנה החדשה.

מתי? 31 בדצמבר ו-13 בינואר (במאות קודמות חגיגות הסילבסטר קלאוזן התקיימו ב-13 בינואר, וכמי ששומרים על המסורת, גם כיום מתקיימות תהלוכות בתאריך הזה, בנוסף לאלו של סוף השנה האזרחית).

סרטון המראה את התהלוכה יוצאת הדופן של הקלאוזרים:

בהמשך החורף, בחודש פברואר או מרץ (התאריך המדויק תלוי במניין הימים עד צום הלנט הנוצרי, תקופה שבמהלכה מתנזרים הקתולים מאכילת בשר), מתקיימים ברחבי שווייץ קרנבלים נפלאים, שבהם משילים התושבים את הדימוי המעונב והמכופתר ויוצאים לחגוג ברחובות. הקרנבלים הללו, שנקראים פאסנאכט (Fasnacht, "ליל הצום" בגרמנית) הם חגיגות מהסוג שמצפים לפגוש במדינות חמות, והם מהווים הוכחה נחרצת לכך שהשוויצרים יודעים לחגוג כמו שצריך – עם תהלוכות, תחפושות, מוזיקה מהפנט והרבה אלכוהול.

הנה שלושה קרנבלים המתקיימים פחות או יותר באותו זמן בערים שהמרחק ביניהן אינו רב, כך שאפשר בהחלט כדאי לקפוץ לשלושתם במהלך הטיול באזור:

זה לא קרנבל המסכות של ונציה, זוהי תחפושת בקרנבל ברן | צילום: ALwinDigital

הקרנבל בברן
ברן (Bern), בירת שווייץ, מוכרת פחות למטיילים מערים כמו ציריך, לוצרן או ז'נבה, והקרנבל המתקיים בה מדי חורף, בסוף פברואר או תחילת מרץ, מהווה הזדמנות מצוינת להכיר את העיר היפה הזאת. גיבור הפאסנאכט של ברן הוא הדוב, סמלה של העיר. החגיגות נפתחות ביום חמישי בערב – כשאת פתיחת הקרנבל מבשרים קולות תיפוף רמים. המוני אנשים עוטים מסכות ממלאים את הרובע העתיק וגודשים את בתי הקפה והברים. במשך שלושה ימיםכולם חוגגים, שותים, מאזינים ללהקות הצועדות ברחובות ומנגנות בתופים ובחלילים ומנסים לפגוש את דמותו של הדוב, המשוטטת ברחבי העיר.
מתי? 4-2 במרץ 2017

מפגש עם הדוב, סמלה של העיר ברן וגיבור הקרנבל המקומי | צילום: Jungle-Jill

הקרנבל בבייל
בייל, או בשמה הרשמי בייל/ביין (Biel/Bienne), נמצאת על הגבול בין החלק הדובר גרמנית בשווייץ לחלק דובר הצרפתית, וכיאה למיקומה זוהי עיר רב תרבותית ורב לשונית (מכאן גם השם הכפול, בגרמנית ובצרפתית). העיר שוכנת למרגלות הרי יורה, על גדות אגם ביל בקנטון ברן, מה שהופך את הנסיעה מהקרנבל של ברן לזה של בייל לקלה ונוחה.

הקרנבל של בייל מתחיל בעיר העתיקה, עם תזמורות של כלי נשיפה המתחרות זו בזו מי תגבור על חברתה בעוצמת הנגינה ובתאורת הפנסים המלווה אותה. לאחר מכן, מכתירים את נסיך הקרנבל וראש העיר מעניק לו את מפתחות העיר למשך חמשת ימי הקרנבל. החגיגות נמשכות בהופעות מוזיקליות ובביקורים במסעדות ובאוהלים מקושטים שהוקמו במיוחד לכבוד הקרנבל.
מתי? 5-1 במרץ 2017

נגן כלי נשיפה בקרנבל של בייל | צילום: Jean-Daniel Echenard

הקרנבל של באזל
אם תכננתם להשלים שעות שינה במהלך הביקור בבאזל, כדאי שתשנו את התוכניות. הקרנבל התוסס והגדול מתחיל בדיוק בשעה 4:00 לפנות בוקר, הרבה לפני הזריחה. בשעה הזאת כל האורות בעיר, כולל פנסי הרחוב, נכבים בבת אחת והרחובות מוארים באורם של המוני פנסים צבעוניים – חלקם ענקיים ונישאים על ידי כמה אנשים, אחרים הם פנסי ראש שהצועדים חובשים על ראשיהם. תהלוכת הפתיחה, Morgenstreich כפי שהיא נקראת, מלווה בנגינת תופים וחלילי פיקולו, שסוחפת את תושבי העיר והמבקרים בה ומסמנת את תחילתן של החגיגות. במהלך ימי הקרנבל נערכות תהלוכות צבעוניות המלוות בנגינת כלי נשיפה ותופים, בתי הקפה והמסעדות מלאים בחוגגים, האלכוהול נשפך כמו מים והשמחה רבה.
מתי? 8-6 במרץ 2017

תהלוכה לאורך נהר הריין החוצה את באזל | צילום: swiss-image.ch/Christof Sonderegger

על קרנבלי חורף בערים נוספות בשווייץ תוכלו לקרוא בכתבה הבאה >>

הפוסט חורף חם בשווייץ הקרה הופיע ראשון במסע אחר

חגיגות לכבודו של האביב נפוצות במקומות רבים בעולם, אבל בוולנסיה (Valencia) שבדרום ספרד מקבלים את בואו של האביב בדרך סוערת במיוחד. יותר משני מיליון איש נוהרים לעיר בכל שנה בחודש מרץ כדי להשתתף בחגיגות האש, Fallas. במשך חמישה ימים וחמישה לילות שכונותיה השלוות של העיר הנעימה הזאת מתמלאות בקולות נפץ, זיקוקי דינור, מדורות ותמרות עשן. 

גולת הכותרת של האירוע היא תהלוכת הדמויות המאפשרת חופש ביטוי וסאטירה חברתית אכזרית, אך עם זאת מופלאה. מדובר בתהלוכה ססגונית של כ-350 דמויות ענק מעיסת נייר (Ninots), שמעוצבות על ידי התושבים בדמותם של פוליטיקאים, שחקני קולנוע, לוחמי פרים ואישים מפורסמים. רגע השיא המרגש ביותר הוא בלילה האחרון, ליל האש (La Nit del Foc), כאשר ממלאים את הדמויות בזיקוקים, מציתים גפרור ומעלים אותן בלהבות אשר בוערות כל הלילה.

כיכר ברובע העתיק של ולנסיה. לצד הבניינים ההיסטוריים, העיר מציעה חופים נפלאים וחיי לילה תוססים

שיא נוסף במסגרת החגיגות הוא ה-Mascleta, מופע יומי ומחריש אוזניים המתקיים בכיכר איונטאמיינטו (Plaza Ayuntamiento) המרכזית, ואשר כולל זיקוקי דינור, נפצים, רקטות ושלל פיצוצים מכל הסוגים. בכל יום בשעה 14:00 המופע מתקיים בשכונה אחרת, כשהמטרה הנכספת היא פרס המופע המרשים והמרעיש ביותר… בנוסף לכל אלו, מתקיימים במהלך החגיגות עשרות אירועים, כגון מסיבות רחוב, תהלוכות, מופעי מוזיקה תחת כיפת השמיים, מלחמות שוורים ועוד.

בחגיגות האביב אפשר לראות ברחבי העיר בובות משעשעות המייצגות פוליטיקאים, שחקנים וידוענים 

איך הכל התחיל?
כבר במאה ה-18 היתה נהוגה מסורת הכנת הדמויות, כחלק מחגיגות יומו של ג'וזף הקדוש, פטרונה של ולנסיה, אשר מתקיים בחודש מרץ. יום לפני החגיגות היו נוהגים לתלות ממרפסות הבתים בובות סמרטוטים אשר סימלו אירוע או דמות הראויה ללעג. במהלך היום אספו הילדים והצעירים את הבובות, ובשעות הערב העלו אותן באש. למחרת בבוקר, ביום החג עצמו, הלכו כולם לכנסיות להתפלל למען הקדוש. במהלך השנים השתכללו הדמויות וכדי שכולם יוכלו לצפות בשריפתן, הוחלט כי ממדיהן יוגדלו עד כי הן הפכו ענקיות ובמקום להיות תלויות ממרפסות הבתים הן משתתפות בתהלוכות בעיר.  

נשים מקומיות בתלבושות מסורתיות במהלך תהלוכה בחגיגות האש 

מה עוד עושים בוולנסיה? 
ולנסיה, העיר השלישית בגודלה בספרד (אחרי מדריד וברצלונה), שוכנת לחוף הים התיכון ויש בה שפע של אפשרויות בילוי ואטרקציות לכל סוגי המטיילים והנופשים. החופים של ולנסיה הם מקום נהדר לבלות בו בימים שטופי שמש, עיר האומנויות והמדע מספקת שעות של עניין לכל המשפחה, חובבי כדורגל לא ירצו להחמיץ משחק של Valencia Club de Fútbol, הקבוצה העירונית שנמצאת בליגה הראשונה. מעבר לכל אלה, נעים לשוטט בכיכרות היפות, ללגום קפה בבית קפה מקומי ולהביט בעוברים והשבים, אוהבי האמנות ימצאו בעיר מוזיאונים מרתקים וחובבי השופינג יגלו שלל שווקים ומרכזי קניות מצוינים. ובלילה? גם אז לא תשתעממו לרגע, שכן חיי הלילה של ולנסיה סוערים ותוססים.

מבט מלמעלה על ולנסיה השוכנת לחוף הים התיכון 

בין המקומות שלא כדאי להחמיץ: רובע דל כרמן העתיק (Barrio del Carmen), המוזיאון לאמנויות היפות שבגני ריאל (Jardines del Real), קתדרלת פוארטה דל פאלאו (Puerta del Palau). מומלץ גם לנסוע צפונה מעיר לכיוון קוסטה דל אזאהאר, אזור של אתרי נופש שלווים והעיירה העתיקה סאגונטו. 

איך מגיעים?
בעבר היה צריך לטוס למדריד או לברצלונה ומשם להמשיך ברכב או ברכבת לוולנסיה, באביב 2016 נפתח קו טיסות ישירות בין ישראל לוולנסיה. הטיסה, האורכת כארבע שעות וחצי, הופכת את הביקור בעיר לפשוט וקל במיוחד.

עיר האמנויות והמדע, קומפלקס מרתק של מוזיאונים והיכלי תרבות

איפה לנים ומה אוכלים? 
בוולנסיה יש מבחר גדול של אפשרויות לינה, מפנסיונים משפחתיים נעימים ועד מלונות חמישה כוכבים מפוארים. אפשר בהחלט למצוא מלונות מצוינים של שלושה וארבעה כוכבים באזורים מרכזיים, ברמה טובה ובמחירים נוחים. ולגבי האוכל, כמו שיודע כל מי שטייל בספרד, הספרדים אוהבים לאכול והאוכל שלהם מתאים מאוד גם לחיך הישראלי. כיוון שוולנסיה שוכנת על חוף הים התיכון, דגים ומאכלי ים הם חלק מרכזי בתפריט המקומי. אחת הדרכים הטעימות לנסות את הדגה הטרייה היא במנת פאייה – תבשיל קדרה המבוסס על אורז, ירקות ותוספות שונות כמו מאכלי ים, דגים או בשר.  

הפוסט ולנסיה: מקבלים את פני האביב הופיע ראשון במסע אחר

יריית הפתיחה נשמעה בשעה חמש בבוקר בדיוק והוציאה את כולם לרחובות, כולל אותי, עטוף מכף רגל ועד ראש בבגדים חמים. במקרה הזה, "יריית פתיחה" זה לא סתם מטבע לשון, אלא ירייה של ממש שבישרה את פתיחת החגיגות: קרנבל לוצרן יוצא לדרך. הרגע הזה סימן את סיומן של הכנות שנמשכו חודשים ארוכים, במהלכם תושבי העיר השקיעו מאמצים, משאבים וזמן כדי להכין במו ידיהם תחפושות מושקעות במיוחד. משפחות שלמות עמלו על הכנת התחפושות, כאלה שיאפשרו להם להפוך לחלק מהתהלוכה הרשמית. והתוצאה נראתה במלוא הדרה ברחובות הקפואים בשעת בוקר מוקדמת, הרבה לפני שהשמש עלתה.

במשך חודשים ארוכים עומלים תושבי לוצרן על הכנת תחפושות ובובות ענק שייצעדו בקרבל | צילומים: אבישי פרחיה

חשוך, קר מאוד, אבל בהחלט לא שומם: מכל הכפרים והעיירות מסביב נוהרים המוני אנשים לקרנבל, תיירים כמעט לא נראים ברחובות לוצרן, מה שהופך את החגיגות לאותנטיות ומרתקות עוד יותר. מעניין במיוחד לראות את ההשקעה העצומה של כל המשתתפים, מבוגרים וילדים, הצועדים בתהלוכות והצופים בצדי הרחוב – כולם מחופשים בתחפושות ביתיות, לא כאלה שקונים בחנויות.  

שורשיו של הקרנבל של לוצרן מגיעים למאה ה-15, מאז הוא נחגג ברוב המולה ושמחה בעיצומו של החורף

הקרנבל של לוצרן (פאסנאכט, בגרמנית), נחגג בעיר מאז המאה ה-15 והוא מאפשר למבקרים הבאים מרחוק לראות זווית מסקרנת ולא שגרתית של העיר היפהפייה. הקרנבל מפורסם בתהלוכות הססגוניות שלו, במהלכן החוגגים המקומיים (תיירים יכולים לצפות בתהלוכות אך לא לצעוד בהן) הולכים ברחובות כשהם לובשים תחפושות צבעוניות ועוטים על פניהם מסכות גרוטסקיות. גם בובות ענק, שהתושבים עמלים על הכנתן במשך חודשים ארוכים, משתתפות בתהלוכות. התהלוכות מלוות במוזיקה מסורתית, שמנוגנת על ידי נגנים במסכות, בריקודים ובהרבה אלכוהול, שאף הוא תורם לאווירה המשוחררת.

הקרנבל של לוצרן. חגיגה אותנטית, לא מופע לתיירים

הקרנבל מתקיים לפני יום רביעי של האפר, אשר מסמל את תחילת צום הלנט בנצרות, במהלכו צריך להתנזר מבשר במשך ארבעים יום. רגע לפני הצום, השוויצרים מרשים לעצמם להשתחרר ולהתפרק בחגיגה משולחת רסן. עם זאת, אי אפשר להוציא את שווייץ מהשוויצרים, וגם בתוך הכאוס של הקרנבל אין אלימות והסדר נשמר באופן מעורר קנאה. הקרנבל נפתח ב"יום חמישי המלוכלך", עם הכרזתו של האיכר פריצי, בובה גדולה ונלעגת שהפכה לסמל הפסטיבל, על תחילת החגיגות. ביחד עם אשתו ובנו הוא יוצא בכרכרה, שאחריה שועטת תהלוכה גדולה עם המון בובות ענק, תחפושות ומסכות.

את התחפושות בקרנבל מכינים התושבים עצמם במהלך החודשים שקודמים לחגיגות

אחת מהאטרקציות הגדולות של הפסטיבל הן תזמורות ה-Guggenmusic, שחבריהן מחופשים ועוטים מסכות גרוטסקיות, ומנגנים בקולי קולות בכלי הקשה ונשיפה. מי שרגיל לסדר השוויצרי, יגלה שבפאסנאכט של לוצרן, בשונה מן הפאסנאכט של באזל, הלהקות לא תמיד מקפידות על הרמוניה, לא צועדות בסדר נוקשה ואף מתערבבות עם הקהל.

מתי? ב-2016 הקרנבל של לוצרן יתקיים בין 4 ל-9 בפברואר

ברחובות לוצרן צועדות להקות בתחפושות המנגנות בכלי הקשה ונשיפה 

הקרנבל הוא אחת הסיבות העיקריות להגיע ללוצרן דווקא בחורף, אבל האמת היא שללוצרן יש עוד המון מה להציע גם בעונה זו של השנה. זוהי עיר יפהפייה, עם רובע עתיק שגדוש בסמטאות צרות, כיכרות יפות, בתים עתיקים והרבה קסם. את העיר חוצה נהר הרוס ומעליו עובר גשר הקפלה, גשר עץ עתיק שמחבר בין שני חלקי העיר. בחורף, כשגגות העיר וההרים שמסביב מכוסות בשמיכה לבנה של שלג, המראה של העיר רומנטי במיוחד. לוצרן מציעה גם חיי תרבות עשירים, ויש בה מוזיאונים ומרכזי תרבות מצוינים. כל אלה, ביחד עם הקרנבל הפרוע, מספקים מספיק עניין לסופשבוע ארוך, מלא בחגיגות וריגושים.

בחורף, כשגגות לוצרן מכוסים בשמיכה לבנה של שלג, המראה של העיר רומנטי במיוחד | צילום: swiss tourism

אם כבר נמצאים בשווייץ, אסור להחמיץ את הטבע והנופים שמהווים את גולת הכותרת של הביקור במדינה. בקרבת לוצרן נמצא הר פילאטוס, שמתנשא לגובה 2,132 מטר. בחורף ניתן לעלות להר ברכבל, וליהנות מהנוף המרהיב שנשקף מראשו. על ההר יש מגוון גדול של אטרקציות ופעילויות, שמתאימות גם לחורף, כמו גלישה במזחלות, אופני שלג, מסלולי הליכה בשלג ועוד פעילויות שמעלות את האדרנלין. קצת יותר רחוק נמצאת העיירה אינטרלקן, שמוקפת בהרים ואגמים ומהווה בסיס מצוין לטיול באלפים השוויצרים. מאינטרלקן ניתן להעפיל ברכבת אל היונגפראו. ביונגפראו נמצאת תחנת הרכבת הגבוהה ביותר באירופה, היונגפראויוך, בגובה 3,454 מטר. הנסיעה ברכבת ליונגפראויוך היא אחת החוויות שאסור להחמיץ בשווייץ. בדרך נשקפים נופים נפלאים, ולמעלה יש מרפסת תצפית, מערת קרח והמון פעילויות בשלג.

לקריאה נוספת:

לוצרן בחורף: היפהפייה המתעוררת לוצרן, היפה בערי שוויץ, ראויה לביקור בכל ימות השנה, אבל בחורף היא נהנית מקסם מיוחד: ברחובות מתקיים קרנבל ססגוני, במסעדות אפשר להתחמם עם פונדו לוהט וההרים המושלגים שמסביב מבליטים את יופייה של העיר

הכותב היה אורח של חברת Swiss1 מבית גורדון טורס

הפוסט קרנבל לוצרן – חורף שוויצרי סוער הופיע ראשון במסע אחר

קרנבל המסכות של ונציה
כולם אוהבים להתחפש מפעם לפעם ולהתחבא מאחורי זהות חדשה. לנו יש את פורים, לאמריקאים יש את הלואין ולאיטלקים יש את קרנבל המסכות של ונציה. בכל חורף, למשך עשרה ימים בחודש פברואר (עשרת הימים שלפני הלנט), עוטה על עצמה ונציה תחפושות ומסכות בשלל צבעים וחוגגת את אחד הקרנבלים הגדולים בעולם. קרנבל המסכות התיאטרלי הוא סיבה טובה להגיע לאיטליה והמוני חוגגים מכל העולם מגיעים כדי לחוות את האווירה המשכרת של קרנבל אמיתי, המחייה את מסורת נשפי המסכות מהמאה ה-18.

החגיגות הצבעוניות כוללות מצעדים ותהלוכות עם שלל תלבושות ססגוניות, נשפי תחפושות מפוארים, מופעים, מוזיקה, חגיגות לאורך התעלות ובכיכרות העיר וכמובן – המון מסכות.

זוג מחופש בקרנבל המסכות בוונציה. מטיילים מכל העולם מגיעים כדי להשתתף בקרנבל הייחודי הזה

איך הכל התחיל?
האזכור הראשון לקרנבל שייך לתקופת ימי הביניים הרחוקה, בשני במאי 1268. באותו יום התפרסם צו האוסר על חובשי מסכות להשתתף במשחק ה-Eggs. מהמאה ה-14 ואילך הוטלו צווים נוספים במטרתם לרסן את התנהגותם של תושבי ונציה. ב-22 בפברואר 1339 נאסר להסתובב עם מסכות בשעות הלילה וב-24 בינואר 1458 נאסר על גברים שמחופשים לנשים להיכנס למנזרים ולהתוודות. ב-1603 המשיכו במדיניות הריסון הזו ואסרו להגיע עם מסכה לווידוי במנזרים. 

ב-1608 חלה תפנית במדיניות, כאשר התירו חבישת מסכה בימי הקרנבל ובמשתאות חגיגיים, אך הפרת תקנות אלו הובילה עד כדי מאסר, מלקות והגליה. מאוחר יותר נוספו תקנות האוסרות להיכנס למקומות קדושים עם מסכה, או לחבוש אותה כאשר לובשים בגדי דת. נגינה בתופים נאסרה לפני אמצע היום, וריקודים מחוץ לתקופת הקרנבל היו אסורים בהחלט. ב-1797 כאשר כבש נפוליאון את ונציה, נעלמו החגיגות לחלוטין ורק ב-1979 חזר הקרנבל להתקיים.

במהלך הקרנבל של ונציה אפשר לראות ברחובות העיר אנשים בשמלות מהודרות בסגנון הרנסנס ומסכות לבנות

למי זה מיועד?
לאוהבי מסיבות גדולות וצבעוניות, לסינדרלות שחולמות על נשף אמיתי, לכל אלו שמחפשים סיבה טובה להתחפש ולהתאפר, ולכל החולמים להחליף זהות ולו לכמה ימים.

איך מגיעים?
מישראל טסים לרומא או למילנו ומשם ממשיכים בטיסה פנימית (במקרה שנחתתם ברומא), ברכבת או ברכב שכור לוונציה.

המזכרת שכדאי להביא
בעיר ישנם יצרני מסכות ותחפושות המציעים את עבודותיהם למכירה. כדאי לקנות מסכה שתשמש אתכם בזמן הקרנבל וגם כמזכרת שתיקחו הביתה.

מזג אוויר 
בחודש פברואר הטמפרטורות נעות בין 8-2 מעלות. 

הקרנבל של ויארג'יו
פברואר ומרץ הם החודשים השמחים ביותר בטוסקנה. זהו זמן הקרנבל, הזמן לצאת ולחגוג, לדפוק עם פטישי פלסטיק על ראשי העוברים ושבים ולרסס את כולם בקצף. קרנבל ויארג'יו, אחד הקרנבלים המתוקשרים ביותר באיטליה, התפרסם במהלך השנים בתקשורת הבינלאומית בעיקר בזכות הבובות הסאטיריות והענקיות, המככבות במרכז החגיגות וגונבות את מרב תשומת הלב.

ההכנות לקראת הקרנבל, שמתקיים בסוף פברואר-תחילת מרץ, נערכות חודשים רבים בתוך האנגרים גדולים בקצה העיר, בהם עובדים במשך שעות ארוכות מעצבים ופסלים מקצועיים שתורמים את כישרונם ודמיונם ליצירת בובות ענק מעיסות נייר שמעוצבות בדמות פוליטיקאים ואישי ציבור. דמויות אלו מתוחכמות מאוד ודורשות ידיים מקצועיות. רבות מהן מזיזות את ידיהן, מגלגלות את עיניהן ומזיזות את פיהן – תוצאה של עבודה טכנית ומכניקה יוצאת דופן.

בובות סאטיריות בדמותם של פוליטיקאים וידוענים מתחומים שונים מככבות בקרנבל של ויארג'יו

במהלך הקרנבל מתקיימות בעיר כמה תהלוכות גרנדיוזיות שבמרכזן מובלות דמויות הענק ברחבי העיר על גבי פלטפורמות ממונעות. מסלול התהלוכות עובר בשתי השדרות שלאורך החוף ובסיומן מתקיים יריד גסטרונומי ומופע זיקוקי דינור מרהיב. ברחבי העיר נערכים נשפי מסכות צבעוניים, מוקמות זירות תצוגה ומתקיימים מגוון אירועי תרבות וספורט. עוד על הקרנבל בוויארג'יו תוכלו לקרוא בכתבה הבאה >>

איך הכל התחיל?
רעיון הקרנבל נולד לראשונה בשנת 1873 בבית הקפה Café Casino על ידי קבוצת צעירים תושבי העיר שהחליטו לגוון את שגרת חייהם. הם ארגנו תהלוכה צבעונית ברחובות, אליה הצטרפו מפגינים שהתנגדו למיסים המוטלים עליהם. הרעיון מצא חן בעיני התושבים, שאהבו במיוחד את השימוש באמנות להומור וסאטירה.

את המסורת השנתית קטעה מלחמת העולם הראשונה, אך ב-1921 חזר לחגוג הקרנבל במלוא תפארתו. מלחמת העולם השנייה קטעה את החגיגות בשנית, אך ב-1946 חזר הקרנבל לפעול.עם השנים השתכללו שיטות הבנייה של דמויות התהלוכה, הן גדלו לגובה, החלו להזיז את אבריהן והפכו ליצירות אמנות בעלות שם ברחבי העולם.

בובת ענק בדמותו של ג'ון לנון בקרנבל של ויארג'יו

למי זה מיועד?
לחובבי מכניקה, בובות מושקעות ומתוחכמות, תהלוכות גרנדיוזיות, קרנבלים צבעוניים, סאטירה והומור.
 
איך מגיעים?
מישראל טסים לרומא, מילאנו או ורונה. ויארג'יו נמצאת 25 קילומטר מפיזה, שאליה מגיעים ברכבת או בטיסה פנימית.

מזג האוויר
במהלך פברואר-מרץ הטמפרטורות בויארג'יו נעות בין 15-3 מעלות.

הפוסט מסכות ותחפושות באיטליה הופיע ראשון במסע אחר

מי שמגיע לבאזל, העיר השנייה בגודלה שווייץ, בתקופת הפאסנאכט, עשוי לחשוב שהתבלבל והגיע לארץ אחרת – בשלושת ימי הפסטיבל תושבי העיר משילים מעליהם את התדמית המכופתרת, ומרשים לעצמם להתפרע. רחובות העיר גדושים בהמוני תושבים, מחופשים בשלל תחפושות, צועדים בתהלוכות מסורתיות, מנגנים בפיקולו, תופים וכלי נשיפה ושותים כמויות אדירות של אלכוהול.

השוויצרים, כמו שוויצרים, מתייחסים לקרנבל שלהם ברצינות תהומית. הפסטיבל מתקיים כבר כ-700 שנה, והתושבים מקפידים על חוקים שונים ומשונים שמבטיחים שהמסורת תישמר בקפדנות.

הקרנבל של באזל. השוויצרים המכופתרים מרשים לעצמם להתפרע | צילום: swiss-image.ch/Christof Sonderegger

הפסטיבל נפתח תמיד ביום שני לפנות בוקר, ולמרות החשיכה והקור העז, מאות אלפי תושבים יוצאים מהמיטות החמות ומגיעים לכיכר המרכזית, וממתינים ששעון העירייה יצלצל ארבע פעמים ויורה על תחילת החגיגות. יומו הראשון של הקרנבל נפתח בתהלוכת פנסים, כשברחובות צועדים אנשים כשבידיהם פנסי נייר מעוצבים, שעל הכנתם, כמו גם על הכנת התלבושות והמסכות, הם עמלים חודשים ארוכים. המוזיקה גם היא מהווה חלק בלתי נפרד מהקרנבל, כשביומו הראשון מתקיימות תהלוכות של נגנים שמנגנים בתופים ובפיקולו. בימים הבאים מצטרפים אליהם נגנים של כלי נשיפה וכלי הקשה, ויש גם קונצרטים, לעיתים פארודיים, בכיכרות הגדולות של העיר. ביומו האחרון של הקרנבל יש תהלוכת ענק של כל המשתתפים, עם תחפושות ומסכות מושקעות במיוחד. החגיגות מתקיימות לא רק ברחובות אלא גם בבתי הקפה ובמסעדות, שם מתקיימים קברטים סאטיריים בימי הקרנבל.

מתי? ב-2015 הפאסנאכט של באזל יתקיים בתאריכים 25-23 בפברואר.

תהלוכת הפנסים ביומו הראשון של הפסטיבל | צילום: Basel Tourism / B. Harrington

מה כדאי לעשות בבאזל?
מלבד הקרנבל, לבאזל יש עוד הרבה מה להציע. זוהי עיר יפה שמציעה למבקרים בה פנינים ארכיטקטוניות וחיי תרבות עשירים. העיר העתיקה של באזל, ששוכנת משני עברי הריין, היא עיר יפה עם רחובות מרוצפי אבן, כנסיות מרשימות וכיכרות מקסימות. לצד מבנים עתיקים אפשר להתרשם בבאזל גם מארכיטקטורה מודרנית, עם ריכוז גדול של מבנים שתוכננו על ידי ארכיטקטים מובילים. באזל היא גם מעצמה של מוזיאונים, עם שורה ארוכה של מוזיאונים מובילים בעלי שם עולמי. המוזיאון הגדול בעיר הוא מוזיאון האמנות (Kunstmuseum Basel), עם יצירות של ואן גוך, גוגן, סזאן, פיקאסו ועוד. מוזיאונים חשובים נוספים הם מוזיאון העיצוב ויטרה שעוצב על ידי פרנק גרי; בית קרן באיילר עם אוסף של אמנות מודרנית שכולל את מונה, סזאן, ואך גוך, וורהול, ליכטנשטיין ואחרים ומוזיאון טינגלי, שבו מוצגים פסליו הקינטיים של ז'אן טינגלי.

העיר העתיקה של באזל ונהר הריין בחורף | צילום:  swiss-image.ch / Jan Geerk

מחוץ לעיר
כדי ליהנות מכל הטוב שיש לשווייץ להציע כדאי לשלב את הקרנבל ומוקדי התרבות והאמנות של באזל ביחד עם הטבע השוויצרי עוצר הנשימה. במרחק שעתיים נסיעה ברכבת מבאזל נמצאת אינטרלקן, עיירת הנופש שמוקפת באגמים ומהווה בסיס נהדר לטיול בנופים היפים של הרי האלפים. סביב אינטרלקן נמצאות כמה מהפסגות היפות בשווייץ, כמו יונגפראו ושילטהורן, אליהן ניתן להגיע בקלות רבה באמצעות התחבורה הציבורית השוויצרית המצוינת.

התמונה הפותחת: תהלוכה בקרנבל של באזל | צילום: swiss-image.ch/Christof Sonderegger

הפוסט חגיגה שוויצרית: הקרנבל של באזל הופיע ראשון במסע אחר

תרועת החצוצרות נשמעה ראשונה, מעט אחריה הלמות התופים, ויחד עמן, בערבוביה מרנינה, צלילי כלי ההקשה והנשיפה האחרים. על הפנים צרובות השמש של הכפריים, ילידי הרמה הבוליביאנית השוממת והקפואה, נראו חיוכים יוצאי דופן. להקות החוגגים עברו זו אחר זו, ושפע הצבעים והתחפושות נראה סוריאליסטי כמעט על רקע האפרוריות של בתי הבוץ המכוסים בגגות פח מחלידים. עיר הכורים אורורו (ORURU) שבבוליביה חגגה את קרנבל השטן, הדיאבלדה (DIABLADA) כפי שהוא מכונה כאן, עם כל הלב. מפות ומדריכים מודפסים ליעד בוליביה, בהנחה לגולשי מסע אחר! בנסיעת האוטובוס הארוכה מלה פאז הבירה לאורורו שבמערב בוליביה, השוויתי בתסכול את האלטיפלאנו, הרמה הקודרת שבה נסענו, לאסוציאציה של ארץ טרופית יפה, שמעוררת בדרך כלל המלה "קרנבל". הרמה הבוליביאנית, איזור סחוף רוחות המיושב על ידי אנשים קשי יום, אינה דומה במאום לארץ טרופית. בעין מיומנת אפשר אולי להבחין בסימנים ראשונים לקרנבל: ערימות עצים ענקיות, מקושטות בסרטים צבעוניים לכבודה של פאצ'א מאמא – "אמא אדמה" – אחת מגיבורות הפולקלור הבוליביאני. עיירת הכורים אורורו, מקבץ של בתי חומר עלובים למראה, לא הבטיחה הרבה יותר. רק האוטובוסים הרבים שפרקו מאות בני אדם בתחנה המרכזית רמזו לכך שמשהו לא שגרתי עומד להתרחש כאן. כולם היו שם יום פתיחת הקרנבל היה שטוף שמש. נסענו ברחובותיה הצרים של העיירה באיטיות רבה, נזהרים לא להתנגש במכוניות שהצטופפו בכל פינה. מראש ההר נראו המכרות הנטושים. פעם הפיקו כאן כמויות גדולות של כסף, שהעשירו את הספרדים הכובשים והמיתו עשרות אלפי עבדים אינדיאנים. הכיכר המרכזית של העיירה, פלאסה דה ארמס (PLAZA DE ARMAS), המתה אדם. מבקרים הגיעו לאורורו מכל רחבי בוליביה. היו כאן סטודנטים שהגיעו באוטובוסים ישנים אחרי שעות רבות של נסיעה, בני עשירים מלה פאס וקוצ'במבה שבאו במכוניות פרטיות, אישי ציבור ומועמדים לכס הנשיאות שבאו לראות ולהיראות, ובעיקר אינדיאנים מקומיים, המכונים כאן "קמפסינוס" (CAMPEZINOS), שהגיעו במשאיות, ברכיבה על חמורים שקושטו לכבוד האירוע או ברגל מהלך של יום או יומיים. המצעד של הקרנבל התחיל בשמונה בבוקר, במרחק חמישה קילומטרים מפלזה דה ארמס. מסלול הרקדנים עבר ברחוב מרכזי, משם הגיע לכיכר, סובב אותה והמשיך בתהלוכה במעלה ההר אל הכנסייה. חמישים להקות שונות השתתפו בתהלוכה הארוכה של אותו יום, ולהקות נוספות לקחו חלק בתהלוכות של שלושת הימים הבאים. לא היו להקות המוניות של אלפי רקדנים כמו בקרנבל המפורסם של ריו דה ז'נירו, גם לא עגלות ענק מקושטות באופן מעורר השתאות. לא היו תלבושות מפוארות, אפילו לא כוכבות טלוויזיה או דוגמניות בעלות שם עולמי. היתה כאן הצגה ססגונית ומרשימה של המאפיינים המסורתיים של האלטיפלאנו רחב הידיים, ובעצם – של בוליביה כולה. כבר בשעות המוקדמות היו המושבים בפלזה דה ארמס גדושים קהל. שוטרים אדישים למדי ניסו ללא הצלחה לשמור על הסדר ולהרחיק את אלפי האנשים המחופשים שניסו להידחק לרחוב הראשי. מעבר לטריבונות, בכיכר המוקפת מבנים קולוניאליים הדורים ובדרך הראשית המובילה אליה, משמונה בבוקר רקדו לצלילי מוסיקה סוחפת להקות עוטות מסיכות בתוך ענן של עשן צבעוני. בין הרקדנים היו עשרות נערות חובשות מסיכות של השטן, שנקרא גם לוזבל (LUZBEL), ואחריהן נערות עם מסיכות שטניות לא פחות של אשת השטן, צ'ינה סופאי (CHINA SUPAY). לצדן היו מיני מסיכות של דמונים מהמיתוסים האינדיאניים והספרדיים. אנשים מחופשים לספרדים, למוסלמים, לשחורים, לאינדיאנים ולכורים מהמאה ה־16 צעדו אחריהם, וביניהם הסתובבו קבוצות של ילדים מחופשים לליצנים ונערים מחופשים לבעלי חיים. היתה זו ערבוביה עליזה של תלבושות ומסיכות. הקרנבל של אורורו הוא, קודם כל, קרנבל של מסיכות, בעיקר של בני שטן, דבר הנרמז כבר בשמו, דיאבלדה, "קרנבל השטן". אבל המסיכות אינן מיוחדות לקרנבל של אורורו, הן חלק בלתי נפרד מתרבות הקרנבלים בעולם כולו, וכאן כמו במקומות אחרים הפך עיצובן לענף כלכלי חשוב, ואומנים שוקדים על הכנתן במשך השנה כולה. הקרנבל באורורו. מסיכות ממלאות בו תפקיד מרכזי | צילום: Jose Porras השטן יוצא מהמחילות קרנבל השטן של אורורו הוא מסורת בת כמה מאות שנים, שנולדה בעקבות המפגש המורכב בין האינדיאנים, תושבי המקום, לספרדים הכובשים. הספרדים הגיעו לאלטיפלאנו – שכונה אז "פרו העליונה", לימים בוליביה – במאה ה־16, ולאחר שהתגלו עפרות הכסף עלתה חשיבותו. היזמים הפרטיים שפיתחו את המכרות וייצאו את העפרות לאירופה קיבלו מהכתר הספרדי את הזכות לנצל מכסות קבועות של פועלים, שיטה שכונתה אנקומיינדה. כדי לנצל את המכסות הנדיבות, השתמשו האדונים הספרדים בדרך כלל באינדיאנים. אלה נשלחו למחילות הצרות של המכרות בגיל צעיר מאוד, וגירדו את עפרות הכסף מהקירות בידיים צנומות וחלשות. רבים מתו ברעב, במחלות או בהתמוטטויות של המחילות. מהחיים הקשים הללו צמח פולחן השטן – לוציפר. השטן, ולא האדונים הספרדים, נתפס על ידי הפועלים כאדון המכרות, כמשעבד והמדכא האמיתי. ואולי היתה זו צורה של התנגדות לכובשים ולכנסיית "החסד והרחמים" שהביאו עימם לעולם החדש. עבודת השטן נעשתה בדרך כלל בלילה, במקדשים נסתרים שנבנו במחילות של המכרות, הרחק מעיני האינקוויזיטורים הקתולים שאיימו להעניש כל מי שאינו הולך בדרכי ישו. במהלך הזמן, השתלב פולחן זה עם פולחן אינדיאני נפוץ אחר – העבודה לאלת האדמה האינדיאנית, פאצ'א מאמא. עם הזמן, יצא פולחן השטן מן המנהרות אל הרחובות והתמזג עם הקרנבל, החגיגה הנוצרית, הנחגגת במקומות שונים בעולם. כמו חלק מהקרנבלים האחרים, גם זה של אורורו מתרחש בימים האחרונים שלפני צום לנט, צום "הארבעים", בין לידתו של ישו, תקופה של ריקודים והילולות, לבין צליבתו – תקופה של צומות וסיגופים. כמה ימים לפני "יום רביעי של האפר", שבו מתחיל צום הארבעים הנמשך עד חג הפסחא, נערכים קרנבלים במקומות שונים בעולם, חגים דתיים של פריקת עול שבמהלכם מסירים את הכבלים החברתיים וכל איש עושה כאוות נפשו. בעוד שפולחן השטן נולד מתוך מצוקה כלכלית קשה, היו חגיגות הקרנבל בבוליביה פרי יוזמתם של הלבנים בני החברה הגבוהה, שחיקו מסורת אירופית עתיקת יומין. החגיגות החלו, למעשה, במועדוני הלילה האקסקלוסיביים של לה פאז והפכו לנחלת המעמדות הנמוכים רק לקראת אמצע המאה ה־19. הקרנבל כונה אז אנטרודו (ENTRUDO) והיה חג אָלים, שכלל השתוללות המונית ברחובות, מלווה בהתזת מים ובזריקת כדורי בוץ. המפגש בין פולחן השטן לקרנבל יצר בבוליביה אינטראקציה תרבותית מעניינת. ישו ומריה הצטרפו לפאצ'א מאמא ולאלי טבע אחרים, ולצד השטן הופיעה דמותו רבת החסד של המלאך מיכאל, אחד מגיבורי הקרנבל במתכונתו הנוצרית. מרבית ראשי הכנסייה הקתולית המקומית הבינו כי המאבק במסורות ובפולחנים הפגאניים המקומיים נדון לכישלון ולא פעלו נגדם. הם התאימו לכל חג אינדיאני קדוש נוצרי, וכך הפכו אותו לפולחן נוצרי. הבתולה של סוקבון (LA VURGEN DE LA SOCABON) היא הגרסה הנוצרית של אמא אדמה, ומושא התפילה העיקרי של הקרנבל באורורו. הפולחן לבתולה של סוקבון נערך בשבת, כאשר הלהקות הגיעו לכנסייה. בדרכם לבית התפילה, עברו הרקדנים את הכיכר המרכזית, הקיפו אותה למצהלות הצופים, ואז כשלו במעלה הרחוב בהתלהבות הולכת ופוחתת. חלקם הסירו את המסיכות ולגמו משקאות חריפים. אבל כשהגיעו לרחבת הכנסייה, הם חבשו שוב את המסיכות על פניהם ושבו לרקוד בהתלהבות עצומה. בפתח הכנסייה, שנבנתה על מכרה שבו עבדו פעם את השטן, חדלו הרקדנים לרקוד ובחרדת קודש נכנסו פנימה. המתפללים, קהל מעורב של לבנים, אינדיאנים, עשירים ועניים, הביטו ביראת כבוד לעבר פסל הבתולה של סוקבון. במרחק כמה מטרים מן הפסל ירדו כולם על ברכיהם, הסירו את המסיכות במחווה של כבוד, מלמלו תפילה והתייפחו. לאחר התייחדות עם הפסל, נסוגו על הברכיים, התרוממו בהדרגה ויצאו מהכנסייה בהילוך לאחור, בלי להפנות לבתולה את הגב. חיץ מעמדי ותרבותי המפגש בכנסייה היה אחד המגעים הנדירים בין המעמדות החברתיים השונים בבוליביה. כל ימות השנה מתנהלים חייהם של אנשי הרמה הבוליביאנית, השחורים צאצאי העבדים שהובאו לכאן על ידי בעלי המטעים הספרדים, וחייהם של בני המעמדות הגבוהים, צאצאי האירופאים, בקווים מקבילים. האחרונים מתגוררים בשכונות היוקרה של לה פאז ואינם מסתובבים אפילו בשווקים וברחובות ההומים של העיר. אפשר לפגוש אותם במסעדות הפאר ובמועדוני הספורט היקרים ולראות אותם דוהרים במכוניותיהם ברחובות הבירה. ובכל זאת, לקרנבל באורורו הם מגיעים בהמוניהם. אפשר לזהות אותם בקלות יחסית, משום שרובם לבנים. עם זאת, הקרנבל של אורורו אינו משמש מקום למפגש אמיתי בין המעמדות והגזעים השונים בבוליביה. למרות שהלבנים העשירים הסתובבו ברחובות העיירה במהלך הקרנבל, לא נוצר קשר של ממש ביניהם לבין האינדיאנים העניים. אמנם רבים מהם לבשו, כמו האיכרים, תלבושות אינדיאניות מסורתיות, אבל לא היה בכך לומר דבר על קרבה מעמדית, אלא הצהרת השתייכות ללאומיות הבוליביאנית, שהפכה בשנות השבעים את התלבושות האלה לאחד מסמליה. וכמו להגביר את הניכור החברתי, ערכו הלבנים העשירים מסיבות פרטיות שהיו סגורות בפני בני המעמדות והגזעים האחרים. גם אירוע עממי כמו הקרנבל לא ביטל את החיץ התרבותי־מעמדי החד. לפעמים היה החיץ הזה בולט במיוחד. מצלמות הטלוויזיה הנציחו ללא הרף את ראש עיריית לה פאז שרקד עם אינדיאניות מקומיות ואת שיחותיו של המועמד לנשיאות עם הצופים והרקדנים. אבל המצלמות הללו הופעלו פחות כאשר לתוך מגוון הלהיטים הקליטים והמוסיקה המסורתית השתרבבו שירי מחאה נגד העוני, הרעב והסבל, ובעיקר נגד הקיפוח של האינדיאנים על ידי השליטים.  ילדות צועדות ברחובות אורורו. הקרנבל נולד כתוצאה מהמפגש בין התרבות האינדיאנית המקומית לבין זו של הספרדים הכובשים השתוללות גוברת הפער החברתי־תרבותי מעולם לא נעלם במהלך הקרנבל. באמצע המאה ה־19, במקביל לאנטרודו הסוער שניהלו המעמדות הנמוכים ברחובות, החלו העשירים לחגוג את הקרנבל בנשפים מפוארים ואקסקלוסיביים. הם ניסו לחקות את הנשפים הענקיים של אירופה ולהרחיק את "בני הטובים" מהאנטרודו. כך התנהלו שני קרנבלים במקביל: זה של העשירים מפואר יותר ונראו בו תלבושות מורכבות ולהקות מרהיבות עין, וזה של העניים היה נוצץ פחות אבל חי וסוער יותר. בקרנבל אורורו השתמר הרבה מהאנטרודו של פעם. תהלוכות הקרנבל מלוות בהשתוללות כללית. המשתתפים מטילים שקיות מים ומתיזים קצף גילוח על עוברי אורח. זו הזדמנות לצעירים לצאת מהאיפוק שהם מחויבים לו במשך השנה והזדמנות לעניים לפרוק עול ולפגוע בבני המעמד העליון במים ובקצף. האירוע נראה כמו מלחמת הכל בכל. מפעם לפעם נזרקה גם על ראשי שקית מים, או רוססתי במיכל קצף והפכתי לאיש שלג, לקול צחוקם של העוברים ושבים. ההתפרעות התגברה מיום ליום. בשבת היא היתה עדיין חבויה. התהלוכות שהתחילו בבוקר נמשכו עד חצות, ולפעמים עד זריחת השמש למחרת. למעשה, התחיל הקרנבל חודש קודם לכן עם שלל אירועים: תפילות המוניות בכנסיות, קונצרטים של מוסיקה עממית וקלאסית ותהלוכות של רקדנים בתחפושות. יום ראשון בשבוע היה חזרה צנועה על האירועים שהתרחשו יום קודם לכן, כשרק הלהקות החשובות צעדו בסך. יום שני, המכונה יום השטן והשחור (DIA DEL DIABLO Y DEL MORENO), הוקדש ללהקות של בני שטן וללהקות של שחורים ומולאטים. לכל להקה מוסיקה משלה, וחיש קל נוצר כאוס גמור. היום האחרון לחגיגות מכונה החגיגה המקומית (LA FIESTA DOMESTICA). בעבר, יוחד יום זה לביצוע טקסים אינדיאניים מסורתיים. היום, לאחר שהפך הקרנבל לאירוע לאומי ותיירותי, ולאחר שהשבת הפכה לשיאו של הקרנבל, הוקדש יום זה – יום לפני תחילת צום לנט, להשתוללות בלתי מרוסנת. ביום זה נראו רחובות אורורו כמהפכת סדום ועמורה. נערים רצו ברחובות, הפכו דוכנים בשוק, שפכו דליי מים על ראשי המוכרים, יידו שקיות מים בעוברים ושבים והשתכרו עד עילפון. התזת המים היתה המוטיב העיקרי. אין פלא לכן שבשנים האחרונות זכה יום זה לכינוי "יום המים" (DIA DEL AGUA). על אף שקהל הקרנבל היה מורכב מכל הגזעים החיים בבוליביה, בלטו בעיקר האינדיאנים. כמעט כל כפר אינדיאני מרחבי המדינה הענקית הזו שלח את נציגיו לאורורו. היו כאן אנשי טרבוקו (TARABUKO) בכובעי העור הנוקשים, בפונצ'וס המפוספסים ובדורבנות כסף על מגפי הרכיבה. אנשי קנדלריה (CANDELARIA) רכבו על סוסיהם הזעירים שכוסו בפונצ'וס רקומים. אבל את מרבית התשואות קצרו אנשי פוטולו (POTOLO), שהפונצ'וס המסורתיים שלהם רקומים בקונדורים בצבעי אדום ושחור. המשתתפים רוקדים לצלילי מוסיקה סוחפת כשהם מכוסים בענן של עשן צבעוני תמורות ותהליכים צבעי הפונצ'וס מאפשרים להבחין בין קבוצות האינדיאנים, אבל זו כלל אינה המצאה אינדיאנית, אלא יבוא מספרד. הספרדים, שרצו להקל על שליטתם בתושבים, סיפקו לשבטים השונים פונצ'וס שונים. כשעזב השלטון הספרדי נשכח מקורה של ההבחנה הזו, והיא אומצה כסממן אתני. עניין זה מעיד, בין השאר, על היחס המורכב כלפי הספרדים. מורכבותו היא גם חלק מהקרנבל באורורו. מסיכות משופמות מגוחכות יותר או פחות, בעלות תווים ספרדיים, הן חלק מהפולקלור המקומי. השינוי ביחס לפונצ'וס ולספרדים הוא רק אחד מהשינויים התרבותיים שחלו בבוליביה במהלך מאות השנים, ואשר עקבותיהם ניכרות בקרנבל. זקני לה פאז מספרים, כי בנעוריהם נסעו לקרנבל של אורורו ברכבת קיטור. היום נוסעים באוטובוסים ובמכוניות. אז היה זה פסטיבל עממי חסר יומרות של צבעים ומסיכות, ללא טריבונות למושבים ואורחים מכובדים וללא אלמנטים של הפולקלור הבוליביאני הלאומי; כעת הוא הופך בהדרגה, כמו כל הקרנבלים בעולם, למקור הכנסה, ובשל כך הוא עבר תהליך מסוים של התמסחרות. אבל מה שחשוב ומעניין יותר, ואולי מיוחד לבוליביה, הוא שקרנבל השטן באורורו, שהיה במקורו קריאת תיגר של האינדיאנים המדוכאים על מדכאיהם הלבנים, הפך למכשיר ליצירת הזהות הלאומית הבוליביאנית החוצה את כל הגזעים והמעמדות. הוא גם הוצא מהקשרו הדתי־חברתי – כמקום מפגש בין בני השטן לקדושים, כרגע של השתוללות – והפך לפסטיבל של פולקלור בוליביאני. זוהי אולי עוד הוכחה לתפקידו החברתי־תרבותי המגוון והמשתנה של הקרנבל.

הפוסט הקרנבל באורורו – בוליביה: מפגש השטן והקדושים הופיע ראשון במסע אחר

החורף הוא שעתם של הקרנבלים הגדולים. בכל העולם הקתולי, בעיקר באירופה ובאמריקה הדרומית, מתקיימים קרנבלים לפני צום הלנט – ארבעים הימים שלפני חג הפסחא בהם נמנעים הקתולים מאכילת בשר ומחגיגות. היום הראשון של הצום הוא "יום רביעי של האפר", והיום שלפניו, היום האחרון שבו מותר לאכול בשר, הוא "יום שלישי השמן" (המארדי גרא). מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד, בהנחה לגולשי מסע אחר! הקרנבלים, שמתקיימים רגע לפני הצום, מעניקים למשתתפים בהם כמה ימים של שכרון חושים, בהם אפשר לחגוג, לרקוד, להשתולל, לקרוא תיגר על הסדר החברתי הקיים וגם לשתות עד אבדן ההכרה. במהלך השנים הפכו הקרנבלים למוקד משיכה לתיירים. הקרנבל של ריו, למשל, מושך מאות אלפי תיירים מדי שנה, וגם הפסטיבלים הנוספים מהווים אטרקציה אטרקטיבית שתיירים רבים מתכננים את מועד נסיעתם לפיה. הנה כמה אזורים ברחבי העולם בהם אפשר ליהנות מריכוז גבוה של פסטיבלי חורף נפלאים: קרנבלים בברזיל כשחושבים על קרנבל חושבים על ברזיל, ארץ הקרנבלים, שבה מתקיים הקרנבל המפורסם והנוצץ ביותר בעולם – הקרנבל של ריו דה ז'ניירו. ריקוד הסמבה הוא לב לבו של הקרנבל של ריו, שנמשך ארבעה ימים רוויי יצרים ואלכוהול, שבמהלכם מתקיימות תהלוכות של מיטב בתי הספר לסמבה בעיר. תהלוכה של בית ספר לסמבה בקרנבל של ריו | צילום: StanislavBeloglazov / Shutterstock.com התהלוכות כוללות רקדניות בלבוש מינימלי, תלבושות גרנדיוזיות ומעוטרות בנוצות, פלטפורמות תצוגה ססגוניות והרבה מוזיקה שכוללת בשנים האחרונות לצד הסמבה גם לא מעט להיטי דאנס עכשוויים. לצד התהלוכות מתקיימות בימי הפסטיבל מאות מסיבות ברחבי העיר – באולמות מפוארים, במועדונים וגם ברחובות. שיאו של הקרנבל הוא מצעד המנצחות שמתקיים באצטדיון הסמבודרומו, ובו מופיעות הלהקות שזכו להצלחה הגדולה ביותר בקרנבל. בעוד שהקרנבל של ריו הוא המפורסם ביותר, הקרנבל של סלבדור דה באיה הוא הגדול מכולם, לא רק בברזיל אלא בעולם כולו. הקרנבל של  סלבדור אולי פחות נוצץ מהקרנבל של ריו, אך הוא יותר עממי ואותנטי, והשורשים האפריקאיים של בני העיר ניכרים היטב בפסטיבל. הקרנבל נמשך שבוע וכולל מסיבות ריקודים על החוף, תהלוכות צבעוניות של משאיות עמוסות ברקדניות, כוכבי זמר באהיאיניים (טריוס אלקטריקוס) ולהקות אפריקאיות שמנגנות מוזיקה קצבית. רקדניות בקרנבל של אולינדה | צילום: MesquitaFMS / Shutterstock.com רקדניות צעירות בקרנבל של אולינדה | צילום: Prefeitura de Olinda מי שמעוניין בחגיגה קצת פחות המונית והרבה יותר אותנטית, מוזמן לעיר רסיפה, שם כך מספרים יודעי דבר, צאצאי העבדים האפריקנים שחיים בעיר מעניקים לקרנבל אופי אפריקאי מיוחד ואותנטי. קרנבלים נוספים מתקייימים באולינדה (שם לקרנבל יש אופי הרבה יותר אינטימי), בסאו פאולו ובפאראטי, בו מתקיימת תהלוכת תחפושות מיוחדת. עוד קרנבלים באמריקה הלטינית לא רק בברזיל אלא באמריקה הלטינית כולה מתקיימים קרנבלים רבים במהלך החורף. אחד הקרנבלים הבולטים הוא קרנבל השטן (Diablada), שמתקיים מדי שנה בעיר הכורים אורורו (Oruru) שבבוליביה, ונחשב לאחד הקרנבלים הכי אותנטיים בדרום אמריקה. לא במקרה זכה הקרנבל, ששורשיו נעוצים במאה ה-16, לשמו האפל – הכורים המקומיים שעבדו ימים ארוכים בתנאי פרך מתחת לאדמה, אימצו להם אל מעולם השאול שלו הם סגדו על מנת שיגן עליהם מתחת לאדמה. עם הזמן יצא פולחן השטן מן המנהרות אל הרחובות והתמזג עם החגיגות הנוצריות שמתקיימות בתקופה שלפני צום הלנט ברחבי העולם. קרנבל השטן באורורו. מוטיבים נוצרים מעורבים בפולחנים אינדיאנים | צילום: gary yim / Shutterstock.com היום זהו פסטיבל ססגוני עם אלמנטים מהנצרות ומהתרבות האינדיאנית. מסיכות עם דמותו של השטן ואשת השטן, תחפושות של מכשפות, רופאי אליל, מפלצות ושדים, רקדנים שלבושים כעבדים שהובאו על ידי הספרדים כדי לעבוד במכרות הכסף, תהלוכות רחוב, מחזות המציגים את הכיבוש הספרדי וניצחון המלאך מיכאל על השטן, מדורות ענק והמון שירה, ריקודים, מוזיקה עממית ובירה – כל אלה הם חלק מהחגיגות שנמשכות שלושה ימים ולילות. רקדנים בתחפושת של להבות אש בקרנבל של טרינידד | צילום: Blacqbook / Shutterstock.com קרנבל פופולרי נוסף שמושך המוני תיירים הוא הקרנבל של טרינידד. הקרנבל מתקיים בבירת האי הקריבי, פורט אוף ספיין, ונמשך רק יומיים, אבל כמו קרנבלים אחרים מסוגו, ההכנות לו נמשכות חודשים ארוכים בהם עומלים על הכנת התפאורה והתלבושות. למעשה, אווירת הקרנבל מורגשת בעיר הרבה לפני תחילת הקרנבל, והמבקר בעיר בתקופה זו מרגיש שהגיע למסיבת רחוב ענקית. התפריט כולל מוזיקת סוקה וקליפסו שמתנגנת ברחובות, נגני רחוב ותזמורות ענק של כלי הקשה, רבים מהם מאולתרים, תהלוכות ססגוניות עם תחפושות מרהיבות ובעיקר הרבה שמחת חיים. קרנבלים בצפון אמריקה מבחר הקרנבלים בצפון אמריקה לא מסעיר כמו זה שבחלקה הדרומי של היבשת, ובכל זאת מתקיימים בה במהלך החורף כמה קרנבלים נפלאים, השונים מאוד זה מזה. המארדי גרא (Mardi Gras) האגדי של ניו אורלינס הוא אחד הקרנבלים הטובים בעולם, שמזכיר ברוחו את הקרנבלים של דרום אמריקה, עם תהלוכות ססגוניות, תחפושות ומסכות, מוזיקה, אוכל טוב והרבה אלכוהול – ניו אורלינס היא העיר היחידה בארצות הברית בה ניתן לשתות אלכוהול ברחובות, מה שבא לידי ביטוי באווירה פרועה במיוחד ברחובות הרובע הצרפתי, ובעיקר ברחוב בורבון, ובמיוחד במארדי גרא. צופים בחגיגות המרדי גרא ברובע הצרפתי  | צילום: gary yim / Shutterstock.com הקרנבל מתחיל בליל ה-12, חג הההתגלות (Epiphany), והחגיגות הגדולות נמשכות עד חצות של יום המארדי גרא, היום שלפני יום רביעי של האפר. ביום המארדי גרא נערכות שתי התהלוכות העיקריות והגדולות של הקרנבל לאורכו של רחוב צ'רלס. במהלך הקרנבל מתקיימות מסיבות פרועות בכל המועדונים הנחשבים של העיר, אבל המסיבה הכי גדולה וחסרת מעצורים מתקיימת ברחוב בורבון. קרנבל החורף של קוויבק שונה מאוד מהקרנבלים הלטינים הסוערים. כאן, בעיר הקנדית, הטמפרטורות צונחות הרבה מתחת לאפס ואת הלבוש החשוף מחליפים מעילים וצעיפים, אבל הדבר לא פוגם בהנאה או בשמחה הכללית. תחרות חתירה בנהר הקפוא בפסטיבל החורף של קוויבק | צילום: Vlad G / Shutterstock.com מדי שנה נבנה מחדש ברובע העתיק של קוויבק ארמון קרח עצום, והטיול בין חדרי הקרח, הטיפוס על מגדל הקרח והגלישה ממגלשת הקרח הם חלק מהחוויה, ולא רק לילדים. ברחבי העיר פזורים פסלי קרח ושלג שעוצבו על ידי מיטב האומנים, והפעילות המרכזית מורכבת משלל תחרויות ומשחקי ספורט קפואים, כמו סקי, מרוץ מזחלות, החלקה על הקרח, מרוץ סירות בנהר קפוא למחצה ועוד. גם הסממנים של כל קרנבל אחר לא נעדרים מהקרנבל של קוויבק – בשעות הערב מתקיימות תהלוכות חגיגיות עם במות נעות, תזמורות מצעד, ליצנים, רקדנים ועוד. ברים שעשויים מקרח מגישים אלכוהול שמחמם את הגוף ותורם לאווירה השמחה. קרנבלים בשווייץ לשווייץ יש תדמית מכופתרת, אבל הקרנבלים הסוערים שמתקיימים בה מדי חורף פרועים לא פחות מאלה של אמריקה הדרומית והם מלווים במוזיקה, תחפושות, מסכות והרבה אלכוהול, שאחראי, כך נראה, לאווירת השחרור. למרות שהקרנבלים של שווייץ מהווים מוקד משיכה לתיירים, אלו חגיגות אותנטיות ולא ממוסחרות שבהן משתתפים בעיקר בני המקום. נגנים מחופשים בתהלוכה בפאסנאכט של באזל | צילום: Kobby Dagan / Shutterstock.com הקרנבל השוויצרי המפורסם ביותר הוא הפאסנאכט של באזל, שמתקיים כבר יותר מ-700 שנה. במהלכו מתקיימות תהלוכות ססגוניות, שמשתתפיהן עוטים מסכות גרוטסקיות ונושאים בידיהם פנסי נייר. במהלך הקרנבל כל בתי העסק בבאזל סגורים, למעט בתי הקפה והמסעדות, בהם נערכים קברטים מוזיקליים סאטיריים שעוסקים בהווי הפוליטי המקומי. המוזיקה המלווה את התהלוכות אינה שגרתית: המשתתפים מנגנים רק בתופים ובפיקולו, ורק מי שלמד לנגן במשך שלוש שנים רשאי לנגן בקרנבל. כדי להתחמם בקור השוויצרי האלכוהול זורם כמים בפסטיבל, מה שהופך את החגיגה כולה לשמחה במיוחד. תהלוכה בפאסטנאכט של לוצרן | צילום: gevision / Shutterstock.com קצת פחות מפורסם מהקרנבל של באזל, אך סוער עוד יותר, הוא הפאסנאכט של לוצרן. על פי המסורת של הקרנבל, שמתקיים מאז המאה ה-15, בכל שנה ב"יום חמישי המלוכלך" בשעה חמש בבוקר יוצא האיכר פריצי (בובה גדולה ומכוערת במיוחד) בלוויית חבר מרעיו אל מרפסת בניין העירייה במרכז העיר העתיקה ומכריז על תחילת החגיגות, שכוללות תהלוכות גדולות של בובות ענק, תזמורות גדולות שמתמחות במוזיקה מסורתית ואלפי חוגגים ששותים אלכוהול כאילו אין מחר. החגיגות מגיעות לשיאן כמה ימים לאחר מכן, בימים שני ושלישי, ואז הן כוללות גם תהלוכות לפידים. קרנבלים נוספים מתקיימים בערים נוספות ברחבי שווייץ, כמו צריך וברן. קרנבלים באיטליה הקרנבל שמזוהה יותר מכל איטליה הוא קרנבל המסכות של ונציה שמתקיים בעיר מדי חורף ומושך תיירים רבים מכל העולם. שורשיו נעוצים בימי הביניים, אז השתמשו במסכות כדי לטשטש את ההבדלים בין המעמדות. ב-1797 הקרנבל הופסק, והוא חזר להתקיים רק ב-1979 ומאז הפך לאירוע פופולרי ולדעת רבים גם מסחרי משהו. אל תתנו לזה לפגום לכם בהנאה. ההשתתפות בפסטיבל היא חוויה שאין שנייה לה. במשך כשבועיים הרחובות של ונציה הקסומה משמשים זירה לשלל תהלוכות ומצעדים שהמשתתפים בהם עוטים תלבושות ססגוניות ומושקעות ושלל מסכות, שמרביתן נטולות תווי פנים והבעה. בנוסף מתקיימים מופעים וחגיגות רחוב, ויש גם נשפים מפוארים בסגנון נשפי המסכות של המאה ה-18 (ואליהם צריך לרכוש כרטיסים מראש). קרנבל המסכות של ונציה | צילום: שאטרסטוק קרנבל שונה בתכלית הוא הקרנבל של איבריאה (Ivrea). אם בקרנבל המסכות של ונציה הנוכחים מקפידים לשמור היטב על תלבושותיהם היקרות פן יתלכלכו, אחרי שבקרנבל של איבריאה המטרה היא להתלכלך כמה שיותר, מה שהופך את האווירה בו למשוחררת ועליזה במיוחד. הקרנבל מחיה אירוע (אמיתי או בדיוני) מימי הביניים: מרד שהובילה בת הטוחן כנגד הברון ששלט בעיר והתאכזר לתושבים. במהלך הקרנבל מתקיימות תהלוכות ססגוניות שממחישות את הסיפור עם דמויות רכובות על סוסים שמחופשות לברון, לבת הטוחן, לפשוטי העם ועוד. שיאו של הקרנבל הוא קרבות תפוזים שמתקיימים בין הקבוצה שמייצגת את האבירים וחבריה נוסים בכרכרות רתומות לסוסים וחובשים מסכות, לבין קבוצת המוני העם שחבריה הולכים ברגל כשגופם חשוף לעיסת התפוזים הדביקה שמוטחת בהם. גם התיירים שמבקרים בעיר מוזמנים לתמוך בקבוצת המוני העם ולקחת חלק בקרבות. תפוזים מתעופפים לכל עבר בקרנבל של איביראה | צילום: Stefano Guidi / Shutterstock.com קרנבל פופולרי נוסף הוא קרנבל ויארג'יו (Viareggio) שמתקיים במהלך ארבעה סופי שבוע במהלך פברואר ולעיתים גם במרץ. הקרנבל נולד ב-1873 כשקבוצה של תושבי המקום יצאה לרחובות במסכות כדי למחות על המיסים הגבוהים. מאז הפכה התהלוכה לאירוע שנתי שקיומו הופסק רק במהלך מלחמות העולם. עם השנים התהלוכה השתכללה, והמארגנים החלו להשקיע בבובות ענק סטיריות, שרבות מהן הן של דמויות מפורסמות, פוליטיקאים, שחקנים ועוד. הבובות מובלות על פלטפורמות מונעות בכמה תהלוכות גרנדיוזיות. בנוסף לתהלוכות העיר כולה עוטה אווירת קרנבל עם נשפי מסכות, מופעים, יריד גסטרונומי וזיקוקי די נור. קרנבלים בספרד גם לספרד יש מסורת ארוכה של קרנבלי חורף. הם אמנם לא מפורסמים כמו אחיהם באיטליה או בשווייץ, אבל הם מלאים בשמחה אותנטית. רקדנים בתחפושת בקרנבל של טרנריף | צילום: Ninafotoart / Shutterstock.com הקרנבל הספרדי הגדול והמפורסם ביותר הוא הקרנבל של טנריף, שמתקיים במשך השבוע שקודם ליום רביעי של האפר בבירה סנטה קרוז. האירועים נפתחים עם בחירת מלכת הקרנבל, וממשיכים בתהלוכת סוסים וסוף שבוע שלם של מסיבות רחוב מטורפות. אחד משיאי הקרנבל הוא בערב בו הקהל כולו מופיע לבוש בבגדי המין השני. הקרנבל מסתיים בטקס המסורתי של קבורת הסרדין. בעבר, על פי מסורת עתיקה, נהגו לקבור שומן חזיר כטקס הפרידה מהבשר ותחילת צום הלנט. היום מחליף את המסורת הזו המנהג המשעשע שכולל תהלוכת לוויה שבראשה נישאת בובה ענקית של סרדין, ואחריה צועדים המקוננים ונשים המחופשות לאלמנות בוכיות. הטקס מסמל את סיום חגיגות הקרנבל ולאחריו גודשים תושבי טנריף את הכנסיות כדי לבקש סליחה על החטאים שביצעו במהלך הקרנבל (ויש לא מעט כאלה). קרנבלים בולטים נוספים בספרד הם הקרנבל של מדריד, עם תהלוכות חגיגיות ברחובות העיר העתיקה והגרסה המקומית לטקס קבורת הסרדין, הקרנבל של קאדיז, אחד המרשימים בספרד עם עשרה ימים של תהלוכות ססגוניות, מופעי תיאטרון ומופעים מוזיקליים, והקרנבל של סיטג'ס, שחביב במיוחד על קהילת הגייז ומפורסם במופעי הדראג המדהימים שלו. בתמונה הפותחת: רקדנית בקרנבל של ריו | צילום: שאטרסטוק

הפוסט עונת הקרנבלים – קרנבלי החורף הגדולים הופיע ראשון במסע אחר

החורף הוא שעתם היפה של הקרנבלים. בעולם הנוצרי, בין אם מדובר במדינה לטינית חמה ומיוזעת או בעיר אירופית קרה ומושלגת, חוגגים בחורף – בפברואר או בתחילת מרץ. פירוש המילה קרנבל הוא "סילוק הבשר" (carnis בלטינית פירושו "בשרים"). הנוצרים הקתולים באירופה נהגו להתנזר מבשר ומכל הנאות הגוף במשך 40 יום לפני חג הפסחא, במה שמכונה צום הלנט. רגע לפני הצום התקיימו חגיגות חטאים, שכללו, בנוסף לזלילה עד אבדן ההכרה, גם חגיגות רחוב המוניות ופרועות עם ריקודים, תחפושות ומסכות. הקרנבל מסתיים לרוב ביום שלישי השמן, יום לפני יום רביעי של האפר שמסמל את תחילת הצום. במהלך השנים המסורת של הקרנבל התפשטה גם אל המדינות שמעבר לים, ונראה כי החגיגות הפרועות שם מתעלות על המקור האירופי. בעשורים האחרונים הקרנבלים הגדולים באמריקה הלטינית ובאירופה הפכו למוקד משיכה לתיירים ולאטרקציה פופולרית. הנה כמה קרנבלים נפלאים, מפורסמים יותר ופחות, שחוגגים בחורף ברחבי העולם.

הכי מפורסמים – הקרנבלים של ברזיל

הקרנבלים הכי מפורסמים בעולם הם הקרנבלים של ברזיל, שמתקיימים בכל רחבי המדינה ונמשכים לרוב כארבעה ימים של חגיגה הדוניסטית, עם מסיבות, תהלוכות רחוב, תחרויות תחפושות, תהלוכות ראווה של בתי הספר לסמבה, מוזיקה וריקודים של רקדניות בלבוש מינימלי. הקרנבל הברזילאי המפורסם והנוצץ ביותר הוא הקרנבל של ריו דה ז'נירו (Rio Carnival). הקרנבל של ריו דומה במהותו לקרנבלים האחרים של ברזיל, וגולת הכותרת שלו היא התחרות של בתי הספר לסמבה בתהלוכות שכוללות ריקודים, תיפוף, תלבושות ססגוניות ומסכות. בשבת שלאחר תום הקרנבל מתקיים באצטדיון הסמבודרומו שבעיר מצעד המנצחות, עם מופעים מרהיבים של בתי הספר לסמבה שהובילו באותה שנה. ב-2014 יתקיים הקרנבל של ריו בתאריכים 28 בפברואר  – 4 במרץ. 

משתתפת בקרנבל של ריו, הכי מפורסם בעולם

הקרנבל של ריו הוא אולי הכי מפורסם ותיירותי, אבל הקרנבל הגדול ביותר בברזיל, ואולי בעולם כולו, הוא זה של סלוודור דה באיה (Salvador Carnival). זהו קרנבל פחות ראוותני ויותר עממי וספונטני, שמפורסם יותר מכל בטריו אלקטריקו – משאיות ענק שמצוידות בבמות עליהן מופיעים זמרים וברמקולים ענקיים, שנוסעות ברחבי העיר כשאחריהן נוהרים ההמונים ומלווים אותן בשירה ובריקודים. בכל שנה נבחר נושא אחר לקרנבל, העיר מקושטת בהתאם וכך גם התלבושות. ב-2014 הקרנבל של סלוודור יתקיים בתאריכים 27 בפברואר  – 5 במרץ.

הקרנבל של סלבדור, הכי גדול בעולם

מבין הקרנבלים הרבים שמתקיימים בברזיל, הקרנבל של העיר היפה רסיפה (Recife) נחשב לאותנטי ביותר. רבים מתושבי רסיפה הם צאצאים של העבדים שהובאו לעיר בתקופה הקולוניאלית, והם מעניקים לקרנבל אופי ייחודי עם מוזיקה אפריקאית ותלבושות מסורתיות מיוחדות. אווירת הקרנבל מורגשת ברסיפה תקופה ארוכה לפני הקרנבל עצמו, ובשבוע שלפני הקרנבל הרשמי החגיגות כבר בעיצומן. השנה יתקיים הקרנבל של רסיפה בתאריכים 28 בפברואר – 4 במרץ. 

משתתפות בקרנבל של רסיפה, שנחשב לאותנטי יותר מהקרנבלים האחרים בבריזל

בוליביה – פולחן השטן
בבוליביה, שכנתה של ברזיל, מתקיים קרנבל ייחודי עם אופי שונה לחלוטין, פחות נוצץ ויותר אפל (ולדעת רבים, גם יותר מעניין). זהו קרנבל השטן של אורורו (Carnaval de Oruro), עיר כורים מאובקת ברמה הבוליביאנית. פעם בשנה לובשת העיר חג ומושכת עשרות אלפי חוגגים. שורשיו של הקרנבל במאה ה-16, אז צמח באורורו פולחן השטן, כמחאה נגד הכובשים הספרדים שניצלו את המקומיים והעבידו אותם. במהלך השנים יצא הפולחן לרחובות והשתלב עם המסורות האירופיות, וכך נולד הקרנבל שנועד להבטיח את שלום הכורים שנמצאים מתחת לאדמה ולהגן עליהם מהשטן. הקרנבל מאופיין בתהלוכות רבות שבהן הצועדים מחופשים לשטן, ובפריקת עול כללית – המשתתפים משליכים זה על זה שקיות מים, מרססים קצף גילוח, רוקדים ומשתכרים. השנה יתקיים הקרנבל של אורורו בתאריכים 28 בפברואר – 2 במרץ. 

משתתף בקרנבל השטן של אורורו. פולחן השטן התערבב עם מסורות אירופיות

טרינידד וטובגו – האח הקטן של קרנבל ריו
אחד מקרנבלי החורף השמחים ביותר מתקיים בטרינידד (Trinidad) ובטובגו (Tobago) שבאיים הקריביים. רבים רואים בקרנבל של טרינידד וטובגו אלטרנטיבה יותר קטנה ואותנטית לקרנבל המפורסם של ריו. גם כאן אפשר לראות רקדנים ורקדניות מפזזים ברחובות כשלגופם נוצות בלבד, וגם כאן המקומיים עוסקים במשך חודשים ארוכים בהכנות לקרנבל ועומלים על הכנת התלבושות. במקום סמבה שומעים ברחובות טרינידד וטובגו מוזיקת קליפסו וסוקה, המקומיים מתופפים על תופי פח ובין הלהקות שמנגנות בקרנבל מתקיימת תחרות שהזוכים בה נהנים לא רק מפרים אלא גם מכבוד גדול. בנוסף, מתקיימות תחרויות לימבו שתורמות לאווירה העליצה. השנה יתקיים הקרנבל של טרינידד וטובגו בתאריכים 3ו-4 במרץ. 

משתתפת בקרנבל של טרינידד. אלטרנטיבה קטנה ומקסימה לקרנבל של ריו

וראקרוס במקסיקו – מוכרחים להיות שמח
מבין הקרנבלים של אמריקה הלטינית, הקרנבל של העיר המקסיקנית וראקרוס (Veracruz) פחות מוכר לתיירים הישראלים. למרות זאת, מדובר בקרנבל הגדול ביותר במקסיקו, ובאחד הקרנבלים השמחים ביותר בעולם. במהלך הקרנבל מתקיימות שש תהלוכות מרכזיות עם במות תצוגה נעות ומשתתפים מחופשים עם מסכות לראשיהם, לצד קונצרטים, מסיבות ואירועים מיוחדים שמתקיימים ברחבי העיר. הקרנבל אמנם נחשב לחדש יחסית – הוא מתקיים פחות מ-150 שנה, לעומת קרנבלים אחרים עם ותק של מאות שנים, אבל הוא מקושר עם כמה מסורות ייחודיות, כמו המדורה הענקית שמדליקים ביום הראשון של הקרנבל בכיכר המרכזית של וראקרוס, במטרה לשרוף כל סממן של מצב רוח רע. השנה יתקיים הקרנבל של וראקרוס ב-28 בפברואר – 2 במרץ. 

הקרנבל של וראקרוס. המשתתפים מתחפשים ועוטים מסכות
 
הקרנבלים של שווייץ – תחפושות, פנסים וחמת חלילים
גם בקצה השני של העולם, באירופה, יודעים לחגוג. הקרנבלים האירופיים המפורסמים והסוערים מכולם מתקיימים דווקא בשווייץ המאופקת. למרות שמזג האוויר מחייב לבוש הרבה יותר חם וכבד, ובמקום סמבה אפשר לשמוע נגינה בפיקולו ובחמת חלילים, המשתתפים עוטים תחפושות ומסיכות, ברחובות מתקיימות תהלוכות ססגוניות עם מוזיקה וריקודים, האלכוהול זורם כמים והאווירה שמחה עד מאוד.

הקרנבל השוויצרי הגדול ביותר הוא הפאסנאכט של באזל (Basler Fasnacht), שמתקיים כבר 700 שנה. הקרנבל נמשך שלושה ימים, והוא נפתח ביום שני בארבע לפנות בוקר בתהלוכת פנסים גדולה. בהמשך הקרנבל מתקיימות תהלוכות נוספות, עם נגנים, תזמורות ותחפושות, ובבתי הקפה של העיר מתקיימים קברטים סאטיריים. השנה יתקיים הקרנבל של באזל ב-12-10 במרץ. 

תזמורת כלי נשיפה בפאסנאכט של באזל

קרנבל שוויצרי נוסף הוא קרנבל לוצרן (Luzerner Fasnacht), קרנבל אותנטי ופרוע שישכיח מכם את כל מה שידעתם על שוויץ המעונבת. החגיגות, שמתקיימות מאז המאה ה-15, כוללות תהלוכות (שבהן התיירים יכולים רק לצפות אך לא להשתתף) עם תחפושות צבעוניות, נגנים במסכות גרוטסקיות שמנגנים בכלי הקשה ונשיפה, ולא מעט אלכוהול שתורם לאווירה העליזה. השנה יתקיים הקרנבל של לוצרן ב-27 בפברואר – 4 במרץ.

תהלוכה בקרנבל לוצרן. תחפושות צבעוניות ומסכות גרוטסקיות

איטליה – נשף המסכות
גם באיטליה השכנה מתקיים בחורף קרנבלים. הקרנבל המפורסם ביותר, קרנבל המסכות של ונציה (Carnevale di Venezia), הפך למתויר מאוד בשנים האחרונות, אבל למרות זאת ההנאה לא נפגמת. במהלך הקרנבל מתקיימים בוונציה מצעדים ותהלוכות, מופעי רחוב ונשפי תחפושות ומסכות. בניגוד לקרנבלים של שווייץ, כאן כולם לוקחים חלק בחגיגה. חלק מהמשתתפים עוטים מסכות מפחידות שמכסות את המחצית הפנים, לובשים גלימות וחובשים כובעים שחורים ומחודדים. אחרים עוטים מסכות לבנות וחסרות הבעה, ויש גם רבים (ורבות) שמתלבשים בסגנון ימי הביניים המאוחרים או הרנסאנס. כך או כך, האווירה ברחובות ונציה בימי הקרנבל חגיגית במיוחד, והתעלות והארמונות של ונציה תורמים לאווירה הדרמטית. השנה יתקיים הקרנבל של ונציה ב-22 בפברואר – 4 במרץ. 

קרנבל המסכות של ונציה. אווירה דרמטית ותלבושות נוצצות

גם בטוסקנה חוגגים בחורף. בעיר ויארג'יו (Viareggio) מתקיים מדי שנה בפברואר ובמרץ קרנבל ויארג'יו, שמפורסם יותר מכל בתהלוכות עם בובות ענק מתוחכמות ומושקעות במיוחד בדמותם של פוליטיקאים ואנשי ציבור. הבובות מובלות ברחבי העיר על גבי פלטפורמות ממונעות, ובנוסף לתהלוכות הגרנדיוזיות כולל הקרנבל נשפי מסכות, יריד גסטרונומי ומפגן מרהיב של זיקוקי דינור. הקרנבל של ויארג'יו יתקיים השנה בתאריכים 16 ו-23 בפברואר וכן 2, 4 ו-9 במרץ. 

משתתפת צעירה מתכוננת לצעוד בקרנבל ויארג'יו האיטלקי

טנריף – כשדרום אמריקה פוגשת את אירופה
קצת יותר רחוק משם, באי שטוף השמש טנריף אשר שייך לספרד, מתקיים בחורף אחד הקרנבלים הכי ייחודיים וסוערים באירופה, וזה שהכי מזכיר את החגיגות שמתקיימות בתקופה זו של השנה בדרום אמריקה. ממש כמו בברזיל, הקרנבל של סנטה קרוז (Carnaval de Santa Cruz de Tenerife), בירת טנריף, כולל מסיבות פרועות עם מוזיקה לטינית, צעירות בלבוש חושפני והרבה ריקודים ואלכוהול. אבל יש לקרנבל הזה גם כמה מסורות ייחודיות משלו, כמו ערב שבו הקהל מופיע בבגדי המין השני, כך שהנשים לובשות חליפות ערב מהודרות והגברים לובשים שמלות מפוארות.

אחת מהמהסורות הייחודיות של הקרנבל בטנריף היא לבישת בגדים של המין השני

משתתפים בקרנבל של טנריף – גברים ונשים בשמלות נוצצות

מסורת ייחודית נוספת מתקיימת ביום האחרון של הפסטיבל, שהוא היום הראשון של צום הלנט. ביום זה מקיימים את טקס קבורת הסרדין והקהל, לבוש שחורים, צועד במסע לוויה אחרי בובת ענק של סרדין. את הבובה שורפים ולאחר הטקס הקהל נוהר לכנסיות ברחבי סנטה קרוז כדי לבקש סליחה על החטאים שחטאו במהלך הפסטיבל. השנה יתקיים הקרנבל של טנריף ב-28 בפברואר – 9 במרץ.

בתמונה הראשית: רקדן בקרנבל של ריו, צילום: Terri George

התמונות בכתבה: אייסטוק, פליקר –  Christophe Morisset, Nemodus photos, Roger@kultpavillon, FFgoatee, Giandomenico Jardella, maduroman,  Lais Castro Trajano, phossil, ANGELOUX, Carnival Network, Michael Irvine

הפוסט הקרנבלים הכי שווים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

חגה של ימאנז'ה הוא אחד הפופולריים והחשובים של דת הקנדומבלה בברזיל. זוהי דת אפרו-ברזילאית, שילוב של אמונתם של העבדים האפריקאיים שהובאו לברזיל, עם אלמנטים מהדת הנוצרית שכפו עליהם אדוניהם בעולם החדש. תוצאת המפגש הזה היא פנתיאון גדול של אלים ואלות, האחראים על תחומי חיים שונים, בהרמוניה מלאה עם הקדושים של הנצרות הקתולית, דת המדינה בברזיל.

בחלקים שונים של ברזיל (ובאמריקה הדרומית כולה) יש ואריאציות שונות על הנושא, אבל פולחן ימאנז'ה נפוץ במיוחד בבאהיה. בחודש פברואר חוגגים לה בפייסטה גדולה, שמנוהלת על ידי כוהנות קנדומבלה – בדרך כלל נשים שחורות, גדולות ועבות בשר בשמלות לבנות צחורות. הן שרות, רוקדות ונכנסות לטראנס, והקהל בעקבותיהן.

חלק מהטקס נערך כמובן על שפת הים, ובו משלחים בסירות דייג מנחות לאלת הים. האלה אוהבת בעיקר פרחים, תמרוקים, מסרקים, בקבוקוני בושם ושאר מתנות נשיות. את המנחות משליכים אל קרקע הים, ואם הן ייפלטו בחזרה אל החוף – סימן שהמנחה לא התקבלה, וצפויה שנה רעה.

הפסטיבל מתקיים בכל שנה ב-2 בפברואר.

פסטיבל הדיג בקסרס
בכל שנה בספטמבר מארחת העיר קסרס (Caceres) שבמדינת מאטו גרוסו את פסטיבל הדיג הבינלאומי. מה שהחל כפסטיבל מקומי בשנת 1980, הפך לאחד מפסטיבלי דיג הנהרות הגדולים והחשובים בעולם. ב-1995 נכנס הפסטיבל לספר השיאים של גינס ומאז גדלה הפופולריות שלו וכיום הוא מושך אליו כ-200 אלף מבקרים בכל שנה.

מלבד תחרויות דיג, מתקיימות בפסטיבל פעילויות נוספות כגון חינוך סביבתי, הצגות, מופעי פולקלור, תחרויות ספורט למיניהן, תצוגת אניות ויריד אמנות.

במשך שבוע מארחים התושבים המקומיים אלפי מבקרים שמתאספים על גדות נהר פארגווי כדי לחזות בתחרות המתחילים ובתחרויות המתקדמים המרכזיות. הפסטיבל מגיע לשיאו ביום האחרון בו מוצגים הזוכים שמקבלים פרסים. ביום הזה נערכים גם מופעי תרבות והוא ננעל במופע זיקוקים.

הקרנבל בריו דה ז'ניירו
הקרנבל האגדי של ריו דה ז'ניירו מפורסם בכל העולם כאחיהם הגדול של כל הקרנבלים האחרים ודוגמת מופת לחגיגה לטינית אמיתית בקצב הסמבה.

כבר במשך שנים רבות מהווה פרויקט הקרנבל מקור פרנסה לתושבי העיר, שנדרשים למקצועיות רבה בשל יוקרתו ושמו הטוב של הקרנבל. במשך חודשים רבים שוקדים כולם על הכנת התלבושות המורכבות, שיעורי הריקוד בבתי הספר המקומיים לסמבה, התכנון המדוקדק וההפקה המורכבת. והתוצאה – ארבעה ימים של שיכרון חושים, ריקודי סמבה סוערים, מוזיקה קצבית, תלבושות גרנדיוזיות וצבעוניות, הרבה נוצות, הרבה גופות חשופים, התלהבות ואנרגיות מופלאות שחווים רק פעם בחיים.

ריקוד הסמבה הקצבי ואנרגטי הוא לב לבו של הקרנבל וחלק עיקרי בתרבות הברזילאית. בתי הספר הגדולים לסמבה הם מוקד העניין בתהלוכות הקרנבל. כל בית ספר מתאפיין ביוקרה ובמעריצים משלו וסך הכל משתתפים כ-14 בתי ספר שונים, כל אחד מהם מציג את הרקדנים הטובים ביותר ואת פלטפורמות התצוגה המקושטות שלו, בתקווה למשוך את תשומת לב הצופים ולהרשים את שופטי הקרנבל. השופטים מעניקים לכל בית ספר ציונים בכמה קטגוריות, החל מרמת התלהבותם ועד מורכבות התלבושות.

לילות הקרנבל מציעים לקהל הרחב אפשריות רבות להמשך החגיגות. מצד אחד מתקיימים נשפי ריקודים מפוארים ויוקרתיים ומסיבות במועדונים ומצד שני מתקיימות מדי ערב חגיגות רחוב שפתוחות לקהל הרחב עם מגוון להקות ומופעים אקזוטיים.

תהלוכות הקרנבל הגדולות בריו מתקיימות באזור ה- Sambodrome שמשתרע לאורך רחוב Avenida Marques de Sapucai, ומסתיים בכיכר Apotheosis. ברחבי המתחם יש שלושה סוגי מקומות ישיבה: מושבים על הקרקע (Cadeiras), מדרגות תצפית (Arquibancadas) ותאי תצפית יוקרתיים (Camarotes או Frisas). הישיבה בתאים מקנה זכות לאוכל ושתייה חופשיים. אזורים 7, 9, 11, 5 ו-3 הם הטובים ביותר (לפי הסדר), ומחיר כרטיס יכול להגיע לאלף דולר. מידע נוסף באתר האינטרנט

הקרנבל בסלוודור דה בהיה
בסלוודור, בירתה של באהיה, מתקיים במקביל לקרנבל הגדול של ריו דה ז'ניירו, קרנבל שופע חיים, אך פחות ממוסחר ומיוחצן. הקרנבל, שנמשך שבוע, מתאפיין בסגנון אפרו-ברזילאי עם מסיבות ריקודים על החוף, תהלוכות צבעוניות של משאיות עמוסות ברקדניות, כוכבי זמר באהיאיניים (טריוס אלקטריקוס) ולהקות אפריקאיות שמנגנות מוזיקה לטינית קצבית. אחד האלמנטים המרשימים ביותר בקרנבל הוא מפגן הקבוצות הדתיות, כל אחת בתלבושות אופייניות, ריקודים וסגנונות המאפיינים את שורשיהם.

חגיגות הקרנבל בסלוודור דה באהיה מתקיימות במהלך כל היום והלילה ברחבי העיר במשך שבוע ימים (לרוב בחודש פברואר, התאריך המדויק משתנה בכל שנה). מידע נוסף באתר הקרנבל

מרוץ גרנד פרי בבסאו פאולו
מסלול המרוצים המפורסם של סאו פאולו, Interlagos Circuit, מארח בכל שנה באוקטובר את הגרנד פרי של ברזיל, מרוץ הסיום של ארועי פרומולה 1 של אותה שנה. זהו אחד המרוצים המרגשים והצבעוניים ביותר של השנה, כשהיציעים מסביב למסלול מתכסים בהמוני דגלי ברזיל.

סיפור האהבה של הברזילאים עם מרוצי פורמולה 1 החל עם הקמת ענף הספורט הזה בשנות ה-50. מברזיל הגיעה סדרה של נהגים מדרגה ראשונה, כולל שנים מהנהגים הטובים ביותר אי פעם: נלסון פיקט (Nelson Piquet) ואיירטון סנה (Ayrton Senna).

מסלול המרוצים באינטרלגוס נפתח בתקופה שנחשבת לתור הזהב של ספורט מרוצי המכוניות הברזילאי. בתחילת שנות ה-70 אמרסון פיטיפלדי (Emerson Fitipaldi) זכה בשתי אליפויות עולם ברציפות, והיה הברזילאי הראשון שעשה זאת. ב-1973, אירח המסלול באינטרלגוס את המרוץ הראשון.

פורמולה 1 הוא המרוץ העיקרי והנחשב ביותר של הספורט המוטורי. מאז המרוץ הראשון בשנות ה-50, מושך אליו האירוע את טובי הנהגים המעוניינים לזכות בפרס הכספי הנחשק של המרוץ, וכמובן בתהילה והיוקרה שבאה עם הזכייה בתואר אלוף פורמולה 1. גם הצופים במרוצים זוכים לחוויה מדהימה. מהירות הנסיעה של המכוניות היא כמעט בלתי נתפסת והרעש מהמסלול ממש מחריש אוזניים.

עונת מרוצי פורמולה 1 מתחילה באוסטרליה וממשיכה על פני 4 יבשות ו- 17 מרוצים ומסתיים בגמר הגדול בברזיל. בין המרוצים המעניינים והמפורסמים נמצאים הגרנד פרי במונקו, שמתקיים בכבישי מונטה קרלו, והגרנד פרי האיטלקי שם ניתן לפגוש באוהדים שרופים של פרארי. מידע נוסף באתר הרשמי

מצעד הגאווה בסאו פאולו
מצעד הגאווה של סאו פאולו שמתקיים כל שנה ביוני, הוא אחד הגדולים בעולם ומשתתפים בו מיליוני אנשים. לצד המצעד מתקיימים אירועים כמו תחרויות נושאות פרסים, יריד תרבות, מסיבות, כנסים ודיונים.

המצעד מתקיים מאז שנת 1997 ומטרתו לעורר מודעות ותמיכה בקהילה ההומו-לסבית, בי-סקסואלית וטרנסג'נדרית באשר היא, ויצירת מדיניות ציבורית שתשמור על זכויות הקהילה. בשנה שעברה חגג המצעד 10 שנים להיווסדו כשכמות המשתתפים בו עלתה מ-3,000 איש ב-1997 ל-3.5 מיליון בשנת 2007.

המצעד מתחיל לרוב ב-Avenida Paulista, ממשיך לכיוון צפון-מערב ופונה אל Praça Roosevelt ומשם אל Praça da República.

פסטיבל בוי בומבה בפרינטינס
מקומו של הפר בתרבות הברזילאית הוא במפגש בין תרבות האדם הלבן לאינדיאנים של ברזיל. משמעות סמלית זו נחגגת מדי שנה בפסטיבל הבוי בומבה שנערך ב-28 ביוני בעיר פרינטינס שבאמזונס בהשתתפות אלפי אנשים, שבמשך שלושה לילות מבלים את זמנם באיצטדיון בומבודרומו (Bumbodromo) המקומי, שבנוי בצורת ראש של פר! במרכז החגיגות מתקיימים מופעים דרמטיים-קומיים המספרים את סיפור מותו ותחייתו של הפר בליווי תיפוף קצבי. מדובר למעשה במעין תחרות בין שתי קבוצות, שכל אחת מעודדת בהתלהבות את הפר שלה, שהוא למעשה גבר בתחפושת, ואת שאר נציגיה שמופיעים על הזירה. התחרות מלווה במקצב הבומבה המקומי ובשריקות נלהבות מהיציעים. כל קבוצה מציגה במשך שלוש שעות סיפור מיתולוגי שמלווה במופע ססגוני עם רקדנים בשלל תלבושות עשויות נוצות, צלילים של כלי הקשה, זיקוקי דינור וזמר ראשי שתפקידו לספר את האגדה. השופטים נותנים ניקוד לכל מופע על פי קטגוריות קבועות ולמחרת, ה-1 ביולי, מתפרסמות התוצאות והזוכים יוצאים לחגוג את ניצחונם ברחובות העיר.
מידע נוסף באתר משרד התיירות

חגיגות השנה החדשה בקופקבנה
עובדה ידועה היא שהברזילאים יודעים לחגוג, אך חגיגת השנה החדשה בריו היא אחת החגיגות הגדולות של השנה. החגיגה המרכזית, המתקיימת בכל שנה ב- 31 בדצמבר לאורך החוף בקופקבנה, מארחת כמה במות של הופעות מוזיקה, ריקודים וזיקוקים.

המסיבות בקופקבנה הן ענקיות. במהלך היום מגיעים מאות אנשים לחוף ומניחים בים מנחות לאלת הים הברזילאית, ימאנז'ה. המוזיקה מתנגנת לאורך כל היום, אך המסיבה האמיתית מתחילה בסביבות 19:00 כמתחילות ההופעות החיות וה-DJ מרקיד את המוני החוגגים.

לאורך 4 ק"מ של רצועת חוץ מוקמות שלוש במות: במה של מוזיקה ברזילאית פופולרית, סמבה בעיקר, במת רוק ובמה של מוזיקה ישנה יותר שבה מנגנים בולרו, ושירי קרנבל ישנים. בחצות מתחיל מופע זיקוקים ענק המקדם את פני השנה החדשה. אך זו רק ההתחלה והאנשים ממשיכים לרקוד עמוק אל תוך הלילה. המלונות לאורך החוף מארחים נשפים ומסיבות והם פתוחים במשך כל הלילה ומגישים ארוחות בוקר מלוות בשמפניה החל מהשעה 3 לפנות בוקר.

בכל שנה מגיעים לחגיגות בקופקבנה כ-2 מיליון איש, ואם גם אתם החלטתם לקחת חלק בחגיגה, הנה כמה עצות: כדאי לכם ללבוש לבן, מסורת דתית הנשמרת גם בחגיגה בקופקבנה. מומלץ מאוד לבדוק מראש את דרכי ההגעה לקופקבנה, שכן כבישים נחסמים לקראת האירוע. אפשר להגיע במוניות או באוטובוסים עירוניים שמתגייסים במיוחד להבאת קהל לאירוע. הנסיעה באוטובוס העירוני היא ללא תשלום. כדי לנסוע במטרו אל החגיגה צריך לקנות מראש כרטיס מיוחד, אותו ניתן להשיג רק בתחנות מסוימות.
מידע נוסף באתר תיירות של קופקבנה

הפוסט ארץ אלף המסיבות, ברזיל הופיע ראשון במסע אחר

פסטיבל אדמה אדומה באוקלהומה, ארצות הברית 28 שנים ברציפות מתקיים באוקלוהומה סיטי הפסטיבל המעניין הזה, שמוקדש כולו לתרבות האינדיאנית. מה שהחל כיוזמה קטנה ומקומית שמטרתה לחשוף את הציבור לאמנות ולתרבות הילידית (וליצור לה שוק) נחל הצלחה מסחררת. בשנים שעברו מאז הפך האירוע לכינוס ענק המאחד שבטים שונים – כמאה במספר. כולם מתכנסים ב-Remington Park שבאוקלהומה סיטי לשלושה ימים של תחרויות, ריקודים ושירה אינדיאנית. 1,200 אמנים ורקדנים יופיעו הפסטיבל השנה, ואם אתם בארצות הברית בתקופה המתאימה כדאי לכם מאוד להגיע. מתי: 7-5 ביוני 2014 אתר הפסטיבל מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד, בהנחה לגולשי מסע אחר! ראט יאטרה (פסטיבל הקרונות) באוריסה, הודו מדי שנה בקיץ נוהרים אל אוריסה (Orissa), השוכנת בחוף הים המזרחי של הודו, מאות אלפי מקומיים ותיירים כדי להשתתף באחד האירועים הגדולים והחשובים בהודו. מרכז האירוע הוא מקדש ג'אגאנאת מהמאה ה-12 (Jagannath Temple) שניצב על חוף הים של פורי (Puri). הפסטיבל נמשך עשרה ימים שבמהלכם מתקיימת תהלוכה המנציחה את מסעו של קרישנה מגוקול למאתורה (Mathura). פסליהם של האלים ג'אגאנאת, אחיו באלבאדרה (Balbhadra) ואחותו סובאדרה (Subadhra) מובלים מהמקדש על גבי קרונות צבעוניים ומקושטים המכונים ראט (Rath), כשהפסל הגדול ביותר הוא זה של ג'אגאנאת – גובהו 14 מטר ורחבו עשרה מטרים. הקרונות הענקיים והכבדים מאוד נגררים על ידי אלפי עובדי מקדש מקצועיים. עד לפני כמה שנים מאמינים רבים נהגו להשליך עצמם מתחת לגלגלי הקרונות כדי למות לנגד עיניו של האל ובכך לזכות בישועה. הקרונות מובלים כקילומטר לאורכו של רחוב Grand road בליווי פילים, משאיות, מכוניות, צליינים ואקרובטים. כאשר הם מגיעים לקצה הרחוב יוצאים האלים למנוחה של שבעה ימים, שבסיומה הם מועמסים על הקרונות ונסחבים במעלה הרחוב בחזרה אל המקדש, בתהלוכה זהה לזו שבה יצאו ממנו. בסיום התהלוכה מפרקים את הקרונות ומשתמשים בעציהן להסקה במטבחים המשותפים שמחוץ למקדשים ולהבערת מדורות הלוויה. הקרונות נבנים מחדש מדי שנה ואילו פסלי האלים נבנים מחדש בהתאם לתאריכים אסטרולוגיים, בכל 8, 11 או 19 שנים. הפסלים הישנים נקברים באתר שסמוך לשער הצפוני. מתי: 29 ביוני 2014 אתר הפסטיבל קרנבל נאבוטה. פלטפורמות תצוגה ענקיות ומוארות חולפות ברחובות העיר | צילום: Fisherman, GNU FDL ver 1.2 קרנבל נאבוטה ביפן בכל שנה בחודש אוגוסט יפן נותנת את תשובתה לקרנבל הגדול של ריו דה ז'נירו. במשך חמישה ימים מתקיימות חגיגות לכבוד הקיץ בצפון יפן, שמטרתן לעורר את האנשים המנומנמים (Nebuta) לקראת הקציר של הסתיו. יותר משלושה מיליון איש מגיעים לאומורי סיטי כדי לחזות בתהלוכות הססגוניות ולהשתתף בחגיגות הריקודים התוססות שממלאות את רחובות העיר. בשעות החשיכה יוצאות התהלוכות ובראשן האטרקציה העיקרית והמרשימה של הקרנבל – פלטפורמות תצוגה מוארות שמגיעות לגובה של חמישה מטרים ולמשקל של עד ארבעה טונות. בניית הפלטפורמות אורכת חודשים ועולה הון רב, הן עשויות מעץ וחוטי תיל ועליהן נבנות דמויות מרהיבות של שדים, אלים, רוחות, אבות קדמונים ולוחמים סמוראים ומיתולוגיים לבושים בתלבושות צבעוניות מנייר מוקשה ומתאפיינים בהבעות פנים המבטאות את אישיותו ותשוקותיו של יוצרם. במהלך הקרנבל מובלות כ-25 פלטפורמות ברחובות הראשיים של העיר בליווי נגני חליל ותופים ובמות ראווה עם אלפי רקדנים אנרגטיים (Haneto) בתלבושות ססגוניות שמנענעים את גופם, מסלסלים בגרונם, צועקים, מריעים ומלהיבים את הקהל מסביב. ביומו האחרון של הפסטיבל מתקיימות חגיגות מיוחדות שבמהלכן במפרץ אומורי שטות סירות עם דמויות ענק עליהן וזיקוקי דינור צובעים את שמי הלילה בשלל צבעים. מתי: 7-1 באוגוסט אתר הפסטיבל פסטיבל גרמה באוסטרליה אם אתם מתעניינים בתרבותם של האבוריג'ינים, ילידי אוסטרליה המקוריים, כדאי לכם מאוד להגיע בקיץ לטריטוריה הצפונית (Northern Territory), לאזור שנקרא East Arnhem Land. זהו ביתן של כמה מהקהילות העתיקות ביותר בעולם (40 אלף שנה ויותר), קהילות שבטיות של האבוריג'ינים שחיים באיזור מדורי דורות. כצפוי, המקום נחשב למעצמה של כלי נגינה אבוריג'יניים, בעיקר דיג'ורידו. מדי שנה, ביום שישי הראשון של חודש אוגוסט, נפתח שם פסטיבל גרמה, שמאגד בתוכו כמה קבוצות שבטיות גדולות, ומטרתו לחגוג את התרבות האבוריג'ינית העתיקה והעשירה. תיירים רבים מרחבי אוסטרליה ומיבשות אחרות מגיעים כדי לחזות בחגיגות. במהלך ימי הפסטיבל אפשר להתרשם ממלאכות מסורתיות, מריקודים שבטיים עתיקים וממסורת ציורי הגוף האבוריג'ינית. מתי: 4-1 באוגוסט אתר הפסטיבל קרנבל נוטינג היל. חגיגה קריבית עליזה | צילום: yisris / flickr קרנבל נוטינג היל בלונדון כדי ליהנות מקרנבל קריבי אין צורך להרחיק מעבר לאוקיינוס. מדי שנה, בסוף אוגוסט, מארחת שכונת נוטינג היל בלונדון קרנבל שמח וצבעוני, ששורשיו נטועים באי הקריבי טרינידד. ב-1883 ביטל השלטון הבריטי את חוקי העבדות באי, והעבדים המשוחררים החלו לחגוג את יציאתם לחופשי בקרנבל שנתי. בשנות החמישים של המאה העשרים החל גל הגירה מאזור הקריביים לאנגליה. המהגרים התגוררו בשכונות בריקסטון ודלסטון, וסבלו מעוני וגזענות. כתגובה למצבם העגום, המהגרים מטרינידד החליטו לערוך קרנבל בדומה לזה שבמולדתם, על מנת להציג את תרבותם הייחודית לתושבי לונדון. ב-1958 התקיים הקרנבל הבריטי הראשון במהדורה מצומצמת, בתוך אולם בצפון העיר. ב-1964 הפך לפסטיבל רחוב, כמו במקור הטרינידדי, ועבר לשכונת נוטינג היל. כיום זהו הקרנבל השני בגודלו בעולם. כשני מיליון מבקרים פוקדים את האירוע, ולצד קבוצות המיעוטים שהקרנבל הוא להם הזדמנות לחגוג את מוצאם, משתתפים בו גם אנגלים רבים. כמו בקרנבל הטרינידדי, קרנבל נוטינג היל מורכב מצועדים לבושים בתחפושות צבעוניות ומתזמורות מסורתיות המנגנות מוזיקת קליפסו, סול, סוקה ועוד. היום הראשון של הקרנבל מוקדש לילדים, ביום השני נערכות התהלוכות הגדולות והמפורסמות. מאות קבוצות משתתפות בהן ומציגות תחפושות ותצוגות ראוותניות, עליהן עבדו מאז סיומו של הקרנבל הקודם. מתי: 25-24 באוגוסט 2014 אתר הקרנבל

הפוסט קרנבלים ופסטיבלים אתניים הופיע ראשון במסע אחר