שוק המנגה הוא אדיר ממדים ומהווה חלק בלתי נפרד מההשפעה התרבותית של יפן על התרבות העכשווית בכל העולם. חברות ההוצאה לאור של הקומיקס מרוויחות מאות מיליוני דולרים בכל שנה, המאיירים והכותבים, אשר נקראים מנגקה (mangaka), נהנים ממעמד של ידוענים.

נראה לעיתים כי כל היפנים, צעירים ומבוגרים כאחד, נוהגים לקרוא מנגה בכל הזדמנות, בשעות הפנאי, בזמן נסיעה ברכבת ובהפסקות בבית הספר ובעבודה. חברות פרסום רבות מאמצות דמויות מתוך המנגה לשיווק שלל מוצרים ואף מעסיקות לעיתים מנגקה בסגל החברה. המנגה הפכה לחלק אינטגרלי בחיי היומיום של יפנים רבים ואפילו משרדים ממשלתיים מסוימים מעצבים את סמליהם ברוח המנגה.

למידע נוסף:

• יפן – מדריך מסע אחר, כתבות מסלולים אתרים ומידע
• טוקיו – מדריך מסע אחר
• קיוטו – מדריך מסע אחר
• יפן מחוץ למסלול

היפנים, צעירים ומבוגרים כאחד, נוהגים לקרוא מנגה בכל הזדמנות | צילום:

גם אם מעולם לא ביקרתם ביפן ומעולם לא קראתם חוברת מנגה, סביר להניח שנתקלתם בהשפעותיה על התרבות העכשווית, אפילו כאן בישראל.

המנגה באה לעולם

על אף שהמנגה נתפסת לפעמים כתופעה תרבותית עכשווית ביפן, היא למעשה מהווה חלק בלתי נפרד מן האומנות היפנית המסורתית. המנגה התפתחה במשך מאות שנים ועברה שינויים רבים במהלך ההיסטוריה. שורשיה נעוצים במאה ה-10 לספירה, כאשר אומנים יפנים ניסו לחקות מגילות סיניות הומוריסטיות. במהלך המאה ה-12 החלו האומנים היפנים ליצור מגילות הומוריסטיות אשר נבדלו לחלוטין מהמגילות הסיניות. איור המגילות, הנושאים והמלל אשר נוסף לאיורים נוצרו במיוחד עבור קהל הקוראים ביפן.

עטיפה של חוברת מנגה בת ימינו. פירוש המילה מנגה – "תמונות מגוחכות"

נהוג לציין את "מגילת החיות הראשונה" כיצירת הקומיקס היפני הראשונה, מגילה סאטירית אשר נכתבה באמצע המאה ה-12. המגילה תיארה מלחמה בין צבא של קרפדות לבין צבא של ארנבים, ונוצרה כנראה כביקורת על התהפוכות הפוליטיות בחצר הקיסר באותה תקופה.

את הכינוי "מנגה" טבע אומן ההדפסים והצייר קאצושיקה הוקוסאי (Katsushika Hokusai), אשר חי בעיר אדו (אשר לימים תהפוך לבירת יפן, טוקיו) במאה ה-19. לצד עבודתו כצייר הדפסים מכר הוקוסאי גם איורים הומוריסטיים פשוטים ושרבוטים קריקטוריים, אותם כינה כ"מגוחכים".

הוקוסאי נהג לאייר דמויות גרוטסקיות, אשר עיצובן מעלה גיחוך, בעלי חיים וחפצים מואנשים וכן דמויות בתנוחות ארוטיות. איוריו הפכו לפופולריים מאוד בקרב מעמדות הביניים העירוניים ביפן כולה ואומנים רבים ניסו לחקות את ציוריו.

בתחילת המאה ה-20, עם פתיחת יפן למסחר עם מדינות המערב, הופיעו ביפן לראשונה חוברות קומיקס אמריקאיות ואירופאיות. מנגקה רבים נחשפו לחוברות המערביות והחלו ליצור מנגה לפי הפורמט האמריקאי. חוברת המנגה חולקה לרצועות קומיקס, אשר חולקו לתאים, ואת הטקסט הנלווה החליפו "בועות דיבור" אשר נקשרו אל הדמויות. למרות ההשפעה הזרה, מנגקה רבים שמרו אמונים לקווי העלילה המסורתיים ולרוב נצמדו לנושאים שאפיינו את המנגה בתחילת דרכה.

את הפופולריות של המנגה ברחבי העולם אפשר לראות, בין השאר, בחנויות המוכרות חוברות מנגה, כמו זאת באדג'ווטר, ניו ג'רזי | צילום: EQRoy / Shutterstock.com

במהלך מלחמת העולם השנייה תעשיית המנגה סבלה מצנזורה ומהגבלות קשות מצד הממשלה. בדומה לקולנוע ולאומנות, גם המנגה שימשה ככלי תעמולתי בידי המשטר הפשיסטי. כמעט כל אומני המנגה עסקו בהפקת קומיקס אשר מאדיר את כיבושי יפן במזרח אסיה ומעודד גיוס אל הצבא הקיסרי. רק עם סיום המלחמה והתחלת הכיבוש האמריקאי ביפן ניתן חופש אומנותי כמעט מוחלט לאומנים ותעשיית המנגה חזרה לשגשג.

פרסומות למנגה ברובע אקיהברה בטוקיו | צילום: icosha / Shutterstock.com

המנגה המודרנית

הפופולריות הגוברת של הקומיקס האמריקאי ברחבי העולם בשנות ה-50 ונוכחות כוחות הכיבוש האמריקאי ביפן, השפיעו באופן ניכר על עיצוב המנגה המודרנית. דמויות "סטטיות", אשר אפיינו את המנגה המסורתית, נעלמו כמעט לחלוטין מן החוברות המודרניות והושם דגש על תנועה וזוויות מבט שונות. בעוד איור המנגה המסורתי הזכיר דיוקן ולצידו טקסט, המנגה המודרנית הציגה את גיבוריה כאילו האומן לכד אותן תוך כדי תנועה. בדומה לקומיקס האמריקאי, גם במנגה נוספו מילים אשר סימלו צלילים ובועות הדיבור עוצבו בהתאם לטון הדיבור של כל דמות ודמות.

במנגה המסורתית הטקסט הופיע לצד הציור, במנגה המודרנית, בהשפעת הקומיקס האמריקאי, הטקסטים מופיעים בבועות דיבור | איור: שאטרסטוק

השילוב בין מקורות סינים, אומנים יפניים והשפעות אירופאיות ואמריקאיות הפכו את עיצוב חוברות המנגה, הגרפיקה ונושאי העלילה לייחודיים ויוצאי דופן מכלל תעשיות הקומיקס בעולם. לצד החלוקה האוניברסלית לסוגות השונות (אימה, מתח, קומדיה וכו'), תעשיית המנגה מאופיינת גם בחלוקה ברורה לגילאים ולמגדרים שונים, כאשר לכל מנגקה ולכל הוצאה לאור ישנם כותרי מנגה המיועדים לבנים ולבנות, צעירים ומבוגרים, בני ובנות נוער, נשים וגברים. בעוד כותר אחד ייכתב עבור נערות מתבגרות, כותר אחר יכוון דווקא אל קהל הגברים המבוגרים.

מוצרים נלווים

במקביל לתעשיית המנגה מתקיימת תעשיית מוצרים נלווים לכותרים הפופולריים ביותר. כותרי מנגה בעלי פוטנציאל כלכלי גדול זוכים לעיבוד לסדרת אנימציה (אנימה; anime), סרטי קולנוע ומשחקי מחשב. שבועונים וירחונים לצעירים מפרסמים פרקים נבחרים מתוך כותרי המנגה הפופולריים ביותר, כנסים רבים מטעם חברות ההוצאה לאור נערכים בערי יפן הגדולות וכוללים לעיתים מאות אלפי משתתפים. ישנם רובעים בהם מתכנסים צעירים המחופשים לדמויות המנגה האהובות עליהם ושווקים המקודשים לבובות, תחפושות ומוצרים נלווים, המהווים חלק בלתי נפרד מתרבות השוליים אשר התפתחה סביב תופעת המנגה.

נערות בטוקיו מחופשות לדמויות מנגה | צילום: Sean Pavone / Shutterstock.com

נדמה כי אין נושא שלא זכה לעיבוד בתעשיית המנגה. לצד סוגות אשר מאפיינות גם את תעשיית הקומיקס במערב, המנגה עוסקת גם בנושאים אזוטריים, נישתיים ולעיתים רחוקות גם שערורייתיים.
כיום ניתן למצוא בתעשיית המנגה כמעט כל נושא, לכל קורא וקורא, בכל הגילאים.

כותר המנגה המצליח ביותר כיום הוא "בליץ'" (Bleach), אשר עוסק בבחור צעיר אשר מקבל לידיו את כוחותיו של המוות עצמו. לתקופה קצרה היה זה הכותר Prince of Tennis, מנגה אודות שחקני טניס, הפופולרי ביותר ביפן. המנגה Anne no Nikki מבוססת על יומנה של אנה פרנק ואילו המנגה Legend of Koizumi עוסקת ביחסי החוץ של יפן ובמשחק המא-ג'ונג (משחק שולחן סיני אשר מזכיר רמיקוב). סדרת המנגה האהובה עליי היא Black Lagoon, אשר עוסקת בהרפתקאות כנופיית פיראטים במזרח אסיה.

המנגה עושה עלייה

המנגה הפכה לפופולרית בכל העולם בשלושת העשורים האחרונים, אך בארץ היא הופיעה באיחור מסוים. בני נוער בישראל נחשפו לראשונה למנגה דרך סדרות האנימה שעובדו לכותרים Dragon Ball Z ו-מקרון 1. בעקבות ההתעניינות ההולכת וגוברת בתרבות יפן, החלו להופיע חוברות מנגה בחנויות קומיקס רבות ואף בחנויות ספרים של הרשתות הגדולות בארץ.

בובות של דמויות מתוך דרגון בול Z, סדרת אנימה פופולרית גם בישראל | צילום: Krikkiat / Shutterstock.com

כיום ילדים בארץ נהנים מסדרות רבות אשר מבוססות על כותרי המנגה הרבים המופקים ביפן. המנגה נגישה וזמינה גם בישראל למעריצים ותיקים וגם לקוראים מזדמנים. בשנת 2007 אף הוקמה עמותת "אמא"י" ("ארגון מנגה ואנימה ישראל"), אשר מקדמת בארץ את תרבות המנגה ומקיימת כנסים והרצאות בנושא.

אם עדיין לא קראתם חוברת של "תמונות מגוחכות", אני בהחלט ממליץ לכם להיכנס אל חנות הקומיקס הקרובה לביתכם ולהתעניין.

צילום תמונה פותחת: sergio capuzzimati / Shutterstock.com

____

ניר אלון – סגן אוצרת במוזיאון טיקוטין לאומנות יפנית בחיפה ומדריך טיולים בחברת איילה גיאוגרפית

הפוסט מנגה: הקומיקס היפני שכבש את העולם הופיע ראשון במסע אחר

הזמן, אי שם בעתיד. ד"ר טנמה, מדען יפני מפורסם, יוצר רובוט קטן בדמות בנו האהוב שנהרג בתאונה. במהרה מגלה טנמה כי היצור המלאכותי שבנה לא יוכל לשמש לו כבן אמיתי. למרות האהבה הרבה שהוא חש כלפיו, טנמה מוכר אותו לקרקס של רובוטים. הנער הרובוטי, הנחוש להיות אנושי בכל מחיר, מגלה כי העולם הוא אכזר וכפוי טובה.

העלילה הבדיונית הזאת, שהתפרסמה ביפן כקומיקס בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים, הפכה כעבור זמן קצר לסיפור הצלחה אדיר. הרובוט, שכונה אטום רב הכוח ("אסטרו בוי" בשמו המערבי), הפך בזכות כוחו הרב וטוב לבו ("מאה כוחות סוס ולב של זהב") למושיעם של הנזקקים וללוחם חסר פשרות בכוחות הרשע.

אסימו P3 של חברת הונדה. פקידי ממשל יפנים צופים שתעשיית הרובוטים דמויי האדם תגלגל בעתיד מחזור של עשרות מיליארדי דולר בשנה

יוצרו, אוֹסאמוּ טֶזוּקָה, היה לאמן קומיקס נערץ. בשנות השישים החלו גיבוריו לככב גם בסדרות אנימציה בטלוויזיה, מה שהגביר את הפופולריות שלהם בכל רחבי יפן. תרבות הקומיקס היא חלק בלתי נפרד מהוויית החיים היפנית. ביטוי לכך ניתן לראות, למשל, ברכבות התחתיות בערים הגדולות, שם מרותקים ילדים ומבוגרים כאחד למגוון עצום של עיתונים מצוירים.

ביטוי מרתק לא פחות להשפעת גיבורי הקומיקס על התרבות היפנית אפשר למצוא בתחומי הרובוטיקה. ביפן מייצרים כיום רובוטים מסחריים, דמויי אדם (יוּמָנוֹאידים), יותר מאשר בכל מדינה אחרת. אלה מיועדים, לפחות על פי כוונת מפתחיהם, להעניק שירותים לאדם ולהמשיך בכך את דרכם של אטום רב כוח ושאר הגיבורים המצוירים.
סקר של האו"ם מלמד כי בעולם יש כיום יותר מ־750 אלף רובוטים, למעלה ממחציתם ביפן. מדובר על פי רוב במכונות אוטומטיות, שיודעות לבצע עבודות פשוטות יחסית של פירוק, הרכבה או מיון במגזרים שונים של התעשייה. בעשור האחרון הופיעו רובוטים מתוחכמים יותר, שצוידו במנועים זעירים, בחיישנים וברכיבים של זיכרון ובינה מלאכותית, שאפשרו להם לבצע מגוון רחב יותר של פעולות. בקבוצה זו מתבלטים הרובוטים דמויי האדם, שרובם מפותחים במעבדות מחקר ביפן.

אחד מהיומנואידים הראשונים היה 2P של חברת הונדה, שנחשף כבר בשנת 1996. 2P ידע, בין היתר, להלך על שתיים. מבחינה טכנולוגית זו פעולה מסובכת ומורכבת במיוחד. חברת הונדה השקיעה כמה עשרות מיליוני דולרים וקרוב ל־14 שנות מחקר בפיתוח הטכנולוגיות שאפשרו לרובוט לצעוד על שתי רגליו. לא צריך להתרשם מכך יותר מדי. בטבע התהליך נמשך זמן רב הרבה יותר. אבות אבותינו החלו להזדקף וללכת על שתי רגליים בתהליך אבולוציוני שנמשך אלפי שנים.

בהמשך, הונדה הציגה יומנואיד משוכלל יותר, שנקרא אסימו – יצור בגובה מטר

אב הטיפוס של רובוט דמוי אדם שפיתחה חברת הונדה. ממשלת יפן מקציבה עשרות מיליוני דולרים לתמיכה בפיתוח רובוטים דמויי אדם

ו־20 סנטימטר, המופעל מרחוק ויודע ללכת במהירות של 1.6 קילומטרים בשעה וגם לטפס במדרגות. אסימו אינו לבד: חברות וקונצרנים יפניים נוספים, בהם סוני, נֵק, מָצוֹשיטָה וטְמְסוּק, פיתחו בשנים האחרונות דגמים אחרים של רובוטים דמויי אדם.

מדוע בכלל מייצרים רובוטים בצורת אדם? התשובה לשאלה נראית ברורה: רובוט הנראה כמו אדם יאומץ במהירות רבה יותר על ידי האנשים שאותם הוא נועד לשרת. או במלותיו של נשיא הונדה: "עם אסימו ביקשנו ליצור סביבה שבה רובוטים יוכלו להשתלב בחברה האנושית".

אולם במקרה היפני התשובה קצת יותר מורכבת. הדימוי שיש לאסימו ולרובוטים אחרים דמויי אדם שפותחו ביפן הוא של רובוט אנושי וטוב מזג, שמטרתו לשרת את האנושות. בכך הוא שונה מהרובוטים המככבים בספרות המדע הבדיוני המערבית, המוצגים לא פעם כבעייתיים למדי ומחוללי נזק. דוגמה מפורסמת היא הַאל, מחשב הרובוט שמנהל את מסע המשלחת ב"אודיסיאה בחלל 2001". האל מאבד את שפיותו וגורם למשלחת אסונות ונזקים כבדים. זו אולי הסיבה לכך שסופר המדע הבדיוני המפורסם אייזק אסימוב קבע בספרי הרובוטים שלו חוקים, האמורים להסדיר את התנהגותו המוסרית של הרובוט.

הרובוטים היפניים הם, כאמור, שונים. אסימו של הונדה,  SDR-3X של סוני,  TMSUK4 של חברת טמסוק ואחרים נולדו מתוך ציור. הם מורכבים, כמו כל רובוט, מפלדה ומסיליקון, אבל ראשיתם בחלומות שרקמו ילדים יפנים בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. "אני שייך לדור של אטום רב כוח", אומר טֵרוּאוֹ טָקֶנָקָה, המהנדס הראשי במחלקת הפיתוח של הונדה. והקולגה שלו, יָסוּּאירוֹ קוֹבָּיאשי, ממנהלי חברת טמסוק, נזכר בעלילות ילדותו ומסביר: "היו שם רובוטים כמו אטום ודוֹראמוֹן (גיבור קומיקס אחר; ע.ב.), שפעלו יחד עם ילדים יפנים. כך שהרעיון שהרובוטים הם חברים ושותפים נטוע אצלנו עוד מילדות".

הפוסט רובוטים ביפן – נולדו מתוך ציור הופיע ראשון במסע אחר