הנה הצצה אל העולם המופלא שמסתתר מתחת למים מתוך ספרו של ד"ר רמי קליין:

חבצלות ים: איי הפיליפינים

מקבץ של חבצלות ים הגדלות על מסלע השונית. החבצלות פורסות במים את זרועותיהן הצבעוניות ומסננות מזון מתוך מי הים. הן נאחזות במסלע באמצעות קרסים מיוחדים, אך יכולות לשחות במים בעזרת זרועותיהן. אורך הזרועות מגיע ל-30 ס"מ וכל אחת מהן נראית כנוצה (מכאן הכינוי של החבצלת "כוכב הנוצות"). השלוחות העדינות שעל פני הזרועות מגדילות את שטח הפנים שלהן ומייעלות את תהליך סינון המזון (אנילאו, פיליפינים).

מקבץ של חבצלות ים הגדלות על מסלע השונית, הפיליפינים | צילומים בכתבה: רמי קליין

תולעים סלילוניות על אלמוג: ים אנדמן, תאילנד

תולעים הנקראות סלילוניות ענק (Spirobranchus giganteus) חיות בתוך נרתיקים גירניים שהן בונות על פני אלמוג אבן חי. הזר הכפול של זרועות הסינון שבה את עיניי בשל המבנה הסלילוני העדין שלו ובשל צבעיו המרהיבים. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על אפשרות של סימביוזה הדדית בין התולעים לבין האלמוג. תרומת התולעת לאלמוג יכולה להיות בהזרמה מתמדת של מים עשירים בחמצן סמוך לפני האלמוג ובהגנה על רקמתו מפני טורפים. קוטר הזר הכפול של כל תולעת הוא כ-3 ס"מ (ים אנדמן, תאילנד).

תולעי סלילוניות על אלמוג אבן החיים, ים אנדמן, תאילנד

חשופית עם נקודות סגולות: איי הפיליפינים

גופה של החשופית (Goniobranchus kuniei) מעוטר בעיגולים בגוון כחול-סגול. כתר הזימים נראה היטב בחלקו האחורי של הגוף ואילו זוג המחושים בחלק הקדמי. היא זוחלת על המצע באמצעות רגל שרירית המעוטרת אף היא בעיגולים צבעוניים. היא נפוצה בשונית במים רדודים עד לעומק של 30 מטרים וניזונה מטריפה של ספוגים. אורכה כ-5 סנטימטרים (אנילאו, פיליפינים).

גופה של החשופית מעוטר בעיגולים בגוון כחול סגול, הפיליפינים

חשופית, ספוגים ואלמוגים, איי מדס, ספרד

הסלעים התת-ימיים בשמורה מכוסים בצפיפות ביצורים שונים היוצרים מארג צבעוני ושובה עין. בתמונה נראית חשופית (Peltodoris atromaculata) שצבעיה מזכירים לי את צבעי הכלבים הדלמטיים, כשהיא מוקפת בשלל אלמוגי אבן וספוגים. כמו חשופיות רבות גם היא ניזונה מטריפה של ספוגים (איי מדס, ספרד).

חשופית ספוגים ואלמוגים, איי מדס, ספרד

אלמוג אבן גלילן, ים אנדמן, תאילנד

מושבה של אלמוג אבן אהרמטיפּי (ללא אצות שיתופיות) הנקרא גלילן כתום (Tubastrea sp). בכמה מהפוליפים נראות זרועות הציד המגיחות אל המים בצבען הכתום. הזרועות מקיפות פה מרכזי שאליו הן מכניסות את המזון. זהו ללא ספק אחד מאלמוגי האבן המרהיבים בשונית והוא מזכיר במראהו זר פרחים צבעוני (ים אנדמן, תאילנד).

אלמוג אבן גלילן, ים אנדמן, תאילנד

ספוג צהוב דמוי ארובה, גני המלכה, קובה

ספוג צינורות אופקי מהסוג Aplysina באורך של כמטר אחד גדל על המסלע הגירני בשונית. בתנאי זרימה טובים עולה בספוגים אלה יעילות סינון המזון. חומרי טבע המיוצרים בספוגים משמשים במחקרים לגילוי תרופות חדשות נגד מחלות חשוכות מרפא (גני המלכה, קובה).

ספוג צהוב דמוי ארובה, גני המלכה, קובה

ספוג ואלמוגים בקריביים, גני המלכה, קובה

התבוננות בתמונה ממחישה היטב את משמעות השם "גני המלכה". הנוף התת-ימי עשיר באלמוגי גורגוניה דמויי שיח ובספוגים הגדלים בשלל צורות וצבעים. במהלך הצלילות אכן נדמה כי נמצאים בגן תת-ימי מרהיב המאוכלס בצפיפות רבה. הספוג הסגול במרכז התמונה הוא ספוג ממחלקת הספוגים הצוֹרניים הנקרא Niphates digitalis (גני המלכה, קובה).

ספוג ואלמוגים בקריביים, גני המלכה, קובה

כוכב ים: האיים האזוריים

כוכב הים (Ophidiaster ophidianus) בולט בצבעו הכתום העז ובסימטריה המחומשת שלו. הכוכב צולם כשהוא על אצה בצבע ירוק הנקראת שלוּחית (Caulerpa webbiana), המכסה שטחים תת-ימיים נרחבים במים הרדודים של האי פאיאל. לכוכבי-ים יש יכולת מדהימה של רבייה אל מינית וכושר שיקום של איברי גוף שנפגעו (האי פאיאל, האיים האזוריים).

כוכב ים בולט בצבעו הכתום עז, האיים האזוריים

כריש כחול: האיים האזוריים

הכריש הכחול (Prionace glauca) נפוץ באוקיינוסים ממוזגים וטרופיים. גופו צר ואורכו כ-3-2 מטרים. סנפירי החזה גדולים והוא שוחה במהירות במים הפתוחים מפני השטח ועד לעומק של כמה מאות מטרים. הוא ניזון בעיקר מדיונונים, מתמנונים ומדגי גרם קטנים. מספר התקיפות על בני אדם הוא מועט ביותר ורק במקרים אחדים הם הסתיימו במוות (האיים האזוֹריים, האוקיינוס האטלנטי).

כריש כחול באיים האזוריים

זרועות אלמוג: איי הפיליפינים

צילום תקריב של קצה זרועות הציד באלמוג האבן Euphyllia. בהתבוננות בזרועות אפשר לדמיין דברים רבים. בעיניי הן נראות כעובּרים קטנים המכורבלים ברחם דמיוני. מקורו של הצבע הירוק הוא באצות מיקרוסקופיות החיות בשיתוף פעולה הדדי עם האלמוג. גודל הקצה של כל זרוע הוא כמה מילימטרים בלבד (אנילאו, פיליפינים).

זרועות הציד באלמוג האבן, הפיליפינים

צלופח מורנה: האיים האזוריים

צלופח המוּרנה (Enchelycore anatina) מגיח מתוך אחד מכוכי הסלעים. אורכו כמטר וחצי, לסתותיו מאורכות ושיניו חדות ודמויות זכוכית. הוא נפוץ במזרח האוקיינוס האטלנטי ופרטים שלו נראו גם בים התיכון. טורף מן המארב סרטנים ודגים. אורכו כ-1.2 מטרים (האי פאיאל, האיים האזוריים).

צלופח המורנה מגיח מתוך אחד מכוכי הסלעים, האיים האזוריים

רמי קליין, מחבר הספר "על פני מים רבים", בפעולה | צילום: אמיר גור

בתמונה הפותחת: דגים סמוך לאלמוג גורגוניה, גני המלכה, קובה | צילום: רמי קליין

הפוסט על פני ימים רבים: מסתורי העולם התת ימי הופיע ראשון במסע אחר

"בפעם הראשונה שביקרתי בחצי האי סיני הייתי בן שמונה. האזור עדיין היה בידי ישראל ואני ניזונתי מאותן אגדות קסומות, שתיארו אותו כמעין סמל לאושר אינסופי", מספר צוף פלאי, אמן בין תחומי, כתב-צלם, במאי תיאטרון וחוקר אמנות באוניברסיטת תל אביב. "הטבע הבתולי, מרחבי המדבר, כחול הים וססגוניות העולם התת-ימי עשו את שלהם, וחיברו אותי לשם בעבותות אהבה שקיימים עד עצם היום הזה. המפגש הראשוני שלי כילד עם העולם התת-מימי, מצויד במסכה ושנורקל, הלם בי עד איבוד חוש זמן. כשיצאתי מהמים סוף סוף הייתי כחול מקור אבל גם קורן מאושר". חבלי האהבה למראות הקסומים שמתחת למים סימנו את דרכו של צוף גם כשבגר והפך למדריך צלילה וצלם תת ימי, וסיני הפכה למעין בית שני עבורו.

הצילומים הללו הם מאתרי צלילה שונים – בעיקר מרחבי חצי האי סיני וים סוף. הם משקפים את יופיו וצבעוניותו העזה של הטבע התת-מימי מחד, ומאידך, את הסכנה הנשקפת לחיים שם כתוצאה מהתערבות האדם והקדמה הטכנולוגית. "עולם המעמקים הוא בעל מרקם הרמוני רגיש, מורכב ושברירי עד מאוד. סביבה זו נתונה כל העת לסכנת התערבות האדם המודרני, כך שאם לא נשכיל לשמרה, היא חלילה תיכחד", הוא אומר.

הפוסט ממעמקים – העולם התת ימי בעין המצלמה הופיע ראשון במסע אחר

הים הקריבי מציע חופים יפהפיים עם גלים רכים שנשברים על חול לבן. אבל הקסם האמיתי נמצא מתחת למי הטורקיז השקופים – עולם תת מימי עשיר להפליא. דגים צבעוניים קטנים ועצומי ממדים, ברקודות כסופות עם שיניים מחודדות, סוסוני ים דקיקים שנראים כאילו איבדו את דרכם, חתולי ים מנקרים בקרקעית החולית, תמנונים גמישים שמתכווצים ומתרחבים ומשנים צורה אי-שם במצולות. הסרטון הבא חושף את הפלא התת-ימי הזה בשבע וחצי דקות, שמשאירות טעם של עוד:

הפוסט האיים הקריביים – החיים מתחת למים הופיע ראשון במסע אחר

שלושה צלמים ישראלים קטפו מקומות ראשונים בתחרות הצילום הבינלאומית "אפסון הים האדום 2011", שנחשבת ל"אולימפיאדה" של עולם הצילום התת-ימי. אמיר שטרן, שאחד מצילומיו מופיע למעלה, זכה בפרס הגדול, בסך 10 אלפים דולר, בקטגוריית פורטפוליו (תיק עבודות); יגאל אהרוני זכה במקום הראשון, ובפרס בסך חמשת אלפים דולר, בקטגוריית צילומי וידאו; יוהנס פלטן, זכה במקום הראשון ובפרס של אלפיים דולר בקטגוריית האופנה, שבה המשתתפים מתחרים בצילומי אופנה מתחת למים (ראו בתמונה למטה).

צילום של יוהנס פלטן, שזכה במקום הראשון בקטגוריית האופנה

בתחרות השנה לקחו חלק מאות צלמים תת-ימיים מ-27 מדינות, שהתחרו על פרסים בשווי של 80 אלף דולר בקטגוריות שונות. "אפסון הים האדום" מתקיימת זו השנה השישית באילת; התחרות מורכבת מכמה שלבים, כשההתכנסות באילת מהווה את שיאה. התחרות פתוחה בפני צלמים תת-ימיים באשר הם, חובבים ומקצועיים כאחד.

הפוסט צילום תת-ימי: שלושה ישראלים זכו בתחרות בינלאומית הופיע ראשון במסע אחר

המילים נעתקות למראה השונית

מפות ומדריכים מודפסים ליעד פפואה ניו גיני,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

לאחר כמעט שלושה ימים מתישים וארבע טיסות ארוכות עם ציוד כבד (כחמישים קילוגרם לאדם) הגענו לבסוף ליעדנו הראשון, אתר הנופש ואלינדי (Wallindi).
כבר אחרי הצלילה הראשונה במקום הבנתי מדוע מגזינים לצלילה מכתירים אותו כאתר נופש מהטובים בעולם: המים חמימים, יש ראות מופלאה של כארבעים מטרים, והשונית, אוי, השונית. מעולם לא ראיתי שונית בריאה כל כך, צבעונית וגדושה במגוון של בעלי חיים ימיים, עם להקות ענק של דגי שונית ועם ים פתוח. נותרתי חסר מילים, עם חיוך מאוזן לאוזן.

בבוקר יום הצלילות השני חיכה על סירת הצוללים מכל פלסטיק מלא בשאריות דגים. הולכים לצלול עם כרישים. אופן הפעולה פשוט: המדריך מוריד את מכל הפלסטיק אל המים וקושר אותו אל השונית, וכעבור כמה דקות מגיעים שאר הצוללים אל השונית, לאחר שכבר הספיקה למשוך אליה לא מעט כרישי שונית אפורים (Grey Reef Shark), כרישונים לבני קצוות (Whitetip Reef Shark) וכרישים לבני שוליים (Silvertip Shark). תפסתי מקום טוב ליד המכל וחיכיתי שהכרישים יתקרבו, אבל הם שמרו מרחק זהיר. החלטתי להוציא את אחת משאריות הדגים מהמכל כדי לנסות למשוך אותם קרוב יותר – יד אחת מציעה נתח דג עסיסי, והיד השנייה אוחזת במצלמה המסורבלת. כעבור כמה שניות הכרישים החלו להתקרב, לפעמים אפילו יותר מדי. עיני היתה דבוקה למצלמה בלי לדעת מה מתרחש מסביבי. בסוף הצלילה האדרנלין היה בשיאו. הזמנתי צלילת כרישים נוספת.

מימין: סוסון ים פיגמי. משמאל: סוסון ים גמדי

סוסון ים גמדי: מחט בערימת שחת

אחרי האקשן בצלילת הכרישים יצאנו לחפש את סוסון הים הקטן בעולם
(Denise's Pygmy Seahorse). סוסון הים הזה התגלה לראשונה בניו קלדוניה בשנות השבעים, כשחוקר אלמוגי מניפה החליט להעלות למעבדתו מיני מניפות שונים, ולתדהמתו גילה יצורים קטנטנים באורך של כסנטימטר, החיים בין ענפי המניפה ומחקים את צורת הפוליפים ואת צבעם. היום ידועים למדע שלושה מיני סוסוני ים גמדיים. הסוסונים חיים בזוגות על אלמוגי המניפה, והשיא שדווח הוא של 28 סוסונים על מניפה אחת.

כשהגעתי למניפה הבנתי עד כמה קשה להבחין בסוסון. מחט בערימת שחת. המדריכים המקומיים החלו לסרוק את המניפות מילימטר אחר מילימטר, ואחרי כמה דקות מורטות עצבים נמצא היהלום הנכסף. חשבנו שלמצוא את הסוסון על המניפה זה החלק הקשה ביותר. ציפתה לנו הפתעה מתסכלת: בכל פעם שהרמנו את המצלמה לכיוון הסוסון הוא פשוט נעלם. הפתרון היחיד היה סימון הסוסון מצדה השני של המניפה על ידי המדריך המקומי.

אגרוף הברזל של גמלן שלמה

בעלי חיים תת־ימיים רבים מתקשטים בצבעים. הבולט מכולם הוא גמלן שלמה
(Mantis Shrimp), שצבעיו אדום, ירוק וכחול עזים. הוסיפו לזה עיני זבוב, ציידו אותו גם ב"אגרופי ברזל", ותקבלו את אחד הסרטנים הגדולים, היפים והמסוכנים שמשוטטים על הקרקע החולית של פפואה ניו־גיני. מבנה עיניו מורכב ביותר: כל עין מורכבת מאלפי קולטני אור המעניקים לו ראייה מרחבית של 360 מעלות. הנשק הסודי של הגמלן הוא זוג זרועות המשמשות אותו כפטישים, ובעזרתן הוא מסוגל לחבוט בטרפו במהירות ובעוצמה דומה לזו של קליע בקוטר 0.22 מילימטרים. עכשיו, עם מידע מפחיד כזה, מצאנו את עצמנו מול השאלה: האם להתקרב עוד כמה סנטימטרים ולהסתכן בהסתערות של הסרטן שעלולה להסתיים בניפוץ המצלמה, או שנסתפק בתמונה מרחוק. הפיתוי היה עז. התקרבתי למרחק של כמה סנטימטרים, עד שעיניו מילאו את כל הפריים. אי אפשר היה לעמוד בפניו.

זה לא חייזר זעיר על פרוסת לימון, זה סרטן נקאי

צלילת לכלוך: היופי שבמים העכורים
לאחר שבוע של צלילות הצטרפתי למסע של עשרה ימי צלילה על ספינת פאר שיצאה מוואלינדי לאיי ויטו (Witu). זו היתה הפעם הראשונה בחיי שיצאתי ל"Muck Diving". פירוש המילה muck הוא לכלוך או זוהמה, אבל הכוונה לצלילה בתנאי ראות ירודים עקב ריבוי של נוטריינטים במים. חומרי מזון אלה מושכים רכיכות ובעלי חיים ימיים אחרים שלא תמיד נצפים בשונית. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מיני חשופיות.

לאחר שתי צלילות מרהיבות נפגשנו לראשונה עם ילידי האי. הם באו לעברנו בקיאק צר וארוך שגולף בעץ, מקצתם לבושים סחבות ומקצתם עירומים כביום היוולדם, עמוסים בפירות ובירקות טריים, במטרה לסחור עם הספינה. כאן לא סוחרים בכסף, אלא תמורת קופסאות שימורים, גבינה צהובה וסוכר.

לילה קשה עבר עלינו. הפלגה ארוכה בתנאי ים מטלטלים הביאה אותנו לשונית של איי פאדרז (Father's Reef). רובנו ירדנו מהספינה בפנים חיוורות, אבל אחרי הצלילה הראשונה – שטופת שוניות אלמוגים, ספוגי חבית ענקיים והמוני דגים מכל עבר – נמחה זכר הטלטולים, והחיוך חזר. המשכנו לעבר אתר הצלילה הבא בליווי צמוד של להקת דולפינים שסיפקה שעשוע לדרך בקפיצות ובתרגילי אקרובטיקה. היה נדמה שהדולפינים לועגים ליכולותיה של הספינה ודוחקים בה להאיץ. הקפטן החליט לנצל את ההזדמנות, ועצר כדי לאפשר לנו מבט קרוב יותר – מתחת למים. בלי לבזבז זמן יקר ירדנו למים עם ציוד שנירקול ומצלמה, בעוד הספינה משייטת הלוך ושוב והדולפינים ממשיכים לשחק איתה תופסת.

סלעית השושנות. איפה נגמרות שושנות הים ומתחיל הסרטן?

במהלך הצלילות נתקלנו בעשרות מיני סרטנים בצבעים ובגדלים שונים – מסרטנים בגודל של כמה סנטימטרים המסווים את עצמם בצורה מושלמת בין זרועותיהן של חבצלות הים ועד ללובסטרים (מחושנים) ענקיים. המיוחד ביותר היה סרטן בשם סלעית השושנות (Boxer Crab). אורכו סנטימטר וחצי בלבד, וצבעיו ורוד, אדום ולבן. הסרטן חי בסימביוזה עם שושנת ים. השושנה מגנה על הסרטן הקטן מפני טורפים בשל הארס שהיא מכילה, ובתמורה היא מרוויחה אפשרות תנועה ממקום למקום, המשפרת את יכולתה להגיע לפלנקטון המשמש לה מזון. הסרטן הקטן, האוחז בשושנת הים הלבנה בכל אחת מצבתותיו, נראה כאילו הוא מאובזר בכפפות איגרוף – ומכאן שמו האנגלי.

מפגשים עם ענקים

זה קרה ביום השמיני להפלגה. אחרי כל כך הרבה מפגשים מרתקים עם בעלי חיים תת־ימיים חשבנו שאי אפשר להפתיע אותנו שוב. לפני שהגענו לאתר הצלילה קיליבובס (Killibobs) סיפר לנו הקפטן על ברקודת ענק בשם ג'ורג'. הוא אמר שג'ורג' יחכה לנו מתחת לספינה וימתין עד שאחרון הצוללים ירד למים. אז ייקח עליו ג'ורג' את תפקיד המדריך ויוביל אותנו לשונית, ובסוף יוביל אותנו חזרה לספינה. סיפורים על ג'ורג' הברקודה שמעתי עוד לפני המסע, אבל אנשים נוטים להגזים. אלא שהפעם הסיפורים היו נכונים עד לפרט האחרון. ובקשר לגודלו – מעולם לא ראיתי דג ברקודה שמשתווה כמעט לגודלי, עם שיניים מפחידות כל כך.

את הענק השני יצא לנו לפגוש בשעות אחר הצהריים המאוחרות במהלך ההפלגה חזרה לוואלינדי. חשבנו שלהקת הדולפינים שוב באה להשתעשע עימנו, אבל פתאום הבנו מה אנחנו רואים: להקת לווייתנים קטלנים, כשבעה במספר. המחזה היה מרגש, במיוחד כשהבחנו שבין חברי הלהקה שוחה לווייתן תינוק.

את הערב האחרון להפלגה העברנו סביב האי הקטן רזטורף (Restorf). בתחילה לא הערכתי את פוטנציאל הצילום הטמון סביב האי, אך עד מהרה נגלו לעיני אוצרות מרהיבים. על הקרקעית החולית שחו דגי קברנון, גמלני שלמה וסוסוני ים גמדיים. בעומק האתר גדלים אלמוגי מניפה ענקיים, ספוגי חבית ועשרות מיני אלמוגים רכים וקשים. בהחלט דילמה בבחירת העדשה.

שבנו לוואלינדי. מקס אמר שקבוצת הלווייתנים הקטלנים שפגשנו לפני יומיים נראתה קרוב לאתר הנופש. בתוך דקות התארגנו להרפתקה. אחרי 45 דקות של הפלגה במהירות מופרזת בכיוון המשוער אל להקת הלווייתנים הבחנו בסילוני מים, אבל התאכזבנו לגלות שמדובר בלהקת דולפינים. המשכנו הלאה וסרקנו כל מטר ומטר. ואז הבחנו בסנפיר גב גדול ובסילון מים שהתיז לכל עבר. זכר בוגר באורך של כתשעה מטרים, ואחריו שאר חברי הלהקה. לאט ובשקט עקבנו אחריהם עד למרחק מטרים בודדים, ואז קיבלנו את האות להיכנס למים. לפני שהספקנו לכוון את המצלמה הם צללו אל המעמקים ונעלמו. חיפשנו את הלהקה שוב, והפעם כיילנו את המצלמה לפני הכניסה למים. גם זה לא עזר – שוב הם הרגישו את כניסתנו למים והעמיקו. אולי הם חששו בגלל התינוק החדש בלהקה. רק בניסיון החמישי הצלחנו לצלם תמונה אחת של נקבה בדרכה למעמקים. החוויה היתה נדירה: בכל זאת, לא בכל יום פוגשים פנים אל פנים את היצורים הנחשבים לטורפי העל של עולם הים.

דג הברקודה המכונה ג'ורג'. כל הסיפורים המפחידים התגלו כנכונים

הר של אלמוגים ועקרבנונים נדירים

התחלנו את המסע חזרה לבירה פורט מורסבי (Port Moresby), אל אתר הנופש לולואטה (Loloata), במרחק הפלגה של עשרים דקות מנמל העיר. מכאן יצאנו לעבר שבר אונייה המכונה Pay II. הצטיידנו בעדשת מאקרו, כי למרגלות הספינה שוכן סוסון ים פיגמי (Pygmy Seahorse) ממין שונה מזה שבמפרץ קימבה. כאן צבעו אדמדם־ורוד, וגופו מכוסה בבליטות שדומות לפוליפים של המניפה שעליה הוא מתגורר. מציאת הסוסון התגלתה כמשימה קלה יותר לעומת הפעם הקודמת, משום שענפי המניפה הזאת היו צפופים פחות ומשום שגודלו של הסוסון מגיע לשלושה סנטימטרים – פי שניים מהמין ההוא. מכיוון שלא נאלצנו להתמהמה בחיפושים אחר הסוסון, יכולנו להתרווח על הקרקע החולית ולנצל את הזמן כדי להפיק תמונות מרשימות של היצור הפצפון.

באחד הימים פגשנו זוג תיירים אוסטרים ששיבחו אתהאתר  סוזי'ז בומי (Suzie's Bommie), פירוש המילה bommie הוא הר אלמוגים שמגיע כמעט לפני המים. בסוזי'ז בומי שוחים דגי עקרבנון דמויי זהרון (Lacy Scorpionfish). דגים אלה הם נדירים למדי, והתגלו לראשונה בפפואה ניו־גיני בסוף שנות השבעים, ולאחר מכן גם באינדונזיה וביפן. הם שונים מיתר דגי משפחת העקרבנוניים בצורת ראשם שגורמת לפיהם לנטות בזווית כלפי מעלה ובמרקם עורם, שנראה כאילו יוצאים ממנו שרוכים – מראה העוזר להם להשתלב בצמחייה מבלי שיתגלו לטורפיהם. המדריכים המקומיים חיפשו במשך זמן רב, עד שלבסוף ראינו אותם בשלושה צבעים – לבן, צהוב ואדום.

אדום על אדום: דג קברנון על אלמוג אדום

מלולואטה יצאנו גם לצלילה באתר די'ז דלייט (Di's Delight), המורכב משלושה הרי אלמוגים שמגיעים כמעט לפני המים, וביניהם תלויות מניפות ענק שמקשטות את המעברים הצרים. אבל את תשומת לבי משכו דווקא נחשי המים הארסיים (Banded Sea Snake) המעוטרים בצבעי שחור ולבן. עד כה יצא לנו לפגוש אותם רק על אדמת לולואטה, בשעות הערב, כשהם יוצאים מן המים וזוחלים באטיות ומחפשים מחסה. אבל במים, מקומם הטבעי, ראינו כמה הם זריזים ואיך הם שוחים ביעילות ממחילה למחילה ותרים אחר הארוחה הבאה. נחשי הים הם מהנחשים הארסיים בעולם, אבל ראשם קטן, והם אינם יכולים לפתוח את לסתותיהם כמו שעושים קרוביהם היבשתיים. למרות זאת, מומלץ לשמור מרחק.

בכל שנות חיי כצולל, מדריך וצלם תת־ימי לא יצא לי לראות, לצלול ולצלם כל כך הרבה בעלי חיים תת־ימיים כמו שהספקתי בחודש אחד בפפואה ניו גיני. היא אכן ראויה לתארים שנקשרו לשמה כיעד הצלילה הטוב בעולם.

ומזכרת אחרונה לפני פרידה: עוד בשלב החלומות על פפואה ניו־גיני נתקלתי בתמונות של תניני ים (Saltwater Crocodile). תהיתי איך תהיה ההרגשה לשהות במים ליד יצור אימתני כזה, כשרק המצלמה מפרידה בינינו. את התשובה גיליתי בחוות התנינים שבקרבת אתר ואלינדי, שמספקת תנין ליום צילומים בים הפתוח (בתשלום).

תנין ים, רגע לפני שנגס במצלמה שלי

המקומיים דאגו לציין כי כל האחריות מוטלת עלינו. רמת האדרנלין בגופי מעולם לא היתה גבוהה כל כך. החלטתי להשתמש בעדשת עין הדג. העדשה הזאת גורמת לאובייקט להיראות קטן יותר מהמציאות. לא הרגשתי עד כמה אני קרוב לתנין, עד שבלי אזהרה מוקדמת הוא פתח את פיו ונגס במצלמה. מזועזע מהאירוע, החלטתי לסיים את יום הצילומים. השריטה על המצלמה נותרה כעדות.

הפוסט פפואה ניו-גיני: ענקים וגמדים מתחת למים הופיע ראשון במסע אחר