העצים היו כאן הרבה לפנינו. גם לפני הרכבות והמכוניות שלוקחים אותנו כל בוקר לעבודה. אולם עם הזמן הם הפכו מעץ למשאב. פעם לא קראו לזה ככה, הם פשוט היו התאנה של מישהו, אבל הם כבר נועדו לשימוש שלנו, בני האדם.

תחילה שמרנו עליהם והערכנו אותם. התנ"ך מבהיר זאת היטב, והוא עמוס בפסוקים המבקשים מאיתנו לשמור על עולם החי והצומח טוב טוב. "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבא ז', י"ג). אפילו בחוקי המלחמה המקראיים, אסור לכרות את העצים סביב החומות של ישוב אותו מעוניינים לכבוש, זאת גם כדי להתקיים בהמשך מן העצים הללו, וגם כדי להיות יותר אדיבים כלפי האנשים אותם אולי נצליח לכבוש  (דברים כ', 19). השיא הוא כמובן חג מיוחד שנועד לאילנות, הוא ט"ו בשבט.

אולם ככל שעברו השנים ההערכה לעצים התפוגגה. העץ הפך לגורם מפריע להתפתחות, ועצים רבים נכרתים בשביל לבנות שכונה חדשה או לסלול כביש חדש. במקרה הטוב הפך העץ למקור טוב לריהוט. לעתים נמצא לו גם תפקיד מקורי, כמו שומר אדמות העם היהודי.

יער גשם טרופי בטזמניה. בתמימותנו חשבנו שהעצים תמיד יהיה שם בשבילנו

בתמימות רבה המלווה בעצימת עיניים חשבנו עד לא מזמן שזו דרכו של עולם. יכולנו לדמיין שהעצים אפילו נהנים מזה. ספר הילדים הקלאסי "העץ הנדיב" הוא דוגמה מצויינת לכך. "העץ הנדיב" נכתב ללא כוונות רעות. הסופר המופלא של סילברסטון ביקש לספר לנו סיפור על תהליך התבגרותו של ילד, אבדן הנעורים והפיכתו לאדם מבוגר. העץ הנדיב מצידו פשוט היה שם, בשבילו. הוא שימש את הילד למשחקים ושעשועים, וכשהילד בגר פירותיו של העץ פרנסו את הילד. מענפיו של העץ בנה בית ומגזעו בנה סירה. כשהפך לזקן שימש גזעו הכרות מקום מנוחה. בסיפור הזה יש משהו לא באמת טבעי. העץ היה אמור להישאר כאן גם אחרי הילד. אך כולנו יודעים מה עלה בגורלו. דור שלם גדל על הסיפור הזה. במקרה או שלא במקרה זהו הדור שגדל בתקופת שפע שלא הייתה כמותה, והדור שבו התחממות כדור הארץ הפכה בשקט בשקט לאיום הכי גדול על המשך חיינו כאן. הדור של של סילברסטון האמין באמת ובתמים שהכל, אבל הכל, נועד לו ולילדיו. אמונה זו טרם חלפה מן העולם. הילדים שעבורם נכתב הסיפור בשנת 1964 הם היום בני יותר מ-50. בשנות חייהם נכרתו אלפי דונמים של יערות וכיום מינים רבים של עצים מצויים בסכנת הכחדה. בתקופה זו ריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר עלה בעשרות אחוזים.

התוצאות העגומות של כריתת יערות הולכות ומתבהרות עם השנים

"מחבקי העצים”, כפי שכונו אנשי התנועה הסביבתית בלעג במשך זמן רב, הרגישו שמשהו כאן לא בסדר. הפגנות נגד כריתת יערות העד בקנדה ובברזיל היו בין הכוחות המניעים והמולידים של התנועה הסביבתית, והיו גם הצלחות מקומיות. אבל הדעה הרווחת לפיה יש מספיק עצים ושה"היפים" האלה סתם מפריעים לחברות לגיטימיות ומשלמות מס לעשות כסף ניצחה בדרך כלל. אך כמו ששר מוריסי, סולן להקת הסמיתס – “אם האהבה לא תחבר בינינו, אז אולי הפצצה כן”. משבר האקלים הוא הפצצה, והוא הזכיר לכולם שהעץ חשוב לא רק לאדם, אלא קודם כל כעץ בפני עצמו.

העץ הוא הצומח הגדול והמשמעותי ביותר. יערות העד הם הבסיס למינים נוספים רבים של צמחים. האקלים הנוח של כדור הארץ נוצר ונשמר בעזרת הרבה הרבה עצים. מחבקי העצים היו יכולים עכשיו לשמוח ולומר שהם צדקו.גם הם הופתעו מעוצמת צדקתם. אך זו שעה די עגומה עבור כולנו, ואין זמן לשמחות שכאלה. במקום זאת, צריך לעשות. היוזמה הכי מעניינת בנושא זה שייכת לאישה אמיצה מקניה, פרופ' וונגארי מטאי, זוכת פרס נובל לשלום. הרעיון שלה הוא נטיעה של מיליארד עצים ברחבי העולם, כאשר המוקד הוא נטיעה בקו המדבר, על מנת ליצור חגורה ירוקה ולסייע בעצירת המידבור אשר הפך למואץ עקב התחממות כדור הארץ. מידבור זה פוגע במדינות על קו המדבר באפריקה, וגם בישראל.

הקרן הקיימת לישראל התחייבה לנטוע שש מיליון עצים במהלך עשר השנים הקרובות במסגרת מאמץ עולמי זה, אשר יינטעו לזכר היהודים שנספו בשואה. יוזמה נוספת המחזירה את כבוד העץ למקומו הראוי היא קיבוע פחמן. במסגרת זו, ארגונים משקיעים בנטיעת עצים, על מנת שיקבעו פחמן שנפלט מפעילות מזהמת. זה דומה לאיזון הפחמן בו משקיעים באנרגיות אלטרנטיביות. העצים והצומח הם הגוף היחיד ביבשה אשר מסוגל לספוח את הפחמן הדו חמצני באוויר, וכידוע הוא פולט לאחר מכן חמצן. מסתבר, שאנחנו זקוקים לעצים פשוט כמו שהם – עצים.

___

צור משעל – מנכ"ל עמותת אקולנוע, המעלה את המודעות לסביבה באמצעות שימוש בקולנוע ובמדיה ויזואלית

הפוסט על עצים ואנשים הופיע ראשון במסע אחר

הנפט מסבך לדעת פרידמן את ארצות הברית במלחמות בלתי אפשריות. בנוסף הוא היה שמח לראות את העולם ממשיך להתקיים, אבל זו הסיבה השנייה שהוא מונה. כך נהוג לפנות לעם האמריקאי – קודם כול דואגים לאינטרס הפרטי. אבל מה זה משנה, העיקר שאחד מבכירי העיתונאים וקובעי דעת הקהל בארצות הברית מבין שהעסק צריך להשתנות מהותית, ומהר.

הסרט החדש של תומס פרידמן הוא למעשה כתבה ארוכה. פרידמן מסייר בין יזמים המציעים אלטרנטיבות שעד ממש לא מזמן נחשבו להזויות או שוליות, כמו טורבינות רוח, רכבים קלים וחשמליים ועוד, וטוען שהם יכולים להוות תחליף אמיתי לאנרגיה המזהמת ולהניע את העולם באנרגיה נקייה. זו בשורה מרגשת מאוד, אבל האם זהו סרט דוקומנטרי או כתבת טלוויזיה?

כרזת הסרט "אמת מטרידה". אחד הסרטים הבודדים שבאמת אפשר לטעון ששינו את העולם

השאלה הזו רלוונטית לגבי חלק גדול מן הסרטים שהוצגו בפסטיבל סרטי הסביבה של וושינגטון, ובכלל לגבי הסוגה החדשה בשכונה, "קולנוע סביבתי". אז ממתי יש קולנוע סביבתי ולמה?

הקולנוע הסביבתי צמח מתוך ז'אנר סרטי הטבע. בפסטיבל של וושינגטון, שחגג השנה 15 שנים להיווסדו, ניתן לראות את השורשים הללו היטב, וחלק לא קטן מהסרטים הם עדיין סרטי טבע קלאסיים, המספרים סיפור על העולם הפראי והיפה הרחק מן העיר. אחד היוצרים החשובים של סרטי טבע וסביבה, ותוכניות טלוויזיה בנושא, הנחשב בצפון אמריקה כמעט לגורו הוא דיוויד סוזוקי. בפסטיבל הרצה סוזוקי בן השבעים והציג את הביוגרפיה העשירה שלו. הוא הסביר את המעבר מסרטי טבע לסרטי סביבה. הוא סיפר לקהל שבימים בהם

דיוויד סוזוקי, אחד היוצרים החשובים של סרטי טבע וסביבה | צילום: צור משעל

הייתה נהוגה הפרדה בין כל מה שקשור לאדם לבין כל מה שקשור לחיות אחרות, צמחים ובכלל 'טבע', לא היו סרטים סביבתיים אלא רק סרטי טבע. אולם במהלך חמש עשרה השנים האחרונות חזרנו להבין סוף סוף שאנחנו למעשה חלק מהטבע, ושלא נוכל להמשיך להתעלם מכך ולפגוע בו מבלי לפגוע בעצמנו. אז התחילו להופיע סרטים על אנשים שמושפעים מבעיות סביבה, ועל אנשים אחרים שיצרו את הבעיות הללו במתכוון או שלא במתכוון, והסיפורים האנושיים השתלבו בסיפורי הטבע והסביבה.

ככל שנושא הסביבה הופך לחלק מרכזי במציאות שלנו, לאור הידרדרות מצב כדור הארץ, כך יותר יוצרים מרגישים צורך לעשות סרטים סביבתיים, ומגוון הסיפורים הנכנסים תחת המטרייה הזו מתרחב.

הסרט המוכר ביותר הוא כמובן סרטם זוכה האוסקר של אל גור והבמאי דיוויס גוגנהיים- "אמת מטרידה". זה אחד השיאים אליו יכול להגיע סרט סביבתי, שהרי מטרתם של היוצרים היא בין היתר לסייע לפיתרון בעיות סביבה, על ידי כך שהופכים את הנושאים הגדולים ברומו של עולם לסיפור אישי שניתן להזדהות איתו.

הסיפור של אל גור (כמעט נשיא ארה"ב…) והנושא שאותו הוא מקדם – התחממות כדור הארץ, הפכו את הסרט לאחד החשובים ביותר שנעשו אי פעם, ולאחד הסרטים הבודדים שבאמת אפשר לטעון ששינו את העולם, או לפחות זירזו מאוד את השינוי. הנושא הפך בשנה שמאז יציאת הסרט לאחד הנושאים החמים במרבית מדינות העולם (אנחנו ממש לא דוגמא בנושא זה). מאז יציאת לאור הסרט הפך אל גור לנושא הדגל של המאבק בהתחממות כדור הארץ. היוזמה האחרונה שלו היא הופעה חיה שתתקיים ב-7.7.07, בערים המרכזיות בעולם, להעלאת המודעות נושא הסביבתי. מיטב האמנים, בהם מדונה, כבר הבטיחו את הופעתם בסדרת הקונצרטים.

סרטים סביבתיים רבים, עם גיבורים פחות מוכרים ועל נושאים יותר סולידיים, נעשים בכל העולם, כל הזמן. מגוון הנושאים רחב. מסרטים על מזון מהיר והשפעתו על הבריאות, הסביבה והתרבות שלנו, כמו סרטו של ריצ'ארד לנקסטייר "פאסט פוד", או סרטו של מורגן ספורלוק- "לאכול בגדול" אשר תרם לשינוי בתפריט מקדונלד'ס, ועד סרטי טבע וסרטים דוקומנטריים על אוקיינוסים שהפכו לפחי פלסטיקים ומלאים בחומר הלא מתפרק הזה. מדי פעם נוצרים גם סרטים הוליוודיים כמו "היום שאחרי מחר", או "איירין ברוקוביץ". אולם אלה מקרים נדירים יחסית.

ז'אנר שבו יוצרים מאוד נהנים לבטא את הסיפורים הסביבתיים הוא האנימציה. כאן ניתן להפוך נושא גדול ומסובך, להרבה יותר פשוט ומובן לכל. דוגמא טובה לסרט אנימציה סביבתי הוא "האיש ששתל עצים" שזכה באוסקר בשנות השמונים.

גם סרטי הוליווד המצוירים מתאפיינים באלמנטים סביבתיים כמו ב"מעבר ליער" ו"מרד התרנגולים". בולטים בכך במיוחד סרטי המאגנה היפניים כמו "הנסיכה מונונוקי" על נסיכה צעירה שהצליחה להציל את העולם.

לסרטי טבע תמיד יישאר מקום של כבוד בין הסרטים החוסים תחת מטריית סרטי הסביבה. במקום מכובד ביותר יושבים סרטים ללא מילים ועם פסקול מרשים, כמו "הנבואה" או "ברכה". אלה הם סרטים עם צילומי נוף טבעי ואנושי מרהיבים, המציגים את יפי הטבע ויוצרים תחושת פליאה, ונוגעים גם במקומות בהם האדם הורס את הפלא הזה.

ריבוי הסרטים העוסקים בנושא הסביבתי, הוליד פסטיבלים של סרטי הסביבה. הפסטיבלים הגדולים בצפון אמריקה מתקיימים בטורונטו ובוושינגטון DC. בפסטיבלים האלה מוצגים בכל שנה כמאה סרטים, רובם חדשים. בדרך כלל לא מתקיימים אירועי חוצות בזמן הפסטיבלים, והדגש הוא על הצד הקולנועי. הפסטיבלים מארחים רבים מיוצרי הסרטים למפגש עם הקהל.

בפסטיבל הקולנוע הסביבתי הישראלי "אקולנוע", שיתקיים בסינמטק תל אביב בתאריכים 21-24 למאי (שבועות).אנו מנסים להשתמש במודלים הללו, אולם לשנות את האירוע על פי מה שיתאים לדעתנו לישראל. אנו מנסים לגוון ככל הניתן בז'אנרים של הסרטים באירוע כך שיכללו אנימציות וסרטים עלילתיים לצד הדוקומנטריים. גם סרטים חברתיים עם נגיעה לסביבה יכולים להיכלל בהגדרה זו. היום ברור שקיים קשר הדוק בין בעיות סביבה, לבין מצוקות חברתיות של קבוצות חלשות הנפגעות יותר מבעיות סביבה. קשר זה בא לידי ביטוי ברבים מהסרטים, במיוחד בסרטים הדוקומנטריים.

הפוסט קולנוע סביבתי: האמת המטרידה מלבלבת בירוק הופיע ראשון במסע אחר