צבעונים - מסע אחר

הולנד: טיול פריחה אביבי

גיל אל עמי — Thu, 27 Apr 2017 12:45:32 +0000

אין מקום מתאים יותר מהולנד כדי ליהנות בו מפריחה אביבית נהדרת. בעונה זו הולנד מתכסה במרבדי פרחים: כרכומים, נרקיסים, יקינתונים, וכמובן צבעונים, שמסמלים את האביב ההולנדי יותר מכל. הפריחה נמצאת בשיאה מסוף מרץ עד אמצע מאי, כשהזמן הטוב ביותר לצפות בצבעונים הוא מאמצע אפריל עד השבוע הראשון של מאי.

רבים מהתיירים המגיעים להולנד בעונה זו מסתפקים בביקור בגני קוקנהוף היפים, אליהם ניתן להגיע באוטובוס מאמסטרדם, אבל מומלץ עוד יותר לצאת ברכב או בתחבורה ציבורית מאמסטרדם, ולטייל מהארלם לנאלדוויק, במסלול שמשובץ במרבדים נהדרים של פריחה צבעונית. את החלק הראשון של המסלול, מהארלם לליידן, ניתן לעשות במסגרת של טיול יום, למרות שכדי ליהנות מטיול נינוח ולספוג את האווירה ההולנדית במיטבה, כדאי להקדיש לטיול הזה לפחות יומיים. אם רוצים להגיע גם לנאלדוויק ולצפות במכירת הפרחים הפומבית הגדולה בעולם, יש להקדיש לטיול לפחות יומיים, כדי להגיע לנאלדוויק מוקדם בבוקר.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד הולנד,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

לקריאה נוספת:

לא רק צבעונים. מרבדי יקינתונים ליד ליידן | צילום: מקס מיורוב, פליקר

התחנה הראשונה במסלול היא הארלם (Haarlem), בירת מחוז נורד הולנד, ששוכנת במרחק של עשרים קילומטר ממערב לאמסטרדם. להארלם אפשר להגיע גם בנסיעה קצרה ברכבת מאמסטרדם. הארלם היא עיר מקסימה שראויה לביקור בכל עונה של השנה, לא רק באביב. המרכז העתיק של הארלם נעים ושוקק חיים, ויש בו הרבה בניינים עתיקים לגנטים וארכיטקטורה מרשימה. אם מגיעים מוקדם כדאי להקדיש קצת זמן לסיור קצר בעיר ואולי גם ליהנות מקפה של בוקר על גדת אחת התעלות. כדאי להקדיש זמן לביקור במוזיאון פרנס האלס (Frans Hals) המצוין, שבו מוצגים דיוקנאות שצייר האמן לצד עבודות של ציירים הולנדים נוספים. תמונות הנוף יכניסו אתכם למצב רוח המתאים לקראת המשך הטיול שכולו נופים ופריחה.

יום אביבי בהארלם. בניינים עתיקים וארכיטקטורה | צילום: ג'ו דנקלי, פליקר

אחרי שנפרדים מהעיר ממשיכים דרומה, בכביש N208, לכיוון ליסה (Lisse), בירת הצבעונים של הולנד. ליסה עצמה היא עיירה חביבה, אבל גני קוקנהוף הסמוכים הם שמעניקים לה את התואר הזה. בגנים יש ארבעה וחצי מיליוני פרחי צבעוני ממאה זנים שונים. אבל לא רק צבעונים פורחים תמצאו כאן – גם כרכומים, נרקיסים, יקינתונים, סחלבים, אירוסים, ורדים ומינים נוספים רבים הגדלים ברחבי הגנים ובחממות.

הגנים פתוחים רק חודשיים בשנה – מאמצע מרץ עד אמצע מאי, אבל שיא פריחת הצבעונים הוא לרוב באמצע אפריל. גם אם הגעתם בתקופה בה הצבעונים אינם בשיאם, תוכלו להתרשם מהפריחה הססגונית של שלל הפרחים האחרים. בגנים יש 14 קילומטרים של שבילים, שמתפתלים בין בריכות מים, טחנת רוח, חממות, אגם וערוגות צבעוניות.

גני קוקנהוף. שבילים מתפתלים וערוגות פורחות | צילום: טוני אסקודר, פליקר

בגנים הנהדרים ניתן לטייל רק ברגל, אבל אם אתם רוצים לגלות גם את השדות הפורחים שמסביב, מומלץ מאוד לדווש באזור באופניים אותם ניתן לשכור בכניסה הראשית לפארק. מסביב לפארק יש ארבעה שבילי אופניים מסומנים שאורכם נע מחמישה ועד 25 קילומטרים. ניתן גם לצאת לשיט בתעלות שמקיפות את הפארק, בסירות עם מנוע חשמלי ששימשו בעבר את הגננים ומגדלי הפרחים. פרטים נוספים באתר גני קוקנהוף

ניתן לצאת לשיט בתעלות שסובבות את גני קוקנהוף

אם יש לכם מספיק זמן ואתם רוצים להעמיק את ידיעותיכם על צבעונים, כדאי לקפוץ לביקור במוזיאון הצבעוני השחור (Museum de Zwarte Tulp) שנמצא במרכז ליסה. זהו מוזיאון קטן שמספר, באמצעות תמונות, ספרים וסרטי וידאו ועוד. כתובת: Grachtweg 2a, ליסה.

פריחת כרכומים בהולנד

מליסה כדאי להמשיך לעיר ההיסטורית הקטנה והיפה ליידן (Leiden), שמפורסמת בהיותה בית לאוניברסיטה העתיקה ביותר בהולנד. בליידן נמצא גם גן בוטני עתיק, שנוסד ב-1594, ועל אף שאינו מרשים כגני קוקנהוף, יש לו קסם משלו. סביב ליידן יש שדות צבעונים שנמתחים עד האופק בשלל צבעים. ניתן לסייר באזור במכונית, לרדת בכבישים הצדדיים ולעצור כראות עיניכם, אך מומלץ עוד יותר לנהוג כמנהג המקומיים ולתור את האזור באופניים. כך אפשר לדווש בהנאה בשבילים וללכת לאיבוד בים הצבעונים שמסביב.

נאלדוויק, כך נראית המכירה הפומבית הגדולה בעולם של פרחים

מליידן ממשיכים, בדרך שחולפת בין מרבדי פריחה צבעוניים, לתחנה האחרונה במסלול, נאלדוויק (Naaldwijk), שנמצאת בלב הווסטלנד, אזור החממות הגדול בעולם. נאלדוויק מפורסמת במכירות פומביות של פרחים, בהן מכירת הפרחים הפומבית הגדולה בעולם, שמגלגלת כחמש מיליארד דולר מדי שנה. המכירה פתוחה לקהל הרחב בימים שני עד שישי בשעות 9:00-7:00. ככל שמגיעים מוקדם יותר, אפשר ליהנות מיותר אקשן. תיירים אמנם לא רשאים להציע מחירים, אבל הם בהחלט יכולים לצפות בתהליך ולסייר במקום באופן עצמאי או במסגרת סיור מודרך. שימו לב: בשל השעה המוקדמת בה מתרחשת המכירה, כדאי להגיע לנאלדוויק רק אם בכוונתכם לישון באזור בלילה שקודם למכירה. אין טעם להגיע לנאלדוויק במסגרת של טיול יום מאמסטרדם, במקרה של טיול יום מאמסטרדם עדיף לסיים את הטיול בליידן.

מפת המסלול:

הפוסט הולנד: טיול פריחה אביבי הופיע ראשון במסע אחר

אביב בהולנד – שיגעון הצבעונים

רותם בר כהן — Tue, 13 May 2014 15:38:52 +0000

"מתוך שלושה דברים שמאפיינים את הולנד – כפכפי עץ, טחנות רוח וצבעונים – אני מבין שניים: הכפכפים מתאימים להליכה בבוץ, ובטחנות הרוח מפיקים אנרגיה. אבל איך הגיעו הנה כל הצבעונים האלה, באמת אין לי מושג", דילן לקח עוד לגימה מהבירה שלו, ואני הסתכלתי על כל הדברים מסביב שנראו לי מאפיינים את הולנד לא פחות: התעלות, בתי הסירה, האופניים, הבירה הבהירה. ודילן. בלונדיני וגבוה, כמו כל יושבי בית הקפה הקטן ברחוב פרינסנחרכט שבאמסטרדם. שתיתי קפה לאטה והרגשתי כמו גוליבר במסעו השני, לארץ הענקים.

למרות חיבתי העזה לרוב הדברים שמאפיינים את הולנד, הכי קשה להישאר שווה נפש למראה הפריחה. הדרך בין הארלם (Haarlem) לליסה (Lisse) באביב נראית כמו ציור מודרני שאין לו סוף: פסים־פסים של כתום, אדום, צהוב, לבן. צבעונים, צבעונים ועוד צבעונים.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד הולנד,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הצבעונים (Tulipa), שהפכו אחד מסמליה המובהקים של הולנד, הגיעו לצפון אירופה דווקא מתורכיה. ב־1551 שלח השגריר האוסטרי בתורכיה מכתב לידיד בווינה ובו תיאר את יפי הפרחים שראה. הוא צירף למעטפה זרעים אחדים של צבעונים. כמה שנים מאוחר יותר הגיע משלוח ראשון של פקעות לבלגיה וסימן את תחילת הרומן של האירופאים עם הצבעונים. להולנד הגיעו הצבעונים בעשור האחרון של המאה ה־16, כאשר הבוטנאי קרוֹלוּס קלוסיוס, שחקר בווינה צמחי מרפא, היה למנהל הגנים הבוטניים של אוניברסיטת ליידן (Leiden). הוא שתל פקעות צבעונים בליידן, והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. או במקרה הזה – היסטריה.

במאה ה־17 נהפך גידול צבעונים לאחד הענפים החקלאיים המרכזיים בהולנד. הדרישה לצבעונים בעלי צבעים ייחודיים עלתה על הביקוש, ומחירן של הפקעות החל להאמיר. עד 1633 היה המסחר בפקעות מוגבל למגדלים ולמומחים בתחום, אבל בשנים שלאחר מכן קרצה לרבים האפשרות להתעשר בקלות בזכות פקעת של צבעוני בעל צבע נדיר. עד מהרה הצטרפו משפחות מהמעמד הבינוני והנמוך להימורים על פקעות צבעונים. כך קרה שפקעת נקנתה, נמכרה, נקנתה ונמכרה שוב מבלי שהוצאה מהקרקע. שגעון הצבעונים הגיע לשיאו: אנשים משכנו את כל רכושם כדי לרכוש (על הנייר) פקעות של צבעונים. כאשר התמוטטה בורסת הפקעות, ב־1637, מצאו את עצמן משפחות רבות חסרות כל.

בטבע גדלים צבעונים באזורים הרריים באסיה המרכזית והדרום־מערבית ובאירופה הדרומית, שבהם החורפים קרים ומושלגים. אין כל היגיון לגדל צבעונים דווקא בהולנד, מדינה שטוחה, שכשליש משטחה נמצא מתחת לפני הים ואשר גשמי החורף הרבים מאיימים להציף את שדותיה ולגרום לרקבון הפקעות. אבל דברים פעוטים כמו סוג הקרקע, מזג האוויר או עודפי מים מעולם לא הרתיעו את ההולנדים. מי שמייבש את הים כדי לבנות על השטחים שנחשפו ערים וכפרים (ואפילו שדה תעופה בינלאומי) לא יהסס לשתול מיליארדי פקעות צבעונים בתנאים עוינים.

ערוגות צבעונים בגני קוקנהוף. גינת התבלינים של הרוזנת הפכה לתצוגה מרהיבה של פרחי בצל ופקעת | הצילום באדיבות Keukenhof Holland

להתמסר לריחות ולצבעים
את המקום המרכזי שפרחים בכלל וצבעונים בפרט תופסים בכלכלה ההולנדית אפשר לראות בפלוריאדה (Floriade), תערוכה חקלאית ענקית המתקיימת אחת לעשר שנים. קשה לדמיין שמישהו בארץ, גם אם המצב הבטחוני ומצב הרוח היו שונים, היה טורח במשך עשר שנים כדי לתכנן, לבנות, לשתול ולטעת ובסופו של דבר לא לתלות אפילו שלט אחד שמכריז עד כמה התערוכה גדולה ונהדרת.

יש משהו חרוץ מאוד וצנוע מאוד בפלוריאדה. אחרי הכל, אפשר היה לפזר באדמה מיליוני פקעות צבעונים ולשתול אלפי שיחי ורדים, ופשוט להניח לכל הצבעים להתפרץ ולהדהים. אבל מתכנני התערוכה, הולנדים שכמותם, לא בוחרים בדרך הקלה. במקום זאת הם מציגים על שטח של מאות דונמים את החידושים האחרונים בעיצוב חממות, קולטי שמש, ערוגות ירקות. הקהל עובר בין הביתנים השונים, מטפס לראש גבעה מלכותית, מכתת רגליו מעיר העתיד לגינות המזרח הרחוק. רק ביער הטבעי, שסופח לשטח התערוכה, ובעמק הפרחים אפשר פשוט להתמסר לצבעים ולריחות, בלי ללמוד משהו חדש או מרתק. פרטים נוספים באתר אינטרנט.

המכורים לצבע ימצאו, ובשפע, את שחשקה נפשם בג ני קוקנהוף (Keukenhof), ליד ליסה. כדי לבקר בגנים, שפירוש שמם בהולנדית "גן המטבח", אמנם לא צריך לחכות עשר שנים, אבל יש לתכנן את הנסיעה בקפידה – הם פתוחים רק חודשיים בשנה, מאמצע מרץ עד אמצע מאי. מה שהחל באמצע המאה ה־15 כגינת תבלינים של הרוזנת יאקובה ואן ביירן הפך ב־1830, תחת עיצובו של אדריכל הגנים זוֹכר, לגן עצום בסגנון אנגלי רומנטי. באמצע המאה העשרים הציעה קבוצה של מגדלי פקעות להפוך את הגנים למקום תצוגה למרכולתם. הניסיון הוכתר בהצלחה, ומאז הוטמנו בקרקע יותר מחמישה מיליון פקעות של מגדלים שונים. התוצאה מרהיבה: ערוגות־ערוגות של צבעונים ופרחי פקעת נוספים כמו נרקיסים (Narcissus) וכרכומים (Crocus), בכל הצבעים והצורות שאפשר לדמיין, שתולות לאורך אגם מקסים, בין עצי היער, במדשאות רחבות ידיים.

שדות צבעונים ליד ליידן. לאוניברסיטה המקומית הגיעו פקעות הצבעונים הראשונות, במאה ה-16 | צילום: Alessandro Vecchi, GFDL

אחרי כמה שעות של שיטוט נפעם ברחבי הגן התמוטטתי על ספסל עץ קטן. הדממה הופרה רק על ידי ציוץ ציפורים וזמזום דבורים. שלושה זוגות יפנים הופיעו לרגע בפינה שלי: הנשים כרעו ברך לפני ערוגת צבעונים בהבעה חמורת סבר, הגברים מיהרו לצלם, וכולם המשיכו הלאה לערוגה הבאה, שם חזר הטקס על עצמו. במרחק שעת נסיעה משם קשר דילן את אופניו ליד בית הקפה הקטן בפרינסחרכט וישב לשתות בירה עם החברים שלו. העולם, ברגע המסוים הזה, נראה כמקום מצוין לחיות בו.

הפוסט אביב בהולנד – שיגעון הצבעונים הופיע ראשון במסע אחר

צבעונים – להיט הולנדי

Sat, 22 Nov 2008 16:38:38 +0000

זהו סיפורו של בצל חום אחד, שבתוכו מסתתר פרח ומאחוריו מסתתר סיפור מוזר על ארץ טרופת דעת. הכל מתחיל במסע: במחצית המאה ה־16 נחשפה אירופה המערבית לצבעוני, פרח אקזוטי שהגיע מתורכיה. שועי קונסטנטינופול אהבו את מראהו הייחודי ואת טווח גוניו המפתיע של הפרח, והוא אף עיטר גנים מטופחים רבים, אבל איש בתורכיה לא יצא מדעתו בשל חזותו המלבבת.
משהו משונה מאוד קרה כאשר התחילו הבצלים לצמוח בערוגות של אספני קוריוזים בגרמניה, בצרפת ובהולנד: הפרחים שִלהבו את הדמיון במידה כזאת, שבסוף המאה ה־16 כבר התנהל מסחר בינלאומי קדחתני בבצלים. ההיצע לא הדביק את הביקוש, מזיקים פגעו בגבעולים הרכים ומזג האוויר הצפוני הקודר לא תמיד היטיב עימם. דווקא בשל נדירותם היחסית, היו הצבעונים לשעשוע מועדף של עשירים. באנגליה של ראשית המאה ה־17, גנו של אציל חייב היה להכיל לפחות צבעוני אחד, כדי שייחשב ראוי להערכה של אצילים אחרים.
כולם רצו צבעונים נדירים במיוחד: כהים מאוד או כאלה שמשחקי הגוון הדרמטיים שלהם היו סוחטים אנחות התפעלות של הגבירות. המחירים היו בהתאם. ב־1610 אפשר היה להעניק לאביה של כלה ממשפחה בעלת אמצעים באנגליה בצל אחד של זן נדיר, ולצאת ידי חובת נדוניה. בצל יחיד של "טוליפ בראסרי" נמכר בצרפת תמורת מבשלת שיכר משגשגת, על כל הציוד, המלאי והמוניטין שלה. אבל הטירוף האמיתי התרחש מעברה השני של תעלת למאנש, ודווקא בקרב הבורגנות ההולנדית החסכנית, המהוגנת וכבדת הראש.
גננים ובוטנאים חובבים חברו לעשירים משועממים ויצרו תופעה שלא היה לה כל תקדים בתרבות ההולנדית. הם הכליאו מינים שונים של צבעונים וקיבלו תוצאות מרהיבות יותר ויותר, אבל גם בצלים חלושים, שבריריים וגחמניים. מגנים של רוזנים עברו הבצלים אל שוקי הממון באמסטרדם, בליידן ובהאג. ההולנדים קוראים לכך עד היום בשם "Tulpenwoede", שגעון הצבעונים, ונזכרים בחיוך בשנים 1633־1637, אז היה הטירוף בשיאו.
סופרים בני התקופה תיעדו את הטירוף, וגננים וציירים הנציחו את הזנים השונים בתמונות, שכללו גם מחירים. כך אנו יודעים שתמורת בצל אחד מזן "המשנה למלך" שילם סוחר ממולח בהארלם, בראשית 1636, ברשימת הפריטים הבאה: שני אסמי חיטה, אסם מלא שעורה, ארבעה שוורים מפוטמים, שמונה חזירים שמנים, תריסר כבשים, שני נאדות יין משובח, שתי חביות חמאה, חצי טון חריצי גבינה, מיטה ומצעים, חליפת בגדים וגביע כסף, ובסך הכל – 2,500 גילדר הולנדיים. וזה לא היה הזן היקר ביותר. באותה שנה נפתחו בבורסות של אמסטרדם, ליידן וערים אחרות לשכות מיוחדות למסחר בבצלים, צווים מלכותיים הסדירו את הלכות החליפין ונוטריונים מונו כדי לפקח על כשרות המסחר.
הבהלה לבצל, המחירים ההולכים ומאמירים ואווירת האופוריה הכלכלית סחפו לתוך הטירוף הספקולטיבי גם את בני המעמד הבינוני. ידועים לנו סיפורים אודות אנשים שמכרו את בתיהם ומשכנו את אדמותיהם תמורת בצל, או אפילו פחות מזה – תמורת הבטחה של גנן, שהנה, עוד מעט, הוא מצליח לייצר צבעוני מזן חדש, מרהיב מכל קודמיו, נדיר ויקר לתפארת.
שלוש שנים חלפו בטרם התחילו ההולנדים לתהות עד מתי יאמירו המחירים, או במלים אחרות – מתי תבוא הנפילה. השמועות נפוצו מבורסה לבורסה, הסוחרים התחילו לרעוד מפחד, הקימו ועדי פעולה ודרשו התערבות ממלכתית לייצוב המחירים. משזו לא באה, צבאו על בתי המשפט ותבעו אכיפה של חוזים שהופרו בידי קונים. בתי המשפט נטלו את תפקיד המבוגר האחראי בארץ משוגעת, ופסקו כי אין להכריח את הקונים לשלם, משום שמדובר בחוזים של הימור, ואת אלה אין בית משפט רציני יכול לאכוף.
כמו בכל טירוף ספקולטיבי המוכר לנו מן העידן שלנו, הצטיינו השנים ההן באגדות על מתעשרים ובסיפורי זוועה על מתאבדים. בתווך, כך נראה, נותרו בכל זאת שניים־שלושה אנשים שקולים למדי, שפשוט חיבבו את מראה הפרח. אם הוא מוכר לכולנו היום כסמלה הלאומי של הולנד, הרי זה אות שלפעמים, למרות הכל, התבונה מנצחת.
את מסעו של הבצל החום מגני קונסטנטינופול לבורסות של אמסטרדם תיעדו רבים. הדיווח הציני והמרושע ביותר הוא גם זה שאני אוהבת במיוחד, בספר "Extraordinary Popular Delusions of Crowds", מעטו של משפטן בריטי שקול, שנד להבלותם של בני האדם מתחת לפאתו המפודרת. שמו צ'רלס מקיי, ובשנת 1841, כשספרו ראה אור, עדיין אפשר היה לקנות באנגליה בצל מוצלח במיוחד במחיר שנת עבודה של עורך דין.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד אמסטרדם,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הפוסט צבעונים – להיט הולנדי הופיע ראשון במסע אחר