פרופסור בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים בחיפה מתמקדת בפולשים ימיים. לדבריה, רבים ממאות המינים הפולשים, ביניהם מדוזות, דגים, חסילונים וסרטנים הגיעו אל הים התיכון לאחר שחצו את תעלת סואץ מים סוף. פלישה זו מדרום לצפון נעשית בדרך כלל במים שמשמשים לייצוב אוניות או בהיצמדות לצמחייה שצומחת על גוף אוניות.
לדברי פרופסור גליל אין עדיין הוכחות להכחדתו של מין מקומי בגלל דחיקת רגליו בידי הפולשים אבל ניכרת ירידה במספרם של כמה מינים ויש חשש ממשי לשינויים במערכת האקולוגית בים. בעיה נוספת היא לדבריה הפלישה של מינים שמהווים סכנה לבני אדם. למשל, דג השפמנונית המפוספסת, על סנפיריו יש עוקץ המפריש חומר רעיל שיכול לפגוע במערכת העצבים. לדברי גליל בשנים האחרונות גדל מאוד מספרם של פרטי דג זה לחופי ישראל.

ד"ר סלעית קרק מן האוניברסיטה העברית בירושלים חקרה פלישה של מיני ציפורים. לדבריה רוב הפלישה נעשית עקב פעילות אנושית ולא עקב שינויים אקלימיים. המינים הפולשים הובאו לארץ כחיות מחמד או לצרכי ציד וברחו או שוחררו מכלובים ביתיים ומגני חיות.

למרבית המינים הפולשים יש השפעה שלילית על הסביבה. מינים זרים של זרזירים ומגלנים כמו הדררה (תוכי) והמאינה ההודית (זרזיר) טורפים מינים מקומיים ומתחרים איתם על מקורות מזון.

המחקר מציע כמה דרכים להתמודד עם הפלישה הזרה ולצמצם את היקפה.

הפוסט פלישת עופות ודגים זרים – איום על המקומיים הופיע ראשון במסע אחר