במרחק קצר מפריז שוכנים כפרים קטנים, עיירות מתוקות והרבה אתרים מעניינים שמתאימים לבילוי משפחתי רגוע יותר או פחות. אפשר להגיע אליהם ברכב פרטי, באוטובוס או ברכבת, ולגלות שאפשר לבלות עם ילדים בצרפת גם בלי דיסנילנד ובריכות שחייה.

צפון: קדוש בלי ראש
כנסיות הן לא בדיוק האטרקציה שילדים מצפים לראות בשקיקה, אבל הסיפור משתנה אם יש בכנסייה עניין מיוחד עבורם. בזיליקת סן דֶני (Saint Denis Basilique) היא דוגמה לכנסייה כזאת – אפשר לראות בה את כל בני בית המלוכה הצרפתי מאוחסנים בקברים במצבי שכיבה או ישיבה. כאן יש להורים חלק חשוב בהנאה של כל המשפחה: כדאי להכיר כמה מן הסיפורים העסיסיים על המלכים הצרפתים, ולספר לילדים. אפשר לספר, למשל, שהכנסייה נקראת על שמו של הקדוש דֶני, שראשו נערף במונמארטר בפריז. לפי האגדה הוא החזיק את ראשו מתחת לזרועו, וצעד במורדות ההר עד לכאן. ילדים יתענגו על הסיפורים על סן דני ועל יתר האנשים מבותרי האיברים שמצויים במקום, ויש לא מעט. ספירת מלאי: קבורים כאן 42 מלכים, 31 מלכות, 63 נסיכים ונסיכות, כמה אנשים חשובים וגם שאריות של שלושה קדושים.

לא רחוק מהבזיליקה נמצא אצטדיון דה פראנס (Stade de France). הסיור באצטדיון מעניין בעיקר את חובבי הכדורגל, שלא יצטרכו הרבה כדי לדמיין את דאבור סוקר מקרואטיה ואת גבריאל בטיסטוטה מארגנטינה מבקיעים שערים באליפות העולם ב-1998, את שאגת האוהדים ואת הד מחיאות הכפיים. מותר לטייל בשלושת היציעים, חדרי ההלבשה ותאי העיתונאים.
ו
מהקרקע אל האוויר: מוזיאון התעופה והחלל (Musée de l'Air et de l'Espace), הנמצא בשדה התעופה לה בורז'ה (Aéroport de Paris – Le Bourget). בעבר היה כאן שדה התעופה שבו הנחית צ'רלס לינדנברג את טיסת הסולו הישירה הראשונה מניו יורק לפריז. אבל לינדנברג מת מזמן, ושדה התעופה שינה ייעוד: כיום זהו מוזיאון תעופה המכיל כמאתיים דגמי מטוסים שונים. ילדים שמתעניינים בתחומי התעופה יתלהבו.

מערב: שער הניצחון בקטן
ילדים, וכנראה גם מבוגרים, אוהבים חפצים קטנים שזזים או מזכירים להם חוויות אחרות. לכן כדאי לשבץ את הביקור בפארק המיניאטורות (France Miniature) אחרי שהם ראו קצת את צרפת, ולפחות את פריז. לזהות את שער הניצחון כיף יותר אחרי שצפו בו בגודל טבעי. בכניסה מקבלים חוברת מסומנת לפי המסלול, ואפשר לתת לזאטוט להוביל לפי סימני טביעת כף הרגל המשורטטים על הקרקע. ילדים בגילאי גן וכיתות יסוד מוקסמים מהגשרים, מהספינות ומהמודלים המוקטנים; ילדים בוגרים יותר יכולים להתלהב מארמון המיניאטורות ומן התערוכות הזמניות (השנה, למשל, מתקיימת תערוכה של מחוזות צרפת על פי ממתקים אופייניים).

את התחנה הבאה אסור לפספס: פארק טוארי (Parc et Château de Thoiry). יש כאן מכל וכל: פארק חיות, טירה קטנה, גן בוטני. אפשר לבלות בפארק יום שלם, במיוחד אם מדובר בילדים צעירים עד גיל שמונה, או לשלב את הביקור בו עם אתרים אחרים (כמו פארק המיניאטורות שהוזכר קודם או ארמון ורסאי שאליו נגיע בהמשך), אם ילדיכם בוגרים יותר.

הפארק עצמו כולל גן זואולוגי, ספארי, גן בוטני וארמון. בגן הזואולוגי המבקרים נעים בתוך תעלות תת קרקעיות מחופות זכוכית והחיות הן החופשיות. השיטה מאפשרת למבקרים את חוויית הצפייה באורח החיים של החיות קרוב יותר לאופן שהוא מתקיים טבע, בשונה מגני חיות אחרים. אנחנו, למשל, ראינו נמר משתין עלינו מלמעלה.

הספארי הוא החלק המרגש ביותר בסיור, אלא שאסור לטייל בו ברגל (אלא אם אתם רוצים להיאכל על ידי דובים ואריות). שימו לב: אל הפארק אין תחבורה ציבורית, ואפשר לנסוע בו ברכב פרטי בלבד.

אחרי הנמר מגיע תורו של הדוב, או נכון יותר: ה"דובי", שנקרא בכינוי החיבה של נשיאה ה-26 של ארצות הברית – טדי (תיאודור רוזוולט). המון דובונים כאלה תמצאו במוזיאון הצעצועים (Musée De Jouet), כמו גם מכוניות, קטרים, בובות ושאר משחקים שעברו מהעולם, וכולם שוכנים במבנה מהמאה ה-14. שימו לב: אם מגיעים מחוץ לעונה כדאי לדעת שבשעה 11:30 השומר, שהוא גם המדריך וגם הקופאי, הולך לאכול צהריים וצריך לחכות שעתיים. השלט על הדלת מודיע את זה בצרפתית כמובן.

אצטדיון דה פראנס. עצירת חובה לחובבי כדורגל

דרום-מערב: הארמון הענקי
תמיד קיימת התלבטות אם ביקור בארמון גדול כמו ורסאי (Château de Versailles) מתאים לילדים, ואם כן – לאיזה גיל זה מתאים ולכמה זמן (אפשר לבלות כאן יום שלם, ואפשר גם להסתפק בשלוש שעות). הקטנטנים דווקא נוטים להתרשם מכמויות הזהב, התמונות והעושר, וביקור באולם המראות משאיר אותם פעורי פה. מעבר לביקור הקלאסי בארמון, כדאי להקדיש פרק זמן ראוי לביקור בגנים. שם אפשר להשכיר אופניים ליד התעלה הגדולה, לשוט בה בסירה משפחתית או לטייל בכרכרה.

בסופי שבוע קיציים כדאי להגיע למופע המים והמוזיקה – למרות המוני התיירים החוויה משתלמת. למשפחות עם ילדים בני שמונה ומטה מומלץ לבקר בטריאנון הקטן, שם הקימה מארי אנטואנט חווה ושיחקה בחקלאות, וילדים יכולים ללטף חיות משק שונות ולהאכיל את הגדיים.

את יום הטיול בוורסאי אפשר לשלב עם ביקור מענג לילדים מגיל שמונה ומטה בפארק פליימוביל (Playmobil Funpark), שהבילוי בו הוא בחינם. בכניסה מקבלים כרטיס שמשמש אתכם במשך כל זמן הביקור במקום, והילדים יכולים לשחק במשחקי הפליימוביל השונים בלא תשלום. הרעיון הוא לגרום לכם להוציא אחר כך את הארנקים ולרכוש ממיטב תכולת החנות האדירה.

מזרח: נשרים ואבירים
בלב יער אדיר, כשישים קילומטר מדרום-מזרח לפריז, נמצא ארמון פונטנבלו (Château de Fontainebleau). יחסית לוורסאי יש בו פחות תיירים, ואפשר לשוטט כאן בנחת בלי שתיירים יפנים חמושים במצלמות ידחפו אתכם הצדה. זה כיף גדול לקנות גלידה ולשוט בקאנו באגם הקרפיונים שמסביב לארמון. מי שרוצה להיות נסיך ליום אחד יכול לשכור כרכרה ולנסוע בה. אפשרות נוספת – נסיעה ברכבת הקטנה אל העיירה.

אם אתם מלווים במתבגרים מלאי אדרנלין וחובבי טבע, אפשר לדלג על הביקור בארמון ולהקדיש לפחות מחצית יום ליער: יש בו 300 קילומטר של שבילים מסומנים לטיולי הליכה, מסע אופניים משפחתי או חוויה של טיפוס על סלעים.

שווה להכיר גם את העיירה פרובן (Provins). היא לא כל כך ידועה לתיירים, אבל מוכרת מאוד לפריזאים ולילדיהם, בעיקר באביב ובקיץ. מומלץ מאוד למשפחות עם ילדים מגיל שמונה ומעלה (אם אתם מלווים בתינוקות הביאו עגלה, העלייה קשה).

בקיץ, בעיקר בסופי שבוע, מתקיימים בפרובן מופעים רבים: הדגמה של תעופת נשרים מאולפים החגים למרגלות החומות ומעל לראשי המבקרים; שחזור אווירת ימי הביניים באמצעות דו קרב, אבירים על סוסים ותלבושות מתאימות; תקיפת החומה ותצוגה של גלגלי ענק, מטילי אבנים וכל השיטות ללחימה, במעין מחנה צבאי מאולתר, בנוכחות הרוזן, אשתו ויתר הדמויות המקוריות שנשארו כאן משנת 1400. במקום נערכות גם סדנאות למלאכות נפוצות, כמו הכנת מגינים וסמלי משפחה, או כתיבה בנוצה ושאר מלאכות חיוניות למאה ה-21.

הפוסט פריז: טיולי יום מחוץ לעיר הופיע ראשון במסע אחר

פריז היא לא רק מגדל אייפל, שער הניצחון והלובר, זה ברור. היא מלאה מוזיאונים, אתרים מעניינים, פארקים, פעילויות והפתעות, ואווירה שהיא שלה בלבד. גם כשמטיילים עם בני נוער, כאלה שכבר מתעניינים בנושאים מסוימים ויש להם אהבות משלהם, קל להתבלבל מהשפע. ב"תענוגות פאריס", ספרו של אביטל ענבר, ישראלי עם לב פריזאי, יש רעיונות רבים שמתאימים לבני נוער צעירים המטיילים עם הוריהם. מתוך ספרו זה, הוא עיבד כמה המלצות לבנים ובנות בגיל העשרה. אתם מוזמנים להצטרף, לסיור בפריז למתקדמים.

מרכז פומפידו: על קלאסיקה ואוונגארד
את מרכז פומפידו (Centre Pompidou) כולם מכירים. אבל ייתכן שסיור במוזיאון כה ענקי, ירתיע מראש בני נוער. ההמלצה שלי: התמקדו בקומה 4 ובגג כמובן. בקומה 5 אפשר לצפות במיטב האמנות מהשנים 1960-1905, שהיא כבר קלאסיקה למרות כינויה "מודרנית". תכולתה של קומה 4, לעומת זאת, היא אוונגארד. רוב שמות האמנים אינם מוכרים, ורמת המקוריות והרבגוניות מתעתעת ממש. היצירות עשויות ממגוון חומרים (מתכת, פלסטיק, עור, נייר, בד ועוד), ומוצגות במדיומים שונים, כמו צילום, סרטים, וידיאו ומחשב. למי שתוהה אם מדובר באמנות או בגימיק, שיזכור שגם פיקאסו, כאשר עיוות תווי פנים והמציא את הקוביזם כמה קילומטרים צפונה משם, נחשב למטורף. אמנות כזאת יכולה לקסום לבני נוער, ולעניין גם הורים; בסופו של דבר, את המוצג בקומה 4 הם לא ימצאו בריכוז כזה באף מוזיאון אחר בעולם.

לילה בנהר הסן | צילום: שמעון לב

הקריפטה הארכיאולוגית: העולם התחתון
הקריפטה הארכיאולוגית (La Crypte Archéologique) נמצאת באי סיטה (Ile de la Cité), אשר בו, כפי שהיה מקובל לחשוב עד לשנים האחרונות, נוסדה פריז, שנקראה אז לוטציה. היא מציגה את ממצאי החפירות במקום שבו נמצאו, מתחת למה שהיום היא רחבת נוטרדאם. אורכו של האתר המרתק הוא 118 מטר, והוא הגדול מסוגו בעולם. מערכת תאורה מאפשרת להאיר בכל פעם פריטים שונים מתקופות שונות, וההסברים – גם באנגלית.

קולנוע ומוזיקה: בלב ההתרחשות
אחרי השיט אפשר לטייל בפארק דה לה וילט (Parc de la Villette), ושם לבקר בשני אתרים. הראשון הוא כדור הפלדה המבריק שצמוד למוזיאון – אולם הקולנוע לה ז'אוד (Géode). מחציתו מסך של 180 מעלות, ששטחו אלף מטר רבוע. בזמן הקרנתו של סרט טבע, חשים כמו בלב ההתרחשות – יורדים למערות, שטים בין קרחונים, נשטפים במפלי הניאגרה – עד שמרגישים צורך ללפות את משענת הכורסה כדי לא ליפול.

האתר השני הוא מוזיאון המוזיקה היפהפה שבקריית המוזיקה (Cité de la Musique), המבוסס על אוסף יוצא דופן, שראשיתו בימי המהפכה הצרפתית. התצוגה ערוכה לפי שני נושאים: אתרים שהתרחשו בהם אירועים חשובים בדברי ימי המוזיקה, ומשפחות של כלים. עמדות רבות משדרות לאוזניות הסברים (גם באנגלית) וקטעי מוזיקה.

אופרה גארנייה: מחפשים את הפאנטום
מי לא היה רוצה לדעת יותר על פאנטום האופרה: האם הוא באמת היה? מה הוא עשה? היכן הסתתר? המקום לשאול את השאלות האלה הוא בית האופרה הישן, אופרה גארנייה (Opéra Garnier). לא במקרה זהו מוקד המשיכה מספר 3 בפריז. המבנה ענקי: אורכו 173 מטר, רוחבו 125 מטר, וגובהו המרבי 74 מטר. למעשה, כל שער הניצחון יכול לעמוד במרווח שבין המרתף התחתון לגג.

גאסטון לרו הוא שבדה מלבו את הרוח, בספר שפרסם ב-1911 על סמך תחקיר ומיתוסים. אנדרו לויד וובר עיבד את הרומן למחזמר, ובכך הפך את הדמות המסתורית לנכס תרבות כלל עולמי. משתוקקים לדעת אם אכן אי פעם נפלה הנברשת הענקית? האם העמוד בתא השמאלי חלול, כמסופר, ושם התחבא הפאנטום? האם אכן עובר נהר מתחת לאופרה? את השאלות אפשר לשאול בסיור המודרך. גם אם אינכם מאמינים בפאנטום, מומלץ להגיע לשם, ולו בשל העיצוב המרהיב.

מוזיאון ארז-א-מטייה | צילום: יואל שתרוג

מוזיאון ארז-א-מטייה: שיר הלל לטכנולוגיה
מוזיאון ארז-א-מטייה (Arts-et-Métiers, האומנויות והמלאכות) הוא שיר הלל להתפתחויות הטכנולוגיות ולמדעים שבבסיסן במאות האחרונות. המוזיאון מחולק לשבע חטיבות, המסודרות בסדר כרונולוגי: מִכשור מדעי, חומרים, בנייה, תקשורת, אנרגיה, מכניקה ותחבורה. מוצגי ה"חובה" (ככתוב בעלון שמקבלים בכניסה) כוללים את המעבדה של הכימאי לאווּאַזיה, אוסף מיקרוסקופים עתיקים ומחשב-על. כמו כן תראו שם את הטלפון של בּל, את הפונוגרף של אדיסון ואת מכונות החישוב, אולי המחשבים הראשונים בעולם, שהגה הפילוסוף בלז פסקל במאה ה-17. חובבי הספרות ימצאו בכנסייה הצמודה את המטוטלת של פוקו, שהונצחה ברומן של אומברטו אקו.

שיט בנהר: מפליגים על הזבוב
אפשר גם להפליג לשיט על נהר הסן בסירות התיירים, הנקראות בשם המוזר בּאטוֹ מוּש (Bateaux Mouches) – ספינות זבוב. מומלץ לשוט בהן בלילה, ודווקא בענקיות שבהן, עם מאות תיירים יפנים, מפני שהן מצוידות בזרקורים אדירים המאירים את האתרים ואת הבתים.

ספינת תיירים בנהר הסן | צילום: שמעון לב

גן יצחק רבין: כאן נולדה פריז
בפריז מבחר עצום של גנים: גני טילרי (Jardin des Tuileries) וגני לוקסאמבור (Jardin du Luxembourg) מוכרים מאוד, ואני ממליץ לבקר גם בפארק סיטרואן (Parc Citroen) המרשים ובפארק דה ביט שומון (Parc des Buttes Chaumont ) ההררי. מעבר לאלה ישנו גן מעניין, אם כי מוכר פחות, שאפשר לבקר בו: גן יצחק רבין, הנמצא ברובע ברסי (Bercy) שבדרום-מזרח פריז. הממצאים שהתגלו בשנות התשעים מצביעים על כך ששם, בכפר דייגים קדמון – ולא באי סיטה, כפי שחשבו קודם – החל לפני 7,000 שנה היישוב הנקרא כיום פריז.

שלט דיסקרטי בכניסה אומר: "גן יצחק רבין, 1995-1922, מצביא ומדינאי ישראלי, פרס נובל לשלום, נרצח בארבעה בנובמבר בתל אביב". זהו גן משוגע: בריכות מים, פיסול סביבתי (של פרחים-פסלים, ערסל גדול ועליו דמות של קומיקס, משפך גינה ענקי), ושלט המבשר למבקרים שהם משתתפים בחוויה אינטראקטיבית, "ניסוי סביבתי-תנועתי בזמן אמת". מצלמות דיגיטליות מצלמות את המתרחש, והכל מוקרן בבית האגם, שהוא מרכז הפארק.

בראסרי: היופי שמסביב לצלחת
בתי הקפה הנודעים יעניינו רק את מי שמודעים לפועלן של הדמויות, בעיקר אנשי רוח, שכיבדו אותם בנוכחותן במאות הקודמות. אני ממליץ לבקר עם בני נוער דווקא בבראסרי (Brasserie), מבשלות שיכר. הראשונות שבהן נוסדו לפני כ-130 שנה על ידי אלזאסים שעזבו את מכורתם עקב הכיבוש הגרמני ב-1870. אוכלים בהן אוכל עממי פשוט למדי, והאווירה חמה ורועשת. שימו לב לעיצוב היפהפה של המקומות הללו, בסגנון אר-דקו או אר-נובו. הנודעות והמרהיבות ביותר הן פלו (Flo) וז'וליין (Julien) ברובע העשירי, ליפ (Lipp) בסן ז'רמן, לה קופול (La Coupole) במונפרנאס ובופנז'ה (Bofinger) ליד הבאסטי (כך מבטאים הצרפתים את מה שבפינו קרוי "בסטיליה").

פריז, כמו גדולים | צילום: יואל שתרוג

חגיגת המוזיקה: מופעים כל הלילה
חגיגת המוזיקה (Fête de la Musique) הופכת את רחובות העיר למשך כמה ימים בחודש יוני לחינגה עצומה. הכי כיף זה לצאת לטיול לילי ממופע רחוב אחד למשנהו. המופעים, גם באולמות, הם בדרך כלל חינם.

שווקים: פשפשים, אוכל ומה שביניהם
שוק הפשפשים הראשי והמעניין ביותר שוכן בפרבר סנט אואן (Saint Ouen), בצפון-מערב העיר. השוק מורכב מרוכלים המוכרים את מרכולתם על הרצפה, ומאלפיים דוכנים וחנויות, שיש בהם מכל וכל: בגדים חדשים ומשומשים, עתיקות, ספרים, פסנתרים, תכשיטים, כלי נגינה ופריטי אספנות ואמנות לכל טעם וכיס. אורכו של סיור מלא בין החנויות מגיע ל-15 קילומטר! שימו לב: בשוק מבקרים מדי שבוע כ-150 אלף איש, והכייסים חוגגים.

חוץ משוקי פשפשים, אל תחמיצו ביקור בשוק חוצות שכונתי: המראות, הצבעים, הריחות, הקולות והדמויות, הרוכלים הזעירים, אמני הרחוב והאקורדיוניסט הבלתי נמנע שכובעו ההפוך מונח על המדרכה, כל אלה מסממני המקום. שוקי אוכל מוסדרים פועלים ב-18 מתוך עשרים הרבעים של פריז (רק ב-1 וב-2 אין). מספרם הכולל כ-75, מתוכם 12 במבני קבע מקוּרים, וכל היתר – תחת כיפת השמים.

שוק המזון החביב עלי נמצא ברחוב מופטאר (Mouffetard) הצר. זהו שוק צוהל וססגוני, עם עשרות חנויות מזון קבועות הפורשות דוכנים על המדרכות. שוק אליגר (Marché d'Aligre) המקורה הוא מרכזי פחות ואחד הציוריים בעיר. לצדו, תחת כיפת השמים, יש שוק לחפצים משומשים, ברוקאנט (Brocante) בצרפתית.

הפוסט פריז עם ילדים וצעירים – למתקדמים הופיע ראשון במסע אחר