בכל ארבע שנים בקיץ חובבי ספורט מכל העולם נצמדים לטלוויזיה כדי לצפות במשחקים האולימפיים, ויש גם כאלה המרחיקים לקצות תבל כדי לראות במו עיניהם את התחרויות השונות באירוע הספורט הגדול והמפורסם ביותר. לצד האולימפיאדה, יש בעולם עוד אירועי ספורט – חלקם שנתיים, אחרים מתרחשים אחת לכמה שנים, שמושכים המוני צופים ברחבי העולם. רובם מסתפקים בצפייה בטלוויזיה, אבל למקרה שתרצו להגיע לאחד מהאירועים הספורטיביים האלה, ליקטנו המלצות והצעות לטיולים ואטרקציות בערים המארחות:

המשחקים האולימפיים 
המשחקים האולימפיים (האולימפיאדה) הם אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם, גם מבחינת היקף ההשתתפות, וגם הודות למגוון העצום של ענפי הספורט שנכללים במשחקים – מאתלטיקה, התעמלות ושחייה ועד לגלישת גלים וטרמפולינה. המשחקים האולימפיים הם משחקים עם ותק: במתכונתם הנוכחית הם מתקיימים מאז 1895, אבל תחילתם של המשחקים כבר בשנת 776 לפנה"ס, בעיר אולימפיה שביוון העתיקה, שם התקיימו המשחקים במשך מאות שנים. המשחקים עברו הרבה שינויים מאז ימי יוון העתיקה, וכיום זוהי חגיגת ספורט עצומה המתקיימת אחת לארבע שנים במשך שבועיים, עם טובי הספורטאים מכל העולם והמון דרמות וריגושים שמושיבים מול המסך המוני צופים מכל העולם, גם כאלה שאינם אוהדי ספורט מושבעים.

מתעמלת אומנותית מקוריאה הדרומית באולימפיאדת לונדון 2012 | צילום: Republic of Korea

כמחווה לימי יוון העתיקה, אחד משיאי טקס הפתיחה, שהוא אירוע נוצץ ורב משתתפים, כולל את הדלקת הלפיד האולימפי, אחרי שזה עשה את דרכו מיוון. הפקת האולימפיאדה כרוכה בהוצאות כספיות אדירות עבור המדינה המארחת, בשל בניית אצטדיונים, מתקנים ותשתיות מיוחדות שנועדו לקלוט את מאות אלפי הספורטאים והתיירים – מה שמהווה ברכה עבור התיירים, אבל לא תציד עבור המקומיים, כפי שהיה באולימפיאדת בייג'ין ב-2008, אז נמחקו שכונות מגורים שלמות לצורך בניית אצטדיונים. האולימפיאדה הקרובה תתקיים בריו דה ז'ניירו בברזיל וזו שאחריה תתקיים ב-2020 בטוקיו. 

עתיקות באולימפיה שביוון. באזור הזה נהגו הספורטאים להתאמן למשחקים האולימפיים בעת העתיקה

מה עוד כדאי לעשות פה? ריו דה ז'ניירו, שמארחת את האולימפיאדה של אוגוסט 2016, היא אחת מהערים היפות בעולם, והיא מוקפת בתפאורה מרהיבה שכוללת הרים המכוסים ביערות גשם מצד אחד ואת האוקיינוס האטלנטי מהצד השני. אל תוותרו על תצפית נהדרת על העיר והסביבה מגבעת קורקובדו, שם נמצא פסל ישו הגואל. או מפסגת הר הסוכר, אליה מגיעים ברכבל. החופים הטרופיים היפים של האי, שהמפורסמים שבהם הם קופקבנה, איפנה ולבלון, הם מקום נהדר להתרענן בו מהחום והלחות. יער טיז'וקה, היער העירוני הגדול בעולם, הוא מקום טוב לתפוס בו שלווה מכל ההמולה, בין העצים והמפלים.

ריו, המארחת של המשחקים האולימפיים ב-2016. אחת הערים היפות בעולם

טוקיו שתארח את המשחקים האולימפיים של 2020, היא אחת הערים המיוחדות בעולם, והיא משלבת בהצלחה ובאופן יוצא דופן בין קדמה ומסורת. כאן אפשר לבקר במקדשים עתיקים כמו מקדש מייג'י ובארמון הקיסר המרהיב המוקף גנים. חלק מרבעי העיר, ובהם שיבויה, שינג'וקו וגינזה, גדושים בגורדי שחקים עצומים שמקנים לעיר את המראה העתידני שלה. בטוקיו לא כדאי לוותר גם על רחצה במרחצאות חמים שמהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית.
 
גביע העולם בכדורגל
אירוע ספורטיבי נוסף בקנה מידה אדיר הוא גביע העולם בכדורגל – המונדיאל. זהו טורניר הכדורגל הגדול בעולם, שבו משתתפות 32 נבחרות מתוך כלל הנבחרות הלאומיות לגברים שחברות בפיפ"א, הפדרציה הבינלאומית לכדורגל. בשל העבודה שהכדורגל הוא ענף בספורט הפופולרי ביותר בעולם, המונדיאל הוא אירוע הספורט הנצפה ביותר בעולם, אף יותר מהאולימפיאדה, עם מאות מיליוני צופים בכל העולם. הקרנבל האמתי מתקיים, כמובן, במגרשים, כשהקהל, לבוש (ולפעמים גם צבוע) במדי הנבחרת האהובה שר, מריע, רוקד ומנפנף בדגלים. המונדיאל מתקיים אחת לארבע שנים כשהמונדיאל הבא יתקיים ב-2018 ברוסיה.

אוהדי ארגנטינה מעודדים את קבוצתם במשחק הגמר במונדיאל 2014 שנערך בריו 


מה עוד כדאי לעשות פה? המשחקים של מונדיאל 2018 יתקיימו ב-11 ערים ברחבי רוסיה, שתיים מהן מציעות עניין רב לתיירים. הראשונה היא בירת רוסיה, מוסקבה, שמציעה חיי תרבות עשירים לצד אתרים מרתקים כמו הכיכר האדומה, קתדרלת ואסילי הקדוש והקרמלין. השנייה היא סנט פטרסבורג, היפה בערי רוסיה, שבה ארכיטקטורה נהדרת, ארמונות מפוארים כמו ארמון החורף של פטר הגדול ומוזיאונים מצוינים שבראשם ההרמיטז', אחד המוזיאונים הגדולים והחשובים בעולם.

כנסיית ואסילי הקדוש בכיכר האדומה במוסקבה

טורניר ווימבלדון, בריטניה
מבין ארבע אליפויות הגרנד סלאם – אליפות אוסטרליה הפתוחה, אליפות צרפת הפתוחה (הרולאן גארוס), אליפות ארצות הברית הפתוחה וטורניר ווימבלדון – האחרונה היא היוקרתית ביותר. העובדה שבדרך כלל זוהי גם האליפות הגשומה ביותר אינה פוגמת בפופולריות של הטורניר, עם המונים שמגיעים לצפות במשחקים מדי שנה. בין הגורמים האחראים ליוקרה של הטורניר הם המיקום שלו, העובדה שזהו הטורניר היחידי בו עדיין משחקים על דשא (בשונה ממגרשי החימר של הרולאן גארוס והמגרשים הקשים של ארה"ב ואוסטרליה) והיותו הוותיק ביותר – הוא מתקיים מאז 1877. לטורניר הזה יש גם הילה מלכותית, עם תא מיוחד ששמור לבני משפחת המלוכה ולאח"מים נוספים.

הטניסאי רפאל נדל בטורניר ווימבלדון 2010

מה עוד כדאי לעשות פה? ווימבלדון (Wimbledon) הוא למעשה פרבר של לונדון שנמצא בדרום העיר, כך שמובטח לכם שלא תשתעממו פה לרגע. אבל לא צריך להגיע עד למרכז העיר כי גם בווימבלדון יש הרבה מוקדי עניין, כשחובבי הטניס ייהנו בראש ובראשונה ממוזיאון הטניס של וימבלדון שבו תצוגות אינטראקטיביות שמוקדשות לטורניר ובכלל לספורט הלבן. בימים יפים כדאי לעשות פיקניק ב-Wimbledon Common, פארק גדול עם אגמים, עצים וצמחיה. בווימבלדון יש גם אטרקציה ייחודית – המקדש הבודהיסטי הראשון בבריטניה, המוקף בגן יפהפה עם אגם. מלבד זאת, ווימבלדון היא מקום נהדר ליהנות בו מארוחה טובה, מפאבים כפריים וגם, באופן מפתיע, מקניות, עם ריכוז גבוה של חנויות מעצבים עצמאיות. מלבד זאת, לונדון הסמוכה מציעה עולם ומלואו.

ווימבלדון קומון, פארק גדול עם אגמים, מדשאות ושבילי הליכה, מקום נהדר לפיקניק ביום בהיר | צילום: uncan c

טור דה פרנס, צרפת ומדינות שכנות
מרוץ האופניים המפורסם בעולם מתקיים כבר מאז 1903 מדי שנה בחודש יולי ברחבי צרפת. בעבר המרוץ תמיד התחיל והסתיים בפריז, אבל מאז 1950 המרוץ מוזנק בערים שונות אך מסתיים תמיד בשדרות השאנז אליזה בפריז. למרות שמו, מזה שנים רבות שהמרוץ חורג מחוץ לגבולות צרפת (גם אם החלק הארי של המרוץ נערך בצרפת) וב-2014, למשל, הוא הוזנק באנגליה.

אורכו של המסלול כולו הוא 3,400 ק"מ והוא מחולק למקטעים, כשאת המרחק הזה על הרוכבים לעבור בתקופה של כשלושה שבועות, בקצב של מקטע אחד ליום. אל הערים והעיירות שבהן עובר המרוץ מגיעים המוני מקומיים ותיירים כדי לצפות במרוץ ולעודד את המשתתפים. בשבוע הראשון של המרוץ הוא עובר לרוב בכבישים מישוריים וכפריים בצפון ובמרכז צרפת. המשך המסלול מאתגר יותר ועובר בהרי האלפים ובפירנאים. המרוץ מסתיים ברכיבה המונית אל קו הסיום בשדרות השאנז אליזה למול מאות אלפי צופים. למרות שערוריות הסמים שנקשרו במרוץ בשנים האחרונות, עדין מדובר במרוץ האופניים היוקרתי בעולם. ב-2017 יוזנק המרוץ בדיסלדורף שבגרמניה, וזו תהיה הפעם הרביעית בה גרמניה תארח את פתיחת המרוץ.

רוכבים בטור דה פרנס ברכס הפירנאים

מה עוד כדאי לעשות פה?  דיסלדורף שבצפון גרמניה, המארחת של נקודת ההזנקה ב-2017, היא אחת הערים הגדולות והאלגנטיות בגרמניה, ויש בה המון מוקדי עניין לתיירים. העיר העתיקה שלה, הגובלת בנהר הריין, יפה, שמורה היטב ומלאת חיים, והיא ידועה בכינוי "הפאב הארוך ביותר בעולם" הודות ליותר מ-300 פאבים בשטחה, כך שלא תתקשו למצוא מקום לשתות בו אחרי הצפייה בחלקו הראשון של המרוץ. בחלק המודרני של העיר לא כדאי להחמיץ את שדרת המלכים האלגנטית שבמרכזה תעלת מים רחבה. זהו המקום לעשות בו קניות, עם בתי כל בו יוקרתיים, גלריות לאמנות וחנויות מעצבים. ברובע הנמל (Düsseldorf-Hafen), בין גורדי השחקים המודרניים, יש קומפלקס של שלושה בניינים מרתקים במיוחד – Neuer Zollhof, שתכנן האדריכל האמריקאי הנודע פרנק גארי. מלבד זאת יש בעיר מוזיאונים משובחים כמו מוזיאון האמנות Kunstpalast, והרבה פארקים וגנים ירוקים, שהגדול שבהם הוא Nordpark המקסים. יש גם טיילת נהדרת לאורך הריין המשובצת במסעדות, בתי קפה, חנויות וגלריות. מי שלא מסתפק בזה יכול לנסוע לקלן השכנה, המפורסמת בקתדרלה שלה, מהגדולות בעולם.

הבניינים שתכנן פרנק גארי בדיסלדורף ומאחוריהם מגדל הריין | צילום: Heinrichs, Düsseldorf Marketing & Tourismus 

פורמולה 1, מונקו
בקרב חובבי מרוצי המכוניות, הפורמולה 1 נחשב לסבב המרוצים היוקרתי (וגם היקר) ביותר בעולם, והוא כולל סדרה של מרוצים (כ-20 מדי שנה) במסלולים מיוחדים, כשהדובדבן שבקצפת הוא הגרנד פרי של מונקו. האירוע הזה מושך קהל גדול לא רק בשל העניין הספורטיבי, ובשל היותו המסלול המאתגר ביותר מבין המסלולים השונים, אלא גם ואולי בעיקר שזהו אחד מאירועי הספורט הנוצצים בעולם. הרחובות הצרים והמפותלים של מונטה קרלו בירת מונקו הופכים למסלול מרוצים מסעיר, והקהל כולל עשירים ומפורסמים מכל העולם, אשר רבים מהם צופים במרוץ ישירות ממרפסת החדר במלונות היוקרה של העיר.

הגרנד פרי של מונקו | צילום: Mark Hintsa

מה עוד כדאי לעשות פה?  במונקו, שמשמשת כבר שנים כמגרש המשחקים של עשירי העולם, חלק מהתענוג הוא פשוט להתחכך בחוג הסילון ולהתרשם מהיאכטות וממכוניות הפאר. ובכל זאת, יש פה עוד הרבה מה לראות ולעשות: לטייל ברחובות העיר העתיקה, לשחק בקזינו המפואר בעולם (בלבוש מתאים בלבד!), לבקר בארמון הנסיך ובאחד מהאקווריומים הגדולים בעולם וכמובן, ליהנות מהחופים הנהדרים של הריביירה הצרפתית.

מונקו, מגרש המשחקים של עשירי העולם

הסופרבול, ארה"ב
הסופרבול הוא אחד מאותם אירועים שעליהם ניתן לומר "זר לא יבין זאת". הפוטבול האמריקאי הוא מענפי הספורט הפופולריים ביותר בארצות הברית, בעוד שבשאר העולם מתייחסים לענף הזה באדישות. אבל האמריקאים מאוד גאים בפוטבול, שמהווה חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית, והסופרבול, משחק הגמר של אליפות ליגת ה-NFL האמריקאית, הוא יום חג של ממש, עם אינספור חגיגות ואירועים בנוסף למשחק עצמו.

משחק הגמר מתקיים בסוף ינואר או בתחילת פברואר ביום ראשון, המכונה "סופר סאנדיי". כיוון שהוא מתקיים בעיצומו של החורף, אחד התנאים לבחירת האיצטדיון הוא שטמפרטורה הממוצעת ביום המשחק תהיה 50 מעלות פרנהייט (כ-10 מעלות צלסיוס), לכן הוא מתקיים במספר מצומצם של ערים, לרוב בדרום ארצות הברית. האירוע עצמו מושך קהל נלהב, כשהשואו מסביב מקבל מקום לא פחות חשוב מהמשחק עצמו. בכל שנה זמר מפורסם פותח את המשחק בשירת ההימנון ובמחצית מתקיים מופע נוצץ של אמנים מהמפורסמים בעולם, בהם ביונסה, מדונה וג'סטין טימברלייק. שידור הסופרבול זוכה באופן קבוע לשיעור הצפייה (רייטינג) הגבוה ביותר, עם למעלה ממאה מיליון צופים אמריקאים. מסיבה זו, דקת פרסום במהלך משדר הטלוויזיה יקרה יותר מבכל זמן אחר וחברות מסחריות משקיעות ממון רב כדי להפיק פרסומות מושקעות במיוחד, שיעוררו עניין ויהווה נושא שיחה גם ביום המחרת. בשנת 2017 ייערך הסופרבול ביוסטון, ובשנים הבאות ייערכו המשחקים במיניאפוליס, באטלנטה, במיאמי ובלוס אנג'לס. 

פוטבול אמריקאי, מענפי הספורט הפופולריים והנצפים ביותר בארצות הברית

מה עוד כדאי לעשות פה? יוסטון, שתארח את הסופרבול ב-2017, היא הגדולה בערי טקסס והרביעית בגודלה בארה"ב כולה, וקו הרקיע שלה מעוטר בגורדי שחקי עצומים. האטרקציה התיירותית הכי בולטת פה היא מרכז החלל על שם ג'ונסון השוכן מדרום-מזרח לעיר, אשר בו פועל מרכז מבקרים מוצלח במיוחד. יוסטון גדושה במוזיאונים רבים ומצוינים שמתאימים לכל טעם, ממוזיאונים לאמנות ועד מוזיאון טבע עטור שבחים ומוזיאון ילדים מוצלח, כשהכניסה למרבית המוזיאונים היא בחינם. ולמי שלא יכול בלי קניות, מומלץ להגיע למרכז הקניות The Galleria שבו מאות חנויות של בגדי מעצבים לצד זירת החלקה על הקרח.

גורדי שחקים ביוסטון, טקסס

ב-2018 יתקיים הסופרבול במיניאפוליס, העיר הגדולה במינסוטה. למרות זאת, ולמרות שהעיר משובצת בגורדי שחקים רבים, הטבע נמצא ממש במרחק נגיעה והעיר מנוקדת בהרבה פארקים, אגמים, מפלים ופינות חמד. פארק מיניהאהא הוא הפארק המפורסם בעיר ובו מפל יפהפה. בנוסף יש בעיר ובסביבתה אגמים רבים, כמו אגם הרייט ואגם Calhoun. מי שמעדיף חוויה עירונית יותר ימצא פה הרבה מוזיאונים מצוינים, ובראשם מכון האמנות של מיניאפוליס שבו למעלה משמונים אלף ציורים, פסלים, צילומים ויצירות אמנות נוספות, ובהן עבודות של גוגן, ואן גוך ומאנה לצד אמנות אפריקאית ואסייתית. מוזיאונים מוצלחים נוספים הם המוזיאון לאמנות רוסית, מוזיאון האמנות ווייסמן, המכון האמריקאי שוודי שמשמש כמוזיאון היסטורי ולא כדאי לוותר גם על גן הפסלים של מיניאפוליס.

מפל במיניאפוליס. הטבע נמצא ממש במרחק נגיעה



מלבורן קאפ, אוסטרליה
המלבורן קאפ (Melbourne Cup) שנערך מדי נובמבר במלבורן, הוא אחד ממרוצי הסוסים החשובים בעולם ואחד מאירועי הספורט הגדולים ביותר באוסטרליה. למעשה, המרוץ היוקרתי שמתקיים מאז 1861 נחשב במדינת ויקטוריה ליום חג של ממש, והחגיגות חורגות הרבה מעבר למגרשים, כך שגם מי שאינו חובב גדול של מרוצי סוסים יכול לקחת חלק בחגיגה. היציעים עצמם מלאים עד אפס מקום עם כמאה אלף צופים שמגיעים למשחק מדי שנה, בעוד שהשאר צמודים למסכים שמשדרים את המשחק בכל מקום. במגרשים עצמם יש חגיגה גדולה, שנראית כמעין פרודיה על מרוצי הסוסים של אנגליה, כשהנוכחים מתלבשים כבני אצולה, בלבוש מהודר וכובעים רחבי שוליים. התוצאה היא חגיגת אופנה עצומה, כשחלק מהמשתתפים חובשים כובעי ענק גרוטסקיים ולצדם אפשר לראות מלכות דראג בלבוש נוצץ. בתום המשחקים (המלווים, כמובן, בהימורים), מתקיימות בפאבים ובמועדונים בעיר מסיבות רוויות באלכוהול, שמשמשות המשך ישיר של החגיגה. 

המלבורן קאפ, ממרוצי הסוסים החשובים בעולם


מה עוד כדאי לעשות פה? מלבורן היא עיר נהדרת עם המון מוקדי עניין. אם תרצו קצת שקט ושלווה אחרי יום המרוצים הסוער, תוכלו למצוא מהם למכביר בגנים הבוטניים המלכותיים העצומים של מלבורן, מהיפים והמפורסמים בעולם. אחד השכונות התוססות בעיר היא הדוקלנדס, שכונה שנזנחה וננטשה ועכשיו, אחרי שיפוץ מקיף, היא גדושה מבנים מודרניים מרשימים, גלריות, מסעדות אופנתיות וברים. מומלץ לטייל גם בפרבר סנט קילדה ששוכן לצד החוף ובו בתים בסגנון ויקטוריאני וטיילת יפה עם מסעדות, בתי קפה ולונה פארק. במלבורן יש גם הרבה מוזיאונים מוצלחים כמו מוזיאון מלבורן ומוזיאון הספורט הלאומי.

הגנים הבוטניים של מלבורן וגורדי השחקים של העיר

בתמונה הפותחת: הדלקת הלפיד האולימפי ביוון, אפריל 2016. מכאן הוא יעשה את הדרך לריו שבברזיל

הפוסט אירועי הספורט הגדולים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

ארינה (ArenA), איצטדיון הבית של "אייאקס", היה מוכן אלי קרב. המתמודדות בזירה היו יריבות ותיקות, שתיים מקבוצות העלית של הכדורגל ההולנדי – אייאקס אמסטרדם ופ.ס.וו. איינדהובן. דגלים ענקיים בצבעים אדום ולבן, הצבעים של אייאקס, ועליהם דמותו של הגיבור היווני המזוקן, כיתרו את האיצטדיון.50,200 המושבים חיכו דוממים לאוהדי הקבוצות, והללו עמדו לשעוט פנימה בכל רגע. בחוץ כבר התלהטה האווירה. מקרונות רכבת מיוחדת שעצרה בתחנת ביילמר (Bijlmer) הסמוכה לאיצטדיון זרמו אוהדי אייאקס בתרועות היישר אל עבר הפאבים הקרובים. היות שאסור להכניס לאיצטדיון אלכוהול ופחיות משקה, נוהגים האוהדים להרוות את צימאונם מחוץ לארינה.

לקריאה נוספת:

מפות ומדריכים מודפסים ליעד אמסטרדם,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

• הולנד – מדריך מסע אחר – מידע, מסלולים וכתבות
• הולנד עם ילדים
• אמסטרדם – מדריך מסע אחר – מידע, מסלולים וכתבות

רכבת נפרדת הובילה את אוהדי פ.ס.וו, ומיד עם רדתם ממנה כיוונו אותם שוטרים אל עבר כבש מיוחד שהוביל אותם היישר אל יציע האורחים המופרד בגדר גבוהה. למעט קריאות וצעקות לא היה כל קשר בין אוהדי הקבוצות. האוהדים של אייאקס חלפו על פני הדוכנים המוכרים אביזרים שונים לעידוד קבוצת אייאקס ופריטי אספנות שבהם אפשר לרכוש פריטי לבוש אדומים־לבנים, מגני דוד ודגלים. בקרב הדגלים בלטו אלה של ישראל, מסמלי העידוד החביבים על אוהדי אייאקס. הם נכנסו לאיצטדיון והתיישבו ביציעים על פי גילם ומידת קנאותם לקבוצה. ביציע הצפוני התמקמו הצעירים; במרכז – הוותיקים, אוהדי הקבוצה משנות השישים והשבעים, מקצתם בעלי חזות של אנשי עסקים מכובדים; והאוהדים ה"כבדים" ביותר התיישבו ביציע שמעל לשער של אייאקס, הידוע בכינוי "אף" (F Side).
משלושת היציעים עלתה שירה אדירה – "הבה נגילה, הבה…" השירה גוועה באחת כשהקהל התבקש לעמוד לדקת דומייה לזכרו של רינוס מיכלס – אחד ממאמניה האגדיים של אייאקס ונבחרת הולנד, שמת לאחרונה. מיד אחר כך רעמה שוב הזירה, דגלי אייאקס וישראל הונפו אל על, והקרב החל.

שיטת הכדורגל הטוטלי

"היכל התהילה", המוזיאון של אייאקס שנמצא בסמוך לאיצטדיון, סוקר את 112 שנות המועדון ומציג תמונות, חפצים וגביעים. מי היה מאמין שמקבוצת חברים שהחלה לשחק באופן חובבני למדי בשנת 1893 בכדור העור, אז אביזר יקר ערך, של האחים האן ויוהאן דאדה, תצמח ביום מן הימים אגדת הדשא המפוארת של אייאקס?
ב־18 במרץ 1900, בעודם יושבים בקפה "הודו המזרחית" (Cafe Oost-Indie) שבאמסטרדם, החליטו אותם החברים, מקצתם כבר אנשי עסקים, לייסד קבוצה ששמה פוטבול קלאב אייאקס. התקנון קבע ש"ישחקו רק נגד תושבי אמסטרדם וייתנו

אוהד של אייאקס מחוץ לאיצטדיון ארינה. על חזהו מקועקע סמל המועדון

בידור טוב ובריא לצופים". בית הקפה הזה עדיין פעיל ונמצא ברחוב קאלוורסטראט (Kalverstraat).
כשהקבוצה עלתה לשחק בליגה הראשונה, נוספו גם המדים הלבנים עם הפס האדום וכן ראשו של אייאקס, הגיבור היווני הקדום. המאמנים הראשונים היו אנגלים, שהרי אחרי ככלות הכל, לבני האי הקרוב היתה מסורת מפוארת של כדורגל.
מכל מאמני הקבוצה בולט ג'ק ריינולדס, שהיה המאמן המקצועי הראשון והוביל את המועדון במשך יותר משלושים שנה, מ־1914 עד 1947, אם כי לא ברציפות. ב־1942, שנתיים לאחר שנכבשה הולנד על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה, נשלח ריינולדס, מכיוון שהיה אזרח מדינת אויב, למחנה עבודה בגרמניה. גם שם הוא המשיך לארגן משחקי כדורגל בין אסירים ממדינות שונות. בתום המלחמה חזר לאמן את נבחרת אייאקס, והמשיך בכך עד שנת 1947.
השנים שאחרי המלחמה התאפיינו במעבר לכדורגל מקצועני, ובסוף שנות החמישים שודר משחק הכדורגל הראשון בטלוויזיה ההולנדית. אייאקס הביסה קבל עם ועדה את יריבתה המרה פיינורד מרוטרדם, בתוצאה חמש־אפס.
יוהאן קרויף, אולי גדול שחקני אייאקס, שהתקבל לקבוצת הילדים בשנת 1957 כשהיה בן 10, הוביל את המועדון לתהילה בשנות השישים והשבעים, בזכותו ובזכות רינוס מיכלס – המאמן ההולנדי הראשון בקבוצה, שכונה "הספינקס" על שום פניו הקפואות ושתקנותו – ובזכות ממשיכיו, זכתה אייאקס בשלוש אליפויות אירופה ברציפות (1971־1973) ובתואר אלופת העולם (הגביע הבין־יבשתי) בשנת 1973.
סגנונה ההתקפי, שכונה "כדורגל טוטלי", אפיין את משחק הקבוצה והוכיח את עצמו: אייאקס כבשה יותר ממאה שערים בשנים 1972־1973, וב־1971 אף קבע שוערה אז, היינץ סטואי, שיא של 1,082 דקות שבהן לא ספג גול ולו פעם אחת!
בשלושת העשורים שבאו לאחר מכן זכתה הקבוצה ב־26 תוארים לאומיים, וב־1995 זכתה שוב בתואר כפול – אלופת אירופה ומחזיקת הגביע הבין־יבשתי. יותר ממאה שחקנים הולנדים ויותר מחמישים שחקנים זרים, בהם גם יוסי בניון, הוכשרו בשורות אייאקס אמסטרדם והשתלבו בקבוצות הולנדיות, בקבוצות בינלאומיות ובנבחרות לאומיות שונות.

אקדמיית העתיד
רובין מולר ואן מופס היה אחד מהילדים בני המזל שזכו להתקבל לבית הספר היוקרתי לכדורגל של אייאקס. בית הספר קרוי "דה טוקומסט אקדמי" (De Toekomst Academy), שפירושו "אקדמיית העתיד", והוא ממוקם בסמוך לאיצטדיון, במתחם מפואר ומצויד היטב: שבעה מגרשי אימון, איצטדיון קטן שיכול להכיל אלף צופים, חדרי כושר והלבשה, חדר

כשהיה בן שבע ביקש רובין מהוריו גרביים של אייאקס ליום ההולדת. שנתיים אחר כך קיבל תיק מלא גרביים כאלה. "ישנתי עם התיק קרוב אלי, מתחת למיטה", הוא מספר

רובין מולר ואן מופס, המתאמן ומשחק כבר 11 שנים במסגרות הצעירים של אייאקס, אותר על ידי ציידי הכשרונות של המועדון

אוכל וכיתות לימוד. האיצטדיון של אייאקס הוא פסגת השאיפות של בני המזל והכישרון הבאים בשערי האקדמיה, ובבית הספר הם עושים את הדרך הארוכה להגשמתן.
כשהיה בן שבע ביקש רובין מהוריו גרביים של אייאקס כמתנת יום הולדת. שנתיים אחר כך כבר קיבל תיק מלא גרביים ותלבושת בצבעים אדום־לבן. מרוב התרגשות, הוא מספר, "ישנתי עם התיק קרוב אלי, מתחת למיטה".
רובין אותר על ידי ציידי הכישרונות של אייאקס, המכונים "סיירים" (scouters), רבים מהם שחקני עבר בקבוצה, היוצאים למצוא את כישרונות העתיד בעקבות מכתבי ילדים וממליצים, למשל מורים לספורט. הסיירים הגיעו למשחק חובבים שנערך בשכונה של רובין וראו אותו בפעולה. מכיוון שעשה עליהם רושם של  בעל כישרון, הזמינו אותו למבדקים במועדון, ומאז, כבר 11 שנים, הוא מתאמן ומשחק במסגרות הצעירים של הקבוצה.
כיום רובין הוא שחקן מקצועני בקבוצה השנייה של אייאקס, Ajax 2. הוא יוכל לשחק בה במשך שנתיים לכל היותר. אם יצטיין, יזכה לעלות לקבוצה הראשונה. אם לא, יחפש את עתידו מחוץ לאייאקס.בני ה־8־12 שאותרו על ידי ציידי הכישרונות מגיעים שלוש פעמים בשבוע לאחר שעות הלימודים לאימון, בדרך כלל בליווי הוריהם. פעם בשבוע מתקיים משחק כמו־מקצועני. מסגרת הכשרת הכדורגלנים הצעירים נתפסת גם ככר ההשבחה של הכדורגל ההולנדי. למטרה זו, וכמובן כעתודה למועדון, נבנתה באייאקס תוכנית עבודה ייחודית, ומאמנים רבים מכל העולם באים ללמוד אותה, בתקווה שיוכלו ליישם אותה בארצותיהם. התוכנית נקראת TIPS, ויש בה ארבעה מרכיבים – טכניקה (T), ראיית משחק (I), אישיות (P) ומהירות (S), החיוניים ביותר להכשרת כדורגלן מקצועני.

כוכבים רק על המגרש
חשיבות רבה מיוחסת להישגים לימודיים. אחד ממנהלי התוכנית, יור רונר, מספר שהוא בקשר עם יותר מחמישים בתי ספר באמסטרדם ובסביבתה. "חשוב שהילדים לא יזניחו את לימודיהם הכלליים, גם כי לא לעד יהיו שחקני כדורגל. היום השעיתי תלמיד ליומיים מפני שלא היה טוב בלימודים", הוא אומר. הישגי הילדים באימונים נרשמים ב"דרכון אישי" מיוחד, שאותו הם נושאים בגאווה. באמצע השנה נעשית הערכה על התקדמותם באימונים ובלימודים הכלליים, והילדים מקבלים משוב על

נערים מתאמנים ב"אקדמיית העתיד" של אייאקס. מאמנים מכל העולם באים ללמוד על תוכנית העבודה הייחודית של האקדמיה

ביצועיהם. בסוף כל שנה מתבצע ניפוי, ומי מהילדים שלא עמד בדרישות התוכנית עוזב את האקדמיה.
מגיל 12 עד 16 מתאמנים הנערים כבר ארבע פעמים בשבוע, ומשחקים פעם בשבוע. מיניבוסים מיוחדים אוספים את הילדים מבתי הספר שלהם אחר הצהריים. הם אוכלים ארוחת צהריים בצוותא, ואחר כך לומדים ומכינים שיעורים בסיוע מורים שעובדים בעבור אייאקס. אימון הכדורגל נמשך שעתיים, עד לפנות ערב. אז מתכנסים הילדים שוב לארוחת ערב משותפת וללימודים נוספים. בערב הם מתפזרים לבתיהם.
מגיל 16 כבר נקראים הנערים "נבחרת 1A". לשורותיהם מצטרפים לעתים נערים ממדינות אחרות. אלה מאותרים על ידי 25 סיירים שעובדים באופן בלעדי עם אייאקס. כל נער מחו"ל מאומץ על ידי משפחה הולנדית, והיא מספקת לו בית חם ומסייעת בקליטתו התרבותית. בנוסף ללימודים כלליים הנערים הזרים לומדים במסגרת המועדון גם הולנדית.  כיום משתתפים בתוכנית גם שחקנים מארגנטינה, מפינלנד וממרוקו, וגם שחקן מכבי חיפה שי בירוק התאמן לאחרונה בנבחרת 1A.
"בכל שנה רק אחד או שניים מהנערים יצליחו להתקבל כשחקנים בנבחרת הראשונה או השנייה", אומר רונר ומדגיש שבהכשרת הכדורגלנים כרוכים גם אימונים מנטליים רבים. "התוצאות מדברות בעד עצמן", הוא מתגאה. "כיום עשרה מ־22 שחקני הקבוצה הבוגרת הם מהאקדמיה, ורוב המאמנים באקדמיה הם שחקני עבר של אייאקס. למאמן יש תפקיד חשוב בהכשרת שחקן העתיד. הוא גם דמות אב מחבק וגם איש קשוח ותובעני".
השנה לומדים באקדמיה 203 ילדים ונערים, בהם תשעים בגילאי 8־12. רונר מסרב לאפשר לנו לראיין תלמיד צעיר. "אנחנו לא מטפחים כוכבי תקשורת, ואנו נגד מתן עדיפות לילד זה או אחר. הם צריכים להיות כוכבים על המגרש".

"יודן יודן" או "חודן חודן"?
שמה של אייאקס אמסטרדם יצא למרחוק לא רק בזכות כוכביה והישגיה אלא גם בשל אופיו ה"יהודי" של המועדון. בשירון ההמנונים של הקבוצה יש, בנוסף ל"הבה נגילה", גם "סמבה יהודים" וקריאות "יודן, יודן" (יהודים, יהודים) כפזמון וכסיומת לשירים אחרים. אוהדים רבים נוהגים לענוד

התדמית היהודית דבקה באייאקס, ובשנים האחרונות היא אפילו מתעצמת והולכת. אולם בד בבד נתפסת "יהדותה" של הקבוצה כמטרד ואף כסכנה, בעיקר על ידי מנהליה

כובעים של קבוצת אייאקס, בהם כובע עם מגן דוד, באחד הדוכנים ליד איצטדיון ארינה

מגני דוד בגדלים ובעיצובים שונים, וכמה מהם אף מקעקעים אותם בעורם.
לא ברור מתי ומדוע דבק באייאקס הדימוי היהודי. יש המצביעים על צמיחת הקבוצה באמסטרדם, המזוהה עם קהילה יהודית גדולה ומשגשגת, כסיבה אפשרית. בעבר אף שולבו כמה אנשי עסקים יהודים בניהול הקבוצה, ובמהלך השנים גם שיחקו בשורותיה כמה יהודים, אך לא עוד.
כך או כך, התדמית היהודית דבקה באייאקס, ובשנים האחרונות היא אפילו מתעצמת והולכת. אולם בד בבד נתפסת "יהדותה" של הקבוצה, בעיקר על ידי מנהליה, גם כמטרד ואף כסכנה. כנגד קריאות "יהודים, יהודים" של אוהדי אייאקס עונים אוהדי הקבוצות היריבות בקריאות "חמאס, חמאס, כל היהודים לגז", המלוות לעתים קרובות במועל יד ובקולות שורקניים המדמים תאי גזים.
בשל התופעות האלה אוהדים רבים, בהם גם יהודים וניצולי שואה כדונלד שפילמן – איש עסקים בגמלאות, שברח מהנאצים ומלווה את אייאקס כבר חמישים שנה, מדירים את רגליהם מהמשחקים בשל אי הנעימות ולעתים אף מתוך חשש לחייהם. "בעבר לא הפסדתי אף משחק, אך בשנים האחרונות איני יוצא למשחקי חוץ, לפחות בארינה אתה מוגן מאחורי גדרות", אומר שפילמן בכאב.
נשיא המועדון יון יקה וההנהלה הוציאו קול קורא לאוהדים למתן את ה"תעמולה" היהודית. ועדה בלתי תלויה בראשות שר החוץ ההולנדי אף הציעה אסטרטגיה חדשה שלפיה תוסב הקריאה "יודן, יודן" ל"חודן, חודן" — "אלים, אלים". אחרי ככלות הכל, אייאקס היווני, סמל המועדון, היה מעין אל.
בינתיים האוהדים מתקשים לקבל את השינויים. "זה לא יסתיים לעולם", טוען אחד מהם, "זו הזהות שלנו, וכך גם תמיד יראו אותנו אוהדי הקבוצות היריבות". מה גם שיש האומרים כי תהילת המועדון והצלחת הקבוצה קשורות ב"מזל" (מילה שנכנסה גם להולנדית מדוברת) שהביא הדימוי היהודי. ומי ירצה לוותר עליה?

להחזיר עטרה ליושנה
אם בענייני אוהדים ומזלות עסקינן, בימים האלה מנהלים אוהדי אייאקס מאבק עיקש בהנהלה בניסיון להחזיר עטרה ליושנה – סמל המועדון הישן.  ב־1991 עבר אייאקס מתיחת פנים וקיבל מראה מודרני וחסר ייחוד, כך לדעת האוהדים, בד בבד עם ההתמסחרות הגוברת והולכת של המועדון. הקמפיין, שסיסמתו "החזירו לאייאקס את הפנים", כולל חלוקת מנשרים וכרזות במשחקי הקבוצה. בנוסף לזה, באתרי האינטרנט מסבירים האוהדים שאין לנטוש מסורת בת 65 שנה ויותר, שבה כיכב בהצלחה אייאקס בלבוש יווני מקורי.
ואמנם במשחק בין אייאקס לפ.ס.וו איינדהובן לא האיר אייאקס המודרני פנים לקבוצתו: איינדהובן הביסה את אייאקס ארבע־אפס (ובסופו של דבר גם זכתה  באליפות הליגה ההולנדית ואילצה את אייאקס להסתפק במקום השני. האוהדים עזבו את הזירה מאוכזבים. בכרזות התעמולה שמילאו את האיצטדיון וקראו להשבת פניו הישנות של אייאקס, נכתב על רקע תמונתו של יוהאן קרויף במדי האויבת פיינורד (שם שיחק בשנים 1983־1984): "יש טעויות שאי אפשר לתקן, אחרות – אפשר!" האם אל המזל אייאקס או טיפת מזל יהודית יוכלו לעזור בעונה הבאה?

 

הפוסט איאקס: קבוצת העילית של הכדורגל ההולנד הופיע ראשון במסע אחר

פעמיים במהלך השנה, ב-2 ביולי וב-16 באוגוסט, שובתים תושביה של סיינה שבטוסקנה מכל מלאכה ויוצאים לחגוג את מרוץ הסוסים של סיינה – הפאליו (Palio). המרוץ המפורסם והפראי המתקיים לכבודה של מריה הקדושה ומקורו בתקופת ימי הביניים. המרוץ של אוגוסט נוסד ב-1,310 והמרוץ של יולי נוסד ב-1659, כאשר מרוץ אוגוסט זוכה לתשומת לב רבה יותר.

במרוץ מתחרים נציגים מעשרה רובעים (קונטראדה, Contrade) שונים בסיינה (מתוך 17 רובעים), כאשר לכל רובע יש מסורת, סמל, צבעים ותלבושות המאפיינים אותו. בערב שלפני המרוץ מתקיימות ארוחות חגיגיות ברובעים השונים ובבוקר יום המרוץ נערכות תפילות בכנסיות של כל רובע.
לכבוד האירוע מתכסה כיכר הקאמפו בעפר והופכת למסלול מרוצים של ממש. ביום האירוע, החל מחמש בבוקר מתקיימות תהלוכות מסורתיות ולקראת הצהריים מתמלאת הכיכר בהמוני אנשים הממהרים לתפוס מקום ביציעים המקיפים את הכיכר, בגגות ובמרפסות הבתים שמסביב לכיכר. הרוכבים וסוסיהם מתייצבים בשורה ישרה וארוכה, מאחורי מחסום החבלים וממתינים לאות הפתיחה. עם הינתן האות פורצים כולם בדהרה קדימה ומקיפים את הכיכר שלוש פעמים. המרוץ עצמו נמשך כתשעים שניות בלבד, אך ההתרגשות היא גדולה.

תשומת הלב המרכזית היא אל הסוסים ולא אל הרוכבים ולכן במידה ורוכב נופל מסוסו, יכול הסוס לזכות לבדו במרוץ (מקרה שקרה כבר פעמים רבות). בזמן המרוץ הכל מותר, חוץ מאשר לאחוז במושכות של סוסים אחרים. בסיום המרוץ הזוכה מקבל את הפאליו – דגל משי (המכונה על ידי המקומיים "הסמרטוט") עליו מצוירת דמותה של מריה הקדושה. אך הפרס האמיתי הוא כמובן הכבוד הגדול לו זוכה הרובע המנצח.

לאחר סיום התחרות מתקיימות ברחובות העיר חגיגות ניצחון סוערות, מופעי אקרובטיקה, תערוכת סוסים עם תלבושות מימי הביניים ומופע זיקוקי דינור.

שעות המרוץ: ביולי – 19:45, באוגוסט – 19:00.
הצפייה במרוץ היא ללא תשלום (במידה ותמצאו מקום כמובן).

הכנות מיוחדות
לקראת הפאליו מגיעים לסיינה תיירים רבים ולכן חובה להזמין מקום לינה בעיר זמן רב מראש. כדי לתפוס מקום טוב (או לפחות סביר) בקאמפו, עליכם להתמקם שעות רבות לפני תחילת האירוע. במידה ולא הצלחתם לתפוס מקום, תוכלו לצפות בשידור החי של האירוע בטלוויזיה ובשידורים החוזרים המשודרים במשך כל הערב.
יש אפשרות להשכיר מקום במרפסות של הבתים והחנויות שנמצאות בכיכר קאמפו, אך צריך לבצע את ההזמנה זמן רב מראש (חצי שנה לפני הפאליו המקומות כבר אוזלים).
פרטים נוספים בלשכת התיירות המקומית או דרך Palio Viaggi.
כתובת: Piazza Gramsci 7.
טלפון: -0577-280828+39.

למי זה מיועד?
לאנשים שאינם נרתעים מאירועים המוניים, לאלו שתמיד מצליחים להידחף אל השורה הראשונה ולאנשים גבוהים (אבל ממש גבוהים) שיכולים לראות מעל ראשי ההמון.

איך מגיעים?
מישראל טסים לפירנצה (הטיסה היא דרך רומא או מילנו) ומשם שוכרים רכב או לוקחים אוטובוס לסיינה.

איפה להתגורר?
בטוסקנה אפשר ללון באתרי התיירות הכפרית, ה-Agriturismo – וילה פרטית, טירה עתיקה או אירוח בחווה חקלאית. לפני ההזמנה, מומלץ לבדוק את גודל החדרים, האבזור (בקיץ – אם יש מזגן) וכמובן את המיקום.

Fattoria di Catignano מציעה לאורחיה אירוח קסום בטבע. הווילה מכילה סוגים שונים של חדרים, החל מחדרי סטודיו זוגיים ועד לסוויטות בנות שלושה חדרים. בכל החדרים יש מטבחון מאובזר, מקלחת או אמבטיה ובחצר יש בריכה. בעלי המקום דוברי אנגלית ואיטלקית.
כתובת: Loc. Catignano Pianella.
טלפון: 356744-0577-39+.

Santa Caterina היא למעשה וילה מהמאה ה-18 שהוסבה לבית מלון רומנטי. במקום 22 חדרים ממוזגים עם טלוויזיה, טלפון ומיניבר.
כתובת: Via Enea Silvio Piccolomini 7.
טלפון: -0577-221105+39.

איפה לאכול?
Castelvecchio.היא מסעדה אינטימית המגישה ממאכלי המטבח הטוסקני. מבחר מנות לצמחונים ותפריט יינות גדול.
כתובת: Via Castelvecchio 65.
טלפון: 39-0577-49586+.

Antica Trattoria Papei היא מסעדה בניהול משפחתי שאהובה מאוד על המקומיים. התפריט מורכב ממאכלים איטלקיים מסורתיים.
כתובת: Piazza del Mercato 6.
טלפון: -0577-280894+39.

המזכרת שכדאי להביא
לכל רובע (קונטראדה) בסיינה יש דגל המייצג אותו ובחנויות ברחבי העיר מוכרים חיקויים רשמיים של הדגלים. הצעיפים אמנם אינם מקוריים (את הצעיף המקורי יכולים לרכוש רק תושבי הרובע) אך מספיקים בהחלט כמזכרת מהאירוע.

מזג האוויר
ביולי הטמפרטורות נעות בין 28-18 מעלות, ובאוגוסט בין 27-18 מעלות.

מה עושים במהלך כל השנה?
סיינה היפה מחזירה את המבקרים בה לתקופת ימי הביניים – סמטאותיה הצרות, גגותיה האדומים-חומים וכיכר הקאמפו המרשימה, בה מתקיים מרוץ הפאליו. אתרים נוספים שכדאי לבקר: טורה דל מנג'י, פלאצו רפובליקו והדואומו (הקתדרלה של סיינה).
אפשר לשכור רכב ולצאת מהעיר לטיול במרחבי טוסקנה היפה. מומלץ בעיקר לבקר בפירנצה, פיזה וסן ג'מיניאנו.

הפוסט טוסקנה: הפאליו בסיינה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מדוושים בהולנד הופיע ראשון במסע אחר

כשחושבים על אירועים ספורטיביים עולים דימויים של אימונים מפרכים, כוח רצון, נחישות ויכולת פיזית מצוינת. אבל יש ענפי ספורט שלא באמת דורשים את כל אלה. הנה כמה תחרויות ספורטיביות משעשעות, לעיתים אפילו טיפשיות, שמתקיימות ברחבי העולם:

נושאים את הנשים על כפיים
"הנשיאה האסטונית" היא הפופולרית ביותר בקרב המתחרים באליפות העולם בנשיאת הנשים שמתקיימת מדי יולי בעיר סוֹנְקַיָארְוִוי (Sonkajärvi) שבפינלנד. הנשים מונפות במהופך כשרגליהן תלויות על כתפי בעליהן, ואילו זרועותיהן חובקות את מותני בעליהן מאחור. דרכים פופולריות נוספות לנשיאת הנשים הן בנשיאת "שק קמח" או מעבר לכתף. המסלול מתפרש על 253.5 מטרים ובמהלכו נאלצים המתחרים להתמודד עם כמה מכשולים, בהם מכשול מים בעומק של מטר. הזוג המנצח מקבל, בנוסף לפרס כספי, בירה בכמות המשתווה למשקלה של האשה.  בנוסף לפינלנד, מתקיימות תחרויות דומות במיין, בוויסקונסין, במישיגן ובאוסטרליה.

מתמודדים באליפות העולם בנשיאת נשים. כך נראית הנשיאה האסטונית

השלכת טלפונים סלולריים
לא ברור אם זה הקור העז או שעות החשיכה המרובות, אבל הפינים, כך מסתבר, אלופים בהמצאת ענפי ספורט ביזאריים. אחת התחרויות המעניינות, שאפשר לראות בה קריאת תיגר על החיים המודרניים, היא אליפות העולם בהשלכת טלפונים סלולריים שמתקיימת מדי אוגוסט בסבונלינה (Savonlinna). המנצח, הוא כמובן, זה שמשליך את הטלפון הסלולרי הכי רחוק, כשסגנון ההשלכה המותרהוא מעבר לכתף. יש גם קטגוריית פריסטייל בה נשפטים המתחרים על הסגנון והאסתטיקה של ההשלכה.

מתחרה באליפות העולם בהשלכת טלפונים סלולריים | צילום: husain.sani, flickr

במעלה המדרגות העולות
בתחרות, שמזכירה למשתתפים בה למה הומצאה המעלית, רצים המשתתפים  במעלה 1,093 מדרגות (רק כדי להבהיר – מדובר ב-61 קומות) של המלון Banyan Tree בבנגקוק.  קו הסיום הוא מנחת מסוקים לשעבר שהוסב למסעדה. כאן מקבלים המתחרים קוקטיילים שירוו את צמאונם ונהנים מנוף מרהיב של העיר שמהווה תגמול הולם למאמץ. האירוע מתקיים מדי שנה, בדרך כלל באוקטובר, והוא פתוח לקהל הרחב, שנדרש לשלם סכום סמלי כדי להשתתף. ההכנסות נתרמות לקרן למלחמה באיידס.

מי שלא רוצה להרחיק עד בנגקוק כדי להתנשף במעלה המדרגות, יכול להשתתף במירוץ המדרגות של עזריאלי שצפוי להתקיים השנה בפעם העשירית. המירוץ מתחיל בקומת החניון (מינוס ארבע) ומסתיים בקומה ה-51, קומת מנחת המסוקים. בסך הכל רצים המשתתפים במעלה 1,144 מדרגות.

למה לקחת מעלית אם אפשר לרוץ במדרגות? מלון באניין טרי בבנגקוק

פולו עיזים
יש ענפי ספורט שאינם מיועדים לעדיני נפש או לנשמות רכות מדי. כך, בקירגיזסטן, באפגנסיטן ובמדינות נוספות במרכז אסיה עוסקים לפעמים בספורט שנקרא "פולו עיזים" (Buzkashi). ענף הספורט הזה אינו מצחיק וגם לא טיפשי, אבל הוא בהחלט עשוי להיראות מוזר לעיניים מערביות. הכללים פשוטים ומיישמים אותם בדרך כלל באירועים חגיגיים בלבד – המשתתפים במשחק יוצאים למגרש הפולו, מצוידים במחבטים וב"כדור". כיוון שמדובר בפולו עיזים ראשה הכרות של עז אומללה משמש אותם ככדור. אם יש בכך נחמה מסוימת מוטב להזכיר שמדובר במסורת ארוכה בת מאות שנים. במקור טמון המנהג במסורת של ציידי זאבים שנהגו לסכם מסע ציד מוצלח בעריפת ראשו של הזאב הנצוד והפיכתו לכדור משחק. כיום התהפכו מעט היוצרות והעיזים, עליהם יצאו פעם להגן, משמשות כמטרת המחבטים.

פולו עזים בקירגיזסטן. לא לעדיני נפש | צילום: zz77, flickr

שח בפנים
זה נשמע כמו השילוב האידיאלי וקצת מפתיע להיווכח שההמצאה הגאונית הזו טרם זכתה להכרה לגיטימית כספורט אולימפי לכל דבר. מדובר בשילוב בין משחק שח מט מסורתי לתחרות אגרוף לא פחות מסורתית. יש כאן שילוב בין ספורט המוח מספר אחד לספורט הכוח המוביל. איזו דרך נוספת יש כדי לקבוע מיהו אלוף אמיתי?

החוקים פשוטים וברורים: צמד המתחרים משתתף ב-11 סיבובים, שישה סיבובים של משחקי שח קצרים, בני 12 דקות כל אחד, וביניהם חמישה סיבובי אגרוף, שכל אחד מהם נמשך שלוש דקות. בין סיבוב אחד למשנהו יש הפסקה בת דקה. המנצח בתחרות נקבע אם זכה בנוקאוט באגרוף, ביצע מהלך שח מט, או ניצח בנקודות בקרב האגרוף. כיאה לתחום רציני יש לשח האגרוף ארגון עולמי שמפעיל אתר אינטרנט.

שח-אגרוף. סיבוב למוח, סיבוב לכוח

כלב ים
למתבונן מרחוק קצת קשה להבין במה מדובר. על גלשני גלים שגודלם מעט כגודל גלשנים רגילים נראית דמות נמוכה, עומדת על ארבע. רק לאחר שהתקרב מבין הצופה שמדובר אמנם בתחרות גלישת גלים, אלא שהמתחרים הם כלבים מאומנים שרכשו את הטכניקה ועושים זאת להפליא. ההסבר המקובל הוא שבעליהם של הכלבים יצאו לגלוש, הכלבים, שנשארו תחילה על החוף, נתקפו געגועים והחלו לשחות ללב ים, כדי להצטרף לבעליהם. מכאן כבר קצרה הדרך לזינוק אל הגלשן.

כיוון שגם לאחר אימונים רבים הם אינם יודעים לשאת את הגלשן ולהציב אותו בזווית הנכונה מול הגלים נאלצים המאמנים שלהם לעשות זאת עבורם. מכאן ואילך הכל חיי כלב – הם מזנקים על הגלשן ברגע הנכון כאשר מגיע הגל, עומדים עליו בגאון, מטים את משקל הגוף כדי לכוון אותו ומגיעים אל החוף לקול תשואות הקהל. במהלך הקיץ אפשר לראות תחרויות כאלה לאורך רבים מחופי קליפורניה.

אכילת סרפדים
שפתיים נפוחות הן לא רק נחלת המתאבקים, אלא גם סיכון נפוץ בספורט הבריטי המוזר – אכילת סרפדים. האליפות העולמית מתקיימת בכל חודש יוני בדורסט שבדרום אנגליה. מה שהחל ב-1986 בוויכוח בין שני איכרים מקומיים למי יש יותר סרפדים בחלקה שלו, התפתח עם השנים לתחרות כואבת במיוחד. המנצח הוא זה שאכל הכי הרבה סרפדים במשך שעה, ולמרות אי הנעימות הכרוכה בתחרות, המארגנים מתגאים כי המשתתפים מגיעים ממרחקים, אפילו מאוסטרליה. סביב התחרות התפתחו גם טיולים של אכילת סרפדים.

מתמודד בתחרות אכילת סרפדים ברגע של משבר

ישיבה על מוט
בעיר הנמל ילסמינד בחצי האי יוטלנד בדנמרק בכל חודש אוגוסט קבוצות של מתמודדים מקומיים מתחרים בינהם מי יחזיק מעמד הכי הרבה זמן בישיבה על מוט עץ. הזמן הכי ארוך המורשה הוא ארבעה ימים. אם יותר משני מתמודדים נשארו על הקורה ארבעה ימים, שניהם מוכרזים כאלופים. מקורו של הספורט המוזר הזה במאות קודמות, כשהתושבים המקומיים נהגו לשבת על מוטות שמוקמו בים כדי לשמור מפני התקפה מצדם של הנורווגים.

עוד כמה אירועי ספורט מוזרים
בכל חודש אוקטובר, במנטיו ספרינג שבקולורדו מתקיים מרוץ ארונות מתים. לאוסטרלים, לעומת זאת, יש מרוץ של כלי שיט ואמבטיות שמתקיים באליס ספרינגס – המרוץ נערך בערוץ יבש של נהר טוד והמתחרים רצים במסלול כשהם אוחזים בכלי השיט. אבל לא רק מתחרים אנושיים אפשר למצוא בתחרויות שונות: באיים המלדיביים מתקיים מרוץ סרטנים שנתי ואילו בקלוירס שבקליפורניה נוהגים לערוך תחרות קפיצות צפרדעים בכל חודש מאי.

הפוסט אירועי הספורט הכי טיפשיים הופיע ראשון במסע אחר

סקי מתקשר אצל רבים לאלפים השוויצריים או האוסטריים, אך הוא בעצם המצאה סקנדינבית, ורוב התפתחותו נעשתה בצפון אירופה. כמו רבים מענפי הספורט, גם הוא התחיל כאמצעי קיום בחיי היומיום, והתפתח רק בשלב מאוחר לספורט ולספורט תחרותי. העדויות המוקדמות ביותר לגלישה – מגלשיים בני 4,500 שנה – התגלו בהוטינג שבשוודיה, אך נמצאו גם חריטות וציורי קיר בני יותר מ-5,000 שנה שבהם נראים ציידים ונוודים סקנדינביים שלרגליהם סוג של מגלשיים. כתבים מאוחרים בהרבה, מלפני כאלף שנה, מספרים על מלך ויקינגי אחד שהיה גולש להנאתו ומתמוגג מהמהירות. המלך הזה היה הראשון הידוע לנו כמי שראה בסקי ספורט לשמו.

העולם מתאהב
במאה ה-19 הפך הענף לענף ספורט של ממש, בייחוד בנורווגיה. הנורווגים ייצרו לראשונה מגלשיים עם תפס לנעל בצד האצבעות, וקבוצת חקלאים שהשתעממו מדי חורף כששדותיהם כוסו שלג שִכללה את הספורט הצעיר: אחד השכלולים החשובים היה הוספת תפס בצד העקב, תוספת ששיפרה לאין ערוך את השליטה במגלשיים, את האפשרות לשנות כיוון אגב גלישה ואת האפשרות לקפוץ באוויר בלי שיישמט מגלש. התחרויות שהחלו בנורווגיה, המכונות כיום סקי נורדי, כוללות קפיצות, קרוס קאונטרי (Cross Country, תחרות סקי למרחק שמזכירה תחרות ריצה) וביאטלון (המתחרים עוצרים את הגלישה מדי כמה קילומטרים ויורים למטרות; השילוב בין הפעילות האירובית להורדת הדופק במהירות כדי לירות במדויק יוצר ענף מרתק שנחשב אחד הקשים ביותר).

תגליף עץ המתאר ציידים בנורווגיה על גבי מגלשי סקי, מתוך הספר "ההיסטוריה של העמים הצפוניים" אותו חיבר במאה ה-16 הארכיבישוף של אופסלה שבשוודיה

ב-1886 נפתח בנורווגיה המפעל הראשון לייצור ציוד סקי שנועד לענות על הביקושים ההולכים וגדלים, ואוהבי סקי סקנדינביים שנסעו בעולם לקחו עימם את המגלשיים לכל מקום, הפיצו את הבשורה והתחילו להקים מועדוני סקי מחוץ לארצותיהם. תחרויות הסקי הנורדי הוצגו באולימפיאדת החורף הראשונה שנערכה בשאמוני (Chamonix) שבצרפת ב-1924 (המשחקים האולימפיים החלו 28 שנה לפני כן, אך בשל התנגדותו של הוגה הרעיון האולימפי, הברון דה קוּבּרטן, הונהגה אולימפיאדת החורף רק שלושה עשורים מאוחר יותר). העולם אהב את מה שראה, אבל התאהב בעיקר באפשרות לגלוש במהירות במדרונות מושלגים.

בשנות השלושים של המאה העשרים התפתחה הגלישה במדרונות למה שקרוי היום סקי אלפיני. מהסקי האלפיני התפצלו שני ענפי ספורט מרכזיים: גלישה במורד, שבה הגולשים יורדים במהירות מנקודה בפסגה אל רגלי ההר, וסלאלום, שבו על הגולשים לעבור בכמה שערים בדרכם למטה. במהלך השנים נוצרו ונוספו לתחרויות של אולימפיאדת החורף קומבינציות של שני הענפים האלה: סלאלום ענק (עם יותר שערים ובמסלול ארוך יותר), סופר ג'י (סלאלום שבו המרחק בין השערים גדול יותר ומצריך גם מיומנויות של גלישה במורד) וקומבינציה אלפינית (הגולשים מתחרים גם בגלישה במורד וגם בסלאלום בשתי תחרויות עוקבות).

גולשים באתר סקי אוסטרי, 1921 | הצילום באדיבות אתר www.schi-seefeld.at

בשנות השלושים התחילו אתרי הנופש באלפים האוסטריים להאריך את תקופת הפתיחה שלהם גם לעונת החורף כדי לספק מקום לינה ובילוי לחובבי הגלישה. ומאחר שאורחי האתרים האלה היו בדרך כלל אצילים ועשירים, הפך הסקי, שהיה עד אז ענף עממי, לענף אליטיסטי שרק בעלי ממון יכולים לרכוש בו מיומנות באימונים ממושכים. המצב השתנה מעט כשהומצאו מגלשיים שמאפשרים גלישה איטית יחסית לטובת המתחילים ונפתחו בתי ספר לסקי. גם המצאת המעליות סייעה להחזיר את הספורט לעם, משום שהן מאפשרות לגלוש אלפי מטרים מדי יום, וכך מקצרות את השהות באתרים היוקרתיים.

מרכז הכובד עובר מערבה
בראשית שנות העשרים פעלו באמריקה הצפונית רק שלושה אתרי סקי, וכולם הודרכו בידי נורווגים שהנחילו את הסקי הנורדי, אך ב-1927 הגיע ליבשת מדריך סקי גרמני שגילה לתושביה את סודות הסקי האלפיני. בתי ספר לסקי החלו לקום אט אט ונפתחו מועדונים אחדים, אך הקפיצה הגדולה התרחשה רק באמצע שנות השלושים: קבוצת גולשים אוסטרים, שרק איומי הנאצים על ארצם יכלו להרחיקם מהרי האלפים, הגיעה לאמריקה. לקבוצה הקטנה היתה השפעה עצומה, והיא גדלה אף יותר כשיוהן שניידר – גדול גולשי הסקי האלפיני ומיתוס בינלאומי – נעצר בידי הנאצים, שוחרר במאמצים רבים והורשה להגר אמריקה. כך עבר מרכז הכובד של הסקי האלפיני מערבה.

המחליקיים  היו עשויים מעצמות, לרוב מעצמות כף הרגל של סוסים או בקר

האוסטרים הקימו בתי ספר לסקי, והאמריקאים שיתפו פעולה בשמחה: מאות מסלולים סומנו, וצעירים נהרו למורדות בהדרכת הגורואים האירופאים. ב-1940 היה הסקי האלפיני נפוץ ומוכר מחוף לחוף, אך בסוף 1941 שוב נעצרה התנופה עם כניסת ארצות הברית למלחמה. רוב אתרי הסקי נסגרו, באמריקה כמו באירופה.

הסקי נדמה כהולך ודועך בכל העולם, והפעם היו אלה האמריקאים שהצילו אותו. סיומה של מלחמת העולם השנייה הביא לפריצה טכנולוגית בכל התחומים בארצות הברית, וגם הסקי נהנה ממנה. זה אחר זה הומצאו שיפורים מהפכניים במגלשיים, במקלות, בלבוש ובמעליות הסקי, והם נעשו ידידותיים יותר למשתמש. עם השיפור הטכנולוגי חלה עלייה חדה בהיקף הביקוש וההיצע: בשנת 1955 היו באמריקה 78 אזורי סקי, ובתוך עשור זינק המספר ללא פחות מ-660. לא עבר זמן רב עד שאתרי הסקי האירופיים אימצו את הטכנולוגיה האמריקאית ונהנו גם הם מהפיכתו של הסקי לספורט בטוח, אמין ונגיש, שאוכלוסייה רחבה מאוד מבקשת לטעום ממנו.

כרזת סקי, שווייץ 1935 | ציור: A Traub

סנובורד והסדר הטוב
האירופאים היו אמנם המקור לסקי המסורתי, אך האמריקאים היו אלה שהביאו למימוש האקסטרים בתחום – הסנובורד. אגדה אורבנית מספרת שג'ק ברוצ'ט החליק על פיסת עץ ב-1929 וחיבר אליה את נעליו בפיסות בד. בין שיש אמת בדבר ובין שלא, הראשון שעבר לייצור המוני של סנובורד, ועל כך יש תיעוד, היה שרמן פופן ב-1965.

הסנובורד כבש לו אוהדים בעולם, בעיקר בארצות הברית ובקנדה, וב-1998 נכנס לראשונה למשחקים האולימפיים בנגאנו, יפן, על אף ההתנגדויות שעלו. רוב המתחרים, אז כמו היום, הם בני נוער שמנסים להגיע לקצה גבול היכולת בפעלולים, ולא תמיד שומרים על הסדר הטוב. דוגמה טובה לכך היתה כבר באולימפיאדת נגאנו. רוס רבאלייטי האמריקאי היה לגולש הסנובורד הראשון שזכה בזהב אולימפי, אבל כעבור שלושה ימים נדרש להחזיר את המדליה, כי בבדיקות השתן שלו התגלו עקבות של מריחואנה. רבאלייטי ערער על ההחלטה, טען שהוא לא השתמש בסם ושגם לו היה משתמש בו לא היתה לו כל תועלת מכך, וכך הצליח לשמור על המדליה שלו.

באולימפיאדות החורף האחרונות תחרויות הסנובורד הן הנצפות ביותר, והן הולידו כוכבים חדשים, כמו שון ווייט הג'ינג'י, המכונה "העגבנייה המעופפת", שעבור אמריקאים רבים הוא מפורסם וחשוב יותר מכוכבי סקי מסורתי כמו בודי מילר (טיפוס ססגוני כשלעצמו), יאניקה קוסטליץ' הקרואטית ומיקלה דורפמייסטר האוסטרית.

____

הצילומים ההיסטוריים באדיבות האתר www.hurstwic.org

הפוסט סקי – איך הכל התחיל הופיע ראשון במסע אחר