מצוקי כורכר בחוף בית ינאי. יש מקרים שבהם הצוק נותר "תלוי על בלימה", ותהליך כמו רעידת אדמה קלה או פיצוץ בסביבה יכול לחולל מפולת | צילומים: גיל אל-עמי

נכון, יש לנו אתרי טבע נפלאים, שמורות ייחודיות, פריחה מרהיבה, נוף מרתק. הכול נכון. אבל בכל זאת, תמיד יהיו אלה שיזכירו שההרים כאן לא ממש גבוהים, שהנהרות, איך לומר, לא גועשים, וגם המפלים לא משהו. הדברים הללו נכונים גם באשר לתופעות טבע דרמטיות. הוריקנים, שיטפונות, התפרצויות געשיות, רעידות אדמה… כל אלה, טפו טפו, קורים בטלוויזיה, לא אצלנו. אם בוחנים בקפידה את העבר הגיאולוגי והאקלימי של אזורנו דווקא אפשר למצוא פה ושם אירועים חריגים, אבל בתקופה המודרנית, במאה־מאתיים השנים האחרונות, אנו חיים כאן בשלווה יחסית, לפחות מנקודת מבטו של הטבע.
האם פירוש הדבר כי אנחנו יכולים להיות רגועים? ודאי שלא, יאמרו המומחים. איש מהם אמנם אינו צופה פה התפרצות הר געש רדום או סופת הוריקן בנוסח קתרינה, אבל צרות כמו שיטפונות חזקים, רעידות אדמה ואפילו גלישות קרקע הרסניות – בהחלט כן.
"אם היית צריך להרכיב רשימה של אסונות טבע העלולים להתחולל בישראל, במה היית פותח?" שאלתי את ד"ר צבי רון, גיאומורפולוג מהחוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב. רון, שמלמד קורס בנושא אסונות טבע, בחר במים.
בשנים האחרונות היו הצפות גדולות במקומות רבים כמו ברומניה, בצרפת, באנגליה ובחלקים נרחבים במדינת בנגלדש. "נכון שאין אצלנו הוריקנים", אמר רון, "אבל שיטפונות גדולים, כאלה שיכולים להציף שטחים פתוחים ועירוניים נרחבים בקנה מידה שלא ידענו עד היום, בהחלט ייתכנו". כל מה שצריך, לדבריו, הוא גשמים רבים שמורידים כמויות מים רבות במרווחי זמן קצרים יחסית.
כדוגמה ציין רון את אירוע הגשם הגדול שהיה כאן בחורף 1991־1992, כאשר באזורים רבים, למשל במפרץ חיפה, ירדה כמות רבה מאוד של גשם, יותר אלף מילימטרים, בפרק זמן קצר. "מסוף דצמבר 1991 ועד סוף פברואר 1992 התרחשו חמישה אירועי גשם שהורידו פי שניים מהכמות הממוצעת לשנה שלמה", אמר רון. בשל הגשמים העזים הוצף חלק מעמק זבולון, ואזור מפרץ חיפה, כולל אזורי התעשייה ושכונות המגורים, היו לאגם מים אחד גדול. רק בנס לא היו אבדות בנפש.
באותם החודשים הוצפו גם נחלים רבים, בהם נחל דליה, נחל חדרה, נחל ירקון ונחל אילון. מי הירקון, שעלה על גדותיו, הפכו את איצטדיון רמת גן לברֵכה גדולה והציפו גם את קניון אילון וסביבותיו. "מה יקרה אם תרד כאן מנה כפולה של גשם בפרק זמן קצר? ובכן, ההצפות יהיו דרמטיות הרבה יותר", אמר רון. מקום נכבד ברשימת קטסטרופות פוטנציאליות כחול־לבן תופסת רעידת האדמה. השבר הסורי־אפריקאי, החוצץ בין שני לוחות טקטוניים שנעים כל הזמן, הוא המנוע העיקרי של רעידות האדמה בישראל. ההיסטוריה מספרת על שורה של רעידות קשות שהתחוללו כאן בעבר וחוללו נזקים עצומים בנפש וברכוש – בצפת, ביריחו, בירושלים, בשכם וברמלה. איש אינו יכול לחזות מתי בדיוק תתרחש הרעידה הגדולה הבאה, אבל תזכורות לאותה פעילות סייסמית המתחוללת כל העת מתחת לרגלינו מגיעות מדי פעם בדמות רעידות בסדרי גודל קטנים ובינוניים.

מקור נוסף שממנו עלולה לצמוח פורענות הן רעידות אדמה באגן המזרחי של הים התיכון, שמקורן בשבר גיאולוגי גדול מדרום לאי קפריסין. רעידה חזקה במיוחד יכולה לשגר גלי צונאמי הרסניים, ואלה ינועו מזרחה במהירות ויכו בערי החוף. האפשרות הזאת נראית רחוקה, אף שיש חוקרים הטוענים כי גלים מן הסוג הזה פגעו לפחות פעם אחת בתושבי העיר יפו במאה ה־11 לספירה.
תופעה נוספת שמדברים עליה פחות, אולי בגלל מה שנראה כפוטנציאל ההרס המוגבל שלה, היא גלישת קרקע ומפולות סלעים במצוקים שלאורך מישור החוף, בבקעת ים המלח ובבקעת הירדן. אבל אסון הטבע שגרם לפגיעה בנפש הגדולה ביותר בישראל בחמישים השנים האחרונות נגרם מגלישת מצוק חוור הלשון באזור נאות הכיכר שמדרום לים המלח. במפולת, שאירעה בדצמבר 1970, נמחצו למוות תחת הסלעים עשרים חיילי נח"ל ששהו באותה העת בחדר האוכל.
בעבודת המאסטר שלו בנושא "אזורי אסונות טבע" כתב יורם פורת מאוניברסיטת חיפה על מרכזיותה של רצועת החוף בהוויה הישראלית: "ב־57 שנות קיום המדינה חל תהליך מואץ של בינוי ובכלל זה מרינות, נמלים, עשרות מזחים, שוברי גלים בניצב ובמקביל לחוף, מעגנות לברכות מי קירור עבור תחנות הכוח, מפעלי תעשייה, מלונות, אתרי קיט ונופש, בתי מגורים, בסיסי צבא וכיו"ב".
רצועת החוף של ישראל, מראש הנקרה בצפון ועד אשקלון בדרום, משתרעת לאורך כ־195 קילומטרים ומתאפיינת במצוקי כורכר שלעתים ממש נושקים לים. בסוף אוגוסט התרחשה מפולת סלעים באחד ממצוקי הכורכר הסמוכים לחוף בית ינאי, ונפצעה בה אישה צעירה. בתחילת ספטמבר אירעה עוד מפולת קטנה באותו האזור. יום אחר כך יצאתי עם צבי רון לסייר בחוף בית ינאי. לאורך החוף היו פזורים סלעי כורכר גדולים וקטנים, עדויות לגלישות שאירעו בעבר. לא היה צריך להתאמץ הרבה כדי להבחין בכמה בתים שממש "מגרדים" את קצה המצוק.
הסיבות לגלישות הקרקע שונות ומגוונות, הסביר רון. בין הסיבות העיקריות לכך אפשר למנות מצוקים תלולים שפועל שעליהם כוח כבידה ומסלע לא יציב. בין סלעי הכורכר, שאינם יציבים, יש שתי שכבות חמרה, היציבות עוד פחות ונוטות לתפוח במים ולהתפורר. בה בעת, הקריסה יכולה להתרחש גם כתוצאה מגריעה בתחתית המצוק בשל גידוד גלי הים (או מחתירת נהרות, כפי שקורה בעמק הירדן). יש מצוקים שבהם מתפתחים סדקים גדולים, הוסיף רון, משום שהגלים מכים בכוח בבסיסם. במקרים כאלה הצוק נותר "תלוי על בלימה", ותהליך כמו רעידת אדמה קלה או פיצוץ בסביבה יכול לחולל מפולת. "איננו יכולים לצפות מתי תתרחש הגלישה הבאה, והיכן", אמר רון, "אבל ברור שהיא בוא תבוא"