לפני שתצאו לדרך, יש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון:

• בדקו מה מצב המים – מעיינות רבים מתייבשים בקיץ, אחרים מלוכלכים ולא מזמינים. זה לא כל כך נעים לנסוע את כל הדרך ובסוף לראות מעיין יבש. ברשתות החברתיות, למשל, בדף הפייסבוק מעיינות בארץ, תוכלו להתעדכן במצב המים במעיין אליו אתם רוצים להגיע.
• כמו כמעט לכל מקום בארץ, גם למעיינות עדיף להימנע מלהגיע בחגים או בחופשות, אז יש צפיפות ועומס. עדיף להגיע למעיינות, בעיקר הפופולריים שביניהם, בימי חול ובזמן לימודים. אם זה לא מתאפשר נסו להגיע בשעות הבוקר המוקדמות כדי ליהנות מהשלווה המבורכת שרק טבילה במעיין יכולה לספק.
• שימו לב – המציאות הבטחונית בארץ מורכבת מאוד ומשתנה תדיר. בכל מקרה בו אתם יוצאים לטייל, התעדכנו טרם הנסיעה בהנחיות פיקוד העורף, נהגו באחריות וקחו בחשבון שהנסיעה על אחריותכם.

* מעיינות ברמת הגולן

אזור רמת הגולן עשיר במעיינות בזלת, רבים מהם מוצלים ומשקיפים לנוף נפלא, מה שהופך אותו לאחד האזורים הפופולריים בארץ לטיולי מעיינות. ריכוז גבוה במיוחד של מעיינות נמצא בדרום הגולן, לחלקם תוכלו להגיע בקלות יחסית ואחרים מצריכים הליכה שבסופה יצפה לכם תגמול הולם. קחו בחשבון שאזורים רבים בגולן ממוקשים ולכן אסור לסטות מהשבילים.

באיזה מעיינות תרצו לטייל בגולן?

מעיינות בגולן – לשבור את החום

המלצה לשני מעיינות בהם תיהנו מטבילה צוננת בנופי הבזלת של רמת הגולן

כניסה לכתבה »

* מעיינות בעמק המעיינות

טיול מים בפארק המעיינות

המלצה לטיול משפחתי נעים בין מקורות המים בפארק המעיינות

מעיינות בעמק המעיינות

מעיינות ברמות מנשה – טיול קיץ

מעיינות בהרי ירושלים: קרובים אל הלב

שיחזור של בריכות עתיקות, חפירת בריכות חדשות, פתיחת מעיינות סתומים – שיפוץ ושיקום מעיינות הפך לעניין אישי עבור לא מעט אנשים

מים חיים – מעיינות במרכז

חמישה מעיינות נפלאים באזור המרכז בהם תוכלו ליהנות מטבילה מרעננת

* עוד מעיינות

אל המעיין – בריכות טבעיות ומעיינות בישראל

מעיינות: טיולים קלילים וזורמים

רוצים לשלב טבילה במעיין עם טיול רגלי קליל שמתאים לכל המשפחה? תמצאו כמה מעיינות כאלה כאן

כניסה לכתבה »

מעיינות "סודיים"

הפוסט מעיינות בישראל – המדריך המלא הופיע ראשון במסע אחר

פארק המעיינות

פארק המעיינות הוא פארק טבע שכולל בשטחו שלושה מעיינות – עין מגדל, עין שוקק ועין מודע, וכן את נחל הקיבוצים, שדות חקלאיים ובריכות דגים. בעבר אתרי הפארק היו פזורים בין רשויות מקומיות שונות והם לא היו מוסדרים, מה שהביא להרבה רעש, לכלוך ופגיעה בטבע. הקמת הפארק, דרשה שיתוף פעולה בין כמה גופים, ביניהם קק"ל, רשות הטבע והגנים, המועצה האזורית עמק המעיינות ועוד. אלה הסדירו בשטח הפארק מסלולים באורך 15 ק"מ להולכי רגל, אופניים ורכבי גולף חשמליים, ואסרו על כניסת כלי רכב מנועיים. המהלך הזה זכה, לצד תגובות חיוביות, גם לביקורת רבה, הן בשל מרחקי ההליכה הגדולים מהחניה למעיינות (לחלופין, ניתן לשכור אופניים או רכבי גולף בתשלום), והן בשל הפיתוח הרב שפגע באופי הפראי של המעיינות. היום המעיינות נקיים ומטופחים, ויש האומרים שהם מטופחים מדי. אלה המעיינות שתוכלו לראות בפארק המעיינות:

איך מגיעים לפארק המעיינות? מכביש 669 פונים לכיוון הגן הלאומי גן השלושה. חולפים על פני הכניסה לגן וממשיכים בנסיעה עם הכביש המתעקל שמאלה עד שמגיעים למגרש החניה של פארק המעיינות. מכאן תוכלו לעקוב אחר השילוט לכל אחד מהמעיינות, ברגל, באופניים או ברכב גולף.

עין מגדל

נחל הקיבוצים, מאתרי הטיול הפופולריים בעמק בית שאן, מוזן על ידי שני מעיינות. אחד מהם הוא עין חומה, והשני, ניחשתם נכון – עין מגדל, וזאת משום שהיישוב הסמוך למעיינות, ניר דוד, היה הראשון מבין ישובי חומה ומגדל. חברת מקורות שואבת את המים מעין חומה ומזרימה אותם לעין מגדל, ומשם הם זורמים לנחל הקיבוצים. מי הטורקיז, שנמצאים כאן בשפע כל ימות השנה, צלולים להפליא, נעימים (טמפרטורה של כ-24 מעלות) ומאוד מפתה להיכנס אליהם, למרות או בגלל הדגים שבתוך המים. יחד עם צמחיית הגדות שמסביב מתקבל אחד המעיינות היפים בישראל. עומקה של הבריכה הוא כ-1.4 מ', כך שמבוגרים ובני נוער יוכלו לטבול בנחת, ולצעירים יותר כדאי להביא מצופים או גלגלים. רבים משלבים את הרחצה במעיין עם הטיול בנחל הקיבוצים הסמוך. בעבר המעיין לא היה מאוד מוער אך בשנים האחרונות הוא צובר פופולריות ולכן מומלץ להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

המים הצלולים בעין מגדל | צילום: Ori Mey Raz, CC BY-SA 4.0

עין מודע

מעיין נוסף שמהווה חלק ממתחם פארק המעיינות וככזה, איבד את אופיו הבתולי והפך למאורגן ומסודר יותר. המעיין נובע לתוך בריכה רחבה ויפה שנבנתה בתקופת השלטון העות'מני, והוא זורם לתוך נחל בזק. כמו רבים מהמעיינות באזור, הטמפרטורה של מי המעיין קבועה ועומדת על 24 מעלות. עומקה של הבריכה מגיע ל-1.5 מ', מימיה צלולים והיא מרוצפת בחלוקי נחל. בסוף המעיין יש נחל צר, בו גם ילדים קטנים יכולים לטבול. הבריכה מוקפת בעצי איקליפטוס, אורנים, חרובים ודקלים וסביבה יש פינות ישיבה וספסלים. זהו מעיין מטופח ונעים, ידידותי במיוחד למשפחות.

רוחצים במעיין עין מודע | צילום: ד"ר אבישי טייכר

עין שוקק

המעיין הזה, ששוכן גם הוא בפארק המעיינות, הוא מהגדולים במעיינות עמק בית שאן. מי המעיין הצלולים, שלהם טמפרטורה קבועה של 25 מעלות, נאגרים בבריכה עגולה ויפה שעומקה נע בין 0.5 מטר ל-1.5 מטר. מי המעיין זורמים לנחל שוקק שנשפך לנחל הקיבוצים. הבריכה מוקפת בצמחיית נחלים – גומא, פטל קדוש וקנה, וכן עצים בני עשרות שנים שמצלים על שולחנות הפיקניק.

עין שווקק, מהגדולים והיפים במעיינות עמק בית שאן | צילום: Yair Aronshtam, CC BY-SA 2.0

עין נזם

ליד קיבוץ שדה אליהו, בין השדות, בתוך צמחיית גדות, מסתתרת בריכה צלולה ויפה בעומק כשני מטרים. מי המעיין מליחים ואינם מתאימים לשתייה ולכן ככל הנראה לא נשאבו והבריכה מלאה כל השנה. שמו המקורי של המעיין היה עין חנזיר (כלומר, חזיר), אבל שמו הוסב לעין נזם על בסיס הפסוק בספר משלי "נזם זהב באף חזיר". ליד המעיין יש פרגולה מצלה, ויש אפילו מקפצה למים וסולם שיורד למים העמוקים. בתוך המים אולי תראו דגי אמנון ואולי גם צבי ביצה. אחד היתרונות הגדולים של המקום הוא שאפשר להגיע עם הרכב כמעט עד המים. אם אתם מטיילים עם ילדים קנים או מי שעדיין לא יודע לשחות, יש להצטייד במצופים/גלגלים שכן המים עמוקים.

איך מגיעים? כקילומטר דרומית לכניסה לקיבוץ שדה אליהו פנו מערבה לדרך עפר, "שביל עמק המעיינות", וסעו בה כחצי ק"מ עד שתגיעו למעיין.

המקפצה בעין נזם | צילום: Harel M, CC BY-SA 4.0

עין צמד

המעיין, המכונה גם "מעיין המסיל", על שם הכפר מסיל אל ג'יזל שהתקיים בקרבתו עד מלחמת העצמאות,  נמצא בסמוך לקיבוץ כפר רופין ומזין את נחל אבוקה הסמוך. המים נובעים מבטן האדמה ומוזרמים באמצעות צינור לבריכה יפה וצלולה, המוצלת בעצי איקליפטוס. גובה המים משתנה בהתאם לעונה – קחו זאת בחשבון אם אתם מגיעים עם ילדים שלא יודעים לשחות. בתוך הבריכה שוחים דגיגים שיעשו לכם פילינג ברגליים. מעל המעיין נמצא תל צמד, תל קדום שעליו פסל של לוחמים הנושאים את שאול המלך לאחר מותו בקרב על הגלבוע.

עין יזרעאל

מעיין הנקבה התת קרקעי שנובע לרגלי העיר המקראית יזרעאל, בסמוך לגלבוע, גדוש בהיסטוריה. הוא נזכר כבר בתנ"ך, בהקשר לקרב של שאול נגד הפלשתים, במשפט ”וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל”. היתה לו חשיבות גם בהיסטוריה המודרנית – הנסיעה הורחבה בתקופת המנדט הבריטי כדי להגביר את שפעת המים, ואנשי ה"הגנה" נהגו להתאמן ולהסתתר בו בשל הצמחייה השופעת שמסביב. ב-2009, לאחר שהמעיין יבש כמעט לחלוטין, החלה חברת מקורות להזרים אליו מים מקידוח סמוך והמעיין שוב שופע מים וזוכה לפופולריות רבה. בתוך הבריכה, שעומקה מגיע למטר, נמצא בית המשאבות שכבר אינו פעיל. המים כאן פחות צלולים משל המעיינות האחרים באזור, אבל מסביב לבריכה יש עשרות עצי איקליפטוס שנותנים את צילם והופכים את המעיין ליעד נהדר לפיקניק. אפשר לעשות כאן גם טיול קצרצר, אל הנקבה שמזינה את המעיין. היפה שלה צורת האות T. ניתן להיכנס לנקבה וללכת בה עם פנסים, אך קחו בחשבון שגובהה כ-1.5 מ' ותיאלצו להתכופף.

איך מגיעים? מכביש 71 בין עפולה לבית שאן פנו לכביש 675 וסעו בעקבות השילוט לעין יזרעאל עד שתגיעו לחניה.

עין יזרעאל ומתקן השאיבה שבתוכו | צילום: Ori~, Wikimedia commons

עין יהודה

המעיין, הממוקם בסמוך לקיבוץ עין הנצי"ב, (ולכן מכונה גם עין הנצי"ב) קרוי על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין שעל שמו קרוי גם הקיבוץ. בעבר היה זה מעיין בתולי ופראי, שהיה חביב על המטיילים אך סבל מהזנחה ומלכלוך. בשנים האחרונות, מאז הוכרז כגן לאומי ב-2021, עבר המעיין שינוי גדול. ממש לאחרונה הוא נפתח לאחר שיפוץ מקיף, שהפך אותו לאתר מאוד מסודר, נגיש ונוח, אך רבים טוענים שהוא מלאכותי מדי. היום יש כאן בריכת רחצה עמוקה עם מי טורקיז, שהטמפרטורה שלהם נעה בין 24-22 מעלות צלזיוס, בריכת שכשוך רדודה ובריכת שכשוף נוספת, עם מפלון שוצף. מסביב יש צמחיית קנה ועצי תמר, ריצוף, שולחנות פיקניק, ספסלים ופינות ישיבה. יש גם מלתחות ושירותים, קיוסק, חניה נוחה ואפילו שירותי הצלה בבריכה העמוקה. כדי להנות מכל היופי הזה בשלווה יחסית, מספר המבקרים מוגבל והכניסה מותרת רק לאחר רישום מראש באתר רשות הטבע לחלון זמן ספציפי. שימו לב: האתר פתוח בימים ראשון-חמישי בשעות 17:00-8:00 ובשישי עד השעה 16:00. בימי שבת האתר סגור בשל אופיו הדתי של הקיבוץ הסמוך.

איך מגיעים? מכביש 90 פונים לכביש 6678 לכיוון עין הנציב-שדה אליהו. אחרי כ-800 מטר פונים ימינה לעין הנצי”ב. בכניסה ליישוב פונים שמאלה וחונים בחניון העפר הגדול הצמוד לאתר.

עין הנצי"ב. מטופח ומסודר, אולי יותר מדי | צילום: Nitcr, CC BY-SA 4.0

הפוסט מעיינות בעמק המעיינות הופיע ראשון במסע אחר

לאור התחושה הטובה מן ה"טיולדת" בשנה שעברה, זרמתי עם המודל, שנה שנייה ברציפות, מה שהופך את העניין למסורת. קונספט מנצח כידוע לא מחליפים, אפילו ניסיתי לשפר עם תוספת אחות – מעגלודת – מעגל גברים ביום ההולדת, פרטים בקצה האייטם.

בשנה שעברה היעד הנבחר היה נחלי עזגד-אשלים בואך ים המלח. השנה באופן ספונטני לא פחות, בהמלצת ברק היימן שהשתתף בפסטיבל הסרטים לסרטי טבע ומסע, היעד היה קרוב יותר ומורכב פחות (לפחות כך חשבתי בתחילה): עין שוירח המשקיף על ימה אחרת – הכנרת.

האזור משקיף על הכנרת

***

מסע חדש, תיק ישן וקטן עם ציפייה גדולה הוציאו אותי בשעת בוקר לא מוקדמת לכיוון רמת הגולן. שלט מזמין ליקב קטרון עשה את העבודה דווקא הפעם, למרות שראיתיו פעמיים רבות במסגרת נסיעותיי לכנרת, בשבחה של ספונטניות הגעתי למקום קסום המשקיף אל ציפורי אך יחודו של היקב הוא בשיטת הגרביטציה כפי שהסבירה לי תירוש מנהלת המקום, החרצנים לא נשאבים עם הענב מה שמשפיע על המרירות ומאריך (ומייקר) את התהליך.

עם טעם טוב בפה המשכתי מזרחה, קצת לפני חמת גדר שוברים חזק שמאלה על כביש 98 לכיוון מבוא חמה, שלט קטן לכיוון תאופיק מוריד אל דרך עפר ומדרונות האון עד הרגע שבו הבנתי שאם כדאי לחזור עם הרכב (לא שטח) כדאי שאעבור לצעידה בסימון מסלול ירוק עד לשער שבנה ירח פארן, כזה המונע מעבר בקר.

הבריכה (13 על 3 בעומק מטר וחצי) נבנתה ב-1944 ע"י הפרסים מדת הבהאיים שהתגוררו בכפר סמאריה (קיבוץ האון). עד שנת 2000 היא היתה אטומה ומלאה בחול, פארן בן קיבוץ האון דאג לשפץ אותה, נטע עצי אקליפטוס ובשנת 2003 היא נפתחה לציבור.

עין שוירח נגזר משמו הערבי עין שוירירא אבל גם מהשילוב שריר (המעין) וירח (פארן).

"הירידה עשרים דקות אבל העלייה ארוכה פי שתיים" עידכן בחן נהג חולף מיישובי הסביבה, "קח איתך בקבוק מים" הוא יעץ ואני מה שהיה לי בתיק הקטנטן שהכנתי ספונטנית כמה שעות קודם לכן היה בכלל יין מפסטיבל הסרטים וכוסית מזכרת מריטריט מנחים בגיאורגיה.

הירידה תלולה אותתה על הבאות, הדרך לא ממש ברורה אך נחושה. הפעם זה רק אני והיחידה לפינוי מוקשים של חיל ההנדסה במסלול, שאלתי אותם איך להגיע אך גם להם לא היה כיוון, אפליקציית עמוד ענן וחבר טלפוני בדמות דניאל מרשות כנרת הכווינו אותי אל היעד הנכסף, על סף פאטה מורגנה הגעתי לספוט – אקליפטוס שורק בדרך בין תל קציר למבוא חמה, צפרדעים, שפיריות ושלד בקר תחת עץ תאנה קיבלו את פני המיוזעות.

"קח איתך בקבוק מים" יעץ לי חבר ואני מה שהיה לי בתיק הקטנטן שהכנתי ספונטנית כמה שעות קודם לכן היה בכלל יין מפסטיבל הסרטים וכוסית מזכרת מריטריט מנחים בגיאורגיה

עין שוירח נגזר משמו הערבי עין שוירירא אבל גם מהשילוב שריר (המעין) וירח (פארן).

***

כדי להספיק ליעד הבא, התחלתי לעלות את כל הדרך חזרה, חכמה הדרך מן ההולכים בה חשבתי על משפט קצר, פשוט ונכון במסע העכשווי, זה אתה והלב שלך בכל המובנים.

אחד הטלפונים המברכים היה מעילום, בן כנרת שניחם בדרכו בזמן שהייתי בדרכי חזור: "למה לא באת מתל קציר – זה קצר יותר עם הרכב", לא ניחמת אותי עניתי אבל אם לא אתקשר בשעה הקרובה תדאג להקפיץ את יחידת החילוץ גולן, מה שבטוח.

כל הדרך שיננתי לעצמי את המנטרה: למה לא באתי מלמטה, מכיוון תל קציר. לא יודע ממה שמחתי יותר, למצוא ולטבול במעיין או למצוא את הדרך חזרה לרכב.

אתה המשיח רוסס על קיר בטון בואך הגבול הסורי בדרכי חזרה למעגולדת – מעגל גברים שהנחיתי ביום ההולדת, זה החיזוק – תרתי משמע, שיחת גברים על משמעות היום הזה, הפתעה.

*למי שמעוניין להשלים את השילוש הקדוש מומלץ לבקר בעין שוקו (מבוא חמה) ועין ג'ונס (ליד חמת גדר).
*יש לשים לב לשטחי מוקשים ולא לרדת מהשבילים המסומנים

מפת אזור עין שריר – עין שוירח

אזור עין שוירח – עין שריר. מפה באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי

——–

יגאל (איגי) לרנר – במאי דוקומנטרי, מפיק פסטיבל הקולנוע לסרטי טבע ומסע בכנרת, מנחה מעגלי גברים ומסעות לוחמים… בקיצור מסעולוג

הפוסט טיולדת, מחוזק: עין שוירח הופיע ראשון במסע אחר

בכתבה זו אמליץ לכם על שני מעיינות קרירים ברמת הגולן. אפשר פשוט לבקר באחד מהם או בשניהם, אך חשוב להדגיש כי המעיינות מרוחקים אחד מהשני, ויש נסיעה ברכב בין המעיינות. מה שנקרא בשפת המטיילים – "טיול תיון" (או אולי בעצם המושג הזה שגור רק אצלי), כי כמו תיון שנטבל בכוס תה, כך גם אנחנו נטבול את עצמנו בבריכות.

• מעיינות סודיים בישראל
• מעיינות בצפון
• מעיינות ברמות מנשה
• מעיינות בדרום ובמרכז

עוד טיולים בישראל כאן

ראשית, קצת בטיחות:

• יש להגיע אל המעיינות רק בשבילים המוסדרים, ולא לחרוג מהם, היות וברמת הגולן קיימים שדות מוקשים. אין לחצות גדרות מכל סוג שהן!

• המעיינות המוזכרים כאן מחייבים שחייה – יש לקחת את זה בחשבון מבחינת בטיחות ילדים ומבוגרים.

• אין לשתות ממי המעיינות, כיוון שבקרבתם יש פרות שיכולות לגרום לפגיעה בטיב המים.

• לכבד את המקומות והטבע ולקחת את האשפה עמכם.

עין אי"ה

איך מגיעים? אפשר לרשום ב-WAZE עין איה, ו/או להיעזר בהוראות ההגעה: בכביש 98 פונים לכיוון היישוב מיצר. לאחר נסיעה של כ-3 ק"מ מגיעים לפנייה למיצר, עוברים אותה, נוסעים כ-200 מ', ובצומת כבישים פונים ימינה (דרומה) בכביש משובש, ממשיכים לנסוע בו כ-600 מ', ואז פונים שמאלה בכביש היורד במדרון כ-900 מטר, עד שנפנה שמאלה, אל דרך עפר שיוצאת משער בצמוד לעצי ברוש. מי שמעוניין להימנע בנסיעה בדרכי עפר, יכול להחנות את הרכב בנקודה זו, ומכאן להמשיך ברגל כ-15 דק' הליכה עד למעיין. מי שמעוניין להתקרב ברכב אל עבר המעיין, ימשיך בדרך העפר באיטיות כ-700 מ', עד לרחבת עפר, שם מחנים את הרכב ועולים בשביל כ-300 מ' במעלה המדרון עד למעיין.

המדרון של עין אי"ה | צילום: רתם אלינסון

קצת גיאוגרפיה: המעיין ממוקם בדרום רמת הגולן, בסמוך ליישוב מיצר, מעל למשולש הגבולות-ישראל-ירדן-סוריה. רמת הגולן הישראלית תחומה בצפון בנחל סער, המפריד בינה ובין החרמון, במערב בבקע ים המלח (הכנרת, הירדן ההררי ועמק החולה), במזרח הגבול הינו פוליטי וממוקם ברובו בנחל הע'קאד (רוקד), וגבולה הדרומי של רמת הגולן הוא גבול גיאוגרפי-גיאולוגי – נחל הירמוך המפריד בין רמת הגולן הבזלתית ובין הרי הגלעד הקירטוניים אשר ממוקמים במדינת ירדן.

בבואנו לעין אי"ה, נחזה בהרי הגלעד ובעמקו של נחל הירמוך, אשר בו עברה הרכבת החיג'אזית (המשך של רכבת העמק) בתקופה העות'מאנית.

עין אי"ה | צילום: רתם אלינסון

על המעיין: עין אי"ה נקרא על שם לוחם צה"ל איילון יעקב הורביץ, בן מושב נוב שבגולן, אשר נהרג בשנת 2004 בתאונת אימונים, והמעיין שופץ על ידי חבריו לזכרו. המעיין זורם וממלא בריכת בטון בגודל 4 מטר פחות או יותר. בסמוך למעיין ממוקם עץ שיזף גדול, אשר ניתן לחסות בצילו.

עין ג'וחדר (בריכת אורחה / עין אום א-שרשיח)

איך מגיעים? אפשר לרשום ב-WAZE עין אורחה-ג'וחדר ו/או להיעזר בהוראות ההגעה הבאות: לבאים מדרום – בצומת רמת מגשימים פונים ימינה (צפון מזרח) בכביש 98, וממשיכים איתו כ-12 ק"מ, עד לפנייה ימינה אחרי גבעת אורחה, אל דרך עפר, בה ניסע כ-400 מ' עד לחורשת אקליפטוסים, שם ממוקם המעיין.

חלק זה של כביש 98, ממוקם באזור המזרחי של רמת הגולן, בסמוך לגבול עם סוריה – אזור רווי קרבות מלחמה ושרידים היסטוריים-ארכאולוגיים עתיקים.

בריכת ג'וחדר (עין אורחה) | צילום: יוני נגר

על המעיין: מי המעיין נקווים אל תוך בריכה מרובעת ועמוקה (מחייבת שחייה), ובקרבתה ממוקמים ספסלים, שולחנות ופינות חמד מוצלות. המעיין שופץ לזכרו של רזיאל נגר ממושב רמת מגשימים, אשר נהרג לפני שירותו הצבאי במהלך טיול בגולן.

דרך העפר בה נסענו סימטרית מאוד, ולא סתם. מקטע זה הינו חלק מקו צינור הנפט -TAP LINE, אשר הותווה בתקופת המנדט הבריטי והוביל נפט מעיראק לבתי הזיקוק בטריפולי. קו צינור הנפט חוצה את הגולן בכיוון כללי דרום-צפון.

אבן בזלת בגולן | צילום: רתם אלינסון

כידוע, רמת הגולן היא רמה בזלתית, אשר כוסתה בבזלת (סלע וולקני), אשר בקע ממעטפת כדור הארץ באמצעות קילוחים והתפרצויות בהרי געש. עין אורחה ממוקם בסמוך להר פארס, שהינו הר געש המהווה חלק מקו התלים הגעשיים של מזרח רמת הגולן, אשר המוכרים מביניהם הם הר בנטל ואביטל, הממוקמים בצפון רמת הגולן, בין עין זיוון ומרום גולן.

הפוסט מעיינות בגולן: לשבור את החום הופיע ראשון במסע אחר

כשחזרנו אל הבקתה שלנו, סמוך לחצות, ערפל רבץ על פני השטח כמו שמיכת פוך רכה ואוורירית, מעניק אווירה מסתורית, כמעט סתווית, למרות שלוח השנה הראה אחרת. השקט היה מושלם, הדשא רטוב מהטל, רק חזירי הבר והתנים שמשוטטים כאן בלילות לא נראו הפעם. אבל גם בלי חיות בר, השלווה עטפה אותנו מכל עבר, משכיחה את הלחצים והטרדות של שעות האור.

• מעיינות סודיים בישראל
• מעיינות בגולן
• מעיינות בצפון
• מעיינות בדרום ובמרכז

עוד טיולים בישראל כאן

הגענו לקיבוץ דליה, בלב רמות מנשה, כדי לשחזר ביקור קודם שלנו כאן בחורף, כשהשדות והיערות היו צבועים בפריחה אדירה, מהיפות בארץ. רצינו לראות מה יש פה בקיץ וגילינו שהשדות הצהיבו והאוויר היה דחוס וכבד. אז במקום לטייל בעקבות הפרחים, יצאנו לטבול במעיינות. יש לא מעט מעיינות באזור הזה, ואפשר לשכשך במימיהם, לנעוץ מבט בשפיריות, להאזין לקרקור המונוטוני של הצפרדעים, להתקרר מעט מחום הקיץ. אם אתם מתקשים בהליכה, בעיקר בימים חמים מאוד, בחלק מהמקומות המוזכרים תוכלו לאתגר את המכונית שלכם (אלא אם כן יש לכם רכב שטח ואז אתם מסודרים) בדרכים קופצניות, מלאות מהמורות וסלעים, ואם שרדתם, בסוף הדרך תחכה לכם בריכת מעיין נעימה מוקפת בעצים מצלים שאפשר לפרוש תחתם שמיכה, לאכול אבטיח וענבים ולנמנם בנחת.

רמות מנשה. הירוק החורפי מתחלף בקיץ לצהוב | צילום: אודי שטיינוול

הנה הצעות לכמה מסלולים, הכוללים מים וצל, שני מרכיבים חיוניים בטיולי קיץ. ולקינוח, יש גם המלצות לאוכל טוב ולינה כפרית שלווה.

עין ריחניה
עין ריחניה נובע במעלה ערוץ נחל השופט ומי המעיין נאגרים בבריכה עגולה וגדולה, מוקפת בעצים ושיחים. הקרקעית בוצית, אבל אם מחכים כמה דקות, הבוץ שוקע והמים הקרירים נעימים מאוד. לאחר הרחצה אפשר לשבת בצל העצים הגדולים. מכאן אפשר להמשיך בנחל השופט, דרך צמחיית הקנים, עד שמגיעים לסדרה של מפלונים וביניהם בריכות שכשוך נעימות. אפשר לשכשך רגליים במים או לשבת מתחת למפל הגדול ולהתענג על עיסוי טבעי.

עין ריחניה. אין כיף גדול מאשר לטבול במים הקרירים | צילום: נועם כהן

איך מגיעים? ממחלף אליקים פונים דרומה לכביש 672, עוברים את הפנייה לעין העמק וכ-350 מ' לאחר מכן, מצד שמאל יש דרך עפר ולצדה משטח המתאים לחניה. אפשר להשאיר כאן את הרכב ולרדת ברגל בשביל שאורכו כ-700 מ' עד המעיין. הדרך חשופה לשמש והיא כוללת ירידה תלולה למדי (ועלייה תלולה למדי בדרך חזרה…). אם אתם לא חסים על הרכב שלכם, המשיכו לנסוע לאט ובזהירות בדרך העפר עד למקום שבו רואים צמחייה צפופה – זהו המעיין.

מפל בנחל השופט

עין אמי (עין חשרת)
מי המעיין נובעים מתוך ניקבה יפה, שמעליה קשת חצובה בסלע והם נאספים לתוך בריכה עמוקה. אחרי שטובלים במים אפשר לנוח על משטח הסלע הלבן. עצי קטלב נטעו במקום, שנקרא על שמו של אמי ברנר, בן קיבוץ הזורע שנהרג בגבול הצפון. אם לא חם מדי ואתם מרגישים נמרצים והצטיידתם מבעוד מועד במספיק מים, תוכלו מכאן להמשיך מכאן לטיול רגלי במסלול מעגלי של שעתיים-שלוש בנחל השופט (ראו בהמשך).

איך מגיעים? מצומת יקנעם בכביש 70 נכנסים ליקנעם המושבה וממשיכים עם הכביש עד סופה. ליד הגדר בין יקנעם לקיבוץ הזורע פונים ימינה. הכביש מתחלף בדרך עפר המסומנת אדום. חולפים על פני בית הקברות וממשיכים עד חניון החרובים. משאירים את הרכב והולכים חזרה בדרך העפר, המעיין צמוד לדרך וקל מאוד להגיע אליו.

טיול רגלי בנחל השופט ועמק השלום
יוצאים מעין אמי (ראו למעלה) והולכים בשביל המסומן באדום עד למרגלות גבעת משעול. פונים ימינה ומטפסים בשביל שבשולי היער עד לראש הגבעה, מכאן יש תצפית יפה על האזור. מדרום לגבעה נמצאת חוות עמק השלום, שנוסדה בשנות ה-60 על ידי נוצרים אוהבי ישראל. בחווה האקולוגית שהקימו בעמק הם גידלו ירקות, פירות ודגנים. לאחר מותם, המקום הפך מרכז להדרכת טיולים וידיעת הארץ. מהחווה יורדים בדרך עפר המצטרפת לשביל האדום ומגיעים לעין פרור בערוץ נחל השופט. ליד המעיין גדל עץ ערבה מרשים ומולו יש שני ברושים זקופים – לזכרם של שני נופלים בפרעות של 1936 (על שמם נקרא העמק – עמק השניים). מעין פרוד ממשיכים לאורך נחל השופט, בשביל האדום, לאורך 1.5 קילומטר, יורדים לאפיק הנחל וחוזרים בשביל סלול בחזרה לעין אמי ומשם לרכב שהשארנו בחניון החרובים.

שני הברושים בעמק השניים | צילום: אבישי טייכר

טיול ופיקניק בפארק רמת מנשה
יערות, שדות ומטעים ילוו אתכם בדרך שהכשירה קק"ל ואשר אורכה כ-27 ק"מ. הדרך, שעוברת בפארק רמת מנשה, משולטת לכל אורכה והיא מתאימה לכל כלי רכב. אפשר לנהוג בה ברצף, אבל מומלץ לעצור ולצאת לטיול קצר ברגל או לפיקניק ביער.
איך מגיעים? יש כמה כניסות לפארק, הנוחה שבהן נמצאת על כביש 66, בין יוקנעם למגידו (יש שילוט).

עין אריה (מעיין האולמוסים)
פינה נעימה ושלווה, שאמנם צריך להתאמץ כדי למצוא אותה, אבל בסוף הדרך מצפה התמורה: מעיין אשר מימיו הצלולים נאספים בבריכה עגולה קטנה ששופצה על ידי חברי קיבוץ רמת השופט. את המעיין מקיפה צמחיית נחלים ויש כאן גם עצי רימון ותאנה. זהו מקום קטן ואינטימי, אידיאלי להתבודדות בזוג ולשכשוך רגליים עייפות מהדרך (ראו סרטון).

עין אריה. בריכה קטנה ואינטימית

איך מגיעים? ממחלף אליקים נוסעים על כביש 627 לכיוון רמת השופט, בצומת רמת השופט פונים שמאלה לכיוון הקיבוץ, אחרי כקילומטר וחצי, בפנייה לקיבוץ, פונים שמאלה ומיד לאחר מכן פונים ימינה לשביל עפר היורד מתחת לקיבוץ. אחרי כקילומטר תחלפו על פני פארק אתגרי ואחריו יש מגרש חניה. משאירים את הרכב והולכים בשביל היוצא מהקצה הצפוני של החניה ויורד אל הוואדי. הולכים בשביל כ-750 מ' עד שמגיעים לשביל מסומן אדום, פונים בו שמאלה וממשיכים ללכת עד לצומת שבילים. בצומת פונים שמאלה, במעלה הערוץ והולכים (בעלייה) כחצי קילומטר.,קצת לפני שלט שעליו כתוב נחל השופט, מצד ימין, נמצא המעיין.

עוד באזור, למטיילים עם ילדים
הקרקס החקלאי במושב היוגב. מופע קרקס, סדנת ג'אגלינג, התנסות ברכיבה על חד אופן והליכה על קורה, האכלת חמורים ועיזים ננסיות. טלפון: 054-5500247.

פארק היורה בבית לחם הגלילית. משחק הרפתקאות ביער דינוזאורים במהלכו המשתתפים יורים בחץ וקשת במטרות תלת ממדיות. הפעילות נמשכת כשעה וחצי ומתאימה לילדים מגיל 7 ומעלה. טלפון: 04-8113861.

שביל פרות החלב. עוד אטרקציה בבית לחם הגלילית, סיור מודרך ברפת, כולל פעילויות כמו חליבה, האכלת עגלים והכנת שוקו. טלפון: 04-9832437

איפה אוכלים?

טאנטי באצ'י. מסעדה איטלקית מומלצת בטבעון, עם פסטות בעבודת יד, פיצות הנאפות בתנור אבן ומנות בשריות מצוינות. כדאי להזמין מקום מראש. טלפון: 04-9536779

פיצה של טאנטי באצ'י בטבעון, עצירה טעימה בסוף הטיול

פיאנו פיאנו. מסעדה איטלקית במתחם G סנטר בכניסה ליקנעם. המנות נדיבות מאוד והמחירים סבירים. הפיצות, עם בצק דקיק ופריך, נאפות בתנור של עצי הדר שיובא מאיטליה. טלפון: 04-9121912

טנדוקה. מסעדת שף במושבה יקנעם, מתמחה בבשרים המיושנים במקום בתוספת ירקות הגדלים בשדות האזור. טלפון: 052-6619299

איפה ישנים?

בלב פארק רמת מנשה, מוקף בשדות ובחורשות, נמצא קיבוץ דליה ובו זוהר בדשא, מתחם ירוק ומזמין עם בקתות עץ הפזורות בין מדשאות וגינות פורחות. יש כאן בקתות המתאימות לזוג ושני ילדים ובקתות עם גלריית שינה המתאימות לזוג עם שלושה עד חמישה ילדים. הבקתות נעימות ומכילות חדר שינה נפרד להורים, סלון עם ספות ההופכות למיטות עבור הילדים (בבקתות עם הגלריה יש עוד שלוש מיטות יחיד לילדים), אמבטיה ושירותים, מטבחון מאובזר ומרפסת שכיף לשבת בה עם כוס קפה מוקדם בבוקר או תה צמחים מאוחר בלילה, להסתכל על הצמחייה מסביב ולשקוע בהרהורים על משמעות החיים. במקום יש גם חדרים המתאימים לזוגות, לזוג עם ילד וסוויטה רומנטית.

"זוהר בדשא" בקיבוץ דליה. בקתות עץ מוקפות גינות פורחות | צילום: אלברט אדוט

ארוחת הבוקר, המוגשת בחדר אוכל נפרד לאורחי המקום, היא מהטובות שאכלנו בנופש ישראלי. המזנון מכיל גבינות מצוינות, סלטים טריים, לחמים ומאפים, ביצים ומשקאות חמים וגולת הכותרת בעינינו – ריבות ביתיות בטעמים מפתיעים (ריבת העגבניות הדהימה אותנו במיוחד).

מרפסת הבקתה ב"זוהר בדשא" היא מקום נפלא להרהר בנחת על דא והא | צילום: אלברט אדוט

בתיאום מראש, אפשר לצאת לטיולי סוסים, טיולים באופניים חשמליים, טיולי רנג'רים ואפילו טיולי סגוויי בשטח. בקיבוץ יש דיר כבשים שישמח את האורחים הצעירים ובריכת שחייה קיבוצית נהדרת שפתוחה גם למתארחים ב"זוהר בדשא" (הבריכה חיצונית ופתוחה רק בעונת הרחצה).
זוהר בדשא, טלפון: 04-9897777, אתר אינטרנט

מפת האזור. באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי ישראל

בתמונה הפותחת: עין ריחניה ובגבעה מעל – בתי עין העמק | צילום: נועם כהן

הפוסט מעיינות ברמות מנשה – טיול קיץ הופיע ראשון במסע אחר

את הטיול נתחיל בחניית הרכבים הסמוכה לנחל הקיבוצים. הליכה של 100 מטר תוביל אותנו לבריכת בזלת משולשת, האוגמת את מי נחל הקיבוצים. ניתן לשכשך במימיה ולשבת לפיקניק לצדה. נמשיך בהליכה על שביל עמק מעיינות לאורך אפיקו של נחל הקיבוצים (ששמו הערבי הג'וסק), אשר מקורותיו בעין עמל. לאורך הדרך יש צמחיית מים מתוקים ואפשר לטבול במים בנקודות רבות – שימו לב, שחלק מנקודות הטבילה עמוקות מקומת אדם ומתאימות ליודעי שחייה בלבד.

לאחר הליכה נינוחה של 10 דקות נגיע למבנה משאבות ובסמוך לו נקודת טבילה יפה בשם עין חומה. במקום נביעה נוספת, שרובה נשאבת במשאבה. כאן נפנה שמאלה ונמשיך בהליכה על תוואי אספלט חדש לכיוון דרום, ולאחר עוד כ-10 דקות הליכה נגיע לעין שוקק. כדאי לעצור כאן וליהנות מרחצה מרעננת במים הנעימים. בחלקו הדרומי של המעיין אפשר להבחין בשרידי טחנת קמח עות'מאנית. נפנה שמאלה ונלך מזרחה, בצמוד לגדה הצפונית של בריכת המעיין. בדרך עוברים את פלג המים של הנביעה ומגיעים לתעלת מים זכים המושכת מזרחה – אפשר ללכת בתוך התעלה וליהנות מצינון טבעי. החילזון השחור הנקרא שח-אור הנחלים, הנמצא בהמוניו בדפנות, מעיד על איכות המים, שמקורם בנביעה של עין שוקק. מקור המים באקוויפר הנמצא הרחק מערבה מכאן חוצה שכבות סלע רבות ונחשף בנביעה הנהדרת של עין שוקק.

המים הצלולים בעין שוקק | צילום: דליה שחר

לאחר שנהנינו בתעלת המים נבחין מצפון באמת מים של טחנת קמח כפולת ארובות, אף היא מהתקופה העות'מאנית. אמת המים נשענת על שלוש קשתות והיא אחת השמורות בכל האזור. במסגרת למידת חקר ואימוץ אתר, חשפו תלמידי בית הספר במסילות את אמת המים, ניקו ושימרו את הטחנה, בהנחיית אנשי רשות שמורות הטבע והגנים.

את תעלת המים שבה הלכנו חוצה גשר, וזו הזדמנות לצאת מתוכה ולהמשיך ביבשה. מכאן ניתן לפנות צפונה ולחזור לנחל הקיבוצים או למבוא של פארק המעיינות . למי שרוצה להמשיך ללכת, מומלץ להמשיך מזרחה ולהעפיל לאחר 800 מ' לתל שוכה. סמוך למגדל הביטחוני מתקופת המנדט יש תצפית נחמדה, המאפשרת היכרות עם חלקו השופע מים של העמק.

עין מודע. בריכה נפלאה עם מים זכים, מוקפת בעצי איקליפטוס | צילום: אבישי טייכר

מהתל ניתן לרדת חזרה לנחל הקיבוצים ולסיים ברכב שחיכה בנאמנות. מיטיבי הלכת שעוד נותר ברגליהם הכוח מוזמנים לרדת מהתל ולנוע דרומה אל עבר עין מודע (הליכה של כחצי שעה). כאן, בינות לאיקליפטוסים עבי גזע, נחבאת בריכה נפלאה עם מים זכים, מהיפות שבעמק. המקום עבר פיתוח והנגשה לנכים ויש בו ספסלי פיקניק. הליכה של 400 מטר תביא אותנו אל מעבר למחסום הרכב ואל חניון המכוניות – שם יסתיים טיולנו.

מידע מעשי
איך מגיעים? פארק המעיינות נמצא בסמוך לקיבוץ ניר דוד. מכביש 669 פונים אל כביש הגישה לגן השלושה (הסחנה). לפני מחסום הכניסה פונים ימינה לכביש המקיף את גדר הגן. אחרי קצת פחות מקילומטר מגיעים אל החניון, שם מתחיל הטיול.

כמה עולה? הכניסה להולכי רגל ולרוכבי אופניים היא ללא תשלום. גם החניה בחינם. אם לא הבאתם אופניים מהבית, אפשר לשכור אופניים בכניסה לפארק; אופציה נוספת למי שמתקשה ללכת היא לשכור רכב חשמלי.

פרטים נוספים: טלפון: 04-6881427, אתר האינטרנרט.

מה עוד בסביבה?
האזור עמוס באטרקציות לכל המשפחה, בהן הגן הלאומי גן השלושה (הסחנה), גני חוגה, גן גורו, ביו-תור – חקלאות אורגנית בשדה אליהו, מקור החסידה – מרכז צפרות בכפר רופין, אתר גשר הישנה, טיילת באלא ובית הכנסת העתיק ליד מעוז חיים ועוד ועוד.

מפת פארק המעיינות (לחצו עליה להגדלה):

המפה באדיבות פארק המעיינות

לקריאה נוספת:

שביל עמק המעיינות – טיול ירוק מים מפכים, צמחייה רעננה ופרות באחו במסלול מקסים לאוהבי הלכת בנחל תבור ובשביל עמק המעיינות. בחורף ובאביב אפשר ליהנות מפריחה נהדרת לאורך הדרך

הפוסט טיול מים בפארק המעיינות הופיע ראשון במסע אחר

בריכת המשושים

את בריכת המשושים אין צורך להציג – כולם מכירים את הבריכה, אחת היפות בארץ, שהיא גם תופעת טבע ייחודית. קירותיה של בריכת המשושים בנויים מעמודי בזלת בצורת משושים, אשר נוצרו תוך כדי התקררות זרמי לבה לאחר התפרצות געשית.

הבריכה נמצאת בנחל משושים, בשמורת הטבע יהודיה שברמת הגולן. הדרך לבריכה היא בירידה תלולה שנמשכת כ-20 דקות, שבסופה ממתינים המים הקרירים של הבריכה שמעניקים פיצוי הולם לירידה המאומצת בחום. המים עמוקים וצריך לדעת לשחות. הדבר היחידי שפוגם בהנאה היא הידיעה שאחרי הרחצה המהנה צריך לעלות באותה הדרך…

בריכת המשושים. תופעת טבע ייחודית | צילום: שאטרסטוק

איך מגיעים? מצומת בית צידה נוסעים צפונה על כביש 888. אחרי שישה קילומטרים פונים ימינה בעקבות השלט לבריכת המשושים. נוסעים כשני קילומטרים בכביש משובש עד שמגיעים לחניון. מן החניון יורדים ברגל בירידה תלולה עד לבריכה.

לקריאה נוספת:

• טיולי מעיינות קלילים
• טיולי מים בישראל
• מעיינות בישראל
• גבים במדבר

מעיין ובריכת כנף

מעיין כנף, ששמו המקורי הוא עין דיר עזיז, נובע ליד מושב כנף בדרום רמת הגולן. בעבר שימשו מי המעיין את הכפר הסורי דיר עזיז ששכן במעלה המדרון. מי המעיין מתנקזים במורד המדרון לנחל כנף, אשר ערוצו עובר כ-500 מטרים מתחת למעיין. צינור מוביל את מי המעיין מן הנביעה לבריכת בטון מלבנית, באורך עשרה מטרים וברוחב חמישה מטרים.

הבריכה מתבלטת מעל בריכות אחרות ברמת התחזוקה והטיפוח שלה. האחראים לטיפוח הם בני מושב כנף, שמתחזקים את המקום כאתר הנצחה לבן המושב רב-סמל ראשון במילואים אשר ("אשי") נוביק, שנהרג במלחמת לבנון השנייה. וכך, אפשר לראות במקום לא רק בריכה יפה ומטופחת עם מים צלולים ונקיים, אלא גם חניון נעים מסביב לבריכה, עם עצי איקליפטוס ועצי שיזף מצלים, שולחנות פיקניק, נדנדות וספסלים מול הנוף. כל אלה הופכים את הבריכה למקום נעים לבילוי משפחתי.

בריכת כנף. מטופחת ונעימה | צילום: Jakednb, cc-sa 3.0

איך מגיעים? פונים מכביש 869 אל מושב כנף, וכ-200 מטר לפני הכניסה ליישוב פונים שמאלה. נוסעים ישר עם סימון שבילים שחור עד שהכביש מתחלף בדרך עפר נוחה. בקצה הדרך נמצא מגרש החניה הסמוך לבריכה.

עין שוקו, מבוא חמה, דרום רמת הגולן

מעיין נוסף בדרום רמת הגולן הוא עין שוקו, מתחת ליישוב מבוא חמה. המעיין וסביבתו שופצו וטופלו על ידי חבריו של מתן גדרי ז"ל, אשר נהרג בהיתקלות עם מחבלים ב-2003. מתן כונה שוקו על ידי חבריו ולאחר מותו הם טיפחו את המקום והפכו אותה לפנינה אמתית. יש כאן בריכה עגולה ויפה עם מים קרירים בהם שוחים דגי זהב. מסביב, בין העצים, יש ספסלים ושולחנות עץ, וגולת הכותרת היא הנוף הנפלא של הכנרת שנשקף מכאן. בסתיו מתווספת לאלה פריחה של חלמוניות וסתווניות.

עין שוקו. גולת הכותרת היא הנוף הנפלא לכנרת | צילום: יעקב שקולניק

איך מגיעים? מכביש 98  יש לפנות מערבה כ-900 מ' דרומית לקיבוץ מבוא חמה, לכיוון בית העלמין, להחנות וללכת צפונה לאורך שפת המצוק לפי סימוני הדרך. כמה מטרים לאחר הפשפש שבגדר הישוב יש מעבר שמאלה בין גדרות סוסים. עוברים בפתח ויורדים בשביל עד למעיין.

עין שוקק ועין מודע

שתי בריכות טבעיות פופולריות ששוכנות בעמק המעיינות. עין שוקק הוא אחד המעיינות הגדולים בבקעת בית שאן, והוא יוצר בריכה גדולה, יפה ומוצלת בעומק של כמטר וחצי. מימיה הצלולים להפליא של הבריכה זורמים אל נחל הקיבוצים הסמוך. מסביב לבריכה עצים רבים וצמחיית נחלים שכוללת פטל קדוש, גומא וקנים.

לא רחוק משם נמצא מעיין נוסף, עין מודע. מימיו של עין מודע נאספים בבריכת אבן גדולה ויפה שנבנתה בימי התורכים. מסביב לבריכה יש עצי איקליפטוס. זהו אתר אידיאלי לפיקניק, שכן מסביב יש שולחנות פיקניק וברזיות. שני המעיינות מתאימים לטבילה מרעננת ביום קיץ חם, כשהטמפרטורות בעמק נוסקות. טמפרטורת המים בעין מודע היא כ-25 מעלות, מה שהופך את הרחצה בו לנעימה גם בשאר ימות השנה.

עין מודע בפארק המעיינות | צילום: דליה שחר

שתי הבריכות מהוות חלק מפארק המעיינות, והגישה אליהן היא רק ברגל, באופניים או ברכבים חשמליים שניתן לשכור במקום תמורת תשלום (לא זול). רמת הניקיון והתחזוקה במקום טובה מאוד, ואפשר ליהנות מבריכות יפות, מטופחות ונקיות עם מים צלולים.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 669 ופונים בעקבות השילוט לגן לאומי גן השלושה. לפני מחסום הכניסה לגן פונים ימינה עם השילוט לפארק המעיינות עד שמגיעים למגרש החנייה (לאחר כ-900 מטר). מכאן ניתן להיכנס לפארק ברגל או לשכור אופניים או רכבים חשמליים, ולהמשיך למעיינות בעקבות השילוט בפארק.

עין ניל"י

אחת האפשרויות הנעימות ביותר כשרוצים להתרענן במעיין במרחק נסיעה קצרה ממרכז הארץ. המעיין נובע בערוץ נחל ניל"י, אחד מהיובלים של נחל תנינים, ליד גבעת ניל"י (לא רחוק מפרדס חנה). המים נאגרים בבריכה קטנה ויפה. סביב הבריכה יש שיחי צבר ופטל, ומעליה מצלים עצי איקליפטוס, מה שהופך את המקום לאתר מושלם לפיקניק שלו ואינטימי. מי הבריכה רדודים, והרחצה בהם מתאימה לילדים קטנים. כדאי לקחת בחשבון שהבריכה קטנה מאוד ולכן, על מנת להימנע מצפיפות, מוטב להגיע למקום באמצע השבוע (הכלל הזה נכון למרבית הבריכות שמוזכרות פה אם אתם מחפשים שקט ושלווה).

איך מגיעים? נוסעים בכביש 653 מזרחה לכיוון קיבוץ רגבים. מעט לפני הכניסה לקיבוץ פונים שמאלה, לכיוון גבעת ניל"י, אבל במקום להיכנס למושב ממשיכים ישר בנסיעה על דרך עפר. נוסעים בדרך העפר כקילומטר עד שמגיעים לגשר אירי קטן, שלידו מתחיל, מצד ימין, שביל עפר המסומן בשחור. רכבי שטח יכולים לפנות ימינה ולהמשיך בשביל העפר המסומן שחור, בעלי רכב רגיל מחנים את הרכב וממשיכים ברגל. אחרי כ-1.3 ק"מ פונים ימינה (לכיוון דרום) ולאחר כ-800 מטר מגיעים למעיין, אותו ניתן לזהות הודות לעצי האיקליפטוס שמצלים עליו.

עין לבן

עין לבן הוא אחד המעיינות הפופולריים באזור ירושלים, ובמידה רבה של צדק. זהו מעיין שכבה גדול ויפה במיוחד שההגעה אליו נוחה למדי. המעיין נובע ברכס לבן (שהעניק למעיין את שמו), מעל הגדה הצפונית של נחל רפאים, מנקבה חצובה שמימיה זורמים לשתי בריכות אגירה מדופנות ויפות, אחת רדודה ואחת עמוקה. מסביב למעיין יש עצים רבים: עצי תאנה, שקד, חרוב, זית ואלה ארץ ישראלית.

עין לבן, אחד המעיינות הפופולריים באזור ירושלים, ובצדק | צילום: שאטרסטוק

איך מגיעים? מקצהו השמאלי של מגרש החנייה של גן החיות התנ"כי נוסעים בדרך עפר המסומנת כחול בעקבות השילוט שמוביל לעין לבן. כעבור כקילומטר וחצי מגיעים לחנייה קטנה שלידה מדרגות אבן שמובילות לבריכות.

עין ספיר

הרי ירושלים שופעים מעיינות, אחד הגדולים והיפים שבהם הוא עין ספיר, שנובע בתוך מערה ביישוב אבן ספיר. בכניסה למעיין נבנו מדרגות, ובמעיין עצמו אפשר ליהנות ממים צלולים ונעימים. מסביב למעיין יש עצי זית, שקד וגם עץ אלה גדול.

עין ספיר נובע בתוך מערה | צילום: רומי שמאי

איך מגיעים? נוסעים לכיוון אבן ספיר, עוברים את הכניסה למושב ואחרי כ-200 מטר מגיעים למזלג דרכים בו פונים ימינה. אחרי כ-150 מטר מגיעים למזלג דרכים נוסף ופונים בו שמאלה עד שמגיעים לקצה הדרך. חונים והולכים כחמישים מטר עד שמגיעים למעיין.

עין פלוטית

עין פלוטית, שזכה גם לכינויים רומנטיים כמו מעיין האהבה או המעיין הנסתר, נמצא בצד הדרך המובילה לעין תמר ולנאות הכיכר, ומהווה הפתעה קרירה ונעימה שההגעה אליה לא מצריכה מאמץ מיוחד. ניתן לזהות את המעיין לפי קבוצת הדקלים שמסתירה אותו ומהווה את סימן ההיכר של המקום.

עין פלוטית. פינת חמד רומנטית | צילום: ד"ר אבישי טייכר

המעיין נקרא עין פלוטית לזכרה של בת לוט, שדאגה לפליטים ולחסרי בית. יש הטוענים שהמעיין קיבל את הכינוי מעיין האהבה משום שמי שטובל במימיו יזכה לקבל בחזרה את האהוב או האהובה שנטשו אותו, ויש הטוענים שהוא קיבל את שמו משום שמדובר בפינה נסתרת ואינטימית שמהווה מקום מפגש לזוגות אוהבים. כך או כך, מדובר בפינת חמד קסומה, רומנטית ומוצלת.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 90 לכיוון ים המלח ופונים ימינה בכביש 2499  לכיוון עין תמר ונאות הכיכר. אחרי כארבעה קילומטרים מחפשים סבך של דקלים, ובתוכו מסתתר המעיין.

בתמונה הפותחת: עין לבן, אחד המעיינות היפים באזור ירושלים | צילום: שאטרסטוק

הפוסט אל המעיין – בריכות טבעיות ומעיינות בישראל הופיע ראשון במסע אחר

נסיעה לאורך כביש 98 בגולן תיקח אותנו לשלושה מעיינות – עין עקוב, עין אי"ה ועין אורחה, כל מעיין וקסמו המיוחד. אפשר, כמובן, להסתפק במעיין אחד או שניים ואחרי זה לאכול ולטייל בסביבה – המלצות לפעילויות נוספות ומסעדות טובות תמצאו בסוף הכתבה. 

עין עקוב: מעיין, תותחים וקופסת כדורים
על השלוחות המשתפלות אל הכנרת בדרום רמת הגולן, היכן שעמד על מלחמת ששת הימים הכפר הסורי תאופיק, נטעה והכשירה קק"ל חניון מטיילים חביב. סיור קצר בשביליו מוביל אל מעיין דל, אל אתר "סודי", הנקרא מוצב הנברונים, ואל עמדת תצפית הקרויה פילבוקס.

יורדים מהרכב בחניון המטיילים שליד המעיין. מיני עצי היער הנטועים סביב נבחרו בקפידה וכולם סגפניים הזקוקים למעט מים לקיומם (איקליפטוסים, מיני שיטה וערערים). מימיו של עין עקוב, הקרוי גם עין תאופיק, אינם זורמים כל השנה. הם יוצאים בתעלה מבית מעיין קטן ונבלעים באדמת הגולן הבזלתית לאחר מטרים אחדים. גשר עץ נאה, דקל ענק ממדים ותעלת המים נותרים כתפאורה בימים שהמעיין מכזיב.

עין עקוב. בסמוך יש מוצב ועמדת תצפית עם היסטוריה | צילום: עדי אדר

מהמעיין חוזרים אל הדרך הכבושה, חזרה כ-300 מטר לכיוון היציאה, ופונים ימינה אל מבנה בטון המוקף אבני בזלת שחורה. זהו מוצב הנברונים. כאן הוסתרו בסוף שנות השישים שני תותחים ארוכי טווח, שתפקידם היה להפגיז את בסיסי המחבלים ברמת אירביד שבירדן, סיוע למאבק שניהל צבא ירדן נגד הארגונים הפלסטיניים. בתותחים לא השתמשו, לאחר שצבא ירדן גירש את המחבלים בחודש ספטמבר 1970, הרי הוא "ספטמבר השחור". שם המוצב הושאל מספרו של אליסטר מקלין "תותחי נברון", שעלילתו מתרחשת בתקופת מלחמת העולם השנייה. בסיפור מותקפים תותחי חוף גרמניים המוצבים התוך מערה חצובה בסלע על גבי צוק ושולטים על הים האגאי.

חוזרים מאתיים מטר בדרך שבה באנו ושבים אל צומת דרכי העפר. שם פונים בעקבות השלטים ימינה (דרומה) אל עמדת הפילבוקס (Pillbox). זוהי עמדת שמירה מבטון עם חרכי תצפית וירי, שצורתה הגלילית מזכירה קופסת גלולות. מן העמדה יש תצפית איכותית אל נופי עמק הירדן ואל הירמוך. שימו לב, בתוך המוצב נפער סדק בבון המזוין, המעיד על הפעילויות הטקטוניות באזור.

אזהרה: יש ללכת בשבילים המסומנים בלבד – שטח הכפר הנטוש מגודר, וייתכנו בו מוקשים!

איך מגיעים: ממשיכים מצומת צמח לכיוון חמת גדר ומטפסים בכביש 98 אל רמת הגולן. לאחר עלייה עקלתונית של כחמישה קילומטרים מגיעים לשלט, משמאל לכביש, המכוון לעין תאופיק. דרך עפר משולטת ונוחה מובילה אל החניון, מרחק של כ-400 מטר.
כמה הולכים ברגל: כ-400 מטר, לכל המקומות
כמה לוקח על השעון: כרבע שעה
עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בקיץ
גישה לנכים: יש גישה למעיין ולחניון

עין אי"ה: הסוד הכמוס
במשך ימים רבים עבר מפה לאוזן סיפור על ברכת מים צלולים במרומי הגולן, שמי מעיין זכים וקרים ממלאים אותה, והיא מרווה בוסתני פרי. האוכל מפרי הבוסתן, כך אומרת השמועה, יאריכו ימיו כל עוד יסכור את פיו ולא יגלה את סודו של המקום אלא ליודעי ח"ן. זהו עין אי"ה, שידידי שמעון אלכסנדר גילה לי את סודו והובילני אליו ביום קיץ חם ולוהט.

אי"ה אלו הם ראשי תיבות של סמ"ר אילון יעקב הורוביץ ז"ל, בן מושב נוב, לוחם גבעתי, שחבריו ליחידה שיפצו את האתר לזכרו. הנוף הנשקף מהברכה פראי ועוצר נשימה. משולש הגבולות סוריה, ירדן וישראל, נקודת המפגש של הירמוך עם הרקד (אין רואים את מימיהם) ושיפולי הגבעות היורדות אל הערוצים ומטפסות מהעבר השני.

עין אי"ה. נוף פראי נשקף מכל עבר | צילום: עדי אדר

בריכת המים המבוטנת יושבת בערוצו של גיא, והוא מתעל אליה את זרימת מי המעיין. עצי איקליפטוס גבוהי צמרת, תאנים ומיני פטל וקנה מחפשים בשורשיהם מים להיאחז בהם. זה המקום לשכוח משאון העיר הגדולה ולמלא את הנפש בקורט מיופיו, מרוגעו ומהדרו של הטבע בארצנו הקטנטונת.

איך מגיעים: נוסעים בכביש 98, קילומטר דרומה מצומת אפיק פונים מזרחה לעבר קיבוץ מיצר. בצומת ה-T, ממש לפתח היישוב, פונים ימינה, ולאחר 750 מטר פונים לדרך היורדת שמאלה (מזרחה). הכביש מתפתל ויורד 1,200 מטר עד גשרון קטן ושער ברזל מצד שמאל. זה המקום שמחנים בו את הרכב, חולפים על פני השער והולכים בשביל כ-400 מטר. הירוק-ירוק של הצמחייה כבר יוביל אתכם לברכה ולמעיין.
כמה הולכים ברגל: כ-400 מטר
כמה לוקח על השעון: כעשר דקות
עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בקיץ
גישה לנכים: אין

עין אורחה: אירוח מימי
בריכות קצינים ברמת הגולן יש הרבה, אך זו הבריכה הידידותית מכולן, מתאימה לאפנדים שהמאמץ מהם והלאה. אלה שהמרחק מההגה למים הצוננים צריך שיהיה קצר מההליכה לתא המטען וש"תנאי השירות" יהיו הולמים את התנהלותם הרוגעת ומעמדם.

כזה הוא עין אורחה, הנמצא במזרח רמת הגולן, על דרך דמשק הממלוכית, שנסללה בשלהי המאה ה-14. ברכת מים צלולים שמימיה השקו בעבר ארוחות סוחרים שחלפו בדרכן אל יעדיהן במזרח או במערב. את שמו העברי קיבל המעיין ממתיישביה החדשים של רמת הגולן, שלאחר מלחמת ששת הימים. שרידיו של כפר ערבי ובתי אבן מבזלת שחורה פזורים בשטח, קבוצת עצי איקליפטוס סוככת מעל ואוושת הרוח בעליהם מיטיבה עם המבקר במקום.

עין אורחה. המרחק מהרכב לבריכה אפסי | צילום: עדי אדר

בעבר קראו לבריכה עין אל ח'ששה, "מעיין פקוחת העין", ובהמשך הדרך מצוי מעיין אחר (ללא בריכה), ששמו עין אל-בג'ה – "מעיין התשושים", שם המתאים יותר לנוסעים העייפים שחלפו במקום. הבריכה בעין אורחה שופצה לזכרו של רזיאל נגר מהיישוב רמת מגשימים, שנהרג בעת טיול באזור. גודל הברכה ועומקה (מטר וחצי) מאפשרים למבוגרים ולילדים ליהנות ממימיה. בצל האיקליפטוסים הוצבו ספסלי פיקניק, ואפילו ברז מי שתייה עומד לרשות המבקרים.

ועוד משהו: מעל הצומת שדרכו נכנסים לבריכה מתנשאת גבעת אורחה (תל ג'וחאדר). מטפסים עם הרכב אל הגבעה ואל מגדל התצפית שבראשה – הנוף הניבט ממנה עוצר נשימה. מתחת רואים את שרידיו של חאן ג'וחאדר שנותר מהמאה ה-14.

איך מגיעים: נוסעים מצומת מגשימים בכביש 98 צפונה (כ-15 קילומטר) עד למפגש עם "דרך הנפט". בצומת פונים ימינה, נוסעים כ-300 מטר בדרך קצת משובשת והברכה מימין.
כמה הולכים ברגל: כלום
כמה לוקח על השעון: שתי דקות מהחניה לבריכה
עונה מומלצת: כל השנה, בעיקר בקיץ
גישה לנכים: יש

איפה אוכלים?
הבקתה במצפה השלום: מסעדת גריל גורמה כשרה, עם הנוף הכי-הכי. כפר חרוב, טל': 04-6761637

מחבת: מסעדת דגים ודברים נוספים, כשרה, מציעה תפריט לילדים. חמת גדר, מומלץ להזמין מקום מראש. טל' 04-6659933

סיאם: מסעדה אסיאתית המגישה אוכל סיני ותאילנדי, כשר. חמת גדר, טל' 04-6659933

גיליס: מסעדת בשרים משובחת וכשרה הנפתחת לילה אחד בשבוע, בימי חמישי. מומלץ להזמין מקום מראש (לקבוצות מעל שמונה זוגות יפתחו גם באמצע השבוע). מושב נוב, טל' 04-6763555

בטי ונחי מבשלים: ביסטרו בר כפרי המגיש תפריט קבוע של בשרים (לא כשר). פתוח בכל יום, למעט שלישי ושבת. מושב רמות, חובה להזמין מקום מראש. טל' 04-6732889

משק נעמי: מחלבת עזים קטנה ומשפחתית. גבינות, יוגורטים ואפילו גלידה, הכל כשר. אם אין איש במקום, אפשר לפתוח את המקרר, לקחת מה שחפצה נפשכם, להשאיר כסף בקופה ולנסוע לשלום. עוד במשק נעמי – ארוחות על טהרת גבינות הבית, בהזמנה מראש. מושב נטור, טל' 052-3437580

עוד בסביבה
מצפה השלום – על שפת המצוק של רמת הגולן, מרפסת נוף המשקיפה אל החרמון ואל נופי הגליל: הרי צפת, מצוק הארבל ואגם הכנרת כולו. בקצה המצפה גרם מדרגות ושביל היורד אל מעיינות ובוסתני פרי. מכאן גם יוצאת טיילת מצוקי האון, העושה דרכה על שפת המצוק עד מבוא חמה. מדרום לכפר חרוב, על כביש 98.

משק טויסטר – חוויה בטעם של פעם. סיור (בתשלום) במשק עם ערך מוסף, המייצר שמן זית. מושב גבעת יואב, בתיאום מראש. טל' 04-6763403
ארץ גשור: שמן, שמן ורק שמן. מרכז מבקרים, סיור, סרט וטעימות. פתוח כל השבוע למעט שבת. קיבוץ גשור, טל 04-6764169

מסיק – מפעל קטן לייצור מוצרים על בסיס שמן מהגולן. מסבירי פנים, שווה הצצה. סגור בשבתות. אזור התעשייה בני יהודה, טל' 1-700-70-44-80

שאטו גולן – יקב בוטיק המציע סיור מלווה בהסברים על המקום ועל תהליך עשיית היין, וכן ביקור במרתף היינות וטעימת יין. קבוצות של עד עשרה אנשים – ללא תשלום. מושב אליעד, בתיאום מראש בלבד. טל': 04-6600026

Avanova – מרכז מבקרים ומפעל למוצרי קוסמטיקה טבעיים מפירות רמת הגולן. פתוח כל השבוע, כולל שבתות (האירוח כולל קפה ותה). אזור תעשייה בני יהודה, טל' 04-6763593

מפת האזור:

מתוך הספר "חמש דקות מהצימר" מאת אמנון גופר, צילומים עדי אדר, הוצאת עם עובד

הפוסט טיול מעיינות בגולן הופיע ראשון במסע אחר

פתח הנקבה בעין טייסים. אנשים מאמצים מעיין ומטפחים אותו

עין אל קף

עין יעל

גידי בשן, רכז יער וקהילה של קק"ל באזור ההר ומנהל אתר הסטף, הוא מי שהתחיל את שיפוץ המעיינות ב־1981, כשהיה סטודנט. "עין יעל היה המעיין הראשון שטופל בהרי ירושלים", הוא מספר. "במקביל טופלו כמה מעיינות קטנים, דוגמת עינות עוזי, על ידי חוגי הסיירות. הדרכתי חוג בקריית יובל, ועלה העניין של 'אמץ אתר', שהיום כבר הפך לקלישאה: לחבר את הנוער לארץ באמצעות חיבורו למקום אחד. מעיינות היו הדבר הכי מושך".

עין יעל (יאלו) נבחר אז בעיקר מכיוון שהיה קרוב לקריית יובל. "שיפצנו את הבריכה ואת הנִקבה, ניקינו טרסות, שיקמנו את העצים ואת מערכות החקלאות העתיקה", הוא נזכר. "רק אחר כך התגלתה שם החווה הרומית". היום עין יעל הוא מוזיאון פעיל, לא בדיוק המקום שבאים אליו צעירים עם נרגילה שמבקשים להם שלווה בחיק הטבע. בשן מגלה סובלנות כלפי מי שעושה פעולות בשטח על דעת עצמו גם כשלא מדובר בחוגי הסיירות של קק"ל. "אנחנו רואים את זה בהבנה, ואפילו בעין יפה, כל עוד אין נזקים או השתלטות".

הבריכה בעין טייסים. למרות הכוונות הטובות, לעיתים נוצרים חיכוכים בין משפצי המעיינות לרשויות האחראיות על שמירת הטבע

כל ציבור והמגניבות שלו

חלק ניכר בסצנת המעיינות הם בני הציבור הדתי־לאומי. לא מעט ממשפצי המעיינות משתייכים לקבוצה המכנה את עצמה "האברבנאלים" – משוגעים לדבר שמשקיעים הרבה מרץ בעניין מתוך אהבת הארץ. הסמל שלהם הוא דגי הזהב שהם משאירים במעיינות שניקו ושיפצו. זו, אגב, תופעה חביבה הרבה פחות מכפי שהיא נראית. הדוגמה המטרידה ביותר היא דגי הזהב שהשאיר מי שניקה את עין נבורייה שביער ביריה בגליל. דגי הזהב הגדולים אולי מייפים את הבריכה, אבל ראשני הסלמנדרות כבר לא שם.

"לכל ציבור יש את המגניבות שלו; אצלנו זה טיולים בארץ", אומר אורי צוברי, שעומד מאחורי בניית בריכת המעיין ביישוב עטרת. צוברי מספר שבמשך רוב שנות נעוריו בילה עם חבריו במעיינות: "לומדים לבחינת בגרות – הולכים למעיין, יש למישהו יומולדת – חוגגים במעיין". בציבור הדתי־לאומי, ידיעת הארץ בכלל והכרת מעיינותיה בפרט הן עניין נחשב. "יש חבר'ה שמכירים את המעיינות הסודיים, את המעיינות שאף אחד לא מכיר ואף אחד לא יספר לך עליהם", הוא אומר בנימה של יראת כבוד.

אחד הדברים שהביאו למעיינות את הנוער הדתי־הלאומי בהמוניו היה הספר "מעיינות בהר" של עזריאל יחזקאל ובו מיפוי המעיינות, תיאור המקום והוראות הגעה. בהתאם להילה שנרקמה סביב המעיינות, הספר עבר מיד ליד, המידע נמסר תמיד בטון ממתיק סוד, ולכל העניין נוסף נופך מחתרתי, גם אם לא באמת מדובר בנקודות שאיש אינו יודע עליהן. לא פעם מדברים על כך שמעיין "נהרס" בגלל כמות המבקרים. גם אם המבקרים לא הורסים את המעיין ממש, חלק מהקסם הוא בהיותו סודי כביכול. אין פלא שמי שמגיע לעין שריג, בקרבת ח'רבת סעדים, נתקל בשלט דהוי שמבקש: "נהנית? נפלא! אין צורך לכתוב על כך ספר!"

עינות עמינדב. "לכל ציבור יש את המגניבות שלו", אומר אחד ממשפצי המעיינות

עין אל עריק, עלי

פרסומם של המקומות הללו, שהופכים לנחלת הכלל, מעורר אנשים להקים מקומות נוספים, דוגמת זה שביישוב עטרת. "תמיד היה חסר לי שאין לי מים ליד הבית", מסביר צוברי מה הביא בחור בסוף תיכון לבנות בריכה למעיין. היה לו גם מקור השראה: "זה הרבה בזכות עלי. הגעתי לשם והתלהבתי חבל על הזמן".

כוונתו לעין אל־עריק, שהיה ל"מעיין הגבורה" שבשולי היישוב עלי. עין אל־עריק, מספרת אליענה פסנטין, תושבת המקום, היה שם מאז ומעולם. "מעיין קטן ומאכזב. מעיין שכבה עם בריכה קטנה". היא הגיעה למקום במסגרת טיול בית הספר של בנה, ועלה הרעיון לשפץ את המעיין לזכר שני חברים מהיישוב שנרצחו בפיגוע ירי. "אנדרטה חיה יותר. מקום שאפשר להמשיך לחיות בו ולהמשיך לשמוח". שלא כמו במעיינות רבים, לא מדובר כאן בחבורת נערים שמשפצת מעיין כמעט־בהיחבא, בכוחות עצמה ועל דעת עצמה. הפעם זו קהילה. "כל יום שישי הגיעו למקום בני נוער וגם אנשים ממועדון גיל הזהב. החבר'ה מהמכינה חפרו הכל. הילדים של התלמוד תורה היו יורדים מבית הספר ועובדים", אומרת פסנטין. העבודות נמשכו כשנה, היא מספרת: "זה היה פשוט נפלא, כל התהליך הזה. ברמה הקהילתית זה היה משהו יוצא דופן".

גם הבריכה יוצאת דופן: מלבד העיצוב (שתי בריכות משולבות זו בזו), היא גדולה ועמוקה – ממש בריכת שחייה לעומת אחיותיה הקטנות שבהרים. הדבר שאִפשר את זה היה זרם המים שפרץ במהלך העבודה. "היתה מעין שקערורית שכלאה את המים, וברגע שעשינו תעלה, פתאום המים זרמו בקצב מדהים החוצה". הנביעה צריכה להספיק לא רק כדי למלא את בריכת האיגום, אלא כדי למלא אותה במחזוריות כזו שתשאיר את המים נקיים. החברים מדדו את ספיקת המים, חישבו את נפח הבריכה בהתאם, ובנו דגם מקדים.

גם בעטרת החליטו בסופו של דבר לבנות בגדול. "הכוונה היתה לשפץ את המעיין הקיים. יש במקום בוסתן, ומלא צינורות יצאו משם", מספר צוברי. "יש איזה בחור שאולי שמעת עליו, אילן, נשמה חבל על הזמן, הבאתי אותו לשטח, הוא אמר מה אפשר לעשות ואיך". אין כמעט מעיין בהר שפותח ללא מעורבותו של אילן ברונסון, הרוח החיה שמאחורי האברבנאלים, שקשה להאמין שדחף את פיתוחם של כל כך הרבה מעיינות ללא סיוע. ברונסון לא לוקח שום קרדיט לעצמו. "אתה לא צריך להזכיר אותי", הוא אומר. "תכתוב 'כל הכבוד לקבוצת אברבנאל שזכתה לנקות הרבה מעיינות בארץ ישראל'".

צוברי וחבריו ניקו את המעיין הקטן, אך מכיוון שהנביעה לא הספיקה לבריכה, החליטו לקחת את המים מהנִקבה שהיתה שם. "יש שם נביעה של ממש במשך כל השנה. החלטנו לבנות בריכות גדולות של שישה מטרים על שישה". תהליך הבנייה לא היה פשוט. "פעם אחת נשפך לנו בטון בשטח, והיה לי שותף לפרויקט שפרש באמצע", נזכר צוברי. לא אחת נראה שלא יהיה סוף טוב לעניין, ומכאן גם השם הזמני שקיבל המקום: עין ייאוש.

מתן שמות חדשים למעיינות הוא עניין בפני עצמו. מי שבנה את המעיין גם נותן לו שם. אחת האופנות היא משחק המילים הנדוש בין "אין" ל"עין". יש כבר עין אלוהים, ועין עוד מלבדו, ואותו עין ייאוש. אחרים נותנים למעיין שם שעיקרו הנצחה, למשל עין תמר, מעיין ששיפצו חוגי הסיירות של קק"ל לפני כעשור וקראוהו על שם חברתם שנהרגה. הגדיל לעשות האיש שבנה שתי בריכות בנביעה סמוכה לעין מסלע, וקרא למקום על שמו – עין עמית. לפעמים חלק מהעניין הוא לתת שמות עבריים תחת השמות הערביים.

זה גם לא עסק זול. עלות השיפוצים מגיעה לאלפי שקלים. יותר מעשרים אלף שקל עלה פיתוח המעיין בעטרת, שרוב מימונו בא מהיישוב עצמו. גם ביישוב עלי מדובר בעשרות אלפי שקלים. "כל יציקות הבטון האלה עולות הרבה כסף", אומרת פסנטין. למעורבות הקהילה ולמימון יש השפעה גם על מראה המקום בסופו של דבר. פסנטין מודה כי לטעמה "זה יצא קצת יותר מדי תיירותי".

עינות עוזי. ניסיון לקרב את הנוער לארץ על ידי אימוץ של אתר מסוים

מעיין אין עוד מלבדו

סגנון תיירותי מדי רחוק מלהיות הבעיה הגדולה של תופעת שיפוץ המעיינות. לא תמיד הכל טוב ויפה, ויש מקרים של השחתת מעיינות. המקרה הידוע ביותר הוא של עין עוד מלבדו. המעיין נמצא במדרון היורד דרומה מרכס אורה עמינדב. חבורת צעירים דתיים וחילוניים מירושלים ומיישובי האזור בנתה בריכת בטון גדולה. זמן לא רב לאחר שמילאו את הבריכה החדשה במים, המקום הושחת. אומרים שמי שעשה את זה הוא חוזר בתשובה אלים למדי שהתיישב בעין אל־בלד הסמוך ושלא מצאה חן בעיניו ה"פריצות" במקום. לאחרונה, אחרי שנה של שברון בריכה ולב, נבנתה הבריכה בשנית.

עין אל-קף. התגלה בעת תחקיר על הכפר ח'רבת אל-לוז שהיה כאן עד 1948

ויש גם בעיות

בעניין הכוונות הטובות – ומזה יש לכולם – לעתים עושים שוחרי הטוב גם נזק. בגלל חוסר ידע אפשר לעתים לפגוע בעתיקות ובשרידי החקלאות הקדומה. ליד אלון מורה למשל היתה נקבת מים עתיקה באורך שלושים מטרים עם מים זורמים. התחילו לשפץ את המקום, אבל העבודות נעצרו מסיבות ארכיאולוגיות. "אנחנו ממש לא רוצים לעצור את שיפוץ המעיינות, רק להנחות את המשפצים", אומרת הארכיאולוגית של מחוז יהודה ברשות העתיקות, אלה נגורסקי. "הם באים עם לב פתוח לעשות עבודה טובה, רק שלא תמיד יוצא מה שהתכוונו לו".

לא פעם נפגעים גם ערכי טבע, וכשהדברים אמורים במעיינות בשטחי רשות הטבע והגנים (שמורות וגנים לאומיים) – זו גם עבירה. "נכון שאלה אנשים טובים שאכפת להם, אנשים שרוצים לעשות מקום יפה להם ולאחרים, אבל זו עבירה על החוק", אומרת דינה וינשטיין, פקחית תשתיות של רשות הטבע והגנים בהרי יהודה. "בעין טייסים למשל אנשים סתמו את פתח הניקוז כדי לאגם את המים. סתמו – פתחנו, סתמו – פתחנו, סתמו – פתחנו, סתמו. זה גם מושך אנשים ויוצר עומס על השמורה". העומס על השמורה בעייתי לא בגלל אי־הנעימות הנגרמת למבקרים, אלא בגלל הנזק לחי ולצומח: מרבד הסחלבים המדהים שהיה שם איננו עוד. כשיש מעיין, יותר אנשים שוהים במקום בלילה ומבעירים אש; ומאחר ששני הדברים אסורים, הדבר גורר אחריו שילוט יתר, וגם הוא לא מוסיף יופי למקום. "אסור לשהות בשמורה בלילה, אבל לך תיתן קנס למישהו שמציע נישואים לחברה שלו לאור נרות ליד מעיין". במעיינות מסוימים הרשות דווקא מבצעת עבודות פיתוח, ומנהלת אותן בשיתוף עם הקהילה. וינשטיין מבינה שהחלק המעניין הוא העשייה המחתרתית, אבל "צריך לעשות את זה באופן מסודר", היא מסכמת.

הבעייתיות לא נגמרת כאן. בבנייה של זולה או של סככת צל יש משום הצהרת חזקה. "זו בעיה מהפן של המקרקעין. רוב המעיינות הם באדמות מדינה שמזמינות פולשים ומשתלטים. אנחנו לא מאפשרים את העניין הזה", אומר נפתלי כהן, מנהל היחידה לפיקוח בשטחים הפתוחים (הסיירת הירוקה). לדעתו צריך למסד את התופעה: "הנושא הזה חייב להיות מרוכז בידי אחד הגופים שאמונים עליו". כהן אומר שבצפון הארץ היקף ההשתלטות על המעיינות נמוך בהרבה, ככל הנראה משום ששם סתם מתיישבים לאורך הנחלים. מלבד זאת, הוא מחייך, כמות האנשים המשונים באזור ירושלים גדולה יותר. "בהרי ירושלים זה מקבל לא פעם נופך דתי, משהו ברמה משיחית, שמתחבר עם עניין ההתמזגות עם הטבע".

הפוסט מעיינות בהרי ירושלים: קרובים אל הלב הופיע ראשון במסע אחר