• עונה מומלצת: חורף, בכל עונה אחרת חם מדי. 

• התאמה: למשפחה 

• קושי מסלול: קשה 

• אורך מסלול: כ- 5 ק"מ. 

• משך מסלול: 4 שעות בניחותא. 

• מפה: מפת סימון שבילים "הרי אילת", מס' 20. 

• הגעה מאילת: כדי להגיע אל מלחת עברונה נוסעים צפונה בכביש הערבה. מעט אחרי הקילומטר ה- 20 של הכביש פונים ימינה (מזרחה) בדרך מסומנת אדום. הדרך חולפת דרך אזור חקלאי, מגיעה אל בריכות אידוי וממשיכה לאורכן צפונה.
ניתן להתחיל את המסלול גם מצפון, בדרך לאילת. אז יש לפנות מכביש הערבה שמאלה (מזרחה) מעט אחרי הקילומטר ה- 26, על פי סימון שבילים שחור והשילוט אל באר עברונה. 

• זהו מסלול שעיקרו דילוג רכוב בין נקודות.

גם מבלי לצאת אל עומק הרי אילת ניתן לטעם ניחוח מדברי אקזוטי גם בדרך הישירה לאילת וממנה. מצפון לאילת משתרעות כמה מלחות; אזורים נמוכים חסרי ניקוז לים. אל אזורים אלו מתנקזים מי השיטפונות ויוצרים כאן לעיתים אגמים עונתיים שמותירים אחריהם מעטה מלח לבנבן לאחר התאדותם. המלחות, שיש בהן כיום גם בריכות אידוי לייצור מלח, נמצאות בתווך שבין הרי אילת ממערב להרי אדום הגבוהים מהעבר הירדני. 

בסטייה קטנה מכביש הערבה נמצאים שפע אתרים מיוחדים שחבל לפסוח עליהם. אל כל התארים הללו ניתן להגיע ברכב ורק אם ממש רוצים אפשר לצאת ולצעוד ברגל. השביל המסומן אדום היוצא מזרחה מכביש הערבה חוצה אזור חקלאי ומגיע במהירה אל בריכות האידוי של מפעל המלח. מראה הבריכות הכחולות שלא אחת הרי אדום משתקפים בהן מרשים תמיד ובמיוחד בזמן שקיעה. בשל הפלנקטון, יצורים מיקרוסקופיים המתפתחים במים, חורפת כאן בקביעות להקה של פלמינגו משובבי מראה הניזונים ממנו. מעט מוזר לראות את הפלמינגו על רקע הנוף המדברי ושדה התעופה של עקבה הנמצא למרגלות הרי אדום, אך נראה כי דווקא להם פחות ופחות מוזר לראות אנשים.

הדרך המסומנת אדום מתעקלת שמאלה (צפונה) וממשיכה בין ולאורך בריכות האידוי. בקצה הצפוני של הדרך נמצא אתר דקלי הדום. דקל הדום, שמקורו באפריקה, הוא הדקל היחיד בעולם שגזעו מתפצל ולכן לכל עץ ישנן כמה שושנות עלים בראשו. נקודה זו מהווה את גבול התפוצה הצפוני העולמי שלו ולכן העצים מוגנים. הדקלים הצליחו לגדול במקום הודות למי התהום הגבוהים, אך עקב ירידת מפלס מי התהום, בשל שאיבת יתר של חברת מקורות בשנים האחרונות, החלו להשקות את הדקלים באופן מלאכותי.

מדקלי הדום ניתן להמשיך מערבה (שמאלה) חזרה לעבר כביש הערבה בשביל שסימונו שחור. מעט לפני ההגעה לכביש הערבה, ניתן לפנות שמאלה בכביש הערבה המסומן ירוק. כעבור קילומטר נראים משמאל שרידי חווה מהתקופה הערבית הקדומה (מאות 7-10 לסה"נ) שבה גם בארות שרשרת, המכונות פוגארות. הפוגארות הן שיטה פרסית קדומה להולכת מים באופן תת קרקעי ממפלס מי תהום אל פני השטח, לצרכי חקלאות. קטע קטן של המתקן שוחזר, וניתן לרדת אליו בפיר אחד ולצאת מאחר. שלטים שהוצבו במקום מסבירים את אופיו של המתקן.

מדקלי הדום ניתן גם להמשיך צפונה, בשביל השחור המגיע לבאר עברונה, אחד ממקורות המים היחידים באזור. קטע זה של הדרך, העשיר יחסית בצמחייה מדברית (בעיקר עצי שיטה ציוריים) מאפשר להתרשם מיופיה הפראי של המלחה. עם קצת מזל אפשר גם לזכות בתצפית על בעלי חיים. הם מתרכזים באזור זה בשל אפשרויות המרעה ובגלל המים שבבאר. מעט מצפון לבאר עברונה פונה דרך העפר המסומנת שחור מערבה, חזרה לכביש הערבה. תוך כמה דקות נוכל להימצא שוב על הכביש בדרך הביתה. במאמץ קטנטן הכרנו פינות לא מוכרות וטעמנו את טעמה של הערבה.

הפוסט מלחת עברונה: טיול הופיע ראשון במסע אחר

מלחה היא אגן ניקוז סגור – חסר מוצא. מקור שמה של המלחה הוא בתהליך המתרחש במרכזה: מי תהום גבוהים מפני הקרקע מתאדים ומלחים מצטברים בשכבת הקרקע העליונה. בערבה הדרומית ישנן שלוש מלחות: מלחת אילת, מלחת עברונה ומלחת יטבתה.

במלחת עברונה ישנם שלושה מוקדי עניין עיקריים שהגישה אליהן אפשרית גם ברכב. לעברונה מומלץ להגיע אחרי הצהרים. השמש נוטה מערבה צובעת את הרי אדום בגוון אדום ורוד עז ונהדר ובאוויר כבר מרגישים רוח ערב נעימה ומלטפת.

איך מגיעים:
נוסעים בכביש הערבה וכ-20 ק"מ צפונית לאילת, מול הפניה לעמודי עמרם, פונים מזרחה לדרך עפר. משם ממשיכים לנסוע עוד כמה מטרים עד שהשביל נפגש עם כביש הערבה הישן שהוא למעשה כביש אספלט משובש. כאן פונים שמאלה (צפונה) ונוסעים עוד קילומטר וחצי, עד שמבחינים מצד ימין (לכיוון מזרח) בסככה ומגרש חניה. כאן אפשר להחנות את הרכב. המקום שאליו תגיעו הוא אתר הפוגרות: חווה חקלאית עתיקה מהתקופה המוסלמית הקדומה כ-700 לספירה. קיומה של חווה חקלאית באיזור כל כך צחיח התאפשר הודות לערכת ההשקיה המשוכללת של אותם זמנים – הפוגרות – שהן למעשה בארות שרשרת. שיטת ההשקיה הזאת מובילה מים ממפלס מי תהום דרך מערכת תעלות תת קרקעיות המחוברות בפירים המשתרעים לאורך קילומטרים עד הם מגיעים לפני הקרקע. שם נאגרים המים בבריכה. באתר אפשר לראות את שרידי הפירים. שניים מהפירים שביניהם עוברת תעלה, שוחזרו וניתן לעבור בהם בעזרת פנס שיאיר לכם את הדרך. חוץ מבעברונה אפשר לראות שרידי פירים גם ביטבתה עין יהב ופצאל. באירן ואפגניסטן עדיין אפשר למצוא מקומות בהם משתמשים גם היום בשיטת הפירים להשקיה.

בהמשך לפוגרות, לכיוון דרום מזרח, יש תעלת מים פתוחה המובילה לבריכת אגירה ששוחזרה. ליד הבריכה אפשר לראות את שיטחי הגידול ושרידים ממה שהיו אולי מני המגורים וההנהלה של החווה. אחרי שחוויתם את החוויה במלואה אפשר לחזור לרכב ולהמישך לנסוע בכביש הערבה הישן כ- 1ק"מ וחצי עד שמגיעים לפניה ימינה (לכיוון מזרח) המסומנת בשחור. אחרי שנוסעים 1.2 ק"מ בדרך עפר תבחינו בקבוצת דקלים – זהו מקבץ של דום המצרי. זהו דקל שמוצאו באפריקה וזוהי הנקודה הצפונית ביותר בעולם שבה אפשר לראות את העץ הזה. בגלל קידוחי המים בערבה ירד מפלס מי התהום והיום הדקלים מושיקים בטפטפות. אם תסתכלו מקרוב אולי תצליחו להבחין ליד הדקלים בעקבות של שועלים, צבאים, מכרסמים, ציפורים ולטאות. מהדקלים המשיכו ברכב על הדרך המסומנת בשחור לכיוון צפון.

בדרך תוכלו לראות שיחי מלחה שונים. לפעמים אם יש מזל אפשר לראות צבאים נחים מתחת לעצי השיטה.
בעברונה נמצאת אחת מהאוכלוסיות הגדולות ביותר של צבאי הנגב.

אחרי נסיעה של 3 ק"מ תגיעו לבאר מדופנת באבנים זאת עין עברונה. שמה הערבי של עין עברונה הוא עין א- דפיה שפרושו פושר או חמים. עד לשנות השמונים הבאר היתה מלאה ואפילו עלתה על גדותייה. אבל בגלל ירידת מפלס מי התהום הבאר התייבשה. ליד הבאר נמצא עץ תמר. בשקיעה זה מראה רומנטי מהמם ממש כמו בתנ"ך. מכאן חוזרים בדרך המסומנת בשחור לאורך 2 ק"מ עד שמגיעים לכביש הערבה.

האמת שלא כדאי לסיים את הטיול בלי לבקר בבריכות המלח הצפוניות שם אפשר לצפות בהמון ציפורים מעניינות ובמיוחד בפלמינגו. כדי להגיע: במקום לפנות ימינה בכביש הערבה הישן לכיוון הפוגרות יש להמשיך ישר לחוות רודר עד שעולים על סוללת הבריכות – לא לשכח משקפות!!!

הפוסט מלחת עברונה הופיע ראשון במסע אחר