מיחזור - מסע אחר https://www.masa.co.il/masa_tags/מיחזור/ Sat, 02 Sep 2017 04:22:56 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.4 רואים רחוק, לובשים ירוקhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%2590%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a8%25d7%2597%25d7%2595%25d7%25a7-%25d7%259c%25d7%2595%25d7%2591%25d7%25a9%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a7 https://www.masa.co.il/article/%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7/#respond Tue, 22 Feb 2011 16:11:08 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7/את מה שאנחנו זורקים לזבל מבלי לחשוב פעמיים הפכו הסטודנטים במגמה לעיצוב אופנה במכללת ביטוי למייצג מרהיב של בגדים ידידותיים לסביבה

הפוסט רואים רחוק, לובשים ירוק הופיע ראשון במסע אחר

]]>
בעידן שבו המושג ירוק הפך כל כך פופולארי, כבר קשה להפתיע אותנו. אבל בסיום הקורס "ירוק זה השחור החדש" במגמה לעיצוב אופנה במכללה לאמנות ועיצוב ביטוי ברמת גן – הצליחו גם הצליחו. במייצג שקיימו בוגרי הקורס אפשר היה לראות שגם שקיות ניילון ישנות, אריזות פיצה מרופטות, מסיכות אב"כ מלפני שני עשורים ובקבוקים יכולים להיות כחומר ביד היוצר.

"היה מדהים לגלות כיצד סטודנטים בחוג לעיצוב אופנה, שלא עוסקים באמנות, הצליחו להוציא החוצה את האמן שבהם", אומר ברק אביעם איש שלום, מעצב תלבושות לבמה, המרצה ויוזם הפרויקט. "לאחר שהם חקרו את אילן היוחסין שלהם, הסטודנטים גילו עולם תוכן פרטי ועשיר. חקירת סיפוריהם הפרטיים, לצד הנבירה בפחי האשפה, הולידו סיפורים מדהימים. השימוש בחומרים בלתי קונבנציונאליים יצר דימויים מדהימים, בד בבד עם הבנה עמוקה אודות מהות החומר הממוחזר, מגבלותיו ושינויו לאורך זמן".

את התוצאות של הפרויקט הציגו במתחם מכללת ביטוי שחקנים כמו ניצה שאול, זמרים כמו מרינה מקסימיליאן בלומין, אמני מייצג ואפילו זמרי אופרה. במייצג ניתן היה לראות את הבגדים הירוקים, כאשר מאחורי כל אחד מהם סיפור משפחתי פרטי ומרתק. חן יוסף, למשל, סיפרה שעיצבה שמלת שרד עשויה מפסולת בהשראת בת משפחה שהתאלמנה בגיל צעיר ונותרה לגדל לבדה שישה ילדים, במחסור, עוני ובדידות. אושרית ציקשוילי, שקראה ליצירה שלה "אשת המערות", מספרת שהשתמשה בחומרים המגיעים מן האדמה ובכסף כדי להביע עוצמה, אמינות וחוזק, ותומר מימן יצר "מכונה אנושית" שכן, לדבריו, לא רחוק היום שבו בני אדם ומכונות יחיו יחדיו.

תמונות של היצירות המרתקות תוכלו לראות בגלריה הבאה >>


הפוסט רואים רחוק, לובשים ירוק הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a8%d7%95%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%a8%d7%97%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7/feed/ 0
מיחזור: פרחים של פלסטיקhttps://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a7/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259e%25d7%2599%25d7%2597%25d7%2596%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2597%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%25a4%25d7%259c%25d7%25a1%25d7%2598%25d7%2599%25d7%25a7 https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a7/#respond Wed, 14 Jan 2009 15:04:21 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a7/איך הרימה ישראלית בעלת מודעות סביבתית פרויקט מיחזור בכפר הודי קדוש

הפוסט מיחזור: פרחים של פלסטיק הופיע ראשון במסע אחר

]]>
התיירים שמגיעים לכפר אומקרשוואר (Omkareshwar) לחפש שקט ושלווה בהחלט מוצאים אותם. הכפר שלגדת נהר נרמדה (Narmada) במדינת מאדיה פראדש (Madhya Pradesh) בהודו הוא נקודת המוצא לאי שנקרא מנדהטה (Mandhata) או שיבאפורי (Shivapuri), שהוא אתר עלייה לרגל הינדואיסטי.
עולי רגל באים בהמוניהם לאומקרשוואר כדי לעשות פריקרמה, הקפָה של האי בשביל שסלול בצורה של הייצוג הוויזואלי של האומקרה, אום (Om), ההברה שלפי האמונה ההינדואיסטית מכילה את הכל, החל בבריאה. יש מקומיים שעושים פריקרמה מדי יום ביומו, והטקס הקבוע הזה הוא חלק מאורח חיים שרובו מוקדש לתפילה.
דבר אחד פוגם בפסטורליה של המקום. כמו במקומות רבים אחרים בהודו, גם

פרחי ניילון באגרטל פלסטיק מאולתר, מעשה ידיהם של תלמידי בית הספר באומקרשוואר

באומקרשוואר האשפה מתגוללת ברחובות, ובעיה זו הולכת ומחמירה ככל שעובר הזמן. רומי נטיס, ישראלית בעלת מודעות סביבתית גבוהה שהגיעה לכפר והתאהבה בו, החליטה לקחת על עצמה את האתגר ולעורר את מודעות התושבים לשימור סביבתם.
רומי בחרה להגיע ללבם באמצעות הילדים והתנדבה ללמד אנגלית בבית הספר המקומי. מהר מאוד נוצרה כימיה בינה ובין תלמידיה. ההערכה והכרת התודה למורה הזרה שמשקיעה בהם את מיטב מרצה וכשרונה יצרו מחויבות הדדית בינה לבינם, וזו אפשרה לה לפתוח בפרויקט.
בזכות רומי למדו הילדים על נושאים שונים של איכות סביבה כמו השפעת שריפת שקיות פלסטיק על האוזון. היא הסבירה להם את חשיבות איסוף הפסולת הבלתי מתכלה וניסתה להציג בפניהם את הניגוד שבין קדושת המקום שהם חיים בו לאשפה שנזרקת בו ללא הבחנה. את הסכנה הסביבתית היא הדגימה להם גם באמצעות הפרה, החיה הקדושה להינדים, שאוכלת את אשפת הפלסטיק, דבר הפוגע בבריאותה ואף עלול להביא למותה. כדי לעודד את הילדים להשתתף באיסוף מוצרי הפלסטיק היא הציעה להם פרסים סמליים. לאחר שלב האיסוף הדריכה רומי את הילדים איך למחזר את הפסולת שאספו לטובת הסביבה. היא לימדה אותם ליצור פרחים מניילון, ואלה הונחו באגרטלים מאולתרים מבקבוקי פלסטיק שיוצבו על ידי סוללות ישנות שהושמו בבסיסם. אט־אט קושט בית הספר בפרחים רבים בשלל צבעים. אחר כך ייצרו גם כלי בית למיניהם, ובהם המטאטא ההודי, מפלסטיק־ניילון.
פעילות איסוף הפסולת הלא מתכלה גלשה מתחומי בית הספר אל דוכני הצ'אי וחנויות המרכול הרבות הפזורות בכפר. תמורת איסוף הפלסטיק זכו בעלי החנויות והדוכנים בזרי פרחים שהוכנו מחומרים שאספו בעצם במו ידיהם. רומי נעשתה ברבות הזמן לרומי דידי – האחות רומי – שם חיבה המשקף את הערכתם הרבה של תושבי המקום לתרומתה.
הפרויקט הוא בחזקת טיפול מונע, דרך אחת להצלת המקום הקסום הזה מקצב התפתחותו המואץ. אולי בעתיד יקשטו פרחי ניילון באגרטלי פלסטיק את כל הכפר ופחי אשפה יצוצו ברחובות. בהודו, כבר למדנו, הכל אפשרי.

הפוסט מיחזור: פרחים של פלסטיק הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%a4%d7%a8%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%a7/feed/ 0
טיפים לצרכנות ירוקה ואחראיתhttps://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a6%d7%a8%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2598%25d7%2599%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%259c%25d7%25a6%25d7%25a8%25d7%259b%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a7%25d7%2594-%25d7%2595%25d7%2590%25d7%2597%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%2599%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a6%d7%a8%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa/#respond Tue, 25 Nov 2008 08:21:11 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a6%d7%a8%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa/אם כולנו היינו צורכים רק את מה שהכרחי לקיום שלנו, כדור הארץ היה נראה טוב יותר. אבל גם בלי להפחית את הצריכה, אפשר לתכנן את הקניות שלנו כך שיפגעו פחות בסביבה ובחברה • טיפים לשופינג ירוק ומוסרי

הפוסט טיפים לצרכנות ירוקה ואחראית הופיע ראשון במסע אחר

]]>
להעדיף קנייה מקומית
יש משהו מאוד מפתה ונוח בקנייה ברשתות גדולות ובקניונים. כל מה שצריך לקנות נמצא תחת קורת גג אחת, המבחר הגדול ויש נטייה להאמין (גם אם לא תמיד באופן מוצדק) שיש למי לפנות במקרה של תקלה או פגם במוצר. אבל לקנייה ברשתות הגדולות יש גם חסרונות רבים. המרכזי שבהם הוא הידיעה שהכסף שאנו מוציאים הולך לטובת תאגיד גדול ולא נשאר בקהילה לטובת הפרנסה של הקהילה המקומית. קנייה בתאגידים הגדולים תורמת להגדלת הפערים החברתיים, שכן הכסף מגיע בסופו של דבר, שוב, למספר המצומצם של בעלי הון במקום לכלל הקהילה. זה נכון גם לגבי קנייה בקניונים. אמנם חלק מהחנויות בקניונים הן חנויות עצמאיות שלא שייכות לרשתות הגדולות, אבל מדובר רק בחלק קטן מהחנויות. בשנים האחרונות, עם פריחת תרבות הקניונים בארץ, מתלוננים בעלי עסקים רבים השוכנים ברחובות הראשיים על פגיעה בעסקים ועל כך שהרחובות הראשיים, שהיו בעבר שוקקים, הופכים לרחובות מתים. בחלק מהקניונים בארץ הבינו את הבעייתיות והם מקדישים יום מסוים בשבוע, בדרך כלל יום שישי, ליום "שוק" בו מוקמים דוכנים ברחבי הקניון, בהם נמכרת תוצרת מקומית ועבודות יד של התושבים. קשה להימנע לחלוטין מקניות ברשתות הגדלות ובקניונים, אבל כדאי תמיד, גם בארץ וגם בחו"ל, להעדיף קנייה בעסקים קטנים ומקומיים, בשווקים, וברשתות קטנות ומקומיות על פני תאגידי ענק בינלאומיים.

להפחית את השימוש בשקיות פלסטיק
שופינג ושקיות הולכים טוב ביחד. הרי צריך לארוז את מה שקנינו, והדרך הנפוצה ביותר לעשות זאת היא בשקיות פלסטיק. הבעיה היא ששקיות הפלסטיק פוגעות פגיעה עצומה בסביבה. מדי שנה מיוצרות בעולם כחמש טריליארד שקיות פלסטיק, ואפשר רק לנחש כמה אנרגיה מתבזבזת בנפח ייצור שכזה. אך הבעיה היא לא רק בייצור, אלא במה שקורה אחרי שחוזרים עם השקית מהחנות. מעטות השקיות שמשמשות אותנו שימוש חוזר. מרביתן מוצאות את עצמן בפח האשפה במקרה הטוב ומתעופפות באוויר במקרה הפחות טוב. הן לא מתפרקות, הן תופסות מקום רב במטמנות האשפה, ובמקרים מסוימים הן נלכדות במקומות שונים כמו צינורות ביוב. לפעמים הן מוצאות את דרכן לים ואז הן מגיעות לקיבותיהם של יונקים ימיים, שנחנקים כתוצאה מכך. במקומות רבים נעשה ניסיון לעבור לשימוש בשקיות נייר, אבל לא תמיד זה פותר את הבעיה. תהליך הייצור של שקיות הנייר גורם לנזק סביבתי רב יותר מאשר ייצורן של שקיות הפלסטיק. בנוסף, זה לא מספיק להסתובב בגאווה עם שקית נייר: חשוב למחזר את שקיות הנייר, כי אם הן יגיעו בסופו של דבר למטמנות האשפה ביחד עם שקיות הפלסטיק, לא תהיה בכך כל תועלת. שקיות מתכלות נכנסו גם הן לשימוש, אם כי בארץ הן עדיין לא כל כך נפוצות. אז מה עושים? מפחיתים את השימוש בשקיות הפלסטיק למינימום ההכרחי. כשקונים פריט קטן, לא חייבים לארוז אותו בשקית, אפשר פשוט להכניס אותו לתיק. כשיוצאים לקניות, אפשר לארוז את המוצרים בשקיות הפלסטיק מהקניה הקודמת, או להגיע לחנות עם תיקים/שקיות רב פעמיים, ולארוז בהם את המוצרים. כמעט כל רשתות המזון הגדולות החלו למכור שקיות לשימוש רב פעמי תמורת שקלים בודדים בלבד לשקית. אם אין ברירה, ומשתמשים בשקיות פלסטיק, אפשר לנצל אותן לשימוש חוזר, או להשתמש בהן מאוחר יותר כשקיות אשפה. אפשר לנסות לדחוס יותר מוצרים לשקית אחת, ולא לקחת שקית נפרדת לכל מוצר.

לא לקנות מוצרים שנוסו על בעלי חיים
ניסויים בבעלי חיים משמשים מזה שנים את תעשיית התרופות, הקוסמטיקה, המזון, חומרי הניקוי ועוד. הניסויים האלו שנויים במחלוקת מסיבות שונות, מדעיות ומוסריות. הניסויים בבעלי החיים בתחום הקוסמטיקה והניקוי מעוררים ביקורת רבה במיוחד. במהלך הניסויים נגרם לבעלי החיים סבל רב ופעמים רבות הם מתים בייסורים קשים כתוצאה מהניסוי. אנו הצרכנים יכולים להשפיע ולהימנע מצריכת מוצרים שנוסו על בעלי חיים. ראשית כל, כדאי להעדיף מוצרים שעליהם מופיע סימן הארנב, המלווה לרוב בכיתוב "לא נוסה על בעלי חיים". יחד עם זאת סימן הארנב בעייתי, שכן הוא מעיד על כך שהמוצר המסוים לא נוסה על בעלי חיים אבל ייתכן שמוצרים אחרים של אותה חברה כן נוסו על בעלי חיים. בנוסף, אין פיקוח רב על הנושא וכל חברה יכולה להטביע את סימן הארנב כרצונה. האגודה הישראלית למניעת ניסויים בבעלי חיים מוציאה מדריך המתעדכן מעת לעת ובו מפורטות חברות הקוסמטיקה שלא עורכות ניסויים בבעלי חיים וכן החברות שמייצרות מוצרים צמחיים שאינם מכילים כלל חומרים מן החי. להורדת המדריך לחצו כאן.

לקנות מוצרים של סחר הוגן
אחת הדרכים שלנו כצרכנים להפוך את העולם למקום קצת יותר טוב, היא להשתדל לקנות מוצרים של סחר הוגן. בארץ עדיין יהיה לנו קשה למצוא מוצרים כאלה, אבל אנחנו בהחלט יכולים להפוך לצרכנים מוסריים יותר כשאנחנו מטיילים בחו"ל. אבל לפני הכל כדאי שנבין מה זה בדיוק סחר הוגן.

שיטת הסחר ההוגן היא שיטת מסחר אלטרנטיבית לשיטה הנפוצה היום, שיטת הסחר חופשי. סחר הוגן מצמצם את פערי התיווך בין היצרן לצרכן, בצורה שמאפשרת ליצרן ליהנות מאחוז גבוה יותר של הרווחים. התומכים בשיטת הסחר ההוגן טוענים כי בסחר החופשי כל האמצעים כשרים להגדלת הרווחים, גישה שבאה לידי ביטוי ביחס לא הוגן למגזר היצרני (החקלאים בשדות הקפה, פועלים בסדנאות היזע וכו'): שכר מתחת לשכר המינימום המקומי, איסור על התארגנות היצרנים באיגודי עובדים, שעות עבודה מרובות ולפעמים אף פגיעה פיזית בעובדים.

אחד מתנאי הסחר ההוגן הוא ייצור בהליך משותף, מעין קואופרטיב, שיבטיח תנאי העסקה הוגנים ואת השתתפותם של כל היצרנים בהחלטות הנוגעות לתהליך הייצור. בשיטת הסחר ההוגן המסחר מתנהל ישירות מול היצרן ללא תיווך של תאגיד בעל מטרות רווח.

עקרונות שיטת הסחר ההוגן:
1. יצירת הזדמנויות ליצרנים מעוטי יכולת כלכלית
2. שכר הוגן
3. עצמאות של היצרנים
4. תנאי עבודה הולמים
5. שוויון מגדרי
6. שמירה על איכות הסביבה.

בכל שנה, בשבת השנייה של חודש מאי מתקיים יום הסחר ההוגן, המאורגן על ידי איגוד הסחר ההוגן הבינלאומי, IFAT, איגוד גלובלי של ארגוני סחר הוגן, המורכב מ- 300 ארגונים מ-70 מדינות. באתר הארגון אפשר למצוא רשימה של ארגונים ומוצרים בסחר הוגן.

בישראל עדיין לא הוקמו גופים או חברות המשווקים מוצרי סחר הוגן בצורה מסודרת. אך בשנת 2002 החלה עמותת פעולה ירוקה לפעול למען קידום נושא הסחר ההוגן בארץ. מטרתם היא להעלות את המודעות הציבורית ליחסי הכוחות בסחר העולמי והלכתם על זכויות אדם, זכויות עובדים ושמירה על איכות הסביבה, תוך הצעת אלטרנטיבה מעשית ומשמעותית. העמותה אף יצאה בקמפיין שילווה שיווק מוצרים בסחר הוגן, חלקם מיובאים וחלקם מקומיים, ביניהם קפה קולומביאני ושמן זית מהכפרים מסחה, יאסוף וא-סאוויה.

ברשת בתי הקפה אילנ'ס אפשר לשתות ולקנות קפה שנרכש ומחויב לתנאי הסחר ההוגן. הקפה הזה מגיע מברזיל, פפואה, קולומביה, אתיופיה וממקומות נוספים.

למידע נוסף על סחר הוגן בארץ: אתר עמותת פעולה ירוקה

לקנות מוצרים אורגניים
אחד הטרנדים הגדולים בשנים האחרונות, בארץ וברחבי העולם, הוא האוכל האורגני. כולנו יודעים שאוכל אורגני, שלא מרוסס בכימיקלים או מואבס באנטיביוטיקה והורמונים למיניהם, יותר בריא לנו ולסביבה. החקלאות האורגנית היא צורת חקלאות המתבססת על ניהול של מערכת סביבתית ומנסה להקטין או למנוע את השימוש בכימיקלים סינתטיים ואורגניזמים מהונדסים גנטית. זו מערכת ניהול ייצור שמעודדת ומגבירה את הבריאות החקלאית-סביבתית כולל מגוון המינים, מחזורים ביולוגיים, ופעילות ביולוגית של הקרקע.

אבל אורגני זה לא רק אוכל. אפשר לרכוש גם מוצרי קוסמטיקה, מוצרי ניקוי וכביסה, מוצרים לתינוקות ומוצרי הלבשה אורגניים וגם מוצרי חשמל אקולוגיים. המוצרים האלה אינם מכילים רעלים וכימיקלים המזיקים לאדם, מורכבים מחומרים שמתפרקים תוך זמן קצר בטבע ומבלי לפגוע בסביבה, ולא נוסו על בעלי חיים. אורח חיים אורגני מועיל לבריאות שלנו ולבריאות הסביבה.

פרטים נוספים ומידע על מוצרים אורגניים והחנויות בהן ניתן לרכוש אותם אפשר למצוא:
אתר הארגון לחקלאות אורגנית בישראל
אתר חיים אורגנים – הפורטל האורגני הישראלי


לקנות ברשתות וחברות שתורמות לקהילה
איך אפשר ליהנות מקניות הנאה כפולה? לקנות ברשתות שתורמות לקהילה. חברות רבות בארץ ובעולם הבינו כי בפעילות חברתית טמון גם ערך כלכלי. התרומה לקהילה יוצרת תדמית חיובית לחברה ואנחנו, הצרכנים, נהנים לקחת חלק בתרומה. בשנים האחרונות גופים רבים בארץ מכל תחומי העשייה והתעשייה מקדישים את זמנם ולעתים גם חלק מהרווחים שלהם לתרומה לקהילה.

ולא רק בארץ. בכל רחבי העולם מורגשת העלייה במעורבות החברתית והתרומה לקהילה של חברות רבות. לעלייה הזו תרמו בין היתר התקפות חריפות נגד חברות שהזיקו לאיכות הסביבה או העסיקו ילדים בשכר רעב. חרם צרכנים וסיקור תקשורתי שלילי אילץ כמה חברות להגדיל את מעורבותן החברתית והסביבתית. למרות שאפשר לחשוד, ולעתים בצדק, שלחברות התורמות ישנם מניעים שאינם בהכרח אלטרואיסטים, התוצאה הסופית היא זו שחשובה. המאמצים של חברות לגבש פעילות חברתית עם קשר הדוק לערכי המותג שלהן, יוצרים פרויקטים מגוונים של תרומה לקהילה, חלקם קשורים ישירות לתחום פעילות החברה וחלקם מעין מבצעים חד פעמיים.

אז קדימה. זה הזמן שלנו כצרכנים להתחיל לתמוך בחברות והארגונים שנותנים חזרה לקהילה ולסביבה בה אנחנו חיים. ואיך נמצא את החברות האלה? רובן המכריע של החברות דואגות לפרסם את הפעילות שלהן. כל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחרי פרסומים או להיכנס לאתרים של בתי עסק וחברות באינטרנט, לקנות ולתרום.

לקנות מוצרים ידידותיים לסביבה
יש נושאים שאמורים היו כבר להיפתר לחלוטין בסוף שנת 2007. קצת מאכזב להיווכח שלא כך הם פני הדברים. בראש הרשימה הזו ניצבים מוצרים שפוגעים בבריאות המשתמשים. הרי מובן מאליו שאסור לרכוש צעצועים שמכילים עופרת, או תרסיסי צבע וריח שפולטים גז cfc. שני סוגי המוצרים האלה פוגעים באופן אנוש בסביבה ובבריאותם של המשתמשים בהם.

גם מעבר להקפדה על כללים בסיסיים אלה מוטב לברר היטב האם המוצרים שאנו רוכשים נוצרו תוך התחשבות בסביבה,. למשל, כדאי מאוד להעדיף מוצרים שבתהליך ייצורם נעשה שימוש בחומרים ממוחזרים.

צרכנות מוסרית
כדי שלמאבק הסביבתי תהיה השפעה אמיתית חשוב מאוד לנהוג בצרכנות מוסרית. הכוונה היא לא לקנות מוצרים, או אפילו להחרים גופים שפועלים באופן לא אחראי כלפי הסביבה. למשל, להקפיד לא לקנות מוצרים של חברות שהיו בעבר או בהווה מעורבות במפגעים סביבתיים, היו מעורבות באסונות אקולוגיים כשפיכת נפט בחופים וכדומה. את הכלל המוסרי הזה אפשר כמובן להרחיב יותר – הימנעות מרכישת מוצרים של חברות שפועלות באורח לא מוסרי כלפי הסביבה או האנושות – חברות שימורים, למשל שפוגעות בדגי הטונה שמצבם בכי רע, או חברות שבין היתר סוחרות בנשק, או מעסיקות עובדים בתנאי רעב ובמשכורת שמנצלות לרעה את מצבם הקשה. לא תמיד קל לקבל את המידע הזה לגבי גופים מסחריים. לעתים קרובות, ועכשיו יותר מתמיד, חברות אלה עושות מאמץ גדול להסתיר את החצר האחורית והמלוכלכת שלהן, אבל חשוב לקרוא פרסומים של גופים סביבתיים ולרכוש ידע לגבי הגופים שמקניית מוצריהם יש להימנע. רק כך אפשר לכפות עליהם להשקיע בשיפור הסביבה ובשיפור המוצרים.

להפחית את הצריכה
קל להגיד. הפחתת צריכה היא למעשה הבסיס הבעייתי ביותר של כל המאבק הסביבתי. אין לאיש ספק – האנושות צורכת יותר מכפי שהיא מספיקה לשמר ולנקות. התוצאה היא קטסטרופלית מבחינה סביבתית. אם המאבק הסביבתי יצליח לגרום לאנשים להסתפק בפחות, להקטין את הצריכה, הדרך תהיה סלולה ומהירה גם לצמצום צריכת האנרגיה (שרובה נובע מפעילות של מפעלים גדולים וזללני אנרגיה ושל מכוניות פרטיות).

הפחתת הצריכה תביא למודעות גבוהה פי כמה של הצרכים הסביבתיים של כדור הארץ. אם נצרוך רק את מה שהכרחי ישתפרו מצב הכדור והסביבה ללא הכר.

הפוסט טיפים לצרכנות ירוקה ואחראית הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a6%d7%a8%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa/feed/ 0
פסולת אלקטרונית: שדרגת – זיהמתhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%94%d7%9e%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a4%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%259c%25d7%25aa-%25d7%2590%25d7%259c%25d7%25a7%25d7%2598%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%25aa-%25d7%25a9%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%2592%25d7%25aa-%25d7%2596%25d7%2599%25d7%2594%25d7%259e%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%94%d7%9e%d7%aa/#respond Sat, 13 Sep 2008 13:45:27 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%94%d7%9e%d7%aa/הפסולת האלקטרונית היא מכה קשה וחמורה, והעולם רק מתחיל ללמוד איך להתמודד איתה. איפה ישראל בסיפור? כרגיל, קצת מאחור

הפוסט פסולת אלקטרונית: שדרגת – זיהמת הופיע ראשון במסע אחר

]]>
אתם בבית? תרימו ת'עיניים. כמה מכשירי חשמל יש סביבכם? מחשב, מקרר, מכונת כביסה, תנור, טוסטר, טלפון, טלוויזיה (רק אחת!?) ומערכת, ועוד רדיו, וטייפ, וצעצועים, צעצועים ועוד צעצועים. מכשיר אלקטרוני שמתנתק מהזרם, אין בו כל חפץ. לדידנו זו ערֵמת

338,000,000

טונות של פסולת מסוכנת יוצרו בעולם בשנת 2001. >> רוב ממשלות המערב מדווחות על מִחזור של פסולת ביתית בשיעור של כ־30 אחוזים (בישראל – כ־20 אחוזים), אבל מומחים טוענים שהנתונים האמיתיים עומדים לכל היותר על עשרה אחוזים.

ברזל ותו לא. אלא שלמרבה הצער, אין מדובר בברזל אלא בבליל של מתכות ושאר חומרים חביבים לסביבה הרבה פחות. מקצתם רעילים ביותר.
הנה למשל טלפון סלולרי. מארז המכשיר כולל מעגל מודפס (המכונה "כרטיס"), מסך תצוגה גביש נוזלי (LCD), מקשים, אנטנה ומערכת שמע. גלעד אוסטרובסקי מהמחלקה המדעית בעמותת אדם טבע ודין (אט"ד) מסביר כי שליש ממשקל לוח המעגל המודפס, מוחו של המכשיר, הוא קרמיקה וזכוכית, שליש פלסטיק ושליש מתכות. הלוח עצמו עשוי על פי רוב שרף אפוקסי או פיברגלס, מצופים בזהב. הוא מורכב מרכיבים אלקטרוניים דוגמת מעגלים משולבים ומקבלים המצופים לרוב בנחושת. בנוסף לנחושת ולזהב – המרכיבים בעלי הערך הרב ביותר במכשירים סלולריים – יש בלוח מתכות נוספות וחומרים מסוכנים כגון ארסן (זרניך), אנטימון, בריליום, ברום כמעכב בעירה, קדמיום, עופרת, ניקל, פלדיום, כסף, טנטלום ואבץ.
את הכרטיסים האלה אפשר למצוא לא רק בטלפונים הסלולריים אלא גם במכשירים אלקטרוניים רבים, וכמוהם גם את מסכי התצוגה שמכילים גביש נוזלי הכלוא בין שכבות זכוכית (הנמצאים החל במצלמות וכלה במכונות כביסה). חומרי הגבישים הנוזליים במסכים הללו הם בעלי רמות שונות של רעילות. מנורות עבור צגים גדולים מכילות לרוב כספית. גם רכיבים נוספים מכילים מתכות כבדות וחומרים מסוכנים, בהם סוללות ומטענים.
עד אמצע שנות התשעים שימשו סוללות מסוג ניקל־קדמיום. כיום משתמשים בעיקר בסוללות ליתיום ובסוללות ניקל – המכילות קובלט, נחושת, ניקל ואבץ. מטען הסוללות לטלפון סלולרי הוא מרכיב מרכזי בפסולת, ומשקלו יכול לעלות על זה של המכשיר עצמו. המטענים כוללים חוטי נחושת מצופים בפלסטיק, בזהב, בקדמיום ובברום כמעכב בעירה.

רעלים מסוכנים
מתכות כבדות הן רעל מסוכן לחי ולצומח. הקדמיום למשל, שנחשב למסוכן מכל המתכות הכבדות, מזיק בעיקר לריאות ולכליות, וניסויים בחיות מעבדה הראו גם השפעה סרטנית. אתר "מִחזור בר־צדקה" מסביר כי רבים מהחומרים הרעילים שמרכיבים את

243,000,000

טונות של פסולת ביתית יוצרו באיחוד האירופי בשנת 2003, כלומר 534 קילוגרמים לאדם בשנה. >> ב־1995 היתה כמות הזבל השנתית 204 מיליון טונות, כלומר 457 קילוגרמים לאדם בשנה. >> זהו גידול מתמיד בשיעור של כשני אחוזים בשנה.

המכשירים – בהם עופרת, כספית, קדמיום, נחושת, ניקל, בריליום, אבץ, אנטימון וארסן – הם רעלים הנותרים בסביבה ואינם מתפרקים. מקצתם, למשל העופרת והקדמיום, הם רעלים המוגדרים PBT (Persistent Bioaccumulative Toxins, כלומר חומרים הנותרים ברקמות בעלי חיים וצמחים ומצטברים במעלה שרשרת המזון, גם אם הזיהום הוא בכמויות מזעריות). בתור טורפים זה אמור להטריד אותנו, בעיקר נוכח העובדה שחומרים אלה נקשרו למחלת הסרטן, למחלות במערכת העצבים ולליקויים התפתחותיים.
פסולת אלקטרונית היא אחת הבעיות הסביבתיות הגדולות במדינות המתועשות. כמות הפסולת האלקטרונית גדלה מאוד בשנים האחרונות, וקצב ייצור מכשירים אלקטרונים עדיין נמצא בעלייה תלולה ומתמדת. בנוסף למאות מיליוני המשתמשים החדשים, גם תוחלת החיים המתקצרת של המכשירים משפיעה על ריבוים. על פי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA), משך חיי המחשב האישי ירד משש שנים ב־1997 לשנתיים בלבד ב־2005. על פי הערכת התוכנית להגנת הסביבה של האו"ם, עשרות מיליוני טונות של פסולת אלקטרונית מושלכות ברחבי העולם בכל שנה. במסמך שפרסם אוסטרובסקי מצוין כי כמויות גדולות של פסולת אלקטרונית נעות למזרח אסיה ממדינות המערב, וכי נהרות, מי תהום וקרקעות נמצאו מזוהמים במתכות כבדות בערכים גבוהים פי אלף מהמותר. באט"ד מציינים כי בשרֵפת פסולת אלקטרונית באתרי פסולת עלולים להיפלט דיוקסינים, "הידועים כמסרטנים ודאיים ללא ריכוז סף".
הבעיה כבר זכתה להכרה ברחבי העולם. המדינות וכן החברות המסחריות שאסור להן להיתפס כאסון אקולוגי בורסאי נוקטות צעדים למזעור הנזק שיוצרים המכשירים שהאנושות המציאה לעצמה בעידן שלנו. האיחוד האירופי מוביל את החקיקה הסביבתית בעניין. בקיץ שעבר נכנסו לתוקפן הנחיות האיחוד בנושא פסולת אלקטרונית (דירקטיבת WEEE, ראו תמונה בעמוד 95) ועל פיהן חלה על היצרנים "אחריות יצרן מורחבת", שמטילה עליהם – בנוסף לחובת סימון מוצרים והחובה להירשם כיצרן פסולת אלקטרונית – את האחריות למוצר בסוף מחזור החיים שלו. עלויות המִחזור אמורות להיות מגולמות במחיר המוצר, ועל היצרן לאסוף את פסולת המוצרים שלו ולטפל בה. איסוף, אגב, הוא אחד המכשולים הקשים בתהליך המִחזור.

קליפורניה ממחזרת
שימוש חוזר ברכיבים חוסך גם את האנרגיה שבתהליך הייצור וגם את הזיהום שלו (כל עוד לא משתמשים באנרגיה נקייה).
על פי אתר וייימאן, כל ייצור של מכשיר סלולרי מייצר כעשרים

1,840,000,000

טונות של פסולת ביתית יוצרו בעולם ב־2004. זוהי עלייה בשיעור של שבעה אחוזים מאז 2003. >> רוב המדינות אינן מקצות לטיפול בפסולת יותר מחצי אחוז מהתוצר הלאומי לנפש >> ייצור פסולת לנפש בעולם השלישי נאמד בממוצע בחצי קילוגרם ביום

קילוגרמים של דו־תחמוצת הפחמן. האתר מציע גם מחשבון שמראה לגולשים כמה שטח קרקע מכלים המכשירים האלקטרוניים שלו. כי אם לא די בכך, מדובר לא פעם במחצבים שעצם כרייתם (ובעיקר חציבתם) גורמת נזק סביבתי רב. זה מזכיר קצת את נושא הפוספטים בנגב.
לאחרונה עולה המודעות לנזק הרב שמביאה כריית הזהב, ומאבקים של ארגונים סביבתיים ברישיונות כרייה מתנהלים מאוסטרליה ועד ולאמזונס. מה גם שהחומר כבר כאן, ואין אלא "לכרות" אותו מן הפסולת האלקטרונית. להנחיה האירופית מתלווה גם תקנת "הגבלת השימוש בחומרים מסוכנים מסוימים" (RoHS), שתיכנס לתוקפה בתחילת יולי השנה. התקנה אוסרת להשתמש בשישה חומרים, ומהקיץ לא יימכרו שם מכשירים שמכילים יותר מכמות מזערית של עופרת, כספית, קדמיום ועוד.
החקיקה האירופית משפיעה גם על שאר מדינות העולם. לדברי מירב גונן, האחראית על יישום התקנות האירופיות במנהל סחר החוץ במשרד התמ"ת, ההשפעה של החקיקה האירופית חורגת מתחום היבשת. במדינות נוספות יש חקיקה דומה (אם כי קיצונית פחות). ביפן יש חוק המחייב למחזר מוצרי צריכה אלקטרוניים, ואפילו הסינים, אומרת גונן, אימצו את התקנות האירופיות ככל שדברים אמורים בייצור לייצוא. לדברי גונן, ההשפעה של החקיקה האירופית היא על הייצור לכל שוקי העולם.
בארצות הברית, כל מדינה קובעת את חוקיה שלה בדבר איסוף מכשירים ומִחזורם. בקליפורניה, המובילה בנושא, כבר עבר חוק מִחזור פסולת אלקטרונית, וגם במדינות אחרות צובר הנושא תאוצה. הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) יצאה עוד ב־2003 בקמפיין רב־חשיבות שכותרתו "התחבר למחזור האלקטרוני" (Plug-In To Recycling), המספק מידע על אודות הנושא ומקדם שיתופי פעולה בין הקהילות ובין היצרנים והמשווקים.
בישראל עוסקות שתי חברות במִחזור פסולת אלקטרונית, אחת מהן היא חברת אולשק ושות' מחזור בע"מ. הבעלים, יעקב אולשק, מסביר כי יש ערך לחומר שמרכיב את המכשירים. חלקי המתכת והפלסטיק של המכשירים שמגיעים למפעל מופרדים אלה מאלה ונגרסים. תוצרת מפעל המחזור הם פתיתי חומר. "הכרטיסים מגיעים, אנחנו גורסים אותם ומפרידים ברמות איכות על פי משקל סגולי על ידי אוויר וזעזוע. המתכות הולכות לזיקוק במפעלים שיודעים להפריד ביניהן. הם מקבלים ממני פתיתי מתכת עם אחוז נמוך של פלסטיק". אולשק מציין כי עליית מחירי המתכת בעולם הפכה את העניין לכדאי עוד יותר, הרבה יותר מפירוק מסכים למשל. הוא לא מרבה בפרטים על אודות מיני המתכות שעוברות תחת ידיו, אך הוא מזכיר ניקל קדמיום מן הסוללות, נחושת, אלומיניום, וכן, גם זהב וכל מיני מתכות יקרות.

פסולת אלקטרונית בישראל
על פי סקר שעשה המשרד לאיכות הסביבה, שני אחוזים מהפסולת הביתית בישראל היא אלקטרונית (לעומת ממוצע עולמי של חמישה אחוזים), ועל בסיס הנתון הזה מעריכים במשרד כי מאה אלף טונות של פסולת אלקטרונית מעורבות בפסולת הביתית.
הממונה על המִחזור במשרד, אלעד עמיחי, לא נשמע מוטרד

5,700,000

טונות פסולת יוצרו בישראל
ב־2003, כלומר 590 קילוגרמים פסולת לאדם בשנה. כמות הפסולת גדלה בחמישה אחוזים בשנה. >> כמות הפסולת המיוצרת במושבים חקלאיים ובבתים פרטיים גדולה פי שניים לערך מהפסולת מיוצרת בדירות בעיר הגדולה.

במיוחד. הסכנה היא בעיקר במזבלות הפיראטיות, הוא אומר, וזה לא מגיע לשם אלא לאתרים מוסדרים שבהם יש איטום של תחתית המטמנה, וטיפול בתשטיפים, כך שפוטנציאל הזיהום נמוך. עמיחי מציין כי כל מכשיר שיש בו מעגל חשמלי נכלל בחישוב, וש־99.99 אחוזים מהפסולת הם לא חומרים שצריך להיות מוטרדים מהם.
עוד הוא מציין שבמגזר הציבורי והעסקי ממחזרים פסולת אלקטרונית ומוציאים ממנה כ־5,000 טונות של חומר לשימוש חוזר. לדעתו אין צורך בחקיקה, ותוכניות וולונטריות של הרשויות המקומיות דוגמת אלה שמופעלות במקומות אחדים בארץ מספיקות. "אנחנו יכולים למצוא פתרונות בשיתוף הרשויות המקומיות", הוא אומר.
באט"ד חושבים אחרת וגם הגישו בג"ץ בעניין. "הפסולת האלקטרונית, המכילה חומרים מסוכנים, נאספת עם הפסולת הביתית, נדחסת, נשברת ומתפרקת, ויש לכך השלכות סביבתיות ובריאותיות קשות", טוען אתר העמותה. "הטמנה באתרי סילוק פסולת אינה נותנת מענה לבעיות הסביבתיות והבריאותיות החמורות הנובעות מהימצאות חומרים מסוכנים בזרם הפסולת הביתית. על פי מחקר שנערך בארצות הברית, הפסולת האלקטרונית מהווה 70% מהתכולה הרעילה שבפסולת הביתית".
"הדרישה שלנו" אומרת עו"ד לינור אריאלי שהגישה מטעם העמותה את העתירה, "היא שתהיה הסדרה חקיקתית של הנושא". המודל שאליו הם שואפים הוא של אחריות יצרן מורחבת, ובקרוב אמור המשרד להשיב את תשובתו לעתירה. לדברי אריאלי, מפעלי המִחזור מוכנים לקחת את הפסולת ובלבד שהרשויות המקומיות ירכזו אותה עבורם.
נדמה שכולם מסכימים ששני המכשולים הגדולים ביותר למחזור פסולת אלקטרונית בישראל הם המודעות ומערך האיסוף. נדמה גם כי כל אחד מאיתנו יכול לתרום לכך אם יפעיל קצת לחץ על הרשות המקומית שלו בכך שירים טלפון למוקד העירוני וישאל לאן יש לזרוק את מכשיר הרדיו שהתקלקל, את הטלפון ששבק  חיים או את המחשב שהזדקן.


תחקיר ואיסוף הנתונים והתכנים הנלווים לפרויקט: תמר נהרי

הפוסט פסולת אלקטרונית: שדרגת – זיהמת הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a4%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%aa-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%aa-%d7%96%d7%99%d7%94%d7%9e%d7%aa/feed/ 0
מיחזור גורליhttps://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259e%25d7%2599%25d7%2597%25d7%2596%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%2592%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%259c%25d7%2599 https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99/#respond Mon, 19 Feb 2007 14:35:56 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99/אדם וחווה שוב ביחד... איציק גזיאל הפך חלום למציאות והצליח להקים חווה חינוכית-אקולוגית לתפארת במודיעין. תלמידי בתי ספר, משפחות, מדריכים ומתנדבים מבקרים במקום, מרגישים את האדמה והצמחים וחווים את אפשרויות המימוש של החזון האקולוגי בעידן המודרני

הפוסט מיחזור גורלי הופיע ראשון במסע אחר

]]>

מיה הוד | צילום: ורד אנקרי

חווה ואדם" הוא שם קולע למקום שכמו יצא מסרט פנטזיה: מבני בוץ, אוהלים, ערוגות צמחים ופרות שלוות רועות באחו. אלא שכל זה לא מתרחש במחוז נידח בטרנסילבניה, אלא, תאמינו או לא, בפאתי העיר מודיעין.
החווה החינוכית אקולוגית הוקמה לפני כשנה וחצי והיא משלבת חינוך סביבתי וחברתי עם פעילות קהילתית לכל גיל ומגזר. אפשר לראות כאן ילדים מגדלים חיטה, טוחנים קמח ואופים לחם. הם גם מוזמנים לעדור בגינה, להכין חומרי הדברה טבעיים ולחתוך סלט מהתוצרת המקומית. אם הם נוטעים עץ, בשלב אחר הוא יכול לשמש אותם לנגרות, ובסופו של דבר הם לומדים גם למחזר נייר שהוא, כמובן, מתוצרי העץ. הם יכולים להתבונן בכל היבט של גלגול החומר, להרגיש איך חומר אחד הופך לאחר, וכיצד בין התחנות עובר חוט שני סמוי שבדרך כלל הולך לאיבוד בתרבות המודרנית. אחרי הכול, כמה הזדמנויות יש להם לגלות שירקות אינם גדלים בסופרמרקט…

חוזה החווה
ההוגה וגיבור העלילה הוא איציק גזיאל, 47, נשוי ואב לשלושה. הקשר שלו לסביבה החל מזמן. הוא גדל בעיירה אופקים והסתובב הרבה בוואדי שליד ביתו, התבונן מקרוב בחרקים וציפורים והתעניין בירקות הגינה. אחרי הצבא למד הנדסת נוף, עבד בגינון ושידך בין צמחים למקומות. במקביל, הדריך גזיאל ילדים בפנימייה, שם נוצר הקשר שלו לתחום החינוך. בפרק הנוכחי בחייו הוא השכיל לשלב בין התחומים: סביבה וחינוך, צמחים וילדים, מדע ואהבה.
מתי התחולל מיזוג התחומים בפועל?
"לפני תשע שנים היתה לי תחושה שהחברה שלנו נכנסת למסלול של התרסקות. עזבתי את עיסוקי כעצמאי בתחום הבנייה והגינון וכתבתי תוכנית לימוד לילדים בשם 'מדע, תודעה וטבע'. מדע הוא הדרך שלנו להבין את העולם, גם בלי להיות מדענים. תודעה היא הכלי הבסיסי שלנו לראות את הכוחות הטמונים בנו, להבחין בכוחות החיצוניים שמנסים לעצב אותנו ולהשכיל לבחור להיות מי שאנחנו. הטבע הוא המטען האולטימטיבי שמספק אנרגיה ללא מאמץ ובאופן בלתי נלאה."
איך נכנסת לבתי הספר?
"התחלתי לעבוד במלוא המרץ בבית ספר יסודי אחד. בשנה הראשונה התמקדתי בטיולים בטבע ובדיונים פילוסופיים. הרעיון תפס, פנו אלי מבתי ספר אחרים וקבוצות של מד"צים הוכשרו להעביר פעילויות לשאר ילדי בית הספר. הרעיון החל להתבשל במתכונת גדולה יותר, והתמקד בשאלה איך ליצור משהו עבור תושבי העיר. נעשיתי קבצן מקצועי, התדפקתי על דלתות, פצחתי במאבק מלא בבירוקרטיה, לא האמנתי שאצלח אותו, אבל נוצר בי כוח שאני לא יכול להסביר."
מה היתה התגובה הממסדית לרעיון הקמת החווה?

"בהתחלה הסתכלו עלי כמו על משוגע: בשעה שמקצצים תפקידים, בתקופת מיתון, דווקא עכשיו להקים חווה? אבל במהלך כמה שנים של מכתבים, מפגשים, הכנת חומרים כתובים וסבלנות, גרמתי למערכת החינוך לחבור לעירייה כדי שישקיעו יחד. עיריית מודיעין היתה פתוחה ועם המון רצון טוב שהלך והתעצם. במקביל התחלתי לגייס מדריכים. ערכנו סופי שבוע של הכשרה, המדריכים יצאו לשטח וכך התפניתי לפילוס הדרך הבירוקרטית."
חלוצי החווה גרו בתוך מכולות, בישלו על מדורה וחיו בתנאי שדה. מתחת לעץ השיזף נבנו ספסלי אבן, ברכת מים עם ניקוז וערוגות. עד שחיברו אותם למים הם מילאו ג'ריקנים. חברת "כרומגן" נידבה לחווה מערכת דודי שמש עם קולטים סולריים, ואוטוטו אפשר היה להתקלח גם במים חמים.
הבנייה במקום היא אקלימית – בנייה במחשבה תחילה, כדי שהחימום והקירור יהיו טבעיים ובמינימום בזבוז אנרגיה. חומרי בנייה ללא בטון, פלסטיק דחוס, פלטות עץ, קוביות קש, אדמה וביניהם בקבוקי זכוכית, צמיגים וניילונים לדקורציה. לא הכול פרקטי, יש משמעות גם לאסתטיקה. את המחסן כולו הם אספו כלי לכלי – ארונות, ארגזים, ציוד גינון, לוחות בית ספר ועוד. השירותים הם שירותי קומפוסט, ולפני שהטרקטור שיטח את הקרקע להעמדת החווה, הם הצילו פקעות שהיו באדמה והם מתכוונים להשתמש בהן. דבר לא נזרק או נעלם, הכול חוזר.
באזור "שומרי הגן" סודרו ערוגות צמחי נוי ותבלין ובורות קומפוסט (זבל אורגני) מסביב לטיפי – האוהל המפורסם דמוי החרוט. בפינת המאפים תמצאו תבניות בוץ בסגנונות שונים. בחווה גם שתי חממות שהוקמו כמחסה מפני הגשם בתקופת החורף. אחת מהן תהפוך לחממת הנבטה והשנייה לסדנת יצירה, מיחזור ובנייה בבוץ.

טיפטוף לקהילה
אנשים הם המנוע של המקום, הם אלו שמזרימים את האנרגיה בין האיברים. ארבעים וחמישה אנשים פועלים בחווה בימים אלה, בהיקפי משרות שונים, בהתנדבות וכשנת שירות. לאחר תלאות רבות קיבל המקום סמל מוסד וכיום מכירים בו כגוף חינוכי. יש מפגש צוות פעם בשב

חממת הנבטה ופינת יצירה

וע, רכזות שעובדות מול בתי הספר, בונות מערכים ומעבירות פעילויות לצוותי העבודה, ויועץ ארגוני שממקד את כולם במטרות והגדרות. בשנה הבאה יהיה במקום גרעין נח"ל ובימים אלה מגייסים אנשים מוכשרים נוספים. נוצרים פה קשרים נהדרים, ותיקים שעזבו חוזרים לחווה כמו לבית. אחת מהן היא יעל ציגלר, 19, מכפר סבא, שביקרה במקום במסגרת סמינר מגמה ירוקה והתאהבה. תמיד היתה לה אהבה לטבע אבל כשהגיעה לכאן עלה בה גם רצון לעשות משהו בקשר לזה. היא חולקת חדר קטן עם עוד שתי בנות.

לא צפוף לכן?
"המקום רחב, אפשר להיות לבד וגם יחד, החדר הוא רק כדי לישון."
איך משפיעה עלייך השהות בחווה?
העיסוק פה חידד לי קצוות לא ברורים, אני נושמת, עוצרת, לא מגיבה באינסטינקט לרגש ונמצאת הרבה זמן בשקט."
מה הכי משמח אותך כאן?

"לראות הורים שנחשפים דרך ילדיהם לחיים אחרים."
סיורים, ביקורי הורים, ורעיונות שאפשר לקחת הביתה כמו מיחזור, הפרדת זבל, ערוגות ופשטות. אורח החיים מטפטף וחודר לקהילה כולה. בט"ו בשבט למשל, התקיים "יום תמרים". אספו תמרים שצומחים בעיר מודיעין והראו כיצד אפשר ליצור מהחומר המקומי סלים, מחצלות, סימניות ומיני מזון.
ולא רק העיר מודיעין זוכה. קרני האור נשלחות לאזור כולו. "מטרת הפעילות היא ליצור הדהוד," אומר גזיאל, "כמו שאתה קורא ספר טוב, עורך היכרות עם אדם מעניין, או חוויה יוצאת דופן. אני מאמין שמפגשים משמעותיים מוציאים אדם הרפתקן למסע."
כיום החווה עובדת עם ארבעים בתי ספר וגנים מכל הסוגים: חילוניים, ממלכתיים ודתיים. למשל בית ספר ערבי בלוד, ויהודי-ערבי בנווה שלום. במקום יש גם חממת ביוטופים, קייטנות, צהרון וחוגים של "שומרי הגן". מספר מוסדות חינוך מביאים בעצמם את הילדים לביקורים בחווה. אפשרות אחרת שמציעה החווה היא לשלוח מדריכים לבתי הספר. שם הם מקימים "מרחב מאפשר צמיחה".

למידה פעילה

החווה גם משמשת כפלטפורמה ליוזמות חברתיות ואקולוגיות רבות. באים לפה כדי להעלות לתודעה נושאים אקולוגיים ומעבירים סמינרים שמעניקים כלים לחיים ללא פגיעה באדמה ובסביבה. מדריכי החווה מגיעים לאוכלוסיות חלשות, כמו מעון ילדים שמעבירים בו פעילות אחת לשבוע. פעם בחודש מתקיים בחווה "שוק איכרים". אנשים שמייצרים בעצמם תכשירים קוסמטיים, מגדלים צמחים, מיני מזונות, מלאכות יד, שמן זית ודומיהם מחליפים ביניהם מוצרים. זו דוגמה אישית לחידוש סחר החליפין שהיה נהוג בימי קדם: הוא ילמד אותי לספר סיפורים ואני אתן לו תיק שקלעתי. הכסף נשאר בקהילה ולא עובר דרך הבנק.
עינת קרמר, 28, מרמת רזיאל, מדריכה חינוכית במקום, היא מהנדסת מחשבים שאחרי המסלול שיעדה לה משפחתה וסביבתה, החלה להתעניין באקולוגיה ויהדות. היא החליטה לעסוק בחינוך שיהיה שונה ככל האפשר מהחינוך שהיא קיבלה – חינוך הקשוב לדרך הלב, שנותן מקום לצמוח, שמאפשר חוויה, שמביט על כל ילד כעל עולם ומלואו.

איך הגישה הזו באה לידי ביטוי בפועל?

"הילדים באים כי פתוח פה, כיף, אין שיעורי בית, הם מקבלים יחס אישי, ביטחון, יש משמעות לקבוצה, לחברות. בחווה אין מבחנים ואין מחברות. יושבים במעגל, מתחילים בדקה של שקט. השיעור עצמו מובנה, אך למעשה כמעט תמיד נסחף בעקבות הילדים אל הלא נודע, כאשר הם נתקפים במרץ של עשייה, בדחף של חקרנות או ברצון לשבת ולשמוע סיפור. כל הזמן יש השוואה בין מה שקורה בטבע לבין מה שקורה בגוף, בכיתה, עם חברים.
"הרבגוניות בגינה קשורה לרבגוניות בגוף, ובמרקם האנושי והרגשי. לא היינו רוצים שיהיה לנו רק חסה או רק מלפפון. יש מגוון והוא יפה. מעבר לכך, לילדים בימינו לא נותנים לעשות בעצמם כמעט דבר. דואגים להם ומטפלים בהם. כאן לילדים יש אחריות – להשתמש בכלים ולהחזיר אותם למקומם, לנקות, להפריד זבל, לבנות ולעשות."

רק גזרים? בלי מקלות?

"כמעט בכל פעילות יש רגע של שבירה, כמו ילד שעושה בדיוק ההפך ממה שהתכוונתי, עד שאני משתוקקת להיות מורה קונבנציונאלית או מהנדסת מחשבים. אבל אז אני מתבוננת פנימה, מחפשת את מקור התסכול ומזהה את האגו. לפעמים לוקח זמן להיזכר שהילדים הם המטרה ולא אני, ולכן התגובה אמורה להיות למענם ולא למעני. ואז פתאום אני רואה ילד מרוכז בפרח, או עוקב אחרי לטאה, ולבי נמס."
במרכז המחזור ממיינים, מחנכים לשימוש חוזר ומשחררים מההתניה לגבי בעלי המקצוע – אתה יכול לבנות גם אם אינך בנאי. את הכיפה הגיאודזית למשל, בנו ילדי הצהרון מעצים

הנה יש פה נמלה

שקיבלו מבית הספר. זהו מבנה חזק מאוד והוא כלי מצוין ללימוד גיאומטריה. דרך כל מתקן אפשר ללמוד משהו והעשייה עצמה ממחישה ערכים מופשטים יותר.

מי שמחפש אתונות יכול למצוא אותן במשק החי ההומניטרי. מתרוצצים ביניהן גם כלבים ותרנגולים. התרנגולים הגיעו מעודפיו של לול קרוב. המשק מטפל באווזים שהצילו אותם מפיטום ובבעלי חיים שננטשו. ביז'ו, למשל, הוא כלב שהגיע מאגודת צער בעלי חיים אחרי שעבר תאונה וננטש כיוון שנשארו לו שלוש רגליים. הילדים מתים עליו. אמנם לכלב אין רגל אבל הוא בעל תושייה אדירה ושמחה גדולה. הוא מעניק כוח לילדים עם מוגבלויות, וגורם לילדים אחרים להבין שמגבלת גוף היא פרט קטן מתוך מכלול עצום.
"ארגונים רבים מדברים הרבה," אומר איציק גזיאל, "מכנסים ישיבות, מחליטים החלטות, מדברים באוויר. כאן עושים. עובדים על הכוונה, על המחויבות שלנו זה לזה כאנשים, כאנושות שהרוח הגדולה מכניסה תחת כנפיה."

מפה לאוזן

בשבת שבה אני מבקרת בחווה, הורים נגררים אחרי ילדיהם, שואבים רעיונות שאפשר לקחת איתם הביתה. מחזה נפוץ הוא לראות ילד המסביר בהתלהבות להוריו איך מטהרים מים, ממה מכינים חומרי הדברה ולמה ביז'ו הכלב צוחק כל הזמן.
הראייה לעתיד הרחוק, היא שהמקום ישכפל את עצמו לחוות דומות בארץ ובעולם.
מתכננים להקים פה אולם כינוסים של חברה וסביבה לאירועים ופעילויות, מרכז מבקרים ומכירה של תוצרת אורגנית ואקולוגית (חיטה, עדשים, חומוס), מרכז טיפול הוליסטי, פינת חי רחבה יותר וכן בית ספר ממלכתי. ליצור הכשרה ממיינת לעובדים הנקלטים, בדרישות גבוהות ובדגש על דיוק, השקעה, ניקיון, יוזמה ורגישות. לחשוב עם אדריכל על פיתוח הבנייה ולגייס עוד משאבים.
בניגוד לרעיונות רוחניים שנסגרים בתוך עצמם ונותנים שירותי לימוד ואהבה למתעניינים בלבד, בחווה האקולוגית במודיעין נראה שיש ראייה רחבה, חברתית, הפתוחה גם לעבר אנשים שמעולם לא היו חושבים בכיוון הזה, אלמלא הילד שלהם הביא מחשבות והתנסויות כאלה לתוך הבית. ממדריך-לילד-להורה. רואים, עושים ומעבירים הלאה. כאן אפשר לראות בעיניים: ההדהוד עובד.


מיה הוד היא סופרת, מרצה ומנחת סדנאות כתיבה ומודעות.
hodmaya@yahoo.com

הפוסט מיחזור גורלי הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%9e%d7%99%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%92%d7%95%d7%a8%d7%9c%d7%99/feed/ 0
ברלין: ממחזרת את עצמה לדעתhttps://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259f-%25d7%259e%25d7%259e%25d7%2597%25d7%2596%25d7%25a8%25d7%25aa-%25d7%2590%25d7%25aa-%25d7%25a2%25d7%25a6%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%2593%25d7%25a2%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa/#respond Wed, 10 Jan 2007 21:41:20 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa/נייר לכאן, פלסטיק לשם, פסולת אורגנית בנפרד, בקבוקי זכוכית לפי צבעים, מקררים לתחנת האיסוף - תושבי ברלין מפרידים אשפה וממחזרים כל מה שזז, היצרנים לוקחים אחריות על הזבל שהם מייצרים והסביבה מרוויחה בענק

הפוסט ברלין: ממחזרת את עצמה לדעת הופיע ראשון במסע אחר

]]>
מי שראה את הררי הנייר, הפלסטיק ומכלי השתייה הריקים שהשאירו אחריהם הקונים במרכולים הגרמניים בשנת 1991, אולי נבהל מן התקנה הממשלתית החדשה שחייבה את הסוחרים לקבל בחזרה כל אריזה של מוצר שמכרו. אבל שלוש שנים לאחר החלת עקרון "המזהם משלם" – שלפיו מי שמייצר או משווק מוצרים שיש בהם פסולת מחויב לאסוף ולמחזר אותם – ירדה כמות האשפה בגרמניה ב־15 אחוז. לאחר עשור ממשיך שיעור המִחזור לעלות, תוך צמצום ניכר בכמות האשפה העירונית.
הנסיונות הראשונים להפרדת פסולת בברלין החלו לפני שלושים שנה, ב־1974. בשנת 1988 עמדו בברלין כעשרים אלף מכלי איסוף מיוחדים לזכוכית ולנייר. בפברואר 1996, כמה חודשים לפני כניסתו לתוקף של חוק המִחזור הגרמני, החלה חברת הניקיון העירונית להפעיל מערכות איסוף נפרדות לסוגי הפסולת השונים.
הפרדת אשפה היא טרחה לא מועטה למי שאינו מורגל בכך – אריזות לכאן, נייר לשם, פסולת אורגנית בנפרד, שלא להזכיר זכוכית בצבעים שונים וימי איסוף שונים לכל סוג פסולת. תחילה התלוננו הברלינאים על הטרטור, אך הסביבה יצאה נשכרת: רובה המכריע של הפסולת הופרד בבתים. בחלקים במזרח ברלין ישנם מקומות שאין הפרדת פסולת בבתים, אבל גם לכך נמצא פתרון: מכוני מִחזור מפרידים את כל הזבל באופן אוטומטי, בטכנולוגיה שיש השוקלים לייבאה לארץ.

הנקודה הירוקה
הדוגמה המוכרת ביותר ליישום עקרון "המזהם משלם" היא איסוף אריזות למִחזור עם לוגו "הנקודה הירוקה", המעיד על כך שהיצרן שילם את דמי הרישיון לאיסוף, מיון ומִחזור האריזות. המערכת לא יוצאת מנקודת הנחה שאיכות הסביבה חשובה בהכרח לצרכן; הנקודה הירוקה מעידה על דבר לא פחות חשוב בעולם הקפיטליסטי: מכיוון שעלות כל שלבי המִחזור כבר מגולמת במחיר המוצר, אפשר להשליך את האריזה למערכת איסוף שעובדת ללא דמי סילוק אשפה, ומזוהה (למרות שמה) דווקא במכלים הצהובים שלה. אגב, לוגו "הנקודה הירוקה" לא מופיע רק על בקבוקי משקה ואריזות נייר: בברלין ממחזרים גם בקבוקי שמפו, בגדים ושלל מוצרי טקסטיל ועוד מגוון רחב של מוצרים.
למבקר בעיר אולי חשוב פחות לדעת שכ־99 אחוזים מפסולת הבנייה שלה ממוחזרת, וחשוב יותר להתמצא בשלל צבעי הפחים בעיר שממחזרת את עצמה לדעת. לחביות האפורות עם המכסים החומים משליכים הברלינאים את הזבל האורגני – מקליפות תפוחי אדמה ועד דשא קצוץ, הכל הולך למערכת הביו־גוּט, המפיקה מן הזבל קומפוסט שנמכר אחר כך על ידי חברת המִחזור. תעריף סילוק האשפה של הזבל האורגני הוא כמחצית מתעריף סילוק האשפה הרגילה. כבר מזמן לא מדובר רק במירוק המצפון: בשנת 2002 נאספו בברלין 54 אלף טונות של אשפה אורגנית מופרדת. כ־85 אלף טונות של זכוכית (בעיקר בקבוקי בירה, מן הסתם) עשו באותה שנה את דרכם דרך המכלים הירוקים, ומהמכלים הכחולים העבירו למִחזור טונות של נייר.
יש עוד סוג של פסולת ביתית הממוחזר בעיר. בעשרים מקומות איסוף ברחבי ברלין אפשר להיפטר ממכשירי חשמל גדולים, דוגמת מכונות כביסה ומקררים, שיועברו למִחזור. במפעל מיוחד שנבנה לפני כמה שנים למטרה זו מפורקים מדי שנה 120 אלף מקררים. המתכות, הגומי וכן החומרים הסינתטיים מועברים למִחזור. בקרוב, כך נראה, התהליך ייעשה כמעט ללא מגע יד אדם: באוניברסיטה הטכנית של ברלין נמצאים כעת בשלב ניסוי רובוטים לפירוק מכשירי חשמל.

פיצה בלי קרטון
שיטת המחזור פועלת ומוכיחה את עצמה בעיר, אבל לא כולם מפרידים אשפה וזה גם לא תמיד קל. סימונה ברושקה, תושבת העיר העובדת באחד ממשרדי העירייה, מספרת שלמרות השאיפה להאחדת מכלי האיסוף, מרוב עצים לפעמים לא רואים את היער: "עם הזמן דוהות ההוראות הכתובות לגבי סוג האשפה, ובמקומות ציבוריים כמו קניונים חדשים או תחנות רכבת ממציאים לא פעם כל מיני עיצובים חדשים, שמבלבלים".
לדבריה, למרות התפיסה הנורמטיבית שיש להפריד זבל כפי שיש להימנע מעישון במקומות ציבוריים, לא מעטים פשוט אינם עושים זאת. אבל תפיסת הברלינאים את הפסולת מתפתחת, וחלקם בוחרים להימנע מלאסוף אותה כבר בחנות. "בפיצריות, למשל, פעם נהגנו לקחת את הפיצה עם האריזה. היום, בגלל המודעות והצורך למחזר, רבים מוותרים על הקרטון ומשאירים אותו בחנות".
על אף הקשיים, אם בוחנים את העניין על פי מבחן התוצאה, מדובר בהצלחה של ממש: 84 אחוזים מהפסולת שניתן למחזר בברלין הגיעו למכלים המופרדים. שאיפתה של גרמניה היא להפוך לכלכלה מחזורית, שאינה מייצרת פסולת כלל. בקצב הזה, עושה רושם שהם יצליחו.

הפוסט ברלין: ממחזרת את עצמה לדעת הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%9c%d7%99%d7%9f-%d7%9e%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%aa-%d7%90%d7%aa-%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%93%d7%a2%d7%aa/feed/ 0