1. הגנים הבוטניים: היתרון העצום של ביקור בגנים הבוטניים במון פלורי הוא שמוצגים בהם כל הצמחים הייחודיים לאיי סיישל. זו הזדמנות נדירה להכיר צמחים רבים וחדשים. עם סיומו של שביל ההליכה בן הבוטני נמשכת דרך צרה שנכנסת לתוך יער טרופי ובו צייה עשירה ועופות צבעוניים. אפשר להאכיל כאן גם כמה מצבי הענק שמתגוררים במקום.

סחלב פורח בגנים הבוטניים | צילומים: שאטרסטוק

2. המוזיאון הלאומי להיסטוריה: המוזיאון, שנמצא בספרייה הלאומית של סיישל, מהווה סקירה מצוינת לחיים באיים. יש בו תצוגה מסודרת של העבר וההווה בסיישל, והוא פתוח בכל יום עד השעה 16:30.

3. החוף היפה בעולם: בלה דיג נמצא אחד החופים היפים בעולם – סורס ד'ארג'נט. מי הטורקיז שלו שלווים ונעימים והחול לבן ונקי.

חוף סורס ד'ארג'נט בלה דיג. נחשב לאחד החופים היפים בעולם

4. השוק בויקטוריה: השוק הקטן שבעיר ויקטוריה מציע דוכני תבלינים, פירות טרופיים צבעוניים, פירות ים, דגים כמו טונה, רד סנאפר, דג הטונה, סרדינים ואפילו כריש ענק הנפרש במקום לנתחים.

5. שמורת ואל דה מאי: כ-4,000 עצים של ה"קוקו דה מר" – קוקוס הים, גדלים בואל דה מאי הנמצאת בפראלין, האי השני בגודלו, השוכן כ-35 ק"מ מצפון מזרח למאהה. קוקוס הים הוא אחד מסמליה המובהקים של סיישל. הזכרי נראה כאיבר מין זכרי והנקבי נראה באופן מביך כהעתק מדויק של איבר מין נקבי. המקומיים מאמינים כי בלילות של ירח מלא ניתן להבחין בפרי הזכרי ובפרי הנקבי של עץ הקוקוס הסיישלי, כשהם משוטטים על החוף שלובי ידיים. מי שיזכה לראותם לא יעזוב את האי לעולם.

"קוקו דה מר", קוקוס ייחודי לסיישל, שצורתו מזכירה איבר מין נשי

6. אלדברה: אטול אלדברה הוא אטול האלמוגים המורם הגדול בעולם – נכס עולמי מוכר של אונסק"ו.

7. האי סילואט הוא השלישי בגודלו בארכיפלג איי סיישל, ונמצא מרחק של שעת הפלגה במעבורת מהאי מאהה, האי המרכזי של סיישל, בו שוכנת גם עיר הבירה, ויקטוריה. 25 משפחות חיות על האי, ומועסקות על ידי הממשלה בשימור איכות הסביבה ובהגנה על בעלי חיים וצמחים מהכחדה.

8. שמורת האי אריד (Aride) נחשבת לאחת החשובות בעולם בזכות העובדה שחיים בה מינים רבים של ציפורים אנדמיות, שאינן חיות בשום מקום אחר.

בשמורת אריד אפשר לראות מינים רבים של ציפורים אנדמיות

9. שמורת הטבע הימית איל קוקו (Ile Coco) משתרעת על פני שלושה איים קטנים.

10. תצפית נפלאה במיוחד: המראה הפנומי היפה ביותר של ויקטוריה והאיים נשקף מול המלון רוז גארדן (Rose garden hotel). טיפוס קצר על הגבעה שמול המלון מוביל לעמדת תצפית נפלאה. כדי להגיע אפשר לנסוע באוטובוס מטרמינל 1 שיעדו סאן סוסי. יורדים מן האוטובוס בתחנת מלון רוז גארדן.

הפוסט איי סיישל: 10 דברים נפלאים שאסור להחמיץ הופיע ראשון במסע אחר

בשנת 1881 הגיע לאי פרלן הגנרל צ'ארלס גורדון, שנודע מעלילותיו בסודן. בחור מקומי לקח את האדון הנכבד ופמלייתו לביקרו בעמק של מאי. עם סיום הביקור הגיע הגנרל המלומד למסקנה הבלתי נמנעת שעמק מאי הוא מקומו של גן העדן המקראי. למסיבה שערך למחרת על ספינתו הזמין הגנרל גם את מורה הדרך הצעיר והודה לו על הסיור המרתק. "ומה שמך אישי הצעיר?" שאל, וכאילו על מנת לאשש את התאוריה של הגנרל, ענה הצעיר בפשטות: "אדם"!

הארכיפלג של סיישל
פרלן (PRASLIN) הוא אחד מתשעים האיים היוצרים את האכיפלג המכונה איי סיישל (SEYCHELLES) .איים אלה פזורים באוקיינוס ההודי סביב קו הרוחב °40 דרום. קו שיקיף את כל האיים יכלא בתוכו שטח של כ- 400,000 קמ"ר , אולם שטח כל האיים הוא בסך הכל 376 קמ"ר. המקורות מדווחים על מספר שונה של איים, הנע סביב תשעים. מספר זה אינו כולל , כמובן, מאות איונים ושוניות-אלמוגים הפזורים סביב האיים הגדולים יחסית.
הגדול באיים הוא מאהה (MAHE) ושטחו 140 קמ"ר, יותר משליש מן השטח הכללי של האיים. כאן נמצאת הבירה ויקטוריה וכאן חיים כשמונים אחוזים מכלל ששים אלף תושבי איי סיישל.
פרלן הוא אי קטן יותר ששטחו 40 קמ"ר בלבד. יחד עם מאהה ולה דיג (LA DIGUE) הוא משלים את שלושת האיים החשובים והמיושבים בין איי סיישל. שלושה איים אלה ועמם עוד כשלושים איים קטנים יותר, הבנויים סלעי גרניט,הם שרידים של רכס עתיק ,רכס מסקרין,ששקע עם היעלמה של היבשת הדרומית העתיקה, גונדוונה, ויצירתן של אפריקה ושאר היבשות הדרומיות של ימינו. רכס מסקרין הוא היום רכס תת-מימי שפסגותיו מבצבצות ויוצרות את 33 איי הגרניט של סיישל. פסגת האיים היא הר סישלואה (MORNE SEYCHELLOIS) המתנשא לרום 906 מטרים במרכז האי מאהה.

התצפית מהר סיישלואה עוצרת נשימה. אתה ניצב על פסגת גרניט שחורה המוקפת שלוש חגורות צבעוניות : הראשונה, חגורת היער הירוקה המקיפה את ההר סביב סביב ויורדת עד חוף הים. מסביב לה חגורת החול הלבנה. לו חול דיונות שגרגריו בנויים קוורץ, אלא חול אלמוגים שגרגריו הדקיקים בנויים גיר והליכה על פניו כמוה כהליכה בתוך קמח. הלבן הלבן הזה מפריד בין היער הטרופי הירוק של עצי קינמון, דקלי קוקוס, עצי הלחם, עצי פרי יעקב (JACK FRUIT) ועצי טקמקה ובין הים הרוגע בכל גוני התכלת והכחול האפשריים: החל בטורקיז ואקווה-מרין בקרבת החוף, ועד הכחול העמוק, האינדיגו והאולטרה-מרין, המשתלטים על הים עם התרחקו מן החוף.מי שלא יצליח להגיע לפסגת ההר כדאי שיפקח עין בעת נחיתת המטוס בויקטוריה ויספוג מעט מן היופי הזה.
כששים מאיי סיישל הם אטולים, איי אלמוגים שטוחים שנוצרו כאשר ריפי-אלמוגים עלו מעל פני המים. אלה איים המתנשאים עד לגובה של 15 מטרים מעל לפני הים. הידוע שבהם הוא אלדברה (ALDABRA), אי צבי היבשה הענקיים. איי אלמוגים חשובים אחרים הם קוסמולדו (COSMOLEDO) , אמירנטס (AMIRANTES) ואסמפשן (ASSUMPTION) רק כמחצית מאיי האלמוגים מיושבים ותושביהם מתפרנסים מחקלאות ומדייג.
פרנסתם של תושבי סיישל מתבססת על עצי הקוקוס. כשני מיליון עצי קוקוס נטועים באיים,מהם כ- 3/4 המיליון במאהה. פרט לאלה מגדלים כאן גידולים חקלאיים אקזוטים :קינמון,וניל,פצ'ולי, עץ הלחם,קסבה ותה משובח בצד ירקות מוכרים. הים מספק שפע של דגה משובחת ובחלק מן האיים כורים גואנו- דשן טוב לחקלאות שנוצר מהצטברות של לשלשת עופות ים, החיים ומקננים באיים.

אגוזי ענק בעמק של מאי
קצרה היריעה מכדי לתאר את כל שבחי האיים ולכן העדפתי להתמקד הפעם באי פרלן, ולספר על שתי שכיות חמדה, העמק של מאי (VALLEE DE MAI) שהוא שמורת יער נפלאה ואי הציפורים קוזן (COUSIN ISLAND) השוכן סמוך לפרלן. כל אחד מאלה מסוגל לספק חוויות ומראות שרק בעבורם כדאי לערוך את המסע הלא קצר (1600 ק"מ ממומבסה שבחוף המזרחי של קניה או 3200 ק"מ מבומבי שבהודו) אל איי סיישל.

פרלן הוא, כאמור, אי גרניט ששטחו כ- 40 קמ"ר.הוא השני בין איי סיישל ,הם בשטחו והן במספר התושבים ,ואתה יכול להנות מחופיו,מנופיו, מאוירת שלוה ומיופי לא מופרע, כל כמה שתחפוץ. אך אם כבר הגעת הנה כדאי לבקר בעמק של מאי ,מקום הולדתו וצמיחתו של הקוקוס הימי. פריו של עץ זה הוא הגדול בפירות בצומחים של עץ כלשהו. מקורות בוטניים מדברים על פירות במשקל 25 ק"ג ,אך מצאנו גם מקורות מקומיים המספרים על אגוזים במשקל 40 ק"ג האחד. אגוזי ענק אלה צומחים ומבשילים על דקלים גבוהים וזקופים ,המיתמרים לגובה 30 מטרים ויותר,וגילם מגיע ל-800 שנה.עלי הקוקוס הימי דומים לעלי הוושינגטוניה בצורתם אך בגודלם הם מגזע הנפילים. במו ידי מדדתי כפות דקל שארכן 7 מטרים וקטרן 3.5 מטרים. ואם לא די בכל אלה, חפשו את העצים הזכריים ותעמדו המומים מול התפרחות הזכריות הנראות כפאלוסים ענקים שאורכם מגיע למטר שלם.

אגוז ענק שכזה התגלה לראשונה בחופי האיים המלדיביים (ליד הודו) אליהם נסחף בגלי הים. התושבים מצאוהו ושמרו עליו כאוצר. מכיוון של איכלו לדעת מה מקור האגוז הניחו שאלה פירותיו של עץ הגדל בתוך הים, ולכן קראו לו קוקוס הים (CODO DE MER) …רק בשנת 1768 גילה הבוטנאי הצרפתי ברה (BARRE) את עמק מאי, מקום צמיחתו של העץ. הקוקוס הימי אינו חלול אלא מלא רקמה בשרנית ולכן אינו צף במים כמו אגוז קוקוס רגיל. נוסף על כך, מים מלוחים גורמים למותו. המסקנה היא שהצמח מוגבל בתפוצתו רק לאיים אלה ואף התפתחותו חלה רק כאן.

מסע לעמק המין
כ- 4000 עצי קוקוס ימי צומחים בשמורת העמק של מאי בצד עצים ומטפסים אחרים. כמה מאות עצים צומחים בגנים בוטניים שונים. אין ספק שהקבוצה המרשימה ביותר של הקוקוס הימי גדלה בגן הבוטני של ויקטוריה בירת סיישל. כאן אפשר להתפעל מן העצים הענקיים ולהצטלם עמם. אולם רק הליכה בשמורת העמק של מאי מספקת את החוויה האמיתית. מעודי לא חשתי בטבע תחושות מיניות כה חזקות כמו בשעה שהסתובבתי בעמק הלח של מאי בין הדקלים העצומים…שבע שנים נמשכת הבשלת הפרי העצום של הדקל הזה הנמנה עם שבט התמדוריים (BARASSEAE) שבמשפחת הדקליים. כשהוא מבשיל, מסירים ממנו את קליפתו הספוגית, הדומה לקליפת אגוז הקוקוס, ואז הוא נראה כאגוז קוקוס כפול וזה גם שמו האנגלי- DOUBLE COCONUT . כאשר מוסרת קליפתו מותירים המקומיים סיבים בתפר של שני הזרעים וכך נראה הפרי כהגדלה של אברי המין הנשיים. הוסיפו לזה את התפרחות הזכריות הפאליות ותבינו את עניין המין. ואכן הפרי נחשב אפרודיזיאק (מעורר מיני) חזק ומחירו גבוה ביותר. בצרפתית הוא נקרא לעיתים גם קוקו לאמור (קוקוס האהבה).

הגנרל גורדון ,שנזכר בראשית הכתבה, החליט שקוקוס הים הוא פרי עץ הדעת שממנו אכלו אדם וחוה, וראה בו את פרי החטא הקדמון. כדי להשלים את הסיפור החליט שפרי עץ הלחם הגדל במקום, הוא פרי עץ החיים. תושבי האיים מודעים לרושם שמותיר העץ ולסיפורים אודותיו והם מנצלים זאת על מנת למכור את הפרי (המוגן על ידי החוק) במחירים מופקעים. אין ספק שהנהלת הגן הבוטני של ויקטוריה גילתה חוש הומור מפותח כאשר סימנה את דלתות בתי השימוש בסמלים הלקוחים מהקוקוס הימי. על דלת הנשים צוייר האגוז ועל דלת הגברים מופיעה התיפרחת הזכרית, והאמינו לי – איש אינו טועה בדלתות!

פרי יעקב ואחיו הלחמן
העמק של מאי הוא שמורת טבע ובה שבילים מסודרים וגשרים קטנים המאפשרים הליכה קלה ונעימה. מי שאצה לו הדרך יכול לגמור סיבוב בשמורה תוך שעתיים,אך מי שעתותיו בידו יוכל לבלות כאן הרבה יותר. יש בוטנאים הסבורים שאיי האוקינוס ההודי הם מרכז התפוצה של בני משפחת הדקליים (PALMACEA) ,ואכם יש בעמק של מאי ובמקומות אחרים באיים שפע של דקלים ממינים שונים,שחלקם אנדמים וחיים רק כאן. אין ספק שהעץ הבולט ביותר באיים הוא דקל הקוקוס (COCCOS NUCIFERA) שהוא גם מקור ההכנסה הראשי של תושבי האיים. אפשר למצוא באיים גם בתי חורשת קטנים שבהם אוצרים את שמן הקוקוס ומפיקים את הקופרה המיוצאת לחו"ל.
הפנדנוס (PANDANUS) הוא סוג רב מיני הקרוב לדקליים ונמנה עם משפחת הפנדניים (PANDANACEAE) . הוא דומה לדקל מסועף או ליוקה האמריקאית ופירותיו דומים לפרי האננס. בעמק של מאי צומחים מאות עצי פנדנוס ומשתלבים בין עצי הקוקוס הימי.

עץ בולט בעמק של מאי ובמקומות רבים באיים בוא פרי יעקב, או בשמו האנגלי
JACK FRUIT (ARTOCARPUS HETEROPYLLYS) הנמנה עם משפחת התותיים. זהו עץ שמוצאו בדרום מזרח אסיה ופירותיו הענקיים תלויים על הגזע ועל הבדים העבים. בצורתם הם מזכירים אנונות ענקיות, ומשקלן כמה קילוגרמים. אכלתי מפירות יעקב גם בנפאל ובקניה וטעמם מתוק ומסקרן, אך כדאי להיזהר כי הם דביקים ומלכלכים. בן סוגו של פרי יעקב הוא עץ הלחם או הלחמן (ARTOCARPUS ALTILIS) , שמוצאו בפולינזיה. כמה עצי לחמן ניטעו בעמק מאי לצדם של עצי מנגו שמוצאם בהודו, עצי קקאו שמוצאם באמריקה הדרומית ועצי צאלון שמוצאם במדגסקר. באיים עצמם מגדלים את עץ הלחם בחצרות ופירותיו נאכלים לרוב בצורת צ'יפס, ממש כאילו היו תפוחי אדמה.

תשתה תמרינדי?
במקומות מסויימים הופך העמק של מאי לסבך בלתי חדיר בשל המטפסים הענקיים הנכרכים סביב גזעי העצים וענפיהם , ועולים עליהם בשאיפתם אל אור השמש. בולטים ביניהם סוגים דרום-אמריקאיים המוכרים בארץ כצמחי-עציצים דוגמת המונסטרה (MONSTERA) , אולם אין להשוות את "גמדי העציצים" שלנו לגידולי הפרא הענקיים הגדלים כאן. לא נוכל לסיים את הסקירה הבוטנית הקצרה שלנו מבלי להתייחס לעץ חשוב שמגדלים אותו בשפע באיי סיישל. זהו התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA) הנמנה עם משפחת הקסאלפיניים . זהו עץ גדול שעליו מנוצים ונופו גדול. מוצאו בסוואנה האפריקאית והוא ניטע כאן בשל פירותיו, תרמילים מגושמים המכילים זרעים גדולים שקליפתם אבנית. הזרעים עטופים בציפה חומה ועסיסית שטעמה חמוץ מתוק. מציפה זו מכינים ממתקים למיניהם ובעיקר את המשקה המשובח שנמכר בעבר בארץ בשם תמרינדי. ומי שעדיין לא שתה את המרווה הזה- כדאי גם כדאי שישתה וירווה.

צבים,עטלפים ושאר ענקים
איי סיישל עשירים בבעלי חיים שרבים מהם אינם מוכרים לנו. באי אלדברה חי צב היבשה הענקי (TESTUDO GIGANTEA) המגיע למשקל של 250 ק"ג. מספר צבים כאלה הופצו גם באיים אחרים וביניהם פרלן. באי קוזן הם מסתובבים חופשיים בטבע.
צבים ענקיים אלה מסוגלים לצוף במים ולכן יכולים להנשא בזרמי ים. לאזור זה הגיעו כנראה ממדגסקר, שם הוכחדו מאוחר יותר. כעל השאלה כיצד הגיעו צבים לגודל כזה התשובה לא ברורה אך כנראה שחוסר התחרות על מקורות מרעה אפשרה ליצורים מאריכי חיים כמו הצבים לגדול. הם אוכלים כל דבר , כולל בני מינם שמתו, וגם אוהלי מטיילים.

על דקלי הקוקוס ועל הקוקוס הימי נעות בעצלתיים ומשתזפות שממיות היום הירוקות מהסוג PHELSUMA . בניגוד לשאר השממיות הן פעילות ביום ואישוני עיניהן עגולים. מפעם לפעם הן קופצות בזריזות וצדות זבוב או חרק לא זהיר אחר. מעקב אחר שממיות היום ונסיונות לצודן הם פעילות מרגשת לכל חובב טבע. אך זכרו-זנבותיהן שבירים וכדאי להזהר בהן.
על הקרקע הלחה ועל הצמחים הנמוכים זוחלים להם חלזונות היבשה הענקיים מן הסוג ACHATINA חלזונות צמחוניים אלה עלולים לגרום נזקים לגינות הירק ולגני הנוי והם מזכירים את ה"ברלה" מהבית, אלא שאורכם לעיתים 15 ס"מ ויותר.

לא רק הצבים והחלזונות ענקיים כאן. העטלפים נמנים עם הסוג עטלף פרי ענק (PTEROPUS) המין החי בפרלן ובשאר איי סיישל קטן יחסית ,ומוטת כנפיו מגיעה עד מטר אחד בלבד. הוא מצטיין בראש וברעמה שצבע פרוותם זהוב-ג'ינג'י ונהנה משפע של פירות עסיסיים הצומחים באיים.
גם עכביש הדקלים (NEOPHILIA) הוא מן הגדולים שבעכבישים. רשתותיו הענקיות פרושות בין עלי הדקלים ובין ענפי העצים, והוא לוכד בהם חרקים רבים וביניהם אף חיפושיות גדולות. כאשר הם נלכדים הוא עט עליהם ברגליו הארוכות ובמצבטיו הארסיים ומוצץ את לשדם. פרטים מסויימים של עכביש זה מגיעים לאורך 15-20 ס"מ כשרגליהם פשוטות.

יונק נדיר מוזר החי באי פרלן ובעמק של מאי הוא הטנרק (TENREC ECAUDATUS) הנמנה עם משפחת הטנרקיים שבסדרת אוכלי החרקים (INSECTIVORA) הטנרק הוא מעין חדף ענקי שאורכו 40 ס"מ והוא חסר זנב. בין שערוציו החומות זהבהבות פזורים קוצים – תזכורת להיותו גם קרובו של הקיפוד. הוא פעיל בלילה וידוע בולדנותו הרבה. נקבת הטנרק ממליטה 12-16 גורים בשגר , אך ידועה גם המלטה של 29 גורים בשגר אחד- שיא עולמי בהמלטה אצל היונקים! הטנרקים מוכרים ממדגסקר אך כמו שממית היום וכמה מיני עופות, הם הגיעו גם לכאן.

כמה מיני עופות נדירים חיים באיי סיישל. פרלן והעמק של מאי זכו גם הם במין אנדמי של עוף החי רק באי זה, ובעיקר בעמק של מאי. זהו התוכי השחור (CORACOPSIS NIGRA) . לצערי לא הצלחתי לראות תוכים שחורים בביקורי הקודמים בפרלן,ורק את קריאותיהם , הדומות לקריאות הדררה שלנו, שמעתי. התוכי השחור אינו שש להתגלות בפני זרים, אך אני עוד אשוב לעמק של מאי, שכן טרם גיליתי את כל צפונותיו , ואז אזכה אולי גם לחזות בתוכי השחור.

קוזן-אי הציפורים
במרחק הפלגה של כעשרים דקות מגראן אנז (GRAND ANSE), המפרץ הגדול של פרלן, שוכן האי קוזן(COUSIN ISLAND) . זהו אי רניט קטן ששטחו כ- 300 דונם בסך הכל. האי מיוער בחלקו וכיום הוא שמורת טבע מיוחדת במינה. באי חיים שני מינים של ציפורי שיר קטנות ונדירות. האחת היא סבכי סיישל (SEYCHELLENOSIS) ציפור אפורה-ירקרקה שבעבר חיה רק באי קוזן. כאשר הפך האי לשמורה בשנת 1968, היו בו 26 סבכים כאלה. עשר שנים מאוחר יותר כבר נמנו 450 סבכים והם פלשו גם לאי הסמוך קוזין (COUSINE) המין השני הוא הטוק-טוק או פודית סיישל (FOUDIA SECHELLARUM) , ציפור שיר אפורה מנומרת הדומה לדרור שלנו. הטוק-טוק חי גם בקוזין וגם באי סמוך נוסף- פריגייט (FRIGATE) , ואוכלוסייתו מונה היום מאות זוגות פעילים ומקננים.

בשנת 1968 קנה הארגון הבינלאומי להגנת העופות (I.C.B.P) את האי מידי ממשלת סיישל, והפך אותו לשמורה סגורה. היום גרים בשמורה רק הפקח הממונה עליה, שהוא לרוב זואולוג- חוקר , והאסיסטנט שלו, בחור מקומי בשם פיטר. האי סגור למבקרים ונפתח בימים מסוימים לקבוצות המונות עד 20 איש, היכולות לעלות לאי ולסייר בו בחברתו הצמודה של הפקח או של עוזרו. כך לא נפגעת השמורה ושלוות העופות השוכנים בה אינה מופרת.
פרט לעופות יש כאן גם שפע בעלי חיים וביניהם רבים מאלה שנזכרו כבר. באי מושבה קטנה של צב יבשה ענק, והצבים הענקיים מסתובבים כאן חופשיים ומוצאים את מזונם הצמחוני בשפע. בעיקר חביבים עליהם פירותיו הבשלים של עץ פרי הצבים המקומי.

בחופים החוליים מטילים את ביציהם הצבים הימיים הגדולים – צב הים הירוק (MYDAS) וצב הים הקרני (ERETMOCHELYS IMBRICATE). נקבות הצבים הללו, המזדמנים גם בחופינו מטילות 100- 200 ביצים לבנות וכדוריות המזכירות כדורי פינג פונג. את הביצים הן טומנות בגומה שעומקה כחצי מטר, ושאותה הן חופרות בחוף החולי. אחרי ההטלה הן מכסות את הביצים ומסתלקות לים. הצבונים הצעירים בוקעים מן הביצים לאחר כחודשיים, ומיד רצים לים שבו הם מוגנים. תושבי סיישל צדים את צבי הים ואוכלים את בשרם. משריונו של צב הים הקרני הם מכינים צמידים , מסרקות ושאר תכשיטים. אך כאן בחופי קוזן מוגים הצבים הימיים ואיש אינו נוגע בהם לרעה. ביום טוב אפשר לראות צב ימי כזה מתקדם לחוף או אף מהלך עליו בכבדות.

פרגטות ופתונים ביעפי-ראווה
האטרקציה האמיתי באיי קוזן היא המפגש עם העופות הימיים החיים ומקננים כאן. יותר מ- 20,000 שחפיות ועופות ים אחרים מקננים באי והמפגש איתם הוא חוויה מיוחדת במינה. עופות אלה אינם יודעים שעליהם לפחוד מפני האדם. אתה יכול להתקרב לדוגרת היושבת בקינה והיא לא תיבהל. אתה יכול לצלם אותה מקרוב והיא רק תחייך!אתה יכול להזיז אותה בעדינות ולבחון את הביצים או את הגוזלים והיא תיעתר לך ברצון – רק נהג בעדינות והחזר אותה למקומה! מי שעבר חוויה מעין זו יזכור אותה לאורך ימים.
כבר בהתקרבך לחוף אתה מבחין בשני עופות מרשימים המעופפים ליד חופי האי: אלה הם הפרגטה והפתון, עופות ים טרופיים מפורסמים ביותר. הפרגטה (FREGATA) היא עוף הנמנה עם משפחת הפרגטיים שבסדרת השקנאיים. אלה הם הטובים במעופפים הימיים. משקלם 1-1.5 ק"ג, ומוטת כנפיהם 2-2.5 מטרים. זנבותיהם ממוזלגים והם אירובטים מדהימים. הפרגטות הן עופות שחורים עם גון של ירוק מתכתי , אך הזכרים מתבלטים בעונת הרביה בכתם עור אדום,חשוף מנוצות ,אותו הם מנפחים בגרונם ובחזם כדי למשוך נקבות. הפרגטות צדות דגים במקוריהן המאונקלים וגם חומסות טרף מעופות אחרים. הפרגטות אינן מקננות בקוזן וכדי לצפות בקיניהן יש להפליג מכאן אלף ק"מ עד לאי אלדברה. אי זה משמש מרכז רבייה לכל הפרגטות באוקינוס ההודי. הן מגיעות גם מחופי הודו-מרחק של 3000 קילומטרים.

הפתון (PHAETHON) נראה כשחף גדול, בגודל ברווז לערך, שצבעו לבן ואברות כנפיו שחורות.בזנבו מתבלטות שתי נוצות ארוכות המגיעות לאורך 60 ס"מ ועל ראשו פס שחור המכסה את העין. זהו סוג יחיד במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחה ובסוג,ואחד מהם, הפתון הים סופי שמקורו אדום, נצפה באילת ובערבה. כאן מצויים פרטים רבים של הפתון לבן הזנב (LEPTURUS . P). כאן הם צוללים למים במומחיות ושולים דגים במקוריהם הצהובים, דמויי החנית; הם מדגימים יעפים מרהיבי עין ליד חופי האי, ובין סלעי הגרניט הם מקננים ומגדלים את גוזליהם המנומרים והרעבתנים.

גיגיס ונודי – סיפור בשחור-לבן
נחיתה רכה על החוף החולי ואנו על האי קוזן. עצי הקזוארינה הנטועים על החוף הם מקום משכנה של השחפית הבהירה הידועה גם בשם גיגיס (GYGIS ALBA) . מאות גיגיסים נחים על החוף וצדים דגיגים בין משברי החוף. אחרים יושבים על ענפי העצים ,לרוב בזוגות ומציגים פוזות של רעות ואהבה. אחרי שתראה גיגיס זכר מחזר אחרי נקבתו ומאכיל אותה בדגיג ממקור למקור, תשכח את הביטוי זוג יונים ותתחיל לחשוב במונחים של זןג שחפיות בהירות.

השחפית הבהירה אינה בונה קן – היא מטילה את ביצתה היחידה והמנומרת על ענף עבה של עץ. על ביצה זו היא דוגרת עד בקיעת האפרוח המנומר, הנותר על העץ ואוכל ברעבתנות דגים קטנים שמביאים לו הוריו במקורם. אינך צריך להיות צפר גדול כדי שכל רגשות ההורה יציפו אותך לנוכח מראה מלבב שכזה. השחפיות הבהירות דוגרות כאן כל השנה והסיכויים לפגוש בהן ובאפרוחיהן גבוהים ביותר.

השחפית השחורה ידועה גם בשם נודי (ANOUS) נפוצה אף יותר מאחותה הבהירה. אלפי השחפיות השחורות מצויות כאן על החוף, במים ועל ענפי העצים השונים. גם הן נמנות עם משפחת השחפיים (LARIDAE) וגם הן ניזונות מדגיגים קטנים ומפליטת ים שהן אוספות על החוף. הן מקננות במושבות גדולות על עצים שונים, ואפשר לצפות בשחפיות המקננות מקרוב קרוב, ללא כל חשש להפרעות.

לא ראינו את כל בעלי החיים והעופות אשר על האיים ,אך אין ספק שהיה זה סיור מעייף. עתה אפשר לחזור לפרלן ולסיים בארוחה כיד המלך של דגים ופירות ים מהמטבח הסיישלי הנהדר. אם תוכלו להוסיף ולשהות בסיישל מצפים לכם עוד ריפי אלמוגים מנגרובים, פרחים אקזוטיים וכל שאר תענוגות גן העדן הטרופי. ואם אנוסים אתם לשוב לתרבות- אין ספק שהגעגועים ישאו אתכם שוב ושוב לנופי החלום של פרלן ולשאר איי סיישל.

הפוסט סיישל: איי גן העדן הופיע ראשון במסע אחר

שלווה הוא שם המקום. איטיות התנועה היא תכונת ההישרדות, כל בית או אדם נראים כאילו צמחו ישירות מן האדמה הלחה, הכבדה, השמנה. עכשיו אני בסיישל. שניית הנצח של אפשרות ההסחפות בחלום, במקום שגם המצאותי בו לא מפיגה את תחושת האשליה. אני מתנועע בתוך ענני ערפל לח המצעפים את עיני. שבילי האדמה הכבושה מתפתלים בתוך צמחיה עבותה, ועשבי הפרא כאן הם שרכים וסחלבים, שיש לבראם תדיר על מנת לגדל מעט ירקות.

חוף סורס ד'ארג'נט בלה דיג נחשב לאחד החופים היפים בעולם

מבין מאה ושבעה איי סיישל ואלדברה (איי הצפורים שבאוקיינוס ההודי), בתרי אדמה הזרויים במרחקי שיט מעבורת, אני מועיד את פניי ללה דיג. אני יורד מהסירה התלת תרנית לתוך שקיעה ארוכה של שמש אדומה, המתרסקת אל בין גזעי הקוקוס. הכל מזיע את בריאת האדמה, המים והחושך. פה ושם כבר מופעלים גנרטורים לתאורה, הקוראים את ציוצן העדין של צפורים צבועות ירוק ואדום עז. הקריאולים בני התערובת, יושבים על שולי חצרות שתרנגולות, חזירים וכלבים רדומים בהן מבוקר עד ערב, עם הפסקת רעש הגנרטורים משתלטת דממת אושר מלווה בקרקור שלו של צפרדעים, על השבילים המתפתלים בין בתי העץ וחלקות הבננות, המנגו והפפיה. ברקע אפשר לשמוע את הרחש הבלתי פוסק של לחיכת חופי הלובן, שחולותיהם שברי אלמוגים וצדפים זעירים – אבק אלמוגים עדין ומסוכן.

כל שעל בני המקום לעשות הוא עבודה מעטה, שכן הטבע מטפל בכל הנדרש: טיפול בשדות הירקות הזעירים, סחיטת שמן הקופרה במאצטות ארוכות, קילוף שיחי הקינמון, קטיף פרי הפאצ'ולי, המנגו, הבננה והפפאיה, גידול הילדים. זמן לרוב יש לדיג של דגי איוב הענקיים וגם של לובסטרים המצויים בשפע וסרטנים.

עגלה רתומה לשור, כלי התחבורה הנפוץ בלה דיג

ומשום העבודה המעטה, יש ללכת לאט לאט, מן החוף עטור הדקלים המתריסים לכיוון הים, אל הדממה. ענני הלחות כבדים בסיישל יותר מבכל מקום אחר, וכל הוצאת אנרגיה מלווה בהזעה מתמשכת. על כן התנועה מעטה והמילים מועטות. מידי זמן קצר אני מוזמן לכוס גדולה של "טודי" – תסס מליבת גזע הקוקוס, שלאחר כמה שעות הופך ל"כמו בירה", והוא מטרף חושים, ומזמין את הלילה לבוע בהתגנבות דמומה, מתפשט בתוך כל האברים במתיקות עם חלום המציאות העכשווית.

בביתי עשוי עץ הקוקוס, על המרפסת שכל קורותיה מתפצחות, אני מקבל את סטיבן, המדליק עבורי את עששית הנפט הכחולה. הלמפארה הקסומה המוצעת על טס צדף ענקי, מטילה אור נוגה על הניירות המונחים ימים ארוכים על השולחן. הרוח הנושבת בעפאי עץ הלחם ובצמרות הפפאיה אינה מנמיכה עוף, אך משיבה עננות גשמונים עדינים, רסיסי טיפות, להצן את האוויר, ועל כן, בסיימי את מלאכת הכתיבה, איני דואג פן ינוסו הדפים או יירטבו. את ביתי איני צריך לסגור ואף מנעול אין. הכל בטוח. איני צריך לנעול את נעלי כי אין נחשים על האיים, ובלכתי קולטת האדמה הדחוסה את צעדי ברכות. הולך אני אל סילואניה היפהפיה שהזמינה אותי לארוחת ערב דשנה: פרוסת דג ענקית ואורז המתובלים בחלב קוקוס ופרות קטופים טריים, ליצ'יס ובננה.

טבע ירוק בלה דיג

בארץ מטעי הקפה והתה, שלווה. עכשיו אני באיי סיישל. שניית הנצח לא נתפסת בהוויה הקיומית. כל כך הרבה טבע. כל כך הרבה כבוד בין אדם לחברו, ואהבה ושקט ורוגע של נימי גיטרה המצטרפים למוסיקה במקצב הסגא האופייני למקום. קשה להעמין, ובעצם רק להרף הלם אני נזכר שהמקום נשלט בידי מהפכנים שמאלנים קיצוניים, שבתחכומם נטלו את האי מידי הקולוניאלים והעבירוהו להשפעה סובייטית/קובאנית. לא, אי אפשר להרגיש את נוכחותם. ממילא העוני היה נשאר כשהיה, ממילא אין צורך בשום דבר חומרי. אמא אדמה מעניקה כאן עדן והחיים שבמאהה, האי המרכזי, אינם מעניינים איש. כאן ועכשיו. לה דיג. בית הקוקוס של ברניקי. חלום? מציאות? פשוט מקום.

מפת איי סיישל:

צילומים: אייסטוק, teorem, flickr

הפוסט לה דיג, איי סיישל: לתפוס שלווה הופיע ראשון במסע אחר

למחרת היום שבו החלטנו להתחתן, התחלנו בהכנות. לרשותנו עמד רק חודש והמלאכה היתה רבה. המאמצים לא הוקדשו לחיפוש אחר אולם, צלם או שמלה. מרבית האנרגיה הושקעה בתכנון ירח הדבש. הרבה לפני שחשבנו להתחתן חלמנו לנסוע לאיי סיישל (Seychelles), אבל המחשבה נראתה מעט מושחתת, בהתחשב במחיר ובעובדה ששנינו היינו סטודנטים. החתונה המתקרבת נראתה כמו תירוץ מצוין למימוש החלום הישן.

ברוכים הבאים לגן עדן
איים טרופיים מרוחקים ומבודדים עם חולות לבנים, מים צלולים, עולם תת ימי עשיר, יערות גשם, צבי ענק וציפורים נדירות – לא קשה להבין מדוע החופשה בסיישל קסמה לנו. העובדה שהאיים לא נגועים במחלות טרופיות, ולכן לא צריך להתחסן לפני הנסיעה, וכן רמת פשיעה נמוכה מאוד, רק הוסיפו נקודות זכות אצל זוג מפונקים שכמותנו. באנו לחופשת ירח דבש, וזו, על פי תפיסתנו, אמורה להיות נטולת דאגות.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד איי סיישל,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

האיים היו כל מה שציפינו לו ויותר. למרות הפיתוח התיירותי, איי סיישל לא ממוסחרים ושומרים על קסם של פעם. אין בנייה לגובה, אין כבישים מהירים, אין דוכני מזכרות בכל מקום ותמיד אפשר למצוא פינה שקטה להיות בה לבד. ואם זה נשמע כמקום המושלם לחופשה רומנטית, זה אכן כך.

כשהמטוס התכונן לנחיתה, לא היה אפשר למחוק לנו וליתר הנוסעים את החיוך מהפנים. מלמעלה נראו מי הטורקיז של האוקיינוס ההודי ובהם משובצים איים ירוקים. ברוכים הבאים לגן עדן. לנו ציפתה טיסה נוספת, מהאי מאהה (Mahé) לאי פרלין (Praslin), שם היינו אמורים לבלות את ארבעת הימים הבאים.

את ההמתנה לטיסה העברנו בוויקטוריה (Victoria), אחת מערי הבירה הקטנות בעולם. בוויקטוריה יש כמה אטרקציות מרכזיות, בהן הגנים הבוטניים, מוזיאון הטבע והמוזיאון הלאומי להיסטוריה. החלטנו לוותר עליהן ולשוטט בעיר. גאוות העיר (אם כי לא ברור למה) היא מגדל השעון, העתק של הביג בן הבריטי, שנמצא כאן מאז 1903, השנה שבה הפכה סיישל למושבה בריטית. לא רחוק ממנו נמצא שוק סלווין קלארק (Selwyn Clarke), שהביקור בו מומלץ מאוד. בשוק מוצגים למכירה שלל דגים טריים, ירקות ופירות טרופיים ותבלינים אקזוטיים.

בוויקטוריה גילינו שלפעמים נחמד להיות ישראלי בחו"ל. שוחחנו עם סוכנת נסיעות מקומית, שכאשר שמעה שאנחנו מישראל אמרה: "וואו, אף פעם לא פגשתי אנשים כל כך קרובים לאלוהים". כשראתה את המבט ההמום שלנו הוסיפה: "כלומר, כולנו ילדי האלוהים, אבל אתם הקרובים ביותר".

כעת, משקיבלנו אישור שאנו ילדי האלוהים, יכולנו לשוב לשדה התעופה, לטיסה שתיקח אותנו לפרלין. צעדנו למטוס הקטנטן, שמכיל כ־15 מושבים ונראה כמו מונית שירות. כעבור כרבע שעה משעשעת שבמהלכה טס המטוס נמוך והמים היו כה צלולים עד שכמעט ראינו את האלמוגים מבעד לחלון, הגענו לפרלין.

 

חול לבן, ים טורקיז ודקלים. גן עדן כאן ועכשיו | צילום: יניב שאואר

חוף פרטי רק שלנו
פרלין נחשב אחד האיים היפים בסיישל, ובצדק. קצב החיים כאן רגוע בהרבה מזה של מאהה וכולם נראים חייכנים ושלווים. המלון שלנו Chalets Cote Mer, שכן במפרץ סנט אן (Ste Anne). מלכתחילה לא רצינו מלון מפואר. כשיש כזה טבע מסביב, אין שום סיבה להישאר במלון. במלון עשרה חדרים שפזורים בגן פורח ולכולם מרפסת המשקיפה למפרץ. בפרסומים נכתב כי למקום יש "חוף קטן בזמן שפל". כשירדנו לחוף היתה גאות, לכן לא ראינו ממש חוף אבל נהנינו לשחות במים הקרירים. יש בסיישל חופים מוצלחים הרבה יותר, אבל לחוף הזה היה יתרון אחד בולט – הוא היה רק שלנו. וכך נראה סדר היום שלנו בימים הבאים: ארוחת בוקר (שכללה פירות טרופיים, לחמניות וריבות נפלאות, כמו ריבת קוקוס וריבת בננה), טיול בפרלין או באיים השכנים, רחצה בחוף הפרטי, צפייה בשקיעה ממרפסת החדר ולסיום ארוחת ערב במסעדת המלון, ששכנה ממש על קו המים.

ארוחת הערב הורכבה ממזנון קריאולי ולוותה בקוקטיילים נהדרים. אף שכל האורחים במלון היו זוגות, אנחנו כנראה היינו הזוג היחיד בירח דבש. רק זה יכול להסביר את המחווה הנוגעת ללב אך מביכה שלה זכינו כשהשולחן הקבוע שלנו עוטר מדי ערב בפרחים ובעלי כותרת בצורת לב.

חיי לילה הם לא הצד החזק של סיישל (וגם לא שלנו למען האמת), כך שאחרי ארוחת הערב נהגנו לשבת במרפסת ולהתבונן בים ובכוכבים. אפילו השממיות על קירות המרפסת התקבלו בהבנה, הן כנראה חלק בלתי נפרד מהשהות באי טרופי.

האי פרלין הוא בסיס יציאה מצוין לטיולים באיים הסמוכים. לאחד מהטיולים הללו, הכולל ביקור בשלושה איים, קוזאן (Cousin), קורייז (Curieuse) וסנט פייר (St. Pierre), אפשר לצאת רק במסגרת מאורגנת. השיט לאיים הוא חלק מהחוויה. במהלך ההפלגה השתזפנו על הסיפון וצפינו בחופים מבודדים ובמפרצים קסומים.

 

יערות צפופים וצמחייה עשירה באי מאהה | צילום: Hansueli Krapf, GFDL

כשהתקרבנו לאי קוזאן, הידוע במגוון הציפורים החיות בו, הסירה דוממה מנוע. החוויה היתה מדהימה. מתוך האי המיוער נשמע קולן של אלפי ציפורים. האי, שהוכרז כשמורת טבע, לא מיושב, וגרים בו רק כמה פקחים שמשגיחים על המקום, ללא חשמל ותשתיות. באי יש מינים רבים של ציפורים, חלקן אנדמיות לסיישל. כמות האנשים שיכולה לסייר באי מוגבלת כדי לא להפר את האיזון האקולוגי. בדרך כלל אנו לא מחסידי הסיורים המודרכים, אבל במקרה הזה ידעו המדריכים להסביר על כל מין של ציפור, והסבו את תשומת לבנו לציפורים שהסתתרו היטב.

המשכנו בשיט לעבר האי קורייז, ששימש בעבר מושבת מצורעים. במהלך ההמתנה לארוחת הברביקיו שהוגשה לנו על החוף ביקרנו בביתו של הרופא שטיפל במצורעים, שהפך למוזיאון. בשביל החוצה את האי ראינו מגוון רחב של צמחים, בהם עצי וניל וקינמון, אננס בר ולסיום יער מנגרובים. באי יש גם פרויקט שימור צבי ענק. בשלב הזה עדיין התרגשנו לראותם, לא ידענו שהם נפוצים בסיישל בערך כמו יונים בתל אביב. האי השלישי, סנט פייר, הוא אי סלעי קטן ולא מיושב, שמסביב לו יש עולם תת מימי עשיר ומגוון אפשרויות שנירקול.

 

מראות מקומיים: ביג בן מיניאטורי בעיר הבירה ויקטוריה (מימין) ונוף טרופי קסום (משמאל) | צילומים אייסטוק

הקיבוץ הטרופי הראשון
טיול נוסף שלא כדאי להחמיץ מהאי פרלין הוא שיט לאי לה דיג (La Digue), מרחק של כחצי שעה מפרלין. מוקד המשיכה העיקרי של האי הוא חוף אנס סורס ד'ארז'ן (Anse Source d’Argent), הנחשב אחד החופים היפים בעולם. לה דיג הוא האי הרביעי בגודלו בסיישל, אך הוא קטן בהרבה מפרלין והרבה פחות מפותח, וכאן טמון סוד קסמו. כלי רכב פרטיים אינם מורשים לנסוע, והדרך היחידה לנוע בו היא באופניים או בעגלה רתומה לשור. אנחנו בחרנו באפשרות הראשונה. מיד עם רדתנו מהמעבורת עט עלינו צעיר מקומי והציע לנו לשכור אופניים. הופתענו שלא צריך להשאיר פיקדון ושאין צורך במנעול, אפשר פשוט להשאיר אותם זרוקים על החוף.

הרושם הראשוני הוא שלה דיג הוא הקיבוץ הטרופי הראשון. אין כבישים, כולם רוכבים על אופניים, הבתים קטנים וטובלים בירק ומדי פעם פוגשים בתרנגולת תועה. רכבנו ליד נחלים, בין מטעי וניל וקוקוס, לצד בתי אחוזה מרשימים ואז הגענו לחוף. כיאה לחוף שהוא מהמצולמים בעולם, ציפינו שתהיה כאן חגיגה שלמה של מסעדות ומוכרי מזכרות, אך לא כך היה. לא מדובר ברצועת חול רחבה כפי שדמיינו. הסלעים והצמחייה יוצרים חופים קטנים ומבודדים. מצאנו חוף קטן שהיה כמעט פרטי שלנו. צר לי על הקלישאה החבוטה, אך המראה היה עוצר נשימה. חול לבן ודק, עטור דקלים וצמחייה טרופית סבוכה, מים בצבע טורקיז, סלעי גרניט ענקיים שניצבים על החוף ובמים. ושקט. בלי מוכרי ארטיקים ובלי מוזיקה של בוב מארלי שמתנגנת מהקיוסק, אולי כי אין קיוסק. התוכניות להמשיך לטייל באופניים באי נגנזו. המים הקרירים היו מפתים יותר וכשרצינו לנוח שכבנו על אחד מסלעי הענק ובהינו ביופי הזה.

חוף אנס סורס ד'ארז'ן באי לה דיג נחשב לאחד החופים היפים בעולם | צילום: Waltermera182, GFDL

דייגים שבים מן הדיג

תמונה אחרונה למזכרת לפני שחוזרים למציאות | צילום: Hansueli Krapf, GFDL

הפוסט סיישל: ירח דבש מהחלומות הופיע ראשון במסע אחר

מי שבכלל ירצה לצאת מהמלון, יוכל לצאת לטיולים רגליים באי. המלון תופס רק אחוז אחד משטחו של האי, והשאר הוא טבע פראי, יערות טרופיים וקרחות יער המשקיפות לאוקיינוס ההודי המתגלה מהן במלוא הדרו ועוצמתו. באי, בקרבת המלון, גם פועלת חוות צבי ענק, שמטרתה לשקם את אוכלוסיית הצבים באי, אשר הוכחדה כמעט לחלוטין על ידי המתיישבים הראשונים, שמכרו את הצבים שחיו במקום לצרכי מאכל במאוריציוס השכנה. מרכז הצלילה המשוכלל במלון מציע טיולי צלילה לאתרים יפהפיים ופעילויות מים שונות.

האי קוזן (Cousin)
ממערב לפרלין שוכן האי קוזן (Cousin Island), שהוכרז כשמורת טבע ב-1968. האי הגרניטי הקטן והמיוער, הוא ביתן של עשרות אלפי ציפורים, חלקן ציפורים נדירות שנמצאות בסכנת הכחדה. בנוסף לציפורים יש כאן בעלי חיים נוספים, בהם צבי ענק. כדי לשמור על האיזון האקולוגי מוגבל מספר המבקרים באי לעשרות בודדות ולכן אפשר להגיע לכאן בסיור מאורגן בלבד. האנשים היחידים שמתגוררים באי הם שומרי הפארק שגם מדריכים את הסיורים במקום. כשמתקרבים בסירה הקטנה לאי והרעש היחיד ששומעים הוא ציוצי הציפורים ממעבה היער התחושה נפלאה. בביקור באי חובה להצטייד בדוחה יתושים. מומלץ להירשם לסיורים מראש. מרבית הסיורים כוללים גם ביקור באי Curieuse ושנירקול ליד האי הסלעי St Pierre.

האי Curieuse
האי שוכן במרחק של כקילומטר וחצי מפרלין והביקור בו משולב לרוב עם ביקור באי Cousin, במסגרת הסיור המאורגן. העיקר כאן כמובן הוא הטבע, והסיור מומלץ לכל מי שיש לו עניין בבוטניקה. יש כאן צמחים אנדמיים רבים, ובסיור המודרך תזכו להכיר רבים מהם. בנוסף, גדלים כאן קינמון, וניל ואננס בר. יש גם ביצות מוקפות במנגרובים. כמובן גם כאן תזכו לראות צבי ענק, ובשפע. אתר מעניין נוסף הוא ביתו הקולוניאלי של רופא האי.

הסיורים המאורגנים לאיים אמנם יקרים, אך מומלצים ביותר ולא כדאי לוותר עליהם.
שתי החברות הגדולות שמציעות סיורים הן:
Creole Holidays
Mason's Travel

תוכניות הטיולים והמחירים דומים למדי בשתי החברות ומרבית הסיורים כוללים איסוף ופיזור בבית המלון וארוחת צהרים. הסיורים נמשכים לרוב חצי יום מה שמשאיר זמן פנוי לבטן-גב על החוף לפני או אחרי הטיול.

הפוסט המציאות טורקיזית מכל דמיון: סיישל הופיע ראשון במסע אחר