סנט אנימי. שוכנת על גדת הנהר

כבוד האדם וחירותו: יין לבן או אדום?

הנימפות של טארן

טירת לה קאז, נודעה בשל שמונה העלמות היפות שהתגוררו בה

ארמן, איש המערות
ביש D29 יוצא דרומה מלה רוזייה אל מונפלייה לה וייה (Montpellier le Vieux) – שמורת סלעים מפעימה ביופייה ובשלל תצורותיה. "אנחנו ניסע מזרחה לאורך הז'ונט, בכביש D996", אומר לי ז'ילבר, ואחרי שבעה קילומטרים מחנה את הרכב סמוך למרכז המבקרים. אנו נכנסים אל המבנה, שרובו נמצא מתחת לפני הקרקע. תצוגתו מוקדשת לנשרים ולשאר בעלי הכנף המקננים באזור. שלוש מצלמות וידאו מציגות לפנינו בזמן אמת את קני הנשרים על יושביהם – הגוזלים. מהמבנה יוצאת טיילת נאה שמתמזגת בנוף לאורך הנהר ומתצפתת על מצוקי רמת מז'אן ועל עשרות הנשרים החגים מעלינו ומושכים שוחרי טבע רבים אל המקום.

מהעיירה מייריאה (Meyrueis) הנמצאת במעלה נהר ז'ונט יוצא צפונה כביש D986 אל אחת ממערות הנטיפים המרשימות באזור, אוון ארמן (Aven Armand). בספטמבר 1897, תוך כדי עבודת משלחת מדעית, גילה החוקר לואי ארמן ברמת מז'אן פיר אנכי בעומק 75 מטרים. מעיין תת־קרקעי ומי גשמים המסו במשך אלפי שנים את שכבת הסלע ויצרו חלל קמרוני ענקי מתחת לפני השטח. במשך השנים התמוטטה תקרת המערה ונוצר פיר ופתח אל פני הקרקע, ודרכו נכנס ארמן אל מסעו.

בשנת 1927, שנה לאחר שהחלה הכשרת המערה, היא נפתחה לביקורי הקהל הרחב. המבקרים נכנסים לקרונית ממונעת שמורידה אותם במנהרה באורך של כ־200 מטרים, לעומק של כ־75 מטרים מתחת לפני הקרקע, סמוך לארובת הפיר. משם יוצא סיור של כשעה לאורך שביל מואר בתאורת חשמל עדינה, הסובב את מכמני המערה. ממדי המערה – 60 מטרים על 100 מטרים – וגובהה המגיע ל־45 מטרים, כגובה פסל החירות, מרשימים כשלעצמם, אך התצורות שנוצרו בסלעים, הזקיפים והנטיפים העצומים – הם השובים את העין.

ז'ילבר מחזיר אותנו בידיים בטוחות אל מייריאה, ומארגן את לינתנו. ושוב סעודת טעמים וארומות מרוכזת, נדיבה במידותיה עד כדי רצון לוותר על מנת הקינוח. אבל בעלת הבית לא מוותרת, מאיצה בי באצילות ומעניקה לי לכאורה את החירות לברור את בחירותי הקולינריות – "גבינות, טארט דה פום, טארט סיטרון…" בעיניים בוהות ובגרון חנוק אני מהמהם את התשובה. "הו, מצוין. טארט דה פום", היא מנידה את ראשה בהערכה ומושכת את ה"פום" בניגון ארוך, המשבח את בחירתי הנבונה.

עיני כבדות. המלנכוליה של הגסטרונומיה. "ומחר", אני שואל את ז'ילבר, "מחר ניסע להר איגואל?". "הו, מון שרי", מחייך ז'ילבר בזחיחות של מנצחים ומניף ידיו כלפי מעלה, "האיגואל זה עולם אחר. רק בצרפת יש דבר כזה". מה שנכון. 

מפת המסלול

להגדלת המפה לחץ כאן
למפה בקובץ PDF

הפוסט דרום צרפת: נופים ופינוקים הופיע ראשון במסע אחר

בודפשט גדושה במוזיאונים, ואין זאת הגזמה. המוזיאון לאמנויות יפות בכיכר הגיבורים, הגלריה הלאומית במצודה והמוזיאון הלאומי בפשט – כל אלה מהווים בחירה מובנת מאליה. אך בצידם יש עוד עשרות אוספים קטנים יותר, שכל אחד מהם מוקדש לתחום מצומצם – מטכנולוגיה רפואית ועד לכתבי יד לותרניים. בהתחשב בהיצע העצום, אל תחמיצו כמה מוזיאונים מיוחדים, חלקם מוזרים וחלקם מוסדות הונגריים אמיתיים.

מידע נוסף, טיפים וכתבות מרתקות על בודפשט כאן
אחרי המהומות הפוליטיות של 1989 הוסרו הפסלים המונומנטליים בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, שפיארו בעבר את חוצות בודפשט, את גניה ואת כיכרותיה. פסליהם של מארקס, לנין וגיבורים קומוניסטיים רבים אחרים הורדו והוגלו לפארק הפסלים (Szobor Park). פארק הפסלים הוא אמנם אחד מאתרי התיירות הפופולריים ביותר בבודפשט, אבל בשל הוויכוח הפוליטי הסובב אותו, הוא נותר במיקומו המבודד, באחת משכונות השוליים של העיר.

בכניסה לפארק-מוזיאון תקבלו מפה, ובה הסברים על הפסלים, אך אין ספק, שמנה של סנטימנטליות שמאלנית תסייע לכם ליהנות מהביקור. שימו לב לכך כי אימרה נאגי (Imre Nagy), ראש ממשלת הונגריה בזמן המרד של 1956, זכה למונומנט חדש בלב העיר, אבל פסלו נמצא גם כאן, מאחורי מצבת הזיכרון למלחמת האזרחים הספרדית. הצוות של המוזיאון ישמח לעזור בכל שאלה, ובמקום פועלת גם חנות מזכרות נהדרת, המוכרת כל מיני פיצ'פקעס קומוניסטיים – מחולצות T של הצבא האדום ועד תקליטורים של שירי לכת סובייטיים.
כתובת: Balatoni utca
טלפון: 36-1-4247500

בארץ ההמצאות
רבים אינם יודעים זאת, אבל בהונגריה המציאו כמה סוגי כסאות, שיטות לכריכת ספרים וטכניקות באמנות הקרמיקה. המוזיאון לאומנויות שימושיות (Iparmuvészeti Múzeum) ירשים כל מי שניסה אי פעם להדביק מחדש כלי ישן שנשבר. כדי להגיע אליו, נוסעים בקו המטרו M3 ויורדים בתחנת Ferenc körút. במוזיאון, המתוכנן היטב, יש כתוביות באנגלית, והוא מציג אוסף מרתק של עבודות עיצוב, מלאכה ועוד – מביצי פברג'ה, דרך אריגים ועד רהיטים. דגש מיוחד מושם במוזיאון על אסכולת היוגנדשטיל הגרמנית ועל האר נובו. כדאי להקדיש מספיק זמן לשיטוט באולמות המרוחקים, שגם בהם חבויים אוצרות רבים.
שעות פתיחה: 18:00-10:00, סגור בימי שני
כתובת: Üllöi utca 33-37
טלפון: 36-1-4565107

מול בניין הפרלמנט בפשט נמצא המוזיאון האתנוגרפי (Néprajzi Múzeum). כדי להגיע אל המוזיאון יש לנסוע בקו המטרו M2, ולרדת בתחנת Kossuth tér. תערוכות הקבע, הכוללות אוסף עצום של אמנות עממית הונגרית, עלולות להיות מעט משמימות, אבל התערוכות המתחלפות מספקות בדרך כלל פיצוי מלא. המבנה הגדול שבו מוצגים האוספים שווה ביקור בזכות עצמו. הבניין, המעוטר בפרסקאות ובקישוטים מוזהבים, הוקם ב-1893 כמשכנו של בית המשפט העליון. כאן צולמה גם סצינת הלוויה בסרטה של מדונה "אוויטה".
שעות פתיחה: 18:00-10:00, סגור בימי שני
כתובת: Kossuth Lajos tér 12
טלפון: 36-1-4732400

אוהבי המוזיקה לא יוותרו על ביקור במוזיאון לתולדות המוזיקה (Zenetörténeti Múzeum), הנמצא ברובע המצודה. כדי להגיע אל המוזיאון יש לנסוע אל המצודה באוטובוס היוצא מתחנת המטרו בכיכר מוסקבה (Moszkva tér). בין המוצגים במקום – כלי נגינה עתיקים, חדר מלאכה שלם של בונה כינורות ואוסף מכתבי היד של ברטוק.
כתובת: Táncsics Mihály utca 7

מוסד נוסף המוקדש למלחין ההונגרי הנודע הוא בית הזיכרון לבלה ברטוק (Bartók Béla Emlékház), השוכן בבית מגוריו של המלחין בבודה. כדי להגיע למקום נוסעים בקו האוטובוס 5. בבית הזיכרון יש תערוכה מיצירותיו של המלחין, וכן אוסף המוזיקה העממית שליקט ברטוק עצמו. בקיץ מתקיימים בגן קונצרטים של מוזיקה קאמרית.
כתובת: Csalán utca 29
טלפון: 36-1-3942100

אם ברצונכם לחזור אחורה בזמן ולבקר בכפר איכרים מזרח אירופי טיפוסי – על בקתותיו בעלות גגות הקש, הפזורות בין צריחי העץ של הכנסיות – כדאי לכם להגיע למוזיאון הכפרי תחת כיפת השמים. הוא נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מבודה, ליד מושבת האמנים של העיירה סנטאנדרה (Szentendre), שמצפון לבודפשט. כדי להגיע אל המוזיאון – הפתוח בחודשים אפריל-אוקטובר, נוסעים ברכבת הפרברים HEV מ-Batthyány tér בבודה עד לסנטאנדרה, ומשם באוטובוס מספר 8. במוזיאון מוצגים מבנים מהתקופה שקדמה לעידן קופסאות בנייני הלְבֵנים, שהרסו את קסמה של הונגריה הכפרית. המבנים הללו הובאו לכאן מפורקים והוקמו בסנטאנדרה מחדש, על הריהוט הכפרי המקורי שלהם. את הביקור במוזיאון ניתן לשלב במסגרת טיול בן יום שלם אל מושבת האמנים המקסימה של סנטאנדרה, עיירה המהווה מונומנט היסטורי של ממש.
כתובת: Szabadságforrás utca, Szentendre

הפוסט מוזיאונים בבודפשט הופיע ראשון במסע אחר

טיול עירוני יכול להיות נפלא, אבל לפעמים מתחשק לנטוש את העיר הסואנת לטובת הקצב האיטי שבחיי הכפר השלווים. להשאיר מאחור את פקקי תנועה, החנויות ההומות, המדרכות הצפופות ורשתות המזון המהיר, ולהתמסר לאוויר הצח, לשקט ולתחושה שהזמן עצר מלכת. אבל לא פשוט לשהות בכפר שאין בו כל שירותי תיירות – אפילו לא מסעדה אחת לרפואה. כדי ליהנות מקסמם המיוחד של כפרים קטנים, ובה בעת להימנע ממצב שבו היצורים היחידים שתפגשו במהלך היום הם כמה פרות וכבשה או שתיים, בחרנו כמה כפרים יפים במיוחד, שכל אחד מהם מציע, מלבד שלווה כפרית ונופים ירוקים, גם מקומות לינה מצוינים ומסעדות טובות שבהן אפשר להתענג על התוצרת המקומית.

סנט סירק לאפופי, צרפת
צרפת מנוקדת בכפרים יפהפיים, וחלקם אף נושאים בגאווה את התואר באופן רשמי – 152 כפרים מופיעים ברשימת הכפרים היפים ביותר בצרפת (Les Plus Beaux Villages de France) לאחר שעמדו בקריטריונים מחמירים, בהם מספר תושבים שאינו עולה על 2,000 ולפחות שני אזורי שימור. סנט סירק לאפופי (Saint-Cyrq-Lapopie) הוא אחד מהכפרים הללו ויופיו הרב נובע, בין השאר, ממיקומו המרשים. הכפר, במחוז לוט בדרום-מערב צרפת, ממוקם על ראשו של צוק המתנשא 100 מ' מעל נהר לוט (Lot), בלבה של שמורת טבע. סמטאות צרות ומרוצפות אבן כמעט בלתי עבירות למכוניות ורק קומץ של אנשים גרים בבתי האבן היפים. מהכפר עצמו נשקפים נופים מקסימים של העמק והנהר, ומומלץ גם לטייל ברגל לאורך הנהר. למרות בידודו וגודלו הזעיר, הכפר רחוק מלהיות אנונימי, ומטיילים רבים נוהגים לעצור כאן במהלך טיול באזור.

סנט סירק לאפופי. הבתים משקיפים מהצוק אל נהר הלוט | צילום: zenithe, flickr

איך מגיעים? סנט סירק לאפופי נמצא כ-30 ק"מ ממזרח לקאור (Cahors), בירת מחוז לוט.
איפה לנים? בלב הכפר יש בית הארחה מקסים Auberge du Sombral שכולל שמונה חדרים פשוטים ונעימים ומסעדה מצוינת (Place Sombral, 46330 Saint-Cirq-Lapopie). למרגלות הכפר, בבניין מהמאה ה-16, תמצאו את מלון La Pellissaria שבו עשרה חדרים עם מיטות אפריון וסמוך לו מסעדה זעירה, L'Oustal, המגישה מנות צרפתיות קלאסיות.

קאסל קומב, אנגליה
קאסל קומב (Castle Combe), במחוז וילטשיר שבדרום-מערב אנגליה, הוא מה שהאנגלים מכנים "תמונה מושלמת" (picture perfect). ובאמת, הכל כאן נראה מושלם: הבתים העתיקים, חלקם מהמאה ה-14, הרחוב הראשי הנושק לנהר, הכנסייה הימי ביניימית ובה שעון מהמאה ה-15 שעדיין פועל. בכפר גרים כ-300 תושבים, וכשמשוטטים באחד משלושת רחובותיו התחושה היא שהזמן קפא מלכת. קאסל קומב מככב ברשימת 30 הכפרים היפים בבריטניה של הטיימס הלונדוני, וכל מי שטייל בין כפריה המקסימים של הממלכה המאוחדת יודע שההתמודדות על מקום ברשימה אינה קלה.

קאסל קומב, אחד הכפרים היפים בבריטניה על פי הלונדון טיימס | צילום: אייסטוק

איך מגיעים? הכפר נמצא כ-120 ק"מ מערבה מלונדון ואפשר לקחת רכבת משם לעיירה הסמוכה צ'יפנהם (Chippenham) ומשם במונית לקאסל קומב.
איפה לנים? לפינוק אמיתי (ויקר, יש להודות) הזמינו חדר ב- Manor House Hotel הממוקם בבית אחוזה מהמאה ה-14, מוקף בגנים נרחבים ועם מסעדת שף מצוינת (אתר אינטנרט). אפשרות אחרת, מוצלחת לא פחות: Fosse Farmfouse, חווה חקלאית שמציעה חדרי אירוח בגדלים שונים, ב-Nettleton הסמוכה.

קרופה, בלגיה
גם הכפר קרופה (Crupet), במחוז ואלוניה דובר הצרפתית שבדרום בלגיה, מתגאה בתואר רשמי המעיד על יופיו. הכפר הזעיר, שנמצא בלב עמק ירוק סמוך לנהר, מופיע ברשימת הכפרים היפים ביותר בוואלוניה (les plus beaux villages de wallonie). כדי להשתייך לרשימה הזאת על הכפר להיות ממוקם בלב הטבע, עם בניינים משומרים ואדריכלות מסורתית. כל אלה קיימים בכפר המקסים, שמוקף בגבעות המיוערות של הארדנים. בתי הכפר הם מהמאות ה-17 וה-18, וסמוך לו נמצאת טירה מהמאה ה-13. בלב הכפר ישנה מערה שנזירים בנו בתחילת המאה שעברה, ובה פסלים דתיים הקשורים לחייו של אנטוניו הקדוש מפדואה. האטרקציות המקומיות אולי מוגבלות משהו, אבל אפשר להתמקם במלון המקומי המצוין (ראו למטה) ולצאת מכאן לטיולים רגליים, באופניים או ברכב באזורי טבע מקסימים של הארדנים.

טירה עתיקה בכפר הזעיר קרופה בלב הארדנים | צילום: Jean-Pol GRANDMONT

איך מגיעים? הכפר נמצא כחמש דקות נסיעה על דרך כפרית מהעיירה Assesse וכחצי שעה נסיעה מהעיר Namur.
איפה לנים? Mill Ramiers, מלון משפחתי מצוין, ממוקם בבניין יפה מהמאה ה-18, ששימש כטחנת מים. כיאה לייעודו הקודם, המלון נמצא ממש על שפת המים והוא מציע חדרים נעימים ומרווחים במחירים נוחים. במרחק הליכה קצרצר יש מסעדה מצוינת – La Toquade. ביום יפה מומלץ לשבת על המרפסת בחוץ ולהתענג מהשלווה הכפרית ומאוכל גורמה משובח (תפריט בן שלוש מנות ב-35 אירו).

ארניס, גרמניה
מדינת שלזוויג-הולשטיין, בצפון גרמניה, פחות מוכרת לישראלים, והנופים שלה שונים מאוד ממה שתראו בדרום גרמניה. המטיילים כאן הרבה יותר קרובים – גאוגרפית ומנטלית – לדנמרק מאשר לבוואריה או לאזור היער השחור. החופים המפורצים, הפיורדים והאיים הקטנים הפזורים בים מציעים חווית ביקור מרתקת, וכך גם עצירה בכפר היפה ארניס (Arnis) – שהגרמנים מכנים "העיר הקטנה ביותר בגרמניה". הכפר ממוקם על לשון יבשה המוקפת משלושת עבריה בים, ורוב התושבים, כ-300 במספר, חיים כאן מדורי דורות, ולמעשה הם צאצאים של משפחות הדייגים ובוני הסירות שייסדו את ארניס ב-1667.

הרחוב הראשי (והיחיד) בכפר הגרמני ארניס | צילום: Robert Molinarus, flickr

משני צדדיו של הרחוב הראשי (והיחיד) בנויים בתי עץ צבעוניים המזכירים את בתי הדייגים של ניו אינגלנד, ובמימי המפרץ עוגנות סירות רבות המוסיפות למראה הציורי.

איך מגיעים? ארניס נמצא כ-130 ק"מ מצפון להמבורג.
איפה לנים? בכפר עצמו אין אפשרויות לינה, אבל כעשר דקות נסיעה משם, ב-Kappeln , יש כמה מלונות קטנים, חדרי אירוח ושתיים-שלוש מסעדות.

מעגן סירות בכפר ארניס. זכרונות מלונג איילנד

שוורצנברג, אוסטריה
יש אינספור כפרי סקי מצוחצחים ומטופחים במערב אוסטריה, אבל אף אחד מהם לא מגיע לקרסוליו של שוורצנברג (Schwarzenberg, "הר שחור" בגרמנית). מיקומו של הכפר יפהפה, בעמק ירוק למרגלות הרי Bregenzerwald המרשימים. מרכז הכפר, עם בתי עץ עתיקים, הוכרז כאזור שימור, ומכל עבר ניכרת ההיסטוריה החקלאית של המקום, עם בתי חווה מסורתיים, שחלקם מהם הוסבו לבתים פרטיים, תוך שילוב של אלמנטים מודרניים עם הבנייה המסורתית. אפשר לצאת מכאן לטיולי הליכה או רכיבה על אופניים בנופים אלפיניים מרהיבים, ויש גם היצע תרבותי נאה: פסטיבל Schubertiade הנודע למוזיקה קאמרית מתקיים פה בכל שנה ולפני שנים אחדות נפתח בכפר מוזיאון אנג'ליקה קאופמן, על שמה של ציירת בת המקום (1807-1741), שהיתה האישה הראשונה שהתקבלה לאקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. אם התמזל מזלכם והגעתם לכאן בסוף הקיץ (לרוב בתחילת חודש ספטמבר, למרות שהתאריך המדויק משתנה משנה לשנה), תוכלו לצפות בפרות היורדות מההרים אל העמקים מתחת ועוברות דרך הכפר. רבים באים כדי לצפות במחזה, והפרות זוכות לחיבה רבה ולזרי פרחים הנתלים על צווארן. בזמן הזה מתקיים בכפר שוק ססגוני ומלא חן.

שוורצנברג. בתי עץ עתיקים, מוזיקה קאמרית ופרות שיורדות מן ההרים

איך מגיעים? הכפר נמצא כ-360 ק"מ ממערב לזלצבורג (כשלוש וחצי-ארבע שעות נסיעה)
איפה לנים? בכפר יש שני מלונות (אחד מהם, Gasthof Hirschen, ממוקם במבנה היסטורי מהמאה ה-18 ויש בו גם מסעדה המגישה מנות אוסטריות מסורתיות). אפשר גם לשכור דירות נופש או קוטג'ים בכפר ובסביבתו או ללון בחדרי אירוח בבתים פרטיים. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

צ'ינקואה טרה, איטליה
למעשה, אין זה כפר אחד אלא חמישה כפרים כל כך קסומים עד שכמעט בלתי אפשרי לבחור אחד מהם כיפה ביותר. חמשת הכפרים המרכיבים את צ'ינקואה טרה (Cinque Terre, חמש אדמות באיטלקית) – קורניליה (Corniglia), ורנאצה (Vernazza), מונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare), מאנארולה (Manarola) וריומג'ורה (Riomagiore) – בנויים במורד צוקים היורדים בתלילות אל קו החוף הסלעי של מחוז ליגוריה, בצפון איטליה.

ריומג'ורה, אחד הכפרים המרכיבים את צ'ינקואה טרה | צילום: chensiyuan, GFDL

המראה כל כך עוצר נשימה עד שקשה להחליט מה מרשים פה יותר: הבנייה התלולה באופן בלתי הגיוני ומבהיל, הצבעוניות המקסימה של הבתים או הנופים המדהימים שנשקפים מהכפרים. ארבעה מתוך חמשת הכפרים יורדים ממש עד קו המים, ואחד מהם, קורניליה, בנוי על מצוק כמאה מטרים מעל הים. הכפרים אינם מחוברים ביניהם בכבישים והדרך היחידה להגיע אליהם היא ברכבת, במעבורת או (האפשרות העדיפה) בהליכה בשביל מוסדר שחולף בין הכפרים ואשר נשקפים ממנו נופים עוצרי נשימה. האזור כולו, על הכפרים הציוריים, נחשב לשמורה לאומית, שאסור לבנות או לשנות בה דבר, וגם אונסק"ו הכריז עליו כעל אתר מורשת עולמית.

הכפר מאנארולה. קשה לדעת מה מדהים יותר בכפרי צ'ינקואה טרה: המיקום על קצה צוקים, צבעוניות הבתים או הנוף הנשקף מהם | צילום: אייסטוק

איך מגיעים? ברכבת מקומית המחברת את לה ספציה (La Spezia), עיר על חוף הים הליגורי, עם גנואה. רכבות intercity ממילאנו, טורינו, רומא וערים שונות בטוסקנה עוצרות אף הן בצ'ינקואה טרה.
איפה לנים? ייחודו של האזור מושך אליו תיירים רבים, ובהתאם – אפשר למצוא לא מעט אפשרויות לינה בכפרים. לחוויית לינה מיוחדת במינה נסו את La Scogliera בכפר ריומג'ורה (Riomagiore), מלון זעיר המציע חדר ודירה, שניהם תלויים מעל הים, כשרחש הגלים וקריאות השחפים משמשים פס קול מרגיע במיוחד (אתר אינטנרט).

גימלוואלד, שווייץ
1,363 מ' מעל פני הים, חבוק בלב האלפים הברניים, נמצא אחד הכפרים המקסימים ביותר בשווייץ – מדינה הידועה בכפרי הבונבוניירה שלה. כמה דברים מנעו את הפיכתו של הכפר הזעיר גימלוואלד ( Gimmelwald) לעיירת סקי עמוסת תיירים. ראשית, להגיע אליו אפשר רק באמצעות רכבל – הרכבל הארוך ביותר באלפים שמוביל אל פסגת השילטהורן (לגימלוואלד יש לרדת בתחנה הראשונה). העובדה שאין כניסה למכונית עוזרת לשמר את אופיו השליו והפסטורלי של הכפר, וההכרזה (השגויה, כפי שהתברר בדיעבד) שהוא נמצא באזור של מפולות שלגים הרחיקה ממנו את ההמון הסואן. מבקרים שמגיעים לכאן ייהנו מנופים מהמקסימים שאפשר לדמיין, מסלולי הליכה וטיפוס ואוויר צח כמו שרק יישוב באלפים ללא מכוניות יכול לספק. אם הגעתם עד לכאן, אל תחמיצו את העלייה לפסגת השילטהורן – שם צולמה סצינת השיא של הסרט "בשירות הוד מלכותה" מסדרת ג'יימס בונד. במסעדה המסתובבת, Piz Gloria, אפשר לצפות בקטעים מהסרט ובנופים שישאירו אתכם חסרי נשימה ונפעמים. בחזרה בכפר, אל תוותרו על הגבינות שמייצרים במחלבות המקומיות ושאפשר לקנות בחנות בכפר – צידה מושלמת לפיקניק בהרים.

גימלוואלד במבט מלמעלה. בלי כבישים, בלי מכוניות, רק קומץ בתים קטנים מפוזרים למרגלות ההר האדיר | צילום: vasile23, flickr

איך מגיעים? אפשר להגיע לכפר בהליכה ממורן (Muren) או ברכבל Stechelberg-Mürren-Schilthorn (LSMS) (גימלוואלד נמצא בתחנה הראשונה של הרכבל). יש רכבות ואוטובוסים מאינטרלקן לסטכלברג.
איפה לנים? בכפר יש מלון, פנסיון ושני צימרים. מלון Mittaghorn מצטיין באווירה ביתית ובאירוח לבבי, בפנסיון גימלוואלד יש מסעדה כפרית עם נופים מהחלומות. מי שרוצה לשדרג את הנוף לשיאים חדשים יטפס לפסגת השילטהורן לארוחה שכוללת פנורמה של 360 מעלות במסעדה המסתובבת Piz Gloria.

פאפינגו, יוון
תשכחו מכפרים יווניים עם בתים מסוידים בלבן ותיירים בבגדי ים וכפכפים, פאפינגו (Papingo) והכפר השכן מיקרו פאפינגו (Mikro Papingo, פאפינגו הקטן), נראים אחרת לגמרי. שני הכפרים, שכשלושה קילומטרים מפרידים ביניהם, נראים כאילו צמחו מתוך הטבע הפראי של חבל זגוריה, בצפון יוון. כחבריהם לחבל – 46 כפרים בסך הכל – גם כאן הבתים בנויים מאבנים אפורות לא מסותתות עם גגות צפחה שחורים. אפשר לשוטט בסמטאות מרוצפות אבן, להתפעל מהגפנים שמסוככות על החצרות ולהציץ לכנסיות העתיקות. הטבע מסביב לכפרים נותר בתולי ולא מופרע, ומומלץ ליהנות מיופיו הרב בטיולי הליכה בשבילי עזים ובדרכים עתיקות או בטרקים מאתגרים יותר בהרי גמילה (Gamila) ובקניון ויקוס (Vikos), הקניון העמוק והצר בעולם. בין הכפרים תגלו בריכות מים טבעיות, שביום חם כיף לשכשך בהן או להשתזף על הסלעים לידן.


ההרים משמשים תפאורה דרמטית לבתי האבן של פאפינגו | צילום: tripadvisor

איך מגיעים? כביש הררי מתפתל שיוצא מיואנינה (Ioannina) מוביל לכפרים, הנסיעה אורכת כ-45 דקות.
איפה לנים? בכפרים יש שני מלונות ועוד שני בתי הארחה. ראוי לציון מיוחד מלון Papaevangelou הממוקם במבנה מסורתי מאבן אפורה וצפחה, עם עיצוב שובה לב ונופים מדהימים של ההרים מסביב (אתר אינטרנט). אוכל אזורי מסורתי אפשר לאכול במסעדת Estiatorio בפאפינגו או ב-Dia במיקרו פאפינגו.

לקריאה נוספת:

		אירופה – העיירות והכפרים הסודיים גם באירופה, המתוירת להפליא, אפשר למצוא אוצרות חבויים: עיירות וכפרים ציוריים להפליא, שהתיירים כמעט לא מגיעים אליהם. הנה כמה מקומות שכמו יצאו מתוך גלויה, ועדיין נותרו שלווים ונסתרים

הפוסט הכפרים הכי יפים באירופה הופיע ראשון במסע אחר

"בשמונה עשר ימי מסע תִלמד יותר מאשר בשמונה עשר ימי בית ספר", כך פסקה מנהלת בית הספר של מתן כשהסכימה לשחרר אותו מן הלימודים לתקופת הטיול. ואכן, למתן בן השמונה וגם להוריו המתינו לקחים וחוויות אינספור במסע בתאילנד. את השבועות שבילינו בה אפשר לתמצת בהגדרה שעליה מסכימים הכל: במסגרת משפחתית, תאילנד היא ארץ המבוא הנוחה ביותר להיכרות עם תרבות המזרח, גם אם חלקים נרחבים שלה נפלו קורבן למסחור תיירותי. בעצם, דווקא בגלל התשתית התיירותית הנוחה והזולה, זהו המקום שבו גם ילדים יכולים להיחשף לחוויות בלתי נשכחות בלי להתמודד עם מכשולים בריאותיים ולוגיסטיים כמו באזורים אחרים של המזרח הרחוק. בנגקוק: עיר מרתקת מאיימת בנגקוק (Bangkok) מרתקת ביותר למבוגרים, אבל לילדים היא עלולה להיות רועשת מדי ואפילו מאיימת. בירת תאילנד עשתה למתן מה שמחנכות רבות לא הצליחו לעשות: הוא השתתק, המום מהדוחק, מהרעש ומהריחות. הוא הרגיש נוח הרבה יותר בטיולים מחוץ לבירה, ובעיקר בשווקים הצפים. השוק הצף הגדול (וגם המתויר) ביותר הוא דאמנֶן סאדוּאק (Damnoen Saduak), השוכן כמאה קילומטר מבנגקוק, במחוז ראטצ'בורי (Ratchaburi, אפשר להגיע בסיורים שמארגנים בתי מלון וסוכנויות). השינוי המרענן לעומת בנגקוק בולט לעין ולאף: במקום לפלס דרך בטוק־טוקים מטרטרים בין עננים של עשן מכוניות, שטנו בקאנו דרך אינספור תעלות אל השוק השוקק. אף שהשווקים הצפים והססגוניים הפכו כבר מזמן לאטרקציה, הם עדיין שומרים על צביון מסורתי שכפתה המציאות: בְּמָקום שמכוניות אינן יכולות לנוע, סירות קאנו הן התחליף היעיל ביותר לעבור בו בין בתי העץ ולהעביר בו סחורות. המונופול על ניווט הסירות העמוסות שמור לנשים. מפות ומדריכים מודפסים ליעד בנגקוק, בהנחה לגולשי מסע אחר! בסופו של טיול על גב פיל צבר מתן ביטחון מספיק כדי לקפוץ ממנו אל מי הנחל ולשחות בצד החיה הענקית בלי שמץ של פחד צ'יאנג מאי: השוק שנמלט ממהפכת הפלסטיק העיר העתיקה צ'יאנג מאי (Chiang Mai) מוקפת חומה ותעלות מים. היא משתרעת בסך הכל על פני כ־1.5 קילומטר רבוע, ומספר התושבים הגדול, יחד עם המוני התיירים, יוצרים ערבוביה צפופה במיוחד של הולכי רגל ומכוניות. אפשר להתחיל את הסיור בוואט צ'יאנג מאן (Wat Chiang Man) שבכניסה הצפונית לעיר העתיקה, המקדש שממנו פיקד המלך על בניית העיר בראשית המאה ה־13. במרחק של כעשר דקות הליכה משם נמצא המקדש הגדול ביותר של צ'יאנג מאי, וואט פרה סינג (Wat Phra Sing). מומלץ במיוחד לבקר בספרייה העתיקה שהוקמה במקדש במאה ה־14. אם עוד לא איבדתם כמה מבני המשפחה, כדאי לחזור למלון, לנוח מעט ולהתכונן לטיול בשוק הלילה, חוויה מרשימה, שלא רק הילדים יתלהבו ממנה. באופן פרדוקסלי, דווקא התיירות תרמה כאן לשימור מקצועות עתיקים שבנסיבות אחרות היו נבלעים במהפכת הפלסטיק. הודות לביקוש למזכרות "אותנטיות", שוב פורחים עסקיהם של מגלפי תמונות עץ, אורגי שטיחים, צורפים ונפחים. גם שוק הטקסטיל, ובעיקר ההיצע הגדול של בדי משי, מושכים קונים רבים. מתן למד מהר מאוד שעמידה על המקח בשילוב מנת חן מאטים את קצב החיסול של דמי הכיס שקיבל לקראת הנסיעה: ממונו לא אזל גם אחרי מסע קניות מקיף של מתנות לכל חבריו שנותרו על ספסל הלימודים. מי שמתעייף מסחיבת השקיות עמוסות המזכרות יוכל לשבת באחת מאינספור המסעדות שברחבי השוק. מי שאוהב מאכלי ים או מטעמים תאילנדיים מתובלים היטב — זה המקום. מתן העדיף סוכריות ג'לי בטעם ליצ'י. חוות פילים: קוצים בתחת גולת הכותרת של הטיול בתאילנד, לפחות לדעתו של מתן, היתה הביקור בחוות הפילים מה סה (Mae Sa) שליד צ'יאנג מאי. במקום מציעים טיול של כמה שעות על גב פילים בשבילים החוצים יער ונחלים. מתן התיישב על ראש הפיל וגילה שהזיפים המעטרים אותו מזכירים את החיסונים שקיבלנו לפני הנסיעה. בסופו של טיול צבר מתן ביטחון רב מספיק כדי לקפוץ מגב הפיל אל מי הנחל ולשחות בצד החיה הענקית בלי שמץ של פחד. כשחזרנו לחווה חיכה לנו מופע פילים. המבקרים מתלהבים מתעלולי הפילים, אבל אני לא לגמרי משוכנע שהפילים לא היו מעדיפים לשוב לתפקידם המסורתי בחקלאות. האיכרים החליפו את הפילים בטרקטורים והחלו לאמן אותם במשימות פופוליסטיות. כחודשיים של אימונים דרושים לפיל כדי לבעוט בכדורגל בעוצמה ובדיוק שהיו הופכים את בני סכנין לאלופי המדינה. אבל לא רק כדורגל בראש שלהם: כמה פילים הפכו לציירים בעלי מוניטין בינלאומיים. לא כולם רוצים, לא כולם מוכשרים, אבל פיל בעל כישרון אמנותי ילמד בתוך יומיים את רזי השימוש במכחול. יצירותיהם של הפילים תלויות בגלריות ברחבי העולם ונמכרות גם באינטרנט. מקדש ליד פאי, כפר פסטורלי המציע בקתות מעל לנהר, שלווה, מסעדות עם תפריט מגוון ונוף הרים שמזמין לטרקים כפרים בצפון: משלבים הנאות צפון תאילנד אינה רק פילים, סירות וקניות, אלא גם, ואולי בעיקר, נוף הררי שופע צמחייה. זמן איכות למבוגרים? תלוי בהעדפות הילדים ובטווח ההתפשרות של המבוגרים. הנופים פחות דיברו אל מתן, ולכן ניסינו לשלב את הנאותינו: ביקור בחוות פילים קטנות בדרך, שחייה בנחלים ובבריכות מפלים, ביקורים במקדשים נוצצים. את כל אלה מצאנו בשפע באזור שבין צ'יאנג מאי למה הונג סון (Mae Hong Son) שבאזור הגבול עם מיאנמר (בורמה). בכל מקום מצאנו בקלות מקומות לאכול וללון. רק על אטרקציה אחת שראינו היינו מוותרים: בכפר באן נאי סוי (Ban Nai Soi) של שבט פאדונג (Padaung), שנשותיו מכונות "ארוכות הצוואר", חיים בני השבט כחיות מחמד ומנהלים חיים מסורתיים כביכול בפני רבבות התיירים. נשות השבט מותחות את צוואריהן בסלילי מתכת, מסורת שהולכת ונעלמת בכל מקום אחר. הכניסה לכפר בתשלום, ואנשי השבט כבר החלו לדבר עברית. המקום הפסטורלי שהתחבב עלינו באזור יותר מכל הוא הכפר פאי (Pai) המציע מגורים בבקתות מעל לנהר, שלווה, מסעדות נעימות עם תפריט מגוון ונוף הרים שמזמין לטרקים. בזכות המפלים ובריכות המים החמים הפך הכפר לבסיס מועדף לטיולים באזור. קו פי-פי: גן עדן אישי ומשפחתי אחרי כעשרה ימים באזור הצפון טסנו מצ'יאנג מאי לפוקט (Phuket). מי שאוהב עיירות נופש הומות, חיי לילה, בתי מלון מודרניים וחופים עמוסי תיירים — מקומו בפוקט. אנחנו הפלגנו משם לקו פי־פי (Koh Phi Phi), אחד האיים הטרופיים הקטנים והיפים בתאילנד (האי מורכב משני איים: קו פי־פי דוֹן וקו פי־פי לֶה). אפשר לסייר בכל האי עוד לפני ארוחת הבוקר ולשכור סירה לטיול יום באיים אחרים. מציעים כאן קורסי צלילה, מסעדות מפתות בכל שעה, אבל בעיקר אפשר למצוא באי שקט ושלווה. תושבי האי ששרדו את הצונאמי מיהרו לשקם את ההרס, לא רק כדי להמשיך בעסקי התיירות, אלא גם כדי לקבוע עובדות בשטח, לפני שהפקידים בבנגקוק יצליחו להגשים את תוכניותיהם: הפיכת האי לאלדורדו לשועי עולם, אי שבו אין מקום לתושבים הוותיקים ולעסקי התיירות הפשוטים שלהם. הנאתנו היתה מושלמת. כל אחד מצא את גן העדן שלו. חפצי קנתה לה חברים במסעדות שהסכימו לשתף אותה בסודות המתכונים התאילנדיים. מטעמים אלו הסבו לנו המבוגרים עונג רב ולמתן גרמו בעיקר לשתות מים. אל דאגה, יש גם פיצה. מתן נהנה מחופש תנועה כמעט בלתי מוגבל באי הקטן שבו קשה ללכת לאיבוד. בסיורים בשוק הוא שכלל את יכולת המיקוח שלו מעל ומעבר למצופה: במהלך השבוע הוא תמרן בין המסז'יסטית שהציעה לו נישואין ובין מוכרת שלִבּה נכמר כשלמתן נגמרו כל המספרים שידע באנגלית, והוא החל לאלתר בכתיבה על החול את הצעת המחיר ה"בהחלט סופית" שלו. ולקח אחרון לסיום: הקושי הגדול ביותר של המסע המתין בבית, בהתמודדות עם הגעגועים המתמשכים לנופים, לאנשים, וכמובן לפילים. הרשמים שצברנו גורמים לכולנו לחלום בלי הרף על המסע הבא.

הפוסט לטייל עם הילדים בתאילנד הופיע ראשון במסע אחר

את טוסקנה, כמו כל איזור גדול אחר בעצם, אפשר לדגום – יום בפירנצה, חצי יום בסיינה, קצת מפה ומעט משם. יש אנשים שטיול כזה מתאים להם. ילדים זה כבר סיפור אחר. הם מאבדים את הסבלנות הרבה יותר מהר: נסיעות ארוכות שמדלגות בין אתרים ועיירות עלולות בקלות לשעמם אותם ולהחמיץ את כל הכיף בטיול.

והם צודקים. אני מאמינה שאם רוצים באמת לחוות את טעמו של מקום, עדיף לא לנסות לראות הכל בפרק זמן קצר של טיול. במקום לטרוח בנסיעות מתמשכות, מומלץ להתמקד, להתעמק. דרך נעימה במיוחד לעשות את זה היא להשתקע במקום אחד, וממנו לצאת לטיולים יומיים באיזור. באירופה נראה שכבר מזמן הבינו את העניין, כי לינה בחווה או בווילה שכורה היא תופעה מקובלת. ואם כבר לינה בבתי חוות – אז טוסקנה, יפהפייה רומנטית וכובשת לב, היא המקום המושלם לכך.

לינה בחוות של טוסקנה מחברת מיד את המשתכנים בהן לטבע. שם יגישו לכם ארוחות ממוצרי העונה, המיוצרים בחווה מגידולים אורגניים בלבד. האורחים (הצעירים והמבוגרים) יכולים להצטרף לתהליך ייצור הגבינות, הנקניקים ושמן הזית, או לתת יד במסיק הזיתים ובקציר החיטה. בבקשה מיוחדת אפשר אפילו להשתתף או לצפות בעבודת האמנות המתרחשת במטבח. כך שאל תתפלאו אם בארוחת הבוקר תפגשו את הילדים, שיספרו לכם בעיניים נוצצות איך הספיקו כבר לחלוב את הפרות.

איזור נפלא לשהות בו הוא סן קוויריקו (San Quirico), השוכן בקרבת הגבול הדרום־מזרחי של טוסקנה. במיוחד מומלצת החווה החקלאית איל ריגו (Il Rigo) באיזור קאזביאנקה (Casabianca), שמציעה את הפעילויות הללו לכל בני המשפחה.

החווה הזאת – מבנה עתיק ויפהפה שחודש בטוב טעם ונותן את מרב הנוחיות – שוכנת בין גבעותיה המתוקות של טוסקנה, שמשנות את צבען עם חילופי העונות. הארוחות שתקבלו באיל ריגו הן טוסקניות אותנטיות (וכמובן אורגניות), וכל יום מוגשות מנות אחרות. אפשר להצטרף לתהליכי ייצור המזון ולהשתתף בפעילות הענפה המתרחשת בחווה.

חווה מומלצת נוספת היא אגריטוריזמו פודרה קרטאיולה. אנשי החווה מציעים קורסים לבישול (הם עונתיים וצריך לתאם מראש) ולחיפוש אחר פטריית הכמהין הלבנה, ומארגנים טיולים במערות עתיקות.

פינות חמד נסתרות
גבוה גבוה, כמעט ממעוף הציפור, מרגישים קצת קטנטנים ליד המבצר המרשים רוקה די טינטינאנו (Rocca di Tintinnano). המבצר הזה, קשוח ומאיים, חולש על עמק אורצ'ה (Orcia). הנוף של דרום־מזרח טוסקנה נפתח לכל עבר והמבט מתמשך לאינסוף. הגבעות שמכסות את פני הנוף מזנקות זו על זו, חלקן תלולות, חשופות מצמחייה. בין גוני האוכרה האדמדמים נרקמים פה ושם אפור וירוק של עצי הזית והברושים, שצלליהם הארוכים והכהים מצביעים לעבר השמים.

האורחים יכולים להצטרף לעבודות המשק | צילום: דורון הורוביץ

יש אינסוף מקומות מדהימים ופינות חמד בטוסקנה. רוב התיירים שמגיעים אליה רק חולפים ליד עמק אורצ'ה היפהפה, נוגעים לא נוגעים. וחבל. כי הכביש לא מסתיים בעיירה סן קוויריקו המוכרת, וגם לא בגבעות המיתיות של ברונלו (Brunello) עם כרמי היין המפורסמים כל כך. יש עוד הרבה מה לראות בסביבה.

לאיזור של דרום־מזרח טוסקנה ישנם שני מרכזים עירוניים מקסימים: מונטאל־צ'ינו (Montalcino) ופיאנצה (Pienza) – שתי ערים ימי ביינימיות נעימות במרחק של כחמישים קילומטר מדרום־מזרח לסיינה (Siena). כדאי להקדיש להן לפחות יום אחד: אפשר לספוג בהן תרבות, היסטוריה ואמנות, ולקנות גבינות, נקניקים, שמן זית ויין, בגדים, כלים יפים ומה לא.

לשכות התיירות בערים הללו ישמחו לעזור לכם בכל תחום שהוא: לינה, טיולי אופניים או סוסים, מסעדות, מסלולים ועוד.

מי ברגל, מי ברכב
חברות רבות מארגנות טיולים מיוחדים לאיזור, ומומלץ בחום להיעזר בשירותיהן. מדריך מנוסה ירכיב טיול אישי שתפור לפי מידותיכם: טיול אופניים או רכיבה על סוסים, מסלול נופי, היסטורי, אמנותי או שילוב של כל אלה, יחד עם שינה בשטח, ארוחת בשרים על האש ועוד הרבה אפשרויות נהדרות – הכל בהתאם למספר האנשים בקבוצה, לגילם ולרצונותיהם. והחשוב מכל – לא תלכו לאיבוד.

חברות אחרות משכירות אופניים. אפשרות אחרת היא לפנות למלונות ולחוות האירוח, שמשכירים אופניים וסוסים.

שלושת המסלולים שנציע לכם – ברגל, באופניים וברכב – עוברים באיזור אמיאטה (Amiata) ועמק אורצ'ה ומתאימים למשפחות. אבל לפני שיוצאים לדרך – מצטיידים. אחת מחוויות הטיול שאסור להחמיץ היא הפיקניק. בבוקר ניגשים לעיירה הקרובה לקנות לחם טרי, זיתים מקומיים, עגבניות אדומות ומתוקות, נקניקים טוסקניים (נקניק מקומי נהדר הוא פִינוֹקייֶטוֹ). בקשו המלצה גם על גבינה מקומית (הפקוֹרינוֹ סְטג'וֹנַטוֹ מצוינת) והוסיפו בקבוק יין אדום. גם לילדים לא תזיק כוסית.

מסלול הליכה. המסלול שנלך בו (מספר 1) נמשך יום אחד. הוא יוצא מהעיירה הימי ביינימית קסטיליונה ד'אורצ'ה (Castiglione d’Orcia), מטפס במתינות 600 מטר ואחר כך יורד אותם. נתחיל לצעוד ממגרש החניה למרגלות רוֹקָה אַלְדוֹבּרַנדֵסְקָה (Rocca Aldobrandesca), שרידי מבצר גדול החולש מגובה 574 מטר על העיירה. צועדים על שביל האספלט לכיוון דרום ונוטשים אותו לאחר כמה מטרים לטובת שביל שמתפצל ממנו ימינה. השביל מוליךאותנו בין שדות, ולעינינו נפתח מבט רחב על עמק אורצ'ה.

כשנגיע לחווה בשם פוֹדֶרֶה פינוֹקייֶטי (Podere Finochieti), נתעלם משביל מספר 1A ונמשיך הלאה. השביל שלנו מתנתק מהדרך הגדולה ונפגש עם נתיב מקביל העובר ביער ברושים ואורנים (לא להתפתות לקחת אחד מהשבילים המתפצלים לכיוונים שונים). מעט לפני המבנה הנטוש של חוות סְקרצ'ֶטה (Scaraceta) נלך לכיוון חורבות מוֹנטֶלאצ'וֹ (Ruderi di Montelaccio) – אחת החוות הרבות באיזור שננטשו.

הדרך שלנו עוברת באיזור מכוסה צמחייה ים תיכונית, בעיקר עצי אלון ואדר. העצים גדלים בחברתם הטובה של שיחי קטלב רבים, שבזמנו נהגו לכבס איתם ואף לרקוח תרופות.
אספרגוס בר צומח כאן בתקופת האביב, והוא מצוין לשילוב עם ריזוטו. אפשר לנסות לבשל בעצמכם או להביא מתנה לבעלת הבית. היא תחגוג.

השביל יורד ומגיע לגדת הנהר, ואנחנו חוצים אותו. מגבוה צופה עלינו בקפדנות רצינית המבצר המסיבי ריפה ד'אורצ'ה (Ripa d’Orcia), שמשמש היום מלון מדהים המשקיף ממרומי הצוק על הנקיקים שמתחת. אל המבצר עולים בשביל המרוצף.

אחרי הסיור במבצר ובעיירה ממשיכים לכיוון סן קוויריקו, עד לצומת שהפנייה בו ימינה מזמינה אותנו לירידה לעמק. צועדים בה עד שמגיעים לחורבותיו של גשר עתיק, שם עוברים אל הגדה השנייה. חוות מולינה (Molina) תסמן עבורנו את תחילתה של עלייה האורכת כשני קילומטרים ומוליכה לעיירה רוקה ד'אורצ'ה
(Rocca d’Orcia), נקודת סיום המסלול.

מסלול רכיבה באופניים. המסלול המעגלי, שנמשך יום אחד, מתחיל ונגמר בסג'אנו (Seggiano), עיירה היושבת על גבעה, מוקפת בנחל ועטופה עצי זית שצופים בנוף כבר מאות שנים. אל הדרך האורכת עשרה קילומטרים (כשלוש שעות רכיבה) יוצאים מפיאצלה דלה פונטה (Piazzale delle Fonte), הכיכר השוכנת בחלקה התחתון של העיירה. משם פונים לכיוון הכנסייה הקטנה מדונה דלה קריטה (Madonna della Carita), בעלת החזית הבארוקית.

מאה מטר אחר כך מזמין אותנו צלב מברזל לפנות ימינה לירידה עד לנחל. מעבר לזרם המים הכחול יש עלייה שנפגשת בדרך עפר, ובה פונים שמאלה. הדרך מובילה לכיוון ארמון פוטנטיני
(Castello del Potentini), מבנה מתקופת הרנסאנס, המוקף שדות מרעה ועצי זית (שם גם נמלא מימיות).

אפשר לצאת לטיולי אופניים לבד או בליווי מדריך מקצועי | צילום: עידית גרינברג

אנחנו מגיעים לחווה נוספת, שממנה נפרש לנגד העיניים נוף מרשים. עוברים את החווה ופונים שמאלה, מנצלים ירידה של 300 מטר, ומיד אחר כך, כשפוגשים עץ גדול, פונים ימינה. נמשיך עד לכביש שמגיע מסג'אנו, ועליו נרכב כקילומטר בכיוון ההפוך לעיירה. חמישים מטר אחרי שעוברים את השער של וילה גאיה אגרוטוריזמו (Vila Gaia Agroturismo) פונים שמאלה ומגיעים לחורבותיו של מנזר סן ברנרדינו (Convento di San Bernardino), מקום נעים לערוך בו פיקניק.

כדי להמשיך חוזרים מעט אחורה בשביל ויורדים בו. בסופה של הירידה פונים ימינה לשביל צר שסלע גדול חוסם אותו (כך שצריך לרדת מהאופניים וללכת כמה מטרים). ליד הסלע נפנה שמאלה, אל מנהרה מדהימה של צמחייה טבעית. משם ממשיכים כל הזמן ישר וחוצים איזור כפרי יפהפה, עד שמגיעים לכביש עפר שמוביל לצומת של פוֹג'וֹפֶרוֹ (Poggioferro). מיד אחרי הצומת פונים ימינה וממשיכים בירידה עד לכביש שיחזיר אותנו לסג'אנו.

מסלול נסיעה ברכב. הדרך היפהפייה הזאת עוברת בעיירות, כפרפרים, יערות ונופים מקסימים במשך יומיים־שלושה. המסלול עובר בין העיירות הבאות לפי הסדר הבא: רדיקופאני (Radicofani), קונטיניאנו (Contignano), באני סן פיליפו (Bagni San Filippo), קמפיליה ד'אורצ'ה (Campiglia d’Orcia), רוקה די טינטינאנו (Rocca di Tintinnano), קסטיליונה ד'אורצ'ה, ויווֹ ד'אורצ'ה (Vivo d’Orcia), סג'אנו וקסטל דל פיאנו (Castel del Piano).

נסיעה מעיירה אחת לשנייה תזכה אתכם בנופים קסומים, אבל יש חשש שהילדים יאבדו את הסבלנות. בשבילם, ולא פחות מזה בשבילכם, מומלץ להתכונן קצת לפני היציאה: מתקשרים ללשכות התיירות המקומיות ובודקים אילו אירועים נערכים באיזור בזמן שתעברו בו. ויש המון כאלה: כמעט כל השנה תוכלו ליהנות מפסטיבלי אוכל, שווקים ובעיקר חגיגות עממיות שעורכים בני העיירות.

החגיגות הללו צבעוניות ושמחות, התושבים עוטים עליהם תלבושות בסגנון ימי הביניים, והכל מלווה במוזיקה ובריקודים, במזון ובדוכני ממכר שונים. עכשיו צריך רק לטייל, להפעיל את החושים ולבחור.

אחת החוויות הכי מהנות שעוברים בדרך היא רחצה במרחצאות החמים של סן פיליפו (Bagni San Filippo). האגדה מספרת על סן פיליפו בניצי, קדוש מתבודד שהבריא לאחר רחצה במי הקסם הללו. גם כיום המים מוכרים כמרפא לבעיות בזרימת הדם וכמזור לכאבים ראומטיים.

מבקרים רבים מהלכים בשבילי היער וקופצים (למרות האיסור) מתחת למפל המים המינרליים הירקרקים. גם לאלה שלא רוצים להתרטב כדאי להגיע לאתר, ולו כדי לראות את הארכיטקטורה הטבעית של הסלע הלבן המרשים. עם פנסים, הביקור במרחצאות יכול להפוך לחוויה לילית מופלאה.

הפוסט חווה בטוסקנה – שנינו מאותו הכפר הופיע ראשון במסע אחר