עד כאן 6 יבשות. לא שכחנו את אנטארקטיקה, האחרונה שהתגלתה, דווקא לא הכי קטנה אלא הרביעית בגודלה, גדולה יותר מאירופה ומאוסטרליה.

את איי האוקיינוס השקט משייכים ליבשת אוקייניה, שמכילה בעצם גם את אוסטרליה עצמה כמובן.

מה עם מרכז אמריקה הקטנה? יבשת נפרדת? מבחינת תיירות היא נפרדת, מבחינה תרבותית-הסטורית היא חלק מ"אמריקה הלטינית" ומדברים בה ספרדית כמו בדרום אמריקה. אבל מבחינה גיאולוגית היא חלק מצפון אמריקה, יחד עם איי הים הקריבי.
עד כאן 7 יבשות על פני כדור הארץ.
אבל… זה לא כל כך פשוט.

חילוקי דעות

כאן עוצרים הגאולוגים ואומרים: אם "יבשת" אמורה להיות יחידה נפרדת מבחינה גאולוגית, ומוקפת ים, בין אירופה ואסיה יש חיבור יבשתי מובהק, גדול ומהותי. על כן מדובר ביחידה אחת שנקראת אירואסיה ולה גאולוגיה משותפת. כלומר 6 יבשות.

אלא שהיסטורית, תרבותית ומדינית יש הפרדה בין שני החלקים. איפה הגבול? מקובל להניח שהגבול בין אסיה ואירופה עובר ממזרח לאירופה בהרי אורל ברוסיה ומדרום לאירופה ברכס הקווקז. זוהי קביעה שרירותית למדי, איך יתכן כי שרשרת הרים תפריד בין יחידות גאולוגיות יבשתיות?

בשלב זה באים גאולוגים נוספים וטוענים, אוקיי, איפה הגבול בין אסיה ואפריקה? אפילו שרשרת הרים אין באמצע, לא כל שכן מיצר ימי. סיני מחוברת גם לאסיה במזרח (בנגב) וגם לאפריקה במערב. הגבול שנקבע הוא תעלת סואץ, שהיא הרי מלאכותית ונחפרה ממש לאחרונה בקנה מידה גאולוגי. לפעמים נטען שסיני שייכת לאפריקה, וזה אומר שקו הגבול הישר והשרירותי בינינו לבין מצרים, מרפיח לטאבה, הוא הגבול בין היבשות… מוזר.

לכן אלה רוצים לקרוא לכל 3 היבשות ביחד "אפרו-אירואסיה", או "אירואפרסיה". לא שמות שימושיים למדי… אבל אם נקבל את ההיגיון הזה, ואת אמריקה האחת (כי הרי יש רצף יבשתי), קיימות בכדור 4 יבשות בלבד.

שיוכים לא ברורים ליבשות

איים שייכים בדרך כלל ליבשת הקרובה אליהם ביותר. אבל, איי פולינזיה למשל רחוקים מאוד מאוסטרליה, והוואי שייך בכלל לארצות הברית של אמריקה. למרות הריחוק כל אלה שייכים מבחינה גיאולוגית לאוסטרליה-אוקייניה. האי גרינלנד נמצא מצפון לאירופה, אבל בעצם מצפון לכמעט כל מקום אחר בגלובוס… מדינית הוא שייך לדנמרק שזה אירופה, אבל הוא קרוב יותר ושייך גיאולוגית לצפון אמריקה. לא סתם חשק הנשיא טראמפ באי הגדול בעולם.

גאורגיה מתהדרת בהיותה שייכת לאירופה, וגם לאסיה. נראה כי מדובר על משאלת לב להיות שייכת תרבותית לאירופה, ומבט חטוף באטלס מראה שגאורגיה נמצאת מדרום לקו פרשת המים של הקווקז (הגבוה), ולכן לגמרי באסיה ולא באירופה. הגאורגים טוענים בתוקף שיש, מעט אמנם, שטחים ששייכים לגאורגיה ונמצאים בחלק הצפוני של הקווקז (לא נמצאו לכך סימוכין). דעה אחרת טוענת שהקווקז עצמו נמצא גם באירופה וגם באסיה ולכן גאורגיה שייכת לשתיהן. לא נראה שתהיה ועידת חקירה לנושא בקרוב. אגב לאזרבייג'ן, השכנה ממזרח הנחשבת אסייתית בדרך כלל, שטח נרחב למדי במזרחה הנמצא מצפון לרכס הקווקז, כלומר באירופה.

קפריסין שייכת גיאוגרפית וקרובה הכי הרבה ליבשת אסיה, אבל תרבותית והיסטורית משתייכת לאירופה (כמובן שטורקיה הטילה בכך ספק כאשר כבשה את קפריסין הצפונית), והיא גם חברה באיחוד האירופי. טורקיה, שכמעט כולה נמצאת באסיה ("אסיה הקטנה"), היתה מועמדת לחיבור לאיחוד האירופי, אך זה לא נראה קרוב.

האירוויזיון, תכנית הזמר של איגוד השידור האירופי, אינו בר סמכא לקביעות גיאוגרפיות. אבל נזכיר שמשתתפות בו מדינות שאינן אירופאיות במובהק כמו אוסטרליה וישראל, והופיעו בו בעבר גם גאורגיה, לבנון ומדינות צפון אפריקאיות.

הפוסט כמה יבשות יש בעולם? לא מה שחשבתם הופיע ראשון במסע אחר

עוד טריוויה – כאן
כמה מדינות יש בעולם?
כמה יבשות יש בעולם?

• באנטארקטיקה אין תושבי קבע בכלל, אולם מתגוררים בה באופן זמני בתחנות המחקר בין 1000 בני אדם בחורף המקומי ל-5000 בקיץ, בני לאומים שונים. בגרינלנד, האי הגדול בעולם שרובו מכוסה קרח, מתגוררים כ-57,700 תושבי האוטונומיה הדנית.
• העם (קבוצה אתנית) הגדול ביותר בעולם הוא הסינים בני האן – כמיליארד ורבע בני אדם.
• הנצרות היא הדת הגדולה ביותר עם 2.2 מיליארד מאמינים. לאיסלאם 1.6 מיליארד מאמינים. מספר היהודים נאמד ב-15 מיליון בכל העולם.
• כ-42 מיליון איש הם מיליונרים (מחזיקים בהון של למעלה ממיליון דולר). קרוב למיליארד איש חיים בתת תזונה.
• באזור טוקיו (המטרופולין הגדול ביותר) גרים 36.67 מיליון איש. העיר הגדולה בעולם (בגבולות המוניציפליים) היא צ'ונגצ'ינג בסין עם כ-30.1 מיליון תושבים (אך הנתון מטעה ולא מוכר מכיוון שבשטח אזורים כפריים רבים), ולאחריה עיר נוספת, אף היא בסין, שנגחאי (הידועה כגדולה בעולם). מומבאי (הודו) אחריהן.
• אסיה היא היבשת המאוכלסת ביותר עם 4.694 מיליארד איש (קרוב לשני שליש מתושבי העולם), ואחריה אפריקה ואירופה
• השפה המדוברת ביותר בעולם היא סינית מנדרינית, מבין 7079 שפות מדוברות קיימות. במקום השני נמצאת האנגלית ובמקום השלישי ספרדית.
• תוחלת החיים הממוצעת העולמית היא 67.07 שנים; אצל גברים 65.21 שנה ואצל נשים 69.05.
• הצפיפות הממוצעת בעולם היא 50 נפש לק"מ (ללא אנטארקטיקה), מונקו היא המדינה הצפופה ביותר עם 15,363 נפש לק"מ ומונגוליה היא הדלילה ביותר – פחות מ-2 אנשים לק"מ. בישראל הצפיפות היא 408 נפש לק"מ.

הפוסט כמה אנשים יש בעולם? מעודכן הופיע ראשון במסע אחר

• למרות שטיוואן היא אחת הכלכלות החזקות בעולם, היא רחוקה מלהיות מתועשת כולה. למעשה, כ-43 אחוזים משטחו של האי מכוסים ביערות, ובנוסף יש בו אגמים, נהרות, מפלים וחופים טרופיים. בטייוואן יש שמונה פארקים לאומיים, המהווים כמעט חמישית מהשטחה היבשתי. באזורי הטבע מתגוררות חיות בר שונות, בהן כ-500 מינים של ציפורים. אחת הציפורים האנדמיות לטייוואן היא עקעק טייוואני כחול.

עקעק טייוואני כחול, מהציפורים האנדמיות לטייוואן | צילומים: שאטרסטוק

• אם התמזל מזלכם והגעתם לחוף המזרחי של טייוואן בחודשים אוגוסט או ספטמבר, מהרו להר ליאו שין דאן (Liu Shi Dan). בתקופה זו של השנה ההר מתכסה כולו בפרחי לילי הנקראים Daylily, אשר צובעים את הנוף המרהיב בכתום. הפרחים לא רק יפים למראה, הם גם משמשים למאכל. אם אתם סקרנים לגבי הטעם, תוכלו לקנות בדוכנים באזור ניצני פרחים טבולים בבלילת טמפורה ומטוגנים – מעדן אמיתי.

מרבדים של פרחי לילי כתומים בליו שי דן

• האוסף הגדול בעולם של אמנות סינית נמצא בטייוואן. מוזיאון הארמון הלאומי בטייפה מציג קרוב ל-700,000 פריטי אמנות סינית, מהתקופה הניאוליתית ועד סוף שושלת צ'ינג. אוספי המוזיאון, שהגיעו מהעיר האסורה, כוללים כלי חרסינה, פסלי ברונזה, ספרים וכתבי יד נדירים, אבני ירקן, מניפות, בגדים, מטבעות ועוד.

• ערוץ טארוקו, קניון דרמטי באורך 18 ק"מ במזרח טייוואן, הוא קניון השיש העמוק בעולם. בתחתיתו זורם נהר לי-יו, שמימיו בצבע טורקיז, וקירות השיש שלו מזדקרים לגובה עצום. לאורך הערוץ יש שבילי הליכה חצובים בסלע, גשרים תלויים ומקדשים קטנים וציוריים.

ערוץ טארוקו, קניון השיש העמוק בעולם

• טייוואן היא מדינה נקייה להפליא, וברחובותיה לא תמצאו פחים עמוסי אשפה. במקום פחים ברחובות וחדרי אשפה בבניינים, תמצאו כאן משאיות זבל מוזיקליות. מדי לילה משאיות האשפה עוברות, והתושבים יורדים מבתיהם ומשליכים את האשפה היישר למשאית. כדי לבשר על בואה של המשאית ולעודד את התושבים לצאת מהבית ולזרוק את האשפה, מושמעות ברקע יצירות קלאסיות.

• מרבית תושבי טייוואן הם סינים, אבל ישנם גם שבטים אבוריג'ינים, המהווה כשני אחוזים מהאוכלוסייה – המדינה מכירה ב-16 שבטים אבוריג'ינים שונים, השומרים על מסורות, לבוש ומנהגים ייחודיים.

• אחד המאכלים האהובים על הטייוואנים נקרא "סטינקי טופו" (Chou Doufu). זהו טופו שמותסס במשך חודשים בתערובת של אלכוהול, מלח וחומץ, דבר המקנה לו טעם עשיר וריח מצחין. אבל גם אם אתם לא מתחברים לסטינקי טופו, אל דאגה, המטבח הטיוואני מציג עושר נפלא של טעמים, שרבים מהם ערבים לחיך המערבי, כמו מרק איטריות עם בשר, כיסוני בצק ממולאים, שיפודים של בקר או עוף ודגים בצורות הכנה שונות. המשקה הפופולרי בטייוואן הוא באבל טי, תה בועות – תמצית של תה מהולה בחלב, עם קרח כתוש, סוכר ופניני טפיוקה שמתפצפצות בפה. לעתים מוסיפים למשקה מחית פירות, הצובעת אותו בצבעים שונים.

דוכן של סטינקי טופו בשוק מקומי | צילום: Evgeny Ermakov / Shutterstock.com

• טייוואן היא מעצמה של מנדופופ – פופ מנדריני, והיא הצמיחה בשנים האחרונות כוכבי פופ רבים, מהפופולריים באסיה. כוכב הפופ הפופולרי מכולם הוא ג'יי צ'ו, כוכבים נוספים הם דייוויד טאו, וונג ליהום והזמרת הפופולרית ג'ולין צאי שידועה גם בכישרון הריקוד שלה. אהבתם של הטייואנים למוזיקה מתבטאת גם בחיבתם לקריוקי, אחת מצורות הבילוי האהובות.

• התחבורה בטייוואן, בעיקר בערים הגדולות, מצוינת. הרכבת התחתית של טייפה זכתה כמה פעמים בתואר היעילה והאמינה בעולם, והנסיעה בה נעימה וזולה. בנוסף, בין שתי הערים הגדולות בטייוואן, טייפה וקאושיונג, המרוחקות 450 ק"מ זו מזו, מקשרת רכבת מהירה הגומעת את המרחק בפחות משעתיים.

הרכבת המהירה בין טייפה לקאושיונג | צילום: Wayne0216 / Shutterstock.com

• הבמאי האמריקאי אנג לי נולד בפינגטונג, טיוואן. שניים מסרטיו – "הר ברוקבק" ו"חיי פאי" – זכו באוסקר וסרטים אחרים שלו זכו להצלחה מסחרית ולשבחי המבקרים, בהם "סופת קרח" ו"על תבונה ורגישות". כמה מסרטיו של לי עוסקים בתרבות הטייוואנית – "מסיבת חתונה", אוכל שתייה גבר אישה" ו"נמר דרקון".

הפוסט דברים שאולי לא ידעתם על טייוואן הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לפורטוגל
• מדריך מסע אחר לליסבון
• פורטוגל מחוץ למסלול
• פורטוגל עם ילדים
• פורטו – עשרת הגדולים

• במשך יותר מעשור ריו דה ז'ניירו שבברזיל היתה בירת פורטוגל. איך זה קרה? בעקבות כיבוש ליסבון על ידי נפוליאון ב-1807, משפחת המלוכה ברחה מפורטוגל לברזיל והקימה שם את מרכז שליטתה. הממלכה החדשה נקראה "הממלכה המאוחדת של פורטוגל, ברזיל והאלגרב" ובירתה היתה ריו. ב-1821 חזר המלך לפורטוגל, בנו פדרו הוכתר למלך ברזיל (והכריז על עצמאותה) וליסבון שבה להיות בירת פורטוגל.

• חוזה טורדסיאס, שנחתם ב-1494 בין פורטוגל לספרד, חילק את העולם בין שתי האימפריות באופן כזה: כל האזורים ממזרח לקו האורך הסמוך לכף ורדה יהיו שייכים לפורטוגל, כל האזורים ממערב לו – לספרד. באופן לא מפתיע, ההסכם לא האריך ימים.

• גשר וסקו דה גאמה, גשר המיתרים החוצה את נהר הטז'ו בבירת פורטוגל, ליסבון, הוא הגשר הארוך ביותר באירופה – אורכו 17.18 ק"מ. הוא נחנך בשנת 1998, לכבוד חגיגות ה-500 לגילוי המעבר הימי מסביב לכף התקווה הטובה.

• נהר הטז'ו שעליו עובר הגשר הוא הנהר הארוך ביותר בחצי האי האיברי. ראשיתו בהרים בצפון ספרד והוא נשפך לאוקיינוס האטלנטי בליסבון.

• קניון תת-אוקייני סמוך לחוף של העיירה נזרה אחראי ליצירת גלי ענק, שיכולים להגיע לגובה של 20 מטר ויותר. הגלים הגבוהים מושכים לעיירה הפורטוגלית גולשים מכל העולם, שמחפשים ריגושים ורוצים לשבור שיאים. שיא הגלישה העולמי אכן נשבר בנזרה – ב-2011 האמריקאי גארט מקנמרה גלש בהצלחה על גל שגובהו 24 מטר.

• בשנת 1917 שלושה ילדים מהעיר פאטימה (כ-120 ק"מ מצפון לליסבון) סיפרו כי פגשו אישה לבושה בשמלה לבנה עם רעלה על פניה. היא הורתה להם לחזור למקום המפגש בכל 13 בחודש, וכך עשו. לאחר חצי שנה, ב-13 באוקטובר, האישה המסתורית ביקשה מהילדים להקים לכבודה כנסייה. במקום שבו התגלתה האישה בלבן, שעל פי האמונה המקומית היא לא אחרת מאשר מרים הבתולה אמו של ישו, הוקם "המתחם המקודש של גבירתנו מפאטימה", המושך עולי רגל רבים.

• בספרייה של אוניברסיטת קוימברה, אחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם, יש דיירי קבע לא שגרתיים – עטלפים. העטלפים הובאו לספרייה כמדבירים טבעיים לחרקים שעלולים להזיק לספרים. בעולם יש רק שתי ספריות שבהן משתמשים בעטלפים כדי להגן על כתבי יד נדירים. הספרייה השנייה נמצאת אף היא בפורטוגל – זוהי הספרייה של הארמון במאפרה.

• חנות הספרים Livraria Bertrand נפתחה בליסבון בשנת 1732 ועדיין פועלת גם היום, מה שהופך אותה לחנות הספרים הוותיקה בעולם שפועלת ברצף.

• דרכו הספרותית של ז'וזה סאראמאגו, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1998 ואחד מגדולי הסופרים של פורטוגל, לא היתה קלה. הוא גדל בליסבון, בבית שבו איש לא קרא ספרים. הוא מספר שאת הספר הראשון רכש בגיל 19 ולאחר עבודתו כמכונאי במוסך נהג לקרוא בספרייה העירונית. רק כשהתקבל לעבודה כמנהל ייצור בהוצאת ספרים ופגש סופרים ומבקרי ספרות, הצליח להיכנס לעולם הזה ולהפוך את הכתיבה למקצוע. בין ספריו שתורגמו לעברית: "דברי ימי מנזר", "על העיוורון" ו"קין".

• פורטוגל היא יצרנית השעם הגדולה בעולם: כ-60 אחוז מכמות השעם בעולם מופקת בפורטוגל. את השעם מפיקים מקליפת עץ אלון השעם.

• פורט, היין המתוק והמחוזק המיוצר באזור העיר פורטו, מקבל את טעמו המיוחד מברנדי אשר מוסף לו בתהליך התסיסה. בפורט יש 20% אלכוהול.

• המטבח הפורטוגלי משלב השפעות ים תיכוניות, אפריקאיות ודרום אמריקאיות (בעיקר מברזיל, הקולוניה לשעבר). בשונה מהמטבח האירופי הקלאסי, בפורטוגל משתמשים בשמן זית ובהרבה תבלינים, כמו שום, צ'ילי, קינמון ועוד. אם אתם אוהבים אוכל חריף, נסו את המנה הפופולרית עוף ברוטב פירי פירי, רוטב חריף להפליא שעשוי מפלפלי חלפיניו.

• דווקא במדינה שבה דגים טריים נפוצים כל כך, מעניין לגלות שאחת המנות האהובות במטבח הפורטוגלי היא בקליאו, דג בקלה מיובש במלח. יש דרכי הכנה שונות לבקליאו, אבל תמיד לפני שמתחילים לבשל אותו, צריך להשרות את הדג המיובש במים במשך כל הלילה. הבקליאו מככב בארוחות חג מולד משפחתיות בבתים רבים בפורטוגל.

• פאדו, הסגנון המוזיקלי הפורטוגלי, נולד ככל הנראה במאה ה-15. על פי המסורת, המציאו אותו נשות הימאים ששרו שירי געגועים קורעי לב לבעליהן שהיו הרחק בלב ים. מוזיקת הפאדו המלנכולית מוכרת מחוץ לגבולות פורטוגל בין השאר בזכותה של עמליה רודריגז (1999-1920), זמרת הפאדו האגדית שכונתה "מלכת הפאדו". היורשת שלה, לדעת רבים, היא הזמרת מריצה, שמרבה להופיע ברחבי העולם, וגם אצלנו בישראל.

• כל שנה בנובמבר נערך בעיירת החוף אשטוריל, הסמוכה לליסבון, פסטיבל הסרטים של ליסבון ואשטוריל (Lisbon & Estoril Film Festival). בפסטיבל משתתפים סרטים פורטוגלים ובינלאומיים, סרטי אנימציה וסרטים דוקומנטריים. הפרס לסרט הזוכה נקרא "שחף הכסף".

בתמונה הפותחת: עיירת החוף קשקאיש, ממערב לליסבון

הפוסט עובדות שאולי לא ידעתם על פורטוגל הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לקירגיזסטן
  
• מידע מעשי על קירגיזסטן
• טיול בקירגיזסטן: אגמים, הרים ויורטים
• קירגיזסטן: חלקת אלוהים הקטנה

• קירגיזסטן, הממוקמת במרכז אסיה והיא גובלת בסין, קזחסטן, אוזבקסיטן וטגי'קיסטן. למרות מידותיה הצנועות לעומת שכנותיה, יש בה מגוון נופי אדיר: יש בה הרים שגובהם עולה על 7,000 מטר, אגמים עצומים, עמקים, יערות, קרחונים אדירים (כולל הקרחון השישי בגודלו בעולם) ו-11 פארקים לאומיים עם נופים מרהיבים.

סלעים אדומים ייחודיים בשמורת ג’טי אוגוז בקירגיסטן

• קירגיזסטן היא אחת המדינות ההרריות בעולם וכ-80 אחוז משטחה מכוסים בהרים. הרכס הגדול במדינה הוא טיין שאן, "ההרים השמיימיים", שנמתח לאורך 2,900 ק"מ במרכז אסיה. בקירגיזסטן נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ברכס, פיק פובדי, בגובה 7,439 מטר. כמה אזורים ואתרים בהרי טיין שאן הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

• חלקים ניכרים מקירגיזסטן אינם מיושבים, ולמעשה היא מדורגת במקום 180 במדד הצפיפות העולמי. צפיפות האוכלוסייה בקירגיזסטן היא 28.95 אנשים לקמ"ר, לעומת 399.6 אנשים לקמ"ר בישראל (המדורגת במקום 30 במדד הצפיפות העולמי).

רכס טיאן שאן, "ההרים השמיימיים". 80% משטחה של קירגיזסטן מכוסים בהרים

• לקירגיזסטן אין מוצא לים, אבל המטייל בה פוגש באגמים רבים. המפורסם באגמי קירגיזסטן הוא איסיק קול, שמחזיק בכמה תארים מרשימים: הוא האגם ההררי השני בגודלו בעולם אחרי אגם טיטיקקה בפרו, האגם העשירי בגודלו בעולם ואגם המלח השני בגודלו, אחרי הים הכספי. למרות שהוא נמצא בגובה של 1,600 מ' מעל פני הים ומסביבו פסגות מושלגות, המים באגם אינם קופאים גם כאשר הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס (בין השאר גורמים לכך עומקו של האגם ואחוז המלחים שבו). זאת הסיבה לשמו, שפירושו "אגם חם".

שקיעה באיסיק קול, האגם ההררי השני בגודלו בעולם

• בקירגיזסטן נמצא יער אגוזי המלך הטבעי הגדול בעולם, יער ארסלנבוב (Arslanbob). בנוסף לעצי אגוז, ביער הזה יש גם מפלים יפים.

• בגיל בו מרבית הילדים במערב מקבלים את הבימבה הראשונה שלהם, הילדים בקירגיזסטן יושבים בפעם הראשונה על סוס. הדבר קורה כשהילד יודע ללכת ולרוץ באופן עצמאי. זה לא מפתיע, כי הסוסים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות הקירגיזית מסורתית – הם משמשים למשא, למסחר (תמורת תבואה ומזון), לחלב וגם למאכל.

על גבו של סוס: מהרגע שילד קירגיזי לומד ללכת, הוא בוגר מספיק כדי ללמוד לרכוב על סוס

• בכל מקום אליו תגיעו בקירגיזסטן תיתקלו בשם מאנאס (Manas), המונצח בשלטי רחוב, פארקים לאומיים, אנדרטאות ופסלים. זהו גם שמו של שדה התעופה הבינלאומי של קירגיזסטן. מיהו אותו מאנאס? זהו הגיבור העממי המפורסם ביותר בקירגיזסטן. הוא היה ח'אן (שליט) ולוחם מוכשר ואמיץ, אשר נחשב לאבי האומה הקירגיזית ולמי שאיחד את 40 השבטים הקירגיזיים לאומה אחת  – 40 קרני השמש שמופיעות על דגל קירגיזסטן מייצגות את 40 השבטים. סיפורו של מאנאס מסופר באפוס ארוך מאוד, שכולו בחרוזים, ומספרי סיפורים הנקראים מאנסאצ'י נוהגים לדקלם קטעים ממנו כדי להנחיל את סיפורו של הגיבור לדורות הבאים.

פסל של הגיבור הקירגיזי מאנאס בכיכר בבישקק, בירת של קירגיזסטן

• ומה אוכלים בקירגיזסטן? מוצרי חלב (כבשים, עזים וסוסים) והרבה בשר. אחת המנות האהובות במטבח הקירגיזי היא בש בארמאק – תבשיל כבש המבושל בסיר ברזל מיוחד, ומוגש לצד פלוב – אורז עם גזר ובצל. כדאי לנסות גם את המאנטי – כיסונים מאודים, ממלואים בבשר ובצל, ואת הלגמאן – אטריות רחבות המוגשות עם רוטב ירקות חריף. בדוכני הרחוב תמצאו שישליק וקבב ובשווקים יש שפע של פירות וירקות טריים. פירות יבשים הם נשנוש נפוץ.

שולחן עמוס במאכלים קירגיזיים

• המשקה הנפוץ בקירגיזסטן הוא קימיז, חלב סוסות מותסס. משקה נוסף הוא בוזו, משקה סמיך העשוי מדוחן מותסס. מלבד זאת, בכל מקום יציעו לכם תה. התה מלווה כל ארוחה והוא מוגש בקערות קטנות.

• השווקים המקומיים הם חגיגה של ממש: תמצאו בהם, לצד ירקות, פירות ובשר, גם בגדים מסורתיים וכובעים רקומים, עבודות עץ, כלי קרמיקה, תכשיטים, עבודות זכוכית והמון מציאות נפלאות. השווקים הם מוקד להתרחשות בלתי פוסקת, ובסופי שבוע מופיעים בגדולים שבהם אקרובטים ומספרי סיפורים שתורמים לאווירה.

את היורט, אוהל הנוודים המסורתי, אפשר לראות גם בימינו באזורי ההרים

• קירגיזסטן היא מדינה של נוודים, ולמרות שהיום מרבית תושביה גרים במגורי קבע הם מצליחים לשמור את מסורותיהם העתיקות, אפילו בבירה המודרנית בישקק. בהרים עדיין אפשר לראות יורטים, אוהלי הנוודים המסורתיים. היורט עשוי  ממוטות עץ הקשורים בחבלים ועטופים בשמיכות צמר כבשים.

בתוך היורטה, אישה רוקמת על שמיכת צמר | צילום: Halim Hadi / Shutterstock.com

• בעוד שבערים מרבית תושבי קירגיזסטן לובשים לבוש מודרני כמו ג'ינס וטי שרט, באזורים הכפריים עדיין נפוץ הלבוש הקירגיזי המסורתי, הכולל בין השאר חצאיות ארוכות ומטפחות ראש לנשים ובגדים מעור וצמר לגברים. הכובע המסורתי נקרא קאלפאק והוא עשוי מצמר כבשים ומעוטר ברקמה צבעונית.

• כ-80 אחוז מתושבי קירגיזסטן משתייכים לאסלאם הסוני. עם זאת, האסלאם לא מאוד מורגש במדינה, במידה רבה בשל השנים הארוכות של המשטר הסובייטי שדגל באתאיזם מדיני. מאז נפילת הקומוניזם האסלאם מתחזק, אבל עדיין זוהי מדינה חילונית עם אסלאם מתון מאוד, המורגש בעיקר באזור בקעת פרגנה בדרום-מזרח המדינה.

תחרויות רכיבה בפסטיבל הנוודים הלאומי

• פעם בשנה מתקיים בקירגיזסטן פסטיבל הנוודים הלאומי, שבמרכזו תחרויות ספורט מסורתיות. הפסטיבל כולל ענפי ספורט ייחודיים, כמו אודאריש – היאבקות על גב סוס, כשהמטרה היא להפיל את היריב מהסוס שלו, טיין אגמי – משחק שמטרתו לאסוף מטבעות תוך דהירה על הסוס בזמן הקצר ביותר ומרוץ סוסים מסורתי המכונה אט צוביש. חלק מהמשחקים אינם קלים לצפייה לעין המערבית, כמו קוקבארו, פולו על סוסים, כשאת הכדור מחליפים פגרי עזים כרותות ראש.

• בנה המפורסם ביותר של קירגיזסטן הוא הסופר צ'ינגיז אייטמטוב, שספריו מתארים את נופי קירגיזסטן, תרבות הנוודים, חיי הכפר, החיים תחת המשטר הסובייטי וגם את קירגיזסטן המודרנית. בין ספריו שתורגמו לעברית "והיום איננו כלה", "אהובתי במטפחת האדומה" ו"נמר השלג". כחלק מההכנות לקראת טיול בקירגיזסטן מומלץ לקרוא ספרים שכתב כדי להעשיר את חוויית הטיול.

מפת קירגיזסטן:

הצילומים בכתבה: שאטרסטוק, אקו טיולי שטח

הפוסט 15 דברים שלא ידעתם על קירגיזסטן הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט החידון הגיאוגרפי מס' 4 – ספיישל מזרח רחוק הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט החידון הגיאוגרפי מס' 3 הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט החידון הגיאוגרפי מס' 2 הופיע ראשון במסע אחר

שווייץ היא מדינה קטנה – שטחה הוא 41,277 קמ"ר, מה שמדרג אותה במקום ה-136 בעולם. אבל למרות ממדיה הצנועים, שווייץ מציעה מגוון אדיר של נופים, מהמרשימים באירופה, עם רכסי הרים מדהימים, עמקים ירוקים, נהרות, יערות, מפלים ועוד.

על רקע התפוארה הטבעית המרהיבה הזאת, אפשר ליהנות ממגוון גדול במיוחד של חופשות: בחורף אתרי הסקי של שווייץ מושכים גולשים מכל העולם, אבל בכל עונות השנה יש המון מה לעשות כאן. המטיילים בשווייץ ייהנו מאינספור אירועים, פסטיבלים, אפשרויות לפעילויות אקטיביות בטבע, כפרי נופש למשפחות, חופשות עירוניות נהדרות ועוד. הנה כמה עובדות שאולי לא ידעתם על שווייץ:

הערים השוויצריות, דוגמת לוצרן (בתמונה), ציריך ובאזל, מתאימות לחופשה עירונית מוצלחת | צילום: שאטרסטוק

• שווייץ גובלת בחמש מדינות: גרמניה, צרפת, איטליה, אוסטריה וליכטנשטיין, והדבר ניכר בהבדלים שבין אזוריה השונים. כך, למשל, במחוז טיצ'ינו מדברים איטלקית, האקלים ים תיכוני, האווירה קלילה ובמסעדות מגישים פיצה ופסטה, באזור אגם ז'נבה מדברים צרפתית ונהנים מיינות משובחים המיוצרים מענבים הגדלים בכרמים הגולשים במורדות הגבעות עד לשפת האגם, ואילו בצפון המדינה השפה המדוברת היא גרמנית וגם המטבח מאופיין במנות עשירות ומנחמות.

• בשווייץ יש ארבע שפות רשמיות: גרמנית, צרפתית, איטלקית ורומאנש, שפה עתיקה שאותה דוברים רק 50,000 אנשים, החיים בקנטון גראובינדן, שבדרום-מזרח המדינה.

• שווייץ מורכבת מ-26 קנטונים, אשר לכל אחד מהם יש חוקה, פרלמנט, ממשלה ובית משפט משלו. לכל קנטון יש את אופיו המיוחד ואת הנופים והתרבות הייחודיים המאפיינים אותו.

לרוץ בחלום: ג'וגינג מתחת פסגת הגרוסה שיידג ליד העיירה גרינדלוואלד | צילום: שאטרסטוק

• לשווייץ יש תדמית של מדינה יקרה, אבל למרות שהמחירים אינם זולים, התיירים מקבלים תמורה מצוינת לכספם. המלונות, גם הפשוטים שבהם, מצוחצחים ומבריקים, השירות אדיב, התחבורה הציבורית מצוינת ומגיעה לכל קצוות המדינה, גם לכפרים הנידחים ביותר והכל מתוחזק היטב ומתקתק כמו שעון (שוויצרי). לכך נוספת העובדה שילדים מתחת לגיל 16 לא משלמים על התחבורה הציבורית (אם הם מלווים במבוגר) ומקבלים הנחות משמעותיות במקומות לינה ובאטרקציות, מה שהופך את שווייץ ליעד משתלם במיוחד לחופשה משפחתית.

מפלי גיסבך נופלים בסדרה של מדרגות אל אגם ברינץ | צילום: swiss-image.ch/Christof Sonderegger

• רבים חושבים ששווייץ היא מדינה קרה ומושלגת, אבל למעשה, האקלים משתנה בהתאם לאזור, ובדרום המדינה מזג האוויר מתון ומושפע מהאקלים הים תיכוני. בנוסף, בקיץ, גם באזורים הנחשבים לקרירים הטמפרטורות עשויות לטפס ל-30 מעלות. ועוד מעלה יש לקיץ השוויצרי: השמש שוקעת רק בסביבות עשר בלילה, מה שמבטיח שעות ארוכות של טיולים בחוץ.

הגשר התלוי בהר טיטליס, הגבוה באירופה – 3020 מ' מעל פני הים! | צילום: swiss-image.ch/Beat Mueller

• שווייץ היא ארץ הררית ויותר ממחצית משטחה גבוה מ-1,000 מטר. באלפים השוויצריים יש לא פחות מ-47 פסגות שגובהן עולה על 4,000 מטר. פסגות אלה מושלגות לאורך כל השנה והן תורמות למראה הציורי של הטבע השוויצרי.

• בשווייץ יש 140 קרחונים, שהגדול בהם, ולמעשה הגדול ביותר במערב אירופה, הוא קרחון אלטש (Aletsch) ששטחו 117 קמ"ר.

קרחון אלטש, הקרחון הגדול ביותר במערב אירופה | צילום: myswitzerland.com

• שווייץ היא ארץ שופעת מים. זורמים בה שלושה נהרות גדולים – הארה, הריין והרון – ועוד נהרות קטנים רבים. בנוסף, יש בה לא פחות מ-1,484 אגמים וגם מפלים יש בשפע. בין היתר, כאן נמצאים המפלים הרחבים ביותר באירופה, מפלי הריין, שרוחבם 150 מטר וגובהם 23 מטר. מפלים רבים מרוכזים בעמק לאוטרברונן (Lauterbrunnen), המכונה "עמק המפלים" הודות ל-72 מפלים הנופלים בו, בהם מפלי טרומלבך – מפלים ספירליים הנופלים מגובה 140 מטר בנקיקי סלע. מפלים מפורסמים נוספים הם מפלי גיסבך (Giessbach) שנופלים ב-14 מדרגות אל תוך אגם ברינץ.

אגם נוישאטל במערב שווייץ, אחד מ-1,484 האגמים במדינה | צילום: swiss-image.ch / Roland Gerth

• השוויצרים מאוד אוהבים את הטבע ורואים בו את פארק השעשועים הטוב ביותר. את מקומם של פארקי שעשועים מעשה ידי האדם תופסות אטרקציות המנצלות את הנתונים הטבעיים שבהם התברכה המדינה. בין השאר, תמצאו הרבה מגלשות הרים, שהארוכה בהן נמתחת לאורך 1,350 מטר בהר פילאטוס. ביערות יש שפע של פארקי חבלים ואפשר ליהנות משלל אטרקציות ייחודיות, כמו נסיעה במדרונות ההרים בקורקינט מיוחד, פארקים של הליכה יחפה, פעילויות מלהיבות בשלג לאורך כל השנה ועוד ועוד.

מי צריך פארק שעשועים כשהטבע מציע את השעשועים הטובים ביותר? | צילום: swiss-image.ch/Christian Perret

• בשווייץ יש מגוון גדול במיוחד של אמצעי תחבורה ציבורית: רכבות, אוטובוסים (כולל אוטובוסי דואר שמגיעים לכפרים הקטנים והנידחים ביותר בלב האלפים), רכבלים מסוגים שונים, ספינות נהר ועוד. את הדרך מלווים נופים יפים כמו חלום, וכיוון שאתם לא נוהגים תוכלו ליהנות מהם בשלווה ובנחת. בנוסף למגוון הגדול של אמצעי תחבורה, התחבורה הציבורית בשוויץ נחשבת לאחת הטובות והיעילות בעולם והיא פועלת בתדירות גבוהה.

אוטובוס דואר צהוב מגיע לכפר בעמק ורזסקה שבדרום שווייץ | צילום: Switzerland Tourism

• הרכבות השוויצריות מפורסמות בכל העולם לא רק במהירותן, בדייקנותן ובנופים הנשקפים מהן. בשווייץ יש כמה וכמה רכבות שהן שיאניות בתחומן. כאן נמצאת תחנת הרכבת הגבוהה ביותר באירופה, ה-Jungfraujoch שעל הר יונגפראו, בגובה 3,454 מטר. רכבת גלגלי השיניים התלולה בעולם גם היא נמצאת בשווייץ, זוהי הרכבת שמטפסת מהעיירה אלפנכשטד (Alpnachstad) על שפת אגם לוצרן למרומי הר פילאטוס, בשיפוע של 48 אחוז. מסילת Wengernalp, המחברת בין העיירה לאוטרברונן לעיירה גרינדלוולד ונמתחת לאורך 19.2 ק"מ, היא מסילת גלגלי השיניים הארוכה בעולם. בנוסף, אפשר למצוא בשווייץ כמה רכבות עתיקות במיוחד, כמו מסילת רכבת ההרים העתיקה ביותר באירופה, שמקשרת בין ויצנאו לריגי ופועלת מאז 1871.

הרכבת היורדת מיונגפראויוך, תחנת הרכבת הגבוהה באירופה | צילום: שאטרסטוק

• שווייץ מתגאה באחוז פשיעה מהנמוכים בעולם בהשוואה למדינות המתועשות, מה שהופך אותה לאחת מהמדינות הבטוחות בעולם לטיול.

• שווייץ שומרת מזה שנים רבות על עקרון הנייטרליות והפעם האחרונה בה התקיימה מלחמה על אדמתה היתה בשנת 1847.

• שווייץ נחשבת לאחת המדינות השמחות בעולם – ב-2015 היא דורגה במקום הראשון במדד המדינות השמחות של האו"ם שבוחן פרמטרים כמו תוצר מקומי גולמי, תוחלת חיים, תמיכה חברתית, חופש ושחיתות.

עם שוקולד משובח כל כך, זה לא מפתיע שהשוויצרים הם צרכני השוקולד הגדולים בעולם | צילום: שאטרסטוק

• כיאה למדינה שאיכות החיים בה היא מהגבוהות בעולם, זה לא מפתיע שתוחלת החיים של תושבי המדינה היא הגבוהה ביותר בעולם ועומדת על 82.7 שנים.

• השוקולד השוויצרי הוא מהמשובחים בעולם, וזו כנראה הסיבה לכך שהשוויצרים אוכלים יותר שוקולד מכל אומה אחרת בעולם – כל שוויצרי אוכל בממוצע 11 ק"ג שוקולד בשנה.

הפוסט שווייץ: כל מה שרציתם לדעת הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט חידון גיאוגרפי מס' 1: בחנו את עצמכם הופיע ראשון במסע אחר