בקיץ הישראלי, המצרך המבוקש ביותר הוא מים. טיולי המים פופולאריים במיוחד בימים החמים, ונחלי הצפון, בעיקר בימות החופש, עמוסים במטיילים. אבל לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זו פינה שקטה ומוצלת, שאפשר לטבול בה במים קרירים וצלולים בלי להיות מוקפים בהמוני מטיילים. במורדות הגולן נובעים כמה מעיינות שמהווים מקום מפלט מושלם בימים חמים. גם בחורף המחזה מרהיב, כשהכל מסביב ירוק ופורח, והמים זורמים במלוא עצמתם. בקיץ, מורדות הגולן יבשים וצהובים, ואת המעיינות ניתן לזהות לפי איים של צמחייה ירוקה באמצע כל הצהוב, ממש כמו נאות מדבר. ההנאה גדלה פי כמה כשמתקרבים ושומעים את המים המפכים, וברגע שטובלים רגל במים, ההנאה מושלמת. חלק מהמעיינות מאוד מוכרים וחלקם כמעט סודיים, וכמו בכל מקום, כדי להבטיח כמה שיותר שקט ושלווה עדיף להגיע באמצע השבוע.

עין נוטרה
עין נוטרה, הידוע גם בשם עין א-תינה, הוא המפורסם ביותר ממעיינות האזור. מי המעיין פורצים מסלע געשי ונופלים במפל הזורם עד לחורשת איקליפטוסים, שם הם יוצרים בריכה מוצלת. לאורך אפיק הנחל גדלים עצי תאנה רבים, והם אלו שהעניקו למקום את שמו. לצד אלה ניתן למצוא סביב המעיין עצי אלון, שיחי פטל ואירוס ענף, שפרחיו הצהובים פורחים בין אפריל ליוני. המים כאן צלולים במיוחד, כך יעידו גם שפע סרטני הנחלים וחלזונות השחרורית שמחייתם תלויה במים צלולים במיוחד. אפשר להסתפק בטבילה בבריכה, אבל כדאי לעלות במעלה הזרם על אבני בזלת, בדרך מעט תלולה אך מהנה, שמשני צידיה סבך קנים ופטל. למעלה פורץ מפל יפה וקפוא. כדאי לקחת בחשבון שמי המעיין נאספים ומובלים בחלקם להשקיית השדות בעמק החולה, ולעיתים מופסקת לכמה שעות הזרמת המים והמפל יבש. בבריכה שבתחתית הערוץ, לעומת זאת, יש תמיד מים.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 918 מגדות לכיוון גונן. כעבור שלושה קילומטרים בערך חולפים על פני גשר (גשר הפקק). כעבור חמישה קילומטרים נוספים חוצים גשר נוסף ומיד לאחריו פניה של דרך עפר רחבה ימינה (עם שילוט מאיר עיניים האוסר כניסת אוטובוסים) – כאן חונים. מכאן הולכים כקילומטר על דרך עפר. בדרך חוצים כמה פלגי מים קטנים, וממשיכים לכיוון עין א-תינה. סימן ההיכר הוא חורשת האיקליפטוסים שמלפנים, שמעבר לה זורם פלג המים המיוחל שבו כמה בריכות שכשוך.

עין דבשה. בריכות שכשוך ושרידים של טחנת קמח

עין דבשה
קרוב לעין נוטרה אך הרבה פחות מפורסם ממנו, נמצא עין דבשה. זהו מעיין נוסף, הנובע כל השנה, ובו מים צלולים וקרירים. המעיין מכונה גם עין דרבשיה, כשמו של הכפר הסורי ששכן במקום עד לשנת 67. מהמקום בו מחנים את הרכב הולכים הליכה קצרה, בת כעשר דקות, נגד הזרם, בתוך או לצד המים. בדרך פוגשים את שרידיה של טחנת הקמח העתיקה דרבשיה, הקרויה גם טחנת הקמח ארובותיים, בשל שתי הארובות המיוחדות שבה. הדרך מוצלת ולאורכה יש הרבה פינות בהן ניתן לשבת ולשכשך במים. גם כאן, כמו במפל בעין נוטרה, כאשר עובד הצינור שמשמש להשקיית שטחי החקלאות של קיבוצי הסביבה, הזרימה במעיין דלה, אם כי עדיין נעים לשכשך בו רגליים. ברגע שההשקיה נפסקת – המעיין שופע.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 918, מגדות לכיוון גונן. כתשעה קילומטרים אחרי הצומת, ושישה קילומטרים אחרי גשר הפקק, עובר מצד ימין של הכביש צינור ברזל עבה, ורואים כתם ירוק של צמחייה. זה המקום. מצד שמאל יש רחבת כורכר קטנה, שם מחנים את הרכב.

עין חשק. פינה רומנטית שסביבה פינות חבויות להתבודדות בסבך הצמחייה

עין חשק ועין מימון
את הביקור בשני המעיינות הללו כדאי לשלב בטיול אחד. עין חשק הוא פינת חמד קטנה ויפה שלא רבים מכירים אותה. את שמו של המקום, אם תהיתם, העניקו לו תושבי הסביבה, לאחר שהפך לפינת ההתבודדות החביבה על זוגות האוהבים מהאזור. קשה להאשים אותם – מדובר בבריכה קטנה, שעומקה כמטר וחצי, שאוגרת את מימיהן הקרים של הנביעות הסמוכות. משטח הבטון שיצוק בשולי הבריכה מאפשר לשבת בנוחות ולטבול את הרגליים במים וזוגות רבים בוחרים להקים כאן אוהל ולבלות את הלילה קרוב למים. זוהי פינה רומנטית שסביבה פינות חבויות להתבודדות בסבך הצמחייה, אך כדאי לקחת בחשבון שהבריכה אינה מוצלת.

איך מגיעים? נוסעים בכביש 918 (גדות-גונן). בצומת גונן מטפסים לכיוון מרום גולן. כעבור כמאה מטר, כשהכביש מתעקל בחדות שמאלה, חונים בשולי הכביש בסמוך לדרך עפר שיוצאת מצידו הימני – זוהי נקודת ההתחלה והסיום של המסלול. הולכים בשביל הרחב שנתחם בצידו הימני על ידי גדר בקר. מיד לאחר שחוצים ערוץ נחל פונים ימינה דרך פתח בגדר ויורדים בשביל לא מסומן, בתוך הצמחייה, לכיוון מערב.

כדי להגיע לעין מימון יש לחזור בדרך בה הגענו לעין חשק, עד שנגיע לדרך העפר הרחבה המסומנת כחול. פונים ימינה והולכים בדרך המתעקלת בחדות שמאלה, בעלייה מעט תלולה. לפנינו נמצאת חורשת איקליפטוסים ולשם מועדות פנינו. אחרי -800 מטר, בדרך שאינה מוצלת, מתעקלת דרך העפר ימינה, וזה הזמן לפרוש ממנה ולהמשיך ישר, לכיוון עין מימון. כעבור כדקה של הליכה נגיע לפלג מים רחב ורדוד, שזורם בין אבני בזלת קטנות. הולכים במים שתי דקות עד שהשביל מתעקל שמאלה ועוזב את פלג המים. חוצים את גדר הבקר שתוחמת את השביל מצד ימין וממשיכים לעלות עם פלג המים. הדרך מוצלת בעצי תאנה ותות שבעונה הנכונה אפשר ליהנות מפירותיהם. בצל העצים יש פינות רבות בהן ניתן לשכשך. ב-2007 שופץ המעיין על ידי חבריו לפלס"ר הנח"ל של צחי קרייפס ז"ל, בן קיבוץ המעפיל, אשר נפל במלחמת לבנון השנייה. הם הקימו במקום בריכה קטנה ועגולה, שבסמוך לה ספסל וגלעד לזכרו של צחי. במקום יש גם תיבה עם ספרים לזכרו של צחי, בהם מסופר על צחי ועל תהליך השיפוץ של המעיין.

עין מימון. סמוך לבריכה העגולה יש ספסל, גלעד ותיבת ספרים לזכרו של בן קיבוץ המעפיל שנפל במלחמת לבנון השנייה

איפה לישון?
קיבוץ גונן הוא נקודת מוצא מצוינת לביקור בכל המעיינות הללו, כמו גם למסלולי טיול רבים נוספים באזור הצפון. בקיבוץ נמצא כפר הנופש נופי גונן, שמהווה מקום מצוין למנוחה ונופש אחרי יום של טיולים בסביבה. בכפר הנופש יש מגוון יחידות אירוח הפזורות בין מדשאות רחבות – מדירות סטודיו לזוגות, דרך דירות למשפחות ועד לבקתות עץ מרווחות ומפנקות. צוות המקום הידידותי שמח להמליץ על פינות חמד באזור, כאלה שידועות רק למקומיים. בנוסף, יעזרו לכם בתכנון מסלולי טיול, הזמנות לאטרקציות ומסעדות באזור ועוד.
אתר אינטרנט

הצג את במפה גדולה יותר______
תודה ליוסי לרון מנופי גונן על עזרתו בהכנת הכתבה

הפוסט מעיינות במורדות הגולן: טיול רטוב הופיע ראשון במסע אחר

יוסף הגלילי, בחור חסון וגבה קומה שמארגן טיולי ג'יפים בגליל, העיף מבט אחד במשפחתנו העירונית והרכרוכית והחליט שמה שאנחנו צריכים כדי להיכנס לאווירה זה "נסיעה פרועה". לכן במקום לבחור בג'יפ סגור ומאובזר הוא בחר בג'יפ פתוח, מאובק ולגמרי לא מפנק. לטיול הצטרף גם איליי, בנו של יוסף, שסיפק עניין וממתקים לילדים הפרטיים שלנו.
הנסיעה המרגשת, עמוסה בקפיצות ובטלטלות, הובילה אותנו לאורך השדות של קיבוץ גונן, במעלה המורדות המערביים של רמת הגולן עד עין מעמון, שם הרטבנו את הרגליים – ואחדים מאיתנו גם את הגרביים והנעליים – במי המעיין, דילגנו מעל לאבנים ולסלעים והתבוננו בזוג סרטנים שהיו עסוקים בפעילות מסוימת מאוד ("אבא, תראה, הם מתחתנים", קרא איליי בשמחה). באמצע אחו ירוק ופורח לימד יוסף את הילדים להכין משרוקית מעלה צר וארוך. חזרנו מאושרים ופרועים – בכל המובנים – היישר לבקתת העץ המפנקת שלנו ב"נופי גונן".
לכפר הנופש הוותיק בקיבוץ גונן יש מגוון חדרי אירוח, ולאחרונה נוספו בקתות עץ מאובזרות במיוחד ומצוידות בג'קוזי עצום ממדים. חיש קל הפכנו את מה שוודאי תוכנן להיות קן אהבים סוער לקן משפחתי חמים: הספות בסלון שימשו מיטות נוחות לילדים, המדפים במטבחון התמלאו בשקיות חטיפים, והג'קוזי הפך גם את סרבן המקלחות לרוחץ נלהב ומסור. אני מניחה שבבקתות שלידינו זוגות עסקו בשדרוג יחסים. אצלנו האושר המשפחתי הגיע לשיאו גם בלי שדרוגים.ֿ

בילוי בנוסח טלטולי שב"כ
מהביקור הקודם שלי בקיבוץ מרום גולן, לפני מיליון שנה בערך, זכרתי בעיקר את הדרכים הריקות שהובילו אליו ואת הקור המקפיא ששרר בו גם בשלהי האביב. הדרכים עדיין ריקות למדי והקור עדיין מקפיא. אבל הקיבוץ לא שקט על שמריו בשנים שחלפו. קומפלקס שהוקם על צלע ההר כולל חוות סוסים מטופחת, האנגר עמוס בטרקטורונים, פינת חי ומסעדת בשרים. מכל האפשרויות המפתות בחרנו בטרקטורונים. מלבד טרקטורונים סטנדרטיים יש פה גם טרקטורוני טומקאר המאפשרים לילדים צעירים מאוד להצטרף להרפתקה כשהם ישובים בבטחה בכיסא משלהם וחגורים בחגורת בטיחות.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד גולן וחרמון,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הטרקטורונים של מרום גולן. רק בעלי רישיון נהיגה יכוליפם לאחוז בהגה צילום: רותם בר כהו

אחרי שמילאנו את מכסת החמידות הנדרשת בפינת החי הסמוכה, פתחנו בהכנות לטיול הטרקטורונים: כל אחד הצטייד  בקסדה ובחליפת גומי, ואחרי שהמדריך קשר באלגנטיות חבל סביב מותנַי כדי שמכנסי הגומי הענקיים לא יפלו, הרגשתי מוכנה לכל אתגר. יצאנו לדרך בטור ארוך שהתפצל עד מהרה לשלושה טורים קצרים, לפי יכולות הנהיגה המגוונות שגילינו. בסופה של נסיעה מטלטלת התאחדנו מכוסים בבוץ ורועדים מקור על ראשו של תל, מטרים אחדים מהגבול עם סוריה. הקהל, שהורכב ממספר לא מבוטל של פעוטות, לא תמיד היה קשוב להסבריו המרתקים של ניצן המדריך, אבל כולם, גדולים וקטנים, שמחו על התה החם והמתוק שנמזג לכוסות חד־פעמיות. קשה לדעת אם זאת המיומנות שרכשנו בדרך לתל או השפעת הסוכר שבתה, אבל הדרך חזרה, בין מטעי התפוחים והקיווי של הקיבוץ, עברה בקלות יחסית.
אחרי שהשתחררנו מחליפות הגומי ונפרדנו לשלום מהטרקטורונים ומהצוות הלבבי, מיהרנו להתחמם במסעדת הבוקרים הסמוכה. לחם ביתי וצלוחיות של טחינה וזיתים הרגיעו את הרעב עד בואם של הסטייקים להורים והנקניקיות לילדים. אף שהתקשינו לוותר על קינוח שוקולדי עשיר ואספרסו כפול, הרגשנו חיבור רגשי עמוק לבוקרים הקשוחים שנראו מבעד לחלון המסעדה.

סודות הצילום
עם כל הכבוד לגוף, שבשלב זה קצת כאב מרוב טלטולים וקפצוצים, הגיעה שעתה של מעט רוח, או במילים אחרות, איזה מוזיאון קטן. לפני שהילדים הספיקו להיבהל מהמילה "מוזיאון" הם גילו שמוזיאון הצילום בתל חי הוא מקום לגמרי לא משעמם.

מצלמה עתיקה במוזיאון לצילום בתל חי | צילום: אריה שגיא (סצ'י)

בשבתות ובחגים נערכת במוזיאון הדרכה לילדים, ולהורים מומלץ מאוד להצטרף. שולה המדריכה לקחה אותנו למסע בזמן אל הצילום הראשון ואל המצלמות הענקיות של פעם. ביקרנו בלשכה האפלה, שם למדנו את העיקרון שלפיו פועלת המצלמה. הילדים הכינו פוטוגרמות – שהם צילומים בלי מצלמה – וגם אמא ביקשה יפה וקיבלה רשות להכין צילום מרגש כזה. לקינוח הצטלמו הילדים בפינת התחפושות.
המוזיאון לצילום הוא חלק מקומפלקס שכולל מוזיאון פסלים פתוח ומשטח דשא גדול שמתאים במיוחד לגלגולים ולפריקת עודפי מרץ. הורים שלא הצטרפו להדרכה יכולים לנצל את הזמן לביקור בתערוכות הצילום המתחלפות שמוצגות במקום.
את הביקור בתל חי סיימנו ליד פסל הארי השואג, שם סיפר הבן הבכור לאחיו הצעיר את סיפורו של יוסף טרומפלדור, גיבור הצגה קטנה שהעלו ילדי כיתתו לכבוד י"א באדר האחרון. השמש השוקעת החזירה אותנו למציאות. בלב כבד נפרדנו מהגליל ויצאנו לדרך הארוכה הביתה, שם חיכו לנו המון בגדים מלוכלכים ומכונת כביסה מקולקלת.

הפוסט גיבושון בצפון הופיע ראשון במסע אחר