כשחושבים על פרוג'ה (Perugia), חושבים על שוקולד. בירת מחוז אומבריה, ששוכנת על גבעות במחצית הדרך בין רומא לפירנצה, מזוהה עבור רבים עם מפעל השוקולד פרוג'ינה השוכן בעיר. בפרוג'ינה מייצרים, בין היתר, את שוקולד הבאצ'י המפורסם, אותן נשיקות שוקולד הממולאות באגוזי לוז ונוגט ועטופות באגרות נייר עליהן רשומות מילות אהבה. הביקור במפעל של פרוג'ינה הוא חלק בלתי נפרד מהטיול בעיר, אבל לעיר המתוקה הזו יש עוד המון מה להציע, וממש כמו אמרות האהבה על שוקולד באצ'י, קשה שלא להתאהב בה.

ההיסטוריה של פרוג'ה ארוכה, וראשיתה עוד בתקופה האטרוסקית, במאות ה-10 וה-11 לפני הספירה. ההיסטוריה העשירה של העיר ניכרת באדריכלות שלה עד היום, ועדיין ניתן להבחין כאן בשרידים ארכיאולוגיים רבים. החומה המקיפה את העיר עדיין שם, כמו גם השערים הקבועים בחומה דרכם ניתן היה להיכנס לעיר, בהם השער האטרוסקי (Porta Augusta) או שער מרציה (Porta Marzia), שמעוטר בפסלים של דמויות מיתולוגיות. גם הבאר האטרוסקית, שנבנתה במחצית השנייה של המאה ה-3 לפני הספירה, היא שריד לאותה תקופה מפוארת. הבאר, אותה ניתן לראות ליד פיאצה דאנטי, שימשה כמקור החשוב למים בעיר בתקופה ההיא.

מבט מלמעלה על גגות פרוג'ה ובתיה העתיקים

התקופה האטרוסקית אמנם הותירה את חותמה על העיר, אבל ההיסטוריה הימי ביניימית של פרוג'ה נוכחת פה לא פחות. רואים אותה בחומה הימי ביניימית שמקיפה את העיר, ברחובות הקטנים והצרים ובמבנים ההיסטוריים המרשימים. אם ממש חייבים, אפשר לנפק בקלות רשימה של אתרי חובה שלא כדאי להחמיץ בפרוג'ה, אבל האמת היא שאחד התענוגות הגדולים של העיר הזו הוא ללכת לאיבוד ברחובות הקטנים או לשבת בנינוחות באחד מבתי הקפה הרבים שבכיכרות היפות של העיר.

אחת מהכיכרות היפות האלו היא פיאצה 4 בנובמבר, שמהווה מקום מפגש אהוב על תושבי העיר. זוהי אחת מהכיכרות היפות ביותר באומבריה, ובליבה נמצאת מזרקת פוטנה מג'ורה המפוארת שנבנתה במאה ה-13. המזרקה מעוטרת בגילופי שיש של דמויות מיתולוגיות ותנ"כיות, דמויות של קדושים, חיות ועוד. סביב הכיכר נמצאים כמה מהאתרים החשובים של העיר, כמו קתדרלת סן לורנצו הגותית המרשימה, או ארמון פריורי (Palazzo dei Priori) שבנייתו החלה במאה ה-13. זהו ארמון גותי ששימש בעבר כבניין ממשלת העיר וכמקום מושבה של גילדת הסוחרים וגילדת החלפנים. כיום הארמון משמש כמשכנה של עיריית פרוג'ה ובקומותיו העליונות שוכנת הגלריה הלאומית של אומבריה, עם אוסף האמנות הימי ביניימית העשיר ביותר באומבריה.

פיאצה 4 בנובמבר בפרוג'יה. סביבה נמצאים כמה מהאתרים החשובים בעיר

משם ממשיכים לטייל ברחוב קורסו ואנוצ'י (Corso Vannucci), הרחוב הראשי של המרכז העתיק של העיר. זהו מדרחוב אלגנטי, שלאורכו מבנים היסטוריים, חנויות, בתי קפה והרבה מקומיים שמגיעים לטיול ערב או יושבים בבתי הקפה הרבים שברחוב. בקצהו הדרומי של Corso Vannucci, נמצאת מצודת רוקה פאולינה (Rocca Paolina), שנבנתה במאה ה-16 על ידי האפיפיור פאולוס השלישי. חלק מהמצודה בנוי מתחת לקרקע ויוצר מעין עיר תת קרקעית קטנה. המצודה מוקפת בגנים יפים ומציעה נוף יפה של האזור.

רחוב קורסו ואנוצ'י, מרכז העניינים של העיר

ואחרי כל אלה, איך אפשר בלי קצת שוקולד? מפעל השוקולד פרוג'ינה, הנמצא בפרברי פרוג'ה, הוא בגדר אתר חובה לחובבי מתוקים. מרכז המבקרים של המפעל נקרא בשם המפתה Casa del Cioccolato (בית השוקולד), והביקור בו כולל סיור במפעל השוקולד, הצצה על תהליך הייצור דרך חלונות זכוכית גדולים וסיור במוזיאון השוקולד, שם אפשר ללמוד על ההיסטוריה של השוקולד ולהתרשם מכרזות ופרסומות לשוקולד, אריזות מיוחדות, דגם שוקולד הבאצ'י הגדול בעולם (בגובה של יותר משני מטרים) ועוד. הסיור מלווה בטעימות מענגות. במקום פועל גם בית ספר לשוקולד, שבו מתקיימות סדנאות מתוקות.

שוקולד באצ'י אותו מייצרים במפעל פרוג'ינה. אחד מסמלי העיר

טיולי יום מפרוג'ה
פרוג'ה היא לא רק עיר נהדרת בזכות עצמה, אלא גם בסיס מצוין לטיולים באזור  – מחוז אומבריה (Umbria), המכונה הלב הירוק של איטליה, הוא אזור של גבעות ירוקות, עם נהרות, אגמים, כרמים ושדות והרבה ערים עתיקות ומקסימות. מפרוג'ה אפשר גם לצאת לטיולי יום באזור טוסקנה ואפילו לבקר בפירנצה (כשעתיים נסיעה ברכבת לכל כיוון). מי שמעדיף לא להרחיק מפרוג'ה, ימצא שפע של מקומות נפלאים במרחק נסיעה קצרה. הנה הצעות לכמה טיולי כוכב נהדרים מפרוג'ה:

אסיזי
אסיזי (Assisi), הנמצאת מדרום לפרוג'ה, מפורסמת יותר מכל כעיר הולדתו של פרנציסקוס הקדוש, מייסד מסדר הפרנציסקאנים. הכנסיות המפוארות של העיר, ובראשן הבזיליקה של פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, מעוטרת בפרסקאות מרהיבות ומושכות אליהן מיליוני מבקרים בשנה. אבל גם מי שלא מגלה עניין מיוחד בכנסיות יישבה בקסמה של העיר הקטנה והיפהפייה הזו, הבנויה ברובה מאבן גיר ורודה. על העיר חולשת מצודת רוקה מג'ורה המרשימה וכדאי מאוד לבקר בה ולהתרשם מהנוף היפה הנשקף ממנה. זהו יעד נפלא לחצי יום טיול מחוץ לפרוג'ה.

איך מגיעים? הרכבת יוצאת מפרוג'ה לאסיזי אחת לשעה, והנסיעה נמשכת כ-25-20 דקות.

מצודת רוקה מג'ורה שחולשת על אסיזי

גוביו
עיר נוספת שכדאי לבקר בה היא גוביו (Gubbio), ששוכנת על מורדות הר אינגינו ומשקיפה על נוף מרהיב. גוביו נחשבת לאחת הערים היפות באומבריה, הודות לנוף המקיף אותה ולמרכז הימי-ביניימי שלה שהשתמר היטב, עם רחובות צרים, מקורים בקשתות אבן, הגדושים בפנינים ארכיטקטוניות ובאווירה מיוחדת. בין האתרים שאין להחמיץ בעת ביקור בעיר – הכיכר הגדולה (Piazza Grande), הכיכר הראשית ומלאת החיים של גוביו, ממנה נשקפים נופים נהדרים של האזורים הכפריים שמסביב; ארמון קונסולי, ארמון גותי מהמאה ה-14 שנחשב לאחד מהיפים באיטליה; הדואומו, כנסייה גותית שנבנתה במאה ה-13 ובה חלונות ויטראז' יפים, והאמפיתיאטרון הסמוך לעיר. נופים יפים במיוחד נשקפים מכנסיית סן אובלדו, ששוכנת בפסגת ההר ואליה ניתן להגיע ברכבל.

איך מגיעים? גוביו שוכנת במרחק כ-40 ק"מ מפרוג'ה. אין בעיר תחנת רכבת, אבל ניתן להגיע אליה באוטובוס שיוצא מפרוג'ה – הנסיעה נמשכת כשעה ועשר דקות.

סמטה בגוביו. המרכז הימי ביניימי של העיר השתמר היטב

אגם טרסימנו
אזור אומבריה גדוש בעיירות ימי ביניימיות מלאות חן, אבל אם חשקה נפשכם דווקא בטבע תוכלו להגיע גם אליו בלי מאמץ מיוחד. אגם טרסימנו (Trasimeno), האגם הרביעי בגודלו באיטליה, מוקף בנופים פסטורליים של גבעות עגולות. אחת מעיירות הנופש השוכנות על שפת האגם היא פאסיניאנו סול טרסימנו (Passignano Sul Trasimeno). זוהי עיירה תיירותית עם טיילת נאה, גדושה בבתי קפה וגלידריות. מפה ניתן להפליג לאחד האיים באגם, כמו Isola Maggiore. זהו האי המיושב היחידי שעל האגם, וכל כולו הוא כפר דייגים קטן בו מתגוררים כ-35 אנשים. אפשר לטייל בין מטעי הזיתים, שהאי משובץ בהם, לבקר בכנסיית האבן מהמאה ה-12, לרכוש עבודות תחרה, שהן המומחיות של בני המקום, ולקנח בארוחת דגים באחת המסעדות המצוינות על שפת האגם.

עיירת הנופש פאסיניאנו סול טרסימנו על שפת אגם טרסמינו

איך מגיעים? האגם מרוחק כ-20 ק"מ מפרג'ה, והדרך הנוחה ביותר היא להגיע אליו היא ברכב שכור, אבל ההגעה אפשרית גם בתחבורה ציבורית. ניתן לנסוע לפאסיניאנו סול טרסימנו ברכבת שנוסעת מפרוג'ה לכיוון פירנצה. הנסיעה נמשכת כחצי שעה.

מפלי מרמורה
אחד מאתרי הטבע המרשימים ביותר באומבריה הוא כלל לא טבעי. אלה הם מפלי מרמורה (La Cascata delle Marmore – מפלי השיש), מפלים מלאכותיים שנופלים בשצף קצף מגובה של 165 מטר, מהמפלים הגבוהים של אירופה.  למרות שהם לא טבעיים, המראה מרהיב ביופיו ונראה אמיתי לחלוטין. המפלים הוקמו בתקופה הרומית, במטרה לנקז את מימיו של נהר ולינו, שהיה עולה על גדותיו לעיתים קרובות ויצר ביצות שהביאו להתפתחות המלריה. היום משתמשים במי המפלים לייצור חשמל. סביב המפלים יש כמה מוקדי משיכה תיירותיים כמו גן בוטני ומתקני ספורט אתגרי.

מפלי מרמורה, מאתרי הטבע המרשימים באזור

איך מגיעים? המפלים שוכנים כ-50 ק"מ מדרום לפרוג'ה. נוסעים ברכבת ל-Terni (הנסיעה נמשכת כשעה וחצי) ומשם באוטובוס מס' 7 למפלים, נסיעה שנמשכת כעשרים דקות נוספות.

למפת פרוג'ה:

לקריאה נוספת:

אומבריה – מהומה טעימה באיטליה החיים באומבריה, שכנתה הלא מוכרת של טוסקנה, נעימים ושלווים. גם האוכל שהיא מציעה למטיילים בה מענג כמו זה של שכנתה. הצעה לטיול מתוק בעקבות הטעמים של אומבריה

הצילומים בכתבה: פליקר – gengish skan, Tommy Clark, francesco la ragione, Anguskirk, aurelio candido, Jeanette, Angelo Romano, Marco, Diego Ercoli

הפוסט פרוג'ה – הפנינה של אומבריה הופיע ראשון במסע אחר

המון גודש את הכיכר. הקהל קרוב לאקסטזה. אנשים נתלים מן החלונות כדי להיטיב לראות, והמלווה שלי כמעט מעיפה אותי מהחלון מרוב התלהבות. שעת השיא מתקרבת, המתח עולה והשירה גוברת. חצות היום. בשעה 12 בדיוק יתחילו לצלצל הפעמונים במרומי בניין הפלאצו דאי קונסולי (Palazzo dei Consoli), בית הממשל החולש על הכיכר המרכזית בעיר גוביו (Gubbio) שבחבל אומבריה (Umbria), ועוד מעט יגיע הרגע הגדול: טקס הרמת הצ'רי (ceri).
הצ'רי הללו אינם אלא שלושה בולי עץ ענקיים ומעוטרים, באורך של כארבעה מטרים ובמשקל של כ־270 קילוגרם כל אחד, אשר עוצבו לכדי שתי פריזמות עם שמונה פאות. הם נישאים על ידי הצ'ריולי (ceraioli), הלא הם נושאי הצ'רי, המשתתפים הפעילים בטקס. כאלה ישנם רבים, המתחלפים ביניהם לאורך כל היום. זה לא מפתיע, בהתחשב בכך שהצ'רי שוקלים כמעט 300 קילוגרם, ושהצ'ריולי אמורים להקיף איתם את העיר, חלק מהזמן בריצה. בסוף היום עליהם

בשעה 12 בדיוק מתחילים לצלצ הפעמונים במרומי בית הממשל שבכיכר. טקס הרמת הצ'רי עומד להתחיל. הקהל אחוז אקסטזה צילום : נורית מלצר-פדון מפות ומדריכים מודפסים ליעד איטליה, בהנחה לגולשי מסע אחר!

אף להחזיר את הצ'רי אל הכנסייה שבראש הר אינג'ינו (Ingino), אשר עליו בנויה גוביו.
כל קבוצת צ'ריולי נושאת את הקדוש שלה: סנט אובלדו, פטרון הבנאים והטייחים ופטרון העיר כולה; סן ג'יורג'יו, פטרונם של האומנים והסוחרים; וסן אנטוניו, פטרונם של האיכרים ומאוחר יותר גם של הסטודנטים. ההשתייכות לקבוצה זו או אחרת כבר מזמן אינה קשורה למקצועות כפי שהיתה בעבר. המאה ה־20 תרמה חידוש נוסף למסורת עתיקת היומין: בתקופת מלחמת העולם השנייה לא היו מספיק גברים בעיר לקיום הטקס, ואת מקומם תפסו הנשים, כדי שהרציפות לא תיפגע. בזכות התקדים הזה, משתתפות בתהלוכה גם כיום נשים צעירות, אם כי לא בחלקים הקשים יותר של הדרך.
על פי הגרסה הרשמית, נחוג פסטיבל הצ'רי כאקט נאמנות של תושבי העיר לחשמן אובלדו בלדסיני, אשר הנהיג את העיר בשנים 1130־1160. בלדסיני הוביל את העיר לניצחון על 11 שכנותיה, ניצחון שנחשב בשעתו למעשה נס ממש. תאריך המירוץ של הצ'רי נקבע על פי ערב יום מותו, 15 במאי 1160.
לפי גרסה אחרת, הפסטיבל בגוביו איננו אלא גלגולו של פסטיבל פגאני לכבודה של האלה צ'רס (Ceres), אלת האסיף. ייתכן גם כי המילה ceres הפכה ל־cere באיטלקית של המאה ה־12 ומכאן הרבים -ceri. המילה מתאימה מסיבה נוספת: לפני שהשתמשו בבולי העץ המסוגננים, היו נושאים נרות שעווה. רק לקראת סוף המאה ה־16 הוחלפו הנרות בבולי העץ, ואכן ceri באיטלקית הם נרות שעווה.
בגרסתו הקתולית, נוספו לפסטיבל שני הקדושים האחרים. פעם היו הצ'ריולי לובשים חולצה ומכנסיים לבנים וחגורה אדומה לכבוד חגו של סנט אובלדו. כיום נותרו המכנסיים הלבנים, החגורה והצעיף האדומים, אך כל קבוצה לבושה בחולצה בצבע המזוהה עם הקדוש שלה: חולצה צהובה לצ'ריולי של סנט אובלדו, חולצה כחולה לאלה של סן ג'יורג'יו ושחורה לאלה של סן אנטוניו.
בכל פעם נושאים את הצ'רי 12 צ'ריולי אחרים, המתחלפים ביניהם בקטעים השונים של הדרך. לכל קטע כזה יש משמעות אחרת, ובהתאם, גם הכבוד המתלווה לנשיאת הצ'רי. מאות אנשים נושאים את הצ'רי עד סוף היום ומתחלפים ביניהם במקומות ובזמנים ידועים מראש, אבל ככל שהתקרבתי וניסיתי לראות חילוף שכזה, לא עלה הדבר בידי. הם עושים זאת במהירות ובמיומנות מדהימות.

פולחן פוריות ויין

מפתח בית הממשל יוצאים בריצה הצ'ריולי, אוחזים במתקן שעליו יינשאו הקדושים, הנקרא ברילה (Barella). תרועת חצוצרות נשמעת. דלתות העץ הגדולות של הפלאצו נפתחות לקול תרועות ההמון, ושלוש הדמויות של הקדושים נישאות לכיכר, כשהן מורכבות על קצה הצ'רי. כל אחד מהמפקדים, הנקראים קפיטאני (capitani), עומד על הברילה שלו ומקבל לידו קנקן חרס מלא מים, אותם הוא שופך על תחתית הצ'רי (וגם על הקהל). המים ירחיבו את העץ, וכך תחוזק אחיזתם בבסיס. מיד לאחר מכן נזרקים הכדים לעבר הקהל, אשר שש לתפוס פיסה מהכד, הנחשב למביא מזל. תוך שניות מונפים שלושת הצ'רי אל על ונתפסים על ידי המפקדים, שתוקעים אותם לחור שבמרכז הברילה. למראה המחזה, קשה להימנע מהרהורים על פולחני אביב פגאניים, פולחני פריון בעלי מרכיבים פאליים מובהקים.
לקול תרועות הקהל פוצחים הצ'ריולי בנשיאת הצ'רי סביב לכיכר, עוד סיבוב ועוד סיבוב, בתוך הקהל ממש. הצ'ריולי מתקרבים לחלונות הבתים הפונים לכיכר. המוני אנשים מצטופפים בהם, אך הצ'רי באים לברך צ'ריולי ותיקים, כאלה

לקול תרועות הקהל פוצחים הצ'ריולי בנשיאת הצ'רי סביב לכיכר, עוד סיבוב ועוד סיבוב, בתוך הקהל ממש, שבקושי מאפשר לתהלוכה לעבור בקרבו | צילום : נורית מלצר-פדון

שהשתתפו בתהלוכה בצעירותם. נושאי המתקן חולקים להם כבוד בהטיית הצ'רי אל תוך החלון – מבצע הדורש כוח פיזי ותיאום קפדני. במו עיני ראיתי צ'ריולו זקן נוגע בדמות אחד הקדושים כשהוא בוכה מהתרגשות, וכל הקהל למטה מתרגש איתו.
לאחר כמה סיבובים בכיכר, יוצאים הצ'רי לתהלוכה ברחובות העיר הצרים, תוך כדי תמרון תמידי ועצירות פתאום תחת חלונותיהם של מכובדים נוספים. באחת הסמטאות אנו נתקלים בילדים המתרגלים נשיאת צ'רי קטן ממדים. מתברר שיש שתי קטגוריות נוספות לנשיאת הצ'רי – לילדים ולבני נוער. הצעירים מתאמנים כל השנה לטקס משלהם, הנערך כמה שבועות לפני האירוע האמיתי.
בשתיים בצהריים מוצבים הצ'רי באחד הרחובות הרחבים יחסית בעיר הימי־ביניימית הצפופה הזו. הם מונחים על גבי מעמדים שנבנו במיוחד, והתושבים הולכים לאכול. הצ'ריולי אוכלים בקומת הקרקע של הפלאצו דאי קונסולי, והמכובדים והמוזמנים באולם המרכזי למעלה, אבל התפריט זהה וכולו על טהרת הדגים, גם ברוטב הפסטה וגם בסלט. אין כניסה לזרים באולמות אלה, והדבר נשמר בקנאות. רק אישור מיוחד המצוי בידי וכמה צ'ריולי עליזים, שכבר שתו בקבוק יין מקומי או שניים, מצליחים לשכנע את השומר הקשוח לתת לי להיכנס בכל זאת.
הארוחה, שמתחילה בסדר ובשקט יחסי, נעשית פרועה וצוהלת, והאוכל נשכח לטובת שירה בקולי קולות בליווי תזמורת כלי נשיפה. השמחה נמשכת שעה ארוכה, ונוכח בקבוקי היין הריקים שהולכים ונערמים, אני תוהה איך יוכלו הצ'ריולי להמשיך בתהלוכה; אבל בחמש אחר הצהריים היא מתחדשת, והצ'רי נישאים שוב על כתפי הצ'ריולי. עכשיו שועטים כולם – אנשי כמורה, שוטרים, התזמורת והצ'ריולי – לכיוון ההר.
מהרחוב הראשי של העיר אנו מתקדמים לשביל עפר, שנעשה תלול יותר ויותר. קבוצות של צופים מתמקמות לאורך השביל המוביל לכנסייה שבראש ההר, במקומות הצפויים להיות

סעודת הצ'רי החגיגית. הארוחה מתחילה בסדר ובשקט יחסי, אך נעשית פרועה וצוהלת יותר ויותר. האוכל נשכח לטובת שירה בקולי קולות, ובקבוקי יין ריקים הולכים ונערמים צילום : נורית מלצר-פדון

מעניינים על פי נסיונם משנים קודמות. מתחיל להחשיך, אבל נראה שאיש אינו מוטרד מכך במיוחד. בשעה שש בדיוק עולים המפקדים על סוסיהם, והמפקד הראשי, חמוש בחרב שלופה, פותח את המירוץ בדהירה במעלה ההר. המתח עולה. הדבר החשוב ביותר הוא שלא ייפול אף צ'רי במהלך היום. נפילה או מעידה, ולו קלה, נתפסת כמבשרת חוסר מזל לאותה קבוצה לכל השנה שתבוא. והנה נפוצה שמועה כי הצ'רי של סן ג'יורג'יו נפל.
בשעטה אדירה חולפת קבוצת הצ'ריולי הראשונה על פנינו, ומיד השנייה והשלישית. המאמץ ניכר על פני כולם, והחילופים בין הצ'ריולי ממשיכים תוך כדי הריצה המטורפת במעלה ההר. הזמן הממוצע מתחתית ההר ועד לכנסייה עומד על תשע דקות, והשנה נשבר השיא: שבע דקות וחצי בלבד. צעדתי בעקבותיהם במשך 20 דקות של הליכה נמרצת, והגעתי בקושי עד למחצית ההר…
הצ'ריולי מגיעים לכנסייה ונכנסים פנימה, כשהראשונים מנסים בהיתול למנוע את הכניסה מהבאים אחריהם. בסופו של דבר, כולם בפנים והצ'רי מוצבים במקומם עד לשנה הבאה. בחוץ כבר חושך גמור, אבל החגיגה ברחבה מחוץ לכנסייה נמשכת עוד שעות רבות. אני יורדת לאיטי מן ההר, ותוהה לפשר אירועי היום. קשה להסביר טראנס כזה של עיר שלמה. למרות אינספור התיירים הבאים לצפות בטקס, האירוע הוא של אנשי העיר, ושלהם בלבד.

הפוסט חג הצ'רי בגוביו, אומבריה הופיע ראשון במסע אחר