סוריקטה | צילום : חוות האנטילופות – אפריקה בישראל

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים
משמאלנו ניצבת יצירה מפעימה שנראית כמיראז' בערבה הענקית: דגם תיבת נח בממדים של שיכון רכבת צנוע. כאילו מבול נוסף סחף את התיבה המקראית מהר אררט אל טבורה של הערבה הישראלית. זאת התיבה השנייה שבנו האחים במו ידיהם. הראשונה נשרפה כליל. כשפרצה האש שהו האחים בקומה הראשונה של התיבה, וכשגברה – נמלטו החוצה והביטו בעיניים כלות בשנתיים של עבודה עולות בעשן. בתוך פחות משעה הפכה היצירה הסוריאליסטית לערמת אפר, ומאות אלפי שקלים הפכו לרמץ לוחש. אבל בן סבור שגם זה היה לטובה: התיבה החדשה מצופה בחומרים דוחי אש, ויש בה פתחי חירום ומטפי כיבוי לרוב.מול התיבה והמזנון חי מין האנטילופות היחיד בחווה שנכלא מאחורי גדר. אלה הן Barbary Sheep בלעז, כבשי הרעמה שמוצאן בהרי האטלס שבמרוקו. "תמיד דופקים את המרוקאים", מסנן בן ומגלה שיש לכבשים הללו דם חם שגורם להן לתקוף כמעט כל אנטילופה אחרת. "חייבים לכלוא אותן, למרות שמבני אדם הן דווקא פוחדות. לפחות אצלנו לא עושים מהן קרקס כמו בגני חיות באירופה, שם מצרפים להן קופים והם רוכבים עליהן. כבר אמרתי שהמרוקאים נדפקים?"

מייסדי החווה עצמם הם ווינרים לא קטנים, אפילו שנולדו בקזבלנקה. המשפחה בת שמונה הנפשות עלתה ארצה ב־1962. תחילה שוכנו במעברת קריית יובל בירושלים, אך משנפצע האב ואיבד את יכולתו לעבוד, נשלחו הילדים למוסדות. יוסי עבר ממוסד למוסד, עבד בסיני כדייג, השלים לימודים אקסטרניים, ובמסגרת שירותו בסיירת שלדג התאהב בערבה. ב־1985 עבר להתגורר עם רעייתו במושב צופר הסמוך לחווה, ושם הוא מגדל בין השאר לובסטרים למאכל.דוד למד אף הוא בפנימיות, ואחרי שירותו הצבאי הצטרף לימ"מ (היחידה ללוחמה בטרור) והתקדם בה עד שהפך למפקדה. הוא מתגורר עם משפחתו בירושלים, ונוסע את הדרך הארוכה והמפרכת לחווה כמה פעמים בשבוע.האחים יזמים ואנשי פטנטים. הם המציאו למשל טמפון אורגני, ועוד חמש המצאות נרשמו ויירשמו על שמם בארצות הברית. פטנט אחד שכבר נרשם הוא מחסום לעצירת כלי רכב שאפשר לקפל אותו ולהכניס לתיק. שלושה אחרים קשורים לגידול לובסטרים במים מליחים.

גם החווה היא רעיון עסקי. בגני חיות ובספארים בעולם משוטטות למעלה ממאה אלף אנטילופות, שזהו אגב שם עממי לקבוצה גדולה של יונקים אוכלי עשב ומעלי גירה ממשפחת הפריים, הכוללת כיום גם כאלה שאינם אנטילופות בהגדרתם המדעית. זהו שוק ענקי שמתבסס על חיות מדרום אפריקה בלבד ולא מכלל אפריקה, כי במערב מתייחסים בחשדנות גדולה לאישורים וטרינריים מאפריקה רבתי. הרעיון היה לפתח בערבה גרעין רבייה של כארבעים מיני אנטילופות מפוקחות היטב מבחינה וטרינרית, ולשווק אותן לגני חיות בכל רחבי העולם.

קודו | צילום : חוות האנטילופות – אפריקה בישראל

הסיפור העצוב על הקודו העדין והיעל האכזר
אנחנו יוצאים למסע במכונית ברחבי החווה. תחת עץ שיטה ניצבת קבוצת איילים אדומים ומעלה גרה בשקדנות. העלאת גירה היא המוטו המרכזי בחווה הדרומית, מעין פעילות להעברת הזמן. לצִדם עומד כבש קמרוני גוץ שנראה כמהרהר במהות קיומו. לפתע הבעתו הופכת למיוסרת, ראשו נשמט, וכמעט שומעים אותו מסנן: "אלוהים, אפילו בקמרון לא היה כל כך חם".הנסיעה מתנהלת כמו בספארי, על כביש עפר, עם התעכבויות בין המינים השונים, שרובם כבר התרגלו למכוניות ולמבטים הננעצים בהם. עדר של עזים שחורות, שהובאו למקום כדי לשמש פיתיון לזאבים ולטורפים אחרים, נוברות בלי הרף במשטח חציר ופולטות מדי פעם פעיות. גנו בודד, שפרוותו אפורה עם משיכות מכחול שחורות, נועץ מבט מלא בוז בסכלים הנדחסים בקופסאות פח רק כדי לצפות בו. מבט מקרוב בקלסתרם של הגנואים חושף פרופיל מעוקל מעוטר בזקן מדובלל ועיניים עגולות וערמומיות. מזכיר קצת את הקריקטורות האנטישמיות של שנות השלושים. מבטם של האֵילַנְדִים (האנטילופות הגדולות ביותר), שצבעם כאדמת חמרה וקרניהם מסולסלות כברגים, אנושי בהרבה, כמעט משתתף בצערם של יושבי המכונית על השיבוש בדעתם.

במשך הסיור יוסי אוסף את שקיות הניילון שנצמדות לגדר, כדי שלא יגיעו חלילה לקיבתן של החיות. לא מעט קוּדוּאים (15 אלף דולר לאחד) מתו בחווה מחסימת מעיים שגרמו שקיות. על הקרקע משוטטת להקת רחמים, עופות דורסים אוכלי פגרים שממתינים בדרך כלל להתפגרויות בשטח, אך מחסלים לפעמים גם חיות צעירות בעודן בחיים. אלה אורחים לא קרואים שמגורשים מהחווה באקדח זיקוקים. אחד מהם התקרב למכונית עם מבט של "זה לא מה שאתם חושבים. סתם עצרנו כאן, למרות שהקמרוני ההוא מחרחר כבר די הרבה זמן".
מומלץ לפתוח את חלונות הרכב, לשמוע את נקישת הפרסות על הטרשים ולהריח את הגללים ואת הבלוטות המצחינות של הזכרים. אם כבר חוויה אפריקאית, אז עד הסוף. יוסי בן נותן בדרי החווה סימנים: האיילים האדמוניים "מאוד חכמים. למדו לפתוח מכסים של פחי אשפה". לדישונים יש "מנטליות מאפיונרית". העזים השחורות "חבורה של סוציומטיות". קוּדוּ הוא "חיה עם נשמה". ואכן, לפחות מבחינה חיצונית מדובר בענק יפהפה ועדין נפש שמחזר באבירות, מלקק ומנשק את בת זוגו במשך ימים שלמים, ולפעמים נופל קורבן לתוקפנות של זכרים גסי רוח. כך נרצח לפני זמן מה קודו שקרניו הסתבכו בחבל והוא לא הצליח להתגונן מפני יעל זכר ("קוראים לו בבר והוא ערס"). ויש גם אימפלות, ראמים, צבאי סלעים, דמליסקים, ערודים, שהם קרובי משפחה פראיים של חמורי הבית, ואחד מהם כבר בן 23, מזקני הערודים בעולם.

• איפה //ממערב לכביש 90, בין מרכז ספיר למושב צופר, מול קילומטר 133 מצפון לאילת.
• סיורים והדרכות // הסיור בספארי עצמאי ברכבים רגילים. בכניסה לחווה מקבלים דף עם צילומי האנטילופות השונות, כדי שיהיה אפשר לזהותן במהלך הסיור.
מי שרוצה יכול להצטרף לסיור מודרך בתיבת נח, שם אפשר לראות שפני סלע, אנטילופות שננטשו על ידי אמותיהן, סוריקטות, תוכים, פרפרים ועוד.
• פרטים נוספים // בטלפון 052-4722838 או באתר החווה