מדינות אמריקה הלטינית מפורסמות בחגיגות שלהן ורבות הפכו לאטרקציה של ממש. אלא שעם השנים, הרבה מהחגיגות הללו איבדו משהו מהאותנטיות שלהן והפכו חגיגה לתיירים. אבל זה בהחלט לא קרה באנטיגואה. באנטיגואה (Antigua), אחת הערים העתיקות והיפות בגואטמלה, חוגגים מדי שנה את השבוע הקדוש, השבוע שלפני חג הפסחא, בתהלוכות ואירועים דתיים, שנותרו אותנטיים לחלוטין ולא ממוסחרים.

במשך חודשים ארוכים נרתמים כל תושבי העיר להכנות לתהלוכות שיעברו ברחובות הצרים, על גבי שטיחי פרחים מרהיבים שהוכנו בעבודת יד. הוסיפו לכך את המראה של שלושה הרי געש חרוטיים המקיפים את העיר, שאחד מהם, פואגו (Fuego) הוא הר געש פעיל, את הרחובות המרוצפים באבן, את הכיכרות היפות ואת הבתים הקולוניאליים שבנויים סביב חצרות פנימיות, ותבינו משהו מסוד הקסם של החגיגות האלה.

תהלוכה בחגיגות הפסחא באנטיגואה

הקרנבלים המוכרים לנו ממדינות מרכז ודרום אמריקה מתקיימים לפני תחילת צום הלנט – תענית שנמשכת 40 יום, במהלכה מתנזרים הנוצרים הקתולים מבשר. כיוון שמיד עם סיום הקרנבל יתחיל הצום, זאת הזדמנות אחרונה לחגוג באופן פרוע וחסר מעצורים, עם הרבה אלכוהול, מוזיקה שמחה ולבוש מינימלי. לעומת זאת, לשבוע הקדוש יש אופי שונה לגמרי. זהו השבוע האחרון של צום הלנט, ממש לפני חג הפסחא, יש לו אופי דתי מאוד והוא מתמקד בשחזור אירועי השבוע האחרון בחייו של ישו. לאורך השבוע הקדוש מציינים את המאורעות שהובילו למתו של ישו ולתחייתו שלושה ימים אחרי שנצלב – מיום ראשון של הדקלים שבו הוא הגיע לירושלים, דרך הסעודה האחרונה שהתקיימה ביום חמישי של אותו שבוע ועד יום שישי שבו הוא נצלב. השבוע הקדוש מסתיים ביום ראשון של חג הפסחא.

בראש התהלוכה צועדים אנשים שמפזרים קטורת | צילום: Tiago Lopes Fernandez / Shutterstock

במדינות קתוליות שלהן מורשת ספרדית נוהגים לציין את השבוע הקדוש ברוב פאר והדר, עם תהלוכות חגיגיות שנקראות פרוססיון (Procesión). החגיגות שנערכות באנטיגואה, עיר קולוניאלית שנכבשה על ידי הספרדים במאה ה-16, נחשבות ליפות ולמרתקות מכולן. אחת הסיבות לייחודן של החגיגות בגואטמלה היא שלצד אלמנטים נוצריים מובהקים יש בהם גם אלמנטים מהתרבות הילידית המקומית – תרבות המאיה.

במהלך השבוע מקשטים את רחובות העיר שטיחי פרחים ססגוניים | צילומים: loca4motion / Shutterstock

לאורך כל השבוע מתקיימות באנטיגואה תהלוכות ססגוניות, שבמהלכן המשתתפים צועדים על שטיחים צבעוניים העשויים מפרחים, פירות, ירקות ונסורת עץ צבעונית, שמכסים את רחובות העיר העתיקה. המקור לשטיחי הפרחים הוא בפולחן המאיה. כל שטיח כזה הוא לא פחות מיצירת אמנות, שעליה עומלים תושבי העיר כל הלילה. בסופו של יום, אחרי שהשטיחים נרמסו תחת רגלי הצועדים, מכינים שטיחים חדשים, בדוגמאות שונות. עבור התיירים המבקרים בעיר, הצפייה בהכנת השטיחים בלילות מרתקת לא פחות מהצפייה בתהלוכות ביום.

תושבי העיר, מגדול ועד קטן, נרתמים להכנת השטיחים הצבעוניים

התהלוכות עצמן מתקיימות מדי יום, לעתים כמה פעמים ביום, וכל תהלוכה נושאת אופי שונה בהתאם ליום בו היא מתקיימת ולהתרחשות שאירעה באותו יום בשבוע האחרון לחייו של ישו. בתחילת השבוע, למשל, נישאת על במה גדולה דמותו של ישו הסוחבת את הצלב, בסוף השבוע נישאת על הבמה דמותו של ישו בתוך ארון קבורה. בתחילת השבוע לובשים המשתתפים גלימות סגולות, ואילו בסוף השבוע הם לובשים גלימות שחורות – לבוש אבל.

הכנת שטיח. מלבד פרחים, יש גם שטיחים העשויים מירקות, פירות ונסורת צבעונית

עם זאת, רבים מהמאפיינים של התהלוכות דומים – בראש התהלוכה תמיד יש במה גדולה מעץ שעליה דמותו של ישו, ואת הבמה סוחבים על כתפיהם גברים בגלימות. הבמה כבדה מאוד (משקלה יכול להגיע לשלושה טונות!), אבל הגברים, לא רק שאינם מתלוננים, הם משלמים על הזכות לשאת את הבמה ורואים בכך חוויה דתית רבת עוצמה.

מכיוון שהתהלוכות נועדו לשחזר את השבוע האחרון בחייו של ישו, המאמינים שמשתתפים בתהלוכות מתלבשים כפי שהם מדמיינים שהתלבשו בישראל בתקופתו של ישו: ניתן לראות אנשים עם גלימות וכאפיות על הראש, אחרים שלובשים לבוש רומי וקסדות וכן הלאה. בתחילת התהלוכה עוברים נערים שמפזרים קטורת, והתהלוכות מלוות בנגינה עצובה של להקות נגנים.

משתתפים מתלבשים כפי שהם מדמיינים שהתלבשו בתקופתו של ישו

בחגיגות השבוע הקדוש יש אווירה קודרת ודרמטית, שעומדת בניגוד לססגוניות של שטיחי הפרחים. האווירה המיוחדת, הצבעוניות, האמונה היוקדת של המשתתפים, השילוב של טקסי פולחן קתוליים וילידיים, ומעל לכל, האותנטיות, הופכים את ההשתתפות בחגיגות לחוויה מרגשת ובלתי נשכחת, כזו שבשבילה שווה לתכנן את הטיול לגואטמלה במיוחד לתקופת הפסחא. כדאי לדעת שבזמן החגיגות מגיעים לעיר הקטנה, שבימים כתיקונם מונה כ-35 אלף תושבים, כמיליון תיירים. כל הדרכים המובילות לעיר עמוסות מאוד ובמלונות וחדרי האירוח בעיר כדאי להזמין מקום לפחות שנה מראש.

לסחוב את הבמה הכבדה, שעליה סצינות מהשבוע האחרון בחייו של ישו, נחשב לכבוד גדול

הפוסט חגיגות הפסחא באנטיגואה, גואטמלה הופיע ראשון במסע אחר

אנטיגואה גואטמלה (Antigua Guatemala) היא עיירה קולוניאלית ציורית להפליא הנמצאת בעמק פורה למרגלות שלושה הרי געש חרוטיים. כמעט מכל מקום בעיר אפשר לראות את הר הגעש אגווה (Agua, מים בספרדית), שמתנשא מדרום-מזרח; במערב מיתמר הר הגעש אקטנאנגו (Acatenango), ומדרום-מערב הר פואגו (Fuego, אש בספרדית), שלא תמיד ניתן לראותו בבירור, אבל קל לראות את עננת העשן המתאבכת מעליו ולעתים גם זוהר אדמדם הבוקע מתוכו.

אנטיגואה זרועה בכנסיות, מבצרים ומונומנטים ארכיטקטוניים מרהיבים, יש בה רחובות מרוצפי אבן וכיכר מרכזית טובלת בירק. מרבית בתי המידות שלה, הבנויים סביב חצרות פנימיות, הוסבו לפנסיונים ולמסעדות, והחצר הגדולה במרכזם, שהיתה בעבר מקום לכינוס משפחתי, הפכה למקום בילוי. בעיר יש היצע גדול של בתי מלון, שאחד מהם, סנטו דומינגו, הוא מנזר שעבר הסבה למלון יוקרתי, אך בו בזמן משמש כאתר תיירות לכול דבר.

אנטיגואה. בתים צבעוניים, רחובות מרוצפים והרי געש חרוטיים | צילום: אייסטוק

אנטיגואה גואטמלה (פירוש השם הוא "גואטמלה העתיקה") היתה בירתה ההיסטורית של גואטמלה מאז הקמתה ב-1543. באותה תקופה, הקולוניה הספרדית השתרעה על שטח גדול הרבה יותר משטחה של גואטמלה כיום, והיא כיסתה את מרבית אמריקה התיכונה, מצ'יאפס (Chiapas) במקסיקו ועד לדרום קוסטה ריקה. ברעידת האדמה של 1773 אנטיגואה נהרסה כליל וננטשה, ושלוש שנים לאחר מכן הבירה עברה לגואטמלה סיטי, שהפכה עם השנים למטרופולין סואן וצפוף מאוד. אנטיגואה, לעומתה, אוכלסה באיטיות וכיום חיים בה רק כ-40,000 תושבים – לשמחת התיירים, שבאים לכאן כדי להימלט משאון הכרך. מיקומה של אנטיגואה, לפתחו של האזור ההררי של גואטמלה, אחראי לכינוי שדבק בה: "שווייץ של דרום אמריקה".

פטיו מקסים באנטיגואה. רבות מהחצרות הפנימיות, שבעבר שימשו להתכנסות משפחתית, הפכו היום למקומות בילוי | צילום: אייסטוק

שטיחי הפרחים של אנטיגואה
העיר המנומנמת בדרך כלל מתעוררת לחיים בשבוע הקדוש (semana santa), השבוע האחרון של ארבעים ימי התענית הקודמים לחג הפסחא הנוצרי ואשר מוקדש לשחזור אירועי השבוע האחרון בחייו של ישו.

אנטיגואה מציינת את השבוע הקדוש במלוא הדר ופאר, עם תהלוכות מרהיבות, בדומה לאלו הצועדות בערי אנדלוסיה שבדרום ספרד. ביום שישי הקדוש יוצאת תהלוכה מכנסיית לה מרסד (La Merced), ובראשה פלטפורמה ענקית עם פסל של ישו אוחז בצלב. הפלטפורמה הזאת, שנקראת אנדה (anda), כבדה מאוד, והיא נישאת בידיהם של עשרות גברים, המכונים קוקורוצ'וס (cucuruchos), שכל אחד שילם כשמונה דולרים עבור הזכות לשאת את המשא הכבד. לפניהם פוסעים נערים צעירים, הנושאים דגלי מסדרים דתיים ומפזרים קטורת. פלטפורמות קטנות יותר נישאות אף הן, ומתארות סצנות מהשבוע הטרגי שהסתיים במותו של ישו. להקת נגנים מלווה את התהלוכה בצלילים נוגים. לעתים חולפות תהלוכות של נשים הנושאות על כתפיהן פלטפורמה ועליה פסל ענק של מריה הקדושה. בשעות אחר הצהרים המאוחרות יוצאת תהלוכה נוספת מכנסיית אסקואלה דה כריסטו (Escuela de Cristo).

במהלך השבוע הקדוש מתמלאים רחובות העיר בדמויות ססגוניות המייצגות את הרומאים (בתמונה) והיהודים

בכל ימות השבוע מתקיימות תהלוכות כאלו, לעתים כמה ביום. לפעמים נראית על אחת העגלות דמותו של פסל שחום, המוכנה "ישו השחור", גרסה של ישו שהותאמה לצרכים מקומיים. ביום חמישי הצבע השולט ברחובות העיר הוא סגול, והקוקורוצ'וס נראים בכל רחוב וסמטה כשהם עוטים גלימות סגולות. ביום שישי אחרי הצהרים העיר מוצפת בלובשי שחורים, סמל לאבלות ומוות. אבל התהלוכות של אנטיגואה מפורסמות לא רק בשל הייסורים שבני העיר מייסרים את עצמם כדי לשחזר את סבלו של ישו. האטרקציה העיקרית היא שטיחים צבעוניים עשויים מפרחים שמכסים את רחובות העיר. שטיחי הפרחים נקראים אלפומבראס (Alfombras, מילה שמקורה ערבי). יש כאלה שעוצבו והוכנו בכנסיות על ידי הקופרדיאס, מסדרי האחווה, אבל השטיחים היפים ביותר הם דווקא אלה שנארגים על ידי תושבי העיר. התושבים שוקדים בעמל רב על הכנסת שטיחים יפהפיים, אשר נרמסים עד מהרה תחת רגליהם של נושאי הפלטפורמות.

הכנת שטיח ססגוני. התושבים המקומיים מקדישים זמן רב להכנת השטיחים, שנרמסים תחת רגלי הצועדים מקץ כמה שעות

בדרך הייסורים של ישו
בניגוד לחגים נוצריים אחרים, המשמשים תירוץ להוציא את המסורות המקומיות מהמחבוא, השבוע הקדוש הוא חג קתולי לגמרי. לפני יותר מאלפיים שנה ישו צעד בשבילים אחרים, הרחק מכאן, בדרך הייסורים שהובילה בסופו של דבר למותו, ולתחייה מחדש.

הייסורים שעבר ישו בדרכו אל הצליבה, במסלול ויה דולורוזה, מתוארים כמה פעמים בברית החדשה. התיאור כולל את הכרזת ישו על חורבן בית המקדש, כעסו של הכהן הגדול, המאסר בידי היהודים בחג הפסח וחקירתו על ידי הסנהדרין, המשפט אצל הנציב הרומאי פונטיוס פילאטוס, ולבסוף צליבתו ומותו על הצלב ביום שישי, המכונה יום שישי הקדוש או יום שישי הטוב. ברחובות אנטיגואה, דמותו של ישו נראית במלבוש רומאי עם כתר של קוצים על ראשו. גם את פונטוס פילאטוס ראיתי כאן, פחות שנוא ומבוזה מכפי שאפשר היה לצפות.

נשים נושאות על כתפיים פלטפורמה עם פסלה של מריה, אמו של ישו

השבוע הקדוש נפתח ביום ראשון של הדקלים (Domingo de Ramos), אותו מציינים במקומות רבים בעולם הקתולי. ביום שני נהוג לנקות את הבתים לקראת החג המתקרב (בירושלים עולי הרגל מבקרים בהר הבית, זכר לגירוש חלפני הכסף מבית המקדש). ביום שלישי נהוג לקדש את השמן שישמש בשבעת הסקרמנטים הקדושים של הנצרות הקתולית. יום רביעי נקרא "יום רביעי של הריגול", כיוון שעל פי המסורת ביום זה ריגל יהודה איש קריות אחר ישו. ביום חמישי מתקיימת מיסת הסעודה האחרונה, זכר לסעודת ליל הסדר שנערכה באותו היום. לפעמים מקיימים ביום הזה גם טקס רחיצת רגלים, בעקבות האמונה כי ישו רחץ את רגלי תלמידיו. בטקס זה כהן דת בכיר רוחץ באופן סמלי את רגליהם של כמה מאמינים (לעיתים 12 מחברי הקהילה, סמל לתריסר שליחיו של ישו).

שלושת הימים האחרונים של השבוע הטעון – חמישי, שישי ושבת – קרויים טרידואום (Triduum, שלושה ימים בלטינית). לפי המסורת הנוצרית, ביום שישי ישו נצלב בגבעת גולגולתא שבירושלים. הקתולים ממעטים לאכול ביום זה, האורתודוקסים צמים בו, ובכנסיות מתנהלת תפילה מיוחדת. בשבת ישו נח בקברו, והנשים שחזו בקבורתו שבתו ממלאכתן, לכן הקתולים נוהגים לא לעשות כל מלאכה ביום זה, פרט להכנות לחג. בלילה שבין שבת לראשון מקיימים את מיסת התחייה, וביום ראשון עצמו מתקיימות מיסות פסחא החוגגות את תחייתו של ישו מן המתים, ואת חג הפסחא עצמו.

ילד בתהלוכה. ביום חמישי הצבע השולט בעיר הוא סגול, שיתחלף בשחור ביום שישי, כאבל על מותו של ישו

הלמות תופים ונגינת חלילים
חגיגות השבוע הקדוש מתקיימות במדינות קתוליות בעלות מורשת ספרדית, ובמרכזן הפרוססיון (Procesión) – תהלוכה העוברת ברחובות העיר, שמשתתפיה לובשים תלבושות מיוחדות ונושאים את ארונו של ישו. בסביליה שבספרד יש תהלוכות רבות רושם, בהם נזירים צועדים בגלימות שחורות ובכובעים לבנים מחודדים; באייקוצ'ו (Ayacuchu) שבפרו מתקיימות תהלוכות מיוחדות בלילה, עם עגלות מוארות בשלל נורות ערוכות בפירמידה ענקית, שמנצנצת למרחוק.

בכל יום מימות השבוע הקדוש אנטיגואה מתעוררת ליום חג. המאמינים מגיעים מוקדם בבוקר, מתארגנים בכנסיות, ולקול הלמות תופים ונגינת חליל צועדים בכבדות לכיוון הכיכר המרכזית של העיירה. רגליהם מתאמצות שלא להחליק על האבנים המשויפות והמאמץ ניכר על פניהם, אך הם גוררים את רגליהם בצייתנות. השבוע הקדוש איננו חגיגה עולצת דוגמת הפייסטות הנחגגות מעת לעת. לא רואים כאן מלבושים צבעוניים, מסיכות או סטירה חברתית. זהו אירוע רציני, קודר וטעון מתח דתי, שהמוסיקה הליטורגית הנוגה מוסיפה לו משנה דרמה. יש ניגוד חריף בין פניהם המיוסרות של ההולכים בסך לבין הפנים העולצות של התיירים, המנציחים את התהלוכות במצלמותיהם. על פניהם של הצועדים לא ראיתי את שמחת הגאולה, אלא את הסבל של הצליבה. הבעה קשה ומיוסרת, כמו חייהם שלהם.

חלק מהמשתתפים בתהלוכות לובשים כפייה לבנה – אלה הם היהודים…

מפת אנטיגואה והר הגעש אגואה

לקריאה נוספת:

גואטמלה – צבעים, קולות וטעמים 35 קונוסים מושלמים של הרי געש, 325 צבעים בביגוד המסורתי, עשרות חגיגות מקומיות, אינדיאנים, צאצאי ספרדים, ומה שבאמצע מצטופפים על פני יותר ממאה אלף קילומטרים רבועים. ברוכים הבאים לגואטמלה

לאתר הבית של גילי חסקין

הפוסט חגיגות השבוע הקדוש בגואטמלה הופיע ראשון במסע אחר

חמישים ואחד שבועות בשנה שקט באנטיגואה (Antigua), אחת הערים העתיקות, השלוות והיפות בגואטמלה. עד שמגיע שבוע חג הפסחא – אז משנה העיר את פניה בצורה דרמטית, במסורת שהחלה זמן לא רב לאחר הכיבוש הספרדי במאה ה־16 והשלטת הנצרות הקתולית.
המסורת לא פסקה אפילו אחרי רעידת האדמה של 1773, שבעקבותיה ניטל מאנטיגואה התואר בירת גואטמלה והועבר לגואטמלה סיטי. עקב רעידות האדמה הרבות שידעה העיר לאורך ההיסטוריה איבדו כנסיותיה מתפארת הבארוק שעיטרה אותן בקישוטים ובפיתוחים רבים. למרות הנזק הרב, השרידים מרשימים. הבנייה המאפיינת את העיר היא נמוכה מאוד ובעלת קירות רחבים, סגנון המשמר את אופיה הקולוניאלי וגם מבטיח הגנה טובה יותר בפני רעידות האדמה. בשבוע הזה, השבוע הקדוש לנוצרים, שחל בין יום א' של הדקלים ובין חג הפסחא, מאזכרים את "דרך הייסורים" שעבר ישו על פי המסורת הנוצרית בשבוע האחרון לחייו, בירושלים. השבוע הקדוש מצוין מדי שנה בתהלוכה בווייה דולורוזה בירושלים ובמקומות רבים בעולם, אבל באנטיגואה חוגגים בעשרות אירועים ובמגוון ססגוני של פולחנים. אלפים מגיעים מרחבי המדינה והעולם כדי להשתתף באירוע, ובמיוחד בתהלוכות של אלפי צועדים הנמשכות שעות ארוכות ועוברות מדי יום כמעט בכל רחובות העיר.

הכנת שטיחים למסלולי התהלוכות היא אמנות של ממש: העיצוב משתנה מדי שנה ובכל יום בשבוע. בתהליך יצירת השטיחים הגדולים משתתפים עשרות אנשים והוא עשוי להימשך יותר מעשר שעות. מפות ומדריכים מודפסים ליעד גואטמלה, בהנחה לגולשי מסע אחר!

נושאי הבמות
בראש כל תהלוכה נישאת על כתפי הגברים במה גדולה, ובמרכזה ניצבת דמותו של ישו. בעקבותיה באה במה נוספת, הנישאת על ידי נשים, ועליה דמותה של מריה הקדושה. אחרי כל במה צועדת תזמורת גדולה המנגנת מוזיקת לכת ונעימות אשכבה, המשרות אווירת קודש על המעמד כולו.
כל תהלוכה מסמלת התרחשות שונה בשבוע הקדוש. בתחילת השבוע דמות ישו מופיעה על הבמה בעודו סוחב את הצלב שעליו הוא עתיד למות. לקראת סוף השבוע מתקיימת תהלוכת האשכבה, אז מופיע ישו בארון קבורה. הדמויות, חלקן בנות יותר מ־350 שנה, עשויות עץ ומגולפות במלאכת מחשבת, המקנה להן מראה אנושי.

נושאי הבמות לובשים גלימה סגולה ומעין כַּאפייה לבנה לראשם, בניסיון לחקות את סגנון הלבוש שהיה מקובל בתקופת ישו. עבור רבים, נשיאת הבמה היא מסורת משפחתית ארוכת שנים. גם אם העתיקו את מקום מגוריהם, בשבוע הקדוש הם ישובו לכנסייה שבה אביהם נשא את הבמה.
הבמות בתהלוכות המרכזיות שוקלות לפעמים יותר משלושה טונות ונישאות על ידי כ־150 גברים. אחת לכמה רחובות מצטרף למאמץ כוח חדש, ובסך הכל משתתפים בהן 8,000 איש ויותר. המלאכה קשה, ומותירה סימני פציעה על כתפי הצועדים. כדי שהמשקל הכבד יחולק באופן אחיד, נושאי הבמות ממוינים מראש לפי גובהם. סביב הבמות הגבוהות צועדים גברים נוספים, אוחזים בתרנים, שבעזרתם הם מסיטים כלפי מעלה את כבלי החשמל ומאפשרים לבמות לעבור ללא הפרעה.
לפני הבמה המרכזית של ישו צועדים מאות גברים לבושי סגול, הממתינים לתורם במלאכת הסחיבה. חלקם אוחזים בכלי כסף, ובהם גחלים לוחשות וקטורת, כך שעשן לבן, סמיך ובעל ריח חזק מבשר תמיד על בוא התהלוכה.

עבור רבים, נשיאת הבמה היא מסורת משפחתית ארוכת שנים. גם אם העתיקו את מקום מגוריהם, בשבוע הקדוש הם ישובו לכנסייה שבה נשא אביהם את הבמה

אנשי השטיחים
מסורת מרהיבה של שבוע זה היא הכנת שטיחים למסלולי התהלוכות – שטיחי ענק, עשויים פרחים, פירות, ירקות ושלל עיטורים נוספים. המרהיבים ביותר עשויים נסורת עץ בשלל צבעים, הנמזגת לתבניות ענק של דמויות ועיטורים המסמלים אירועים מהשבוע הקדוש.
זו אמנות של ממש: העיצוב משתנה מדי שנה ובכל יום בשבוע. כמויות החומר הנדרש מחושבות לפי גודל השטיח ורמת המורכבות. רחובות אנטיגואה מרוצפי אבן, ולכן נדרשת כמות רבה של עפר להכנת משטח אופקי שעליו מתחילים בעיצוב השטיח. בתהליך יצירת השטיחים הגדולים משתתפים עשרות אנשים והוא עשוי להימשך יותר מעשר שעות. שטיחים רבים משובצים פרחים, וכדי לשמור על טריותם יש לסיים את המלאכה רק דקות ספורות לפני הגעת התהלוכה.

יש הרואים בהכנת השטיח מנחה לאל. הם מאמינים כי אם מישהו פוסע על השטיח או פוגע בו לפני מעבר התהלוכה, ידחה האל את המנחה והקהילה תסבול ממזל רע. לכן שומרים על השטיחים בקפדנות. על השטיח מופקד אדם שתפקידו להתיז רסיסי מים על הנסורת עד להגעת התהלוכה, כדי לוודא שהרוח לא תעיף גרגירי נסורת ולא תיפגע שלמות העיצוב.
ואז, לאחר שעות ארוכות של עבודה מרובה, חולפים הצועדים על פני השטיח, וכל שנותר מהשטיחים המפוארים הוא שובל של נסורת ופרחים הפזורים בכל עבר. בשלב זה עטים רבים מהתושבים על הפרחים שנותרו ואוספים אותם, מתוך אמונה כי פרחים שעליהם עברה התהלוכה כאילו עברו תחת רגליו של ישו עצמו, ועל כן הם מקודשים.

לקראת סוף השבוע מתקיימתתהלוכת האשכבה, אז מופיע ישו בארון קבורה. הדמויות, חלקן בנות יותר מ-350 שנה, עשויות עץ ומגולפות במלאכת מחשבת המקנה להן מראה אנושי

תהלוכות האשכבה
יצירות יפהפיות במיוחד נמצאות בתוך הכנסיות, תוצר של פולחן ה־Velacion (באנגלית  Vigil משמעו ערנות, ובהקשר הנוצרי: להמתין בערנות לבואו של ישו), הנערך לפני יציאת תהלוכה מהכנסייה. אנשי הכנסייה מפנים שטח נרחב בתוכה, ועליו הם מכינים שטיחים מרהיבים על טהרת הנסורת הצבעונית ובמלאכת יד מדויקת תוך סיוע מזערי בתבניות ומוקפים בשפע פירות וירקות. מאחורי השטיחים מקימים אנשי הכנסייה תפאורה, הכוללת סצנות מרכזיות מדרך הייסורים של ישו. מאות ואלפים פוקדים במשך ה־Velaciones את הכנסיות השונות. מוזיקת רקע, תאורה דרמטית וריח קטורת חזק משלימים את החוויה לעוטפת חושים.
היום הדרמטי ביותר בשבוע הוא יום שישי הקדוש, שבו מרכז העיר נסגר לתנועה. התושבים ערים במשך הלילה שלפני, שוקדים על הכנת השטיחים המפוארים ביותר, המכסים כמעט כל פינה בעיר. לפי המסורת הנוצרית, ביום זה הועלה ישו על הצלב ובמותו הסתיימה דרך ייסוריו.

בכנסיות השונות בעיר נערכים טקסי צליבה לציון המאורע ההיסטורי. הטקס המרכזי מתרחש בכניסה לקתדרלה, ועשרות אלפי אנשים גודשים את כיכר  העיר המרכזית. במהלך הטקס מועלית דמות ישו על הצלב ונאמרות תפילות. עם הורדתו מהצלב, פוצח הקהל האדיר בשירה מרגשת: "סלח לאנשי עמך, אדון".
בשלב זה יוצאות מהכנסיות התהלוכות העצובות והמרגשות ביותר, תהלוכות האשכבה. נושאי הבמות מחליפים את לבושם הסגול לשחור, דמותה של מריה מעוטרת בדמעות קריסטל עדינות, ומבטה נוגה מתמיד. בשקט, בעצב, מסתיים לו השבוע הקדוש, ואט אט חוזרים המאמינים לבתיהם, לשגרת יומם.

מידע מעשי
• הגעה: הטיסות לגואטמלה סיטי עוברות באירופה או בארצות הברית. את 45 הקילומטרים שמפרידים בין אנטיגואה לעיר הבירה ניתן לעשות באוטובוס או במונית. משיקולי בטיחות מומלץ לא לעשות את הנסיעה בשעות הלילה המאוחרות. השבוע הקדוש הוא השבוע שלפני חג הפסחא, בחודשים מרץ־אפריל. השנה הוא יחול ב־4 עד 10 באפריל.
• לינה: כדאי להזמין מקום לינה כמה שבועות מראש. לקראת השבוע הקדוש מגיעים אלפי אנשים לעיר וממלאים אותה עד אפס מקום.
• מידע: בלשכת התיירות שבכיכר המרכזית (טל': 0763־832־502) אפשר לקבל חוברות המפרטות את כל אירועי השבוע, ובהן מפות של מסלולי התהלוכות. אפשר להצטרף להרצאות על מנהגי השבוע הקדוש בסוכנויות הנסיעות השונות בעיר.
• המלצות: כדאי לעקוב אחר מסלול התהלוכות עוד בטרם צאתן, כך אפשר לפגוש במכיני השטיחים, העמלים עד דקות ספורות לפני הגעת התהלוכה. יום שישי הקדוש הוא המרהיב והמגוון מכל ימי השבוע. אם אין באפשרותכם לשהות בעיר במשך כל השבוע, זה היום. אם אתם מתכננים לעזוב את העיר במהלך השבוע הקדוש, זכרו שבימים שבהם חולפות התהלוכות הגדולות העיר משותקת לתנועה כמעט לחלוטין. ביום שישי הקדוש אין יוצא ואין בא ממרכז העיר. תיאלצו לצעוד עד הכביש הראשי ורק שם לאתר מונית.

הפוסט דרך הפרחים באנטיגואה, גואטמלה הופיע ראשון במסע אחר