גלריית צילומים של אולורו והסביבה (לחצו להגדלה):

הקודם

1מתוך11

הבא

באמצע שנות השמונים החזירה ממשלת אוסטרליה את האתר לידי האבוריג'ינים והם מצידם החכירו אותו בחזרה לממשלה. את שמורת אולורו-קאטה ג'וטה, הכוללת גם את קאטה ג'וטה (האולגס, קבוצה של סלעים אדומים מעוגלים) והמושכת מטיילים רבים, מנהלים בצוותא הממשלה והאבוריג'ינים, והם גם מתחלקים בההכנסות מהתיירות. גם הוחזר שמו המקורי של המקום שונה בחזרה, מסלע איירס, כפי שהוא נקרא בפי המתיישבים הלבנים, לאולורו, "מקום מפגש" בשפתם של האננגו.

מפלים באולורו | צילום: Voyages Indigenous Tourism Australia

לאורך השנים התבקשו המבקרים להימנע מטיפוס על הסלע, כדי לא לפגוע ברגשות האבוריג'ינים, אולם לא חל איסור על כך וההחלטה אם לעשות זאת או לא נותרה בידי המטיילים. כעת, בניסיון נוסף להכיר ברב תרבותיות האוסטרלית ולכפר על עוולות עבר, ייאסר לחלוטין את הטיפוס על האולורו, איסור אשר ייכנס לתוקף בשנת 2019.

כדי לכבד את האבוריג'ינים, אפשר לטייל ליד האולורו, אבל לא לטפס עליו | צילום: Maurizio De Mattei / Shutterstock.com

ואם תרצו לראות את האולורו מנקודת מבט אחרת, מעל גבו של גמל, הנה סרטון:

צילומים בכתבה: שאטרסטוק, Voyages Indigenous Tourism Australia

הפוסט אולורו: אדמה קדושה הופיע ראשון במסע אחר

"אם תהיה קשוב, תשמע איזה קול יש לעוצמה" – בשיטוטי במרחבי אוסטרליה מצאתי שהציטוט הזה מתאים עד מאוד.

רכבת Ghan המיתולוגית, המחברת בין אדלייד לאליס ספרינגס, ועל קרונותיה מצויר גמל ואפגני מוביל אותו. יצאנו בשלוש אחר הצהריים והגענו בעשר בבוקר שלמחרת. מיד לאחר מכן אנחנו יוצאים ברכב אל קינג'ס קניון, איירס רוק והאולגס.

קינגס קניון: סלעים מחורצים בגיר

אחרי נסיעה של מאות קילומטרים, חניה. ארוחת צהרים נשלפת מתוך הטריילר, כולם נותנים יד ותוך דקות ספורות הארוחה מוכנה. בסוף הארוחה, כפי שכבר הורגלנו, שוטפים את הצלחת בכיור מאולתר העשוי מארגז שבתוכו שקית ניילון. לפתע הבחנתי באבטיח מדברי, ניסיתי לטעום ממנו, וספיירו המדריך צחק בכל פה, "מה אתה עושה? אצלנו רק גמלים אוכלים אבטיחים!". ממשיכים בנסיעה לקינגס קניון (Kings Canyon), ואחרי הצטיידות במים, כובעים וקרם הגנה (לא לשכוח את החור באוזון הנמצא בדיוק מעל לראשנו, כאן למעלה) מתחילה קבוצת חניכי "בית הספר" בטיפוס אל ראש הצוק. חם, והדרך מטפסת במעלה הקניון היבש.

קינגס קניון. מבט משפת הקניון על התהום הנפרשת למטה | צילום: אייסטוק

האזור מדהים ביופיו: אבנים אדומות, סלעים בעלי צורות מדהימות, סלעים מחורצים בשכבות גיר, עצים שחורים, מתים, שכל עמידתם מהווה זעקה אילמת לשמים הכחולים. ופרחים קטנים – לבנים, צהובים, ורודים-סגולים. שפת הקניון תלולה מאוד, וכדי להביט למטה נשכבים על הבטן וצופים בקיר המצוק התלול והחד. ממשיכים סביב לחלקו העליון של הקניון, והניבט לעין – יפה! חזרה לעבר הרכב, ואנו נוסעים כשמבטינו מלווים את העננים השחורים המצטברים מעל. כידוע תמיד במדבר יש חשש לשיטפונות אך לא הפעם. יורד מעט גשם וכנראה שכבר אין חשש לשיטפונות. אמנם כעת העונה היבשה, אך העננים כנראה לא קבלו התרעה. נוסעים עוד כמה מאות קילומטרים באדמה השטוחה, כשמרחוק מתרומם לפתע סלע מדהים, הר עגול העולה מהמדבר. אך לא, זה לא איירס רוק (Ayers Rock), אלא הר הדומה לו. לנים באוהלים וחולמים על המראות של יום המחרת.

איירס רוק: הו הסלע האדום
האור מתחיל לחדור את מעבה החשיכה, ולפנינו נגלה צוק הסלע בצבע חום-אדום כהה היוצא ועולה מתוך האדמה המישורית. סלע מלכותי, מרשים, מרתק, ממתין בצפייה דרוכה לבוקר. אנחנו מחכים יחד עם עוד מאות אנשים בתוך הבוש, לא יודעים אם להסתכל על הסלע או להפנות לו את גבנו ולהסתכל מזרחה אל עבר שמש העומדת להפציע. מבט לכאן, מבט לשם. הזריחה אדומה, אך הסלע כאילו ישן עדיין. מעט מאוכזבים אנחנו מתחילים בנסיעה לעבר מסלול ההליכה, כשלפתע תופעה אלוהית: הסלע מתעורר, מתרגם את קרני השמש העולה ומאדים. שָני יופיו, ארגמן בגדולתו, מאדים וממגנט אותך אליו בכל הכוח. מין בריאה אלוהית מרתקת, שאין צורך להכביר מילים, כי כל המוסיף גורע.

פניו החרוצים של איירס רוק, "אולורו" בפי האבורג'ינים | צילום: אריה רוזנברג

אני לא מתלבט לרגע ובוחר לא לטפס עליו, כמנהגו של האדם הלבן המחייב כיבוש ההר, מכבד את רוחות העבר של האבוריג’ינים. רוחות מתיהם השוכנות בהר הקדוש לפי אמונתם. אני בוחר במסלול הליכה המקיף את תחתית ההר ומתחיל בעיקוף של 9.2 ק"מ על שביל אדום בתוך הבוש, כשלימיני הסלע האדום בכל הדר תפארתו המלכותית. עם כל פסיעה חשבתי איך ניתן יהיה לתאר אותו במילים. כולו גוש אחד, חטיבה אחת, חלק מאוד ואטום במקומות מסוימים, ובמקומות אחרים מנוקב ככוורת דבש. או אולי כתמונה המדמה אנשים שפיותיהם פעורים בצעקה אילמת, סקיצה המזכירה מוח אדם וגולגולת אדם בפרופיל.

התופעה המרתקת מכל היא "זרימת" הסלע, זרימה קפואה של סלע, שנקטע באמצע מהלכו. איך הוא נוצר? מאין הוא בא? האם נפל משמים? האם זרם ואז קפא? אני הולך בשקט במסלול האדמדם, מתרגש מהרגע, הליכה מתואמת, קצב אחיד. הרגשתי כאותו בן לעם ישראל הנמצא במעמד מתן תורה כאשר משה ירד מן ההר. "שור לא געה ועוף לא צייץ…".

סוף מסלולנו במקום שבו האדם הלבן מטפס מעלה – נמלים קטנות כפי שהם נקראים בשפת בני המקום, אך מבעד למשקפת רואים כי לנמלים צורות משונות: זו עולה וזו יורדת, נמלים ברוורס, על ארבע, בישיבה, תנועות סטטיות של חשש, אל מול קו הרקיע. ואני – אני שמח שהצלחתי להשפיע על חברי הקבוצה לבחור באפשרות ההליכה. לוקח איתי הביתה את השקט, הדממה, רחש הרוח בעשבים, ומעל לכל את קסמו של צוק הסלע שלעולם לא יפוג.

האולגס. כאילו הם מחכים למישהו שיגיח מתוך האדמה | צילום: אריה רוזנברג

האולגס ואגדה אבוריג'ינית פרטית
מתחילים לנסוע, אך העין אינה מתנתקת מצוק הסלע המתרחק. לא חשבתי להגיע לכאן, חשבתי לטוס את כל הדרך, נסעתי יום ולילה כדי להגיע למרכז אוסטרליה, נסעתי עוד יום בדרך ועוד יום וחצי כדי לחזור, נדרש עוד לילה ויום כדי לצאת ממרכז אוסטרליה, אך היה כדאי! עצוב מעט לעזוב את המקום, הרי יש להניח שלא אחזור לכאן שוב, אך אני שמח שיש מה לספר לנכדים, ואולי, מי יודע, הגשמתי חלום של "הצל" שלי והחלום בהחלט שווה כל רגע, כל מחיר.

ממשיכים לכיוון האולגס (Olgas), אוסף של כחמישה סלעים אדומים עגולים, שכאילו מחכים באדמה השטוחה. למה או למי הם מחכים? ביני לבין עצמי חשבתי אולי הם ממתינים לגואל שיבוא מעולמות רחוקים. ה-Olgas מעניינים, אך אין בהם הקסם המיוחד של ה-Ayers Rock. מסלול ההליכה מוביל ונכנס בין שניים מהסלעים. הדרך כולה טבולה בירוק, ואני נהנה מכל פסיעה בדרך לשם, ומכל פסיעה בדרך חזרה על השביל האדום בין הקירות היורדים בתלילות לעבר הקרקעית.

נופי האאוטבק האוסטרלי. המסע שווה כל רגע וכל מחיר | צילום: אריה רוזנברג

כדרכו, מוחי הקודח מחבר אגדה, והפעם אגדה אבוריג'ינית:

מעיין החיימ *
אגדת עם עתיקה העוברת מפה לאוזן זה דורות ארוכים יודעת לספר כי אחת לשנה, במחצית הקיץ, נובע לו מעיין מימ חיימ האוצר במימיו תכונות רבות: ריפוי חולים, הבאת מזור לפצעים ועיקר העיקרים – מפיח חיימ במתים. המעין נובע פעם בשנה במדינה אחרת בעולם. מדי קיץ עושות את דרכן אליו חבורות של אנשים, מרביתם הורים שכולים המחפשים אחר מקום נביעתו. השכולים תרים כל פיסת ארץ, הופכים כל אבן וסלע, חודרים למעבה הג’ונגלים ומדרימים למדבריות הגדולים. כל שנה, לאחר מסע חיפושים מפרך ולקראת סוף הקיץ, חוזרים ההורים השכולים לביתם מאוכזבים, לאחר שלא גילו מקום נביעתו של המעיין. זכר ילדיהם ממשיך ללוות אותם, והם מצפים שוב לתחילתו של הקיץ הבא, בתקווה שאי שם בעולמנו ינבע לו מעיין החיימ.
___

* מימ חיימ ב-מ’ לא סופית, סימן לזרימה מתחדשת של החיימ

הפוסט הלב האדום של אוסטרליה הופיע ראשון במסע אחר

אולורו (Uluru), אחד מאתרי הטבע המפורסמים באוסטרליה, הוא הרבה יותר מסלע מרשים ועצום ממדים. הוא נושא משמעות רוחנית עמוקה עבור האבוריג'ינים, תושביה המקוריים של אוסטרליה, ובסביבתו אפשר לראות את הציורים רבי המשמעות שלהם. אחרי שנים של אפליה והזנחה מצד השלטון המרכזי, האבוריג'ינים קיבלו לידיהם בחזרה את החזקה על הסלע האדום, שמתנשא לגובה של כ-345 מ' מעל פני השטח המדבריים של מרכז אוסטרליה. הם מחכירים אותו לממשלה, וחלק מההכנסות המתקבלות מדמי הכניסה מועבר לקרנות הפועלות לרווחת הקהילות האבוריג'יניות המקומיות.

הקשר בין אולורו לתרבות האבוריג'ינית הוא שנותן למקום המדהים הזה עומק מיוחד. פעמיים ביום, בזריחה ובשקיעה, גם מי שנולד בקצה השני של העולם לא יכול שלא לחוש משהו מהרוחניות הזאת. בסרטון שלפנינו יום אחד נדחס לתוך דקה וחצי, והמראה של הסלע שנצבע בכתום בוהק עם שחר ומשנה את צבעו במהלך היום מעורר השראה והתפעמות:

הפוסט סרטון: זריחה ושקיעה באולורו הופיע ראשון במסע אחר

כמו הרבה דברים שקשורים לאמונה, גם אתרים קדושים אינם עשויים מקשה אחת. מה שנראה כאתר טבע מרשים בעיני האחד, יכול להיות קודש הקודשים עבור האחר. הר יכול להיות קדוש, וכך גם אגם או נהר, אפילו סלע. את מסענו בעקבות אתרים קדושים נתחיל קרוב לבית – בירושלים, הקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות, וממנה נצא לרחבי תבל בעקבות מקומות מקודשים לעמים ולדתות אחרות.  

ירושלים, ישראל
העיר, הקדושה לשלוש הדתות המונותאיסטיות – יהדות, נצרות ואסלאם, היא מוקד עלייה לרגל לבני שלוש הדתות, אבל גם מוקד לסכסוכים ומלחמות, הנובעים בין השאר ממיקומם של המקומות הקדושים לכל דת. עבור היהודים, זוהי העיר הקדושה ביותר, ובספר תהילים היא אף מכונה "עיר האלוהים". ירושלים היא מקום משכנם של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. הכותל המערבי, אחד מארבעת קירות התמך שמקיפים את הר הבית, נחשב לקדוש במיוחד, וברחבה שלפניו מתקיימות תפילות ונערכים טקסי בר מצווה וטקסי השבעה של חיילי צה"ל. 

תפילה בכותל המערבי

לירושלים יש חשיבות עליונה גם עבור הנוצרים, שכן על פי האמונה, ישו מת בירושלים ונקבר בכנסיית הקבר. הכנסיייה נמצאת ברובע הנוצרי בעיר העתיקה, בסופה של ויה דולורוזה (דרך הייסורים) – הדרך שבה צעד ישו מהמקום בו נגזר דינו לצליבה ועד לגבעת הגולגולתא בה נצלב. כנסיית הקבר היא מוקד עלייה לרגל לצליינים מכל העולם. לירושלים חשיבות רבה גם עבור האסלאם, והיא נחשבת למקום השלישי בקדושתו אחרי מכה ואל-מדינה. על פי המסורת המוסלמית, ממסגד אל אקצא, שנמצא במתחם הר הבית, עלה מוחמד לשמיים כדי לקבל את מצוות התפילה. 

טקס האש הקדושה ("שבת אור") בכנסיית הקבר בירושלים

מפת העולם מהמאה ה-16 כשירושלים נמצאת במרכז

הר קאילש, טיבט
הר קאילש (Mount Kailas) ההר השחור והעגול ששוכן במערב טיבט, מקודש במידה שווה לארבע דתות: בודהיזם, ההינואיזם, הג'אין והבון. בני כל הדתות הללו רואים אותו כטבורו של העולם, כמקום שבו השמים נושקים לארץ וחכמת השמים עוברת לאדמה. הם מאמינים שהקפתו ברגל 107 פעמים עשויה לחולל ניסים.

סטופה בודהיסטית, כשברקע פסגתו המעוגלת של הקאילש

למרגלותיו של ההר שוכנים שני אגמים, שמהווים את המקור לארבעת הנהרות הגדולים של הודו: הגנגס, האינדוס, הסטלג' והברהמפוטרה. ההינדואים מאמינים שההר הוא מקום מושבו של לורד שיווה, הבודהיסטים הטנטרים מאמינים שההר הוא ביתו של בודהה דמצ'וג, שמייצג את האושר הנצחי, ואילו הג'ייניסטים מאמינים שזהו המקום בו הג'ייניסט הראשון הגיע לנירוונה. הבון, דת שקדמה לבודהיזם הטיבטי, רואה באזור שבו נמצא ההר את המרכז הרוחני הקדוש ביותר. למרות קדושתו של הקאילש, רק אלפי מאמינים מגיעים אליו מדי שנה, בשל בידודו והמסע הרגלי המפרך בדרך אליו.

עולי רגל בודהיסטים מקיפים את הר קאילש בזחילה, אות להתמסרות מוחלטת (הבד על העיניים כנגד בוהק השלג)

בודגאיה, הודו
העיר הקטנה שבצפון-מזרח הודו מושכת אלפי מאמינים בשנה, שמגיעים לראות את המקום בו נולד הבודהיזם. כאן, בבודגאיה (Bodhgaya), תחת עץ הבודהי (פיקוס הודי), במהלך מדיטציה ארוכה הגיע הנסיך סידהרתה להארה על מקור הסבל בעולם וגיבש את התורה הבודהיסטית. בעיר שוכן מקדש מהאבודהי, מקדש מרשים דמוי פירמידה שהוקם במקום במאה השלישית לפני הספירה ונחשב למקדש החשוב ביותר לבודהיסטים. ליד המקדש ניצב עץ פיקוס, שהוא צאצא של העץ המקורי תחתיו ישב סידהרתא.


מקדש מהאבודהי בעיר בודגאיה


ציור משנת 1810 המראה את עץ הבודהי, שתחתיו סידהרתא הגיע להארה (מאוסף הספרייה הבריטית)

נהר הגנגס, הודו
נהר הגנגס, שזורם לאורך 2,525 ק"מ מהרי ההימלאיה ועד שהוא נשפך למפרץ בנגל, נחשב לבעל קדושה מיוחדת בדת ההינדית. ההינדים מאמינים שברהמה, האל בורא היקום לפי האמונה ההינדית, אסף את הזיעה מרגליו של וישנו (אחד משלושת האלים החשובים בדת ההינדית, יחד עם ברהמה ושיווה) ויצר את הגנגס. אגדה אחרת מספרת שאת הנהר יצרה האלה גנגה כדי לטהר את בני האדם מחטאיהם. ואכן, ההינדים מאמינים שטבילה בנהר שוטפת את החטאים, ושפיזור אפר המת בנהר משפר את החיים בגלגול הבא.

תפילה על גדות הגנגס, ורנסי, צפון הודו

לאורך הנהר יש כמה מקומות קדושים במיוחד, כמו מקורות הגנגס בהרי ההימלאיה, שכן לפי האמונה האלים שוכנים בפסגות ההרים. יש גם כמה ערים קדושות במיוחד, כמו הארידוור, שנחשבת לשער הכניסה לממלכת ההימלאיה, אללהאבאד, נקודת החיבור הקדושה של הנהרות הגנגה, היאמונה והסרסווטי, וורנאסי, עירו של האל שיווה שנחשבת לקדושה ביותר. אחת לשלוש שנים מתקיים על נהר הגנגס פסטיבל קומבה מלה, בכל פעם בעיר קדושה אחרת, כשאחת ל-12 שנים מתקיית קומבה מלה גדולה במיוחד באללהאבאד – ההתכנסות הדתית הגדולה בעולם.

שקיעה צובעת את הגנגס בכתום מרהיב

בזיליקת פטרוס הקדוש, ותיקן
הוותיקן, המדינה העצמאית הקטנה ביותר בעולם, שמשתרעת על פחות ממחצית הקמ"ר בליבה של העיר רומא, היא מקום מושבו של הכס הקדוש ושל האפיפיור ומרכז הנצרות הקתולית בעולם. בוותיקן חיים רק 800 אנשים, אבל מדי שנה מבקרים בה למעלה מארבעה מיליון אנשים, רבים מהם עולי רגל קתולים, אבל התיירים שמגיעים להתרשם מהאסתטיקה ומאוצרות האמנות של המקום מהווים חלק משמעותי לא פחות. המבנה המרכזי בוותיקן הוא בזיליקת פטרוס הקדוש, הכנסייה הגדולה בעולם, וגם אחד האתרים המקודשים ביותר לנצרות. לפי המסורת, בבזיליקה קבור פטרוס הקדוש שהיה אחד משניים עשר השליחים של ישו וגם הבישוף הראשון של רומא, שהיה הראשון בשושלת האפיפיורית.

בזיליקת פטרוס הקדוש בשעת בין ערביים. הכנסייה הגדולה בעולם ומרכז הנצרות הקתולית

אולורו, אוסטרליה
אולורו (Uluru), המוכר גם בשם איירס רוק, הוא סלע עצום מימדים שהפך לאחד מסמליה של אוסטרליה. הסלע, שעשוי מאבן חול אדומה, מתנשא לגובה 348 מטר מעל סביבתו והיקפו 9.4 ק"מ. זהו לא רק אתר טבע מרשים, אלא גם אתר מקודש לאבוריג'ינים, תושביה המקוריים של היבשת. במערות שבאזור לראות ציורי סלע מרשימים של האבוריג'ינים, חלקם מייצגים רוחות קדמוניות בעלי משמעות דתית.  בסביבות הסלע ובמערות מתקיימים גם בימינו טקסים דתיים. למרות שרבים מהמטיילים נוהגים לטפס על הסלע, האבוריג'ינים שחיים באזור מבקשים מהמבקרים לכבד את קדושת המקום ולהימנע מטיפוס עליו. הסלע האדום מרשים תמיד, אבל בזריחה ובשקיעה, כשהוא נצבע בקרניים הזהובות, קל מאוד להבין מדוע מיוחסת לו משמעות רוחנית. לסרטון מרהיב המראה את האולורו בין זריחה לשקיעה לחצו כאן >>

אולורו, אתר מקודש לאבוריג'ינים

מסגד אל-חראם, מכה, ערב הסעודית
העיר הקדושה ביותר לאסלאם היא מכה שבערב הסעודית, עיר הולדתו של הנביא מוחמד, והעיר אליה כל מוסלמי פונה בזמן התפילה. במכה נמצא מבנה הכעבה, שבו נמצאת האבן השחורה, שהמסורת אומרת כי היא ירדה מהשמים והשחירה בגלל חטאי האדם. סביב מבנה הכעבה נמצא מסגד אל-חראם, המסגד הקדוש ביותר למוסלמים והמבנה הדתי הגדול בעולם. על פי המסורת האסלאמית, הכעבה הראשונה נבנתה בידי מלאכים, ואדם היה האדם הראשון שבנה אותה מחדש.אחת המצוות החשובות ביותר באסלאם היא מצוות החאג', לפיה על כל מוסלמי לעלות ברגל לפחות פעם בחייו למכה, להקיף את הכעבה שבע פעמים ולגעת באבן השחורה. בסך הכל עולים לרגל למכה כשלושה מיליון מוסלמים מדי שנה.

עולי רגל מוסלמים מקיפים את האבן השחורה בכעבה שבמכה. ברקע – צריח של מסגד אל-חארם, הגדול בעולם

הר פוג'י, יפן
הר פוג'י (Fuji), הר הגעש דמוי החרוט המושלם שמתנשא לגובה 3,776 מטר במרכז האי הונשו שביפן, לא רק מרהיב ביופיו, הוא גם אתר מקודש ליפנים. כשמתבוננים בהר, שכיפתו מכוסה בשלג, קל להבין מדוע נקשרו בשמו אגדות רבות. אחת מהן מספרת כי קיסר יפן הורה לשרוף בפסגת ההר את סם החיים שקיבל מאהובתו, נסיכה בת הירח, ולכן ההר מסמל עבור היפנים חיי נצח. פיג'י, עם הלוע המעשן, נחשב כמשכנו של אל האש, ולפי דת השינטו הוא מקום משכנם של האלים פוג'י-הימה וסאקויה-הימה. הבודהיסטים מאמינים שבהר מתגורר Dainichi Nyorai, הבודהה של כל החוכמה. החל מהמאה ה-15 הפך פוג'י לאתר עלייה לרגל, אבל נשים לא הורשו לטפס עליו עד לשנת 1868. כיום מטפסים על ההר כ-400,000 איש מדי שנה, כמחציתם נשים.

הפסגה המושלגת, בצורת חרוט מושלם, של הר פוג'י ממסוגרת בענפי דובדבן פורח

מגדל השטן, וויומינג, ארה"ב
המונולית המרשים המכונה מגדל השטן (Devil's Tower) מזדקר לגובה של 386 מטר מתוך הערבות השטוחות במדינת וויומינג. מעבר להיותו אתר טבע מרשים, שאפילו הופיע בסרט "מפגשים מהסוג השלישי", מגדל השטן נחשב אתר קדוש לבני שבט הלקוטה ושבטים אינדיאנים נוספים מאזור המישורים הגדולים.

מגדל השטן. את החריצים שלאורכו, כך כל פי אגדה, חרצו דובים, שניסו להגיע לילדות שהיו בראש הסלע

האגדה מספרת שכמה ילדות בנות הלקוטה שיחקו כאן כאשר כמה דובים גדולים החלו לרדוף אחריהן. בניסיון לחמוק מהדובים הילדות טיפסו על סלע, ירדו על ברכיהן והחלו להתפלל לרוח הגדולה שתציל אותן. זו גרמה לסלע להתרומם מן האדמה מעלה-מעלה, כדי שהדובים לא יוכלו להגיע לילדות. הדובים ניסו להיאחז בטופריהם בצדי הסלע (מה שהותיר בו סימנים). כשהילדות הגיעו לשמיים הן הפכו לחלק ממערך הכוכבים. ישנן גרסאות רבות נוספות לסיפור הזה, כמספר השבטים שמאמינים בקדושת המקום. כך או כך, גם בימינו מתקיימים באתר טקסים ופולחנים, תפילות, ריקודי שמש, מתן מנחות ועוד.  

צילומים: אייסטוק, פליקר – תמונה פותחת (אישה בגנגס): André Mellagi, בודגאיה: Carol Mitchell, הגנגס: maurizio.barchi, Nicki Howie, אולורו: runmonty, מגדל השטן: Tim Pearce

הפוסט באמונה שלמה – מקומות קדושים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

לכתבתה של דבי הרשמן "אולורו – סלע המחלוקת"

הפוסט ייאסר הטיפוס על סלע אולורו באוסטרליה הופיע ראשון במסע אחר