כפעיל בנושא תיירות בר-קיימא ואקטיביסט דיפלומטיית מים, אני חוקר בשנים האחרונות את האתגרים המורכבים של מחסור במים ואת החשיבות של שיתוף פעולה חוצה גבולות, בהשראת הסכמי אברהם. דרכי נשענת על הקשרים העמוקים בין מים, טבע וחוסן אנושי – מהתמודדות עם הירידה הדרמטית במפלס ים המלח ועד למערכות מים חכמות ופיתוח דרכי שימור סביבה באיחוד האמירויות ואוצרות המים של בחריין.

אין זה מפתיע, אם כן, שנהר הקולורדו הפך לאחת מנקודות הציון המשמעותיות במסע שלי ברחבי הטבע הפראי של צפון אמריקה. המסע שלי לאורך נהר הקולורדו באריזונה הינו שילוב של למידה, התבוננות אישית ושאיפה לחזק את החיבור בין מים לאנושות.

לקריאה נוספת:

• הגרנד קניון: מדריך למטיילים בפארק
• עשרת הגדולים של אריזונה
• מסע בקרוואן מאלסקה לסיאטל

מעבר קיצוני: מסיאטל לאגם הוואסו

המסע שלנו התחיל בשינוי קיצוני – מעבר מהשמים המעורפלים והנופים הירוקים של סיאטל למדבר הצחיח של אריזונה. אחרי טיסה ללוס וגאס, העיר המרכזית הקרובה ביותר, ונסיעה של כשעתיים וחצי, הגענו אל אגם הוואסו (Lake Havasu), המקום המיושב החם ביותר בצפון אמריקה- ב-29 ביוני 1994 נמדדו כאן 53 מעלות צלזיוס.  השהות בת תשעת הימים שלנו הפכה להזדמנות ללמוד כיצד קהילות מדבריות שורדות ומשגשגות באחת הסביבות הקשות ביותר.

אגם הוואסו, המקום המיושב החם ביותר בצפון אמריקה

אגם הוואסו, הידוע במיקומו המדברי ובטמפרטורות קיץ שעולות על 49 מעלות צלזיוס וממוצע של 15 ימי גשם בלבד בשנה, מסמל כושר המצאה וחוסן אנושי, ושואב את מקור חייו מנהר הקולורדו. תושבי האזור פיתחו פתרונות חדשניים לניהול מים, כגון מערכת מתקדמת של אגירת מים ושימוש בהם לפעילות יום-יומית, בילוי ותעשייה. אחד הסמלים הבולטים באזור הוא גשר לונדון, אשר הועבר מארץ המקור שלו בבריטניה לאריזונה, שם נבנה מחדש כתמריץ כלכלי ותיירותי.

נהר הקולורדו, שמזין מעל 35 מיליון אנשים בדרום-מערב ארה"ב, הוא עורק חיים חיוני. במהלך שהותנו, זכינו לפגוש ולשוחח עם ראש העיר קאל שיהי. השיחה, שהתמקדה בחידושים ישראליים בניהול מים, הדגישה את הקשרים בין האתגרים של דרום-מערב ארה"ב לאלו של המזרח התיכון. ראש העיר הביע עניין רב בהעמקת שיתופי הפעולה בין האזורים, מתוך הכרה בחשיבות פתרונות חדשניים לשימור המים, בין היתר מיזמי תיירות בר-קיימא חדשניים.

אחד הסמלים הבולטים באזור הוא גשר לונדון, אשר הועבר מארץ המקור שלו באנגליה לאריזונה, שם נבנה מחדש כתמריץ כלכלי ותיירותי

סכר פרקר: סיפור של סכסוך וחדשנות

נסיעה קצרה של שעה דרומה הביאה אותנו לסכר פרקר, הסכר העמוק בעולם, המשתרע על נהר הקולורדו וממלא תפקיד חיוני בחלוקת המים ברחבי דרום-מערב ארה"ב. עם זאת, ההיסטוריה שלו מסומנת בסכסוך. במהלך שנות ה-30, המתחים הידועים כ"מלחמות המים באריזונה" התלקחו כאשר בניית הסכר בקליפורניה איימה על זכויות המים של אריזונה. המצב הסלים עד לנקודה שבה אריזונה פרסה את המשמר הלאומי שלה כדי להגן על חלקה,  מה שהמחיש את הנחישות שבה נוקטות קהילות כדי לשמור על משאבי המים שלהן.

במזרח התיכון ניתן לראות מקבילות למורשתו של סכר פרקר, כאשר משאבי מים משותפים – כמו נהר הפרת, החידקל, הנילוס וגם נהר הירדן – הם גם מקורות לסכסוך וגם לשיתופי פעולה אפשריים. במהלך ספטמבר 2023, השתתפתי במשלחת מנהיגים צעירים מהמזרח התיכון בוושינגטון הבירה, שאורגנה על ידי ישראליז (ISRAEL-is) והוועד היהודי האמריקאי (AJC). במשלחת זו בחנתי כיצד דיפלומטיית מים יכולה לבנות אמון בין מדינות לקראת ציון שנה שלישית להסכמי אברהם. ה-Colorado River Compact – הסכם היסטורי שנחתם בשנת 1922 בין שבע מדינות בארצות הברית שמשתמשות בנהר הקולורדו על מנת להסדיר את חלוקת המים מהנהר בין המדינות – הניח בהצלחה את הבסיס לשיתוף פעולה בארה"ב, ומציע מודל להסכמים בינלאומיים באזור מזרח התיכון וצפון אפריקה (MENA).

סכר פארקר, הסכר העמוק בעולם

הגרנד קניון: פלא טבע עוצר נשימה

הגרנד קניון, שמרוחק כ-3.5 שעות נסיעה מאגם הוואסו ומשתרע בגובה 2,400-2,100 מ'  מעל פני הים, הוא לא רק פלא ויזואלי אלא עדות לחוסן טבעי. כשהגענו בסוף נובמבר, חווינו את הניגוד החד בין הימים החמים – בסביבות 11 מעלות צלזיוס – ללילות קפואים, עם ירידה בטמפרטורות ל- 4 מעלות צלזיוס מתחת לאפס ורוחות סוערות. הסביבה המחוספסת הזו, עם כתמי הקרח ונקודות המבט החשופות שלה, כמו זו הנשקפת מתצפית פוינט, הדגישה את כוחו של הטבע.

שהות של ארבעה לילות בכפר הגרנד קניון, בו מתגוררים כ-250–300 תושבים התומכים ב-חמשת מיליון המבקרים השנתיים של הפארק, אפשרה לנו לחזות במחויבות יוצאת הדופן של הקהילה. שומרי הגרנד קניון מגלמים את הקשר העמוק בין האדם לאדמה, תוך הבטחת שימורו של פלא טבע זה לדורות הבאים. בעזרת Planet Zula, רשת של מארחים נוצרים המארחים מטיילים ישראלים ברחבי העולם, קיבלה אותנו משפחה מקומית בכפר, והעשירה את המסע שלנו בתחושת קהילה והכרת תודה.

השינויים העדינים של האור והצבע לאורך היום יחד עם מראה הנהר המתעקל מדגישים את הפאר של הקניון

בביקור בשבילים פחות מוכרים ובנקודות אגדיות כמו Hopi Point ו-Desert View, הרגשנו את הפאר של הקניון בשינויים העדינים של אור וצבע לאורך היום, יחד עם נופים רבים של חלקים מנהר הקולורדו הזורמים ומתעקלים בקניון הפרהיסטורי. בין לבין, השהייה בכפר גרנד קניון, הממוקם באמצע יער עבות, הייתה מקום מפגש יומי עם צבאים ואיילים, העוברים ושבים בין בתי המגורים. אחת החוויות האהובות ביותר שלנו הייתה צפייה בזריחה מעל הקניון. קרני השמש הראשונות שציירו את הקניון בגוונים זהובים היו תזכורת עמוקה לפאר ולחוסנו של הטבע.

האתגרים העונתיים של הגרנד קניון והמסירות של אלה שמטפלים בו משקפים את הנושא הרחב יותר של סינרגיה בין אדם לסביבה. יופיו המתמשך של הקניון, שנחצב במשך אלפי שנים על ידי נהר הקולורדו, מסמל את הרוח המתמשכת הן של הארץ והן של האנשים שקוראים לה בית.

זריחה מעל הגרנד קניון

מסע של אחדות ותקווה משותפת

התחקות אחר דרכו של נהר הקולורדו דרך אריזונה הייתה יותר מסתם הרפתקה משפחתית; זו הייתה אודיסיאה של גילוי, השתקפות והשראה. מהחוסן והרוח החדשנית של אגם הוואסו, דרך השיעורים ההיסטוריים בסכר פרקר, ועד לגרנד קניון מעורר הכבוד והאירוח של Planet Zula, המסע הזה הדגיש את הקשרים העמוקים בין מים, חוסן ואנושות.

ישנן כמובן עוד כמה נקודות ציון אייקוניות של נהר הקולורדו באריזונה, במרחק של כמה שעות בודדות צפונית מזרחית לגרנד קניון, כמו למשל Horseshoe Bend ואגם פאוול (Lake Powell). חוויות אלו מובילות לעבודתי בדיפלומטיה במים ובתיירות בת קיימא, ומנחות אותי לבנות גשרים – בין אם בין אנשים, תרבויות או מערכות אקולוגיות. הם מזכירים לנו שניתן להתמודד עם אתגרים באחדות ובצמיחה קולקטיבית. על ידי תמיכה בניהול מים בר-קיימא וטיפוח דיאלוג בין-תרבותי, נוכל לרתום את הכוח של האמפתיה ושיתוף הפעולה. כאשר קהילות ויחידים מתאחדים, הם הופכים לכוח אדיר לשינוי חיובי.

הפוסט בעקבות נהר הקולורדו: סיפור על אנשים ומים הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לארצות הברית
• מדריך מסע אחר לקנדה
• ערוץ טיולים עם ילדים
• ערוץ טיולי קרוואנים
• מסע משפחתי בר קיימא באלסקה

כמשפחה ישראלית, נכנסנו אל הלא נודע. יוקון (Yukon) הייתה תעלומה עבורנו, מקום שמעולם לא שמענו עליו עד שהתחלנו לתכנן את המסע. גילינו במהרה עד כמה המקום מרוחק ופראי – אזור שבו חיים מעט יותר מ-45,000 תושבים, רובם מרוכזים בבירה, וייטהורס (Whitehorse). יוקון משתרעת על פני שטחי פרא עצומים, ותושביה חיים בקצה, מתמודדים עם חורפים קשים וחשוכים שבהם הטמפרטורה יכולה לרדת למינוס 50 מעלות. רבים מהם בעלי מלאכה, הממלאים את מקפיאיהם בבשר ביזון במקום באיילים, הנפוצים יותר באלסקה, ונחושים לשרוד באורח חיים הדורש כישורי הישרדות, אהבת הארץ וחוסן אישי.

Bear Lodge הוא בית הארחה שליו על גדת נחל, המוקף בעצים צהובים בשלכת

יוצאים לדרך

ההרפתקה החלה בנסיעה ארוכה מפאלמר אל העיירה הראשונה שאחרי מעבר הגבול ביוקון, היינס ג'נקשן (Haines Junction) – יישוב קטן המונה כאלף תושבים. הנסיעה ארכה יומיים, וכללה עצירת לילה בטוק (Tok), אלסקה, לפני שחצינו את הגבול ליוקון שבקנדה. היינס ג'נקשן לא הייתה רק נקודת מעבר – היא הייתה שער לפרא העמוק. לינדה תומפסון, נציגת השגרירות הנוצרית בירושלים ביוקון, אירחה אותנו בלודג' Bear Lodge, בית הארחה שליו על גדת נחל, המוקף בעצים צהובים בשלכת. האירוח שלה היה נעים ומנחם אחרי שעות רבות בדרכים. משפחתה של לינדה, שיצאה לכריית זהב בעמק דוסון, הזכירה לי שבמקום הזה הבהלה לזהב עדיין חיה ובועטת, ואנשים ממשיכים לחפש את מזלם גם יותר ממאה שנים מאוחר יותר.

אחת החוויות המיוחדות ביותר בהיינס ג'נקשן הייתה טיסת נוף במטוס תלת-מושבי מעל הרי יוקון המושלגים והקרחונים, המהווים חלק מפארק קלואני (Kluane National Park), אתר המורשת העולמית הגדול ביותר של אונסק"ו. האזור מתהדר בהרים הגבוהים והצעירים ביותר בצפון אמריקה, הצומחים במהירות ומתנשאים מעל קרחונים עצומים ועתיקים. אשתי עדי ואני חגנו מעל הנופים המרהיבים האלה, נהנים מאחת החוויות האייקוניות ביותר שאפשר לחוות בקנדה, מעיירה קטנה שכמעט לא שמעו עליה. יופיו של הנוף הקפוא נמתח עד האופק, תזכורת צנועה למקומנו הקטן בעולם הזה. הטיסה בוצעה עם חברת התעופה הקטנה Rocking Star Adventures ועלותה  –  450 דולר לנוסע לטיסה של שעה וחצי.

טיסת נוף עוצרת נשימה מעל פארק קלואני (Kluane National Park), אתר המורשת העולמית הגדול ביותר של אונסק"ו

קהילה יהודית חמה בקצה העולם

לאחר כמה ימים, ארזנו את הקרוואן ונסענו לכיוון וייטהורס (Whitehorse), בירת יוקון, המרוחקת כשעתיים נסיעה מהיינס. הוזהרנו שלא לנהוג לאחר רדת החשכה בשל חיות הבר המשוטטות בדרכים – איילים, איילי צפון, ביזונים ואם יש לכם מזל (או חוסר מזל), גם דובים. כשנהגנו עם שחר, ראינו את עדר איילי הצפון הראשון שלנו, מה שעורר התרגשות רבה ברכב. הילדים הצמידו את פניהם לחלונות, נרגשים לראות עוד.

וייטהורס קיבלה את פנינו עם הקהילה היהודית הקטנה אך החמה שלה. זכינו לפגוש את ריק קארפ, נשיא אגודת התרבות היהודית של יוקון, שחלק עמנו את ההיסטוריה המרתקת של היהודים ביוקון. מתקופת הבהלה לזהב ועד היום, היהודים הטביעו את חותמם גם בפינה מרוחקת זו של העולם. ריק סיפר לנו גם על בית העלמין היהודי בדוסון סיטי, המקום הצפוני ביותר בקנדה שבו ידוע כי התגוררו יהודים – עדות לכוחה של קהילה שידעה למצוא בית גם במקומות הבלתי צפויים ביותר.

מצאנו חיבור עמוק מעבר לטיול עצמו. תשוקתו של ריק לשימור המורשת היהודית בוייטהורס נגעה ללבנו, והיה ברור שהמסע הזה אינו רק מסע של גיבוש משפחתי אלא גם של חיזוק קשרים קהילתיים. התחנה הבאה שלנו – פרינס ג'ורג' (Prince George), העיר הצפונית של בריטיש קולומביה המונה יותר מ-76,000 תושבים ומרוחקת 21 שעות נסיעה – חידדה את ההבנה הזו.

מהלך הנסיעה פגשנו עדר ביזונים פראיים – מחזה נדיר שהרגיש כמו סצנה מתוך מערבון

ביזונים ומעיינות חמים

בדרך לפרינס ג'ורג' נסענו בכביש אלסקה (Alaska Highway), אחד מנתיבי התחבורה המפורסמים ביותר בעולם, המוקף בנופי טבע פראי אינסופיים. במהלך הנסיעה פגשנו עדר ביזונים פראיים – מחזה נדיר שהרגיש כמו סצנה מתוך מערבון. הביזונים, שהיו בעבר על סף הכחדה, שבו לטבע הודות למאמצי שימור ארוכי שנים. לראותם משוטטים חופשיים היה מעורר הן ענווה והן התרגשות.

אחת העצירות המהנות בדרך היתה בליארד הוט ספרינגס (Liard Hot Springs), שבצפון קולומביה הבריטית, על גבול יוקון. המעיינות היו אבן חן נסתרת, מעין ספא טבעי בלב השממה. טבלנו במים החמים, מוקפים בצמחייה ירוקה, והילדים שיחקו במים בזמן שאנחנו נחנו, מניחים לחום להרגיע את גופנו העייף מהדרכים. זה היה המקום המושלם לפני המשך הנסיעה אל "פארק היורה של קנדה" – דרך כבישי צפון בריטיש קולומביה, המוקפים ביערות עבותים והרים מרשימים.

מעיינות ליארד. טבלנו במים החמים, מוקפים בצמחייה ירוקה, והילדים שיחקו במים

לבסוף הגענו לפרינס ג'ורג', שהתברכה בפארקים רבים בטבע, נהרות ומסלולי הליכה רבים. בפרינס ג'ורג' עדי ואני הוזמנו לשאת דברים באירוע של הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי: "מסע של ריפוי: מהזיכרון לשואה להתחדשות סביבתית". אלי קלאסנר, יהודי יקר המשמש כמנכ"ל המועצה לאמנות של פרינס ג'ורג', קיבל אותנו לקהילתו. בדומה לריק, לאלי הייתה מסירות עמוקה לשימור התרבות היהודית המקומית, ולשניהם היכרות והערכה כלפי גורמי ההנהגה בעריהם. הייתה לי הזכות לחבר בין שני המנהיגים הללו. במהלך האירוע, שבו נכחו פוליטיקאים מקומיים, ובהם ראש העיר של פרינס ג'ורג', שמתי לב לדמיון הרב בין ריק לאלי. שניהם היו אנשים נלהבים, שפעלו ללא לאות לשימור ההיסטוריה והתרבות היהודית באזוריהם. לאחר האירוע, העברתי לאלי עותק של ספרו של ריק, "הנוכחות היהודית ביוקון", בידיעה שהוא יזדהה עם מאמציו. החיבור ביניהם היה אחד הרגעים המרגשים במסענו, שכן הוא סימל את כוחה של קהילה, גם בפינות הנידחות ביותר בעולם, לתמוך ולהשרות השראה זה בזה.

נועם ועדי באירוע של הפדרציה היהודית של ונקובר רבתי

לאחר שעזבנו את פרינס ג'ורג', המשכנו דרומה בנסיעה של תשע שעות לכיוון ונקובר, ונסענו עוד יומיים בקרוואן. בילינו את הלילה בליליואט (Lillooet), בה הנוף היה שונה בתכלית ממה שראינו קודם – יבש, כמעט מדברי, עם קקטוסים קטנים הפזורים על הקרקע, בניגוד מוחלט ליערות הירוקים של הצפון. בהמשך הגענו לוויסלר (Whistler) – עיירה אמנותית קטנה המפורסמת באתרי הסקי ובפעילויות השטח שלה, והתרגשנו ממראה עצי המייפל שהשלכת צבעה את עליהם באדום.

לבסוף הגענו לוונקובר בערב ראש השנה. ונקובר היפה לא הייתה ערוכה לחיים בקרוואן – אתרי קמפינג צפופים וחוקי חניה קפדניים הקשו עלינו למצוא מקום לינה נוח. הנהיגה בוונקובר התגלתה כאתגר. רחובות צרים, עומסי תנועה ועבודות בכבישים הקשו על ניווט הקרוואן במרכז העיר. לפיכך מיד אחרי החג, חצינו את הגבול דרומה מוונקובר, אל כפר דייגים שקט ויפהפה בשם בליין שבמדינת וושינגטון, שם הקמנו בסיס ביתי, ולבסוף החזרנו את הקרוון בסיאטל, שם סיימנו את מסענו בן 5,000 הקילומטרים.

הקרוואן הפך למעין בית קטן ונעים שהעניק לילדים את ההפוגות הנדרשות להם

חוויה משפחתית בקרוואן

במסענו דרך האזורים המבודדים הללו, למדנו במהרה את חשיבות הגמישות בנסיעות משפחתיות. ליעדים שהנסיעה אליהם היתה אמורה להימשך חמש שעות על פי המפה, נסענו בפועל במשך כל היום, עם עצירות קצרות ובינוניות לאורך הדרך. העצירות בעיירות כמו היינס ג'נקשן ווייטהורס הפכו לחיוניות לא רק לתדלוק, למילוי מים ולריקון פסולת, אלא גם לקליטת סלולר, שהייתה נדירה במרחבי הפרא. עיירות אלו סיפקו את נקודות החיבור החיוניות כדי לשמור על מסע חלק, ואפשרו לנו להיטען מחדש לפני המשך הדרך.

השאיפה הייתה להגיע לנקודת הלינה המתוכננת לפחות חצי שעה לפני השקיעה. כך התאפשר לנו לדייק את מיקום חניית הלילה ולוודא שהאזור בטוח ונוח עבור הקרוואן. בבחירת היעד לחניית הלילה , לא הקפדנו על חיבור לחשמל או לביוב, בידיעה שבמקרה הצורך, ניתן להפעיל גנרטור להטענת מכשירים או להפעלת המיקרוגל. כן היה לנו חשוב שיהיה לילדים מרחב נעים לשחק בו (בהיות הקרוואן בית נייד, הוא עשוי להיות צפוף) ורצוי גם שיהיה נוף מרשים ברקע.

בבחירת חניית לילה לקרוואן כדאי שיהיה נוף מרשים ברקע

בכל בוקר, באור ראשון, נסענו לעיירה הקרובה כדי לדאוג לצרכים הטכניים: תדלוק, מילוי גז, מילוי מים לשירותים ולמטבח, וריקון פסולת ביוב. לרוב, תחנות הדלק לאורך המסלול סיפקו את כל השירותים האלו במקום אחד, והשלמת התהליך נמשכה כ-30 דקות בלבד.

הלינה בקרוואן הייתה חוויה מיוחדת עבור המשפחה, ובעיקר עבור הילדים. לביא ועיטם התמקמו בתא העליון מעל תא הנהג, שהפך עבורם לחדר שינה קטן ונעים, מלא בצעצועים, בובות וספרים. בעונת הסתיו הקרה, כאשר הטמפרטורות בלילה התקרבו לאפס, דאגנו להצטייד בשקי שינה לחימום נוסף מתחת לשמיכות. אמנם הקרוואן מצויד בחימום, אך לעיתים הוא מוגבל ואינו מספק.

החוויה הפסטורלית של הקרוואן התבטאה דווקא בדברים הפשוטים כמו פיקניקים בנופים עוצרי נשימה

במהלך הנסיעות, הילדים ישבו מאחור, ליד שולחן קטן שאפשר להם לאכול, לצייר, או לשחק משחקי קופסה. בנסיעות ארוכות יותר, אפשרנו להם גם לנוח במיטה האחורית או בתא העליון מעל הנהג. אמנם הקרוואן עצמו נושא אזהרה מפני שכיבה במהלך נסיעה, אך משיחות עם מקומיים רבים גילינו שאין אכיפה ממשית בנושא, ואנשים נוטים להשתמש במרחב באופן גמיש יותר. לעיתים, האזנו יחד לפודקאסטים (כשהייתה קליטה), והקרוואן הפך למעין בית קטן ונעים שהעניק לילדים את ההפוגות הנדרשות להם – זמן משחק, זמן לבד וזמן מנוחה – בתוך שגרת טיול אינטנסיבית. החוויה הפסטורלית של הקרוואן התבטאה דווקא בדברים הפשוטים: הכנת ארוחות בזמן הנסיעה, פיקניקים בנופים עוצרי נשימה, ושייק פירות בבלנדר בבוקר. אלה היו הרגעים שהוסיפו ערך ומשמעות לטיול והפכו אותו לבלתי נשכח.

במבט לאחור אנו מבינים שהמסע הזה היה הרבה יותר מהרפתקה בקרוון. היה זה מסע של חיבורים – בינינו כמשפחה ובין קהילות יהודיות שלמרות המרחק ביניהן, חולקות מטרה משותפת. מהפרא של יוקון ועד המרכזים התרבותיים של פרינס ג'ורג' וונקובר, גילינו את היופי שבבחירת הדרך הפחות מתוירת, והקשרים שיצרנו בדרך יישארו עמנו הרבה אחרי סיום המסע.

הפוסט מסע בקרוואן מאלסקה לסיאטל הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר לארצות הברית
• מדריך מסע אחר לאלסקה
• טיול באלסקה: הכתר הפראי של אמריקה
• טיפים לאלסקה: ההמלצות הכי שוות

הגעה לאלסקה: שינוי העונות והסתגלות לקצב חדש

נחתנו באלסקה בסוף אוגוסט, לאחר מסע של 32 שעות מתל אביב דרך לוס אנג'לס לאנקורג'. פער הזמן מישראל עמד על 11 שעות, והתאקלמות לאורח החיים החדש הייתה אתגר, אבל הייתה שווה כל רגע. הגענו לקראת סוף הקיץ, והקהל הדליל איפשר לנו חוויה אינטימית יותר עם הנופים המרהיבים.

השינוי המהיר בעונות הורגש מיד, כאשר הימים התקצרו בקצב של כחמש דקות פחות של אור יום בכל יום בסוף הקיץ, ועד ל15 דקות עם תחילת הסתיו. המעבר הזה צבע את העצים בצהוב וכתום מרהיב, והאוויר הפך לצלול יותר. השינוי היה מוחשי בכל יום, ויצר קצב ייחודי לימינו באלסקה. התקצרות הימים לא רק העצימה את יופיו של הטבע, אלא גם גרמה לנו לתאם את לוח הזמנים שלנו מחדש כדי להפיק את מרב הזמן שלנו בשעות אור. מטיילים המעוניינים להפיק את המירב מהיופי הטבעי של אלסקה, צריכים לתכנן פעילויות לשעות מוקדמות יותר ביום, מכיוון שהאור פוחת במהירות במהלך המעבר מקיץ לסתיו.

למרות העונות המשתנות, השממה של אלסקה מלאה בחיות בר, וזכינו לראות, בין היתר, אייל קורא, מרמיטה, סנאים, עיטם לבן ראש, כלבי ים ולוטרות. עם זאת, למדנו גם שספטמבר חופף לעונת הציד של אלסקה, מה שהקשה על מציאת אייל קורא ודובים פראיים. בניגוד לציד מתועש, שיטות הציד של אלסקה מיועדות אך ורק לשימוש פרטי ומשקפות מערכת יחסים בת קיימא עם הסביבה. האיזון הזה בין שימור ודרכי חיים מסורתיות הציע לנו הצצה לערכי התרבות הייחודיים שתושבי אלסקה אוהבים. השלווה של אלסקה בעונת המעבר יצרה את הרקע המושלם כדי לחקור את מאמצי השימור המקומיים.

הסתיו הוא עונה נהדרת לביקור באלסקה

טיול משפחתי באלסקה בתקציב ידידותי

יופיה הפראי של אלסקה הוא עוצר נשימה, אך הריחוק שלה הופך אותה לאחת המדינות היקרות ביותר לביקור בארצות הברית. שמירה על תקציב המשפחה שלנו הייתה קריטית, וגילינו שכאשר מתכננים בחוכמה, אפשר ליהנות ממלוא קסמי המדינה מבלי להוציא סכומים אדירים.

התמקמנו בעיירה פאלמר, כשעה נסיעה מאנקורג'. זה היה מיקום אידיאלי שאיפשר לנו לחקור אזורים רבים במרכז-דרום אלסקה ברכב. המיקום התגלה כידידותי גם לתקציב. הוא חסך לנו את עלויות הטיסה ליעדים מרוחקים יותר ועלויות הלינה היו זולות משמעותית בהשוואה לאנקורג'.  הילדים (בני 8 ו-5) נהנו מנוחות של בסיס ביתי קבוע בין ההרפתקאות שלנו, מה שסייע להסתגלות למקום ולפערי השעות המשמעותיים. העיירה פאלמר כאמור היתה הבסיס ממנו יצאנו להרפתקאות, אך בילינו כמה ימים גם בעיירה הומר (כ-5-4 שעות נסיעה מאנקורג') וב-Glacier View Resort, כשעה נסיעה מפאלמר.

במהלך השהות באלסקה גילינו שיש אפשרויות נוספות להוזיל עלויות. אחת מהן היא לחבור לרשת של מארחים נוצרים מכל העולם, Planet Zula, שמארחת ללא תשלום מטיילים ישראלים.

בעלויות האוכל ניתן לחסוך אם ממעטים לאכול בחוץ. כשומרי מסורת, בקושי יצא לנו לאכול בחוץ. בפעמים היחידות בהן אכלנו בחוץ העלויות היו מאוד גבוהות ולכן ויתרנו על המותרות הללו כמעט לגמרי והתמקדנו בבישול ביתי. בסידור המגורים, ווידאנו תמיד שיש מטבח מרווח ונוח, והשגרה של אכילת ארוחות ביתיות ומשפחתיות הפכה את מקום המגורים לבית לכל דבר. אחת לשבוע – עשרה ימים עשינו קניות גדולות, בעיקר ברשת בתי הכלבו הענקית (והזולה) וולמארט, כשעלות קנייה ממוצעת עמדה על כ-200-150 דולר.

גדולים וקטנים כאחד מתפעמים מהטבע הבראשיתי

במהלך הטיול שלנו באלסקה, גילינו שהמדינה מציעה מגוון אפשרויות להוזיל עלויות עבור מי ששירת בצבא, וזה כלל גם אותנו כיוצאי צבא בישראל, בעלת בריתה של ארצות הברית אטרקציות וחנויות רבות באלסקה מעניקות הנחות ליוצאי צבא (אפשר להראות תעודת חוגר מילואים, אם כי במקרים רבים לא נתבקשנו לעשות זאת), כולל פארקים לאומיים וירידים מדינתיים שמתקיימים בסוף הקיץ. כך הצלחנו לנצל את ההנחות הללו וליהנות מהתרבות והטבע המרהיבים של אלסקה, תוך שמירה על התקציב המשפחתי שלנו. למשל, כשהגענו ליריד המדינה שנערך בסוף אוגוסט, נדהמנו לגלות עד כמה ניתן היה להוזיל את עלות הכניסה בזכות הנחות ליוצאי צבא. בנוסף, ההנחות עזרו לנו גם בפארקים הלאומיים ובאטרקציות נוספות. זהו יתרון משמעותי למשפחות המטיילות עם ילדים, שכן כל חיסכון קטן יכול להשפיע בצורה משמעותית על התקציב הכולל של הטיול.

אחד הגילויים המפתיעים שלנו היה חנויות יד שנייה באלסקה. בין אם היינו צריכים ציוד לטיולים, צעצועים לילדים או שכבות נוספות למזג האוויר הבלתי צפוי, החנויות האלה הפכו לאוצר של ממש וסייעו לנו להישאר בגבולות התקציב. מזג האוויר באלסקה אינו ידוע מראש. למדנו מהר ששכבות הן חיוניות, במיוחד עבור הילדים שלנו. ארזנו מעילי גשם, סוודרים חמים ונעלי שטח יציבים, ונערכנו לפגעי מזג האוויר במהלך הטיולים בחוץ.

כשמטיילים בין קרחונים מגלים ששכבות הן חיוניות, בעיקר עבור הילדים

חקר מאמצי השימור של אלסקה: למידה דרך החוויה

שימור הטבע באלסקה היה סביב חמישה פרויקטים מרכזיים, שכל אחד מהם משקף את הקשר העמוק של המדינה לשימור הסביבה. הפרויקטים הללו לא רק חינכו אותנו על המערכות האקולוגיות של אלסקה, אלא סיפקו לקחים שנוכל לקחת בחזרה לישראל במסענו לקדם חוסן סביבתי. כל הפרויקטים הללו פתוחים לקהל הרחב תמורת תשלום.

מרכז SeaLife באלסקה: קו הצלה לשימור ימי

הביקור שלנו במרכז הימי SeaLife בסוארד היה הרבה מעבר לתצוגה רגילה של בעלי חיים ימיים. זהו מקום המוקדש לשימור, מחקר ושיקום חיות הים באלסקה, שממלא תפקיד מרכזי במאמץ העולמי לשמור על המערכות האקולוגיות הימיות השבריריות של האזור. המרכז, מעבר להיותו אקווריום אטרקטיבי, מהווה מקלט לבעלי חיים פצועים שנתקלו בבעיות לאורך החופים הארוכים של אלסקה.

בזמן ביקורנו, נחשפנו למאמצי השיקום יוצאי הדופן של שני גורי כלבי ים שנולדו טרם זמנם. אחד הגורים הגיע במצב קריטי, והצוות המסור במרכז עבד ללא הפסקה כדי להציל את חייהם. החוויה של צפייה בגורים חוזרים אל הים, אחרי חודשים של טיפול אינטנסיבי, הייתה מרגשת במיוחד עבור משפחתנו, ובפרט עבור הילדים שלנו. המרכז לא רק מאפשר לציבור לראות את חיות הים מקרוב, אלא גם מהווה דוגמה חיה לאיך התערבות אנושית יכולה לתרום להישרדות מינים פגיעים.

החוויה במרכז הימי הדגישה בפנינו את החשיבות הגדולה של שמירה על האוקיינוסים ומערכותיהם האקולוגיות, והדגישה בפנינו את הצורך לשלב את הידע הזה במאמצי השימור הסביבתי שלנו בישראל. הצוות האכפתי במרכז השאיר עלינו רושם עמוק, וההתחייבות שלו להצלת החיים הימיים הייתה מעוררת השראה.
למידע נוסף

הביקור במרכז SeaLife הוא חוויה מרגשת לכל המשפחה

שייט קיאקים אקולוגי במפרץ רזרקשן: חווית תיירות בר-קיימא

ההרפתקה הבאה שלנו הייתה שייט קיאקים אקולוגי עם חברת Miller's Landing במפרץ רזרקשן. זוהי אחת החוויות הזכורות ביותר במסענו. מעבר ליופי של האזור – המוקף בהרים מושלגים וצבעי שלכת עזים – החוויה הייתה שיעור מעמיק בתיירות בר-קיימא. המדריכים שליוו אותנו היו תומכים נלהבים בשימור הסביבה ושיתפו אותנו בתובנות על חיות הבר המקומיות והמערכות האקולוגיות של המפרץ.

השייט עצמו היה חוויתי במיוחד, כשהמראות של לוטרות הים המשחקות בסמוך אלינו והעיטים הקירחים שחגו מעלינו תרמו לתחושת החיבור לטבע. המים הצלולים אפשרו לנו לראות במבט קרוב את חיות המים המקומיות ואת המגוון הביולוגי העשיר של האזור. מה שבלט במיוחד היה המחויבות של Miller's Landing לצמצום טביעת הרגל האקולוגית שלהם – מהפחתת השימוש בפלסטיק ועד שמירה על עקרונות קיימות קפדניים, כמו ה"Leave No Trace" (ללא עקבות).

החוויה לימדה אותנו שתיירות יכולה להיות לא רק אמצעי להנאה, אלא גם אמצעי לשימור. החיבור שלנו עם הסביבה היה עמוק יותר בזכות הפעילות האחראית של חברת התיירות, שמנהלת את משאביה בצורה שמכבדת את הטבע המקומי ותורמת לקהילות המקומיות.
למידע נוסף

חוות שוורי המושק Musk Ox : שימור מעידן הקרח

הביקור בחוות שוורי המושק בפאלמר היה חוויה ייחודית ששילבה בין למידה היסטורית לשימור סביבתי. שוורי המושק הם אחד המינים העתיקים בעולם ששרדו עוד מתקופת הממותות, וחוות שוורי המושק היא אחד המקומות היחידים שבהם ניתן לראותם מקרוב בסביבה מבוקרת. החווה מספקת בית גידול מבוקר שמדמה את התנאים הארקטיים בהם חיות חיות אלה, והיא חלק מהמאמץ לשמר את המין הזה.

אחד ההיבטים המרתקים של החווה הוא הסחר הבר-קיימא בסיבי הקיוויוט, הפרווה הרכה במיוחד שמשילים שוורי המושק מדי שנה. הסיבים הנדירים הללו נמכרים לאומנים ברחבי העולם, מה שמסייע לתחזוק החווה ולשימור המין. במהלך הביקור שלנו, למדנו גם על השפעות שינויי האקלים על האזור הארקטי ועל האתגרים החדשים שחיות הבר צריכות להתמודד איתם כתוצאה מהתחממות כדור הארץ.

החווה היא דוגמה מרתקת לכך שניתן לשלב שימור סביבתי עם תמיכה כלכלית – שילוב שבסופו של דבר תורם הן לאנשים והן לסביבה.
למידע נוסף

הביקור בחוות שוורי המושק בפאלמר היה חוויה ייחודית ששילבה בין למידה היסטורית לשימור סביבתי

אתר הנופש של משפחת סטיוארט: ריפוי באמצעות טבע

באתר הנופש של משפחת סטיוארט, הנמצא בגליישר ויו Glacier View, מצאנו מקום המשלב רוגע, חיבור לטבע, וריפוי. האתר, שהוקם במקור כמחנה קיץ נוצרי, מוקף ביערות ושקט מוחלט, מה שהפך אותו למושלם עבורנו.

משפחת סטיוארט ( זוג הורים ושישה ילדים) התגוררו בקרב קהילות הילידים של אלסקה רוב חייהם. נתון מצמרר- שיעורי ההתאבדות בקרב ילידי אלסקה גבוהים ב-40% מהממוצע הארצי הכולל. באופן כללי אוכלוסיות הילידים ברחבי ארצות הברית סובלות במיוחד מאתגרים ייחודיים כמו בידוד גיאוגרפי, תנאי אקלים קשים וגישה מוגבלת לטיפול נפשי. הבידוד, העוני והשימוש בסמים שפוקדים קהילות ילידים רבות משאירים צלקות עמוקות. ילידי אלסקה מתמודדים עם שיעורים גבוהים עוד יותר בשל גורמים מחמירים כמו עוני גבוה יותר, טראומה היסטורית ובעיות שימוש מוגברות בסמים. גורמים אלה חמורים במיוחד באזורים מרוחקים וכפריים, מה שהופך את ילידי אלסקה לאחת הקבוצות הפגיעות ביותר בארה"ב, לסיכון התאבדות.

לפני כשנתיים עברה משפחת סטיוארט להתגורר במתחם טבע ענק, במרחק 20 דקות נסיעה מהקרחון המפורסם MATANUCHKA, במטרה לזכות במפלט ומרפא מהתנאים הסוציאליים הקשים אליהם נחשפו במהלך חייהם בקרב קהילות הילידים. הם פיתחו את האתר כדי להעניק לאורחים חווית ריפוי עמוקה דרך פעילויות עם אלמנטים טיפוליים כמו רכיבה על סוסים, פעילויות ימיות וטיולים לנקודות תצפית מרהיבות, תוך התחברות לטבע הסובב. במהלך שהותנו שם, לא רק שנהנינו מהשלווה והיופי של המקום, אלא גם התחלנו בתכנון פרויקט שיתופי להבאת נפגעי טראומה ישראליים לאתר הנופש לחוויה טיפולית שתשלב חיבור לטבע ותמיכה רגשית. המקום הותיר עלינו רושם עמוק בזכות היכולת שלו לשלב בין טבע ואנשים, ולהפוך מקום מרפא זה לכלי עזר בהתמודדות עם טראומות וחוויות קשות.
למידע נוסף

משפחת סטיוארט ומשפחת בדין בקרחון הסמוך לאתר הנופש והריפוי של המשפחה

אתר Lighthouse בהומר(Homer): בריחה יוקרתית עם מודעות סביבתית

התחנה האחרונה שלנו הייתה בעיירה הומר, שם שהינו באתר הנופש Lighthouse. זהו אתר נופש יוקרתי המשקיף על מפרץ קצ'מק, ומשלב עיצוב חכם עם מודעות סביבתית. הנוף המרהיב של ההרים המושלגים והשקט של הים יצרו חוויה בלתי נשכחת.

הבעלים, אלישבע גרווי, קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ושיתפה אותנו בקשר העמוק שלה לישראל ובמחויבותה לתיירות מקומית בת-קיימא, עם דגש על שימור סביבתי ותרבותי. זהו בית מארחים שעובר בירושה משפחתית מזה שלושה דורות, ממוקם בלב הטבע כחמש דקות נסיעה מחוץ לעיירת הומר. האווירה המשפחתית-כפרית במתחם כוללת מגרש משחקים קטן לילדים, פינת ליטוף לארנבים, טרמפולינה, מרחב דשא רחב ופעילויות ימיות ידידותיות לסביבה, כמו שייט קיאקים במורד הצוק אל מפרץ המים.

באתר ניכרת חשיבה על הסביבה בכל פרט, למשל, במערכות חיסכון באנרגיה. במהלך השהות, התענגנו על טיולים רגליים, שייט קיאקים וצפייה בחיות הבר המקומיות. התחברנו למקום לא רק בזכות יופיו הטבעי, אלא גם בזכות המחויבות העמוקה של אלישבע לקיימות ולשמירה על הסביבה.
למידע נוסף

אתר הנופש The Lighthouse בהומר. תצפית מרהיבה על מפרץ קצ'מק

מודל לשימור בר-קיימא

ההרפתקה שלנו באלסקה לימדה אותנו שטיול בר-קיימא הוא לא רק כלי לחיבור לטבע, אלא גם מודל לשימור פעיל שיכול לחולל שינוי בר-קיימא. הלקחים שלמדנו באלסקה מלווים אותנו במסע שלנו להחזרת המודעות הסביבתית לישראל. למדנו כיצד שמירה על הסביבה יכולה להשתלב בכל היבטי התיירות, גם באזורים מרוחקים ובתנאים טבעיים קיצוניים. אנו שואפים ליישם את הידע הזה בישראל על ידי פיתוח תוכניות לתיירות אקולוגית, המבוססות על שמירה על הטבע וחינוך סביבתי. התוכניות יתמקדו בחוויות של בריאות הנפש והגוף וריפוי בטבע תוך העלאת המודעות לשימור משאבי הטבע שלנו, בדגש על אתרים בעלי חשיבות ייחודית כמו ים המלח והכנרת.

נועם בדין הוא המייסד והמנהל של פרויקט ים המלח בהתחדשות ע"ר – The Dead Sea Revival Project, שבו הוא הוביל במשך שבע שנים מאמצים לקידום תיירות סביבה ומודעות בינלאומית תוך מחקר שיטות חדשניות לשימור באמצעות תיירות בר קיימא במקומות שונים בעולם.

הפוסט מסע משפחתי בר-קיימא באלסקה הופיע ראשון במסע אחר

את הטיול לרוקי'ס הקנדיים תכננו, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, ל-Off season. רגע לפני האביב ה"מוכרז" בקנדה. כמו תמיד, זו גם הסתברה להיות ההחלטה הנכונה.

לטיול שלא בעונה, יש יתרונות רבים, של מסלולים לא עמוסים, נותני השירות פנויים ולבביים, מבחר מקומות אירוח פנויים גם ברגע האחרון (ואיתם גם מחירים נוחים ואף זולים משמעותית מהרגיל), אבל מעל לכל, מה שמסמל בעינינו את החופש המושלם: האפשרות להיות ספונטניים, ללא צורך לתכנן או להחליט מראש על המסלול המדויק, אפילו לא על מקומות הלינה. ואת היתרונות האלה ניצלנו עד תום.

יש גם חסרונות, ובהם חלק מהמסלולים שטרם נפתח, אגמים שטרם הפשירו (לא תמיד חיסרון… בטח לא לצלמים, וראו את התמונות) והחשש שאולי לא נחווה את הטבע בשיאו. ואם אמרנו רוקי'ס קנדיים – אמרנו דובים, שלפני תחילת האביב הסיכוי לפגוש בהם היה, לפחות על הנייר, קטן יותר. אז זהו – שלא.

בעמק חמשת האגמים

רפי בלייק לואיז הקפוא

חוצים את הרוקי'ס ממערב למזרח

את הרוקי'ס בחרנו לטייל ממערב למזרח, התחלנו בעיירת התיירות והסקי המקסימה, ג'ספר, השוכנת בפארק הלאומי ג'ספר (JASPER), דרך הר רובסון, מפלי את'בסקה, תצפית Colombia Icefield skywalk, קרחון את'בסקה, לייק לואיז, ועד לפארק הלאומי באנף (Banff National Park). מכיוון שלא הזמנו מראש את מקומות הלינה, טיילנו בעקבות הלב. רצינו להמשיך – המשכנו, רצינו להישאר עוד יום – הזמנו עוד לילה באותו המקום. היו מסלולי נסיעה שגם חזרנו עליהם שוב בכיוון השני ואז שוב בחזרה, כי הרגשנו שאנחנו רוצים למצות אותם ואת נופיהם, עם ההרים המזדקרים והקרחונים האדירים, עד תום.

את הנסיעות לאורך השמורה שיבצנו בעצירות לטיולים רגליים, חלקם קצרים וחלקם ארוכים, כמו למשל עמק חמשת האגמים (Valley of 5 Lakes), שסיפק לנו הליכה בדרגת קושי קלה-בינונית, לצד נוף נפלא, המון אוויר וכמובן טבילה קפואה (של רפי) באגם מי שלגים מפשירים. מסלול ארוך יותר צעדנו עד לאגם קיני (Kinney) ובחזרה. לצלמים שבינינו, נסו לעשות צילום "חשיפה ארוכה" כשרגליכם עומדות במי אגם מקפיאים, כל כך קפואים עד כאב, ובכל זאת, התמונה מחייבת, והסבל משתלם, עם קבלת השתקפות מושלמת של ההר שממול, עדיין מושלג.

את אגם אמרלד (Emerald Lake) המפורסם אנחנו חווינו בשני מצבי צבירה. כשהוא קפוא, ורק יומיים לאחר מכן, לאחר ההפשרה, ואז גם סבבנו אותו במסלול רגלי נפלא, עדיין עם שאריות קרח לאורכו. כך, תוך יומיים היו לנו תמונות (וחוויה) שונות לחלוטין מאותו המקום בדיוק.

אנחנו כמטיילים בכלל, אבל כצלמים בפרט, מקדשים בטיולים שלנו את עצירות הפתאום. כל מה שנראה לנו מעניין או מפתה, או בעל פוטנציאל להרפתקה, מצדיק עצירה, גם אם הוא מחוץ למסלול המתוכנן, שכאמור גם הוא היה גמיש למדי, מלבד הכיוון הכללי.

לייק לואיז

לא רק דובים. אורח בדרך

בית חוה טיפוסי באזור גולדן

אמרלד לייק כשהוא עדיין קפוא. תוך יומיים הקייאקים כבר יהיו במים

אמרלד לייק אחרי ההפשרה

אגם קיני

COLOMBIA ICEFIELD SKYWALK

רפי בלייק לואיז לעת ערב

לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא. אמרלד לייק

כן דובים וכן יער (או: ילדים, אל תנסו את זה בבית)

עצירת פתאום שלא תישכח, היא עצירה לצד הדרך, כשבין השיחים התגלתה תנועה מבטיחה, ומספר רכבים כבר עמדו בצד, סיטואציה מבטיחה עוד יותר. הדוב הראשון בטיול! שלא כמו יתר המטיילים הנורמטיביים, השפויים יש לומר, רפי, אחוז תזזית, יצא מהרכב (אורית היא זו שנהגה מבנינו), החליף עדשת מצלמה במהירות שיא, ונבלע בין השיחים אחרי הדוב. יתר המכוניות חזרו לכביש והמשיכו בדרכן, כי האטרקציה-דוב נעלם מהעין, ואורית נותרה ברכב בודד לצד הדרך, עם דלת קדמית של הנוסע פתוחה, וכל שיכלה לעשות באותו רגע (חוץ מלעצור את הדמעות ואת תרחישי האימה שעלו במוחה), הוא רק לשפר מיקום בנסיעה אחורה, עם הדלת הפתוחה, כדי לתת לרפי (או מה שיישאר ממנו…) דרך מילוט מהירה במנוסתו.

את הסיפור הזה שלנו כבר הרבה מכירים, אז לא נאריך בו, והוא אף עלה מעל גלי האתר בתוכנית רדיו ידועה. גם את התמונה האלמותית (תרתי משמע) שיצאה מהסיטואציה המבהילה הזאת, של הדוב מביט ברפי בלבן של העיניים, בעודו ממשיך ללעוס פרחי בר בנינוחות, אין עוד הרבה שפספסו.

עם זאת, לא הרבה שמעו ויודעים שלאחר האירוע, אורית בחרה, במקום נאום התוכחה המצופה, להפנות את רפי, בזמנו החופשי, ואחרי צניחת האדרנלין וההתלהבות מהתמונה הבאמת-נפלאה שהשיג, לכמה עובדות יבשות על דובים, מהירות ריצתם, ותוצאות מפגשיהם עם בני אדם.

בדרך למקום הלינה שלנו באותו ערב, נפגשנו בדוב נוסף, שלאחר מכן הסתבר לנו שהוא קרוי "הבוס", כי הוא הדוב הנצפה הגדול ביותר בשמורה. הוא כבר צולם ממרחק זהיר יותר ובטוח, ובסמוך לרכב. אחרי המפגש הנוסף כבר היה ברור לנו ש-א': סימנו "וי" על לראות (ולצלם) דובים בטיול, ו-ב': שככל הנראה ועל אף הספק שהעלינו בשל העונה, נראה שעוד יזדמנו לנו מפגשים איתם בהמשך הטיול, כפי שאכן אף היה (כולל גור חמוד שמנסה לעלות תלולית עפר אחרי אימו).

עייף ומרוצה באותו הערב, רפי ככל הנראה החליט בכל זאת לבקר באתר ויקיפדיה ולהבין את יכולותיו הפיזיות של דוב הגריזלי שפגש, ושל אחיו הדובים, שכבר הבנו שהתעוררו השנה משנת החורף שלהם מוקדם מהצפוי, לאור החורף השחון, הטמפרטורות הגבוהות והפשרת השלגים המוקדמת יחסית.

למחרת בבוקר, קמנו בשעת זריחה למסלול הליכה קצר באי פירמיד (Pyramid Island) הצופה אל הר פירמיד הסמוך. זו היתה אמורה להיות הליכה נינוחה ונעימה, עד כמה שצינת הבוקר הקפואה איפשרה זאת. למרות זאת, עודנו מושפעים מחוויות האתמול, ו"מרועננים" באינפורמציה שהודחקה יום קודם לכן, הלכנו והבנו שהמסלול למעשה "לוכד" אותנו במעין חצי-אי, שדרך המילוט ממנו היא רק אחת – הדרך בה הגענו, והיא צרה ומוגבלת גישה, וגם חשופה.

בשלב הזה, כל הגבורה (שלא לומר הטיפשות) שאפיינה את אירוע צילום הדוב של אתמול, התחלפה בפחד אמיתי, ובהבנה שמפגש חוזר עם דב בסיטואציה הנוכחית, הרחק מהרכב שחנה בתחילת המסלול ומכל אוכלוסייה או מקום ישוב, יכול להיות הרבה פחות חינני, ושרוב הסיכויים שבמפגש איתנו, כל דוב סביר יבחר בנו, ולא בפרחים צהובים, שגם לא היו בנמצא.

חזרנו שלמים ובריאים, ועם שלל תמונות חורף-אביב ומה שביניהם. את מוסר ההשכל אנחנו משאירים לכל בר דעת, אם כי רפי עדיין דבק בגירסה שהוא היה מוכן שזו תהיה התמונה האחרונה שישאיר. לאור הטיולים שעברנו מאז, והתמונות שצולמו ופורסמו, יהיו שיחלקו (אל תנסו את זה בבית).

"הבוס", הוא הדוב הנצפה הגדול ביותר בשמורה

גיבור הסיפור עם הפרח בפה

בין צילום לזוגיות – הסודות שלנו להצלחה

• טיילו מחוץ לעונה. היתרונות גוברים על החסרונות.
• השאירו לפחות חלק מהימים פתוחים לתיכנון ספונטני, לגמישים מבינכם גם של מקומות הלינה, לאחרים – לפחות של המסלולים היומיים. אפשרו לעצמכם סטיה מהמסלול.
• אגם קפוא, או כל מצב מזג אוויר קיצון מצטלמים נהדר, ומייצר תמונה מקורית ושונה מזו ש"כולם" מצלמים. נסו לחוות אותו מקום במזג אוויר שונה. הוא ייראה לכם אחרת!
• שלבו מסלולי הליכות רגליות, לפי רמת הכושר שלכם, או החשק, לאורך טיול של כמה ימים. אפשר למצוא כאלה בכל מקום שתהיו בו באפליקציות טיולים, או פשוט בנקודת אינפורמציה קרובה.
• שמרו על כללי בטיחות, ועל הנחיות ספציפיות שמפורסמות בשמורה ובנקודות המידע.
• ידע ישמור עליכם בריאים ושלמים. וברצינות: בלי שטויות.

אורית צופה אל מפל את'בסקה

טובל במי שלגים – VALLEY OF 5 LAKES

מפת הרוקיס הקנדיים:

————-

אורית גוטרבוים-פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, האוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/rafikoren23

הפוסט חשיפה כפולה 5: הרוקיס הקנדיים מחוץ לעונה הופיע ראשון במסע אחר

דמיינו לעצמכם את ההרגשה כאילו רגלכם דורכת על הירח, והבינו את היופי השמימי של אגם מונו, המתגלה כ"האגם האחות" של ים המלח.

אגם מונו שבקליפורניה סימן את המסע החמישי שלי לאגמי-מלח ברחבי העולם ב-17 שנים האחרונות. האגמים הללו, החבויים באגנים סגורים, הם סמלים לחוסן ושבריריות. הם מקבלים מים מתוקים ממקורות שונים אך אין להם מוצא לאוקיינוסים או נהרות. הם אגמים סופניים, רדודים, מלוחים ופגיעים מאוד.
בדצמבר 2022, בעקבות הזמנה לביקור מ"ועדת אגם מונו" (Mono Lake Committee) יצאתי למסע כדי לחקור את אגם מונו, האגם המלוח העתיק ביותר בצפון אמריקה.

עוד על אגם מונו כאן

אגם מונו, קליפורניה

שונה וגם דומה

המסע שלי הרחיק אותי מהמוכר – טיסה ישירה של 16 שעות מתל אביב לסן פרנסיסקו ואחריה נסיעה של שש שעות מזרחה בקליפורניה בין הרים מושלגים – הכל בשביל הזדמנות לחזות בפלא הטבע הדומה לים המלח. האגם המפואר הזה משמש תחנת עצירה חיונית לנדידה ומקלט קינון למיליוני ציפורים, ומהווה חלק מנתיב אויר פרהיסטורי של עופות הנמתח מהקוטב הצפוני בקנדה ועד למחוזות הרחוקים של ארגנטינה.

כשהגעתי לאגן אגם מונו, יצאתי בשקיקה לחקור שבילי שטח מכוסים בשלג, המובילים אותי קרוב יותר לפלא הגיאולוגי העתיק הזה. עברתי על פני אפיקי נחלים מיובשים, עם תזכורת חיה לטבילה האחרונה שלהם. בין ערוצי נהרות פזורים תצורות סלע טופה (Tufa) ייחודיות, בליווי מושבות של זבובי מונו במים הרדודים. נגעתי בעדינות במשטח המים השמנוני, הסתכלתי אל האופק, התבוננתי באלפי כדורי קצף שנוצרו מרמת ה-pH של המים כשהם עושים את דרכם לעבר קווי החוף החשופים.

למחזה השקיעה, נדדתי לאגן הדרומי של אגם מונו, שם שוטטתי במגדלי טופה ענקיים (Tufa Towers). רק לפני שלושה עשורים, התצורות הללו היו שקועים מתחת למים, וגרמו לי להרגיש באותו רגע, כאילו מצאתי את 'האגם האחות' של ים המלח, הנקודה הנמוכה ביותר של כדור הארץ ואחד ממקווי המים המלוחים ביותר שלו. תוך כדי חקר מגדלי טופה של אגם מונו, לא יכולתי שלא לצייר הקבלות ל'ארובות המלח' הייחודיות של ים המלח, שנוצרו גם על ידי זרמי מים מתוקים עשירים במיקרואורגניזמים מתחת לפני השטח שלו.

פלאים גיאולוגיים אלו נוצרו באזורים געשיים מסתוריים מתחת למים המלוחים העשירים במינרלים ומים מתוקים תת קרקעיים ומים חמים. העשורים האחרונים היו עדים לירידה במפלס המים של אגמי המלח הללו, בזמן זה, נחשפו קווי החוף הסוריאליסטיים והזרים שלהם לעולם. באופן מפתיע, התחושה של 'הליכת ירח' לא הייתה מופרכת מדי, שכן שני אגמי המלח משכו מחקר מדעי מחוץ לכדור הארץ על ידי מעבדות הסילון של נאס"א למשימות חלל עתידיות, עם תקווה לגלות חיים מיקרוביאליים. ים המלח היה נושא למחקר הקשור למאדים, בהובלת עמותת פרויקט ים המלח בהתחדשות, בעוד ועדת אגם מונו בדקה דגימות מאגם מונו עבור המחקר של אנקלדוס, אחד מירחי שבתאי, ואירופה, ירח של צדק. התרומות המדעיות של שני האגמים הללו חולקות קווי דמיון מרשימים.

אתגרי האגמים האלקליים

למרבה הצער, גם האתגרים העומדים בפני אגמים אלה דומים זה לזה: עלייה בביקוש למים, בצורת ממושכת, אקלים מתחמם והסטת יובלים כדי לתמוך בקהילות צומחות וביקוש לתוצרי חקלאות, הביאו למפלסי מים נמוכים היסטורית במערכות אקולוגיות של אגמים מלוחים אלה, התוצאה היא זעקה קולקטיבית לעזרה ממערכות אקולוגיות של אגמי מלח ברחבי העולם.

הגדלת המשטחים האלקליים היבשים תורמת להחמרה בהפרות של איכות האוויר, והמליחות העולה של האגם מסכנת את המערכת האקולוגית כולה. במהלך 45 השנים האחרונות, ועדת אגם מונו, השתמשה ללא לאות בשיטות שונות כדי לשמר ולהגן על אוצר המים העתיק הזה, מה שעורר בי השראה לחקור את האגם הזה בחברתם ולהציע תקווה לאגמים מלוחים ייחודיים ברחבי העולם, לרבות ים המלח.

בליווי של רובי די פאולו, טכנאי שדה שיקום, ואנדרו מוועדת אגם מונו, חקרתי את אפיקי האגם המזרחיים היבשים של אגם מונו, שהיו שקועים מתחת למים רק לפני כמה שנים. הגענו לקו החוף הרדוד, שנחשף בעקבות ירידת מפלס המים, ובקרוב ייווצר גשר יבשתי לאיי האגם – נתיב מסוכן בו זאבי הערבות יוכלו לטרוף את אזורי הקינון של שחפי קליפורניה. הוועדה מתכננת להתקין בשלב זה גדר חשמלית ניידת של קילומטר אחד על הגשר היבשתי כדי להגן על השחפים ולהבטיח את המשך בטיחותן.

אגם מונו, אגם מלח מרהיב, עבר את מבחן הזמן, הודות למאמצים הבלתי נלאים של 'ועדת אגם מונו', שזכתה לשבחים בינלאומיים, שהקדישה 45 שנים לשימורו – השראה לשומרי סביבה ברחבי העולם.

יש תקווה

אגם מונו לוחש סיפורים על תקווה ומאמצים מקבילים להצילה, סיפורים עתיקים כמו הזמן עצמו. בהשראת הרוח הבלתי מעורערת של ועדת אגם מונו, גיליתי מאפיינים משותפים במעשיהם שיכולים להנחות את המסע הרב-גוני להצלת ים המלח. בשש השנים האחרונות, הקדשתי לחקר הנוף המשתנה ללא הרף של ים המלח, הנגיש רק בסירה עקב הופעתם של 7,000 בולענים שהפכו ל-98% מחופיו לבלתי נגישים לציבור. ים המלח מאבד עד 600 בריכות מים אולימפיות מדי יום באמצעות אידוי, בעוד אגם מונו ירד לפחות מ-30% מרמת המנדטורי שלו.

מה שחיכה לי במסע הקוסמי הזה היה התגלות – קשר עמוק בין אגמי המלח של כדור הארץ. הסיפור של אגם מונו עורר הדים לא רק בי אלא גם בקרב פעילים מאגמי מלח אחרים ברחבי העולם, כמו פרו, איראן, אגם המלח הגדול של יוטה וארגנטינה. זה העיד על הרצון האוניברסלי להגן על פלאי מלח אלה.

לאור הגילוי הזה, אני קורא למאמץ משותף בין עמותת פרויקט ים המלח להתחדשות לבין ועדת אגם מונו. ביחד, נוכל להקים 'ברית אגמים מלוחים בינלאומית', פלטפורמה גלובלית לחילופי ידע, השראה והגנה קולקטיבית על אגמי המלח והימים המלוחים היקרים שלנו.

איחוד זה הוא יותר מסתם תגובה למשבר האקלים; זוהי עדות למחויבות המשותפת שלנו – מאמץ גלובלי ואזורי להבטיח את קיימות משאבי המים של הפלנטה שלנו עבור הדורות הבאים. בחיבוק הנצחי של אגם מונו, אנו מוצאים לא רק 'אגם אחות' אלא סמל לאחדות, מעיין של השראה וקריאה לשמור על האוצרות המופקדים על כדור הארץ.

מפת אגם מונו

הפוסט המסע לאגם מונו – 'אגם האחות' של ים המלח הופיע ראשון במסע אחר

נתחיל מהסוף, שהוא בעצם האמצע. היינו בתחילת השליש השלישי של הטיול שלנו ל-Up state New York, עושים את דרכנו בדרך ל- LAKE GEORGE, קצת אחרי שנפרדנו מהקראוון שלנו, וכשאנחנו ב"היי", תרתי משמע, אחרי טיסת בוקר פרטית מעל הרי האדירונדק. על ניצול הזדמנויות לטוס – עוד נכתוב, ובכלל אנחנו חובבי שילוב של כלי תחבורה באשר הם בטיולים שלנו.

וככאלה, איך אורית לא תנצל הזדמנות להתיישב אחר כבוד על מושב אופנוע הארלי דייוידסון, ולזכות באחת מתמונות (וחוויות) הטיול? ואיך בדיוק היא מצאה את עצמה ישובה על האופנוע, מצטלמת יחד עם הרוכב, כשעליה, לא פחות מז'קט העור של החברה שלו?

אז כאמור, היינו בדרכנו ללייק ג'ורג', שם ידענו שאמור להתקיים פסטיבל כדורים פורחים, שכמובן, בפנטזיה של כל צלם ובר דעת, אמור להיות פוטוגני להפליא ולספק תמונות בשפע. אלא שבדרך התחלנו לגלות תנועה ערה של אופנועים. לא סתם אופנועים, אלא מה"שווים" במיוחד, כולל הדמויות והטיפוסים שהיו עליהם. כאילו יצאו מסרט אמריקאי קלאסי.

בדרך עצרנו להתרעננות, במגרש חניה גדול של מרכז קניות על אם הדרך. שניות אחרינו, כשאנחנו עוד ברכב, חנתה לידנו "להקת" אופנוענים, מדוגמים להפליא, קשוחים למראה… עד שהוציאו את קופסאות האוכל שהכינו מבעוד מועד, בהן התגלו גם מקלות סלרי וגזרים חתוכים, אז גם הבנו שהם אולי קצת פחות מאיימים מאיך שהם נראים. אורית מיד הודיעה לרפי שהיא מתכוונת להתיישב על אחד האופנועים, ועל המקום הוכרזה התערבות אם יהיה לה את האומץ לצאת מהרכב שלנו, "ליפול" עליהם Out of the blue, בלי שום אינטראקציה מוקדמת, ולהשיג תמונה על אופנוע?

התערבות זו התערבות, וממילא לא נדרשה לאורית עוד מוטיבציה לדחף הראשוני. את הסוד איך תוך שניות הציעו לה כל הרוכבים להתיישב על האופנוע שלהם, היא לא מגלה עד היום, ואז כמובן לא נשאר לרפי אלא לצאת מהר מהרכב, עם המצלמה והעדשה המתאימה, ולהנציח את הרגע. בחוצפה ישראלית, גם גייסנו לתמונה את הקשוח מבין כולם, רוכב גדל גוף, מזוקן ועם בנדנה על ראשו, לקול צהלות יתר חבריו. בדיוק אז גם חזרו שתיים מהרוכבות, כנראה מהשירותים, ואחת מהן, שמסתבר שהיתה זוגתו של ה"קורבן", פשטה מעצמה בשיא הטבעיות את מעיל העור, ונתנה אותו לאורית, כדי להשלים את הסצינה הצילומית, לא לפני שאמרה: "I am not sure what I am seeing, but I like it”. התמונות מדברות בעד עצמן.

בשיח הקולח והחביב שלאחר מכן, התברר לנו שהאקשן האמיתי בלייק ג'ורג' באותו הסופ"ש, הוא ארוע ה-Americade בו משתתפים כ-50,000 אופנוענים  מכל רחבי ארצות הברית. ההתרגשות שלהם היתה גדולה כיוון שזה היה ה-Americade  הראשון שהתקיים לאחר הפסקה של תקופת הקורונה.

אופנועים חונים ליד האגם

אופנוען חולף בעיירה – היו הרבה כאלה

אורית וחבר

אל העיירה LAKE GEORGE

את הדרך משם ליווה אותנו סאונד מטורף של עשרות, וכנראה גם יותר, אופנועים, שחלפו על פנינו  (מצליחים לדמיין??), וכשהגענו לעיירה LAKE GEORGE, השוכנת כמובן על גדות האגם, היינו צריכים לשפשף את עינינו (האוזניים כבר הבינו) למראה כל כלי הרכב המפלצתיים-אלגנטיים-קלאסיים-עוצמתיים-נפלאים-מבהיקים ומלאי אופי שסבבו אותנו והציפו את העיירה. והטיפוסים, אח, הטיפוסים, כמה סטייל וגרוב מחוספס, וכמובן כמה אהבה לכלי הנפלא הזה.

קצת על העיירה LAKE GEORGE: אגם ג'ורג' ממוקם בדרום רכס הרי האדירונדק, ובצפון מדינת ניו יורק. מדובר באזור יפהפה המשמש את רבים מתושבי ניו יורק כאתר תיירות בקיץ ובחורף, כולל אטרקציות ספורט, ימי ואחר, ומסלולי הליכה. עיירת הנופש של האגם, הקרויה על שמו, ממוקמת בנקודה הדרומית שלו, ויש בה, כבהרבה עיירות תיירות, רחוב ראשי המכיל מסעדות וחנויות, מלונות ומקומות אירוח, וכמובן נוף אל גדות האגם הצלול.

למחרת בבוקר, השכמנו קום לחזות בפסטיבל הכדורים הפורחים (ה-48 במספר!), מטרתנו הראשונית, שהתקיים ב-GLEN FALLS, הסמוכה, כשאנחנו מפנטזים על פריימים מושלמים של כדורים פורחים באוויר על רקע הזריחה.

פנטזיה לחוד ומציאות לחוד: אחרי שערב קודם, הרוח החזקה לא איפשרה תנאים להמראה, גם הבוקר לא היטיב עם האירוע. צינת הבוקר, זימנה ערפל כבד, שלא התפוגג משך שעות. כצלמים למודי אכזבות, הבנו מיד שאמנם לא "נקבל" את הפריים הקלאסי, אבל שבדרמה שיצר מזג האוויר נפתחו לנו הזדמנויות צילומיות שונות לחלוטין, שהפיקו תמונות אחרות ומלאות אווירה.

החוויה הכוללת, לרבות התרבותית, היתה עוצמתית. מדובר באירוע קהילתי יוצא דופן, מאורגן למופת ומסודר, לרבות סידורי החניה והיציאה, שלל המתנדבים וגביית תרומה בכניסה לכיסוי ההוצאות, הסדר בתור לכניסה, והמשמעת במילוי ההנחיות. האירוע משך אליו קהל אמריקאי רב גוני: החל מחבורות צעירים, דרך משפחות עם ילדים קטנים, כולל תינוקות ממש, וזוגות מבוגרים, שבאו לצפות בחוויה, ולחוות אותה בדרכם האמריקאית הראויה לקנאה, עם שמיכות, כסאות, מחצלות, צידה, ובסבלנות אין קץ, כשברקע מוסיקת קאנטרי והרבה חיוכים, על אף שהכדורים נותרו על הקרקע.

וההפתעה שהובטחה בכותרת?

בערב, אחרי שבעקבות תנאי מזג האוויר לא הופרחו כדורים, היו מספר טייסים שבכל זאת העלו את הכדורים שלהם לאוויר. אנחנו יצאנו לצלם לאור שקיעה, לפני שנחזור למלון, והכדורים שהועלו התגלו לעינינו ולנגד עדשותינו במיקום האידאלי מבחינתו, מעל הסכר על נהר ההדסון.

כמות הקליקים שהוקלקו על ידי שנינו, באור הזהב, מעל למימי ההדסון, היתה הפיצוי, אם בכלל היה דרוש כזה, למזג האוויר העיקש, וכך זכינו למגוון רחב של תמונות, כולן לא צפויות ומפתיעות.

בוקר ערפילי – נשארים על הקרקע

כדורים ואנשים בהמתנה

מנסים לראות מבעד לערפל

קהל טיפוסי שהגיע מוכן

שלושה כדורים באוויר

בין צילום לזוגיות – הסודות שלנו להצלחה

• ניצול הזדמנויות – להעז, לא לחשוש מיצירת קשר, ולהיות מוכנים לתגובה מהירה להתרחשות.
• ניהול אכזבות – למצוא את ההזדמנויות גם במקרים שבהם הציפיות לא מתממשות, להבין שכל שינוי בתכנית הוא הזדמנות, ולהישאר חיוביים.
• ליהנות מהפתעות!

(המשך יבוא)
————-
אורית גוטרבוים-פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, אוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/rafikoren23

הפוסט חשיפה כפולה 2: אפסטייט ניו יורק – על התערבות, אכזבות והפתעה לא צפויה הופיע ראשון במסע אחר

בשלב ההוא כבר מצאנו את עצמנו זוחלים על הברכיים על האדמה שלצד הדרך, ומגששים בידיים בצמחיה הנמוכה והצפופה, בחיפוש אחרי מפתחות הרכב.

הרכב שלנו עמד לצד הדרך, כעשרים מטר משם, נעול, ובו מרבית הציוד שלנו. אפילו הטלפונים הניידים לא היו עלינו, כי עצרנו וירדנו ממנו לצלם עץ פוטוגני במיוחד, אי שם בערבות שמורת ה- Smoky mountains במדינת צפון קרוליינה, ארצות הברית. לא שטלפונים היו עוזרים לנו פה, כי היינו עמוק בקצה השמורה, עם אפס קליטה.

מי אנחנו? איך יצאנו מזה ואיך זה נגמר? מיד.

לפני כן, הנה תרגיל: שימו את עצמכם, זוג באמצע טיול, שעות צהרים מאוחרות, נעול מחוץ לרכב השכור, מפתחות רזרביים אין (חברות ההשכרה האמריקניות מאמינות שהמפתח הרזרבי צריך להיות אזוק למפתח הראשי), בלי קליטה, ומאחר שגם טיילנו מחוץ לעונה – גם בלי נפש חיה סביב (אם לא סופרים את הציפורים שחגו מעל לראשינו, ושהיו, בשלב מתקדם של החיפוש גם חשודות בגניבת המפתח, שאולי, כך דמיינו ביאוש, נצנץ להם באופן מיוחד מתוך העשב). אה וכן, הרכב השכור היה בכלל מסוואנה, ג'ורג'יה. כמה מאות קילומטרים משם.

אבל נחזור לתרגיל: איזה דיאלוג הייתם מצפים שיתפתח בין בני זוג במצב לחץ מתמשך מהסוג הזה? ואולי בכלל לא דיאלוג, אלא חילופי האשמות והטלת האחריות אחד על השני? במיוחד על מי שנעל את הרכב ואחז במפתחות?

אז אנחנו אורית ורפי, בני זוג מכרכור, בני חמישים וקצת. שנינו מצלמים, והצילום הוא חלק בלתי נפרד, ואפילו משמעותי, מהטיול שלנו. בטיול המתואר להרי הסמוקי בארה"ב היינו עוד לפני גיל 50, והוא היה אחד מהטיולים הרבים למדי שלנו בעולם כזוג. גם אחריו המשכנו, ואנחנו עדיין ממשיכים, לטייל, מה שכמובן אומר שלא אבדנו לעד בשמורת הרי הסמוקי. אבל גם שלא אבדה זוגיותינו.

אורית ורפי יוצאים להרפתקה

עצרנו וירדנו ממנו לצלם עץ פוטוגני במיוחד, אי שם בערבות שמורת ה- Smoky mountains במדינת צפון קרוליינה

אם כך איך עושים את זה? איך מטיילים בזוג ולא בזיג זג?

כאמור, עצרנו לצלם עץ בודד, שעמד לו זקוף ואצילי בחלק הזה של שמורת Cades Cove שהיה ערבה שטוחה, ואחידה במראה, ולכן גם צד את עינינו הצילומית. כיאה לצלמים, ובחיפוש אחר הזווית המושלמת, כל אחד מאיתנו השתטח דקות ארוכות במיקום אחר בתוך העשבים שסביבו, ואז קמנו, מרוצים מהתוצאות, אל הרכב. רק כשהגענו לרכב, הבנו את גודל הבעיה. המפתחות, שהיו בכיס של רפי, היו כלא היו.

היינו אנחנו, והמצלמות. מחוץ לרכב.

חזרנו באופטימיות זהירה למקום שבו צילמנו, או שחשבנו שצילמנו בו… כי הכל הרי נראה אותו הדבר. הדקות התארכו, מכוניות אחרות אין באופק, ועם הזמן שעבר גם הבנו שהסיכוי היחיד שלנו לצאת משם עם הרכב היה למצוא, אלוהים יודע איך, את המפתחות. קצת כמו מחט בערמת שחת. רק מפתח, ובעשב. ירדנו כאמור על הברכיים ואט לאט הרחבנו את מעגל החיפוש. מפלס הלחץ התחיל לעלות, כי שעות החשיכה התקרבו, והיה לנו עדיין מרחק לא מבוטל לגמוע כדי לצאת מהשמורה. מה לא עשינו? לא הפלנו אחריות אחד על השני, לא התווכחנו, לא התחלנו לייצר תסריטי אימים בקול רם, ולא ייצרנו אווירה לא נוחה, מעבר למצב שהיינו בו. הצלחנו אפילו לצחוק, הפעלנו הרבה את הראש, דיברנו בהגיון ובקור רוח, והיינו אופטימיים ורגועים.

בסופו של דבר המצלמה, שהכניסה אותנו מלכתחילה לסיטואציה הזאת, היא גם זו שהוציאה אותנו ממנו. רפי חזר לתמונות שצילם בה, והצליח לאתר באמצעותן את הנקודות המדוייקות בהן שכב על הרצפה. המפתח נמצא!

מפה והלאה, וכבר בעודנו ברכב, יכולנו רק לצחוק, היה ברור גם שאין פה באמת "אשמים" בסיפור הזה, ובסופו של דבר הוספנו את החוויה העוצמתית הזאת לשק החוויות ההולך ומתמלא שלנו. אלה הדברים הבלתי נשכחים באמת. אם היה נובע מהמצב הזה ריב, היינו זוכרים רק אותו. לא חבל?

המשכנו בדרך היפהפייה בתוך השמורה, והשמש, שכבר התחילה לרדת, יצרה את האור המושלם לתמונות שצילמנו בהמשך.

אם לא די בכך, לא הרבה אחרי שהמשכנו בנסיעה, פגשנו בעופר איילים, במבי, שכאילו חיכה לנו שם, ואחרי שתרגלנו כבר זחילה, היה אך טבעי לזחול גם אליו, עד לנקודת הצילום המדוייקת. תמונה שלא היינו זוכים לה, מבחינת הטיימינג המושלם, לולא תקרית המפתח. נכון, היו כבר מקומות שנאלצנו לוותר על השתהות בהם ולהמשיך, כדי לא להיכנס לשעות החושך, אבל אנחנו לא מאמינים ב"מה הפסדנו" אלא רק במה הרווחנו. וביום הזה הרווחנו בגדול.

קצת על הרי הסמוקי, ההרים מעלי העשן, שנקראים בזכות הערפילים שמכסים אותם, לרוב בשעות בוקר: מדובר בהרים בגובה מתון יחסית, בשל גילם הותיק, ומאופיינים בנוף עגול, עם זרימת נהרות מתונה. גם בזכות הטמפרטורה הלא קיצונית בהם, מדובר בשמורה שמאכלסת מגוון גדול מאוד של צמחיה ובעלי חיים, כולל איילים ודובים שחורים. פארק הרי הסמוקי משתרע על פני כ- 2,000 קמ"ר, ומספק מסלולי הליכה (או נסיעה) בכל דרגות הקושי והאורך, וכמובן נקודות תצפית מופלאות.  ביקור בשמורה בעונת הסתיו יספק נוף אחר לגמרי, מביקור באביב או בעונה המושלגת. הטיול שלנו, למרות שהיה בחודש ינואר, היה בחורף חם יחסית, ולכן אמנם לא זכינו לשלג, אבל מצד שני נהנינו מדרכים פתוחות וקלות לנסיעה, וממזג אוויר מושלם לטיולי הליכה ושיטוטים, וכמובן גם לצילום.

הרי בלו רידג' (שמככבים בשיר Take me home, country roads) הם חלק מהרי האפלצ'ים. שמם מגיע מהגוון הכחול שלהם, כשהם נראים מרחוק. הרי הסמוקי הם חלק מהרי הבלו רידג' (מבחינת מקורם הגיאולוגי). הדרך נופית שעוברת דרך הרי הבלו רידג', היא ה-Blue Ridge Parkway, מספקת מראות עותקי נשימה, צבעים ושכבות הרים, ואנחנו ממליצים לנסוע בה גם בשעת בין הערביים, או במזג אוויר דרמטי, שמייצרים עוד יותר עומק לנוף המרשים גם ככה. הכביש הנופי  הזה, מתחיל ליד העיירה  Cherokee שקרובה לפארק הלאומי Smokey Mountains שבמדינת צפון קרוליינה, ומסתיים בסמוך לפארק שננדואה שבוירג'יניה. לאורכו, מלבד נקודות תצפית רבות, גם מסלולי טיולים, חלקם מקטעים של שביל האפלצ'ים המפורסם והנחשב. אנחנו בחרנו לעצור על גבול מדינת טנסי עם צפון קרוליינה, לקטע מסלול שמחבר בין שתי מדינות אלה, ממנו הלכנו רק חלק סמלי, במסלול הלוך ושוב.

פארק הרי הסמוקי משתרע על פני כ- 2,000 קמ"ר, ומספק מסלולי הליכה (או נסיעה) בכל דרגות הקושי והאורך

האייל החמוד שפגשנו אחרי שמצאנו את המפתח

שכבות הרי הבלו רידג'

מפל לוריין, הרי הסמוקי

אורית בשביל האפלצ'ים

רפי בדרך למפלי לוריין

בין צילום לזוגיות – הסודות שלנו להצלחה:

• סבלנות, להבין שהמתנה ואורך רוח יביאו להשגת המטרה.
• יכולת התאמה למצב נתון – תגובה למצבי קיצון, התאמת הפרמטרים במצלמה, והתאמת התגובה למצב שנכפה עלינו.
• יצירתיות וחוסר מקובעות.

(המשך יבוא)
————-
אורית גוטרבוים-פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, אוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/rafikoren23

הפוסט חשיפה כפולה 1: דיאלוג בהרי הסמוקי הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• ניו יורק – מדריך מסע אחר
• ניו יורק מחוץ למסלול המוכר
• מנהטן – דאונטאון היא הדבר הבא

וויליאמסבורג

וויליאמסבורג שבברוקלין היא אחת השכונות המדוברות ביותר בניו יורק בשנים האחרונות. השכונה,  vמשובצת בגורדי שחקים לצד בתי לבנים חומות-אדמדמות, החלה את דרכה ככפר שלו שהיה מאוכלס בעיקר על ידי מתיישבים מגרמניה. בהמשך משכה העיר מהגרים רבים ואף הפכה למעוז של חסידות סאטמר בניו יורק, וגם היום מתגוררים בשכונה למעלה מ-70 אלף חסידים.  בשנים האחרונות וויליאמסבורג היא מעוז ההיפסטרים וככזו, תמצאו בה אינספור ברים אופנתיים, בתי קפה, גלריות לאמנות, חנויות וינטג' וחנויות תקליטים, שווקי פשפשים ומסעדות מצוינות לכל תקציב. בשכונה יש גם כמה פארקים מקסימים כמו McCarren Park – מקום נהדר להחליק בו על רולר בליידס, לעשות ספורט, לצפות בעוברים ושבים או לעשות קניות בשוק  האיכרים או ביריד עבודות היד שמתקיימים בפארק בשבתות. פארק נוסף הוא Domino Park, עם מסלולי הליכה, מתקני משחקים לילדים, מזרקה, כדורעף חופים ותצפית יפה על קו הרקיע של מנהטן ועל האיסט ריבר. וויליאמסבורג היא גם אחד המקומות הטובים בניו יורק (ויש שיאמרו גם בעולם) ליהנות בהם מאמנות רחוב. את הקירות של וויליאמסבורג, ובעיקר של שדרת Bedford, מעטרות יצירות של כמה מאמני הרחוב הטובים בעולם, לצד אמני רחוב מקומיים ופחות מוכרים.

וויליאמסבורג היא האחד המקומות הטובים בניו יורק לצפייה באמנות רחוב | צילום: Victoria Lipov, שאטרסטוק

איפה מבלים? בוויליאמסבורג יש סצנה מוזיקלית תוססת. Music Hall of Williamsburg הוא אחד מאתרי ההופעות הטובים בעיר ומארח הופעות של מוזיקת אינדי. National Sawdust הוא חלל אינטימי להופעות,  ואילו ב- Williamsburg Music Center תיהנו מהופעות ג'אז.   אם אתם רוצים לשלב הופעה טובה עם משחק באולינג, Brooklyn Bowl הוא המקום בשבילכם. אם אתם בעניין של קולנוע, אל תוותרו על Nitehawk Cinema קולנוע שמקדם יוצרים מקומיים ומשלב בר ומסעדה.

איפה אוכלים ושותים? לאוכל טייואני-אמריקאי, שמלווה בבירות טייואניות וקוקטיילים, נסו את Win Son. לאוכל איטלקי לכו ל- Bamonte's,  מסעדה איטלקית-אמריקאית קלאסית עם אוכל מנחם ומנות נדיבות.  ב-Peter Luger Steak House מגישים את הסטייקים הטובים בעיר (ויש שיאמרו גם בעולם). אוהבים מתוק? נסו את הקינוחים ב-Milk Bar או את הגלידה האיטלקית של Gelateria Gentile. בית הקפה Devoción מציע לא רק קפה משובח אלא גם חלל מהיפים בעיר, Black Brick Coffee הוא בית קפה מלא אווירה ואילו ב-Fiction/BK Speed תיהנו מהופעות חיות לצד הקפה.  Brooklyn Brewery  היא מבשלת בירה פופולרית שמציעה בירות משובחות ואווירה נעימה, ואילו Radegast Hall & Biergarten הוא בר וגן בירה בסגנון בווארי. ב-Sunday in Brooklyn מגישים את הבראנץ' הטוב בשכונה, שבעה ימים בשבוע. לקוקטיילים מתוחכמים ונוף בלתי נשכח על העיר לכו ל-Westlight בקומה ה-22 של מלון William Vale.

איפה קונים? ספרים ב-Spoonbill & Sugartown Books, חנות ספרים מקסימה הגדושה באוצרות ישנים וחדשים,  תקליטים וספרי מוזיקה בחנות הנהדרת Rough Trade שלעתים מארחת הופעות, פיצ'פקעס, ביגוד וינטג' ופריטים לבית ב-Brooklyn Flea שפועל בשבתות בין אפריל לאוקטובר. אם תרצו עוד בגדים יד שנייה תמצאו בברוקלין המון חנויות שישמחו למכור לכם אותם, כמו Domsey Express, Awoke Vintage ו-Malin Landaeus.

בשנים האחרונות וויליאמסבורג הפכה למעוז ההיפסטרים | צילום: -Philippe Menard, שאטרסטוק

רד הוק

רד הוק (Red Hook) הפוטוגנית, אשר שוכנת על גדות נהר האיסט ריבר בצפון-מערב ברוקלין, מתאפיינת באווירה של שכונה על הים. זוהי אחת השכונות המיושבות הוותיקות בברוקלין – ראשוני המתיישבים הגיעו לכאן במאה ה-17 מהולנד. בתחילה היתה השכונה מרכז ספנות משגשג, מה שבא לידי ביטוי עד היום במתחמי הספנות, במחסנים הרבים  ובבתי השורות בהם התגוררו עובדי המספנה. בהמשך השכונה זכתה לתדמית מפוקפקת הודות לפעילות של גנגסטרים (אפילו אל קפונה פעל בשכונה לפני שכבר לשיקגו). היום אוכלוסיית השכונה מורכבת בעיקר ממשפחות צעירות ואמנים. השכונה אינה מקושרת היטב בתחבורה הציבורית למנהטן, ולכן נותרה במובן מסוים מחוץ למסלול, בעיקר עבור התייירים שנוהרים לשכונות אחרות בברוקלין, כמו וויליאמסבורג. בכך הם מפספסים את השכונה שבה סצנת אוכל, אמנות ותרבות משובחת, לצד נוף נפלא לנהר ולפסל החירות.

ברד הוק יש אווירה של כפר קטן ליד הים | צילום: Pri Ma, שאטרסטוק

השכונה גדושה במוזיאונים וגלריות, בחלקן האווירה מחתרתית משהו. אל תפספסו את Pioneer Works, מרחב אמנותי שיתופי ששוכן בבניין היסטורי ששימש בעבר כמפעל לייצור מוצרי ברזל. במתחם מוצגות תערוכות מתחלפות שהכניסה אליהן חופשית ומתקיימות סדנאות אמנות. כדי ללמוד על ההיסטוריה של האזור, בקרו ב- Waterfront Barge Museum, המוקדש לשימור המורשת ההיסטורית של נמל ניו יורק והחוף. במוזיאון החינמי יש תצוגות רבות, ובהן אפשר לראות בין היתר סירות היסטוריות. אחת הגלריות הייחודיות ביותר בשכונה היא "הכנסייה הרובוטית" (The Robotic Church). בתוך כנסייה לשעבר ששימשה יורדי ים מנורווגיה מוצגות עבודותיו של האמן צ'יקו מקמורטרי, ובהם למעלה מחמישים  פסלי רובוטים מסוגים שונים ובגדלים שונים, חלקם מתוכנתים להשמיע קולות ולבצע משימות פשוטות.

רד הוק משובצת גם בפארקים רבים אשר חלקם שוכנים ממש על קו המים, כמו LOUIS VALENTINO JR. PARK & PIER. זהו אחד המקומות הטובים בעיר לצפות בשקיעה, בקו הרקיע של מנהטן ואפילו בפסל החירות.

פארק LOUIS VALENTINO JR. PARK & PIER הוא אחד המקומות הטובים בעיר לצפות בהם בשקיעה

איפה לקנות? הרחוב הראשי של השכונה הוא ואן בראנט (Van Brunt) והוא משובץ במסעדות קטנות, ברים, גלריות אמנות, חנויות בוטיק ומזקקות קטנות. יש פה הרבה חנויות מדליקות כמו חנות התקליטים בעלת השם הלא מפתיע Record Shop (במס' 360), חנות התכשיטים Erie Basin Antiques (במס' 388) שמתמחה בתכשיטי וינטג', חנות עיצוב הבית Open Invite (במס' 317) והחנות Apotheke (במס' 459) שמתמחה בבישום ובמוצרי טיפוח ויש בה נרות ריחניים, סבונים ועוד.

איפה לאכול? מרבית המסעדות ובתי הקפה מרוכזים גם הם ברחוב ואן בראנט. כאן תמצאו את בית הקפה המקסים The Black Flamingo (במס' 281) שלו חצר חמודה, טאקוס מצוינים ומרגריטות ב- San Pedro (מס' 320), המבורגרים משובחים ואווירה של דיינר אמריקאי ב- Red Hook Tavern(במס' 329),  פירות ים ב-  Red Hook Lobster Pound(במס' 329) ומאפים משובחים שחביבים על סלבס כמו מרתה סטיוארט ואופרה וינפרי ב-Baked (מס' 359).

אסטוריה

השכונה התוססת שבצפון-מערב רובע קווינס, על הנהר, מציעה, מלבד תצפית יפה על קו הרקיע של מנהטן, ממסעדות אתניות מצוינות (הודות למהגרים רבים מיוון ומהמזרח התיכון), ברים טרנדיים, הרבה אטרקציות ולא פחות חשוב – גישה נוחה למידטאון מנהטן. השכונה גדושה בהרבה אטרקציות ומוקדי עניין  – למשל, גן הפסלים סוקרטס. זהו פארק עירוני גדול שבקו הרקיע שלו ניתן להבחין בגורדי השחקים של מנהטן. מלבד פסלים צבעוניים ותערוכות מתחלפות, בקיץ מתקיימים בפארק המון אירועים ובהם מופעי מוזיקה ומחול, שוק איכרים, הקרנות סרטים ושיעורי יוגה. פארק מקסים נוסף הוא Astoria Park, עם מדשאות, סקייטפארק, מתקני משחקים לילדים ותצפית יפה על השקיעה ועל קו הרקיע של העיר. אם אתם אוהבים אמנות רחוב, אל תוותרו על Welling Court Mural, שמארח ציורים של אמני הרחוב הטובים בעולם. בשכונה יש גם כמה מוזיאונים משובחים, כמו מוזיאון התמונה הנעה (Museum of the Moving Image) מוזיאון מצוין עם תצוגות אינטראקטיביות שמוקדשות לקולנוע ומוזיאון נוגוצ'י (Noguchi) של הפסל היפני-אמריקאי איסמו נוגוצ'י, ובו גן פסלים מקסים.

בפארק אסטוריה אפשר לצפות בעוברים ושבים ובאיסט ריבר

איפה אוכלים? אוכל ברזילאי, ארוחות בוקר המוגשות כל היום ומיצים ב- Pão de Queijo, קרפים מתוקים ומלוחים ואווירה צרפתית ב- Café Triskell, אוכל מזרח תיכוני ב- Duzan ואוכל יווני מסורתי ב- Stamatis.

איפה קונים? Rudy’s Hobby + Art היא גן עדן לאוהבי יצירה, מלאכת יד והרכבת מודלים (כתובת: 3516 30th Avenue, Astoria). HiFi Records היא חנות תקליטים מלאת אווירה עם בית קפה קטן והופעות חיות שמתקיימות מפעם לפעם (כתובת: 2319 Steinway St), Astoria Bookshop היא חנות ספרים קטנה ומזמינה, חנות הספרים העצמאית היחידה בקווינס.

שכונת אסטוריה היא אחת מהתוססות בניו יורק | צילום: James Andrews1, שאטרסטוק

ג'קסון הייטס

השכונה הזו ברובע קווינס אמנם נולדה בראשית המאה הקודמת במטרה להפוך לאבן שואבת לבני מעמד הביניים הלבנים ששואפים לחיים פרבריים נוחים במרחק נסיעה קצרה מממנהטן, אבל כמאה שנה מאוחר יותר היא אחת השכונות הכי קוסמופוליטיות בעיר. כ-60 אחוזים מתושבי השכונה נולדו מחוץ לגבולות ארצות הברית, וברחובות השכונה תוכלו לשמוע לא פחות מ-167 שפות. תושבי השכונה הגיעו ברובם ממקסיקו, קולומביה, בוליביה ופרו, אבל יש בה גם מהגרים רבים ממדינות אסיה, ובעיקר מנפאל, טיבט, הודו, פקיסטן ובנגלדש. כל המגוון הזה מתבטא בסצנה הקולינרית של השכונה, עם היצע מסחרר של מסעדות אתניות טובות וזולות.
ג'קסון הייטס היא שכונה מועדפת גם על קהילת הלהט"ב ומדי יוני מתקיים בה מצעד הגאווה של קווינס. מלבד הסצנה הקולינרית ג'קסון הייטס אמנם לא מציעה אטרקציות מיוחדות, אבל נעים להסתובב בשכונה ההיסטורית, אשר רבים מבתיה נבנו בסגנון הרנאנס הצרפתי, הרומנסקי והטיודורי.

ג'קסון הייטס היא אחת השכונות המגוונות ביותר מבחינה אתנית בניו יורק | צילום: agsaz, שאטרסטוק

איפה אוכלים? מומו ושאר מעדנים נפאליים ב-Mustang Thakali Kitchen, אוכל טבעוני מדרום הודו ב- Samudra, מזנון הודי בסגנון אכול כפי יכולתך ב-Indian Taj, ארפה (מאפה קולומביאני מבצק תירס הממולא במגוון מילויים) ב-Arepa Lady, אוכל טיבטי בבית הקפה Phayul, אוכל לבנוני ב- El Toum, טאקוס וקסדיות מקסיקניות ב- Taqueria Coatzingo.

איפה קונים? מתגעגעים להודו? ב- Butala Emporium תמצאו כל מה שיזכיר לכם את תת היבשת, מקטורת, שמנים ריחניים ופריטי עיצוב לבית, דרך ספרים רוחניים ודיסקים ועד לכלי נגינה. רוצים גם לבוש הודי, כולל בגדי מעצבים? ב-Karishma תמצאו את מבוקשכם. רוצים עתיקות ופריטי וינטג' לבית? לכו ל-New Electro Antiques.

מקדש בודהיסטי בג'קסון הייטס

בלמונט

שכונת בלמונט (Belmont) נחשבת לאיטליה הקטנה של רובע ברונקס. זוהי שכונה תוססת הגדושה בפיצריות, טרטוריות, בתי קפה ומאפיות מסורתיות, שהביקור בה מהווה חגיגה קולינרית. בבלמונט אמנם אין המון אטרקציות, אבל לא תרצו להחמיץ את האטרקציה המרכזית שנמצאת בכניסה לשכונה  – זהו גן החיות של ברונקס, אחד מגני החיות הטובים בעולם. גם הגנים הבוטניים הנהדרים של ברונקס נמצאים בסמוך.

גן החיות של הברונקס הוא האטרקציה המפורסמת ביותר בבלמונט

איפה אוכלים? לטרטוריה נהדרת עם מחירים זולים – Trattoria Tra Di Noi,  לארוחת ערב במסעדה איטלקית חמימה – Enzo's of Arthur Avenue, קנולי, ביסקוטי ושאר מתוקים איטלקיים ב- DeLillo Cafe & Pastry Shop.

תור בכניסה למעדניית הגבינות Casa Della Mozarella בבלמונט | צילום: littlenySTOCK, שאטרסטוק

איפה קונים? בבלמונט גם הקניות סובבות סביב אוכל. Arthur Avenue Retail Market הוא שוק מלא אווירה בו תוכלו להצטייד בפסטות, גבינות ונקניקים וגם בעבודות יד כמו יצירות קרמיקה.Casa Della Mozzarella החיה מעדנייה שמתמחה במגוון מוצרי מזון מאיטליה, בעיקר גבינות, כולל גבינת מוצרלה אותה מייצרים במקום.

הפוסט ניו יורק: השכונות הכי שוות מחוץ למנהטן הופיע ראשון במסע אחר

ההתמכרות לקונספט

אנחנו אורית ורפי, ואנחנו מכורים. מכורים לטיולים בארה"ב, ובשנים האחרונות נוספה לנו התמכרות חדשה – לטיול בקרוואן.

יכול להיות שבשלב הזה אתם חושבים "מה יש לשני אלה? מה לי ולקרוואן? זה בטח מסורבל, ודורש ניסיון ורישיון מיוחד", אז חשוב להבהיר על ההתחלה – הקונספט הוא נגיש, ובמדינות כמו ארה"ב יש מגוון עצום של RV (רכבי קרוואנים), החל מטנדר פשוט, כמו זה שיש בסרטים לסוכנים שמחכים מחוץ לבית ועוקבים אחרי החשודים, ועד לאוטובוסים-חלליות. האחרונים לא רק גדולים ומפוארים, אלא גם נפתחים בזמן החניה לכל הכיוונים ממש כמו רובוטריקים על גלגלים. אנחנו בחרנו משהו באמצע, ושמחים לשתף בטיפים להזמנה ולהתנהלות בקוביה נפרדת.

יש מי שמרוקן ויש מי שמצלם, צילום: רפי קורן

המסלול: סן פרנסיסקו צפונה עם כיוון השעון

באמצע חודש מאי נחתנו בסן פרנסיסקו. כמו תמיד, בחרנו לנסוע מחוץ לעונה. מניסיון, מזג האוויר יותר נוח בעונות המעבר, ואין את העומס של הקיץ או החופשות הגדולות. בדרך כלל, גם המחירים נוחים יותר. הבחירה החשובה השנייה היתה להתמקד במסלול צפוני, עם כיוון השעון, ולא לרדת לכיוון לוס אנג'לס במסלול הקלאסי. עשינו עוד כמה בחירות לא קלאסיות, וחלק ממש כן, כמו שנתאר לכם פה.

סן פרנסיסקו

היות וסן פרנסיסקו זה לא מקום שמגיעים אליו בכל יום, בחרנו כן לשהות בעיר כ"תיירים מן המניין" שני לילות, לפני שניקח את הקרוואן ונצא לדרך. ההחלטה התבררה כמוצלחת כבר בטיסה. הקברניט בירך את "הנוסעים לסן פרנסיסקו, ביתה של אלופת ה NBA הבאה, הגולדן סטייט ווריארס, שתפתח הערב את סדרת גמר המערב!". כניסה זריזה לאתר של הקבוצה, ומשם לאתר רכישת כרטיסים במחיר שהשתיקה יפה לו, סידרה לנו חווית נחיתה מושלמת. הערב הבלתי נשכח, שבסופו גולדן סטייט ניצחה, במה שיתברר בעוד כמה ימים הצעד הראשון לזכיה באליפות המערב, כלל גם חולצה צהובה ונקניקיה הכל-כלול+בירה. הספונטניות, כמו תמיד בטיולים שלנו – משתלמת (ראו טיפים בהמשך ב"החוויה הזוגית").

למחרת, סיירנו משך יום שלם בעיר המיוחדת והמגוונת הזו, וכמו תיירים טובים, הלכנו על הקלישאות שברציף הדייגים (Fishermen warf), אריות הים במזח 39, יוניון סקוור וצ'יינה טאון. שני אזורים שאהבנו במיוחד, גם מבחינת הזדמנויות צילום, היו רובע מישן (Mission) עם יצירות הגרפיטי המרשימות, והרובע הצבעוני הגאה באזור רח' קסטרו.

ואז התחיל הטיול.

רח' קסטרו – סן פרנסיסקו, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

רחוב קסטרו – סן פרנסיסקו, צילום: רפי קורן

שומר הכלא – אלקטרז, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

רציף 39, צילום: רפי קורן

השכרת הקרוואן, איבזור ויציאה

אחרי תדריך קצר ו"תחתום לי פה ופה" (לא לוותר על ביטוח! התדריך הקצר כמעט ש"דילג" עליו!), פרקנו את הציוד שלנו ב- RV COMPACT PLUS של חברת CRUISE AMERICA, ויצאנו לדרך. התחנה הראשונה – סופר מרקט. מניסיון, כבר ידענו במה להתמקד – כלי מטבח לבישול בסיסי, כריות ושמיכה, מים ואוכל לימים הראשונים. מאובזרים וטובי לב יצאנו לדרך צפונה, חצינו את הכרך הגדול והגענו לאזור הגבעות שמצפון לעיר. הנוף מפתיע משהו. הוא צהוב. מרגישים את היובש ואת הבצורת הקשה שקליפורניה חווה בשנים האחרונות, כולל גלי שריפות נוראיות מדי קיץ.

את השעות הראשונות נסענו בדרך המלך, ובעיקר בדרכים מהירות, כדי להתרגל שוב לנהיגה, ולקצר את ההגעה לערב הראשון, ולאפשר עצמנו התאקלמות. לפנות ערב הגענו למחנה הראשון, על גדת ה-RUSSIAN RIVER.

עמדת קרוואן אופיינית, צילום: רפי קורן

Sonoma lake, Sonoma valley, Point Reyes, Bodega Bay

בבוקר ירדנו לנהר המתפתל, ויצאנו לטיול באזור, בעיקר מסביב לאגם סונומה (SONOMA). אחרי נסיעה במרחבים עצומים של כרמים, ודרך יקבים רבים, ברובם  גם מוצעת חוויית סיור וטעימת יינות, לקראת אחר הצהריים הגענו, בהמלצת חבר יקר, לעיירה בולינס (BOLINAS), בה חנינו ללילה בחצר אחוזה נדירה.

השכמנו לקול הציפורים, ונסענו לעומקו של הפארק הלאומי פוינט רייס (POINT REYES) הסמוך, שהתגלה כפנינה אמיתית. טיילנו בין צוקים ודיונות, מרבדים של פרחי אביב, צבאים קופצניים, להקות של אריות ים מנומנמים ואוניה טרופה. אורית פגשה בשדרת עצים פוטוגנית, שתי נשים שהתבררו כחברת קונגרס לשעבר וביתה האומנית. המצלמה הוכיחה שוב שהיא מכשיר הקשר הטוב ביותר, השיח קלח ופינקנו אותן בתמונות משפחה למייל כבר באותו ערב.

נסיעה בכביש 1 המיתולוגי, בחלק הצפוני והפחות-מוכר שלו, הובילה אותנו למחנה ב-BODEGA BAY. למרות היום הגדוש והרוחות המקפיאות, לא התעצלנו ונסענו לנקודת תצפית על האוקיינוס לצילום שקיעה מהפנטת. חזרנו למחנה ובישלנו במטבחון של הקרוואן פסטה ומרק-אפונה, שחיממו לנו את הלב והקיבה. זהו, הקרוואן כבר מרגיש כמו בית.

תצפית על אגם סונומה, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

שדרת עצים בפוינט רייס, צילום: רפי קורן

מפרץ בודגה, צילום: רפי קורן

פוינט רייס, צילום: רפי קורן

אגם טאהו – Lake Tahoe

קמנו לבוקר צלול ויצאנו לדרך מזרחה. הכביש לכיוון אגם טאהו (LAKE TAHOE) עובר דרך עיירות עם שמות ממערבונים, כמו ALDORADO, DIAMOND SPRINGS ו-SUGARLOAF , מזכרת מתקופת הבהלה לזהב המיתולוגית, שהתרחשה באמצע המאה ה-19.

אחרי שטיפסנו לגובה של למעלה מ-2400 מטר, גלשנו אל האגם היפהפה, אתר שנמצא מחוץ למסלול הרגיל בקליפורניה, אבל בהחלט שווה את הנסיעה. הוא ממוקם בהרי סיירה-נבדה בגובה של כמעט 2000 מטר, מוקף בחורש מחטים יפהפה, ובפסגות שמושלגות גם בסוף מאי. בדרך חזינו גם בתוצאות סצינת השריפות הבלתי נמנעת שפוקדת את קליפורניה מדי שנה, עם שלטים המתריעים על רמת הסיכון היומית.

כשהגענו לקראת ערב, יצאנו מיד להליכה קצרה במסלול סלעי שצופה אל מפלים שוצפים (CASCADE FALLS), וטעמנו מהדרך המעגלית שמקיפה את האגם המהפנט.

מזג אוויר של גלויות ליווה אותנו ביום הבאים, ולא הפסקנו להתפעל מהנוף, החל מהזריחה ב-EMERALD BAY  ועד השקיעה בגדה המזרחית. הגבול בין קליפורניה ונבדה חוצה את האגם, כך שהעיירות שמקיפות אותו שייכות חלקן למדינה אחת וחלקן למדינה השניה. משעשע לעבור ממדינה למדינה בארה"ב, בלי שום משמעות מעשית כמו מחסום או בידוק, ובכל זאת להבחין בהבדלים ביניהן. למשל, אחד הדברים הראשונים שפגשנו כשעברנו לנבדה היה… קזינו.

במסגרת הקפת האגם (המלצת זהב שקיבלנו מחבר) גולת הכותרת של היום השני היתה SAND HARBOR, חוף צלול בגווני תכלת-טורקיז, משובץ באבנים גדולות, ביניהן שטים בהרמוניה קיאקים, סאפים וברווזים שלווים. הרשינו לעצמנו להוריד הילוך, לטייל על החוף, והאמיצה שבינינו – אפילו נכנסה למים הקפואים.

תצפית על אגם טאהו, צילום: רפי קורן

אגם טאהו – מהצד של נבדה, צילום: רפי קורן

עוד מאגם טאהו, צילום רפי קורן

אגם טאהו, צילום: רפי קורן

אגם טאהו, צילום: רפי קורן

הדרך המפתיעה ליוסמיטי, ומפגש דרך מרגש

היום הבא חיבר אותנו בין שתיים מגולות הכותרת של הטיול – אגם טאהו ויוסמיטי פארק. הדרך הכלל-לא-מתוכננת בה אפליקציית הניווט לקחה אותנו דרומה, התגלתה כפנינה נדירה ובלתי צפויה. הכביש (בהתחלה מס' 88 ולאחר מכן מס' 4) התפתל ועלה עד לגובה של כ-3,000 מטר מעל פני הים, חוצה יערות סבוכים, אגמים ונקודות חן. לאט לאט התחיל להצטבר שלג בצדדים, ולפתע אחרי אחד הפיתולים נגלה לעינינו אגם מהאגדות בשם KINNEY RESERVOIR. עצרנו לסט צילומים בחשיפות ארוכות והמשכנו בדרכנו. אחרי מאות מטרים, הכביש הצטלב עם אחד ממסלולי ההליכה המפורסמים בעולם, הפסיפיק קרסט טרייל (PCT), שמתחיל במקסיקו ומסתיים בקנדה. שם הכרנו את דאגלס, אחד מ"מלאכי השביל".

דאגלס, המכונה "צ'יפ-מנק", התעורר ב-03:00 בבוקר בסקרמנטו, והגיע לקראת 06:30 לנקודה הקבועה במפגש הכביש עם השביל. מדי יום, בין סוף מאי לסוף אוגוסט, הוא מקים את תחנת התדלוק המיוחדת שלו, ומחכה למטיילים שעושים את הטרק מדרום לצפון. בתחילת העונה הוא מקווה לפגוש 12 מטיילים ביום, בשיא העונה הוא יפגוש 50. המחנה המרשים, אותו הוא מקים ומפרק בכל יום (!), כולל בין היתר – מזנון עשיר, מבננות וקורנפלקס ועד חביתות וצ'ילי, שתיה חמה וקרה, ערכת עזרה ראשונה מאובזרת בכל מה שמטייל יכול להזדקק לו, מצבר להטענת טלפונים, ואפילו שקיות אשפה באמצעותן יוכלו המטיילים להיפטר ממשקל עודף. לפני שנים הוא פרש לגמלאות מעבודה בבנק בסקרמנטו, וזה מה שהוא עושה עכשיו. בהתנדבות מלאה.

איך שאנחנו אוהבים את המפגשים הבלתי מתוכננים האלה על הדרך!

דאגלס בתחנה המרשימה שהקים, צילום: רפי קורן

צ'יפ מנקי, צילום: רפי קורן

פארק יוסמיטי – YOSEMITE PARK

לקראת ערב הגענו לפארק הלאומי יוסמיטי. אנחנו מודים שחששנו מעט שהוא יהיה אובר-רייטד (מוערך יותר מדי), וירידה אחרי השיא של הטיול. חששנו מהצפיפות ומהתיירות המוגזמת, אבל לשמחתנו התבדינו. לא שהוא לא היה גדוש במבקרים, אבל ההרגשה דמתה לביקור במוזיאון עצום, שאתה כמבקר, רק צריך להחליט לאיזה אולם תצוגה להיכנס, ולבחור בין המסלולים שמדורגים מקצר-קל ועד ארוך-תלול-שבא-למות. הגענו מוקדם מאד בבוקר ל-Valley המפורסם, מצאנו נקודה טובה לחנייה, ומשם הכל זרם.

הפארק בנוי כך שאם לא רוצים לנסוע מאתר לאתר, פשוט מחנים את הרכב ונעזרים בשירות שאטלים מעגלי, חינמי ויעיל מאד. עדיין, ליוסמיטי מומלץ מאוד להזמין מקומות לינה או חניה חודשים מראש, להצטייד באישור כניסה שנדרש בשעות העומס (אחרי 6 בבוקר ועד 16:00), ולהשתדל לא להידרש לקנות אוכל, מים או ציוד בשטח השמורה (יקר!)

נחזור לחוויית הטיול בשמורה – העיניים לא שבעו ממגוון ענק של מקורות מים – מפלים, נחלים ונהרות, סלעי ענק ומצוקים נישאים, בתצורות מרהיבות, והמון בעלי חיים – ציפורים, זוחלים, סנאים, צבאים, ולמרבה שמחתנו – דובים. השבילים חוצים יערות שגורמים לך להתאהב בעצים, ואפילו לחבק אותם (יש תיעוד) ומרבדים מוריקים של אביב מפואר.

ביום הראשון התמקדנו בעמק, בו עשינו 3 מסלולים, מהכבד אל הקל. שברנו שיא צעדים ליום אחד, והלב התרחב כל פעם מחדש מול העוצמה האינסופית של הטבע.

למחרת עלינו על הרמה שמצפון לעמק, וכשכבר חשבנו שראינו הכל, הבנו שעלינו לחשוב מחדש –

להקות צבאים, אחו ירוק משגע, אגמים ירוקים, ודרך שמתפתלת בין יערות מושלגים, כשברקע הנוף של הרי הגרניט העצומים, בעיקר HALF DOME האימתני.

כמה יופי!

המפלים הגבוהים ביוסמיטי, צילום: רפי קורן

יוסמיטי, צילום: רפי קורן

יוסמיטי על הבוקר, צילום: רפי קורן

כמה יופי, יוסמיטי, צילום: רפי קורן

נחת ביוסמיטי, צילום רפי קורן

סוף דוב הכל דוב, צילום: רפי קורן

ערב סיום – הדובדבן ורחצה באגם "פרטי"

לקראת ערב נסענו למחנה שהגדיר את עצמו ב"אזור יוסמיטי". בפועל, נסענו כמעט שעתיים בדרך מתפתלת, עולה ויורדת, לבד לגמרי, בכביש בלי קליטה או סימנים כלשהם. כשכבר כמעט החלטנו לחזור על עקבותינו – הנוף השתנה פתאום, ושלט קטן הצביע ימינה.

נכנסנו למעבה היער והגענו למחנה קסום ומאורגן לתפארת.

מיקמנו את הקרוואן על מצע אצטרובלים עצומים, והליכה קצרה של 400 מטר הובילה אותנו לאגם יפהפה בשם CHERRY. הדובדבן של הביקור בחבל הארץ הנפלא הזה היה טבילה במפרצון הפרטי שמצאנו בין העצים. אחרי הרחצה באגם, ארוחת הערב האחרונה לצד הקרוואן, מתחת עצים ולקול ציוץ הציפורים נדמתה לנו כמו מסעדת גורמה אמיתית.

אחרי שמונה לילות רצופים בקרוואן, הגיע הזמן להיפרד ממנו לשלום (עד הפעם הבאה, כן), ולחזור לשילוב הקונבנציונלי מוטל+SUV.

הקרוואן בחניה, צילום: רפי קורן

MONTEREY

את הלילה האחרון בחרנו להעביר במונטריי, עיירת נופש יפהפייה ויוקרתית מדרום לסן פרנסיסקו. כאן כבר הרשינו לעצמנו לחזור לטיול "תיירים" קלאסי, שכולל הליכת ערב בטיילת. מפגש עם אריות הים של העיירה על המזח ו-מלון! עם מיטה אמיתית! במונטריי גם קיבלנו המלצה נפלאה על מסעדת ים לארוחת דגים-פירות-ים-מושלמת! למחרת, יום ראשון, ניצלנו את השעות האחרונות של הטיול להליכה קלה בטיילת הפוטוגנית וצפיה על החוף ורוחציו. אם היה לנו עוד זמן, יכולנו להמשיך לכביש 17 מייל המפורסם והמתוייר, אבל ויתרנו, בלי להצטער יותר מדי.

חזרנו הביתה, מאושרים ועשירים בחוויות ובהודייה על האפשרות לקחת פסק זמן מהחיים, לעצור הכל ולחוות. ההחלטות שעזרו לנו לממש את זה היו הנסיעה מחוץ לעונה, הבחירה בקרוואן, וההתמסרות למפגשים ולשיחות עם אנשים טובים בכל הזדמנות שנוצרה לנו.

מונטריי, צילום: רפי קורן

מונטריי, צילום: רפי קורן

הפסיפי ואורית, צילום: רפי קורן

המפרץ של מונטריי, צילום: רפי קורן

מונטריי – מקום לעצור בו, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

בוק ברווזי, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

סודות השמירה על החוויה הזוגית

אנחנו כבר מתורגלים בטיולים זוגיים בעולם, ובכל זאת, עדיין מנסים לנטרל מראש ככל הניתן את המכשולים במהלכו. כמה טיפים מ"זוג מנוסה" לא יזיקו לאף אחד, ואולי אפילו יועילו. אם אתם רוצים לצאת לטיול שייחשב בעיניכם מוצלח, וגם לחזור ממנו כשאתם כבר חושקים ומפנטזים על הטיול הבא, נשמח לחלוק איתכם כמה מהסודות שלנו…

זה כנראה לא סוד שהמפתח העיקרי הוא תיאום ציפיות.

החל מתכנון הטיול. נסו שזו לא תהיה משימה רק של אחד מכם. שתפו בתכנית הכללית, הגדירו תוואי מסלול עקרוני, והסכימו עליו. עכשיו אפשר להתחיל "לתפור" את הטיול שלכם למידותיכם. כשני אנשים עסוקים עד מאוד, מצאנו לנו את שעות הערב, כדי להוסיף כל פעם עוד נדבך. התחלנו מכך שהבנו כמה ימים נרצה לשהות בסן פרנסיסקו, כמה ימים להיות עם הקרוואן, ואז, כפועל יוצא ממועד ההחזרה שלו, שלא יכול היה היות ביום א', גם הבחירה להתפנק ללילה אחרון במונטריי היתה משותפת. אחרי שבנינו את ה"שלד" והסכמנו עליו, כל אחד מאיתנו עשה את מה שהוא חזק בו: תכנון מסלול, חישובי מרחקים, הזמנות ותשלומים, ו-טבלאות אקסל שמסדרות הכל (רמז: זה הכלכלן מבין שנינו). זה לקח כמעט חודש, כל פעם עוד תחנה, כאשר כמובן את ההזמנות הדחופות והבסיסיות עשינו ראשונות.

עדיין, ההחלטות התקבלו במשותף. זה נהדר כי השותפות היא בהצלחות בבחירות, וגם בבחירות שמתגלות בדיעבד כפחות מדוייקות. וכן, זה קורה למנוסים ביותר. החוכמה היא לא להאשים, להיזכר מה עמד בבסיס הבחירה, לזכור שממילא זה מה שיש, ו- להפיק ממנו את המיטב.

סוד נוסף – השאירו מקום גם לספונטניות. הפעם בחרנו, למרות הסיכון שבדבר, להשאיר לילה אחד ללא הזמנת מקום לינה לקראוון. בדיעבד, זה יצר לנו הזדמנות נדירה שלא יכולנו לתכנן מראש, לבלות את הלילה  ב-BOLLINAS והתחושה של זה היא משכרת. חופש מוחלט.

מקום נוסף לספונטניות נתנו (ובגדול) להזמנת כרטיסים למשחק ה-NBA. ללא ספק אחת מחוויות הטיול שלנו, שכלל לא היתה מתוכננת. גם תקציבית, ובלי לזלזל במסגרת תקציב שקבעתם מראש, השאירו מקום לתימרון ובחירה חופשית. לפעמים הוצאה שלא צפיתם, של עוד כמה עשרות (או מאות) דולרים, יכולה לשנות מומנטום של יום ולהפוך לחוויות חיים לספר נכדים, או לכל אומלל אחר שנקרה בדרככם. אנחנו בדרך כלל מחליטים על אחת כזאת בטיול, ומכניסים אותה ל"תקציב" גם בלי לדעת מראש מה היא תהיה, וכמה תעלה. זה יכול להיות טיסה במסוק, במטוס קל, או כל חוויה אחרת שנקרית בדרכנו ונראית שווה השקעה.

עוד סוד ידוע הוא תקשורת. הרבה לפני אבל גם תוך כדי. בא לו לעצור בסופר למלא את המקרר בקרוואן ליומיים הבאים, ולך מתחשק כבר לצאת לדרך ולגמוע מרחקים? תגידי! בא לה לעצור להפסקה כאן ועכשיו, ואתה דווקא מעדיף את הקפה שלך ליד האגם הבא? תאמר. בדרך כלל מי שפחות חשוב לו יוותר, או שתמצאו פתרון אחר. בסופו של דבר אתם בטיול, שתי האופציות טובות! עצם האפשרות לבחור אומרת שאתם בחופש.

והסוד הגדול? לקבל גם את ה"פאשלות" באהבה. היו לנו כאלה, היו גם גדולות מאלה, ועוד תהיינה. בסוף, אם לוקחים אותן למקומות הנכונים, אלה יהפכו להיות הסיפורים הכי טובים שלכם מהטיול. תבחרו לצחוק, לקבל בהומור, וליהנות מה"חוויה" הלא צפויה שהזדמנה לכם. בין אם זה ביוב שנסתם בקרוואן, איבוד מפתחות הרכב בשיחים, תכנון זמן לקוי שגורם לכם לנסוע בחשיכה? נסיעה של שעות בלי אוכל מתאים? עוד פרק שנכנס ל"עלילות רפי ואורית". תזכירו לרפי את הנסיעה ל-CHERRY LAKE (או כל דוגמא אחרת לעיל) ותראו חיוך מהו…

באותו הקשר, שינוי תוכנית הוא לא מילה גסה.

גיליתם שהמקום שהזמנתם לערב לא מתאים למסלול? שנו מסלול, או שנו מקום. רציתם לעשות טרייל ספציפי והוא התגלה כקשה/עמוס או לא תואם מזג אוויר? בחרו אחד אחר, או סתם תיהנו מהמנוחה. תכנית נועדה גם כדי לחרוג ממנה. כמה רע יכול להיות כשאתם נטולי מחוייבות, מנותקים מהשגרה, רחוק מהעבודה, טובלים במרחבים ובטבע מופלא, ולא חסר לכם כלום סביבכם.

כדאי תמיד לזכור שתכנית ב' שלכם יכולה להיות החלום של מישהו אחר, ולפעמים גם החלום שלכם, שבכלל לא ידעתם עליו קודם.

שתהיה נסיעה זוגית טובה!

טבילה בערב האחרון, צילום: אורית גוטרבוים פרטוק

Lets go Warriors, צילום : רפי קורן

————

אורית גוטרבוים פרטוק ורפי קורן, זוג מכרכור בשנות ה-50 המוקדמות לחייהם, אוהבים לטייל, לצלם, ולספר סיפורים.
אורית, אם לארבעה בנים, בעלת משרד עורכי דין.
רפי, אב לבן ובת, מתמחה בהדרכת צילום בארץ ובחו"ל לצלמים מקצועיים ולחובבי צילום. מוזמנים לעקוב:
photog-rafi.com
facebook.com/photog.rafi.koren

מלבד מסעות הצילום של רפי בעולם, וצילומים בארץ, רפי ואורית מקפידים לצאת אחת לכמה חודשים לטיול זוגי בחו"ל, לגמוע מרחקים, לראות טבע ונוף ולצלם.

הפוסט קליפורניה הלא-קלאסית בקרוואן הופיע ראשון במסע אחר

44 שנים מאוחר יותר, ב-1916, הוקם שירות הפארקים הלאומיים, שמטרתו "לשמר את הנוף ואת האובייקטים הטבעיים וההיסטוריים וחיות הבר שבהם, ולאפשר את ההנאה מהם בדרך כזו ובאמצעים כאלו שלא יפגמו בהם למען הנאת הדורות הבאים". מאז ועד היום, הפארקים הלאומיים האמריקאים מהווים חלק מוצלח במיוחד של טיול בארצות ברית, בעיקר אם אתם חובבי טבע. אחדים מהפארקים האלה, כמו ילוסטון, יוסמיטי והגרנד קניון, מפורסמים מאוד ועמוסים מאוד במטיילים, ואם אתם רוצים ללון בשטחם תיאלצו להזמין מקום זמן רב מראש. אבל יש גם פארקים פחות מוכרים, שהטיול בהם עובר בנופים שיעצרו את נשימתכם שוב ושוב.

יוסמיטי, אחד הפארקים הלאומיים הכי פופולריים בארצות הברית | צילומים: שאטרסטוק

הפארקים הלאומיים של ארצות הברית אינם נמצאים בהישג יד, ולא רק בימים שבהם אנחנו ספונים בבתים והשמיים מעלינו סגורים לטיסות. לא פשוט להחליט באופן ספונטני "לקפוץ לטיול בפארק". הן המרחק של ישראל מארצות הברית והן שטחה העצום של המדינה, המורכבת מ-50 מדינות, ששתיים מהן – אלסקה והוואי – נמצאות במרחק גדול מאוד מהאחרות, הופכים את הטיול בפארקים למשימה שיש לתכננה היטב. ולכן, בין אם הימים הם ימי קורונה ובין אם אתם מתכננים את הטיול הבא, בתקווה שיגיע במהרה – כדאי מאוד להקדים ולצאת לסיורים וירטואליים בפארקים ולצפות בצילומים וסרטונים ממצלמות רשת (webcam) המותקנות בהם. לדוגמה, לחצו כאן כדי לראות את הגייזר המפורסם, אולד פיית'פול, בילוסטון במצלמת רשת.

מתוך מצלמת רשת בילוסטון, דרך מעניינת להתעדכן מה קורה הפארקים הלאומיים בזמן אמת | צילום מתוך אתר NPS

ועד שאפשר יהיה לטייל באופן חופשי ומלא, הנה סיורים וירטואלים, מלווים בהדרכה של ריינג'רים מקומיים, בחמישה פארקים פחות מפורסמים, ששווה מאוד להכיר – עכשיו מרחוק, ובהמשך בטיול של ממש.

הפיורדים של קינאי, אלסקה

הפארק הלאומי הפיורדים של קינאי (Kenai Fjords National Park) באלסקה הוא תמצית היופי של המדינה המיוחדת הזאת. הוא ממוקם בחצי האי קינאי בדרום אלסקה, ממערב לעיירה סיוארד, והוא מצטיין בנוף דרמטי של פיורדים, הרים וקרחונים, ובעולם חי עשיר – עופות ימיים ועופות דורסים, דגים יונקים יבשתיים, כמו בונים, זאבים ודובים, ויונקים ימיים, בהם כלבי ים, אריות ים ולווייתנים.

נוף בפארק הפיורדים של קינאי, הקטן והנגיש ביותר מבין הפארקים הלאומיים באלסקה

הפארק הוא אחד הקטנים באלסקה (למרות ששטחו כמעט 90% משטח פארק יוסמיטי) ואחד הנגישים שבה. בכל שנה מבקרים כאן מעל 350 אלף מטיילים, רבים מהם מגיעים במסגרת קרוז לאלסקה.

לסיור וירטואלי בפארק הלאומי הפיורדים של קינאי לחצו כאן >>

הפארק הלאומי הרי הגעש, הוואי

הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי (Hawaii Volcanoes National Park) הוכרז כשמורת טבע כבר ב-1916 והוא כולל בתוכו שני הרי געש פעילים מאוד: קילוואה ומאונה לואה. הפארק משמש קרקע פורה למחקרים גיאולוגיים על איים ותהליכים געשיים. מעבר לכך, זהו גן עדן של ממש למטיילים, עם מראות ונופים שלא תראו בשום מקום אחר בעולם.

זריחה מעל הנופים הגעשיים של הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי

מלבד המראות הוולקניים המרהיבים, טיול בפארק מגלה גם צמחים ייחודיים, בהם כאלה הנמצאים בסכנת הכחדה, עופות וזוחלים. פארק הרי הגעש של הוואי הוכרז גם כשמורה ביוספרית ואתר מורשת עולמית.

לסיור וירטואלי בפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי לחצו כאן >>

מערות קרלסבד, ניו מקסיקו

בלבו של הפארק הלאומי מערות קרלסבד (Carlsbad Caverns National Park) שבדרום מדינת ניו מקסיקו נמצא מקבץ גדול של מערות, מתוכן יותר מ-110 מערות שנחקרו. המערות התגלו במקרה, כשחוואי מקומי ראה להקה גדולה במיוחד של עטלפים יוצאת מפתח של מערה. הוא נכנס למערה, נדהם מהגודל שלה, הבין שמסביב יש עוד מערות והשאר היסטוריה…

נטיפים במערה בפארק הלאומי מערות קרלסבד. בשטח הפארק יש מאות מערות, שרק חלקן נחקרו

האתר המפורסם ביותר בפארק נקרא בפשטות חדר גדול, Big Room, זהו אולם תת קרקעי עצום בגודלו, באורך של יותר מקילומטר וגובה של 78 מטר. מסע אל בטן האדמה במערות חושף שלל צבעים וצורות, נטיפים וזקיפים וגם מיני רבים של עטלפים. חלק ניכר מהפארק הוכרז כאזור טבע בראשיתי על מנת לוודא שלא ייגרמו שינויים כלשהם לסביבה שעלולים להשפיע על התופעות הגיאולוגיות המרהיבות. הפארק גם הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונס"קו.

לסיור וירטואלי בפארק הלאומי מערות קרלסבד לחצו כאן >>

קניון ברייס, יוטה

מדינת יוטה מתהדרת בכמה שמורות טבע נהדרות, אחת היפות והמרשימות שבהן היא הפארק הלאומי קניון ברייס (Bryce Canyon National Park). למרות השם, זהו אינו קניון במובן המקובל אלא מקבץ של תיאטראות טבעיים. בתוך התפאורה הטבעית הזאת פזורים אינספור עמודי סלע עם ראשים מחודדים, שנוצרו כתוצאה מסחיפת מים והיוצרים מראה מפעים במיוחד.

עמודי סלע בקניון ברייס. למרות הנופים המרהיבים, פחות מטיילים מגיעים לכאן לעומת הפארקים השכנים

למרות יופיו ונופיו הייחודיים, הפארק מושך פחות מבקרים משכניו המפורסמים ממנו – גרנד קניון ופארק ציון. כביש נופי שעובר בפארק מאפשר להגיע ליותר מעשר נקודות תצפית, כל אחת יפה מרעותה, וכן יש מסלולי הליכה רבים, בחלקם אפשר ללכת כמה שעות, אחרים מאפשרים הליכה של יותר מיום, כולל לינת שטח.

לסיור וירטואלי בקניון ברייס לחצו כאן >>

דריי טורטוגס, פלורידה

שמו של הפארק הלאומי דריי טורטוגס (Dry Tortugas National Park) מצית את הדמיון – איי הצבים היבשים. הפארק, שנמצא במפרץ מקסיקו בדרום-מערב פלורידה, כולל שבעה איים, המבודדים מבין הפלורידה קיז. רוב שטחו של הפארק בים והוא מהווה אזור מחייה לבעלי חיים ימיים רבים, בהם דגים, כרישים וצבי ים, למאות מינים של עופות נודדים וכמה מינים של עופות קבועים, בהם שחפיות, שקנאים, סולות ועוד. במים מסביב לאיים יש שוניות אלמוגים ססגוניות.

מבט-על על הפארק הלאומי דריי טורטוגס, שבמרכזו נמצא מבצר המהווה את מבנה הלבנים הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי

בלב הפארק מצפה למבקרים הפתעה: פורט ג'פרסון, מבצר חוף שבנייתו לא הסתיימה מעולם והוא נחשב למבנה הלבנים הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי!

לסיור וירטואלי בפארק דריי טורטוגס לחצו כאן >>

בתמונה הפותחת: מתוך סיור וירטואלי של פארק הקרחונים של קינאי, אלסקה

הפוסט טיול מהבית: סיורים וירטואליים בפארקים לאומיים הופיע ראשון במסע אחר