מיאנמר של היום (אפילו תחת המשטר הצבאי, הזמני, אני מקווה) אינה מיאנמר של לפני עשור, אבל החזרה אחורנית עם ההשתלטות הצבאית לימים חשוכים – לא פשוטים לאוכלוסיית מיאנמר! היא דמוקרטית וליברלית יותר, והשחיתות בה פחתה (אך לא נעלמה כליל), ועל זכויות אדם – זה לא המקום לדבר. אז רק סיפור קטן: את ביקורי הראשון בבורמה עשיתי לפני ששונה שמה מבורמה למיאנמר – בימים של המשטר הצבאי הקודם! טיילתי לבדי במחוזות נידחים בצפון תאילנד, ותוך כדי כך ומבלי דעת נקלעתי למחנה פליטים בורמזי בתאילנד; לקח לי כמה ימים להבין מה זה "ההתנחלות" הזו ומה הסיפור של האנשים שבה, אבל השיחות שהיו לי, בעיקר עם אדם מבוגר שהיה בעברו מורה, גרמו לי להסתקרן לגבי מיאנמר, למרות שזו לא הייתה כוונת טיוליי באזור.

כמה ימים מאוחר יותר, כשפגשתי משפחה גרמנית עם ילדים, אזרנו אומץ ונכנסנו למיאנמר. ידענו שזו מדינה תחת משטר צבאי, ולמרות זאת לא באמת הבנו לאן נכנסנו. חתמנו בנקודת הגבול בכתב יד במחברת גדולה את פרטינו. החיילים לא בדקו את הדרכון, לא החתימו אותו, ואחרי כמה ימים הבנתי שאני בארץ מושחתת וטוטליטרית, ואף אחד לא יודע על היותי בה ואין שום דוקומנט רשמי שנכנסתי אליה. יותר מכך, לישראל לא היתה אז נציגות רשמית במקום, והתחושה היתה שהמשטר הצבאי עשוי באחת להעלים אותי. זה היה מפחיד. למרות היות מיאנמר מדינה יפהפיה, מרתקת, צבעונית ודתיה (בודהיזם דרומי) – הפחד גרם לנו לקצר את שהותנו לשבוע, ומיהרנו וחזרנו כדי לצאת מאותו מעבר. אך עם הטעימה בא התיאבון, ולא ידעתי שובע ממיאנמר באותן שנים – שהגבילה את הכניסה (ולעתים מנעה אותה) והקשתה מאוד על תיירות ותיירים עד לשנים האחרונות.

אאונג – ילדה מבית אידיאולוגי

נחזור לאאונג סאן סו צ'י – כי אאונג היא הפנים של השינוי שמיאנמר עברה בעשורים האחרונים. היא נולדה ב-1945 כבתם הצעירה של הגנרל אאונג סן ואשתו קין צ'י, שהייתה שגרירת בורמה בהודו ונפאל. אביה היה פעיל פוליטי, והוא ניהל את המשא ומתן מול הבריטים בעניין עצמאותה של בורמה, ועם השבטים הצפוניים על האיחוד של כל הקבוצות האתניות במדינה אחת (כפי שהיה בחלק מפרקי ההיסטוריה). הוא נרצח בידי יריבים פוליטיים ב-1947 כשסו צ'י הייתה בת שנתיים!

אאונג סאן סו צ'י, פעילת זכויות האדם המאוד פעילה במיאנמר (בורמה)

סו צ'י עברה עם אמה השגרירה לניו דלהי וב-1964 השלימה את לימודיה בקולג', עברה לבריטניה ללמוד תואר שני באוניברסיטת אוקספורד במדע המדינה וכלכלה. לאחר סיום התואר היא עבדה באו"ם (עם בן ארצה, או תאנט, ששימש אז כמזכיר הכללי של הארגון). ב-1971 נישאה לד"ר מייקל אריס, מומחה לענייני טיבט מאוניברסיטת אוקספורד, ונולדו להם שני ילדים: אלכסנדר וקים. בני הזוג התגוררו באוקספורד, אם כי סו צ'י שהתה לפרקים ביפן, הודו ובהוטן ובמקביל עבדה באוניברסיטת לונדון כמומחית לספרות בורמזית.

המחאה מתחילה

ב-1988 הוזעקה סו צ'י לבורמה לסעוד את אמה, שעברה אירוע מוח חריף. צריך לזכור שמאז קבלת העצמאות ב-1948 ועד 1962 חיקתה בורמה את הפוליטיקה הבריטית, עד שהפיכה צבאית הדיחה את ראש הממשלה או נו. מאז נשלטה המדינה ביד ברזל על ידי חונטה צבאית אכזרית בראשות הגנרל הבכיר נה וין!

ב-1988 כשסו צ'י שהתה בבורמה, סערו הרוחות נוכח המדיניות הכלכלית הכושלת והעם דרש ולחץ בהפגנות ענק דמוקרטיזציה על הגנרל נה וין להתפטר. כשהוא ניאות להתפטר הוא אמר בנאומו כי לא ישלים עם המשך המחאה, וכי "הצבא לא יירה עוד כדי להזהיר, אלא במטרה לפגוע"; בהתחייבות זו הוא עמד, וכוחות הביטחון אכן דיכאו את ההפגנות באכזריות יוצאת דופן תוך רצח של אלפי מפגינים, בהם נזירים בודהיסטים.

בעת ביקורה של סו צ'י באותה שנה היא עלתה לפגודת שוודגון (בה שווה לבקר), ומצאה עצמה נושאת שם נאום למפגינים שסביבה: "…כבתו של אבי, איני יכולה להיוותר אדישה אל מול פני המציאות". היא קראה לקיים במהירות בחירות דמוקרטיות רב-מפלגתיות מחד ולחדול ממעשי האלימות הקשים של הצבא כלפי אזרחים. זה היה הצעד הפוליטי הראשון שלה! סו צ'י, אז בת 43, רהוטה, כריזמטית ובעלת ייחוס משפחתי מפואר, הפכה באחת למנהיגה הבלתי-מעורערת של האופוזיציה! אך לכת הצבאית האכזרית (אשר כינתה עצמה "מועצת המדינה לשלום ולפיתוח" [Slorc]) לא הייתה כל כוונה לוותר על השלטון עם הסתלקותו של הגנרל. דבר זה הוביל את הגנרלים להחלטה על מאסר בית לסו צ'י (אמנסטי הכריז עליה כאסירת מצפון).

איכר ברמת השאן נוהג ברכב הכי נפוץ במינאמר (צילום ליאור עלמא וקסלר)

החונטה מגיבה לצעדיה של אאונג

ב-1990 אחרי 28 שנות שלטון צבאי והרבה שנות מאבק של האופוזיציה, הסכימה הכת הצבאית לערוך בחירות, ומפלגתה של סו צ'י "הליגה הלאומית הדמוקרטית" ניצחה ב-392 מבין 492 מחוזות הבחירה. מועצת המדינה אשר נדהמה מגודל התבוסה בקלפיות התעלמה מן התוצאות, וסירבה לאפשר לעם לממש את רצונו. מדינות המערב גינו בתקיפות את ראשי הכת הצבאית ובמקביל זכתה סו צ'י, כדוברת וכפעילה מרכזית של המאבק הבורמזי בפרסים בינלאומיים, שביקשו להביע תמיכה במאבק שלה לדמוקרטיה: פרס סחרוב לחופש המחשבה, פרס נובל לשלום, מדליית החירות הנשיאותית מארה"ב, ועוד. למרות תשומת הלב הבינלאומית, סו צ'י שוחררה ממעצר הבית רק ב-1995. לאורך השנים עשו השלטונות הכל כדי שסו צ'י תיאות לעזוב את בורמה, אך היא סירבה משום שידעה שהיא לא תורשה לשוב. אפילו כשבעלה של סו צ'י, מייקל אריס, חלה בסרטן ב-1997, סו צ'י לא עזבה את בורמה (אפילו כשניסיונותיו של בעלה לקבל אשרת כניסה לבורמה עלו בתוהו). הוא נפטר בבריטניה כעבור שנתיים, כשהיא לא לצדו.

בת פא או ברגע של מנוחה (צילום איתן קרן)

מעצר הבית

שיחרורה ב-1995 היה זמני. היא הוחזרה לפרקים למעצר עד 2010, כשמדינות המערב מנהלות משא ומתן שוב ושוב למען שיחרורה. כשהיא שוחררה ב-2010 ממעצר הבית – דבר שנחשב אבן דרך בנתיב הדמוקרטיזציה בבורמה – היה בכך אות שהנשיא, הגנרל בדימוס תיין סיין, מוכן לשתף פעולה עם סו צ'י.

במהלך התקופות שהייתה במעצר בית הקפידה סו צ'י על אורח חיים פעיל, אשר כלל מדיטציה, קריאה והאזנה לרדיו. על הכוונה להעניק לה פרס נובל היא שמעה ב-BBC (והיא לא נכחה בטקס). בראיונות שנתנה היא הדגישה שמעצר הבית אינו עונש כבד וכי התנאים היו נוחים לאין ערוך בהשוואה לחבריה למאבק, אשר נכלאו בבתי הכלא הידועים לשמצה של בורמה!

אז מה לסו צ'י ולמהטמה גנדי

גנדי (1859–1948) ובשמו המלא מוֹהַנְדַּס קַרַמְצַ'נְד גַּנְדהִי, מוכר לנו כמנהיג פוליטי ורוחני, שהוביל לעצמאות ההודית מהשלטון הקולוניאלי הבריטי, ואחד המנהיגים המוערכים ביותר במאה ה-20. הוא נחשב לסמל ההתנגדות הלא אלימה בזכות הגייתה ויישומה של הסטיאגרהא – פילוסופיה ממוקדת בחיפוש אחר האמת ובהתנגדות לרשע באמצעות התנגדות פעילה אך לא אלימה – דבר שהוביל לעצמאות הודו (הסווארג) ועורר השראה אצל תנועות לזכויות אדם ולחופש ברחבי העולם. שמו, מהאטמה גנדי (שמשמעו "הנפש הגדולה") ניתן לו על ידי המשורר רבינדרנת טאגור (באפו). הוא נחשב עד היום לאבי האומה ההודית, ויום הולדתו ב-2 לאוקטובר הוא חג לאומי "גנדי ג'איאנטי" בכל שנה.

הטאנקה המרוחה על פני האישה נועדה להגן עליה מהקרינה ומדגיש את תווי פניה (צילום איתן קרן)

רעיון המרי האזרחי של גנדי

את רעיון המרי האזרחי הלא אלים יישם גנדי לראשונה בדרום אפריקה במאבקם של ההודים שם למען זכויות אזרח, ולאחר שחזר להודו, הוא אירגן איכרים ועובדים עניים למחאה מול מיסוי ואפליה רחבת היקף. לאחר שנתמנה לעמוד בראש הקונגרס הלאומי ההודי (קודם לעצמאות הודו) הוא הנהיג קמפיינים כלל-לאומיים להקלת העוני, לשחרור הנשים, לאחווה בין דתות וקבוצות אתניות, להפסקת האפליה נגד קאסטות (ובעיקר קאסטת ה"טמאים") ומרי האזרחי נגד מס המלח. אך מעל לכל, הוא קרא בפומבי ב-1942 ליציאתם של הבריטים מהודו.

עם זאת, בכל הקמפיינים והפעילות יישם גנדי והטיף לאי אלימות ולאמת, בכל מצב. הוא חי בפשטות וארגן אשראם (מנזר התבודדות) כמשק אוטרקי: הוא הכין את בגדיו בעצמו – הדהוטי והגלימה המסורתיים ההודים, שהוא טווה וארג באמצעות הפלך שלו; הוא ניזון מאוכל צמחוני פשוט ומאוחר יותר מדיאטת פירות; הוא ערך צומות ממושכים (לפעמים מעל לחודש) הן למען היטהרות עצמית והן כמעשה מחאה. כך גם סו צ'י. חיה בפשטות וקראה לבורמזים לנהוג כמוה, נהגה באי אלימות גם במקרים הכי אלימים שניקרו בדרכה ולה. יותר מזה, לאורך כל פעילותה הפוליטית והחברתית נקטה סו צ'י בדרך של התנגדות לא אלימה ברוח תורת גנדי, גם לנוכח רובי וטנקי הצבא!

הדמוקרטיה מתחילה לקרום עור

ב-2012 (שנתיים אחרי שחרורה מהמעצר) החליטה סו צ'י כי מפלגתה הדמוקרטית תיטול חלק בבחירות ביניים, ומפלגתה זכתה ב-43 מושבים מתוך 44 מחוזות הבחירה בהם התמודדה (בפרלמנט הבורמזי, על שני בתיו, יש 664 מושבים). זו הייתה הוכחה נוספת לפופולריות האישית של סו צ'י בקרב בני עמה.

סו צ'י מונתה לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית לפיקוח על שלטון החוק, ואף נשלחה לנאום בפורום הכלכלי העולמי בבנגקוק; בנאומה היא הזהירה כי תהליכי הדמוקרטיזציה בארצה שבריריים ויידרש סיוע רב לחיזוקם, וקראה למשקיעים זרים לשמור על מידה של ספקנות בריאה כלפי השלטון, ולוודא כ2י כספיהם זורמים לגורמים כלכליים לא מושחתים. בהזדמנות זו ביקרה סו צ'י במחנה פליטים בגבול בורמה-תאילנד, והתקבלה בחום על ידי הנמלטים לנוכח הזוועות שעוללו חיילי צבא בורמה (בעיקר כלפי המיעוטים) .חודש לאחר מכן יצאה למסע באירופה כדי לקבל את פרס הנובל שניתן לה 21 שנים קודם לכן! באותה הזדמנות היא נפגשה עם ראש ממשלת בריטניה, דיויד קמרון, פגישה שהזכירה את פגישתו המפורסמת של אביה ב-1947 עם רוה"מ קלמנטאטלי כדי לגבש את החוקה הבורמזית. היא אף נשאה נאום באולם וסטמיניסטר בפני שני בתי הפרלמנט, ובכך הפכה לאישה השנייה, אחרי המלכה אליזבת ה-2, שזכתה לכבוד זה.

בסוף 2012 יצאה סו צ'י לארצות הברית, ונפגשה בבית הלבן עם הנשיא אובמה ועם מזכירת המדינה הילרי קלינטון, וכן עם ראשי הקונגרס משתי המפלגות. במהלך ביקורה הכריזה ארצות הברית על הסרה של חלק גדול מהסנקציות, אשר הטילה על מיאנמר, דבר שהקל על כלכלתה; סו צ'י תמכה (כמובן) במהלך. בעקבות ביקורה הגיע הנשיא אובמה לביקור ראשון של נשיא אמריקני מכהן בבורמה מאז ומעולם, ואף נפגש עם סו צ'י במעונה, שם הודתה לו על תמיכת ארצות הברית לאורך השנים.

הפרדת הגרעינים מהמוץ (צילום ליאור עלמא וקסלר)

…דקה לפני ההפיכה של 2021

בבחירות 2015 זכתה מפלגתה של סו צ'י ברוב גדול של 80% מקולות הבוחרים. הנשיא סיין כבר לא התנגד לבחירתה של סו צ'י לנשיאה אם ירצה זאת העם, אך החוקה הבורמזית קובעת שלא ייבחר לנשיא מי שבני משפחתו הקרובה הם נתינים זרים (ילדיה של סו צ'י אינם אזרחי בורמה, אחיה אמריקני ובעלה היה בריטי). כל שינוי בחוקה מחייב רוב של לפחות 75% מחברי הפרלמנט, ו-25% מהם משוריינים לצבא, שנכון לכרגע אינו מתכוון לאפשר את כהונתה.

ברוח הסטיאגרהא של גנדי בחרה סו צ'י בחרה בחבר מפלגתה ובעל בריתה, טין צ'ו, לכהן כנשיא המדינה, והיא עצמה מכהנת מאז כראש הממשלה ושרת החוץ. הבית שבו היא הוחזקה במעצר בינגון (אז והיום) אינו מאפשר ביקורים, אך את החוץ ניתן לראות בטיול בארץ יפה הזו.

פברואר 2021

בואו נחזור לאירועי הימים האחרונים. הצבא השתלט על מוסדות השלטון, עצר את אאונג סאן סו צ'י ואת נשיא המדינה וין מיין ובכירים במפלגת השלטון ב-1.2.2021 והכריז על הפיכה צבאית, שמחזירה את השלטון לצבא, ועל מצב חירום לשנה שלמה. תאריך זה נבחר לאור העבודה שהפרלמנט היה צפוי להתכנס בפעם הראשונה מאז הבחירות האחרונות שהתקיימו ב-8.11.2020 ובהם "הליגה הלאומית למען דמוקרטיה" (NLD) – מפלגתה של סו צ'י – זכתה בניצחון מוחץ. הצבא טען שבבחירות היו זיופים רכים. כרגע מכהן הרמטכ"ל מין אאונג הלאינג כנשיא.

הצבא חסם את האינטרנט ואת הרשתות החברתיות, ומפיץ בעיתונות וחדשות שהמדינה רגועה. אך אין זו האמת. המפגינים, למרות הקושי בהעברת מידע ובהבנת המצב – מפגינים כבר שבועיים ללא הפסקה בכל ערי מיאנמר, בדרישה לשחרר את סן סו צ'י מחד, ולהחזיר את השלטון הדמוקרטי תוך כיבוד תוצאות הבחירות והחוקה של 2008. למרות השמועות על הפרת החוק מצד המפגינים ואלימות מצדו של הצבא, כרגע רוב ההפגנות שקטות, אזורים שלמים בינגון מגודרים, מדי פעם מכת"זית מרטיבה את המפגינים, הצבא יורה כדורי גומי באוויר, ואף פגע לפחות במפגינה אחת בראשה בעיר הבירה נייפידאו (נפטרה בינתיים); עם זאת, הצבא והמשטרה עומדים ברוב ההפגנות בשקט. לא ברור כמה זמן ייקח עד שמשהו יקרה חמור יותר.

בזירה הבינלאומית, הודיעה ניו זילנד על ניתוק יחסים עם מיאנמר עד שיוחזר השלטון הדמוקרטי, חברות יפניות הודיעו שיפסיקו את הסחר עמה, האו"ם הכריז על סשן מיוחד שיידון במתרחש במיאנמר ועל צעדים שינקטו בעקבות כך. המחשבה מאחורי הצעדים האלו היא שהפסקת המסחר והיחסים עם מיאנמר יפגעו בכלכלה ובתקציב המיאנמריים, והצבא, שמקבל כשליש מתקציב מיאנמר – מעוניין כמובן שהתקציב יהיה גדול על מנת שחלקו בו יהיה גדול יותר.

לגבי אאונג סאן סו צ'י: לטובתה עומדים פעילויותיה לאורך השנים לשינוי המצב אל מול המשטר הצבאי וגם עתה – היא במוקד הדיון המיאנמרי; לרעתה עומדות פעולות הטבח של הצבא ברוהינגה – מוסלמים החיים לאורך החוף הצפוני. פעולות שהיא לא הצליחה לעצור, לא גינתה ולא עשתה דבר שיכל היה למתן אותן או להפסיקן; פעולותיה הושפעו כמובן מהצורך לשמור על איזון בין מאבק בצבא לבין שינוי איטי מן הפנים של המנהג הצבאי להתעמר במיעוטים אחת לשנה. אי לכך, המוחים לא מאוחדים בשאיפה שלהם להחזירה לשלטון, אך כן מאוחדים לא לתת לצבא לחזור לאותם ימים אפלים!

מעשי המשטרה והצבא לאחרונה מלמדים על כוונותיהם ומניעיהם ארוכי הטווח: הם הגישו כתבי אישום נגד אאונג סן סו צ'י בזה אחר זה – הראשון בהפרת חוק האסון הלאומי במיאנמר (הטבח ברוהינגה, בעוד שהם היו הטובחים בפועל) והשני בגין ייבוא לא חוקי של מכשירי קשר; שחררו אלפי אסירים מהכלא תוך דרישה מהם לעורר פרובוקציות, כדי לגרור את המפגינים המאופקים לקרבות שייתנו למשטר לגיטימציה להגיב בתוקפנות כנגד ההפגנות; עורכים מעצרי לילה של פעילים; ירי בכדורי גומי ומכת"זיות על המפגינים ומעקב נרחב ואגרסיבי ברשתות החברתיות ובעיתונות. עכשיו ברור שאחוזי ההצבעה הנמוכים מאוד להם זכתה מפלגת הצבא ואחוזי ההצבעה הגבוהים של ה-NLD (המפלגה של סו צ'י) הפתיעו את הצבא, והוא כ"מגן הדמוקרטיה" לפי הגדרת החוקה (2008) "חש שתוצאות הללו שומטות את הקרקע מתחת לדמוקרטיה הבורמזית". אלוהים, שמור על מיאנמר ועל המיאנמרים, משום שברור עתה שהצבא עושה הכל על מנת שבתום שנת החירום עליה הוא הכריז, הוא יוכל להמשיך להחזיק במושכות ההנהגה.

מיאנמר (בורמה) היא אמנם יעד תיירותי קסום וידידותי, נעים ומיוחד, מלא קבוצות אתניות מעניינות, שחיות יחד תחת כנף הבודהיזם המאוד מיוחד וצבעוני. אך כרגע, לא ברור לאן יתפתחו העניינים והאם נוכל לחזור בקרוב לטייל באותה חופשיות שטיילנו בעבר או שנחזור לטיולים ממוגנים של שבוע, כמו שאני עשיתי אז, לפני עשרות שנים.

——————

ליאור עלמה וקסלר היא טיילנית ומדריכה ותיקה באסיה ומומחית באנתרופולוגיה ובתרבויות אסייתיות, מרצה ועובדת בניהול יעדים. בהשכלתה תארים בארכיאולוגיה, היסטוריה, מזרח תיכון וגאולוגיה.

מפת בורמה:

הפוסט סו צ'י בעקבות גנדי: בורמה גועשת הופיע ראשון במסע אחר

מאז ועד היום, לא הצליחה הארץ לזכות בדקה אחת של רגיעה פוליטית אמיתית. החונטה הצבאית האכזרית והמדכאה, ששולטת שם כבר עשרות שנים, שינתה את שם הארץ מ"בורמה" ל"מיאנמר", כדי לצמצם לכאורה את הגירוי השלילי, שנוצר עם החלת שמה של הקבוצה האתנית הגדולה על ארץ, שבה חיים גם אויביהם ההיסטוריים של הבורמים, ובהם העמים קצ'ין, מון, קאיה, ראקין, צ'ין ועוד.

ילדים בתלבושת אחידה | צילום: ספי בן יוסף

הפרשיות הפוליטיות השונות באיזור הרב-לאומי הזה סבוכות ונפתלות, ואזכרתן כאן נועדה אך ורק לעטר את הרקע להמשך, שהוא נטול מימד פוליטי לחלוטין.

מדינת שאן היא הגדולה מבין כל המדינות הלא בורמיות. רובה – רמה הררית מכוסה בג'ונגלים סבוכים, מיעוטה הזעיר פתוח לתנועה ולביקורים של אזרחים זרים. מאחר שלנו הזרים אין שום סיבה להעניש בבידוד ובניתוק את עמי בורמה הסובלים מידה הכבדה של הכת הצבאית השלטת עליהם, אחת לכמה זמן אני מוצא עצמי משוטט בדרכיה של הארץ היפהפייה הזו, קושר עוד ועוד קשרים עם אנשיה ומגלה מקומות שלא היו מוכרים לי.

על אגם אינלה שמעתי שנים רבות לפני שהגעתי אליו. חבר שטייל עוד בבורמה שלפני מיאנמר חזר מלא קסם ובעיקר לא חדל למלמל כיצד אנשי האגם חותרים בסירות באמצעות רגליהם. מקץ כמה שנים, כשהצלחתי להגיע אל המקום, הבנתי שהחבר ההוא ניחן בנשמה יתרה של דג קפוא. הוא לא הצליח בסיפורו להפיק אפילו אפס קצהו של תיאור היופי האמיתי של האגם.

כשהגעתי לאינלה הבנתי שהסיפורים על דייגים החותרים באמצעות רגליהם הם אפס קצהו של היופי האמיתי של האגם | צילום: ספי בן יוסף

ראשיתו, בלילה ההוא לפני יותר מ-15 שנים, חבטות משוט באפלה דמומה ומוחלטת. רק נשיפתה הכבדה של האישה שהשיטה את הסירה הקטנה, שבה נדחקתי יחד עם נזיר וכמה שקי חבילות, נשמעה מעל ראשי. יותר משעה בחושך, והסירה נחבטה קלות אל עמודי עץ שנשאו עליהם את משטח העץ הענק. עליו היה בנוי מנזר נא-פה-צ'אנג שהיה נמל הבית שלי בכל ימי שבתי באגם.

מטיילי התרמיל מכל העולם מכירים את המנזר בשמו האידיוטי – "מנזר החתולים הקופצים", כי מזה כמה שנים, נזירי המקום מאלפים להנאתם חתולים מקומיים. תמורת מזון החתולים למדו לנתר דרך חישוקים. מעשה הקרקס התמים הזה מביא בעקבותיו היום מאות מטיילים בשנה שמשלמים במיטב כספם כדי לצלם את האיוולת החביבה הזו ואף מותירים בקופת המנזר אי אילו מעות במטבע קשה, החסר כל כך במיאנמר המרודה.

ילדים נזירים מציצים ממנזר באגם | צילום: Dirk Ott / Shutterstock.com

זכרוני שלי מאז, אמנם מחויך בשל אבותיהם של החתולים, שהתנהגו אז ממש כצאצאיהם היום, אלא שהאגם היה אז ריק מתרמילאים ומבתי מלון. המנזר פתח שעריו בפני כאכסניה ותמורת שיחות ארוכות עם הנזירים, זכיתי במחצלת, שמיכה וכילה, מחסה מפני יתושי האגם המפלצתיים. לילותיי עברו אז בכתיבה לאור נר ובשיחות עם הנזירים. אחד מהם היטיב אז מאחרים לקיים את הקשר המילולי איתי. הוא הראה לי בגאווה גדולה כרזה של משרד התיירות הישראלי, ובה תצלום אוויר של מבצר הרודיון לא רחוק מבית סאח'ור, על גבול מדבר יהודה. התצלום היה ירוק מזקנה והיה שייך לימים בהם היינו אימפריה, שאדוניה לא חששו מלהציג רגליהם בשווקי בית לחם, בסמטאות בעלי המלאכה של בית סאח'ור ובמשכנות הבדואים סביב ההרודיון.

מנזר נא פה צ'אנג היה נמל הבית שלי בביקוריי באגם | צילום: שאטרסטוק

לא הצלחתי אז להבין מהיכן התגלגל האוצר הזה אל המנזר, אי של עץ בנוי בלב אגם, במרומי מדינת שאן וכמעט על גבול התנועה של אנשים מן היישוב לפני נפילתם בשבי לוחמי גרילה הרריים. הנזיר הפליא עוד ושאל, כשהוא אוחז בידיו בננה מקומית – "מיאנמר בננה! ישראל, בננה??".

"כן", אמרתי. הוא חייך והכריז תוך כדי הנפת בוהן – "ישראל בננה? Number One Israel". כשהפרק הכלכלי הזה סוכם, הוא שאל אותי בקול מונמך, בסגנון שביבי נתניהו מטפח כשהוא רוצה להעביר לקהל, שיש כאן משהו סודי ומאד חסוי: "גוּ – דַה?"

עשיתי פרצוף של טמבל מוחלט גם אחרי ניסיונו השלישי ללחוש באזני את המידע החשאי – "גוּ – דַה". הוא לא התייאש. כיסה את עינו האחת בידו וניסה מכיוון אחר: "מוּ – סִי". גם כאן לא ירדתי ללב העניין. הנזיר המשיך להחזיק את ידו על העין ובהרמת קול קלה פלט בהתרגשות: " מוּ – סִי, מוּ – סִי, דַה – יִין".

כאן סוף סוף הבנתי. "גולדה ומשה דיין". גיבורי חלומותיו של הנזיר עם תצלום ההרודיון. כשאמרתי לו בהסכמה מתלהבת ש"כן, גולדה ומשה דיין", שוב הניף את בהונו כלפי מעלה וקבע נחרצות ש- Israel Number One.

את הימים הבאים ביליתי בהתבוננות משתאה בשייטי האגם, שאכן הניעו את סירותיהם תוך שהם עומדים ומזיזים את המשוט ברגליהם. עקבתי בהפתעה אחרי עשרות חקלאים, שהכינו את ערוגותיהם מאצות ומצמחי מים אשר אספו מקרקעיתו של האגם, ערבבו אותם בבוץ ויצרו כך ערוגות צפות שקובעו למקומן באמצעות כלונסאות – למניעת היסחפותן בזרם. "התרוצצתי" בין סמטאות כפרי הכלונסאות על המים, קניתי את מזונותיי בשווקי סירות צפים, שמידי יום החליפו את מעגניהם, ובעיקר רוויתי אושר אמיתי מן השקט, מצלילות המים, מן הזריחות האפורות ומן השקיעות מבעירות העננים.

ערוגות צפות באגם | צילום: Dirk Ott / Shutterstock.com

לא העסיק אותי אפילו כהוא זה המידע על ברוני סמים שגבול פעילותם הרצחנית מגיע עד לב האגם ושאין לחרוג מגבול זה דרומה. לא הצלחתי לשכנע אף ילד מילדי האגם להצטרף למשט הג'מוסים החוזרים בשחייה אל רפתותיהם. לא נותר לי אלא לחפון את המראות ולהוסיף עוד נדבך למאגרי המחשבות שלי על מה יפה ומה פחות יפה בעולם המופלא שלנו.

לימים התבסס מעמדו של אגם אינלה על מפת התיירות העולמית וגנרלים מושחתים, מן החונטה המתועבת ששולטת במיאנמר, החלו להקים אכסניות ובתי מלון למכביר במימיו של האגם. שוב אין הוא אגם של רוגע ושל חיוכים אלא מזבלה הולכת ומצטברת של מלונות ואשפתם, סירות מנוע שמנועיהן הרועמים אינם חדלים מלטרטר 24 שעות, נעות הלוך ושוב על פני האגם וחופיו, תוך שהן משקיעות כמויות עתק של פיח במים הצלולים ומחדירות אליהם אינסוף סוגים של שמנים ודלק, אשר במוקדם או במאוחר ימיתו את הצמחים והדגה.

צעירה מקומית. משחת הטנקה מגינה על עור הפנים מפני השמש | צילום: ספי בן יוסף

עם מות הצמחייה תיעלמנה הערוגות הצפות. כבר היום "שייטי הרגל" מתפרנסים ממצלמות התיירים יותר מאשר מפרנסותיהם המקוריות. גם כמות הרוכלים השטים, שדולקים אחרי התיירים עם טונות של "מזכרות" זולות ומכוערות, הולכת ודוחקת את מקומם של הדייגים והאיכרים התמימים וישרי הדרך.

לא תהיה זו קלישאה סתמית אם נאמר שהתיירות מחסלת את האגם. זה נכון בעוד הרבה מקרים והצער האמיתי המתלווה לאמירה הזו, שברור כי אין שום דרך לעצור את התהליך. רק לנסות ולמצוא מקומות שבהם החורבן עוד לא מוחשי.

בתמונה הפותחת: דייג באגם אינלה | צילום: ספי בן יוסף

ספי בן יוסף – איש ידיעת הארץ והעולם הגדול, טייל, עיתונאי וצלם. אתר אינטרנט

הפוסט אגם אינלה – אז והיום הופיע ראשון במסע אחר

14 יום
בהדרכת ד"ר רפי נצר

למה לצאת עם "אקו" לטיול במיאנמר?
• טיול מקיף במיאנמר הכולל את כל אתרי "החובה" של מיאנמר ובנוסף יומיים בעמק צ'ידנווין – אזור פחות מתוייר במיאנמר
• קבוצה קטנה! מחיר הטיול מבוסס על מינ' 15 נוסעים!
• רמה גבוהה של לינה והדרכה
• הכנה מלאה לטיול ומפגש מקדים

יום 1 טיסה לבנגקוק
נצא בטיסה מת"א לבנגקוק, בה ננחת למחרת בשעות הבוקר.

יום 2 מבנגקוק אל מאנדליי
בשעות הבוקר ננחת בבנגקוק, משם נמשיך בטיסה אל בורמה. נטוס אל מאנדליי, העיר השנייה בגודלה בבורמה שנבנתה במאה ה-18, ומשמשת מרכז תרבותי חשוב. נערוך סיור בעיר ונבקר במנזר ארמון הזהב – מבנה עץ מסורתי עתיק, ובפגודת קוטודאו בה נמצא ספר השיש הגדול בעולם. נקנח בתצפית על העיר מגבעת מאנדליי הסמוכה. נאכל ארוחת ערב במסעדה מקומית. לינה במאנדליי.

יום 3 אמאראפורה ומינגון
נצא לטייל בערים המעניינות שמחוץ למאנדליי. נבקר באמאראפורה, ששימשה כבירת בורמה למשך תקופה
קצרה, שם נראה את גשר עץ הטיק שיש האומרים שהוא הארוך בעולם. נשוב אל מאנדליי ונבקר בפגודת מהאמוני, בה נמצא פסל בודהה המצופה עלי זהב. נבקר בבתי מלאכה לעלי זהב ולגילוף בעץ. אחר הצהריים
נצא לשייט נעים במעלה נהר האירוואדי אל העיר העתיקה מינגון, השוכנת מעברו השני של הנהר. נראה את יסודות פגודת מינגון ופעמון מינגון – כנראה הפעמון השלם הגדול בעולם.
נשוב למאנדליי לארוחת ערב ולינה במאנדליי.

יום 4 ממאנדליי למוניווה
נצא ליומיים של נסיעה ושייט לאורך נהר האירוואדי, בהם נפגוש את הכפריים ואת הווי החיים בבורמה הלא מתויירת. ניסע אל מוניווה, המרכז המסחרי של עמק צ'ינדווין. בדרך נבקר בעיירת המקדשים סאגאינג, בה מתנשאת גבעה משובצת מקדשים לבנים. נמשיך ונבקר בקומפלקס מערות בודהיסטיות מרשימות – פו ווין דאונג. נגיע אל מוניווה, שם נאכל ארוחת ערב. לינה במוניווה.

יום 5 ממוניווה לבגאן דרך פאקוקו
בבוקר נבקר במקדשים המיוחדים ליד מוניווה, ביניהם פגודת טאנבודאי על מאות אלפי צלמי הבודהא השוכנים בה. לאחר סיום ביקורנו במוניווה נצא בנסיעה דרך נופים חקלאיים וכפרים קטנים אל הכפר פאקוקו. משם נמשיך בשייט מרתק אשר יפגישנו עם חיי המקומיים בסירות שלאורך הנהר, עד לבגאן, עיר המקדשים האבודה ששימשה בירת בורמה העתיקה במאות ה-13-11. ארוחת ערב ולינה בבגאן.

יום 6 בגאן – עיר מיליון הפגודות
נצא לבקר בעיר המכונה "עיר מליון הפגודות". בגאן שוכנת בלב המישור היבש של מרכז בורמה, על גדות נהר האירווואדי, ונחשבת לפנינת המקדשים של אסיה. נבקר בפגודת שווזיגון בעלת סטופת הזהב, נמשיך ונבקר בשרידי מקדשים מרשימים. אחר הצהריים נבקר בבית מלאכה לכלי לכה מסורתיים, נבקר בפגודת בופאיה, המוקדמת ביותר בבגאן, ובמקדשים נוספים. לפנות ערב ניסע לנקודת תצפית בשקיעה מאחת הפגודות, באמצעות עגלות סוסים מסורתיות. ארוחת ערב ולינה בבגאן.

יום 7 הר הגעש פופה
את היום נקדיש לביקור בהר הגעש פופה, הר געש כבוי הידוע בשם "האולימפוס הבורמזי", ומשמש אתר עלייה לרגל. על ההר נמצא מקדש, משכן לאלים המקומיים להם סגדו הבורמזים לפני הבודהיזם ועדיין ממשיכים לסגוד בצד הפולחן הבודהיסטי. נטפס למרומי ההר, נסייר באתר ונשקיף על העמק שמתחתינו. נמשיך ונבקר בכפרי הסביבה ונתרשם מחיי המקומיים. נחזור לארוחת ערב ולינה בבגאן.

יום 8 טיולים באזור רמת שאן ופינדאיה
נטוס מבגאן לההו ונמשיך בנסיעה לפינדאיה, עיירה קטנה ברמת השאן שבמזרח בורמה. פינדאיה שוכנת בלב נוף חקלאי, לחוף אגם מלאכותי קטן. נבקר במערת פגודת הזהב, מערת נטיפים טבעית, בתוכה חצובים ומונחים אלפי פסלי בודהה מוזהבים. לאחר הביקור נטייל סביב האגם הקדוש לצד עצי הבניאן העתיקים.
ארוחת ערב ולינה בפינדאיה.

יום 10 מפינדאיה לאגם אינלה
נתעורר בעיירה הציורית פינדאיה, כשלושים קילומטר ממזרח לאגם אינלה. אזור יפהפה זה עשיר בחקלאות ומנוקד בכפרי שבטים שונים. בבוקר נצא לטיול הליכה קצר ונבקר בכפרי הסביבה. לאחר מכן ניסע אל אגם אינלה, הממוקם בין טורי הרים גבוהים, ובחופיו הצרים שזורים כפרים. אזור שאן היה בעבר ממלכה גדולה והחיים על המים בבתי כלונסאות הם בדומה למסורת החיים התאילנדית הבודהיסטית. האזור מספק ביטוי מרהיב לארכיטקטורה תאית בודהיסטית משולבת בנוף האנושי הכפרי החי סביב לאגם. לינה באגם אינלה.

יום 11 טיולים באזור אגם אינלה וקומפלקס הפגודות של אינדאין
הבוקר נצא לטיול באזור אגם אינלה, אזור מרתק ועשיר באטרקציות. זהו יום נפלא של טבע בו נשלב שייט והליכות קצרות אל עיירות ושווקי החוף שלאורך האגם. נבקר בבתי המלאכה הקטנים והמסורתיים בהם מייצרים סיגריות מקומיות, אריגים, תכשיטי כסף ועוד. נכיר את הערוגות הצפות ואת המקדשים הייחודיים לאזור. נצא בשייט אל הכפר אינדאין שבצדו המערבי של האגם. נשוטט בכפר ונלך אל המנזר הסמוך, המוקף בקבוצה גדולה של פגודות עתיקות וצפופות, היוצרות מראה קסום. נטייל בין הפגודות המתפוררות והמופלאות הללו (יש האומרים שמספרן הוא 1054), בשעות אחר הצהריים נחזור למלוננו. לינה באגם אינלה.

יום 12 מאגם אינלה אל יאנגון
לאחר ארוחת הבוקר ניסע אל ההו ומשם נטוס אל יאנגון, עיר הבירה השקטה והרגועה. נטייל באתרי העיר הגדולה ביותר בבורמה, בין המבנים הקולונאליים, הסמטאות התוססות והדוכנים הקטנים. נבקר בשוק בוגיוק, שכונה בעבר שוק סקוט, בבית הכנסת, ובפגודת שווזגון הנחשבת לאחד האתרים היפים בבורמה ובדרום מזרח אסיה. גובהה של הפגודה כ-100 מטר, היא מוקפת בעשרות פגודות משנה ועשירה בכמויות זהב ואבנים יקרות שלא היו מביישות כספת של בנק גדול. לינה ביאנגון.

יום 13 מיאנגון אל בנגקוק
נטייל באזור הנמל ובאתרים נוספים בעיר, ככל שיתיר לנו הזמן. בשעות הצהריים ניסע אל שדה התעופה ממנו נמריא אל בנגקוק.

יום 14 סיום טיול לבורמה: בנגקוק – ת"א
לאחר הנחיתה בבנגקוק נמשיך בטיסה אל ת"א. הגעה לת"א בשעות הצהריים המוקדמות.

אופי הטיול: טיול לבורמה הוא טיול תרבות וטבע מקיף ומעמיק, הלוקח אותנו אל כפרים, אתרי עתיקות, מקדשים ושווקים, ומעניק חוויה של טיול במקום שבו הזמן קפא. נבקר באתרים המרכזיים בגאן, מאנדליי ואגם אינלה, ונשלב יומיים של טיול לאורך נהר האירוואדי, במהלכם נחזה באתרי אמנות מדהימים ונזכה להכיר מקרוב את הווי החיים גם באזורים הפחות מתויירים.

תחבורה: נסיעה באוטובוס תיירים ממוזג. הפלגות כמפורט בתכנית.

לינה: לינה בבתי מלון בדרגת תיירות טובה או ראשונה. במקומות הפחות מתויירים לינה ברמה הטובה שבנמצא.

כלכלה: חצי פנסיון – ארוחות בוקר בבתי המלון, וארוחות ערב במלונות או במסעדות מקומיות. מים מינרליים לאורך הטיול.

קבוצה וצוות: 15–26 מטיילים. מדריכים מקומיים ומדריכ/ה ישראלי/ת מצוות אקו טיולי שטח.

טיול לבורמה – הערות חשובות:
• לקבלת ייעוץ רפואי לקראת היציאה יש לפנות ללשכת הבריאות באזור המגורים.
• בורמה היא מדינה בעלת מאפיינים של עולם שלישי. על אף שאנחנו עובדים עם נותני שירותים מהשורה הראשונה, עדיין ייתכנו בעיות שלא תמיד נדע על קיומן מראש (לדוגמא כבישים סגורים מפאת שיפוצים, מפולות, שינויי מועדים של אירועים וכיו"ב). על הנוסע לקבל זאת כחלק מאופי הטיול בארץ היעד הזו. באם יהיה צורך מדריכנו יעשו שינויים בשטח, לטובת ורווחת הנוסעים.

מועד הטיול מדריכה
11-24/2/2016 סיון גוטמן

המחיר כולל:
• טיסות בין לאומיות של חברת אירופלוט עד בנגקוק וחזרה, והמשך טיסות לבורמה וחזרה.
• טיסות פנים לפי מסלול הטיול.
• תחבורה, לינה, כלכלה וצוות כמפורט במסלול הטיול.
• כניסות לכל האתרים, מופעי פולקלור וסיורים כמפורט במסלול הטיול.
• מים מינרליים לאורך המסלול.
• מיסי נמל וביטחון בטיסות הבינ"ל.
• תשר לנותני השירותים המקומיים.
• דמי טיפול ורישום.

המחיר אינו כולל:
• ביטוח רפואי ומטען; שתייה וארוחות שאינן כלולות; הוצאות בעלות אופי אישי;
• מס נמל ביציאה מבורמה במידה ויידרשו (כ-10$ שישולמו במקום)
• אשרה לבורמה – ניתן לעשות דרך משרדינו בעלות של 170 ₪ או ויזה אלקטרונית בצורה עצמאית.

לתשומת לבכם:
מיסי הנמל והדלק נכונים ליום פרסום הטיול. במידה ויחול שינוי, המחיר ישתנה בהתאם.
סדר הביקורים בטיול יכול להשתנות בהתאם לאירועים מקומיים ושיקול דעת המדריכה בשטח.
תשתיות הכבישים והתיירות מחוץ לערים הגדולות במיאנמר הן פשוטות ובסיסיות.

הפוסט טיול לבורמה – טיול מקיף אל הארץ בה עמד הזמן מלכת הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט למה דווקא מיאנמר? הופיע ראשון במסע אחר

שלא כמו שכנותיה – תאילנד, סין והודו – בורמה (מיאנמר) נותרה הרבה פחות מוכרת ומתוירת. אלא שבשנים האחרונות הדבר משתנה. הקלות מצד השלטון ופתיחות כלפי המערב הביאו לעלייה במספר התיירים, והשבים מטיול בבורמה מהללים את יופייה ואת אוצרותיה. נופיה היפים של בורמה מנוקדים באינספור מקדשים, פגודות וסטופות, ונהר האיראוואדי (Irrawaddy) החוצה אותה לאורכה מספק דרך מרתק לטייל בה.

שייט נהרות בבורמה עובר דרך לבה של המדינה המרתקת הזו, חולף על פני ערים היסטוריות ואוצרות טבע ותרבות. השייט מאפשר ליהנות מכל העולמות: מצד אחד, שירותים איכותיים ומוקפדים באנייה, עם נוחות מערבית משולבת בטעימות מקומיות ונופים נהדרים הנשקפים מהסיפון. מצד שני, העצירות לאורך הדרך מאפשרות להכיר את בורמה ואורח החיים בה, לבקר באתרים היסטוריים מרהיבים, לשוטט בכפרים ובעיירות לאורך הנהר ולצאת לטיולי הליכה, רכיבה על אופניים או בכרכרה רתומה לסוס. ההפלגה מסוג זה בבורמה אורכת כעשרה ימים, הוסיפו לכך עוד יום הגעה לכל כיוון ויום או יומיים ביאנגון בסוף הטיול.

נהר האיראוואדי החוצה את בורמה. שייט על הנהר מאפשר להכיר את החיים לצד המים

הנה כמה מהאתרים המיוחדים של בורמה שפוגשים במהלך שייט על נהר האיראוואדי:
.
המסע מתחיל במנדליי (Mandalay), העיר השנייה בגודלה בבורמה. בעיר יש כמה אתרים מרתקים שלא כדאי להחמיץ, בהם מקדש מהמוני (Mahamuni paya) שבמרכזו נמצא פסל בודהא גדול ממדים, שכולו מכוסה בעלי זהב דקים אשר המאמינים הבודהיסטים (רק גברים) מדביקים עליו. על ראשה של גבעת מנדליי, שגובהה כ-250 מ', יש פגודות ומקדשים בודהיסטים ואל הפסגה מגיעים במדרגות לולייניות שמובילות לתצפית יפה על העיר ומקדשיה. אל תחמיצו את פגודת קות'דאו (Kuthodaw) המציגה לראווה את הספר הגדול בעולם, המכיל מאות עמודי אבן ענקיים. עוד בעיר כדאי לבקר בסדנאות למלאכות מסורתיות כמו סדנה לעיטורי זהב, לאריגת שטיחים, לגילוף בעץ ועוד.

פגודת קות'דאו במנדליי המציגה את הספר הגדול בעולם

סמוך למנדליי נמצאות כמה עיירות שכדאי לבקר בהן. במינגון (Mingun), עיירה ציורית על גדות הנהר, נמצאים שרידים של מקדש עצום, שבנייתו לא הסתיימה מעולם. לו היו מסיימים את בניית המקדש הזה, הוא היה יכול להיות הגדול בעולם. אולם אזהרה של אסטרולוג, שביום שבו יושלם המקדש המלך ימות, גרמה להפסקת העבודות.

המקדש במינגון, שבנייתו לא הסתיימה בעקבות אזהרה של אסטרולוג

עוד מקום שכדאי לבקר בו הוא אווה (Ava או Inwa), בירה קדומה של כמה ממלכות בורמזיות בין המאות ה-14 ל-19. בין האטרקציות המעניינות כאן – מנזר בגאיה (Bagaya), שנבנה בסוף המאה ה-16 מעץ טיק. המנזר העתיק והמרשים מוקף בשדות אורז, עצי בננה ודקלים. שרידים לעיר העתיקה ניתן לראות במגדל התצפית נאנמיין (Nanmayin) ובמנזר מה-נו-אוק-אונג (Me Nu Ok Kyaung). ומבירה עתיקה אחת לשנייה: ביקור באמרפורה (Amarapura), הבירה המלכותית לשעבר של מיאנמר. את פני השקיעה יפה במיוחד לקבל בגשר או-ביין (U-Bein), גשר עץ הטיק העתיק והארוך בעולם, ואם התמזל מזלכם ובעת השקיעה צועדים על הגשר אנשים – יש לכם תמונה מושלמת להוסיף לאלבום. להשלמת הרומנטיקה אפשר לצאת לשייט בסירות סאמפאן (סירות עץ שטוחות) על הנהר.

גשר או-ביין, גשר עץ הטיק העתיק בעולם

היעד הבא הוא מוניוואה (Monywa), עיר מסחר תוססת, שבקרבתה נמצאות מערות Shwe Ba Taung ו- Hpo Win Daung, שהביקור בהן מומלץ ביותר. בתוך נישות החצובות בקירות המערות ומעוטרות בציורי קיר מרהיבים, ניצבים מאות פסלי בודהא. ככל שמאריכים בשיטוט כך מבינים את גודל הפלא. עוד במוניאוואה – פגודת סמבודאי קאט קיאוו (Sambuddha Kat Kyaw) המעוטרת בלא פחות חצי מיליון דמויות של בודהא! שימו לב, שבשונה מפגודות בודהיסטיות מסורתיות, בפתח המקדש הזה את מקומם של פסלי האריות המיתולוגיים מחליפות דמויות פילים.

מערות במוניוואה. בנישות חצובות בסלע יושבים מאות פסלי בודהא

מכאן ממשיכים ליאנדאבו (Yandabo), כפר קטן ויפה על גדות הנהר, שבפברואר 1826 נחתם בו הסכם השלום, שסיים את מלחמת אנגליה-בורמה הראשונה. כיום הכפר נודע באמנות הקדרות ובכלי החימר המעוטרים.

בכפר יאנדבו הידוע בעבודות הקדרות שלו

עכשיו מגיעים למה שרבים מחשיבים כגולת הכותרת בכל טיול בבורמה – באגאן. באגאן, ששימשה כעיר הבירה הראשונה של בורמה, נמצאת על גדות האיראוואדי, כ-200 ק"מ מדרום למנדליי. כאן נמצא אחד האתרים הארכיאולוגיים המובילים באסיה – במתחם ששטחו כ-40 קמ"ר פזורים יותר מ-2,000 מקדשים וסטופות. יופיו של המקום טמון לא רק במספר העצום של המקדשים, אלא גם באדריכלות המרהיבה שלהם.

מתחם המקדשים האדיר של באגאן בשעת שקיעה

מומלץ לטייל בין המקדשים בשעות היום ולחזור לתצפית בשעת השקיעה, עת האור הכתמתם מעניק לאתר קסם מיוחד. מי שרוצה להעיף מבט על האתר מזווית אחרת, יכול לצאת לטיסה בכדור פורח, שמשייט גבוה מעל ראשי המקדשים. מעבר לביקור במתחם המקדשים, כדאי לנצל את השהות בבאגאן לשיטוט בשווקים המקומיים ולביקור בסדנאות של אומנויות מקומיות, למשל סדנה לגילוף בעץ, לאריגת בדים ולעיטור כלים בלכה.

שוק בבאגאן

מדרום לבאגאן נמצא הכפר סלאיי (Salay) שהוקם במאה ה-13 ויש בו מקדשים רבים מתקופת ממלכת באגאן, מנזרים יפהפיים מעץ טיק ומבנים שנשתמרו מהתקופה הקולוניאלית. על גדות הנהר ניצב מנזר יוק סון קיאונג (Yoke Sone Kyaung). המנזר, שנבנה ב-1882, מפורסם בגילופי העץ היפהפיים שבו. בכפר יש כמה מנזרים פעילים, שבהם אפשר להכיר את הדת הבודהיסטית ואת הטקסים המיוחדים שלה.

פסלים וגילופי עץ במנזר יוק סון קיאונגבכפר סלאיי

שתי עיירות נוספות על גדות הנהר שכדאי לעצור בהן הן מאגווה (Magwe) וטאייטמיו (Thayetmyo). בראשונה יש פגודה מוזהבת שנבנתה ב-1929 על ראש גבעה ממנה נשקף נוף מקסים; השנייה היא עיירה קולוניאלית ששימשה כעיירת גבול בתקופת מלחמת אנגליה-בורמה. יש כאן שוק מקומים מקסים ומבנים קולוניאליים רבים שהשתמרו היטב.

שקיעה מעל נהר האיראוואדי

מכאן מגיעים לפאיי (Pyay), שבעבר נקראה פרום. העיר, המשמשת כמרכז סחר חשוב, נשלטה בתקופת ממלכת באגאן על ידי שבט מון ונכבשה על ידי הממלכה הבורמזית בשנת 1754. כאן כדאי לבקר בפגודת Shwesandaw המוזהבת, אחד מאתרי העלייה לרגל הבודהיסטים החשובים בבורמה. ובפגודת הר הסליחות, Wunchataung Paya, שממנה יש תצפית מרהיבה על האזור כולו. סמוך לכאן נמצאת ת'אייקיטייה (Thayekhittaya), המכונה "העיר המופלאה" ואשר שימשה כעיר-מדינה בין המאות ה-5 ל-9.

הפגודה המוזהבת בינגון, אחד מאתרי התפילה החשובים בעיר

כאן ניפרד מנהר האיראוואדי שליווה אותנו במהלך הטיול כדי לבקר בעיר ינגון (Yangon), העיר הגדולה בבורמה אשר שימשה כבירתה עד שנת 2005. זוהי עיר שוקקת חיים הממוקמת על גדות נהר הינגון, עם שילוב של גורדי שחקים מודרניים, אדריכלות קולוניאלית ומקדשים מסורתיים. יש כאן שפע של חנויות ומסעדות, שווקים מקומיים ופגודות מרשימות – אל תחמיצו את פגודת Swedagon, המכונה גם הפגודה המוזהבת, אחד מאתרי התפילה החשובים בעיר. אחרי החיים הנינוחים שלאורך הנהר, מעניין לסיים את הטיול בעיר גדולה ומלאת עניין, לסיור ברחובותיה, להכיר את טעמיו של המטבח המקומי ולקנח במסע קניות.  

הפוסט שייט נהרות בבורמה – בין מקדשים למנזרים הופיע ראשון במסע אחר

בכניסה, כשהאיש עם החיוך הקסום וניצוץ של ילד בעיניים ביקש ממני להוריד את נעליי טרם כניסתי אל השוודגון, אתר הסטופות המוזהבות בינגון, הבנתי שהגעתי למקום רוחני וכלבבי.

שוודגון, אתר הסטופות המוזהבות בינגון, בירת בורמה | צילום: יגאל סלבין

מיאנמר (בורמה) היא מדינה רוחנית מאוד. זה ניכר במקדשים הפרוסים בכל המרחבים, הנקראים סטופות. השילוב של הסטופות והנזירים בכל פינה נותנים תחושה חזקה מאוד של קדושה, רוחניות עצומה ואמונה חזקה. מספר הנזירים אמנם קטן, כאחוז מהאוכלוסייה, אך נוכחותם עצומה ומשמעותית.

מאחרי כל נזיר ישנה משפחה העושה הכל כדי לתמוך בלימודיו | צילום: יגאל סלבין

מאחורי כל נזיר ישנה משפחה שלמה העושה ימים כלילות על מנת לתמוך בלימודי הנזיר ובדרכו. הם מאמינים שהנזירים וקדושתם הם אלו שמקדשים ומחזקים את כלל אזרחי המדינה. הביקוש לנתינה כה אדיר עד שמספרים כי אנשים ממתינים מעל שנה בתור כדי לתרום למנזר אוכל ומצרכים.

מיאנמר היא מדינה רוחנית מאוד | צילום: יגאל סלבין

התחלנו את מסע הצילום בינגון, בירת מיאנמר. סיירנו בשוודגון המרהיב בלילה ואף בזריחה. יש תחושה של קדושה באוויר. ההליכה היחפה מענגת את החושים ומשפיעה על ריח החופש ותחושת הקרבה לאדמה. סיירנו בשוק התוסס והססגוני ומשם הצפנו אל אגם אינלה.

סצינת רחוב בינגון | צילום: רפי קורן

ההגעה לאגם אינלה השאירה אותנו מעט המומים: חיים שלמים על מים, חקלאות מרהיבה שכולה בהדליה, מבנים פשוטים ורעועים על כלונסאות מתפרקות ורטובות, וכמובן סירות עץ צרות שמשתלבות בזריזות בכל נקיק.

דייג פורש רשת על אגם אינלה בזריחה | צילום: יגאל סלבין

התעוררנו על האגם בזריחה וחווינו את סצנת הדיג, שהשאירה בנו חותם אדיר. שיווי משקל לא נתפס של הדייגים על סירת עץ קטנה עם רשת דיג גדולה הדורשת אמונה ומיומנות אדירה.

החיים על אגם אינלה | צילום: יגאל סלבין

המסע ממשיך ואנחנו משתוקקים להגיע אל בגאן עם נופיה הקסומים. עוד לפני הזריחה הגענו לאתר הסטופות כדי לראות את עוצמתו באור ראשון. מרגש.

זריחה באתר הסטופות בבגאן | צילום: רפי קורן

הסיור בשוק הנעים את זמננו שכן המקומיים נעימים וחייכנים בצורה בלתי רגילה, מסבירי פנים, מלאי רצון לעזור ובעיקר חרוצים. השוק נתן הצצה מרתקת על עבודות החקלאות, האומנות בעץ, המומחיות בעיבוד האורז.

עבודה בשדות האורז | צילום: רפי קורן

מפגש עם מצלמה, בית ספר לנזירות במנדליי | צילום: יגאל סלבין

ההגעה צפונה אל מנדליי היתה סיכום מופלא של מסע יוצא דופן. ביקרנו בגשר העץ הארוך בעולם, גשר יוביין שאורכו 1,264 מטר. במקום הזה ניתן לראות את החריצות, את החיבור בין הכפריים לנזירים ואת עוצמות הטבע. גם כאן ראינו והתפעלנו מהדייגים הפורסים את רשתם בעוצמה אדירה אל המים.

סצינת כפר בדרך למנדליי | צילום: יגאל סלבין

מיאנמר רוחנית, מרגשת, האנשים מחויכים ומקסימים, השווקים ססגוניים וריחניים, האוכל נהדר ומושקע, החריצות ניכרת בכל כפר, הנופים עוצרי נשימה. אפילו מזג האוויר בדצמבר היה מושלם. יותר מזה לא יכולנו לבקש.

את מסע הצילום למיאנמר הובילו הצלמים יגאל סלבין ורפי קורן, חברת zooming – מסעות צילום בעולם

הפוסט מיאנמר – מסע צילום הופיע ראשון במסע אחר

חבילות לנוסע העצמאי

אל הארץ ה"מוזהבת" – בורמה (מיאנמר) – 10 ימים

במסלול ייחודי זה נטבול בטבע ובנופים מגוונים במיוחד, נלמד על דתות העבר והמנהגים הייחודיים ונבקר במנזרים ובמקדשים מרשימים במיוחד. נציץ אל העולם שהיה עד לא מזמן סגור ובלתי מושג רגע לפני שהמערב פורש עליו את חסותו.

על קצה המזלג:
אגם אינלה – אזור קסום ויפיפה בלב הרי מדינת שאן, שייט וסיורים רגליים בין כפרים, שווקים וגנים צפים והיכרות בלתי אמצעית עם האוכלוסייה המקומית.
בגאן מתחם עתיק של מקדשים ופגודות מהיפים והמיוחדים שיש, טיול אופניים בין כפרים נהדרים, הר קדוש אחד וגם יעד נפלא לטיסה בכדור פורח.
העיר ינגון – הבירה – עשירה שווקים ורחובות מעניינים לצד אתרים מרהיבים
מנדליי – העיר השנייה בגודלה במדינה, נמצאת במרכז של עשרות מוקדי עניין חשובים וייחודיים

עונות מומלצות: חודשים אוקטובר- מרץ
עונות אפשריות: אפריל, ספטמבר
ניתן לבצע את המסע ללא תנועה בשבת

לפרטים נוספים והרשמה>>

מסלול המסע

יום 1, ינגון
ניפגש עם המדריך הנהג והרכב המלווים אותנו במהלך המסע בשדה התעופה. ינגון עיר הבירה שנראה כאילו קפאה על שמריה במשך ה- 50 שנה האחרונות. עם ההגעה העברה לבית המלון.
לינה: ינגון

יום 2, ינגון – בגאן
ניסע לשדה התעופה ונטוס לבגאן. עם ההגעה נתחיל בסיור בבגאן, היא עיר המקדשים האבודה של מיאנמר. אלפי מקדשים וסטופות נבנו בה וננטשו כאשר הממלכה התמוטטה. מעטים מהמקדשים עדיין פעילים, וברבים מהם, גם בנטושים, אפשר לראות יצירות מופת ארכיטקטוניות ואמנותיות – ציורים, גילופים, פסלים ועוד. בגאן שייכת לרשימה מצומצמת ונבחרת של אתרים בעולם, שהוכרזו על ידי אונסק"ו בעלי חשיבות עליונה למורשת העולמית. נקדיש את היום לסיור בקומפלקס המרהיב של המקדשים והפגודות העתיקים של בגאן ביניהם לסיור במקדש שווזיגון. אחר הצהרים נבקר בבתי מלאכה בצפייה ונצפה בשקיעה מאחת הפגודות במתחם.
לינה: בגאן

יום 3, הר פופה
בשעות הבוקר נצא בנסיעה לעבר הר פופה. בפסגתו של הר וולקני זה ממוקם מקדש אליו עולים עולי רגל מדי יום ויומו לשאת תפילה לאלים ולהביא מנחות. נטפס אל פסגת ההר ונצפה אל הנוף המרהיב. אחה"צ נשוב לבגאן, בדרכנו נעצור לביקור במקדשים נוספים במתחם. ונהנה מסיור רכוב בעגלה עם סוס לעת שקיעה אל מול מתחם המקדשים.
לינה: בגאן

יום 4, בגאן – מנדליי
לאחר ארוחת הבוקר נמריא בטיסה אל מנדליי. מנדליי היא העיר השנייה בגודלה במיאנמר והייתה בירתה המלכותית, עד שהאנגלים כבשו אותה וסיפחו את כל בורמה להודו. היא בנויה על שפת הנהר איירוואדי, וברציפיה יש פעילות בלתי פוסקת. נבקר במקדש מאהאמוני – בו הבודהא הגדול, שבשל קדושתו היתרה צופה בכל כך הרבה עלי זהב, עד שצורת גופו עוותה לחלוטין. נבקר במנזר הארמון המוזהב ובפגודת קוטודאו שבה הספר הגדול ביותר והכבד ביותר בעולם. לקראת הערב נעלה לגבעת מאנדליי לצפייה בשקיעה המרהיבה.
לינה: מנדליי

יום 5, אמארפורה וסגאינג
נבקר במקדש התוסס באמראפורה ובמנזר מאהאגנדיון, ונתבונן בחיי הנזירים. נמשיך אל גשר עץ הטיק בן למעלה ממאתיים שנים, נבקר במפעל מסורתי של אריגת משי ביד, נמשיך אל אווה, נראה את מגדל השעון ונבקר במנזרים שונים. נמשיך אל גבעת סגאינג המעוטרת בפגודות ובמנזרים – המרכז הדתי של מיאנמר, ביתם של כ 3000 נזירים ו100 מרכזי מדיטציה. לקראת הערב חזרה לבית המלון מאנדליי.
לינה: מנדליי

יום 6, מנדליי – פינדאיה – אגם אינלה
נטוס אל ההו (He Ho) וממנה נמשיך בנסיעה אל פינדאיה היא עיירה קטנה השוכנת למרגלות גבעות גבוהות ובלב נוף חקלאי, מנוקד בחורשות טבעיות, למרגלותיהן אגם קדוש, וחורשה של עצי בניאן עתיקים שהם דימוי מתחום הקוסמולוגיה הבודהיסטית ומסמלים שלבים בחיי בודהא ובדרך הלימוד שלו. נבקר ב"מערת פגודת הזהב", מערת נטיפים טבעית, שלתוכה הוכנסו אלפי פסלים של בודהא, שנתרמו על ידי צליינים מכל רחבי מיאנמר. נמשיך אל העיירה "ניונג שווה" הנמצאת בגדה המזרחית של אגם אינלה.
לינה: אגם אינלה

יום 7, אגם אינלה
עם בוקר נצא לתור את האגם, על חופיו הצרים מאוד שזורים, כמו במחרוזת, כפרים קטנים של בני אינתה. התנועה על פני האגם ובתעלות המרשתות את ביצות השוליים שלו היא רק בסירות. את סירות הדיג שטוחות התחתית משיטים בחתירה באמצעות משוט אחד, שהפעלתו נעשית ברגלו של החותר, בעמידה. נבקר בכפר אינדאין השוכן בצידו המערבי של אגם אינלה, בו נבקר בקומפלקס שוויה-אין-דאין העתיק. נצא להליכה ביער במבוק קטן ונאכל ארוחות צהריים במסעדה מקומית. נמשיך ונבקר בבתי מלאכה מקומיים ובגנים הצפים. אחה"צ נבקר בפגודת פאונג דאו או, נראה את אורגי המשי בכפר אימפאו קון, ונבקר במנזר החתול המקפץ.
לינה: אגם אינלה

יום 8, אגם אינלה – סגאר
נשוט אל הכפר סגאר (כשעתיים וחצי), בחלקו הדרומי הרחוק של אגם אינלה. השייט אורך כ 2.5-3 שעות מלווה בנופים יפים ובמיני ציפורים שחלקן אנדמיות. נבקר בשוק של הכפר וב 200 ה'סטופות השקועות' חלקן שוקעות מתחת למים בתקופות מסוימות של השנה.
לינה: אגם אינלה

יום 9 אגם אינלה – ינגון
טיסת בוקר לינגון, אחה"צ נבקר במקדש הבודהה השוכב. נצפה בשקיעה בסטופה הענקית שוודגון (מקדש הזהב), שהיא מערכת שלמה של סטופות ומקדשים נלווים, המכלול הבנוי מדמה תבנית קוסמולוגית של היקום ושל עונות השנה.
לינה: ינגון

יום 10 ינגון – טיסות ארצה
בהתאם לשעת הטיסה נשלים את הסיורים בעיר: נבקר בפגודת סולה, שהיא אולי המקדש היחיד בעולם שהוא גם כיכר תנועה, את בית הכנסת המקומי ובשווקים ההומים והססגוניים של העיר ונקנח בשוק הגדול הוא שוק סקוט, ובו ממוקמת בורסת אבני החן הגדולה של הארץ, שכן במיאנמר כורים אבני חן נדירות כספיר, אודם, אמרלד ועוד. העברה לשדה התעופה.

מחיר הטיסות

– ניתן להזמין טיסות עצמאית בהתאם להנחיות שלנו.
– למעוניינים בהצעת מחיר נשמח לסייע
– מחירי טיסות בודדים משתנים בהתאם למחלקות הפנויות ביום הטיסה הרלוונטי.

מסלול המסע נבנה בהתאם לשעות הגעת הטיסות המתאימות למסלול זה.
הזמנות יעשו ע"פ התאריכים שייבחרו על ידכם
מסלול המסע עשוי להשתנות בשל אילוצי זמנים, שעות אור, מזג אוויר, תקלות מכאניות והחלטות בשטח.
הסטנדרטים של חברת Xtrip מחייבים אותנו לשמור על כללים שיבטיחו חוויה מושלמת ובטוחה, כרוכות בכך עלויות רבות המשפיעות על מחיר המסע.

מחיר המסע כולל:

• לינה בבתי מלון ברמת 3 /4 כוכבים לפי בחירתכם או הטובים בנמצא
• טיסות פנים במסלול ינגון – בגאן- מנדליי- ההו – ינגון
  
• כלכלה על בסיס לינה וארוחת בוקר
  
• מדריכים מקומיים צמודים דוברי אנגלית (סה"כ 4 מדריכים :אגם אינלה, מנדליי, בגאן, ינגון)
• פעילויות וסיורים כמופיע במסלול
  
• מים מינרלים ברכב
• כניסות לאתרים
• העברות וסיורים ברכב פרטי ממוזג
• שייט כמפורט

המחיר אינו כולל:

• טיסות בינלאומיות
• תשר לנותני השירותים לחו"ל (מדריך מקומי, נהג, מלצרים, סבלים וכו')
• ביטוח נסיעות ומטען
• שתייה והוצאות אישיות
• אשרת כניסה לבורמה – 50$ מונפקת באינטרנט
• מס יציאה בשדה התעופה בסך 10$

ביטוח
כל משתתף מחויב בביטוח רפואי המתאים לסוג ואופי המסע כתנאי ליציאה למסע. מומלץ לרכוש את הביטוח החל מ 90 יום לפני היציאה.

הפוסט בעקבות הארץ המוזהבת – טיול לבורמה הופיע ראשון במסע אחר

אגם אינלה (Inle) במדינת שאן שבצפון מזרח בורמה הוא מרחב מחיה מרתק לחי, לצומח ולאדם. הקשר המיוחד בין האדם לאגם, שאורכו 22 ק"מ ורוחבו 11 ק"מ, בא לידי ביטוי ססגוני ומרתק במיוחד בכל שנה בחודש אוקטובר, אז מתקיים כאן פסטיבל השייט המקסים, הידוע גם בשם פסטיבל פונג דו או (Phong do U), על שם הפגודה המרכזית הנמצאת בלב האגם. בפגודה שוכנים דרך קבע חמישה פסלי ראשים של בודהה. במשך כל ימות השנה המקומיים נוהגים לעלות לרגל לפגודה ולהדביק על הראשים עלי זהב דקים, כמקובל בבורמה, "ארץ הזהב".

ראשי הבודהה המוזהבים בתוך פגודת פונג דו או שבלב אגם אינלה. לכבוד הפסטיבל הם יוצאו מכאן לסיבוב בכפרים

את הפסטיבל חוגגים בני שבט האינתה (Intha), הגרים בכפרים על חופי האגם או בבתי כלונסאות על המים. הם מוצאים את פרנסתם בדיג ובגידול ירקות ופירות על המים בשיטה ייחודית שפיתחו. אפשר לראותם על האגם כשהם חותרים בסירות בעזרת כף הרגל במיומנות מדהימה.

12 יום לפני מועד הפסטיבל יוצאת סירת הקאראוואק (עוף מים מיתולוגי, דמוי ברווז), נושאת חמישה ראשי בודהה מן הפגודה המרכזית, למסע בין כפרי השבט. מדי ערב הסירה חונה באחד הכפרים ואז נערכת לכבודה חגיגה גדולה. בבוקר היום ה-12 נאספים אלפי אנשים, תושבי האגם ותיירים רבים, אל הפגודה המרכזית. חלקם ניצבים סביב הפגודה ואחרים יושבים במאות סירות, כשפניהם אל המשט.

סירות הכפרים המאורכות יוצאות לקבל את פני סירת הקאראוואק כשעשרות החותרים לבושים בתלבושת זהה

סמוך לשעה תשע מתחילות להופיע סירות הכפרים המאורכות, אשר מקדימות את סירת הקאראוואק. על כל סירה ניצבים בין 60 ל-100 חותרים הלבושים במכנסיים בצבע חום בהיר ובחולצות לבנות. החותרים ניצבים משני צדי הסירה וחותרים ברגליהם לפי המסורת של אנשי האינתה: רגל אחת לופתת את המשוט וחותרת והידיים פנויות לפעולה.

הסירות מעוטרות בעשרות סוככים קטנים צבעוניים בצבעי תכלת, לבן, ורוד וצהוב. במרכז כל סירה מתמקמת להקה שמשמיעה מוזיקה קצבית מאוד, כאשר הנגנים מתפתלים בתנועות נחשיות. סירות הכפרים, שמספרן מגיע ל-15 בקירוב, נעות לאיטן בין אלפי האנשים הניצבים סביב ומשמיעים קריאות עידוד. שתי סירות נושאות נערות עדינות בלבוש פרחוני המחוללות לצלילי מוזיקה בורמזית עממית.

סירת הקאראוואק המוזהבת שטה אל עבר הפגודה

בהסתיים משט הסירות מגיעה סירת הקאראוואק המוזהבת והענקית, כשהיא נגררת על ידי סירת משמר הקאראוואק הקטנה יותר. על סיפון שתי הסירות ניצבים כל נכבדי אגם אינלה בבגדי יום חג. הקאראוואק שטה אל מול הפגודה ואז נישאים ראשי הבודהה באפיריון מיוחד אל הפגודה, כאשר רמקולי ענק משמיעים מוזיקה עליזה.

הדייגים משבט האינתה פיתחו שיטת חתירה מיוחדת, בעזרת הרגל, כדי לפנות את הידיים למלאכת הדיג

כשעה לאחר תום מסע הקאראוואק מתחילה תחרות השייט בין סירות הכפרים לאורך מסלול של 300 מ'. בכל מקצה מתחרות שתי סירות, כשהמפסיד יוצא מהתחרות והמנצח ממשיך למקצה הבא. הקהל, המורכב ממקומיים ומתיירים, ניצב משני צדי מסלול השייט וכולם מעודדים את החותרים בקריאות קצובות. בהינתן האות מזנקות כל פעם שתי סירות הנושאות 60 או 100 חותרים, והן טסות על פני המים במהירות מדהימה. מקץ שעה מסתיים הטורניר. סירת הכפר המנצח שטה לאיטה עם גביע האליפות, אך גם הסירות האחרות זוכות בפרסי ניחומים וכולן חוזרות במשט מרהיב לכפריהן.

את הגידולים החקלאיים שלהם מגדלים אנשי השבט על מי האגם, בשיטה ייחודית | צילומים: שאטרסטוק, inle lake tourism

סרטון על הפסטיבל באגם אינלה: 

שאול שרגאי – מדריך בחברת איילה גאוגרפית

הפוסט בורמה: פסטיבל על אגם אינלה הופיע ראשון במסע אחר