הפוסט טיול ג'יפים בפלופונס בדרום יוון הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר ליוון
• מדריך מסע אחר לאיי יוון
• אירוח באי יווני, או החיים כפי שאנחנו רוצים לחיות

כיום, שנתיים אחרי שההתלהבות הראשונית נכנסה לתלם של עשייה, אנחנו מתחילים להבין שלכל עשייה חייבת להיות מחשבה מקדימה ואפילו החלטה פילוסופית קיומית שיש לה שיקולים מעשיים. כאשר הגענו לאי בו התאהבנו ממבט ראשון (הסקרנים יכולים לקרוא על התהליך כאן). המחשבה הראשונית שעמדה לפני, כמי שקורא הרבה אבל היה בור לחלוטין בהלכות של איכרות, הייתה מה יהיו מקורות האנרגיה, שכן אנחנו בשוליו הרחוקים של כפר, ללא חשמל, מים וכו'. חשבנו על אנרגיה סולרית, אלא שטעינו ובגדול.

המטרה היתה לחיות בשקט ובשלווה, קרוב לטבע, לאדמה ולים

מים לחיים

לאדמה, לטבע, לנוף ולמקום הגאוגרפי יש דרכים שונות ללמד. אדמה מתחילה לדבר איתך רק כשאתה מתחיל להבין ולקבל את מקומך בעולם, בסובב אותך.  אותו הדבר קרה עם שכני האיכרים. תחילה הסתכלו עלינו כעל עוד זוג זרים  שבנו Airbnb ויופיעו אחת ל…כדי לאסוף את המעות. אחרי שהם ראו אותי יום יום עולה מעלה ויורד מטה בטרסות, חופר בורות לשתילה באדמת הצפחה (שאינה קלה לחפירה), שואל בלי  סוף שאלות כמו  מתי משקים זיתים ומתי שותלים תפוחי אדמה – החלו להסתכל עלינו אחרת – כלומר לקבל אותנו כחלק מהסביבה.

כאשר הגענו לאי התאהבנו בו ממבט ראשון

מהר מאוד הבנו שאם אנחנו רוצים לקיים בוסתן וגן ירק ולהפוך לירוק את השטח שהוזנח לטובה שנים ארוכות, אנחנו חייבים מים. כשראש הכפר שאנחנו מתגוררים בשוליו הרחוקים ראה שאני משתמש במים עירוניים שמגיעים מקידוח, הוא נזף בי ואפילו סגר לי פעם את השיבר. מים הם המשאב הכי חשוב. עירוניים כמוני ואולי כמו רובכם, סליחה מראש, שפותחים את הברז ויש מים זורמים,  לא לגמרי מבינים מהי מצוקת מים. באנדרוס אין מים אפורים, אין הקצבות של מים לחקלאות והמים שאנחנו מקבלים לשימוש במגורים מגיעים מקידוח כפרי קרוב. אני מעלה אותם למיכל פלסטיק שחור של 5,000 ליטר ומשם בלחץ של משאבה מוריד אותם לבית לצרכי סניטציה ומטבח. את המים לשתייה הבאנו תחילה הבאנו בג'ריקנים ממעיין (מים  נפלאים), עד שהתקנתי פילטרים וקו ישיר מהקידוח לברז מי שתייה במטבח. רק כאן התחלנו באמת להבין מהי משמעות של מים לחיים.

דימטריס, בנאי האבן המופלא שלנו, אומר שאין בנייה באבן ביוון כמו באנדרוס

איפה המים?

ובכן, מאיפה אביא מים לשטח ולגן? יש לי מאגר מים עגול, יפהפה ועתיק מאבן שעומד על צוק מעל לשטח. את המאגר שיפצתי וצבעתי בכחול, כדי שישתלב עם השמיים והים שבאופק. המאגר יכול להכיל כ-25,000 ליטר. אבל מהיכן אמלא אותו?

נוף כפרי באנדרוס

כטייל מושבע אני מטייל רבות באי. באנדרוס יש מסלולי הליכה נפלאים אבל העיניים שלי חיפשו מהיכן המים מגיעים ולא פחות מזה, כיצד זה שלכל האיכרים יש מאגרי מים, מרובעים, מכוערים, אבל מלאים מים, בניגוד לשלי, היפה והריק. בכפר שלי יש מעיין נובע שממנו הבאנו כאמור מים לשתייה. אני יושב, ממלא מים ורואה שהמים זורמים לשכן, בתעלה פתוחה, וממנו לכנסייה ומשם לחלקות יפהפיות של כרם ודלועים. מאיפה המים? למי הם שייכים?

באנדרוס יש מסלולי הליכה נפלאים אבל העיניים שלי חיפשו מהיכן המים מגיעים

בהמשך טיולי גיליתי את המעיינות ואת הנחלים ששופעים מים כל השנה, כשתמיד  ישנו צינור שחור כזה או אחר שאוסף את המים לחלקות חקלאיות, למאגרי מים ולאמבטיות ישנות בהן ממלאים מים לכבשים, לעיזים ולפרות. גיליתי טחנות מים עזובות, הרוסות ויפהפיות בכפרים שנעזבו והמים ממשיכים לזרום – לפעמים אפילו לים – אבל לא אלי.

יש לי מאגר מים עגול, יפהפה ועתיק מאבן שעומד על צוק מעל לשטח, אותו שיפצתי וצבעתי בכחול, כדי שישתלב עם השמיים והים שבאופק

אי המים

אנדרוס הוא הצפוני ביותר בארכיפלג האיים הקיקלאדיים בים האגאי ביוון. אחד משמותיו העתיקים הוא "ידרוסה" שפירושו "אי המים". שפע המים מבדיל את אנדרוס משאר האיים היבשים השכנים לו מדרום כמו טינוס, מיקונוס ואיים נוספים שסובלים כיום ממצוקת מים אמיתית. בנוסף לכך, אופיו ההררי (אנחנו ממוקמים מתחת לפסגה הגבוהה ביותר שגובהה 900 מ', בשליש הגובה מהים), קרבתו לאי ההררי אוויה והזרמים הקרים במעבר הימי "קאבה ד'אורו" שבין שני איים אלו, המושכים לחות ועננים, מסבירים בחלקם את שיעורי הגשמים הגבוהים מהם נהנה האי. אלה יוצרים חלחול מי שטח והעשרת האקוויפרים התת-קרקעיים הנמצאים לרוב בדומיננטיות של סלע הצפחה.

רק כאן התחלנו באמת להבין מהי משמעות של מים לחיים

חשיבות המים מתבטאת בטרסות הבנויות בצורה יבשה מאבני צפחה שאופייניות לנוף החקלאי של אנדרוס וראויות לכתבה משלהן. דימטריס, בנאי האבן המופלא שלנו, שחושב וחולם סלעים ואבן, אומר שאין בנייה באבן ביוון כמו באנדרוס. חלק מהטרסות מתוארכות ל-2,000 שנה ואף יותר. הבנייה באבן מאפיינת את האי אנדרוס, ובמיוחד הטרסות, וכמותה גם בניית רשת תעלות מים המובילות מים ממעיינות ההרים והערוצים אל המישורים הקטנים לצורך השקיה ומילוי מאות מאגרי מים וטחנות מים ששימשו לטחינה של דגנים ותירס.

במשך מאות ואלפי שנים פיתחו תושבי אנדרוס תרבות חקלאית שהתבססה במידה רבה על חסד המים. לצד החקלאות המים אפשרו יצירת מיקרו-אקלימים שונים באי, שבהם התפתחו מערכות אקולוגיות חשובות, עם מגוון עשיר של צומח ובעלי חיים. כיום כמעט מחצית מהאי מוגדרת כשמורת טבע, עדות למגוון הביולוגי העשיר שבו.

אנדרוס מרושת בתעלות מים המובילות מים ממעיינות ההרים והערוצים אל המישורים הקטנים לצורך השקיה ומילוי מאות מאגרי מים

זכויות המים

ובכן גיליתי שיש מים באי, אנחנו מתגוררים באחד החלקים היותר ירוקים שלו, יש גם אזורים שחונים שהם יפים לא פחות, ועדיין המים לא הגיעו אלי למאגר. מדוע?

התשובה פשוטה: המים תמיד שייכים למישהו. באנדרוס השטחים הם פרטיים ואם יש מעיין בשטח האדמה, אז זכויות המים שייכות לו. זכויות אלו עברו מדור לדור ונרשמו בשטרי נכסים ומסמכים מהמאה ה-17 וה-18. ככל שחפרתי יותר, עניין המים התגלה מעניין יותר ויותר. כשהתחלתי להתעניין ברכישת מים משכן בשם פטרוס שיש לו שפע של מים ממעיינות, הוא היה מוכן למכור לי לפי שעות. לא הבנתי תחילה על מה הוא מדבר.

לכולם באנדרוס יש כוורות, כבשים, עזים ותרנגולות

העובדות התבררו במהרה: הצינור שלו עובר בשטח שלי, מהמעיין שלו אל שטחים מתחתי. כשהייתה נזילה בצינור שלו שמתי לב שהוא מקבל מים בצינור רק ביום ראשון ובשעות מסוימות. האסימון נפל! עם השנים, בשל ירושות של שטחים, הפכו קרובי משפחה לשותפים באותו מקור מים והם מחלקים ביניהם את המים לפי שעות. היום זה פשוט – מסתכלים על היום  בשבוע ועל השעות, אבל מה עשו פעם? השתמשו בתנועות גרמי השמיים, למשל, מזריחה עד שקיעה. לפעמים  השתמשו בסימנים בנוף, למשל עד שאור השמש ייפול על סלע מסוים במדרון. הדבר המדהים הוא שבאנדרוס יש עדיין ניהול מסורתי מובהק של מי שטח.

ומה עושה מי שאין לו מעיין, כמוני?  היה ברור לי שיש מים בקרקע. הפתרון שחשבתי עליו היה לעשות קידוח. הגשתי בקשה וסורבתי. החוקים השתנו בעקבות כניסת חוקים אירופיים ומצוקת מים כללית, ובצדק, עם כל הצער שלי בנוגע לזה. האקוויפרים, מי התהום, שייכים לכולם, למרות שבבקשה ציינתי שהמים מיועדים לחקלאות.

במשך מאות ואלפי שנים פיתחו תושבי אנדרוס תרבות חקלאית שהתבססה במידה רבה על חסד המים.

להשתלב במסורת

הבנתי שהדרך היחידה הפתוחה לפנינו היא להשתלב בניהול המסורתי של המים. עשיתי הסכם מים עם פסקליס, שכני הטוב, בתמורה לצינור שאניח עבורו ממעיין שלא נוצל עד כה.  יש בכך משהו יפה בעיני על רקע הירידה בפעילות חקלאית באי ובכלל. לכולם יש כאן כוורות, כבשים ועיזים ותרנגולות כיום יש לנו מים, הבריכה היפהפייה מתמלאת אחת לשבוע, בשישי או שבת, מים עד לשפתה. מהמראות הכי יפים בשטח שלנו. שנינו, פסקליס ואני, רוצים את אותו הדבר – לעבד אדמה, לראות אותה מניבה ירקות ומצמיחה עצי פרי ופרחי בר, לראות את הדבורים מפזזות באביב,  להביט בשחפים שמגיעים מהים, בציפורי השיר ובדורסים הרבים שיש כאן.

שנינו, פסקליס ואני, רוצים את אותו הדבר – לעבד אדמה, לראות אותה מניבה ירקות ומצמיחה עצי פרי ופרחי בר

כעת, כשיש לנו מים, השטח נראה אחרת. יש לנו שפע של ירקות קיץ בגן הירק, עצי המשמש, תות העץ וההדרים נתנו פירות השנה, נטענו עוד זיתים וגפנים מזני מאכל. הגפנים העתיקות נושאות אשכולות. תענוג ללכת בטרסות, 20 במספר אמרתי כבר?

שקיעה מבית האבן של יגאל וקרין

_____

יגאל צור הוא סופר, מדריך טיולים ומנחה תכניות תיירות בטלוויזיה, כתב וצלם מסע אחר והרפתקן. גר באי אנדרוס.

קארין ויגאל צור – seaview stonehouse

בית האבן כולל את הבית שלנו, שבו אנחנו שוהים אביב וקיץ +  2 יחידות אירוח מדהימות בבית האבן. אנחנו מארחים מתחילת – אמצע מאי ועד  אוקטובר. כל יחידה כוללת חדר שינה, סלון קטן עם ספה שמתאימה למיטת יחיד וחדר אמבטיה מטוקטק. האירוח כולל ארוחת בוקר מפנקת על טהרת המקום (ביצים מאימא של פסקליס, גבינה מפטרוס, דבש מיאניס המכונאי, הירקות, הריבות, הלחם כמובן מאיתנו. ארוחת הבוקר מוגשת על המרפסת מול הנוף הכי מדהים (לא תרצו לזוז). כל יחידה פונה לים ולנוף. כל יחידה מצוידת במקרר, ערכת קפה ומזגן, אם כי אנדרוס קריר דיו גם בקיץ.
פרטי קשר: seaviewstonehouse@gmail.com

ווטצאפ: 054-5405726

קישור אל הבית וחדרי האירוח של קארין ויגאל צור באנדרוס: https://andros.yigal-zur.com/

הפוסט מערכות מים מסורתיות ב"אי המים" אנדרוס הופיע ראשון במסע אחר

במיתוס, בהיסטוריה, בדת וגם בחיי יומיום יש ליונה בהחלט מקום של כבוד. היונה כסמל השלום, היונים הלבנות של האלה אפרודיטה. גידול ביתי של יונים החל במצרים העתיקה כבר מכ-3000 לפנה"ס והופעה ברומא העתיקה של המילה הלטינית קולומבריום, שמקורה במילה יונה. ונא לא לבלבל במחילה את היונה עם קרובותיה הצוצלת והתור.

לפני כשנתיים עברנו לגור חלק מן השנה באי אנדרוס שביוון. במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות. זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא.

לקריאה נוספת:

• איי יוון – מדריך מסע אחר
• אירוח באי יווני
• על גידול יונים במערות בשפלה

במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות

זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא

שכיות חמדה ארכיטקטוניות

גיליתי את אחת משכיות החמדה הארכיטקטוניות היפות ביותר שבאיים אנדרוס ובאי השכן טינוס – מגדלי שובך יונים. הם אינם נופלים בגובהם ממגדלי האבן של כפרים כמסטיה ואושגולי בחבל סוונטי שבגיאורגיה, גם לא ממגדלי האבן למגורים הפזורים ברחבי סצ'ואן ויו'נאן שבסין. אני בטוח שכל אחד מכם יכול להיזכר במגדל אבן כזה או אחר באירופה.

אם כך מה מייחד אותם? קודם כל הרעיון הדי מטורף: לבנות מגדל אבן שנראה כמו מצודה קטנה מתוך סיפור אגדות עבור יונים? אני, ששיפצתי במשך כשנה בית אבן באי אנדרוס יודע כיום איזה עמל ועבודה וידע ארכיטקטוני צריך כדי לבצע משימה שכזאת. חומר הבנייה, אבן הצפחה, מצוי בשפע, ממש מתחת לרגליים, רק צריך לחפור. אני חופר בורות שתילה לעצים, כל בור שני סלע צפחה שאינך יודע מהיכן הוא מתחיל והיכן נגמר. לכרות אותם מהקרקע, לפצל את הלוחות, להביא מסה ענקית של אבנים ולהרים מגדל שכזה ללא שום תמוכות או יסודות בקרקע לגמרי לא פשוט.

הדבר השני ששמתי לב הוא שמרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות וכול זאת למה? כפי שתמיסטוקולס, אחד מאחרוני מגדלי היונים אמר לי, "שתהיה להן תעופה טובה." כלומר, שלמעופפות היפהפיות האלו תהיה יציאה נוחה מהשובך וגם נחיתה רכה בחזרה. נשמע קצת הזוי, לא? ובכן, לא.

המגדלים הינם תמיד מרובעים שמתרוממים למעלה בצורה ישירה. ישנם קטנים, של קומה אחת, אולם אלו במיעוט. הרוב הינם של שתיים ויותר קומות. קומה ראשונה מחסן ושניה ליונים. יש רק דלת אחת עשויה מעץ עבה כך שטורפים כמו נחשים, עכברים וגנבים אינם יכולים להיכנס. כמובן שליונים יש כניסות מהחלק העליון אל תאי הלינה וההטלה.

המגדלים חסומים מהצד הצפוני, כך שרוח המלטמי הצפונית החזקה חס ושלום לא תפריע למעופפות הרכות. חשוב שיהיה בסמוך מקווה מים וגם מקורות מזון. אולי זאת הסיבה שלא אחת הדיירים של החלק התחתון של המגדלים הן כבשים. שכן לרוב יש שם מחסן או אסם, ואולי הגרגרים שנופלים מהמזון המסופק להן, תירס למשל, משמשים גם את היונים.

מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן שכל מי שמבקר באנדרוס ובטינוס רואה אותם בחומות, בגדרות וגם במבנים. בפינות הגג מגדלים קטנים שמגביהים את המבנה וגם מסיימים אותו בצורה נאה לעין.

מרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות

מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן

תולדות גידול היונים באיים

לפי עדויות ורשומות היסטוריות גידול היונים החל עם הכיבוש של האיים ב-1204 על ידי ונציה. יונים גודלו כמקור לבשר וכמקור לחומר דשן עשיר, שכן צואת יונים עשירה בחנקן, זרחן ואשלגן, חומרים מזינים חיוניים לצמיחת צמחים. הזכות להחזיק באותה עת שובכי יונים ניתנה רק לאצולה או לכמורה. כדאי להזכיר בהזדמנות זאת את "le droit de colombier", בצרפת העתיקה. החוק שאפשר לגדל יונים שמוצאות את מזונן בשדות המקיפים את בית בעליהן, ולא בחצר חווה סגורה שממנה לא היו יוצאות. חוק שהיה בתוקף עד למהפכה הצרפתית.

מצב דומה היה בטינוס ואנדרוס עד ל-1715, אז נכבשו האיים על ידי האימפריה העות'מנית. מאותו רגע עם ההתפרקות החונקת של שלטון האצולה והכמורה כל מי שהיה בעל אדמה ובעל אמצעים בנה שובך ליונים כדי לגדל אותן לבשר או להשתמש בחומר הדשן מהצואה. נראה שמסמל של אצולה שובכי היונים הפכו לסמל של עושר כלכלי וסטטוס חברתי. בשר יונים נשלח משני האיים לאירופה. אינני יודע כמובן נתונים מדויקים כי לא מצאתי רשומות על כך. מי שיבדוק למשל את תפריט היוקרה של לואי ה-14 בצרפת יגלה שיונים היו חלק ניכר ממנו. בארוחה רגילה הוגשו 10 – 20 יונים למלך ומקורביו ובאירועים חגיגיים המספר היה עשוי להגיע למאות יונים בשבוע.

באי טינוס נותרו כ-960 (לפי ספר שיצא ב-2020), כאשר העתיק ביותר הוא משנת 1700. באנדרוס אינני יודע. בכל שובך שכזה חיו כ-50 זוגות יונים שגדלו צאצאים רבים והייצור המוערך לשנה של בשר היה כ-150 קילוגרמים וכ-500 ק"ג לשנה של דשן. מעניין מה הכניס יותר.

מה שהקסים אותי מעל לכל היא הבנייה באבן והעיטורים של מגדלי היונים. אני חייב להודות שמאז שאני חי בבית שכולו, כולל הגג, עשוי מאבן צפחה מקומית (שחלקה חפרנו מהקרקע שלנו) למדתי לאהוב אבנים ולא פחות את היכולת ההנדסית, הארכיטקטונית והאמנותית שנוצרה סביבן בשני האיים האלו. דימטריס, בנאי האבן שלי, אומר, שאין בניית אבן יותר יפה בכל יוון מאשר באנדרוס וטינוס ואני נוטה להסכים איתו. העיטורים על שובכי היונים שונים ממגדל אחד למשנהו. יש בהם משולשים, מעוינים, משולשים ובהם כעין צורת עצים, עיגולים מחולקים ונראה שכל בנאי ניסה להשאיר את חותמו האישי הופך בכך שובך יונים ליצירת אמנות.

בניית המגדלים היפים פסקה היכן שהוא בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20: משבר כלכלי, חוסר עניין ביונים ובשרן, נטישת האיים לטובת הערים הגדולות. מאמצע שנות ה-70 החלה תנועה של שימור שובכי מגדלים אלו. חלקם שולבו בבתים קיימים או הפכו לחדרי אירוח. מעט מאוד מגדלי יונים נותרו והמסורת הולכת וגוועת. נותרו המגדלים הקסומים שעדיין מעשירים את הנוף בין אם הם בקבוצה המשבצת מדרון גבעי או עומדים לבד סחופי רוח.

——

יגאל צור הוא סופר ומדריך טיולים: טיולי הליכה, רכב ומשולבים לבודדים, למשפחות ולקבוצות קטנות באי אנדרוס.

ווטצאפ למידע והזמנות: 0545405726

קישור אל הבית וחדרי האירוח של קארין ויגאל צור באנדרוס: https://andros.yigal-zur.com/

הפוסט שובכי היונים של האיים טינוס ואנדרוס הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר ליוון
• איי יוון – מדריך מסע אחר לאיים שאסור להחמיץ
• איי יוון עם ילדים
• האיים הסודיים של יוון

אתונה

אתונה בירת יוון היא יעד נהדר לחופשה עירונית קצרה. היא משלבת באופן אופטימלי בין ישן לחדש ומציעה אתרים ארכאולוגיים מהחשובים בעולם, שכונות תוססות ומלאות אווירה שכיף להסתובב בהן, טברנות שמגישות אוכל יווני משובח, מועדוני לילה ובעיקר אווירה נעימה וידידותית.

לא להחמיץ באתונה:

*האקרופוליס – על הגבעה שמתנשאת מעל אתונה נמצאים כמה מבנים מתקופת יוון הקלאסית, ובהם האתר הארכאולוגי החשוב בעיר ואחד מהחשובים בעולם – הפרתנון, המקדש שנבנה במאה החמישית לפנה"ס כהודיה לאלה אתנה והפך לאחד מסמלי הדמוקרטיה האתונאית.

פלאקה – הרובע העתיק של אתונה ששוכן למרגלות האקרופוליס הוא למעשה מבוך של סמטאות צרות הגדושות במסעדות, חנויות מזכרות ומועדונים.

מונסטיראקי – שכונה נוספת, מלחאת חיים ותוססת, בה נמצאות כמה מהמסעדות הטובות בעיר, לצד חנויות שמוכרות עתיקות ופיצ'פקעס. בימ יראשון פועל כאן שוק הפשפשים של אתונה.

קו הרקיע של אתונה עם גבעת האקרופוליס ברקע

סלוניקי

סלוניקי, העיר השנייה בגודלה ביוון אשר שוכנת בצפון המדינה, היא אחת מערי הנמל החשובות במדינה. זוהי עיר מלאת חיים עם חיי לילה תוססים, בניינים נאו קלאסיים, מוזיאונים מצוינים, כנסיות עתיקות, ושדרות קניות מפוארות וחופים יפים. בנוסף, סלוניקי מהווה בסיס מצוין לטיולים בצפון יוון, לחלקם תוכלו לצאת במסגרת של טיול יום, כמו טיול למנזרים התלויים במטאורה או שייט לחצי האי חלקידיקי.

לא להחמיץ בסלוניקי:

• המגדל הלבן – המגדל האייקוני של העיר
• הטיילת של סלוניקי (Thessaloniki waterfront) – טיילת מקסימה ותוססת ממש על שפת המים, שמציעה נופים נהדרים של הים וגישה לכמה מהאתרים החשובים של העיר כמו המגדל הלבן והמוזיאון לצילום. לאורך הטיילת יש כמה גני שעשועים, בתי קפה מהם תוכלו להשקיף על העוברים ושבים ודוכני מזכרות ואוכל.
• רובע לדדיקה – הרובע ההיסטורי המקסים ששוכן בסמוך לים נחשב לרובע חיי הלילה של סלוניקי. הרחובות הציוריים ומרוצפי האבן של הרובע משובצים בבתי קפה, מסעדות, טברנות ומועדונים, ויש בהם גם כמה אטרקציות כמו מוזיאון האשליות.

המגדל הלבן והטיילת של סלוניקי

קלמטה

העיר השנייה בגודלה בחצי האי פלופונז שבדרום יוון מפורסמת במטעי הזיתים שלה, בהם מגדלים זיתי קלמטה, אבל יש בה הרבה יותר מזה. הנמל שלה הוא מהחשובים בים התיכון, ויש בה עיר עתיקה ויפה וחופים נהדרים.

לא להחמיץ בקלמטה:

• טירת קלמטה – הטירה מהמאה ה-13 ממוקמת על גבעה המשקיפה על העיר ועל מפרץ מסיניה. ניתן לטייל בין שרידי החומות וליהנות מנוף נפלא של המפרץ.
• פארק הרכבות – פארק עירוני שבו מוזיאון פתוח עם רכבות ודגמי קטרים ישנים, שהביקור בו מתאים לכל המשפחה.
• מערות דירוס אמנם מרוחקות כשעתיים נסיעה מקלמטה, אבל הנסיעה משתלמת. מדובר בסדרה של מערות נטיפים מרהיבות ששימשו למחיה בתקופה הנאוליתית. במערות יש מעברי מים והביקור בהן כולל שייט בסירה.

מטעי זיתים מעל מפרץ בקלמטה

כרתים

כרתים הוא הגדול באיי יוון וגם המגוון ביותר. זהו אי הררי, המנוקד בחורשות ומטעי זיתים, שיש בו באמת  הכל – חופים יפהפיים, אתרים ארכאולוגיים חשובים, ערים מקסימות, כפרים מסורתיים, קניונים דרמטיים ואטרקציות לכל המשפחה. מישראל פועלות נכון לקיץ 2024 טיסות ישירות לשלושה יעדים בכרתים:
הראשון הוא הרקליון – בירת כרתים והעיר הגדולה ביותר באי. בקרבת הרקליון יש הרבה אתרי נופש, כמו חרסוניסוס ומאליה, בהם מלונות הכל כלול והרבה מלונות שמתאימים למשפחות. השני הוא חאניה – עיר בעלת היסטוריה מפוארת שנחשבת ליפה ולרומנטית בערי כרתים.  בקרבת העיר נמצאים כמה מהחופים היפים ביותר בכרתים.  היעד השלישי הוחדש ביותר הוא סיטיה – עיר נמל נעימה ומטופחת במזרח האי, שבקרבתה חופים יפים כמו חוף ואי, המכונה גם חוף הדקלים.

לא להחמיץ בכרתים:

• ארמון קנוסוס – האתר הארכאולוגי החשוב בכרתים ואחד השרידים החשובים מן התרבות המינואית. הארמון נראה כמו מבוך מורכב עם אולמות, חדרי מגורים, מחסנים, סדנאות אמנים ועוד.
• קניון סמאריה – קניון צר ועמוק באורך 16 ק"מ שנחשב לארוך באירופה, ובו תוכלו לעשות את אחד הטרקים הפופולריים בכרתים.
• חוף אלפוניסי  – החוף ששוכן במערב האי הוא אחד היפים בכרתים. יש לו מראה טרופי, עם חול ורדרד ומי טורקיז חמימים.
• העיר העתיקה של חאניה – בעיר הבנויה בסגנון ונציאני ועות'מני כדאי לטייל בשוק המקורה, ברחוב הלידון ובנמל היפה.
• שייט לאי ספינלונגה – האי ששימש כמושבת מצורעים עד 1953 מפורסם במצודה הוונציאנית שלו. הוא שוכן מול חופי העיירה היוקרתית אלונה וניתן להגיע אליו בשייט קצר מהעיירה.

ארמון קנוסוס, האתר הארכאולוגי החשוב בכרתים

קרפתוס

במחצית הדרך בין כרתים לרודוס, בים האגאי, נמצא האי ההררי קרפתוס (Karpathos). באי הצר והארוך לא תמצאו מלונות ענק או קניונים, אבל כן תמצאו את הקסם והפשטות של יוון של פעם, עם מפרצי טורקיז מבודדים, צוקים שצונחים אל הים בתלילות, מטעי זיתים וכפרים ציוריים שהזמן כאילו עצר בהם מלכת. בירת האי, פיגאדיה, היא עיר נמל מלאת חיים, אבל שאר היישובים כאן הם כפרים מסורתיים מנומנמים, שתושביהם עוד עוסקים במלאכות כמו ואריגה בנול ואפייה בתנורי אבן משותפים וחמורים מהווים את אמצעי התחבורה הראשי.

לא להחמיץ בקרפתוס:

• פיגאדיה – עיר נמל קטנה אך תוססת שמהווה את מרכז החיים של האי, ובה שרידי אקרופוליס, מוזיאון ארכאולוגי, טברנות, חנויות, דוכני מזכרות ונוף נפלא לים.
• אולימפוס – כפר הררי מסורתי שיושב על מצוק, ובו עשרות טחנות רוח, כנסיות עתיקות ואווירה מסורתית, בין היתר הודות לעובדה שתושבי הכפר עוד עוסקים במלאכות כמו אריגה בנול, אפייה בתנורי אבן משותפים וכביסה בשוקת, ומדברים בניב ייחודי.
• חוף אפלה  (Apella) – חוף יפהפה עם חול זהוב ומי טורקיז עליו חולשים מצוקים דרמטיים.

כנסייה לבנה מעל הים בכפר ההררי אולימפוס, קרפתוס

לסבוס

לסבוס (Lesvos), אשר שוכן בצפון -מזרח הים האגאי, בצמוד לחוף המערבי של תורכיה, הוא האי השלישי בגודלו ביוון והוא משתרע על שטח של 1,630 קמ"ר.  השטח הזה מגוון מאוד בנופיו – זהו אי הררי ומיוער, אשר 60 אחוזים משטחו מכוסים ביערות אורנים ואלונים, שדות וכרמי זיתים וגפנים. בצפון-מערב האי, בסמוך לעיירת הנמל סיגרי, נמצא היער המאובן השני בגודלו בעולם. לאי יש רצועת חוף באורך 259 ק"מ, ובנוסף הוא עשיר במעיינות חמים. למרות גודלו, לסבוס הצליח לשמור על אותנטיות ושלווה – אין בו מלונות ענק, אין בו רשתות מזון בינלאומיות ובכפרים רבים אין כלל שילוט באנגלית.

לא להחמיץ בלסבוס:

• בילוי בבירה מיטליני – מיטליני מאופיינת בארכיטקטורה אקלקטית, בעיקר נאו קלאסית ועות'מנית, וחולש עליה מבצר ביזנטי מהמאה ה-14. זוהי עיר תוססת ומלאת חיים לאורך השנה כולה, עם חיי לילה תוססים, טברנות, ברים ובתי קפה.
• מפרץ קלוני – מפרץ יפה שבסביבתו אזור ביצות עם פלמינגו ועופות מים נוספים, מטעי זיתים ומוזיאון לייצור שמן זית. באזור זה תוכלו לצפות בחיות בר , לדוג ולרכב על סוסים.
• פלומרי  – כפר דייגים עם בתים צבעוניים ורחובות אבן מפותלים, אשר שנחשב לבירת האוזו העולמית.

הכפר פלומרי בלסבוס. נחשב לבירת האוזו העולמית

רודוס

רודוס (Rhodes) הוא אחד האיים הפופולריים ביותר ביוון, ולא במקרה זהו גם אחד האיים עם תשתיות התיירות המפותחות ביותר. יש סיבה לפופולריות של רודוס – זהו אי מרתק, עם אתרים היסטוריים מרתקים, חופים יפים, אתרי טבע למכביר ומזג אוויר נוח מרבית ימות השנה.

לא להחמיץ ברודוס:

• רודוס העתיקה – עיר ימי ביניימית יפה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ובה בתי אבן בסגנון גותי, ארמון מהמאה ה-14 (ארמון ראשי המסדר של אבירי רודוס), כנסיות, מסכדים וסמטאות צרות הגדושות במסעדות, בתי קפה וחנויות מזכרות.
• לינדוס ומפרץ סנט פול – לינדוס הוא כפר ציורי עם בתים מסוידים לבן וסמטאות הגדושות בטברנות וחנויות מזכרות. האטרקציה המרכזית בלינדוס היא האקרופוליס הניצב בראש גבעה, ולמרגלות הכפר תמצאו את מפרץ סנט פול, מפרץ יפהפה וסגור כמעט לחלוטין שמזמין לשחייה.
• עמק הפרפרים – שמורת טבע מקסימה עם עצי לבנה, נחל ופלגי מים שביניהם גשרים קטנים. בכל שנה בין יוני-ספטמבר מגיעים לכאן המוני פרפרים.

מטיילים בעמק הפרפרים ברודוס

קוס

בדומה לרודוס, גם האי קוס משתייך לאיי הדודקאנס וזוכה לפופולריות רבה. זהו אי שחביב במיוחד על נופשי בטן-גב, הודות לרצועת חוף ארוכה עם חופים חוליים ויפים. האי חביב על צעירים חובבי מסיבות, ומפורסם הודות לחיי הלילה התוססים, במיוחד בעיר הבירה קוס טאון.

לא להחמיץ בקוס:

• קוס טאון – בירת קוס היא עיר עתיקה ומלאת אווירה, שברחובותיה הצרים בתים צבעוניים שהוסבו לחנויות, מסעדות, ברים ומועדונים. האטרקציה המרכזית בעיר היא מצודת האבירים, מצודה ימי ביניימית מהמאה ה-14 שמחוברת ליבשה בגשר. בעיר נמצא גם עץ היפוקרטס, עץ דולב שגילו מוערך בכ-700-500 שנה, אך לפי המסורת היפוקרטס נטע אותו לפני 2,400 שנה.
• חוף קפאלוס – החוף היפה ביותר בקוס, עם חול רך, מים צלולים ואפילו מנזר שניתב על סלע בתוך המים וניתן להגיע אליו בשחייה.
• זיה – כפר הררי ציורי עם בתים בכחול-לבן שטובל בנוף ירוק. בכפר נמצאת טחנת המים העתיקה ביותר ויש בו הרבה חנויות שמוכרות מזכרות ותוצרת מקומית.

חוף קפאלוס, אחד מהחופים היפים בקוס, אשר מולו מנזר אליו ניתן להגיע בשחייה

קורפו

קורפו, שמשתייך גם הוא לאיים היוניים, נחשב לאחד מהיפים שבאיי יוון, הודות לנופים ירוקים של מדרונות הרריים המכוסים בברושים, עצי דפנה, קטלבים ואלונים, מפרצים קסומים וארכיטקטורה ונציאנית – שריד למאות השנים בהן הוונציאנים שלטו באי.

לא להחמיץ בקורפו:

• קרקירה – בירת האי, המכונה גם קורפו טאון, הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, הודות לארכיטקטורה שלה, שמשלבת השפעות ונציאניות, בריטיות וצרפתיות. על האי חולשים שני מבצרים ויש בה כנסיות לרוב, כיכרות מקסימות וסמטאות צרות ומלאות אווירה.
• פלאוקסטריצה – מפרץת יפהפה עם מי טורקיז צלולים מהם מזדקרים צוקי אבן גיר תלולים המכוסים בצמחייה. אל תוותרו על שייט בין הצוקים.
• ארמון אכיליון – ארמון נאו קלאסי מרשים שנבנה על ידי הקיסרית סיסי, ובו חדרים עם ריהוט תקופתי, ציורי קיר ויצירות אמנות. הארמון מוקף בגנים יפים מהם נשקף הים.

קורפו הוא האחד מהיפים והירוקים באיי יוון

קפלוניה

האי ששוכן בים היוני ומשתייך לקבוצת האיים היוניים הוא השישי בגודלו ביוון. זהו אחד האיים היפים והירוקים ביוון, ויש בו נופים הרריים מיוערים, פסגות שגובהן עולה על 1,600 ק"מ ומפרצי טורקיז. בעבר שלטו כאן הוונציאנים וההשפעה עדיין ניכרת בארכיטקטורה וגם באוכל שתאכלו פה.

לא להחמיץ בקפלוניה:

• מערת מליסאני והאגם – מערה מרשימה ובה אגם תת קרקעי. חלק מתקרת המערה התמוטטה וקרני השמש שחודרות דרך החור שנפער מאירות את המים ויוצרות צבע טורקיז מהפנט. בתוך האגם ניתן לשוט בסירות משוטים.
• חוף מירטוס – אחד החופים היפים באי ואולי אף ביוון כולה משתרע לאורך שני ק"מ בצפון-מערב האי, עם מי טורקיז וצוקי אבן חול דרמטיים שמשמשים לו כתפאורה.
• פיסקרדו – כפר דייגים מקסים שבנוי סביב מפרץ מוגן בקצה הצפון-מזרחי של האי. אל תוותרו על טיול באזור נמל היאכטות הקטן, שסביבו בתים צבעוניים בסגנון וונציאני שמרביתם משמשים כמסעדות ובתי קפה.

שייט באגם התת קרקעי במערת מליסאני בקפלוניה

זקינטוס

זקינטוס, המכונה גם זנטה, הוא השלישי בגודלו בקבוצת האיים היוניים והדרומי ביותר מביניהם. בדומה לאיים היוניים האחרים, גם זקינתוס מצטיין בנופים ירוקים ויפים, והוא גדוש באטרקציות טבעיות ושמורות טבע – אלה הופכות אותו ליעד פופולרי בקרב משפחות ומטיילים חובבי טבע. לצד אלה, האי פופולרי גם בקרב צעירים בליינים ואוהבי מסיבות, ומדי קיץ מתקיימות בחופיו מסיבות ענק, בעיקר בעיירה לאגאנס. זקינתוס נמצאים גם כמה מהחופים היפים ביותר ביוון, אם כי החוף המפורסם מכולם, חוף הספינה הטרופה (Navagio Beach), סגור עד להודעה חדשה עקב סכנת מפולות.

לא להחמיץ בזקינטוס:

• המערות הכחולות – סדרה של מערות ימיות השוכנות בצפון האי. כאשר קרני השמש חודרות דרך הפתחים הן יוצרות אור כחול מהפנט. אל המערות ניתן להגיע רק דרך הים, במסגרת שייט.
• אי הצבים – האי הזעיר, אשר שמו מרתוניסי, נמצא במפרץ לאגאנס ומוגדר כשמורת טבע, משום שאליו מגיעות צבות ים כדי להטיל את ביציהן בחוף. מלבד זאת זהו אי יפהפה המכוסה בצמחייה צפופה ומציע גם מערות, תצורות סלע ייחודיות ועוד.
• העיר זנטה – בירת זקינטוס היא עיר תוססת שמשלבת ישן וחדש, משום שרעידת האדמה שהתרחשה בה ב-1953 הביאה לבנייה מחודשת של חלק מהאזורים בעיר. אמנם היא לא ציורית כמו ערי בירה אחרות באיי יוון, אבל זו עיר שנעים להסתובב בה, עם הרבה חנויות, מסעדות וברים.

המערות הכחולות בזקינטוס

לפקדה

אי נוסף בקבוצת האיים היוניים, אל מול חופי איטליה, אשר מחובר ליבשת באמצעות כביש וגשר צף. זהו אי ירוק, שליו ורגוע, אשר ההשפעה של איטליה השכנה ניכרת בו – גם בארכיטקטורה וגם באוכל. בלפקדה יש חופים פוטוגניים להפליא, כפרים מסורתיים, צוקים דרמטיים, מדרונות מיוערים והרבה מסלולי הליכה בהם תוכלו ליהנות מכל היופי הזה.

לא להחמיץ בלפקדה:

• מפרץ קאטיסקי – המפרץ שנמצא בנקודה הדרומית ביותר באי נחשב לאחד היפים בעולם. כדי להגיע אליו יהיה אליכם לרדת כמאה מדרגות החצובות בסלע, אבל המאמץ משתלם – זהו חוף ארוך עם מי טורקיז צלולים, עליו חולש מצוק תלול.
• מפלי נידרי – סדרה של מפלים הנופלים לבריכת טורקיז יפה, במרחק הליכה של כשעה מכפר הדייגים נידרי.
• קריה – כפר הררי מסורתי שבמרכזו עצים עתיקים, ובו חנויות שמוכרות עבודות אריגה מסורתיות. בקרבת הכפר נמצא מנזר מהמאה ה-16.

מפרץ קאטיסקי. פוטוגני להפליא

סנטוריני

סנטוריני, הרומנטי באיי יוון משתייך לקבוצת האיים הקיקלאדיים. הנופים הגעשיים הדרמטיים ומלונות היוקרה הופכים אותו לחביב על זוגות בירח דבש. לכאן לא מגיעים בשל בטן גב על החוף (למרות שיש כאן חופים מיוחדים עם חול געשי באדום ושחור) אלא בשביל לצפות בלוע הר הגעש המלא במי ים, לטעום יינות ביקבים של האי, לטייל בכפרים הציוריים ולראות את השקיעות היפות בעולם.

לא להחמיץ בסנטוריני:

• הכפר איה – הכפר הציורי ששוכן בצפון האי מפורסם בארכיטקטורה הקיקלאדית שלו, עם בתים מסויידים לבן וכנסיות עם כיפות כחולות. אחרי הטיול בין הסמטאות המשובצות בגלריות, חנויות מיוחדות ובתי קפה, השקיפו על השקיעה הנשקפת מכאן שנחשבת לאחת מהיפות בעולם.
• אקרוטירי – האתר הארכאולוגי החשוב באי בו ניתן להתרשם משרידיו של היישוב המינואי החשוב ביותר בים האגאי שנחרב בהתפרצות געשית לפני 3,600 שנה אך רחובותיו ובתיו השתמרו היטב תחת האפר הגעשי.
• לוע הר הגעש – מהנמל הישן של פירה יוצתא שייט אל האיונים הגעשיים הזעירים נאה קאמני ופאליה קאמני, בהם תוכלו לטםס על הר געש ולטבול במעיינות גופרית חמים.

האי סנטוריני מפורסם בנופיו הדרמטיים

מיקונוס

אי נוסף המשתייך לאיים הקיקלאדיים, אשר בדומה לסנטוריני נחשב גם לאחד האיים היקרים, בשל ריכוז גבוה של מלונות יוקרה. גם מיקונוס מתאפיין בארכיטקטורה קיקלאדית עם בתים מסוידים לבן עם תריסי עץ כחולים ורחובות מרוצפים אבן. מלבד זאת יש בו חופים נהדרים וכאן גם תמצאו את חיי הלילה הסוערים ביותר ביוון, שכוללים גם הרבה מועדונים לה"טבים.

לא להחמיץ במיקונוס:

• כורה – בירת מיקונוס היא עיר קוסמופוליטית תוססת שרחובוצתיה מרומפי האבן משובצים בגלריות, בוטיקים יוקרתיים, מסעדות וברים. בחלק המערבי של העיר נמצאות טחנות הרוח שהפכו לאחד מסמלי האי.
• חוף פראדייז – חוף חולי רחב ותוסס, שמשמש בבוקר כמוקד לפעילות ספורט ימי ובערב מתקיימות בו מסיבות חוף פרועות, במיוחד במועדון Cavo Paradiso  היוקרתי.
• שייט לאי דלוס – האי שממוקם כשלושה ק"מ דרומית-מערבית למיקונוס עשיר באוצרות ארכאולוגיים, ובהם מקדשי אפולו וארטמיס, פסלי אריות משיש ותיאטרון רומי.

רחוב במיקונוס, עם ארכיטקטורה קיקלאדית טיפוסית

הפוסט חופשת קיץ ביוון – לאן לנסוע? הופיע ראשון במסע אחר

החלום שלי היה כרם וזיתים וכתיבה בשקט, שלה – לגדל ירקות וליצור באבן וביחד חיפוש אחר שקט ושלווה ובדידות מסוימת. הוסיפו לכך תאווה לשיקום בתים עתיקים. עשינו זאת ביפו, שיקמנו בית מ-1872 והוא מקסים. חטטנים ימצאו באינטרנט.

• עוד על איי יוון
• מדריך מסע אחר ליוון

יצאנו לחפש

יצאנו לחפש אחרי המקום שיהיה שלנו ואני כידוע מכיר את העולם. הייתה מודעה על בתים ב-1 אירו. כיתתנו רגליים בסיציליה יפתי, בפוליה, בקלבריה והתאהבנו בחבל אברוצו. איזה אוכל, איזה יין. אבל 1 אירו התגלה לבסוף כחבילת שיקום יקרה ומעל ליכולתנו. חיפשנו בקפריסין, חביבה על הרבה ובצדק. זה קרוב, זה נוח, משמע זול להגיע. אלא שהכיעור של וילות-מפלצות הבנייה רוסיות – סיניות ביאס אותנו. מצאנו נכס בכפר מקסים בשם לימונה. בבדיקה שעשיתי התגלה שחלק מהבית שלנו במפות הוונציאניות עליהן מסתמכים בלשכת רישום המקרקעין נמצא אצל השכנה שימיה ספורים וחלק של השכן בכלל פלש אלינו. בקיצור, השארנו דמי לימוד ונדדנו הלאה.

אנחנו מכירים לא רע את יוון אבל היא גדולה ואיים רבים לה. במשך  חודשים טיילנו בעקבות נכסים ביבשת וגם באיים: קורפו, לפקדה, כרתים, פיליון, פלופונס על כל זרועותיו, טינוס ועוד. באנו סופר מוכנים עם רשימות של בתים שאנחנו רוצים לראות. יום אחד הגענו לאי אנדרוס (andros) – הצפוני שבקיקלידים. אתם זוכרים מה זאת אהבה ממבט ראשון? זה מה שהיה. אבל לא מצאנו שום דבר מעניין. זה אנחנו הבעייתיים. לא מעניין אותנו וילה מוכנה עם בריכה וג'קוזי, לא בטעם יווני או אחר. פשוט לא דיברו אלינו. מצאנו לבסוף בית קטנטן עם נוף מטורף לים האגאי במזרח האי, מעל לעיר חורה (אנדרוס) היפהפייה שבנויה בסגנון ונציאני. שטח תלול, פראי, נוף בתה יפהפה. לא עניין אותנו שאין חשמל, שהמים מגיעים במכלית. באמפוס, המוכר, היה איש נחמד אבל היום החוקים הירוקים של אירופה חלים גם על יוון וב-4 דונם שלו חלק נרשם כירוק, כלומר  לא ניתן להוסיף ולו מטר אחד קטן לבית הגפרורים.

מצאנו נכס אחר, הגג נפל פנימה, החלק העתיק צריך שיקום מלא אבל התלהבנו. 6.5 דונם עם 2 קידוחי מים, טראסות משתפלות במתינות  במורד, נוף אל עמק עם אתר ארכיאולוגי (לא יבנו לנו מתחת לאף) ואפילו קצת ים. ובטווח הליכה לאחד החופים שאפילו כאשר רוח המלטמי הצפונית והחזקה נושבת המפרץ שקט. האמינו לי, יש לי מינוי שנתי לים, חורף קיץ. אלא מאי, המוכר הישיש שבאמת רצה למכור ודי בזול (אל תשאלו כמה כי לא אגיד. הורי לימדו אותי שלא מדברים על כסף)  שכח לספר שהוא בעלים רק של חצי מהנכס והחצי השני שייך לשלושה יורשים, שתקעו מחיר. הלך עלינו.

אני לא מהמתייאשים. ישבתי מול המחשב אצל קתרינה, סוכנת הנדל"ן. אני לא זז עד שמוצאים. בסוף הרשימה הייתה תמונה של חורבה. מה יש להפסיד, אמרתי. נסענו ונעמדתי מול הנוף ואמרתי זהו. תבינו, אשתי, כמו בוודאי גם אצלכם, עושה את ההחלטות של החיים, אבל לא הפעם.

נוף יומיומי מהשטח

שיקום של פינה בבית האבן שקרס

חורבת ציפחה מקסימה וישישה

בתוך שבועיים של לחיצות ידיים וחתימות הייתה לנו חורבת אבן ציפחה מקסימה, ישישה, בת 200 פלוס. הדיירים היחידים שלא שילמו שכר דירה היו הכבשים. העיזים, אגב, מסתובבות חפשי באי, חלקן בר, והן בעייה. את החזירים שילחנו אחר כבוד יחד עם בעל הבית הקודם. וגם טראסות יפהפיות (בניית האבן באנדרוס היא היפה בכל יוון), מאגר מים מאבן וענק (עוד אסביר למה חשוב), גפנים שרועות עתיקות שהוזנחו, עצי זית, תות ואלונים מדהימים. שפע של יופי טבעי עם חקלאי שהוזנח שנים וחיכה רק לנו. גם שפע של חיים: עיטים בשמים, בזים מקננים, ציפורי שיר, חומטים בשמש, פריחה מרהיבה, כלניות לצידי דרכים (כמו פעם – לא צריך לנסוע). הבנת ברוך?

אנדרוס הוא אי יפה בצורה בלתי רגילה עם מרחבי טבע פתוחים, יערות אלונים, כביש היקפי שבכל עיקול ומעקף נפתח מראה למפרץ וים. יש מאה חופים! בעבר האי היה עשיר, הנמל שלו במאה ה-19 היה בגודל נמל פיראוס. אנשים התעשרו מספנות מסחר, שקדים, זיתים ויין. בשנות השפל של תחילת המאה ה-20 וגם במחצית המאה נטשו, עברו לאתונה, אבל נשארו עם אדמות ובתים. הם שבים ובאים  אביב וקיץ וחג והם ממלאים כל טברנה ומסעדה ובית קפה. אז האי לא ממש משתוקק לתיירים, בטח לא לאלו שצריכים ברים רועשים, דיסקוטקים, מסיבות. למעט אירועי מוסיקה יוונית הולכים לישון עם התרנגולות. גם אין שדה תעופה! אז אין צ'רטרים לא מאנגליה וגם לא מישראל. יש מודעות ענקית לשמירה על אורחות חיים מסורתיות וחקלאות מסורתית ומוצרי מזון, מה אומר, קחו מלפפון או משמש ותבינו. מי השתייה שלנו הם ממעין! יש כמה מערביים שהתנחלו, כמונו, אבל כולם, לפחות מאלו שהכרנו, באותו הראש.

הנוף שרואים מהמרפסת של בית האבן – בווידאו

פטרוס עושה הגבינות. שכן

מראה שקיעה מחדר שינה אל הים והמרפסת

כך התחלנו. פינוי אדמה שכיסתה את גג אבן הצפחה

לשקם בית אבן

ובכן איך מתחילים להתעסק עם בית אבן? ארבעה מהנדסים היגיעו. "תורידו ותבנו חדש. יותר פשוט, יותר זול." "לא," אמרנו, "אנחנו רוצים לשקם ולשפץ." החמישי, אדוניס, היגיע, הסתכל על הנוף ואמר ביוונית "אוריאה." כלומר יפה ואז הסתובב וראה את הבית ושאל בבהלה, "אתם חושבים שזה יהיה בית?" הוא איתנו מאז.

הבאנו את דימטריס, בנאי האבן הכי טוב שיש באי. הזקנים אומרים שאבא שלו יותר טוב. תראו, הכל עניין של חיבור, אמון ואהבה. דימטריס הסתכל על החורבה, "אני אוהב." מאותו רגע סמכנו עליו. ראיתי איך הוא מלטף בעיניו ובידיו בחיבה את אבני הקירות העתיקות, את משקופי האבן ואנחנו חייכנו ולא הבנו כלום.

לא הבנו למשל שייקח לנו שלושה שבועות לחפש לוחות אבן לגג, כי רצינו לשמר את הגג מלוחות הציפחה. מעל לגג הייתה אדמה כבושה, כך בנו פעם. כשניקינו ראינו שצריך להחליף כמה מלוחות האבן. כל אחד אורכו בין 4 – 5 מטרים. דימטריס התעקש לחפש באדמה אצלנו. למה? כי הבנאים של פעם לא הזמינו ממחצבה. מאחר ופרצנו דרך לבית הוצאנו גושי סלע במשקל כמה טונות. כל האבן בבנייה שלנו: שיקום הבית, טראסות למרפסת ענקית, מדרגות אל מאגר המים היגיעה מהקרקע שלנו. אבן היא משאב אדיר באי.

הבנייה המקורית מופלאה, איזה אמנים אלו היו. המשקופים, הנישות, התמיכה לגג. אלא שחומר המילוי בין האבנים היה לא אחר מאשר אדמה וטיח היה אדמה וקש. איך נאטום את חלחול המים מהטרסה של הגפנים שהבית צמוד אליה? "מה אתם דואגים?" אמר דימטריס הבנאי. הזרקנו, פשוטו ומשמעו, בטון מתנפח אל בין המרווחים ומתחת לרצפת האבן שהנחנו בנינו חלל מלא חצץ למעבר המים. עברנו חורף אחד. הכל בסדר. תודה ששאלתם.

חלק מהתקרה הישנה נתמך על ידי קורות עץ שהרקיבו ונאכלו על ידי טרמיטים. אפשר היה כמובן לשים קורות עץ אורן, אבל אמרתי כבר, אנחנו לא פשרנים וגם אם כואב מעט בכיס אשתי תמיד אומרת נסתדר. הבאנו קורות עץ ערמון מהר אתוס הקדוש בצפון יוון. יקר, עמיד ובעיקר הכי יפה.

לא היה חשמל, לא מים וכמובן באיים אין מערכת ביוב (תזכרו כשתבואו. הפח הקטן בשירותים הוא לנייר :). חפרנו בור ספיגה, רבתי בנעימות עם חברת החשמל כדי שהעמודים לא יסתירו את הנוף המדהים שיש לנו ואז היגיע עניין המים, הדבר הכי חשוב באיי יוון. יש מחסור רציני – למרות שאנדרוס הוא האי הירוק ביותר בקיקלידים. בקיץ עם כמות התיירים יש מחסור (ראו כתבות על מיקונוס וכד'). לקדוח למים זה עניין יקר כי אתה לא יודע באיזה עומק תמצא. בניתי בור לאיסוף מי גשם מתחת לטראסות, שממנו משאבה מעלה אותם למאגר מים ששיקמנו ומשם תהיה השקיה לכל החלקות. מה נשאר? לנטוע עצי פרי ועוד זיתים ולעשות גן ורדים וגינת ירק (אורגני. אין כמעט הדברה כימיקלית באי) ולהמשיך לחלום. אין לנו לא ידע הנדסי ולא חקלאי אבל חשבנו על כל פרט באהבה. מה התוצאה? מי שמסתפק בצילומים יבושם לו, כל היתר מוזמנים להגיע בתשלום מסוים כמובן.

סלעים שהוצאנו מהקרקע

משקמים פינה מזרחית

ככה חותכים אבן

הנחת קורות עץ ערמון בסיס לחלק מהגג

פתחנו את כל חלל האבן לפני חלוקה חוזרת

איזה אורחים רצויים? כולם ובמיוחד אוהבי טיולים ונוף ושקט. יש אצלנו הרבה מאלו ובשפע.

מפלט בית האבן – Rockhaven Retreat

בית האבן כולל את הבית שלנו, שבו אנחנו שוהים אביב וקיץ + 2 יחידות אירוח מדהימות בבית האבן. אנחנו מארחים מתחילת יוני ועד אמצע אוקטובר. כל יחידה כוללת חדר שינה, סלון קטן עם ספה שמתאימה למיטת יחיד וחדר אמבטיה מטוקטק.

מחיר חבילת הבסיס לילה ליחידה (פרטים בפנייה ישירה אלי. אנחנו לא מפרסמים כרגע) כולל ארוחת בוקר מפנקת על טהרת המקום (ביצים מאימא של פסקליס, גבינה מפטרוס בעל הפרד, דבש מיאניס המכונאי). ארוחת הבוקר מוגשת אצלנו בבית או כמובן על המרפסת המדהימה (לא תרצו לזוז).

מינימום הזמנה – 3 לילות ותרצו להישאר יותר

כל יחידה פונה לים ולנוף. בחדר: מזגן, אם כי אנדרוס קריר דיו גם בקיץ. קומקום וערכת קפה.

בחודש אוגוסט אנחנו משכירים את 2 היחידות + הבית שלנו. מתאים רק למשפחה מורחבת או 3 זוגות חברים. מינימום שבוע ימים.

מראה מכניסה לאחת היחידות. שימוש באבן, בנייה בבטון ושכבה מיוחדת לבנה ומיוחדת של ורניקי (לכה)

כך בנינו את המיטות

הנחנו רצפת אבן צפחה וארונות בנויים

הכניסה מהחנייה אל הבית, שביל יפני של חצץ ולוחות אבן אל עבר המרפסת הפנורמית הענקית

שיפצנו את מאגר המים בנוי האבן וצבענו כך שישתלב בים וברקיע

סלון החורף עם קורות ערמון

המארח שלכם – יגאל צור

מה אנחנו מציעים:
1) אירוח סתלבט 2) פעיל: הליכות רגליות (האי מרושת בשבילי הליכה מסומנים היטב ומדהימים) – בהדרכה שלי או לבד. 3) סיורים מודרכים באי ברכב ורגל.

הבית נמצא בכפר יפהפה שהוא כ-10 דקות נסיעה מ-batsi, כפר דייגים ומרכז תיירותי מקסים עם מסעדות ובתי קפה.

איך מגיעים: משדה התעופה של אתונה מונית/אוטובוס  ל-rafina

בקיץ יש מעבורות מהירות – מגיעות ב-1.05 שעה, בשאר השנה בשעתיים.

מגיעים לנמל gavrio. משם אלינו כמה אפשרויות: 1) השכרת רכב 2) מוניות 3) העברות באמצעותנו

פרטים נוספים והזמנות : מפלט בית האבן

הזמנת יחידה: 1 יוני – 30 יולי, 1 ספטמבר – 15 אוקטובר

הזמנת כל בית האבן: 1 – 30 אוגוסט (ללא א' בוקר)

yigalzures@gmail.com

ווטצאפ (בלבד): 0545405726

שקיעות מרהיבות. כל ערב צבעים אחרים

הפוסט אירוח באי יווני, או החיים כפי שאנחנו רוצים לחיות הופיע ראשון במסע אחר

האויקונומיה הלניקה, הכלכלה של יוון, עוברת בעשור האחרון מסלול כלכלי מרתק. מסלול שהחל בצמיחה לאחר ההצטרפות לגוש האירו, עבר ב-2008 לקריסה, הוביל לרפורמות ובעקבותיהן להתייצבות כלכלית, והיום חוזר לצמיחה. במקום בו הייתה נפילה יש היום גדילה וקיימת הזדמנות.

בעקבות רפורמות כלכליות וסיוע בינלאומי, היום הכלכלה של יוון צומחת במהירות בשנים האחרונות, מלבד בזמן הקורונה. האבטלה ביוון יורדת, החוב הציבורי יורד, התמ"ג צומח במהירות רבה יותר מאשר במרבית מדינות האיחוד האירופאי האחרות. לצד הרפורמות והסיוע של הבנק האירופאי תורמים לכך הרעב היווני להצלחה כלכלית והעלויות הנמוכות יחסית.

ליוון בסיס חזק בתחומי התיירות והספנות. לעומת זאת התעשיה והחקלאות סובלות מפיגור ודורשות עידכון טכנולוגי. נכון, זה תחום החוזק של ישראל. בין התחומים הממתינים ליזמות טכנולוגיה והשקעות ניתן למנות את הנדל"ן, התיירות, האנרגיה המתחדשת, איכות הסביבה, החקלאות, הפינטק, התוכנה, הענן וה-Mobility. הזדמנויות יש, נשאר רק להכיר את הדרך לממש אותן בתרבות העסקית של יוון.

• ערוץ נסיעות עסקים
• מדריך מסע אחר ליוון
• מדריך מסע אחר לאתונה

ליוון בסיס חזק בתחומי התיירות והספנות. לעומת זאת התעשיה והחקלאות סובלות מפיגור ודורשות עידכון טכנולוגי

דאונטוס

ביוון, בניגוד לאצלנו, יש הנחיות כיצד לפעול. אנחנו הישראלים מעריכים את המקוריות, את הגמישות והאלתור. ביוון, לעומת זאת, מעריכים את ההיצמדות אל הסדר והמסלול המוכר ויש כללים. זה חל כמעט על כל תחום, מניהול שיחה ועד משא ומתן. הדברים צריכים להיות על פי הכללים, מה שנקרא דאונטוס. למשל הסיגה סיגה, דרך חיים של נינוחות הנדרשת גם לנוכח משברים. אדם המתנהל באגרסיביות ובחוסר סבלנות מאבד נקודות בעיני בן שיחו

ביוון השתדלו לעשות את הדבר הנכון. אם אתם לא יודעים מה הוא, שאלו את הפרטנר שלכם. חיוני להכיר את הדרך לעשות דברים ביוון. כיצד פונים בצורה מכבדת. מה ההיררכיה בעסקים ובעבודה, להבין את חשיבותה של המשפחה, היחס לילדים, להורים, הכבוד לתרבות המקומית. היוונים עובדים במסגרת הדאונטוס, באזור המוכר והמגונן שלהם. חריגות מכך? הן יוצרות שיבוש, מעוררות חוסר בטחון ופוגעות בקשר. במקרה כזה הם עלולים לנתק קשר או להיות מרוחקים. לפרוץ מוסכמות? זה יבוא רק במקרים ייחודיים ורק מיוזמתם, לא עקב דחיפה שתבוא מאיתנו. אין טעם לנסות.

את היחס בין האנשים ניתן לאפיין כתרבות עסקית ים תיכונית. התנהלות קרובה שאנחנו מכירים היטב, של מגע, טפיחה על השכם, שימוש בג'סטות ידניות, לחיצת יד חמה, דברים יוצאי דופן במדינות אירופאיות רבות אחרות. הדמיון לישראל גם מתבטא בדיבור הישיר, כאשר איש העסקים היווני נוהג לומר את הדבר עצמו בלי ללכת סחור סחור ועם מיעוט במילות נימוס. הגישה היא לבחון את האדם בהתנהלות שלו ולא במלים שלו.

אל תטעו, אסור להסיק מכך שניתן להתנהג באופן פוגעני. הדאונטוס מחייב לנקוט זהירות בכבודה של המשפחה של בן השיח, זהירות בכבודו של המבוגר, יש כבוד לקשישים. בכלל, ביחסים בין אישיים נדרשת אדיבות ואורך רוח עם ברכת 'קאלי מרה'. כמובן שהאדיבות גם נדרשה מאיתנו. בעת פעילות ביוון חיוני להיות אדיב.

הדברים צריכים להיות על פי הכללים, מה שנקרא דאונטוס. למשל הסיגה סיגה, דרך חיים של נינוחות הנדרשת גם לנוכח משברים

לדוגמה

דוגמאות ניתן למצוא בניהול משא ומתן: יש דרך יוונית לעשות זאת ויש כללים. כן, הם מסוגלים להיות קשוחים, אבל בקשיחות צריכה להיות אלגנטיות. הם יכולים להעריך משא ומתן אסרטיבי מהישראלי, אבל בלי לעבור את הקו שמוביל לאגרסיביות וגסות רוח, או ליתר דיוק, מה שנתפס ביוון כגסות רוח.

הומור? מצוין, אך לא באופן אינטנסיבי. למשל, לא מומלץ לפתוח את פגישתך, בדרך האמריקאית, עם בדיחה, מוצלחת ככל שהיא תהיה, לפני ההיכרות הראשונית. יש להיכרות הזאת חשיבות. לא בדיחה גזענית. בדיחות כאלה מספרים היוונים בינם לבין עצמם. היה וישתפו אותך זה אומר שהתקבלת לחוג הפנימי. אה, ועוד משהו, אמינות. אם תספר דברים לא נכונים אודות המוצר, החברה ואודותיך, זה יוריד לך נקודות ויפגע בסיכוי ההצלחה שלך ביוון כאשר זה יתגלה.

הגיע הזמן לדבר על אוכל. עבור היווני הוא לא רק אוכל, וביוון יש חשיבות גדולה לאוכל ולטקסיות שבו. ביוון, ככלל, מדברים על האוכל ומדברים על השתיה וכדאי לשלוט בפרטים. איך אוכלים מאכלים שונים ואיך מערבבים את הסלט, מה ההבדל בין משקאות יווניים שונים. השתדל ללמוד את התחום ולרשום לעצמך פרטים. אם יש לך משהו מעניין לומר על כך: בכלל טוב, זה הופך אותך לאיש מעניין, זה יוסיף לך נקודות זכות.

עבור היווני הוא לא רק אוכל, וביוון יש חשיבות גדולה לאוכל ולטקסיות שבו

הקוד העסקי

הזכרנו את ההיכרות הראשונית והשיחה הבלתי פורמלית שלפני הצלילה אל השיחה העסקית, נכון? ובכן, זה חשוב על מנת למתן את האוירה, להרגיש את האדם שהינכם ניצבים מולו. הקדישו לכך זמן אך לא יותר מדי זמן. כן, הקדישו זמן לשיחה ונצלו אותו כדי להניח לבן השיח להכיר אתכם ואת העולם התרבותי שלכם, יש לכך חשיבות. בשיחה זאת אין זה הכרחי להתגלות כאיש של תרבות, אבל אם תתגלה ככזה, זה יוסיף לך נקודות, ויש לכך חשיבות רבה בתהליך ההתקרבות.

השורה התחתונה היא כמובן עסקית, זאת המטרה, כל מה שתואר עד כה הוא האמצעים בדרך לשם. איש העסקים או המנהל היווני, לצד כל מה שתואר, נבחן על פי התוצאות שהוא מביא. כמו אחרים הוא מגיע עם חששות והוא מנסה לאבטח את עצמו והוא עושה זאת בדרכו היוונית. הוא יחוש מוגן כאשר הוא פועל על פי הנהוג ועל פי החוק. ביוון עלינו לפעול על פי הכללים והחוקים המקובלים ועל פי המסורת וכך היווני יזהה כי מולו ניצב אדם בעל שליטה עצמית, מכבד וגם לומד.

כאשר רוצים לתת ליווני תחושת בטחון, מומלץ לפעול מולו במתינות, מתוך כבוד, בהתאם לכללים הנהוגים: דאונטוס. לא לערוך קיצורי דרך. יש להכין לפגישה ניירות מסודרים ולהציג את כל המידע הנדרש, לעמוד בלוח הזמנים, גם אם היווני חרג מכך, וגם אם הוא עצמו אינו אוהב שמודדים אותו בעמידה בלוח זמנים. גם חשוב לכבד את ההיררכיה שמאחוריו. כל אלה יעניקו לו שקט נפשי לסמוך עליך ועל על התהליך ולהמשיך הלאה, כמובן אם שורת הרווח היא זאת שהוא מחפש.

כאשר רוצים לתת ליווני תחושת בטחון, מומלץ לפעול מולו במתינות, מתוך כבוד, בהתאם לכללים הנהוגים: דאונטוס. לא לערוך קיצורי דרך

יוון וישראל

היוונים גאים במי שהם, הם רואים את עצמם כערש התרבות וכאומה ייחודית, אבל לצד זאת יש לרובם הערכה רבה אלינו הישראלים. הערכה ליכולת הישראלית לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה, לפעול מהר, לקדם מספר משימות במקביל, לדלוור תוצאות מהר. אלה תכונות שנחוצות ליווני, אבל חשוב לזכור גם שיש בנו חלקים שמעוררים בו אנטגוניזם. זה מורכב.

יש יוונים שמעריצים את התעוזה, החשיבה היצירתית, את ה'אני יודע מה אני רוצה' הישראלי. אבל עם זאת חשים שלא בנוח עם הרישול, הקולניות ואי העמידה בכללים. זה בא לידי ביטוי כשמתארחים, מארחים, נפגשים ומציגים. עם זאת, היווני הממוצע אוהב את הישירות, האמפטיה, אפילו את חוסר הפורמליות ואת התוצרים העסקיים העולים מתוך הפרופיל הזה. כן, זה יחס אמביוולנטי שצד אחד בו משרת אותנו והאחר פוגע בנו, וצריך ללמוד לפעול בתוך הסביבה הזאת, להפיק את המיטב מהיתרונות שלנו כישראלים ולמזער ככל האפשר את הנזק.

אתונה

אם יווני קבע איתך פגישה זה בגלל שהוא רואה בך ערך כישראלי והוא רואה פוטנציאל ביצירת היכרות חדשה שכזו. יש בך עבורו יתרונות ייחודיים שאין באירופאי, שאותו הוא כבר מכיר. מה שנדרש זה לעשות התאמות. יש להישאר ישראלי, מעט חוצפה לא תזיק, קורטוב של א-פורמליות יכול אפילו להוסיף חן וחיוני לבטא תעוזה מחשבתית, אבל כל אלה צריכים להיות במידה והכרחי להיזהר שלא לדרוך על מוקשים שיעוררו אנטגוניזם אצל הצד שמולנו.

טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לעסקים במדינות המערב (https://intelectual.co.il/markets/west/), מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשוקי העולם (https://intelectual.co.il/tools/workshops/ ) בחברות ישראליות.

הפוסט מסע עסקי – יוון הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת
• גשרים בעולם – עשרה שוברי שיאים
• צפון יוון – מדריך מסע אחר
• יוון – מדריך מסע אחר

במאות 18 ו-19, ימי השלטון העות'מאני, זכה חבל זגוריה לפריחה. הטורקים העדיפו שלא להשחית את זמנם בקרבות באזור הפראי והנידח. במקום זאת, הגיעו השלטונות להסכם עם תושבי זגוריה והעניקו להם, תמורת מיסים גבוהים, זכות לממשל עצמי. זגוריה נעשתה אזור "סחר חופשי". סוחרים עשירים, בעלי קשרים חובקי עולם במונחים של הימים ההם, התיישבו בזגוריה. אומנים ובנאים ידועי שם בנו עבורם בתי אחוזות, כנסיות נאות וגשרים מקושתים.

בניית הגשרים דרשה מיומנות מיוחדת. רוב הבנאים באו מהכפרים וויו (Voio) וקוניצה (Konitsa). המממנים היו עשירים, אנשי ממשל עות'מאניים ולפעמים מנזרים סמוכים, ורבים מהגשרים נקראים על שמם. בימינו שרדו בהרי פינדוס כ-80 גשרים, החושפים מיומנות וחוש אומנותי.

בנאי הגשרים עשו את מלאכתם נאמנה. הם עברו מכפר לכפר, בנו גשר אחר גשר והתאימו כל אחד מהם לאופיו של המקום. רוב הגשרים עשויים קשת גדולה אחת, אך יש בהם גם בני שתיים ואף שלוש קשתות. שבילים מרוצפים וגרמי מדרגות מפותלים מוליכים אל הגשרים מראשי המדרונות.

במרחק כחצי מטר זה מזה בולטים מהריצוף פסי רוחב בגובה סנטימטר בערך, כדי להפחית את סכנת ההחלקה בעת גשם ושלג. רוב הגשרים אינם מצוידים במעקה, והעוברים בהם נדרשים להתרכז במשימת חציית הגשר, אחרת ימצאו את עצמם בתהום. בגשרים שניצבו במקומות שבהם נושבת רוח חזקה, נהגו לתלות פעמונים, ולפי עוצמת הצלצול ידעו עוברי האורח עד כמה החציה מסוכנת.

הגשרים של חבל זגוריה עומדים מול שיני הזמן זה יותר מ-200 שנה. עתה, במקום רוכלים וחקלאים, שנעזרו בחמורים ובפרדות עמוסי משא להובלת משאותיהם, הם משמשים את המטיילים הרבים המבקרים באזור, הד רומנטי לימים שהיו ואינם.

לפניכם חמישה גשרים בחבל זגוריה.

גשר פלאקידָס (קָאלוֹגֶרִיקוֹ) (Plakidas (Kalogeriko

שלוש הקשתות המרשימות שעליהן נשען הגשר, המזכירות את קימורי הגוף של זחל פרפר בתנועתו, הן שהעניקו לגשר את תהילתו. הגשר נבנה בשנת 1814 על קניון ויקוס המפורסם. המעקה אינו רציף, אלא עשוי עמודונים עמודונים המלווים את הגשר לכל אורכו. במקום הזה הפעיל מנזר פרופיטיס איליאס טחנת קמח, שניצלה את כוח המים של הנהר. מאוחר יותר נבנה במקום גשר עץ, אבל בזכות תמיכתו של סֶראפים, אב המנזר של קיפוי, החליף אותו גשר האבן הניצב במקום עד ימינו, דבר שהעניק לו את הכינוי "קאלוגריקו" (של אב המנזר). בשנת 1863 תיקן את הגשר אלכסיס פלאקידאס ואילו יוגניוס פלאקידס הגדיל לעשות כששיקם את הגשר ובנה לידו מזרקה לשירות אנשי הכפרים שעברו בו. ברור שהגשר נושא גם את שמם.

שלוש הקשתות המרשימות שעליהן נשען הגשר, המזכירות את קימורי הגוף של זחל פרפר בתנועתו, הן שהעניקו לגשר את תהילתו

גשר קונטודימוס (לָזָארידיס) Kontodimos (lazaridis)

גשר האבן נבנה בשנת 1753 בתרומתו של טליס קונטודימוס מהכפר וַרְדֶטו, שהיה מתורגמן של שגרירות צרפת באיסטנבול. הגשר נקרא גם על שמו של קוסטאס לזארידיס, מורה בכפר קוּקוּלי ובעליה של טחנת קמח שפעלה ליד הגשר ושירתה את הכפרים בסביבה. הגשר נטוי על ערוץ הנחל מיקרוס ויקוס ליד הכפר קיפּי ומגיעים אליו בקלות בשביל בנוי אבן. מעל הגשר נמצא סלע "קנדילה". על פי האגדה, בשנת 1853 שרפו שודדים את כנסיית הכפר קיפי וגנבו את הסמלים של קונסטנטינוס הקדוש ואלני הקדושה. מאז, מדי לילה בערב חג שני הקדושים, יכלו המקומיים לראות נר תלוי על הסלע שמעל הגשר. המנהג נפסק כאשר אנשי קוקולי מצאו את הסמלים ליד הנהר.

הגשר נקרא גם על שמו של קוסטאס לזארידיס, מורה בכפר קוּקוּלי ובעליה של טחנת קמח שפעלה ליד הגשר ושירתה את הכפרים בסביבה

שביל המדרגות של הכפר ורדאטו

גשר קוֹקוֹריס (נוּטְסוֹס) Kokoros (Noutsos)

קשה להאמין שיש מטייל שמחמיץ את הביקור בגשר הזה, משום שהוא נטוי בלב אזור הטיולים של זגוריה, בין הכפרים קוּקוּלִי, דִילוֹפוֹ וקִיפּוֹי. הגשר המרשים, על קשת האבן הייחודית שלו, נבנה בשנת 1750 על הנהר ווידומאטיס, בכספו של נוֹטְסוֹס קוֹנְְטוֹדִימוֹס. הגשר הזה סבל מחוסר מזל ופעמים רבות היה צורך לתקנו ואולי אף לבנותו מחדש. רבים מתושבי זגוריה השתתפו בתחזוקת הגשר ובהם גם גריגוריס קוקוריס מהכפר קוקולי, שהפעיל טחנת קמח סמוך לגשר וזכה שהגשר יישא גם את שמו. מאוחר יותר שיפץ את הגשר אלכסיס נוטסוס.

קשה להאמין שיש מטייל שמחמיץ את הביקור בגשר הזה, משום שהוא נטוי בלב אזור הטיולים של זגוריה, בין הכפרים קוּקוּלִי, דִילוֹפוֹ וקִיפּוֹי

גשר קלידוניה (ווידומאטיס) Klidonia (Voidomatis)

הגשר בעל הקשת המוארכת נבנה בשנת 1853, ליד המקום שבו קניון ויקוס יוצא לאוויר הפתוח והופך לנהר ווידומאטיס. מכאן אפשר לצאת לשיט נהרות רגוע, או לצאת לטיול רגלי בשביל המלווה את הנהר עטור העצים.

מכאן אפשר לצאת לשיט נהרות רגוע, או לצאת לטיול רגלי בשביל המלווה את הנהר עטור העצים

גשר פפיגו Papigo

גשר פפיגו אינו גדול במיוחד, אבל הדבר אינו גורע מיופיו ובעיקר מהיופי שמסביבו. הגשר נטוי על ערוצו הקניוני של הנחל ווגוס (Vogos), היורד היישר אל קצה קניון ויקוס. הגשר חיבר בעבר את הכפר פפיגו עם הכפר מיקרו פפיגו, כפר קטן יותר שממנו מוביל שביל הררי אל אגם הדרקון (Drakolimni) ואל לב הרי הפינדוס. אפשר לעקוב גם בימינו אחר חלקים מהדרך הישנה.

גשר פפיגו אינו גדול במיוחד, אבל הדבר אינו גורע מיופיו ובעיקר מהיופי שמסביבו

הגשרים של זגוריה בווידאו. צילום: ישראל פיילר

—————–

יעקב שקולניק – עוסק בכתיבה, בעריכה ובאוצרות שילוט תיירותי

הפוסט הגשרים של מחוז זגוריה, צפון יוון הופיע ראשון במסע אחר

האי קרפתוס נמצא במקום טוב באמצע בין רודוס וכרתים, ושייך לאיי הדודקאנס שבאיי יוון. הוא פחות מוכר ועמוס מאשר האיים הפופולריים ולכן מיהרנו לשם.

קרפתוס הוזכר כנמל עגינה בדרך במסע הארגונאוטים המפורסם של אפולוניוס, בעת העתיקה, מיוון וחופי לוב אל כולחיס במערב גאורגיה, לחיפוש אחר גיזת הזהב.

בעיירה פיגדיה (PIGADIA), בירת האי, שנקראת גם פשוט קרפתוס, הוריד אותי האוטובוס משדה התעופה במלון אלימונדה מארה הגדול (מדי, בשבילי). עם מטען של 5 כוכבים, יש במלון הזה הכל – בריכה גדולה נושקת לים, חוף ים פרטי, מתקנים רבים… הוא נחשב אחד הטובים באי, ודי קרוב – מרחק הליכה קצרה – למרכז. התגובות באתרים משבחות בעיקר, עם סופרלטיבים לא קטנים: מדהים, מעולה, חלומי, מצוין, נעים מאוד, יוקרתי, פנטסטי.

זה הספיק לי לקחת רכב קטן ולברוח מהעיר. הרי לא באתי בשביל לנפוש במלון.

המעגן בפיגדיה, בירת האי. קרפתוס נמצא במקום טוב באמצע בין רודוס וכרתים, אבל הרבה פחות מוכר. צילום: סימון שמואל

צבעוניות בפיגדיה. צילומים: גיל אל עמי (למעט אם מצויין אחרת)

אל ההרים והפיתולים

נסעתי מערבה. תוך שתי דקות אתה הרחק מהעומס של המלונות והמסעדות, בהרים שקטים ומבודדים. מעט מאוד מכוניות נוסעות בפיתולים של האי, והם צרים ויפים.

עוברים בכפר מנטס (MENETES) היפה, וחיש קל הגעתי לחוף המערבי, ולכפר פיניקי (FINIKI). אולי היו פה פיניקים והשתמר השם? – זהו כפר (אקס) דייגים. מזח קטן, כמה סירות, מעט מסעדות וטברנות. ישבתי במסעדת דלפיני (דולפין) הנושאת את הסלוגן "טעמי ים ואדמה", והזמנתי מהמלצרית החייכנית דג רד סנפר (לוטיין) ברוטב שום שהיה מצויין. טרי ונהדר! מהטובים שאכלתי (יש חשד שהתפאורה המרהיבה של המעגן הקטן בדמדומים השביחה את הטעם).
מפיניקי מומלץ לנסוע צפונה לאורך החוף המערבי, לעבור דרך קאטו לפקוס (KATO LEFKOS) והאקוודוקטים הרומיים, ולהגיע לכפר מסוח'ורי (MESOCHORI).

בערב הטיילת בפיגדיה הומה תיירים וטברנות. יחד עם חברים מצאנו את "המקום של סופיה" (SOFIA'S PLACE), בניהולה של סופיה הסימפטית והאנרגטית. יש גם אחרות וטובות.

למחרת נסעתי צפונה בדרך האורך הראשית באי. זה לא הפריע לה להתפתל בפראות ימינה ושמאלה מרוב התלהבות מהנוף. בתחילה התקרבה למצוקים מעל החוף וזכינו לתצפיות יפות מאין כמותן. נכנסתי לכפר אפרי (APEI), הווייז מכוון לעקוף את הכפר במרוצתו לכיוון הכפר אולימפוס, אבל אל תחמיצו. אולי נכון יותר, עדיף שהרוב יחמיצו כדי להשאיר את הכפר בשקט…

הווייז בנוי לממהרים ונותן לי תחושה של רובוט נשלט עם ציווי הוראות של "פנה ימינה, פנה שמאלה". פה עדיף לא למהר, אפשר ליהנות משוטטות בכיף, וליהנות מהניווט. וגם אם טעיתם, "מטעויות לומדים", ובמקרה הזה גם נהנים. הכיף של ללכת לאיבוד והתחושה של גילוי כפר שלא ידוע למדע (לפחות עד שאתם רואים את אוטובוס התיירים בחנייה).

יש כבישים שחשוב להשאירם צרים ומפותלים, כמו הכבישים האלה. צריך לדעתי להגדיר "שמורות כבישים צרים", שאותם ישאירו יפים כמו שהם ולא פוגעים בנוף. כבישים רבים מדי אצלנו הורחבו ויושרו כדי "להגיע מהר יותר".

סמטאות הכפר אפרי צרות מאוד עד כדי בעיית מעבר לשתי מכוניות, אבל אף אחד לא ממהר והפנים נשארות מחוייכות גם אם כמעט משפשפים זה את זה. מתברר שזה כפר עשיר שהרבה מתושביו מתפרנסים בארה"ב ובאים לכאן לחופשות.

זה הזמן לעצור לשבת ולשתות קפה יווני.

אחד הדברים הטובים הראשונים שפגשנו באי אלה הן הרוחות המנשבות גם בקיץ – מבריזה נעימה ועד רוחות חזקות וקרירות.
מאפרי, אם יש זמן, כדאי לנסוע עוד קצת מערבה, לכפרים וולדה (VOLADA) ואות'וס (OTHOS), ואחריהם יש כביש חזרה מקביל העוקף מדרום את הכפרים.

האי הולך ונעשה צר כלפי צפון עד כי רואים את הים מימין וגם משמאל. צילום: סימון שמואל

תצפית אל הכפר וולדה

צפונה לאולימפוס

ממשיך לחלק הצפוני של האי, פנינו אל הכפר אולימפוס (OLYMPOS). הכביש ממשיך להתפתל מעל מפרצים נפלאים, האי הולך ונעשה צר כלפי צפון עד כי רואים את הים מימין וגם משמאל. כנסיות פוטוגניות מבצבצות על ראשי גבעות. אני לא שבע מלעצור בתצפיות ללא הרף (זהירות על הרכב בעצירה, השיפועים חדים ותלולים).

עוד כמה דקות נסיעה מפותלות (מרחק של כשעה ורבע מהבירה ללא עצירות) והנה זה מגיע בבת אחת.

הכפר אולימפוס, פסגת האי. ערימה מבולגנת ואסתטית להפליא של בתים צבעוניים עם חלונות מעוטרים, צריחי כנסיות, טחנות קמח וסמטאות צרות מלהכניס כלי רכב.

אולימפוס. לא סתם קיבל הכפר את השם הזה. בהר אולימפוס המקורי בצפון יוון שכנו המוזות, ואין ספק שזה מקום מעורר השראה.

מחנים את הרכב בכניסה לכפר (אין כניסה לשטח הכפר לכלי רכב, וגם אי אפשר) ונכנסים לסמטה צרה מאין כמוה. אנשים מסבירי פנים ומחוייכים, דוכני אוכל, טברנות, נופי הכפר היפה ניבטים מכל גומחה, חלון או מרפסת. שרידי טחנות רוח. צמרמורת אחזה בי מרוב התרגשות מהיופי.

הכפר אולימפוס. אין כניסה לשטח הכפר לכלי רכב, וגם אי אפשר. צילום: סימון שמואל

זוהי מעין "שמורת טבע" או מוזיאון חי של כפר הבנוי כנגד כל היגיון נראה לעין: גבוה בהרים, על גבי מדרון תלול, לא ניתן להיכנס גם עם עגלות. בלי מקורות פרנסה ברורים כמו דייג או שדות פתוחים.

הסיפור המוצפן כאן ומסביר את התעלומה הוא שכפר הדייגים דיאפני הנמצא לא הרחק (8 ק"מ)  בחוף המזרחי, סבל במאות 8-7 לספירה מהתקפות בלתי פוסקות של פיראטים סרסניים ("מזרחים"), עד כי תושביו ברחו להרים והקימו את הכפר במקום נסתר ובלתי נגיש (בגרסה אחרת של הסיפור הגיעו תושבי אולימפוס מהעיר העתיקה הלא רחוקה וריקוס, ליד הכפר אבלונה). מכיוון שאין כאן שדות פתוחים הם הקימו בעמל רב טראסות חקלאיות כדי לייצר את מזונם. טחנות רוח ניצלו את הרוח הבלתי פוסקת לייצור קמח.

בשנים האחרונות גילו התיירים את המקום המיוחד הזה ותושבי המקום גילו את הפוטנציאל בתיירות. התושבים ששרדו כאן חיים בעיקר בזמן עונת התיירות ממכירת מטעמים, תבשילים, אומנויות שונות וחנויות מזכרות. בכפר אפשר לראות תלבושות מסורתיות ואומנויות עתיקות ולשמוע ניב מיוחד של יוונית. הכפר היה מבודד לגמרי ובעל שלטון עצמי עד המאה הקודמת, ועד שנות ה-80 לא היה בו חשמל.

אכלנו צהרים בטברנה "אולימפוס" בבעלות אנה. תבשילים טעימים ונוף נהדר.

אל חוף דיאפני

המשכנו לחוף הכפר הקטן דיאפני (DIAFANI). שקט מאין כמוהו, ים טורקיז נהדר, אוושת הגלים העדינים, כמה טברנות רגועות. הזמן עמד מלכת. לא נצפה באופק לא פיראט ולא שודד.

בבית הקפה-מסעדה CHRISSI AKTI של פופי ווסיליס, הגישה לנו פופי הנפלאה אייס קפה עם גלידה, מיוחד וטעים. הבטנו על הים ומיד החלטנו להישאר כאן לשארית חיינו.

פופי הסבירה לנו איך זה עובד כאן: "תדעו לכם שאם בעלי מרגיז אותי הוא מיד מועבר לחדר אחר בבית ולא מקבל סקס חודש!".

מהדרך אולימפוס-דיאפני אפשר לצאת צפונה ולהגיע לכפר המבודד אבלונה (AVLONA), ומשם להמשיך לחלק הפראי והצפוני ביותר של קרפתוס, כולל האי הקטן סריה (SARIA, הגעה בסירה) שבו יש אתרי עתיקות מעניינים.

בדרך חזרה לבירה פיגדיה, העין אינה שבעה מהנופים היפים, ההרים הצופים על המפרצים הכחולים והחורש הים תיכוני.

בערב הנעימה את זמננו להקה מקומית קטנה בטברנה פלאגוס (PELAGOS), יחד עם אוכל טוב. טעמנו סרדינים מעולים.

הכפר הקטן דיאפני. שקט מאין כמוהו, ים טורקיז נהדר, אוושת הגלים העדינים, כמה טברנות רגועות. הזמן עמד מלכת. לא נצפה באופק לא פיראט ולא שודד. צילום: סימון שמואל

העין אינה שבעה מהנופים היפים, ההרים הצופים על המפרצים הכחולים והחורש הים תיכוני

הליכה בטבע

שביל הליכה חוצה את כל קרפתוס מדרום לצפון באורך 62 ק"מ. הטרק המלא נמשך כ-6-7 ימים, ועובר דרך ההר הגבוה באי – קאלי לימני, 1215 מ'. נופים נהדרים.

לא מצאתי שבילים מעגליים. נכנסתי לקטע מהשביל במצוקים שמעל הכפר אפרי. ההרים מכוסים חורש ים תיכוני, עם אורנים קפריסאים יפים דומיננטיים (לרוב נטויים בגלל הרוח), וביניהם אלות המסטיק (גבוהות ממה שאנחנו מכירים), אלות אחרות, שקדיות, וגם צמחי מרווה (ריח עדין יותר מהמשולשת שלנו), כלח, קורנית (טימין), לוטם ועוד. יש גם לפחות 15 צמחים אנדמיים לקרפתוס, הפורחים באביב. אחד מהם הוא קריתמון קרפטי, שתושבי האי מחמיצים אותו למעדן טעים. השביל לא חבוט, לא פגשתי הולכי רגל כלל (וגם הכניסה אליו לא ברורה מהאזור הזה). אוויר מצויין, נופים וריחות בלי סוף.

אחר כך חזרתי לפיגדיה, עברנו אותה לקצה השני לכיוון דרום מזרח ומשם הלאה בכביש צר ומתפתל (הבנתם כבר את הקטע) לרכס גבוה מעל העיירה. למעלה נמצאות 2 כנסיות יפות ומנזר אחד, עם תצפיות יפות לים. הגבוהה היא כנסיית אייה קיריאקי (AGIA KIRIAKI). בקפלה הכחולה נערך הפסטיבל השנתי הגדול בקרפתוס כאן, ובמקומות אחרים. זהו חג עליית מרים השמימה (Assumption of the Virgin). בסביבה מספר שבילי הליכה.
הכנסיות הכפריות והמנזרים (במיוחד האורתודוקסים) נמצאים תמיד במקומות הכי יפים. אין ספק שיש במקומות האלה השראה, אבל לא ברור איך טיפסו לשם המבקרים קודם היות המכוניות? תעלומה בעיני.

ההרים מכוסים חורש ים תיכוני, עם אורנים קפריסאים יפים דומיננטיים (לרוב נטויים בגלל הרוח)

אלת המסטיק ומרווה

חופים הם (רק) לפעמים

הטיול הזה היה קצר מכדי שיישאר בו זמן לבטן-גב, ובבדיקה המים היו קפואים (תחילת יוני). באזור הבירה חוף חולי של 4 ק"מ. רוב החופים באי סלעיים, אבל ישנם לאורך 100 הק"מ של החופים באי כמה מעולים, חלקם טובים מאוד לגלישה. אפשר להגיע אליהם בעיקר בשייט או בג'יפ.

רוב החופים באי סלעיים, אבל ישנם לאורך 100 הק"מ של החופים כמה מעולים. צילום: סימון שמואל

בנמל בפיגדיה הבירה

מידע שימושי – קרפתוס

• בעונת התיירות מתקיימת טיסה ישירה מישראל (ארקיע) פעמיים בשבוע.
• מלון בוטיק משפחתי – מדיטרניאן (MEDITERRENIAN)
• מלון 5 כוכבים – אלימונדה מארה (ALIMOUNDA MARE)
• יש חדרים ומלונות קטנים בכפרים
• אפשר להצטרף לשייט מנמל פיגדיה לחופי האי ה"נסתרים", ולדיאפני
• בעונת השיא כדאי להזמין רכב שכור מראש.

מפת קרפתוס:

————

תודה לעמוס סרי מחברת איילה, המוציאים חבילות לקרפתוס, ולנמרוד עירון.

הפוסט קרפתוס – אי הרוחות הטובות הופיע ראשון במסע אחר

היעדים הפופולריים ביותר ביוון הם כרתים ורודוס, שני איים גדולים ומגוונים להפליא שמציעים עולם ומלואו, ויש איים נוספים אליהם מופעלות טיסות ישירות אשר מושכים גם הם ישראלים רבים, ובהם קוס, סנטוריני, זקינתוס, קורפו, מיקונוס ולפקדה. אבל למה להצטופף עם עוד המוני תיירים באיים המתויירים, כשבמרחק הפלגה קצרה מאתונה אפשר להגיע לאיים מקסימים ופחות מתויירים, שמציעים אווירה אותנטית וים של שלווה?

• עוד על איי יוון
  
• מדריך מסע אחר ליוון

ספצס

האי ספצס (Spetses) אשר שוכן במפרץ ארגוליס, מולי חופי דרום יוון, ומהווה חלק מקבוצת האיים הארגו סרוניים, הוא אי קטן ומקסים עם רצועת חוף יפה ועיר בירה אלגנטית, אשר מהווה יעד נופש אהוב על עשירי יוון. האי מפורסם ביערות האורנים שמכסים אותו, אשר הובאו, מסתבר, מהרי ירושלים. בספצס יש חופים חוליים נהדרים ומפרצים מבודדים וקסומים.  זהו לא אי של חיי לילה סוערים, אבל אם אתם אוהבים לאכול טוב תמצאו באי הרבה טברנות ומסעדות משובחות.

כרכרות רתומות לסוסים בנמל דאפיה בספצס טאון | צילום: RUBEN M RAMOS / Shutterstock.com

מה עושים? טיול רגלי ב-Spetses Town,עיר נעימה עם טיילת יפה ובתי אחוזה נאו קלאסיים. באחד מבתי האחוזה הללו ממוקם מוזיאון מעניין שמוקדש ללסקרינה בובולינה, שהיתה פעילה מרכזית במרד נגד הממשל העות'מני. מומלץ לטייל  לאורך הטיילת, שמגיעה בין היתר לנמל Daphia המשובץ סירות, בתי קפה ובוטיקים אלגנטיים, ולנמל העתיק, Balitzia. בסמוך לנמל העתיק נמצא אחד המגדלורים העתיקים ביוון.

חופים: החוף הפופולרי ביותר באי הוא Agia Marina, חוף חולי קטן ומסודר הסמוך לעיר הבירה, ובו שמשיות ומיטות שיזוף, מרכזי ספורט ימי, בר חוף וטברנות. אחד החופים הגדולים והיפים באי הוא חוף Agioi Anargiri שבחוף הדרום-מערבי של האי. הוא שוכן במפרץ יפה ומציע חוף של חול וחלוקים עם מים עמוקים האידאליים לאוהבי ספורט מים. אם אתם מעדיפים חופים מבודדים, נסו את חוף Zogeria, חוף יפהפה של חול, אבנים וחלוקים עם מי טורקיז אשר שוכן במפרץ מקסים המכוסה ביער אורנים צפוף.

איך מגיעים? בהפלגה של כשעתיים וחצי-שלוש במעבורת או כשעה וחצי-שעתיים ברחפת מנמל פיראוס הסמוך לאתונה.

חוף Agioi Anargiri, מהיפים בחופי ספצס

פורוס

פורוס (Poros), אי נוסף המשתייך לאיים הסארוניים, הוא אי ירוק ומקסים אשר למרות קרבתו לאתונה שומר על אופי יווני אותנטי ולא מסחרי, כזה שיש בו חיים כל השנה ולא רק בעונת התיירות. למעשה, האי מורכב משני איים  – Kalaureia ו-Sphairia המחוברים ביניהם בגשר. בפורוס יש חופים יפים, בהם חופים חוליים וחופי חלוקים, יערות אורנים שמגיעים עד הים, עיר בירה מקסימה עם נמל יאכטות, בניינים נאו קלאסיים ומגדל שעון טברנות קטנות והרבה שלווה ויופי.

שקיעה באי פורוס

מה עושים? בפורוס יש הרבה אתרים מעניינים למי שאוהב היסטוריה ותרבות – המוזיאון הארכאולוגי, מוזיאון הפולקלור, שרידי מקדש פוסידון, מגדל השעון ומנזר Zoodohos Pigi. האחרון ממוקם במרחק ארבעה קילומטרים מפורוס טאון, על מדרון מכוסה אורנים מעל הים, ומציע תצפית נהדרת על הסביבה. נוף יפה נשקף גם ממגדלור דנה המרשים, מגדלור בנוי אבן שנבנה ב-1870 ומציע תצפית על המפרץ הסארוני.

חופים: אחד החופים האהובים בפורוס הוא Love Bay, חוף יפה המוצל בעצי אורנים שמגיעים כמעט עד המים. חוף נוסף ופופולרי במיוחד הוא חוף Askeli שממוקם בצד הדרום-מזרחי של Kalavria בצל חורשות אורנים. זהו חוף מפותח עם טברנות, בר חוף ובית ספר לספורט מים. חוף Kanali שממוקם במרכז פורוס הוא חוף חולי נעים עם מי טורקיז וכמה טברנות, שמהווה בחירה מצוינת למשפחות. חוף יפה נוסף הוא חוף Vagionia שבקצה הצפוני של האי, הממוקם במפרץ המכוסה בעצי אורנים. באזור יש גם אתרי צלילה יפים.

איך מגיעים? ברחפת או במעבורת (שעתיים הפלגה לכל היותר) מנמל פיראוס.

חוף טיפוסי באי פורוס

אגינה

האי הקרוב ביותר לאתונה הוא אגינה (Aegina), ועל אף שהאי הוא אתר נופש מבוקש בקרב עשירי אתונה, רק תיירים מעטים יחסית מגיעים אליו. ההפסד כולו שלהם. עיר נמל מקסימה, מקדשים עתיקים, כנסיות ביזנטיות, עיירות דייגים ציוריות, מטעי פיסטוקים, כרמים וחופים נעימים (גם אם לא מרהיבים ביופיים)  הם מהמאפיינים הטיפוסיים של האי.

שרידי מקדש אפיה באגינה

מה לעשות? לשוטט, או טוב מזה – לנסוע בכרכרה רתומה לסוס – בעיר הבירה אגינה, שיש בה מוקדי עניין כמו הנמל ומגדל מרקלוס הוונציאני שנבנה במאה ה-17. לבקר באתר הארכאולוגי של קולונה, שבעבר היה בו מקדש דורי שהוקדש לאפולו. לבקר במקדש אתנה אפאיה המרשים שנבנה ב-480 לפנה"ס. לאכול את הפיסטוקים המפורסמים של האי והכי כדאי – לבקר בעיירת הדייגים הציורית פרדיקה וממנה לשוט אי מוני (Moni). זהו אי לא מיושב עם חוף חולי, מים צלולים ובעלי חיים כמו טווסים, איילים ועיזי בר שמטיילים באי.

חופים: חוף Agia Marina הוא חוף חולי עם מים צלולים ממזרח לעיר הבירה. זהו חוף מסודר שאפשר לעסוק בו בפעילויות ספורט מים ושייט. חוף Souvala  הוא חוף פופולרי של חול וחלוקים מצפון-מזרח לעיר הבירה, שיש בו גם מעיינות חמים וקרים. חוף Marathon הוא חוף חולי יפה ומבודד שבו אפשר ליהנות מטברנות מצוינות ופעילויות כמו צלילה ושנירקול במים הצלולים.

איך מגיעים? בהפלגה ברחפת (כ-40 דקות) או במעבורת (כשעה ועשר דקות) מנמל פיראוס.

האי מוני. טיול יום נפלא במרחק שיט של עשר דקות מאגינה

קיאה

האי קיאה (Kea), הידוע גם בשם ציה (Tzia), הוא אי הררי עם נופים דרמטיים המשתייך לאיים הקיקלאדיים אך קרוב מאוד לאתונה. בשונה מהאיים הירוקים למדי שהצענו לכם עד כה, קיאה מציע נופים שונים לחלוטין. זהו אי חשוף וצחיח ברובו, למרות שיש בו גם הרבה אזורים ירוקים ופוריים, ויש בו גם חופים נהדרים.

נוף טיפוסי באי ההררי קיאה

מה עושים? באי יש כמה אתרים ומונומנטים מעניינים כמו האריה של קיאה, פסל קדום המתוארך ל-600 לפנה"ס. לפי המיתולוגיה האריה נשלח על ידי האלים הקנאים כדי להרוס את יופיו של האי. אתר נוסף הוא קרתיאה הקדומה שבו שרידים של מקדש ותיאטרון. כדאי להקדיש זמן לבירת האי, לולידה (Ioulida), אליה אסורה כניסת מכוניות. על העיר חולשים שרידי טירה ימיביניימית.

חופים: אחד החופים הפופולריים האי הוא חוף Koundouros, חוף ציורי ושליו המרוחק כ-18 ק"מ מעיר הבירה. חוף Otzias השוכן בנקדה הצפונית ביותר באי הוא חוף רחב ויפה עם מים צלולים, המוצל בעצים. חוף Orkos הוא חוף רחב, שקט ומבודד בצפון-מזרח האי, שמימיו הצלולים הופכים אותו למושלם לשחייה ולשנירקול.

איך מגיעים? בהפלגה של שעה מנמל לאבריו (Lavrio) שממזרח לאתונה.

נוף עירוני בלולידה בירת קיה

אנדרוס

אנדרוס (Andros) הוא אי נוסף המשתייך לאיים הקיקלאדיים, אך בשונה מהאיים האחרים המאופיינים בנופים צחיחים, זהו אי פורה, ירוק להפליא ושופע מים, אשר נחשב גן עדן לאוהבי טבע הודות לריכוז גבוה של מעיינות ומפלים, לצד חופים נהדרים.

מה עושים? מבלים בנמל Gavrio, הנמל המרכזי של אנדרוס. זהו נמל קטן הבנוי בסגנון קיקלאדי טיפוסי  עם שפע של מסעדות, טברנות וחנויות מזכרות. מטיילים בעיירת הנופש Batsi השוכנת במפרץ מקסים במורדות גבעה. בעיר יש נמל דייג ציורי, חוף חולי יפה והרבה מסעדות, חנויות ובתי מלון. עיר נוספת היא הבירה, Andros, המאופיינת בארכיטקטורה נאו קלאסית. יש בה גם שני מוזיאונים מעניינים, ובהם המוזיאון הארכאולוגי והמוזיאון לאמנות עכשווית.

מפלים ופלגי מים באי אנדרוס

למרות כל אלה, מוקד המשיכה המרכזי של אנדרוס הוא הטבע. באי יש למעלה ממאה ק"מ של מסלולי הליכה מסומנים, וכדאי במיוחד להגיע למפלי Pithara הקסומים, למערת פורוס המרשימה ולכפר הציורי Episkopeio, כפר אבן הנטוע עצי ברוש ועצי תאנה, המפורסם בגשר אבן מקסים שתחתיו זורם פלג מים.

חופים: באנדרוס נמצאים כמה מהחופים היפים ביוון. אחד מהחופים היפים באי הוא חוף Vitali שבצפון-מזרח האי, חוף של חול, חלוקים, סלעים גבוהים ומים צלולים להפליא. חוף נוסף הוא חוף Zorkos, חוף ארוך ואקזוטי אשר חלקו חולי וחלקו חלוקים, עם מי טורקיז.

איך מגיעים? בהפלגה בת כשעתיים מנמל התעופה ראפינה הסמוך לאתונה.

עיירת הנופש Batsi באי אנדרוס

הפוסט יוון: איים מפתיעים שקל להגיע אליהם הופיע ראשון במסע אחר