הפוסט ממליצה בחום הופיע ראשון במסע אחר

כחודש לאחר מכן, נפגשנו 15 אנשים סביב שולחן ליד עמדת הקפה בנתב"ג בגישוש וצעדי היכרות ראשונים בינינו. הצגנו את שמותינו ומאיפה אנחנו בארץ – ג'ת, מג'דל שאמס, בוקעתה ומסעדה, כפר קאסם, זיכרון יעקב, חורפיש, הרצליה וירושלים. דרוזים, מוסלמים, נוצרים ויהודים. נשים וגברים. פסיפס אנושי מרתק.

מוחמד חיסאווי הוציא מהתרמיל לאפות טבולות בשמן זית, לבנה וזעתר. בהמשך הפתיע כשעבר בין המושבים במטוס וחילק לנו קובות חמות ממולאות בבשר וצנוברים שאשתו הכינה על הבוקר. אף פעם לא דמיינתי את עצמי בחפלה טעימה שכזאת בנתב"ג.

אזעקה קטעה באחת את סבב ההיכרות בינינו. רצנו כולנו אל המרחב המוגן, גרם המדרגות של שדה התעופה. שם נצמדו זה לזה, חיג'אב, בגדים מחויטים ותרבוש לבן. תחת מתקפת טילים, בתוך קולאז' אנושי, חשבתי שוב על המתח הנוכח ברחוב הישראלי מאז ה-7 באוקטובר.

חברי המשלחת בקריית הוותיקן בדרך לפגישה עם האפיפיור

בתקופה בה העולם הולך לקיצוניות ומלחמות אזוריות מאיימות להסלים לעימותים עולמיים, מטרת המשלחת היתה להגביר ולהראות את האפשרות ההפוכה. אפשרות של חיבור בין אנשים, דתות ותרבויות. המשלחת הורכבה מ-30 נציגים, בהם אפילו נזירים בודהיסטים מרחבי העולם. מחציתם יצאו מישראל, אחרים – מקוסובו, ארגנטינה, אלבניה, נפאל, אנגליה ומיאנמר, חברו אלינו ברומא.

מי אתה פרנציסקוס?

האמת, יצאתי עם תחושה של דואליות כלפי האפיפיור, שהתבטא לאחרונה באמירות לא בדיוק אוהדות כלפי ישראל. עובדה מטרידה בפי מי שנבחר על ידי טיים מגזין כאחד ממאה האנשים המשפיעים בעולם, ושעיני ההמון נשואות אליו.

לפני שהמראנו מנתב"ג המליצה לנו אלישבע להוריד את הסרט "האפיפיורים" מנטפליקס ולצפות בו במהלך הטיסה. ככל שעלילת הסרט התפתחה והמרחק לרומא התקצר, כך למדתי עליו יותר והתמלאתי בחיבה כלפי אישיותו המיוחדת של האפיפיור.

כילד הוא גדל בארגנטינה בשכונת עוני. אביו היה עובד מסילת הברזל ואימו הייתה עקרת בית. ליד ביתו הייתה כנסייה. הוא נכנס אליה והכומר ביקש ממנו לסייע לו בשיפוץ שלה. הקשר הזה וההתפתחות שלו הרחיקו אותו מתרבות הפשע ברחוב. עם השנים גדל והתאהב בנערה יפה בשכונה. הם אהבו לרקוד טנגו ביחד. היא אהבה אותו ממש, גם הוא, אך כדרך הנשים – בערה בה הדרך. היא דחקה בו להציע לה נישואים והנחתה אותו לעשות זאת בטקס רומנטי. בדרכו אליה, לבוש בחליפה ובידו זר, עצר לרגע ליד הכנסייה. הרחוב היה חשוך והכנסייה הפיצה אור מיוחד שהזמין אותו להיכנס.

הכנסייה הייתה ריקה, אך בתא הווידוי ישב כומר. הוא התקרב אליו והתיישב, ולהפתעתו היוצרות התהפכו. היה זה הכומר שפתח ראשון בווידוי וסיפר שעמד לנסוע אך משהו עיכב אותו, סוג של חלום או חזיון – לפיו עליו להישאר באותו הערב בכנסייה כדי לאפשר לעובר אורח משמעותי וידוי חשוב. האדם היחיד שנכנס באותו יום לכנסייה היה הוא – חורחה מריו ברגוליו, כפי שנקרא אז.

היה זה רגע שהפך לצומת משמעותי בחייו. במקום להציע נישואים לאהובת ליבו, הוא בישר לה שיקדיש את לבו מעתה לאלוהים. ברגוליו הפך לכומר. למרות זה, לצד כדורגל, בירה טובה וריקוד טנגו עם אישה, עליהם לא ויתר, טיפס במעלה מדרג הכמורה והפך לארכיבישוף המטרופוליטני הראשי של בואנוס איירס.

הקולוסאום בלילה

נעשה רגע "קאט" בעלילה ונקפוץ מארגנטינה לרומא באותה נקודה בזמן, אי שם לקראת סופו של המילניום. באותה עת, בכס האפיפיור כיהן בנדיקטוס ה-16, מי שכונה "הרוטווילר של אלוהים". הוא נחשב לשומר המוסר השמרני. מוסר שקפא בזמן. התנגדות להפלות מלאכותיות, לזוגיות הומוסקסואלית, לשימוש באמצעי מניעה וכו'. בנדיקטוס ה-16, טען כי אל לכנסייה להתאים עצמה לרוחות הזמן. ההזדהות שלו עם החוק המוסרי התקיימה בכפיפה אחת עם שערוריית מין שהחלה מתפתחת סביבו, בה דובר על ניצול מיני של פרחי כמורה במסגרת הכנסייה. בנדיקטוס חש שאלוהים בכעסו נוטש אותו בהדרגה והחליט על צעד שטלטל את עולם הנצרות כשפרש מהאפיפיורות. פרישה יזומה וצעד סנסציוני כזה אירעו פעם אחת בלבד בהיסטוריה, כ-700 שנה לפניו.

בשנת 2001 עשן לבן הגיח מארובות הוותיקן וסימן לעם כי חורחה ברגוליו הארגנטינאי נבחר להחליף את בנדיקטוס ולהיות האפיפיור הבא. לראשונה נבחר אפיפיור מיבשת אמריקה ומחצי הכדור הדרומי. האפיפיור הלא-אירופי הראשון מזה 1,282 שנה. ברגוליו אימץ את השם הדתי "פרנציסקוס", שלא שימש איש מקודמיו. הוא בחר בשמו הטקסי לכבוד הקדוש פרנציסקוס מאסיזי בן המאה ה-13, מייסד מסדר הפרנציסקנים, מאחר ששם כערך את הסיוע לעניים.

תמונה קבוצתית עם האפיפיור פרנציסקוס | צילום: Vatican Media

הוא נחשב לליברל בדעותיו, מטיף לעזרה לעניים ולהגברת השוויון בחברה והתיר להומוסקסואלים להקים משפחה. הוא הכניס פשטות אל משכן הוותיקן, נסע בתחבורה ציבורית וויתר על הלבוש המפואר.

מדים צבעוניים בהגזמה

הגענו לרומא בשעת לילה מוקדמת. קור אירופאי עם קסם חורפי קיבל את פנינו. יצאנו משדה התעופה בוואנים שאפשרו לנו להידחק לתוך מבוך סמטאות האבן הצרות המקיפות את קריית הוותיקן. עצי אשוח ופעמוני כריסטמס צבעוניים קישטו את הסמטאות. מרפסות אבן המקפלות בתוכן סיפורים עתיקי יומין קושטו במחרוזות מהבהבות של מנורות בשלל צבעים. הנחנו את המזוודות במלון והרעב פלט אותנו חזרה החוצה אל הסמטאות ולמסעדה מקומית. ארוחת הערב האיטלקית הראשונה שלנו, כללה, איך לא?, מבחר עשיר של פיצות, פסטות וטירמיסו מסורתי.

פה ושם ברחובות רומא. מצדיקה לגמרי את השם "עיר הנצח"

כאן נפגשנו לראשונה עם יתר חברי המשלחת, שנאספו אל רומא מרחבי העולם. כל קבוצה התיישבה סביב שולחן נפרד, בהתאם לדת ולעדה שלה. דפוס חברתי זה עתיד יהיה להשתנות רק בערב השני של ביקור המשלחת ברומא.

המפגש עם האפיפיור פרנציסקוס תואם לבוקר יומנו הראשון. מיגל, חבר המשלחת וחבר ללימודים של האפיפיור מתקופת התיכון בארגנטינה, תיאם אותו. מיגל ייעץ לנו בחיוך להכין למפגש מספר בדיחות, ורצוי שיעסקו בכדורגל, כדי שהמפגש שלנו עם האפיפיור יתארך. התבקשנו להתייצב בפתח הוותיקן ב-9:30, לבושים על פי קוד מחויט בצבעי שחור-לבן. עברנו בידוק ביטחוני וכמשלחת פריווילגית ריחפנו מעל טורי התיירים הארוכים שהשתרכו בעצלתיים.

בוותיקן ליווה אותנו חיל משמר אל אולם פרטי. רק אנחנו וכיסא ענק – הכס. לרגע היה נדמה לי כי אנו מהלכים במעלה גרם מדרגות בתוך סצנה מסרט מצויר של וולט דיסני. מדי חיל המשמר השווייצרי נראו לי כלקוחים מקרקס צבעוני וריככו את הפנים חמורי הסבר של אלו שלבשו אותם. לכל אחד סט שנתפר במיוחד בשבילו ולמידותיו. המדים עוצבו על ידי מפקד המשמר בשנת 1914 בהשפעת ציורים מתקופת הרנסנס. המדים מורכבים מ-154 חתיכות בד צבעוניות. חייט הוותיקן עבד על כל סט בגדים כזה למעלה מ-32 שעות. המדים הללו נחשבים למדים המסורבלים ביותר בשימוש חיל משמר כלשהו ברחבי העולם.

המדים של חיל המשמר בקריית הוותיקן נראים כאילו נלקחו מתוך קרקס צבעוני

חיל המשמר של קריית הוותיקן הוקם לפני כחמש מאות שנה וממשיך את מורשת ההגנה על האפיפיור יוליוס השני מאז 1506. הוא מורכב מ-135 נוצרים קתולים, תושבי שווייץ, שגובהם חייב להיות 1.74 מטרים ומעלה וגילם נע בין 19 ל-30. על אף שחיילי המשמר עוברים הכשרה צבאית מלאה והם מצוידים בכלי נשק מודרניים, הם לומדים להשתמש גם בכלי נשק עתיקים כמו חרבות, גרזנים, והאלברד (חנית "מגורזנת").

דבריו הוצאו מהקשרם

המתנו לאפיפיור בדריכות נרגשת. כשעון שוויצרי מדויק להפליא, בשעה בה תואמה לנו הפגישה עם האפיפיור הוא נכנס. בן 88 נכנס לחדר כשהוא ישוב בכיסא גלגלים. את המטרים האחרונים אל הכס התעקש ללכת בעצמו בעזרת מקל הליכה. הוא סובל מבעיה בברך הדורשת ניתוח, אך בגילו חוששים מהשפעת ההרדמה.

הגעתי מצוידת בשני גופי צילום ועדשות רבות. לאכזבתי, מרגע שפרנציסקוס נכנס לאולם קפצו עלי שלושה מאבטחים ואסרו עלי לצלם. במצלמת הטלפון אפשרו לי להשתמש. התמונות שצילמו אותנו צלמי הוותיקן, הוצעו לנו למכירה תמורת שמונה אירו כל אחד…

האפיפיור פרנציסקוס מדבר עם חברי המשלחת

האפיפיור התיישב והחל להקריא נאום באיטלקית כשהוא מתנשף בכבדות. הוא בחר לדבר באיטלקית (שפת מאמיניו הבלתי מעורערים) למרות שהוא דובר גם אנגלית, ספרדית, גרמנית ולטינית. היה חשוב לו למסור לנו שהדברים שייחסו לו, לפיהם יש לחקור את ישראל על רצח עם, הוצאו מהקשרם. הוא דיבר על הצורך המיידי בהסדר שלום וציין שהוא מקבל מהפלסטינים באופן מתמיד חומרים על המלחמה, בעוד שישראל ממעטת לשלוח לו.

כשסיים את נאומו הופתענו לגלות שלא ניתנה לנו האפשרות להקריא בפניו את שלושת הנאומים שהוכנו על ידי חברי המשלחת. נאומים שביקשו להביא מסר של שלום במזרח התיכון, הידברות בין הדתות והחזרת החטופים. את המסרים האלו יכולנו לעשות רק באופן אישי כאשר כל אחד מאיתנו בתורו לחץ את ידו של האפיפיור והוסיף נימה אישית למסר של המשלחת.

גלעד לביאן (מימין) והשייח' קאסם באדר מגישים לאפיפיור את המתנות | צילום: Vatican Media

הגשנו לאפיפיור שתי מתנות יקרות ערך. אחת מהן נמסרה ממשפחות החטופים באמצעותנו והשנייה ניתנה מחברי המשלחת בשם מועצת השלום העולמית UPC. המתנה שלנו, שהוכנה על ידי המוזיאון לאמנות האסלאם, כללה שלושה כתבי יד עתיקים המגלמים ערכים נצחיים של חמלה, חכמה ואחדות: ריסאלת דאוואת אל-אטיבה (משתה הרופאים), כתב יד רפואי מהמאה ה-13, כתב היד של כנס הציפורים (מנטיק אל-תייר) מהמאה ה-15 וכתב יד יהודי-פרסי "ח'וסרו ושירין"  מהמאה ה-17. בדבריו לאפיפיור גלעד לביאן סיפר, בין השאר, על עבודתו לצד השייח' קאסם באדר בגליל. "זהו ביתם של יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים, שלכולם יש קשרים היסטוריים ורוחניים עמוקים לאדמה זו", אמר.

שלום ושוויון בין העמים

את השייח' קאסם באדר, יוזם המשלחת, פגשתי לפני שנים אחדות במסגרת הדרכות הצילום שלי בחורפיש. הוא ניהל את האתר הקדוש של נבי סבלאן במשך 20 שנה, ובהמשך את מקום התפילה הדרוזי, החילווה, ואת הקבר בן 260 השנים של הקדוש באדר. כבר אז הוקסמתי מאישיותו, סיפור חייו והאופן שבו הנגיש את התרבות הדרוזית למטיילים איתי.

השייח' קאסם באדר, מנהיג מוביל בעדה הדרוזית ויו"ר מועצת השלום העולמית

בגיל 13 החליט קאסם באדר לקבל על עצמו את הדת. בקרב הדרוזים, הדת נחשבת לסודית וכדי ללמוד את רזיה יש להתמסר לה בדרך ארוכה. הוא יצא ללבנון לבית הספר ללימודי הדת הדרוזית בחצבייה. שם הכיר את אשתו. כשסיים את לימודיו היא הצטרפה אליו לחורפיש. הם המשיכו לבקר את משפחתה בלבנון לאורך השנים. עם נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000 נחסמה בפניהם האפשרות להמשיך לבקר את בני המשפחה. גם בהלוויית הוריה לא יכלה להשתתף. הניתוק הכפוי והקושי האיצו את פועלו להידברות ושיח בנושאי שלום וזכויות האדם באופן חוצה גבולות, דתות ועדות.

יאסמה אבו לטיף (בתמונה התחתונה, עם ורד) וחברים נוספים מהמשלחת פה ושם ברחובות רומא

בשנת 2016 הקים השייח' קאסם באדר את המועצה לשלום העולמית, UPC, הכוללת 15 ארגוני שלום ברחבי העולם ומתפרשת על פני 12 סניפים בארץ. מטרת המועצה לצרף חברים מכל הדתות על מנת לעבוד יחד ולגדל דורות חדשים לאמונה בשלום ואחווה ובהעצמת השיח בין הדתות, למען הגשמת שוויון ושלום בין כל העמים. השייח' קאסם באדר גם מייצג את המיעוטים במזרח התיכון באו"ם.

להתאחד סביב מטרה משותפת

החוויה הזו לא הייתה רק מפגש. הייתה זו תזכורת שאמונה ביכולת ובעוצמות האנושיות, מלווה בעשייה מולידה טוב. המשלחת נולדה מתוך הצורך לבנות גשרים, בעיקר בזמנים של קונפליקט, ולפעול יחד למען שלום והידברות.

זו הייתה משלחת מגוונת של רבנים, נזירים, כמרים, שייח'ים ונציגי קהילות שונות מרחבי העולם. משלחת שגילמה את היכולת של אנשים מרקעים תרבותיים ודתיים שונים להתאחד סביב מטרה משותפת. הוותיקן, מרחב של כוונה, אמונה ורוחניות, סיפק את הבמה האידיאלית למפגש הזה. הריחוק והחשדנות הנחווים ברחוב הישראלי בין ערבים ליהודים מאז ה-7.10 התחלפו בקרבה אותנטית שנוצרה מלב אל לב.

שעת לילה מאוחרת, המתנה לאוטובוס, עייפים מקילומטרז' רגלי אינסופי ברחובות רומא, הובילו אותנו למשחקי מחבואים והשתטות ילדותית, הסירה את המחסומים האחרונים שנותרו. בי זה מעורר תקווה.

__________

התמונה הפותחת: כיכר פטרוס הקדוש בכניסה לקריית הוותיקן. הצעיר חובב הכדורגל שינה את מהלך חייו בין רגע

לימור שדה-חן צדוק – פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם, מחברת הספר "סיפורי חיים: אשנב לתרבויות נעלמות".

האתר של לימור
פייסבוק
אינסטגרם – zadoklimor

הפוסט מפגש של תקווה: משלחת רב דתית לוותיקן הופיע ראשון במסע אחר

עורק החיים הקדום – נהר הטיבר הוא מרחב אינסופי להתפייטות. אז אני עוצר כאן…

מפות ומדריכים מודפסים ליעד רומא,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

משהו שאם הייתי קורא תחתיו את הצירוף: ״בלי מילים״, הייתי מתעצבן. ׳מה בלי מילים? אין לך מה להגיד?' אז הנה, בלי מילים אפילו שיש לי מה להגיד

בהגדרה האישית – כמה שאני אוהב את רומא. וואוו.

כיכר פיורי. פרחים יש בדוכנים, המרחב כולו הוא שוק של 18 שעות ביממה, והכי אהבתי את פסלו של ג׳ורדנו ברונו זצ״ל, שמחפש בעיני הברונזה הריקות שלו את הבלאטה המדוייקת שעליה האינקוויזיציה שרפה אותו בשנת 1600.

סיפור שלם עומד מאחורי הפיל והשטיח שעל גבו. סיפור שקשור למתחים, לעלבונות ול״נקמות״ קטנות המלוות את עיצוב הפסל ואת כיכר נרווה על ידי אבי הפואטיקה בשיש ג׳ובאני ברניני (מאה 17). האובליסק הקטן שעל גבו, זו כבר גניבה מסיפור אחר.

עוד אובליסק (הגדול בכל האובליסקים המוכרים), שנוצר בימיו ובשמו של אחד מגדולי הפרעונים המצרים – תחותמס ה-3 (מאה 15 לפני הספירה!!). הרומים התאהבו במונומנטים הפרעוניים האלה וגנבו אותם ממצרים במומחיות וביעילות כזו, שהיום מתנוסס ברומא מספר כפול של אובליסקים מאשר בארצם המקורית – מצרים…

אחד מגיבורי ילדותי היה יוליוס קיסר. היו עוד, אבל הם לא מהפרק הזה. כאן רצחו אותו. ממש על הבמה המעוגלת שבאמצע המרחב הזה המלא ברומא של פעם-פעם

וכאן – ללא תואר וללא הדר – שרפו את גופתו ויש בתושבי רומא היום, בלי קשר למרחק הזמן, כאלה שעדיין מגיעים להניח פרחים במקום. לראות כדי להאמין…

אין לי מה להכביר מילים על אורני רומא, שממעמדם הראשוני כערך בוטני-אסתטי הגיעו אל תחומי הספרות, המוסיקה וכיו״ב ביטויים אמנותיים. כאן הם בשכונה ובצילום הבא הם מעל הראש…

עיר הנצח (בערך, כי השנה היא רק בת 2,777 שנים ואצלנו בשכונה יש ערים עם יותר נצח…), לא יכולה בלי להתנאות במציאות אלוהיות שיש רק בה (ועם אינספור סיבות). ולמשל: הכבלים ה׳אמיתיים׳ שבהם רותק פטרוס הקדוש (האפיפיור הראשון וממלא מקומו של ישוע, וגם שומר שער השמים, ממש בעצם הימים האלה) בימיו האחרונים, טרם שצלבו אותו עד צאת נשמתו.

את דמותה של פלס-אתנה, דמיינתי כל חיי (ומן הסתם לא רק אני) כאישה יפהפייה, חובשת קסדת נחושת ממורטת, חמושה – כאלת המלחמה – בשריון ומגן ורומח. מסתבר שבתקופה אשר בה באמת היא חיה בליבם של המוני העם, ובמקדשיה ממש, היו מי שגילפו את אידאל היפהפייה הלוחמת בדמות, נו, קצת רחוקה ממה שחשבנו. משהו בין המדוזה היוונית לחתחור המצרית

בית האצילים של בורגזה יכול למלא מדף שלם של ספרי היסטוריה, דת, ספרות פשע וארוטיקה פרועה ומזל שהיום הם כבר לא איתנו. אני, מכל מקום, התאהבתי בסמלי הדרקונים שלהם, שנראים לי בסך הכל אהבלים מוחלטים ולא ממש מטילי אימה

ועוד משהו שהוא כמעט הכי רומאי – פסלים (לא גדולים, לא מפוארים, לא משיש ולא בעיצובים המדהימים של אמני הרנסאנס), מגולפים מאבני המקום וכאלה שנלקחו במהלך מאות שנים מתוך המוני המזבלות הארכיאולוגיות בעיר ושולבו בבניינים חדשים, ״סתם״ ברחוב, בפינת בניין. שיהיה. החתול הזה נאסף מן הסתם ממקדש מצרי, שהיה ואיננו עוד, ומסתכל על הרחוב ממרומי הקומה ה-3. ולא, הוא לא מיילל, לא נושף ולא יורק. חתול ביתי לחלוטין.

צ׳ירקוס מאקסימוס הוא חלק מסיפור גדולתה של בירת האימפריה (הכי אימפריה שבעולם). לא, אני לא נכנס כאן לעניין המונומנט הזה, והתמונה היא של מה היום עושים תושבי רומא במקום שבו טסה המרכבה של בן-חור

בוקר טוב על גבעת הקפיטול

קבצן בסטייל. 100% made in Italy

בכל 21 באפריל חוגגים ברומא את יום ההולדת של העיר. מילא תהלוכות עם רעש ובלגן, שופרות חצוצרות ותופים, אלא גם משחזרים במדוייק את צורת לבושם של כל המעמדות ושכבות האוכלוסיה של רומא העתיקה. סנאטורים, טריבונים, לגיונרים וחילות עזר, כוהנות ופרוצות ומה לא. ו… השמחה רבה. הייתי עד. ואגב, הקשתות העתיקות והעמודים ברקע – אינם בקולוסיאום

ובמסגרת המשוגעת (קצת) של מה אנשים נורמלים מוכנים לעשות ולהשתטות, כאילו אם אתה תייר אז אתה גם קצת טמבל, הנה המקבץ הבא:
במבוא לאחת הכנסיות המדיבאליות של רומא, ניצבת אבן עם גילוף של מסכה. מישהו הצמיד לה את הסיפור שאישה הרוצה להוכיח לבעלה את חפותה וישרה (אם הטמבל פיקפק בכל…), תשים את ידה בלוע מסכת האבן. אם היד יוצאת שלמה, אז היא תמה וברה וגו׳. אהבלים מכל העולם מגיעים, משלמים כניסה, עומדים בתור ומצלמים זה את זה באקט בחינת התומה והטומאה, וגנבי הדעת שליחי אלוהים, סופרים את הכסף…

אירוע נוסף מתחום הטימבול העולמי (תיירים. תיירים…) : התור הוא כדי להגיע את השער הירוק הנעול תמיד, שמבעד לחור המנעול שלו אפשר לראות את כיפת סנט פטרוס. מאז שיש גם טלפונים סלולארים, אפשר גם לצלם את הכנסייה מבעד לחור. אז למה באמת לא לעמוד בתור חצי שעה (ביום נטול תנועה ולא בעונת התיירות)? במרחק 24 מ׳ מהשער יש מרפסת תצפית נהדרת שממנה אפשר לצלם את סנט פטרוס, אבל את מי זה משכנע?

ועל גבול האימה: פונטנה-טרווי. אני בחרתי את הזווית הזו של המזרקה, ובליבי כיניתי אותה ״זווית הרחמים על האהבלים״…

מה שחשוב כאן זו המגנוליה. כלומר – הפריחה המדהימה שלה באביב. שווה פי 100 מהכנסייה שברקע

קוציץ. כלומר אקאנתוס. לא סורי כמו אצלנו, כי הוא רומאי במאה אחוז, אבל יפה, ומאד ברור מדוע היה המודל לגילוף עיטורי הכותרות הקורינתיות בעולם הקלאסי העתיק

ככה, נכנס הסנאי הזה לצילום. בעוד שנייה הוא יתחבא מאחורי סרקופאג עתיק משיש, אבל את זה כבר לא הספקתי לצלם

תיאטרון מרצ׳לו. שוב, מונומנט קיסרי שאנחנו מכירים מהספרים את כל הקיסרים שהיו מעורבים בבנייתו. הוא באמת מונומנט חשוב ומפואר אבל הפרגים בחזית. הפרגים. היו שווים את הכל.

————-

הפוסט רומא: זוטות ומכמני תרבות הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מסעות גסטרונומיים
• רומא – מדריך מסע אחר
• צפון איטליה – מדריך מסע אחר
• איטליה – מדריך מסע אחר
• דרום איטליה – מדריך מסע אחר
• מקומות רומנטיים באיטליה
• סדנאות בישול באיטליה

"התשוקה שלי לבישול קשורה לילדות שלי בשכונה כי כאן הכול סובב סביב האוכל" מספר נסים בקאלטי, מדריך האוכל בן השכונה

"מטבח הרֶבַע החמישי"

שכונת טסטאצ'ו הוקמה ברובע ה-20 של רומא בסוף המאה ה-19 סמוך לבית המטבחיים הענק (Mattatoio) שנחנך ב1891 ובה שוכנו משפחות פועלים קשות יום ששימשו ככוח עבודה באזור התעשייה ובעיקר בבית המטבחיים הענק. לפתחו הובלו מידי בוקר בהמות  ובסופו של יום נארזו ממוינים לפי  נתחים. משפחות העובדים חיו בתנאי עוני ודחק וחלק מהשכר היומי הזעום ניתן להם כשאריות הבשר הירודות של בעלי החיים כמו ראש, זנב וחלקי פנים שלא היה להם ביקוש בקרב תושבי רומא האמידים. בצר להם, נאלצו בני המשפחה לפתח כישורי בישול יצירתיים כדי להפיק מטעמים. בעולם הקצבות נהוג לחלק את גוף הבהמה לארבעה חלקים על פי הנתחים. המטבח הרומאי המסורתי שמבוסס על החלקים האלו שנקראו "מטבח הרבע החמישי" (1/4) "La Cucina del Quinto Quarto" השם נובע מכך שאם מחברים את כל השאריות האלה, משקלן מגיע למשקל של רבע מגוף הבהמה. כורח החיים הביא להתהוות המטבח הרומאי המשפחתי המסורתי שחולקים וכך הטביעה טסטאצ'ו את חותמה על המטבח הרומאי והיום היא מהווה בית למוסדות קולינריים פופולריים לצד שוק האוכל.

בשכונה נוסד A.C – מועדון הכדורגל של רומא אבל האלכוהוליזם והפשע המאורגן יצרו שם רע לשכונה.

הפקקים שיצרה תנועת המשאיות הקרינו על מרכז רומא והביאו לסגירתו של בית המטבחיים ב-1975. היום, המתחם מהווה אכסניה למוזיאון לאמנות מודרנית MACRO, לבית ספר למוסיקה, סופר מרקט אורגני ועוד גלריות לאמנות שעדות אילמת ומצמררת של הקרסים ששמשו  לתליית הבהמות ששולבו בעיצוב הגלריות והמוזיאון לאמנות מודרנית כמו הומאז' לפועלים אומללים וקשיי היום ואולי מישהו חושב גם על בעלי החיים.

בשנות השמונים החל בשכונה תהליך חילופי אוכלוסייה (ג'נטריפיקציה) המתרחש בשכונות מוחלשות בערים רבות בעולם. לצד התושבים הוותיקים, התיישבו בשכונה משפחות צעירות שחיפשו פתרון מגורים שפוי ברומא. היום השכונה ידועה במוסדות קולינריים איכותיים המייצגים את המטבח הרומי ובמרכזם שוק האוכל. אין ספק שזו דרך נהדרת לחוות את עולם אוכל הרחוב הרומאי.

פיאצה טסטאצ'ו ומזרקת האמפורות צילום: נסים בקלטי

אוסטיינסה (Ostiense) הצמודה גם היא שכונת פועלים נטולת חן שנוסדה באותן שנים. היום היא מתעוררת לחיים ופורחת בה אמנות רחוב פרי מכחולם של אמני רחוב בינלאומיים שמעניקים צבע וענין לרחובות נטולי החן. ציורי ענק על הבניינים ו" קיר התהילה" של JB Rock's המציג שישים מטרים של פורטרטים בשחור לבן של אושיות שזכו לתהילת נצח (ביניהם אלביס, פרידה קאלו, דנטה, יורי גגרין, אובמה ועוד).

ציורי קיר באוסטיינסה

חוויה קולינרית עם מדריך אוכל שגדל בשכונה

הגעתי לשוק האוכל השכונתי של טסטאצ'ו שהועתק בשנת 2012 למקום משכנו החדש. למרות שעשיתי תחקיר על השוק, בעת ששוטטתי בין הדוכנים, טעמתי ונהניתי, ליוותה אותי תחושת החמצה. בדיוק בזמן, הסב את תשומת לבי, קולו הנלהב של מדריך שהסביר בלהט פרטים מרתקים על מוצרלה לקבוצת תיירים ומגיש להם טעימות להדגמה. כך פגשתי את המדריך המופלא נסים בקאלטי ולמזלי למחרת, ביום האחרון שלי ברומא, הספקתי להצטרף לארבע שעות של סיור קולינרי מטריף חושים שחשף עולם שלם עם ערך מוסף מלא טעמים.

"התשוקה שלי לבישול קשורה לילדות שלי בשכונה כי כאן הכול סובב סביב האוכל" מספר בקאלטי שנולד בשכונה להורים בני תרבויות שונות (תוניס וצרפת) ששימשו כמתורגמנים באו"ם. כשהוריו עברו לניו יורק בעקבות עבודתם, למד את מקצועות הבישול האירוח וכסומילייה יין. לפני מספר שנים חזר עם משפחתו הצעירה לשכונה ובאופן טבעי מצא את ייעודו  כמדריך סיורי אוכל רוויי תרבות. "הרקע האישי שלי כרומאי וכזר מאפשר לי לגשר בין התיירים למקומיים ולהכניס אותם למורכבות ולשיגעונות של האוכל המקומי".

ארבע שעות של סיור לכל החושים מוסיף דעת שבסיומן אני מבינה היטב את התהליך שעבר המטבח ומצדיעה לתושבי רומא שיודעים לחלוק כבוד למסורת. במעדניות, במאפיות ובבתי האוכל, הוא מכניס את הקבוצה לרזי האוכל ומדגים בטעימות כיצד התגבש המטבח הפשוט הזה. פגשנו בתושבים הוותיקים שנוהגים לצאת לקנות אוכל לפחות פעמיים בשבוע אצל היצרנים והספקים הקבועים ואלו מזהים אותם בשמות החיבה שלהם. זה קונה חריץ "פקורינו אלה רומנו" וכמה פרוסות סלמי או פרושוטו מיושן  וזו אוספת את המאפה היומי מקונדיטורית PASSI. אכן, הכול כאן סובב סביב האוכל! וכל הטוב הזה מתרחש במרחק עשרים דקות הליכה מפונטנה דה טרווי.

כריך הבשר בדוכן Mardi e Vai. פגשנו בשוק האוכל בתושבים הוותיקים שנוהגים לצאת לקנות אוכל לפחות פעמיים בשבוע אצל היצרנים והספקים הקבועים

סתיו בשוק האוכל

שיאו של סיור האוכל מתרחש בשוק האוכל שהועתק מהכיכר הראשית (שהפכה כידוע לאתר צילומים מבוקש) למשכנו החדש מול בית המטבחיים הישן במבנה אדריכלי מודרני, מואר באור טבעי ובוהק בניקיונו. רוב המשפחות בעלות הדוכנים עברו לכאן מהשוק הישן עם המוניטין שלהן ויש גם רוחות חדשות של אוכל בריאות וגם שפית בעלת כוכבי מישלן (בשני ביקורי הדוכן שלה היה סגור).

בדוכני הירקות והפירות העונתיות חוגגת. על הבוקר, העובדים פורקים סחורה טרייה. אחרים קוצצים במיומנות את תרמילי השעועית האדומה, מסירים את הגבעולים מראשי הארטישוק וקוטמים את עליהם, גם את מלאכת מיון העלים הירוקים למיניהם והפרדתם מהגבעולים מקצרים תהליכים ומקלים על החיים בבישול הביתי. עונת הערמונים כבר בעיצומה אבל את הרוכל בקרן הרחוב שקולה ערמונים ומגיש אותם בקונוס נייר מצאתי רק במרכז העיר כאוכל רחוב לתיירים.

הדוכנים בשוק מייצגים את אוכל הרחוב שהתפתח ברומא.

Mordi e Vai BOX 15, הדוכן של הקצב האגדי שהלך לאחרונה לעולמו הוא מהמבוקשים בשוק  קודם כל קחו מספר והמתינו בסבלנות בתור, זה שווה את טעם הביס המושלם. אתמול הייתי מס' 87 והיום  נסים דואג לנו ואנו עוקפים את התור. העובד בדוכן פורס את הפוקצ'ה הפריכה, מרטיב בנדיבות פרוסה אחת מהרוטב של נתח הבשר המבושל ומערים תוספות. בדוכן אחר העזתי לטעום "טריפה" (קיבת פרה Trippa alla Romana) שממלאים כאן בכריך ברוטב עשיר שבו בושלה.

חבל  לפסוח על דוכן CASA MANCO (22BOX) בו חותכים על המשקל פוקצ'ות דקיקות עם טופ משוגע מפרושוטו ועד פרחי קישואים עם דגים.

בדוכן 66 FOOD BOX בחרתי בקרצ'ופי אה לה רומנה שמכונה גם ארטישוק יהודי בטיגון עמוק. במטבחון הזעיר וחיכיתי חסרת סבלנות עד יטגנו אותו בשמן עמוק כחמש דקות. העלים הופכים לצ'יפס פריך בטעם כייפי.

בחרתי בקרצ'ופי אה לה רומנה שמכונה גם ארטישוק יהודי בטיגון עמוק

סופלי (suppli), המלך המוכתר של אוכל הרחוב הרומאי הוא כדור אורז ייחודי לרומא (שונה מהאורנצ'יני הסיציליאני) ממולא במוצרלה ומבושל בראגו עגבניות. לאחר שהתבשל טובלים אותו בביצה ובפירורי לחם ומטגנים בשמן עמוק. שווה להמתין בסבלנות כמה דקות ובשיא הפריכות לנגוס ביס של טעמים כשחוטי המוצרלה נמסים בפה. בשוק מומלץ לבקש את הקלאסיקו.

הפיצה אמנם הומצאה בנאפולי אך הפיצה הרומאית אפויה מבצק דקיק שקצותיו פריכים וקצת צרובים וכייף לבצוע ממנו.

יש גם כמה דוכנים שעוצבו כברי יין קטנים לאפריטיבו שמקדים את ארוחת הצהריים.

בין אם באים לרכוש מוצרים הביתה ובין במרכז השוק, אפשר לשבת לפיקניק באזור האכילה המרווח במרכז השוק. מכאן ניתן להשקיף על אתר ארכיאולוגי מתחת למבנה השוק בו מתנהלת חפירת מחסני מזון מעידן רומי העתיקה. בערבים נערכים כאן אירועי תרבות והשוק שוקק חיים עם מוסיקה ואוכל.

צילום נסים בקלטי

מדוע נופצו 53 מיליון כדי חרס עם שמן זית?

בשולי השכונה, סמוך לגדת הטיבר, מתנשאת גבעה נמוכה שופעת עצי פרי. בימי שגשוגה של האימפריה הרומית, מנתה אוכלוסיית העיר רבתי כמיליון נפש. במזחי הנמל שעל גדת נהר הטיבר עגנו ספינות ומהן נפרקו סחורות מרחבי האימפריה. מוצרי מזון כדגנים, יין, זיתים ושמן זית שונעו באמפורות (כדי חרס גדולים בעלי בסיס מחודד נוח לאחסון). במחסני הנמל הן רוקנו לשימוש חוזר פרט לאלו שהכילו שמן זית שכן בתחתית האמפורה הצטברו המשקעים שהדיפו ריח של שמן ישן ולא היתה  כדאיות כלכלית שהצדיקה השקעה בניקוי. צריכת שמן הזית היתה גבוהה שכן שימש לא רק למזון אלא גם למאור ולמוצרי בריאות וטיפוח הגוף. 53 מיליון אמפורות ריקות שהכילו 1.6 מיליארד ליטר שמן זית נופצו בשולי הנמל ונערמו לגבעה מלאכותית, מעין תל ארכיאולוגי, המתנשאת לגובה של 35 מטרים. כיאה לרומאים, השברים הונחו על פי תכנית הנדסית ברבדים של חרסים ושכבת סיד וכך נוצרו טרסות יציבות. השם "מונטה טסטאצ'ו" וגם monte dei cocci ("הר החרסים") העניק את שמו לשכונה שנבנתה סביבו וכמחווה הוצבה בכיכר המרכזית מזרקה בעיצוב אמפורות.

"פלאביו! אמרנו לך!"

נסים מבשר לנו שבקרוב נתכנס לארוחת הפסטות הרומאיות. אני שבעה מהפשיטה על דוכני השוק אבל שעה קלה מאוחר יותר האווירה והניחוחות מעוררים את הסקרנות והרעב מחדש.

בתפריטי המסעדות הרומאיות המסורתיות יש מקום של כבוד לארבע פסטות בסיסיות של המטבח הרומאי. מתקיימים ביניהן יחסי גומלין בין חומרי גלם וטעמים והן מבוססות זו על זו. במקומות אוכל שמכבדים את המסורת, מכינים אותן במקום עם ההזמנה והסבלנות משתלמת.

Cacio e Pepe – קאצ'ו אי פפה: הפסטה הגאונית בפשטותה גבינת פקורינו רומנו, גבינה מלוחה מחלב כבשים שמקורה ברועי הצאן שלמדו לייצר גבינה עמידה לימי נדודיהם, הרבה הרבה פלפל שחור.

Gricia פסטה אלה גריצ'ה מבוססת על קשיו אי פפה בתוספת קוביות חזיר מיובשות משומרות (Guanciale) שמוסיפות עומק לטעם.  Carbonara קרבונרה שהיא פסטה גריצ'ה בתוספת חלמונים המוקצפים תוך כדי בישול והרביעית אמטריצ'אנה  אותה פסטה הפעם עם עגבניות.

אנו מקיפים את גבעת החרסים בדרך למוסד אוכל פופולרי. הכניסה לאוסטרייה משדרת צניעות שכונתית אך כשחוצים את הסף והמלצר מוביל אותנו לאחד מאולמות האוכל, מתגלית ההפתעה: הקירות שבירכתי המסעדה עשויים מלוחות זכוכית שקופה מחוזקים בקשתות אבן (לא שכחנו שהרומאים המציאו את הקשת ופיתחו פתרונות הנדסיים לכל צורך) לצפות בחתך התל רבדים, רבדים של חרסים כמו במוזיאון לימודי. שם המקום "FLAVIO al VELAVEVODETTO" שפירושו: "פלאביו, אמרנו לך!". פלאביו דה מאיו, בעל האוסטרייה המצליחה היה איש עסקים מצליח שלא ידע לאחוז בסכין מטבח אך חלם לפתוח מקום אוכל משלו. הוא התאמן בבישול ונחל כישלונות בעוד משפחתו מנסה להניא אותו מעיסוק בבישול והחליט להתמיד באתגר: "פלאביו, אמרנו לך את זה! לעולם לא תצליח להיות טבח". בזכות הנחישות והכישרון העסקי, הגשים את חלומו. הוא בחר להתמחות במטבח הרומאי המסורתי הקלאסי שעליו גדל והמטבח מגיש חלקי פנים (מטבח הרבע החמישי) ואת ארבעת הפסטות המקומיות וחלקי פנים של והביאה לו את התהילה. כדי להנציח את הדרך האישית שלו בחר במשפט כשם המסעדה עם מסר של מגשים חלומות.

כמו שבישראל חובבי החומוס מכתירים חומוסיות שונות בתואר "החומוס הכי טוב" בארץ, ענין של טעם וקשר רגשי, כך ברומא יש שנשבעים שב"פלאביו" מכינים את הגרסה הטובה ביותר לקאצ'ו דה פפה. עד שיכינו את הפסטות ללא קיצורי דרך, והסבלנות משתלמת. המלצר מוזג לנו יין טוב שבחרנו בחנות היין הנהדרת שבמקום.

במקום אחר, בתום המתנה בת שעה וחצי בתור מחוץ למקום, הוזמנתי פנימה. כשהזמנתי את גרצ'ה ועודכנתי שזמן הכנת המנה אורך יותר זמן מפסטות אחרות. בינתיים סקרתי את תוכן הוויטרינה ומקרר הגבינות והדגים. הרגשתי כאילו אני יושבת בתוך הוויטרינה שעונה אל המקרר המתנתי להכנת הרוטב בזמן אמת והבנתי משהו ממהות המטבח המקומי. לכו למקום שבו אין קיצורי דרך ותיהנו מהדרך.

פוקצ'ה תאנים

התנהגו כמו רומאים ושתו מים זכים בחינם

כשאתם חשים בצמא ובבקבוק המים האישי כבר לא נותרה טיפה פתחו את המפה האינטראקטיבית או את אחת האפליקציות ואתרו את ה"נסונה" הקרוב.

הרומאים הצטיינו בבניית אמות מים שספקו מים לכל הישובים ברחבי האימפריה. ב-1870 בימים שעדיין לא הותקנו ברזים בכל בית, החלו להתקין ברחבי רומא "נסוני" (nesone ביחיד) שפירושו "אף ארוך", ברז מתכת שמחובר לעמוד מעוצב שמצינורו מוזרמים מים זכים שמקורם במעיינות באזור רומא. היום, נותרו ברומא כ-2800 נסוני מתוך 5000 בעבר, רובם במרכז העיר.

נסים מדגים את השימוש בנסונה, אוטם באצבעו את הזרם וזרזיף דק וידידותי לשותים זורם מחור סודי ומוסיף טיפ אסטרטגי: "אם תבחינו בילד עומד ליד הנסונה עם זיק שובב בעיניים, כדאי שתמלטו לפני שתופתעו ממתז מים קרירים"  ומדגים את מעשה הקונדס הפופולרי.

הנסוני פירושו "אף ארוך", ברז מתכת שמחובר לעמוד מעוצב שמצינורו מוזרמים מים זכים שמקורם במעיינות באזור רומא

מקנחים בג'לאטו GIOLITTI, עסק משפחתי בן שלושה דורות גלאטו בעבודת יד, טעמים קלאסיים וגם ייחודיים, בלחץ הלקוחות, המקום הורחב ואפשר לשבת לקפה ומאפה מתוצרת עצמית.

בביקור הנוכחי הרגשתי בשלה לפרק של "רומא למתקדמים", דילגתי הפעם על כל האתרים ההיסטוריים וגרתי בשכונת טרטסטוורה בעברו השני של הטיבר. בפעם הבאה אשתכן בדירה בלב השכונה אחוש את הדופק שלה, אתנסה בבישול מחומרי הגלם בשוק אבל בעיקר אחזור לטעום במקומות שבקרתי בהם ואגלה את האחרים ואצרוך יותר אמנות ויש סיכוי שאפגוש בבמאי סרטים אחר בפיאצה או ברחוב וארגיש שוב שאני חיה בסרט.

מקנחים בג'לאטו. צילום נסים בקלטי

איך לא ליפול למלכודות תיירים ברומא? הטיפים של נסים

בתום הסיור נסים מעביר לנו מתנה את רשימת הזהב שלו הכוללת המלצות אישית של מגוון בתי אוכל:

– אל תכנסו למסעדה שהאיש בפתח לבוש במדים מטעם המסעדה משדל אתכם להיכנס. הוא נשכר

לצורך זה בלבד ואין לו קשר למסעדה.

– תמונות של מנות בכניסה למסעדה לגיטימיות במסעדות אסייתיות בלבד.

– מקום אוכל שמתהדר בשלט "מסעדה, בר, קפה" וכדומה, לא האוכל ולא הקפה יצדיקו ביקור.

– איך תזהו שה"ג'לאטו", הגלידה האיטלקית, אמיתית ואיכותית? המרקם רך בפה והטמפרטורה נעימה ללא תחושת קיפאון. בחרו בג'לטריה קטנה בה הגלידה מאוחסנת במכלי נירוסטה קטנים עם מכסים שמעידים על הכנה יומית בעבודת יד. הטעמים מתחלפים בהתאם לעונות איך תדעו שהטעם טבעי ללא צבעי מאכל? בחנו את הפיסטוק. אם הוא נוטה לצבע אפרפר בהיר עד זית בהיר ולא מזמין סימן שהוא אמיתי ואם הוא ירוק ממש כנראה שהוסיפו לו צבעים וטעמים מלאכותיים. גלידה בטעם מנטה אמיתית היא לבנה ולא ירוקה! ואם טעם הבננה ממש צהוב זוהר כדאי שתמשיכו לחפש את הג'לאטו במקום אחר.

מידע שימושי

הסיור של נסים בקלטי Full Belly Tours – Nesim Bekalti – פרטי קשר:

info@fullbellytours.com

www.fullbellytours.com

– Instagram: @fullbellytours

מקומות המייצגים את המטבח הרומאי המסורתי מתוך רשימת המומלצים של  נסים בשכונת טסטאצ'ו:

• שוק האוכל טסטאצ'ו: mercatoditestaccio.it איטלקית
• Mercato di Testaccio  פייסבוק באנגלית מידע מעודכן על אירועים
• שעות פתיחה כל יום 07:00-14:00 סגור ביום ראשון.
• FLAVIO al VELAVEVODETTO VIA DE MONTETESTACCIO 97' ROME  מסעדה מסורתית
• FELICE – מסעדה מסורתית
• REMO – הפיצה הכי טובה בכל רומא
• PASSI   Via Mastro Giorgio, 87  קונדיטוריה (ללא מקומות ישיבה)
• GIOLITTI Gelateria  וגם קפה ופטיסרי. עסק משפחתי ותיק (משנת 1914) מומלץ.

—————

הפוסט טסטאצ'ו: ערש המטבח הרומאי המסורתי הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• רומא – מדריך מסע אחר
• צפון איטליה – מדריך מסע אחר
• איטליה – מדריך מסע אחר
• דרום איטליה – מדריך מסע אחר
• מקומות רומנטיים באיטליה
• סדנאות בישול באיטליה
• מידע, כתבות וטיפים על נאפולי

טיפים כלליים

• מתי להגיע? רומא נפלאה באביב ובסתיו, אבל היא בהחלט אחד היעדים שפשוט לא כדאי לנסוע אליהם בקיץ, כשהטמפרטורות מטפסות והצפיפות בשיאה.  מאי וספטמבר הם חודשים נעימים מאוד, אבל עדיין עמוסים ביותר. במרץ-אפריל-ואוקטובר-נובמבר מזג האוויר קריר ובעיר יש הרבה פחות תיירים, אבל כדאי להגיע מצוידים במטרייה. גם חודשי החורף עשויים להיות בחירה מוצלחת אם אינכם חוששים מהקור.
• קחו אתכם כסף מזומן. כסף מזומן ובמיוחד כסף קטן, שכאן קוראים לו spicci, מתקבל בברכה בחנויות קטנות ובבתי קפה קטנים.
• אין חובה לתת טיפ במסעדות, ובמסעדות רבות דמי השירות כלולים (ונקראים coperto). בפיצריות ובטרטוריות נהוג להשאיר כ-2-1 אירו. גם הברמנים ונהגי המוניות לא מצפים לטיפ, אבל אפשר לעגל את החשבון.

אם אינכם נרתעים מהקור, תמצאו שרומא נהדרת בחורף, למשל בתקופת חג המולד | צילומים: שאטרסטוק

• רומא היא עיר בטוחה למדי. יחד עם זאת, לא נדיר להיתקל בכייסים, בעיקר בתחבורה הציבורית ובאזורים תיירותיים עמוסים. לכן, כדאי להשגיח על חפציכם ולשמור על חפצי ערך וכסף גדול בכיסים פנימיים.
• על אף שהכנסיות הנהדרות של רומא גדושות בתיירים, חשוב לזכור שמדובר לפני הכל באתרי דת ולכן יש להגיע אליהן בלבוש צנוע.
• נעלו נעליים נוחות. ברומא הולכים הרבה, ובאזורים רבים של העיר הרחובות מרוצפים באבנים לא מסותתות, כאלה שכל צעד מורגש עליהן. ואם אתן מתעקשות על עקבים, הימנעו מעקבי סטילטו, שיכולים להיתפס בחריצים שבין האבנים.
• ברומא לא תמיד אפשר לסמוך על Wi-Fi, וגם במקומות שמצהירים על Wi-Fi כמו מלונות ובתי קפה, ה-Wi-Fi לא תמיד עובד. כדאי להיערך בהתאם.
• כרטיס Roma Pass מקנה נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, כניסה בחינם לאחד או שניים מהמוזיאונים המובילים ברומא, לבחירתכם (ובהם הקולוסיאום) והנחות בגובה 70-30 אחוז להרבה אטרקציות ומוזיאונים בעיר. כרטיס ל-48 שעות עולה 28 אירו.
• הכניסה לשירותים הציבוריים עולה לרוב 0.5 אירו. אל תתנו לנתון הזה לבלבל אתכם – לרוב לא תמצאו בשירותים הציבוריים נייר טואלט וכדי להצטייד בגליל מראש.

הקפלה הסיסטינית. גם לכאן כדאי להגיע בלבוש צנוע | צילום: JurateBuiviene / Shutterstock.com

הגעה, תחבורה והתמצאות

• הדרך המהירה ביותר להגיע משדה התעופה פיומיצ'ינו למרכז העיר היא ברכבת Leonardo Express שיוצאת בכל רבע שעה ומגיעה לתחנת הרכבת טרמיני תוך 32 דקות.
• מחיר הנסיעה במונית משדה התעופה למרכז העיר קבוע על פי חוק ועומד, נכון לינואר 2020, על 48 אירו. יש לעלות רק על מוניות מורשות שהן מוניות בצבע לבן שעל הגג שלהן מופיע השלט Taxi.
• את הכרטיסים לאוטובוס יש לקנות מראש ואין אפשרות לקנות אותם על האוטובוס. אפשר לקנות את הכרטיסים בחנויות הטבק, שהן למעשה חנויות נוחות שמסומנות באות T. ניתן לרכוש כרטיס לנסיעה בודדת ב-1.5 אירו, וכן כרטיסים ל-24 שעות, 48 שעות או שבוע, התקפים לנסיעה בכל אמצעי התחבורה הציבורית בעיר.

רכיבה על אופניים היא דרך נהדרת להתניידות בעיר

• ברומא פועלים רק שני קווי מטרו (הקו השלישי בעבודה). הרכבות נוטות להיות עמוסות מאוד, בעיקר בשעות העומס ובסופי שבוע. אם לא די בכך, חלקן לא ממוזגות.
• המרכז העתיק של רומא קומפקטי למדי והוא אידאלי להליכה ברגל. אם תרצו להגיע לאזורים נוספים של רומא, כדאי לטייל בעיר באופניים. בכל מקרה, הימנעו ככל הניתן מנהיגה ברומא.
• כדאי לסכם עם נהג המונית על מחיר הנסיעה עוד לפני שהנסיעה מתחילה, ואם זה אפשרי, נסו לברר עם מקומיים הערכת מחיר לקטע הנסיעה הרצוי.

אטרקציות ופעילויות

• ביום ראשון הראשון בכל חודש, כל המוזיאונים, הגלריות, האתרים הארכאולוגיים, הפארקים והגנים שבבעלות המדינה פתוחים בחינם. זוהי הזדמנות נהדרת לחסוך קצת כסף אם אתם בעיר. כדאי להגיע מוקדם, לפני שהתורים נהיים בלתי נסבלים, או לנצל את היום בשביל לבקר באתרים פחות עמוסים.
• לא כל האתרים ברומא פתוחים בכל ימות השבוע וכדאי לוודא זאת טרם הביקור בהם. אתרי הוותיקן, למשל, סגורים בימי ראשון, ואילו גלריה בורגזה וארמון ברבריני סגורים בימי שני.

גלריה בורגזה. סגורה בימי שני | צילום: REDMASON / Shutterstock.com

• כדאי לבקר בחלק מהאתרים המתויירים ביותר כמו הוותיקן או הפנתאון בשעות אחר הצהריים המאוחרות, אז התורים במקום מתקצרים.
• בקולוסאום ובוותיקן יש תורים ארוכים במיוחד וההמתנה עשויה להימשך לעתים כמה שעות. כדאי להשקיע עוד כמה אירו בכרטיסי Skip the line. בהזמנת הכרטיס באינטרנט אפשר לבחור יום ושעה מדויקים ולהיכנס בשעה המיועדת ללא המתנה בתור.
• התרחקו מהאזורים המתויירים. הרשו לעצמכם ללכת לאיבוד, היכנסו לסמטאות ולרחובות צדדיים, בקרו בשכונות הפחות מתויירות של רומא. בלינק הבא תמצאו כמה מקומות מחוץ למסלול שכדאי לבקר בהם.

התורים לאתרי הוותיקן ארוכים במיוחד, אבל אפשר להימנע מכך | צילום: Nadiia Gerbish / Shutterstock.com

אוכל ומסעדות

• המקומיים נוהגים לשתות הקפה שלהם בעמידה על הבר. אם תעשו כמותם, תחסכו את התשלום הנגבה על דמי שירות ממי שיושב לקפה.
• ועוד בענייני קפה – איטלקים שותים קפוצ'ינו רק בבוקר, ושתיית קפוצ'ינו בכל שעה אחרת של היום נחשבת לפשע קולינרי. אם אתם רוצים לסיים את הארוחה עם קפה, הזמינו אספרסו.
• באיטליה מקובל לאכול ארוחת ערב בשעה מאוחרת. לרוב נפגשים לארוחת ערב ב-20:00 או 21:00, ובסופי שבוע מקובל להגיע למסעדה גם בשעה 22:00.

ארטישוק רומאי. ברומא אוכלים לא רק פיצות ופסטות אלא גם הרבה מנות נפלאות המבוססות על ירקות

• אם אתם טבעונים או שאתם פשוט רוצים להוסיף קצת בריאות לתפריט שלכם אחרי כמה ימים של פיצות ופסטות, כדאי לדעת שהאיטלקים מתמחים בירקות נהדרים. הירקות לרוב מופיעים בתפריטי המסעדות תחת התוספות, ובאיטלקית – Contorni.
• במרבית המסעדות, יין הבית הוא מציאה של ממש ותוכלו ליהנות ממנו במחירים מצחיקים.
• למרות הפיתוי, הימנעו מישיבה במסעדות שממוקמות בכיכרות תיירותיות. מרבית המסעדות האלו מתגלות כמלכודות תיירים, כשהמחירים גבוהים מדי ואיכות האוכל ירודה מדי.

תמיד העדיפו מסעדות הממוקמות ברחובות צדדיים על פני מסעדות הממוקמות בכיכרות התיירותיות

• איפה כן לאכול? הכי טוב לשאול את נהג המונית, את פקיד הקבלה במלון או מקומיים אחרים איפה הם אוהבים לאכול. כדאי גם לבדוק בלוגי אוכל של תושבי העיר ולחפש בהם המלצות.
• ברחבי רומא פזורות ברזיות המכונות Nasoni ובהן תוכלו למלא את בקבוק המים שלכם במים טובים וקרים בלי לשלם מחיר מופקע על מים מינרלים.
• אם אתם רוצים ליהנות מפיצה על הדרך, כמו שהרומאים אוהבים לעשות בצהריים, כשהם ממהרים, נסו את אחת מהפיצריות שעל השלט שלהן כתוב PIZZA ALLA TAGLIO. אלו פיצריות שמוכרות סלייסים לפי משקל, ואחת המוצלחות שבהן היא Alice Pizza, פיצרייה נהדרת עם סניפים ברחבי העיר.
• ברומא יש סוגים שונים של מסעדות וכדאי לדעת להבדיל ביניהן כי כל סוג מציע חוויה שונה (וגם מתומחר באופן שונה). טרטוריה (Trattoria) היא מסעדה עממית, משפחתית לעתים קרובות, שמציעה אוכל מקומי (ברומא, למשל, זה יכול ארטישוק רומאי, ניוקי רומאי העשוי מסולת או ספגטי קרבונרה). אוסטריה (Osteria) מזכירה במידה רבה את הטרטוריה – מסעדה בסגנון כפרי, עם מנות נדיבות של אוכל מקומי ושירות לא רשמי. מסעדה (Ristorante) מציעה תפריט מתוחכם (ויקר יותר), שירות רשמי ואווירה מעונבת ומוקפדת.

PIZZA ALLA TAGLIO, ארוחת צהריים זולה ומהירה

לינה

• אם התקציב מאפשר, כדאי להתמקם במרכז העתיק של העיר, באזור פיאצה נבונה והפנתאון. מכאן תוכלו להגיע לכל האתרים המרכזיים של רומא ברגל ולא תזדקקו לתחבורה הציבורית.
• מוטב להתרחק מאזור התחנה המרכזית טרמיני, על אף המחירים האטרקטיביים יחסית באזור זה. זהו אזור פחות סימפטי ובטוח, בעיקר בערב, והוא גם מרוחק מהמרכז ההיסטורי של העיר.
• אם אתם בכל זאת רוצים להישאר קרובים לתחנה המרכזית (וליהנות מהמחירים הזולים של האזור), ויחד עם זאת ללון באזור מזמין ותוסס, לכו על רובע מונטי (Monti). הרובע הראשון של רומא הוא רובע מתחדש, הגדוש בברים, מסעדות, בתי קפה וחנויות והרבה צעירים וסטודנטים לצד התושבים הוותיקים של השכונה.
• אחת האלטרנטיבות למלון מסורתי היא פנסיון (pensione), משהו בין B&B למלון משפחתי, במחירים זולים יותר ממחירו של לילה במלון.
• ארוחות הבוקר המוגשות במלונות הן לרוב ארוחות קונטיננטליות המורכבות מגבינות, נקניקים, מאפי בוקר ולחם.

אזור פיאצה נבונה הוא אחד האזורים המומלצים ביותר להתמקם בהם ברומא

קניות

• איפה קונים ברומא? באזור המדרגות הספרדיות נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חנויות אופנה בעיר, ובהן חנויות של מותגי על כמו גוצ'י, פראדה וארמני לצד מעצבים מקומיים כמו פאוסטו סנטיני.
• אזור פיאצה נבונה נהדר גם הוא לקניות. בכיכר עצמה יש מעט חנויות, אבל ברחובות המובילים לכיכר, כמו via del Governo Vecchio ו- via dei Coronari, יש בוטיקים נהדרים, חנויות עתיקות וחנויות וינטג'.

באזור המדרגות הספרדיות נמצא הריכוז הגבוה ביותר של חנויות אופנה | צילום: 4kclips / Shutterstock.com

• רחוב הקניות המפורסם ביותר ברומא הוא ויה דל קורסו (Via del Corso). לאורך 1.5 ק"מ יש היצע מסחרר של חנויות, בעיקר מותגים בינלאומיים כמו זארה או בנטון, לצמד חנויות מקומיות.
• ברומא יש כמה קניונים אלגנטיים, כמו Galleria Alberto Sordi שנפתח ב-1922 ומציע חנויות של מותגים כמו קלווין קליין ומאסימו דוטי.
• שוק קמפו די פיורי (Campo di Fiori) מוכר כשוק האוכל המצוין של רומא, עם היצע רחב של פירות וירקות מפתים, אבל הרחובות שמסביב לשוק האוכל נהדרים לשופינג בסגנון מסורתי. הם כוללים את רחוב עושי הקשתות, רחוב הצורפים, רחוב עושי הכובעים, רחוב החייטים, רחוב עושי המפתחות ועוד.

שוק קמפו די פיורי, אחד השווקים הנהדרים של רומא | צילום: Pedro Rufo / Shutterstock.com

• מרבית החנויות הקטנות והעצמאיות ברומא פתוחות בימים שלישי-שישי מ-9:30 או 10:00 בבוקר ועד 13:00 בצהריים, ושוב מ-16:00 ועד 19:00 או 20:00 בערב. בימי שבת החנויות פתוחות בין 9:30 או 10:00 ועד 13:00, ובשבת אחר הצהריים, לאורך כל יום ראשון וביום שני בבוקר החנויות סגורות. עם זאת, חנויות הממוקמות באזורים מתויירים מאוד (כמו המדרגות הספרדיות) או חנויות המשתייכות לרשתות לרוב לא יוצאות לסיאסטה ופתוחות לאורך כל היום בימים שלישי-שבת.
• באיטליה נהוג לברך את בעלי החנויות הקטנות עם היכנסכם לחנות. בבוקר אמרו buongiorno, בשעות אחר הצהריים והערב buonasera, ועם צאתכם מהחנות אמרו arrivederci.

מפת אטרקציות ברומא:

הפוסט טיפים לרומא: ההמלצות הכי טובות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שאלות לדרך הופיע ראשון במסע אחר