הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט למה דווקא קפדוקיה? הופיע ראשון במסע אחר

יש לא מעט סיבות שגורמות להתרגשות. התאורה הרכה והשעה המוזרה מספקות את הסיבה הראשונה. כל החברות שמפעילות טיסות בכדור פורח מקיימות אותן בשעות הזריחה או השקיעה. יציאה מן המלון בחמש בבוקר לנקודת איסוף אפלולית היא הזמנה להרפתקה. התלות המוחלטת במזג האוויר – בימים בהם נושבת רוח חזקה מתבטלות כל הטיסות – מוסיפה למתח.
צורתם של הכדורים הפורחים, הצבעים הבוהקים שלהם, סל הקש הרומנטי בו עומדים הטסים, כל אלה מעניקים להרפתקה הזו נופך שלעיתים קרובות נראה כלקוח מספר ילדים. העובדה שמדובר בטכנולוגיה ותיקה ופשוטה מאוד ששייכת למאה ה-19, לפני שהומצא המטוס, תורמת לאווירה. אפשרות להתבונן בעולם מגובה כמה עשרות מטרים מרגשת כמובן, אבל היא שונה מטיסה במטוס. האוויר מלטף את הפנים, בחלק מן הטיסה הסל כמעט נוגע בצמרות העצים, ואפשר להבחין בפרטים שאין סיכוי לראותם ממטוס. קן ציפורים גדול בראש עץ, דייגים על גדת הנחל, או הריהוט על גגות הבתים בכפר הסמוך. כל אלה מושכים את העין.

מעל לכול משתרר שקט נהדר, דממה מוחלטת ללא רעש מנועים. השקט אינו רצוף כיוון שהטייס מפעיל מדי פעם את מבערי הגז, כדי לחמם את האוויר בבלון, אבל בהפסקות הארוכות שבין ההצתות שומעים כל ציפור, כל רחש של העצים, כל שכשוך של מפל רחוק.
התעלומה לגבי מקום הנחיתה המדויק מספקת עוד חלק מן העלילה. טייס הכדור הפורח שולט בגובה הטיסה אבל לא יכול לכוון את הכדור לאתר מדויק. מקום הנחיתה נקבע לכן בכל פעם מחדש.

יש אלפי אפשרויות לטוס בכדורים פורחים ברחבי העולם. כמה מקומות רכשו לעצמם מוניטין כאתרים שבהם "מתבקש" לעשות זאת, אבל המגוון עצום והתחרות בין החברות השונות צוברת תאוצה. יש סיכון מסוים בטיסה כזו, אבל בחברות שנוהגות באחריות הסיכון מזערי.
אם צריך לבחור מקום אחד לטוס בו בכדור פורח, קפדוקיה היא ללא ספק המקום לעשות זאת. המראה של ארובות הפיות, הפטריות, עמודי האבן והנוף הירחי של המקום מרשים עוד יותר מלמעלה. מרבית הסיורים נמשכים כשעה עד שעה וחצי וכוללים איסוף מהמלון ופיזור בו בסוף הסיור. אחת החברות הוותיקות שמתמחה בטיולים בכדור פורח בקפדוקיה היא Kapadokia Balloons .

המחיר לטיסה הוא 230 דולר לאדם. הטיסה נמשכת כשעה. רכב של חברת הכדורים הפורחים (יש לא מעט כאלה כיום בקפדוקיה) אוסף את הטסים מבית המלון בשעה חמש בבוקר ומחזיר אותם לאחר הטיסה בערך בתשע.

הפוסט כדור פורח בקפדוקיה הופיע ראשון במסע אחר

לצד המערות שמתחת לפני הקרקע בולטת באיזור תופעה נוספת: גושי סלע ענקיים הקרויים בתורכית היסאר (בעברית "מצודות"), שתוכם נחצב ורוקן כדי ליצור חללים למגורים. הדרך לפסגותיהן המנוקבות של "המצודות" עוברת בפרוזדורים, בחדרים ובגרמי מדרגות חצובים, שיוצרים יחד מעין רבי קומות עתיקים. מראשיהן של המצודות מובטחת תצפית מקיפה ומרהיבה על מרחבי קפדוקיה.

מאז שנות החמישים של המאה העשרים מעודדת ממשלת תורכיה מעבר ממערות לבתים בנויים. הסיבה בטיחותית: מבני הטוף מתבלים עם השנים ועלולים לקרוס, בין היתר בשל רעידות אדמה.

עם הפיכתה של תורכיה ליעד תיירותי מבוקש, לפני כעשרים שנה, הוסבו רבים מהמבנים החצובים בסלע לבתי הארחה ומקומות בילוי לתיירים – פאבים ומועדוני לילה שמציעים מופעי פולקלור. חדרי האירוח עושים מאמץ לשחזר את אורח החיים הקדום במערות. הגרעין העתיק של העיירה אוּרגוּפ (urgup), למשל, זרוע בתים חצובים ציוריים, שחלקם הפכו לפנסיונים משוקמים בעיצוב כפרי. לשוהה במקום מזומנת חוויה: מגורים במערה עם כל הנוחות והפינוק המודרניים, בתוספת תמונה של כפר אותנטי מימי קדם.

החתים הקדמונים נתנו לאיזור את השם קפדוקיה, שמשמעו "ארץ הסוסים הגזעיים". סוסים גזעיים כבר לא גדלים כאן, אך האיזור עדיין שומר על אופיו החקלאי. באדמה הפורייה (בשל תכונת הטוף לספוח מים ולשחרר חומרי מזון) גדלים כרמי ענבים ומטעי פרי, וסמוך לגדות הנהרות מעבדים כפריים חלקות קטנות לירקות. ברבות מהחצרות מגדלים צאן ומעט בקר.
בחלק מהבתים כמה מפלסים, שהמעבר ביניהם נעשה במדרגות פנימיות חצובות או בסולמות. לצד הפתחים אדניות של גרניום צבעוני או של בזיליקום ריחני, ומעל לחלונות משוכים חוטים שעליהם מתייבשים פלפלים, חצילים וירקות אחרים – לפי העונה. על הגגות מייבשים תאנים, צימוקים ודלועים. כמעט לכל בית צמוד אגף חצוב המשמש כמחסן ופעמים גם קוֹלוּמְבַּרְיוּם (מלשון קוֹלוּמְבָּה, יונה בלטינית) – מבנה בעל חללים רבים, אשר משמש כשובך יונים, כמו מתקנים דומים בעת העתיקה.

ארובות פח קטנות המשמשות לאוורור ומציצות מהאדמה הן הרמז החיצוני היחיד לחיים החקלאיים הענפים המתקיימים מתחת לפני השטח. את היין המקומי, למשל, מיישנים בחללים תת קרקעיים חצובים במקום בחביות. כך מנצלים את הבידוד הטבעי של הטוף, שמסייע לשמור על טמפרטורה נמוכה וקבועה. באופן דומה משמשים חדרי הקירור הטבעיים שמתחת לאדמה לאחסון לימונים: ארגזי פרי נשמרים באולמות חצובים בסלע במשך כחצי שנה, ללא חומרים משמרים.

מאת ניצן שריג, מתוך כתבה שפורסמה במסע אחר.

הפוסט קפדוקיה ארץ המחילות הופיע ראשון במסע אחר

גורמה: כנסיות במערות
גורמה משמשת בשנים האחרונות כמרכז התיירותי הסואן בקפדוקיה. סביבת העיירה מציעה אטרקציות נוף ומסלולי טיול מגוונים לצד שירותי תיירות כהשכרת אופנועים, קטנועים, מכוניות וחמש חברות שמפעילות מדי בוקר סיורים בכדורים פורחים בשמי העמקים והגאיות שמקיפים את גורמה.

האתר הבולט ביותר בסביבה הוא המוזיאון הפתוח שהוכרז כנכס מורשת עולמי של אונסק"ו. 300 כנסיות עתיקות, שנחפרו במערות, נבנו וצוירו בין המאות העשירית לחמש עשרה פזורות ברחבי קפדוקיה. יותר מאלפיים קפלות קטנות התגלו באזור. המוזיאון הפתוח משמר ומאפשר לבקר בתנאים נוחים ב-14 כנסיות, כולן חפורות במעמקי הסלע הלבנבן והרך, שמאפשר לתושבי קפדוקיה להתחפר בהרים.
יותר מחמישים מלונות בוטיק קטנים, בכל אחד עד שלושים חדרים, פועלים במערות ובכוכי הסלע בגורמה ובסביבתה. אלה נוספו על המלונות הגדולים של הרשתות המרכזיות שפועלות בעיקר סביב הערים.

צ'אושין וזלווה: פטריות ענקיות
בין הכפר הקטן והשקט צ'אושין (Cavusin), כחמישה קילומטרים מצפון לגורמה, לעיירה זלווה (Zelve) מתנשאים כמה מעמודי הסלע המרשימים ביותר. צוקים אנכיים זקורים שנראים כפטריות ענק בגלל שכיפתם עשויה מאבן בזלת קשה שנשחקה פחות מהסלע הרך שמתחתיה.

במרחק נסיעה קצר משם (כשמגיעים מצ'אושין פונים ימינה לכיוון זלווה) נמצא אתר פאשה בה. זה מתחם די גדול ובו מאות זקיפי סלע יפים, כמה כנסיות חפורות בצוקים, נקיקים בצבעים ובצורות שונות וכפי שקורה במקומות רבים מסוג זה גם שורה ארוכה של חנויות מזכרות וחנויות פירות יבשים, שבהשראת הנוף נושאות את השלטים "הויאגרה של הטבע". גם בזלווה פועל מוזיאון פתוח בו אפשר לטייל במעלה שלושה עמקים קטנים ולראות כנסיות חפורות, שני מנזרים בנקיקי הסלע והרבה מאוד עצים יפים, שבעונה פורחים בלבן, ורוד וסגול.

הכפר Zelve היה מיושב עד 1952, אז תושביו שחיו במערות נטשו אותו מאחר והמגורים במערות הפכו מסוכנים מדי והיה חשש שמהערות יתמוטטו.

קאימאקלי: עיר המחילות
הכניסה לעיר המחילות התת קרקעית בקאימקלי (Kaymakli), תשעה-עשר קילומטרים מדרום לנוושהיר, נראית תמימה ולא מרשימה במיוחד. עוד חור שנפער בסלע. ההמשך מדהים פי כמה. במהלך הביקור במקום יורדים לעומק שלושים וחמישה מטרים מתחת לפני האדמה. רוב הזמן צועדים המבקרים מעט שפופים, כיוון שגובה המחילות כמטר וחצי. רובן די צרות, אם כי מדי פעם הן מתרחבות לאולמות, חדרים, מחסנים ושטחי מחייה מרשימים. המבוך נדמה כאינסופי ומנהלי המקום טוענים שרק חמישית מן המחילות פתוח עתה לביקור. רוב המחילות נחפרו במאה השישית, כדי לשמש כמקלט בעת מתקפה על תושבי הכפר. ההערכה היא שתושבי רוב הכפרים באזור חפרו בסלע סבך מחילות כדי שיוכלו להסתתר בהן. הם אגרו במקום מזון ושתייה והקפידו על פתחי האוורור. התאורה במקום אינה מרובה מדי וכך אפשר להיכנס במהירות לאווירה המעט קלאסטרופובית והמסתורית שהמקום מטפח.

עמק איחלארה: כנסיות, מים ועצים פורחים
עמק איחלארה (Ihlara) נמתח בדרום קפדוקיה (50 קילומטר מדרום לנוושהיר) לאורך 14 קילומטרים. הליכה לאורכו של העמק היא אחד המסלולים היפים והמפורסמים ביותר באזור. לא חייבים כמובן לצעוד את המסלול כולו, די בקלות אפשר לרדת אל העמק מצפון לכפר אילארה ולצעוד כשעה וחצי עד הכפר בליסירמה (Bellisirma). יותר ממאה ועשרים כנסיות, חלקן בנויות וחלקן חפורות פזורות לאורכו, וסביבן כ-4000 מקומות מגורים בנקיקי הסלע, אבל את עיקר הייחוד מעניקה למקום הצמחייה. 224 צמחים אנדמיים (ייחודיים לאזור זה) התגלו בעמק אילארה. הנוף, זרימת המים, עצי הצפצפה ועצי הפרי הפורחים משרים על ההליכה הזו שלווה גדולה. בבליסירמה אפשר לאכול באחת המסעדות שפועלות על גדת הנחל.

אוונוס: הקדרים באים
העיירה אוונוס (Avanoas) השוכנת על גדות הנהר האדום מפורסמת בעיקר בתעשיית הקדרות שלה (הודות לטין האדום שמספק הנהר). בעיירה שפע של בתי מלאכה בהם מכינים כלי חרס. אפשר להצטרף לחלק מן הסדנאות ולהתנסות בעבודות קדרות.

הפוסט קפדוקיה – ארץ החלומות הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט הדרווישים המחוללים בקוניה הופיע ראשון במסע אחר

"הבתים בנויים מתחת לאדמה, הכניסות כמו בארות", הביע שכיר החרב היווני קסנופון את פליאתו בחיבורו "מסע הרבבה", לאחר שעבר בקפדוקיה בשנת 401 לפני הספירה בדרכו הביתה ממשימה בפרס. "יש מנהרות לבעלי חיים, ואנשים יורדים בסולמות". גם היום מעוררת קפדוקיה, איזור במרכז הרמה האנטולית הצחיחה, בין הערים נידה (Nïgde), קייסרי (Kayserï), אקסראי (Aksaray) וקרשהיר (Kir¸sehïr), פליאה והתפעלות. כך כשמטפסים על צוק סלע בולט כגבנון מעל לבתי הכפר אוצ'היסר (Uçhisar). גרם מדרגות תלול מוליך אל ראשו, ומשם נשקף מראה עוצר נשימה: סביב ניצבות זקופות "ארובות הפיות" או "העלמות" – חרוטים ופטריות אבן עצומים, בודדים או מחוברים, בגוונים שבין לבן לוורוד ואפור, שלפי האמונה המקומית הם ארובות שנוצרו למגורי פיות. בשולי העמקים נחרצים סלעים רכים הנראים כמו שובלי קצפת אווריריים, וביניהם ניצבות גבעות צבעוניות. אולם זוהי אך מחצית מתמונת הנוף המופלאה: מתחת לשטח מצוי עולם פנימי, המורכב מאינספור מערות ומחילות שנחפרו בסלע הטוף במשך אלפי שנים. רק במבט מקרוב נגלים הדלתות, החלונות, המשקופים ופתחי האוורור של המערות, מפוסלים  בסלע ולעתים אף מעוטרים במשיכות צבע. רבי קומות עתיקים את פני הקרקע המיוחדים שלה חייבת קפדוקיה להר ארג'ייס (3,917 מטר), הר חסן ( 3,268 מטר) והרי מלנדיז (2,963 מטר), שפלטו מלועותיהם הרותחים לפני כשלושים מיליון שנה את הטוף הרך שמילא את העמקים בשכבה בגובה של כ־350 מטרים. המים שזרמו מאז ביובלים שהובילו אל הנהר האדום, קֶזֵלֶרְמאק (Kizilirmak), הם שחצבו באטיות בטוף ויצרו את תבנית השטח הייחודית. להבדיל מהטוף המוכר מרמת הגולן, שצבעו הכהה נובע מריכוז גבוה יחסית של ברזל, הטוף הקפדוקי מכיל מינרלים סיליקטיים, שמעניקים לו גוון בהיר. המערות הרבות שבאיזור נדמות לעתים למבוך עצום. במרכזן של העיירות קיימקלה (Kaymakli) ודרינקויו (Derïnkuyu), למשל, יש כניסות למכלולים נפתלים של מערות בעלות מפלסים רבים. אבני גולל מבודדות בין המפלסים, שבהם חצובים בצפיפות תאים למגורים ולאחסנה, כנסיות, יקבים ומטבחים. מתחת לפני השטח מצוי עולם פנימי, המורכב מאינספור מערות ומחילות שנחפרו בסלע הטוף במשך אלפי שנים. רק במבט מקרוב נגלים הדלתות, החלונות, המשקופים ופתחי האוורור של המערות, מפוסלים בסלע ולעתים אף מעוטרים במשיכות צבע לצד המערות שמתחת לפני הקרקע בולטת באיזור תופעה נוספת: גושי סלע ענקיים הקרויים בתורכית היסאר (בעברית "מצודות"), שתוכם נחצב ורוקן כדי ליצור חללים למגורים. הדרך לפסגותיהן המנוקבות של "המצודות" עוברת בפרוזדורים, בחדרים ובגרמי מדרגות חצובים, שיוצרים יחד מעין רבי קומות עתיקים. מראשיהן של המצודות מובטחת תצפית מקיפה ומרהיבה על מרחבי קפדוקיה. מאז שנות החמישים של המאה העשרים מעודדת ממשלת תורכיה מעבר ממערות לבתים בנויים. הסיבה בטיחותית: מבני הטוף מתבלים עם השנים ועלולים לקרוס, בין היתר בשל רעידות אדמה. עם הפיכתה של תורכיה ליעד תיירותי מבוקש, לפני כעשרים שנה, הוסבו רבים מהמבנים החצובים בסלע לבתי הארחה ומקומות בילוי לתיירים – פאבים ומועדוני לילה שמציעים מופעי פולקלור. חדרי האירוח עושים מאמץ לשחזר את אורח החיים הקדום במערות. הגרעין העתיק של העיירה אוּרגוּפ (ürgüp), למשל, זרוע בתים חצובים ציוריים, שחלקם הפכו לפנסיונים משוקמים בעיצוב כפרי. לשוהה במקום מזומנת חוויה: מגורים במערה עם כל הנוחות והפינוק המודרניים, בתוספת תמונה של כפר אותנטי מימי קדם. מפות ומדריכים מודפסים ליעד מזרח-תיכון, בהנחה לגולשי מסע אחר! בית בתוך מערה בקפדוקיה. תיירים רבים מגיעים מדי שנה כדי להתארח בבתי מערות שהוסבו לבתי אירוח ולמלונות | צילום: ברוך גיאן אין סוסים שמדברים תורכית החתים הקדמונים נתנו לאיזור את השם קפדוקיה, שמשמעו "ארץ הסוסים הגזעיים". סוסים גזעיים כבר לא גדלים כאן, אך האיזור עדיין שומר על אופיו החקלאי. באדמה הפורייה (בשל תכונת הטוף לספוח מים ולשחרר חומרי מזון) גדלים כרמי ענבים ומטעי פרי, וסמוך לגדות הנהרות מעבדים כפריים חלקות קטנות לירקות. ברבות מהחצרות מגדלים צאן ומעט בקר. בחלק מהבתים כמה מפלסים, שהמעבר ביניהם נעשה במדרגות פנימיות חצובות או בסולמות. לצד הפתחים אדניות של גרניום צבעוני או של בזיליקום ריחני, ומעל לחלונות משוכים חוטים שעליהם מתייבשים פלפלים, חצילים וירקות אחרים – לפי העונה. על הגגות מייבשים תאנים, צימוקים ודלועים. כמעט לכל בית צמוד אגף חצוב המשמש כמחסן ופעמים גם קוֹלוּמְבַּרְיוּם (מלשון קוֹלוּמְבָּה, יונה בלטינית)  – מבנה בעל חללים רבים, אשר משמש כשובך יונים, כמו מתקנים דומים בעת העתיקה. ארובות פח קטנות המשמשות לאוורור ומציצות מהאדמה הן הרמז החיצוני היחיד לחיים החקלאיים הענפים המתקיימים מתחת לפני השטח. את היין המקומי, למשל, מיישנים בחללים תת קרקעיים חצובים במקום בחביות. כך מנצלים את הבידוד הטבעי של הטוף, שמסייע לשמור על טמפרטורה נמוכה וקבועה. באופן דומה משמשים חדרי הקירור הטבעיים שמתחת לאדמה לאחסון לימונים: ארגזי פרי נשמרים באולמות חצובים בסלע במשך כחצי שנה, ללא חומרים משמרים. בשעת השקיעה נצבע העמק האדום קֶזֵלצ'וּקוּר (Kizilçukur) בגוונים דרמטיים של צהוב־ורוד־אדום. קול שקשוק עגלות עם טפיחת רגלי בהמות מלווה את הכפריים החוזרים מהשדות. צוות צילום מאיסטנבול משלים הכנות אחרונות לצילום קליפ של כוכב תורכו־פופ על רקע נוף רומנטי טבעי לגמרי. קבוצת תיירים עולה בעמק ומתארגנת לתצפית על מופע השקיעה המרהיב ההולך ומתעצם. אט אט יורד הלילה על ארץ הפיות.

הפוסט קפדוקיה: ארץ חגווי הסלע הופיע ראשון במסע אחר

ארובות הפיות ומבוך של מערות
הביקור בקפדוקיה, שנמצאת במרכז רמת אנטוליה, מעורר פליאה שאינה נגמרת. אם תטפסו במדרגות התלולות אל ראשו של צוק הסלע המתנשא מעל בתי הכפר אוצ'היסר, סיפורו עוצר הנשימה של האזור יפרש כולו מולכם: חרוטי סלע ופטריות אבן עצומים, חלקם בודדים ואחרים מחוברים זה לזה, בגוונים של לבן, ורוד או אפור (לפי האמונה המקומית הם שימשו למגורי פיות ולכן מכנים אותם "ארובות הפיות"), סלעים לבנים הנראים כענני קצפת, גבעות רכות בשלל צבעים. אולם זוהי רק מחצית מתמונת הנוף המופלאה: מתחת לשטח מצוי מבוך עצום של מערות ומחילות שנחפרו בסלע הרך במשך אלפי שנים. חלק מהמערות בנויות במפלסים, והן מכילות אזורים שנועדו למגורים, מחסנים, בתי אוכל, יקבים, אפילו כנסיות עתיקות. ואם לא די בכל אלה, האזור כולו מנוקד בגושי סלע ענקיים, שהמקומיים מכנים "מצודות", שבהם נחצבו חללים המשמשים למגורים. גם מראשי "המצודות" הללו, שנראות כמעין גורדי שחקים מוזרים וקדומים, נשקפים הנופים המופלאים של קפדוקיה.

דרך נוספת ליהנות מהנוף הירחי של קפדוקיה היא בטיסה בכדור פורח. טיסה בכדור פורח היא חוויה מלהיבה ומרגשת כלשעצמה, ואם צריך לבחור מקום אחד לטוס בו בכדור פורח, קפדוקיה היא ללא ספק המקום לעשות זאת. המראה של ארובות הפיות, הפטריות, עמודי האבן, המערות והצמחייה הייחודית מרשים עוד יותר מלמעלה. הפופולריות העצומה של הטיסות בכדור פורח מביאה לכך שבשעות הבוקר המוקדמות שמי קפדוקיה מתמלאים בכדורים פורחים. הטסים, נהנים, בנוסף לנוף, גם ממראה הכדורים הצבעוניים שמעופפים סביבם.

בשעות הבוקר המוקדמות מתמלאים שמי קפדוקיה בכדורים פורחים

שטיחים, רחת לוקום ומלונות בסלע
אבל לא על הנוף לבדו יחיה האדם. קפדוקיה היא מקום נפלא להתרשם ממלאכות מסורתיות, כמו קדרות ואריגת שטיחים. השטיחים של תורכיה מפורסמים ביופיים ובאיכותם והתורכים מתייחסים לאריגת השטיחים כאל מעשה אמנות. מומלץ לבקר בכמה בתי מלאכה כדי להתרשם מהתוצרת היפהפייה. אחד המקומות המומלצים הוא Yuksel Carpets שבכפר אוסהיצ'ר. גאווה מקומית נוספת היא עבודות הקדרות. הכפר Avanos ידוע בכלי החרס האדומים המיוצרים בו. בסדנאות הקדרות הרבות שבו תוכלו להתרשם מעבודת האמנים ואף להתנסות בעצמכם.
האוכל כאן מצוין, והכוכב הראשי הוא הבשר, שמגיע בשפע צורות ואופני הכנה. הקבאב מוצלח במיוחד, ולצדו אפשר למצוא הרבה מנות של בשר בגריל, בעיקר כבש וטלה. גם הממולאים והסלטים טובים מאוד. הצמחוניים ימצאו פה מגוון גדול של ירקות, סלטים ומאפים. ואיך אפשר בלי משהו מתוק לקינוח? אנחנו ממליצים על רחת לוקום וחלבה, לצד תה ארומטי, המוגש בכוסות זכוכית קטנות עם קוביית סוכר בצד, או קפה שחור חזק וטוב. גם אם המסעדה במלון משובחת, אל תוותרו על המעדנים המקומיים המוגשים במסעדות הקטנות ובבתי הקפה שבכפריםיות זכוכית עם קוביית סוכר בצד או קפה שחור וחזק. היין המקומי מוצלח מאוד, ואם אתם מגיעים הנה בחודש ספטמבר, תוכלו לטעום ממנו בפסטיבל היין של אורגופ.
קפדוקיה מציעה מגוון גדול של בתי מלון, חלקם מודרניים וחסרי ייחוד, אחרים נמצאים בתוך מערות החצובות בסלע. לא כל המלונות התת קרקעיים זהים: יש בהם כאלה שמציעים תנאים בסיסיים ומחיריהם בהתאם, אחרים מעוצבים להפליא והם מציעים תנאים מפנקים. חווית הלינה במלונות אלה היא ייחודית מאוד וכדאי להתנסות בה, אך כדאי לקחת בחשבון שבחלק מן המקומות, בעיקר הזולים שבהם, שורר ריח טחוב המרמז על המיקום הלא שגרתי.
אם אתם מגיעים לקוניה בחודש דצמבר, אל תחמיצו אירוע דתי יחודי: בחודש זה מציינים בני הכת המבלנית את יום השנה למותו של מנהיגם, מייסד מסדר הדרווישים. את התאחדות של המנהיג עם אלוהיו, מציינים הדרווישים ברקודים מהפנטים, שהם גברים לבושים בשמלות לבנות מסתחררים עוד ועוד במעגלים.

הפוסט קפדוקיה: נופי ירח ומבוכים תת קרקעיים הופיע ראשון במסע אחר