קורסיקה, האי הצרפתי השוכן מדרום ליבשת, שימש במשך שנים כתחנת מעבר לסחורות שהגיעו מאפריקה בעיקר לאלה מהסוג האנושי, עבדים. מאותה תקופה חשוכה נותר רק דגל. דגל שבמרכזו מאויר ראש אדם שחור, כשסרט לבן מאתר את מצחו (סממן לעבד). היום, בעקבות גל פטריוטיות השוטף את האי, הדגל מאומץ בשנית, הפעם דווקא בקונוטציה של סמל לשוויון בין בני האדם.

דגל קורסיקה מתנופף על בקתת refuge de manganu | צילום: גיא קלומק

קורסיקה הוא האי הרביעי בגודלו בים התיכון (אחרי סיציליה, סרדיניה וקפריסין) ובו מתגוררים כ-322,120 תושבים. האי נוצר כתוצאה מפעילות וולקנית שגרמה להתרוממות אנכית של מצוקים והרים, שהגבוה ביניהם הואMonto Cinto   שגובהו 2,706 מטרים. באי נמצא הפארק הגדול Parc Naturel Régional de Corse המגן על צמחי האי והחיות שבו. הפארק הוקם בשנת 1972 ומהווה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

אבל האטרקציה המעניינת ביותר באי, שלמענה התכנסנו פה היא השביל GR20 הידוע לשמצה. מערכת שבילי ה-GR (בצרפתית,  Grande Randoneé) היא אוסף של שבילי הליכה ארוכים באירופה. עיקר השבילים נמצאים בצרפת, ספרד, פורטוגל, בלגיה והולנד, ומשתרעים על בערך 60,000 ק"מ. ה-GR20, שאורכו 180 ק"מ, נחשב לקשה מכולם.

השביל נמתח לאורכו של האי, מצפון לדרום. הוא מתחיל בכפר קלנזנה (Calenzana) שבצפון, ומסתיים בקונקה (Conca) שבדרום. ניתן גם ללכת אותו מדרום לצפון. הכפר וויזאוונה (Vizzavona) נחשב לנקודת האמצע, ומטיילים רבים נוטים להתחיל או לסיים בו עקב נגישותו לאמצעי תחבורה ציבוריים. בכל מקרה, החלק הצפוני של המסלול נחשב להררי ומאתגר יותר מבחינה טכנית ומציע שלל נופים תלולים ומרהיבים. ניתן להשלים את הקטע מקלנזנה לוויזאוונה בשמונה-תשעה ימים, כך שעדיין מדובר במסלול ארוך יחסית.

סימון השביל וחץ המוביל לאגם Lac du Ninu | צילום: גיא קלומק

השביל עצמו מתחלק ל 15 קטעים (ימי הליכה) לא שווים אך דומים בקושי ובהתמודדות עם העליות והירידות שלאורכם. כל יום מסתיים בבקתת הרים, שמספקת את כל הצרכים הבסיסים שמטייל טיפוסי זקוק להם במסע מסוג זה. לינה, אוכל, חברה והכי חשוב מקלחת… קרה.

למרות שהמסלול עצמו מקוטלג בקטגוריה של טיפוס הרים, כלומר הליכה לאורך שבילים (בניגוד לטיפוס אלפיני, שמצריך ציוד טיפוס מקצועי כגון חבלים ויתדות), עקב תווי השטח ההררי והסלעי באופן קיצוני הוא עשוי להיות קשה לחצייה. לכן ניתן למצוא בנקודות מסוימות, בהן העלייה או הירידה אינן מאפשרות אחיזה טבעית, שרשראות ברזל מקובעות לסלע, שהתקינו הרשויות הממונות על השביל. האתגר שמציב השביל גרם לו להיות פופולרי לא רק בקרב משפחת מטפסי ההרים, אלא גם בקרב יחידת העלית של הצבא הצרפתי, לגיון הזרים. בתור מסע מסכם מסלול הם נוהגים להשלים אותו במשך שבוע ימים, ויש כאלה שעושים אותו בפחות.

סוסים על השביל. GR20 נמתח לכל אורכו של האי קורסיקה מצפון ועד דרום | צילום: גיא קלומק

ביוני 2015 נהרגו שבעה מטיילים כתוצאה ממפולת סלעים בקטע שנחשב למאתגר והמסוכן במסלול Cirque de la solitude ומשנת 2016 הוא כבר אינו חלק רשמי מהשביל, בפועל עוקפים אותו בתווי לא פחות קשה ומאתגר.

אחרי פתיחה כל כך מפחידה, אפשר להבין למה דחינו את הטרק על השביל הזה שוב ושוב עד שכבר לא נותר שביל אחד באירופה (כמעט) שכף רגלינו לא דרכה עליו. שכבר לא הייתה ברירה הפור נפל: GR20 Here we come…

מתחילים לתכנן

השלב המקדים במשחק הוא האהוב עלי ביותר. אתה לא מזיע וגם לא מתאמץ ובכל זאת אתה חווה   את ההרפתקה באופן המוחשי ביותר בהתחשב בעובדה שאתה לא זז מטר אחד ממסך המחשב.

אני מבלה שעות ארוכות בגלישה באינטרנט, אוסף ואוגר חומרים רלוונטיים. רואה סרטים על השביל ביוטיוב, נכנס לבלוגים של אנשים שעשו את זה ומלקט טיפים ומידע שימושי, מזמין ורוכש ספרים ומפות. אחרי שכל חומר הגלם נאסף ועובד, כל שנותר הוא לחבר את כל חלקי הפאזל לקבלת תמונה שלמה של ההרפתקה הבאה העומדת על הפרק.

כעת, אחרי שהתמונה הכוללת נחשפת בפנינו, ניגשים לחלוקה של השביל לקטעים יומיים שיתאימו לכושר וליכולת האישית שלנו (11 ימי הליכה), להוסיף  זמני הגעה וחזרה ועוד יומיים רזרביים לכל צרה של תבוא. לקבוע תאריך יעד ובמקביל לבצע הזמנות של כרטיסי טיסה ומקומות לינה.

הולכים בשביל. עקבות שלג במעלה התלול של Bocca alle Porte | צילם גיא קלומק

עונת ההליכה היא ממאי עד אוקטובר, כאשר כבר מאמצע יוני ועד אמצע ספטמבר יש עומס מטיילים כבד לאורך השביל. בשיא העונה, יולי-אוגוסט, מזג אוויר נוח ברובו, עם הרבה ימי שמש כחולי שמיים. למרות זאת, יש אפשרות לגשם וסיכוי טוב לערפל. הימים בדרך כלל חמים מאוד והלילות נוחים. בשולי העונה, תחילת יוני וסוף ספטמבר, יש סבירות גבוהה לגשם, בעיקר משעות הצהרים, סיכוי גבוה לערפילים ואפשרות לסופות שלג. ביוני עדיין פוגשים בשלג בנקודות הגבוהות והיתרון הוא בכמות מים עצומה שנוצרת כתוצאה מהפשרת השלגים.

הפור נפל על תחילת יוני, והסיום כמו תמיד נופל בדיוק על יום ההולדת של גיא (פרטנר ותיק להרפתקאות ) ויומיים אחרי יום הולדתי, כך שהשמחה היא כפולה ומכופלת.

גיא אבוד בשאנז אליזה, לפני הטיסה לקורסיקה | צילום: משה ינקו

נחיתה רכה בקורסיקה

אל קורסיקה ניתן להגיע במעבורת מצרפת היבשתית (ניס או מארסיי) או בטיסה ישירה מפריז. בחרנו לטוס. לאחר טיסה קצרה של שעה אנחנו נוחתים בשדה קטן בפאתי העיר קאלבי (Calvi) שבצפון האי. לאחר התארגנות קצרה במלון אנחנו יוצאים לסיבוב היכרות בעיר. מהר מאוד אנחנו מבינים מדוע העיר חביבה על התיירים הפוקדים את קורסיקה. חלקה העתיק, המצודה והעיר העילית מוקפות חומות, וממוקמות להפליא על צוק מרשים בגובה 80 מטר, המשקיף אל נוף נפלא. חופי המפרץ בו היא שוכנת יפים ומימיהם צלולים ותכולים. כתפאורה משמשים לה הרים רמים, שפסגותיהם מכוסות שלג ברוב חודשי השנה.

מאחורי התרנים במרינה של קאלבי מחכים ההרים | צילום: משה ינקו

לאחר קפה, בירה ויין – כל אחד בבית קפה שונה לאורך המרינה, סיבוב קצר בין חומות המצודה , סיור לאורך סמטאות עתיקות ושוב אותם רכיבים, הפעם בסדר הפוך, בתוספת גלידת קומות בסגנון  בבל וארוחה במסעדה הכי רומנטית באזור, חזרנו לחדר.

היום הראשון: יוצאים לדרך ופוגשים חברים חדשים

בוקר ראשון לטרק. היקיצה קשה עלינו. קשה להתעורר, במיוחד אחרי בקבוק היין מאתמול, שאמור היה לשטוף מחבת ענקית ולוהטת של מאכלי ים שהונח לפני כל אחד מאתנו, אבל ככה זה בחיים: פעם אתה למעלה ופעם אתה מתנהל בכבדות במעלה הסמטאות של העיירה קלנזאנה (Calenzana) לתחילת השביל.

לאט לאט הבתים האחרונים נעלמים מאחורינו ואנחנו מטפסים במעלה השביל עד למרפסת טבעית הצופה אל נוף המפרץ. בהמשך השביל החולי משנה פניו והופך לסלעי תלול  ומיוער יותר.

בסופו של יום, לאחר  12ק"מ ו- 1550 מטר בעלייה ו- 235 מטר בירידה אנחנו מגיעים לבקתה בשם  refuge d'ortu di u piobbu, שלה מרפסת מעץ הצופה אל הנוף ההררי.

למרות השם refuge d'ortu ("מכוערת" ברומנית) זו הבקתה היפה והמאובזרת ביותר בשביל | צילם משה ינקו

הבקתות, או בשמן הלועזי refuge, דומות ומפוזרות לאורך שבילי ההליכה הארוכים באירופה. ימי ההליכה נחלקים בהתאם לבקתות  שעוברים בדרך. כל refuge שכזה הוא מבנה גדול עם חדר אוכל וחדרים ללינה משותפת (שורה של מזרנים על דרגשים של עץ), מקלחת ושירותים (לרוב בסגנון "בול פגיעה" ומקלחת קרירה, לפעמיים קפואה) ושטח נרחב בחוץ לטובת האוהלים. בכל מקום שכזה ניתן לקנות ארוחת ערב חמה (אכילה משותפת בשעה מסוימת), ארוחת בוקר (לחם, תה/קפה/שוקו, ריבה ומיץ תפוזים) וניתן לרכוש מעט מצרכים בסיסים –  מפחיות בירה וקולה, דרך שוקולד ועד שקיות צ'יפס, פירות יבשים ואוכל שאפשר לבשל בעצמך. מעצם המיקום המבודד של רוב הבקתות, שמצריך קבלת אספקה באמצעות מסוק או חמורים, ההיצע של המצרכים לא גדול והמחירים גבוהים. מחירים לדוגמה: שינה באוהל שהבאת אתך עולה 7 אירו לאדם, לינה על דרגש בבקתה עולה 25 אירו, ארוחת ערב ב-20 אירו, ארוחת בוקר ב-8 אירו ופחית בירה – 5 אירו.

בלב היער. הדמות הקטנה בין העצים היא לא כיפה אדומה… | צילום: משה ינקו

את הזמן שנותר עד ארוחת הערב אנו מעבירים בשיטוט, צילום ושיח עם שאר באי המקום. למטה במדרון אנו מבחינים בקבוצה מוזרה של שלושה מטיילים. מיד זיהינו שהם ישראלים (אולי בגלל העברית שדיברו…). אחרי שלום ומה נשמע מגיע גם קפה שחור תורכי שנמזג אל ספלי אלומיניום קמוטים. אבא, בן צנחן בחופשת שחרור וחבר. קיבוצניקים מהצפון שזה להם הטרק הראשון. הציוד שהעמיסו על עצמם יכול היה להספיק לחודש של חיי רווחה על אי בודד.

ימים שני ושלישי: ייסורי הדרגש ופינוקי המקלחת

היום השני עד בקתת refuge de carozze היה אמור להיות יום קליל וקצר, אלה ששמונת הקילומטרים שלו הסתיימו בירידה תלולה של 1050 מ' שלא נגמרת. הנוף והשקיעה המתגלים ממרפסת הבקתה מפצים על הכל. בנוסף, אנחנו כבר מכירים ומוכרים והשיחה וקולות הצחוק רועמים וקולחים עד לשעות הערב המאוחרות.

קמים לבוקר חדש. לא צריך שעון מעורר. השינה על דרגשי עץ ארוכים ומשותפים יוצרת גל התעוררות מרגע שאחד המטיילים מחליט להתעורר ולקום. ארוחת בוקר ספרטנית: פרוסות לחם שנותרו מארוחת הערב, ריבה בטבליות ומיץ תפוזים טבעי מקופסת קרטון…

בלוריות שנוגעות בשמיים… | צילום: משה ינקו

עוד יום קצר. עליות תלולות לאורך קירות סלע זקופים מגובים בשרשרות ברזל לשיפור האחיזה וגשרים תלויים על פני נחלים שוצפים. היעד – אתר סקי בשם haut asco.

אחרי חמש שעות  ושישה קילומטרים, שבסופם שוב ירידה ארוכה, אנו מגעים. הציוויליזציה המקומית מוגבלת לבקתה ובית מלון אחד צמוד. מבט חטוף בבקתה (שהזמנו מראש) הספיקה ואחרי דקה אנו חותמים בספר האורחים של המלון וממהרים לחדר ולמקלחת החמה. ככה זה בחיים, כשאתה מבוגר יותר ובעל תקציב שמן יותר, אתה יכול להרשות לעצמך גם להתפנק.

היום הרביעי: מרוץ נגד הזמן

יום רבעי. בקושי מצליחים לקום. שקט מידי. טוב מידי. אבל אין ברירה ודי מהר אנחנו מוצאים עצמינו מתנשפים במעלה שלא נגמר. סליחה, אני מתנשף. גיא בעל ראות הלוויתן גומע את המרחק כאילו היה בעיצומו של טיול בין ערביים לאורך כביש הסרגל.

במגמת ירידה… הולכים צמוד למצוק של Breche de Capitellu | צילום: גיא קלומק

הקטע הזה הוא יחסית חדש ונועד לעקוף קטע ישן יותר שמכיל את ה-Cirque de Solitude. זה מעלה תלול, ידוע לשמצה, לאורך מצוק של 200 מטר, זרוע בכבלי מתכת ושרשרות שבלעדיהם המשימה היא פשוט בלתי אפשרי. הקטע הזה נסגר בעקבות  תאונה נוראית שהתרחשה כמה שנים לפני כן וגבתה את חייהם של חמישה מטיילים.

מבט על אגם Lac de Melo | צילום גיא קלומק

בסופה של העלייה הארוכה אנו מגעים למרגלות הפסגה של ההר הגבוה בקורסיקה מונטה סינטו (Mont Cinto). הנוף למעלה מרהיב ביופיו וכולל את פסגות ההרים ואגם סינטו (Lac de Cinto) בוהק בצבע טורקיז ומוקף בשטיחים  לבנים של שלג עיקש. קפה קצר בבקתת ref. tighiettu, בה רוב המטיילים מסיימים  את היום, אבל לא אנחנו. שוב במרוץ נגד הזמן ושוב בעלייה קשה של 800 מטר בגובה לפחות.

עוד גשר אחד והגענו. בדרך לבקתת refuge de tighjettu |צילום: משה ינקו

כשאנו מגעים סוף סוף לבקתה ref. ciuttulu di mori עננות כבדה עוטפת את ההר ומתחיל לרדת גשם. "יש לכם עשר דקות להתארגן, אחרת תפסידו את ארוחת הערב", נובח לעברינו בעל המקום העצבני. "תגיד לו שאני צמחוני", זורק לעברי גיא וממהר למקלחת. אני ער לסכנה ותוך כדי תנועה לאחור אני מבשר לבעל המקום בדבר המנה הצמחונית שעליו להכין. המקלחות ממוקמות מחוץ למבנה הראשי ובנויות מקירות אבני בזלת מחוררים, מה שמעלה את התהייה מה עדיף, לחטוף התקף לב ממי המקלחת הקפואים או לחלות בדלקת ריאות כתוצאה ממשבי הרוח הנושבים מבעד לחרירים.

מקולחים וחפופים אנחנו מתייצבים בחדר האוכל המשותף. אולם קטן וחמים במרכז הבקתה, הכולל שולחן ארוך מעץ שידע ימים יפים יותר, מאובטח משני צדדיו בשני ספסלי עץ ארוכים. מנה צמחונית, פסטה. מנה בשרית, פסטה עם כמה דוגמיות של בשר לא מוגדר. מזל שניתן היה לרכוש פחית של בירה מקומית ששטפה את הכול.

גיא בתנוחת ניצחון, מי יכול עליו? | צילום: משה ינקו

היום החמישי: שלפוחית אחת וטעות גדולה

ללכת בתוך ענן זה כיף. ללכת בתוך ענן בהרים זה קצת מסוכן. הבוקר החמישי שלנו מתחיל בערפל כבד, שמוריד את הראות לכמה מטרים בלבד. אני נצמד לגבו של גיא ומתפלל לימים יפים יותר.

אחרי כמה שעות של הליכה לא קשה בין ההרים, מתחילים לרדת בגובה ואז פתאום ציוויליזציה. מלון בוטיק  קטן עם מסעדה ובית קפה. אחרי כוס בירה גדולה וכריך לא פחות גדול אנחנו ממשיכים.

אחרי עוד 17 ק"מ, שמתחילים ביער צפוף ובהמשך אגם קטן ועמקים עם מרחבי דשא והרבה סוסים רועים חופשי באחו, אנחנו מגיעים לבקתה מאוכלסת וצפופה, Ref. Manganu.    .

למקלחת הקרה יש תור ארוך וצריך להירשם. בינתיים אני מסיר את הנעלים ומגלה שהבועית הקטנה מאתמול צמחה לממדים מבהילים. אחרי המקלחת אני ניגש לביצוע ניתוח כירורגי, שהתגלה בהמשך כטעות שהעיבה על המסע כולו. מחט לא הייתה לי, לכן אני משתמש בסכין לדרמן שאותו אני מחטא עם מי חמצן. אני מנקז את הנוזלים מתוך היבלת וחובש את המקום.

היום השישי: הולכים בגבהים

היום השישי קצר, 10 ק"מ עם כמות עליות וירידות מצטברות של כ-1,000 מטר. זהו הקטע הגבוה ביותר במסלול והוא מתאפיין במדרונות תלולים של סלע חלקלק. עננות כבדה וגשם מפוזר מלווה אותנו לאורך היום ומתגבר כשמגעים לבקתהde Petra Piana  .REF, אחרי שבע שעות של הליכה מאומצת. קר וגשום ואנחנו מוותרים על מקלחת ומצטופפים עם שאר המטיילים סביב שולחנות על מרפסת מעץ שנאטמה עם וילונות מניילון כנגד הגשם.

ערפילים עוטפים את בקתת refuge de petra piana | צילום: גיא קלומק

היום השביעי: קורעים את העיר

היום השביעי הגדול: היום מגיעים לאמצע המסלול, לעיר ויזנובה (Vizzavona). הזמנתי מראש מקומות במלון קטן בפרברי העיר והמטרה שלנו לגמוע את הקטע הארוך והקשה של היום בכדי להגיע מספיק מוקדם וליהנות ממטעמי העיר הגדולה.

למרות  הכאבים שעולים מכף רגלי הימנית, כתוצאה מהיבלת שמסרבת להחלים, הקטע הראשון עד הבקתה Ref. de Londa – שמונה קילומטרים, 400 מטר בעלייה ו-800 בירידה – עובר די בקלות. הבקתה עצמה מנוהלת על ידי זוג גרמנים שהחליט לעשות מעשה ולעבור להרים של קורסיקה. בית הקפה המקומי מספק לנו שתייה חמה ומאפה שגורם לך לרצות ולהישאר.

חדשות על גשם העומד להגיע גורם לנו להזדרז. לפנינו 11 ק"מ עד לעיר. טיפוס תלול של 700 מטר להר Punta Muratello, ואז גלישה של כמעט 1200 מטר עד העיר עצמה. גשם על המסלול זה אף פעם לא בשורות טובות, במיוחד בירידות תלולות. הגשם משיג אותנו רגע לפני מעבר ההרים וכל שנותר הוא לחצות לצדו השני של ההר ולגלוש במדרון יחד עם זרמי המים השוצפים. כמובן שברגע שהגענו למלון הגשם פסק….

ממראות השביל | צילום: גיא קלומק

החדר חם ונעים, המקלחת מפנקת ולאחר שהבגדים הרטובים נתלו בכל פינה פנויה, אנחנו ממהרים לצאת ולקרוע את העיר. העיר הגדולה התגלתה כקטנה למדי, כשמרכז הבילויים מסתכם בבית קפה-מסעדה. אנחנו מתחילים עם פיצה משפחתית ואחרי שגיא פרש מהמרוץ הקולינרי נשארתי לבדי להתמודד מול המבורגר אימתני בעל ארבע קומות. את הגלידה אנחנו אוכלים בדרך חזרה למלון.

לילה קשה. אני מתעורר עם חום וכאבים חזקים בכף הרגל המקרינים לכל אורכה. ההליכה בגשם לא עשתה טוב לפצע והוא החל להזדהם. אין ברירה, בנוסף לכדור חזק נגד כאבים אני מתחיל לקחת גם כדורי אנטיביוטיקה.

היום השמיני: המצב מדרדר

אנחנו מתעוררים לבוקר יפה עם שמים כחולים. לפנינו עוד ארבע ימים ארוכים, הנחשבים לפחות קשים מהקטע הראשון שעברנו. המטרה שלנו להגיע לבקתה פרטית בשם ref. de col de verde – מרחק של 30 ק"מ, 1,400 מטר עלייה, 1,000 מטר ירידה. ההתחלה קשה וכואבת. הרווח ביני לגיא גדל והולך וזמני ההמתנה שלו גדולים. אני מבקש ממנו להתקדם בלי להתחשב בי ולחכות לי רק בצמתים חשובים.

מצב הרגל הוא בכי רע, לראשונה אני מרגיש אובד עצות. ואז כשהכל נראה שחור, נדלקה לי לפתע נורה מעל הראש. אני נוהג בדרך כלל להביא כפכפים מגומי המשמשים אותי לשעות שאחרי גמר ההליכה. הפעם חשבתי לקחת סנדלים כדי שיהיה נוח יותר להסתובב בערים. וזה מה שהציל אותי. אני ממהר לשלוף את הסנדלים מהתיק ובסגנון של יקה מצוי אני מסנדל אותם מעל הגרביים. בו ברגע המצב שלי משתנה מקצה לקצה. אמנם אני צריך להיזהר יותר בהליכה, אבל לפחות הכואב פסק.

היום התשיעי והעשירי: ירידה בסנדלים

ביום התשיעי אנחנו הולכים 16 ק"מ, 1300 מ' בעלייה ו-830 מ' בירידה עד לבקתה ref. dusciolu. היום העשירי מתחיל מוקדם, תוצאה של החלטה שקיבלנו בערב הקודם. נודע לנו שהבקתה שבה תכננו להעביר את הלילה, ref. dasinau, נשרפה וצריך להגיע לעיירה Village de Bavella במקום.

שורות של מזרנים בבקתה refuge d'usciolu | צילום: גיא קלומק

בחמש בבוקר אנחנו כבר בתנועה. הסנדלים עמדו במבחן קשה, במיוחד בירידות. כל רגע חששתי שהרצועות ייפתחו ואני אעוף לתהום. ברגעי האור האחרונים אנחנו עולים על השביל היורד אל העיירה. שלט גדול של מוטל-מסעדה מאיר את פנינו.

"סליחה, אבל אנחנו מלאים", מבשרת לנו האישה בפתח.

"את חייבת לקבל אותנו, אנחנו אחרי הליכה של 30 ק"מ ואין לנו לאן ללכת", אני פונה אל רגשות האימהיים שלה. זה עבד. שני מזרונים על הרצפה, מקלחת חמה וארוחה של שאריות שנותרו במסעדה. מי צריך יותר?

יום 11: חיבוק באמצע הרחוב

היום האחרון. שום דבר לא עוצר אותנו,  לא החום, לא הקשיים שבדרך, אנחנו חדורי מטרה להגיע לסיום. 19 ק"מ, 700 מ' בעלייה, 1,700 מ' בירידה.

אופק כחול, רואים את הסוף | צילום: משה ינקו

אני משביע את גיא שאת הכניסה לעיר נעשה יחד, וכשאנחנו צצים מתוך הסבך אל מרכזו של רחוב צדדי בעיר Conca אנחנו מתקבלים בקריאות שמחה אדירות ובמטר של ורדים אדומות… טוב, לא באמת. קבוצת אנשים סמוך לתחנת אוטובוס מקומי מביטה בנו בפליאה – זוג גברים מיוזעים ומלוכלכים מתחבקים באמצע הרחוב. "בונז'ור", אדיר של גיא מוציא אותם משלוותם ואנו זוכים לכמה חיוכים רפים.

חזרה לציוויליזציה. מרפסת תלויה בעיר קאלבי | צילום: משה ינקו

במלון שלנו יש מסעדה איטלקית עם תנור פיצות ענקי בחצר. מקלחת קצרה ואנחנו ישובים על כיסאות נוח, מוכנים לעבור על כל התפריט. שש שעות, שבעה סוגי פיצות, כל אחת יותר טעימה מהשנייה. עד היום גיא מזכיר לי בכאב שוויתרנו על הפיצה האחרונה.

בבוקר בעלת המקום מסיעה אותנו לתחנת האוטובוס. אוטובוס לעיר באסטיה (bastia) ומשם רכבת לקאלבי. יום מנוחה וליקוק הפצעים ואז חזרה לארץ. למציאות.

עוד טרקים

הפוסט טרק בקורסיקה – מסע רגלי בהרים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט שימושון הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט למה דווקא קורסיקה? הופיע ראשון במסע אחר

רק 11 קילומטרים של ים מפרידים בין קורסיקה לסרדיניה, ועם זאת כל אחד מהאיים הללו שונה במראה ובאופי, ואפילו שייך למדינה אחרת: קורסיקה – לצרפת וסרדיניה – לאיטליה. הקרבה של שני האיים זה לזה מאפשרת לאחד ביקור בשניהם במהלך טיול מרתק אחד. תנופת הפיתוח האירופית לא הגיעה לכאן ולא נתנה את אותותיה באופן ניכר, מה שאומר שהאיים נותרו אותנטיים במידה רבה, והטיול בהם מאפשר להכיר את התרבות והמסורות הייחודיות ולגלות את החופים הבתוליים ואת הנופים הפראיים. בכתבה זו נציץ אל כמה מהאתרים המיוחדים בכל אחד מהאיים ונבין מה הופך אותם ליעד טיול מעניין ומושך כל כך.

קורסיקה – בין הרים למצוקים
קורסיקה, המכונה אי היופי (L’Île de Beauté), הוא האי הרביעי בגודלו בים התיכון (אחרי סציליה, סרדיניה וקפריסין) והמגוון ביותר בנופיו. אורכו של האי 183 ק"מ ורוחבו, בנקודה הרחבה ביותר – 83 ק"מ ומקיפה אותה רצועת חוף בת כאלף קילומטר, שבה יותר מ-200 חופים. פנים האי הררי מאוד, עם יותר מעשרים פסגות שמיתמרות מעל 2,000 מ'. כרבע משטחה של קורסיקה מכוסה ביערות, והשילוב הזה, של ים כחול, חופים מפורצים, פסגות ויערות, הופך את הטיול כאן למגוון ומעניין במיוחד. הוסיפו לכך את המטבח המקומי, שמשלב בין מסורות בישול איטלקיות וצרפתיות, ותבינו מהו סוד הקסם.

אל קורסיקה אפשר להגיע בטיסה ממרסיי, עיר הנמל התוססת בדרום צרפת, או במעבורת מסרדיניה. המגיעים בטיסה נוחתים בבאסטיה, עיר נמל ומרכז מסחרי בצפון האי. זוהי נקודת מוצא מצוינת לטיול בצפון קורסיקה, בכפרים המבודדים ששוכנים בהרים, עדות לימים בהם האויבים הגיעו מהים והיה צורך להתגונן על ידי בחירת מיקומים מבודדים וקשים להגעה.

העיר קורטה במרכז האי. למשך זמן קצר היתה בירתה של קורסיקה החופשית

במרכז האי נמצאת קורטה (Corte), עיר קטנה שהיתה למשך זמן קצר בירתה של קורסיקה החופשית, תחת הנהגתו של פסקל פאולי. אפשר לשוטט ברחובות הציוריים ברגל או ברכבת זעירה. מעל קורטה מתנוססת מצודה, סיטדל, מרשימה, וסביבה יש הרים גבוהים. זוהי נקודת יציאה אל הטבע הפראי וההררי של מרכז האי ואל הקניונים העצומים. אחד הקניונים האלה, קניון ספלונקה (Spelunca), הוא בין המרשימים באי. צוקי גרניט מתנשאים לגובה של 1,000 מ' ובנקיקיו גדלים אורנים עתיקים גדולי ממדים. דרכים עתיקות, ששימשו את הרועים (וגם את השודדים), עוברות בקניון ובסביבתו ולאורכו פזורים מעיינות.

קניון ספלונקה, אחד הקניונים המרשימים בקורסיקה

מהטבע הקורסיקאי המדהים אפשר להתרשם גם בשמורת סקנדולה (Scandola) שבמערב האי, אליה מגיעים בשייט. סלעי גרניט ופורפיר דרמטיים בצבעי שחור ואדום צובעים את נופי השמורה ומשאירים את המטייל כאן נדהם וחסר נשימה. את התמונה משלימים יערות ירוקים המתנשאים על הצוקים שמעל מימיו הכחולים של הים. עולם החי בשמורה עשיר ומגוון וכולל עופות דורסים, קורמורנים ועופות ימיים נוספים ואפילו דולפינים.

במערב קורסיקה שוכנת אז'אקסיו (Ajaccio) בירת האי והעיר הגדולה בו. העיר, הממוקמת במפרץ יפה מוקף הרים, היא המקום בו נולד נפוליאון בונפרטה. ברחבי העיר פזורים פסלים שלו ואפשר גם לבקר בבית בונפרטה, בו הוא נולד, ב-15 באוגוסט 1769. כדאי לשוטט בסמטאות הצרות והמפותלות של העיר העתיקה ולבקר בנמל.

מבט מהים לעבר אז'אקסיו, בירת קרוסיקה והעיר הגדולה באי

מדרום לאז'אקסיו שוכן אחד האתרים הפרהיסטוריים המעניינים ביותר באגן הים התיכון, פיליטוסה (Filitosa). זהו ישוב ניאוליתי שבו ניצבים עמודי אבן, מנהירים, המגולפים כדמויות אדם. העמודים בני אלפי השנים שימשו, ככל הנראה, בפולחנים עתיקים.

העיירה היפה בוניפציו (Bonifacio) בנויה על סלע ומוקפת משלשה עברים במים. היא חולשת על מצר בוניפציו, המפריד בין קורסיקה וסרדיניה. מכאן קצרה הדרך אל האי השכן, סרדיניה.

בוניפציו, עיירה על צוק בקצה הדרומי של קורסיקה. מכאן – קצרה הדרך לסרדיניה

סרדיניה – בין חופים למערות ימיות
אל סרדיניה אפשר להגיע במעבורת מבוניפציו, בקצה הדרומי של קורסיקה, או, אם מתחילים את הטיול מכאן, בטיסת המשך מאחד מכמה יעדים באירופה. האי נחשב ליוקרתי ונוצץ במיוחד, ועם קהל הנופשים שבו ניתן למנות מיליארדרים, שחקנים הוליוודיים, דוגמניות על ואוליגרכים, שנוהגים לעגון את היאכטות שלהם או להתארח בסוויטות יוקרתיות, בעיקר באזור קוסטה סמרלדה (Costa Smeralda, חוף הברקת) שבצפון האי. עם זאת, קו החוף היפהפה לא התכסה בבטון ומלט ולמרבה השמחה לא נבנו כאן גושי מלונות ענקיים.

אבל סרדיניה היא הרבה יותר מאשר אתר נופש החביב על עשירים. יש כאן עוד הרבה חופים נסתרים ובתוליים, כפרים מבודדים, ערים עתיקות, אתרים פרהיסטוריים ייחודיים וטבע יפהפה.

קוסטה סמרלדה, חוף הברקת. מה פלא שעשירי תבל עוגנים כאן את היאכטות שלהם לחופשה חלומית?

בצפון-מזרח סרדיניה, כדאי לשוט אל איי מדלנה (La Maddalena), קבוצה של כ-60 איים ואיונים, שחלקם הם לא יותר מסלעים הבולטים מהים. הארכיפלג כולו הוכרז כפארק לאומי בשל מגוון הצומח והנופים. הגדול באיים, לה מדלנה, הוא היחיד שמיושב באופן קבע. על האי הסמוך, קפררה (Caprera), נמצא ביתו של הגיבור הלאומי של איטליה, ג'וזפה גריבלדי, שגם נקבר באי. באי סנטו סטפנו (Santo Stefano), הרביעי בגודל בארכיפלג, ישנם שרידים של מבנים מהתקופה הנאוליתית.

איי מדלנה. הארכיפלג כולו הוכרז בפארק לאומי

אחד הדברים המאפיינים את סרדיניה, כפי שאפשר להיווכח בטיול באי, הם נוראגים, מבנים מעוגלים הממוקמים לרוב בראשי גבעות, שנבנו המאה ה-15 למאה ה-11 לפני הספירה. הנוראגה הידוע, הגדול והחשוב ביותר בסרדיניה הוא סו נוראז'י די ברומיני, שהוכרז כאתר מורשת עולמית. האתר, שממוקם סמוך לעיירה ברומיני במרכז סרדיניה, הוא מצודה גדולה הבנויה על גבעה בגובה של 238 מטר והחולשת על המישור המקיף אותה. במגדל המרכזי, שמגיע לגובה של יותר מ-18 מ', יש שלוש קומות והוא מוקף במגדלים נוספים, נמוכים יותר, בני שתי קומות כל אחד.

ברומיני, האתר המרשים ביותר של התרבות הנוראגית הייחודית לסרדיניה

אתר עוד תופעה המאפיינת את סרדיניה, הפעם מעשה ידי הטבע, היא המערות הימיות הרבות שבאי. אחת היפות שבהן היא מערת נפטון (Grotto di Nettuno) שאורכה יותר מקילומטר ויש בה בריכות פנימיות, נטיפים וזקיפים מרהיבים.

בתוך מערת נפטון. בריכות פנימיות ונטיפים וזקיפים מרהיבים

בתמונה הפותחת: שקיעה מעל העיר פורטו בקורסיקה

לקריאה נוספת:

 צילומים: cc-by-sa 3.0 – Pierre Bona, Mirabella, Ökologix, Norbert Nagel, Tobias Helfrich, SantiMBphotos

הפוסט קורסיקה וסרדיניה – מסע בין שני איים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט טיול רומנטי בקורסיקה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט הגעה לקורסיקה הופיע ראשון במסע אחר

לא בכדי זכתה קורסיקה לכינוי "אי היופי". האי אינו גדול, אך הוא נחשב לבעל הנוף המגוון ביותר באיי אירופה. רצועת חוף יפה באורך כאלף קילומטר מקיפה את האי, ופנים הארץ עטור פסגות הרריות מושלגות. המטבח הקורסיקאי, שמשלב מסורות בישול איטלקיות וצרפתיות, מהווה אף הוא מוקד משיכה לאי. אז מה כדאי לראות באי בו נולד נפוליאון? הנה סקירה של כמה ערים ואתרים שלא כדאי להחמיץ:

אז'קסיו (Ajaccio)
בירת האי, אז'קסיו, היא עיר נמל תוססת שנמצאת בחופו המערבי של האי. נפוליאון בונפרטה נולד כאן, ופסליו מעטרים את הכיכרות. בעיר יש כמה אתרים מעניינים:

מוזיאון פש (Fesch Museum)
המוזיאון הנהדר שוכן במבנה שהוקם על ידי קרדינל פש, דודו של נפוליאון, כדי לשמש מרכז אמנויות. כיום מוצג בו אוסף רחב ידיים של ציורים איטלקיים מן המאה ה-14 ואילך.
כתובת: 50-52 Rue Cardinal Fesch
אתר אינטרנט

בית בונפרטה (Maison Bonaparte)
הוא הבית בו נולד נפוליאון ב-15 לאוגוסט 1769, ובו התגורר עד גיל תשע.
אפשר לשוטט בין חדריו ולהתרשם מהריהוט התקופתי העשיר.
כתובת: Rue Saint Charles
אתר אינטרנט

סלון נפוליאון (Salon Napoleonien)
סלון נפוליאון, השוכן בבית העירייה של אז'קסיו, אוצר בין כתליו ציורים ופסלים בדמות הקיסר המפורסם.
כתובת: Hotel de Ville, Place Foch.
טלפון: 95515262-4-33

אם לא שבעתם ממוזיאונים, הנה עוד שניים: מוזיאון קאפיטלו (Musee du Capitellu) ומוזיאון בנדרה (Musee A Bandera) שעוסקים בתולדות האי קורסיקה. מוזיאון קאפיטלו – כתובת: 18 Blvd Danielle Casanova. מוזיאון בנדרה – כתובת: 1 Rue General Levie.
חופי הרחצה בעיר נופלים מאלו בשאר חלקי האי, ועל כן כדאי לנסוע 17 קילומטר דרומה אל עיירת הנופש פורטיצ'יו (Porticcio), השוכנת לשפתו של חוף רחצה נפלא.

מפרץ אג'קסיו ובתי העיר | צילום: Jean-Pol Grandmont, cc-by-sa-3.0

פואנטה דה לה פאראטה (Pointe de la Parata)
פואנטה דה לה פאראטה הוא צוק גרניט שחור המתנוסס מעל הים, כ-12 קילומטר מערבית לאז'קסיו, ומשקיף על האיים הקטנים שלאורך החוף. המראה הנשקף ממנו בעת השקיעה מרהיב ביופיו, כי אז נצבעים האיים באדום, ומכאן גם שמם – איל סאניגר (Iles Sanguinaires) – "האיים שטופי הדם".

קארז'ז (Cargese)
כפר שהוקם ב-1774 על ידי הקהילה היוונית שהגיעה לקורסיקה במאה ה-17. קארז'ז נמצא על כף במרכז חופו המערבי של האי, בין מפרץ פרו (Golfe de Pero) למפרץ סאגון (Golfe de Sagone). בכפר יש שתי כנסיות הניצבות זו מול זו. האחת היא כנסייה רומאית קתולית, שנבנתה בשנים 1828-1825 בהשפעה ניאו-קלאסית, והשנייה היא כנסייה יוונית, שנבנתה במחצית הראשונה של המאה ה-19. סביב העיירה יש כמה חופי חול זהוב הנעימים לרחצה ולפעילויות מים שונות.

לשכת המידע לתיירים
כתובת: Rue du Dr Dragacci
אתר אינטרנט

פורטו (Porto)
עיירת חוף יפה החביבה על התיירים, הממוקמת בקצהו של מפרץ באותו שם בחוף המערבי של קורסיקה, מצפון-מזרח ללה קאלאנק ולפיאנה. מהעיירה יוצא שיט ללה קאלאנק וכן שיט בסירת זכוכית העוברת בשמורת הטבע הימית שאנדולה, ומגיעה עד לכפר הדייגים ג'ירולאטה (Girolata). בערב, לאחר שחוזרים לפורטו, אפשר לקנח בטיול של בין ערביים בחורשת האקליפטוסים המפורסמת שעל יד החוף ושפך הנהר, לבקר במגדל הגנואזי, ולצפות בשקיעה האדומה והמפורסמת לא פחות הנשקפת מכאן.

לשכת המידע למבקרים
כתובת: La Marine

שמורת הטבע שאנדולה (Scandola)
שמורת הטבע שאנדולה הוכרזה ב-1983 כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. זהו חצי אי יפהפה עם גושי סלע הנטועים בתוך מי הים, צמחייה מרהיבה ובעיקר שפע של עופות מים, חלקם נדירים, בהם עיטי דגים, שחפים וקורמורנים.

קניון ספלונקה (Gorges de Spelunca)
במרחק קילומטרים ספורים מפורטו אל פנים היבשת, נמצא קניון ספלונקה היפהפה. אל מסלולי ההליכה בו מגיעים משני הכפרים הסמוכים, אוטה (Ota) ואביסה (Evisa). הכפר אוטה נמצא במרחק של כחמישה קילומטרים מזרחה מפורטו. הבתים בו עשויים אבן ומוקפים הרים דרמטיים, והדרך ממנו אל הקניון עוברת בגשרי אבן גנואזים. הכפר היפה אביסה מוקף יערות עצי ערמון ונהנה מאוויר הרים צלול ומשפע של מסלולי הליכה בקרבתו.

קאלבי. העיר העילית מוקפת חומות וממוקמת להפליא על צוק מרשים

קאלבי (Calvi)
עיירת החוף קאלבי היא העיר החביבה על התיירים בצפון קורסיקה, ובצדק: חלקה העתיק – המצודה והעיר העילית המוקפות חומות – ממוקם להפליא על צוק מרשים בגובה שמונים מטר, המשקיף אל נוף נפלא. חופי המפרץ בו היא שוכנת יפים ומימיהם צלולים ותכולים. כתפאורה משמשים לה הרים רמים שפסגותיהם מכוסות שלג ברוב חודשי השנה. טיולי שייט יוצאים מהעיר אל שמורת שאנדולה ואל הכפר ג'ירולטה. מהעיר אפשר לנסוע לאזור לה באלאן (La Balagne) שבין הרי מונטה צ'ינטו לים, המצטיין בכפרים קטנים ויפים ונופים נאים.

לשכת המידע לתיירים
כתובת: Port de Plaisance

חצי האי קאפ קורס (Cap Corse)
חצי אי הבולט כאצבע ארוכה מחלקה הצפוני של קורסיקה. אורכו כארבעים קילומטר ורוחבו כ-15 קילומטר. כביש מתפתל בין הרים שחורי סלע מהם נשקפים נופים נפלאים של הים, עיירות דייג קטנות, מפרצים וחופים חוליים יפים.

לגונת אטאן דה ביגוליה (Etang de Biguglia)
לגונה צרה באורך של כ-11 קילומטר, השוכנת כארבעה קילומטרים דרומית לבאסטיה. זוהי שמורת טבע המאכלסת שפע של עופות מים, ובה גם חופי רחצה.

באסטיה (Bastia)
עיר נמל ומרכז מסחרי באווירה איטלקית, בדרום חופו המזרחי של קאפ קורס. שם העיר לקוח מהמצודה (באסטיליה) הגנואזית מהמאה ה-15. המצודה, הנקראת גם טרה נובה (Terra Nova), השכונה העתיקה טרה וקיה (Terra Vecchia) והנמל הישן (Vieux Port) הם מוקדי העניין העיקריים, ביניהם ניתן לטייל ברגל. לבעלי רכב משמשת באסטיה בסיס טוב לטיולי בקאפ קורס.

לשכת מידע לתיירים
כתובת: Place Saint Nicolas.
טלפון: 95542040-4-33

הנמל הישן של באסטיה. אחד ממוקדי העניין בעיר | צילום: Greudin, GFDL

בוניפאצ'ו (Bonifacio)
העיירה בוניפאצ'ו ידועה בעיקר בזכות הסיטאדל (Citadelle, מצודה) שלה שנבנתה בשנת 830, ומתנוססת בראש צוקי גיר לבנים הצונחים אל הים הכחול מגובה חמישים-שישים מטר. מתחם הסיטאדל, הקרוי גם העיר העילית (Ville Haute), משופע בסמטאות, בתי אבן, חומות, שערים וכנסיות, ומקושר אל המרינה בגרם מדרגות תלול. מבני העיר העילית יוצרים כעין חומה על סף הצוקים, ומראה העיר מכיוון הים מרשים במיוחד. החופים באזור זה של קצהו הדרומי של האי מקסימים. החופים המפורסמים הם סנטה מנזה
(Santa Manza), קאנטו (Canetto) ורונדינרה (Rondinara), אך אין מחסור באזור בחופים קטנים ושקטים יותר. מהעיירה אפשר לצאת לסיורי צלילה ולסיורי שיט אל שמורת הטבע של איי לאבצי (Lavezzi) ואל מערות הים המרשימות, ובהן מערת סדרגונטו (Grotte du Sdragonato) היפהפייה.

לשכת מידע לתיירים
כתובת: 2 Rue Fred Scamaroni
אתר אינטרנט

סארטן (Sartene)
סארטן מכונה "הקורסיקנית בערי קורסיקה". בנייניה, מאבן צהבהבה, בוקעים מבין עצי יער המכסה צלע גבעה. סמטאותיה צרות ומרוצפות אבן, ומעוטרות בקשתות המחברות את הקירות משני צדדיהן. במרכז העיירה שוכן המוזיאון לפרהיסטוריה של קורסיקה (Musée de préhistoire Corse), המציג ממצאים מ-6,000 לפני הספירה ועד המאה השנייה לספירה.

מרכז המידע למבקרים
כתובת: Rue Borgo

אתר העתיקות פיליטוזה (Filitosa)
אתר עתיקות פרהיסטורי בדרום מערב האי מהתקופה הניאוליתית המאוחרת. זוהי אסופה מרשימה של מגליתים (אבני ענק), מנהירים ופסלים, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. לצד העתיקות פועל מוזיאון קטן.

קורטה (Corte) וסביבתה
קורטה שימשה בירת קורסיקה במשך ארבע שנות עצמאותו של האי, אך עד היום היא מהווה מעין בירה רוחנית. העיר הקטנטנה והמבוצרת שוכנת בפנים היבשת ומוקפת הרים נישאים. בין אתריה המעניינים: המצודה העתיקה, הארמון הלאומי (Palazzu Naziunale), אוניברסיטת פסקואלה פאולי (Universita di Corsica Pasquale Paoli) ומוזיאון קורסיקה, המציג תערוכות אודות הפולקלור, הכלכלה, האנתרופולוגיה, האמנות ותחומי חיים נוספים באי.

לשכת המידע לתיירים
כתובת: La Citadelle
אתר אינטרנט

הפוסט קורסיקה: ביקור באי היופי הופיע ראשון במסע אחר