ביולי 2011 נפל דבר בעולם הקולינרי: פראן אדריה סגר את המסעדה שלו. לאורך השנים בהן אדריה ניהל את המטבח ביד רמה, מסעדת אל בולי (El Bull) שלו בקוסטה בראווה זכתה שוב ושוב בתואר "המסעדה הטובה בעולם", בשלושה כוכבי מישלן וב ארבעה כובעי שף אדומים במדריך גו מיו. גם הקולגות היללו: פול בוקיז, למשל, קרא לאדריה "השף הטוב בעולם" – לא עניין של מה בכך כשהדובר עצמו הוא אחד השפים הנחשבים ביותר. אדריה, מהאבות המייסדים של המטבח המולוקולרי, רקח במטבח של אל בולי מיני יצירות מפתיעות, סוריאליסטיות למראה, ששילבו במנה אחת חום וקור, מתוק ומלוח, מוצק, נוזל וגז. ההצלחה היתה גדולה כל כך עד שזמן ההמתנה לשולחן ארך כשנתיים!

פראן אדריה, השף ששם את העיירה רוזס על מפת הגסטרונומיה העולמית | צילום: Eddy Kelele, Clickartfoto

אל בולי היתה ממוקמת סמוך לעיירה המקסימה רוזס (Roses) בקוסטה בראווה, רצועת החוף היפהפייה שנמתחת בצפון חבל קטלוניה, עד לגבול עם צרפת. הנופים באזור מרהיבים ממש: הרים פראיים, מפרצים נסתרים, חופים קסומים וביניהם פזורים כפרי דייגים ועיירות קטנות. הטבע הבלתי מקולקל מספק תפאורה נהדרת למטיילים כאן והוא גם מייצר אפשרויות בלתי נגמרות למסעדנים: הים מספק דגה טרייה ומיני יצורים ימיים, מהפרות והכבשים מפיקים חלב לייצור גבינות נהדרות, ביערות ובחורשות אפשר ללקט צמחי בר אכילים, פטריות ועשבי תבלין, ביקבים המקומיים מייצרים יינות מענבים שגדלים בכרמים למרגלות ההרים.

רצועת החוף של קוסטה בראווה מנוקדת במפרצים קסומים | צילום: Francesc Tur, PTCGB

כל הטוב הזה הופך את קוסטה בראווה ליעד טיול נחשק לחובבי קולינריה (או בקיצור פודיס). המטבח המקומי, שכיום אפשר למצוא אותו אצל יורשיו הצעירים של השף אדריה, משלב בין מנות מקטלוניה, וליתר דיוק מאזור ג'ירונה (Girona, ההגייה הקטלונית לחירונה, כפי שהספרדים קוראים לה), עם מטבח ים תיכוני. התוצאה: משמחת את העין ואת החיך.

כרמים באזור קוסטה בראווה | צילום: Roger Lleixà, PTCGB

למרות שהמסעדה שלו ברוזס נסגרה, אדראה עצמו מעורב מאוד במה שקורה בגסטרונומיה האזורית דרך עמותת ElBullifoundation שהקים במטרה לתמוך ביוזמות חדשות וחדשניות. ולא חסרות מסעדות מנצחות: השמות החמים בסביבה הם האחים רוקה – חואן, ג'וזף וג'ורדי – הבעלים והשפים של מסעדת El Celler de Can Roca בג'ירונה, המעוטרת בשלושה כוכבי מישלן ואשר מגזין רסטורנט העניק לה את התואר "המסעדה הטובה בעולם" (כתובת המסעדה: Carrer de Can Sunyer 48, ג'ירונה, אתר אינטרנט).

האחים רוקה ממסעדת El Celler de Can Roca בג'ירונה | צילום: Eddy Kelele, Clickartfoto, PTCGB

במחוז ג'ירונה יש לא פחות מ-2,000 מסעדות ו-13 מתוכן אוחזות יחדיו ב-17 כוכבי מישלן. אחת המסעדות המסקרנות ברוזס היא Draulic של השף Marc Descloux. השף הצעיר מאוד, בשנות ה-20 שלו, הוא אחד הכוכבים העולים בגסטרונומיה המקומית. בביקור שלו בישראל סיפר כי הוא מקפיד להשתמש רק במוצרים מקומיים הגדלים בסביבה הקרובה למסעדה שלו – בחווה המשפחתית, בכרמים מסביב ופרי הים שנשקף מהחלונות. אחד המוצרים המאפיינים כל כך את אגן הים התיכון, שמן זית, הופך בידיו של השף המוכשר למיני מרקחות מפתיעות במרקמים לא צפויים, בהם "קוויאר" של שמן זית – כדורים קטנטנים שמתמוססים בפה ומשחררים טעמים עזים בהרבה מהשמן בצורתו המוכרת (כתובת המסעדה: Av. Díaz Pacheco 7-9, רוזס, אתר אינטרנט).

טעימות מקומיות: סיור בדרך יין בקוסטה בראווה | צילום: Roger Lleixà, PTCGB

חובבי יין ישמחו לגלות את דרך היין DO Empordà, עם לא פחות מ-330 מגדלים ו-50 יקבים. בעשרים מתוכם אפשר לבקר, ללמוד על שיטות הייצור המסורתיות ולטעום מהיינות המקומיים. חובבי קאווה, היין הספרדי התוסס שרובו מיוצר בקטלוניה, יחגגו ביקב Castell de Peralada המייצר סוגים שונים של קאווה, בהם יין רוזה תוסס עדין ומשמח מאוד. קנו בקבוק של יין מקומי, צרפו אליו גבינות כבשים עזות טעם, קופסה של דגי אנשובי, שטעמם שונה מאוד מאלו הנמכרים אצלנו, כמה עגבניות עם "טעם של פעם" וכיכר של לחם טרי – והרי לכם ארוחת פיקניק מושלמת, שאפשר לאכול אותה במפרץ נסתר מוקף במצוקים, מול גלי הים.

עגבניות, אנשובי וזיתים – טעמים מקומיים | צילום: Josep Lluís Banús, PTCGB

ואיפה לנים? אפשר ללון על חוף הים, למשל ב- Canyelles Platja, מלון נעים ברוזס שמשקיף לנוף חלומי של המפרץ (כתובת: Avda Diaz Pacheco 7-9). אם אתם מעדיפים אווירה כפרית, מלון Es Portal קילומטרים ספורים מהכפר Pals, נמצא במבנה אבן עתיק, מוקף בשדות וכרמים, עם מסעדת שף מומלצת (כתובת:Torroella de Montgri 17 Carretera de Pals a).

התיאבון שלכם התעורר? מידע מפורט על גסטרונומיה בקוסטה בראווה – מסעדות, יקבים, דרכי יין, סיורים קולינריים ועוד – תמצאו באתר של לשכת התיירות של קוסטה בראווה >>

בתמונה הפותחת: מבט לעבר אל פורט דה לה סלבה בקוסטה בראווה | צילום: Klaus Tödt-Rübe

הפוסט טיול קולינרי בקוסטה בראווה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט קטלוניה – מסע בעקבות דאלי הופיע ראשון במסע אחר

קטלוניה מוכרת לרוב הישראלים בעיקר בזכות ברצלונה, שהפכה בשנים האחרונות לאחד מיעדי הנסיעות האהובים והפופולריים ביותר, עד שלעיתים נדמה שהיא ממש עיר ואם בישראל (די לראות את כמות האוהדים הישראלים של קבוצת הכדורגל ברסה כדי להבין את גודל החיבור). אבל קטלוניה היא הרבה יותר מברצלונה. היא הרים פראיים יפים עד כאב, חופים מפורצים יפים כמו חלום, ערים עתיקות וכפרים זעירים, תרבות ייחודית וגאווה מקומית, אפילו השורשים היהודים נטועים כאן בחוזקה למרות שעברו יותר מ-500 שנים מאז גירוש ספרד.

במהלך שבוע גדוש ומגוון גמאנו קילומטרים רבים לאורכה ורוחבה של קטלוניה, רובם היו בהרים ומיעוטם לאורך החוף. שוב ושוב במהלך אותו שבוע הלב הוצף באהבה, העיניים לא שבעו מהמראות, הריאות התרגלו לנשום אוויר צלול ונקי, הרגלים למדו להכיר שבילים הרריים ורחובות מתפתלים. החלטה לחזור לטייל כאן בעונות שונות ובקצב איטי ורגוע התחזקה עם כל פיתול של הכביש, בכל ירידה לעמק צר וירוק מוקף בהרים אדירים, מול כתמי שלכת באדום, כתום וצהוב שזהרו בלבם של יערות מחטניים ירוקים, בכל לילה במלון כפרי מבודד, בכל מפגש עם אנשים חמים וצחקניים. אהבה ממבט ראשון, שרק הלכה והתחזקה עם כל מבט נוסף.

קדאקס שבצפון קוסטה בראווה. בתים צבועים לבן משתפלים אל המפרץ

עמק ארן: טבע שופע ופראי
תקלה באוטובוס גרמה לכך שאת הדרך אל ויאלה (Vielha), בלבו של עמק ארן (Val d'Aran), בפינה הצפונית-מערבית של קטלוניה, עשינו בחשכה מוחלטת. את פיתולי הדרך, שירדו במורד ההרים בתלילות מבהילה, אפשר היה להרגיש גם מבלי לראות דבר, והאורות היחידים שנצנצו מדי פעם, מלבד מיליוני הכוכבים בשמים, היו אורות אקראיים של כפר קטן על צלע ההר. כך קרה שהגענו לעיירה המקסימה, שרחובותיה מרוצפי אבן ונחל רחב שוצף במרכזה, בלי לדעת איך נראה האזור מסביבנו. למרות הבידוד והמרחק ממרכזים עירוניים גדולים, ויאלה מציעה כל מה שמטייל בפירנאים צריך – ממלונות נעימים, דרך חנויות לבגדי ספורט וסקי ועד למסעדות מצוינות, ברים ובתי קפה. ההפתעה הגדולה ציפתה השכם בבוקר, כשקרניים ראשונות האירו את הפסגות מסביב ואפשר היה לגלות עד כמה קרובים ההרים הגבוהים החובקים את העיירה מכל עבר.

מידע שימושי: מלון נחמד בוויאלה – Hotel Eth Pomer, כתובת: Ctra. Gausac, 4, אתר אינטרנט; מסעדה מומלצת: Restaurant Era Lucana, כתובת: Avda. Alcalde Calbetó Barra, אתר אינטנרט.

מה אפשר לעשות בעמק ארן: בחורף – סקי ופעילויות שונות בשלג, בשאר עונות השנה – מסלולי הליכה, רפטינג, רכיבה על סוסים, ביקור בפארק ארן (Aran Parc), שבו מטיילים בשבילי עץ בין מתחמים טבעיים ורחבי ידיים בהם נמצאים בעלי חיים שזהו אזור מחייתם הטבעי (תוכלו לראות כאן אפילו דובים!), אתר אינטנרט.

נופים בעמק ארן. פסגות ירוקות ומעוגלות מתחלפות בפסגות משוננות וטרשיות

מעבר לגובה המרשים ולטבע השופע, יופיים של הפירנאים הוא בעיקר בפראות שלהם. פסגות מעוגלות ורכות שמתחלפות בפסגות משוננות וטרשיות וחוזר חלילה, ואלה וגם אלה סוגרות על עמקים עמוקים. פה ושם נראה כפר קטן שבתי האבן האפורים שלו עם גגות הצפחה השחורים תלויים בקצה מצוק או על צלע של הר, ולפעמים פזורים בתחתיתו של עמק. אבל מעבר לכך, נראה כאילו יד אדם לא נגעה באזור. כמו שנוצרו ההרים, כך נותרו. עוצמתיים, בעלי נוכחות, נטולי עידון או מצועצעות. מי שמחפש כפרי תיירים מפונפנים עם חנויות מזכרות ומסעדות שמגישות "תפריט בינלאומי", טוב יעשה אם ייסע למקומות אחרים. כאן פרוע ופראי וכמעט ריק מאדם ומהשפעותיו. ועם זאת, יש לציין לטובה את הכבישים ההרריים. נכון שהם צרים (נתיב אחד לכל כיוון, ללא שוליים) ומתפתלים באופן שלעיתים הופך את הקיבה, אבל הם מתוחזקים להפליא, בלי בור, חור או מכשלה כלשהי, עם קווי הפרדה ברורים, כאילו צבעו אותם זה עתה, ומנהרות חצובות בהר במקומות שתלילות ההרים נראתה מוגזמת אפילו עבור סוללי הכבישים המקומיים.

באשר לתענוגות הגשמיים: לא התקשנו למצוא מסעדות מצוינות שבהן הגישו מנות בשריות משובחות, מרקים עשירים, רובם נקראים "קרם", כלומר מכילים שמנת, יינות מקומיים טובים עד טובים מאוד וקינוחים נהדרים – לפחות פעם אחת התפנקו עם מנה של קרם קטלן, הגרסה הקטלונית לקרם בורלה. ומה עם לינה? בהרים התארחנו במלונות כפריים של שלושה כוכבים, כולם היו נקיים מאוד, עם חדרים נעימים (חלקם נעימים להפליא), שירות טוב וארוחות בוקר שכללו מגוון נאה של גבינות ונקניקים מקומיים, לצד טורטיה (חביתה-פשטידה עמוסה בבצל) ומאפים טריים. כמנהג המקום, לצד הלחמים תמצאו תמיד ראשי שום ועגבניות – לעיתים מרוסקות, לעיתים שלמות ולצדן פומפיה קטנה – שנועדו להכנה עצמית של המעדן הקטלוני: לחם קלוי, מרוח בשום וברסק עגבניות. נפלא.

ויאלה, עיירה מקסימה מוקפת הרים מכל עבר

שמורת איגואסטורטס: מים מכל עבר
אני עומדת בקצה השביל, בגובה של 2,000 מ', מולי פסגות קרחות, משוננות באופן לא הגיוני, חובקות אגם תכול מוקף בעצים. איגואסטורטס, או בשם המלא – הפארק הלאומי איגואסטורטס ואגם סנט מאוריסי (בקטלונית, Parc Nacional d'Aigüestortes i Estany de Sant Maurici), הוא אחד המקומות היפים שטיילתי בהם אי פעם. מעבר לכל פיתול בשביל, מעל צמרות העצים, לצד מפלים שזולגים על אבנים וסלעים – נגלים מראות שאין מילים לתאר את יופיים. טבע פראי ובלתי נגוע, גם בזכות שורה של איסורים שחלים על המטיילים כאן – מאיסור על הבערת אש, דרך איסור על דיג באגמים ועד איסור על לינה בשטח (לרשות המטיילים עומדות בקתות לינה פשוטות שבפשוטות הפזורות בשמורה). ומים, כמה מים יש כאן! באגמים גדולים וקטנים (200, לא פחות), בנחלים, במפלים. לא במקרה פירוש השם איגואסטורטס בקטלונית הוא "מים מתפתלים".

נקודת תצפית בשביל הליכה בפארק הלאומי איגואסטורטס

יש כמה כניסות לשמורה רחבת הידיים, אנחנו נכנסנו אליה מהכפר אספוט (Espot), שבצדה המזרחי. היתרון בכניסה הזאת הוא שבכפר פועל שירות של מוניות-ג'יפים שייקחו אתכם עד אגם מאוריסי היפהפה, מעבר למקום שבו מותר למכוניות פרטיות לנסוע. בדרך זו תחסכו הליכה בדרך תלולה למדי ותשמרו כוחות לטיול בשמורה עצמה.

בשמורה יש לא מעט מסלולי הליכה מסומנים, מטיול של שעה-שעתיים ועד טרקים של כמה ימים. המסלולים עוברים באזורים שונים ומציעים מגוון מרשים של נופים. אנחנו נעזרנו בהדרכה המצוינת של מעין בן-דע, ישראלית שחיה באזור שנים רבות ומכירה אותו כאת כף ידה. מעבר לשבילים היפים בהם היא הובילה אותנו, הידע שלה על החי והצומח, התרבות וההיסטוריה, השפה והמנהגים, כל אלה העשירו את הטיול בשמורה וקרבו אותנו עוד יותר לקסם של קטלוניה.

מידע שימושי: הדרכה בעברית בפארק הלאומי איגואסטורטס וברחבי הפירנאים: מעיין בן דע, מייל mayanbenda@gmail.com, טלפון 0034-680-671838. מלון ממולץ בכפר אספוט, למרגלות השמורה – Hotel Roca Blanca. מסעדה טובה, במרחק צעדים אחדים מהמלון – Juquim Restaurant בכיכר Sant Marti. מהכפר גם יוצאים הג'יפים שמובילים לתוך השמורה, פרטים והזמנות בלשכת התיירות המקומית בלב הכפר. עוד מידע על אספוט והסביבה תמצאו באתר האינטרנט.

אגם באיגואסטורטס. ברחבי הפארק פזורים לא פחות מ-200 אגמים

עמק נוריה: שקט על פני תהום
עמק ארן היפהפה, שבו פתחנו את הטיול, נמצא בפינה הצפונית-מערבית ביותר של קטלוניה, עמק נוריה (Vall de Nuria) נמצא בפינה הצפונית-מזרחית ביותר, נושק לגבול עם צרפת. גם כאן המילים נגמרות כשמנסים לתאר את יפי המקום. נתחיל בדרך ההגעה לעמק הגבוה, המוקף פסגות שמתנשאות ל-3,000 מ'. אין כביש גישה לכאן והדרך היחידה להגיע לעמק היא ברכבת זיזים – rock railway, שיוצאת מהעיירה Ribes de Freser. הרכבת מטפסת על מסילה צרה בתלילות מסמרת שיער, צוברת במהלך 12.5 ק"מ גובה של 1,000 מ'. הנוף שנגלה מהחלונות הגדולים יגרום לכם לצעוק, מי מהתרגשות ומי בבהלה.

עמק נוריה. שלווה אינסופית לרוצים להתנתק מהכל

המסע מסתיים בלבו של העמק המבודד. כל מה שיש פה זה כנסייה מרשימה ובית מלון גדול שחובק אותה משני צדדיה. ואגם. והרים. ומסלולי סקי. ומסלולי הליכה. ונופים, איזה נופים! בלילה ענן ירד על העמק, כיסה אותו ואותנו בשמיכה צוננת ורטובה, שמרחה את אורות המלון לזוהר מסתורי. ומסביב שקט, שקט בלתי הגיוני, לא אפשרי בעולמנו התזזיתי. אין מה לעשות כאן בלילות, אין לאן ללכת או איפה לבלות. אפשר רק לנשום את האוויר הדליל, להתבשם בשלווה האינסופית ולהצטער שיש כאן אינטרנט אלחוטי – בלעדיו, הניתוק היה מושלם.

בבוקר שמיכת הערפל מתפוגגת והנופים גורמים ללב להחסיר פעימה. הנמרץ שבינינו מגלה שביל הליכה קצר שמוביל אל תצפית מדהימה בקצה מצוק, משם אפשר לראות את הצד השני של ההר ואת העמקים שמעבר לו. מהמצוק נראית גם הרכבת הקטנה מטפסת בעוז במעלה ההר, וממול, על שביל חמורים עתיק, זוג הורים ושני ילדים קטנים, ארבעתם לבושים בבגדי ספורט ומצוידים במקלות הליכה, צועדים בשביל התלול בקלילות מעוררת הערכה. מי שמתחיל לצעוד בהרים בגיל כזה, אין גבול לאן שיגיע בבגרותו.

שביל הליכה בעמק נוריה. בחורף, כשההרים מתכסים שלג, פועל כאן אתר סקי קטן

מידע שימושי: בעמק נוריה יש רק מלון אחד, גדול מאוד, שאגף אחד שלו מציע חדרים סטנדרטיים ובאגף השני, החדש יותר, יש חדרי משפחה עם חדר הורים וחדר ילדים ודירות בעלות שני חדרי שינה, מטבח וסלון. כיוון שאין בעמק דבר פרט למלון ולכנסייה, את הארוחות אוכלים במסעדת המלון – בסגנון בופה (אפשר גם להזמין מנות מהתפריט), לא מסעדת גורמה אבל בהחלט סבירה. בעיירה Ribes de Freser, שממנה יוצאת הרכבת לעמק יש מסעדה מצוינת, Restaurant Els Caçadors, במלון בעל אותו שם, בכתובת Carrer Balandrau, 24, (לבעלי חיך הרפתקני, נסו את גלידת החומץ הבלסמי – פחות מוזר ממה שהשם מרמז, אבל בהחלט מנה מאתגרת ומעניינת מאוד). לפני שאתם שוקעים בארוחה נינוחה וארוכת שעות, בדקו את לוח השעות של הרכבת, שכן אם תחמיצו את הרכבת האחרונה, לא תוכלו להגיע לעמק נוריה.

מה אפשר לעשות בעמק נוריה: קודם כל, נרגעים, נחים, נושמים את האוויר הצלול, שוכחים את הלחצים היום-יומיים. בחורף פועל אתר סקי ממש מחוץ למלון. בשאר העונות יש אינספור מסלולי הליכה מסומנים באזור, ממסלולים קצרצרים ועד כאלה שאורכים כמה ימים. אפשר גם לחצות את הגבול ולטייל בצד הצרפתי של הפירנאים. בנוסף, לצד המלון יש חוות סוסים ואפשר לצאת לטיול רכיבה, וליד האגם הקטן יש אזור משחקים ושעשועים לילדים.

קוסטה ברוואה: כשדאלי פגש את גאלה
חשבנו שנפרדנו מההרים כשירדנו אל עבר החוף, אבל למרבה השמחה התברר שאין זה כך. הפרה-פירנאים (Pre-Pyrenees), שנמתחים במקביל לפירנאים, מגיעים עד סמוך לקו החוף. פסגותיהם אינן גבוהות, פראיות או טרשיות כפסגות הפירנאים, אלו הרים מעוגלים, רכים, ירוקים ויפים מאוד, והם ליוו אותנו ביום וחצי שבילינו בקוסטה בראווה (Costa Brava, החוף האמיץ או הפראי), רצועת חוף יפהפייה המתחילה מצפון לברצלונה ומסתיימת בגבול הצרפתי.

רגע לפני הים עצרנו בעיירה הימי ביניימית בסאלו (Besalú), שגשר מסיבי מהמאה ה-12 מוביל אליה. בסאלו היא עיירת בונבוניירה, משופצת להפליא, עם חנויות קטנות ומקסימות ומסעדות מצוינות והיא מושכת אליה תיירים רבים. במקום היפה הזה, כמו בעיירות נוספות בסביבה, נמצאים שרידים מרגשים לחיים היהודים שהיו פה לפני האיקוויזיציה וגירוש ספרד ב-1492. מקווה הטהרה של באסלו, שהתגלה במקרה על ידי קבלן שעבד באזור, חפור עמוק באדמה ומדרגות צרות מובילות אל בריכת המים.

בסאלו, עיירה ימי ביניימית מקסימה

מידע שימושי: אם תרצו לטייל ברובע היהודי של בסאלו, תזהו אותו על פי סמל מיוחד שטבוע במדרכה (הסמל מופיע ברבעים יהודיים בערים ועיירות נוספות בקטלוניה) – אותיות מעוצבות בעברית מאייתות את המילה "ספרד", אם מסתכלים טוב, אפשר לראות כאן גם את המילה "זכור" ואפילו "מפה" בעברית. מידע נוסף על בסאלו ועל החיים היהודיים שהיו כאן אפשר לקבל בלשכת התיירות המקומית שממוקמת סמוך לכניסה לגשר המוביל אל העיר. כיאה לעיירה תיירותית, בבאסלו יש מסעדות מרובות, אנחנו אכלנו ארוחה מצוינת במסעדת La Cúria Reial, ב-Plaça Llibertat 8 אתר אינטרנט, עם מרפסת יפה המשקיפה על הגשר העתיק ועל הנהר. בבסאלו יש כמה מלונות, אנחנו העדפנו לישון על שפת הים, בעיירה רוזס (Roses) במלון ארבעה כוכבים (היחיד בטיול שלנו) ממש על טיילת החוף, עם נוף מקסים של הים. Hotel Terrazza, בכתובת Av. de Rhode, 32, אתר אינטרנט

הגשר העתיק המוביל לבסאלו

אם יש לכם רק יום אחד לבלות בקוסטה בראווה, מומלץ להקדיש אותו לאמן הסוריאליסטי, יליד קטלוניה, סלבדור דאלי. חובבי אמנות מכל העולם מגיעים למוזיאון דאלי בעיר הולדתו פיגראס (Figueres), אבל אם אתם רוצים להכיר יותר לעומק את רוחו הפרועה והבלתי מרוסנת של דאלי, כדאי לכם להרחיק אל פורט ליגט (Port Lligat) המבודדת, לבית שבו גר עם אהובתו גאלה עד יום מותה. לבקתת הדייגים הקטנה במפרץ קטנטן ומבודד הגיעו דאלי וגאלה אחרי שאביו של האמן זרק אותו מביתו, כשזה סירב להיפרד מאהובתו המבוגרת ממנו בעשור. השניים הפכו את הבקתה הצבועה לבן לביתם, ועם השנים הוסיפו לו קומות, רבדים, נדבכים, כוכים, מסדרונות, גרמי מדרגות, חצרות פנימיות, מטעי זיתים.

המפרץ בפורט ליגאט כפי שהוא נשקף מגינת ביתו של סלבדור דאלי

מבחוץ, ביתו של דאלי נראה עדיין קטן וצנוע. בפנים מצפה למבקר חוויה מיוחדת הכוללת טיפוס במדרגות צרות שמובילות לחדרים לבנים, חלקם עם חלונות המשקיפים על המפרץ, אחרים נטולי חלונות ועמוסים בציורים וחפצים שונים ומשונים. מדי פעם נפתח פתח לחצר פנימית כזאת או אחרת, כשגולת הכותרת מגיעה בדמותה של בריכת שחייה הזויה, המזכירה אבר מין גברי, מוקפת ברהיטי גן בעיצובו של דאלי, מוזרים והזויים לא פחות.

מידע שימושי: הביקור בביתו של דאלי בפורט ליגאט דורש היערכות מוקדמת. לא רק שיש להזמין את כרטיסי הכניסה זמן רב מראש, הם מיועדים לשעה מסוימת ויש להגיע לפחות עשרים דקות לפני הזמן הנקוב, אחרת מפסידים את הכניסה לבית, גם אם חיכתם בסבלנות לרגע הזה חודשיים תמימים. הסיור בבית נעשה בקבוצות קטנות בלווית מדריך מקומי. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

בריכת השחייה, בעלת הצורה הפאלית, בחצר ביתו של דאלי בפורט ליגאט

לאחר הביקור בבית של דאלי מומלץ לחצות את ההרים ולרדת בצדו השני של המפרץ, לעיירה קאדקס (Cadaqués), ממנה "גלה" דאלי לפורט ליגאט. זוהי עיירה מתוקה להפליא, עם סמטאות צרות ומתפתלות ובתים צבועים בלבן, כנסייה מרשימה בראש גבעה ושלל בתי קפה ומסעדות על הרציף שנמתח לאורך המפרץ. ישיבה נינוחה על כוס קפה ובירה בשולחן המשקיף על המים הכינו אותנו לקראת ארוחת צהריים נינוחה לא פחות במסעדה שאף היא משקיפה על המים. מכאן נמשיך לג'ירונה (כך הקטלונים קוראים לעיר שהספרדים קוראים לה חירונה), לסיור מרתק בעקבות המורשת היהודית – ברחוב היהודים, דרך בית הכנסת שעובר שיפוץ מאסיבי, ובמוזיאון היהודי שבו מוצגים רבים ומעניינים. הרמבלה של ג'ירונה, בדומה לזו של ברצלונה, מציעה שלל חנויות ואפשרויות שופינג למי שצריך קצת תענוגות עירוניים לצד הטבע שלו.

ג'ירונה, שהספרדים קוראים לה חירונה, היא עיר יפהפייה ומסתורית

הדרך מג'ירונה לשדה התעופה של ברצלונה אורכת קצת יותר משעה, זמן מספיק כדי להתחיל להתגעגע לנופי קטלוניה אפילו לפני שעזבנו.

___

הכותבת היתה אורחת של לשכת התיירות של קטלוניה

מפת המסלול המתואר בכתבה:

הפוסט טיול בקטלוניה – בין הפירנאים לקוסטה בראווה הופיע ראשון במסע אחר

ברצלונה, בירת קטלוניה, היא עיר נהדרת, מלאת חיים ותוססת, ואפשר בקלות לבלות בה כמה ימים מוצלחים ומהנים מאוד. אבל אם יש לכם זמן, מומלץ מאוד לשכור רכב ולצאת לטיול צפונה, דרך לבה של קטלוניה, אל החלק המזרחי של הפירנאים. הטיול הזה משלב טבע יפה להפליא וביקור בכמה ערים עתיקות, עם קפיצה קטנה לחוף הים. גם מקומה של אמנות לא נפקד בטיול הזה ואפילו צד יהודי מרגש יש בו. המסלול שלפניכם עובר כולו בקטלוניה, קהילה אוטונומית שאת שאיפותיהם של תושביה לעצמאות אפשר לראות בכל עיירה ובכל כפר נידח בדמות דגלי קטלוניה. גם ספרדית כמעט שלא תשמעו כאן, קטלונית זאת השפה השלטת.

אם שכרתם רכב לפני שאתם מתכוונים לעזוב את ברצלונה, שימו לב שהאזורים המותרים לחניה בעיר הם האזורים הכחולים – Zona Azules, האזורים הירוקים מיועדים לתושבים בלבד. התשלום עבור החניה נעשה באמצעות מדחנים ומכונות אוטומטיות, יש להשאיר את הקבלה במקום בולט על שמשת הרכב.

• מדריך מסע אחר לברצלונה
• מדריך מסע אחר לספרד

פארק גואל בברצלונה. אחרי כמה ימים בעיר הנהדרת, כדאי לצאת לטיול אל האתרים היפים של קטלוניה

מברצלונה לג'ירונה
היציאה מברצלונה צפונה נעשית דרך הכביש החצי-טבעתי Ronda Literal, הנקרא גם B10. בצומת הדרכים Nudo de la Tinitatעוברים לכביש המהיר AP-7 , שבחלקו הוא כביש אגרה, לכיוון ג'ירונה (Girona), ההגייה הקטלונית לעיר שהספרדים מכנים חירונה. אחרי כשעה נסיעה בכביש המהיר, יורדים ביציאה 7 לכביש C65 המוביל בתום כעשר דקות נסיעה אל ג'ירונה.

ג'ירונה יושבת בהצטלבות של כמה נהרות, ונחצית על ידי נהר אונייר (Onyar). משאירים את הרכב בחלק המודרני של העיר וחוצים את הנהר על אחד הגשרים היפים אל הרובע העתיק, מומלץ לעשות זאת על גשר Palanques Vermelle, שנבנה בשנת 1827 על ידי חברת אייפל, שבנתה את המגדל הפריזאי המפורסם. באמצע הדרך עצרו והסתכלו על הבתים הצבעוניים הנושקים לנהר ומתעקלים לאורך הגדה שלו – זוהי אחת התצפיות המפורסמות על העיר וצילום חובה לכל מבקר.

הבתים הצבעוניים של ג'ירונה לאורך הנהר

הרחוב המקביל לנהר, מיד אחרי שחציתם אותו, נקרא Rambla de la Libertat . זהו מדרחוב עמוס בחנויות יוקרתיות, בתי קפה, גלדריות ובקצהו מתקיימים ירידים, פסטיבלים ועוד. מכאן מטפסים דרך מבוך של רחובות צרים וסמטאות-מדרגות אל הרובע היהודי, המכונה קאל (Call), מהמילה העברית "קהל". לפני גירוש ספרד, במאה ה-15, היתה כאן קהילה יהודית משגשגת, שבנה המפורסם ביותר היה הרמב"ן. למרות שכבר מאות שנים אין בג'ירונה קהילה יהודית, הרובע העתיק עבר שיפוץ מאסיבי, מרגש בהיקפו, ושרידים מהעבר הזוהר אפשר לראות גם במוזיאון היהודי, שבו גלריות שונות וחצר פנימית מרשימה.

רחוב-מדרגות ברובע היהודי של ג'ירונה, הנקרא קאל (מהמילה העברית קהל)

עוד בעיר: הקתדרלה העתיקה המרשימה להפליא שנמצאת ב-Placa de la Cathedral והחומות מהמאה ה-13 שמהן אפשר להשקיף על העיר.

פיגראס ומוזיאון דאלי
מג'ירונה נוסעים בכביש המהיר AP-7 צפונה, ביציאה 4 עוברים ל- N-IIa, המוביל אל פיגראס. עיקר פרסומה של העיר פיגראס (Figueres) בא לה בזכות האמן הסוריאליסטי סלבדור דאלי, שנולד כאן בשנת 1904. כשראש העיר הציע לדאלי בשנות השישים להפוך את התיאטרון העירוני הישן למוזיאון ליצירותיו, התגובה היתה נלהבת: "אני רוצה שהמוזיאון שלי יהיה מבוך, יצירה סוריאליסטית גדולה… האנשים שיבואו לכאן יעזבו בתחושה שחוו חלום תיאטרלי", אמר ועשה. מוזיאון התיאטרון של דאלי (Teatre-Museu Dalí) אינו דומה לשום מוזיאון אחר בעולם. מהבניין יוצא הדופן, עם הפסלים על הגג, דרך האוסף המקיף בעולם של עבודותיו של דאלי ועד לארון הקבורה שלו שאף הוא נמצא כאן – אין ספק שהביקור במקום הוא חלום תיאטרלי שלא יישכח במהרה.

המוזיאון של דאלי בפיגארס מבחוץ

חדר במוזיאון. דאלי עיצב את הפריטים שבו כך שמזווית מסוימת הם מזכירים את פניה של השחקנית מאי וסט

מפיגארס אפשר להמשיך צפונה אל רכס הפירנאים. אבל אם תזמינו כרטיסים מספיק זמן מראש, כדאי להקדיש לדאלי עוד קצת זמן ולהמשיך לפורט ליגט (Fort Lligat), מפרץ קטן ונחבא בצפונה של רצועת החוף של קטלוניה – קוסטה בראווה (Costa Brava, "החוף הפרוע" בקטלונית). כדי להגיע לכאן מפיגארס, סעו בכביש C-260 וממנו ב-GI-614 החוצה את רכס ההרים שיורד מהפירנאים אל חוף הים. הנוף בדרך מקסים וכך גם המפרץ המבודד של פורט ליגט.

במקום הזה הפך דאלי בקתת דייגים צנועה לבית חלומות לו ולאשתו גאלה, שהיתה מבוגרת ממנו בעשר שנים וחייתה חיים פרועים לא פחות, ואולי יותר, מבעלה המפורסם. כאמור, הביקור בבית דאלי מצריך הזמנת כרטיסים מראש והכניסה היא על פי הזמן שנקבע לכם. חשוב להגיע לכאן לפחות 20 דקות לפני הזמן הנקוב על הכרטיס כדי לוודא שאתם מורשים להיכנס אל הבית (בסיור מודרך בלבד).

ביצה ענקית משקיפה מגג ביתו של דאלי אל המפרץ היפהפה בפורט ליגט

בדומה לבעלי הבית, כך גם המבנה – פרוע, מוזר ובלתי צפוי. מבחוץ הבית הצבוע לבן נראה צנוע מאוד, מבפנים מתגלה מבוך בלתי אפשרי של גרמי מדרגות צרים המובילים לסדרה הזויה של חדרים וכוכים, חלקם חסרי חלונות, אחרים משקיפים על המפרץ היפהפה. החדרים עמוסים באינספור פריטים שבני הזוג אספו או יצרו – תמונות, פסלים, בובות וחפצים שונים ומשונים. אבל גולת הכותרת מצפה בחוץ, בסדרה של חצרות פנימיות, גן רחב ידיים, מטע זיתים ובריכת השחייה, שאף אחד מהם אינו מה שציפתם שיהיה.

כיוון שבמפרץ שבפורט ליגט אין דבר פרט לבית של דאלי ולחנות מזכרות קטנה, אם תרצו לאכול ארוחה של ממש או ליהנות מכוס קפה או מבירה טובה, סעו אל צדו הדרומי של המפרץ, אל העיירה קאדקס (Cadaqués). בעיירה המקסימה יש סמטאות צרות ומתפתלות ובתים צבועים בלבן עם גגות רעפים, כנסייה מרשימה בראש גבעה, משם יש תצפית נהדרת על בתי העיר והמפרץ, והרבה בתי קפה ומסעדות לאורך הטיילת הארוכה לצד המפרץ.

העיירה קאדקס. מומלץ לשבת מול המפרץ ולשתות בירה או לאכול ארוחה טובה

אם תתקשו לעזוב את אזור החוף, תוכלו ללון בקאדקס או בעיירת הנופש רוזס (Roses), מדרום-מערב לקאדקס, בה יש בתי מלון מודרניים על קו המים.

אל הפירנאים
בין אם הוספתם יום או יומיים ליד הים בקוסטה בראווה או העדפתם להמשיך במסלול ישירות מפיגארס, הגיע הזמן להיכנס אל האזור ההררי, עם נופים פראיים מהיפים באירופה. כל מילה שתיבחר כדי לתאר את הפירינאים מתגמדת מול המציאות המחכה לכם כאן. רכסי הרים מיוערים, שמשנים את צבעם בהתאם לעונות השנה, כפרים קטנטנים שתלויים על מורדות ההרים או נחבאים בעמקים הצרים והעמוקים, עיירות עתיקות עם בתי אבן וסמטאות צרות ואוכל מקומי עשיר ומלא טעמים.

סעו בכביש N260, אבל עוד לפני שאתם מתחילים לטפס בהרים, כדאי מאוד לעצור בבסאלו (Besalú), עיירה ימי ביניימית מרשימה, שגשר מסיבי מהמאה ה-12 מוביל אליה. העיירה המשופצת להפליא מושכת אליה תיירים רבים והדבר ניכר ברחובות המצוחצחים ובריבוי החנויות היפות שמציעות למכירה מלאכות יד מקומיות ובמסעדות המצוינות, שחלקן צופות על הנהר. בבסאלו, כמו בערים ובעיירות רבות בקטלוניה, נותרו שרידים לקהילה היהודית המשגשגת שהושמדה במהלך האינקוויזיציה ובגירוש ספרד. את הרובע היהודי העתיק תזהו על פי סמל מיוחד שטבוע במדרכות ובו המילה "ספרד" רשומה באותיות עבריות מעוצבות. בין השאר, התגלה כאן מקווה טהרה החפור עמוק באדמה, שמדרגות צרות מובילות לבריכה שבו. במשרדי לשכת התיירות המקומית, שממוקמים בכניסה לגשר המוביל אל העיירה, תוכלו לקבל מידע כתוב (גם בעברית) על האתרים היהודיים באזור.

באסלו, עיירה ימי ביניימית מקסימה, שגם בה נותרו שרידים לעבר היהודי המפואר של קטלוניה

אחרי העצירה בבסאלו המשיכו בכביש N260 עד העיירה ריבס דה פרזר (Ribes de Freser). זוהי עיירת הרים טיפוסית, שאמנם מספקת שירותים לתיירים (יש כאן כמה מלונות ומסעדות), אבל היא שומרת על אופי מקומי קשוח. השאירו את הרכב במגרש החנייה ליד תחנת הרכבת וצאו להרפתקה נהדרת – נסיעה ברכבת זיזים אל עמק נוריה (Vall de Nuria). הנסיעה עצמה מדהימה: הרכבת נוסעת על מסילה צרה, שמטפסת בתלילות רבה על צלע ההר – במהלך כ-12 ק"מ הרכבת צוברת גובה של 1,000 מ'. מבעד החלונות הגדולים נשקף נוף דרמטי, שקשה לתאר את יופיו. אם אתם סובלים מפחד גבהים, הישארו לשבת בכיסא ואל תביטו החוצה, כל השאר ישמחו לרוץ בהתלהבות מצד אחד של הקרון לצדו השני, בהתאם לנוף המשתנה.

הרכבת הקטנה שמובילה לעמק נוריה. מהחלונות נשקף נוף מדהים של הרים תלולים ועמקים צרים

בסופה של הנסיעה, שאורכת כ-40 דקות, תגיעו לעמק נוריה המבודד. כיוון שאין כביש המוביל לעמק, הדרך היחידה להגיע היא ברכבת הקטנה (בדקו היטב את לוח הזמנים כדי שלא תפספסו את הרכבת האחרונה, עם רדת החשכה שירות הרכבות פוסק ומתחדש רק למחרת בבוקר). כל מה שיש בעמק הגבוה, המוקף בפסגות בגובה של יותר מ-3,000 מ', זאת כנסייה מרשימה ובצמוד לה בית מלון גדול. מעבר לכך, יש כאן אגם מלאכותי קטן, שבילי הליכה מקסימים, אוויר הרים צלול והמון שלווה. אם תרצו להישאר ללון כאן אין לכם אפשרויות בחירה בין מלונות, אבל המלון האחד בעמק גדול מספיק ומכיל הרבה סוגי חדרים, חלקם קטנים ופשוטים, אחרים – באגף החדש – הם דירות המתאימות למשפחות. הפעילות העיקרית בשעות הערב היא מנוחה והתמכרות לשקט מסביב. ביום אפשר לצאת לטיולים רגליים במסלולים באורכים שונים, החל במסלול קצרצר המקיף את האגם, דרך שביל הליכה תלול אך קצר המוביל לראש צוק עם תצפית נהדרת על האזור ועד לטיולי הליכה מאתגרים יותר שמטפסים על צלע ההר. אפשר גם לצאת לטיול רכוב על גבו של סוס (לצד המלון יש אורווה קטנה).

עמק נוריה. בעמק המבודד, המוקף פסגות גבוהות, יש רק כנסייה, מלון, אגם קטן, שבילי הליכה הרריים ושקט מבורך

מעמק נוריה חוזרים ברכבת למקום בו השארנו את הרכב ונוסעים בכביש N260 דרומה עד ריפול (Ripoll), שם ממשיכים דרומה בכביש C17 ואז בכביש C33 שמוביל חזרה לברצלונה.

מפת המסלול:

הפוסט מסלול טיול מברצלונה – בין חופים להרים הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מלון נהדר בטוסה דה מאר הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מלון עם נוף בטאמאריו הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט חופשה מושלמת בקוסטה בראווה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מלון רויאל סאן בקוסטה בראווה הופיע ראשון במסע אחר

רצועת החוף הפראי (Costa Brava), שמשתרעת לאורך הים התיכון מבּלָנַס (Blanes), כ-60 קילומטר צפון-מזרחית לברצלונה, ועד הגבול הצרפתי והרי הפירנאים, מושכת המוני תיירים מדי שנה. בחרנו כמה סיבות שיגלו לכם מהו סוד קסמו של האזור.

1. בגלל הנופים
הנופים הנפלאים של קוסטה בראווה הם הסיבה הראשונה במעלה לבקר במקום. הרים ירוקים, חופים פראיים, צוקים שצונחים בתלילות לתוך הים, מפרצים קסומים שמנוקדים בחורשות אורנים, כפרי דייגים ציוריים עם בתים לבנים, סירות דייגים צבעוניות על המים, פרחי בר בשלל צבעים באביב – כל אלה מהווים חלק מהנוף המקומי ומסבירים מדוע לא מעט ציירים שאבו השראה מנופי האזור.

למרות הקרבה לברצלונה והפופולריות שלו, האזור לא סובל מפיתוח יתר

2. בגלל החופים
החופים היפהפיים של קוסטה בראווה, יחד עם מזג האוויר הים התיכוני הנהדר ששורר במקום בקיץ, הופכים את האזור לאתר נופש פופולרי שמושך תיירים רבים מרחבי אירופה. מגוון החופים גדול וכולל חופים מסולעים מבודדים שטובים בעיקר לרחצה ולטיול רגלי לצד חופים עם חול זהוב שאין מתאימים מהם לחופשת בטן-גב. רבים מהחופים מעוטרים בצמחייה ים תיכונית ובחורשות אורנים מצלות. כמה מהחופים המוצלחים באזור הם פלאיה דה פאלס, חוף עם חול זהוב, מים צלולים, חורשות אורנים ומפרצים יפים, שלמרות הפופולריות שלו עדיין לא סובל מפיתוח יתר; חוף טאמאריו, רצועת חוף חולי יפהפייה ומוקפת הרים, עם טיילת יפה שבה הרבה מסעדות, ברים ובוטיקים אופנתיים; יורט דה מאר, אתר נופש פופולרי עם חול זהוב, טיילת יפה ועטורת דקלים ושפע של בתי מלון, בתי קפה ומסעדות; וטוסה דה מאר שכונתה על ידי מארק שאגאל "גן עדן כחול" ובה מפרץ יפהפה שממוקם בנוף טבעי מרהיב.

בקוסטה בראווה אפשר למצוא לא מעט חופים מסולעים ומבודדים

3. בגלל דאלי
האמן שמזוהה יותר מכל עם קוסטה בראווה הוא סלוודור דאלי. הוא נולד בפיגראס ובה בילה את שנות ילדותו, וגם חלק ניכר מחייו הבוגרים, עד למותו היא בילה בקוסטוה בראווה, בעיקר בכפר הדייגים הקטן פורט ליגאט הסמוך לקאדאקס. ההשראה ששאב דאלי מנופי האזור ניכרת ברבות מעבודותיו. האפשרות לטייל בעקבות חייו ויצירתו של דאלי מהווה עד היום את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים של קוסטה בראווה. אחת מתחנות החובה עבור מי שרוצה להתחקות אחר חייו של דאלי היא ביקור בבית-מוזיאון סלבדור דאלי בכפר פורט ליגאט. דאלי ואשתו גאלה התגוררו כארבעים שנה בבית הלבן שמשקיף על מפרצון קסום ושליו. הסיור בבית עובר בחדר האוכל והספרייה, בסדנה של דאלי, בחדר האורחים, בחדרי השינה של דאלי וגאלה, במקלחת, בגן ובבריכה. תחנת חובה נוספת מטיילים בעקבות האמן היא ביקור בתיאטרון-מוזיאון דאלי בעיר פיגראס. דאלי בעצמו תכנן את המוזיאון ששוכן במבנה סוריאליסטי לא שגרתי ומכיל את האוסף הגדול בעולם של יצירותיו של דאלי, מראשית דרכו ועד מותו. התחנה האחרונה, שמיועדת בעיקר למעריציו המושבעים של האמן, היא בית מוזיאון טירת גאלה דאלי בכפר פובול. דאלי העניק את הטירה מהמאה ה-14 במתנה לאשתו גאלה, ובני הזוג שיפצו אותה והעניקו לה אופי סוריאליסטי, עם הרבה יצירות ייחודיות וחפצים מיוחדים. גאלה נקברה במרתף הטירה ודאלי עבר להתגורר בטירה לאחד מותה.

כפר הדייגים קאדאקס. מוקד משיכה לאמנים רבים

4. בגלל העיירות וכפרי הדייגים
אזור קוסטה בראווה מנוקד בעיירות מקסימות ובכפרי דייגים ציוריים שתורמים במידה רבה לקסמו של האזור. אחת העיירות המקסימות ביותר באזור כולו היא קאדאקס, שהיוותה במהלך השנים מוקד משיכה עבור אמנים רבים, בהם דאלי, פיקאסו, מגריט ועוד. זוהי עיירה מלאת קסם עם בתים הלבנים שלהם גגות רעפים אדומים ודלתות צבעוניות, סמטאות מרוצפות אבן, סירות דייגים קטנות שעוגנות במים, סלעי ענק שחורים שמזדקרים מן הים והרבה גלריות, חנויות מיוחדות ומסעדות משובחות. עיירות וכפרים נוספים הם: טוסה דה מאר, שממוקמת על רצועת חוף יפהפייה ויש לה עיר עתיקה ציורית ומלאת אווירה; סנט פליו דה גישולס, שמוקפת בנופים נפלאים של הרים, יערות ומפרצים קטנים, ויש בה טיילת נהדרת ומנזר מרשים; טאמאריו, כפר דייגים רומנטי שהצליח לשמור על צביונו השליו ושוכן מעל למפרץ מרהיב ביופיו; ורוזס, שיש לה חוף חולי וטיילת יפה, מרינה גדולה, נמל דיג פעיל, שוק ססגוני והרבה מסעדות מצוינות.

5. בגלל האוכל
חופשה טובה כוללת גם אוכל משובח, ובקוסטה בראווה יודעים לעשות את העבודה בתחום הזה. ברחבי קוסטה בראווה פזורות לא מעט מסעדות עטורות כוכבי מישלן, אבל גם מי שמחפש אוכל פחות מתוחכם יבוא על סיפוקו. פירות הים הם הכוכבים הגדולים של המטבח המקומי, ואפשר ליהנות מהם במגוון צורות הכנה – מצלחת גדושה בשרימפס או קלמארי עם רוטב איולי, דרך תבשילים וקדרות עם פירות ים כמו פאייה ועד לפיצות שמעוטרות בתוספת נדיבה של פירות ים. גם האדמה תורמת את חלקה למטבח המקומי, שמצטיין בירקות נפלאים שנהנים מחומה של השמש המקומית. רכיבים פופולאריים נוספים במטבח של קוסטה בראווה הם דגים, נקניקים משובחים, אורז ועוד. כמעט כל ארוחה בקוסטה בראווה מלווה בלחם הקטלאני (Pa amb tomàquet), ובמסעדות רבות הוא מוגש במקום הלחם הרגיל. מדובר בפרוסות לחם קלויות, אשר משופשפות בשום ובחצי עגבנייה בשלה, בתוספת שמן זית ומעט מלח. כמה פשוט, ככה טעים. לקינוח, בכל מסעדה מקומית אפשר ליהנות מקרם קטלאן, הגרסה המקומית לקרם ברולה.

הפוסט קוסטה בראווה: המלצות והצעות הופיע ראשון במסע אחר

טוסה דה מאר (Tossa de Mar)
טוסה דה מאר, ששוכנת כ-103 קילומטר מצפון לברצלונה, היא מהעיירות היפות ביותר בקוסטה בראווה. העיר העתיקה ומלאת האווירה והמיקום על רצועת חוף יפהפייה הפכו את טוסה למוקד משיכה לאמנים רבים בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים בספרד. הצייר מארק שאגאל, שהתגורר במקום עם משפחתו בשנת 1934, כינה את העיירה "גן עדן כחול". עדות לחיים האמנותיים העשירים במקום ניתן למצוא במוזיאון העירוני (Museu Municipal) ששוכן בארמון מהמאה ה-14. במוזיאון מוצגת תערוכה של אמנות מודרנית של אמנים שביקרו בעיר או התגוררו בה בשנות ה-30 של המאה ה-20. המוזיאון שוכן בעיר העתיקה (Vila Vella) המוקפת חומה, שבה סמטאות מדורגות ומרוצפות אבן ושפע של מסעדות שמשקיפות למפרץ היפה. כדאי לבקר גם במרכז העיר שבו מדרחובים צבעוניים עמוסים בחנויות, בתי קפה ומסעדות. בטוסה יש טיילת שוקקת ושלושה חופים יפים בהם ניתן לשכור סירות וציוד צלילה.

סנט פליו דה גישולס (Sant Feliu de Guixols)
הכביש מטוסה דה מאר לסנט פליו דה גישולס רצוף נופים דרמטיים של מצוקים תלולים ומפרצים כחולים. העיירה עצמה מתגלה כקסומה לא פחות מן הדרך אליה. העיר מוקפת הרים, יערות ורצועת חוף שמשתרעת לאורך עשרה קילומטרים, עם מפרצים קטנים שמוקפים בעצי אורן. מוקד העניין המרכזי בעיר הוא הטיילת היפה, שמעוטרת בעצים, פסלים ומזרקות ושופעת בתי קפה ומסעדות . מן הטיילת ניתן להגיע לכיכר השוק הסמוכה, בה שוכן בית העירייה שנבנה ב-1547. מומלץ להגיע לכיכר בימי ראשון אז מתקיים בה שוק ססגוני. אתר מעניין נוסף הוא מנזר סנט פליו דה גישולס הימי ביניימי המרשים. במרחק שלושה קילומטרים מסנט פליו דה גישולס נמצא אתר הנופש היוקרתי ס'אגארו (S'Agaro) שבו וילות מפוארות וגנים יפים.

טאמאריו (Tamariu)
הכפר הציורי טאמאריו ממוקם על צלע הר מעל למפרצון מבודד ומרהיב ביופיו, בסמוך לעיירה בגור (Begur) וכ-110 קילומטר מדרום לגבול עם צרפת. השם טאמאריו הוענק לכפר בשל עצי האשל הרבים שמעטרים את הטיילת הנאה, שבה כמה בתי קפה, ברים ומסעדות דגים משובחות. בניגוד לעיירות רבות באזור שעברו פיתוח יתר, טאמאריו עדיין שומר על צביונו של כפר דייגים שליו, וזהו אחד המקומות הרומנטיים ביותר באזור. החוף במקום יפה ונקי להפליא ומי הים הצלולים אידיאליים לשחייה ולצלילה, שכן מתחת למים יש מערות רבות החביבות על צוללנים.

אמפוריאבראווה (Empuriabrava)
אמפוריאבראווה היא עיירת חוף השוכנת בסמוך לרוזס, במרחק 18 קילומרים מפיגראס, העיר הגדולה באזור. המקום הוא למעשה מרינה ענקית, אחת הגדולות בעולם, שמשמשת גם למגורים. בתי התושבים, כולם צבועים לבן, בנויים בתוך מערכת של תעלות מים. במקום יש 24 קילומטר של תעלות מים וכ-5,000 מעגנים. המקום מלא במסעדות, בתי קפה וברים שנמצאים ממש על המים, ויש בו גם פארקים ירוקים ומזרקות מים. אחת האטרקציות באזור, בעיקר אם אתם מלווים בילדים, היא פארק הפרפרים אמפוריאבראווה (Butterfly Park Empuriabrava). בחממה ששטחה 1000 מ"ר, דימו סביבה של יער גשם טרופי עם גשרוני עץ, בריכות מים ומפלים קטנים, בו מתעופפים בחופשיות מינים רבים של פרפרים צבעוניים מהיפים בעולם.

רוזס (Roses)
לעיירה רוזס יש היסטוריה ארוכה, כמו לרבות מהעיירות בקוסטה בראווה. היא נוסדה על ידי מלחים מהאי רודוס ביוון, שקראו למקום על שם מולדתם. הנמל הטבעי של המקום שימש כנמל צבאי חשוב בימי הביניים, והעיר ידעה קרבות רבים. השרידים הארכיאולוגיים מאותה תקופה מושכים למקום תיירים רבים עד היום. אבל יש עוד סיבות רבות להגיע למקום, ובהן ארבעה קילומטרים של חופים עם חול רך, טיילת מרשימה, מרינה גדולה ונמל דיג שעודנו פעיל והביקור בו הוא חוויה. במרכז העיר יש כמה מדרחובים השזורים זה בזה ובהם שפע של חנויות ומסעדות מעולות. אם מזדמן לכם להגיע לרוזס ביום ראשון כדאי לבקר בשוק שהוא חגיגה לכל אוהבי הדגים. כדי ליהנות מיופיו הטבעי של האזור כדאי לצאת לסיור רגלי במפרצים שמסביב, או להצטרף לשיט בספינות התיור שיוצאות מנמל רוזס לשמורת הטבע קאפ דה קרוס (Cap de Creus), הנקודה המזרחית ביותר בספרד, שבה צוקים ומפרצונים קסומים ומגדלור שמשקיף לנופים מרהיבים של צוקים וים. ברוזס יש גם כמה מועדוני צלילה.

קאדאקס (Cadaques) ופורטליגאט (Portligat)
העיירה קאדאקס ששוכנת בחצי האי קאפ דה קרוס, לא רחוק מהגבול עם צרפת ובמרחק שעתיים וחצי נסיעה מברצלונה, היא עיירה מלאת קסם שלא איבדה מחינה למרות המוני התיירים שמציפים אותה. כשיורדים בכביש המתפתל בהרים לכיוון קדאקס, ורואים את בתי העיירה הצבועים לבן על רקע המפרץ הציורי, לא מתקשים להבין מדוע בחרו אמנים רבים, בהם פיקאסו, מירו, מרסל דושאן, רנה מגריט וסלבדור דאלי לחיות וליצור במקום. מי הים הצלולים שמהם מזדקרים סלעים שחורים ענקיים, סירות הדייגים הקטנות, הבתים הלבנים שלהם גגות רעפים אדומים ודלתות צבעוניות, הסמטאות הצרות ומרוצפות האבן – כל אלה משכו בעבר אמנים ועדיין מהווים מוקד משיכה לתיירים הרבים שפוקדים את המקום. אמנם טיול רומנטי לאורך החוף או שיטוט סתמי בין הסמטאות המפותלות שמשובצות בגלריות, חנויות מיוחדות ומסעדות מעולות הם הדרך המענגת ביותר ליהנות מהמקום, אבל יש בקאדאקס גם לא מעט מוקדי עניין, כמו כנסיית סנטה מריה, כנסייה גותית שכיכבה בציורים רבים. האטרקציה המפורסמת ביותר באזור היא ביתו של סלבדור דאלי בכפר פורטליגאט (Portligat), כשלושה קילומטרים ממרכז קאדאקס. הבית הלבן, בו התגוררו שנים ארוכות סלבדור דאלי ואשתו גאלה, ואף אירחו בו אמנים רבים, משקיף על מפרצון קסום ושליו. ניתן לסייר בבית רק בתיאום מראש. הסיור עובר בחדר האוכל והספרייה, בסדנה של דאלי, בחדר האורחים, בחדרי השינה של דאלי וגאלה, במקלחת, בגן ובבריכה. ניתן להגיע למקום ברכב אך מומלץ לערוך את הסיור ממרכז קאדאקס ברגל. מקאדאקס ניתן לטיולים בחופי הסביבה ובשמורת הטבע קאפ דה קרוס, אליה ניתן להגיע ברכב או ברכבת התיירים הקטנה שפועלת בקיץ.

פיגראס (Figueres)
חובבי דאלי שלא שבעו מהביקור בביתו בקאדאקס, מוזמנים לנסוע לפיגראס, המרוחקת קמעה מרצועת החוף היפה, אבל שווה ביקור ולו בגלל מוזיאון סלבדור דאלי. האמן הסוריאליסטי נולד בעיר והמוזיאון תוכנן על ידו ומנציח את יצירתו. במוזיאון יש אוסף נרחב מעבודותיו של דאלי מכל התקופות. כיאה לדאלי, לא מדובר במוזיאון שגרתי. המוזיאון מלא בהפתעות, והמבנה בו הוא שוכן מפתיע לא פחות, עם ביצים גדולות ודמויות של נשים ממתכת שמונחות על גג הבניין.
כתובת: Gala-Salvador Dalí Square, 5. אתר המוזיאון.
אם אתם כבר כאן, כדאי לבקר גם במוזיאון הצעצועים הסמוך, שמציג למעלה מ—4,000 צעצועים מסוגים שונים – בובות, דובוני צעצוע, רכבות, מכוניות, מטוסים, סוסי עץ, צעצועים מכאניים, מיניאטורות, בובות תיאטרון, חיילי צעצועי, רובוטים ועוד. אלה מוצגים בליווי תמונות והסברים על ההיסטוריה של הצעצועים. הביקור מומלץ למי שמלווה בילדים ולכל חובבי הנוסטלגיה.
כתובת: Hotel París / c. Sant Pere, 1. אתר המוזיאון
הרחובות הסמוכים לשני המוזיאונים מאוד תיירותיים, ויש בהם שפע של חנויות ומסעדות, רבות מהן מציעות אוכל מצוין.

הפוסט אתרים בקוסטה בראווה הופיע ראשון במסע אחר