בין המצבות של בית הקברות הסתובבה מרינה אגילר, עטופה ברדיד האינדיאני שלה, להגן עליה מהקור הצורב. מרינה, אנתרופולוגית וארכיאולוגית מקסיקנית ופעילה לשמירת מורשת תרבותית, שליוותה אותנו במסענו, הייתה רחוקה מאוד באותו לילה מביתה שבדרום מקסיקו. "בואנס נוצ'ס, תנחומי. כמה הקבר שלכם יפה!" אמרה, כמיטב המסורת, למקומיים שישבו מול קברי קרוביהם. היא התעכבה ליד קבר קטן שעל מצבתו הניחה אישה מבוגרת מכונית צעצוע, מוקפת בפרחי המתים, ציפורנים בצבעים לוהטים, כתומים ואדומים. האנתרופולוגית, שאיבדה לאחרונה בעצמה את תינוקה, חיבקה את האישה הבלתי מוכרת לה, שסיפרה שהייתה בת 17 כשהילד מת. עד היום, כשהיא כבר סבתא לנכדים, המתרוצצים ליד קברו, היא מתגעגעת אליו, "הוא עוד בא אלי, המלאך שלי".

על פי המסורת, היום הראשון של החג, החל בראשון בנובמבר, מוקדש  לנשמות הילדים, המלאכים, אל אניחליוס, והיום השני נועד למתים הבוגרים. אך למעשה, ביום הראשון נוהגים בדרך כלל לבקר בקברי המשפחה וביום השני מבקרים קרובים אחרים ומכרים שהלכו לעולמם. ולכן, למחרת, בבית הקברות המרכזי של העיר, פנתיאון גנראל, זכה לחיבוק התנחומים החם של מרינה סטודנט אלמוני ממקסיקו סיטי שעשה את הדרך הארוכה לוואחקה כדי לבקר את קברו של חברו, שנהרג בתאונת דרכים. על מצבתו נכתב "חברים טובים הם כמו כוכבים, הם תמיד אתך גם שהם רחוקים, האור שלהם עוד זורח".

בדומה להם, אלפי אנשים פוקדים במהלך החגיגות את בתי הקברות ודוכני השעשועים, האוכל, המוסיקה והמזכרות שמקימים מסביבם בחג המתים. באווירה של מסיבה עממית לצד אבל וגעגוע, התכנסות ותנחומים. המבקרים עוברים ליד הקברים ומדברים זה עם זה על מתיהם, מנחמים אנשים שכלל לא הכירו, חולקים איתם מזון ומשקה. אלה שידם משגת שוכרים נגנים להנעים את ליל השימורים. "אף אחד לא אוהב להיות עצוב", שרים המריאצ'י, "כולם מעדיפים לחגוג ולשמוח". גם המתים.

מורשת תרבותית עולמית

לצד ההיבטים הדתיים, הקהילתיים, המשפחתיים והפסיכולוגיים של המפגש השנתי עם נשמות הקרובים, "חג המתים הוא תעשייה" הסביר חורחה מרטינז  נציג חברת תיירות מהעיר מרידה (Merida), הבירה הקולוניאלית המקסימה של חצי האי יוקטן (Yucatan), הנחשבת לאחד המקומות המומלצים במקסיקו לאירועי חג המתים, ברשימה הכוללת ערים היסטוריות גדולות ומפורסמות ממנה כמקסיקו סיטי וואחקה. מרטינז. לא מתכוון רק למיליוני התיירים מכל רחבי מקסיקו ומחו"ל. הוא מונה גם את מיליוני התרנגולות שיקפחו את חייהן ברוטב מולה, מיליוני ככרות לחם המתים ופרחי הציפורן שנועדו לחג, ואת מיליוני הפזות שיגלגלו בעלי מקצועות ייעודיים – אמנים לקישוט, נגנים ויצרני התחפושות.

מקורו של החג בערפילי העבר הטרום ספרדי. בדומה לתרבויות מסורתיות בנות זמננו באזורים אחרים של העולם, באסיה ובאפריקה, בהם נהוג עדיין פולחן רוחות האבות, גם חג המתים של ילידי תרבויות אמריקה היה קשור למחזור החקלאי השנתי ולאיסוף היבול. בתרבות האצטקית, למשל, בעת קציר התירס, בחודש התשיעי על פי הלוח האצטקי, החל בחודש אוגוסט, התקיים חגה של אלת המתים,  מיקטקאקיוואדל, בעלת פני הגולגולת. בחגיגות, שהתקיימו במהלך החודש, נערכו סעודות טקסיות לרוחות אבות המשפחה.

הקודם

1מתוך4

הבא

עם הכיבוש הספרדי, במאה ה-16, איחדו המיסיונרים את החג המתים עם יום כל הקדושים ויום כל הנשמות של הכנסייה הקתולית, החלים בראשית נובמבר. ובעקבות התפשטות הנצרות כך חוגגים בימינו את החג במקסיקו ובגואטמלה, וגם במדינות אחרות באמריקה הלטינית ובברזיל, בשילוב של מנהגים פגאניים עתיקים ונוצריים.

עם זאת, נדמה שעד היום החג מזוהה במיוחד עם מקסיקו, שם משלבים החוגגים את סמלי ומנהגי האצטקים (לא על כולם, הם בכל זאת ויתרו על קורבנות האדם) עם מנהגי ליל כל הקדושים, ההלואין, הנחגג באותו מועד בצפון אמריקה. השילוב המלבב, שמקורו במהגרים מקסיקנים לארה"ב שחזרו למולדתם, כולל תהלוכות תחפושות ומנהגי קרנבל, בנוסף למנהגים המסורתיים: ביקור בכנסיות ובבתי הקברות, קישוט הקברים בנרות ובפרחים, והמנהג, במקור בעיקר של הילדים, לעטות דמויות של שלדים, ולהעניק ממתקים וקמעות בצורת גולגולות, המסמלות את כוח החיים. ב-2008 הכריז אונסק"ו, ארגון החינוך והתרבות של האו"ם, על מנהגי יום המתים המקסיקני כאחד מנכסי מורשת התרבות הבלתי מוחשית העולמית (Intangible cultural heritage).

הקודם

1מתוך6

הבא

ציורי חול ועצי החיים

למרות שהמתכונת של החג דומה בכל רחבי מקסיקו, ניכרים הבדלים בין הקהילות והאזורים השונים, המרמזים על מוצאם התרבותי של התושבים, והתרבויות הקדומות של הארץ העצומה.

בוואחקה, לדוגמא, המצטיינת בעליזות ובצבעוניות של טקסי יום המתים, מתקיימת מסורת ייחודית של ציורי חול מורכבים המוקדשים כמנחה למתים, ומעוצבים על גבי הקברים ובכנסיות. ציורי החול המסורתיים הם בעלי אופי דתי, והפופולריים ביותר הם דמויות של גבירתנו מגאונדלופה (מריה המקסיקנית, הנערצת באמריקה הלטינית), ישו התינוק, המלאכים והקדושים, כולם נועדו להגנה. לצד הסוגה המסורתית התפתחה אמנות חופשית, חלקה מעוצבת ומתוחכמת, של לבבות ופרחים, וגם דמויות של בעלי חיים פנטסטיים, וציורים המייצגים את סיפור חייהם, תכונותיהם ועיסוקם של המתים. קהילות ואנשים אמידים נוהגים להזמין אמנים שיבצעו את המלאכה, במשך ימי עבודה רבים, ותמורת מאות דולרים. אחרים עושים זאת בעצמם, באמצעות דגמים מוכנים ואפילו בעזרת אפליקציות דיגיטליות.

הקודם

1מתוך3

הבא

בחבל הצ'יאפס (Chiapas), לעומת זאת, בתי הקברות והטקסים בכפרי הזפוטקים מאופיינים בפשטות מיסטית, ומקושטים לעיתים רק ב"צלב של בני המאיה" –  צלב ירוק עם עלים למעלה, המסמל את עץ החיים, המחבר בין ארץ ושמיים. צאצאי המאיה בגאוטמלה מגישים ביום החג ארוחה משפחתית חגיגית, שהמאכל המסורתי המרכזי בה הוא פיאמברה: סלט צבעוני מסוגים רבים של בשר ונקניק, ירקות, גבינות, ופלפלים בשלל צבעים.

הקודם

1מתוך3

הבא

מנחות ותערוכות

המנהג המשותף לכל הקבוצות האתניות השונות, והמוכר ביותר, הוא הקמת מזבחות למתים. המזבחות והמנחות המסורתיות, האופרנדס, קושרים בין העולמות והזמנים – מחברים את מנהגי הקרנבל המודרניים והחג הנוצרי אל שורשיו הפגאניים, הסעודות הטקסיות לאבות ואמהות המשפחה הקדומים.

אנטוניו ואוגניה באטיסטה מנדוסה, משפחת אורגים זפוטקים – "אנשי העננים", קבוצה אתנית מתרבויותיה העתיקות של מקסיקו – מכינים בכל שנה מזבח כפי שהכינו אבותיהם. כיום מתחילים בהצבת תמונותיהם: הוריה של אוגניה, שהיו אורגים כמו ביתם, ואבא של אנטוניו שהיה נגן חצוצרה. משווקי החג שבכפרם, טאוטיטלאן (Teotitlàn del Valle), הם מביאים את המנחות המסורתיות, ביניהם מוצרים שמייצרים לכבוד החג, כפרחי הציפורן ולחם המתים, מוסיפים קנה סוכר ותפוזים המסמלים את היבול, מסקל משקה אלכוהול מצמח האגבה, ומסיימים בהדלקת הנרות והקטורת. המהדרים, כמוהם, שמים בדלועים את המזון, ובעיקר תבשלי הבשר, המיועדים למתים בלבד. המקסיקנים מאמינים שהרוחות אוכלות את המזון המוגש להם, ומי שאוכל את מזון המתים לא ישבע לעולם.

הקודם

1מתוך3

הבא

בנוסף למזבחות בכנסיות ובבתים, בכל בית עסק, ברחובות ובכיכרות ובכל המוסדות הציבוריים, לצד המנחות המסורתיות, מעצבים גם מנחות יצירתיות, עממיות. בחוגי האמנים ובמוסדות האמנות והתרבות נוצרה בהשראת המורשת סוגה מיוחדת של מנחות – מיצבים ותערוכות. "זה המזבח שלנו" אמרו האמנים הצעירים פדרו מנדוסה ובלאזר קסטל, שהציגו בגלריה של קואפרטיב אמנים מקומי בוואחקה במהלך החג את המיצב "החזרה אל לב האדמה": ציור חול ענק בסגנון המסורתי, מוקף בנרות וכדי מנחות עתיקים, ובמרכזו שחזור שלד המלך השליט של מונט אלבן, האתר הארכיאולוגי הזפוטקי המפורסם הסמוך לעיר. מסביב, על קירות הגלריה, יצרו השניים שורות של הדפסי גולגולות, כל אחת ייחודית כפנים אנושיות. המבקרים בגלריה רכשו את ההדפסים, עד שכל "הרוחות" נעלמו, כשהמתים חזרו אל ממלכתם בלב האדמה.

יצירת המנחות האמנותיות נעשית במהלך השנה, והן מוצגות לקראת יום המתים ונסגרות מיד לאחר החג, לעיתים הן נשמרות עד חג המולד. אחת מהתצוגות הידועות מוצגת בלב העיר מקסיקו סיטי, ברחבה של מגדל לטינו-אמריקה, בחסות הקרן לשימור מרכז העיר ההיסטורי. הקרן עורכת בכל שנה תחרות יוקרתית שבה נבחר האמן או האמנים שיעצבו את המיצב האמנותי של הבירה לחג המתים. האמנים הנבחרים זוכים לתהילה ארצית.

הקודם

1מתוך3

הבא

קטרינה מלכת המתים

האמנים המקסיקנים הנודעים ביותר הם פרידה קאלו ודייגו ריברה, גיבורי תרבות מקסיקנים, הנערצים כאלים. אל "הבית הכחול" בו התגוררו במקסיקו סיטי מגיעים המוני מקומיים ותיירים לסגוד לזכרם של שניים מהבולטים ביוצרי המאה ה-20, שמילאו חלק בתהפוכותיה הפוליטיות והחברתיות, וביצירת הזהות התרבותית והלאומית של ארצם. היא הייתה ציירת מוכשרת, שחייה הסוערים ורווי הסבל, ודמותה המיוחדת הפכו לאיקונה מקסיקנית, שנייה בחשיבותה רק לדמות הדתית של הגאונדלופה. והוא, מורה, מאהבה ובעלה של קאלו, מהפכן ואמן לאומי. במקביל לפעילותם בתחום האמנות המודרנית, שניהם טיפחו את התרבות המקסיקנית המסורתית, העתיקה והעממית – פרידה במלבושיה, ודייגו ביצירותיו ובאוספיו הארכיאולוגים.

במוזיאון דולרס אולמנדו (Museo Dolores Olmedo) שבקסיקו-סיטי, אחוזת פטרוניתו העשירה של ריברה (וגם מאהבת שלו, אחת מרבות, ושותפה לדרכו האידאולוגית הסוציאליסטית), שתרמה את ביתה לציבור לאחר מותה בשנת 2002, נמצא האוסף הגדול של יצירותיו, מיטב חפצי העתיקות והפולקלור שלו, וציורי רעייתו. בכל שנה, בנובמבר, מציג המוזיאון תערוכת-מיצב כמנחה לאב והאם הקדמונים של האמנות המקסיקנית בת-זמננו. אשתקד (2016) כללה תערוכת המנחה מיצב  קסום של צבע ופנטסיה לרוחה הססגונית של פרידה,  ומיצב של דמויות עיסת נייר בסגנון של אמנות עממית, כמחווה לציור קיר ידוע ויפיפה של דייגו – "חלום של יום ראשון אחר הצהרים בפארק אלאמדה סנטראל". במרכז הציור של קבוצת המבקרים בפארק, כולל רעייתו והוא עצמו כילד, ניצבת "קטרינה". דמות שלד אישה, שהפכה לאיקונה המוכרת והמזוהה עם מקסיקו, לצד פרידה והגאונדלופה.

ציור הקיר של דייגו ריברה "חלום של יום ראשון אחר הצהרים בפארק אלאמדה סנטראל"

בניגוד למה שמקובל לחשוב, קטרינה לא נוצרה על ידי דייגו ריברה, אלא אומצה על ידיו בהצלחה. אביה מולידה היה ג'וזה גואדלופה פוסדה, מאייר ואמן מקסיקני,  שיצר בימי הדיקטטורה שקדמו למהפכה, בראשית המאה ה-20, את שלד האישה בשמלת הקרינולינה והכובע הגנדרני, כמחאה על הנובורישיות של בני המעמד השליט. ריברה, ששאב את השראתו מהדמות הנלעגת, שכונתה "גרבונסרה" (שעועית), הציב אותה במרכז ציור הקיר של הפארק הפופולרי, וקרא לה קטרינה, הגנדרנית. והשאר היסטוריה, או היסטריה המונית. עם הזמן התנתקה קטרינה משני האמנים המודרניים שיצרו אותה, ונהייתה לסמל העממי של חג המתים. מהדהדת מבלי דעת את אלת המוות האצטקית העתיקה, ומאפשרת לכל אישה מקסיקנית, גדולה וקטנה, לעטות שמלת מפוארת, ולהפוך ליום אחד לכוכבת נשף התחפושות, מלכת המתים. מאות אלפי קטרינות משוטטות ברחובות ביום המתים.

הקודם

1מתוך4

הבא

לאהוב מעבר למקום ולזמן

למחרת יום המתים, ישבנו לארוחת בוקר מוקדמת בכיכר העיר פואבלה (Puebla), ממזרח למקסיקו סיטי, כשברקע מסתמנים פסגות שני הרי הגעש הנאהבים. המיתוס מספר שההר האימתני והמעשן, "הלוחם", פופוקטפטיל (Popocatepetl), התאהב בהר הגעש הסמוך לו, איצטאקיווטל (Iztaccihuatl), "האישה הנרדמת". באחד הימים, כך אומרים, היא הרגישה חולשה ושכבה לישון. מאז הר הגעש הלוחם הפנה לה את גבו כדי לשמור עליה. הוא התפרץ שוב ברוב חימה כמה שבועות לאחר ביקורנו. אבל באותו היום עלתה השמש, כיסתה את ההרים הנאהבים השלווים בערפילי עננים, וחזרה וחיממה את עמק מקסיקו.

"האוויר שוב מתחמם כי המתים הולכים לדרכם, מחוממים שוב מהאור והשמחה של יום המתים" אמר המלצר. בעל הבית, מנהל המסעדה, היה עסוק בפירוק המזבח, ופרחי ציפורן כתומים ואדומים וקישוטי נייר נישאו ברוח. עד השנה הבאה.

מרינה אגילר פשטה את הרדיד האינדיאני שלה, שהגן עליה מהקור. היא חשבה על התינוק המת שזכרו יחיה איתה תמיד, ועל כל שאר בני ביתה שהמתינו לה בקוצר רוח בביתה שבדרום מקסיקו. היא מאוד רוצה שנבין את סוד חיי הנצח. "כל עוד שאנחנו זוכרים את המתים, הם נשארים אתנו". בכל שנה, כשאנו חוגגים עם המתים את חג החיים, אנו חוגגים את היכולת שלנו לאהוב, מעבר לזמן ולמקום. גם אם אהובינו נמים את שנתם הנצחית, אנו שומרים עליהם בליבנו.

אנו מודים לחברת דלתא איירליינס המפעילה מגוון יעדים בארה"ב ובאמריקה הלטינית על החסות לטיסות, ולצוות המומחים של חברת אקו – טיולי שטח על הייעוץ והסיוע בהפקת המסע למרכז אמריקה.

Heartfelt gratitude to Dr. Marina Aguirre, our guide and operator in the filed in Mexico, for sharing her great knowledge with us, her kind hospitality, and for her vital contribution to our assignment

ד"ר דבי הרשמן – ארכיאולוגית ואנתרופולוגית המתמחה בפולחן. סמנכלי"ת ואוצרת ראשית של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. מתערוכותיה "אלילות מקומיות", "בראשית – הסיפור האמיתי", "פנים מול פנים – המסכות הקדומות בעולם".

נפתלי הילגר – כתב וצלם מערכת מסע אחר, מרצה בליווי תצלומים.

הפוסט מקסיקו: קולות החיים והמתים הופיע ראשון במסע אחר

כולל "פייסטה דה גואדלופה" במקסיקו סיטי, שמורת "מריפוסה מונארך" המלאה פרפרים ו"פסטיבל סנטו תומס" בצ'יצ'יקסטננגו

בהדרכת ורד פאר

16 יום
יציאה: 9.12.17  חזרה: 25.12.17
קבוצה קטנה – מקסימום 20 איש
בתי מלון 4*, חצי פנסיון
מחיר: $5,595 לאדם בחדר זוגי

בדרך בה נכתבה ההיסטוריה האירופית המודרנית, ישנם רק ראשי פרקים אודות תרבויות מפוארות שהיו ברחבי העולם. טיול לאמריקה התיכונה חושף בפנינו תרבויות עבר מפוארות העוצרות את נשימתנו ביכולות המדהימות של האצטקים, המאיה ושלל תרבויות, שכאילו הוחרבו על ידי המערב בשימו את רגלו הגסה עליהן. ובכל זאת, אנשי המקום שומרים את מורשתם, ובטיול באזור זה רואים מבעד לפאר הקולוניאלי המדהים, את לבוש ומנהגי המקומיים ואת הפסטיבלים הצבעוניים והשמחים, שהמירו את מורשתם כביכול, והיום קוראים לאליהם הקדומים בשמות קדושים נוצריים. טיול באמריקה התיכונה הוא לא פחות מכך גם טיול של נוף טבע מדהימים. תמונות של מיליוני פרפרים בשמורת פרפרי המונארך, תמונות הנוף של אגם אטיטלן המוקף צמחיה והרי געש, או פירמידות עתיקות בלב הג'ונגל, יחרטו בלבכם ובמצלמותיכם לעד. טיול זה הותאם במיוחד כך שיכלול את "פייסטה דה גואדלופה" במקסיקו סיטי, שמורת "מריפוסה מונארך" המלאה פרפרים ו"פסטיבל סנטו תומס" בצ'יצ'יקסטננגו.

לפרטים נוספים והרשמה לחץ כאן >>

משיאי הטיול
חגיגות פייסטה דה גואדלופה במקסיקו
פסטיבל סנטו תומס בצ'יצ'יקסטננגו
שיט בקניון סומידרו
ביקור באתר העתיקות טיקאל
ביקור בשמורת הטבע הביוספרית פרפרי מונארך

מסלול הטיול
יום 1: שבת, 9.12.17 – טיסה למקסיקו סיטי
ניפגש 3 שעות לפני שעת הטיסה בטרמינל 3, בשער מספר 32 בתוך אולם הנוסעים, ליד דוכן ה-Information. הנכם מתבקשים להודיע למדריך על הגעתכם, או לחלופין להודיע על הגעה עצמאית. בשעה היעודה נמריא בדרכנו למקסיקו סיטי, דרך תחנת ביניים באירופה. עם הגיענו נתקבל על ידי המדריך המקומי וניסע למלוננו בעיר.

לינה: מקסיקו סיטי

יום 2: ראשון, 10.12.17 – מקסיקו סיטי
היום נתחיל להכיר את עיר הענק מקסיקו סיטי בה נטייל בימים הקרובים: נבקר במוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, כדי להיחשף לתרבויות הפרה-קולומביאניות העשירות של אמריקה התיכונה, האצטקים, המאיה, האולמקים ועוד. זהו המוזיאון הפופולרי ביותר במקסיקו, ושער חשוב להיכרות עם התרבויות אותן נפגוש בהמשך הטיול. נמשיך לסיור בעיר. את הסיור נתחיל בכיכר המרכזית זוקלו, כיכר ענקית שהייתה המרכז הטקסי של העיר האצטקית טנוכטיטלן. בצפונה של הכיכר נמצאת הקתדרלה הגדולה ביותר באמריקה. זו הקתדרלה ששמה המלא הוא "הקתדרלה העירונית של עליית מרים הבתולה המבורכת לגן העדן". נמשיך ל"ארמון האמנויות היפות", שהוא מרכז האמנויות והתרבות המפורסם והחשוב ביותר במקסיקו סיטי. הבניין, המעוצב בסגנון ארט-נובו והפנים בסגנון ארט-דקו, משאירים רושם בל יימחה.

לינה: מקסיקו סיטי

יום 3: שני, 11.12.17 – שמורת מריפוסה מונארך
שמורת הטבע הביוספרית "הפרפר המלכותי" היא יעדו הדרומי של מסעו הארוך והמופלא של הפרפר המלכותי, הנודד כל שנה בין קנדה ומקסיקו, למרות שמעודו לא ביקר כאן, וגם לא הוריו או סבו. ארבעה דורות של פרפרים עברו מאז מי ממשפחתו היה בשמורה זו, אך במסע מופלא ובלתי-מוסבר, הוא מגיע לכאן לחרוף בין סוף נובמבר לאמצע מרץ, אז מיליוני פרפרים פורסים כנפיהם במגע הקסם של שמש הבוקר, ביוצרם נוף הצבוע בשחור וכתום. העצים נראים כאילו הם בפריחה כשהענפים כמעט ונשברים מעומס משקל הפרפרים הרבים. השמורה נמצאת כשעתיים נסיעה מהעיר. השמורה עשויה להיות קרירה בשל גובהה הרב מעל פני הים.

לינה: מקסיקו סיטי

יום 4: שלישי, 12.12.17 – מקסיקו סיטי
היום נמשיך את סיורנו בעיר מקסיקו סיטי. נבקר בבזיליקה לכבוד גבירתנו מגואדלופה. ביום זה נערכת בה אחת החגיגות הגדולות והצבעוניות באמריקה התיכונה (פייסטה דה גואדלופה). הייתה זו נערה שנחזתה על ידי איכר אינדיאני בשנת 1531, בראשית בואה של הנצרות למקסיקו. היא הייתה מוקפת הילת אור ועשתה ניסים, דיברה בניב אצטקי וברור היה שהיא התגלמות מריה הקדושה. הבתולה מגואדלופה הפכה לאיקונה החשובה ביותר והנערצת של מקסיקו, והחגיגות לכבודה הן מהצבעוניות והשמחות במדינה, המלוות בריקודים ותזמורות.

מכאן נצא לכשעת נסיעה לטֵאוֹטִיװַאקַאן שהייתה העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה טרם עידן הקולוניאליזם. השפעתה של עיר חשובה זו התפרשה על פני אמריקה התיכונה. העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ולא בכדי. כאן נמצאת פירמידות השמש והירח המפורסמות ומקדשו של האל קצאל-קואטל – נחש עם נוצות ציפור הקצאל המלכותית.

לינה: מקסיקו סיטי

יום 5: רביעי, 13.12.17 – מקסיקו סיטי
יום נוסף של טיול במקסיקו סיטי. היום נבקר במוזיאון פרידה קאלו – מהציירות הטרגיות והמפורסמות שיש בעולם, אשתו של צייר המוראלים החשוב ביותר דייגו ריביירה. בבית זה, הקרוי "הבית הכחול", חיה ומתה הציירת, ומוצגים בו ציורים של בני הזוג ואומנים נוספים. זהו המקום החשוב ביותר ללמוד על אומנות הציור המקסיקנית. נמשיך לביקור במוזיאון אומנות נוסף – מוזיאון דולורס אולמדו, שאף הוא אוצר ציורים של בני הזוג ריווירה וקאלו ושל אומנים אחרים ממקסיקו ומהעולם ועוד. ביתה העתיק והיפה של דולורס אולמדו, שנבנה במאה ה-16, מספק פנורמה נוספת של אמנות מהמזרח הרחוק, עם אוסף של שנהב, חרסינה, עבודות קלויזונה ולכה סינית. נטייל ברובע ההיסטורי קויואקאן, שתושביו קיבלו בברכה את הכובש הרנאן קורטס ואת הספרדים, שהשתמשו באזור כמפקדה במהלך הכיבוש הספרדי של האימפריה האצטקית והפכו אותה לבירתה הראשונה של ספרד החדשה. נטייל ברובע ההיסטורי ונכיר את צפונותיו. לצד מבנים היסטוריים יש ברובע שווקים, מסעדות ומקומות בילוי נוספים. נסיים את היום בשכונה הרומנטית סוצ'ימילקו, בה ישנם גנים צפים על איים מלאכותיים, שנוצרו במאה ה-13 כדי לגדל עליהם ירקות. בין הגנים שטות סירות ומשרות אוירה שלווה של סוף היום.

לינה: מקסיקו סיטי

יום 6: חמישי, 14.12.17 – טיסה לטוסטלה – בקניון סומידרו – סן קריסטובל
היום אנו עוברים למדינת צ'יאפס שממוקמת בדרום מזרח מקסיקו. בבוקר נטוס לבירת המדינה טוסטלה גוטיירס. צ'יאפס, היושבת על גבול גואטמלה, היא המדינה המבודדת ביותר ולכן גם בעלת ריכוז האוכלוסייה האינדיאנית ביותר. מהעיר נצא לשייט חוויתי בסירה קטנה בקניון סומידרו, שהוא מאתרי הטבע היפים ביותר במקסיקו. הנהר מתחתר בקניון בגילו של הגרנד קניון בארה"ב, ולא פחות מרשים ממנו. סדק גאולוגי שנוצר לפני כ-35 מיליוני שנה, יצר נהר שחתר בו כמו מסור. הנהר מתפתל בינות קירות ניצבים המתנשאים לגובה של מאות מטרים ומכוסים צמחייה עבותה ועופות מים. שיט בפיתולי הקניון הוא חוויה של ממש! בסיום השיט ניסע כשעתיים לעיר סן קריסטובל.

לינה: סן קריסטובל

יום 7: שישי, 15.12.17 – סן קריסטובל – צ'אמולה – זינקנטאן – סן קריסטובל
היום נסתובב בעיירות האינדיאניות הסמוכות לסן קריסטובל, שכמו קפסולת זמן מחזירים אותנו אחורה לימי המאיה ואנשיהם לבושים וחיים כפי שנהגו אבות אבותיהם. נבקר בסן חואן צ'אמולה בה נראה את הכנסייה ובית הקברות המשלבים בין קתוליות לדתות אינדיאניות קודמות. עוד נבקר בעיירה האינדיאנית זינקנטאן ("ארץ העטלפים") בה נחווה את האווירה המיוחדת של המקום כשנשות העיירה לבושות בבגדיהן המסורתיים הצבעוניים. אחר הצהריים נערוך סיור במרכז העיר סן קריסטובל דה לאס קאסאס. עיר זו, שנקראת על שם נזיר קתולי שהגן על זכויותיהן של האינדיאנים, היא מהערים היפות והמיוחדות של מרכז אמריקה. הכיכרות, כנסיות הבארוק והכבישים המרוצפים אבן, לא משאירים איש אדיש למראה.

לינה: סן קריסטובל.

יום 8: שבת, 16.12.17 – סן קריסטובל – מפלי אגואה אזול – מפל מיסול-הא – פלנקה
היום מצפה לנו יום של טבע בהתגלמותו. נעזוב את סן קריסטובל היפה, בדרכנו לקסקדס דה אגואה אזול ("מפלי המים הכחולים"), שכפי שמרמז שמם, זהו רצף של מפלים שהמים מכילים תוכן מינרלי עשיר הצובע אותם בכחול עז.

נמשיך בדרכנו לקסקאדה דא מיסול-הא שהוא מפל בודד הנופל מגובה 35 מטר לבריכה עגולה מוקפת צמחייה טרופית. מכאן נותרה לנו כחצי שעת נסיעה לעיר פלנקה.

לינה: פלנקה

יום 9: ראשון, 17.12.17 – אתר העתיקות פלנקה
אנו נקדיש את היום לחקירת צפונות תרבות המאיה בביקור באתר העיר פלנקה. איש אינו יודע לבטח מדוע נטשו בני המאיה את העיר עוד לפני הגעת הספרדים. העיר, שהגיעה לשיאה סביב המאה השביעית, ננטשה, והתגלתה בלב הג'ונגל עם בוא הספרדים. מכיוון שלא היה צריך לכבוש אותה בחרב, היא השתמרה באופן יוצא מהכלל, דבר המאפשר לנו לראות את תפארתה, את מגוון המבנים ואת התחריטים בראשי המקדשים של העיר, ובכך להבין יותר את תרבות המאיה הנכחדת. מהממצאים הבולטים הוא קברו החשוב של המלך פאקאל בו נבקר.

לינה: פלנקה

יום 10: שני, 18.12.17 – פלנקה – מעבר לגואטמלה – פלורס
היום מסתיים פרק הטיול במקסיקו ומתחילה ההרפתקה שלנו בגואטמלה. ניסע ביער גשם ירוק עד, למעבר הגבול, ומשם לאגם פטה-איצ'ה, בליבו, במעין אי, נמצאת "עיר הפרחים" פלורס. זו עיירה קטנה עם אווירה נעימה ואנשים נחמדים, ובה מסעדות מעוצבות ומקומות נעימים על גדת האגם, שם נמצא מלוננו.

לינה: פלורס

יום 11: שלישי, 19.12.17 – פלורס – טיקאל – טיסה לאנטיגואה
בבוקר ניסע כשעה וחצי לאתר העתיקות טיקאל. בלב יערות הגשם ניצב אתר זה – מהסמלים הבולטים של תרבות המאיה ואתר העתיקות החשוב ביותר של גואטמלה ומהחשובים באמריקה התיכונה. במקום נמצאים שלל מבנים סביב חמש פירמידות ענק, המתנשאות מעל לחופת צמרות עצי היער. הפירמידות מהוות עדות אילמת לפולחנים ולטקסים בהם הוקרבו קורבנות אדם רבים. האזור כולו שוקק חיי בר, כשתוכים צורחים מעל, וקופים ושלל חיות נחבאים בינות העצים. בסוף היום ניסע לשדה התעופה לטיסה שתעביר אותנו לעיר אנטיגואה.

לינה: אנטיגואה

יום 12: רביעי, 20.12.17 – אנטיגואה
אנטיגואה גואטמלה ("גואטמלה העתיקה"), היא עיר קולוניאליסטית נעימה ונוחה, הממוקמת בנוף חלומי של הרי געש גבוהים. העיר ההיסטורית הייתה בירתה של מרבית אמריקה התיכונה במשך למעלה מ-200 שנה, עד שנהרסה ברעידת אדמה. זו עיר עם בתים צבעוניים ומדרכות מרוצפות, כמו לקוחים מציור קוביסטי ולכן זכתה לחסות אונסק"ו כנכס שימור עולמי. במהלך היום נשוטט בין הכנסיות, הסמטאות הציוריות והכיכרות של העיר. נבקר ב"פלאזה דה ארמאס", בקתדרלה של העיר, בארמון הממשל ממנו נשלט כל השטח מקוסטה-ריקה ועד למקסיקו ובכנסיית אנטיגואה גואטמלה לה מרסד. בהמשך היום נבקר בחוות גידול קפה, בה נלמד על גידול וייצור הקפה, שתילת השיח, דרך קטיף, ייבוש, קלייה, מיון ועד לכוס הקפה המוכנה לשתייה.

לינה: אנטיגואה

יום 13: חמישי, 21.12.17 – פסטיבל סנטו תומס – אגם אטיטלאן
מוקדם בבוקר נצא לצ'יצ'יקסטננגו, הידועה בשוק הצבעוני שלה – מהגדולים באמריקה התיכונה. היום נערך בעיירה פסטיבל צבעוני לכבודו של תומאס הקדוש. אל העיר נוהרים כל אנשי הסביבה ותיירים רבים, להשתתף בריקודים, בהופעות הרחוב של אנשים מחופשים העוטים מסכות, בתהלוכות וכיחידים. זו חוויה מדהימה, צבעונית ורועשת, כשהשמחה פורצת ברחוב. לקראת סוף היום ניפרד בצער מהחגיגות ונמשיך בדרכנו לאגם אטיטלן.

לינה: אזור אגם אטיטלן

יום 14: שישי, 22.12.17 – סביבות אטיטלן
אגם אטיטלן היה ככל הנראה אגם לוע של הר געש שקרס, בו יש מים כחולים צלולים, כשברקע ניצבים הרי געש גבוהים וגדותיו רצופים בירוק עמוק של צמחיית יער הגשם. מראה זה לבדו לא יישכח! פרט לנוף מסמא העיניים, חיים בסביבות האגם כפרים תוססים המשמרים תרבויות ייחודיות. עם בוקר נצא לשיט באגם המרהיב, לעבר הכפר סנטיאגו דה אטיטלן, שהוא מרכז שמאני לאנשי הסביבה המגיעים לכפר לטקסי גירוש שדים וכיוצא בזה. נשות הכפר המייצרות בגדים עם דוגמאות של פרחים וציפורים גם הן סיבה טובה להגיע לכפר. נמשיך לכפר סן חואן לה לאגונה, שנמצא במערב האגם ומתחת להר הגעש הנושא את שמו. זהו כפר חקלאי שאנשיו כולם בני הצוטוג'יל הגאים במסורת מלאכת היד שלהם – במיוחד בקליעת מחצלות קנה מגדות האגם, בציור ובאריגה.

לינה: אזור אגם אטיטלן

יום 15: שבת, 23.12.17 – אגם אטיטלן – אישימצ'ה – גואטמלה-סיטי
היום ניפרד מאטיטלן בשעות הבוקר וניסע לבקר באתר הארכאולוגי אישימצ'ה. העיר אישימצ'ה הייתה בירתה של ממלכת המאיה משנת 1470 עד שננטשה סופית ב- 1524. הארכיטקטורה של האתר כוללת מספר מקדשים, פירמידה, ארמונות ושני אולמות נשפים. חורבות אישימצ'ה הוכרזו כאתר הנצחה לאומי בגואטמלה בשנת 1960. בשעות אחר הצהריים נגיע לגואטמלה סיטי ונצא לסיבוב היכרות עם העיר.

לינה: גואטמלה-סיטי

יום 16: ראשון, 24.12.17 – טיסה הביתה
תם החלום ולא נשלם. בבוקר נגיד שלום לאמריקה התיכונה המרתקת, נצא לשדה התעופה ונמריא הביתה דרך תחנת ביניים באירופה עמוסי חוויות וזיכרונות.

כלול במחיר
טיסות בינלאומיות
טיסות פנים
מדריכה ישראלית
לינה: בתי מלון בדרגה 4 כוכבים
כלכלה: חצי פנסיון (ארוחת בוקר + ערב)
תחבורה: אוטובוס תיירים ממוזג
כניסות לכל האתרים בתוכנית
שיט על אגם סנטיאגו
השתתפות בחגיגות גואדלופה במקסיקו וסנט תומאס בגואטמלה
טיפים לנותני השרותים המקומיים
מיסים
סיורים והעברות לפי תוכנית הטיול

המחיר אינו כולל
ארוחות צהריים
ביטוח מטען ורפואי
טיפים למדריך הישראלי

הערות
על המדריכה: ורד פאר (58), נולדה וחיה במושב לכיש קרוב לתל לכיש ההיסטורי ולמרחבי שפלת יהודה. כיום מתגוררת בתל אביב. אוהבת מקומות אקזוטיים, מתעניינת בתרבויות, סקרנית וחוקרת. אמריקה הלטינית היא היעד המועדף עליה, אבל טוענת שלכל מקום הייחוד שלו ואין מקום שאינו מעניין. מורת דרך בארץ, מדריכה תיירים בארץ באנגלית ובספרדית. מדריכה שנים רבות קבוצות מגוונות מאוד לדרום אמריקה, מרכז אמריקה, מרוקו, סין ספרד ופורטוגל. כל טיול עבורה הוא הרפתקה חדשה, אנשים שונים מזג אויר שונה ואתגר חדש. באה מתחום הצילום ולכן כל נסיעה היא גילוי מחדש וחוויה חדשה של אותו המקום.
המחיר למינימום 16 מטיילים בקבוצה
המחיר מבוסס על מטייל בחדר זוגי
מיסי הנמל וההיטלים עשויים להשתנות בהתאם לעדכונים שמתקבלים מחברות התעופה.
עדכון המסים וההיטלים יתבצע עם הנפקתם בפועל של כרטיסי הטיסה (עד כמה ימים לפני יציאת הטיול)
גודל הקבוצה: 16-20 איש (בכל מקרה לא יותר מ-20)
המחיר כולל טיסות במידה וטסים וחוזרים עם הקבוצה. במקרה של שוני ביציאה או חזרה – תחול תוספת מחיר בהתאם

לפרטים נוספים והרשמה לחץ כאן >>

הפוסט טיול מאורגן למקסיקו וגואטמלה הופיע ראשון במסע אחר

הדימוי הראשון העולה בראש למשמע השם מקסיקו הוא של גברים חבושי סומבררו, מנומנמים מחמת החום הכבד, בעיירה מדברית נידחת, וברקע קקטוסים גבוהים ומסועפים. אבל מקסיקו היא הרבה יותר מכך. למעשה, אין עוד ארץ ב"עולם החדש" המציעה רבגוניות כה עשירה: נופים מגוונים להפליא, מיערות גשם, דרך מדבריות ועד ביצות רחבות, אתרים ארכיאולוגיים של תרבויות העבר – המאיה, האצטקים והטולטק, ערים קולוניאליות יפהפיות, פולקלור עשיר של מוזיקה וריקוד, שווקים צבעוניים בהם ניתן למצוא מבחר מרשים של חפצי אמנות עממית ומטבח עשיר ומיוחד.

כאשר שאלו את קורטז הספרדי כיצד מקסיקו נראית, הוא מעך בידו נייר גדול, פתח את ידו ואמר: "זוהי המפה שלה". יש מעט מאוד אזורים בעולם בהם ישנו גיוון גיאוגרפי כה רב. נופים של יערות גשם ומישורים טרופיים סבוכים, מדבריות וביצות רחבות, יערות אלפינים וחופים נפלאים. ובהתאם, גם האקלים: ממזג אוויר ארקטי בשיאי הרי הגעש ועד למרחץ תורכי מהביל ביערות החוף. עצם המעבר מעמק אחד למשנו יכול לקחת אתכם לאזור אקולוגי שונה בתכלית. יותר ממחצית שטחה של מקסיקו נמצא בגובה של יותר מ – 1,000 מ' מעל פני הים, וחלק לא מבוטל מעל 2,000 מ'.

פיקו דה אוריסאבה, הפסגה הגבוהה במקסיקו | צילום: Marte, GFDL

מקסיקו היא המדינה השלישית בגודלה באמריקה הלטינית והמאוכלסת ביותר מבין דוברי השפה הספרדית. תושביה, עירוב מפתיע בין אירופים לאינדיאנים, הם ידידותיים, סימפטיים ומארחים נפלאים, הגאים במורשתם ובתרבותם. מבין הקבוצות האתניות הרבות שאכלסו את מקסיקו בעת שהספרדים הגיעו אליה, במאה ה-16, נותרו כ-56 בלבד, שחלק מהן עדיין שומר על מבנה חברתי מסורתי. למרות הדומיננטיות של הנצרות הקתולית, בפולחנים ובפסטיבלים משתקפים סממנים פרה-היספניים, כמו למשל בפולחן המתים.

במסלול הקלסי, שיתואר להלן, יש את שיאי הביקור במקסיקו, במינון סביר של אתרים ארכיאולוגיים, ערים היסטוריות וטבע. מומלץ לסיים את הסיור באחד מאתרי הנופש המפורסמים של מקסיקו, דוגמת קנקון בחצי האי יוקטן או אקפולקו על חוף האוקיינוס השקט. מפת המסלול – ראו בסוף הכתבה.

מפלים ליד פלנקה | צילום: zoutedrop, flickr

המסלול שלנו כולל את מקסיקו סיטי, וואחקה, וילה הרמוזה, פלנקה, אושמאל, מרידה, צ'יצ'ן איצה וקנקון (או אקפולקו), וניתן לעשות במשך כשבועיים (לא כולל נופש על חוף הים). בסיומו של הטיול, אפשר להמשיך בקלות לכמה ימים בגואטמלה השכנה. כמובן שיש עוד הרבה מאוד מה לראות במקסיקו, שכן במסלול שמובא כאן לא נכלל כל חלקה הצפוני של המדינה, ובו ערים קולוניאליות יפהפיות לצד אתרי טבע מהשורה הראשונה. ובכן, נצא לדרך:

מקסיקו סיטי: תערובת של תרבויות

מי שמגיע למקסיקו סיטי בטיסת לילה מאירופה יזכה למבט לא שגרתי, שכן העיר הענקית, המונה כ-20 מיליון תושבים (רבע מכלל האוכלוסייה), משתרעת על שטח עצום, והמטוס טס מעל שלל האורות במשך שעה ארוכה. זוהי עיר מרתקת שנמזגו בה שלוש תרבויות: אצטקית, איברית ומקסיקנית מודרנית. אלף בני אדם מהגרים לעיר מדי יום, ויותר מ-370 אלף תינוקות נולדים בה מדי שנה. כארבעה מיליון מכוניות נוסעים בכבישיה, ועדיין התנועה זורמת וענן הפיח לא כיסה אותה כליל, אולי בגלל המיקום הגבוה – 2,440 מטר מעל פני הים.

מקסיקו סיטי. עיר ענקית המשתרעת על שטח עצום | צילומים: שאטרסטוק

זוהי עיר שמציעה רבות למבקר בה, הן ברובד התרבותי והן בחיי הלילה והאירועים. הכיכר המרכזית בחלק ההיסטורי נקראת זוקאלו (Zócalo), היא מכילה את הארמון הלאומי (Palacio Nacional), שהוקם במקום בו עמד ארמונו של מוקטסומה (הוא מונטזומה מספרי ההרפתקאות), שהשתרע על שטח עצום וכלל גן חיות פרטי ענק. הארמון של היום, שנבנה על ידי הרננדו קורטז הידוע, מכיל 14 חצרות. אל תחמיצו את ציורי הקיר המדהימים של דייגו ריברה, שצוירו לאורך 24 שנים. טמפלו מאיור (Templo Mayor) הסמוך הוא מה שנותר ממקדש הקרבת קורבנות האדם של האצטקים. הקתדרלה שליד היא הגדולה ביותר באמריקה הלטינית והיא מהווה שיעור מאלף בארכיטקטורת בארוק. זוהי גם הזדמנות לראות את השקיעה המתמדת של העיר, שנבנתה על אגם שיובש: הקתדרלה הולכת ונחצית לשניים בגלל שקיעה משני הצדדים. כדאי להציץ במלון סיודאד דה מקסיקו הסמוך, מיושן אבל מרהיב. מומלץ לשבת בבית הקפה שבקומתו העליונה ולהשקיף על הזוקאלו.

טורה מאיור, מגדל בן 55 קומות, הגבוה במקסיקו

בעיר יש יותר מ-150 מוזיאונים, והמוזיאון האנתרופולוגי הוא פנינה שבהם. אי אפשר להספיק לראות את כל התצוגות ביום אחד, ולכן בחרו את האולמות המעניינים אתכם, אבל אל תחמיצו את אולם המאיה ואת האולם האצטקי עם לוח השנה, אולי המוצג החשוב ביותר כאן.

פארק צ'אפולטפק (Chapultepec Park) הוא הריאה הירוקה של העיר וכדאי לעלות אל המצודה שבשיאו. בתחומו נמצאת אחת המסעדות היוקרתיות ביותר במקיקו סיטי – אל לאגו. בסמוך לפארק נמצא צאפולטפק לומאס, אחד הרבעים היוקרתיים של העיר ואיזור השגרירויות. בהחלט שווה לבקר כאן ולהתרשם: השגרירות הדרום-קוריאנית, למשל, נמצאת בבית בסגנון טיודור אנגלי, בבית אחר יש מוסך ל-60 מכוניות וכן הלאה.

פארק צ'אפולטפק, הריאה הירוקה של העיר

שכונת זונה רוסה (Zona Rosa, האיזור הורוד), הנקראית כך על שום צבעם של הבתים, היא מעוז חיי הלילה, גם של הקהילה הגאה. יש כאן מסעדות, מועדוני לילה, ברים ומזללות של הרשתות האמריקאיות המוכרות. כדאי להגיע בלילה גם לכיכר גריבלדי, שם נאספים המאריאצ'יס, נגנים המתהדרים בטוקסידו עם הרבה נצנוצי מתכת, כובעי סומבררו ושפמים עבותים. הרומנטיקה נשפכת כאן והמילה הנשמעת ביותר היא "קוראסון" – הלב ותחושותיו.

לחובבי ההליכה הרגלית שווה לטייל מרובע סן אנגל לרובע קויוקאן (Coyoacán). זהו רובע קטנטן וציורי עם גלריות, מסעדות ובתי קפה. קויוקאן הוא המקום בו בנו קורטז ואנשיו את בתיהם הנאים, לאחר הטבח הנורא שערכו באצטקים, כאשר נאלצו לפנות את העיר עד שעופות השמיים וחיות הטרף יסיימו את מלאכת ניקוי העיר מהגופות. הבתים יפהפיים במיוחד לאורך דרך פרנצסקו סוסה. מי שרוצה לבלות את סוף השבוע בנעימות, כדאי שיצא אל הגנים הצפים של קושימילקו (Xochimilco), עדות למקסיקו סיטי כפי שהייתה בזמן האצטקים. נעים מאוד לשוט בסירה בין האיים שנוצרו על רפסודות – הגינות של האצטקים.

בסביבות מקסיקו סיטי: כנסיות ומקדשים

כדאי להקדיש יום אחד לשני אתרים חשובים. בגואדלופ (Guadalupe) כדאי לראות את מכלול הכנסיות שנבנו לאורך השנים החל מ-1535 . הכנסייה החדשה בצורת קונכייה מפתיעה בחללה הפנימי הענק. עולי הרגל מתקדמים, חלקם על ברכיהם, כדי לראות את דמות הבתולה שהתגלתה כאן.

50 ק"מ מהעיר נמצא "המקום בו נולדים האלים" – טאוטיווקאן (Teotihuacán). לפי המיתולוגיה האצטקית, האלים ירדו מהשמים אל תוך מדורה בוערת כדי להיוולד מחדש בתור השמש והירח. זאת היתה העיר החשובה ביותר של מזו-אמריקה, ודבר בתכנונה אינו יד המקרה, ולכל יש משמעות סימבולית. הקומפלקס כולו בנוי על ארבע רוחות השמים, כשדרך המתים יוצרת את הציר החשוב של צפון-דרום. המבנים המרשימים ביותר הם פירמידת השמש ופירמידת הירח, ושווה לעלות לאחד מהם, וכן לראות את מקדש קטצלקוטל בעל ראשי הנחש המכונף. כדאי להציץ בבתי המלאכה המדגימים את ליטוש אבן האובסידיום השחורה ואת הכנת המשקה האלכוהולי פולקה מצמח האגבה, אחד הצמחים החשובים בחלק זה של העולם.

טאוטיווקאן, "המקום בו נולדים האלים"

וואחקה: ללכת שבי אחריה

500 ק"מ דרומית-מזרחית למקסיקו סיטי נמצאת וואחקה (Oaxaca), אחת הערים הנעימות והיפות ביותר במדינה, בלב נוף מרשים של רכסי הרים נישאים. כדאי להישאר כאן כמה ימים, לטייל ברחובות העיר ולשבת בבתי הקפה והמסעדות סביב הכיכר המרכזית. סמוך לכנסייה היפה במיוחד של סנטו דומינגו נמצא מוזיאון קטן ומרתק של ממצאי מונט אלבן, אחד האתרים החשובים של תרבות האולמק הנמצא בסמוך לעיר.

כנסייה בוואחקה, אחת הערים הנעימות במקסיקו

בעיר יש כמה מלונות יוצאי דופן: לבעלי הממון מומלץ לנסות את קאמינו ריאל, הנמצא ליד הכנסייה – בעבר היה זה מנזר ששופץ והוסב בטוב טעם למלון יקר ומיוחד; מלון אחר מעניין ויפה הוא הוסטל דה לא נוריה, שנבנה כבית אחוזה טיפוסי של סוף המאה שעברה, ונמצא בסמוך למרכז.

וילה הרמוזה ופלנקה: שרידים של תרבות האולמק והמאיה

בוילה הרמוזה (Villahermosa) יש אתר אחד חשוב – פארק לה ונטה (La Venta) בו הונחו פסלים של ראשי אבן אולמקים ענקיים, בהם כאלה המגיעים לגובה של יותר משני מטרים. פלנקה (Palenque) הוא בעיני רבים אתר המאיה היפה ביותר בכל מקסיקו, המתבלט כאבן חן מעשה ידי אדם בתוך יער הגשם הטרופי מסביב. בני המאיה, שתרבותם פרחה בין המאות ה-3 וה-10, שיכללו צורת כתב מסובכת, שלטו במתמטיקה ובלוחות שנה בדיוק מדהים ובנו פירמידות מרשימות בכל מרכז אמריקה. המפגש עם תרבות המאיה, הדמויות, המיתוסים והמבנים בפלנקה מרתק. מקדש הכתובות, שנבנה לקבורת מלך המאיה פאקאל, הוא פירמידה מדהימה ויוצאת דופן.

כדאי מאוד להגיע לאתר בשעות הבוקר המוקדמות, לפני שקבוצות התיירים מגיעות. צפצוף הציפורים, מעוף התוכים, שאגת הקופים הנוהמים – כל אלו מוסיפים לאווירה המיוחדת של המקום. ליד פתח האתר ניתן לפגוש אינדיאנים משבט לאקאנדון, אחרוני המאיה ששימרו את המסורת שבעל פה 400 שנה אחרי הכיבוש הספרדי. הם בולטים בבגדיהם הלבנים, שיערם השחור הארוך ותווי הפנים העדינים של הגברים. הצעירים שבהם נועלים נעליים ועונדים שעונים, אבל מירב השבט עדיין חי במעבה היער. אל תחמיצו בשום אופן את הביקור במוזיאון הנמצא כשני קילומטרים מהאתר. סמוך לאתר יש מלון מיוחד, ג'ונגל לודג'.

מרידה: ניחוחות צרפתיים בעיר, אתרי מאיה מחוצה לה

למרידה (Mérida), בירת מחוז יוקטן, יש חן שקשה למצוא בערים טיפוסיות מקסיקניות אחרות. היא נוסדה על ידי אחד הקפיטנים של קורטז ונודעה בכינוי "העיר הלבנה". מרכז העיר שומר על האופי הקולוניאלי, והשדרה הרחבה, הנושאת את השם פאסאו דה מונטג'ו, היא אחת היפות ביותר במקסיקו עם ניחוח צרפתי, כרכרות סוסים, עצים ובתים מרשימים – עדות לעושרה של העיר בעבר. ברוב הערבים מתקיימת פעילות תרבותית, כמו קונצרט בכיכר. ביום ראשון סוגרים את הרחוב המרכזי לתנועת מכוניות, וכולם מטיילים ברגל. ארמון המושל, עם ציורי קיר המתארים את ההיסטוריה של המאיה, פתוח למבקרים. המטבח של יוקטן הוא אחד הטובים במקסיקו. אוכלים כאן פאניצ'וס, טורטייה עם שעועית ועוף, או סאלבוטס, טורטייה מטוגנת. אל תוותרו על הפירות המיוחדים של יוקטן – הממה והזפוטה.

אדריכלות צרפתית בעיר מלאת החן מרידה | צילום: Tomas Castelazo, GFDL

העיר עצמה היא הבסיס הנוח ביותר לראות את אתרי המאיה הגדולים שבסביבה, במיוחד את אושמאל (Uxmal) וצ'יצ'ן איצה (Chichén Itzá). למעט בעונת הגשמים, בכל אחד מהאתרים האלו ישנו מדי ערב מופע אור קולי מרהיב, ומי שרוצה ליהנות מהשקיעה ומהזריחה יכול ללון באחד המלונות הסמוכים לאתרים. למי שמטייל לבד מומלץ להצטרף לטיול יומי היוצא ממרידה, שכן חבל מאוד לראותם ללא הדרכה. יש טיולי יום ויש סיורים היוצאים ממרידה בשעת צהריים וכוללים סיור באתר, ארוחת ערב ומופע בעיר.

פירמידה בצ'יצ'ן איצה, מפסגת תרבות המאיה
קנקון: נופש בכד הזהב

המאיה האמינו שקנקון (Cancun) היא כד זהב הנמצא בקצה הקשת שבשמיים. בשנים האחרונות הפכה רצועת החוף שעל הים הקאריבי ללהיט בקרב נופשים מאירופה. החול בחופים עשוי מפירורי אלמוגים והים מחליף תדיר את צבעיו. המלונות בנויים על החוף, לאורך רצועה ארוכה. יש בהם מלונות משפחתיים ומלונות אקסקלוסיביים, ויש גם מלונות רומנטיים במיוחד שמתאימים לבני זוג בירח דבש. המרכז העירוני של קנקון הוא צומת הומה לנופשים הבאים בטיסות צ'רטר מכל רחבי אירופה, מארצות הברית ואפילו מברזיל וארגנטינה. יש כאן חיי לילה פעילים עם שפע של דיסקוטקים, מסעדות, מרכזי קניות וכל מה שהתיירים זקוקים לו, כולל תחבורה ציבורית מסודרת בין המלונות למרכז.

טולום, אתר מאיה המשקיף על הים הקאריבי

קנקון מהווה בסיס יציאה מעולה לכיוונים שונים: אל אתרי המאיה צ'יצ'ן איצה וטולום (Tulum), פארק המים הטבעי של-הא (Xel-Ha), הפארק האקולוגי שקרט (XCARET), האי מוחרס (Isla Mujeres, "אי הנשים" בספרדית) והאי קוזומל (Cozumel), שבו יש חופים נהדרים ומקומות צלילה אטרקטיביים.

אקפולקו: הפנינה שהתבגרה

בשנות הארבעים והחמישים אקפולקו (Acapulco) נחשבה למקום נופש יוקרתי ונוצץ, שמשך אליו כוכבי הוליווד. אמנם זוהרה דעך משהו עם השנים, אבל היופי הטבעי של מפרץ אקפולקו, במיוחד לעת ערב כשכל האורות מסביב זוהרים, מצדיק גם כיום את הכינוי "פנינת האוקיינוס השקט". אקפולקו היא לא רק אתר נופש, אלא גם עיר מקסיקנית מלבבת עם אופי של עיר נמל טיפוסית. יש כאן בתי מלון, דיסקוטקים וברים וגם שפע של מסעדות קטנות ומעולות. אבל מי שמבין עניין יעדיף את דוכני הרחוב, כמו זה של דוניה פאצ'יטה בקוסטה אזול, ליד מלון האייט. בימי חמישי נהוג לאכול אצל עקרות הבית המקומיות, הפותחות מעין מסעדה ליום אחד בביתיהן. המאכל האהוב ביותר הוא הפוסולה – מרק תירס לבן או מרק עוף עם אבוקדו, בצל וגבינה. ואם בחרתם לנפוש באקפולקו, כדאי לכם לצאת ליום שייט בלגונה פיא דל קוסטה, בין האיים הקטנים.

אקפולקו. לא רק אתר נופש אלא גם עיר נמל מלבבת

ולקינוח – אוכל, שתייה ומה שביניהם

האוכל המקסיקני נפלא ומגוון. בכל עיר תגלו טעמים שונים, גם אם שם המנה זהה. אל תפחדו לאכול בדוכני הרחוב – כמעט בכל שוק תמצאו את הטאמלה ראנצ'רו, חביתית תירס ממולאת בעוף, עגבניות וזיתים. המטבח המקסיקני מרבה להשתמש בפלפלי צ'ילי חריפים להפליא, אם נגסתם באוכל חריף ופיכם בוער, אל תנסו להרגיע את השריפה במים, עדיף ללעוס טורטייה טרייה.

דוכן של אוכל רחוב במקסיקו סיטי | צילום: Thelmadatter, GFDL

הפירות המקסיקנים נהדרים, ובמחיר זעום תוכלו לקנות שקית עם פירות חתוכים וקלופים, בהם אננס, פאפיה, מנגו ועוד. בשונה מהבננות שלנו, במקסיקו תגלו בננות מסוגים שונים, מכאלה בגודל אצבע הנקראות בננו ועד בננות ענקיות הנקראות פלטנו, והן נפלאות אפויות ומוגשות עם שמנת חמוצה טרייה. הבירה מצוינת – לא רק קורונה, שזכתה לשם בינלאומי, אלא גם דוס אקסוס (שני איקסים) בהירה וכהה, נגרו מודלו ובוהמיה. כדאי לצנן את הערב עם מרגריטה, רצוי מטקילה מיושנת. המהדרין שותים אותה לצד מיץ עגבניות מפולפל ומתובל. בחבל יוקטן נוהגים להגיש לאחר הארוחה משקה של אניס ודבש, ראו הוזהרתם – הוא גורם להאנג אובר כבד. בשום פנים אין לשתות מים, אלא בבתי מלון לאחר שעברו סינון ופילטור. אם קיוויתם לקפה משובח בארץ המגדלת קפה, תתאכזבו לגלות שמגישים כאן קפה אמריקאי דלוח או קפה עם קינמון.

מפת המסלול המתואר בכתבה:

לקריאה נוספת:

הפוסט מסלול טיול במקסיקו: בין עבר מפואר להווה מרתק הופיע ראשון במסע אחר

לוח בטון ענקי מקדם את הבאים בשערי הטמפלו מאיור (Templo Mayor), "המקדש הגדול", שעמד בלב טנוצ'טיטלאן (Tenochtitlán), בירת האצטקים. על הלוח, הניצב מעל שרידי המקדשים ובסיסי הפירמידות הגדולות שפעם עמדו כאן, כתובים דבריו של ההיסטוריון והכובש הספרדי ברנאל דיאס דל קסטיו, ובהם תיאור חי ומרתק של מה שראו עיניהם של הספרדים הראשונים שהגיעו אל בירת האצטקים.

טנוצ'טיטלאן ניצבה בלב אגם גדול שכיסה פעם את העמק שכיום שוכנת בו מקסיקו סיטי. במרכז העיר היו ארמונות ומקדשים שעלו, לפי תיאורו של קסטיו, אף על הגבוהים במגדלי סביליה שבספרד; והשוק הגדול וההומה שלה הדהים אפילו את ותיקי החיילים הספרדים, אלה שהיו בקונסטנטינופול וברומא. תיאור זה של קסטיו מעל שרידיו המעטים של אותו קומפלקס מקדשים מפואר נועד ללא ספק להזכיר למקסיקנים בפרט ולעולם בכלל ששורשיה התרבותיים של מקסיקו, שכמעט נמחקו על ידי התרבות החדשה שכבשה את הארץ לפני כ־500 שנה, מצויים גם כאן, במקום שאבות המקסיקנים פיתחו ויצרו את אחת הערים הגדולות והמרשימות בעולם העתיק.

שריד מהמקדש הגדול: לוחית חימר המראה את גופתה המבותרת של דמות מהמיתולוגיה האזטקטית | צילום: Migelao, flickr

ונציה של העולם החדש
מקסיקו סיטי היא עיר של שכבות: המבנים האצטקיים אמנם נעלמו כמעט לגמרי מעל פני השטח, אבל בחפירות הרבות שנעשו עם השנים לצרכים אורבניים שונים נמצאו שרידים רבים של העיר הקדומה שהיתה כאן. ההליכה במעברים התת קרקעיים בין שתי תחנות המטרו שבלב העיר, מהסוקאלו (Zócalo), כפי שמכונה הכיכר המרכזית, לתחנת פינו סוארס (Pino Suarez), מזמנת, מלבד ההמונים הנחפזים לדרכם או הרוכלים המציעים את מרכולתם המגוונת, גם הזדמנות לראות את שרידי העיר הקדומה שהושארו במקומם כעדות חיה לעבר המפואר.

מנקודת התצפית הטובה ביותר על העיר – המגדל הלטינו־אמריקאי (Torre Latinoamericana) – אפשר רק לדמיין את את המראה שנגלה לעיני הספרדים ב־1519, כשהשקיפו על העיר ממעבר ההרים שנמצא בין שני הרי הגעש הגבוהים ממזרח וראו את האגם שבלבו ישבה עירו של מוקטסומה, שליט הממלכה האצטקית. שלוש דרכים חצו את האגם והובילו מן החוף אל לב העיר. עצים שנשתלו ומוטות עץ שננעצו בקרקעית האגם הרדוד היו מצע יציב לאדמה שהובאה מן החוף כדי ליצור את האיים המלאכותיים שעליהם נבנתה טנוצ'טיטלאן. סירות שייטו בתעלות המים שתפקדו כרחובות בוונציה של העולם החדש.

ממרומי התצפית על העיר אין זכר לאגם הגדול. את רובו ניקזו הספרדים במאות ה־17 וה־18, אבל שרידים שלו קיימים בסוצ'ימילקו (Xochimilco, "המקום של הפרחים" בשפת הנהואטל, שפתם של האצטקים. מגדלים בו פרחים גם היום) שבדרום העיר. בסוף השבוע מתמלאות תעלות המים באלפי אנשים ששטים באחת מאינספור הגונדולות הצבעוניות, פותחים שולחן עם חברים, קונים צמחים במשתלות הרבות שעל האיים ומזכרות בשוק הגדול, או סתם מזמינים שיר אהוב ונוסטלגי, תמורת תשלום כמובן, מאחת מלהקות המאריאצ'י המשייטות להן במקום. כיוון שתשתית העיר עדיין רוויה במים, שוקעת העיר כל שנה בכמה סנטימטרים.

מקסיקו סיטי, מבט מהאוויר. מיקומה של העיר, בעמק סגור מוקף הרים, אחראי לזיהום אוויר תמידי | צילום: Enrique Dans, flickr

חיזיון שהיה לסמל
הסוקאלו והרחובות שמסביבו הם הלב הפועם של העיר בשעות היום. בכיכר מתרחש תמיד אירוע כלשהו: הפגנה נגד עוולות השלטון, הנתפס כמעט תמיד כמושחת ורקוב,  במות בידור ותיאטרון או הטקס היומי המייגע של הנפת הדגל לראש התורן העצום והורדתו. הרוכלים הרבים שמול הקתדרלה המטרופוליטנית המרכזית של העיר מוכרים מתשמישי קדושה, קלטות וצעצועים ועד פוסטרים עם דמותו של מרקוס, מנהיגה המסתורי של המחתרת הסאפאטיסטית הפועלת בצ'יאפס שבדרום המדינה. מטיפים דתיים עושים נפשות לאמונותיהם החדשות וסוחרים מוכרים שיקויים בהבטחה שאלה יחוללו פלאים בחיי המין, בחידוש העור, בניקוי הריאות וכיוצא בזה.

מסביב לכיכר מצויים כמה מבנים היסטוריים חשובים ובראשם ארמון הנשיאות שניצב במקום שעמד בו בשעתו ארמונו של מוקטסומה. צידו השמאלי של הבניין שקע במרוצת השנים. בארמון נמצאים ציורי הקיר של הצייר המפורסם דייגו ריוורה שמתארים את ההיסטוריה המקסיקנית, החל מן התרבויות הקדומות באזור, דרך האימפריה האצטקית והכיבוש הספרדי ועד מלחמות אזרחים ומעמדות שמאפיינות את מקסיקו עד ימינו. שרידיו של הטמפלו מיור, החשוב והמרכזי בבנייני טנוצ'טיטלאן, נמצאים סמוך לארמון הנשיאות. במוזיאון שבמקום מוצגים כמה מן הממצאים היפים ביותר של העיר הקדומה,  ובהם "אבן הירח", דיסק האבן הענקי שגילויו באקראי הוביל לחשיפת שרידי המקדשים בשנות השבעים.

מוניות באזור הסוקאלו, הלב הפועם של העיר | צילום: דרור כץ

בפינה הדרומית של הכיכר עומד פסל גדול המתאר את מיתוס היווסדה של העיר על ידי המשיקאס, הם האצטקים. כדי להגשים את חזון מנהיגם להתיישב במקום שיראו בו עיט עומד על שיח צבר ובפיו נחש, הם הגיעו בראשית המאה ה־14 לעמק מקסיקו הגדול, וכאן נגלה לעיניהם החיזיון שחיפשו, שלימים היה לסמל המדינה ומופיע בין השאר על המטבע והדגל.

הכנסיות הרבות שפזורות בעיר מעידות על מקומה החזק של הדת בחיי התושבים, שרובם קתולים. אף שבעיר נמצאות כמה מן הכנסיות העתיקות ביבשת אמריקה, דווקא הבזיליקה של גוודלופה (Guadalupe), שנבנתה ב־1976 לאחר שבכנסייה המקורית מהמאה ה־17 נתגלו סדקים, נחשבת החשובה שבהן. הבזיליקה היא מקום העלייה לרגל החשוב במדינה בגלל תמונתה של הבתולה מגוודלופה שנמצאת בה. הבתולה מגוודלופה היא הקדושה הנערצת ביותר באמריקה הלטינית. על פי האמונה, היא התגלתה כאן לאינדיאני מקומי ב־12 בדצמבר 1531. תאריך ההתגלות הוא חג לאומי, ואלפי מאמינים מגיעים למקום בליווי תזמורות וריקודים, תמונת הבתולה בידיהם, הם מבקשים את עזרתה, וכאות למסירותם עוברים את הדרך לכנסייה בזחילה על ברכיהם.

ארמון האמנויות היפות. מרכז אמנויות ואולם הופעות ובו יצירות של מיטב ציירי הקיר המקסיקנים | צילום: דרור כץ

חורגת מהשטח
במקסיקו סיטי יש יותר מ-23 מיליון תושבים, והיא אחת הערים המאוכלסות בעולם, אם לא המאוכלסת ביותר. העיר התפתחה אורבנית רק במהלך המאה העשרים, כאשר זרם גדול של מהגרים נדד אליה מן הכפרים בעקבות מלחמת האזרחים של 1910. עם תהליכי התיעוש המסיבי של שנות הארבעים והחמישים, ובעיקר בזמן הפריחה הכלכלית של ייצוא הדלק, גבר קצב העיור והעיר החלה מתפשטת לערים הקטנות יותר שבעמק, עד שבלעה אותן והפכה אותן לשכונות בתוכה.

היום חורג שטח העיר מהגבולות שהוקצו לה, והדבר ניכר בעיקר בשכונות הצפוניות הצפופות, שאוכלוסייתן ענייה מאוד. מתחילת המאה העשרים ועד היום גדלה אוכלוסיית העיר כמעט פי חמישים, ותהליך זה, שרובו היה בלתי נשלט, הביא לקריסה של תשתיות – עם הגידול הדמוגרפי הלכה וירדה רמת השירותים ומעגל העוני הלך וגדל. היום הואט מעט קצב גידול האוכולוסייה, אם כי עדיין מדברים על הגירה פנימית של כ־400 אלף איש לשנה.

גונדולות בסוצ'ימילקו. בסוף השבוע מתמלאות תעלות המים בהמוני אנשים

אחת התוצאות החמורות של הגידול האורבני היא זיהום האוויר הקשה, שהופך את מקסיקו סיטי לאחת הערים המזוהמות בעולם. העיר יושבת בעמק סגור מוקף הרים, ולכן אין בה סירקולציה של האוויר. כך נשארים באוויר טונות הגזים הרעילים שנפלטים כל יום מעשרות אלפי בתי החרושת וממיליוני המכוניות שבעיר. היום נעשים מאמצים רבים להוריד את רמות הזיהום והאבק, שגורמות לבעיות נשימה, בעיקר בקרב ילדים. אחת התוכניות שכבר יושמו היא נטיעה של מיליוני עצים באזורים שונים בעיר. במקסיקו סיטי יש גם אחוזי פשיעה גבוהים. הנתונים הרשמיים מדברים על כ־500 מקרי פשיעה מדווחים כל יום, אבל המספר האמיתי גבוה בהרבה. לאחרונה עושות רשויות העיר מאמץ מיוחד להחזיר את הביטחון לרחובות, ורודולף ג'וליאני, לשעבר ראש עיריית ניו יורק, הוזמן לעיר כדי לייעץ ביישום המודל לביעור הפשע שהנהיג בניו יורק. כבר עכשיו רואים נוכחות משטרתית מוגברת סביב מרכזי העסקים והבילוי במקומות רבים בעיר.

שדרות הרפורמה (Paseo de la Reforma) מעידות ששליטי העיר בעבר הועידו אופי אחר, אירופי, למקסיקו סיטי. שלטונו קצר הימים של המלך ההאבסבורגי מקסימיליאן בשנות השישים של המאה ה־19 הביא להקמתן של השדרות הרחבות שנועדו להיות השאנז אליזה של העיר. את בתי העשירים הגדולים והאלגנטיים החליפו במרוצת השנים בנייני משרדים מודרניים. למרות השינוי, שדרות הרפורמה, המחברות בין האזור הקולוניאלי לחלק המודרני של העיר, הן עדיין אחד הצירים היפים בעיר.

הפגנה בכיכר סוקאלו, ברקע – ארמון הנשיאות. בכיכר תמיד יש התרחשות כלשהי:
הפגנה, הופעה, טקס להנפת הדגל או להורדתו | צילום: שאול שורץ

לחגוג עם מריאצ'יס
בסוף שדרות הרפורמה נמצא פארק צ'אפולטפק (Chapultepec), הריאה הירוקה של העיר. פרט לאגם ולמרחבים ירוקים ממוקמים בו גן חיות, גן בוטני וטובי המוזיאונים של העיר. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה מכיל את האוסף החשוב בעולם לתרבויות אמריקה המרכזית. המבנה המודרני מחולק לאולמות על פי התרבויות שהתקיימו במרחב של אמריקה המרכזית. גולת הכותרת היא האולמות המוקדשים לתרבויות המאיה והאצטקים.

בפארק, שהיה נקודת ההתיישבות הראשונה של האצטקים כשבאו לאזור במאה ה־14, נמצאת גבעת המבצר (El Castillo), שעליה בנה המלך מקסימיליאן את ארמונו בסגנון חצרות המלכים באירופה. חלק מחדרי הארמון משמשים היום כמוזיאון הלאומי להיסטוריה. בסמוך לפארק צ'אפולטפק נמצא הסונה רוסה (Rosa Zona), מרכז חיי הלילה של העיר, שאליו באים בני המעמדות המבוססים. במקום פועלים כמה מהמלונות היפים של העיר, ובתי הקפה, המסעדות, מועדוני הריקודים והברים שבו פתוחים עד השעות הקטנות של הלילה.

מקסיקו סיטי מנקודת מבטו של פיטר ברגל, בחור אמריקאי צעיר שמתעד את
מסעותיו בעולם בדרך אישית וכובשת

אם מבקשים לראות את חיי הלילה של העמך, הכתובת היא אחת: כיכר גריבאלדי (Plaza Garibaldi). בכיכר מתכנסים כל ערב מאריאצ'יס. תמורת תשלום הם מנגנים קלאסיקות מקומיות, שירי אהבה קורעי לב לצד שירים היתוליים. הזוגות והמשפחות שבאים לחגוג בכיכר מצטרפים אל השירה כטוב לבם בטקילה, הנמכרת מסביב, פוצחים בריקוד ונותנים שטר נוסף של חמישים פסו לזמר.

לרשות באי הכיכר עומד בסמוך שוק אוכל גדול הפתוח כל הלילה. המסעדות הרבות בו מציעות את אותן שלוש או ארבע מנות קבועות. אם לא נכנעים להפצרותיהם החביבות של בעלי הדוכנים אפשר תמיד להפיג את הרעב בפופולרי שבמאכלים המקסיקניים, הטאקו.

שכונת סן אנחל. במקור כפר שנבלע על ידי העיר | צילום: דרור כץ

אין קיר ללא ציור
אם נמצאים בעיר בסוף השבוע כדאי לפתוח את השבת בבזאר יום השבת
(Bazar del Sabado)  בשכונת סן אנחל (San Ángel) הציורית. זהו יריד ססגוני של עבודות יד ואמנות המתקיים בפארק שבלב השכונה וגולש לעתים אל הרחובות שמסביב, בין בתי הקפה, הגלריות והמסעדות. משכונת סן אנחל המרחק איננו רב לקומפלקס האוניברסיטאי (UNAM), הממוקם בחלק של העיר ששוכן על סלעי לבה עצומים. זוהי האוניברסיטה הגדולה במדינה, כדי להתקבל אליה עוברים בחינת מיון בלבד, והלימוד הוא בחינם. בניין הספרייה המרשים מכוסה כולו בציורו של האמן אוגורמן שמתאר את התפתחות המדע והאנושות. מול בניין הספרייה עומד האצטדיון האולימפי, שנבנה לכבוד המשחקים האולימפיים ב־1968. בחזית האצטדיון, שנבנה בצורת הר געש, יש ציור מונומנטלי של דייגו ריוורה. לא פעם נדמה שאין בעיר הזאת ולו קיר גדול אחד שלא כוסה בציור או עיטור כזה או אחר.

בדרך חזרה למרכז העיר מומלץ לעצור ולטייל ברחובות הצרים מרוצפי האבן של שכונת קויואקאן (Coyoacán). עד שנות הארבעים של המאה הקודמת היתה השכונה עיירה מחוץ למקסיקו סיטי, אבל במרוצת הזמן נעשתה חלק אינטגרלי מן העיר. אינטלקטואלים ואמנים בחרו לגור בשכונה השלווה, המפורסמים שבהם היו דייגו ריוורה ופרידה קאלו, וכאן גם התגורר ונרצח המהפכן הרוסי לאון טרוצקי השכונה מציעה בניינים היסטוריים, גלריות ותיאטראות, בתי קפה קטנים ושוק אומנויות.

פסלים אצטקיים. במהלך השנים נמצאו שרידים רבים וחשובים של העיר הקדומה

בכיכר שלוש התרבויות (Plaza de las Tres Culturas) שבשכונת טלאטלולקו (Tlatelolco), השכונה שידעה ייסורים ומוות החל בימי הכיבוש הספרדי, דרך הקטל של כוחות הממשלה בסטודנטים מפגינים ב־1968 וכלה ברעידת האדמה של 1985, נמצאים זה לצד זה שרידי מקדש אצטקי וכנסייה פרנציסקנית עתיקה, ומולם ניצב הבניין המודרני של משרד החוץ המקסיקני. הליכה קצרה אל מרכז הכיכר מביאה אותנו אל שלט שמתייחס לנפילת האימפריה האצטקית. בשלט כתוב: "לא היה זה ניצחון וגם לא מפלה, היתה זו לידתו הכואבת של העם המסטיצי שיוצר את מקסיקו העכשווית". דומה שזהו סיפורה של מקסיקו סיטי העיר ואולי אף של מקסיקו כולה.

מקסיקו סיטי – העמוד הראשי >>


לקריאה נוספת:

מקסיקו: אמנות ציורי הקיר אמנות ציורי הקיר של מקסיקו הופיעה לפני הכיבוש הספרדי, אך גובשה לשפה אמנותית במקסיקו של המאה העשרים. כיום היא חיה ונושמת במוזיאונים ובבנייני ציבור, אבל גם ברחובות ובבתים. בעקבות הציירים הגדולים דייגו ריוורה, דויד סיקיירוס, חוסה אורוסקו ופרידה קאלו

הפוסט מקסיקו סיטי: עיר רבת המון הופיע ראשון במסע אחר

עם אוכלוסייה של יותר ממאה מיליון נפש, אוצרות נפט ותעשייה מפותחת, מקסיקו היא שוק ענקי ומפתה. הסכם הסחר החופשי (NAFTA) עם ארצות הברית וקנדה הביא לפריחה של השקעות במדינה: מפעלים שמייבאים חומרי גלם ומנצלים את כוח האדם הזול לייצור, חוות ענקיות במדבריות שלאורך גבול ארצות הברית ומלונות פאר בחופים. מקסיקו סיטי הבירה היא צומת העצבים של המדינה. היא מכונה דֶה אֶפֶה (DF), קיצור של "מחוז פדרלי" (Distrito Federal). בין עשרים מיליון תושביה חיים גם כחמישים אלף יהודים, רובם אמידים, המאורגנים בכמה קהילות לפי מוצאם ומקיימים קשרי עסקים הדוקים עם ישראל. כסף הפסו המקסיקני יציב למדי (11־12 פסו לדולר אמריקאי). בנמל התעופה מפות ומדריכים מודפסים ליעד מקסיקו סיטי, בהנחה לגולשי מסע אחר! בניין העירייה בכיכר סוקאלו. בסביבות הכיכר שבמרכז ההיסטורי יש עוד כמה מבנים חשובים, בהם הקתדרלה של העיר ושרידי המקדש האצטקי המרכזי טמפלו מאיור | צילום: אנדרס בלקזר מציעים שער גבוה יחסית. מלונות יחליפו בשער נמוך יותר. בעיר יש גם רשתות של חלפני כספים, בהן אחת המתהדרת בשם המקורי Kesef. כספומטים יש בשפע, בעיקר לכרטיסי ויזה ומסטרקארד. הגעה מנמל התעופה נמל התעופה הבינלאומי ממוקם בלב העיר. בתי המלון הגדולים מספקים לאורחיהם שירותי הסעה. בדלפק באזור איסוף הכבודה אפשר לשלם על נסיעה לעיר במוניות רשמיות. בנמל התעופה יש גם מרכז עסקים ומלון. טיפים: להזמין מלון מראש, לא להתפתות לחאפרים ולנעול את הדלתות בזמן הנסיעה — השודדים אוהבים לארוב לזרים ברמזורים. תחבורה בעיר בעיר נוסעים במוניות, ברכבת תחתית, באוטובוסים ובמיניבוסים. מוניות: יש שני סוגים — חיפושיות פולקסווגן צבועות בירוק הן עממיות וזולות ומציעות כבונוס סיכוי גבוה למדי להישדד בידי הנהג וחבר מרעיו. הסוג השני הוא מוניות רדיו, שמחיר הנסיעה בהן אמנם כפול, אבל הן בטוחות, ואותן צריך להזמין בטלפון. הרכבת התחתית (מטרו): רשת צפופה של קווים משרתת את מיליוני התושבים. בשעות השיא בבוקר ואחר הצהריים הקרונות מזכירים קופסאות סרדינים, בשאר הזמן המצב סביר יותר. היזהרו מכייסים! אוטובוסים ומיניבוסים (Colectivos): עדיף להימנע. התמצאות לתושבים ולמבקרים כאחד, מקסיקו סיטי אינה עיר קלה. האוכלוסייה הענקית, שכונות העוני סביב העיר, לחץ התנועה, זיהום האוויר ויוקר המחיה עושים אותה למקום לחוץ למדי. העיר בנויה על חורבות הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן (Tenochtitlán) ששכנה על אי בלב אגם שמדרום־מזרח לו מתנשאים לגובה של יותר מ־5,000 מטר שני הרי געש מושלגים — פופוקאטפטל (Popocatépetl) ואיסטסיהואטל (Iztaccíhuatl). האגם נעלם בינתיים, ואת מקומו תפס כרך מוקף כבישי טבעת. המרכז ההיסטורי של העיר בנוי סביב כיכר סוקאלו (Zócalo) רחבת הידיים. חיי העסקים מתרכזים סביב שני צירי תנועה ארוכים: פסאו דה לה רפורמה (Paseo de la Reforma) המוביל מהמרכז ההיסטורי לפארק צ'פולטפק (Chapultepéc) – הסנטרל פארק של מקסיקו — ואינסורחנטס (Insurgentes) החוצה את העיר מצפון לדרום. שכונות היוקרה נמצאות בשוליים: פולאנקו (Polanco) במערב, קויואקאן (Coyoacán) ופדרגאל (Pedregal) בדרום ואחרות. בטיחות מצב הבטיחות בעיר גרוע למדי: מעשי שוד וחטיפות הם עניין שבשגרה. המשטרה מושחתת; דו"חות תנועה מפוקפקים הם דרך מקובלת בקרב שוטרים להשלים הכנסה. אחרי שרודי ג'וליאני, ראש העיר האגדי של ניו יורק, ביקר בעיר כיועץ (תמורת 4.5 מיליון דולר!), המצב השתפר מעט, בעיקר באזורים שבהם הוגדלה נוכחות השוטרים, כמו המרכז ההיסטורי וסונה רוסה (Zona Rosa, האזור הוורוד). פאסו דה לה רפורמה, אחד משני תירי התנועה הארוכים של מקסיקו סיטי שסביבם מתרכזים חיי העסקים | צילום: אימג'בנק הצעות לטיול כיכר סוקאלו (Zócalo). סביב הכיכר שבמרכז ההיסטורי נמצאים ארמון הנשיא, הקתדרלה ושרידי המקדש האצטקי המרכזי טמפלו מאיור (Templo Mayor). כנסיות נהדרות וארמונות פאר מלווים את הרחובות המובילים לפארק אלאמדה סנטרל (arque Alameda Central). לתצפית על הכיכר, העיר וההרים עלו למסעדת הגג במלון Holiday Inn לפני השקיעה, וראו גם את כיתת החיילים מורידה את דגל הלאום הענקי בטקס רב רושם. פארק צ'פולטפק (Chapultepéc). מקבץ נוסף של אתרים מעניינים: ארמון הקיסרים הצרפתים מהמאה ה־19 (El Castillo), המוזיאון ההיסטורי (Museo Nacional de Historia) ומוזיאון הקראקול (Museo del Caracol) שעוסק בהיסטוריה העקובה מדם של מרידות ומהפכות במקסיקו. עוד בפארק – גן החיות (Parque Zoológico) ושיט סירות באגם. שיט בתעלות סוצ'ימילקו (Xochimilco). אסור להחמיץ שיט ביום ראשון בתעלות הללו, השריד האחרון לאגם שמקסיקו נבנתה במרכזו. מאות מקומיים משייטים בסירות ססגוניות, אוכלים, שותים ומאזינים לתזמורות מריאצ'י. בתים מפורסמים. בשכונת היוקרה קויואקאן חבויים שני בתים מפורסמים: הווילה שבה התגוררו הצייר דייגו ריוורה ובת זוגו פרידה קאלו (כתובת: Londres 247) והווילה הסמוכה שבה התגורר ליאון טרוצקי בשנותיו האחרונות, ובה גם נרצח בהוראת סטאלין (כתובת: Viena 45). מוזיאונים. ביקור במוזיאון לאנתרופולוגיה (Museo Nacional de Antropología), שהוא מהשורה הראשונה בעולם, ימלא בקלות חצי יום (Paseo de la Reformade). לא הרחק ממנו שוכן המוזיאון המומלץ טמאיו (Tamayo) לאמנות בת זמננו (כתובת: Paseo de la Reforma, ליד פארק צ'פולטפק). בדרך לסוצ'ימילקו – אוסף האמנות של דולורס אולמדו (Museo Dolores Olmedo Patiño) בימי ראשון יוצאים מאות מקומיים לשיט בתעלות סוצ'ימילקו. בסירות הססגוניות אוכלים, שותים ומאזינים לתזמורת מריאצ'י. אל תחמיצו את החוויה צילום: אנדרס בלקזר השוכן בווילה משפחתית בלב גנים (כתובת: Avenida Mexico 5843, La Noria). מחוץ לעיר טאוטיהואקאן (Teotihuacán). מרכז פולחן פרהיסטורי עם שפע פירמידות סביב "שדרת המתים" המפורסמת במרחק של כשלושים קילומטר מצפון־מזרח לעיר. טאסקו (Taxco). מי שיש לו זמן יכול לצאת ליום טיול בעיר מכרות הכסף היפה הבנויה בסגנון קולוניאלי. העיר נמצאת כ־160 קילומטר מדרום למקסיקו סיטי. טולה (Tula). בירת הטולטקים, בני תרבות עתיקה שחיו באזור לפני האצטקים, ובה פירמידות ופסלים. מרוחקת כמאה קילומטר מצפון לעיר. הפארק הלאומי איסטה־פופו (Parque Nacional Izta-Popo). ברכב שכור תוכלו להעפיל דרך עיירת השוק אמקאמקה (Amecameca) ליערות המחט של הפארק הלאומי ואל פונדק Tlamacas הנושק לקו השלג. כמאה קילומטר ממזרח לעיר. מלונות Camino Real. מלון טוב בפולאנקו. כתובת: Mariano Escobedo 700, Colonia Anzúres טלפון: 8888־5263־55־52 Gran Hotel Ciudad de México. מלון חמישה כוכבים אלגנטי ומומלץ במרכז ההיסטורי. כתובת: Avenida 16 de Septiembre 82 טלפון: 4040־5510־55־52 Casa de la Condesa. מלון דירות בשכונת קונדסה. כתובת: Plaza Luis  Cabrera 16 טלפון: 3186־5574־55־52 מסעדות Sanborn's. קפה־ביסטרו עם אוכל בינלאומי. כמה קומות של קסם מקסיקני במחירים סבירים בבית האריחים (Casa de los Azulejos) היפהפה במרכז ההיסטורי. כתובת: Madero 4 טלפון: 0152־5518־55־52 Tacuba. בית קפה קלאסי במרכז העיר, נוסד ב־1900. כתובת: Tacuba 28 טלפון: 2084־5521־55־52 Los Danzantes. מטבח מקסיקני ובינלאומי, אחד הלהיטים בשנים האחרונות. כתובת: Plaza Jardin Cementerio 12, Coyoacán טלפון: 6451־5658־55־52 Otro Lugar de La Mancha. אני אישית מאוהב במקום הזה — שילוב של חנות ספרים, בית קפה ומסעדה עם מטבח בינלאומי שופעי אווירה. כתובת: Esopo 11, צמוד לרחוב הקניות האלגנטי Massarik בפולאנקו טלפון: 4826־5280־55־52 בילוי לילי כדאי להתמקד באזורים הבטוחים (ראו בסעיף בטיחות). פארק אלאמדה (Parque Alameda Central). שיטוט בפארק העממי, בין מוכרי גלידה, גרעינים ובלונים. כתובת: צמוד למרכז ההיסטורי. כיכר גריבאלדי (Plaza Garibaldi). בכיכר אפשר להאזין חינם למוזיקה עממית נהדרת שמנגנות תזמורות מריאצ'י. כתובת: ליד המרכז ההיסטורי מופע Ballet Folklorico. המופע מתקיים בתיאטרון Palacio de Bellas Artes – פנינה ארכיטקטונית במרכז העיר. כתובת: Avenida Juárez y Eje Lázaro Cárdenas סונה רוסה (Zona Rosa). האזור הזה, על שפע המסעדות והמועדונים שבו, הפך ל"מלכודת תיירים" סתמית משהו, אבל הוא עדיין בטוח למדי ושוקק חיים. החליפו אותו אזורים בוהמיים יותר כמו שכונת קונדסה (Condesa) הסמוכה. קשר ישראלי לשכת המסחר ישראל־אמריקה הלטינית עוד על טיולים במקסיקו סיטי

הפוסט נסיעת עסקים למקסיקו סיטי הופיע ראשון במסע אחר

דוכן עלי קקטוס בשוק המרכזי במקסיקו סיטי. מכינים מהם סלט מרענן

גרגרי התירס הלבן הופרדו בעמל רב מהקלחים, יובשו ושומרו עד להכנת הטורטייה, הלחם הבסיסי. וכך הכינו טורטייה: השרו את גרגרי התירס באבקת אבן גיר למשך כמה שעות, שטפו, ובעזרת מערוך אבן מעכו את הגרגרים על לוח של אבן לבה שחורה ומחוספסת. הלישה המפרכת נעשתה לרוב בחבורה; הנשים כרעו על ברכיהן וטחנו את התירס לארוחה היומית תוך כדי שיחה ושירה. הלישה הפיקה בצק שממנו אפשר היה ליצור מאפים קטנים, שנקלו או נאפו על קומאל והוגשו במגוון צורות.

עד היום אפשר לראות את המחזה הזה בכפרים רבים במקסיקו, בעיקר במדינת צ'יאפס (Chiapas) ובאזורים המרוחקים מהערים הגדולות. מדהים הדבר, אך בכל שיטוטי במקסיקו לא פגשתי אנשים רעבים. רוב תושבי מקסיקו סובלים מעוני רב, אך לא מרעב.

מִגדלים של טורטיות, הלחם הבסיסי, מחזה נפוץ בכל מקסיקו

בעיר אואחאקה (Oaxaca) העתיקה, מרחק שש שעות נסיעה ממקסיקו סיטי, עומד לתפארת אחד השווקים העשירים בעולם. זו דרכי להכיר את אנשי המקום. העיר העתיקה בנויה כולה באבן גיר ירקרקה, גוון המתגלה רק כשיורד גשם אחר הצהריים הקבוע. העיר הצבעונית, שרחובותיה ישרים וחוצים זה את זה, עוטפת חצרות פנימיות במבנים של שתי קומות. במרכז כל חצר מזרקה, צמחייה עשירה ומסעדה. התיירות לאואחאקה אינה דומה לתיירות ההמונית לאקפולקו או לקנקון. רבים מוצאים מפלט במקסיקו, החצר האחורית של ארצות הברית, ונהנים בחברת התושבים הידידותיים. לא מעט פנסיונרים אמריקאים בוחרים למכור את נכסיהם, להגר ולבלות בעיר היפהפייה הזאת את הפרק האחרון של חייהם.

בשוק המקורה, הנחצה לשתיים על ידי רחוב, אפשר לקנות כל יום בשר, גבינות, פירות ים וירקות. אולם נוסף, רחב ומלא עשן, מוקדש לרעבים שבקרב הקונים ומציע מיני מאכלים. ובשוק של אואחאקה נעשים רעבים אחרי כמה דקות של שיטוט. דוכני גבינות שופעים מציעים גרסה אישית לשתי הגבינות העיקריות של המטבח המקסיקני האותנטי. קֶסוֹ פרסקו (גבינה טרייה) היא גבינה שמכינים בבית כל בוקר לארוחת הערב. היא דומה לגבינה צפתית חמישה אחוזי שומן שלנו ומתפקדת כאמצעי לכיבוי השריפה של הסלסות המקסיקניות החריפות. הגבינה המקומית השנייה נקראת קסו אואחאקה (המיוצרת גם בישראל ונקראת מוצרלה חוטים). משתמשים בה בעיקר למאכלים חמים ולהקרמה. בתום תהליך הגיבון, בעוד המוצרלה השמנה חמה, מותחים אותה כמה פעמים עד להתהוות סיבים הדומים לשערות. את הגבינה המאוד טעימה הזו מותחים לחבל עבה וארוך, והיא נמכרת בצורת כדור במגוון גדלים וטעמים.

בשוק באואחאקה יש עשרת דוכנים של פלפלים חריפים מיובשים

כמעט רחוב שלם בשוק המקורה מוקדש לרוטב בעל אלף הטעמים הוא המוֹלֶה. רוטב זה, כוכב המטבח המקסיקני, עשוי בדרכים מתוחכמות ומכיל עשרות רכיבים. העיקרי שבהם הוא שומן החזיר, המשמר את הרוטב לשנתיים ללא צורך בקירור. את הרוטב "פותחים" עם עגבניות מרוסקות וציר טעים, ומגישים אותו באופן מסורתי עם עוף, טורטייה ואורז לבן.

בישראל אפשר לקנות רוטב מולה מקורי, ללא שומן חזיר. בשיחותי עם שפיות ושפים מקסיקנים סיפרו כמה מהם על נסיונותיהם להכין מולה ללא שומן חזיר, לא מפאת כשרות אלא כדי להפוך את הרוטב לפחות כבד. הנסיונות עלו יפה לדעתם המקסיקנית. רוטב המולה מכיל גם כמות קטנה של פולי קקאו טחונים, ומכאן פרסומו העולמי כרוטב שוקולד.

בביקור בכפר סמוך, בזמן מקסיקני נינוח, ביקשתי רשות מבעל מולינֶרה מקומי להתבונן במתרחש בעסקו. בחדר אפלולי ניצבו מטחנות אבן מרשימות, כלי יסודי בבישול המקסיקני. המטחנות, העשויות אבן שחורה קשה, נועדו לשירות הבשלניות הביתיות. עדת נשים עסקה בהעברת מרכיבים חמים של רוטב מולה אל תוך המכונה הזללנית, שבלעה פלפלים צהובים ואדומים מבושלים עם שומן והפיקה רוטב בוצי וסמיך. ממטחנה אחרת הצלתי פול קקאו קלוי, ובא אל חכי טעם שמימי, אגוזי ועשיר. הטוחן הוסיף גושי סוכר דקלים וקינמון לצורך הכנת השוקולד המקסיקני הידוע. במטחנה האחרת טחנו קפה.

דוכן טאקו מקסיקני (שימו לב מתי המוכר לובש כפפות ומתי הוא מסיר אותן)

תולעים שמנמנות להשלמת חלבון
חלק מיוחד של השוק המדהים באואחאקה, כמו בכל שוקי מקסיקו, מוקדש לעשרות דוכני פלפלים חריפים מיובשים. הפלפלים, על המגוון הבלתי נדלה שלהם, הם הלב והנשמה של הבישול המקסיקני האותנטי. המקסיקנים, הגאים במטבחם העתיק ובדרכי השימוש במוצרים מימי אבותיהם, נוהגים לקטוף את הפלפלים בכמה דרגות בשלות ולייבש אותם בשמש. שימור בכבישה בתוספת ירקות ארומטיים הוא חידוש שהביאו הספרדים. חלקי פרי הפלפל שונים זה מזה, ובשלן מקסיקני נלהב עשוי להתחיל בשריית הפלפל המיובש במים והפרדת הקליפה המרירה, שאותה זורקים. את בשר הפרי הוא יעשן ואז יקצוץ או יטחן. את הגרעינים אפשר לקלות קלות או לשרוף עד שהם שחורים, ולהוסיף לרוטב מולה או לתערובות תיבול לבשר.

השפע המהמם גרם לי לרשום רשימות עצבניות בפנקסי הקטן, לרכוש שלושה פלפלים מכל סוג ולצייד כל שקית בפתק קטן עם שמו בעברית ובספרדית. את הרכישה הזו סיימתי בשלושה קילוגרמים של פלפלים יבשים לתחילת המסע הקולינרי המקסיקני שלי.

בשוק במקסיקו סיטי. המגוון והאיכות של הירקות והפירות מעוררים קנאה

דוכני הירקות והפירות העשירים העלו בי חיוך ירוק של קנאה. מבחר ירקות ופירות שהיה מבייש אפילו תאילנדי גאה. ששת זני המנגו, שלושת זני הפפאיה, אננס עצומי ממדים המוגשים מסורתית עם בשר טאקו, גויאבות, רימונים עסיסיים, פיטאיה, אנונה – כל אלה ורבים אחרים באותה עונה, באותו שוק וטעימים עד דמעות. מעטים הירקות והפירות הנמכרים בשוק זה שאינם מגידולי בלאדי של הכפריים.

טיילתי בשוק הזה מבוקר עד ערב ולהערכתי לא גיליתי את כל הדוכנים. אבל פגשתי המון נערות אינדיאניות, שנראות כאילו יצאו הרגע מהספר "בת מונטסומה", מוכרות את מאכלי התאווה החביבים עליהן. נמלים חיות או מיובשות כחטיף עד הארוחה בשוק הסמוך, טורטיות גדולות במיוחד מתירס כחול ואדום, ותולעים שמנמנות מקומיות להשלמת חלבון, למי שסולד מבשר אדום. הן כורעות בכניסה לשוק ומשדלות אותי במשיכה לא ביישנית אך בחיוך לשק הניילון, ובו הן מגלות לי אוצרות קולינריים כמעט בחינם.

למחרת דהרתי נלהב כולי במונית חבוטה לכפר הסמוך סצ'ילה (Zaachila) לראות שוק חליפין אמיתי מקומי. מבחר זני השעועית הזמין אותי להתקרב. שעועית שחורה ואפורה, מנוקדת ומעוצבת, פינטו ולימה, ארוכה או עגולה. והיה גם דוכן שבו הציעו פולי שעועית שחורה ירוקים שעדיין לא יובשו. סך הכל ספרתי 15 מיני שעועית בשוק כפרי קטנטן בעל גאווה קולינרית עצמית כה גדולה, שלא נותר אלא להידבק בה ולצאת מיד בריקוד.

למתכונים מקסיקניים:

המטבח המקסיקני – מתכונים למי שביקר במקסיקו והתאהב במטבח המקומי, וגם למי שמכיר את המנות רק ממסעדות מקסיקניות בישראל, הנה שני מתכונים של השף איתמר דוידוב לכתבה המלאה >

הפוסט מקסיקו – ארץ הפלפל העולה הופיע ראשון במסע אחר

מהפכנות, צבעוניות, יצרים עזים, אמנות אפית, נבואית, מבשרת, עצומה בגודלה ובעלת נוכחות טיטאנית, אהבה, תשוקה, תקוות גדולות ואכזבות איומות, רצון ליצור שינוי אישי, חברתי, לאומי, אחים בדם, לוחמים כתף אל כתף במלחמות ובמהפכות שהופכים לעתים לאויבים ושונאים גדולים – זה לא תיאור של הטלנובלה הבאה, אלא התחלת ההתחלות של תיאור החיים והאמנות המהפכנית של פרידה קאלו והגברים בני זמנה שזכו לכינוי "Los Tres Grandes", שלושת הכבירים: דייגו ריוורה, שהיה גם בעלה של קאלו, דויד אלפארו סיקיירוס וחוסה קלמנטה אורוסקו. אני עומדת בבית הכחול, Casa Azul, הבית שפרידה קאלו נולדה בו ב־1907, וגם נפטרה בו אחרי 47 שנים סוערות ואנרגטיות שהיו בעת ובעונה אחת גם מלאות כאב, מחלות ותאונות. הצבעוניות המאפיינת כל כך את החיים המקסיקניים, באוכל, בלבוש, במוזיקה ובחפצי היום־יום, נוכחת בעוצמה גם כאן. הבית, הנמצא בשכונת קויואקאן
(Coyoacán, שפירושו זאב הערבות), היה בית משפחת קאלו מאז ומתמיד.

דייגו ריוורה קנה את הבית כשהתחתן עם פרידה. הזוג, הוא גדול ושמן בן 45 והיא קטנה וצנומה בת 22, נישא באוגוסט 1929 במה שתואר כ"חתונת הפיל והיונה". משפחת קאלו ירדה אז מנכסיה, ודייגו רכש בשבילם את הבית כדי שיוכלו להמשיך לגור בו.
נדיבותו של דייגו לא מנעה מהמשפחה להחרים אותו על שהיה קומוניסט, בוהמיין ורודף נשים. כשהיו הדודות הקתוליות החסודות של פרידה עוברות ברחוב, היו מפזרות מים קדושים על המדרכות הסמוכות לביתם של הזוג כדי שטומאת החיים הסוערים שלהם לא תדביק אנשים נוספים. האחיינים שהורשו להיפגש עם הדודה הקוסמופוליטית הצבעונית שאהבה לדבר גסויות ולקלל סיפרו, כמובן, שהיא היתה בת המשפחה האהובה והמעניינת ביותר שהיתה להם.

כחול נכנס לנשמה
הבית צבוע בגוון מיוחד של כחול, מעין כחול־סגול, גוון פסיכדלי ומסתורי שנכנס לנשמה בעוצמה מכשפת ולא מרפה. בכניסה מברכות אותך דמויות חודס
(Judas) גדולות, מתנשאות אל על, עשויות עיסת נייר וצבועות כתום עז. הדמויות האלה מזוהות עם חג המתים המקסיקני  שחוגגים בנובמבר בזיקוקי דינור, בחגיגות רחוב ובביקוע דמויות שלדים ואחרות של עיסת נייר שממתקים פורצים מבטנן.  נכנסתי דרך מעבר מקורה לתוך החצר הפנימית הרחבה, המוצלת והשקטה, הנפרדת מההמולה שבחוץ, ועברתי לתוך העולם של פרידה, כך קוראים לה המקסיקנים באהבה, בגעגוע, בגאווה, פרידה שלנו, פרידה. קאלו נפטרה כאן ב־13 ביולי 1954. ביולי 1958, שנה אחרי שנפטר ריוורה, נפתח הבית הכחול למבקרים כמוזיאון פרידה קאלו. הבית נשאר כמו שהיה עד רגעי חייה האחרונים, כולל הכלים שבמטבח, והוא נותן הרגשה שהאנשים שחיו בו עומדים לחזור בכל רגע או שמעולם לא עזבו.
הדיוקן האחרון שפרידה עסקה בו היה דיוקן של סטלין, והוא עדיין נמצא על כן הציור בחדר השינה, ליד מיטת האפריון שבה בילתה פרידה זמן כה רב מחייה בשל בעיות בריאות קשות שנבעו ממחלת פוליו שתקפה אותה בילדותה ותאונת דרכים שקרעה אותה לגזרים בגיל העשרה. גבסים שקיבעו את גופה מוצגים לציבור. הם מעוטרים בסמלים קומוניסטיים ובציורים.
קאלו התהדרה בבגדים צבעוניים שכללו חצאיות בעלות מוטיבים אינדיאניים. יש שחושבים כי פרידה תמכה באינדיאנים של מקסיקו ומצביעים על לבושה כהוכחה. לאמיתו של דבר פרידה השתמשה בחצאיות הרחבות הארוכות ובצעיפים הגדולים כדי להסתיר את רגלה הימנית הנכה ואחר כך כדי לטשטש את המכשירים שעטו הרופאים על גופה כדי להקל מעט את כאביה. פרידה יצרה את דמותה מתוך מודעות גמורה להשפעתה על סביבתה ולרושם שהיא מותירה. מבחינה זו היתה שחקנית כל שנותיה. חלק מבגדיה ותכשיטיה הצבעוניים ובעלי הנוכחות מוצגים בבית, וכן אוסף מרשים של 18 מציוריה.

קומוניסטים אדוקים
מאז יציאתו של הסרט על אודות חייה של פרידה קאלו לאקרנים יש כאן זרימה בלתי פוסקת של תיירים, בעיקר אמריקאים. הם מעריצים אותה על היותה אשה עצמאית ומרשימה שהגיעה להישגים אמנותיים, יצרה שפה משל עצמה והיתה מפורסמת עוד בחייה.

"שתי הפרידות". דיוקן עצמי כפול של פרידה קאלו. קאלו יצרה את דמותה מתוך מודעות גמורה להשפעתה על סביבתה ולרושם שהיא מותירה. מבחינה זו היתה שחקנית כל שנותיה

פרידה היתה נערצת על גברים רבים, ביניהם פבלו פיקאסו ואנדרה ברטון, וניהלה רומנים מחוץ לנישואיה, עם גברים ונשים כאחד, ביניהם לא אחר מאשר לאון טרוצקי, שנמלט לכאן בסיועם של ריוורה וקאלו אחרי שגורש מרוסיה של סטלין. טרוצקי גר עם אשתו בבית הכחול, ולאחר מכן עבר לבית אחר בשכונת קויואקאן, ושם נרצח בידי מתנקש.
הבית הזה פתוח למבקרים, גם הוא בנוי בסגנון ההאסיינדה, עם חומה וגן. הוא קטן וצפוף יותר מהבית הכחול, אבל גם בו נעים להתהלך. יראו לכם בין השאר את סימני היריות בקיר הבית מנסיון ההתנקשות הראשון בטרוצקי, שהוביל לא אחר מאשר אלפארו סיקיירוס, עמיתו של ריוורה בהנהגת תנועת ציורי הקיר.
טרוצקי ניצל מההתנקשות הראשונה, אבל נרצח בהתנקשות השנייה מידי קומוניסט מקומי תומך סטלין שהפיל בקסמיו את אחת המשרתות בבית והשתמש בה כדי להיכנס ולרצוח את טרוצקי בסכין. כדאי לצאת אל הגן המוצל, השקט והנעים, ללכת ליד קברו של טרוצקי בחצר הבית, מתחת לאבן גדולה שמתנוססים עליה המגל והפטיש, להרהר באידיאולוגיות אופטימיות ומבטיחות שנראות רציונליות, נמשכות בהתלהטות יצרים ונגמרות ברציחות.
רוב התיירים האמריקאים, כנראה מתוך הפרנויה העמוקה שלהם מקומוניזם באשר הוא, כמעט לא מתייחסים למרכיב הקומוניסטי בחייה של פרידה. הקומוניזם היה מרכיב חשוב ומרכזי בחייה ובין הגורמים שאיחדו אותה עם דייגו ריוורה ועם המהפכנות המקסיקנית. אדם שמרשה לעצמו לצאת מגבולות המותר והראוי בחברה שהוא חי בה בתחום אחד של חייו, לא מן הנמנע שיעשה כן גם בתחומים אחרים של חייו, ואכן אצל פרידה הדברים התבטאו הן בסגנון הציור שלה והן באורח חייה, כמו אצל רבים מבני דורה.
הם העזו לקרוא תיגר על סדר החיים במקסיקו, על שיטת הממשל, על מה שמוגדר כמקובל ובלתי מקובל ועל מה שנחשב ראוי מבחינה אמנותית.
ריוורה עבד גם בארצות הברית וצייר ציורי קיר בניו יורק, בדטרויט ובסן פרנסיסקו. במרכז רוקפלר בניו יורק נהרס אחד מציורי הקיר של ריוורה שנה אחת בלבד אחרי שסיים אותו האמן, ב־1933, משגילו מזמיניו כי שולבו בו פניו של ולדימיר לנין.

סינדיקט ציירים במקסיקו סיטי
כשפגשה פרידה את דייגו לראשונה ב־1922 הוא כבר היה דמות מפורסמת במקסיקו.
ב־1907 הוא נסע לאירופה, ושם למד ועבד עם טובי האמנים של אותה תקופה, כולל פיקאסו, בראק, קליי, מונדריאן וסזאן.
תחילת המאה העשרים היתה תקופת שפל בתולדות מקסיקו. במדינה שלט זה שלושים שנה הרודן פורפיריו דיאס, שריכז את כלל הכוח ומשאבי הארץ בידיו ובידי עושי דברו. חוסר צדק קיצוני שלט בכל. עולם הציור במקסיקו גם הוא הגיע לשפל. יש אומרים שבשום מקום בעולם, אפילו לא באנגליה הוויקטוריאנית, לא יותר הוא צייר קריקטורות לעיתון מחתרתי שפעל נגד השלטון.
האופי הקריקטוריסטי של עבודותיו המוקדמות ניכר בציורי הקיר שלו (למשל בתיאור המעמדות הגבוהים). ב־1919 נסע גם הוא לאירופה, וב־1921 פגש את ריוורה בפריז. כשחזרו השניים למקסיקו באותה שנה, כשנראה שהמהפכה התבססה ויהיה להם חופש מסוים לקדם את רעיונותיהם, הם הקימו את סינדיקט הציירים עם חוסה קלמנטה אורוסקו וחיברו את המניפסט הקורא ליצירת ציורי קיר ציבוריים בעלי מסר חברתי.
זו היתה תחילתה של תנועת ציורי הקיר שהיתה פעילה יותר מעשרים שנה במקסיקו. קבוצה שלמה של ציירים צעירים התקבצה סביבם וביחד יצרו ציורי קיר בעשרות בנייני ציבור גדולים בעיר ומחוצה לה. הפעילות הקולקטיבית התאפשרה בשל שר החינוך של אותו זמן, חוסה וסקונסלוס, שהאמין כי אזרחי מקסיקו ילמדו על ההיסטוריה שלהם מציורי הקיר (כמו שהיה נהוג בחברה האינדיאנית), ולכן שיתף פעולה עם אנשי הסינדיקט והקצה להם בנייני ציבור שעליהם יכלו לצייר את הציורים המונומנטליים שלהם.

ציורי הקיר במחנה של המורדים הסאפאטיסטים. אמנות ציורי הקיר היא אמנות עממית וחיה, והיא כלי ביטוי לאמירה פוליטית וחברתית | צילום: נדב נויהוז

רעננות בת יותר ממאה
במהלך הפעילות הענפה של תנועת ציורי הקיר הוקצו לאמניה עשרות בניינים במקסיקו סיטי ובמקומות אחרים. רבים מהבניינים פתוחים למבקרים ואפשר לסייר בהם. רובם ככולם בניינים ענקיים מרשימים בממדיהם, ואפשר לראות את הדמיון ביניהם ובין מבני האצטקים והמאיה בתכנון וגם בהרגשה שהם משרים. הגרנדיוזיות חזקה ברובם מהפונקציונליות שהם אמורים למלא. הציורים גדולים,

ציור של דייגו ריוורה בארמון הלאומי. ריוורה נסע ב-1907 לאירופה, שם עבד ולמד עם אמנים כמו פיקסו, בראק, קליי, מונדריאן וסזאן צילום: דרור כץ

בעלי עוצמה, כובשים את כל חלל הראייה והלב.
הבניין הראשון שהוקצה לסינדיקט היה ה־Preparatory College   National, הפרפה
(Prepa), שבו למדה באותו הזמן פרידה קאלו. העבודה התחילה ב־1922, ושלושת מנהיגי הסינדיקט, ריוורה, סיקיירוס ואורוסקו, שילבו כוחות באוסף גדול ומרשים של ציורי קיר במקום, הפתוח למבקרים.
הנושאים מגובשים היטב כבר בעבודה הראשונה המשלבת באופן הרמטי מהפכנות פוליטית עם מהפכנות אמנותית, שהיתה מרהיבה בוודאי לתחילת המאה העשרים. הדהים אותי כיצד האמנות הזו שומרת על רעננותה ועל כוחה גם בעינינו כמטיילים מתוחכמים של המאה ה־21, כמעט מאה שנים אחר כך.
בארמון האמנויות היפות שבלב העיר הדבר חזק במיוחד. חלק מהמוזיאון מוקדש לאמנות בת זמננו, ואנחנו עוברים באולמות ענקיים ספוני שיש בהם תצוגות עכשוויות. כשיצאתי אל האולם המרכזי, המקיף את גרמי המדרגות העצומים, ונחשפתי לציורי הקיר של ריוורה ואורוסקו, הוכיתי תדהמה, שיכרון, כישוף. הרגשתי קטנה אל מול היצירות הענקיות: האנשים המצוירים גדולים מאיתנו, ענקיים, מתנשאים מעלינו. התנועה, הדינמיות, תחושת ההכרח ההיסטורי, האינטנסיביות של ההתרחשויות על הקירות – כל אלה מותירים אותנו מרוגשים.
היצירות והיוצרים, התהליך האמנותי והשפעותיו יצרו כאן משהו שכל אחד מתחבר אליו, מרגיש שכל זה רלוונטי לו באופן אישי, יוצר תגובה שהיא אישית קונקרטית לחלוטין, וכל זה בעברו האחר של העולם.

הפוסט מקסיקו: אמנות ציורי הקיר הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט The Red Tree House: כמו בבית הופיע ראשון במסע אחר

מאות דוכנים לאורך הכביש

יצאתי בבוקר ופסעתי על הכביש המוליך מתחנת הרכבת התחתית לאל סוקאלו (El Zócalo), הכיכר המרכזית של מקסיקו סיטי. לאורך

טאקו, צ'ילה אן נוגדה ופלפלי חלפניו ממולאים ומטוגנים הם רק כמה מהמאכלים שמציעים הדוכנים המאולתרים

הכביש התפרשו מאות דוכני מזון, וכל אחד מהם היה ארעי באופן קסום ושונה מרעהו. היו שם דוכנים רעועים, מתקני גריל מעשנים וכל מתקן לבישול ולהכנת מזון העולה על דעתכם. זה היה מפתיע, שונה ואלטרנטיבי. כל מוכר הציע מאכל אחר, וכולם חייכו בחינניות מפתה.

צלחת שנייה, ושלישית, ורביעית

דוכן גלידה במקסיקו סיטי. הדוכנים המגוונים ביותר נמצאים באזורי תיירות בעיר

הפוסט אוכל רחוב במקסיקו: לביבות התירס של הגורדה הופיע ראשון במסע אחר