לימה - מדריך מסע אחר אונליין: טיול ללימה, מסלולים והמלצות https://www.masa.co.il/location/לימה/ Sun, 02 Feb 2020 10:06:28 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.4 לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאיhttps://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%90%d7%a1%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%aa%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%90%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%25a0%25d7%2590%25d7%25a1%25d7%25a7%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2595%25d7%2590%25d7%25a7%25d7%25a6%25d7%2599%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2593%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259a-%25d7%259c%25d7%25aa%25d7%25a8%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2590%25d7%2599 https://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%90%d7%a1%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%aa%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%90%d7%99/#respond Fri, 21 Sep 2018 06:30:31 +0000 https://www.masa.co.il/?post_type=article&p=126799בלימה מזג האוויר בדרך כלל אפור. רוב המטיילים רק חולפים בה בדרכם ליעדים אחרים אך לא חסר מה לעשות בעיר עצמה ובעיקר סביבה. פירטנו כאן על מסלול בעיר וכן על האתרים הואקצ'ינה וקווי נאסקה - מחוץ לעיר

הפוסט לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לימה בירת פרו וסביבתה
לימה היא העיר האפורה ביותר בעולם! סתם, אבל אם יצא לכם יום שימשי בלימה אתם ברי מזל…

לימה בירת פרו והיא העיר הגדולה ביותר במדינה (ואחת הגדולות ביבשת אמריקה כולה), עם 9 מיליון תושבים.

רוב המטיילים רק חולפים בה בדרכם ליעדים אחרים אך לא חסר מה לעשות בעיר עצמה ובעיקר סביבה.

העיר מלאה בפארקים ציבוריים המטופחים מאוד כגון: פארק קנדי, פארק יצחק רבין, פארק האהבה, פלאזה דה ארמס, פארק המזרקות (Parque de la Reserva) שבו יש מופע מזרקות מרהיב כל יום בשעות 19:15,20:15ו-22:00, הכניסה לפארק עולה 4 סול.
חלק מהפארקים ממוקמים בטיילת של לימה ושווה יום הליכה שם!

המדריך לתרמילאי בדרום אמריקה
קוסקו – המדריך לתרמילאי
ארקיפה וקניון קולקה – המדריך לתרמילאי
הואנקאיה, פרו – המדריך לתרמילאי
סלקנטאי ואזנגטה, טרקים באיזור קוסקו
טרקים בהוארז – המדריך לתרמילאי

פארק האהבה בלימה

פארק האהבה בלימה

אוכל בלימה

מבחר המסעדות בלימה הוא אינסופי לכן לא נרשום לכם רשימה של כולם אך נכתוב איפה יצא לנו לאכול והמלצות של חברים

  • תרבוש – בחור מבית לחם שפתח מסעדת שווארמה, פלאפל, קובה, עלי גפן וחומוס, טעים ממש!
  • מסעדת Mozza Pizza , מגישה פיצות טובות ועיסקיות צהריים הכוללות מנות פסטה טעימות בזול.
  • המבורגר Juicy Lucy – ההמבורגר לא הכי איכותי בעולם אבל יש עסקית ב 20 סול שבה מקבלים ראשונה, המבורגר ותוספת בצד וקינוח קטן לסוף.
  • קפה El Pan de la Chola Cafeteria – מקום האופה את הלחמים במקום, מגיש שתיה חמה וקרה, סנדוויצ'ים ועוגות.
  • מסעדת La Bistecca – אכול כפי יכולתך אוכל גורמה.
  • סושי Magma Sushi Lounge – אכול כפי יכולתך סושי.
  • המבורגר Papachos – נמצא בקניון ג'וקי פלאזה, אומנם הוא קצת רחוק מהמרכז אבל שווה את הנסיעה, המבורגר מעולה!

יום טיול בלימה

מהמרכז מיראפלורס יש קווי אוטובוס (301, 302)  בעלות של סול וחצי, הנוסעים לכיוון פלאזה דה ארמס. הכיכר מרשימה וסביבה יש מבנים של ממשלת פרו. מהכיכר יוצא מדרחוב המוביל אל Parque de la exposicion (סביב ה-20 דק' הליכה מהכיכר). חוץ מסתם להסתובב בפארק תוכלו ללכת לשוק הכחול הנמצא צמוד לפארק זה מצדו השני של הכביש הראשי, בשוק הכחול תוכלו למצוא כל מה שחפץ בכם, נעליים, ביגוד, אלקטרוניקה ועוד.

לאחר השוק הכחול אפשר ללכת לפארק המזרקות הנמצא 2 דק' הליכה לכיוון הים.

מומלץ להגיע לפארק בשעות הערב לקראת מופע המזרקות.

מהיציאה של פארק המזרקות (על יד מזרקה מספר 13) תחצו את הכביש ויש תחנת אוטובוס עם הקווים 301,302 שיקחו אתכם בחזרה למיראפלורס.

הואקצ'ינה

הואקצ'ינה (מבוטא "וואק'צינה" – Huacachina) הוא נווה מדבר מדהים הנמצא ממש 10 דקות נסיעה מהעיר איקה (Ica).

המקום מוקף בדיונות חול עצומות הפרוסות בשטח ענק.

בהואקצ'ינה עצמה יש הוסטלים ומלונות, מסעדות, סוכנויות טיולים המוציאות לבאגי וסקי חולות, המקום סובב אגם יפה שאפשר לשוט בו.

בדיונות החול של הואקצ'ינה, בדרך לסקי חולות

בדיונות החול של הואקצ'ינה, בדרך לסקי חולות

הגעה: בכדי להגיע להואקצ'ינה יש להגיע לעיר איקה, אם אתם באים מהצפון יש אוטובוס שיוצא מלימה כל חצי שעה בחברת Peru bus, הנסיעה מלימה לוקחת בערך 5 שעות.

אם אתם מגיעים מהדרום יש לקחת אוטובוס מארקיפה או נאסקה – לאיקה.

מחוץ לטרמינל של איקה יחכו מוניות וטוקטוקים שיציעו לכן הסעה להואקצ'ינה, אמור לעלות גג 10 סול למונית.

באגי וסקי חולות הן האטרקציות המרכזיות בהואקצ'ינה, בדרך כלל עושים אותן ביחד, המחיר הוא 30 סול לשעתיים.

יש אפשרות לשעות הבוקר ויש אפשרות לאחר הצהריים.

הואקצ'ינה היא נווה מדבר הקרוב לעיר איקה, דרומית ללימה

הואקצ'ינה היא נווה מדבר הקרוב לעיר איקה, דרומית ללימה

יוצאים עם הבאגי מהסוכנות לכיוון הדיונות ולאחר זמן קצר של נסיעה מתחילים לעצור בחלק מהדיונות וגולשים (סנובורד).

אם זה בשעות אחר הצהריים יקחו אתכם לקראת סוף הסיור לנקודת תצפית על השקיעה.

*אם אתם מקצוענים בסקי או סתם רוצים להתנסות לבד, יש אופציה להשכיר סנובורד.

*אטרקציה נוספת היא מצנח רחיפה אופציה שנראית נחמדה מאוד

הוקצ'ינה - האגם שבנווה המדבר

הוקצ'ינה – האגם שבנווה המדבר

מפת הואקצ'ינה

קווי נאסקה

קווי נאסקה הם ציורי ענק קדומים הנמצאים סמוך לעיר נאסקה (nazca), את כל הציורים ניתן לראות רק מהאוויר. יש שלושה ציורים שניתן לראות ממגדל שנבנה בסמוך לעיר על הכביש לכיוון לימה.

צילום מטיסה מעל נאסקה: "העכביש"

צילום מטיסה מעל נאסקה: "העכביש"

הטיסה – חוויה מטלטלת תרתי משמע, את האטרקציה עושים על מטוס קטן, בין 6-12 נוסעים, ככל שהמטוס קטן יותר כך מתאפשר לטוס נמוך ולראות מקרוב את ציורי הענק.

הטיסה נמשכת סביבות ה- 30 דק' בהן המטוס טס סביב הציורים.

יש לציין שהטיסה מלווה בהרבה פניות חדות ולכן לרוב גם בבחילות.

מחיר הטיסה משתנה בהתאם לסוג המטוס וכמות הנוסעים, המחירים מתחילים מ-80 דולר ויכולים להגיע ל 120 דולר, דגש חשוב – בעיר עצמה יש סוכנויות אך עדיף להגיע ישירות לשדה התעופה של העיר נאסקה ולסגור את הטיסה שם! (הסוכנויות בעיר הרבה יותר יקרות)

*יש להביא דרכון.

צילום מטיסה מעל נאסקה: "הקוליברי" (צופית)

צילום מטיסה מעל נאסקה: "הקוליברי" (צופית)

 

צילום מטיסה מעל נאסקה: "הקוף"

צילום מטיסה מעל נאסקה: "הקוף"

צילום 360 מעלות ממגדל התצפית באתר קווי נאסקה:

הפוסט לימה, נאסקה, הואקצ'ינה – המדריך לתרמילאי הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%90%d7%a1%d7%a7%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%9c%d7%aa%d7%a8%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%90%d7%99/feed/ 0
סיור בלימה: נקודת מפגשhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%2595%25d7%25a8-%25d7%2591%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%25a0%25d7%25a7%25d7%2595%25d7%2593%25d7%25aa-%25d7%259e%25d7%25a4%25d7%2592%25d7%25a9 https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9/#respond Sun, 24 Apr 2016 15:12:46 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9/במבט ראשון לימה אינה מסבירת פנים: היא רועשת, צפופה, מוקפת בשכונות עוני. אבל מבט שני ושלישי מגלים את נקודות האור ושכיות החמדה של העיר, שברחובותיה מתערבבים הפנים השונות של פרו

הפוסט סיור בלימה: נקודת מפגש הופיע ראשון במסע אחר

]]>

נאמר על פרו כי יש בה חמישה עולמות: עולם הדייגים החיים ברצועת החוף הצרה, עולם האיכרים החיים בעמקי הנהרות החוצים את המדבר, עולם הילידים החיים בהרי האנדים, עולם הג'ונגל – יער הגשם הטרופי – התופס כ-60 אחוזים משטח המדינה, והעולם החמישי הוא לימה, המאחד את כל אלו. אמנם, מרביתם של תושבי לימה הם מסטיזוס, שנוצרו כתוצאה מזיווג של הספרדים עם הילידים (שלא נהוג כאן לכנות אותם "אינדיאנים"), ובכל זאת, שוקיה ורחובותיה של העיר הם הזדמנות טובה לפגוש נציגים של מרבית השבטים החיים במדינה.

מרבית המטיילים המגיעים לפרו רואים בבירתה לימה משום רע הכרחי. הם מגיעים לכאן ללינת לילה חפוזה וממהרים להמשיך בדרכם אל הנופים המרהיבים שבהרים או לערים הקולוניאליות רבות הקסם. ואכן, במבט ראשון, לימה איננה עיר מסבירת פנים. אין בה את הנועם של ערים כמו איקה, טרוחיליו או אריקיפה. נהפוך הוא, יש בה רעש, צפיפות ופיח הגורמים לעתים למטייל שזה אך נחת בה, לרצות להימלט מכל אלו. אולם מבט שני מגלה כי בתוך הכאוס הזה יש לא מעט נקודות אור: הטיילת שעל המצוקים הגולשים אל הים, בתי המידות בשכונת מירה פלורס (Miraflores), הגינות שבשכונת סן איסידריו (San Isidrio), פניני הארכיטקטורה והתכנון הקולוניאלי, הכיכרות רבות הרושם וגודש המוזיאונים, המכילים בקרבם את מרבית אוצרותיה המוכרים של פרו.

הקתדרלה בפלאזה מיור, המוכרת גם כפלאזה דה ארמאס

הזהב התחלף בלשלשת ציפורים
לימה נבנתה בידי הספרדים סמוך לאוקיינוס השקט, במרכז החוף של פרו, על שתי גדותיו של נהר רימאק (Rimac), למרגלות סרו סן קריסטובל. היתה זו התשובה הספרדית לקוסקו (Cusco) היבשתית, בירתה של תרבות האינקה המנוצחת. העיר החדשה, ששמה הוא שיבוש של השם המקומי רימאק, נוסדה ב-6 בינואר 1535, שהוא חג ההתגלות הנוצרי (Epiphani), ומשום כך היא נקראת גם "עיר המלאכים". לימה היתה מקום מושבו של הכתר הספרדי בתקופה הקולוניאלית עד לעצמאות פרו בראשית המאה ה- 19. במאות ה-16 וה-17 היתה לבירתה של ממלכת המשנה "פרו", הקולוניה הספרדית העשירה והחזקה ביותר. מכאן למעשה נשלטה אמריקה הדרומית, וכאן נבנו, במאה ה-16, האוניברסיטה (סן מרקוס), בית הדפוס והתיאטרון הראשונים ביבשת.

במאה ה-18, לאחר שתוצרת המכרות של פוטוסי (Potosi) – כיום בבוליביה – הועברה לממלכת המשנה של לָה פְּלָטָה, שזה עתה נוסדה על החוף האטלנטי, החלה לימה לאבד את כוחה ואת יוקרתה. היא היתה המושבה האחרונה שזכתה בעצמאות ב-1821, בניגוד לשאיפות הצבא הספרדי והאוליגרכיה, שבבעלותה היו המכרות ושטחי אדמה נרחבים. ימי הרפובליקה אופיינו במאבק פוליטי מתמשך בין האוליגרכיה לליברלים, ויצירת המדינה המודרנית על־ידי מרשל ראמון קסטייה (Castilla). במהלך תקופה זו, לאחר שהתרוקנו מכרות הכסף, הפך הגוּאָנוֹ לענף היצוא העיקרי של פרו. לשלשת של עופות ים, העשירה במלחים ובזרחן, נחשבה לחומר הדישון הטוב בעולם. פרואנים זקנים נאנחים, שארצם, שבמאה ה-16 ייצאה לכל העולם זהב, התפרנסה במאה ה-19 מחריוני ציפורים… המאה ה-20 אופיינה בניצול נרחב של נחושת, נפט, קנה סוכר וכותנה, שהביאו לפרו הון זר רב, אך לא הביאו לשינוי המבנה החקלאי והחברתי הקולוניאלי.

עד מלחמת העולם הראשונה היתה קיימת תחרות כלכלית בין לימה לבין אריקיפה, אך לאחר סלילת הכביש לאיקיטוס ומשם אל אוקיינוס האטלנטי, אריקיפה איבדה מחשיבותה. לימה, שהיתה גדולה פי שניים מכל עיר אחרת בפרו, היתה למוקד ההתרחשויות הפוליטיות שפקדו את המדינה. לאחר כישלונן של כמה תנועות מהפכניות בשנות ה-60, יזם גנרל וֶלאסקוֹ הפיכה צבאית ועמד בראש ממשלה שהלאימה הרבה מהמשאבים והמוסדות, כולל העיתונות, ויצרה רפורמה קואופרטיבית של הקרקעות. המשטר הדמוקרטי חזר לפרו בשנות ה-80, אך במקביל הופיע הטרור, שהודבר רק באמצע שנות התשעים.

בתי שכונת מירה פלורס על מצוק מעל הים

אקלים קודר ושכיות חמדה
לימה נמצאת לחופו של האוקיינוס השקט, אך למרות מיקומה מדרום לקו המשווה האקלים בה קודר בדרך כלל. על התופעה המוזרה הזאת אחראי זרם הומבולט, שיוצא מאנטארטיקה וחולף לאורך החוף. הזרם הקר, שנקרא גם "זרם פרו", מושך אליו את העננים נושאי הגשם ואחראי ליצירת רצועה צחיחה לאורך החוף של פרו. בלימה יורדים פחות משקעים מאשר בסהרה. הבשורה הטובה שמביא עמו הזרם היא הפלנקטון, בעלי חיים וצמחים זעירים, שהוא מרים מקרקעית הים, ואשר משמש מזון ללהקות הדגים. בעבר נחשב חופה של פרו לאחד מאזורי הדגה העשירים בעולם, עד שדייג יתר בשנות ה-60 דלדל אותו. ממאי ועד נובמבר סובלת העיר מערפל, שנקרא כאן "גרואה" (garua); "גרוע" בפי המטיילים הישראלים. בקיץ, כאשר הגשמים ניתכים בעוז בשדרת ההר של פרו, השמש יוצאת מבעד לעננים מעל לרצועת החוף, ה"גרואה" נמוג והשמים מצטחקים בכחול עז.

לימה הינה מקום מצוין ללמוד על תולדות פרו: יש בה מוזיאונים יפהפיים ובהם שכיות חמדה מהעבר העשיר כל כך. חשוב מכולם הוא המוזיאון הארכיאולוגי, המוביל את המבקר בו מראשית ההתיישבות בפרו, דרך פריחתן של תרבויות החוף במאות ה-6 וה-7, ועד לתרבות האינקה, שהופיעה במאה ה-12 ושלטה בפרו עד שהספרדים שמו לה קץ באכזריות. הרבה מאוד ממצאים מרשימים מוצגים לראווה דווקא באוספים פרטיים. מתברר כי המדינה מעדיפה שהעלויות הרבות של תחזוקת המוזיאונים ייפלו על כתפי האספנים ולא יכבידו על כלכלתה. עוד מוזיאון מפורסם הוא מוזיאון הזהב שנמצא בפאתי העיר ויש בו ריכוז מרהיב של תכשיטים וצלמיות שניצלו בדרך נס מידיהם החמדניות של הכובשים.

גם הספרדים תרמו לעיצוב העיר. נבנו כאן כנסיות מרשימות, עם חזיתות עתירות פסלים בסגנון בארוק צעקני, בתי מידות בעלי חצרות פטיו גדולות ושתי הכיכרות המרהיבות: פלזה סן מרטין, הצבועה באדום ונקראת על שמו של המשחרר הגדול שהגיע לכאן מארגנטינה, ופלזה מיור (המוכרת גם בשם פלזה דה ארמאס, כיכר הנשק), שם נבנו בית העירייה, בית המושל והקתדרלה. בעבר ניצב בכיכר פסלו של פרנסיצקו פיזרו, כובש הארץ ובונה העיר, אלא שהתגברות הרגש הלאומי הביאה לכך שלפני כעשור הושלך מכאן הפסל בלחץ הציבור. בין שתי הכיכרות מחבר רחוב, שההליכה בו משולה לצעידה בתוך סרט: המוני רוכלים ותגרנים, מסעדות ודוכנים לממכר מזון מהיר, כנסיות מרהיבות, מוכרי צ'ורוֹס (מעין סופגניות מאורכות), רעש והמולה. האזור העתיק של לימה הוכרז כאתר שמור על ידי ארגון אונסק"ו.

המזרקה המרהיבה בפארק דה לה רזרווה

אחד השיאים של הביקור בלימה נמצא בפארק דה לה רזרווה (Parque de la Reserva): מזרקה, מהמרשימות בעולם, שמדי ערב, בין השעות 19:00 ל-21:00, מופעלת בשלל צבעים ובלוויית מוזיקה. אל תחמיצו את המופע המרהיב של סילוני מים צבעוניים שמזנקים אל על, מלווים בצלילים עליזים.

לימה היא מקום טוב לבלות. יש בה שפע של מסעדות משובחות, המציעות אוכל מקומי ובינלאומי, ואפשרויות רבות להאזין למוסיקה ספרדית, קריאולית או "פרו נגרו" – המוסיקה האפרו-פרואנית, תרומתם של העבדים השחורים, שהובאו מאפריקה כדי לעבוד בשדות קנה הסוכר, וחלקם התערבב עם הילידים ויצר את הקָפוּזוֹס, מעין מזיגה של שחור ואדום.

עיר של מהגרים
כשליש מ-20 מיליון התושבים של פרו (וחצי מהתושבים העירוניים שלה) חיים בלימה. העיור הדמוגרפי אינו כרוך בהכרח בעיור כלכלי. אמנם שני שלישים מתעשייתה של פרו מרוכזים כאן, אך חלק גדול מתושביה ממשיך את אורח החיים הכפרי גם כאן. העיר מתאפיינת בקוטביות. מצד אחד חיים בה עשירים שהונם מנקר עיניים ועל הווילות שלהם מופקדים שומרי ראש חמושים, ומהצד האחר חיים בה אנשים שעוניים המשווע עלול לגרום לבטן להתהפך מסלידה וצער. כשיוצאים משכונות היוקרה, לימה איננה נראית כעיר בירה, או כעיר בכלל, אלא דומה יותר לעיירה צפופה, כאוטית ומזוהמת.

העיר מוקפת בהרבה מושבות מהגרים המכונות "פואבלוס חובנס" (Pueblos jovenes), שפירושו "כפרים צעירים", שם חנני מדי לשכונות פחונים צפופות, ניגוד משווע לוילות המפוארות של שכונות היוקרה. מתוך כשמונה מיליון תושבים החיים בלימה, יותר משישה מיליון חיים בשכונות הללו. חלקן נמצאות במרחק קילומטרים אחדים מהעיר, כששטח חקלאי מבדיל בינן לבין המרכז. אחת השכונות, וילה אל סלבדור, נחשבת למחנה המהגרים הגדול בעולם, וחיים בה 350,000 אנשים ללא מים זורמים, חשמל או תנאי היגיינה מינימליים. יחד עם זאת, אפשר למצוא נחמה פורתא בכך שעיירות הפחונים לאורך הדרך המובילה מנמל התעופה אל העיר השתנו בעשור האחרון של המאה העשרים: הן נראות נקיות יותר, צבועות יפה יותר והבקתות התחלפו במבני אבן. 

לאורך קו החוף
שכונת מירה פלורס וקו החוף שלה מהווים עולם אחר, רחוק שנות דור ממרכז העיר. במרחק כמה פסיעות מבתי המלון אפשר להתבונן באוקיינוס השקט ולהתפעל מקו האנכי, הזקור של המצוק. בקצה אחד של החוף, שצורתו כצורת סהר, נמצא הנמל הרחוק של קייאו, ובצד השני, במרכז שכונת צ'וריוס (Chorrios), מתרומם הר מורו סולאר, עם אנטנת הטלוויזיה הדקה שלו. 

החוף במירה פלורס. בקיץ, כשבהרים יורדים גשמים עזים, בחוף השמים כחולים

בתקופת הקולוניה הספרדית היתה צ'וריוס כפר דייגים. הוא נקרא כך על שם חדירות תת קרקעיות של מים, שיצאו מאדמת התשתית של עמק לימה דרך צוקי הים – צ'וריוס בספרדית פירושו טפטוף של מים, והסיומת המקטינה התייחסה לחולשת המפלים שהישקו את הצמחייה שעל הצוקים. לאחר מאות שנים של התפשטות היישוב וסלילת כבישים, התייבש הזרם הדל ועמו הצמחייה.

באחד מימיה האחרונים של הקולוניה הספרדית נולד בצ'וריוס הדייג חוזה אוליה (Olaya), שהפך לשליח הכוחות שלחמו לעצמאות פרו. הוא נהג לחצות בשחייה את המפרץ לקייאו, כשהוא נושא עמו מידע חיוני לכוחות שהתרכזו שם. כשנתפס, אכל את המסמכים שהיו בידו וסירב לגלות את זהות שולחיו. הוא עוּנה, הוצא להורג והפך לגיבור המפורסם ביותר של כפרו. עם התפשטות העיר המודרנית, נעשה צ'וריוס לאחד האזורים העירוניים בלימה ומקום מושבה של האקדמיה הצבאית, אך מסורת הדייג שלו לא אבדה. כל שנה, במהלך הסעודה לכבוד סן פדרו – הפטרון של הדייגים – נערכת במקום תהלוכה ימית של סירות דייג, הנושאת את פסלו של הקדוש.

המהפכה האמיתית
תושבי לימה הטיפוסיים אינם דומים לאריסטוקרטים הקריאולים שהתגוררו בה בעבר. על פי רוב, הם מהגרים שהגיעו אליה מאחת הפרובינציות, משתוקקים לעבוד, לשרוד ולהתפתח כלכלית. בדרך הם נאלצו להתמודד עם הפירות הבאושים של פוליטיקה וממשלה מושחתות ומבנה חברתי בלתי צודק. אפשר לראות אותם עומדים ליד רמזורים, מנסים למכור לנהגים עיתונים, סוכריות או סחורות מוברחות. חלקם נוהג במוניות לא רשמיות, אחרים עומדים בפינות קבועות וסוחרים בדולרים בשוק השחור המתנהל תחת כיפת השמים. כמו בערים אחרות של אמריקה הלטינית, רבים כאן הרוכלים. הכפריים, שזנחו את שדותיהם הפוריים ואוויר ההרים לטובת האספלט והפיח, מוצאים את פרנסתם הדלה ברוכלות. כך שלצד השוק הרשמי, הכולל מפעלים וחנויות, התפתח שוק מקביל, שהכסף הזורם בו, נע במעגלים כלכליים שאין בהם מקום למס הכנסה ולביטוח לאומי. כמה בני מזל הצליחו לרכוש מיניבוסים ולהשכירם לאחרים. רבים מוצאים עבודה במפעלים או בעסקים. נשים מועסקות, בדרך כלל, כמשרתות בבתי המעמד הבינוני.

מזווית ראייה זו, מואר התוהו ובוהו שנקרא לימה באור אחר. לא רעה חולה של המבנה העירוני, אלא תוצר של החיים והיצירתיות של האנשים, שהחליטו להתמודד עם הקשיים ולשגשג בכל תנאי, תוך התעלמות מהמבנים הפוליטיים שאינם מציעים תשובה לבעיותיהם. התהליך הזה, ולא האלימות הפוליטית, הוא המהפכה האמיתית של פרו.

בתמונה הפותחת: פלזה מיור, אחת הכיכרות המרכזיות בלימה


הפוסט סיור בלימה: נקודת מפגש הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a1%d7%99%d7%95%d7%a8-%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a0%d7%a7%d7%95%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a4%d7%92%d7%a9/feed/ 0
פרו – הצעה לטיול לנוסע העצמאיhttps://www.masa.co.il/trips/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a6%d7%a2%d7%94-%d7%9c%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%90%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%2594%25d7%25a6%25d7%25a2%25d7%2594-%25d7%259c%25d7%2598%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259c-%25d7%259c%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25a1%25d7%25a2-%25d7%2594%25d7%25a2%25d7%25a6%25d7%259e%25d7%2590%25d7%2599 Mon, 31 Aug 2015 15:55:59 +0000 https://www.masa.co.il/trips/%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%a6%d7%a2%d7%94-%d7%9c%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a1%d7%a2-%d7%94%d7%a2%d7%a6%d7%9e%d7%90%d7%99/הרי האנדים הגבוהים, מדבריות מהיבשים בעולם, ג’ונגלים עבותים, כפרי ילידים, ערים קולוניאליות ואתרי עתיקות.

הפוסט פרו – הצעה לטיול לנוסע העצמאי הופיע ראשון במסע אחר

]]>


רוב המטיילים המקצועיים, אם יידרשו לשאלה “באיזו מדינה כדאי לבקר בדרום אמריקה?” ייבחרו ככל הנראה בפרו ולא לחינם. מדינה זו, הרביעית בגודלה בדרום אמריקה, צופנת בחובה את כל מה שיש לדרום אמריקה להציע- הרי האנדים הגבוהים, מדבריות מהיבשים בעולם, ג’ונגלים עבותים, כפרי ילידים, ערים קולוניאליות ואתרי עתיקות.

ביקור בפרו של היום מזמן למטייל טיול מגוון בצורה יוצאת דופן. מבחינה גיאוגראפית מחולקת פרו לשלושה אזורים שונים. אזור החוף הינו מהאזורים הצחיחים ביותר בעולם בגלל זרם ההומבולדט הקר שמגיע מאנטארקטיקה ומונע היווצרות של ענני גשם. אחת לכמה שנים מתהפך הזרם באזור פרו, טמפרטורת המים עולה ונוצרת התופעה האקלימית הידועה “אל ניניו”. במרכזה של פרו עובר רכס האנדים שפסגותיו המושלגות נעות בין 6000 ל 7000 מ’ והאקלים בו הוא אלפיני לחלוטין. חלקה המזרחי של פרו הינו שפלת האמזונס, האקלים בו הוא טרופי והוא מהווה חלק מאגן האמזונאס- יער הגשם הגדול בעולם. גיוון גיאוגראפי זה הפך את פרו למדינה בעלת המגוון הביולוגי הגדול בעולם! בהיבט האנושי פרו הינה תערובת של ישן עם חדש. הערים הגדולות דוגמת לימה וארקיפה הן שילוב של ערים קולוניאליות בעלות מוטיבים ספרדיים עם ערים מודרניות בהן שכונות פאר, מרכזי קניות ומקומות בילוי. בפנים הארץ, ערים כדוגמת קוסקו מציגות שילוב מדהים של מרכזים קולוניאליים עם שמירה על אורח החיים האינדיאני שמקורו בבני האינקה. במזרח פרו באגן האמזונאס ישנו שילוב של ילידים אינדיאנים לבושי מחצלות ואוחזי מצ'יטות עם ערי “סלאמס” חצי מודרניות..

יום 1 לימה – נחיתה בלימה,בירת פרו, וסיור באתרי העיר. הסיור עובר באתרים הקולוניאליים החשובים שנבנו בעת שהעיר הייתה בירת האימפריה הספרדית בדרום אמריקה. הסיור יתחיל בקתדראלה הראשית שנמצאת בכיכר המרכזית (Plaza de Armas). במקום נמצא קברו של הכובש הספרדי פיזארו שהכניע את אימפריית האינקה המקומית. המשך סיור בכיכר המרכזית, כנסיית סן פרנסיסקו, ארמון המושל, בית העירייה ותחנת הרכבת העתיקה. המשך בנסיעה דרך רחובות העיר העתיקים הידועים באחוזות שבהם ובמרפסות בסגנון מורי. סיור במוזיאון הארכיאולוגי הגדול שמציג מספר רב של פריטים מתרבויות פרה קולומביאניות רבות.

 

ימים 2- 4 – ארקיפה וקניון קולקה. טיסה ל Arequipa. לקראת הצהרים יציאה לסיור באתרי העיר. הסיור כולל ביקור במנזר Santa Catalina מנזר עתיק וגדול מאוד לנשים בלבד, בכנסיית Church Cloisters of the Company ובה אוסף גדול של קשתות וכיפות, מתחם סן פרנסיסקו הגדול, הכיכר המרכזית והקתדראלה וסיום ברובע הקולוניאלי המרשים, רחובות אבן צרים ובתים לבנים. תצפית יפה על העיר ושלושת הרי הגעש המקיפים אותה. נסיעה צפונה לקניון קולקה Colca- אחד הקניונים העמוקים בעולם! תחילת הסיור בדרך המתפתלת מארקיפה ומטפסת לכיוון הרי הגעש שסביב לה בין הכפרים Torja, Chucura, Patapampa שבהם מבנים קולוניאליים וחקלאות מהעידן הפרה קולומביאני. אחה"צ ביקור בכפר Chivay. אפשרות לביקור במעיינות החמים של La Calera. ביקור בקניון קולקה. נסיעה Cruz del Condor- נקודת התצפית המרשימה ביותר על הקניון בה הסיכוי הטוב ביותר לצפות במעוף הקונדור. המשך מזרחה לכיוון פונו בנופי פסגות, חלקן מושלגות, המתנשאות לגובה 4,500 מ' ומעלה. הדרך עוברת בקרבת אגם Lagunillas – שפע של חי וצומח ייחודיים לאזור האנדים הגבוה. אחר הצהריים- ביקור בסיוסטאני (Chullpas of Sillustani) – אתר קבורה מרשים של בני שבט הקויה (Colla) הפרה-אינקאי, שנהגו לקבור את אציליהם במגדלי קבורה. לקראת ערב ירידה לאגם טיטיקקה למלון בפונו.

יום 5 אגם טיטיקקה – סיור ושייט באגם טיטיקקה- האגם המשוייט הגבוה ביותר בעולם- 4000 מ'! ביקור ב Uros- איים צפים המיושבים על ידי צאצאים של אחת התרבויות העתיקות ביותר ביבשת שממשיכים לשמר את אורח חייהם המסורתי. לאחר הביקור באיים הצפים ממשיכים לביקור באי המיוחד Taquile. באי חיים צאצאים ישירים של בני האינקה הידועים בעבודות הטקסטיל המסורתיות. בנוסף למפגש התרבויות המרתק האי מספק תצפית מרשימה אל עבר רכס האנדים המושלג של Cordillera Real.


ימים 7- 9 קוסקו והסביבה – נחיתה בקוסקו איסוף והעברה למלון. זמן חופשי להתרשמות ראשונית מהעיר. אחה"צ סיור באתרי קוסקו ההיסטורית הכוללים אתרי אינקה ואתרים קולוניאליים. האתרים השונים כוללים את הכיכר המרכזית, הקתדראלה הגדולה, הכנסייה והמנזר של Santo Domingo שיושבים על שרידי מקדש אינקה חשוב (Koricancha) ומשמרים חלק מהבנייה המקומית העתיקה. לאחר סיור באתרי העיר המשך לאתרי האינקה הגדולים מחוץ לעיר ובראשם האתר המונומנטאלי ב Sacsayhuaman והמרכז הצבאי Puca Pucara. ביקור במאצ'ו פיצ'ו- העיר האבודה של האינקה. נסיעה מרתקת ברכבת "הרים" היוצאת מקוסקו לאורך העמק המקודש בנופי קניונים ואזורים מעובדים לסיור בחורבות מאצ'ו-פיצ'ו- האתר הגדול שלא נפל מעולם בידי הכובש הספרדי. אחה"צ חזרה ברכבת לקוסקו.

יום השוק השבועי! סיור ברכב לעמק הקדוש של האינקה ליד קוסקו. העמק נוצר על ידי נהר האורובמבה היורד מהרי האנדים ומהווה את אחד מיובליו הראשיים של נהר האמזונאס. הביקור מתחיל בכפר העתיק Pisac שבפתחת העמק. במקום מתקיים כל יום ראשון שוק מקומי שמושך אליו סוחרים מכל רחבי האזור. הסיור משלב ביקור במקדש האינקה העתיק של Ollanyatambo אליו יש לטפס.. ולמכרות המלח של Maras שבהם אלפי בארות ול- Maray שהייתה ככל הנראה מרכז למחקר חקלאי של האינקה.

ימים 10- 12 אמזונאס – יציאה ל3 ימים של חווית ג'ונגל אמאזוני! נחיתה ב Puerto Maldonado 11:25, העברה לרציף ושייט של כ 45 דקות לאורך נהר Madre de Dios והגעה ללודג'. לאחר מנוחה יציאה לסיור רגלי באזור בו מתקיים מגוון בעלי החיים והצמחים המגוון והעשיר ביותר בעולם. סיור באגם Sandoval ושמורת Tambopata. חזרה ללודג' לארוחת צהריים. אחר הצהריים יציאה לסיור רגלי בין צמרות העצים. שייט חזרה ל Puerto Maldonado. ביקור בחוות פרפרים מקומית, וטיסה חזרה ללימה. נסיעה לסיור במוזיאון Rafael Larco Herrera שהוקם בשנת 1926 – מוזיאון פרטי בעל התצוגה הפרה- קולומביאנית הגדולה בעולם.

 

 

הפוסט פרו – הצעה לטיול לנוסע העצמאי הופיע ראשון במסע אחר

]]>
טיול לפרו בדגש תרבות ונוף עם גילי חסקיןhttps://www.masa.co.il/trips/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%91%d7%93%d7%92%d7%a9-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%a3-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9f/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2598%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259c-%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%2591%25d7%2593%25d7%2592%25d7%25a9-%25d7%25aa%25d7%25a8%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25a3-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%2592%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2599-%25d7%2597%25d7%25a1%25d7%25a7%25d7%2599%25d7%259f Tue, 17 Jun 2014 09:51:36 +0000 https://www.masa.co.il/trips/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%91%d7%93%d7%92%d7%a9-%d7%aa%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%a3-%d7%a2%d7%9d-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%99-%d7%97%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%9f/2-23 יולי. טיול יוצא דופן אל פרו, הכולל, בנוסף לאתרים המוכרים, גם את אזור הוארז, את התרבויות של החוף הצפוני, את האתר העתיק קואלפ, שעדיין מכוסה בעצי הג'ונגל ונחשב מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא" וחגיגת ה"פייסטה האותנטית עם הילידים בפואקרטמבו (Puacartambo).

הפוסט טיול לפרו בדגש תרבות ונוף עם גילי חסקין הופיע ראשון במסע אחר

]]>

באמצעות אקו טיולי שטח

22 ימים בהדרכת ד"ר גילי חסקין כולל האתר המסתורי קוּאֶָלֶפּ והפייסטה הגדולה לכבוד הבתולה מכרמן

פרו נחשבת ליהלום שבכתר הדרום אמריקאי. בארץ זו, ששטחה כפול בגודלו מזה של צרפת, התרכזו מרבית האלמנטים החשובים ביותר בייבשת. יש בה את רכס ההרים הארוך בעולם, שפסגותיו מגיעות בפרו לגובה של כ-6700 מ' מעל פני הים. יש בה יער גשם טרופי עבות; את מדבר אטאקמה שלחופו של האוקיינוס השקט, הנחשב לצחיח בעולם ועוד. יש בה גם עולם אתני עשיר ומגוון של ילידים אמרינידים המכונים בטעות "אינדיאנים", בני תערובת ואפילו קורטוב של אפריקאים. כאשר הגיע קולומבוס לאמריקה כבר שגשגו בפרו תרבויות אשר הגיעו להישגים מופלאים בתחום הארכיטקטורה, ההנדסה והאומנות, למרות שלא השתמשו בגלגל. על המקדשים העתיקים הוסיפו הכובשים הספרדים את הערים הקולוניאליות היפות. זוהי ארץ מגוונת ביותר, בעלת עושר תרבותי והיסטורי, טבע ונופים מהיפים באמריקה, מוסיקה, טעמים וריחות.

זהו טיול יוצא דופן, הכולל, בנוסף לאתרים המוכרים, גם את אזור הוארז, את התרבויות של החוף הצפוני, את האתר העתיק קואלפ, שעדיין מכוסה בעצי הג'ונגל ונחשב מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא". לסיום הטיול, נחגוג עם הילידים בפואקרטמבו (Puacartambo), את ה"פייסטה" האותנטית הצבעונית ביותר באנדים.

טיולנו מתבצע בעונה היבשה והאידיאלית לטיול באזור האנדים, מזג אוויר בהיר, נופים צלולים, ובזמן החגיגה האינדיאנית הצבעונית ביותר.

לסרטון של ד"ר גילי חסקין מהטיול לפרו לחץ כאן

לפרטים והרשמה>>

יום 1 ת"א – אירופה – לימה
טיסה דרך אירופה ללימה, בירת פרו. עם ההגעה, בשעות הערב – העברה למלון.

יום 2 אל הצפון היפה, קחמרקה והמעיינות החמים של האינקה
נטוס לקחמרקה Cajamarca)) שממוקמת בהרים הצפוניים של פרו בגובה של 2800 מטרים מעל פני הים. קחמרקה ידועה במוצרי הגבינות שלה, בכנסיות היפות שבה ובמעיינות חמים שלה (Banos del inca). הפרואניים זוכרים את קחמרקה כמקום שבו אימפריית האינקה באה לסיומה כאשר הוצא בה להורג של שליט האינקה האחרון-אטואלפה (Atahualpa)ע"י פיסארו הספרדי. נצא לסיור מודרך במרכז ההיסטורי של העיר ונמשיך לרחצה במעיינות החמים של האינקה. לינה בקחמרקה.

יום 3 צ'אצ'אפויאס, "ארץ אנשי העננים"
לאחר ארוחת הבוקר, נצא בנסיעה לכיוון צ'אצ'אפויאס המכונה גם "ארץ אנשי העננים". זהו אזור מרהיב ומגוון, בו התגוררו בעבר בני תרבות הצ`אצ`אפויה, תרבות שקדמה לתרבות האינקה. אזור זה מפורסם בזכות פירמידות ענקיות הבנויות מלבני בוץ ומגוון עשיר של תכשיטי זהב שהתגלו בקברים החבויים מתחת למעטה הבוץ. נתחיל את הנסיעה דרך גבעות קיה-קיה לאחד מיובלי האמזונס על גדתו המזרחית של נהר המראניון(Maranon) ולקראת ערב נגיע אל יער העננים של צ'אצ'אפויאס. נלון בצ'אצ'אפויאס.

יום 4 לייממבמבה, עיירה הררית באנדים
היום נצא לרכיבה על סוסים לביקור ברוואש- (Revash) – אתר קבורה צבעוני של "אנשי העננים",שממוקם על צוק שאת קירותיו מקשטות צורות גיאומטריות.לאחר ארוחת צהריים נעפיל אל הרי האנדים , הנוף יתחלף בהדרגה מצחיח למוריק. נגיע לעיירה ההררית ליימבמבה (Leimebamba), נבקר במוזיאון המקומי ובו ממצאים פרה אינקאיים מעניינים ונסיים את היום באגם הקונדורים Laguna de Los Condores)), שלמרגלות ההרים המושלגים. בתום הסיור נחזור למלוננו בצ'אצ'אפויאס.

ימים 5 –6 קרחיה וקואלפ, אתרים ארכיאולוגים פרה קולומביאנים
נצא לכיוון יער הגשם הטרופי ונקדיש את היומיים הבאים לסיורים מקיפים באתרים הארכיאולוגים קרחיה (karajia) וקואלפ (Kuelap), שם המבנים והטראסות עדיין חבויים בג'ונגל. המקומיים מכנים את קואלפ בתור "מאצ'ו פיצ'ו של הדור הבא", זוהי אפוא הזדמנות לגלות את הקסם, טרם שייכבש ברגליהם של המוני התיירים. נחזור ללינה במלוננו שבצ'אצ'אפויאס.

יום 7 הדרך לצ'יקלאיו
נצא בנסיעה לכיוון החוף הפרואני, אל צ'יקלאיו , נסיעה שתיארך כ – 10 שעות. צ'יקלאיו מפורסמת בשל אתרי הארכיאולוגיה הרבים המקיפים אותה. באיזור צ'יקלאיו התגלתה אחת התגליות הארכיולוגיות החשובות ביותר באמריקה, חשיפת הקבר בו נקבר שליט סיפאן (לורד אוף סיפאן) לינה בצ'יקלאיו.

יום 8 צ'יקלאיו- פירמידות טוקמה ומוזיאון לורד אוף סיפאן
היום נבקר בפירמידות טוקומה(Tucume) הנמצאות בעמק למבאייקה(Lambayeque), העמק הגדול ביותר באזור החוף הצפוני בפרו, ובמוזיאון לקברים ועתיקיות "Lord of Sipan בתום הסיורים נצא בנסיעה לחוף המדברי של פרו, אל העיירה הקולוניאלית טרוחיו, שלחוף האוקיינוס השקט, הידועה בכיכר המרשימה שלה ובמבנים המפוארים שבנו בה הספרדים. לינה בטרוחיו.

יום 9 טרוחיו – הוארז, המעבר אל שיא הרי האנדים
יום של נסיעה דרומה, לאורך החוף ובדרך המתפתלת בין כפרים חקלאיים, דרך קניון דל פאטו המרשים להוארז שבמרומי הרי האנדים ומכונה בקרב תושביה "שווייץ הפרואנית".הוארז נמצאת בגובה של 3,018 מטר מעל פני הים, ושוכנת למרגלות שרשרת הרי האנדים הגבוהה ביותר ביבשת ה"קורדיליירה בלנקה",מכאן הגיע שפת הקצ'ואה, שלימים שמשה כ"לינגווה פרנקה" של ממלכת האינקה. העיר עצמה הינה יעד מרכזי למטיילים, ונחשבת כאתר עליה לרגל למטפסי הרים מכל העולם. לינה בהוארז.

ימים 10–11הוארז, למרגלות הרכס הלבן של האנדים
הקורדיליירה בלנקה: נטייל ברכב וברגל סביב הוארז. נטייל בפארק הואסקראן, נלך בקניון יאנגנוקו (Llanganuco), בין לגונות תכולות, ומעלינו יתנשאו הפסגות המושלגות הגבוהות בהרי פרו. נבקר באגם פארון, שנודע בצבעו הכחול-עמוק ובאתר הארכיאולוגי של צ'אווין דה הואנטאר, אשר שימש כמרכז פולחני גדול סביב 1500 לפנה"ס, נבנה מאבן וחלקו חפור בצלע ההר. נבקר במקדש העצום על מחילותיו וחדריו התת-קרקעיים, נתרשם מן הנוף המרהיב, לינה בהוארז.

יום 12 בחזרה ללימה
נצא בנסיעה חזרה ללימה דרך הרי האנדים. ניסע לאורך הכביש הפאן האמריקאי ונהנה מנוף מדבריות החול והעמקים שליד האוקיינוס ??השקט. כמו כן, תוכלו ליהנות מהשינויים הדרמטיים של הנוף והאקלים, מהרי האנדים הצבעוניים ועד לשרשרת של פסגות הכתיר קרים למדברי החוף הצחיחים. בדרכנו נחלוף על פני נופים של אגם Conococha(4080m) ונעצור לביקור בעמק Paramongaומבצר פרמונגה, אחד ממצפי האסטרונומיה המפורסמים של פרו העתיקה. לקראת ערב נגיע ללימה ונעבור למלוננו שממוקם באזור מירה פלורס.

יום 13 קוסקו, בירת האינקה
בשעות הבוקר נטוס אל קוסקו,ונקדיש את היום לסיור בבירת האינקה ובסביבתה הקרובה: נצא אל הכיכר המרכזית, פלזה דה ארמאס, אל הקתדרלה, לקוסקו, מקדש קוריקנצ'ה, כנסיית סן בלאס והרחובות הספרדיים הקולוניאליים שנבנו על שרידי רחובות האינקה. אחר הצהריים נצא אל סקסהויאמן (Sacsahuyaman), המבצר הצופה על העיר, שאבניו נחשבות לגדולות ביותר באמריקה כולה ובמקדש המעיין, טמבו מאצ'אי.

יום 14 העמק הקדוש
יום טיול אל העמק הקדוש: ניסע לביקור בפיסאק, נטייל בשוק הססגוני ונבקר במצודה האינקאית הצופה על העמק. בשעות אחר הצהריים נמשיך לאויינטיטמבו, לבקר במצודת המקדש המרהיב ולשוטט בכפר הציורי הבנוי על שרידי היישוב האנקאי. נלון בפנסיון כפרי בכפר יוקאי, בלבו של העמק הקדוש.

יום 15 הפייסטה לכבוד הבתולה מקרמן
היום ניסע אל הכפר פואקרטמבו (Puacartambo), שם מתקיימת הפייסטה הססגונית ביותר באנדים, לכבוד הבתולה מקרמן. את שעות אחר הצהריים והערב נבלה בשוטטות בין החוגגים הלבושים ססגונית. נסיים את היום בלינה באוהלים גדולים באזור הכפר.

יום 16 הפייסטה בפואקרטמבו
מי שירצה יוכל להצטרף לעוד מאות מקומיים, לצפות בזריחה, מהאתר המקודש טרס קרוסס (Tres Crusses). הפולקלור המקומי מספר שלעתים, בעת השתברו קרני האור בערפילי הבקר העולים מן האמזונס, מתקבלת אשליה אופטית של שתי שמשותת. לאחר מכן נצפה בתפילה המרכזית בפואקרטמבו ונשוב לקוסקו. לינה בקוסקו.

יום 17 העיר האגדתית מאצ'ו פיצ'ו
ניסע ברכבת, לאורך יובלו הארוך ביותר של האמזונס, ריו אורובמבה, אל העיר האגדית מאצ'ו פיצ'ו, המרשים והמסתורי שבאתרי האינקה. נסייר במקדשים השוכנים בחיק נופים אדירים, ברחובות המתוכננים היטב, נלמד על דרכי הפולחן ועל חיי היומיום של אנשי האינקה. נטפס לנקודות תצפית להשקיף על הנופים הקסומים. בתום הסיור נרד מן ההר ונשוב ברכבת לקוסקו.

יום 18 מקוסקו דרך מישורי האלטיפלנו אל פונו לחוף אגם טיטיקקה
נצא מקוסקו בנסיעה ארוכה, דרך מישורי האלטיפלנו לעיירה פונו, השוכנת לחוף אגם טיטיקקה הגבוה ברום של 4000 מ' מעל פני הים. המקומיים מאמינים שבאגם נולדו האחים אשר יסדו את אימפריית האינקה. לינה בפונו.

יום 19 שייט באגם טיטיקקה
נצא להפלגה באגם טיטיקקה הקדוש. נשוט לאיי האורוס, "האיים הצפים" שהם איים שנבנו מאלומות של גומא הטוטורה. נשוט גם לאי הטבעי "טקילה", שהתפרסם בתלבושות המיוחדות שלתושביו, כמו בנופיו היפים ובאווירתו הנעימה. בתום הסיור, ניסע לעיר חוליאקה ממנה נטוס בחזרה ללימה. לינה בלימה.

יום 20 לימה, בירת פרו
זהו יומנו האחרון בפרו, נצא לטייל בבירת פרו, במרכז הקולוניאלי העתיק , בפלאסה דה ארמס, בפלאסה סן מרטין, בקתדרלה ובכנסיית סן פרנסיסקו, במוזיאון הארכיאולוגי ובמוזיאון הזהב, ועוד. בשעות הערב, נצא בטיסה ארצה דרך אירופה.

ימים 21 – 22 הטיסה הביתה
נבלה את הלילה בטיסה טרנס אטלנטית למדריד. מי ירצה יוכל לצאת להסתובב במדריד ונמשיך בשעות הערב בטיסה הביתה. נחיתה בארץ בבוקר מוקדם של היום ה-22.

 לינה:בבתי מלון מדרגה ראשונה או הטובים בנמצא, לינה באוהלים גדולים באזור פואקרטמבו

כלכלה: ארוחות בוקר לאורך כל הטיול ועוד 11 ארוחות

תחבורה: אוטובוס ממוזג, שיט וטיסות פנים, כמפורט בתכנית.

קבוצה:גודל הקבוצה עד 24 מטיילים. המדריך – גילי חסקין, ומדריכים מקומיים כנדרש.

המחיר כולל: טיסות בינלאומיות, טיסות פנים. תחבורה, לינה, כלכלה וצוות כמפורט. כניסה וסיורים בשמורות הטבע, במוזיאונים ובאתרים ארכיאולוגיים כמפורט בתוכנית.. דמי רישום וטיפול.

המחיר אינו כולל: ביטוח רפואי ומטען, ארוחות צהרים וערב למעט בג'ונגל. מסי נמל ובטחון .ייתכנו שינויים במסי תעופה וטיסות פנים.

הערות חשובות:

1. חיסונים: בבוליביה חובה להציג אישור על חיסון נגד קדחת צהובה

2. תנאים פיסיים בטיול: בחלקים מהטיול נשהה בגובה של יותר מ- 3,500 מטרים. בגבהים אלו עלולים להופיע סימפטומים של מחלת גבהים (A.M.S.). אנחנו נשתדל ליצור תנאים נוחים להסתגלות לגובה. תנאים אלו אמורים להתאים לאנשים שבריאותם תקינה. מטיילים, בכל גיל, אשר מתעורר בלבם ספק לגבי תגובתם הפיסיולוגית לגובה, מתבקשים להתייעץ עם רופא לפני יציאתם לטיול.

3. רמת בתי המלון בדרום אמריקה נמוכה מהרמה המקובלת במערב.

לפרטים והרשמה>>

הפוסט טיול לפרו בדגש תרבות ונוף עם גילי חסקין הופיע ראשון במסע אחר

]]>
סוכן נסיעות מומלץhttps://www.masa.co.il/recommendations/%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%a5/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%259b%25d7%259f-%25d7%25a0%25d7%25a1%25d7%2599%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%259e%25d7%2595%25d7%259e%25d7%259c%25d7%25a5 Sun, 03 Mar 2013 14:07:53 +0000 https://www.masa.co.il/recommendations/%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%a0%d7%a1%d7%99%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%9c%d7%a5/בהגיענו ללימה בפרו ניגשנו לסוכנות נסיעות בשם Victor’s Travel. השירות, היחס והמידע היו מעולים והמחיר סביר והוגן, כולל כניסות לאתרים ומדריך צמוד...

הפוסט סוכן נסיעות מומלץ הופיע ראשון במסע אחר

]]>
בהגיענו ללימה בפרו ניגשנו לסוכנות נסיעות בשם Victor’s Travel. השירות, היחס והמידע היו מעולים והמחיר סביר והוגן, כולל כניסות לאתרים ומדריך צמוד. הסוכן ויקטור ארגן לנו את הנסיעה בפרו לפי המקומות שבחרנו ואף המליץ על עוד אתרים שכדאי לבקר בהם, המיטב של פרו. בכל מקום, עם הגיענו באוטובוס או בטיסה, המתינו לנו מדריכים, הסיעו אותנו למלון וערכו לנו טיולים באזור. המלונות היו ברמה טובה עד טובה מאוד, תלוי במקום. המדריכים היו בעלי ידע רב, מנוסים ואדיבים. הם עזרו לנו מאוד ונתנו המלצות טובות. הכל פעל לפי תוכנית מסודרת שקיבלנו מהסוכן, והוא דאג לוודא באופן אישי שאכן הכל בסדר. בעזרתם האדיבה גם המעבר לצ'ילה היה מהיר.

הפוסט סוכן נסיעות מומלץ הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לימהhttps://www.masa.co.il/video/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594 Wed, 13 Feb 2013 15:43:15 +0000 https://www.masa.co.il/video/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94/הטיול בפרו לרוב מתחיל בנחיתה בעיר הבירה של פרו, לימה. כינויה "עיר המלכים" מטעה מעט, והוא ניתן לה על שום ייסודה ב"יום המלכים" הקתולי ב-1535. העיר עצמה אוחזת בפחות הוד מלכות, ויותר בהמון אדם - כשמונה מיליון מתגוררים בעיר סואנת וצפופה זו שערפל מכסה אותה לעתים קרובות. אייל ברטוב מביא צילומים מלימה (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

הפוסט לימה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
הטיול בפרו לרוב מתחיל בנחיתה בעיר הבירה של פרו, לימה. כינויה "עיר המלכים" מטעה מעט, והוא ניתן לה על שום ייסודה ב"יום המלכים" הקתולי ב-1535. העיר עצמה אוחזת בפחות הוד מלכות, ויותר בהמון אדם – כשמונה מיליון מתגוררים בעיר סואנת וצפופה זו שערפל מכסה אותה לעתים קרובות. אייל ברטוב מביא צילומים מלימה (צילום ועריכה: אייל ברטוב)

במרכזה ההיסטורי של לימה נמצאת פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas), הכיכר המרכזית, שבלבה מזרקת נחושת נאה שנבנתה ב-1650. בצפון מזרח הכיכר שוכן ארמון הנשיאות, שבחזיתו נערך מדי יום בשעה 11:45 טקס חילופי המשמר הנשיאותי. מנגד ניצבת הקתדרלה שנבנתה במאה ה-18, לאחר שקודמתה נחרבה ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר. בקפלת הקתדרלה טמונים שרידיו של פרנסיסקו פיזארו, הכובש הספרדי שייסד את העיר לימה. דמותו של פיזארו, רכובה על סוס, משקיפה על הקתדרלה מהכיכר. סביב הכיכר שוכנים גם ארמון הארכיבישוף הנאה ובית העירייה של לימה. מדרום מערב לפלאסה דה ארמאס שוכנת כיכר נוספת, פלאסה סן מרטין בת המאה העשרים. בין שתי הכיכרות מחבר המדרחוב העמוס חנויות ואדם Jiron de la Union, בו ניצבת כנסיית לה מרסד בלימה יש שפע של כנסיות ומנזרים נוספים, כמו כנסיית סן פרנסיסקו ברחוב Ancash, המפורסמת בזכות מערות הקבורה (הקטקומבות) שבה.
העיר מציעה למבקרים מבחר מוזיאונים גדול, שהמומלצים בהם הם מוזיאון הזהב ושני המוזיאונים הלאומיים המציגים את התרבויות העתיקות של פרו. מוזיאון הזהב של פרו (Museo de Oro del Peru) מציג אוסף רחב של חפצי אמנות עשויים מהמתכת הנוצצת, מכסף ומאבנים יקרות, רבים מהם נוצרו על ידי תרבויות פרה-קולומביאניות שונות (נסקה, אינקה, צ'ימו, פריאס ועוד). כרטיס הכניסה כולל גם את תצוגת הנשק והציוד הצבאי בת ה-20 אלף מוצגים של מוזיאון הנשק (Museo de Armas) שבאותו בניין. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה (Museo Nacional de Antropologia, Arqueologia e Historia) המצוין נוסד ב-1938 כדי להכיל אוסף היסטורי עצום המקיף את כל התרבויות הפרואניות באופן כרונולוגי. חלק מהמוצגים עברו למוזיאון האומה (Museo de la Nacion) שנותן סקירה מוצלחת של פרו העתיקה ואתריה הארכיאולוגים. מוזיאון מעניין נוסף הוא מוזיאון רפאל לארקו הררה (Museo Rafael Larco Herrera) – אחוזה מהמאה ה-18 המכילה אוסף כלי חרס מרשים, עבודות טקסטיל, זהב וכסף מ-3,000 שנות ההיסטוריה הפרה קולומביאנית. אחד ממוקדי העניין העיקריים בו הוא גלריית הקרמיקה הארוטית.

מוזיאון הזהב:
כתובת: Alonso de Molina 1100, Monterrico

המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה:
כתובת: Plaza Bolivar, Pueblo Libre

מוזיאון האומה:
כתובת: Javier Prado Este 2465, San Borja

מוזיאון רפאל לארקו הררה:
כתובת: Bolivar Avenue 1515, Pueblo Libre

הפרברים הדרומיים של העיר, סן איסידרו (San Isidro), באראנקו (Barranco) ובמיוחד מירפלורס (Miraflores) חביב התיירים, מציעים שלל מסעדות, חנויות ומקומות בילוי.

הפוסט לימה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה של המדינה כולהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%2595-%25d7%2594%25d7%2591%25d7%25a0%25d7%25aa%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2599%25d7%2590-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%25a4%25d7%25aa%25d7%2597-%25d7%259c%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2591%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2593%25d7%2599 https://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99/#comments Tue, 30 Aug 2011 16:28:03 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99/בפרו מתחולל בשנים האחרונות שינוי משמעותי. לימה הבירה, המכונה לעיתים קרובות "כור ההיתוך", היא מוקדו של השינוי. אווירה אופטימית יותר אופפת היום את המדינה, את לימה ואת הפרואנים. כל אלה בולטים מאוד בעיניו של בן העיר, שעזב אותה ב־1990 וחזר אליה שש שנים לאחר מכן. אלפרדו פרז מספר על השיבה ללימה, על הגעגועים לקו החוף, על יופיה של עיר מכוערת ועל חשיבותה של לימה להבנתה של פרו

הפוסט לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה של המדינה כולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
בכל פעם שמזדמן לי לדבר עם תיירים על עירי לימה, אני מגלה שלמרות שביקרו בפרו, הם רק חלפו על פניה, ראו אותה בחטף, או שביקרו בה והתאכזבו קשות. קשה להאשימם.
לימה, כמו כל בירה בעולם השלישי, אינה ממש עיר, אלא עיירה צפופה, כאוטית ומזוהמת. יש בה שמונה מיליון תושבים, אשר שישה מיליון מהם חיים בשכונות החדשות (PUEBLOS JOVENES) – או יותר נכון: שכונות פחונים – סביב המרכז של המטרופולין. לימה דומה רק במעט לבירה של הקולוניה הספרדית אשר כונתה בעבר "עיר הגנים" (THE GARDEN CITY). בשם הזה היא זכתה בשל הבניינים, המונומנטים, הכיכרות והגנים שהדהימו ביופיים את המבקר בה. רק מעט מהעיר העתיקה, המקסימה הזו, נראה היום לעין מבעד לכמות העצומה של הדוכנים ורעש האוטובוסים התקועים בפקקי תנועה, שאינם נעים. רוב החלק המודרני של לימה הוא מקבץ בניינים חסרי גוון הבנויים בסגנון בינלאומי משעמם.
למרות זאת, כשחזרתי ללימה אחרי חמש שנים של שהות בארצות־הברית, עברה בי תחושה שקשה לתארה; משהו בין געגועים להנאה פיסית. האם היה זה מזג האוויר החורפי המלנכולי, אפור אבל לא קר מדי? או הריח החריף של קרבת הים? אולי ציפיתי למפגש עם האוכל הנפלא של לימה, או שחשתי את החום והכנסת האורחים של תושביה? ואולי היתה זו השפה, הביטויים שלא שמעתי במשך שנים, צליל הקולות, היצירתיות וההומור של השפה העממית? מה באמת אהבתי בעיר הזו, שיש כל כך הרבה סיבות לשנוא אותה?

קולוניה עשירה
לימה נמצאת במרכז החוף של פרו, על האוקיינוס השקט. מזג האוויר נוח ולח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף היא נעה בין 11 ל־15 מעלות. זרם הומבולדט היוצא מאנטארקטיקה חולף לאורך החוף והופך את האיזור לקר יותר מאשר היה אמור להיות בקו רוחב זה. המים הקרים מעבים את הלחות באוויר, ויוצרים מעל העיר תקרה נמוכה של עננים אפורים בין אפריל לנובמבר; אותם מים קרים גורמים למינרלים שבתחתית האוקיינוס לעלות ולהזין את הפלנקטון, מה שהופך את האיזור לאחד העשירים בדגה בעולם.
לימה נוסדה על שפת נהר רימאק (RIMAC) ב־18 בינואר 1535, על ידי פרנסיסקו פיסרו, ההרפתקן הספרדי שפלש לאימפריית האינקה. במהלך המאה ה־16 וה־17 היתה לבירתה של הקולוניה הספרדית העשירה והחזקה ביותר. מנמל קייאו (CALLAO) הסמוך הפליגו אוניות עמוסות כסף וזהב, שהעניקו עוצמה רבה לכתר הספרדי וזירזו את התפתחות הקפיטליזם באירופה. במאה ה־18, לאחר שתוצרת המכרות של פוטוסי (POTOSI) – כיום בבוליביה – הועברה ל־VIRREYNATO DE LA PLATA, שזה עתה נוסדה על החוף האטלנטי, החלה לימה לאבד את כוחה ואת יוקרתה. למרות זאת, הגנו עליה הספרדים בעוז. היא היתה המושבה האחרונה שזכתה בעצמאות, ב־1821, בניגוד לשאיפות הצבא הספרדי והאוליגרכיה של הקריאולים (בני הספרדים), שבבעלותם היו המכרות ושטחי אדמה נרחבים.
ימי הרפובליקה אופיינו במאבק פוליטי מתמשך בין האוליגרכיה לליברלים, ויצירת המדינה המודרנית על ידי מרשל ראמון קסטייה (RAMON CASTILLIA). העבדות בוטלה, והממשלה ששלטה מ־1845 עד 1862 קבעה חוקה. במהלך תקופה זו, לאחר שהתרוקנו מכרות הכסף, הפך הגואנו (GUANO – לשלשת עופות הגואנו שנחשבה לדשן מצוין) לענף היצוא העיקרי של פרו. המאה ה־20 אופיינה בניצול נרחב של נחושת, נפט, קנה סוכר וכותנה, שהביאו לפרו הון זר רב, אך לא הביאו לשינוי המבנה החקלאי והחברתי הקולוניאלי.
לאחר כשלונן של כמה תנועות מהפכניות בשנות השישים, יזם גנרל וֶלָאסְקו השתלטות צבאית ועמד בראש ממשלה שהלאימה הרבה מהמשאבים והמוסדות – כולל העיתונות – ויצרה רפורמה קואופרטיבית של הקרקע. המשטר הדמוקרטי חזר לפרו בשנות השמונים, אך במקביל הופיע גם "הנתיב הזוהר" (SENDERO LIMINOSO), ארגון מאואיסטי קיצוני, שניסה לבצע מהפכה עממית באמצעות טרור, רצח פוליטי וסחיטתם של האיכרים, כדי לזכות בתמיכתם.

קבלת פנים קודרת
המבקר המתקרב ללימה במטוס יכול להבחין בציוני הנוף המאפיינים את הרוח רבת הסתירות של המדינה: פירמידת בוץ שנבנתה על ידי תרבות עתיקה, קבוצת בקתות שהיא חלק מיישוב מהגרים, ושדה התעופה עם הרדארים והאנטנות, שהוא פתח לארצות רחוקות.
חורחה צ'אבס (CHAVEZ), בן של פרואנים, היה בין חלוצי הטייסים שטס בשמי צרפת בימי התעופה הראשונים. ולמרות שמעולם לא ביקר בפרו, הפך לגיבור לאומי לאחר שריסק את מטוסו באלפים. שדה התעופה הבינלאומי המכונה על שמו נמצא בקרבת לימה, בקייאו. עזבתי את שדה התעופה במיניבוס, שהוביל אותי ואת מזוודותי הביתה תמורת עשרה דולרים. זו לא היתה מונית "רשמית" – אלה יקרות ביותר ומיועדות לתיירים עשירים, שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם – אלא אחד מכלי התחבורה המופעלים על ידי בעליהם. רבים מהם מצטופפים ברחובות העיר, ופועלים כמו אוטובוסים במסלול ידוע מראש.
שדרות פאוסֶט נמצאות הרחק משדה התעופה, בין בסיס חיל אוויר לעיירת פחונים. חומת הבסיס היתה מכוסה בעבר בגרפיטי, בעיקר בנושאים פוליטיים; בינתיים נעלמו הכתובות, והן כוסו בצבע ובסיסמאות על התפתחות וקידמה – יוזמת הממשלה. גם עיירות הפחונים לאורך הדרך השתנו. הן נראות נקיות יותר, צבועות יפה יותר והבניינים לא עוד בקתות, אלא מבני אבן ממש; אך הזבל עדיין נערם בקרנות הרחובות, והדרכים אינן מרוצפות.
תייר המגיע לעיר זוכה בקבלת פנים קודרת: לאחר שהדרך חוצה את מסילת הרכבת המחברת את המכרות שבהרי האנדים לנמל, היא חולפת באיזור תעשייתי. בתי החרושת מוקפים בחומות גבוהות, ואי אפשר לדעת אם יש חיים מאחורי הגדרות החשמליות וצריחי הבטון, תוספות שנבנו שם במהלך שנות הטרור. בעשור האחרון פוצצו טרוריסטים את מגדלי הפלדה שהזרימו את החשמל מתחנות הכוח ההידרואלקטריות באנדים אל העיר. הם השתמשו לשם כך בדינמיט ששדדו מהמכרות. הפסקות החשמל היו תכופות, התעשיות נאלצו להאט את קצב העבודה, ואלפי עובדים פוטרו. בינתיים הופסקה פעילות הטרוריסטים, מנהיגיהם נעצרו, וארגוניהם פורקו, אך בסיסיהם של עמודי החשמל עדיין מוקפים בגדרות תיל בלתי חדירות.
נהג המיניבוס קנה עיתון, ובמהלך הנסיעה הארוכה דיברנו על השינויים שעברה המדינה בשנים האחרונות ועל השערוריות הפוליטיות. באחרונה נמצאו הוכחות לפשעים שביצע הנשיא הקודם, אלן גרסייה פרז. לאחר ששדד את המדינה, הוא יישב סוף סוף מאחורי הסורגים, אמר הנהג. כששאלתי אותו על הפסקות החשמל, הוא סיפר לי שהן פסקו לאחר שנתפס אבימאל גוזמן, מנהיג מחתרת "הנתיב הזוהר". כשהתקרבנו ללימה, אבד לי חוט השיחה; נתתי לעצמי להתמלא ברגש המגוחך ביותר בעולם – געגועים. כל חלק בדרך עורר בי שרשרות של תמונות וזכרונות מלאי עצב על דברים שאבדו במבוכי הזמן, לא רק מחיי האישיים, אלא גם של העיר.

נחמה אנושית
מי שרוצה להבין את ההיסטוריה והתרבות של פרו חייב לבקר בלימה ולסייר במוזיאונים שלה, שהם הטובים במדינה. אחד המקומות המעניינים הוא המרכז ההיסטורי עם הכיכרות, הכנסיות והמנזרים, שבהם מרוכזים אוצרות האמנות הקולוניאלית (ראה ראיון). במוזיאון האומה החדש נמצאת, בין היתר, תערוכה על סניור דה־סִיפָּאן (DE SIPAN), מנהיג צבאי קדום שקברו התגלה לא מכבר ותכולתו הוצגה במקומות שונים בעולם. במוזיאון לארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה נמצא אוסף ענק של אמנות פרה־קולומביאנית. רשימת המוזיאונים ארוכה אבל האהובים עלי הם מוזיאון אמאנו (MUSEO AMANO), אוסף פרטי קטן, מאורגן באופן מרשים, שצריך לקבוע מראש את הביקור בו, ומוזיאון הזהב (MUSEO DEL ORO), המציג קשת מדהימה של אביזרים ותכשיטי זהב במרתף מוגן היטב.
אני מעדיף אתרים הרבה יותר אינטימיים, שאינם נמצאים במרכז העתיק והסואן או במרכזי הקניות הווּלגריים, אלא ברצועה הארוכה והצרה המשקיפה אל הים; שילוב של דרך, פארקים ושבילים. הקסם והיופי של המקום הזה באים מקרבת הים. זה אינו המראה הפראי והמרשים של האיים הקריביים; הנוף מתון ומכוסה לרוב בערפל, והים אינו כחול, אלא ירוק משפע הפלנקטון.
אני בוחר בדרך הזו, משום שנסיעה בה מאפשרת לי לנשום ולהרגיש את הרוח הקלה של האוקיינוס. מתחתי חופי ים ועליהם מפוזרים חלוקים עגולים וחלקים, הנפרדים זה מזה על ידי מזחים של סלע חום, וביניהם מועדוני החוף, המסעדות האופנתיות, הדייגים השקטים, הגולשים המכורים, המוני המתרחצים בקיץ, והיום – הבניינים הענקיים המאכלסים מועדוני הימורים ומלונות חמישה כוכבים.
חוליו ראמון רִיבֵּירוֹ, מחבר הסיפורים הקצרים האהוב, גר ליד שבילים אלה בשנות חייו האחרונות. פעם ראיתי אותו צועד שם, עם פניו הרזות ושיניו המוכתמות מטבק. לא עצרתי את המכונית כדי לדבר איתו, משום שהוא שוחח בהתלהבות עם חבר. מה יכולתי לומר לו? שהייתי רדוף, כמו רבים אחרים, על ידי דמויותיו ההרסניות וסיפוריו על הייאוש העירוני? שחשתי בר מזל לפגוש אותו? הוא היה ביישן ומופנם, כך ידעתי, ולא העזתי להטריד אותו.
מיראפלורס (MIRAFLORES), שהיתה עיר חוף בפני עצמה בזמן הרפובליקה המוקדמת, הפכה לליבם של חיי העיר בלימה לאחר התנוונות המרכז ההיסטורי. היא משקיפה מהצוקים אל האוקיינוס השקט ונחשבת לאיזור התוסס והקוסמופוליטי ביותר בעיר בזכות הפארקים, בתי הקפה, החנויות, המלונות, התיאטראות, המסעדות ובנייני הדירות המפוארים שלה. גם התצפית היפה ביותר לאוקיינוס נמצאת שם, עם גנים ושבילים נעימים. כתם של צמחייה עוצב מחדש עם שפע של קיטש וקיבל את השם "פארק האהבה", כמחווה לדורות של צעירי מיראפלורס, שבחרו שבילים אלה כקן אהבתם. האמן ויקטור דֶלְפִין פיסל באבן זוג בנשיקה מלאת תשוקה. גם במבט אירוני ולא סנטימנטלי קשה להתעלם מכך שמספר הזוגות המבקרים במקום עלה באופן פרוע, והוא נעשה אתר לחתונות ומרכז לחגיגות הנערכות לרגל יום סנט ואלנטיין, יום הנאהבים – חג אמריקאי שהפך לאחרונה לאופנתי בלימה.

עיר רפאים
התקפות הטרור הנוראות ביותר על לימה אירעו בשנות התשעים המוקדמות. למדתי עליהן מה־CNN, ומהמכתבים הארוכים ששלחו בני משפחתי. משאית עמוסה חומר נפץ הרסה את תחנת הטלוויזיה, ומרבית האנשים שעבדו בחוץ נהרגו. מכונית תופת התפוצצה בלב מיראפלורס, הרגה ופצעה עשרות אנשים. שמשות הבניינים הגבוהים התנפצו בפיצוץ שאירע באמצע היום ברחוב צר וצפוף.
מבחינות רבות הפכה לימה לעיר רפאים. אבל היא לא היתה מאוכלסת פחות, נהפוך הוא: המוני איכרים הגיעו אליה בעקבות התקדמות "הנתיב הזוהר" באנדים. ל"עקורים", כך כינו אותם, לא היה מקום מגורים אלא בשכונות הפחונים, ושום עבודה לא ציפתה להם. התקפות המחתרת גררו, כאמור, שרשרת של האפלות. ממשלה מושחתת הביאה לבידודה של המדינה מהמעגל הפיננסי הבינלאומי, והכלכלה הידרדרה לשיתוק כמעט מוחלט: משקיעים עזבו את המדינה ועסקים נסגרו בזה אחר זה.
במשך שלוש שנים היתה העיר שרויה בעוצר בשעות המאוחרות של הלילה. פוליטיקאים, אנשי עסקים ומנהיגי הקהילה בכל המדינה נהרגו על ידי הטרוריסטים או נחטפו על ידי פושעים. כשעזבתי את לימה בתחילת 1990, היא היתה עיר מדוכאת שתושביה מיואשים. רבים מחברי עזבו כדי ללמוד בחוץ לארץ, והאחרים תכננו להצטרף אליהם. אינטלקטואלים ובעלי מקצועות חופשיים רבים היגרו, מחפשים הזדמנויות חדשות בארצות רחוקות. בכל מקום אפשר היה לראות אנשים מתנהלים לאיטם, ראשיהם שמוטים, מרירות בעיניהם. כשהמראתי, חשתי הקלה עצומה, כמו טובע שהצליח לעלות אל פני המים ולשאוף אוויר.

דייגים ודגים
במבט מהים אפשר לראות את הקו העולה של הצוק. בקצה האחד של החוף, שצורתו צורת סהר, נמצא הנמל הרחוק של קייאו, ובצד השני במרכז שכונת צ'וריוס (CHORILLIOS), מתרומם ההר מורו סולאר (MORRO SOLAR) עם אנטנת הטלוויזיה הדקה שלו. לרגל ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, יזמה הממשלה בניית צלב ענק על פסגת המורו. מראה הצלב הדולק בלילה הזכיר לי פרסומת לקוקה קולה על שלט של תיאטרון.
בתקופת הקולוניה הספרדית היתה צ'וריוס כפר דייגים. הוא נקרא כך על שם חדירות תת קרקעיות של מים, שיצאו מאדמת התשתית של עמק לימה דרך קירות צוקי הים. CHORRO בספרדית פירושו טפטוף של מים, והסיומת המקטינה התייחסה לחולשת המפלים שהשקו את הצמחייה שעל הצוקים. לאחר מאות שנים של התפשטות היישוב וסלילת כבישים, התייבש הזרם הדל ועימו הצמחייה.
באחד מימיה האחרונים של הקולוניה הספרדית נולד בצ'וריוס הדייג חוזה אוליה (OLAYA), שהפך לשליח הכוחות שלחמו לעצמאות פרו. הוא נהג לחצות בשחייה את המפרץ לקייאו, כשהוא נושא עימו מידע חיוני לכוחות שהתרכזו שם. כשנתפס, אכל את המסמכים שהיו בידו וסירב לגלות את זהות שולחיו. הוא עונה, הוצא להורג והפך לגיבור המפורסם ביותר של כפרו.
עם התפשטות העיר המודרנית, נעשתה צ'וריוס לאחד האזורים העירוניים בלימה ומקום מושבה של האקדמיה הצבאית, אך מסורת הדיג שלה לא אבדה. כל שנה, במהלך הסעודה לכבוד סן פדרו – הפטרון של הדייגים – נערכת במקום תהלוכה ימית של סירות דיג, הנושאת את פסלו של הקדוש במים.
הדיג הוליד את המטבח הנפלא של החוף כולו. המסעדה האהובה עלי היתה "סוניה", שנקראה על שם בעליה. ספק אם תייר יוכל למצוא אותה, מאחר שהיתה ממוקמת בבית פשוט ושמה נודע מפה לאוזן. בקומה הראשונה צירפו זה לזה שולחנות וכיסאות שונים ומשונים, ועליהם הוגש המזון לקהל המגוון. איני יודע אם "סוניה" עדיין קיימת, אבל הצלחתה הרבה הולידה שרשרת של חיקויים. ימי הביקור הטובים ביותר היו בסוף השבוע. אז, לאחר לילות פרועים, הגיעו הלקוחות כדי ליהנות מארוחת צהריים, שכללה מרק פירות ים המכונה PARIHUELA וסֶבִּיצ'ֶה מיקסטו, מין עירוב של דגים כבושים, וברקע נשמעו צלילי המוסיקה קריאויה (MUSICA CRIOLLA) הפופולרית. הדגים הכבושים למיניהם פופולריים כאן כמו פלאפל בישראל. אם תשאלו עוברי אורח, הם יראו לכם את הדרך למסעדה טובה, או ייקחו אתכם הביתה לטעום את הבישולים של אמא.
תושבי לימה הטיפוסיים אינם דומים לאריסטוקרטים הקריאולים שהתגוררו בה בעבר; בדרך כלל, הם מהגרים שהגיעו אליה מאחת הפרובינציות, משתוקקים לעבוד, לשרוד ולהתפתח כלכלית. בדרך הם נאלצו, כמובן, להתמודד עם הפירות הבאושים של פוליטיקה וממשלה מושחתות ומבנה חברתי בלתי צודק.
אפשר לראות אותם ליד רמזורים, מנסים למכור לנהגים עיתונים, סוכריות או סחורות מוברחות; חלקם נוהגים במוניות לא רשמיות; אחרים עומדים בפינות קבועות וסוחרים בדולרים בשוק שחור המתנהל באופן נרחב תחת כיפת השמים; כמה בני מזל הצליחו לרכוש מיניבוסים ולהשכירם לאחרים; רבים מוצאים עבודה במפעלים או בעסקים. נשים מועסקות, בדרך כלל, כמשרתות בבתי המעמד הבינוני. מזווית ראייה זו, מואר התוהו ובוהו שנקרא לימה באור אחר: לא רעה חולה של המבנה העירוני, אלא תוצר של החיים והיצירתיות של אנשים, שהחליטו להתמודד עם הקשיים ולשגשג בכל תנאי, תוך התעלמות מהמבנים הפוליטיים שאינם מציעים תשובה לבעיותיהם. התהליך הזה, ולא האלימות הפוליטית, הוא המהפכה האמיתית של פרו.

כור היתוך
לואיסה טיטו נולדה באייקוּצ'וֹ (AYACUCHO) שבאנדים המרכזיים. היא אם לשניים: ארמנדו (25), מכונאי, וסילביה, שבגיל 20 היא כבר אמא לשניים בעצמה. לואיסה היגרה ללימה עם בעלה בשנות החמישים. כמה שנים אחר כך הוא מת משחפת, ובמשך זמן מה היתה חסרת בית. מרבית חייה שימשה לואיסה כמשרתת: בהתחלה בהסייאנדה הסמוכה לארקיפה (AREQUIPA), לאחר מכן אצל משפחה גרמנית בלימה, ובמשך 15 השנים האחרונות היא עובדת בביתם של תושבים מקומיים, בני המעמד הבינוני.
רוב הזמן התגוררה לואיסה בבית אדוניה, או מעסיקיה, אך באחרונה סיימה לבנות את ביתה באחת השכונות החדשות. כעת היא שבה לביתה כמעט מדי ערב, אך עדיין יש לה חדר בחלק נפרד של בית אדוניה. בנה הרווק מתגורר איתה בביתה החדש, בעוד בתה ובעלה עזבו ובונים את ביתם על הדיונות שמדרום ללימה.
לאחר 15 שנים בביתם של אותם מעסיקים, לואיסה נחשבת כמעט חלק מהמשפחה, עדה לאירועים האינטימיים ביותר. אך עדיין קיים פער תרבותי, המועצם על ידי סטריאוטיפים גזעיים. מבחינה אתנית, לואיסה אינדיאנית ומדברת ספרדית במבטא קצ'ואי (קצ'ואה היא שפת האינקה), בעוד אדוניה לבנים, או מסטיסו (עירוב של ספרדים ואינדיאנים) כמעט לבנים, ואורח חייהם מערבי. האדונים מתייחסים אליה בנדיבות פטרונית, המותאמת לחברה הפרואנית, אך מתוך עליונות. ביחסים האלה מתבטאת התהום החברתית שמאפיינת את פרו מאז הגעתם של הכובשים הספרדים: על אדמה זו חיות מאות שנים שתי תרבויות בשני הקצוות של יחסי הכוח. כיום נראה שהבחנה זו הולכת ומיטשטשת. דור חדש של תושבי לימה נולד למהגרים, וילדיה של לואיסה נמנים עימו.
ערים פרואניות רבות שמרו את אופיין המקורי: ארקיפה חמורת הסבר היא עיירה אריסטוקרטית, שנוסדה על ידי משפחות ספרדיות; איקיטוס (IQUITOS) הטרופית ומלאת החיים היא המרכז הפועם של האמזוניה הפרואנית; איקה (ICA) היא נווה המדבר החקלאי בחוף המדברי; קוסקו (CUZCO) היא בירת האינקה וקהילה אנדינית באופיה. אבל לימה, שהיתה הבירה של האריסטוקרטיה הפיאודלית ממוצא אירופי, היא כור ההיתוך האמיתי של פרו.
בעקבות ההגירות הנרחבות של האיכרים שהחלו בשנות החמישים והגיעו לשיאן לפני עשור, הפכה לימה למקום המפגש של האנדים והמערב, של טכנולוגיית המחשב ותהלוכות דתיות פגאניות, של קניונים ורוכלים, של מוסיקה אנדינית המנוגנת בגיטרות חשמליות, של ממשלה שהמודל שלה אירופי וארגונים עממיים המוקמים באופן ספונטני.  היא דומה לניו דלהי, ולקהיר, שבהן נפגשות התרבויות המקומיות עם תרבות המערב.

התאוששות
בסוף 1989 היה אלברטו קניו פוג'ימורי דמות לא ידועה בפוליטיקה הפרואנית. פוג'ימורי, בנם של מהגרים יפאנים ופרופסור למתמטיקה, היה אז נשיא האוניברסיטה החקלאית שהיתה יריבתה של האוניברסיטה שבה למדתי ביולוגיה. בינואר 1990 פורסמה באחד מעלוני הבחירות של המפלגה שלו תמונת חקלאי על טרקטור בצירוף ההבטחה: "טכנולוגיה, עבודה ופיתוח"; או משהו דומה. חברי ואני צחקנו למראה התעמולה הזו, מפני שבפרו משתתפות עשרות מפלגות קטנות בבחירות, בלי שיהיה להן אפילו שמץ השפעה. אך בחודש מרץ של אותה שנה נבחר פוג'ימורי לנשיאות, והותיר מאחור את אהובם של רבים, הסופר מריו וָרְגָאס יוֹסָה.
הממשלה של פוג'ימורי תפסה את מנהיגי הטרוריסטים, הפכה את הכלכלה לחופשית יותר, הפחיתה את הבירוקרטיה, הפריטה חלק ניכר מהתעשיות שהיו בבעלות ממשלתית, חידשה את הקשרים עם הקהילה הפיננסית הבינלאומית וניהלה משא ומתן על החזר חובותיה. לאחר הלם ראשוני, החלה החלמה מהירה. האינפלציה הגבוהה והידרדרות המטבע המקומי פסקו; משקיעים זרים החלו מזרימים הון. כיצד הצליחה בכך הממשלה החדשה? הדעות בפרו עדיין חלוקות בנושא זה.
ב־1992 ניהל פוג'ימורי הפיכה מדינית נגד ממשלתו שלו. הוא פיזר את הקונגרס והכריז על בחירות לפרלמנט, חוקה חדשה וטיהור המערכת המשפטית. הפרלמנט החדש נוסד והשלטון הדמוקרטי הוחזר לפרו. מבקריו של פוג'ימורי טענו שהוא רודן, הפוגע בדמוקרטיה כדי להשיג את מטרותיו, בעוד תומכיו שיבחו את מנהיגותו ואת מחויבותו להציל את המדינה מהרס מוחלט. כך או כך, קשה להתעלם מהפופולריות שלו. ב־1995 נבחר פוג'ימורי לכהונת נשיאות שנייה, לאחר שזכה באמונם של 60 אחוזים מהבוחרים. הסיבה להצלחה חסרת תקדים זו, במדינה שבה האמון בהבטחות של פוליטיקאים נמוג כעשן, היא שהאנשים סבורים כי פוג'ימורי עשה עבודה טובה בהנהגת המדינה, ולכן יש להעניק לו ארכה להמשיך ברפורמות.
לימה של 1995 שיקפה את ההחלמה הכלכלית: צעירים חזרו מחוץ לארץ עם תארים אקדמיים, החנויות התמלאו, עסקים חדשים נפתחו מדי יום, מפעלים עבדו במלוא הקצב, בניינים חדשים עם ארכיטקטורה מעניינת נבנו, והרחובות המו מפעילות. והחשוב מכל – העתיד נראה ורוד ומלא תקווה.
עכשיו, לאחר הביקור בלימה, אפשר להמשיך במסע. סעו ליער הגשם הקסום בפארק הלאומי מאנו (MANU). טיילו באנדים. טפסו על פסגת הואסקאראן (HUASCARAN) המושלגת. הפליגו בקייק במורד נהר הקולקה (COLCA), הזורם בקניון העמוק ביותר בעולם. השתזפו בחופים הטרופיים של הצפון. לכו בעקבות הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי ודוגו בקאבו בלאנקו (CABO BLANKO). צאו לגלישה במים האגדיים של סרו אסול (CERRO AZUL) וצ'יקאמה (CHICAMA). טוסו מעל קווי נאסקה (NAZCA) המצוירים על המישור של החוף המדברי ונראים רק מהאוויר. הפליגו בטיטיקקה, האגם הגבוה בעולם, ובקרו את האורוס (UROS) העתיקים, המתגוררים על איים צפים זה אלפי שנים. טיילו בעיר העתיקה קוסקו, בירת האינקה; בקרו בעמק הקדוש של אורובאמבה, והצטרפו לעולי הרגל למאצ'ו פיצ'ו. עכשיו, לאחר שהבנתם את החידה שהיא לימה, תבינו טוב יותר גם את המדינה, את האנשים ואת עתידה של פרו.

הפוסט לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה של המדינה כולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%a4%d7%a8%d7%95-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99/feed/ 1
הבנת לימה הוא המפתח לליבה של המדינה כולהhttps://www.masa.co.il/usefull_info/%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%9c/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2591%25d7%25a0%25d7%25aa-%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259e%25d7%2594-%25d7%2594%25d7%2595%25d7%2590-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%25a4%25d7%25aa%25d7%2597-%25d7%259c%25d7%259c%25d7%2599%25d7%2591%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%259c-%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2593%25d7%2599%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%259b%25d7%2595%25d7%259c Wed, 10 Dec 2008 10:58:39 +0000 https://www.masa.co.il/usefull_info/%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%9e%d7%94-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%94%d7%9e%d7%a4%d7%aa%d7%97-%d7%9c%d7%9c%d7%99%d7%91%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%95%d7%9c/בפרו מתחולל בשנים האחרונות שינוי משמעותי. לימה הבירה, המכונה לעתים "כור ההיתוך", היא מוקד השינוי. אווירה אופטימית יותר אופפת היום את המדינה, את לימה ואת הפרואנים. בן העיר, אלפרדו פרז, מספר על השיבה ללימה

הפוסט הבנת לימה הוא המפתח לליבה של המדינה כולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה של המדינה כולה
לימה, פרו: הבנתה היא המפתח לליבה המדינה כולה
 
האיים הצפים בימת טיטיקקה
בדרך האינקה
מכשפים בפרו: פגישות בהוא..
 
 
 
הדפסה
 
שלחו כתבה
 
הערה למערכת
 
הוספת תגובה
 
הוספה למזוודה שלי
 
הורדה למחשב כף יד
 
בפרו מתחולל בשנים האחרונות שינוי משמעותי. לימה הבירה, המכונה לעיתים קרובות "כור ההיתוך", היא מוקדו של השינוי. אווירה אופטימית יותר אופפת היום את המדינה, את לימה ואת הפרואנים. כל אלה בולטים מאוד בעיניו של בן העיר, שעזב אותה ב־1990 וחזר אליה שש שנים לאחר מכן. אלפרדו פרז מספר על השיבה ללימה, על הגעגועים לקו החוף, על יופיה של עיר מכוערת ועל חשיבותה של לימה להבנתה של פרו
   
 
תגיות:  פרו, מסעות מיוחדים ואישיים, לימה, אלברטו פוג'ימורי
בכל פעם שמזדמן לי לדבר עם תיירים על עירי לימה, אני מגלה שלמרות שביקרו בפרו, הם רק חלפו על פניה, ראו אותה בחטף, או שביקרו בה והתאכזבו קשות. קשה להאשימם.
לימה, כמו כל בירה בעולם השלישי, אינה ממש עיר, אלא עיירה צפופה, כאוטית ומזוהמת. יש בה שמונה מיליון תושבים, אשר שישה מיליון מהם חיים בשכונות החדשות (PUEBLOS JOVENES) – או יותר נכון: שכונות פחונים – סביב המרכז של המטרופולין. לימה דומה רק במעט לבירה של הקולוניה הספרדית אשר כונתה בעבר "עיר הגנים" (THE GARDEN CITY). בשם הזה היא זכתה בשל הבניינים, המונומנטים, הכיכרות והגנים שהדהימו ביופיים את המבקר בה. רק מעט מהעיר העתיקה, המקסימה הזו, נראה היום לעין מבעד לכמות העצומה של הדוכנים ורעש האוטובוסים התקועים בפקקי תנועה, שאינם נעים. רוב החלק המודרני של לימה הוא מקבץ בניינים חסרי גוון הבנויים בסגנון בינלאומי משעמם.
למרות זאת, כשחזרתי ללימה אחרי חמש שנים של שהות בארצות־הברית, עברה בי תחושה שקשה לתארה; משהו בין געגועים להנאה פיסית. האם היה זה מזג האוויר החורפי המלנכולי, אפור אבל לא קר מדי? או הריח החריף של קרבת הים? אולי ציפיתי למפגש עם האוכל הנפלא של לימה, או שחשתי את החום והכנסת האורחים של תושביה? ואולי היתה זו השפה, הביטויים שלא שמעתי במשך שנים, צליל הקולות, היצירתיות וההומור של השפה העממית? מה באמת אהבתי בעיר הזו, שיש כל כך הרבה סיבות לשנוא אותה?

קולוניה עשירה
לימה נמצאת במרכז החוף של פרו, על האוקיינוס השקט. מזג האוויר נוח ולח. הטמפרטורה הממוצעת בקיץ היא 25 מעלות צלזיוס, ובחורף היא נעה בין 11 ל־15 מעלות. זרם הומבולדט היוצא מאנטארקטיקה חולף לאורך החוף והופך את האיזור לקר יותר מאשר היה אמור להיות בקו רוחב זה. המים הקרים מעבים את הלחות באוויר, ויוצרים מעל העיר תקרה נמוכה של עננים אפורים בין אפריל לנובמבר; אותם מים קרים גורמים למינרלים שבתחתית האוקיינוס לעלות ולהזין את הפלנקטון, מה שהופך את האיזור לאחד העשירים בדגה בעולם.
לימה נוסדה על שפת נהר רימאק (RIMAC) ב־18 בינואר 1535, על ידי פרנסיסקו פיסרו, ההרפתקן הספרדי שפלש לאימפריית האינקה. במהלך המאה ה־16 וה־17 היתה לבירתה של הקולוניה הספרדית העשירה והחזקה ביותר. מנמל קייאו (CALLAO) הסמוך הפליגו אוניות עמוסות כסף וזהב, שהעניקו עוצמה רבה לכתר הספרדי וזירזו את התפתחות הקפיטליזם באירופה. במאה ה־18, לאחר שתוצרת המכרות של פוטוסי (POTOSI) – כיום בבוליביה – הועברה ל־VIRREYNATO DE LA PLATA, שזה עתה נוסדה על החוף האטלנטי, החלה לימה לאבד את כוחה ואת יוקרתה. למרות זאת, הגנו עליה הספרדים בעוז. היא היתה המושבה האחרונה שזכתה בעצמאות, ב־1821, בניגוד לשאיפות הצבא הספרדי והאוליגרכיה של הקריאולים (בני הספרדים), שבבעלותם היו המכרות ושטחי אדמה נרחבים.
ימי הרפובליקה אופיינו במאבק פוליטי מתמשך בין האוליגרכיה לליברלים, ויצירת המדינה המודרנית על ידי מרשל ראמון קסטייה (RAMON CASTILLIA). העבדות בוטלה, והממשלה ששלטה מ־1845 עד 1862 קבעה חוקה. במהלך תקופה זו, לאחר שהתרוקנו מכרות הכסף, הפך הגואנו (GUANO – לשלשת עופות הגואנו שנחשבה לדשן מצוין) לענף היצוא העיקרי של פרו. המאה ה־20 אופיינה בניצול נרחב של נחושת, נפט, קנה סוכר וכותנה, שהביאו לפרו הון זר רב, אך לא הביאו לשינוי המבנה החקלאי והחברתי הקולוניאלי.
לאחר כשלונן של כמה תנועות מהפכניות בשנות השישים, יזם גנרל וֶלָאסְקו השתלטות צבאית ועמד בראש ממשלה שהלאימה הרבה מהמשאבים והמוסדות – כולל העיתונות – ויצרה רפורמה קואופרטיבית של הקרקע. המשטר הדמוקרטי חזר לפרו בשנות השמונים, אך במקביל הופיע גם "הנתיב הזוהר" (SENDERO LIMINOSO), ארגון מאואיסטי קיצוני, שניסה לבצע מהפכה עממית באמצעות טרור, רצח פוליטי וסחיטתם של האיכרים, כדי לזכות בתמיכתם.

קבלת פנים קודרת
המבקר המתקרב ללימה במטוס יכול להבחין בציוני הנוף המאפיינים את הרוח רבת הסתירות של המדינה: פירמידת בוץ שנבנתה על ידי תרבות עתיקה, קבוצת בקתות שהיא חלק מיישוב מהגרים, ושדה התעופה עם הרדארים והאנטנות, שהוא פתח לארצות רחוקות.
חורחה צ'אבס (CHAVEZ), בן של פרואנים, היה בין חלוצי הטייסים שטס בשמי צרפת בימי התעופה הראשונים. ולמרות שמעולם לא ביקר בפרו, הפך לגיבור לאומי לאחר שריסק את מטוסו באלפים. שדה התעופה הבינלאומי המכונה על שמו נמצא בקרבת לימה, בקייאו. עזבתי את שדה התעופה במיניבוס, שהוביל אותי ואת מזוודותי הביתה תמורת עשרה דולרים. זו לא היתה מונית "רשמית" – אלה יקרות ביותר ומיועדות לתיירים עשירים, שאינם מבחינים בין ימינם לשמאלם – אלא אחד מכלי התחבורה המופעלים על ידי בעליהם. רבים מהם מצטופפים ברחובות העיר, ופועלים כמו אוטובוסים במסלול ידוע מראש.
שדרות פאוסֶט נמצאות הרחק משדה התעופה, בין בסיס חיל אוויר לעיירת פחונים. חומת הבסיס היתה מכוסה בעבר בגרפיטי, בעיקר בנושאים פוליטיים; בינתיים נעלמו הכתובות, והן כוסו בצבע ובסיסמאות על התפתחות וקידמה – יוזמת הממשלה. גם עיירות הפחונים לאורך הדרך השתנו. הן נראות נקיות יותר, צבועות יפה יותר והבניינים לא עוד בקתות, אלא מבני אבן ממש; אך הזבל עדיין נערם בקרנות הרחובות, והדרכים אינן מרוצפות.
תייר המגיע לעיר זוכה בקבלת פנים קודרת: לאחר שהדרך חוצה את מסילת הרכבת המחברת את המכרות שבהרי האנדים לנמל, היא חולפת באיזור תעשייתי. בתי החרושת מוקפים בחומות גבוהות, ואי אפשר לדעת אם יש חיים מאחורי הגדרות החשמליות וצריחי הבטון, תוספות שנבנו שם במהלך שנות הטרור. בעשור האחרון פוצצו טרוריסטים את מגדלי הפלדה שהזרימו את החשמל מתחנות הכוח ההידרואלקטריות באנדים אל העיר. הם השתמשו לשם כך בדינמיט ששדדו מהמכרות. הפסקות החשמל היו תכופות, התעשיות נאלצו להאט את קצב העבודה, ואלפי עובדים פוטרו. בינתיים הופסקה פעילות הטרוריסטים, מנהיגיהם נעצרו, וארגוניהם פורקו, אך בסיסיהם של עמודי החשמל עדיין מוקפים בגדרות תיל בלתי חדירות.
נהג המיניבוס קנה עיתון, ובמהלך הנסיעה הארוכה דיברנו על השינויים שעברה המדינה בשנים האחרונות ועל השערוריות הפוליטיות. באחרונה נמצאו הוכחות לפשעים שביצע הנשיא הקודם, אלן גרסייה פרז. לאחר ששדד את המדינה, הוא יישב סוף סוף מאחורי הסורגים, אמר הנהג. כששאלתי אותו על הפסקות החשמל, הוא סיפר לי שהן פסקו לאחר שנתפס אבימאל גוזמן, מנהיג מחתרת "הנתיב הזוהר". כשהתקרבנו ללימה, אבד לי חוט השיחה; נתתי לעצמי להתמלא ברגש המגוחך ביותר בעולם – געגועים. כל חלק בדרך עורר בי שרשרות של תמונות וזכרונות מלאי עצב על דברים שאבדו במבוכי הזמן, לא רק מחיי האישיים, אלא גם של העיר.

נחמה אנושית
מי שרוצה להבין את ההיסטוריה והתרבות של פרו חייב לבקר בלימה ולסייר במוזיאונים שלה, שהם הטובים במדינה. אחד המקומות המעניינים הוא המרכז ההיסטורי עם הכיכרות, הכנסיות והמנזרים, שבהם מרוכזים אוצרות האמנות הקולוניאלית (ראה ראיון). במוזיאון האומה החדש נמצאת, בין היתר, תערוכה על סניור דה־סִיפָּאן (DE SIPAN), מנהיג צבאי קדום שקברו התגלה לא מכבר ותכולתו הוצגה במקומות שונים בעולם. במוזיאון לארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה נמצא אוסף ענק של אמנות פרה־קולומביאנית. רשימת המוזיאונים ארוכה אבל האהובים עלי הם מוזיאון אמאנו (MUSEO AMANO), אוסף פרטי קטן, מאורגן באופן מרשים, שצריך לקבוע מראש את הביקור בו, ומוזיאון הזהב (MUSEO DEL ORO), המציג קשת מדהימה של אביזרים ותכשיטי זהב במרתף מוגן היטב.
אני מעדיף אתרים הרבה יותר אינטימיים, שאינם נמצאים במרכז העתיק והסואן או במרכזי הקניות הווּלגריים, אלא ברצועה הארוכה והצרה המשקיפה אל הים; שילוב של דרך, פארקים ושבילים. הקסם והיופי של המקום הזה באים מקרבת הים. זה אינו המראה הפראי והמרשים של האיים הקריביים; הנוף מתון ומכוסה לרוב בערפל, והים אינו כחול, אלא ירוק משפע הפלנקטון.
אני בוחר בדרך הזו, משום שנסיעה בה מאפשרת לי לנשום ולהרגיש את הרוח הקלה של האוקיינוס. מתחתי חופי ים ועליהם מפוזרים חלוקים עגולים וחלקים, הנפרדים זה מזה על ידי מזחים של סלע חום, וביניהם מועדוני החוף, המסעדות האופנתיות, הדייגים השקטים, הגולשים המכורים, המוני המתרחצים בקיץ, והיום – הבניינים הענקיים המאכלסים מועדוני הימורים ומלונות חמישה כוכבים.
חוליו ראמון רִיבֵּירוֹ, מחבר הסיפורים הקצרים האהוב, גר ליד שבילים אלה בשנות חייו האחרונות. פעם ראיתי אותו צועד שם, עם פניו הרזות ושיניו המוכתמות מטבק. לא עצרתי את המכונית כדי לדבר איתו, משום שהוא שוחח בהתלהבות עם חבר. מה יכולתי לומר לו? שהייתי רדוף, כמו רבים אחרים, על ידי דמויותיו ההרסניות וסיפוריו על הייאוש העירוני? שחשתי בר מזל לפגוש אותו? הוא היה ביישן ומופנם, כך ידעתי, ולא העזתי להטריד אותו.
מיראפלורס (MIRAFLORES), שהיתה עיר חוף בפני עצמה בזמן הרפובליקה המוקדמת, הפכה לליבם של חיי העיר בלימה לאחר התנוונות המרכז ההיסטורי. היא משקיפה מהצוקים אל האוקיינוס השקט ונחשבת לאיזור התוסס והקוסמופוליטי ביותר בעיר בזכות הפארקים, בתי הקפה, החנויות, המלונות, התיאטראות, המסעדות ובנייני הדירות המפוארים שלה. גם התצפית היפה ביותר לאוקיינוס נמצאת שם, עם גנים ושבילים נעימים. כתם של צמחייה עוצב מחדש עם שפע של קיטש וקיבל את השם "פארק האהבה", כמחווה לדורות של צעירי מיראפלורס, שבחרו שבילים אלה כקן אהבתם. האמן ויקטור דֶלְפִין פיסל באבן זוג בנשיקה מלאת תשוקה. גם במבט אירוני ולא סנטימנטלי קשה להתעלם מכך שמספר הזוגות המבקרים במקום עלה באופן פרוע, והוא נעשה אתר לחתונות ומרכז לחגיגות הנערכות לרגל יום סנט ואלנטיין, יום הנאהבים – חג אמריקאי שהפך לאחרונה לאופנתי בלימה.

עיר רפאים
התקפות הטרור הנוראות ביותר על לימה אירעו בשנות התשעים המוקדמות. למדתי עליהן מה־CNN, ומהמכתבים הארוכים ששלחו בני משפחתי. משאית עמוסה חומר נפץ הרסה את תחנת הטלוויזיה, ומרבית האנשים שעבדו בחוץ נהרגו. מכונית תופת התפוצצה בלב מיראפלורס, הרגה ופצעה עשרות אנשים. שמשות הבניינים הגבוהים התנפצו בפיצוץ שאירע באמצע היום ברחוב צר וצפוף.
מבחינות רבות הפכה לימה לעיר רפאים. אבל היא לא היתה מאוכלסת פחות, נהפוך הוא: המוני איכרים הגיעו אליה בעקבות התקדמות "הנתיב הזוהר" באנדים. ל"עקורים", כך כינו אותם, לא היה מקום מגורים אלא בשכונות הפחונים, ושום עבודה לא ציפתה להם. התקפות המחתרת גררו, כאמור, שרשרת של האפלות. ממשלה מושחתת הביאה לבידודה של המדינה מהמעגל הפיננסי הבינלאומי, והכלכלה הידרדרה לשיתוק כמעט מוחלט: משקיעים עזבו את המדינה ועסקים נסגרו בזה אחר זה.
במשך שלוש שנים היתה העיר שרויה בעוצר בשעות המאוחרות של הלילה. פוליטיקאים, אנשי עסקים ומנהיגי הקהילה בכל המדינה נהרגו על ידי הטרוריסטים או נחטפו על ידי פושעים. כשעזבתי את לימה בתחילת 1990, היא היתה עיר מדוכאת שתושביה מיואשים. רבים מחברי עזבו כדי ללמוד בחוץ לארץ, והאחרים תכננו להצטרף אליהם. אינטלקטואלים ובעלי מקצועות חופשיים רבים היגרו, מחפשים הזדמנויות חדשות בארצות רחוקות. בכל מקום אפשר היה לראות אנשים מתנהלים לאיטם, ראשיהם שמוטים, מרירות בעיניהם. כשהמראתי, חשתי הקלה עצומה, כמו טובע שהצליח לעלות אל פני המים ולשאוף אוויר.

דייגים ודגים
במבט מהים אפשר לראות את הקו העולה של הצוק. בקצה האחד של החוף, שצורתו צורת סהר, נמצא הנמל הרחוק של קייאו, ובצד השני במרכז שכונת צ'וריוס (CHORILLIOS), מתרומם ההר מורו סולאר (MORRO SOLAR) עם אנטנת הטלוויזיה הדקה שלו. לרגל ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, יזמה הממשלה בניית צלב ענק על פסגת המורו. מראה הצלב הדולק בלילה הזכיר לי פרסומת לקוקה קולה על שלט של תיאטרון.
בתקופת הקולוניה הספרדית היתה צ'וריוס כפר דייגים. הוא נקרא כך על שם חדירות תת קרקעיות של מים, שיצאו מאדמת התשתית של עמק לימה דרך קירות צוקי הים. CHORRO בספרדית פירושו טפטוף של מים, והסיומת המקטינה התייחסה לחולשת המפלים שהשקו את הצמחייה שעל הצוקים. לאחר מאות שנים של התפשטות היישוב וסלילת כבישים, התייבש הזרם הדל ועימו הצמחייה.
באחד מימיה האחרונים של הקולוניה הספרדית נולד בצ'וריוס הדייג חוזה אוליה (OLAYA), שהפך לשליח הכוחות שלחמו לעצמאות פרו. הוא נהג לחצות בשחייה את המפרץ לקייאו, כשהוא נושא עימו מידע חיוני לכוחות שהתרכזו שם. כשנתפס, אכל את המסמכים שהיו בידו וסירב לגלות את זהות שולחיו. הוא עונה, הוצא להורג והפך לגיבור המפורסם ביותר של כפרו.
עם התפשטות העיר המודרנית, נעשתה צ'וריוס לאחד האזורים העירוניים בלימה ומקום מושבה של האקדמיה הצבאית, אך מסורת הדיג שלה לא אבדה. כל שנה, במהלך הסעודה לכבוד סן פדרו – הפטרון של הדייגים – נערכת במקום תהלוכה ימית של סירות דיג, הנושאת את פסלו של הקדוש במים.
הדיג הוליד את המטבח הנפלא של החוף כולו. המסעדה האהובה עלי היתה "סוניה", שנקראה על שם בעליה. ספק אם תייר יוכל למצוא אותה, מאחר שהיתה ממוקמת בבית פשוט ושמה נודע מפה לאוזן. בקומה הראשונה צירפו זה לזה שולחנות וכיסאות שונים ומשונים, ועליהם הוגש המזון לקהל המגוון. איני יודע אם "סוניה" עדיין קיימת, אבל הצלחתה הרבה הולידה שרשרת של חיקויים. ימי הביקור הטובים ביותר היו בסוף השבוע. אז, לאחר לילות פרועים, הגיעו הלקוחות כדי ליהנות מארוחת צהריים, שכללה מרק פירות ים המכונה PARIHUELA וסֶבִּיצ'ֶה מיקסטו, מין עירוב של דגים כבושים, וברקע נשמעו צלילי המוסיקה קריאויה (MUSICA CRIOLLA) הפופולרית. הדגים הכבושים למיניהם פופולריים כאן כמו פלאפל בישראל. אם תשאלו עוברי אורח, הם יראו לכם את הדרך למסעדה טובה, או ייקחו אתכם הביתה לטעום את הבישולים של אמא.
תושבי לימה הטיפוסיים אינם דומים לאריסטוקרטים הקריאולים שהתגוררו בה בעבר; בדרך כלל, הם מהגרים שהגיעו אליה מאחת הפרובינציות, משתוקקים לעבוד, לשרוד ולהתפתח כלכלית. בדרך הם נאלצו, כמובן, להתמודד עם הפירות הבאושים של פוליטיקה וממשלה מושחתות ומבנה חברתי בלתי צודק.
אפשר לראות אותם ליד רמזורים, מנסים למכור לנהגים עיתונים, סוכריות או סחורות מוברחות; חלקם נוהגים במוניות לא רשמיות; אחרים עומדים בפינות קבועות וסוחרים בדולרים בשוק שחור המתנהל באופן נרחב תחת כיפת השמים; כמה בני מזל הצליחו לרכוש מיניבוסים ולהשכירם לאחרים; רבים מוצאים עבודה במפעלים או בעסקים. נשים מועסקות, בדרך כלל, כמשרתות בבתי המעמד הבינוני. מזווית ראייה זו, מואר התוהו ובוהו שנקרא לימה באור אחר: לא רעה חולה של המבנה העירוני, אלא תוצר של החיים והיצירתיות של אנשים, שהחליטו להתמודד עם הקשיים ולשגשג בכל תנאי, תוך התעלמות מהמבנים הפוליטיים שאינם מציעים תשובה לבעיותיהם. התהליך הזה, ולא האלימות הפוליטית, הוא המהפכה האמיתית של פרו.

כור היתוך
לואיסה טיטו נולדה באייקוּצ'וֹ (AYACUCHO) שבאנדים המרכזיים. היא אם לשניים: ארמנדו (25), מכונאי, וסילביה, שבגיל 20 היא כבר אמא לשניים בעצמה. לואיסה היגרה ללימה עם בעלה בשנות החמישים. כמה שנים אחר כך הוא מת משחפת, ובמשך זמן מה היתה חסרת בית. מרבית חייה שימשה לואיסה כמשרתת: בהתחלה בהסייאנדה הסמוכה לארקיפה (AREQUIPA), לאחר מכן אצל משפחה גרמנית בלימה, ובמשך 15 השנים האחרונות היא עובדת בביתם של תושבים מקומיים, בני המעמד הבינוני.
רוב הזמן התגוררה לואיסה בבית אדוניה, או מעסיקיה, אך באחרונה סיימה לבנות את ביתה באחת השכונות החדשות. כעת היא שבה לביתה כמעט מדי ערב, אך עדיין יש לה חדר בחלק נפרד של בית אדוניה. בנה הרווק מתגורר איתה בביתה החדש, בעוד בתה ובעלה עזבו ובונים את ביתם על הדיונות שמדרום ללימה.
לאחר 15 שנים בביתם של אותם מעסיקים, לואיסה נחשבת כמעט חלק מהמשפחה, עדה לאירועים האינטימיים ביותר. אך עדיין קיים פער תרבותי, המועצם על ידי סטריאוטיפים גזעיים. מבחינה אתנית, לואיסה אינדיאנית ומדברת ספרדית במבטא קצ'ואי (קצ'ואה היא שפת האינקה), בעוד אדוניה לבנים, או מסטיסו (עירוב של ספרדים ואינדיאנים) כמעט לבנים, ואורח חייהם מערבי. האדונים מתייחסים אליה בנדיבות פטרונית, המותאמת לחברה הפרואנית, אך מתוך עליונות. ביחסים האלה מתבטאת התהום החברתית שמאפיינת את פרו מאז הגעתם של הכובשים הספרדים: על אדמה זו חיות מאות שנים שתי תרבויות בשני הקצוות של יחסי הכוח. כיום נראה שהבחנה זו הולכת ומיטשטשת. דור חדש של תושבי לימה נולד למהגרים, וילדיה של לואיסה נמנים עימו.
ערים פרואניות רבות שמרו את אופיין המקורי: ארקיפה חמורת הסבר היא עיירה אריסטוקרטית, שנוסדה על ידי משפחות ספרדיות; איקיטוס (IQUITOS) הטרופית ומלאת החיים היא המרכז הפועם של האמזוניה הפרואנית; איקה (ICA) היא נווה המדבר החקלאי בחוף המדברי; קוסקו (CUZCO) היא בירת האינקה וקהילה אנדינית באופיה. אבל לימה, שהיתה הבירה של האריסטוקרטיה הפיאודלית ממוצא אירופי, היא כור ההיתוך האמיתי של פרו.
בעקבות ההגירות הנרחבות של האיכרים שהחלו בשנות החמישים והגיעו לשיאן לפני עשור, הפכה לימה למקום המפגש של האנדים והמערב, של טכנולוגיית המחשב ותהלוכות דתיות פגאניות, של קניונים ורוכלים, של מוסיקה אנדינית המנוגנת בגיטרות חשמליות, של ממשלה שהמודל שלה אירופי וארגונים עממיים המוקמים באופן ספונטני.  היא דומה לניו דלהי, ולקהיר, שבהן נפגשות התרבויות המקומיות עם תרבות המערב.

התאוששות
בסוף 1989 היה אלברטו קניו פוג'ימורי דמות לא ידועה בפוליטיקה הפרואנית. פוג'ימורי, בנם של מהגרים יפאנים ופרופסור למתמטיקה, היה אז נשיא האוניברסיטה החקלאית שהיתה יריבתה של האוניברסיטה שבה למדתי ביולוגיה. בינואר 1990 פורסמה באחד מעלוני הבחירות של המפלגה שלו תמונת חקלאי על טרקטור בצירוף ההבטחה: "טכנולוגיה, עבודה ופיתוח"; או משהו דומה. חברי ואני צחקנו למראה התעמולה הזו, מפני שבפרו משתתפות עשרות מפלגות קטנות בבחירות, בלי שיהיה להן אפילו שמץ השפעה. אך בחודש מרץ של אותה שנה נבחר פוג'ימורי לנשיאות, והותיר מאחור את אהובם של רבים, הסופר מריו וָרְגָאס יוֹסָה.
הממשלה של פוג'ימורי תפסה את מנהיגי הטרוריסטים, הפכה את הכלכלה לחופשית יותר, הפחיתה את הבירוקרטיה, הפריטה חלק ניכר מהתעשיות שהיו בבעלות ממשלתית, חידשה את הקשרים עם הקהילה הפיננסית הבינלאומית וניהלה משא ומתן על החזר חובותיה. לאחר הלם ראשוני, החלה החלמה מהירה. האינפלציה הגבוהה והידרדרות המטבע המקומי פסקו; משקיעים זרים החלו מזרימים הון. כיצד הצליחה בכך הממשלה החדשה? הדעות בפרו עדיין חלוקות בנושא זה.
ב־1992 ניהל פוג'ימורי הפיכה מדינית נגד ממשלתו שלו. הוא פיזר את הקונגרס והכריז על בחירות לפרלמנט, חוקה חדשה וטיהור המערכת המשפטית. הפרלמנט החדש נוסד והשלטון הדמוקרטי הוחזר לפרו. מבקריו של פוג'ימורי טענו שהוא רודן, הפוגע בדמוקרטיה כדי להשיג את מטרותיו, בעוד תומכיו שיבחו את מנהיגותו ואת מחויבותו להציל את המדינה מהרס מוחלט. כך או כך, קשה להתעלם מהפופולריות שלו. ב־1995 נבחר פוג'ימורי לכהונת נשיאות שנייה, לאחר שזכה באמונם של 60 אחוזים מהבוחרים. הסיבה להצלחה חסרת תקדים זו, במדינה שבה האמון בהבטחות של פוליטיקאים נמוג כעשן, היא שהאנשים סבורים כי פוג'ימורי עשה עבודה טובה בהנהגת המדינה, ולכן יש להעניק לו ארכה להמשיך ברפורמות.
לימה של 1995 שיקפה את ההחלמה הכלכלית: צעירים חזרו מחוץ לארץ עם תארים אקדמיים, החנויות התמלאו, עסקים חדשים נפתחו מדי יום, מפעלים עבדו במלוא הקצב, בניינים חדשים עם ארכיטקטורה מעניינת נבנו, והרחובות המו מפעילות. והחשוב מכל – העתיד נראה ורוד ומלא תקווה.
עכשיו, לאחר הביקור בלימה, אפשר להמשיך במסע. סעו ליער הגשם הקסום בפארק הלאומי מאנו (MANU). טיילו באנדים. טפסו על פסגת הואסקאראן (HUASCARAN) המושלגת. הפליגו בקייק במורד נהר הקולקה (COLCA), הזורם בקניון העמוק ביותר בעולם. השתזפו בחופים הטרופיים של הצפון. לכו בעקבות הסופר האמריקאי ארנסט המינגווי ודוגו בקאבו בלאנקו (CABO BLANKO). צאו לגלישה במים האגדיים של סרו אסול (CERRO AZUL) וצ'יקאמה (CHICAMA). טוסו מעל קווי נאסקה (NAZCA) המצוירים על המישור של החוף המדברי ונראים רק מהאוויר. הפליגו בטיטיקקה, האגם הגבוה בעולם, ובקרו את האורוס (UROS) העתיקים, המתגוררים על איים צפים זה אלפי שנים. טיילו בעיר העתיקה קוסקו, בירת האינקה; בקרו בעמק הקדוש של אורובאמבה, והצטרפו לעולי הרגל למאצ'ו פיצ'ו. עכשיו, לאחר שהבנתם את החידה שהיא לימה, תבינו טוב יותר גם את המדינה, את האנשים ואת עתידה של פרו.

פורסם בגיליון"מסע אחר"61  

הפוסט הבנת לימה הוא המפתח לליבה של המדינה כולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/usefull_info/100627/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=100627 Wed, 10 Dec 2008 09:51:11 +0000 https://www.masa.co.il/usefull_info/100627/פיוז'ן הוא אולי המונח המתאים ביותר לתיאור המטבח הפרואני העשיר שספג השפעות תרבותיות וגיאוגרפיות מגוונות. וגם לינה, פסטיבל ובילויים בלימה

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

]]>

אוכל
המטבח הפרואני הוא  אחד המטבחים העשירים והמורכבים בעולם, ולוקח זמן להכיר את מרכבותו. המטבח הפרואני מאגד בתוכו מסורות בישול מתרבויות רבות (האינקה, ספרדים, אפריקאים, איטלקים, יפנים, סינים ומהגרים נוספים) שהתערבבו בכור ההיתוך הפרואני ויצרו פסיפס מרתק של אוכל. 
המטבח הפרואני מושפע גם מהגיאוגרפיה היחודית של פרו, שבה מגוון רב ביותר של אזורי אקלים שונים. בצורה גסה מאוד אפשר לחלק את המטבח של פרו לכמה אזורים: אזור החוף, לימה,  אזור החוף הצפוני, הרי האנדים והג'ונגלים. לכל אחד מאזורים אלה מאפייני אקלים משלו וכתוצאה מכך חומרי גלם שונים. 
בראש ובראשונה מככב במטבח הפרואני תפוח האדמה. מוצאו בהרי האנדים וכיום קיימים יותר מ-300 זנים שונים של תפוחי אדמה בפרו. אחריו ברשימה מככב התירס, עם 35 זנים שונים. התירס בפרו הוא סוג של אב מזון, ממש כמו האורז במזרח הרחוק או החיטה באירופה. הוא עשיר מבחינה תזונתית ואוכלים אותו בצורה הגולמית שלו כ"צ'וֹקְלו קוֹן קֶסוֹ" – תירס מבושל בתוספת גבינה, או שמכינים ממנו קמח תירס, ממנו ניתן להכין מאפים שונים, ביניהם "טמאלס" – בצק תירס מאודה, עם מילוי מתוק או מלוח, עטוף בעלי תירס. ה"צ'וקלו" וה"טמאלֶס" נמכרים ברחוב, ברכבת, באוטובוס, בשולי הכבישים, בשוק ובכל מקום בעצם. בנוסף לתפוחי האדמה ולתירס בפרו משתמשים המון בעגבניות, בטטות ופירות אקזוטיים. גם הקינואה הפופולרית מוצאה בהרי האנדים בפרו ובשכנותיה והוא אפילו נחשב לקדוש בעיני בני האינקה.
באזור החוף נפוצים במיוחד מאכלי דגים ופירות ים, שמהם מכינים כמעט הכל – מרקים, סביצ'ה (דג נא מושרה בלימון ותבלינים), מאפים ועוד. 

בלימה אפשר למצוא מבחר אדיר של מסעדות בינלאומיות, החל ממסעדות של רשתות גדולות ועד למסעדות קטנות ומשפחתיות של מהגרים מכל רחבי תבל, בעיקר ממזרח אסיה. 
בגזרת המתוקים מככב הצ'ורוס – מעין סופגניות דקות וארוכות מצופות סוכר שאפשר לטבול בשוקולד, בקרם או בריבת חלב. רוכלים עם עגלות עמוסות בצ'ורוס פזורות בכל רחבי פרו ובמרכז לימה אי אפשר לעבור ברחוב מבלי להיתקל בכמה מהן (הצ'ורוס עוברים טיגון על המקום ומוגשים חמים).


לינה
לימה היא כרך גדול ואפשרויות הלינה בה הן כמעט בלתי מוגבלות ותלויות בעיקר בתקציב שעומד לרשותכם. מרבית התיירים ישנים בשכונות מירפלורס (Miraflores) ו-סן איסידרו (San Isidro) שנחשבות מערביות ומפותחות בכל הנוגע לתשתיות, תחבורה, מרכזי קניות, אתרי בילוי ואוכל. שתי השכונות, שמרוחקות ממרכז העיר, נמצאות לחוף הים. בסן איסידרו יש לא מעט בתי מלון מפוארים. כדי לנוע בין השכונות ומהן למרכז העיר כדאי לקחת מונית.


מקומות בילוי
הפרברים הדרומיים של העיר, סן איסידרו (San Isidro), באראנקו (Barranco) ובמיוחד מירפלורס (Miraflores) חביב התיירים, מציעים שלל מסעדות, חנויות ומקומות בילוי.
באראנקו הוא אזור אותנטי ומיוחד שבו מבלה הברנז´ה הפרואנית. יש באזור הרבה פאבים ומועדוני ריקודים. כדאי להיזהר בשעות הערב ולהגיע אליו במונית ובחבורה. נהגי מוניות רבים מכירים היטב את האזור ויוכלו לקחת אתכם אליו.
הנה כמה מקומות מומלצים שאהודים על צעירים פרואנים רבים: La Posada del Mirador בכתובת: Pasaje La Ermita 104 טלפון: 01-4771120 ו-Nuevo Acantilado de Barranco בכתובת: Pasaje La Ermita 102 טלפון: 01-2472145. בר אופנתי נוסף הוא Amnesia שנמצא בכתובת: Bulevar Sánchez Carrión 153.
הופעות חיות של מוזיקה אפשר לשמוע במועדון La Noche בכתובת: Bolognesi 307 ובמועדון El Ekeko בכתובת: Av. Grau 266. יש עוד עשרות מועדונים באזור באראנקו. 


פסטיבל
חגיגות יום הקמת לימה
ב-18 בינואר מציינים בלימה, בירתה של פרו, את הקמתה. לימה הוקמה על ידי פרנסיסקו פיזארו בשנת 1532, כאשר, לפי המסורת, הוא תקע את חרבו במיקומה של הכיכר המרכזית של העיר. בכל שנה ביום השנה למעשה הזה חוגגים תושביה הגאים של לימה בסדרת אירועים דתיים וצבאיים וחגיגות צבעוניות. בבוקר מתקיימת תהלוכה ובצהרי היום מתקיימת מיסה מסורתית בקתדרלה. זרי פרחים מונחים לרגלי פסלו של פיזארו ומופעי מחול מסורתי, בלט ומוזיקה מתקיימים בהמשך היום. את החגיגות נועל מופע זיקוקים מרהיב. 

מידע נוסף באתר הרשמי של פרו.


הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/usefull_info/100623/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=100623 Tue, 09 Dec 2008 14:06:33 +0000 https://www.masa.co.il/usefull_info/100623/בלימה, שזכתה לכינוי "עיר המלכים", יש מוזיאונים מרתקים, כנסיות רבות מספור, כיכרות מרשימות ושווקים בשפע. לא רק תחנת מעבר

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לימה 
הטיול בפרו לרוב מתחיל בנחיתה בעיר הבירה של פרו, לימה. כינויה "עיר המלכים" מטעה מעט, והוא ניתן לה על שום ייסודה ב"יום המלכים" הקתולי בשנת 1535. העיר עצמה אוחזת בפחות הוד מלכות, ויותר בהמון אדם – כשמונה מיליון מתגוררים בעיר סואנת וצפופה זו שערפל מכסה אותה לעתים קרובות. 

כמו כל עיר לטינית מכובדת, גם בלימה חשיבות גדולה לכיכרות (Plazas), הן מבחינת הפעילויות המתרחשות בהן והן מבחינה ארכיטקטונית ותעבורתית. הכיכרות המרכזיות בעיר הן: פלאזה דה-ארמס (Plaza de Armas), פלאזה מאיור (Mayor), פלאזה סן-מרטין (Plaza San Martin) ופלאזה בוליבאר (Plaza Bolivar).

במרכזה ההיסטורי של לימה נמצאת פלאזה דה ארמאס, הכיכר המרכזית, שבלבה מזרקת נחושת נאה שנבנתה ב-1650. בצפון מזרח הכיכר שוכן ארמון הנשיאות, שבחזיתו נערך מדי יום בשעה 11:45 טקס חילופי המשמר הנשיאותי. מנגד ניצבת הקתדרלה שנבנתה במאה ה-18, לאחר שקודמתה נחרבה ברעידת האדמה הקשה שפקדה את העיר. בקפלת הקתדרלה טמונים שרידיו של פרנסיסקו פיזארו, הכובש הספרדי שייסד את העיר לימה. דמותו של פיזארו, רכובה על סוס, משקיפה על הקתדרלה מהכיכר. סביב הכיכר שוכנים גם ארמון הארכיבישוף הנאה ובית העירייה של לימה. מדרום מערב לפלאזה דה ארמאס שוכנת כיכר נוספת, פלאזה סן מרטין בת המאה העשרים. בין שתי הכיכרות מחבר המדרחוב העמוס חנויות ואדם Jiron de la Union, בו ניצבת כנסיית לה מרסד בלימה יש שפע של כנסיות ומנזרים נוספים, כמו כנסיית סן פרנסיסקו ברחוב Ancash, המפורסמת בזכות מערות הקבורה (הקטקומבות) שבה. 

מוזיאונים
העיר מציעה למבקרים מבחר מוזיאונים גדול, שהמומלצים בהם הם מוזיאון הזהב ושני המוזיאונים הלאומיים המציגים את התרבויות העתיקות של פרו. מוזיאון הזהב של פרו (Museo de Oro del Peru) מציג אוסף רחב של חפצי אמנות עשויים מהמתכת הנוצצת, מכסף ומאבנים יקרות, רבים מהם נוצרו על ידי תרבויות פרה-קולומביאניות שונות (נסקה, אינקה, צ'ימו, פריאס ועוד). כרטיס הכניסה כולל גם את תצוגת הנשק והציוד הצבאי בת ה-20 אלף מוצגים של מוזיאון הנשק (Museo de Armas) שבאותו בניין. המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה (Museo Nacional de Antropologia, Arqueologia e Historia) המצוין נוסד ב-1938 כדי להכיל אוסף היסטורי עצום המקיף את כל התרבויות הפרואניות באופן כרונולוגי. חלק מהמוצגים עברו למוזיאון האומה (Museo de la Nacion) שנותן סקירה מוצלחת של פרו העתיקה ואתריה הארכיאולוגים. מוזיאון מעניין נוסף הוא מוזיאון רפאל לארקו הררה (Museo Rafael Larco Herrera) – אחוזה מהמאה ה-18 המכילה אוסף כלי חרס מרשים, עבודות טקסטיל, זהב וכסף מ-3,000 שנות ההיסטוריה הפרה קולומביאנית. אחד ממוקדי העניין העיקריים בו הוא גלריית הקרמיקה הארוטית.

מוזיאון הזהב:
כתובת: Alonso de Molina 1100, Monterrico

המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה והיסטוריה:
כתובת: Plaza Bolivar, Pueblo Libre

מוזיאון האומה:
כתובת: Javier Prado Este 2465, San Borja

מוזיאון רפאל לארקו הררה:
כתובת: Bolivar Avenue 1515, Pueblo Libre 

שווקים
לימה ידועה כעיר מצוינת לקניות – המחירים בה זולים והמבחר רב. בשוק פולבוס אסולס (Polvos Azules) הוא שוק גדול שמציע דברים חדישים כמו בגדים,נעליים,  סרטי DVD, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, משחקי מחשב ועוד. השוק גדול מאוד ויש בו הרבה מפלסים וקומות. זה לא המקום לרכוש עבודות יד אותנטיות כי פשוט אין. השוק נמצא בכתובת: Ave. Paseo de la Republica. השוק פעיל מדי יום בשעות 20:00-9:00. 

בשוק המרכזי (Mercado Central) שנמצא דרומית לפלאזה מאיור על גבול צ'יינהטאון תמצאו כמעט הכל. 

מרכז הקניות Larcomar הוא קניון תיירותי שמשמ גם מקומיים רבים. יש בו מוצרים מצמר אלפקה, כלי כסף, מסעדות של רשתות בינלאומיות, בתי קולנוע, אולם באולינג, בתי קפה, חנויות ספרים ודיסקים, עמדות של משחקי וידאו ועוד. המרכז, שיש ממנו נוף לים, נמצא בכתובת: Parque Salazar בשכונת מירפלורס (Miraflores) המערבית האהודה על התיירים בעיר. המרכז פתוח מדי יום בשעות 22:00-9:00 ורוב המוכרים שעובדים בו מדברים אנגלית. 

שוקי האמנים: יש יותר משוק אמנים אחד בלימה, אחד מהם נקרא Feria Artesanal או Mercado Indio (שוק האינדיאנים) ונמכרים בו חפצים שונים בעבודת יד במחירים נמוכים יחסית ממוצרים דומים בשווקים תיירותיים יותר. השוק נמצא בכתובת: Avenida de la Marina 6-10 בשכונת Pueblo Libre. השוק פועל מדי יום בשעות 20:00-12:00. שוק נוסף שמתהדר בשם Mercado Indio נמצא בשכונה התיירותית מירפלורס בכתובת: 5245 Ave. Petit Thouars, ליד פארק קנדי. השוק פועל מדי יום בשעות 20:00-9:00 והמחירים בו גבוהים יחסית, אבל הסחורה, שמגיעה מכל רחבי פרו, נחשבת לאיכותית מאוד. 

הקניון Jockey Plaza Shopping Center מכיל בתוכו 230 חנויות בהן חנויות כלבו, חנויות לבגדי ים, לציוד לגלישה ולספורט, חנויות נעליים וחנויות מותגים רבות שביחס לארץ נחשבות זולות. בקניון שנראה מערבי לכל דבר למעלה מ-12 מסעדות שונות, כמה אולמות קולנוע, בנקים וסופרמרקט. הקניון נמצא בכתובת: Ave. Javier Prado Este 4200. הקניון פועל מדי יום בשעות 21:00-11:00.

הפוסט הופיע ראשון במסע אחר

]]>