לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר להר הנגב
• סופשבוע בשדה בוקר: גן עדן מדברי
• מגונדרות, יפהפיות וחזקות: ביקור בחוות האלפקות

את חוות נאות הקימו בשנת 2003 לאה וגדי נחימוב, שעבדו בעיר הגדולה וחלמו על חיים אחרים לפני שהחליטו לעבור לשטח ריק ומוקף גבעות באמצע הכלום. צריך הרבה אומץ והרבה חזון בשביל לגור עם שישה ילדים (ובהם תינוק בן שנה ונערים בגיל ההתבגרות שמשוועים לחברה), 50 גדיות ועדר כלבים באוהל באמצע המדבר, רחוק מהכל, בלי חשמל, מים או חיבור למערכת הביוב. בהתחלה הם היו נוסעים להביא מכליות של מים, ורק אחרי חודשיים התחברו לצינור המים והחיים נהיה קצת יותר קלים. אחרי שנה כבר עמדה במקום בקתת האירוח הראשונה, ובמקביל, המחלבה הוקמה וכמותה גם החנות הקטנה בה נמכרו הגבינות המופלאות שלאה מגבנת.

דיר העיזים של חוות נאות | צילום: באדיבות חוות נאות

עם השנים המקום הלך והתרחב והיום יש כאן מתחם תיירות שליו אך משגשג שכולל שלוש בקתות אירוח זוגיות ושתיים משפחתיות, מתחם לינה בצינורות למטיילים שתקציבם מוגבל, בקתת אירוח למשפחות גדולות או קבוצת חברים, בריכות שכשוך, דיר עזים ובית קפה-מסעדה. בקרוב תיפתח שוב חנות הגבינות שנסגרה בתקופת הקורונה.

הבקתות משתלבות בסביבה ומרוחקות זו מזו | צילום: סימי שאואר

בבריכת השכשוך, תחת שמים זרועי כוכבים

הבקתות מרוחקות זו מזו, כך שגם כשנמצאים בחוץ לא ממש מבחינים בהן וגם לא שומעים את דייריהן. הבקתה בה התארחנו, בקתת טליה, היא בקתה מזמינה ומרווחת שמעוצבת בטוב טעם (לאה, שמתגלה כאישה רבת כישורים, אחראית על העיצוב), כשהכל הרמוני ושום דבר הוא לא יותר מדי. למרות תחושת השאנטי המתבקשת במקום כזה, לא מעגלים כאן פינות וניכרת תשומת לב לכל הפרטים הקטנים. בבקתה יש חדר שינה עם מיטה נוחה שמולה ניצב חלון שמשקיף לנוף המדברי שמאוד כיף להתעורר מולו בבוקר (אם אתם לא אוהבים שקרני השמש מאירות אתכם בבוקר, הסיטו את הווילונות). יש גם ספריה ובה ספרים טובים, מגזיני טבע וטיולים ומשחקי קופסה. טלוויזיה אין, ובעיני זה פלוס ענקי שתרם לתחושת ההתנתקות המבורכת.

החלל המרכזי כולל שתי מיטות לילדים, פינת אוכל ומטבח מאובזר בכל מה שצריך – מקרר (שבו יחכו לכם בקבוק מים קרים ובקבוק חלב עזים מהחווה), כיריים חשמליות, טוסטר אובן, ארונות הגדושים בכלי אוכל וכלי בישול, מכונת קפה עם קפסולות, תיונים ואבקת שוקולית לילדים, שמן זית ותבלינים. מזל שהגענו מצוידים באוכל מהבית – ככה לא היה שום צורך להיכנס לרכב מרגע שהגענו לשטח החווה ועד לעזיבה.

המטבח ופינת האוכל בבקתה המשפחתית

בבקתה היה גם חדר רחצה מרווח במיוחד, עם מקלחת זוגית כפולה (ככה שאם יש ילדים קטנים, שניהם יכולים להתקלח במקביל אחרי הטבילה בשכשוכית). גולת הכותרת נמצאת מחוץ לבקתה – מרפסת מחופה בגג כפות תמרים עם שולחן אוכל וכסאות (גם אם אלה כסאות פלסטיק שפחות מתאימים לתפאורה המדברית שמסביב), ולמרגלות הבקתה – ערסל, שכחובבת ערסלים מושבעת אני יכולה להעיד שהוא הנוח ביותר שהתנסיתי בו, ובריכת שכשוך (מגודרת, מסיבות בטיחות) המעוצבת כגב מים מדברי והיתה גדולה מספיק כדי להכיל את ארבעתנו בנוחות. ליד בריכת השכשוך יש פינת מדורה קטנה וסביבה פינת זולה. מי שרוצה, יכול להצטייד במקום בעצים ולהדליק מדורה.

בקתת טליה מבחוץ | צילום: סימי שאואר

גם ביום חם נהנינו לבלות את מרבית זמננו בחוץ – בבריכת השכשוך, במרפסת המוצלת ובערסל – ולברך על כך שאנחנו לא נוטפים בלחות של מישור החוף. בערב היה ממש נעים, והרגשנו שאנחנו יכולים, אחרי התקופה מורטת העצבים שעברנו, לנשום שוב. בלילה, כשטובלים עם האנשים שהכי אוהבים בבריכת שכשוך, ומסתכלים על השמים זרועי הכוכבים שמעל, כאלה שאפשר לראות רק במדבר, נזכרים שלא תמיד צריך לעלות על מטוס בשביל להתרגש, ושאלה בדיוק החומרים שמהם מורכב האושר.

בבוקר התעוררתי לקול קריאת התרנגול. תאמינו או לא, זה היה מאוד משמח, כי יכולתי לצאת החוצה כשכולם עוד ישנים, לראות את החווה מוארת באור הרך של הבוקר, להשקיף על השועלים שרצים בערוץ הנחל, להקשיב לציוץ הציפורים (יש כאן הרבה כאלה, בעיני הלא מיומנות זיהיתי זנבנים וטריסטרמיות) ולזמזום הדבורים (קחו בחשבון שגם הן כאן) ולבהות בנוף.

המצוקים הנשקפים מחצר הבקתה | צילום: יניב שאואר

מה אוכלים

באופן מפתיע ולמרות המיקום המדברי, במרחק נסיעה קצרה מחוות נאות יש כמה מקומות (ואפילו טובים) לאכול בהם, בין אם בטללים, ממש בסמוך, ובין אם קצת יותר דרומה, במדרשת בן גוריון. אבל ההמלצה שלי היא לאכול את ארוחת הבוקר והצהריים בחווה, ולהצטייד מראש במצרכים לארוחת הערב, כך שלא תצטרכו לצאת. במרכז החווה, בקרון רכבת משוחזר, נמצא ביסטרו הקרון. התפריט בו מצומצם יחסית אבל משובח וכולל סלטים, כריכים ומנות חלביות אשר חלקו מבוססות על הגבינות המיוצרות במקום. בנוסף לפלטת גבינות, תוכלו לטעום פה סלט קיסר נהדר עם ביצה רכה מושלמת, טוסטוני קרואסון ושבבי פרמזן. יש גם מנה מצוינת שלל פטריות על חלת בריוש ברוטב חמאת לימון ופרמזן, כריך אבוקדו משובח, סנדוויץ קרואסון עם זוקיני קלוי, פרמזן ופטריות פורטובלו צלויות. יש גם קינוחים טובים, כמו קראמבל תפוחים או גלידת וניל עם טחינה, סילאן, פיסטוק ושערות חלבה, וגם השייקים מצוינים. את כל אלה תוכלו לאכול לארוחת בוקר או צהריים, אבל אם תעדיפו, תוכלו לקבל לחדר ארוחת בוקר קלאסית שכוללת גבינות עזים, סלט, לחם, ביצים (לא מבושלות, כך שתוכלו להכין אותן איך שאתם אוהבים), ריבה, חמאה, ירק מבושל, זיתים, מיץ טבעי ועוגיות.

גדי ולאה נחימוב בחוות נאות | צילום: פרטי

בתוך הקרון מוכרים פריטי מזון שיעזרו לכם לסגור פינה או להשלים את ארוחת הערב – גבינות תוצרת החווה, קרקרים מצוינים, ממרחים, עוגיות וקרטיבים טבעיים של פלאטס. יש גם מעט בשרים במקרר למי שרוצה, ומקרר יינות אדומים. בחנות מוכרים גם מעט מתנות ומזכרות, כמו סבונים טבעיים של פארן וכלי קרמיקה יפהפיים שיוצרת אחת העובדות במקום.

קרואסון מפנק בביסטרו הקרון | צילום: מירב דבש

לילה בצינור

בנוסף לבקתות האירוח, יש בחווה בקתה בשם חברותא, שמיועדת למשפחה מורחבת או לקבוצת חברים. בבקתה יש שלוש יחידות אירוח נפרדות שלכל אחת מהן שירותים ומקלחת משלה, ובנוסף יש בה מטבח מצויד עם פינת אוכל, סלון עם פינת ישיבה, מרפסת עם פינת אוכל וגריל, בריכת טבילה גדולה ופינות ישיבה.

בקתת חברותא מץאימה למשפחות גדולות או לקבוצת חברים | צילום: שרית גופן

חווית לינה מסוג אחר לגמרי מוצעת במתחם "צוותא". לפני כחמש שנים החליטו בעלי המקום למצוא פתרון לינה למטיילים דלי תקציב, כאלה שרוצים מקום נוח להניח בו את הראש אחרי יום של טיולים באזור, אז הם הגו את הרעיון של לינה בצינורות ענק שבמקור יועדו להובלת מים. בתוך הצינורות הממוזגים יש מיטה זוגית נוחה (יש מצעים ומגבות) וחלון גדול שממנו תוכלו להשקיף על המרחבים המדבריים שמסביב (יש גם וילון אטום שנותן פרטיות מלאה). שני צינורות ניצבים מעל האחרים ויש להם מרפסת קטנה שמשקיפה לנוף. השירותים והמקלחות המדוגמים נמצאים במתחם משותף מחוץ לחדר תוכלו לבחור בין מקלחת עם גג למקלחת תחת כיפת השמים. עיקר העניין מתרחש מחוץ לצינורות, שם יש בריכת טבילה גדולה, פינת ערסלים, פינות ישיבה ופינת מדורה גדולה. גדי ולאה ראו בעיני רוחם מקום מפגש והיכרות למטיילים מהארץ והעולם, ולכן יש גם חלל סגור, מעוצב, נעים וממוזג, שבו מטבח משותף, מצויד לבישול עצמי, וסלון מזמין עם ספריה, פסנתר, פינות ישיבה, טלוויזיה וקפה.

לינה בצינורות ממוזגים עם מיטה נוחה מוך נופי המדבר | צילום: באדיבות החווה

בשבחי הבטלה

יש הרבה מה לעשות באזור של חוות נאות. במרחק נסיעה קצרה תגיעו לעין עבדת ולגן הלאומי עבדת, לצריף בן גוריון ולאחוזת קבר בן גוריון, לעין עקב, לנחל חווארים ועוד. אבל האמת היא שחלק גדול מהקסם של המקום הוא באפשרות לא לעשות כלום וליהנות מזה, בלי לחוש רגשות אשם. זמן קצר אחרי שתגיעו, תרגישו את השלווה מחלחלת לגוף ותאטו באופן טבעי את הקצב. בתיק שארזנו, היו ספרים ומשחקי קופסה, אבל הם נשארו בפנים. הילדות ויתרו עליהם, לטובת ציור הנוף שנשקף מהמרפסת במחברות הרישום היפהפיות שקנינו להן בחנות הקטנה שבביסטרו. גם אני ויתרתי על הספר שהבאתי, לטובת בטלה מוחלטת ובהייה בנוף. החופשה הזו היתה תזכורת מצוינת, גם למי שאוהב לטייל, שבשביל חופשה מושלמת לא צריך יותר מנוף יפה, קרבה לטבע, ערסל, אוכל טוב ושקט. הרבה שקט.

הפוסט חוות נאות – איזו מין שלווה הופיע ראשון במסע אחר

• עין ירקעם – פינת חמד מדברית
• ירוחם – חופשה מדברית לא שגרתית

המאבק הנוכחי של גופי הטבע ותושבים מקומיים הוא בכוונה של חברת כי"ל (ICL), בתמיכת רשות מקרקעי ישראל והמשרד לאנרגיה, להתחיל עבודות כרייה בשטחים הסמוכים למעיין. לצד החשש מפני הרס נופי וירידת ערך השטח כאתר טבע ונופש, מדגישים אנשי שמירת טבע כי עין ירקעם הוא גם מוקד ביולוגי יוצא דופן, בלב אזור מדברי צחיח.

המעיין, שניזון מנביעה תת-קרקעית חלשה, מקיים סביבו בית גידול לח ומוגן – תופעה נדירה בסביבת מדבר קיצונית. בצמחייה שמסביבו ניתן למצוא עצי אשל, קנה מצוי ופטל קדוש – מיני צמחים הזקוקים למקווי מים זמינים ויציבים לאורך השנה. בעלי חיים רבים מגיעים לאזור כדי לשתות ממימיו, בהם צבאים, שפני סלע, זוחלים שונים ואף עופות דורסים הנמשכים לשפע המזון והמים. מערכות אקולוגיות כאלה הן רגישות במיוחד, וכל פגיעה בנביעה – ולו הקטנה ביותר – עלולה להוביל לשיבוש משמעותי בהרכב האקולוגי כולו.

מלבד ערכי הטבע, האזור הוא גם אתר גיאולוגי חשוב. הסלעים והמצוקים סביב עין ירקעם חושפים שכבות גיאולוגיות קדומות, כולל תצורות של חוואר, קירטון וגיר, שמעידות על תהליכים גיאולוגיים בני עשרות מיליוני שנים. אזור זה מהווה גם מוקד לימוד חשוב למוסדות אקדמיים, תלמידים ומדריכים, בשל ההנגשה הפשוטה והגיוון הגיאולוגי שבו.

על רקע התוכניות לפתוח מכרות כרייה פתוחים בסמוך לאתר, עמותות סביבתיות, תושבים מקומיים וחוקרי טבע מתריעים כי מדובר בפגיעה בלתי הפיכה, לא רק במעיין עצמו, אלא גם במערכות הסובבות אותו – ובאפשרות של הציבור הרחב להמשיך ליהנות ממנו. לטענת המתנגדים, החפירה תוביל לזיהום מקורות מים תת-קרקעיים, לרעש ופיצוצים, ולפגיעה במרקם השקט של האזור.

עין ירקעם – מעיין קטן ומרשים שמימיו נאגרים בגב טבעי בתחתית ערוץ נחל חתירה

"זה לא רק עניין של נוף", אומרת יעל הדר, אקולוגית מדברית, "אלא של מערכת חיים שלמה שמתקיימת סביב נקודת מים יחידה. כל שינוי במאזן הזה – אפילו אם הוא נראה שולי – משפיע על מגוון רחב של יצורים חיים".

המאבק על עין ירקעם מעלה שאלות עקרוניות על מקומן של שמורות טבע קטנות ומרוחקות במפת הפיתוח של מדינת ישראל. האם נופי מדבר, שמתקיימים בשיווי משקל עדין, יכולים לשרוד לצד אינטרסים כלכליים? והאם מקומות כמו עין ירקעם, שאינם "גדולים" או "מרשימים" במונחים תיירותיים קלאסיים, מקבלים את ההגנה הראויה?

כרגע, המאבק עדיין פתוח – אבל המאבק על עין ירקעם עשוי להפוך לסמל רחב יותר, של שמירה על מדבריות ישראל, לא כאזורי ניצול, אלא כמרחבים שיש לשמר לטובת הכלל.

עוד באזור: מצלעות המכתש הגדול: שני מסלולים

מבחר בעלי חיים באזור עין ירקעם ומכתש ירוחם

רחם מצרי

עקב עיטי

צבי נגב

גור שועלים

יעל נובי

אזור עין ירקעם:

איך אפשר לעזור?

• לבוא לבקר ולתמוך במאבק
• לחתום על העצומה להצלת עין ירקעם: https://www.atzuma.co.il/einyorkeam

תגובת רשות הטבע והגנים:

"השטח המדובר נמצא בתוך שטח אש בחלק הפנימי בהמשך לשביל ישראל ולא בעין ירקעם. הרשות ביקשה לבצע מדידות של עוצמת הפיצוצים במטרה לבחון השפעתם שעלולים להשפיע על הטבע והטיילות. יבוצע פיילוט שייבחן את הנושא. עין ירקעם אתר טבע מרכזי וחשוב שמושך אליו אלפי מטיילים בשנה. הרשות מפתחת את הטיילות באיזור ותפעל למנוע כל פגיעה במקום".

הערת המערכת: המקום אינו שטח אש.
—-

תודה לאבישי אפרת – ירוחם, על העזרה בהכנת הכתבה

הפוסט עין ירקעם בסכנה: נוף מדברי תחת איום כרייה הופיע ראשון במסע אחר

בילינו יחד חמישה ימים ולילות. התאהבתי בהן מייד והן היו עבורי מקור להשראה ועידוד. הפרידה לא היתה קלה, אנחנו המשכנו בדרכנו והן חזרו לביתן להתכונן ולקבל את פניהם של המוצ'ילרים החדשים. הבטחתי לעצמי שנשוב להיפגש, הלאמות ואני.

בפרו, בטרק, רכובים על סוסים במעלה האנדים פגשתי אותן לראשונה. מגונדרות, מקושתות, יפהפיות ובעיקר חזקות (הצילום באדיבות רפי קלמר)

חלפו להם 17 שנים, הזמן עושה שלו, החיים ממשיכים, יעל בתי כבר אמא לשלושה ילדים ואני כבר סבא לשבעה נכדים אבל את הלאמות לא יכולתי לשכוח. הבטחות צריך לקיים במיוחד אם הן לעצמי.

ישנה אימרה מפורסמת האומרת שאם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד. נכון, אני לא מוחמד והלאמות לא הר, אבל שמעתי על זוג מדהים, נעמה ואילן דביר שהצליחו להזיז הרים והביאו מדרום אמריקה אלינו לפה, לנגב, לאחד מהמקומות היפים והרגועים שיש לנו בארץ שיש בו כמעט הכל ומזה 40 שנה גם לאמות וגם אלפקות וגם סוסים וגם עיזים וגם גמלים וחמורים וגם… אבל זה בהמשך.

החווה של נעמה ואילן דביר נמצאת חמש דקות נסיעה מערבית למצפה רמון. החלטנו לנסוע לשם ולבקר את האלפקות והלאמות ילידי הארץ.

הדרך דרומה (יצאנו מהמרכז) כאילו נוצרה במיוחד כהכנה לקראת המפגש עם "חוות האלפקות". ככל שהדרמנו הרעשים החיצוניים וגם הפנימיים שקטו, הנוף האורבני הלך ונעלם ובמקומו הופיע הטבע במלוא הדרו והאופק התגלה.

לאחר כשעה וחצי נסיעה הגענו לשדה בוקר שעל הדרך וספונטנית נכנסנו לבקר את בן גוריון. הוא לא היה בבית וגם פולה לא ובכל זאת היו מי שקיבלו את פנינו וערכו לנו סיור בצריף. ראינו את מיטת היחיד שלו ואת נעלי הבית ליד, את שולחן הכתיבה, את המטבח והשירותים ואת הצניעות והענווה והתגעגענו.

לא ויתרנו על דויד ופולה ונסענו לנקודת התצפית על נחל צין שם הם טמונים. התייחדנו ונזכרנו שאמר ש"היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים" ושוב התגעגענו. חזרנו למכונית דרך הגן הלאומי המרהיב ביופיו הצמוד לקברים של פולה ודוד ומשם המשכנו דרומה.

כעבור נסיעה של כחצי שעה חצינו את מצפה רמון והגענו לשער החווה. כנראה, כדי שלא יהיה לנו ספק שהגענו למקום הנכון, כבר בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות. בת זוגי נשבעה שבשנייה שהסתכלתי הצידה האלפקה חייכה לעברה.

בכניסה קיבלה את פנינו אלפקה יפהפייה עם פוני בלונדיני, עיניים כחולות ואוזניים קשובות

בצמוד לחנייה, נמצאת הכניסה למתחם הצימרים הממוקמים על מדרון המשקיף על כל החווה. ארבעה צימרים מוקפים צמחי תבלין המפיצים ניחוחות משכרים באוויר.

הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון פיתה אותנו לדחות את היציאה למפגש עם האלפקות והלאמות ולהתפנק בזולה הפרטית שלנו על כוס קפה.

הצימר המואר שלנו מרוהט בטוב טעם, נקי, ממוזג, נוח ונעים הכולל מטבחון

עם השקיעה יצאנו לטייל בשבילי החווה, פגשנו את האלפקות והלאמות, האכלנו אותם משקית האוכל שקיבלנו בכניסה והמשכנו לסוסים והעיזים והגמל והחמורים והברווזים שבבריכה וכולם קיבלו אותנו באהבה כאילו רק לנו חיכו.

עם חשיכה, בדרכנו חזרה לצימר מצאנו לנו פינה, התיישבנו, שתקנו, הקשבנו לשקט שלא שמענו כבר המון זמן. הבטנו לשמיים והצלחנו להבחין בכוכבים הבוהקים שלא ניתן לראותם כך משום מקום אחר.

למחרת בבוקר, אחרי ארוחת הבוקר הדשנה שהכנו במטבח המזווד בצימר ואכלנו במרפסת שלנו המשקיפה על כל מרחבי החווה וחיותיה, יצאנו לבקר את בית הצמר בחווה.

לאחר גז האלפקות, שניחנו בצמר רך וקל במיוחד, הצמר מגיע למפעל היחידי מחוץ לדרום אמריקה שבו מתרחשים כל שלבי הייצור תחת קורת גג אחת. הוא נכנס למכונת הטוויה מצד אחד ומצידה השני יוצאים חוטי הצמר שממשיכים למכונות הסריגה והופכים למגוון גדול של מוצרים – צעיפים, כובעים, בובות, ועוד עוד וכולם בגוונים טבעיים ללא תוספת צבע.

ממפעל הצמר ניגשנו לבקתת האבן הקרובה המשמשת כמקום מפגש להתרעננות שם יכולנו להתרשם ממוצרי הצמר המיוצרים במפעל הצמוד והעומדים למכירה, להרוות את צימאוננו בשתייה קלה וחמה ולקנח בפאלטאס (Paletas) הטעים במיוחד והכל כך מתאים לאופי המקום – קרטיב טבעי שהגיע מתרבות העשייה המקסיקנית והמיוצר בעבודת יד מפירות טריים עונתיים וחומרי גלם טבעיים בלבד.

תוך כדי השתייה והקינוח שמענו מצוות החווה על מסען המרתק של האלפקות מהרי האנדים הרחוקים להרי הנגב ועל מנהגיהן המשעשעים וקיבלנו תשובות להמון השאלות שהיו לנו ולשאר המבקרים ותודה לילדים הסקרנים ששאלו את שאנחנו הגדולים התביישנו לשאול:

מה ההבדל בין אלפקה ללאמה?

כמה זמן נמשך ההריון של האלפקה?

איזה מבצע יש עכשיו בחווה?

מתי גוזזים את צמר האלפקות?

למה האלפקות יורקות?

איך האלפקות והלאמות הגיעו למצפה רמון?

כמה גוונים יש לצמר האלפקות?

האם אלפקה יכולה להתאהב בלאמה ולהיפך?

איפה מועדון החברים של האלפקות ולמה עוד הוא משמש?

מה עושים עם צמר האלפקה?

כל התשובות ועוד באתר https://alpaca.co.il

חמושים (אך לא חבושים בינתיים) בכובע צמר אלפקה רך, קל, נעים ויפה שקנינו לקראת החורף הקרב ובא פנינו למתחם הריטריטים החדש שם מצאנו שילוב מושלם בין פשטות וחיבור למדבר לבין תנאים מפנקים ותומכים בתרגול או טיפול עמוק ומשמעותי.

במתחם 10 יורטים מדהימים ומאובזרים הבנויים על דק עץ. היורטים כוללים את כל מה שצריך לאירוח מפנק בלב המדבר – מזגן, שירותים, תאורה נעימה וכמובן מיטות עם מצעים ומגבות מפנקים. לכל יורט מרפסת פרטית עם פינת ישיבה נעימה. בנוסף במתחם ישנם אזורי ישיבה רבים, מטבח ואזור למדורות.במתחם הריטריטים בחווה סטודיו, דום ענק וחדר אוכל הכולל מטבח המתאים לארוחות של עד 60 סועדים. מושלם.

ביציאה מהחווה כשהמתנו שהשער החשמלי יפתח, הופיעה פתאום שוב הבלונדינית היפהפייה עם העיניים הכחולות שכנראה הגיעה להיפרד לשלום. אחרי שעברנו את השער, בת זוגי נשבעה שוב שביציאה האלפקה קרצה לה.

נהנינו, התרגשנו, שמחנו והתאהבנו. הבטחנו לעצמנו, בפעם הבאה נבוא עם הקטנטנים.

——-

הכותב היה אורח של חוות האלפקות. טל' 08-6588047

רפי קלמר – עיתונאי, מדריך טיולים, מרצה, מנחה, שחקן, אבא, סבא ובעיקר בר מזל.

הפוסט מגונדרות, יפהפיות וחזקות: ביקור בחוות האלפקות הופיע ראשון במסע אחר

ירוחם היא לא המקום הראשון שקופץ לראש שמחפשים יעד לחופשה. גם אם אתם אוהבי מדבר, יש מקומות אחרים שוודאי תחשבו עליהם קודם. אבל הנוף המדברי הוא רק מרכיב אחד, מה שמיוחד בירוחם הוא האנשים והמפגש איתם. כדי להעמיק את החופשה, פשוט צריכים להיות מוכנים לפתוח את הלב, להקשיב לסיפורים האישיים, לטעום את המאכלים, לשתות את הבירה והיין המיוצרים כאן, לצפות בכוכבים שנוצצים כמו יהלומים בשמי הלילה, להכיר את השכנים הבדואים מהכפר הסמוך רח'מה. במילים אחרות – לגלות עולם ומלואו, פיסה נחבאת של הארץ, ששווה להכיר.

אגמיות שטות באגם ירוחם

באים, רואים ועוזבים

ירוחם היא עיירת הפיתוח הראשונה שהוקמה בנגב. השנה היתה 1951, ועל גבעה סמוכה לכביש הנפט הוקמה מעברה עבור קבוצה של עולים חדשים מרומניה. קל להבין את ההלם שלהם כשהבינו לאן הביאו אותם: מדבר צחיח, ללא ישובים סמוכים (דימונה הוקמה רק ארבע שנים מאוחר יותר), מרכז הארץ והאפשרויות שהציע לתושביו נראה מעבר להררי החושך. אין פלא ש-80% מהתושבים המקוריים עזבו בשנים הראשונות. הבאים בתור, באמצע שנות החמישים, היו עולים ממרוקו, איראן והודו, בשנות השמונים נבנתה שכונה חדשה במיוחד עבור מפוני ימית, אולם אלו העדיפו מקומות מרכזיים יותר, ולא הגיעו לירוחם. בשנות התשעים באו עולים מברית המועצות. גם הם, כמו רבים לפניהם, התקשו להשתלב בעיירה וההגירה השלילית נמשכה. אלמלי גלי העזיבה הללו, יתכן שבירוחם היו חיים כיום 30 אלף תושבים. במציאות, המספרים קטנים בהרבה – רק כ-12 אלף תושבים הפכו את העיירה המדברית הקטנה לביתם.

הנוף המדברי הצחיח שקוסם כיום למטיילים הבריח מכאן את העולים החדשים

דור שני למעברות

אנחנו יושבים במרכז ירוחם, למרגלות הפסל המרשים של עזרא אוריון. הפסל, שנקרא זהות, נבנה על הגבעה שבה הכל התחיל – המקום של המעברה הראשונה. שני עמודים לבנים, המזדקרים אל על על רקע השמיים הכחולים, מסמלים את החיבור בין חדש לישן, בין מזרח למערב.

זהות, הפסל של עזרא אוריון במקום שבו הוקמה המעברה הראשונה

אביחי חזוט יושב על ספסל למרגלות הפסל. הוא מוציא את העוד וצלילים קסומים ממלאים את האוויר. הוא נולד וגדל בירוחם, דור שני למעברות, כפי שהוא מגדיר זאת. כמו צעירים רבים, אחרי הצבא עזב לתל אביב, אלא שאז החליט שהגיע העת לחזור הביתה. כאן נמצא הלב, החום, המסורת, הבית. כתנועת נגד לגלי העזיבה הגדולים, בשנים האחרונות יש זרם קטן אבל מורגש של צעירים שבאים לגור בירוחם. חלקם, כמו אביחי, חוזרים למקום בו גדלו, אחרים באים למרות שאין להם כאן שורשים מקומיים. כל אחד וסיבותיו האישיות. יש שהתחברו לקהילה הקטנה והמיוחדת, המורכבת מדתיים וחילוניים, מזרחים ואשכנזים, בעלי מקצועות חופשיים ופועלים, חולמים ומגשימים. אחרים בחרו בעיירה מסיבות פרקטיות – במחיר דירת שני חדרים בתל אביב אפשר לקנות כאן בית פרטי עם חצר. ויש גם מי שפשוט התאהבו בנופים המדבריים, בשקט ובקצב השונה מזה שבשאר הארץ.

אביחי חזוט והעוד. ברקע – הפסל של עזרא אוריון

נחזור לאביחי חזוט. הוא מוזיקאי, יזם חברתי ואיש חינוך, שמעביר את אהבתו והקשר העמוק שלו לירוחם, בין השאר, באמצעות מפגשים וסיורים שהוא מוביל. ללכת בחברתו בשכונות העיר ולשמוע סיפורים אישיים על משפחתו ועל מי שהגיעו לכאן לפניהם ואחריהם, זוהי דרך נהדרת לגלות את ירוחם שמעבר לשיכונים החומים-אפרפרים. טלפון לתיאום סיור: 052-2542850, אתר.

ספסל מול הנוף בירוחם. לפתוח את הלב ולהתחבר למקום

יקב פינטו: חולמים גבוה

באזור התעשייה בפאתי ירוחם, נמצא יקב פינטו, של בני הזוג טניה ודוד פינטו. השניים הם מהמתיישבים החדשים בעיירה. למעשה, הם עברו מתל אביב לירוחם יחד עם הבנות שלהם רק בקיץ 2023.

המשפחה של דוד היתה מעורבת במשך שנים בפעילויות חינוכיות בפריפריה, ולכך נוספה גם חקלאות מדברית. בין השאר, הם נטעו כרם ענבים גדול מעל אפיק נחל שועלים. הזנים שנבחרו היו כאלה שמתאימים לטרואר המדברי – שנין בלאן, רוסאן, שרדונה, סירה, פטיט סירה, מלבק ואחרים. חביבי הקהל, קברנה ומרלו, לא מתאימים לתנאים בנגב ולכן לא תמצאו אותם בין יינות היקב.

חולמים בגדול בנגב: טניה ודוד פינטו ביקב שלהם

אל היקב גויס אחד הייננים המובילים בארץ, יעקב אוריה, שגם הוא עבר לירוחם. העניינים התקדמו כמתוכנן, הענבים נבצרו ידנית, היינות הוכנסו למכלי אלומיניום ולחביות עץ. אלא שאז הגיע ה-7 באוקטובר והכל נעצר. בפברואר 2024 העבודה ביקב התחדשה והיינות הראשונים בוקבקו. כחצי שנה לאחר מכן, כשאנחנו טועמים כמה מהם במרכז המבקרים שהולך ומתעצב בחלל גדול ויפה ביקב, כבר ברור שהם בדרך הנכונה. הטעמים מדויקים, היקב מצוחצח, מרכז המבקרים המתהווה מרווח ונעים מאוד.

אבל החלום, כך מסתבר, גדול יותר. "המטרה שלנו היא לא להקים מרכז מבקרים, אלא מחולל תיירות", אומר דוד. "אף אחד לא יבוא שעתיים מתל אביב רק כדי לשתות יין ולחזור. אז מחוללים עוד מיזמי תיירות: מארחים בכרם יחידים וקבוצות, עובדים עם חברים וספקים מהקהילה שלנו על לינה, צפייה בכוכבים, סיורים ועוד. בעתיד אנחנו מתכננים לפתוח מסעדה קטנה וחדר טעימות, להעביר הרצאות ועוד. אנחנו חולמים גבוה".

יינות פינטו. על התוויות של סדרת חולות מצוירים שועלים החיים בנגב

לא צריך להיות מבינים גדולים בארומות, מרקמים או טאנינים כדי לדעת שהיינות של פינטו אכן מצוינים ושהם ילוו היטב כל ארוחה. ניתן לקנותם (130-89 שקל) במרכז המבקרים, בחנויות יין שונות ברחבי הארץ או דרך אתר היקב.

אל השמיים ובחזרה

המשפט "כי מים זה לגמלים", הוא חלק מהלוגו של בירה גלנץ, בירת הבוטיק של משה ויעל גלנץ. בנוסף למבשלת הבירה הם הבעלים של שירת הכוכבים, מצפה כוכבים נייד.

הסיפור של בני הזוג גלנץ מהמם לא פחות מהם. משפחת גלנץ הצעירה עברה לירוחם לפני תשע שנים. שניהם באו ממשפחות חרדיות בירושלים, התחתנו בשידוך בגיל 19, כשהיו בני 20 כבר נולדה בתם הראשונה. כחלק מתהליך היציאה מהעולם החרדי, משה גילה את קסם הכוכבים. "הייתי בפארק תמנע, למישהו שם היה טלסקופ, הסתכלתי דרכו וראיתי את מאדים, וזהו נדלקתי". כמה ימים לאחר מכן הוא התקשר לאשתו ואמר לה, "מאמי, קניתי". היא, שהכירה עם מי יש לה עסק, שאלה, "מה קנית, טלסקופ?". "לא", הוא ענה, "קניתי שני טלסקופים".

משה ויעל גלנץ. בלילות צופים בכוכבים, בימים מבשלים בירה

מה שהתחיל כתחביב הפך למקצוע. משה למד והתפתח והפך למדריך אסטרונומיה בכיר. כיום יש להם 15 טלסקופים, "הכי איכותיים שיש", אומרת יעל, שעומדים בגאון בביתם הגדול והמטופח בירוחם. הם מעבירים הדרכות לקבוצות בהזמנה מראש, בימי חמישי יש הדרכה פתוחה ליחידים ומשפחות, בנקודה סודית בין שדה בוקר לירוחם (המיקום המדויק נשלח שעות ספורות לפני המפגש). הפעילות אורכת כשעתיים, כריות, כרבוליות ותה חם מנעימים את החוויה, שבמהלכה שומעים הסברים וסיפורים על כוכבים וגלקסיות וצופים בהם דרך הטלסקופים. 150 שקל לאדם, 550 שקל למשפחה עד שש נפשות, הרשמה דרך האתר.

בירה גלנץ. הכל התחיל במפגש מקרי

גם עניין הבירה התחיל במקרה. יום אחד משה פגש חבר מהישיבה שסיפר לו שהוא מכין בירה בבית והזמין אותו לטעום. הבירה אמנם לא היתה מוצלחת במיוחד, אבל משה נדלק. "בירה זה משהו שמחבר בין אנשים", הוא אומר. בסיר קטן בבית בירוחם הוא התחיל לבשל בירה. אינספור ניסיונות ובדיקות עד שהיה מרוצה מהתוצאה. כדי לוודא שזה לא רק טעם אישי, הוא הכניס את הבירות שלו לתחרויות. כשהתחיל לזכות במדליות הבין שיש לו מוצר מנצח. את הבירות הוא מבשל במבשלות שונות – מלכה, שיטה ואחרות. בבית הוא מקיים סדנאות בירה, הכוללות היכרות עם תהליך עשיית הבירה, הסגנונות השונים וכמובן גם טעימות. את הבירות של גלנץ אפשר לרכוש דרך האתר.

מרוקו פינת ירוחם

הדרך ממעלות-תרשיחא, שם גרה הדסה יצחק שרת, לירוחם עברה במרוקו. לפני שנים אחדות הדסה, מעצבת במקצועה, הגשימה חלום ועברה עם בעלה ובתם הבכורה להתגורר לכמה חודשים במרוקו. בסמטאות של מרקש היא פגשה את איברהים זואק בן ה-60. ביד אחת הוא החזיק כוס תה, בשנייה – מכחול. הדסה, שחלמה ללמוד את האומנות המרוקאית, החלה לעבוד לצדו שלו האומן המרוקאי בתור שולייה.

הדסה יצחק שרת בסטודיו זואק. התאהבה באמנות מרוקאית בסמטאות מרקש

בתום השהות במרוקו, המשפחה חזרה לישראל ועברה להתגורר בירוחם, שהדסה מגדירה בתור "עיירה ססגונית ורב תרבותית, שהתרבות המרוקאית היא חלק מנוף הולדתה". היא פתחה את זואק, סטודיו לאמנות מרוקאית, כמקום מפגש בין תרבויות. לאורך השבוע מתקיימות בסטודיו סדנאות לקבוצות, בימי שישי, בחופש הגדול ובחול המועד בסוכות ופסח יש סדנאות לקהל הרחב. בין השאר, יש סדנאות לעיצוב שולחנות קפה ולעיצוב אריחים מרוקאים. בנוסף, בגלריה הצמודה אפשר לרכוש כלים שמיובאים ממרוקו וערכות יצירה לעבודה עצמאית בבית.

סדנת אריחים מרוקאיים. גם מי שלא החזיק מכחול מימיו יגלה מיומנויות נסתרות

אנחנו משתתפים בסדנה לעיצוב אריחים מרוקאים, שאמנם דורשת יד יציבה וריכוז, אבל בסופה גם מי שמעולם לא אחז במכחול יוצא עם אריח יפהפה מעוטר בציורי ערבסקות, בהחלט סיבה לגאווה. סדנה לעיצוב אריחים עולה 95 שקל למשתתף. כתובת: רחוב אשר סנקר פינת אלכחיל, אתר.

ציפורים, עקרבים ונופי מדבר

מה שלא תבחרו לעשות במהלך הביקור בירוחם ובאיזו פעילות או סדנה שלא תשתתפו, אל תוותרו על טיול בפארק אגם ירוחם. מימיו של האגם מגיעים ממי שיטפונות שאוצר הסכר הגדול בנחל רביבים וממים מושבים שמוזרמים ממכון טיהור השפכים של העיירה. למרות שאסור לשחות באגם, יופיו לא מוטל בספק. טיילת שאורכה שלושה קילומטרים סובבת אותו ואפשר ללכת עליה ברגל או לרכוב באופניים. לאורך השביל יש שולחנות פיקניק וספסלים לישיבה נינוחה מול הנוף. כדאי להביא אתכם משקפת כדי לצפות בציפורים הרבות שעוצרות כאן למנוחה ואוכל בעת הנדידה. אבל גם בלי משקפת, השילוב של מים וצמחייה עם נוף מדברי צחיח הוא מקסים ביותר ומרגיע מאוד.

פארק אגם ירוחם. שלווה מדברית מושלמת

"אנחנו רוצים תיירות שקטה, בלי רכבים או מוזיקה רועשת שמפריעה לבעלי החיים", אומר יורם צביק ממרכז דוכיפת לצפרות ואקלוגיה. ואכן, השקט שנעים לבעלי החיים, נעים לא פחות למטיילים ומאפשר להתחבר בשלווה לנופים ולרוח  המקום. אם תרצו להכיר יותר לעומק את האגם והמדבר, תוכלו להצטרף לאחד הסיורים של דוכיפת. בין השאר יש ספארי  עקרבים לילי, סיורי צפרות, פעילויות של טיבוע ציפורים ועוד. המחירים נעים בין 1,200 ל-1,500 שקל לקבוצה עד 30 אנשים. פרטים נוספים בטלפון 054-4761761 ובאתר

צפייה בציפורים לצד אגם ירוחם. כדאי להביא משקפת לטיול

מה נאכל? מחומוס ועד עוגות מושקעות

אחרי שטיילנו, חווינו ושתינו בירה ויין, הגיע הזמן לאכול. גם כאן ירוחם מציעה מגוון איכותי ומעניין. יש לא מעט בשלניות ביתיות שאפשר לאכול אצלן ותוך כדי ארוחה להכיר את המשפחות שלהן ולשמוע על החיים בירוחם. אפשר להזמין ארוחה כזאת דרך עמותת עתיד במדבר. ואם כבר נכנסתם לאתר של העמותה או הגעתם פיזית למרכז היפה שלהם, ברחוב צין 2, כדאי לכם מאוד לגלות על פעילויות נוספות שהם מקדמים, כמו סיורים מודרכים בכפרים הבדואים הלא מוכרים, סדנאות שונות, סיורי טבע ועוד. טלפון 08-6585484.

מחזקי מפתחות בסדנת אומנות בדואית. אפשר להזמין סיורים וסדנאות בכפרים הבדואים הלא מוכרים דרך עמותת עתיד במדבר

ואם כבר הזכרנו את הכפרים הבדואים, זה בדיוק המקום והזמן ליהנות מאירוח בדואי אותנטי. האוהל הנודד של נאסר כשמו כן הוא, אוהל שמוקם במקומות שונים במדבר, על פי בחירתכם. בזמן שאתם מתענגים על קדרות של תבשילים בדואים, נאסר מספר על החיים במדבר, משתף בטיפים של גששות ועוד. מתאים לקבוצות או משפחות מורחבות לציון אירוע מיוחד או פשוט לארוחת ערב מצוינת באווירה מיוחדת. מכיוון שזהו אוהל נודד אין לו כתובת קבועה, אפשר להזמין ארוחה בטלפון 052-603-9104, פייסבוק

אחת המנות בארוחה בדואית באוהל הנודד של נאסר

אוהבי חומוס (ובינינו מי לא?) ישמחו לגלות את אינתי חומוסיה דרומית, שם אפשר להתענג על חומוס נהדר עם תוספות שונות, כמו גרגרים או מסבחה עם עשבי תיבול ורוטב חמצמץ, לשמוח בטעמם של כדורי פלפל ירוקים או חלת בצל בטמפורה שפשוט אי אפשר להפסיק לאכול. כתובת: צבי בורשטייל 657, אתר.

בעבר היו בירוחם תנורים קהילתיים שיתופיים בהם המתיישבים הראשונים נהגו לאפות לחמים. הרוח השיתופית המדברית הזאת חיה וקיימת עד היום. לחם זה, מקום שמגדיר את עצמו כ"מטבח שיתופי מדברי", מציע שילוב של אפייה, תרבות ומסורת. בימי שישי מתקיים כאן "שישי נינוח", שבו אפשר לרכוש לחמים, חלות, פוקצ'ות ומיני מאפים לשבת, מעשה ידיהם של אופות ואופים מהעיירה. בשאר ימות השבוע נערכים כאן מפגשים, סדנאות ואירועים. כתובת: רחוב ההסתדרות 16/2, אתר

זה שהגעתם למדבר לא אומר שתצטרכו לוותר על האיכות שתמצאו בבתי הקפה במרכז. גלו – אופים אהבה במדבר הוא הרבה יותר מבית קפה נחמד. העוגות והמאפים המעולים, שהמראה שלהם מקסים לא פחות מטעמם, הם רק ההתחלה. בגלו מכינים גם סלסלות פיקניק מושקעות, מעבירים סדנאות אפייה ובישול ואפילו יביאו לכם ארוחה זוגית רומנטית למקום הלינה או לנקודה יפה בטבע. כתובת: רחוב מעגל הרימון 122, טלפון: 052-3141912, פייסבוק

ואיפה ישנים?

ירוחם, כמו שכבר ברור, היא לא מקום שגרתי, וככזה גם מלון הבוטיק שלה שונה ממלונות אחרים. אירוס המדבר, המדורג ב-4 כוכבים, הוקם כמיזם חברתי, שמשקיע חלק ניכר מהרווחים שלו בטיפוח הקהילה, פיתוח הכלכלה ושיפור החינוך בירוחם. במלון יש 47 סוויטות צמודות קרקע, עם  סלון שכולל ספה נפתחת לילדים וחדר שינה נפרד. יש בר נחמד, מסעדה, חנות קטנה עם מוצרים מקומיים, בריכה ומתחם ספא. כיאה למקום שמחבק את הקהילה המקומית, הצוות ישמח לצייד אתכם בהמלצות ולהזמין לכם מקומות לפעילויות, סיורים וסדנאות בירוחם והסביבה. כתובת: צבי בורנשטיין 108, אתר

מלון אירוס המדבר. סוויטות צמודות קרקע במלון החברתי הראשון בארץ

בירוחם יש עוד כמה אפשרויות לינה, בין השאר The White Hill Guesthouse, גסטהאוס שמשקיף על הגבעות הלבנות הרכות, וגם לא מעט צימרים. מידע מפורט על לינה בירוחם תמצאו בקישור הזה.

זהו ממש רק קומץ קטנטן ממה שאפשר לראות, לעשות ולחוות בירוחם. יש עוד שלל פעילויות, מסדנאות קולינריות, דרך סדנאות רוחניות ועד סדנת עפיפונים, והכל על רקע הנופים המדבריים.  ועוד לא הזכרנו את המכתש הגדול (שכיום נקרא מכתש ירוחם) בפאתי העיירה ואת חלמוניות ירוחם, שבסתיו צובעות את חמוקי ההרים בצהוב, או את הזריחה מראש הר אבנון, את נחל שועלים ואת… הרשימה של אתרי הטבע ואפשרויות הטיולים לא נגמרת. כל שנשאר לעשות הוא לזנוח את הדעות הקדומות, לפתוח את הלב ולהגיע לירוחם לחופשה שונה מכל מה שחשבתם.

• פרטים על העיירה, הקהילה המקומית, מסלולי טיול ופעילויות מגוונות תמצאו באתר של תיירות ירוחם.

הפוסט ירוחם: חופשה מדברית לא שגרתית הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• מדריך מסע אחר להר הנגב
• מצפה רמון והמכתש: מסלולי טיול מדבריים
• פתחת ניצנה והסודות שלה

בקיבוץ, ובעיקר במדרשה, מרוכזות כמה אטרקציות תיירותיות מלהיבות וכמה מקומות לאכול בהם. כשמצרפים לאלה את הנופים המדבריים שאין שניים להם ואת מזג האוויר הנעים בהר הנגב (גובה ממוצע של 473 מ' מבטיח שגם בקיץ תיהנו כאן מערבים קרירים ויבשים), מתקבל יעד נהדר לסופשבוע לכל המשפחה. כדי לעשות לכם חיים קלים, בנינו עבורכם תוכנית שכוללת את המיטב של האזור – טבע ונופים, אקשן, היסטוריה ואוכל טוב  – בחופשה בת יומיים. אם יש לכם יותר זמן, תוכלו לפרוש את התכנית המוצעת פה על פני שלושה ימים ואפילו ארבעה ולהשאיר לכם מספיק זמן ליהנות מהשקט, היופי והשלווה של המדבר.

יעלים בדשא במדרשת בן גוריון | צילום: מילי שאואר

יום 1

צריף בן גוריון בשדה בוקר

התחנה הראשונה שלנו היא צריף בן גוריון, שנמצא בקיבוץ שדה בוקר. לקיבוץ שדה בוקר הגיע בן גוריון, ראש הממשלה הראשון והשלישי של מדינת ישראל, ממש במקרה, במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, כשהיה בדרך חזרה מאילת. בדרך הוא הבחין בקיבוץ הזעיר שזה מכבר הוקם. הוא שוחח עם הצעירים שהתיישבו שם וכמה חודשים מאוחר יותר הוא התפטר מראשות הממשלה ועבר עם אשתו פולה לקיבוץ. הוא הוקסם מההזדמנות להפריח את השממה ולקח חלק בעבודת האדמה יחד עם חברי הקיבוץ הצעירים ממנו בכמה עשורים.

צריף בן גוריון. צניעות מעוררת קנאה

הצריף בו התגורר בן גוריון נשמר בדיוק כפי שהיה – הספרים בחדר העבודה וליד המיטבה מונחים באותו סדר בו הניח אותם בן גוריון, נעלי הבית עדיין מונחות ליד המיטה ועל הקיר במטבח תוכלו להתרשם מפתק בכתב ידו, בו כתוב תפריט היומי (והצנוע) שלו, ולידו תמצאו פתק עם רשימת התרופות שעליו ליטול בכל ארוחה. כשמשווים את הצריף אל בתי המגורים של ראשי המדינה היום, אי אפשר שלא להתפעל מהצניעות. אבל מסתבר שביחס לחברים האחרים בקיבוץ, בן גוריון נהנה מתנאים משודרגים – הוא גר בצריף מרווח במיוחד, עם שני חדרי שינה, סלון וחדר עבודה. כאן תוכלו להתרשם לא רק מחייהם של בני הזוג, אלא גם לקבל הצצה נוסטלגית לאורח החיים בישראל בתקופה ההיא (ואולי להיזכר בבית של סבא וסבתא).

מלבד הצריף, תוכלו להתרשם במתחם המטופח מתצוגות מעשירות נוספות, ובהן חלל של שולחנות אינטראקטיביים – שולחנות מולטימדיה הבוחנים את משנתו של בן גוריון במבחן הזמן דרך סוגיות כמו יישוב הנגב, עם משימות והפעלות מעניינות לילדים (בהן גם המבוגרים לומדים לא מעט). חלל נוסף מוקדש למיצג אנימציה, ותערוכה בשם "הזקן והעם" הבוחנת את הקשר בין בו גוריון לציבור ובה תוכלו, בין היתר, להתרשם מהמכתבים וברכות השנה טובה שקיבל המנהיג הנערץ (וגם בתשובותיו למכתבים אלה), להתחפש לבן גוריון ועוד.

ביציאה מן הצריף תגיעו לפולה קפה, ואם אתם רוצים לנשנש משהו תמצאו כאן מאפים מתוקים ומלוחים, קפה וגלידות. במקום מוכרים גם את המוצרים של פארן קוסמטיקה טבעית, ואת היינות של יקב שדה בוקר.

צריף בן גוריון
טלפון: 08-6560469
אתר אינטרנט

פולה קפה
טלפון: 08-6560430

שולחנות אינטראקטיביים הופכים את הביקור בצריף בן גוריון למעניין ומעשיר גם עבור הצעירים שבחבורה

ארוחת צהריים במדרשת בן גוריון

במרכז המסחרי של מדרשת בן גוריון יש כמה מקומות חביבים לאכול בהם – חומוסייה, פלאפל מפתיע באיכותו ופיצריה. גולת הכותרת היא "הכנענייה" – מעדנייה שפועלת במקום כבר 15 שנה ומהווה אבן שואבת למקומיים ומטיילים. מוכרים כאן בעיקר כריכים עם גבינות משובחות ונקניקים, ממרחים, ירקות ועוד תוספות. תמצאו כאן, בין היתר, כריך גאודה עיזים עם טפנד זיתים ועגבניות מיובשות, כריך ברי צרפתי עם חמאה, ריבה ובלסמי, כריך אווז מעושן עם חרדל, ממרח ארטישוק ועגבניות מיובשות וגם כריך טבעוני של ארטישוק פרוס עם טפנד זיתים, ממרח עגבניות מיובשות וטחינה. מהאוכל תוכלו ליהנות בחלל בית הקפה, בשולחנות שפזורים בחוץ או בדשא הסמוך, ליד גן השעשועים, כשיעלים מארחים לכם לחברה.

כנענייה
טלפון: 058-7274965
אתר אינטרנט

טיפוס קירות ב"טיפוס מדברי"

המדבר מלא קסם בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים והערב. אבל מה קורה בצהריים? בשעות האלה בהן השמש קופחת ואין מקום להסתתר בו תוכלו למצוא מפלט ב"טיפוס מדברי", קיר הטיפוס שפתח גלעד חיות. גלעד, חובב טיפוס, לא רק פתח את המקום, הוא גם בנה אותו בשתי ידיים. התוצאה היא מתחם טיפוס ייחודי ומזמין, עם אווירה אינטימית וביתית, ובו שלושה חללים – שני חללי טיפוס עם מסלולי טיפוס לכל הרמות (ולא רק למקצוענים), וחלל נוסף שמוקדש כולו לטיפוס צדדי, מה שמתאים במיוחד למי שעושה את צעדיו הראשונים בטיפוס. מסלולי הטיפוס בנויים לפי דרגות קושי ומסומנים לפי צבעים, וגם אם המתבונן מן הצד לא מבין את המשמעות של המסלולים, כל מסלול שם דגש על משהו אחר – יש מסלולים שבהם מושם דגש רב יותר על שיווי משקל, אחרים על תכנון ואסטרטגיה וכו'.אנחנו ממליצים לכם לא להסתפק בלהשקיף על הילדים, אלא להתנסות בטיפוס גם בעצמכם ולחוות את היתרונות של הספורט הזה – הוא לא רק מחזק את השרירים, הוא גם מסייע להתמודדות עם פחדים, להפרעות קשב וריכוז ולתכנון ואסטרטגיה. גלעד מספר שהטיפוס נחשב לספורט בריא, משום שהוא לא גורם לזעזועים כמו ענפי ספורט אחרים. גם אם אתם לא מלווים בילדים תוכלו להעביר כאן שעה או שעתיים של כיף ואתגר.

טיפוס מדברי
טלפון: 054-9399829
אתר אינטרנט

את קיר הטיפוס, שבו מסלולים בדרגות קושי שונות, בנה גלעד חיות במו ידיו | צילום: גלעד חיות

טיול ברגל או באופניים בטיילת בן גוריון

אחרי שמתמקמים במקום הלינה, כדאי לצאת לטיול של אחר צהריים בטיילת בן גוריון. הטיילת שנחנכה בשנה שעברה עוררה מחלוקת רבה, הן מצד שומרי סביבה שטענו שהטיילת פוגעת בנוף, והן מצד התושבים שחששו מההשלכות של המבקרים. רבים טוענים שבן גוריון נהג לעשות את צעדות הבוקר שלו בשבילי העפר ולא על שבילים מבטון, ושכמותו יכולים לעשות גם המבקרים האחרים.  הם צודקים, אבל הטיילת הופכת לראשונה את הטיול על שפת המצוק נגיש גם להורים עם ילדים קטנים, לנכים בכיסאות גלגלים ולמתקשים בהליכה. אי אפשר להתווכח על כך שנעים לטייל בטיילת אשר נמתחת לאורך 3.5 ק"מ על שפת המצוק מציעה נוף שאין שני לו – נחל צין, מצוק הצינים ורמת עבדת. לאורך הדרך יש תצפיות, ספסלים ופינות ישיבה ומנוחה מוצלות.

זהו רק חלק מהנוף, הנשקף מטיילת בן גוריון | צילום: מילי שאואר

ספארי לילה עם נגב ספארי

גם אם כבר הייתם בשדה בוקר בעבר, ראיתם את הנוף (שאפשר לראות שוב ושוב בלי לשבוע), ביקרתם בצריף בן גוריון וביקרתם בעין עבדת, אנחנו מאמינים שעוד לא עשיתם ספארי לילה. וחבל, כי מדובר באחת הפעילויות המרגשות והמלהיבות ביותר שתוכלו לעשות  לא רק בנגב אלא גם בארץ. את הפעילות מעביר ד"ר חיים ברגר מנגב ספארי. ברגר הוא ביולוג וחוקר התנהגות טורפים. הוא ייקח אתכם בג'יפ שלו ממקום הלינה במדרשת בן גוריון או ממלון קדמא הסמוך, יסביר לכם לקראת מה אתם הולכים, ינחה אתכם איך להשתמש בפנסים ואז תצאו לשדות הסמוכים למדרשה ולקיבוץ. אם נסעתם כאן ביום ולא ראיתם כלום, תופתעו לגלות בערב שיש כאן עולם ומלואו – זהו אזור המחיה הטבעי של בעלי חיים רבים, לא רק עקרבים, עכבישים ונחשים, אלא גם ירבועים, גרבילים, ארנבות, דורבנים וגם טורפים כמו שועלים, תנים, זאבים, צבועים ואפילו קרקלים.

ירבוע בשדות שליד שדה בוקר. אם יתמזל מזלכם, גם אתם תפגשו אחד בספארי לילה | צילום: ד"ר חיים ברגר, נגב ספארי

בספארי כמו בספארי, אי אפשר לדעת את מי תפגשו וזה חלק מהריגוש והקסם של הטיול. את הטיול מתבל חיים בהרבה הומור ובסיפורים מרתקים, כשהוא יודע להתאים את עצמו לקהל.  מדי פעם הוא מדומם מנוע, ואז תוכלו לצאת מהג'יפ ולעקוב בשקט אחר בעלי החיים – ככה ראינו מקרוב זוג דרבנים נכנסים למאורה. לקראת הסוף יש הפסקה של תה ועוגיות, מהם תוכלו ליהנות תחת שמים זורעי כוכבים כמו שיש רק במדבר, וחיים יסביר לכם על הכוכבים ואיך למצוא את כוכב הצפון. הטיול הזה הוא חוויה גדולה ומרגשת בכל הרכב בו תגיעו – בזוג, עם הילדים או בקבוצת חברים.

נגב ספארי
טלפון: 054-5343797
אתר אינטרנט

הזאבים הo מהכוכבים הגדולים של ספארי הלילה | צילום: ד"ר חיים ברגר, נגב ספארי

אוכל ואלכוהול במקום לשבט

אחרי שתחזרו מהספארי מלאי ריגושים, ודאי תרצו לשבת ולשתות משהו כדי לחלוק את החוויות. הפאב מקום לשבט שממוקם במרכז המסחרי של מדרשת בן גוריון הוא בדיוק המקום לעשות זאת. את הפאב פתח לפני 15 שנים גלעד חיות, האחראי גם על קיר הטיפוס. הפאב, שנקרא בעבר ג'ומעה בר, שינה בשנה האחרונה שם ומיתוג, אבל הוא ממשיך להיות מקום בילוי אהוב על מקומיים ומטיילים כאחד. לצד אלכוהול ומוזיקה טובה, יש פה גם אוכל טוב. התפריט מבוסס ברובו על המבורגרים, שמלווים בתוספות כמו גבינת גאודה או בצל מטוגן, פלפל קלוי,  צ'יפס וצ'יפס בטטה. יש גם מנות לטבעונים, כולל המבורגר טבעוני. אם יש אתכם ילדים, תוכלו להגיע לארוחת ערב יחד איתם (הפאב ידידותי לילדים) ורק לאחר מכן לצאת לספארי לילה.

מקום לשבט
טלפון: 054-4242385
אתר אינטרנט

מקום לשבט. הבר השכונתי של מדרשת בן גוריון | צילום: גלעד חיות

יום 2

תצפית זריחה ממצפה דור

מצפה דור, אשר הוקם לזכרו של דור כהן שנהרג במהלך טיול בגאורגיה ב-2015 הוא מרפסת תצפית לאורך טיילת בן גוריון, בסמוך למלון שרמנ'ס. יש בו ספסל עץ רחב ידיים מול הנוף, ולידו, על אבן, חקוקות המילים: "למדתי להנות מהדברים הקטנים שתמיד היו סביבי ולא שמתי לב אליהם – מהזריחה, מהציפורים שמצייצות, מהבריזה לפני הערב, מלהיכנס למים קפואים, מחיות שרצות מולי. מלקטוף פירות ובעיקר מהשקט. למדתי להעריך את הארץ שאני חי בה מחדש דרך כל שעל ואבן וכל פסגה שכבשתי” – דור כהן.

זריחה במצפה דור | צילום: מילי שאואר

כשתשבו בספסל, גם אתם תלמדו ליהנות מהדברים שתמיד נמצאים שם, גם אם לא תמיד אנחנו מתפנים להתבונן בהם, כמו הזריחה. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו ממליצים לכם לחזור לכאן פחות מ-12 שעות אחרי הביקור הקודם. הזריחה הנשקפת מכאן היא אחת מהיפות בארץ. בשעת בוקר מוקדמת, יש סיכוי שתהיו על הספסל הגדול לבד. עוד מעט יגיעו לכאן רצי הבוקר, ואחר כך הכלבים עם בעליהם, אבל לפני כן תיהנו מזמן נדיר של שקט.

שעת זריחה במצוק הצינים | צילום: מילי שאואר

יעלים ונוף באחוזת קבר בן גוריון

בשונה מראשי ממשלה אחרים, בן גוריון לא רצה להיקבר בהר הרצל, ובחר להיקבר במקום אותו אהב – ברמה שמדרום לקיבוץ שדה בוקר, מול הנוף עוצר הנשימה של נחל צין ורמת עבדת. אל שני הקברים – שלו ושל פולה – מוביל שביל סלול ונגיש באורך 300 מטר שעובר בגן ירוק ומקסים שעומד בניגוד לסביבה המדברית הצחיחה אך בה בעת גם משתלב בה היטב. את הגן תכננו אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור, שזכו בהמשך בפרס ישראל לאדריכלות. כשתטיילו כאן תראו יעלים מסתובבים חופשי ותשמעו את ציוץ הציפורים.

קבריהם של דוד ופולה בן גוריון מול הנוף של מצוק הצינים | צילום: מילי שאואר

טיול בעין עבדת

בסמוך למגרש החניה של אחוזת קבר בן גוריון נמצאת הכניסה לגן הלאומי עין עבדת.  נסיעה במורד הכביש התלול תוביל אתכם  לנווה מדבר יפהפה יוצר נחל צין קניון צר ועמוק בסלע הקירטון הלבן. בקניון נובעים שלושה מעיינות -עין מעריף, עין עבדת ועין מור. באתר יש כמה מסלולי הליכה. מכיוון שהיום עמוס נמליץ כאן על המסלול הקצר – מסלול קליל המתאים למשפחות, באורך 1.6 ק"מ (הלוך-חזור) שמוביל מהכניסה התחתונה עד למפל ולבריכה היפה בחזרה. לאורך רוב הדרך יש צמחיית נחלים מגוונת, הכוללת את עצי צפצפת הפרת, ובסמוך לתחילת המסלול, ליד עין מור, יש עץ אלה אטלנטית. מומלץ להתחיל את המסלול בסמוך לשעת פתיחת האתר משתי סיבות. הראשונה היא מזג האוויר – מומלץ לעשות את המסלול כשעדיין לא חם מדי. השנייה היא שבשעות אלה גדלים הסיכויים לפגוש את חיות הבר שמסתובבות בו – יעלים, שפני סלע ועוד. אם יתמזל מזלכם, בעונת הקינון, בין נובמבר לאוגוסט, תוכלו לראות את הנשרים המקננים במצוקי הוואדי. הקדישו כשעתיים לטיול.

גן לאומי עין עבדת
טלפון: 08-6554418
אתר אינטרנט

עין עבדת. נווה מדבר יפהפה למרגלות מדרשת בן גוריון | צילום: שאטרסטוק

גבינות בחוות קורנמל

כמה קילומטרים צפונה משדה בוקר, על כביש 40, בדיוק כשמתחילים להצפין בחזרה, תראו שלט שמורה ימינה לדרך עפר תלולה שמובילה אל חוות קורנמל. החווה, בה מגדלים עזים לחלב, שוכנת על גבעה מול נוף מדברי בראשיתי, ועם קצת מזל, תראו את העזים. במקום יש חנות, בה נמכרות הגבינות המיוצרות בחווה, ויש גם מסעדה קטנה, עם כמה שולחנות בחוץ, שמציעה תפריט מינימליסטי אך איכותי עם מנות המבוססות על תוצרת החווה – מצלחת גבינות, דרך ביצי עין אפויות בתוך פרוסות לחם עם גבינה ועד למאפים כמו פיצה או בצק פילו ממולא בגבינות. הגבעה עם הבריזה הנעימה מול הנוף היא מקום נהדר לסיים בו את החופשה הקצרה ולהבטיל לעצמכם לחזור שוב בקרוב.

חוות קורנמל
טלפון: 08-6555140
אתר אינטרנט

איפה ישנים בשדה בוקר?

במדרשת בן גוריון יש כמה צימרים ובתי הארחה, ובשנה שעברה נחנך שם מלון מקסים שמהווה חלק מבית ספר שדה שדה בוקר. מלון שרמנס הוא מלון מדברי קטן ואינטימי אשר הודות למיקומו, הוא יכול להתברג בקלות בעשירייה הראשונה של המלונות עם הנוף הכי יפה בארץ. הוא שוכן ממש על שפת מצוק הצינים, ולמרות שהנוף נשקף רק מחלק מהחדרים, תוכלו לראות אותו מהמרפסת של בית הקפה שפועל במקום (שם גם מגישים את ארוחת הבוקר, ובו יש ערבי סושי בימי חמישי). במרחק כמה פסיעות מהחדר תגיעו לטיילת בן גוריון ולמצפה דור שנזכרו פה, ותוכלו ליהנות משקיעות וזריחות יפהפיות. החדרים מעוצבים  בסגנון מדברי ובטוב טעם. הם פשוטים ומינימליסטיים אך יפים ונעימים, ונעשה בהם שימוש בחומרים טבעיים כמו עץ וטיח טבעי בגווני מדבר.  בחדרים ניכרת הקפדה על פרטים קטנים שמשדרגים את החופשה – מיטות רחבות, כסא נדנדה, מכונת אספרסו ומקלחת עם ראש גשם. לא צריך יותר מזה לחופשה מדברית מושלמת.

שרמנ'ס מלון בוטיק במדבר
טלפון: 08-6887361
אתר אינטרנט

עוד בסביבה של שדה בוקר: טיולים, לינה ואוכל

טיולים

נחל חווארים: מסלול למשפחות אשר יוצא מבור חווארים (לשם יש לכוון את הוייז) בסמוך לשדה בוקר ומסתיים בחניון הסרפנטינות (נדרשת הקפצת רכבים). המסלול שאורכו ארבעה ק"מ מתחתר בסלעי צור וקירטון ובסלעי חוואר, אשר העניקו לנחל חווארים את שמו. המסלול פופולרי במיוחד בלילות ירח מלא משום שאז סלעי הקירטון הלבנים בוהקים באור הירח.

עין עקב. מים במדבר | צילום: שאטרסטוק

עין עקב: מעין עין עקב הוא הוא אחד המעיינות הגדולים והיפים במצוק הצינים. יש בו מים קרירים כל השנה והוא מתאים במיוחד לרחצה ביום חם. קחו בחשבון שהמים עמוקים והכניסה מתאימה רק למי שיודע לשחות. יש שתי דרכים להגיע לעין עקב. הראשונה היא ברגל, בהליכה בנחל צין על השביל המסומן מחניון הסרפנטינות. אורכו של המסלול כ-12 ק"מ ומאחר והדרך חשופה ברובה לשמש מומלץ לצאת לדרך בשעות הבוקר המוקדמות. הדרך השנייה היא ברכב שטח. הדרך המסומנת בשחור יוצאת מכביש 40, בין שדה בוקר למדרשת בן גוריון. החניה לרכבי שטח מרוחקת כחצי ק"מ מהמעיין.
גן לאומי עבדת: חורבותיה של עיר נבטית עתיקה אשר שכנה על דרך הבשמים וממוקמת על גבעה גבוהה מעל ערוץ נחל צין, במרחק כ-15 דקות נסיעה משדה בוקר. תוכלו להתרשם כאן מבית מרחץ שמור היטב מהתקופה הביזנטית, ממערת קבורה רומית מפוארת, משתי כנסיות ביזנטיות וממצודת העיר – כל אלה זיכו אותה בתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. שביל באורך קילומטר מקשר בין האתרים השונים.

שרידי העיר הנבטית עבדת | צילום: שאטרסטוק

מקומות לינה

מלון קדמא: המלון, השייך לרשת ישרוטל וממוקם בצמוד לצריף בן גוריון, מעוצב כחאן נבטי. כאן תוכלו ליהנות מאירוח מדברי בסטייל – חדרים נעימים, מאובזרים בקפידה ומעוצבים בטוב טעם, מסעדה, חדר יין, ספא וגולת הכותרת – חצר פנימית מקסימה עם בריכת שחייה, עצי פרי, צמחייה ופינות רביצה. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות אורליה: חוות בודדים הממוקמת חמישה ק"מ דרומית למדרשת בן גוריון ומוקפת בנוף מדברי. הבקתות – המיועדות לזוגות בלבד – מעוצבות בטוב טעם בהשראת המדבר שמסביב, עם רצפת חלוקי נחל והרבה צמחי תבלין מסביב. מתאים לזוגות שרוצים שקט. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות זית המדבר: חוות בודדים במרחק כעשרה ק"מ ממדרשת בן גוריון. בחווה כפר אינדיאני עם אוהלי טיפי ממוזגים, המרוחקים זה מזה, לכל אחד מהם סוכת צל עם פינת ישיבה ובריכת שכשוך. השירותים והמקלחות משותפים. בנוסף יש במקום שלוש בקתות אירוח נעימות ומאובזרות היטב המשתלבות יפה בסביבה המדברית, לכל אחת מהן בריכת שכשוך צמודה. אחת הבקתות מתאימה לקבוצות של 20-15 איש. נהדר למשפחות שרוצות להרגיש קרוב למדבר. פרטים נוספים באתר האינטרנט.

איפה אוכלים?

קפה מונה: בית קפה קטן שממוקם בחוות כרמי עבדת, כשמונה ק"מ דרומית למדרשת בן גוריון, ומוקף בנוף של כרמים ומדבר. כאן תוכלו ליהנות מגבינות תוצרת מחלבת בארי, יין מתוצרת החווה, ארוחות בוקר, כריכים וגם מאפים משובחים וקינוחים אישיים מצוינים בעבודת יד. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
חוות נאות: חוות בודדים  הממוקמת כ-15 ק"מ צפונית למדרשת בן גוריון, עם צימרים ומשק עיזים, שמהחלב שלהן מייצרים גבינות נהדרות שנמכרות בחנות המשק. לצד הגבינות המצוינות תוכלו לרכוש כאן ממרחים, ריבות, סלטים וקישים ולצאת לפיקניק. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
פרננדו'ס: מסעדת בשרים מעושנים בסגנון דרום אמריקאי בקיבוץ טללים, כ-15 ק"מ צפונית לשדה בוקר. תוכלו ליהנות כאן מכריכים מצוינים כמו כריך אסאדו וכריך צ'וריסו, ויש גם כריך צמחוני. הכריכים מלווים בתוספות כמו טבעות בצל וצ'יפס. זהו אחד המקומות הבודדים באזור הפתוחים בשעות הערב. פרטים נוספים באתר האינטרנט.
הדרוזית, עגלת קפה: פיתה דרוזית באמצע המדבר? יש כאן טעות? אכן יש פה עגלה מדויקת במיקומה ונראותה. והדרוזית היא עגלת קפה הממוקמת בדיוק איפה שמתחילים להרגיש עייפים בדרך לדרום, בחניון הרועה מ- ול-שדה בוקר (הקיבוץ), לפני מצפה רמון. תמצאו כאן פיתה דרוזית לצד מיץ סחוט במקום – תפוזים או רימון תלוי בעונה כמובן, עם מלבי ביתי מעולה וקפה. אווירה מדברית ואנשים מקסימים – שווה עצירה (פתוח בסופי שבוע).

מפת שדה בוקר והאזור

הפוסט סופשבוע בשדה בוקר: גן עדן מדברי הופיע ראשון במסע אחר

ישבנו, מריאנה ואני, תחת עץ השיטה. פרשנו בד על העשב הירוק שצמח בערוץ בלב השממה החומה אפורה סביבנו.

בעת שהגיע יאיר פלד אל פינת חמד בנחל סרפד אשר בהר הנגב, ישב למנוחה תחת עץ שיטה מול הוד המדבר

ישבנו לסעוד את ליבנו ולשתות כוס תה, מטרים ספורים מגל האבנים ושלט הברזל המציין את מקום הירצחו של יאיר

רגע לפני שהמשכנו לנסוע הלאה ניגשתי לצלם את השלט. לחרדתי קראתי שיום מותו של יאיר היה השביעי בספטמבר שנת 1959. זהו גם יום הולדתי, ומלאו לי אז שנתיים ימים

דיאלוג בחשיכה

המשכנו בדרכנו עם הג'יפ דרומה. נסענו בנוף מטורף של שלושה הרים חרוטיים שליוו את נחל סרפד. שורות של אבנים פילסו חלקות חקלאיות והעידו על נוכחות אנושית בצפיפות היסטורית. שפע של מאגורות נחפרו בסלעי הקירטון ותעלות חפורות הזינו אותן במים. השעה מתאחרת, השמש שוקעת, והדרך חזרה בנחל חורשה זרועה סלעים בולטים וערוצים שחתכו בה והאטו את הנסיעה. כאשר הגענו אל נחל ניצנה החושך ירד. מרחוק כבר נראו האורות של עזוז כמו מגדלור בים. עוד קילומטרים ספורים ונגיע אל הקרוואן ונלגום מרק עדשים סמיך וחם.
לפתע מתפוצץ משהו זוהר לפני הג'יפ, ובעקבותיו נשמע צרור יריות וזכוכית נשברת. מריאנה צורחת. מי לעזאזל יורה פה, האם אלו חיילים או מחבלים, אולי מבריחים. הלנו הם או לצרינו. אין זמן לשאול, האינסטינקטים פועלים כעת. אני לוחץ על הגז ובורח על הדרך המסומנת באדום לבן. כבר נסעתי בה עשרות פעמים ואני יודע שאנחנו לא רחוקים מהכביש. לא יכול להיות שאלו חיילים, הם לא היו מעיזים לירות סתם כך בקלות דעת שכזאת מבלי להבין מי נוסע ברכב. מריאנה מציעה שנעצור, "אלו ודאי חיילים", היא אומרת. אני ממשיך ללחוץ על הדוושה, ומרגיש שצמיג אחד לפחות התפוצץ. מנגד אני עדיין חש בסכנת מוות וממשיך לדהור ולהתרחק מן המקום. הרחק ממול אני רואה אורות רכבים שנוסעים מולי ואני נרגע, עוצר ומנפנף בידיי. ג'יפים צבאיים עוצרים לידי. "היריות שירו עלינו זה חבר'ה שלכם"? אני שואל והם מהנהנים. זה לא מנחם אותי לשמוע שיכולנו למות מכדורים של כוחותינו. מריאנה נראית קשוחה, שורדת את המצב, בטח נתפרק שנינו מאוחר יותר. "איך העזתם לירות מבלי לוודא מי נוסע ברכב", אני שואל בכעס או בחוסר אונים, או בשניהם גם יחד. "יצאתם בנס" עונים לי החיילים, "נסעתם בשטח אש, אם הייתם נקלעים למשפך אש הייתם מנוקבים לגמרי". זה לא מרגיע אותי ולא הופך אותי לאסיר תודה. מה זאת הקלות הבלתי נסבלת של הלחיצה על ההדק. מה הם היו מספרים לעצמם אם היו הורגים אותנו. כעת הם מציעים לעזור לנו ואני מתפנה לבחון את הנזקים. עליתי על דוקרנים שנפרשו במארב, צמיג אחד יושב ערום על הג'אנט קרוע לגזרים אחרי הבריחה המטורפת. גלגל קדמי שני קרס אף הוא באיטיות וכעת הוא נמרח על דרך העפר, חלון אחורי מנותץ. איך נצא מפה עם שני צמיגים נקובים. החיילים עוזרים לי להחליף גלגל אחד ומביאים קומפרסור קטן לדחוס קצת אוויר בגלגל השני. זה מספיק כדי שאוכל לקרטע עם הג'יפ בחזרה לקרוואן בעזוז.

המשכנו בדרכנו עם הג'יפ דרומה

שורות של אבנים פילסו חלקות חקלאיות והעידו על נוכחות אנושית בצפיפות היסטורית

שפע של מאגורות נחפרו בסלעי הקירטון ותעלות חפורות הזינו אותן במים

השעה מתאחרת, השמש שוקעת, והדרך חזרה בנחל חורשה זרועה סלעים בולטים וערוצים שחתכו בה והאטו את הנסיעה. כאשר הגענו אל נחל ניצנה החושך ירד. מרחוק כבר נראו האורות של עזוז כמו מגדלור בים. עוד קילומטרים ספורים ונגיע אל הקרוואן ונלגום מרק עדשים סמיך וחם

נדודי שינה

שם בקרוואן, עם מרק טעים ומקלחת חמה, אני מרשה לעצמי להתפרק קצת. יושב בחוץ עטוף במעיל, רק לנשום לרווחה שאנחנו בסדר. גלי ועופר מחאן בארותיים מציעים לי עזרה. כמה יפה מצידם. עם גלי נפגשתי לשיחה וכוס קפה פעם אחת. עם עופר אני פעם ראשונה מדבר בטלפון. מחר בבוקר אקבל מהם גלגל ספייר לרכב וכך אוכל לנסוע לבאר שבע, לקנות צמיגים חדשים ולתקן את החלון. אני מספר לעופר על האירוע ומרגיש שאני משיל מעצמי מתח ותהיות. "אתה בטוח נכנסת למקום שאסור לך להיות" אומר עופר "עדיין זה לא סיבה לזריקת רימון וירי על רכב מבלי לוודא מי שם" אני אומר.
נרדמתי אבל בשתיים בלילה התעוררתי, או בשלוש, ומאז אני כותב, לא לפספס דקה, לרשום את המחשבות שחולפות בראשי, לפרוק את המתח שהצטבר, להבין את הקושי שנבנה בתוכי. אני חי בקרוואן כבר שנתיים וחצי ונודד ללא מנוח, חי חיים חופשיים למדי, ולא רוצה להתחיל לפחד מהצל של עצמי, ולא מגיע לי למות משטות.
מה חשבו החיילים שישבו במארב וירו ברכב שלי, מבלי לוודא מי יושב שם. ואם היה זה בדואי שחוזר מן הגמלים אז מותר לירות בלי לשאול שאלות? כמעט הייתי אומר כפר קאסם, אבל קטונתי, מי אני בעצם. בסך הכל עוד אזרח קטנטן ואזרחית פצפונת, שנכנסו בטעות לשטח אש, ובסופו של דבר לא קרה להם כלום חוץ משני פנצ'רים וחלון שבור, וטראומה קטנה וביקור או שניים אצל פסיכולוג אלף שקל כדי להעביר את הנפש דרך עוד מהמורה קטנה בדרך המשובשת של החיים, ואולי יספיק לי רצף יצירתי של שעתיים באישון לילה שגרם לי לתקתק עד כאן.

אני חי בקרוואן כבר שנתיים וחצי ונודד ללא מנוח, חי חיים חופשיים למדי, ולא רוצה להתחיל לפחד מהצל של עצמי

——————

רונן רז – אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בוונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח.
לכל פרקי הבלוג מבוא לנדודים

הפוסט מבוא לנדודים 53: השביעי בספטמבר הופיע ראשון במסע אחר

לקראת השחרור שלי מהשירות הצבאי טיפחתי ביני לבין עצמי חלום להקים חווה לטיולי גמלים. זו הייתה פנטזיה מתוקה שחלמתי עליה בלילה והזיתי בה לאור יום. שיתפתי את משפחתי ואבי אפילו רכש לי בהזדמנות חצי גמל ממוחמד אל מיסק בחצבה. כשיצאתי לאזרחות החלטתי לנסוע לטייל בחו"ל לפני שאני מתיישב. תכננתי לטייל חודשיים ביוון וחזרתי אחרי שנתיים מאמריקה התיכונה. בינתיים כבר צצו להן שלוש חוות גמלים, של אריאל בממשית, של ספי הנגבי בשחרות, ושל עופר הרטוב בעזוז. גם הפנטזיות שלי כבר פנו לכיוונים אחרים
עופר וגלי הרטוב תכננו להקים את ביתם במקום הכי דומה לסיני שיש בארץ. חברים סיפרו להם על הישוב הצעיר עזוז, הם נסעו לשם, פגשו את דרור סיליה ודורון והמקום מצא חן בעיניהם. דרור ודורון בדיוק עמדו לצאת למילואים, ועופר וגלי התנדבו להחליף אותם ולעזור לסיליה לטפל בהיעדרם בעדר העיזים. כך התאהבו השניים במקום ונקשרו אליו, וכעבור חודשים ספורים הצטרפו ליישוב. לאחר תקופה חקלאית קצרה הם החלו להוציא טיולי חמורים, ובהמשך עברו לגמלים והחלו לעשות איתם טיולי שטח ברחבי הנגב. בעשר אצבעות הם בנו בתי בוץ והקימו בוואדי את חאן בארותיים, בית אירוח באווירה מדברית בדואית. במשך השנים התפתחה מסורת ובכל שנה בקיץ היו חברי הצוות יוצאים למסע שטח בן מספר ימים ברחבי הנגב.

לקריאה נוספת: עזוז – איך ישוב נולד

עופר וגלי הרטוב תכננו להקים את ביתם במקום הכי דומה לסיני שיש בארץ

הם בנו בעשר אצבעות בתי בוץ והקימו בוואדי את חאן בארותיים

בית אירוח באווירה מדברית בדואית

נעים לטייל במדבר

עכשיו חורף בעזוז ונעים לטייל במדבר. אני אוהב לחוש את צינת הבוקר. מדי יום אני יוצא לטייל עם הג'יפ וברגל, ופוגש על הדרך בדואים עם עדרי עיזים, חמורים וגמלים. בוקר אחד נתקלתי בעדר שרעה בנחל סרפד. שני בכרים צעירים ניגשו לעבר הג'יפ והתבוננו בי בסקרנות תמימה. צמר רך עיטר את פניהם כמו ילדים שחתימת זקן צומחת להם בפעם הראשונה. לפתע התחוללה מהומה, גמל זכר גדול מימדים נראה רודף אחרי נאקה לבנה ברעש גדול, הכריעה אותה על ברכיה אל הקרקע, ועלה עליה בנהמות תאווה שהלכו ושכחו ואז השתררה שלווה. שעה ארוכה הוא ישב והתענג בתוכה, הניע את עצמו ברכות, רק ציוצים עדינים של הנאקה נשמעו בדממת המדבר, ולפרקים גם נהמות בס שלו יחד עם גלגול לשון מנופחת שהעידו על גודל התשוקה. התבוננתי בהשתאות מהולה בקנאה במחזה במשך שעה ארוכה ולבסוף המשכתי בדרכי.

שעה ארוכה ישב הגמל והתענג בתוכה, הניע את עצמו ברכות, רק ציוצים עדינים של הנאקה נשמעו בדממת המדבר, ולפרקים גם נהמות בס שלו יחד עם גלגול לשון מנופחת שהעידו על גודל התשוקה

"אני ממליצה לך להכיר את בור הסבחה" אמרה לי גלי וכיוונה אותי אל בור מים עתיק וגדול ליד גדר הגבול עם מצרים. היא סיפרה שעופר, יחד עם חבורת שינשינים מקהילת ניצנה עשו מבצע להכשרת הבור, הוציאו את הבוץ מהקרקעית עד הסלע, וניקו את תעלות הטיית מי הגשמים שאספו את מי הנגר המקומיים אל הבור. "אני מניחה שהגשמים שירדו כאן מילאו אותו" הוסיפה. באותו יום הגיעה דורית, ידידתי משחרות, לביקור חטוף בעזוז בדרכה מן המרכז הביתה, והחלטנו לבדוק את המקום.

שני בכרים צעירים ניגשו לעבר הג'יפ והתבוננו בי בסקרנות תמימה. צמר רך עיטר את פניהם כמו ילדים שחתימת זקן צומחת להם בפעם הראשונה

נבטים

נסענו בג'יפ במעלה נחל בארותיים. מאגורת מים יפה אך יבשה היתה חצובה בסלע הלבן בצידי הנחל. ירדנו לתוכה ונהנינו מן האוויר הקריר שנשב בה. שרכי שערות שולמית השתלשלו מן הקיר והעידו על הלחות במקום.
הנבטים חצבו מאגורות ובורות מים רבים, וניתבו אליהם את מי השטפונות והנגר העילי. הם היו עם של סוחרים והיו צריכים לדאוג לאספקת מזון ומים לשיירות הגמלים שחצו את הנגב. לאורך הדרכים קמו עיירות ופונדקי דרכים לשרת את שיירות המסחר. מאגורות המים נחצבו בחמוקיים הלבנים של סלעי הקירטון האיאוקני. תעלות הטייה אספו את מי הגשם שנזלו מן ההרים אל הבורות. המדבר משמר את נוף הקדומים וגם תעלות שנחפרו לפני יותר מאלפיים שנים, מותירות תוואי ברור עד ימינו. ממש יפה לראות את זה ולהבין את מורכבות יצירת מערכת איסוף המים. חלק מהבורות משמשים עד היום את עדרי הכבשים והעיזים של הבדואים.
עצרנו בדרכנו ליד קבוצת סלעים שחורים מלאי ציורי סלע שמלווים את סיפור הדרכים בנגב. סוחרים, רועים, חיילים ועולי רגל, עברו בדרכי המדבר והותירו ציורי יעלים, שועלים, רוכבי גמלים וסוסים, ציידים, שלל אותיות ציוריות, וואסמים שהם סימנים שבטיים ועוד סימנים מסתוריים שאיש אינו יודע לבטח את משמעותם.
לאחר כשעה הגענו אל דרך הפטרולים מול הגבול המצרי. השארנו את הג'יפ במקום וירדנו בשביל צר ויפה אל פתח בור הסבחה. סולם ברזל איפשר לנו לרדת פנימה היישר לבריכת גדולה עם מים קרירים וצלולים. שעה ארוכה נהנינו לשחות בה ולהתפעל מעבודת החציבה והבניה של הבור התת קרקעי הזה שסיפק את צרכי האנשים במדבר.
אבי ותמר הכירו באוסטרליה בטיול אחרי צבא, היא קיבוצניקית מבית אלפא והוא מבית שמש. אבי התמחה בסיתות אמנותי באבן, אבל העבודה היתה במרכז הארץ, והם חלמו על חיים אחרים. יום אחד הם נסעו לנגב עד שהכביש נגמר בין קומץ הבתים של עזוז על גבעה בלב השממה. כאן הם החליטו לתקוע יתד. "היה לנו מן חלום ערטילאי להקים חווה אקולוגית אבל לא ידענו כלום ולא היה לנו כל ניסיון" אומרת לי תמר שכורעת מעל ערוגת הכוסברה ומעשבת תוך כדי שיחה. היא עטופה בבגדים ארוכים, כפפות, כובע רחב שוליים ומטפחת שעוטפת את פניה, כמו שני התאילנדים שעובדים איתה בשורות המקבילות. "לאבי יש חוש טכני וידי זהב, הוא קרא ולמד כל חומר שיש בעברית על החקלאות בעת העתיקה, שיטות ההשקייה העתיקות הפשוטות והנכונות של המדבר, כמו שימוש במי נגר עילי, בניית טרסות, תעלות הטייה. קראנו ויישמנו תוך כדי תנועה".
בשנת 2002 לאחר שהתקבלו לישוב הם הגיעו עם קרון רכבת ישן, עם שני ילדים, ועם מעט המיטלטלין שלהם. עם השנים נוספו עוד ילדים ועוד קרונות רכבת. העבודה היא יומיומית. גידול, קטיף שיווק והובלה לילית של הסחורה האקולוגית שלהם עד בית הלקוחות בתל אביב והסביבה.

עכשיו חורף בעזוז ונעים לטייל במדבר. אני אוהב לחוש את צינת הבוקר

ציורי יעלים, שועלים, רוכבי גמלים וסוסים, ציידים, שלל אותיות ציוריות, וואסמים שהם סימנים שבטיים ועוד סימנים מסתוריים שאיש אינו יודע לבטח את משמעותם

מדי יום אני יוצא לטייל עם הג'יפ וברגל, ופוגש על הדרך בדואים עם עדרי עיזים, חמורים וגמלים

"לאבי יש חוש טכני וידי זהב, הוא קרא ולמד כל חומר שיש בעברית על החקלאות בעת העתיקה, שיטות ההשקייה העתיקות הפשוטות והנכונות של המדבר, כמו שימוש במי נגר עילי, בניית טרסות, תעלות הטייה. קראנו ויישמנו תוך כדי תנועה."

המצודות

בהר הנגב, בין מצוק הצינים היורד מן ההר אל בקעת נחל צין ובין גבול מצרים ישנן כארבעים מצודות. אני מסתובב במדבר ומלקט אותן אחת אחת לילקוטי. אני נעזר בסקר נוף הר הנגב שכתב הגיאוגרף מנחם מרכוס, ספר אורים ותומים, ואמנם חלפו כבר ארבעים שנה מאז שיצא לאור, אולם המדבר נשאר כשהיה.
המצודות נבנו בגבולה הדרומי של ארץ ישראל התנכית. הארכיאולוגים אינם מצליחים להסכים ביניהם מי בנה אותן, וכל אחד מהם אורג סיפור אחר. האם היו אלו בני שבט שמעון בעת שקיבלו את נחלתם לאחר הנדודים במדבר, או שמא בנו אותם שבטי העמלקים כנגד מלכי ישראל. ואולי היה זה המלך שלמה או יורשיו מלכי יהודה שביצרו את הנגב.
המצודות נישאות בראשי גבעות מעל וואדיות בהם עברו דרכים קדומות. זוהי התקופה בה מלכים ותושבים למדו לחיות עם המדבר בשלום, ולהפיק ממנו חיים. הם עסקו במסחר על דבשות גמלים במארג דרכי הנגב. אגרו מי שיטפונות בבורות מים ומאגורות, בנו טרסות אבן שאצרו אדמה ומים וגידלו שעורה, חיטה ,עצי פרי, זית לשמן וגפן ליין. הם בנו מצודות סוגרים על גבעות רמות לשמור על הארץ מפני פולשים מהדרום, להבטיח את ההתיישבות בנגב, את חיי השלווה והפרנסה.
בינתיים ביקרתי שש מצודות שכאלו, מצד חורשה, מצד נחל יתר, מצד נחל לענה, מצד הר רביב, מצד נחל האלה, מצודת זגרון, ועוד היד נטויה.

מצודת הר חורשה. בהר הנגב, בין מצוק הצינים היורד מן ההר אל בקעת נחל צין ובין גבול מצרים ישנן כארבעים מצודות.

מצודת נחל יתר. המצודות נישאות בראשי גבעות מעל וואדיות בהם עברו דרכים קדומות.

מצודת נחל האלה. בינתיים ביקרתי שש מצודות שכאלו, מצד חורשה, מצד נחל יתר, מצד נחל לענה, מצד הר רביב, מצד נחל האלה, מצודת זגרון, ועוד היד נטויה

בנצי

בנצי הוא אמן במלוא נשמתו אבריו וגידיו, ידיו עוסקות במלאכת הבניה והאמנות, וזה מה שעשה למחייתו ולהנאתו במשך כל חייו. בעיקר הוא אהב לפסל באבן, אבל היום, לאחר שעבר את שנתו השבעים, כבר קשה לו לשאת משקל של סלע וכלי עבודה כבדים, והוא יוצר את מושא פסליו ברשת מתכת, וצר את הדמויות במלט לבן.
בנצי גדל בקיבוץ כפר רופין, ובו פגש במתנדבת הולנדית. הם התאהבו ונישאו ושם נולד בנו הבכור ליאור. באותן השנים היתה נהוגה הלינה המשותפת, והשניים החליטו לעזוב את הקיבוץ ועברו לחיות בהולנד, שם נולד בן נוסף, רני. "הרבה שנים חייתי בהולנד" מספר לי בנצי על כוס קפה בביתו הססגוני, שכולו עבודות אמנות שלו ושל חברים אמנים "הזמן חלף ונפרדתי מאשתי, פגשתי בחורה ישראלית צעירה ממני בעשרים שנה, היה סיפור אהבה ויחד חזרנו לארץ וחיפשנו מקום להתיישב בו. הגענו לעזוז, היא התלהבה במבט ראשון, אני פחות אבל הייתי מאוהב בה והלכתי אחריה. עזבנו את הולנד והקמנו בית בעזוז. אחרי שבע שנים טובות נפרדנו, היא עזבה ואני נשארתי לבד".
בנצי קיבל מן הסוכנות בית בנוי משני קונטיינרים ישנים שחוברו להם יחדיו והוצבו בלב השממה. הוא הפשיל את שרווליו, אסף חומרים מהמקום, אבן, בוץ ורשתות לולים. במו ידיו הוא בנה סטודיו, חדרים נוספים, גדרות וגן פסלים, עבודה שנמשכת מאז ועד היום, וכנראה לא תסתיים כל עוד נשמתו באפו. בנצי מראה לי אריח פסיפס שהוא מכין כעת כדי לרצף פינה בביתו. "אנחנו חיים פה בסוף העולם" נאנח בנצי "לפעמים הבדידות קשה עלי, ובעיקר חסרה לי אישה"
לפני מספר שנים שאל אותו ליאור אם יוכל לבוא לגור איתו. בנצי הסכים ובמשך שנה וחצי בנה בית קטן ויצירתי בשכנותו עבור בנו ובת זוגו תמרה ההולנדית. "לשמחתי הבן שלי והאישה שלו חיים לידי, אנחנו נמצאים הרבה ביחד, אוכלים ביחד לפעמים, מפיגים את הבדידות שקיימת בסוף העולם".

בנצי קיבל מן הסוכנות בית בנוי משני קונטיינרים ישנים שחוברו להם יחדיו והוצבו בלב השממה. הוא הפשיל את שרווליו, אסף חומרים מהמקום, אבן, בוץ ורשתות לולים. במו ידיו הוא בנה סטודיו, חדרים נוספים, גדרות וגן פסלים, עבודה שנמשכת מאז ועד היום, וכנראה לא תסתיים כל עוד נשמתו באפו

בנצי מראה לי אריח פסיפס שהוא מכין כעת כדי לרצף פינה בביתו. "אנחנו חיים פה בסוף העולם" נאנח בנצי "לפעמים הבדידות קשה עלי, ובעיקר חסרה לי אשה"

בנצי הוא אמן במלוא נשמתו אבריו וגידיו, ידיו עוסקות במלאכת הבניה והאמנות, וזה מה שעשה למחייתו ולהנאתו במשך כל חייו. בעיקר הוא אהב לפסל באבן, אבל היום, לאחר שעבר את שנתו השבעים, כבר קשה לו לשאת משקל של סלע וכלי עבודה כבדים, והוא יוצר את מושא פסליו ברשת מתכת, וצר את הדמויות במלט לבן

המצודה השביעית

אני בדרכי להכיר ולצרף לאוסף הפרטי שלי את המצודה השביעית, מצודת נחל עקרב. וואו כמה שהיא גבוהה ותלולה ואני מטפס במאמץ אל ראשה ומביט מלמעלה על סביבתה. חומה כפולה וסגלגלה מקיפה אותה, ובין החומות חדרים בהם חיו ישנו ושמרו חיילי המצודה. לא רחוק ממנה נמצאים שרידי נוואמיס, מקום קבורתו של איש נכבד, אולי מפקד המצודה או ראש הכפר, ואולי סוחר עשיר שעבר עם שיירת גמלים בדרך למרגלות המצודה, מצא כאן את מותו וזכה לחסד אחרון של קבורה מהודרת בזכות ארנקו. איזה מקום מרשים בעוצמתו ובדידותו.
כך אספתי לי מצודה ועוד מצודה ועוד אחת, כמו שכיות חמדה. ביקרתי בשרידי כפרים ובתי חוות, נסעתי והלכתי בדרכים עתיקות, ראיתי בדרכי ציורי סלע, טרסות ומתקנים חקלאיים, אתרי פולחן ומבני קבורה. מאה אלף אנשים חיו והתקיימו היטב בהר הנגב בימי תור הזהב, עד תום התקופה הביזנטית. המצודות הוקמו כי היה על מה לשמור, שיירות עמוסות בבשמים, תבלינים ואבנים יקרות ערך, תוצרת חקלאית משובחת. שבע ערים מפוארות קמו ברחבי הנגב וחמשת הקרובות לעזוז הן עבדת, שיבטה, ניצנה, חלוצה, ורחובות שבנגב. הר הנגב פרח ושיגשג באותם ימים. זו היתה החלטה ממלכתית נבונה לפתח את הנגב, והשליטים השקיעו מאוצר הממלכה.
היום, הר הנגב אינו במיטבו. הצבא השתלט על רוב שטחי הנגב לצרכי אימונים, הידע הקדום נעלם זה מכבר וצריך לשחזרו מחדש, גם הידע הבדווי המסורתי הולך ונעלם. בינתיים לא נותר לנו אלא לשמור על חלון ההצצה אל העבר המפואר שכנראה כבר לא יחזור.

מצודת נחל עקרב. וואו כמה שהיא גבוהה ותלולה ואני מטפס במאמץ אל ראשה ומביט מלמעלה על סביבתה. חומה כפולה וסגלגלה מקיפה אותה, ובין החומות חדרים בהם חיו ישנו ושמרו חיילי המצודה

ניצנה – חמשת הערים הקרובות לעזוז הן עבדת, שיבטה, ניצנה, חלוצה, ורחובות שבנגב

אתר פולחן – מאה אלף אנשים חיו והתקיימו היטב בהר הנגב בימי תור הזהב

רחובות שבנגב

חלוצה

————————

רונן רז – אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בוונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח.
לכל פרקי הבלוג מבוא לנדודים

הפוסט מבוא לנדודים 52: עזוז – על גמלים, אנשים ואבנים הופיע ראשון במסע אחר

דרומה מפתחו הרחב של נחל פארן, הגדול בנחלי הנגב, במקום בו הוא נשפך אל הערבה, נמצא המושב הוותיק הנושא את שמו. "פה דגושה" אומר לי גדעון רגולסקי, המארח שלי במקום. גדעון, בן קיבוץ דורות שבנגב המערבי, הגיע לפארן עם אשתו חיה בשנות השבעים. הם הקימו רפת, גידלו פרות לחלב, ירקות ליצוא, וארבעה ילדים. גדעון הוא טייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים הוא עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב שרכש עם השנים בגיאולוגיה וארכיאולוגיה, תולדות האבנים והאנשים, יחד עם אש הסקרנות הבוערת בדמו, הפכו אותו לאיש השטח של הנגב. אין ספור תגליות של אתרים היסטוריים, דרכים עתיקות, מתקנים חקלאיים, ואתרי מאובנים נדירים נמצאים באמתחתו. חוקרים מהממסד האקדמי ביקשו לצאת עמו אל השטח ולשמוע תורה ודעת מן הרפתן.

בימים הבאים למדתי להכיר את מדבר הנגב כמו שלא הכרתי בחיי. דיברנו על המדבר משחר ההיסטוריה ועד היום. אחרי השהות כאן במחיצתו הנגב כבר לא ייראה אותו דבר

התחלנו ברכס מנוחה, החצר האחורית של מושב פארן. אני נהגתי והבטתי בתפאורת הסלעים והאדמה בגווני צהוב וחום על רקע השמיים הכחולים

להכיר את המדבר עם גדעון

דיברתי עם גדעון עוד בשנה שעברה והוא, ללא היסוס, הזמין אותי להגיע אליו עם הקרוואן ולצאת עימו לסיורים בשטח. חלפה שנה עד שהגעתי למשק. גדעון כיוון אותי בתמרונים עם הג'יפ והקרוואן, בין עמודי הרפת הנטושה, והרים בעזרת מקל ארוך את חוטי החשמל והטלפון מעל גג הקרוואן. התמקמתי לצד שדרת דקלי התמר שחצילים שחורים מטפסים בה על הגזעים, ובגומות ההשקייה צומחת פרא נענע קטנת פרחים, הוא ה'חבג', שהגיע לכאן מטיול בהר הגבוה בסיני.

בימים הבאים למדתי להכיר את מדבר הנגב כמו שלא הכרתי בחיי. טיילתי עם גדעון ברכב וברגל, רכנתי איתו על מפות בשעות הערב ותכננתי את טיולי היום שלי, איתו ובלעדיו. ישבתי איתו על צילומי סלעים, מאובנים ואבנים, ודיברנו על המדבר משחר ההיסטוריה ועד היום. אחרי השהות כאן במחיצתו הנגב כבר לא ייראה אותו דבר. מעתה ילוו אותי בכל טיול שיירות היסטוריות, נוודים חקלאים ושמאנים. בשעות הערב הייתי חוזר אל ביתי הקט, הקרוואן בחצר המשק, מתקלח מאבק היום, חוטף משהו לאכול, וצולל למיטה לאגור כח ליום המחרת.

התחלנו ברכס מנוחה, החצר האחורית של מושב פארן. אני נהגתי והבטתי בתפאורת הסלעים והאדמה בגווני צהוב וחום על רקע השמיים הכחולים. כברת דרך קצרה וכבר ירדנו וניגשנו אל גל אבנים. גדעון הצביע על מעגל אבנים, וצירף להם קורות עץ וסכך. בדמיוני נוצרה סוכה עגולה, מחסה משמש היום וקור הלילה של המדבר. "כאן, בין הסלעים מצאתי מחרשה" סיפר לי גדעון "יש הרבה עדויות שאנשי המקום עסקו גם בחקלאות".

המשכנו לטייל וגדעון חשף בפניי צפונות ונסתרות. כתמי חול עגולים במשטחי הצרירים הפכו למקום המרבץ של הצאן. לא הרחק מן העדר הנח, קם לתחיה משטח אריגה של נשות המדבר שפרשו חוטי צמר על נול ארוך על האדמה וקשרו אותו לאבנים שעדיין, אחרי מאות שנים עומדות על תילן. הנשים ארגו כאן את יריעות האוהלים ששימשו אותם.

גדעון הוא טייל מושבע וחוקר נלהב בכל אמותיו, גידיו ונשמתו. בשנות התשעים הוא עבר קורס מדריכי מדבר שהשתלב היטב עם אהבתו לצבור ידע ולהעביר אותו הלאה. הידע הנרחב שרכש עם השנים בגיאולוגיה וארכיאולוגיה, תולדות האבנים והאנשים, יחד עם אש הסקרנות הבוערת בדמו, הפכו אותו לאיש השטח של הנגב

טיילתי עם גדעון וחברים ברכב וברגל, רכנתי איתו על מפות בשעות הערב ותכננתי את טיולי היום שלי, איתו ובלעדיו

גדעון הצביע על שורות אבנים לרוחב הנחל: "הם הקימו סכרים פשוטים שהאטו את קצב הזרימה, השקיעו אדמת סחף וספגו יותר מים. הם סיקלו ועיבדו גם חלקות קטנות מתחת למדרונות גבוהים בפאתי ואדיות, כדי לקלוט מי נגר עילי". קשיי הקיום במדבר גרמו לכך שהם היו מוכנים לכל עבודה כדי לשרוד.

באזור הר כיפה הביא אותי גדעון אל גרנות עגולים המגודרים באבנים. "כאן היו מפזרים את השעורה, דשים אותה, זורים ומנפים בין הגרעינים למוץ והקש". הוא הראה לי סימני גומות בקרקע ליד הגורן והוסיף "אלו הן ממגורות. היו חופרים בור, מניחים בו את גרעיני השעורה, מעליהם היו מפזרים צמחים ארומטיים כמו אכיליאה ריחנית ופרעושית גלונית להרחיק את החרקים, מעל הכל פיזרו קש וסגרו באדמה. סביב כל ממגורה חפרו גומה לניקוז מי הגשמים אל הנחל, לבל יירטב היבול ויילך לאבדון."

עלינו אל גבעה קטנה וגדעון הפנה את תשומת לבי לשתי אבנים גדולות שעומדות על צידן. "אלו הן שתי מצבות. אבן זכר מלבנית ארוכה וזקופה שמקרינה כח, כיוון, עוצמה זכרית, ולשמאלה מצבת נקבה עגלגלה, סמל הפיריון והרכות הנשית. שתי האבנים מסמלות כנראה צמד אלים כנעניים זכר ונקבה. אלו הן צלמיות, מה שנהגנו לכנות אלילים. הן צופות לעבר פסגה רמה, וסביר להניח שכאן על אבן המזבח הפשוטה השטוחה לרגליהן התנהל פולחן".

אני נזכר בזמנים שטיילתי בגואטמלה. על גבעה ליד כפר אינדיאני נאספו אנשים שביקשו את עזרת האלים. השמאן פרש למרגלות אבן שציינה את היישות האלוהית פסקואל אבאח, מעגל צבעוני של נרות, הוסיף ביצים, אורז ועוד מנחות והקריב אותן לצלמית. בשיא הטקס בערה כל המנחה באש גדולה, תרנגול נשחט ודמו הותז על הצלמית. אולי כך היה גם כאן.

גדעון הצביע על מעגל אבנים, וצירף להם קורות עץ וסכך. בדמיוני נוצרה סוכה עגולה, מחסה משמש היום וקור הלילה של המדבר

גדעון הצביע על שורות אבנים לרוחב הנחל "הם הקימו סכרים פשוטים שהאטו את קצב הזרימה, השקיעו אדמת סחף וספגו יותר מים"

אני נזכר בזמנים שטיילתי בגואטמלה. על גבעה ליד כפר אינדיאני נאספו אנשים שביקשו את עזרת האלים. השמאן פרש למרגלות אבן שציינה את היישות האלוהית פסקואל אבאח, מעגל צבעוני של נרות, הוסיף ביצים, אורז ועוד מנחות והקריב אותן לצלמית

מקדשים כגלי אבנים

אני מתנער לרגע מן הדמיון וטוען "אבל גדעון, הכל רק גלי אבנים". גדעון צוחק ועונה לי "אבנים לא נעמדות סתם כך מעצמן, מישהו העמיד אותן, והשאלה היא למה. כשמוצאים משהו פעם ראשונה זה מקרה, פעמיים זה צירוף מקרים, פעם שלישית זו כבר שיטה, פעם עשירית זו כבר עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. כל הנגב זרוע בצלמיות. הקדמונים בנו מזבחות והקימו את המצבות. ברור היה להם שהאבן אינה מושא הסגידה, אלא היא ייצגה את האל שמאחורי החומר. העובדה שאנשי המדבר שמו להם אבן ולא פסל, מראה על יכולת הפשטה גבוהה. המעבר מכאן לאל מופשט וחסר צורה היה מעבר ברור וקל הרבה יותר, מאשר לזנוח פסל בעל צורה, ולעבור לאלוהים שאינו נראה".

מעל אפיק נחל פארן הגעתי אל אתר מתחמים מקודשים גדול. לא בנו כאן קירות, אלא תחמו את המקדש בשורות אבנים שהפרידו בין קודש וחול. הרצפה המסוקלת רומזת שהמאמינים השילו נעליהם ונכנסו למתחם הקדוש יחפים, כמו שמתואר בתנ"ך. במהלך השנים נערמה אדמה על בסיס האבנים ונתנה להם את תחושת היציבות והזמן. אנשים רבים, שיירות סוחרים ועולי רגל עברו כאן במהלך ההיסטוריה.

"המדבר משמר את רגעי ההיסטוריה שעברו על המקום" אומר לי גדעון "יש פה מקדשים ניאוליתיים בני שבעת אלפים שנה, ועד שרידים בדואים וכל מה שביניהם, כלקוליתים, תקופת הברונזה והברזל, נבטים, רומאים וביזנטים, התקופה המוסלמית ועד ימינו אנו. מי שיכולים היו לשפוך קצת אור באפילה אלו הבדואים שחיו כאן במרכז הנגב, אבל הם גורשו בשנות החמישים אל מעבר לגבול לירדן ולסיני, ואיתם נעלם הרבה ידע."

הרצפה המסוקלת רומזת שהמאמינים השילו נעליהם ונכנסו למתחם הקדוש יחפים, כמו שמתואר בתנ"ך

קברים מלווים את הדרך העתיקה והותירו בה סימני דרך. נוסעים שלא שפר עליהם מזלם נפטרו בדרך והובאו לקבורה במקום

"נשאר כאן איש מופלא אחד משבט הסעידין בשם עלי אל מיסק, גשש אגדי שתרם הרבה לבטחון המדינה וגם הוא כבר הלך לעולמו לפני מספר שנים. נשארו הבנים והבנות שלו אבל הם כבר יודעים הרבה פחות. אני מצר על כך שבמשך כל השנים טיילתי איתו רק יום אחד וקיימתי איתו שיחות ספורות בלבד באהלו בחצבה. הרבה דברים חשובים למדתי ממנו, אבל יכולתי ללמוד הרבה יותר ולא עשיתי זאת. למשל, למדתי מעלי שהבדואים חורשים וזורעים רק אחרי הגשם החזק הראשון, כאשר רואים שירד מספיק כדי לגדל שעורה". גדעון מצביע על הר מרשים בדרום רכס מנוחה "מה אתה רואה" הוא שואל אותי, אני חוכך בדעתי ואומר "אני רואה גורילה ענקית", גדעון צוחק "עלי קרא להר הזה 'הספינקס של ביר מליחה', באר המים הטובים".

כל יום נוסף עוד נדבך בראשי לעולם המדבר המרתק. "מול הר צוריעז ישנו עפיפון, אבי כל מלכודות הציד" סיפר לי גדעון והורה על נקודה במפה. יצאתי ליום של שיטוטים לאורכו של נחל אשל, ואדי מדברי באמצע שומקום. עיני שוטטו ללא הרף ואיתרו אבנים שאינן נעמדות מעצמן. על גבעה מעל הנחל זיהיתי עשרות מתקני התיישבות, אתרי פולחן, וחרותות סלע על אבנים כהות. הבחנתי בציורי יעלים זכרים עם הקרניים המקושתות לאחור, פרש על סוס, ומגוון וואסם, סימנים שבטיים שאולי היה להם שימוש כסימון טריטוריאלי בין השבטים.

לקראת הצהרים הגעתי אל העפיפון. שתי חומות אבן שהיום נותרו מהם שני קוים של גלי אבנים באורך של עשרות או מאות מטרים, הובילו אל משפך מעל תהום. הגברים היו מניסים עדרי צבאים במהומת רעש ואבנים, העדר היה נמלט על נפשו ומכוון היישר אל מלכודת החומות ומוצא את עצמו על סף התהום. מכאן לא היתה דרך חזרה אלא רק לקפוץ או להידרדר לתהום, אל גיא ההריגה או גיא הלכידה.

למדתי שהמדבר מלא בשבילים עתיקים, "נאקב" קוראים להם בערבית, והם נשמרים ומתחדשים במשך אלפי שנים. "חכם השביל מן ההולך בו" נאמר על אותן דרכים שנוצרו תחת כפות רגלי שיירות הגמלים והאנשים, וחוכמת בעלי הניסיון יצרה מעלות נוחים, מעבר ליד מקורות מים, הפסקות צל כחום היום "אל דל אל חג'ר אכתר מן דל אל סג'ר", הצל של הסלע טוב מהצל של העץ. אלפי שנות מדבר שימרו את חכמת השבילים. עמדתי על פסגה במדבר והבטתי אל רשת הדרכים העתיקות שחוצות אותו. הרגשתי תחושה של ביטחון בחכמת המדבר המתפשטת בגופי.

בוקר אחד עליתי אל רכס אוביל. למה? כי הוא נמצא שם, בפרפרזה על מילותיו של סר אדמונד הילרי, מטפס האוורסט הידוע. דרך הג'יפים הובילה אותי לצד המזרחי של ההר. צוקים תלולים יצרו חומות בלתי עבירות. מרחוק נדמה היה לי שאני מזהה נאקב בין הצוקים. צעדתי שעה ארוכה ומקרוב ראיתי שאין שם נאקב אבל העליה אפשרית. נשמתי עמוקות והמשכתי לטפס. הבטחתי לעצמי בקול רם שאם אגיע למקום בעייתי לא אסתכן ואשוב לאחור, ולא משנה כמה מאכזב זה עלול להיות. מספר פעמים עצרתי ושאלתי את עצמי בקול רם האם המעלה בטוח. הרגשתי שאני סומך על עצמי ואכן חלפתי על פני הצוקים ועליתי אל ההר.

לקראת הצהרים הגעתי אל העפיפון. שתי חומות אבן שהיום נותרו מהם שני קוים של גלי אבנים באורך של עשרות מטרים, הובילו אל משפך מעל תהום. הגברים היו מניסים עדרי צבאים במהומת רעש ואבנים, העדר היה נמלט על נפשו ומכוון היישר אל מלכודת החומות ומוצא את עצמו על סף התהום. מכאן לא היתה דרך חזרה אלא רק לקפוץ או להידרדר לתהום, אל גיא ההריגה או גיא הלכידה

בוקר אחד עליתי אל רכס אוביל. למה? כי הוא נמצא שם, בפרפרזה על מילותיו של סר אדמונד הילרי, מטפס האוורסט הידוע

פסגת הרכס היתה מקום נעים לצעוד בו, והתצפיות לכל עבר היו של מדבר יפה ואינסופי. לאחר כשעתיים ירדתי בדרך אחרת קלה יותר והלכתי למרגלות ההר בחזרה אל הרכב. באחד מהנקיקים שירדו מן ההר הבחנתי בברזלי זווית נעוצים בקרקע, שקיות פלסטיק שחורות ומיכל מים גדול וריק. שיערתי שנערך שם טקס צבאי כלשהו ותהיתי למה לא פינו את השאריות משם.

בערב סיפרתי על אירועי יומי. גדעון חכך בדעתו רגע קט ואמר לי שהגעתי למקום גידול של מריחואנה על ידי הבדואים. הוא הזכיר לי שיומיים לפני כן הבחנו בעקבות גמלים של מבריחים בוואדי סמוך, והבנו שיש פה תנועת מבריחים כנראה בין סיני לירדן. לאחר מספר ימים שבתי למקום. הגעתי אליו כדרך הגששים כשאני עוקב אחרי שקיות הפלסטיק השחורות שנסחפו בשיטפון ישן. הגעתי אל קצה הנקיק והחרדתי ממרבצו צבי זכר בודד שנמלט מהמקום. צילמתי את הנקיק, את מגשי ההנבטה, צינורות ההשקייה, מיכלי המים, רשת חצי צל בהירה שהונחה על ברזילי הזווית שננעצו בשורות לאורך הנקיק. פעם סיפרו לי שהבדואים לא עוסקים בחקלאות, אבל הם כן עוסקים בהישרדות.

הגעתי למקום גידול של מריחואנה על ידי הבדואים. צילמתי את הנקיק, את מגשי ההנבטה, צינורות ההשקייה, מיכלי המים, רשת חצי צל בהירה שהונחה על ברזילי הזווית שננעצו בשורות לאורך הנקיק. פעם סיפרו לי שהבדואים לא עוסקים בחקלאות, אבל הם כן עוסקים בהישרדות

אורחות גמלים במדבר

במדבר נעו שיירות, אורחות בנות מאות גמלים שנשאו על גבם אוצרות של בשמי אפרסמון, מור ולבונה, תרופות יקרות, בדים אקזוטיים, אבנים טובות וביניהן אלמוגים אדומים מן השוניות של האוקיינוס ההודי. הסחורות הגיעו אל דרום חצי האי ערב מהודו והמפרץ הפרסי. ההפלגה בים סוף הייתה בעייתית וספינות רבות עלו על שוניות וטבעו. הדרכים היבשתיות מחצי האי ערב צפונה שגשגו.

"דרך בינלאומית חשובה עברה בנחל פארן ורכס מנוחה, חצתה את הנגב וחיברה בין מדבריות ערב לים התיכון" סיפר לי גדעון "במפה ישנה משנת 1914, ערב מלחמת העולם הראשונה, שירטט קפטיין ניוקומב שעבד על המפה עם לורנס איש ערב, את הדרכים הפעילות בנגב. הדרך הזו נמצאת שם, בין דרכים ידועות יותר, דרך הבשמים שקישרה בין מואה ועבדת, דרך מעלה העקרבים שחיברה בין עין חוסוב והגיעה אל ממשית."

מתקני הדרך הדרומית, אינספור חרותות סלע, מרכזי הפולחן והמקדשים הפתוחים שהם מסתוריים וחידתיים עד ימינו, הם עדות לחשיבות הדרך שעברה פה במרכז הנגב. הנבטים למשל העדיפו ללכת במדבר. זה היה החצר האחורית הבטוחה שלהם. הנוף, מקורות המים, הצמחיה שהיוותה מזון לגמלים. השיירות הלכו מערבה אל ביר מעין שנמצאת בסיני, ומשם פנו צפונה אל חופי הים התיכון, עזה, רפיח או פלסיון לחוף ימת ברדוויל.

נסענו בואדי פארן בין הצוקים הגבוהים הסוגרים על האפיק " זוהי גל בראקה, אבן הברכה" הצביע גדעון על סלע ענק שנפל בתוך אפיק הנחל. "הנוסעים שהיו עוברים לידה נהגו לזרוק חלוק נחל למזל אל הפאה העליונה של הסלע" הבטתי אל אלפי האבנים הזרועות על הסלע. דמיינתי בעיני רוחי אלפי גמלים עמוסים בבשמים שנרקחו בחצי האי ערב, המולה ליד בארות המים, חניוני לילה עמוסים ולצידם מקדשי דרך וכוהנים שמאנים. טקסי תפילה וקבלת ברכות הכוהנים לדרך צלחה ובטוחה מפני סכנות, מחלות ושודדים שארבו לשיירות המסחר.

קברים מלווים את הדרך העתיקה והותירו בה סימני דרך. נוסעים שלא שפר עליהם מזלם נפטרו בדרך והובאו לקבורה במקום. בראש הר צוריעז, מעל נחל פארן, אנו מוצאים נוואמיס, מבני קבורה דמויי בתים קטנים, כאילו שהחיים ממשיכים כרגיל מעבר למוות המיסתורי. לידם נבנו טומולי, גלי אבנים שכיסו על חדר קבורה פנימי והיוו פירמידות לנוודים. שנים ספורות לאחר הקבורה היו אוספים את עצמות המתים ומעלים אותן אל המשפחות להיטמן בקירבתם.

הבחנתי בציורי יעלים זכרים עם הקרניים המקושתות לאחור

"זוהי גל בראקה, אבן הברכה" הצביע גדעון על סלע ענק שנפל בתוך אפיק הנחל. "הנוסעים שהיו עוברים לידה נהגו לזרוק חלוק נחל למזל אל הפאה העליונה של הסלע" הבטתי אל אלפי האבנים הזרועות על הסלע

החיים אחרי הג'אפל

בסופשבוע קר של חורף יצאתי ליומיים למדבר עם הילה, ידידה קרוואניסטית ואחותה שרון שמתגוררת במושב עידן. גדעון הודיע שהוא לא חש בטוב ולא יצטרף אלינו, אבל ישב איתי על המפות. ברגע האחרון לפני שיצאנו הוא דחף לידי כלי בישול ברזלי למדורה שנקרא ג'אפל, זוג צלחות ברזל מחוברות זו לזו על ציר ומתאימות כמו קשוות של צדפה. בצידן השני יש ידיות אחיזה ארוכות. "אתה חייב לנסות את זה, החיים נראים אחרת אחרי הג'אפל הראשון", הבטיח לי נפלאות.

צפינו ביותר ממאה צבאים בנחלים ציחור וצניפים

ביום היה נפלא, טיילנו בג'יפ וברגל בנופי מדבר, ביקרנו אתרי מקדשים ופולחן, צפינו ביותר ממאה צבאים בנחלים ציחור וצניפים. לעת ערב התמקמנו בחניון לילה מתחת לעצי השיטים, הדלקנו מדורה והכנו פויקה מסורתי צמחוני עם בקבוק יין אדום. הלילה היה קר. בבוקר נזקקנו לזמן הפשרה ארוך תחת השמש מקיפאון הלילה. כוס קפה ועוד אחת ותה עם מרווה בנוסח בדואי מתוק על האש. ואז הגיע הג'אפל. הפרדתי פיתה קטנה לשתי פרוסות והנחתי על כל צלחית אחת מהן, טיפטפתי שמן זית והוספתי מכל טוב, פסטו, טחינה, גבינה צהובה, פרוסת חציל מטוגן, עגבניה חתוכה דק, וכיד הדימיון הטובה והבקשות מסביב. סגרתי בתנועה מהירה והכנסתי אל הגחלים במדורה. קולות הבישול התפצפצו מתוך המדורה. הפכתי מצד לצד ואחרי חמש דקות הוצאתי את הג'אפל מן המדורה ופתחתי את הקשוות. המאפה במדורה היה צרוב ולוהט, הדיף ריחות לכל עבר וטעם גן עדן מן המשובחים. הילה הוסיפה ופתחה ביצה על הג'אפל שלה וקיבלה ביצת עין בתוך הפיתה שלה, עם כל התוספות.

הילה קיבלה ביצת עין בתוך הפיתה שלה, עם כל התוספות

גדעון מצביע על הר מרשים בדרום רכס מנוחה "מה אתה רואה" הוא שואל אותי, אני חוכך בדעתי ואומר "אני רואה גורילה ענקית", גדעון צוחק "עלי קרא להר הזה 'הספינקס של ביר מליחה'

וכך השתנו חיי והם נראים אחרת פעמיים בסיפור אחד. פעם בגלל גדעון, ופעם בגלל הג'אפל.

הפוסט מבוא לנדודים 40: דרך איש במדבר הופיע ראשון במסע אחר

שמיים במדבר, צילום כפיר ולר

אלו המקומות המומלצים ביותר לחזות במטר במיטבו:

אזור מכתש רמון ומצפה רמון

מכתש רמון, שהוכתר כ"שמורת אור כוכבים" בינלאומית, ובכך הצטרף לרשימה היוקרתית והמצומצמת של אתרים ברחבי העולם שבהם תנאי הצפייה בכוכבים נחשבים אידיאליים – הוא אחד המקומות המוצלחים ביותר בארץ לצפייה במטר הפרסאידים. היכן הסיכויים הגבוהים ביותר לחזות במופע הקוסמי המרהיב הזה במיטבו? מה כדאי לעשות באזור בבוקר שאחרי? היכן אפשר להצטייד במיטב התוצרת המקומית לפיקניק הלילי? אילו אירועים מיוחדים לא כדאי להחמיץ? ואיך תצליחו גם אתם לצלם את המטאורים שמבליחים בשמי הלילה?

לפניכם המדריך המלא למקומות המומלצים ביותר לצפייה במטר המטאורים וכל מה שכדאי לעשות באזור כדי להפוך את הלילה באזור לחופשה בלתי-נשכחת:

צילום כפיר ולר

המקומות המושלמים לצפייה בכוכבים ובמטר המטאורים במכתש רמון וסביבתו:

טבע נטו: חניוני לילה חינמיים של אלפי כוכבים

את מטר המטאורים ניתן לחוות במלוא הדרו גם מבלי להוציא שקל מהכיס. רשות הטבע והגנים הכשירה מעל ל-100 חניוני לילה חינמיים, ביניהם לא מעט חניוני לילה הממוקמים באזור מכתש רמון ונהנים מתנאים אידאליים לצפיה בכוכבים ובמטר המטאורים בחסות חשכה מוחלטת ונטולת זיהום אור בלב השטח המדברי. חלקם כוללים אבזור כמו ברז מים, שירותים (נדיר) שולחנות עץ או מסתורי רוח, ואחרים – רחבה מסודרת עם שלט ותו לא, ובשל מיקומם ברבים מהם אין קליטת רשת סלולרית,  כך שחשוב להצטייד בהתאם מבעוד מועד (טיפים להצטיידות נדרשת – ראו בתחתית הכתבה). על התנאים הספרטניים למדי, שהופכים גם הם לחלק מהחוויה, תתוגמלו בחוויה בלתי-נשכחת של שמיכת כוכבים בוהקים שאין שנייה לה וסיכוי גבוה במיוחד לחזות במטר מרשים ביותר של מטאורים.

חניוני לילה כאלו שיספקו תצפית מרהיבה במיוחד בכוכבים ובמטר המטאורים הם חניון לילה נחל גוונים, חניון נחל נקרות, החביב במיוחד על חובבי אסטרונומיה (מומלץ להקדים להגיע כדי לתפוס מקום בחניון הפנימי הקטן של נקרות מערב, אם כבר התמלא – התמקמו בחיצוני), וחניוני לילה "הגבס פנימי" (הגעה בדרך עפר מכביש 40), חניון נחל חוה (חניון קטן על תוואי שביל ישראל, שאין בו מים או כל דבר אחר מלבד שלט סימון, פחות מוכר ועל כן אם אתם מעדיפים מקום פחות גדוש באנשים – סיכוי גבוה יותר שכאן תמצאו את מבוקשכם), כמו גם המחנט"ש (חניון מחנה שידרית), המשתרע על פני שטח ששימש בעבר מחנה צבאי שננטש ומאז הפך מוקד עלייה לרגל של שלל רודפי כוכבים נופלים, וחניון בורות לוץ, שבנוסף לשמיים חשוכים במיוחד המספקים את אחד ממופעי הכוכבים המרהיבים ביותר בארץ כולה כמו קודמיו, מצוייד גם בשולחנות, ברז מים, סככות ומבנים להגנה מהרוח, בורות למדורות ושרותים ושוכן בין גבעות המספקות הגנה נוספת ממקורות זיהום אור. לשניהם ההגעה מכביש 171 ומשם נסיעה קצרה בדרך עפר הנגישה גם לרכב רגיל.

אם ברשותכם רכב 4 על 4 תוכלו להגיע לחניון לילה הר ארדון, שמהווה את אחד מהאתרים המעולים ביותר בארץ כולה לצפייה בכוכבים. בבוקר מיטיבי לכת יוכלו להעפיל מכאן לתצפית מרהיבה מראש ההר על נופי המכתש במסלול הליכה יפה ומעט מאתגר שנמשך כ-4-5 שעות (לא מתאים לילדים).

מלך חניוני הלילה באזור: חניון לילה חאן בארות

לצד חניוני הלילה הפתוחים ישנם חניונים מסודרים יותר, בהם בעבור תשלום פעוט של כמה עשרות שקלים לאדם, ניתן ליהנות מחוויית השטח המדברית ומאלפי הכוכבים והמטאורים בשמיים גם מבלי לוותר על מקלחת חמה ושאר תנאים שמשדרגים משמעותית את רמת הנוחות של לינת השטח. אחד המומלצים שבהם הוא חניון לילה חאן בארות השייך לרשות הטבע והגנים ונחשב למלך חניוני הלילה באזור ולאתר אידיאלי במיוחד לצפייה אופטימאלית במטר המטאורים.

בחניון זה יקבלו את פניכם מקלחות מים חמים, ספסלים ושולחנות פיקניק קבועים וניידים, ברזיות מים לשתייה, סככות צל וסהרונים, נקודות חשמל, תאי שירותים מסודרים, תאורה, נקודות לטעינת טלפונים ניידים, פינות לקומזיץ ועמדות להדלקת מנגלים, ומטבח שדה הכולל מקררים, כיורים, כירות גז לבישול ומשטחי עבודה. או במילים אחרות: כל מה שהופך את לינת השטח לנוחה יותר מבלי לפגום בחוויית השטח. בנוסף לאלו פועל במקום מרכז שירות למבקר, שבו ניתן בין השאר להצטייד בעצים למדורה, פנסים, גלידות ומשקאות קלים, ציוד בסיסי ללינה ושאר פריטים מועילים, ואזור חדש ומיוחד לצפייה בכוכבים שנחנך לאחרונה בשטח החניון, הנקרא "גן חלל", שבו בין מטאור למטאור ניתן לצפות במכתשי הירח וגרמי השמיים בטלסקופים הפתוחים לאורחי החניון לאורך הלילה כולו, ללא תשלום נוסף.

ניתן להגיע למקום עם האוהל הפרטי מהבית, ואפשר לשכור אוהל ומזרנים במקום, ומי שמתקשה להיפרד מקירות מוצקים אף יכול לשכור מבעוד מועד אחד מחדרי הצוות ללינה. בכל המקרים נדרשת הזמנה והרשמה מראש באתר.

חניון לילה חאן בארות. צילום יניב כהן רשות הטבע והגנים

שאנטי מדברי: "חץ בשקט", מצפה רמון

על גבעה נישאה צעדים ספורים משפת מכתש רמון, ובמרחק הליכה קצר מהעיר, מסתתר אורחן "חץ בשקט" שמציע שאנטי מדברי למהדרין.  מיקומו המושלם, בנוסף לאידאולוגיה האקולוגית שעליה מושתת האתר הכוללת הימנעות משימוש בחשמל ובמקומו שימוש בתאורה סולארית רכה מתוך התחשבות בסביבה ובטבע, משווים למקום קסם מיוחד והופכים אותו לאידיאלי לצפיה בכוכבים. ברחבי המתחם פזורות "פינות זולה" ומתחמים למדורות, לצד מבנה באווירה מיוחדת המשמש כסלון חברתי שכיף לבלות בו ולפגוש מתארחים נוספים. כיאה לחאן שמכבד את עצמו – תמצאו כאן מקלחות חמות ושירותים משותפים וגם מטבח מאובזר , פינת קפה/תה לשימוש חופשי, וגינות תבלין לשימוש האורחים.

המקום מציע מגוון אפשרויות לינה, שהמפנקת מביניהן היא לינה בדום פרטי – מעין הכלאה בין אוהל כיפה לבונגלוס שבנוי בעבודת יד מחומרים מקומיים ממוחזרים ובו מיטות עם מצעים וכלי מיטה מול הנוף המדברי, וכן מאהלים משותפים ומשפחתיים, מאובזרים במחצלות ומזרונים, ומתחם קמפינג  שבו אפשר לפרוש את האוהל הפרטי שלכם מהבית, לקבל מזרנים וליהנות משאר השירותים והמתקנים המשותפים באורחן. בלילות המטאורים מוזמנים אורחי החאן צפיה משותפת בכוכבים כשברקע מוזיקה טובה והרבה אוירה. מחירים: החל מ- 90 ש"ח ללילה.
לפרטים נוספים – חץ בשקט.

חץ בשקט, צילום מאי חורש

אלף לילה ולילה: גלמפינג Selina Ramon (חאן מחצבת הגבס סלינה רמון)

למי שמחפש אווירה מדברית מיוחדת באחד המיקומים המעולים ביותר לתצפית כוכבים, אבל בלי לסחוב ערמות של ציוד מהבית או אבנים בגב בעת הצפייה בשמים, ובצד אלפי הכוכבים שבשמיים מפנטז גם על לינה ברמת חמישה כוכבים – אתר הגלמפינג החדש סלינה רמון שצמח לו בחאן מחצבת הגבס- יתאים כמו כפפה ליד. בצד מגוון אפשרויות לינה במחיר צנוע, כמו מאהל בדואי ואוהלים זוגיים קטנים יותר – ממתינים לאורחי המקום אוהלי יוקרה מפוארים, מעוצבים לעילא, המאובזרים במיטה מפנקת רחבת ידיים העטופה במצעים יוקרתיים,  מזגנים, שטיחים, פינות ישיבה מעוצבות עם ריהוט מלא בעבודת יד, מיני תמרוקים ושאר מותרות. וזו רק ההתחלה: במתחם היפהפה פזורות פינות ישיבה אינטימיות ונדנדות, שכשוכיות מעוצבות בהן ניתן לטבול כשברקע מתנגנת מוזיקה נעימה, בית קפה, ארוחת בוקר מפנקת ובופה כיד המלך לארוחת הערב (בתשלום נוסף), וכמובן שירותים מצוחצחים ומקלחות מפנקות, כולל כאלו הפתוחות לכיפת השמיים ועושות געגוע בלב לימים נטולי מגפות בהם עוד יכולנו לנסוע לתאילנד. במילים אחרות –  כל מה שדרוש לחיבור מושלם לטבע – אבל בסטייל וכל מה שיהפוך את הלילה כאן לבלתי-נשכח. ולכם רק נותר לבהות בכוכבים הנופלים, ולשפשף כל כמה דקות את העיניים, כדי לוודא שהפנטזיה המדברית הזאת איננה חלום. אלף לילה ולילה זה כאן.
גלאמפינג סלינה רמון.

מה עושים בבוקר שאחרי:

אזור מכתש רמון ומצפה רמון משופע במסלולי טיול יפייפיים ובאטרקציות ייחודיות, שזוהי הזדמנות נהדרת לגלותם, ולהשלים את חוויית הצפייה הלילית לחופשה נהדרת.

טיולים באזור

אם ביליתם כאן את הלילה, האטרקציה הכי מופלאה שממתינה לכם באזור היא ללא ספק לקום, לשתות קפה ולהתחיל לצעוד אל תוך התפאורה שאליה התעוררתם. בין שפע המסלולים שממתינים לכם כאן, ישנם מסלולים קלילים שיוכלו להתאים גם למשפחות עם ילדים, כמו למשל עין סהרונים, פרסת נקרות, ציר צבעי הרמון ועוד. אחרים יתאימו למיטיבי לכת בלבד, כמו חבירה למקטעי שביל ישראל באזור, ודורשים מסע לא פשוט. אפשרות נוספת ומומלצת במיוחד היא להצטרף לאחד מטיולי הג'יפים, עמם תוכלו להגיע לנופי בראשית שקשה עד בלתי-אפשרי להגיע אליהם בדרך אחרת, בליווי הסברים וסיפורים המשדרגים את החוויה לעין ערוך. טיולי ג'יפים מוצלחים במיוחד עורכת חברת "בטבע", שאנשיה הובילו אותנו בשבילי המדבר לחוויות כמו שרק אנשי מדבר מנוסים יכולים לברוא. אחד הטיולים המומלצים במיוחד הוא הטיול לצדו הדרום מזרחי של המכתש, למצד סהרונים ונחל ארדון המשלב נסיעה בנופים בתוליים, תצפיות עוצרות נשימה וקטעי הליכה חווייתיים, כמו גם טיול לבקעת צין המשלב שחיה מרעננת בעין עקב בנופים בלתי נשכחים, בצד תצפיות שקשה מאוד להגיע אליהן בדרך אחרת.
לפרטים נוספים לגבי מגוון מסלולי הטיול באזור

ביקור בחוות האלפקות

מה שהחל כהתאהבות ממבט ראשון באלפקות והלאמות בהרי האנדים, הוליד חווה שאין שניה לה בארץ המספקת חוויה מיוחדת במינה לגדולים ולקטנים כאחד. בחווה הממוקמת בלב הר הנגב, כ-2 ק"מ ממכתש רמון, בגובה 870 מטר מעל פני הים, ניתן להסתובב בין עשרות אלפקות ולאמות שובות לב, להאכילן, לרכב על לאמה (רק קטנטנים), ואפילו לצאת לפיקניק פרטי לאורך שפת המצוק המשקיף לנופי הפרא המדבריים עם לאמה אישית הנושאת עבורכם בשקי האוכף את מצרכי הפיקניק המפנקים, ממש כמו בהרי האנדים. בנוסף לאלו ממתינות כאן למבקרים מגוון פעילויות נוספות, כגון רכיבה על סוסים במרחבי המדבר, פינות יצירה, מטווח חץ וקשת ועוד, לצד בית קפה ובקתה בה ניתן ללמוד על תהליך ייצור הצמר וטווייתו,  ולרכוש מגוון מוצרים מצמר אלפקה שנגזז בחווה.

לטובת המתקשים להיפרד מקסמו של המקום, בנוסף לצימרים נפתח בחווה ממש לאחרונה מתחם אוהלי גלמפינג מפנק במיוחד עם מיטות מול נופי המדבר ושאר תפנוקים, ולצידו דום (כיפה גאודזית) אדיר מימדים הפתוח לשמיים זרועי כוכבים בו ניתן ליהנות בחודשי הקיץ ממופעים אקוסטים מגוונים תוך כדי השתרעות על מזרנים ומחצלות, ובימים אלו – זוהי אחת הדרכים המיוחדות ביותר לצפייה במטר המטאורים. אל תחמיצו את הביקור כאן.
חוות האפלקות

חוות האלפקות, צילום תאיר מלכא

ביקור ברובע דרך הבשמים – "נווה צדק" של המדבר

מקום נוסף שבו כדאי לבקר בעת שהותכם באזור הוא רובע דרך הבשמים, שבשנים האחרונות התפתחה בו סצנה אלטרנטיבית שוקקת והפך למעין "נווה צדק" של המדבר. בין השאר תמצאו כאן גלריות אומנות, בר תוסס, הופעות מוזיקה וחנויות בוטיק מסקרנות. אחת מהן, שכדאי מאוד לבקר, היא פאראן (FARAN), "ניחוח טבע" שאותה תמצאו בקלות אם תלכו בעקבות שובל הניחוחות האתרים המפתים. במפעל הצמוד מיוצרים עשרות סוגי סבונים ססגוניים ומרקחות טבעיות של קוסמטיקה, איפור וטיפוח ייחודיים ששמעם יצא למרחוק, שרבים מהם מיוצרים בעבודת יד ומבוססים על ליקוט חומרי גלם משובחים מגידולים מקומיים, כך שאם העור שלכם מתייבש מכל השהות המדברית – זה המקום בשבילכם. במקום מתקיימים סיורים וסדנאות לילדים ומבוגרים כאחד.
לפרטים – פאראן

קולינריה מקומית – היכן מצטיידים לפיקניק לילי טעים במיוחד?

המקומות הנסתרים שכדאי להכיר באזור:

רגע לפני שאתם מתבודדים בפינה המדברית שלכם, אל תשכחו להצטייד במטעמים לפיקניק ליילי שישדרג את שעות הצפייה הארוכות, ולארוחות שתזדקקו להן בשטח. זוהי הזדמנות נהדרת להכיר את המקומות בהם תוכלו ליהנות מתוצרת מקומית משובחת הפנינים הקולינאריות החבויות באזור, שלא כדאי להחמיץ:

בחוות קורנמל, החבויה כשני קילומטרים אחרי צומת טללים על דרך היין ברמת הנגב  (ירידה קטנה מהכביש המוליך למצפה רמון) תוכלו להצטייד בגבינות עזים מהמשובחות ביותר בארצנו, ולצידן בשלל מטעמים שנולדו כולם מהידיים של ענת ודניאל קורנמל ועדרי העזים שהם מגדלים, אותם תוכלו לפגוש פנים אל פנים בחווה. בין השאר תוכלו להצטייד כאן בגבינות ייחודיות הכוללות גבינות קשות, כמו טום, עדי ועדנה, שמבשילות לאורך חודשים רבים וטעמן עשיר במיוחד, גבינת פטה עזים ושאר גבינות רכות נפלאות כמו "הגר" – גבינת עיזים רכה מחלב מלא, העטופה בעלה גפן כבוש ומיוצרת בטכנולוגיית ייצור של קממבר. לצידן תמצאו כאן שלל מנות לא שגרתיות כמו פלפלונים ממולאים בגבינת שום נענע, "ארוס קון לצ׳ה" – מעדן אורז בחלב עיזים, מנה נהדרת של בצק פילו ממולא בשני סוגי גבינת עיזים ופלפל אדום טרי בליווי רוטב יוגורט ושום, ושאר מטעמים שתוכלו לארוז לפיקניק של ליל כוכבים או ליהנות מהם במסעדה שבמקום לצד העזים המשוטטות על רקע הנוף המדברי הפסטורלי.
לפרטים – חוות קורנמל

כשלוש דקות נסיעה משם, אל תחמיצו את קונדיטוריית הבוטיק של ענבר קמחי בקיבוץ טללים, הרוקחת בחלקת גן העדן שלה שלל מאפים נפלאים, מעוגות מושקעות, דרך טארטים נהדרים של תפוחים ושקדים, לימון  ומרנג, או אגוזים בקרמל מלוח, ושלל מאפי שמרים כמו סינבון, אקליר, מאפה שוקולד, ופחזניות, ועד לקישים מצויינים, שבכולם מרגישים את האהבה שלה לאפייה ואת איכות חומרי הגלם הטריים. אל תשכחו לארוז ללילה גם ביסקוטי, דובשניות נימוחות וכמה מקרונים טעימים להפליא או עוגיות אחרות מתוך המגוון המפתה, ואם לא תצליחו להתאפק, תוכלו להתחיל לנשנש מכל אלה לצד קפה משובח בבית הקפה הקטן שבמקום.
לפרטים נוספים – ענבר קמחי

על המדשאה הסמוכה לקונדיטוריה, חבויה פנינה קולינארית נוספת שלא כדאי להחמיץ: "פרננדו'ס סנדוויץ' בר" (הכריכים של פרננדו), שם תוכלו להצטייד בכריכי בשר משובחים במיוחד. שם, בחלקת האלוהים הקטנה שלו שזה עתה נפתחה, מלהטט פרננדו על הגריל שלל מנות בשרים עסיסיות בסגנונו הייחודי שנבנה במשך שנים ארוכות של מסעדנות במולדתו ארגנטינה, אליהן הוא משדך רטבים נהדרים, פוקצ'ות וג'בטות מאפה ידיו ושלל תוספות שמתחברים ביחד לביס מהחלומות. הכוכבים של המקום הם כריך אסאדו מפורק וכריך בריסקט מופלא, לצד מנות מיוחדות מתחלפות כמו ספיריבס טלה מעושן, וכמובן צ'וריסו נהדר. גם הצמחוניים והטבעוניים שבחבורה יוכלו למצוא כאן כריך נהדר של גווקמולי חצילים, פלפלים קלויים ושאר הפתעות משמחות. כל המנות הנדיבות והנהדרות הללו מגיעות במחיר צנוע להפליא (המנה היקרה ביותר כאן תעלה לכם 38 שקלים). מושלם כהפוגה טעימה בדרך סביב שולחן קטן על המדשאה מול הנוף, או כצידה לפיקניק הליילי שלכם. לפרטים נוספים

להשלמת החוויה הלילית אין כמו יין מקומי טוב. יינות משובחים במיוחד תמצאו בכרמים המדבריים שמטפח ערן רז בחוות היין "ננה" במצפה רמון, החורצת שובל ירוק בשממה, כמו מוציאה לשון למדבר. שם, בין הגפנים ואשכולות הענבים תוכלו להצטייד ביינות נפלאים ולא שגרתיים, או להשתתף בסדנת טעימות מיינות המקום, המתובלת בסיפור הקמתה של החווה. המלצה שלנו: נסו את השרדונה או השנין בלאן המשובחים, או הקסיופאה המיוצר מענבים שנבצרו בבציר ידני ומוקפד כאשר הגיעו לרמת הבשלה אופטימלית, שילכו נהדר עם האוירה המדברית.
לפרטים נוספים – חוות היין ננה

בדרך לשם, אם יתמזל מזלכם, תתקלו בעגלת הגלידה, "גלנדריה" הבולטת בטורקיז על רקע הנוף המדברי, שמספקת עצירה מרעננת במיוחד בחום היום. זו הזדמנות נהדרת לטעום מהגלידות הלא שגרתיות שרוקחת גלנדה, שהגיעה לכאן מברזיל בעקבות האהבה, בשלל טעמים מפתיעים ויצירתיים מכל מה שמגדל האזור, על-פי העונה והחשק שעמו התעוררה באותו בוקר, מהם היא רוקחת סימפוניה של טעמים, שדבר מהם איננו בנאלי. בין השאר תוכלו להתענג כאן על גלידת קפה שחור עם הל, מסקרפונה תאנים, תותים בשמנת ושוקולד לבן, קשיו קרמל מלוח, גלידת תפוחים ואגסים נהדרת, שוקולד מלח ים ועוד, כשלצידם תוכלו ליהנות ממבחר מילקשייקים ואפוגטו – שילוב מנצח של אספרסו טהור וגלידה משובחת, המוגשים בחיוך לבבי. כבת לזוג מוצ'ילרים שעמם נדדה בעולם מאז ילדותה, נטבעה הנוודות בדמה, ובהתאם היא נודדת עם עגלת הגלידה שלה במרחבי הנגב (לרוב בין שדה בוקר למצפה רמון).
בדף הפייסבוק שלה תוכלו להתעדכן במיקומה המדוייק בעת ביקורכם באזור.

במאפים נהדרים במיוחד תוכלו להצטייד במאפיית "לשה – רוח אפיה", שמתמחה בלחמי בריאות ומחמצת מקמחים מלאים בטכניקות מסורתיות וחלות מעולות. לצידם תוכלו להצטייד כאן במבחר עוגות, עוגיות, וקישים נפלאים ושאר מאפים ריחניים הישר מתנור האבן. כתובת: הר בוקר 8, רובע דרכי הבשמים, מצפה רמון.
לפרטים – מאפיית לשה

לארוחה של ממש, תמצאו במצפה רמון שתי מסעדות נפלאות, שאפילו רק עבורן שווה לעשות את כל הדרך עד לכאן:

החבית

"החבית" היא דיינר מיתולוגי השומר על מעמדו כאהוב במיוחד על תושבי האזור כבר למעלה משלושה עשורים, וכמו יין טוב – הוא רק הולך ומשתבח. תמצאו כאן בר אלכוהול עשיר במיוחד, מוסיקה טובה, אירוח כיד המלך ומבחר גדול במיוחד של מנות שיתנו מענה לכל טעם, ומעולם לא טעמנו כאן מנה שהיתה פחות ממצויינת. בין השאר תוכלו ליהנות כאן ממבחר מנות פתיחה, סלטים, פסטות, פיצות ובשרים משובחים. אל תחמיצו את סטייק האנטריקוט, שתמיד עשוי לעילא ואת מנות ההמבורגר הנחשבות למנות הדגל של המקום. האכזבה היחידה שלנו מהמקום היתה שאי-אפשר לקחת אותו איתנו למרכז.

כתובת: נחל ציחור 10, מרכז יעלים מצפה רמון.
לפרטים – החבית

מסעדת החבית. צילום מאי חורש

Soul  Vegan Xpress

הפתעה מענגת נוספת מצפה לכם במסעדה  הטבעונית  Soul  Vegan Xpress המהווה אופציה מושלמת לצמחוניים ולטבעוניים שבחבורה, והיא כל כך מוצלחת עד שגם קרניבורים מושבעים ייהנו בה מאוד.

על הצד הקולינרי מופקדת בריטני, שעלתה ארצה מצפון קרוליינה בעקבות בעלה, המשתייך לקהילת הכושים העבריים של דימונה. את הידע הרב שצברה כבוגרת "קורדון בלו" ולימודי כימיה ממזגת בריטני עם האהבה הגדולה שלה לתחום, והתוצאה היא ההמבורגר הטבעוני הטוב ביותר שטעמנו אי פעם, לצד לא מעט מנות נהדרות נוספות שמוכיחות שאוכל טבעוני יכול להיות נהדר בפני עצמו והרבה מעבר לרק סוג של פשרה. לפרטים: https://www.facebook.com/veganxpress777

אירועים מיוחדים באזור:

בלילות המטאורים ועד סוף אוגוסט מוזמנים המבקרים באזור לפסטיבל "מכתש של כוכבים" – פסטיבל ייחודי מסוגו שיכלול מגוון רחב של מתחמים מלאי תוכן, חוויה וקולינריה ביניהם הפנינג של

מופעי קרקס ואמנות אור קולית, מתחם אוכל, הדרכות כיפת שמיים בעזרת ציין לייזר ירוק ע"י מדריכי הכוכבים המנוסים של מצפה הכוכבים בטבע, שיובילו את המבקרים למסע מרהיב על פני כיפת השמיים המדברית, הקרנת סרטים ב-360 מעלות על כיפת פלטנריום אדיר מימדים, וכן מתחם טלסקופים משוכללים, מגוון הרצאות מדעיות מונגשות לכל גיל, ואחת מגולות הכותרת – מתחם D-Mars המהווה מעין מעבדת שטח ייחודית בה מבוצעות משימות מחקר לקראת טיסות מאוישות למאדים, ובין השאר כולל סיור ב"הבטיאט" בו חיים האסטרונאטים, והיכרות עם טכנולוגיות חלל המאפשרות הגעה למאדים, הציוד הנלווה ועוד.
לפרטים נוספים

מקומות מומלצים נוספים לצפיה במטר המטאורים:

מכתש ירוחם (המכתש הגדול)

לילה ססגוני: חניון החולות הצבעוניים

המכתש הגדול, או בשמו הרשמי – מכתש ירוחם, מספק אף הוא תצפית אידיאלית בכוכבים. המקום המומלץ ביותר לבלות כאן את לילות המטאורים הוא חניון החולות הצבעוניים – חניון לילה חינמי הסמוך לפתחו של המכתש, בלב ארגז החול של אלוהים שבו יהנו ילדים וילדים בנפשם ללקט חולות בשלל גוונים. אל תשכחו להצטייד בבקבוקונים.

מה עושים בבוקר שאחרי: לאחר ארוחת הבוקר סביב שולחנות הפיקניק בצל עצי האקליפטוס שבמקום, תוכלו לצאת ממש מפתח האוהל מזרחה למסלול טיול יפיפה (כ-3 ק"מ) הכולל טיפוס בדרגת קושי בינונית בין שכבות סלע בשלל גוונים לעבר "הסנפיר הקטן" (המכונה כך על שום מראהו המזכיר סנפיר של כריש) שממרומיו ייפרס לנגד עיניכם נוף הקדומים המרהיב של המכתש כולו. מסלולים מומלצים נוספים באזור הם הסנפיר הגדול, עין ירקעם ותצפית הר אבנון.

פעילויות מיוחדות: במהלך לילות המטאורים יערכו במכתש ובאזור האגם בירוחם הסמוכה שלל אירועים לתצפית בכוכבים, סיורי עקרבים,סדנאות ג'אגלינג ועוד.
לפרטים

הערבה

אזורים רבים בערבה אידיאליים אף הם לצפיה מיטבית במטר המטאורים.

מהמומלצים שבהם הם חניון באר אשלים  החינמי, וחאן שקדי בנאות הכיכר – שמציע אווירה מדברית מגניבה במיוחד, מתחמי זולה לרביצה, מדורה, ערסלים ועוד, ולא פחות חשוב מארחים נפלאים שחיים ונושמים את המדבר ואהבת האירוח, ומציע מגוון סוגי לינה, החל ממאהל משותף ועד בקתות, כשהדובדבן שבקצפת הוא לינה באוטובוס שהוסב למעין צימר מדליק עם מקלחת ושירותים פרטיים משלו.
לפרטים נוספים – חאן שקדי

לינה באוטובוס אצל חאן שקדי. צילום מאי חורש

וכמובן פארק תמנע, שמעבר לכך הוא אחד האתרים המופלאים ביותר בארצנו בכל שעות היממה, הוא גם אחד מהמקומות הכי פופולאריים לצפיה במטר המטאורים ולא בכדי. בנווה המדבר הייחודי הזה, הנראה כיקום פלאי מקביל מעידן אחר שהוצנח לו בדרום הארץ, תוכלו לצפות במטר המטאורים בלב תפאורה העולה על כל דמיון, ליהנות מהאירועים הרבים המתקיימים במקום, ובבוקר לבלות את היום בשלל המסלולים בנופיו הקסומים.
לפרטים נוספים – פארק תמנע

לילות כוכבים בתמנע. צילום יהונתן כלפה

הצטיידות מומלצת לקראת תצפית המטאורים

טרם היציאה לתצפיות השטח, מומלץ להצטייד בפריטים הבאים:

– מחצלת, מזרן, כרית, שק שינה או כל דבר אחר שינעים את השכיבה הממושכת לצפיה בכוכבים וכן ואוהל ללינת שטח.

– עליוניות ושאר פרטי ביגוד חם. כן, גם באוגוסט הטמפרטורות בלילות בשטח פתוח פעמים רבות צונחות פלאים.

–  פנס עטוף בצלופן אדום על מנת למזער את שיבוש ראיית הלילה.

–  ברבים מהאזורים האידיאלים לצפיה במטאורים, אין כל קליטה סלולרית. אם ניתוק שכזה גורם לכם אי-שקט ובמיוחד אם בכוונתכם להמשיך לטרק מדברי, תוכלו לשכור מכשיר לוויני של מגנוס, המתמשק לסמארטפון ומאפשר תקשורת והודעות טקסט מכל מקום ללא תלות ברשת סלולרית ו/או אינטרנט, פונקציות כגון מפות טופוגרפיות ואמצעי ניווט לשטח, ואף לחצן מצוקה SOS – למקרה הצורך – המחובר למוקד יחידות חילוץ והצלה.
לפרטים נוספים

– כלל ידוע הוא כי הצופה בכוכבים צועד (או במקרה זה – שוכב) על קיבתו, ואין כמו נשנושים ואוכל טוב כדי להעביר בנעימים את השעות הארוכות של הצפייה בכוכבים, כמו גם שתיה חמה לשעות הקרירות של הלילה המדברי. אל תשכחו להצטייד גם בשקיות אשפה על מנת לפנות את הפסולת אחריכם, וכמובן הרבה מים. לחיסכון במקום ובמשקל ניתן להצטייד בבקבוק הטיולים הגמיש של חברת שורש (זו של הסנדלים המיתולוגיים) שכשהוא מתרוקן ניתן פשוט לקפלו ולתחוב לתיק או אפילו לכיס מבלי שיתפוס מקום עד המילוי הבא, ומהווה פיתרון נהדר גם בעת טרקים בשטח.
לפרטים נוספים

קיץ של כוכבים במצפה רמון. באדיבות חברת בטבע

– כדי לשדרג את חוויית הצפייה בכוכבים, מומלץ להוריד מבעוד מועד אחת מאפליקציות מפת השמיים (כגון SkyView או (SkySafari, שיסייעו בזיהוי קבוצות הכוכבים ואיתור כיוון הרדיאנט שממנו מגיחים המטאורים.

טיפים לצילום מטר המטאורים:

סביר שנוכח המראה המרהיב של מטר המטאורים תרצו להנציח אותו במצלמתכם, אולם עד מהרה תגלו כי מדובר במשימה לא פשוטה. להלן כמה טיפים שיסייעו לכם בצילום תמונה מנצחת:

1. ראשית, בנוסף למצלמה חשוב להצטייד גם בחצובה יציבה שהיא חיונית ביותר לצילום בתנאים כאלו. למצער, במידה ואין ברשותכם חצובה, קבעו את המצלמה על אובייקט יציב. בעת הצילום יש להימנע מכל תזוזה או מגע עם המצלמה, על כן מומלץ להשתמש בשלט או בטיימר. לחלופין, למניעת תזוזה ניתן להשתמש באפשרות של נעילת מראה (Mirror Lockup).

2. בחרו בעדשה בקוטר הרחב ביותר שברשותכם. העבירו את המצלמה למצב פוקוס ידני (פוקוס אוטומטי אינו יעיל בתנאי הצילום הללו) וכוונו את הפוקוס למעט לפני סימן ה"אין-סוף". פתחו את הצמצם למקסימום (מספר f הנמוך ביותר) ואת מידת החשיפה לאור ISO כוונו על כ 200-400 (מעט מעל ISO  הכי נמוך, שחקו עם זה מעט עד להגעה לתוצאה אופטימלית). השתמשו בזמן חשיפה ארוך אך לא ארוך מדי כך שהחדות לא תיפגע. מכיוון שבלתי אפשרי לצפות מתי יבליחו מטאורים, כוונו את המצלמה למצב Time Lapse  כך שהמצלמה תצלם במרווחי זמן קבועים ובכך תגדילו את הסיכויים לתפוס מטאורים בעדשתכם ובה בעת תוכלו להתפנות להשתרע על הגב לצפייה במטאורים מבלי להחמיץ את כל החויה בשל התעסקות יתר עם המצלמה.

3. כדי להגדיל את סיכוייכם ללכוד בעדשה מטאורים רבים יותר, כוונו את המצלמה לכיוון צפון מזרח (כיוון קבוצת פרסאוס). יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי סביר שבזווית כזו שובלי הכוכבים יהיו קצרים יותר. כיוון לאזור אחר יניב שבילי כוכבים ארוכים יותר, אם כי במקרה כזה תזדקקו ליותר מזל על מנת ללכוד אותם בעדשתכם.

4. לשדרוג התמונה מבחינת פרופורציות, עומק ואווירה, נסו לשלב בשליש התחתון של הפריים אובייקט כגון קו רכס או עץ.

הצלחתם להפיק תמונות מופלאות? אתם מוזמנים לתייג את מסע אחר –
בפייסבוק מסע אחר אונליין ובאינסטגרם masa_acher

הפוסט תצפית כוכבים: מטר המטאורים הגדול – המדריך המלא הופיע ראשון במסע אחר

אני גר בחצרו של עיד, בכפר הרועים עבדת. הבדואים כבר לא גרים באהלים. פעם היו גוזזים את הצמר השחור של העיזים, טווים חוטי צמר ואורגים מהם יריעות לאוהלים. חדר האירוח בנוי מעמודי מתכת ובד שמשונית שמכסה אותם נגד שמש יומיומית וגשם נדיר. הרצפה היא אדמה כבושה עם מקום למדורה מרכזית קטנה וסביבה פורשים שטיחים צבעוניים, מזרונים וכריות למנוחה. קומקום שחור מעשן מונח על הגחלים עם תה מתוק, וכעת בימי קורונה כוסות חד-פעמיות מחליפות את כוסות הפינג'אן המסורתיות.
קמתי עם שחר לצינת הבוקר והמתנתי עם כוס תה מתוק לזריחת השמש מעל גבעת העיר העתיקה עבדת. כשהגיעה יצאתי ליום טיול שמתחיל מחצרו של עיד בשביל המלווה את נחל צין עליון. הנחל זורם ברמת הנגב היבשה ובעת שיטפונות הוא ויובליו מכים בעוצמה בסלעי הגיר של המדבר ומכיירים בהם קניונים מרשימים. על אבני גיר עם קליפת פאטינה שחורה חרוטים ציורי סלע מרהיבים ואני הרגשתי שאני צועד במרחבי מוזיאון של הטבע. האמנות בסגנון מדברי נאיבי משהו, קרניים קשתיות של יעלים עם מלבן גוף וקווי רגליים, בן אדם מושך גמל בחבל, אחר רוכב על סוס, אנשים אוחזים מגן וחנית, וואסם – מתאר של זוג כפות רגליים, אולי סימן לשטח מחייה של החמולה. המוזיאון מחליף תערוכה במקום בו הנחל צונח עשרות מטרים אל בריכת עין עבדת. לפני כשנתיים טיילתי כאן בחורף כאשר החל לטפטף גשם. נדחסתי לתוך כוך קטן לתפוס בו מחסה והמתנתי לבאות. לאחר כמה רגעים הגיע גל המים הראשון והחל לטפטף ותוך דקות ספורות המפל שצף וקצף ושיטפון בוצי זרם בעוצמה אל עומק הקניון. אני עדיין חש את הלמות הלב וההתרגשות מהמראה המרהיב גם כעת כשהואדי יבש. בראש מעלה דיבשון עצרתי למנוחה מול נופי המדבר. הבטתי לעבר שדה צין עליו שוכנת מדרשת שדה בוקר הירוקה, אל חוד עקב שהוא הר חרוטי הבולט מעל סביבתו, ואל מצוק הצינים התלול שדרכו חורצים נחלים את רמת עבדת בדרכם אל בקעת צין.

על אבני גיר עם קליפת פאטינה שחורה חרוטים ציורי סלע מרהיבים ואני הרגשתי שאני צועד במרחבי מוזיאון של הטבע

האמנות בסגנון מדברי נאיבי משהו, קרניים קשתיות של יעלים עם מלבן גוף וקווי רגליים, בן אדם מושך גמל בחבל

וואסם – מתאר של זוג כפות רגליים, אולי סימן לשטח מחייה של החמולה

ליד פרסת נחל דיבשון, המקום בו הוואדי נופל אל התהום, ולצד השביל המסומן חיה משפחה של בדואים. שלט תלוש ליד אוהל נטוש עם קרעי בדים ושברי ארגזים העיד על ימים טובים יותר והזמין את המטיילים לאירוח עם תפריט של תה בדואי, פיתה עם לבנה, חצילים ממולאים ושאר טובין שעל הדרך. זיכרון רחוק של טרק בנפאל עלה בראשי. אני מטייל בנופי ההימלאיה סביב הר האנפורנה, שואף אויר הרים צלול ומידי שעה או יותר מגיע אל בית תה של השבט המקומי, עוצר, מוריד את התרמיל, מתרענן בכוס תה, משביע רעב בדאלבט תבשיל אורז ועדשים או מומו טיבטי, מבלה את הלילה על מזרון או מיטה בבקתה בהרים. כמה נחמד יהיה אם הבדואים היו מארחים אותנו בביתם שבמדבר כמו שהנפאלים ארחו אותנו בהרים, אנחנו נזכה לאירוח אותנטי, מזון ולינה ומפגש מקרב לבבות, והבדואים יזכו לפרנסה ולאותו מפגש מקרב לבבות. העזובה החזירה אותי למציאות, לקרעי הבדים המתנופפים ברוח, השלטים הדהויים על אדמת המדבר. התקרבתי לצריף המגורים הקרוב וניצבתי מעבר לגדר. "יש כאן מישהו?" שאלתי בערבית ואחר כך בעברית. ילד קטן יצא והתבונן בי אבל לא אמר מלה. חזרתי על שאלתי. "מה אתה רוצה לדעת?" הגיע אלי התשובה בקול נשי בעברית. הבנתי שלא אוכל להיכנס לדבר עם אישה לבד ושאלתי "אני רוצה לדעת למה הפסקתם עם האירוח" אמרתי בקיצור נמרץ את מחשבותיי. "בגלל הקורונה" ענה לי הקול.

התקרבתי לצריף המגורים הקרוב וניצבתי מעבר לגדר. "יש כאן מישהו?" שאלתי בערבית ואחר כך בעברית. ילד קטן יצא והתבונן בי אבל לא אמר מילה

המשכתי משם אל עין עקב, המעיין האלמותי עם הבריכות הקרות. הימים ימי חול המועד פסח והמקום עמוס במטיילים. המשכתי במעלה הנחל, עצרתי לרחצה בגב עם מים נקיים ואכלתי ארוחת פירות קלה. מעין עקב עליון טיפסתי בשביל שעלה בגדה אל מחוץ לנחל וצעדתי לאורך קילומטרים בנוף הפתוח של רמת עבדת חוצה טראסות, סכרים, מאגורות מים עתיקות ובארות. יכולתי לדמיין עד כמה המדבר היה גן פורח לפני אלפיים שנים, ואולי יכול להיות שוב היום. השלמתי מעגל של כעשרים קילומטרים וחזרתי אל בית הקרוואן שלי בחצרו של עיד מול העיר העתיקה עבדת.
לעת שקיעה שמעתי את המואזין קורא ברמקולים לקראת תפילת הערב. חיפשתי בעיניי מסגד עם מגדל מואזין גבוה. לשווא, הקולות בקעו מצריף דוהה ומכוסה אבק כמו כל שאר הבתים. הלילה ירד ונסעתי למדרשת שדה בוקר.

עצרתי לרחצה בגב עם מים נקיים ואכלתי ארוחת פירות קלה

המשכתי משם אל עין עקב, המעיין האלמותי עם הבריכות הקרות

ספארי לילה סביב מדרשת שדה בוקר

לפני כארבעים שנה חיפשו במדרשת שדה בוקר עובדים לפרויקט של המכון לחקר המדבר לבנות בית בוץ מודרני ראשון מסוגו בישראל. באותם ימים שבתי מטיול בן למעלה משנתיים בעולם, ולאחר נחיתה בבית אמי בבאר שבע, חיפשתי מקום שקט להסתגל מחדש לחיים בארץ. קיבלתי את העבודה ועברתי למספר חודשים להתגורר במדרשה. ימים שלמים ערבבתי דליים של חול, אדמת לס ומים, יצקתי את התערובת לתבניות וכיסיתי אותם בגלילי נייר כדי שיעברו ייבוש איטי ונקבל לבנים ללא סדקים. למדתי לערבב טיח ולמרוח על קירות בית הבוץ שנולד מן האדמה. החוקר שזו היתה עבודת הדוקטורט שלו, הכניס שלל רעיונות אקולוגים בבית אחד. ארובת רוח מעל בריכת מים לקירור החדר הגדול. לוחות שחורים ולבנים מול השמש לקליטת ופליטת חום בהתאם לעונות השנה, קירות כפולים עם רווח ביניהם ליצירת בידוד ואווירת מערה קרירה. כעת חיפשתי את הבית במדרשה ושמחתי לראות שהוא עדיין עומד על תילו ובגאון. כביסה שהתייבשה בחזית וצעצועי ילדים מפוזרים בחצר העידו שמשפחה גרה כאן. פגשתי את נעמה ואביעד שחיים בבית הזה עם שני זאטוטים. היא פיזיותרפיסטית והוא בדרך לדוקטורט בחקלאות. סיפרתי להם את חוויות הבניה שעברתי כאן ושאלתי איך זה מרגיש לחיות בבית המיוחד הזה. הם אמרו שהם אוהבים את הבית ושמחים לגור בו. אביעד שמע על חלק מהפתרונות האקולוגיים שנבנו בבית, "אבל" הוא הצביע על מזגן חדש ואמר: "אחרי כמה לילות עם ארבעים מעלות בחוץ אף שיטה לא עבדה, ואז נשברנו והאוניברסיטה הסכימה להתקין לנו מזגן". חלפו מאז ארבעים שנה, בתי בוץ צצו ברחבי המדבר במגוון שיטות, מצוקים ולוטן בדרום הערבה ועד רותם במזרח השומרון. עדיין לבית הבוץ שעזרתי לבנות במדרשת שדה בוקר שמורה זכות ראשונים, לפחות בלבי.

חיפשתי את בית הבוץ במדרשה ושמחתי לראות שהוא עדיין עומד על תילו ובגאון. כביסה שהתייבשה בחזית וצעצועי ילדים מפוזרים בחצר העידו שמשפחה גרה כאן

ד"ר חיים ברגר הוא חוקר טורפים ומדריך סיורי ספארי לילה סביב שדה בוקר. חיים הוא בן מושב כפר אוריה בשפלת יהודה ושם הכרנו לפני לא מעט שנים. באותם ימים חייתי במושב עם אשתי לשעבר שמחה וגידלנו את שלושת ילדינו. חיים עשה אז את עבודת הדוקטורט שלו שכללה תצפיות על טורפים בפארק בריטניה הקרוב. ערב אחד סיכמנו ביננו לעשות מעשה חינוכי ותלינו פתק על לוח המודעות שבו הצענו לחברי המושב לצאת איתנו לסיור לילה, הג'יפים והזרקורים עלינו, והם רק צריכים לבוא. להפתעתנו פחות או יותר כל המושב נרשם על נשיו וטפיו, ובלילה הבא הוצאנו חיים ואני סיורים סביב השעון לאור הזרקורים.
עכשיו הצטרפתי אליו ולקבוצת מטיילים שיצאה לסיור לילה בשדה צין. קר ברמת הנגב בחודש אפריל ויצאנו עטופים במעילים כפפות וכובעי צמר. נסענו לאט, מביטים באור הזרקורים בציפייה לבאות. בין השדות ומטעי הזיתים צפינו בתנים ובשועלים שהתחמקו מאור הזרקורים אל החושך, ביקרנו מחילה של דורבן שאמנם לא היה שם אבל הותיר לנו כמה קוצים לתפארת. יצאנו לסיור רגלי ועקרבים זהרו מולנו באור אולטרה סגול. נמרים כבר אין פה בנגב, ושיא הספארי היה דווקא ירבוע קטן שקפא על עמדו מול אלומת האור ויכולנו לרדת מהג'יפים ולהתקרב אליו.

ירבוע קטן קפא על עמדו מול אלומת האור ויכולנו לרדת מהג'יפים ולהתקרב אליו

באוהל אצל מג'דאלן

סיפרתי לענת וארתור על החלום בהקיץ שלי אל מול אוהל האירוח ברמת דיבשון. ענת אמרה שהיא חברה של מג'דאלן, האשה שחיה במקום, והציעה שנקפוץ אליה ביחד עם הג'יפ. הנימוס מחייב וענת דיברה עם סולימאן הבעל שעובד בבית ספר שדה בשדה בוקר. סולימאן הודיע שהוא אמנם יהיה בעבודה אבל מג'דאלן תקבל את פנינו. הגענו בשעת בוקר מאוחרת. מג'דאלן התחבקה עם ענת ושאלה לשלום הילדים… "ואיך קטיה?" היא אמרה ברוך ובעיניה געגועים לילדה הקטנה של ענת שכבשה את ליבה. התבוננתי בהנאה באחוות השכנות המתחבקות. "בואו תשבו" אמרה מג'דאלן והובילה אותנו לאוהל אירוח קטן, מסתבר שגם נשים בדואיות מארחות. "רוצים לאכול ולשתות?" שאלה מג'דאלן. "רק תה" ענתה ענת. מג'דאלן הלכה וחזרה עם לאבנה, חצילים בטחינה, חיטה מבושלת, סלט ערבי קצוץ, וגם תה כמובן.
מג'דאלן וסולימאן בעלה הם משבט עזאזמה שהוא השבט הבדואי הגדול בנגב ושוכן ברובו ליד באר שבע. עשרים שנה חלפו מאז שהיא וסולימאן שמו לב שמטיילים רבים עוברים ליד האוהל שלהם. בהתחלה הם הציעו רק תה למטיילים, אחר כך אפתה פיתות על הסאג' עם שוקולד למריחה ועם לאבנה, ואז התחילה לבשל מג'דרה וממולאים. לפני שנתיים גם התחילו להציע לינה באוהל בדואי על מזרונים.

"רוצים לאכול ולשתות?" שאלה מג'דאלן. "רק תה" ענתה ענת. מג'דאלן הלכה וחזרה עם לאבנה, חצילים בטחינה, חיטה מבושלת, סלט ערבי קצוץ, וגם תה כמובן

שלט תלוש ליד אוהל נטוש עם קרעי בדים ושברי ארגזים העיד על ימים טובים יותר והזמין את המטיילים לאירוח

עפרה יצחק היא ציירת ומעצבת שגרה במדרשה וגם חברה של ענת ומג'דאלן. היא הייתה מגיעה לאוהל פעם בשבוע לשבת עם חברתה ולדבר על החיים. באחת הפעמים ישבו כמה נשים יחדיו והחלו להעלות רעיונות עיצוביים, שירים וביטויים, וכך נוצרו השלטים הצבעוניים שנכתבו בארבע שפות עברית ערבית אנגלית וצרפתית ועפרה ליוותה אותם בציורים ואיורים. "ככה אנשים הגיעו אלינו והתחילו להכיר את החיים שלנו הבדואים" סיפרה מג'דאלן, "ויש כאלו שהגיעו באופן קבוע. חברת כנסת אנסטסיה מיכאל התארחה אצלנו כמה פעמים. הקונסול של צרפת ז'אק בואנה נהיה חבר המשפחה ובמשך שלוש שנים כל חופשה היה מבלה עם משפחתו באוהל שלנו עד שחזר לצרפת. עכשיו הפסקנו בגלל הקורונה" היא אומרת ואני מבין שהפחד חדר גם לאוהלי המדבר.

בראש מעלה דיבשון עצרתי למנוחה מול נופי המדבר

סיפרתי לחברים על עיד ומג'דאלן ועל אוהלי האירוח של הבדואים ברמת עבדת. קתרין, חברה ומדריכה בחברת" זעתר", שלחה לי צילום דף שמקורו לא ידוע שמשרטט את דרך האוהלים. אהבתי את השם ושמחתי לראות שכבר חשבו על זה קודם. אני מצרף את הצילום בין התמונות וכולי תקווה שנמשיך לטייל להנאתנו ונזכה לקרוב הלבבות גם יחד.

צילום דף שמשרטט את דרך האוהלים. אהבתי את השם ושמחתי לראות שכבר חשבו על זה קודם. אני מצרף את הצילום בין התמונות וכולי תקווה שנמשיך לטייל להנאתנו ונזכה לקרוב הלבבות גם יחד

מפה טופוגרפית של האזור

לחצו להגדלה. באדיבות עמוד ענן והמרכז למיפוי

הפוסט מבוא לנדודים 27: דרך האוהלים הופיע ראשון במסע אחר