משפחת הגמלים המורחבת

הגמל החד־דבשתי (Camelus dromedarius), המוכר לנו בכינוי "ספינת המדבר", הוא תופעת טבע חדשה יחסית. מוצאו של האבטיפוס של הגמלים בערבות העשב של אמריקה הצפונית. גמל קטן קומה וזריז זה הרחיב את תפוצתו העולמית רק לפני שלושה מיליון שנים, כאשר היגר לכיוון צפון מערב, ועבר לאסיה (סיביר) דרך אלסקה, כאשר אלה היו עדיין מחוברות. באותה תקופה היגר אבי הגמלים גם לאמריקה הדרומית, דרך גשר יבשתי שאך נוצר בדמותה של אמריקה המרכזית. בתוך זמן קצר נפוצו הגמלים ברוב שטחה של אמריקה הדרומית, למעט אזורי הג'ונגל.
בעולם הישן הרחיב בינתיים המהגר האמריקני את תפוצתו דרומה, אל מעבר להרי ההימלאיה. הניתוק הגנטי שנוצר בין אוכלוסיות הגמלים משני צידי הרכס ותנאי הסביבה השונים הביאו להתפתחותם של שני מינים נפרדים. בצפון אסיה התפתח הגמל הבַּקטַריאני (Camelus bactrianus) – גמל גדול, דו־דבשתי, שצורתו והתאמותיו לסביבה עוצבו בעיקר על ידי הטמפרטורות הנמוכות והמחסור במזון בחודשי החורף. פרוותו ארוכה להגנה מפני הקור העז, גופו מוצק, ורגליו קצרות יחסית.

מדרום להימלאיה, לעומת זאת, התפתח גמל צנוע ממנו במידותיו, חד־דבשתי, שנדחק או העדיף דווקא אזורי מדבר. אוכלוסייתו של מין זה התפשטה בהדרגה דרך מדבריות ערב, מזרחה להודו ודרומה עד שהגיעו לצפון אפריקה. ייתכן שעל הנישה המדברית היתה פחות תחרות עם יונקים אחרים, והמהגרים מהצפון הלכו והשתלטו עליה תוך כדי שינויים מורפולוגיים, פיזיולוגיים ואנטומיים מפליגים. שינויים אלה, בנוסף למאפייני התנהגות ייחודיים, הפכו את הגמל החד־דבשתי לחיית מדבר מופלאה.

לגמל זה דרכים רבות לחסוך מים, אך לא פחות מכך הוא מצטיין בהשגתם. פרקי הזמן הארוכים בין שתייה לשתייה – ופרקי הזמן הקצרים הדרושים לו לחידוש המלאי – מאפשרים התרחקות ממקורות מים וניצול שטחי מרעה נרחבים. הגמל אינו בררן גדול בתוכן לעיסתו, וגירתו העולה ויורדת בין גרונו לכרסו נלעסת היטב. עם ניצולת טובה כל כך של מים ומזון, עם צוואר ארוך המגדיל את הנגישות אליהם, עם שפתיים רכות השולפות את עלעלי השיטה מבין קוציה, עם כפות רגליים המותאמות לסלעים ולחול ועם מאגרי שומן לימים קשים – קשה להעלות על הדעת ספינת מדבר יעילה יותר.

קו הייצור הדרום־אמריקני – למה, אלפקה, ויקוניה, גואנקו
קו גנטי ואבולוציוני נוסף שיצא מחלציו של אבי הגמלים הצפון־אמריקני התפתח באמריקה הדרומית, לאחר שהתפשט לאורך ציר האנדים. גם כאן בחרו הגמלים באזורי שוליים, אם במרומי האנדים (שבהם החמצן דליל, והבדלי הטמפרטורות בין יום ללילה הם קיצוניים), ואם במישורי פטגוניה (המתאפיינים בהבדלים קיצוניים בין העונות). לפעמים נראה, כי על משפחת הגמלים (Camelidae) נגזר לחיות באזורים שבהם תנאי המחיה קשים; מספר המתחרים באזורים אלה מועט, ובגמלים התפתחו בהם דרכי הסתגלות וירטואוזיות ומקוריות.

עדיין איננו מבינים את תהליך ההתמיינות, שהביא להתפתחותם של ארבעה מיני גמל שונים באמריקה הדרומית – הלמה (Lama glama), האלפקה (Lama pacos), הוויקוניה (Vicugna) והגואנקו (Lama huanacoe). האלפקה והוויקוניה נדחקו – או בחרו – לרמות הגבוהות מ־4,000 מטרים, ועברו התאמות פיזיולוגיות ואנטומיות בהתאם. התנאים הקיצוניים עיצבו גם קווי התנהגות ייחודיים: מועדי המלטה מדויקים, העדפת שולי אגמים למרעה, ועוד. הלמה והגואנקו נשארו באזורים נמוכים יותר בשולי האנדים. הגואנקו הרחיב את תפוצתו עד ארץ האש שבדרום היבשת, תוך הסתגלות מרשימה לתנאי יובש ולתזונה ממגוון רחב של צמחים.
הגואנקו היה במשך שנים רבות המשאב הטבעי החשוב ביותר של ילידי פטגוניה, שאכלו מבשרו והתכסו בפרוותו. תלותם בגואנקו מזכירה את התלות המלאה בעבר של חלק מילידי אלסקה וצפון קנדה באייל הצפון (Rangifer tarandus). הגואנקו והוויקוניה ניצודו באלפיהם; את הלמה והאלפקה, לעומתם, בייתו ילידי האנדים, אם כי הטיפול בהן דורש סבלנות רבה. אגב, התנהגותה של הלמה מזכירה לא מעט את רגזנותו ועקשנותו של הגמל המיוחם. אין פלא, על כן, שמאז הובאה לאמריקה הדרומית בידי האירופאים, תופסת הכבשה – על מזגה הנוח, בשרה הרך וחלבה הטעים – את מקומן של הלמות.

הכחדת המקור
אבי הגמלים שרד באמריקה הצפונית עד לפני 10,000 שנה. עיקר תפוצתו היתה בערבות הירוקות שממערב למיסיסיפי, בואכה הרי הרוקי. את הגורמים שהביאו להכחדתו של ותיק הגמלים הצפון־אמריקני אפשר רק לשער.

יש המייחסים זאת להתפשטותם ברחבי אמריקה הצפונית של ראשוני המהגרים האסיאנים דרך אלסקה, שהגיעו לשם לפני כ־30,000 שנים (ראו "אנשי אמריקה הראשונים", "מסע אחר" 14). לפני כ־12,000 שנים, לאחר המסת שדות הקרח הגדולים, הם ירדו דרומה, וכושר הציד שלהם הפר את האיזון שהתקיים מיליוני שנים ביבשת בתולית מאדם. בגל הכחדה זה נעלמו עוד עשרות מיני יונקים צפון־אמריקנים ותיקים, כמו הסוס, הממותה ודובי הענק.  אחרים מסבירים את ההכחדה בשינויים האקלימיים שליוו את תום תקופת הקרח; אולם הסבר זה אינו עונה על השאלה מדוע ביבשות אחרות לא התרחשו גלי הכחדה דומים באותה תקופה. אגב, המפסידים העיקריים מהיעלמם של חלק מהיונקים האמריקנים היו צאצאי הילידים, שעד בואו של קולומבוס בסוף המאה ה־15 נותרו ללא בהמות משא ורכיבה ראויות.

ליגת הגמלים
ספורט פופולרי בתורכיה: קרבות גמלים

בדצמבר שעבר, במהלך טיול בחבל אנטליה שבתורכיה, הבחנו בכניסה לעיירה קומניג'ה  בהתרחשות יוצאת דופן. משאיות רבות נעצרו בשולי רחבה מסומנת, ומהן הורדו אחר כבוד גמלים דו־דבשתיים ענקיים, מקושטים בשלל רקמות וצבעים. החלטנו לברר מה פשר האירוע. שילמנו שניים וחצי דולר דמי כניסה, והתיישבנו על גבעה מעל הרחבה המסומנת, בתצפית נוחה.

שני צמדי נגנים שסבבו סביב הגבירו את השמחה בעזרת כלי נגינה דמוי חצוצרה ותיפוף קצוב. למקום הגיעו רוכלים, גוררים דוכנים קטנים, ובהם נמכרו פיצוחים, קבב ומיני מאפה ומתיקה תורכיים. על הגבעות סביב החלו מתקבצים כפריים רבים בלבוש חג, ילדים, נשים וגברים. כולם ישבו בסבלנות, וחיכו. מהמלים המעטות שהצלחנו להחליף עם אחד הכפריים התברר, שהגענו לזירה של קרבות גמלים, הנערכים בעונה זו ברחבי מערב תורכיה.

עשרות משאיות וטנדרים הגיעו לשולי זירת הקרב ופרקו את המתחרים – גמלים דו־דבשתיים חסונים ויפים. ההכנות נמשכו יותר משעה. זנבות הגמלים נשזרו כצמה והודקו היטב אל האוכפים הססגוניים ואל הרתמות שעל גב הגמלים. כל גמל עוטר בשלל רקמות וסרטים צבעוניים וזכה למספר משתתף.

חבר שופטים נכבד התמקם על גבי במה, שהועמדה על משאיות גדולות מול מרכז הרחבה. שופט מגרש, לבוש בגדים טקסיים ומלווה בחבורת נערים עוזרים, התייצב במרכז הזירה. כשהיה הכל  מוכן, קם הקהל על רגליו ונכנס מושל המחוז. הצופים הצמידו את ידיהם אל מול פניהם, נשאו יחדיו תפילת ברכה, והתחרות החלה.

ראשונה הוכנסה לזירה נאקה חד־דבשתית מיוחמת. ברגע שהבחינו בנוכחותה, התעוררו לחיים הגמלים הענקיים והחלו להזיל ריר וקצף תוך כדי גרגור ממושך. כשנדמה היה שהגמלים חמים דיים, הוסר מפיהם הזמם למניעת נשיכות. תחילה, לא נראו הגמלים ששים אלי קרב. הנערים העוזרים, לבושים במדים צבעוניים, דחקו אותם זה כנגד זה, והגמלים התחילו לדחוף, לנשוך, לבעוט ולנסות להפיל לארץ גמל את רעהו, לקול צעקות עידוד, שמחה או אכזבה של הקהל המשולהב. שוטרים הרחיקו אל מחוץ לזירה צופים נלהבים מדי.

הגמלים העלו קצף רב, נהמו וגנחו. הקרב נמשך זמן רב והתנהל בקצב איטי מאוד. התקשינו להבין את כללי התחרות, אבל עם נפילתו לארץ, בריחתו או דחיקתו של אחד הגמלים אל מעבר לגבולות הזירה המסומנת, הכריזו השופטים על הזוכה, וזוג גמלים נוסף הובל לזירה. לעיתים, כדי להגדיל את השמחה, הוכנסו לזירה שני זוגות יחדיו.

במהלך כל המאבק היתה תכונה ערה בקהל – כספי הימורים החליפו ידיים, נשמעו קריאות עידוד ובוז, ונשלחו הצעות בקולי קולות לעבר האדם המוביל את הגמל.

על אף ההסתייגויות המוסריות שעשוי להעלות ניצול בעלי חיים לסוג הבידור הזה, בתורכיה רואים בכך ספורט לכל דבר ומגלים בו עניין רב. צוותי טלוויזיה מעבירים את התחרויות בשידור חי ליושבים בבתיהם, התוצאות מתפרסמות בכותרות גדולות בעיתונים, ולזוכה ניתן כבוד רב.
עונת התחרויות במערב תורכיה נפתחת בתיאטרון העתיק באפסוס – אחת הערים היווניות הגדולות והעתיקות באסיה הקטנה. כ־15 תחרויות מסוג זה נערכות מדי חורף, ומודעות רחוב ענקיות מזמינות את הקהל לבוא ולהשתתף במסורת הקרבות העתיקה.
כתב וצילם: אייל ברטוב