טריוויה – תבלינים

כמה ויטמין סי יש בקילו פפריקה, אילו כוחות ייחס הקיסר הרומי טיבריוס לעלי דפנה, מה הקשר בין אניס לגשר לונדון? כל מה שרציתם לדעת על תבלינים

> במאה השלישית לפני הספירה חויבו אנשי החצר בסין ללעוס מסמרי ציפורן בעת ששוחחו עם המושל, כדי שניחוח מבושם יעלה מפיהם.

> בקילוגרם פפריקה יש אותה הכמות של ויטמין סי כמו בקילוגרם פרי הדר (אבל קצת קשה לדמיין מישהו שאוכל קילו פפריקה).

> בלילות סערה נהג הקיסר הרומי טיבריוס לעטר את עצמו בעלי דפנה ולהתחבא כך מתחת למיטה. כמו רבים מהרומאים בני זמנו, הוא האמין שיש בכוחם של עלי הדפנה להגן עליו מברקים.

> בני תרבות המאיה באמריקה השתמשו בתבלין שאנו מכנים פלפל אנגלי (Allspice) לחניטת גופות.

> חז"ל מספרים כי ביום כיפור נהגו אבותינו לכסוס בין שיניהם זנגביל (ג'ינג'ר), בלי לבלוע, כמובן. המטרה: להרחיק ריח רע מהפה.

> כורכום פוזר בתיאטראות יוון כדי לבשם את האוויר.

> בסקנדינביה נוהגים ללעוס פולי הל כדי לטשטש את ריח האלכוהול מהפה.

> המס על ייבוא זרעי אניס לאנגליה בשנת 1305 היה גבוה עד כדי כך שמימן את תיקון גשר לונדון.

> ביוון העתיקה סימל הטימין אומץ לב. חיילים רומאים נהגו לטבול במרחצאות שהושרו בהם ענפי טימין, מתוך אמונה כי זה יתרום לאומץ לבם.

> חרדל נחשב אחד התבלינים הקדומים ביותר בעולם, אבל רק בשנת 1720, הודות לחריצותה של גברת קלמנטס האנגלייה, החלו לטחון את זרעיו לאבקה דקה. מכאן קצרה הדרך להכנת ממרח החרדל.

> שחור, ירוק, אדום, לבן – פלפל יש רק אחד. צבעיו השונים מעידים על שלבים שונים בקטיף או על תהליכי עיבוד שונים. הפלפל הירוק והוורוד־אדמדם הם השלב הראשוני. כשהגרגרים מבשילים הם הופכים שחורים, ואז קוטפים את רובם. פלפל לבן הוא פלפל שחור שיובש והוסרה ממנו קליפתו.

> קפטן סבסטיאן דל קניה, שאונייתו היתה היחידה ממשלחתו של מגלן שחזרה לספרד מהודו ומאיי התבלין, זכה לפנסיה נדיבה ולעיטור מיוחד ועליו שני מקלות קינמון, שלושה אגוזי מוסקט ו־12 מסמרי ציפורן.

> הרומאים נהגו ללעוס זרעי אניס כדי לרפא עקיצות של עקרב. פיתגורס היווני, בן המאה השישית לפני הספירה, ציין את זרעי החרדל כיעילים לטיפול בעקיצות של עכבישים. הרמב"ם לעומת זאת המליץ על גרגרי קצח לאותה המטרה.

> מה בין תבלינים לתשוקה ולאהבה? תלוי את מי שואלים. הרומאים המליצו להשתמש בפלפל שחור ובקינמון (שנחשב אז למעורר תשוקה עד כדי כך שהמילה "קינמון" שימשה כמילה נרדפת לפנייה המקובלת "יקירי" או "יקירתי"). הסינים שמו את מבטחם בעיקר בג'ינג'ר; ב"קאמה סוטרה" וגם בספרות ערבית מומלץ להשתמש באגוז מוסקט, בציפורן, בהל ובג'ינג'ר כדי לשפר את חיי האהבה.

> בוסייד סולטן סעיד, שליט זנזיבר בתחילת המאה ה־19, הורה לכל בעלי האדמות באיים לשתול עצי ציפורן  שניים לכל עץ דקל שבבעלותם. כך פיתח את הענף המפורסם והרווחי ביותר של זנזיבר: גידול תבלינים.

> הקיסר הרומי נירון ציווה לשרוף בהלווייתה של אשתו פופיאה, בשנת 65 לספירה, כמות קינמון שהיתה שווה לצריכה השנתית של קינמון ברומא כולה באותה העת.  
 
> בסביבות שנת 1800 החל באירופה המנהג לבחוש באמצעות כלי מתכתי לוהט פיסות של שורש ג'ינג'ר בבירות ובשיכר (ale). כך נוצר משקה הג'ינג'ר – Gingerale – הפופולרי עד היום.

> אנשי שבט טונאטו במקסיקו ממשיכים, כמו אבות־אבותיהם, לראות בווניל מתת אל מיוחדת, וכמוהם הם מפסלים ממקלות וניל מיובשים מיניאטורות של בתים ובעלי חיים. שלא כמו אבותיהם, הם תולים את המיניאטורות על מראות המכוניות שלהם, כסגולה מפני תאונות דרכים.

                                                                                    כתב: אורן קנר