המסע הארוך

בירתה של חבל שאאנביי, העיר יָנ־אָן, התפרסמה בסוף שנות השלושים ובתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים כעיר המקלט שאליה הגיעו מאו דזה דוּנג וניצולים אחרים בתום מסע בן עשרת אלפים קילומטר לשבירת הכיתור הלאומני: מאו וחברי המפלגה הקומוניסטית יצאו באוקטובר 1934 ממחוז ג'יאנגשי (Jiangxi) שבדרום־מזרח סין, מהלך של כעשרת אלפים קילומטרים עד ינ־אן, במנוסה מפני אנשי צבא הממשלה של הגוּאוֹמינְדאנְג, המפלגה השלטת בראשותו של ז'אנג קאי שֵק.
רק כחמשת אלפים ממאה אלף הקומוניסטים שיצאו לדרך שרדו את הרעב ואת המחלות והגיעו אל קו הסיום לאחר שנה של מסע מפרך בהרים מושלגים, אזורי ביצות, נהרות עצומים ומדבריות לוהטים, וכל זאת תוך כדי רדיפתם המתמדת על ידי כוחות הממשלה. אולם המסע הארוך היה ניצחון אנושי חשוב למאו ולקומוניסטים הסינים.
לשאאנביי מקום מיוחד בלבם של הקומוניסטים הסינים, בשל העובדה שמאו ואנשיו פעלו באיזור במשך 12 שנים. המפקדה הראשית שכנה ב"חצר הדומים" זאוֹ יוּאָן (Zao Yuan) שמחוץ לינ־אן. במהלך התקופה המשיכו מטוסי קרב של הממשלה להפציץ את האיזור, ומאו נאלץ להחליף את מקום מגוריו כשלושים פעם. בכל האיזור ישנם בתים שונים, כפרים קטנים ומערות, המתהדרים בשלטים שמציינים את מספר הימים ואת התאריכים שבהם לן מאו במקום.
עם השלמת המהפכה והפיכתה של סין לקומוניסטית ב־1949, הפכה ינ־אן אתר עלייה לרגל למיליוני קומוניסטים, שבאו לראות במו עיניהם את המקום שבו התגורר מנהיגם. בביקור במקום השתלבה גם אידיאולוגיה קומוניסטית מעשית: ראוי ללמוד מהאיכרים העניים את המודל החברתי הנכון, שלפיו צריך כל אדם לעצב את חייו. בשנים האחרונות, עם ירידת קרנו של המשטר הקומוניסטי, יבש גם מעיין המבקרים באיזור. ובכל זאת, בכל חג או אירוע קומוניסטי חשוב מגיעים לכאן ראשי המפלגה לביקור ולמחוות הערכה.