בארץ אלף הטראסות

במחוזותיה ההרריים של סין כמעט שאין אדמה מישורית נוחה לעיבוד, ולכן התעורר הצורך בטראסות לגידול אורז, דגנים ושאר ירקות. הטראסות המדהימות של מחוז יואניאנג (Yuanyang) נוצרו לפני כאלף שנה על ידי בני המיעוט ההאני. זהו פלא־טבע מעשה ידי אדם, המכסה רכסים שלמים בגובה 1,200 מטרים מעל פני הים ונפרש לאורך מאות קילומטרים. למתבונן החולף נראות הטראסות כמוצג דומם, אבל האמת היא כי ההר שוקק חיים וקול — פכפוך מים בלתי פוסק, קרקור ברווזי בר, גערות חקלאי החורש בעזרת תאו וצחקוק עליז של זורעות שתילי האורז.
בדרום סין יש שני מחזורי גידול אורז בשנה, ובכל אחד מהם שבעה שלבים קבועים: הפיכת קרקע, הצפה, חריש, זריעה, קציר, דיש וייבוש גרגירי האורז. הטראסות נבנות בשיפוע של עד 70 מעלות, גובה כל טראסה יכול להגיע לשני מטרים. הטראסות הן פלא הנדסי והידרולוגי שנבנה ומתוחזק בטורייה ובמעדר, עם מים ניגרים המגיעים בכוח המשיכה לכל פינה במתחם הבלתי נתפש הזה.
תחזוקת המתחם הענקי מחייבת שמירה על מבנה חברתי קשוח ועל אחריות הדדית מלאה. מכיוון שמאות הכפרים תלויים אלה באלה, תושבי הכפרים העליונים מתחשבים בתושבי הכפרים התחתונים, ועיבוד הקרקע נעשה מתוך שיתוף פעולה. ראשי הכפרים קובעים בדיוק מי יעשה מה, ויש גם היררכיה וחלוקה שבטית־מעמדית.