ארץ ללא הפסקה

כלכלה – צמיחה בלי הפסקה
ב־1978 החליט דנג סיאו־פינג לפתוח בתהליך ליברליזציה של הכלכלה, שעיקרו היה הגברת ההישענות על כוחות השוק והשתלבות בכלכלה העולמית (שהגיעה לשיא עם היכנסה של סין לארגון הסחר העולמי בשנת 2000).

מאז ראשית הרפורמות צמחה כלכלת סין בקצב מסחרר, וכיום היא הכלכלה השישית בגודלה בעולם. בשנים האחרונות היתה סין למעצמה מסחרית, וכיום היא ניצבת במקום השלישי בעולם מבחינת היקף סחר החוץ שלה. סין גם משקיעה סכומי עתק מחוצה לה — בשדות נפט בקנדה; במפעלי פלדה בברזיל; בשדות גז טבעי בסעודיה ועוד.
ואולם עם שיעורי צמיחה של כתשעה אחוזים בשנה, מזהירים מומחים, גם בסין עצמה, כי ייתכן שהכלכלה הסינית סובלת מ"התחממות יתר".
בצד השגשוג נוצרו בסין גם בעיות קשות: פערים גדלים והולכים בין עשירים לעניים, אבטלה גואה (שצומצמה במקצת בשנים האחרונות), אובדן זכויות סוציאליות, מחסור בידיים עובדות (עד כמה שהדבר יישמע מפתיע) בתחומים הדורשים כישורים מיוחדים, ונזקים סביבתיים כגון זיהום אוויר, קרקע ומים, בנוסף למשבר אנרגיה חמור.

בנייה – ארץ העגורנים
תנופת הבנייה שסוחפת את סין בשני העשורים האחרונים היא תוצאה של צמיחתה הכלכלית האדירה ותהליך העיור המהיר. הבדיחה החביבה על הסינים בשנים האחרונות היא כי הציפור הלאומית שלהם היא העגורן.
בהתחשב בהגירה המסיבית מהכפרים לערים – מעריכים כי כשליש מהסינים יעברו להתגורר בבית חדש בעשור הקרוב – הרי שסין תקים ערים שלמות חדשות בשנים הקרובות.

תעסוקה – פועלים ללא הפסקה

הבנק העולמי מעריך כי השינויים הכלכליים האדירים בסין סייעו למפלגה הקומוניסטית להוציא ממעגל העוני והרעב בעשרים השנים האחרונות כ־300־400 מיליון בני אדם, בייחוד באזורים הכפריים. אולם למטבע הזה יש צד שני, אפל. מיליוני עובדים צעירים, בעיקר נשים, שהיגרו בעשורים האחרונים מהאזורים החקלאיים לערים ולאזורי התעשייה שבמזרח, מועסקים בתנאים קשים ליד פסי ייצור אינסופיים.
לטענת ארגונים בינלאומיים לזכויות עובדים, אף שבסין יש חוקים לשכר מינימום ולשעות עבודה מרביות, איש אינו נוהג על פיהם. למיליוני פועלים סינים אין כיום פנסיה או ביטוח בריאות, שכרם מעוכב לעתים במשך חודשים, ואם הם מדברים בשעות העבודה או מתעכבים יותר מחמש דקות בשירותים – הם נקנסים.
ניצנים של מחאה, הבאה לידי ביטוי בשביתות ספורדיות, מדוכאים במהירות.

תחבורה – המכונית עוקפת את האופניים בסיבוב

כבישי סין, "ממלכת האופניים", מתמלאים בשנים האחרונות במכוניות. כיום סין היא שוק הרכב בעל שיעור הצמיחה המהיר בעולם וצופים כי עד 2015 כבר תהיה לשוק הגדול ביותר. האופניים, לעומת זאת, מתגלגלים להם בירידה. לפי נתוני איגוד רוכבי האופניים הסינים, ב־2002 היו בסין 142.7 זוגות אופניים לכל מאה בתי אב, זאת בהשוואה ל־182.1 זוגות ב־1998.
אבל ההתפוצצות התחבורתית גם יוצרת בעיות קשות. בייג'ין פקוקה לגמרי בשני מיליון מכוניות ושיעור מקרי המוות בתאונות דרכים בסין הוא הגבוה ביותר בעולם. חשש נוסף הוא ההשלכות הסביבתיות. כיום רוב זיהום האוויר בבייג'ין, למשל, מקורו במכוניות, ולעתים קרובות רובץ על העיר אובך מלוכלך.
מעריכים כי כמות המכוניות בסין תגיע בסופו של דבר לכ־250 מיליון, שהם כ־150 מכוניות לכל אלף נפש


הזדקנות – פחות בנות, יותר זקנים

ב־1980 הכריזה ממשלת סין על "מדיניות הילד האחד" כדי לעצור את התפוצצות האוכלוסין.
מאז כפריים רבים מוודאים באולטרה־סאונד שהעובר ממין זכר, וגברים רבים לוחצים על נשותיהם להפיל אם מדובר בעובר ממין נקבה. זאת מכיוון שבאזורים החקלאיים תלויות המשפחות בעיקר בבנים לפרנסתן. דבר זה גרם לחוסר איזון בולט בין המינים בסין.
בעיה נוספת שיצרה מדיניות הילד האחד קשורה בהזדקנות האוכלוסייה, ומומחים חוששים שבעוד כמה עשורים לא יהיו די צעירים סינים שיתמכו בפנסיונרים.