אנשי הגשם

זה שנים משמש מפלס הכנרת ברומטר למצב הרוח הלאומי בחורף. ותיקי הדייגים של טבריה יודעים לספר על איים שמופיעים פתאום במרכז הימה בשנים שחונות במיוחד. הצורך בגשם, בייחוד באזור הכנרת, עומד בראש סדר היום הלאומי, ולפעמים צריך לעזור קצת לטבע. כבר ב־1949, שנה אחרי קום המדינה, החלו לבצע ניסויים שנועדו לגרום לעננים להוריד יותר גשם מעל אגני הניקוז של הכנרת, כי כשמדובר במצב הרוח הלאומי כל טיפה חשובה.
יואב לוי, ראש הענף להגברת המטר בחברת מקורות הוא איש הגשם הלאומי, והמחלקה שהוא מנהל אחראית על תוספת של כ־13 אחוז גשם, שהם ארבעים מיליון קוב מים. כדי לגרום לגשם לרדת יואב ועובדי המחלקה לא פוצחים בריקוד אינדיאני אלא זורעים עננים. וכך זה פועל: בתוך ענני הגשם מרחפות מיליארדי טיפוניות מים בגודל של עשרים מיקרון כל אחת. כדי שהטיפות ייפרדו מהענן וירדו אל הקרקע בצורת גשם עליהן להתגבש לקרח. כאן המקום לציין שהטיפוניות מסוגלות להמשיך להתקיים במצבן הנוזלי בתוך הענן עד טמפרטורה של מינוס ארבעים מעלות, מה שאומר שצריך קור עז כדי שירד גשם.
דרך אחרת להפוך את הטיפוניות לקרח היא לזרוע בענן גרעין קיפאון. מדובר בחומר שנקרא יודיד הכסף ושטמפרטורת הקיפאון שלו נמוכה בהרבה מזו של הטיפוניות, כך שהוא גורם להתעבות מהירה שלהן ולגדילתן. זריעת עננים היא פתרון זול מפתרונות אחרים כמו התפלת מים. על המלאכה אמונים מטוסים שמפזרים את יודיד הכסף בתוך העננים בין הקיבוצים כברי ומגידו, בתקווה שהגשם ימצא את עצמו מתמזג עם מי הכנרת.