חוף דוביל. הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית | הצילומים בכתבה: רוני ערן

יש עוד גלאמור באוויר של דוביל

אנחנו מביטים בתיירים שעושים סלפי על טיילת הדק האלגנטית של דוביל, ויש תחושה, שגם עכשיו, יותר ממאה שנה אחרי הקיץ ההוא של שאנל, עדיין יש פה גלאמור באוויר. ברחוב הסמוך ב-Chez Pascal, תיכף יוציאו לנו מגש עם צדפות וחצאי לימונים ויעל תדגים שיעור באכילת צדפות טריות, עוד דבר שראוי ואף הכרחי לעשות בדוביל.

מאכלי ים ב-Chez Pascal. עוד דבר שראוי להתנסות בו בדוביל

דוביל (Deauville), עיירת הנופש של הבורגנות הפריזאית, ושכנתה טרוביל (Trouville), חביבתם של הציירים ואנשי הרוח הצרפתים של ראשית המאה העשרים, הן תחנה אחת במסע היכרות מענג עם התרבות, האמנות, ההיסטוריה והנופים של נורמנדי. אנחנו עושים את הדרך לאורך הנהר על סיפון ה"סיין פרינסס", ספינת נהרות של חברת השייט CroisiEurope, שישים ושבעה חדרים וסוויטות נוחים ביותר, שלוש ארוחות ביום, שארדונה-פינו נואר-שארדונה כאילו אין מחר, שירות ידידותי וסיפון עליון עם מסדר של כיסאות נוח להעביר בהם שעה של נחת מול נופי הנהר.

על סיפון הסיין פרינסס. כשלא עוגנים ומסיירים בסביבה, אפשר להשתרע על כיסא נוח מול הנוף

הסידור הוא כזה: בכל יום עוגנת הספינה בעיר או עיירה אחרת לאורך הסיין ואנחנו יורדים לטיול עומק יבשתי. יעל הרמלין, ישראלית ילידת בורדו, שופעת ידע ומכירה כל נמל וקתדרלה בדרך, ואיציק הרמן, אדריכל בעל תואר שני בתולדות האמנות, מובילים אותנו בנועם ובבטחה בעקבות האישים והאירועים שעיצבו את נורמנדי. יהיו שם קתדרלות גותיות פנטסטיות, מלכים נועזים, בישופים קנאים, ריצ'ארד לב הארי, ז'אן דארק, והציירים הנפלאים שהנציחו את נופי החבל והטביעו חותם ענק בתולדות האמנות. יהיו גם שאנסונים, כי מהי צרפת בלי השאנסונים שלה.

נוף הצוקים של אטרטה – חביבם של אימפרסיוניסטים

עד האימפרסיוניסט האחרון

מה שהיה פעם כפר הדייגים הונפלר (Honfleur) היא כיום עיירה שובת-לב. בתיה בנויים סביב המעגן, שנבנה כדי לגונן על הסירות מסערות האוקיינוס האטלנטי וגם מעניק לעיירה את המראה הכל כך רומנטי שלה. מכאן יצא במאה ה-17 סמואל דה סמפלן אל חופי קנדה לייסד את קוויבק, והנמל הזה מילא תפקיד מרכזי בסחר העבדים שעשו את דרכם מאפריקה ליבשת אמריקה. עד היום מתחבטים שם בשאלה האם ראוי לקרוא רחובות על שמם של אישים מקומיים שסחרו בעבדים. אבל העיקר הוא הונפלר של האימפרסיוניסטים. איציק הרמן מוביל אותנו אל מוזיאון אז'ן בודין להיכרות אינטימית עם האימפרסיוניסט שהיה המנטור של קלוד מונה הצעיר, אהב במיוחד לצייר את השמיים וזכה לכינוי "מלך העננים". צלילים נוגים נשמעים פתאום באוזניות מערכת ההדרכה. נעימת הגימנופדי המפורסמת של המלחין אריק סאטי, עוד אחד מבניה המוכשרים של הונפלר, הולכת נפלא עם השקיעה בנמל.

אימפרסיוניזם ורומנטיקה בהונפלר

טיול מאורגן הוא עניין לא פשוט, בעיקר בגלל העובדה שאתה מחובר מתחילתו ועד סופו אל קבוצה של זרים וכדאי שהם יהיו אנשים נעימים ושיהיה עם מי לדבר. מטיילי "הסמינר השט" הזה של חברת בריזה שאליו הצטרפנו, הם הפתעה נעימה. גוגי ואורה מכפר יהושע, אסתר מירושלים, מרטין וזהבה מקיבוץ מגן, רחל מתל אביב וחבריהם, מתגלים כמטיילים נחמדים ותאבי דעת. הגיל הממוצע 80-70 (ויש גם בני 90 ויותר), וכולם נחושים לקרוע את נורמנדי עד האימפרסיוניסט האחרון.

"אני החילוני המוזר שעוסק במקורות היהדות, נעים מאוד", אומר ד"ר מרטין ססלר, בן 71, מרצה להוראת מחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. "אנחנו אירופו-צנטרים", הוא מסביר לי, "מתעניינים בעיקר באמנות וספרות של אירופה, והטיול המשולב הזה עם הספינה הוא יתרון לוגיסטי עצום. טיול ארוך באוטובוס מעייף מדי".

"אני אוכלת את הירושה", מצהירה רחל, שמורת טבע בת 90 מתל אביב ופרנקופילית מושבעת. "אני נוסעת בלי הפסקה. הגיל? הוא לא עושה לי שום דבר. אני לא נותנת לו!".

בנמל של הונפלר

ללה האברה (Le Havre), עיר הנמל הגדולה בשפך הסיין, אין את השארם של הונפלר, אבל יש לה ייחוד משלה. במלחמת העולם השנייה הופצצה מאסיבית על ידי בעלות הברית, ולאחר המלחמה, בבליץ של שיקום מהיר, התמלא מרכז העיר בשיכוני בטון בסגנון מודרניסטי. באופן אירוני, הזמן עשה להם רק טוב וכיום יש להם קסם מסוים של רטרו ומעמד של אתר מורשת עולמית. המוזיאון לאמנות מודרנית בעיר הוא האוסף השני בגודלו בצרפת של יצירות אימפרסיוניסטים ואיציק הרמן הופך בו כל אבן. הוא מכניס אותנו אל רזי תורת הצבע של שברוי ואל הסיפורים שמאחורי יצירות אלמותיות, למשל דמותה של ניני לופז, דוגמנית הבית של רנואר, שכיכבה בלפחות 20 מציוריו.

אשה-דג של אוגוסט רודן במוזיאון בלה האברה

בערב, בלאונג' של הפרינסס, אנחנו מפקירים את עצמנו למנה של נוסטלגיה צרפתית. מרשאל מרין, זמר שאנסונים צרפתי-ישראלי, מצעיד שם את כל הגדולים – אדית פיאף, ז'ק ברל, שארל אזנבור, איב מונטאן, ובסיום "החיים בוורוד" הנצחי של פיאף הוא מגיש ורד ליושבת בשורה הראשונה. קום איל פו.

מרשאל מרין בשנסונים שמחזירים עשרות שנים אחורה

ז'אן דארק גיבורת-על

ההיסטוריה של נורמנדי רצופה מאבקי כוח בין הכנסייה ובתי המלוכה, ואחת התוצאות המעניינות של מאבק כזה הוא ז'ומייז' (Jumièges), שרידיו הרומנטיים של מנזר, שאותו כינה ויקטור הוגו "האתר ההיסטורי היפה ביותר בצרפת". יעל הרמלין כדרכה פורשת עובדות היסטוריות מרתקות. מה דחף את ויליאם הכובש להשקיע בבנייתו והרחבתו של המנזר? זה מה שעושה מלך שנשא לאישה את בת דודתו ומשתוקק לקבל מחילה מהכנסייה. גם שארל השביעי מלך צרפת לא יעשה חשבון לאלוהים ולכנסייה ויגיע למנזר עם אהובתו אנייס סורל בחודשי הריון מתקדמים, שאף תיקבר שם בסוף.

שרידיו הרומנטיים של מנזר ז'ומייז'. ויקטור הוגו קרא למקום "האתר ההיסטורי היפה ביותר בצרפת"

אנחנו מעמיקים בדברי ימי ז'ומייז' בין שרידי הקלויסטר, חדר האוכל של הנזירים והגנים היפים. בערב לוקח אותנו איציק הרמן אל שלהי המאה ה-19 בהרצאה על פרוספריטי, עיצוב ויופי של עידן ה-Belle Époque. אחריו מדלג מרשאל מרין דור אחד קדימה עם השאנסונים היישר אל אדאמו ו"טומבה לה נז'" האלמותי, שחרך את מצעדי הפזמונים של 1963 ואת ילדותם של כמה מהנוכחים. זר לא יבין זאת. מפליגים לרואן.

לאורך כל השייט הזה מלווה אותנו הסלבריטאית הגדולה ביותר של נורמנדי בימי הביניים ובכלל – ז'אן דארק. אנחנו צועדים במעלה רחוב ז'אן דארק בואכה הקתדרלה של רואן. כאן עשתה את דרכה האחרונה עד לכיכר שבה העלו אותה על המוקד. "זה לא עזר להם", נשמע קולה הרך של יעל הרמלין, שיש לה פינה חמה בלב ל"ז'אן הקטנה". "כל הסיפור של ז'אן דארק נמשך בסך הכל שנה וחצי, ואיזה כוכבת היא היתה על במת ההיסטוריה". בכנסייה שהוקמה לכבודה במקום שבו הועלתה על המוקד היא מגוללת את סיפורה הלא יאמן של הצעירה שפיקדה על לוחמי צבא צרפת נגד הכיבוש האנגלי, נשפטה על כישוף, הומתה באכזריות והפכה לגיבורה לאומית, לקדושה רשמית של הכנסייה ולאייקון פמיניסטי.

טריו מופלא – ולאסקז, רובנס, וקראוואג'ו – במוזיאון לאמנויות יפות ברואן

במוזיאון לאמנויות יפות של רואן מחכות לנו יצירותיהם של ענקים – ולאסקז, רובנס, קראוואג'ו ויצירות פלמיות נפלאות עם סצנות מחיי ישו. אבל הדובדבן בקצפת של רואן היא הקתדרלה שלה. אנחנו צועדים בחלל הגותי העצום מקפלה לקפלה ומוויטראז' לוויטראז' על פני הוד והדר של תחרת אבן, משולבים בהיסטוריה עקובה מדם ואגדות מסמרות שיער: מפלצות, בישופים חדורי אמונה, נידונים למוות שמצילים את העיר וכמובן סיפורו של ריצ'ארד לב הארי, שלבו קבור (או שלא) בקתדרלה. לא פלא שמונה, פיסארו ואימפרסיוניסטים אחרים ציירו שוב ושוב את החזית המרהיבה שלה.

בקתדרלה של רואן

"כדאי לכם לראות את המופע האורקולי על חזית הקתדרלה", אומרים לנו בשובנו מיום גדוש אמנות, היסטוריה וגותיקה. אנחנו מתעלמים מהעייפות ומהשלכותיהן של שלוש ארוחות ויין חופשי, ויורדים שוב העירה. ההגדרה "מופע אורקולי" קטנה על מה שהוקרן שם ב-11:00 בלילה. השנה עוסק המופע בוויקינגים שכבשו את נורמנדי במאה התשיעית ובוויליאם הכובש, והוא יימשך כל הקיץ עד ספטמבר. לא להחמיץ.

שווה לחכות ללילה: המופע האורקולי על חזית הקתדרלה של רואן

חבצלות ושמפניה

השעה תשע וחצי בבוקר. המונים כבר צובאים על הכניסה לאחוזתו של קלוד מונה בז'יברני. הגן היפני עם חבצלות המים המפורסמות בשיא פריחתו. מעניין להתוודע אל מונה באחוזה שבנה לעצמו – הגן עם ערוגות הפרחים שנשתלו על פי הנחיותיו של צייר, לפי צבעים; הרומן הסוער עם אשת איש שהפכה לאשתו; האובססיה שלו להשתקפותם של אובייקטים במים; מעמדו כסלב שאפשר לו לא פחות ולא יותר להטות את מי היובל של הסיין אל גינתו הפרטית. דידייה, השומר בבית מונה, סוגר בשנה הבאה 36 שנות עבודה כאן ויוצא לגמלאות. "אני אוהב את המקום הזה", הוא אומר. "במיוחד באפריל. אז פורחים הצבעונים".

עשה לו גן. אחוזת קלוד מונה בז'יברני

בבית של מונה

סיומו של היום הזה הולם את ראשיתו. הפרינסס עוגנת בפריז והשייט הלילי מתחת לגשרים היה כל מה שאפשר לצפות משייט לאורך הסיין בליל קיץ פריזאי – מקסים ורומנטי.

שייט לילי מתחת לגשרים של פריז, סיום הולם לטיול-הפלגה על הסיין

האוטובוס שלנו (עם שירותים צמודים, Wi Fi, שקע חשמלי וכניסת USB לכל דיכפין) לוקח אותנו הבוקר לגיחה חוץ-נורמנדית – טעימה מחבל שמפיין וממוצר הדגל שלה. אנחנו עוצרים בריימס לביקור בקתדרלה, מקום הכתרתם של מלכי צרפת. החזית שלה כולה תבליטים נפלאים המספרים את סיפוריהם של קדושים, חוטאים, מלכים ופשוטי עם, וגם של מלאך מחייך אחד, שהסיבה לחיוכו לא פוענחה מעולם. בוויטראז'ים מהמאה ה-19 מפציעה דמותו של גיבור חדש – דום פריניון, הנזיר הבנדיקטיני שתרם תרומה גדולה לפיתוח השמפניה וגם המציא את פקק השעם, מה שהוביל אותנו בטבעיות לתחנה הבאה – ביקור ביקב השמפניה של שארל מיניון בכפר אפרנה, להתוודעות אל תהליך הייצור ולטעימות מתחייבות.

חזית הקתדרלה של ריימס עמוסה בתבליטים נפלאים המספרים את סיפורם של קדושים וחוטאים

היום האחרון שלנו בפריז מנוצל עד הדקה האחרונה לטעימות אמנות. מוזיאון אוגוסט רודן עם מיטב יצירותיו של הפסל, גאלרי לפאייט עם כיפת הברזל והזכוכית וגרם מדרגות האר נובו המפואר, ובית האופרה גארנייה עם התקרה המצוירת  היפהפייה של שאגל. נוסעת אחת מספיקה לקפוץ לחנות יוניקלו הסמוכה לשופינג בזק הכרחי.

תקרה יפהפייה של שאגל בבית האופרה גארנייה

פרט מ"שועי העיר קאלה", מוזיאון רודן

יומיים אחרי שחזרנו מנורמנדי לקחה הנבחרת הצרפתית את המונדיאל ויעל הרמלין, שכבר עשתה שוב את הדרך עם קבוצה חדשה של תואמי מרטין, גוגי, אורה ורחל, העלתה לפייסבוק תמונות של הונפלר אחרת – שטופת המון צוהל בצבעי טריקולור. איך פספסנו. ואולי בעצם לא.

_____

הכותבת היתה אורחת של חברת בריזה ומונה טורס. סמינר שט על הסיין מהונפלר לפריז כלל 8 ימים בתנאי פנסיון מלא, הדרכה, הרצאות וערבי שנסונים. בריזה, המציינת 20 שנות פעילות, עורכת טיולים בכל העולם עם התמחות מיוחדת בצרפת.

הפוסט שייט נהרות בנורמנדי: גיבורי תרבות, אמנות ושאנסונים הופיע ראשון במסע אחר

שייט נהרות בספינה מהודרת, שהיא בעצם מלון צף עם כל הפינוקים שרק אפשר להעלות על הדעת, מאפשר להכיר את אירופה מזווית אחרת ולא שגרתית. יש כמה מסלולי שיט בנהרות אירופה, ואחד המיוחדים שבהם עובר בנתיבי המים של רוסיה, ממוסקבה לסנט פטרסבורג, דרך נופים פסטורליים, טירות וארמונות, כפרים עתיקים, מוזיאונים חשובים ועוד.

אבל עוד לפני שנגיע לנתיבי המים של רוסיה, כמה מילים על שייט נהרות. ספינות הנהר קטנות ואינטימיות יותר מהספינות המוכרות לנו מקרוזים באוקיינוס, והן מאובזרות ברמה גבוהה עם שירות איכותי וקשוב. אפשר לומר שהמלון צמוד אליכם לאורך כל המסלול – אין צורך לארוז ולפרוק את המזוודה כל פעם מחדש, בזמן שהספינה שטה בנהר, אתם יושבים בנחת בטרקלין או על מרפסת החדר שלכם וצופים בנופים המקסימים שחולפים ממול בקצב איטי ונינוח. גם בלילה, בזמן שישנים הספינה מתקדמת לה בנועם וברוגע, וכך, כשמתעוררים מגלים ש"המלון" שלכם עבר למקום חדש לגמרי… והכל בלי פקקי התנועה, בלי נסיעות ארוכות בכבישים משעממים. פה זה רק אתם והנהר ונופי הגדה. וכשהספינה עוגנת, יורדים לחוף לסיור מאורגן ביעד, אבל יש הרבה זמן גם לשיטוט עצמאי.

להכיר את רוסיה דרך נתיבי המים שלה

נחזור לרוסיה ולנהר הוולגה האדיר. כאמור, השייט מתחיל במוסקבה. בירת רוסיה גדושה באתרים מעניינים, ועוד לפני שיוצאים לדרך על נהר הוולגה האדיר, אין לדלג על ביקור בכיכר האדומה – אחד מסמליה הבולטים של העיר, ובאתרים החשובים שסביבה, כמו מתחם הקרמלין המבוצר. הקרמלין, ששימש בעבר כמקום מושבם של הצארים ובהמשך של המנהיגים הקומוניסטים, היום הוא משכנו של נשיא רוסיה. המתחם כולל ארמונות, קתדרלות, מוזיאונים, נשקייה ועוד.

הכיכר האדומה, האתר המפורסם ביותר במוסקבה

ממוסקבה שטים בנהר ועוצרים בעיירה ההיסטורית אוגליץ' (Uglich), שעל גדות הוולגה. בעיירה, שנוסדה במאה ה-12, נמצאות כמה מהכנסיות היפות ברוסיה, בהן קתדרלת ההשתנות וכנסיית דימיטרי על הדם, הקרויה על שם בנו של איוון האיום (ראו בתמונה הפותחת של הכתבה). לא רחוק מאוגליץ' נמצאת העיר ירוסלבל (Yaroslavl), ששוכנת על מפגש הנהרות וולגה וקוטורוסל. ירוסלבל, שהוכרזה האתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מהווה חלק מטבעת הזהב של רוסיה – טבעת של שמונה ערים יפהפיות ובעלות חשיבות היסטורית מצפון-מזרח למוסקבה. בין המקומות המעניינים המומלצים לביקור ניתן למנות את מנזר ספסקי-פראוברז'נסקי והקתדרלה הצמודה, שממגדל הפעמונים שלה נשקף נוף נפלא של העיר, את כנסיית אליהו הנביא עם כיפות הבצל שלה ואת המוזיאון לאמנות רוסית.

קתדרלה בירוסלבל, עיר יפהפייה במפגש הנהרות וולגה וקוטורוסל | צילום: אייסטוק

התחנה הבאה בשייט היא גוריצי (Goritsy), כפר רוסי טיפוסי שבו כמה אתרים מעניינים, בהם מנזר קיריל הקדוש ששוכן על גדות האגם הלבן, ובו נמצא גם מוזיאון האיקונות. מכאן ממשיכים בשייט לקיז'י (Kizhi), אי בצפון אגם אונגה, מעין מוזיאון פתוח עם אוסף מרשים של מבנים, כנסיות, קפלה, טחנת רוח, מגדל פעמונים, בתי משק ועוד, שכולם בנויים מעץ, ללא כל שימוש במסמרים או ברגים. המבנה המפורסם ביותר באי הוא כנסיית ההשתנות של ישו, כנסיית עץ מרובת כיפות, שמהווה את השריד האחרון לכנסיות העץ האורתודוקסיות שהיו נפוצות במאה ה-17 ברחבי רוסיה.

כנסיות עץ באי קיז'י. קשה להאמין אבל המבנים המורכבים האלה נבנו ללא שימוש במסמרים או ברגים!

המשכו של המסלול מוביל לכפר העתיק סבירסטרוי (Svirstroy), שחנויות העץ הקטנות שבו הן מקום מצוין להצטיידות במזכרות ובעבודות יד מקומיות. מכאן ממשיכים בשייט אל סנט פטרסבורג היפהפייה. העיר הנהדרת הזו מציעה מגוון אינסופי: מוזיאונים עצומים, קתדרלות מרשימות, ארמונות מפוארים, גנים מטופחים וחיי תרבות עשירים. ביקור בעיר כולל סיורים בארמון החורף של פטר הגדול, במוזיאון ההרמיטאז', אחד ממוזיאוני האמנות הגדולים והחשובים בעולם, בקתדרלת איסאק הקדוש ובארמון פטרהוף המוקף בגנים מפוארים, שבהם נמצא גם מתחם המזרקות הגדול בעולם – עם 64 מזרקות מרהיבות. ואיך אפשר בלי קצת שופינג ובילויים? לשם כך כדאי ללכת לשדרות נבסקי פרוספקט, מרכז הקניות והבילויים העיקרי של העיר. בשעות הערב סופגים את התרבות העשירה, בין אם במופע פולקלור מקומי או בצפייה במופע של בלט רוסי בתיאטרון ההרמיטאז'.

מזרקות בגנים המקיפים את ארמון פטרהוף בסנט פטרסבורג

בתמונה הפותחת: כנסיית דימיטרי בעיירה אוגליץ', שעל גדות נהר הוולגה

הפוסט שייט נהרות ברוסיה – ממוסקבה לסנט פטרסבורג הופיע ראשון במסע אחר

יש קסם מיוחד בשייט נהרות: הקצב האיטי והרגוע, הנופים הפסטורלים, העצירות הנעימות לאורך הדרך כדי לבקר בעיירות מקומיות ובאטרקציות משפחתיות, הטיולים ברגל או באופניים לצד המים, הפיקניקים בחיק הטבע, הצפייה בשקיעה מהסירה. והכל בשלווה ונינוחות, בלי שיהיה צריך לארוז מזוודות בכל יום או להאיץ בילדים להתארגן בזמן.

הכי רגוע שרק אפשר: שייט בתעלות אלזס | הצילומים בכתבה באדיבות תשוט

שייט נהרות או תעלות בנהיגה עצמית באירופה מאפשר חופשה מסוג אחר לגמרי. הסירה היא גם אמצעי תחבורה וגם הבית שלכם לתקופת השייט. תמו הוויכוחים על שעת ההשכמה כדי להספיק לארוחת הבוקר של המלון – אתם יכולים לשתות את הקפה של הבוקר על הסיפון וליהנות משיחה שקטה, הילדים יכולים לקום מתי שהם רוצים ואפילו להישאר בפיג'מה כל היום. במטבח של הסירה תוכלו להכין לילדים את הפסטה או הטוסט שהם אוהבים, בזמן שאתם מתענגים על באגט טרי טרי וגבינות מהמעדנייה בכפר שבו עגנתם.

שייט נהרות מאפשר בילוי משפחתי מהנה בנופים מקסימים

טיול בשמונה קמ"ש
מהירות הנהיגה הממוצעת בספינה היא 8 קמ"ש, ולעובדה הזו יש השפעה על אופי החופשה. מהר מאוד מורידים הילוך ולומדים ליהנות מזה. במקום לנהוג בכבישים עמוסים, שטים בנחת ונהנים מהאוויר הפתוח ומהנופים היפים. כמובן שאפשר לשלב עצירה באטרקציות לאורך הדרך, אבל האטרקציה הכי גדולה היא השייט עצמו. הילדים אוהבים לאחוז בהגה ואפילו לנהוג בו (בהתאם לגיל כמובן), והם יהיו מאושרים לקפוץ קפיצה "טרזנית" אל הקרקע כשהסירה עוגנת ולמשוך אותה בחבל. מפעם לפעם תלווה אתכם להקה של ברווזים או ברבורים ואז תוכלו להאכיל אותם בשאריות לחם שנשאר מאתמול. כשתרצו, תוכלו לצאת לטיול באופניים (שאותם ניתן לשכור עם הסירה) במרחבים הירוקים מסביב.

במהלך השייט תוכלו לעגון ולבקר בכפרים ובעיירות לאורך הדרך

באופן כללי, מפליגים בין 5-4 שעות לאורך כל היום, לאו דווקא ברצף, כך שנותר זמן רב לטייל, לבקר בעיירות ובכפרים שלאורך הדרך, להיכנס למוזיאונים, לבקר בטירות, לעצור באטרקציות משפחתיות ועוד. אפשר להתחיל את הבוקר בנחת, לקפוץ למאפייה מקומית אם יש כזו בקרבת נקודת העגינה ולהצטייד במאפים טריים, לשוט, לעצור ולטייל במקומות יפים, להצטייד במכולת או במעדנייה במצרכים לארוחת הערב, ממש כמו המקומיים.

במטבח של הסירה אפשר לבשל את האוכל שכולם אוהבים ולשבת יחד לארוחה משפחתית עם נוף אל המים

שייט נהרות באלזס: טירות, כפרים ואוכל טוב
מכל הסיבות שמנינו, כל יעד שתבחרו בו לחופשת שייט יספק לכם חופשה משפחתית רגועה ומהנה. אחד היעדים המומלצים לשייט משפחתי בנהיגה עצמית הוא חבל אלזס שבצפון-מזרח בצרפת, על הגבול עם גרמניה. לאורך המסלול יש נופים נפלאים והמון מוקדי עניין לכל המשפחה, וכמובן אוכל משובח ויינות נפלאים למבוגרים שבחבורה. ניתן להגיע לאזור בטיסה ישירה לפרנקפורט, ציריך או באזל, המרוחקות כשעה עד שעתיים וחצי נסיעה מאלזס.

תעלת מארן-ריין. המון ירוק מכל עבר | צילום: שאטרסטוק

ישנם כמה מסלולים נהדרים באזור אלזס, כמו שייט בתעלת מארן-ריין (Marne Au Rhin) שמתחיל בעיירה סאוורן (Savern). מסלול זה מומלץ לא רק בשל הנופים והאתרים לאורכו, אלא גם משום שהוא מספק חווית שייט יוצאת דופן.

השייט מתחיל במעלה הנהר, ובתוך זמן לא רב אפשר לחוות מעבר בשמונה לוקים (ראו מסגרת למטה) בזה אחר זה. אל דאגה, הלוקים מופעלים על ידי מרכז בקרה – מרגע שמרכז הבקרה פותח את הלוק הראשון, הבאים אחריו כבר נפתחים באופן אוטומטי. חוויה נוספת שמזמן השייט היא עלייה במעלית הסירות של ארצווילר (Arzviller), הנחשבת לפלא הנדסי. המעלית מאפשרת לדלג על כמה לוקים, כאשר בכל פעם עולות עליה 3-2 סירות בעלייה תלולה שמציעה תצפית נהדרת על הנוף היפהפה. בהמשך הדרך עוברים בשתי מנהרות, האחת ארוכה ומוארת והשנייה קצרה וחשוכה, כשרק אורות הסירה מאירים את הדרך. שתי המנהרות מספקות חוויה מיוחדת שכמעט לא מוצאים בשייט במקומות אחרים.

מעלית הסירות בארצווילר. פלא הנדסי וחוויה ייחודית | צילום: nicols ©

המסלול הזה מציע לאורכו גם הרבה עיירות מקסימות ואטרקציות נהדרות. נקודת המוצא לשייט, סאוורן, היא עיירה ציורית ושלווה, שבמרכז היפה שלה יש לונה פארק לקטנטנים, בתי קפה ומסעדות. האטרקציה העיקרית של סאוורן היא טירת הוט בר (Château du Haut Barr), טירה מהמאה ה-16, הבנויה על מצוקים בגובה של כ- 470 מטר שביניהם מחבר גשר ומציעה תצפית נפלאה על חבל אלזס. סאוורן מפורסמת גם בגני הוורדים המרהיבים שלה.

העיירה סאוורן, אחת מהעיירות המקסימות שתפגשו במהלך השייט באלזס

במרחק נסיעה קצרה מסאוורן נמצאים כמה ממוקדי העניין הבולטים באלזס וביער השחור, וניתן לבקר בהם לפני השייט, במהלכו או בסופו. במרחק 45 דקות בלבד נמצאת שטרסבורג (Strasbourg), בירת חבל אלזס ומקום משכנו של הפרלמנט האירופי. המרכז העתיק של העיר, המרושת בתעלות ציוריות שמעליהן גשרי אבן, הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. תענוג לשוטט ברגל בעיר שבה יש מוזיאונים מצוינים, פארקים מטופחים והמון חנויות ומסעדות. אל תוותרו על ביקור בקתדרלה המרשימה של שטרסוברג והילדים ייהנו מאוד במוזיאון השוקולד המקומי.

אחת החוויות המיוחדות שמציע שייט הנהרות באלזס היא מעבר במנהרה חשכה

עיירה נוספת שכדאי לעצור בה היא לוצלבורג (Lutzelbourg), שנחשבת לאחת העיירות היפות בצרפת. לוצלבורג שוכנות על גדת תעלה ויש בה בתי קורות עץ בסגנון אלזסי שבחלונותיהם אדניות פורחות. העיירה מפורסמת בתעשיית הקריסטלים שלה ואפשר לקנות כאן מזכרות עשויות קריסטל. לתצפית יפה על האזור כדאי לעלות לשרידי המבצר העתיק Chateau de Lutzelbourg החולש על העיירה. תוכלו גם לצאת לטיול אופניים או ברגל בשבילים שלאורך התעלה. את הביקור כאן אפשר לחתום בארוחת צהריים טעימה עם מנות טיפוסיות לאזור, בהן תבשיל השוקרוט המפורסם.

תצפית מטירת לוצלבורג על תעלת מארן-ריין | צילום: שאטרסטוק

אחת הערים המקסימות בהמשך המסלול היא ננסי (Nancy), עיר יפהפייה שהכיכר הגדולה במרכזה, כיכר סטניסלס (Place Stanislas), עם שערי ברזל מצופים זהב, הוכרזה כאתר מורשת עולמית. הכיכר מוקפת בחנויות יוקרה, בתי קפה ומסעדות לצד מבני ציבור מרשימים – בית העירייה, תיאטרון האופרה, המוזיאון לאמנויות יפות ועוד. בסמוך לכיכר יש פארק מטופח ובו גן חיות ומיני גולף.

טיול יבשתי באלזס וביער השחור
השייט הוא כמובן לב ליבו של הטיול, אבל לא חייבים להסתפק בנופים ובאתרים הסמוכים למים. במרחק נסיעה קצרה באוטובוס, ברכבת או במונית מחלק מנקודות העגינה יש הרבה אתרים ואטרקציות. בנוסף, ניתן לשלב בתחילת הטיול או בסופו כמה ימי טיול באלזס וביער השחור, שני חבלי ארץ הפופולריים במיוחד בקרב משפחות. אחת העיירות הציוריות הסמוכות לאזור השייט היא קולמר (Colmar), המכונה "ונציה הקטנה" בשל תעלות המים הרבות החוצות אותה. מעבר לגבול, ביער השחור בגרמניה, נמצא אירופה פארק (Europa Park), אחד מפארקי השעשועים המובילים ביבשת.

מחבל אלזס בצרפת המרחק קצר לאירופה פארק ביער השחור בגרמניה | צילום: Europa Park ©

חבל אלזס והיער השחור הסמוך גדושים באתרי טבע, פארקי חבלים, מגלשות אלפיניות, מוזיאונים מיוחדים למשפחות ועוד המון אטרקציות לכל המשפחה. ואם הטיסה שלכם בחזרה יוצאת מציריך, תוכלו לשלב גם ביקור במפלי הריין, המפלים המישוריים הגדולים באירופה.

הפוסט שייט נהרות משפחתי בחבל אלזס הופיע ראשון במסע אחר

שלא כמו שכנותיה – תאילנד, סין והודו – בורמה (מיאנמר) נותרה הרבה פחות מוכרת ומתוירת. אלא שבשנים האחרונות הדבר משתנה. הקלות מצד השלטון ופתיחות כלפי המערב הביאו לעלייה במספר התיירים, והשבים מטיול בבורמה מהללים את יופייה ואת אוצרותיה. נופיה היפים של בורמה מנוקדים באינספור מקדשים, פגודות וסטופות, ונהר האיראוואדי (Irrawaddy) החוצה אותה לאורכה מספק דרך מרתק לטייל בה.

שייט נהרות בבורמה עובר דרך לבה של המדינה המרתקת הזו, חולף על פני ערים היסטוריות ואוצרות טבע ותרבות. השייט מאפשר ליהנות מכל העולמות: מצד אחד, שירותים איכותיים ומוקפדים באנייה, עם נוחות מערבית משולבת בטעימות מקומיות ונופים נהדרים הנשקפים מהסיפון. מצד שני, העצירות לאורך הדרך מאפשרות להכיר את בורמה ואורח החיים בה, לבקר באתרים היסטוריים מרהיבים, לשוטט בכפרים ובעיירות לאורך הנהר ולצאת לטיולי הליכה, רכיבה על אופניים או בכרכרה רתומה לסוס. ההפלגה מסוג זה בבורמה אורכת כעשרה ימים, הוסיפו לכך עוד יום הגעה לכל כיוון ויום או יומיים ביאנגון בסוף הטיול.

נהר האיראוואדי החוצה את בורמה. שייט על הנהר מאפשר להכיר את החיים לצד המים

הנה כמה מהאתרים המיוחדים של בורמה שפוגשים במהלך שייט על נהר האיראוואדי:
.
המסע מתחיל במנדליי (Mandalay), העיר השנייה בגודלה בבורמה. בעיר יש כמה אתרים מרתקים שלא כדאי להחמיץ, בהם מקדש מהמוני (Mahamuni paya) שבמרכזו נמצא פסל בודהא גדול ממדים, שכולו מכוסה בעלי זהב דקים אשר המאמינים הבודהיסטים (רק גברים) מדביקים עליו. על ראשה של גבעת מנדליי, שגובהה כ-250 מ', יש פגודות ומקדשים בודהיסטים ואל הפסגה מגיעים במדרגות לולייניות שמובילות לתצפית יפה על העיר ומקדשיה. אל תחמיצו את פגודת קות'דאו (Kuthodaw) המציגה לראווה את הספר הגדול בעולם, המכיל מאות עמודי אבן ענקיים. עוד בעיר כדאי לבקר בסדנאות למלאכות מסורתיות כמו סדנה לעיטורי זהב, לאריגת שטיחים, לגילוף בעץ ועוד.

פגודת קות'דאו במנדליי המציגה את הספר הגדול בעולם

סמוך למנדליי נמצאות כמה עיירות שכדאי לבקר בהן. במינגון (Mingun), עיירה ציורית על גדות הנהר, נמצאים שרידים של מקדש עצום, שבנייתו לא הסתיימה מעולם. לו היו מסיימים את בניית המקדש הזה, הוא היה יכול להיות הגדול בעולם. אולם אזהרה של אסטרולוג, שביום שבו יושלם המקדש המלך ימות, גרמה להפסקת העבודות.

המקדש במינגון, שבנייתו לא הסתיימה בעקבות אזהרה של אסטרולוג

עוד מקום שכדאי לבקר בו הוא אווה (Ava או Inwa), בירה קדומה של כמה ממלכות בורמזיות בין המאות ה-14 ל-19. בין האטרקציות המעניינות כאן – מנזר בגאיה (Bagaya), שנבנה בסוף המאה ה-16 מעץ טיק. המנזר העתיק והמרשים מוקף בשדות אורז, עצי בננה ודקלים. שרידים לעיר העתיקה ניתן לראות במגדל התצפית נאנמיין (Nanmayin) ובמנזר מה-נו-אוק-אונג (Me Nu Ok Kyaung). ומבירה עתיקה אחת לשנייה: ביקור באמרפורה (Amarapura), הבירה המלכותית לשעבר של מיאנמר. את פני השקיעה יפה במיוחד לקבל בגשר או-ביין (U-Bein), גשר עץ הטיק העתיק והארוך בעולם, ואם התמזל מזלכם ובעת השקיעה צועדים על הגשר אנשים – יש לכם תמונה מושלמת להוסיף לאלבום. להשלמת הרומנטיקה אפשר לצאת לשייט בסירות סאמפאן (סירות עץ שטוחות) על הנהר.

גשר או-ביין, גשר עץ הטיק העתיק בעולם

היעד הבא הוא מוניוואה (Monywa), עיר מסחר תוססת, שבקרבתה נמצאות מערות Shwe Ba Taung ו- Hpo Win Daung, שהביקור בהן מומלץ ביותר. בתוך נישות החצובות בקירות המערות ומעוטרות בציורי קיר מרהיבים, ניצבים מאות פסלי בודהא. ככל שמאריכים בשיטוט כך מבינים את גודל הפלא. עוד במוניאוואה – פגודת סמבודאי קאט קיאוו (Sambuddha Kat Kyaw) המעוטרת בלא פחות חצי מיליון דמויות של בודהא! שימו לב, שבשונה מפגודות בודהיסטיות מסורתיות, בפתח המקדש הזה את מקומם של פסלי האריות המיתולוגיים מחליפות דמויות פילים.

מערות במוניוואה. בנישות חצובות בסלע יושבים מאות פסלי בודהא

מכאן ממשיכים ליאנדאבו (Yandabo), כפר קטן ויפה על גדות הנהר, שבפברואר 1826 נחתם בו הסכם השלום, שסיים את מלחמת אנגליה-בורמה הראשונה. כיום הכפר נודע באמנות הקדרות ובכלי החימר המעוטרים.

בכפר יאנדבו הידוע בעבודות הקדרות שלו

עכשיו מגיעים למה שרבים מחשיבים כגולת הכותרת בכל טיול בבורמה – באגאן. באגאן, ששימשה כעיר הבירה הראשונה של בורמה, נמצאת על גדות האיראוואדי, כ-200 ק"מ מדרום למנדליי. כאן נמצא אחד האתרים הארכיאולוגיים המובילים באסיה – במתחם ששטחו כ-40 קמ"ר פזורים יותר מ-2,000 מקדשים וסטופות. יופיו של המקום טמון לא רק במספר העצום של המקדשים, אלא גם באדריכלות המרהיבה שלהם.

מתחם המקדשים האדיר של באגאן בשעת שקיעה

מומלץ לטייל בין המקדשים בשעות היום ולחזור לתצפית בשעת השקיעה, עת האור הכתמתם מעניק לאתר קסם מיוחד. מי שרוצה להעיף מבט על האתר מזווית אחרת, יכול לצאת לטיסה בכדור פורח, שמשייט גבוה מעל ראשי המקדשים. מעבר לביקור במתחם המקדשים, כדאי לנצל את השהות בבאגאן לשיטוט בשווקים המקומיים ולביקור בסדנאות של אומנויות מקומיות, למשל סדנה לגילוף בעץ, לאריגת בדים ולעיטור כלים בלכה.

שוק בבאגאן

מדרום לבאגאן נמצא הכפר סלאיי (Salay) שהוקם במאה ה-13 ויש בו מקדשים רבים מתקופת ממלכת באגאן, מנזרים יפהפיים מעץ טיק ומבנים שנשתמרו מהתקופה הקולוניאלית. על גדות הנהר ניצב מנזר יוק סון קיאונג (Yoke Sone Kyaung). המנזר, שנבנה ב-1882, מפורסם בגילופי העץ היפהפיים שבו. בכפר יש כמה מנזרים פעילים, שבהם אפשר להכיר את הדת הבודהיסטית ואת הטקסים המיוחדים שלה.

פסלים וגילופי עץ במנזר יוק סון קיאונגבכפר סלאיי

שתי עיירות נוספות על גדות הנהר שכדאי לעצור בהן הן מאגווה (Magwe) וטאייטמיו (Thayetmyo). בראשונה יש פגודה מוזהבת שנבנתה ב-1929 על ראש גבעה ממנה נשקף נוף מקסים; השנייה היא עיירה קולוניאלית ששימשה כעיירת גבול בתקופת מלחמת אנגליה-בורמה. יש כאן שוק מקומים מקסים ומבנים קולוניאליים רבים שהשתמרו היטב.

שקיעה מעל נהר האיראוואדי

מכאן מגיעים לפאיי (Pyay), שבעבר נקראה פרום. העיר, המשמשת כמרכז סחר חשוב, נשלטה בתקופת ממלכת באגאן על ידי שבט מון ונכבשה על ידי הממלכה הבורמזית בשנת 1754. כאן כדאי לבקר בפגודת Shwesandaw המוזהבת, אחד מאתרי העלייה לרגל הבודהיסטים החשובים בבורמה. ובפגודת הר הסליחות, Wunchataung Paya, שממנה יש תצפית מרהיבה על האזור כולו. סמוך לכאן נמצאת ת'אייקיטייה (Thayekhittaya), המכונה "העיר המופלאה" ואשר שימשה כעיר-מדינה בין המאות ה-5 ל-9.

הפגודה המוזהבת בינגון, אחד מאתרי התפילה החשובים בעיר

כאן ניפרד מנהר האיראוואדי שליווה אותנו במהלך הטיול כדי לבקר בעיר ינגון (Yangon), העיר הגדולה בבורמה אשר שימשה כבירתה עד שנת 2005. זוהי עיר שוקקת חיים הממוקמת על גדות נהר הינגון, עם שילוב של גורדי שחקים מודרניים, אדריכלות קולוניאלית ומקדשים מסורתיים. יש כאן שפע של חנויות ומסעדות, שווקים מקומיים ופגודות מרשימות – אל תחמיצו את פגודת Swedagon, המכונה גם הפגודה המוזהבת, אחד מאתרי התפילה החשובים בעיר. אחרי החיים הנינוחים שלאורך הנהר, מעניין לסיים את הטיול בעיר גדולה ומלאת עניין, לסיור ברחובותיה, להכיר את טעמיו של המטבח המקומי ולקנח במסע קניות.  

הפוסט שייט נהרות בבורמה – בין מקדשים למנזרים הופיע ראשון במסע אחר

שיט בנהר התמזה, מהעיר אוקספורד אל העיירה הנלי-און-תמז, הוא כמו מסע אל דפי ההיסטוריה האנגלית. קשה לעבור קילומטר אחד מבלי שבאופק יעלה אתר היסטורי, עיירה עתיקה, טירה או בית אחוזה. יחד עם זאת, עיקר ייחודו של קטע הנהר הזה טמון דווקא ביופיים של נופיו הטבעיים והאורבניים, אשר היוו מקור השראה לספרים רבים, ובהם "שלושה בסירה אחת" מאת ג'רום ק' ג'רום (שהתפרסם ב-1889) ו"הרוח בערבי הנחל" מאת קנת קרהאם (שיצא לאור ב-1908). לכן, לפני ההפלגה, כדאי לקרוא בהם, כדי להיכנס לאווירה.

חוץ מהשראה, מומלץ להצטייד גם באורך רוח. מהירות השיט המרבית המותרת בתמזה היא שמונה קמ"ש, והמהירות הממוצעת נמוכה עוד יותר – כ-4.8 קמ"ש בלבד. את המסלול המוצע כאן, שאורכו כ-76 קילומטר, תעברו פעמיים, שכן תיאלצו להחזיר את הסירה לנקודת המוצא, בשיט נטו תבלו כ-20 שעות בכל כיוון, כולל זמן ההמתנה למעבר ב-16 הסכרים שבדרך. לכן כדאי לשכור את הסירה לפחות לשבוע, כדי שבנוסף לביקורים בכפרים, בעיירות ובאתרים שבדרך, תוכלו להקדיש זמן לשיטוט בשדות ובחורשות שלאורך הגדות, וליהנות מהעושר הרב של החי והצומח.

צמחיית מים על התמזה | צילום: אפי אפרת

רוב הזמן תראו המוני ברווזים, ברבורים, אווזים, שחפים ואנפות אפורות, אך לאמיתו של דבר, התמזה היא מקום משכנם של עשרות מיני עופות ודגים. בסמוך לגדות צומחים קנים, ואילו את הגדות עצמן מקשטים בעיקר בעצי ערבה ואלמון. בחורשות הסמוכות תראו סנאים אפורים ואיילים, ובאביב תכוסה קרקעית החורשות בשמיכה של פרחי פעמונית סגלגלים. שיט בתמזה אינו מיועד לממהרים.

מקום טוב להתחיל בו
נקודת המוצא למסע היא אוקספורד, עיר הצריחים החולמים, וכדאי לפתוח בו רק לאחר שביליתם בה כמה ימים. בקטע הנהר העובר בתחומי אוקספורד יהיו מימיו מלאים באנשים החותרים במרץ בסירותיהם, כפי שעשה גם לואיס קרול עם אליס ואחיותיה, באותו "אחר צהריים זהוב" בקיץ 1862, שבו החל לרקום את עלילת "אליס בארך הפלאות". אחרי כ-13 קילומטר של הפלגה דרומה בנוף הכפרי תגיעו לעיירת השוק היפהפייה אבינגדון.

אבינגדון היא העיירה האנגלית העתיקה ביותר המיושבת ברציפות. במתכונתה הנוכחית צמחה העיירה סביב כנסייה מהמאה השביעית לספירה, שהפכה לאחת הכנסיות העשירות במדינה, ונהרסה במאה ה-16 בהוראת הנרי השמיני. כמה מהבניינים ששרדו במתחם הכנסייה ניתן לראות ברחוב Checker Walk הסמוך לנהר (יש שילוט ברור מגדות הנהר).

בכיכר השוק של אבינגדון נמצא בניין המחוז הנאה, שהוקם במאה ה-17, ונחשב לאחד מבתי העירייה היפים בבריטניה. תחת אכסדרת העמודים שלו נערך זה מאות שנים השוק המקומי, המתקיים בכל יום שני, ובקומה העליונה, ששימשה בעבר כבית משפט, פועל מוזיאון אבינגדון, המכיל מוצגים ארכיאולוגיים והיסטוריים מהאיזור. פרטים נוספים על האתרים הפזורים באבינגדון תוכלו לקבל בלשכת התיירות המקומית, השוכנת ב-Bridge St (הרחוב העולה מהגשר) 25, טל' 44-1235-522711.

פרחי פעמונית בעמק התמזה | צילום: ריצ'ארד קולינס

במרחק כ-17 קילומטר במורד הנהר נמצאת עיירה היסטורית נוספת שכדאי לבקר בה: וולינגפורד, המשתרעת לאורך של כ-10 קילומטר, על גדות התמזה. אחרי שעוגנים, עולים מהנהר ברחוב הראשי עד הרמזור, שם נמצאים שרידי הביצורים הסקסוניים, שהקיפו את העיירה ונהרסו ב-1646.

מגני הטירה היפהפיים ניתן לראות את חורבות הטירה, שנבנתה כאן ב-1067 על ידי ויליאם הכובש, שהכיר בחשיבותה האסטרטגית של וולינגפורד שנה קודם לכן, כאשר חצה בה את הנהר בדרכו לכבוש את לונדון. ב-1142 נמלטה לכאן מאוקספורד מתילדה, בתו של הנרי הראשון, שטענה לכתר, ומצאה מקלט בטירה, וב-1646, בתום מצור בן 65 יום, נהרסה הטירה בהוראת אוליבר קרומוול.

בגני הטירה ניתן לבקר עד שקיעת השמש. הם נמצאים בסמוך ללמב ארקייד, בצומת של High st. ו- Castle st. למב ארקייד שימש כפונדק מאז 1550, וב-1980 הפך למרכז לממכר עתיקות, הכולל כ-40 חנויות ודוכנים. האווירה השוררת ברחובות העיירה הצרים – שבהם בתים מהמאה ה-14, חנויות קטנות ופאבים – סיפקה השראה לסופרת אגתה כריסטי, שהתגוררה כאן בווינטרברוק לודג' (הבית נמצא בבעלות פרטית) שב- Reading Road. לשכת התיירות המקומית (טל' 44-1491-826972) פועלת בבניין העירייה, הנמצא בכיכר השוק.

על נובלות וציפורים
במרחק כשמונה קילומטרים מוולינגפורד, על הגדה המזרחית, תראו את החזית של מלון ביטל אנד ודג'. ג'רום ק' ג'רום שהה בו בזמן שכתב את "שלושה בסירה אחת", והרברט ג'ורג' ולס חיבר בו את הנובלה הפופולרית ביותר שלו, The History Of Mr Polly, שיצאה לאור ב-1910. תיאורו של הפונדק המופיע בנובלה מבוסס על המלון הזה. כדאי לעגון לידו (ללא תשלום) ולעצור לסעודה (רצוי להזמין מקום מראש בטל' 44-1491-651381). התפריט צרפתי בעיקרו, אך כולל גם מנות אנגליות למהדרין, כמו קדרת ארנבת עם פטריות ו- Steak & Kidney Pudding.

ברבור על הנהר | צילום: אפי אפרת

שבעה קילומטרים נוספים במורד הנהר, בלוואר בזילדון, נמצאת שמורת הטבע צ'יילד ביל. הביקור בה הוא ממש חובה לכל חובב טבע, וגם לילדים. השמורה משתרעת על פני 1,200 דונם של כרי מרעה ואגמים, שבהם יש מגוון עצום של ציפורים ועופות מים, וכן פינת ליטוף ומגרשי משחקים.

במרחק קצרצר דרומה מהשמורה נמצאו הכפר המקסים פנגבורן. לאורך הגדות בקטע הנהר העובר בכפר (וגם דרומה ממנו) שכנו הדמויות של "הרוח בערבי הנחל", שהאמינו כי אין דבר מהנה יותר מאשר להשתעשע בסירות. מחבר הספר, קנת גרהאם, התגורר ב- Church Cottage, הנמצא בסמטת St. James Close, ליד כנסיית St. James The Less. כדי להגיע אל הבית (הנמצא כיום בבעלות פרטית וניתן לראותו רק מבחוץ), עלו מהנהר מערבה ב- High St. ופנו ימינה ב- Station Road. הסמטה, שבה שוכן הבית נמצאת משמאל. אגב, עכברוש הים (Otter, לאמיתו של דבר מדובר בלוטרה) המככב בסיפור נדיר כיום, אך עדיין מצוי בחלק זה של הנהר. בפונדק הברבור הפונה אל הנהר (ליד סכר Whitechurch Lock) החליטו שלושת הגברים של ג'רום ק' ג'רום להפסיק את הטיול שלהם, ולחזור ללונדון. הפונדק נבנה ב-1642, ומשמש כיום כפאב (טל' 44-1189-844494). למבקרים בו מותר לעגון לידו ללא תשלום. כדאי להגיע לתחנת המוניות שליד הנהר, לעלות על מונית ולנסוע לכפר הסמוך באקהולד, השוכן במרחק של כחמישה קילומטרים מפנגבורן. בבאקהולד פועל בית הספר לרכיבה של חוות הרונס, שם תוכלו לדהור על סוסים בנוף עוצר נשימה של שדות וחורשות (טל' 44-1189-745228).

ממראות הדרך: שדות, יערות ובתים מקסימים | צילום: ריצ'ארד קולינס

כפר הוורדים
כעשרה קילומטר דרומית-מזרחית מפנגבורן שוכנת רדינג – עיר מסחרית שוקקת, שבה נערך מדי שנה, באוגוסט, פסטיבל הפופ והרוק הנודע, Reading Festival. בזמנים אחרים כדאי לבקר בעיר רק אם אתם זקוקים למנה הגונה של תרפיית קניות. ברדינג יש מגוון חנויות לתפארת ומרכזי קניות ענקיים, אבל העיר נטולת כל חן. הפרט הכי מעניין בהיסטוריה שלה הוא שאוסקר ויילד ריצה עונש של שנתיים מאסר בבית הכלא המקומי, בגין היותו הומוסקסואל. לאחר שהשתחרר מהכלא, כתב עליו, ב-1898, את השיר רב העוצמה Goal Ballad of Reading.

התחנה הבאה במסע תחזיר אתכם לפסטורליה. הכפר סונינג (Sonning), השוכן כ-4.5 קילומטרים במורד הנהר, מזרחה מרדינג, תואר ב"שלושה בסירה אחת" כמקום יפהפה, שבתיו מכוסים בקיץ בוורדים. גם כיום הכפר יפה להפליא, ובתיו, שמרביתם הוקמו במאות ה-17 וה-18, עדיין מכוסים בקיץ בוורדים מטפסים. כיום מתגורר בו הישראלי המפורסם ביותר באנגליה, מכופף הכפיות אורי גלר.

ברחוב הראשי, High St., נמצא פאב The Bull (טל' 44-1189-693901), שאותו תיאר ג'רום ק' ג'רום כפונדק כפרי אמיתי. לאחר שתשוטטו בכפר תוכלו לסעוד ולצפות במחזה בתיאטרון-מסעדה Mill at Sonning שעל גדת הנהר, במבנה מהמאה ה-18, ששימש בעבר כטחנת קמח (טל' להזמנת כרטיסים: 44-1189-698000).

תחרות שיט מלכותית
סכר Marsh Lock, הנמצא במרחק כתשעה קילומטרים מגשר סונינג, מסמן את הכניסה לבירה הרוחנית של התמזה – הנלי-און-תמז. העיירה הציורית השלווה בקושי השתנתה במהלך מאות השנים האחרונות, והיא מלאה בפנינים ארכיטקטוניות, אבל יותר מכל היא חבה את קסמה דווקא לאותה תקופה בשנה שבה היא מאבדת משלוותה – לחמשת ימי ה"הנלי רויאל רגאטה".

גשר הנלי בהנלי-און תמז | צילום: ריצ'רד קולינס

הרגאטה היא אחת מתחרויות השיט הבינלאומיות החשובות, ואחד האירועים החברתיים היוקרתיים ביותר באנגליה. מאז 1839 מתקיימות התחרויות בעיירה פעם בשנה, בשבוע האחרון ביוני, ובשנים האחרונות משתתפים בהן כ-500 צוותי חתירה ממדינות שונות, חלקם בעלי מדליות אולימפיות. במקום לצפות במתחרים, רבים מאלפי המבקרים המגיעים להנלי און תמז בימי הרגאטה מעדיפים פשוט לפרוש שמיכה ליד הנהר, ללגום שמפניה, להאזין לתזמורת מקומית, ולהתבונן בכובעים המשונים שחובשות, לפי מיטב המסורת, רבות מהמבקרות. והילדים? הם נהנים לשחק במגרש המיני גולף ובמתקני השעשועים שעל גדת הנהר. הרגאטה מסתיימת במופע זיקוקים די-נור מרהיב, המסמן את פתיחתו של פסטיבל הנלי – פסטיבל אמנויות ומוסיקה, הנמשך שבוע ונערך על גדת הנהר.

לאורך הרחוב הראשי העולה מהגשר, רחוב הארט, תראו פאבים ובתי מלון, ששימשו בעבר לחניית הכרכרות שעשו את דרכן מאוקספורד ללונדון. בקצהו השני ב- Falais Square, שוכן בניין העירייה, שבו פועלת לשכת התיירות (טל' 44-1491-578034).

כדאי לטייל גם ב- Friday St., המשמש כרחוב מסחרי זה למעלה מ-700 שנה, ובעבר אף סימן את הגבול הדרומי של העיירה. שמות הבתים מרמזים לעתים תכופות על התפקיד שמילאו בעבר: אסמי תבואה, בתי דייגים, ועוד. בימי הביניים עבר הגבול הצפוני של העיירה ב-New St., שבו נותרו בתים רבים מהמאה ה-15, המשובצים בין בתים ג'ורג'יאניים וויקטוריאניים. סמוך לנהר נמצאת מבשלת השיכר המקומית, Brakspears Brewery המשרתת במשך יותר מ-200 שנה רבים מהפאבים בסביבה. בבית מספר 4-2 ב-New St., במבנה מהמאה ה-15, נמצאת Asquiths – חנות המוקדשת לדובונים מכל סוג וגודל. בקומה השנייה יש בית קפה, שבשעות אחר הצהריים תוכלו לשתות בו תה בחלב ולאכול רקיקים (סקונס) בריבה, כמו האנגלים.

לפני שעוזבים את הנלי-און-תמז כדאי לבקר במוזיאון הנהר והחתירה, על גדת הנהר. במוזיאון, שנחנך ב-1998 על ידי מלכת בריטניה, יש מוצגים אינטראקטיביים, המספקים שפע הזדמנויות לשחק, ואגב כך ללמוד על ספורט החתירה, ולהרחיב את הידע שלכם באשר לתמזה ולהשפעתה על ההיסטוריה, הכלכלה, החי, הצומח והתרבות באיזור בפרט, ובאנגליה בכלל. הידע שתרכשו במוזיאון יאיר באור חדש את דרככם חזרה במעלה הנהר, לכיוון אוקספורד.

הפוסט אנגליה: שייט על התמזה הופיע ראשון במסע אחר

שמונה בבוקר. סיפון השמש של ספינת הנהר "סיין פרינסס" מוכן לפעילות. שלושה נוסעים משקיפים על נופי הנהר כשהם שרועים על כיסאות נוח. אלה ניצבים כחיילים במסדר לאורך 110 המטרים של הסיפון. אחרי ההרצאה של אתמול בלאונג' על החיים לאורך הסיין העיניים תרות אחר שפמנונים במים ואווזים, שעושים, מסתבר, את כל הדרך לנורמנדי מקוויבק. צוקים לבנים מתחלפים בשבילים כפריים עם רוכבי אופניים של סופשבוע. בספינה, שמובילה אותנו אל שבוע של שיט עם טיולי יבשה בנורמנדי, מתקבצים מלבדנו גם 56 גימלאי הצי הדני, קבוצת צרפתים בני גיל הזהב מהדרום ומשפחה קנדית עם שני מתבגרים. הקשישה הדנית המטופחת, שהפליאה אמש בריקוד הציפורים על רחבת הלאונג', מחייכת "בונז'ור" מהשולחן הסמוך. ג'וליו, סגן הפרסר, מדריך התעמלות בוקר מתונה לשמונה שהסכימו לעלות לדק. על שולחנות חדר האוכל כבר ניכרת הסתגלות לשלוש ארוחות צרפתיות ביום. 67 חדרים, 138 נוסעים, 30 אנשי צוות, ופאביולה אחת. לפאביולה, מנהלת השיט הנמרצת, יש מלוא הסל סיפורים מחדרי החדרים של "הפרינסס", והיא תחלוק אותם איתנו בנדיבות בארוחת הערב. יהיו שם בדרך הרבה מטבח צרפתי, אלכוהול חופשי ובעיקר נורמנדי היפה, ההיסטורית, הטעימה. מפות ומדריכים מודפסים ליעד נורמנדי ובריטאני, בהנחה לגולשי מסע אחר! הסיין פרינסס שטה בנחת מפריז לתעלת למאנש. החיים דבש | צילומים: רוני ערן רגע לפני נורמנדי עוצרים בוורסאי. זה על הדרך ואם לשוטט בתפארת המלכותית והגנים המאולפים של לואי ה-14 עדיף לעשות את זה כשלצדך מישהו כמו רן שהם. שהם, אדריכל ומדריך טיולים בחברת "בריזה", יודע מה שצריך לדעת על הפוליטיקה של ורסאי, עיצוב "גני התענוגות" שלה, ולא פחות חשוב – על הרגלי התלבשות הבוקר של לואי ה-14. באגף חדרי ההסבה של מאדאם אדלאיד ומאדאם ויקטואר, בנותיו של לואי ה-14, שנפתח מחדש לא מזמן, אנחנו זוכים להתרשם משגרת יומן המפנקת של שתיים מהמעושרות של התקופה. להבות ברואן הודות לאינקוויזיציה ולארכיבישוף פייר קושון, זכתה רואן (Rouen), בירתה העתיקה של נורמנדי, באישיות היסטורית מן המעלה הראשונה שמזוהה עם העיר – ז'אן דארק. המוקד שנבנה בכיכר השוק הישן ב-30 במאי 1431, היה גבוה במיוחד – 32 מטרים – כדי שהאש תבער זמן רב ותוציא הכי לאט את נשמתה של האישה שהנהיגה את צבא צרפת במלחמתו בכיבוש האנגלי והואשמה בכישוף. קל לדמיין את הסצנה כשמביטים בכנסיה החדשה המרשימה שנראית כלהבה שלוחה אל השמיים, וניצבת באותו מקום בכיכר. גובהה 32 מטרים. אבל רואן היא בעיקר אוצר בלום של אדריכלות גותית. אנחנו עומדים למרגלות קתדרלת נוטרה דאם – דוגמה מרהיבה לסגנון הגותי הלוהב (flamboyant) הראוותני, השופע צריחים ותחרה באבן. 28 פעמים צייר אותה קלוד מונה כשהוא משקיף על חזיתה מחנות ההלבשה התחתונה שממול. בתוך הקתדרלה נמצא קברו המרשים של ריצ'ארד לב הארי מלך אנגליה, בו קבור ליבו. פריקים של אדריכלות גותית ילכו לראות גם את עושר הדקורציה וחרדת הריק של כנסיות Saint-Maclou ו-Saint-Ouen. רואן – עיר עתיקה יפה במיוחד ליד סן מקלו, במעבר שמסתתר בין הבתים, מצאנו אתר מעניין. כיום זהו משכנו של בית הספר לאמנויות. החצר הפנימית של המתחם מוקפת בתי קורות עץ עתיקים שבחזיתותיהם תבליטי גולגולות ועצמות. יש בה יופי עגמומי מיוחד במינו. זה לא מקרי. החצר הזאת היא קבר אחים ל-12 אלף מתי המגיפה השחורה של רואן. זה המקום להתבודד ולהגג בשאלות קיומיות. העיר העתיקה של רואן יפה במיוחד, בזכות בתי קורות העץ מהמאות ה-14 וה-15 ומונומנטים כמו השעון האסטרונומי ברחובGros Horloge וארמון הצדק (Palais de Justice). בחנות ממתקים ליד הקתדרלה אנחנו מגלים את הסאבלה (Sablé) – העוגיות הנורמנדיות הפריכות שקשה להפסיק לאכול מהן, ואחר כך נטמעים בשוק פשפשים ססגוני שמתפרש ברחובות הסמוכים. תחרה באבן – הקתדרלה של רואן באותו לילה נשמע קול נהמת מנוע עמומה. הצצה בחלון מגלה שנהר הסיין הכפרי והרומנטי הפך לנהר ענק. ספינות משא גדולות משייטות בו לצידנו. בבוקר אנחנו באונפלר. "באתי לבדוק אם שותים פה מספיק אלכוהול", מכריזה פאביולה, מנהלת השיט, 15 שנה בחברת השיט Croisieurope. הארוחות בספינה כוללות היכרות נעימה עם המטבח של נורמנדי. את הבשרים מלווים רוטבי שמנת עשירים ובבר מגישים את התוצרים של מטעי התפוחים של נורמנדי – קלבאדוס ו-cidre – משקה תפוחים אלכוהולי מצוין. הארוחות הן גם הזמן להתעמק במקורם של הקרואסון והשז-לונג (באדיבות רן שהם הבלתי נדלה) ואיך לא – להגות ב"צרפת לאן בעידן הטרור הדאעשי". חיי לילה סטודנטיאליים בקן (Caen), בירת מחוז קלבדוס עיירת האימפרסיוניסטים הפרינססה עוגנת ברציף של אונפלר (Honfleur) ושני צעדים אל תוך העיירה רואים מיד מה מצאו בה ציירים כמו מונה, קורבה ובודן שהרבו לציירה. אונפלר היא כמעט קלישאה של "עיירה ציורית". בתיה העתיקים סדורים סביב מרינה קטנה, כשהנמל ובתי קורות העץ והאור הנהדר מספקים סידרה אינסופית של פוטו אופ (ופיינטינג אופ). כדאי לראות את כנסיית סנט קתרין, העשויה כולה עץ, ואפשר לבקר במוזיאון יוג'ין בודן, שמוצגת בו תערוכת "להיות ילד בתקופת האימפרסיוניסטים 1860-1920". אונפלר – פוטו אופ בכל סמטה אונפלר תיירותית עד העצם אבל מקסימה, וחנויות התוצרת המקומית מציעות עינוגים קולינאריים ששווה לטעום. La Trinitaine היא מקדש של עוגיות בקופסאות רטרו יפות, ולולא השף של "הפרינסס" לא היינו חולמים לעזוב את אונפלר בלי מגש פירות ים באחת ממסעדותיה, כי אמרת אונפלר – אמרת צדפות! רק התחלנו להתרגל לשגרת תפנוקי המלון הצף שלנו והנה ערב אחרון בספינה. ממחר נמשיך לחקור את נורמנדי בנסיעה יבשתית. זהו ערב גאלה במיטב המסורת של טיולי ספינות הנהר. הוא כולל ארוחת ערב מפוארת ומצעד צוות ה"פרינסס" לקול תשואות הנוסעים. אחר כך בלאונג' יציג כל הצוות בפנטומימה מסכת עלומת-עלילה, ששזורה בה רומנטיקה מרומזת. המלצר ההונגרי הקבוע שלנו יגלם את התפקיד הראשי, אך דמותו ומניעיה יישארו בלתי מפוענחים. אחריו תעלה ותבוא להקת ותיקי נורמנדי בשירים ומחולות מסורתיים, כשהם לבושים סינרי תחרה ושביסים מעומלנים. בסוף יהיה דיסקו. אמרת אונפלר – אמרת צדפות חופים הם לפעמים געגועים יבשה. המיניבוס שלנו חוצה מישורים של מטעי תפוחים ושדות חרדל צהובים. האוויר קר יותר, ימי ואפרורי. בכיכרות הכפרים מתחילים לראות אנדרטאות של חיילים וכתובות כמו "לאלה שמסרו את נפשם למעננו". ופתאום נגלית הרצועה הכחולה של תעלת למאנש. ב-6 ביוני 1944 החל מבצע הנחיתה הימי האדיר של בנות הברית בחופי צרפת הכבושה, שסימן את ראשית הקץ של גרמניה הנאצית. 156 אלף חיילים נחתו בה באותו יום בסיוע 12,000 כלי טיס ו-6,900 כלי שיט. הדי האירוע הזה עדיין מפעמים בעיירות החוף היפות של נורמנדי במוזיאונים, בתי עלמין, אינסוף מזכרות ושרידי ציוד מכוסים ירוקת שנראים עדיין על החוף. ארומאנש – שרידי הפלישה עדיין על החוף מוזיאון ארומאנש 360 ממוקם על הצוק מול חוף הנחיתה גולד ביץ'. במימיו אפשר לראות את שרידי הנמל הצף הפנטסטי שהקימו בו הבריטים ב-8 ביוני 1944. על מסך מעגלי מוצגים בקטעי סרטים וצילומי סטילס מקוריים 100 הימים מה-D Day ועד לשחרור רואן. אין כאן משהו שלא ראינו קודם, ובכל זאת אנחנו יוצאים מההקרנה עם גרון חנוק. חנות המזכרות מציעה למעלה מ-3,000 פריטי תיעוד ומזכרות. מוזיאון D Day בארומאנש – תצוגה מסורתית, סיפור מרתק D Day Museum במדרחוב של ארומאנש מציג את הפלישה באמצעות דגמים מוקטנים. הכי מוזיאון בסגנון הישן, אבל מרתק. סמוך למוזיאון אנחנו מגלים עוד מעדן מקומי – הגאלט (gallete). זהו מצע קרפ פתוח עמוס קומבינציות של כל טוב – ביצה, האם, גבינות, צלפים וכו'. ב-Le Recto Verso – Creperie Normand מגישים 19 סוגי גאלט (11-2.50 אירו למנה) והוא הולך כמובן הכי טוב בצירוף cidre תפוחים חמצמץ (כתובת: 17 rue Marechal Joffre). את יום הטיול בחופי הנחיתה אנחנו חותמים בביקור בבית העלמין האמריקאי המרשים באומהה ביץ', שקבורים בו 10,000 נופלים. פה ושם בין אלפי הצלבים הלבנים מזדקרים לעין מגיני דוד: לסטר וייס מניו יורק, הנרי פרויד מניו יורק ואחרים. המלחמה ההיא – המדרחוב של ארומאנש מנזר הגאות והשפל "מי שרוצה להיות לבדו במון סן מישל שיבוא בפברואר בלילה", אומר רן כשאנחנו משתאים למראה הנחיל האנושי, שמתפתל ממגרשי החנייה אל המנזר הציורי אפוף הערפל במרחק. ככה זה כשמדובר באחד מאתרי התיירות הפופולריים באירופה. שלושה מיליון מבקרים בשנה. Mont Saint Michel היה מאז ומתמיד הר מבוצר בעל יתרון אסטרטגי אולטימטיבי – הגאות הופכת אותו לאי, השפל מחבר אותו שוב למישור יבשתי רחב ממדים. הוא הפך גם ליעד צלייני בשנת 709, לאחר שהבישוף של אוואראנש הסמוכה הקים בו מנזר בפקודת המלאך מיכאל שהתגלה לו בחלום. האכזבה מהמון האדם הנוהר אל האי מתחלפת בסוג של אחוות עולי רגל. בדרך עוצרים שוב ושוב לצלם ומשקיפים על מרחבי הבוץ העצומים שנקודות קטנות נעות עליהם.טיולי בוץ מודרכים "מומלץ לצאת עם מדריך מנוסה", מזהירים אותנו, "כי יש מקומות שבהם הבוץ טובעני". אחוות עולי רגל – מון סן מישל בסמטאות הכפר המובילות למרומי המנזר קשה לזוז מרוב דוחק ובמסעדות איכות המנות נזילה (הצדפות היו מעולות, העוף בלתי אכיל). אבל מון סן מישל הוא אתר ממגנט מכל זווית שמביטים בו. מרחוק, מקרוב ומעל הביצורים המשקיפים אל מרחבי הבוץ. הזמן המועדף לבקר בו הוא כמובן בשעת הגאות. המים גואים ונסוגים במהירות על פני שטח של 15 ק"מ, עם הפרש גובה של 11 מ' בין הגאות והשפל. כאן אפשר לבדוק מתי תתרחש הגאות ולתזמן את הביקור. תצפית ממון סן מישל – יתרון אסטרטגי ויופי ממגנט תעמולה רקומה בבאיו מטיילים ישראלים חובבי אמנות, ואמנות ימי הביניים בפרט, ירוצו לראות את "הריקמה של באיו", במוזיאון של העיר הימי-ביניימית היפה באיו (Bayeux). ולא מעטים כנראה רצים לשם, אחרת איך אפשר להסביר את העובדה המפתיעה שיש שם אודיו גייד בעברית! "הרקמה של באיו" היא מסמך היסטורי מסעיר. 70 מטרים של רצועת אריג רקום מגוללים את עלילותיו של הדוכס ויליאם מנורמנדי, הוא ויליאם הכובש, ואת נצחונו בקרב הייסטינגס וכיבושה של אנגליה בשנת 1066. האריג המרהיב ביופיו מתאר סצנות מורכבות, שמציגות מאות דמויות עם מגוון של אפיונים ותפקידים. מלוחמים ועד אנשי דת, ספינות, סוסים, כלי נשק, קרבות ומוצרי מזון, וגם מחוות והבעות פנים שמזמינים פרשנות. בחנות המזכרות של המוזיאון יש בובות אבירים ונסיכות וסצנות מקסימות מהרקמה מודפסות על כל דבר – מפוסטרים ועד כיסויים לכריות. אתר אינטרנט הרקמה של באיו, אריג רקום שמהווה מסמך היסטורי מסעיר | צילום: שאטרסטוק ב-2016 מציינים 950 שנה לקרב הייסטינגס, ומאפריל עד דצמבר יתקיימו בבאיו והסביבה פסטיבלים ימי ביניימים. פרטים באתר האינטרנט הענק וגנו קלוד מונה, הצייר האימפרסיוניסטי המפורסם והמצליח ביותר, ראה ברכה בעמלו ויכול היה לרכוש לעצמו את האחוזה בז'יברני, להעסיק שבעה גננים ולשתול בה גן יפני יפהפה, שסיפק לו אינסוף אפשרויות לציירו. ביום ביקורנו שם הגן היפני עדיין אינו בשיא פריחתו. את חבצלות המים המפורסמות שהרבה מונה לצייר אפשר יהיה לראות רק במאי-יוני, כשטמפרטורת המים תהיה לפחות 16 מעלות, אבל אז ממלאים מאות מבקרים וטיולי בתי ספר את שבילי ז'יברני. במטבח של קלוד מונה בז'יברני חבצלות המים המפורסמות בגן של מונה פורחות במאי-יוני | צילום: Andrea Sölter © עכשיו קריר ונעים, יש מעט מבקרים והגן מקסים גם בלי החבצלות. מעניין להתוודע אל מונה גם דרך חדרי המגורים, המטבח והחפצים. פרנסואז, הניצבת בכניסה לבית מונה ("מתחילים משמאל ובלי פלש בבקשה") עושה זאת כבר 12 שנה. "אני הכי אוהבת את ז'יברני כשהצבעונים גבוהים יותר", היא אומרת. "זה יקרה בערך בעוד ארבעה שבועות. אחר כך אנחנו עמוסים… המון ילדים. רק אחרי יולי נוכל שוב לנשום". טיפ חשוב: למרות שהחבצלות טרם הנצו, ז'יברני מקסימה לגמרי גם מחוץ לעונה. בעצם, כמו נורמנדי כולה. ממראות נורמנדי בסרטון הבא: הכותבת היתה אורחת של חברת בריזה – אמנות הטיול, מבית מונה טורס, חברת הספנות Croisieurope וחברת התעופה Transavia

הפוסט נורמנדי: ללכת עם הזרם הופיע ראשון במסע אחר

היינו שמונה. חמישה ילדים, אמא, סבא וסבתא, כולנו יצאנו לשיט משפחתי בהולנד. חיפשנו משהו עם הרבה אקשן, שיספק חמישה ילדים מלאי מרץ. שבוע חופשי לחלוטין מהסיוט הסיזיפי של חיפוש בית מלון אריזה ופירוק בכל לילה מחדש. חופש מנהיגה של שעות באוטו צפוף בכבישים פקוקים, וגם להיות משוחררים מלהטיל על הילדים איסורים, כנדרש במקומות ציבוריים. שיט בתעלות של הולנד נראה פתרון אידיאלי. 

בחרנו לשוט במסלול טבעתי, שיצא מלוסדרכט, כפר הנמצא במרחק של כ-30 קילומטר דרומית-מזרחת לנמל התעופה של אמסטרדם, המשיך צפונה עד אלקמר ובחזרה לנקודת המוצא. המפגש עם הסירה, ביתנו לשבוע הבא, הפתיע. הסירה הצנועה היתה למעשה וילה קטנה: שלושה חדרי שינה, סלון גדול עם גג נפתח, שני חדרי שירותים ומקלחות, מטבח ביתי מצויד היטב, גג שיזוף ומרפסות. הצטיידנו באוכל ובכמה זוגות אופניים ויצאנו צפונה, בתעלת וספרטרקווארט חאספ, המובילה מלוסדרכט לכיוון אמסטרדם. 

גשר מתרומם כדי לאפשר מעבר לסירה | צילום: סטיוארט סטנטון

כעבור כ-100 מטר, עוד לפני שהספקנו ללמוד איך משיטים את הסירה, נתקלנו בסכר הראשון. המעבר בסכרים דורש מיומנות ועבודת צוות. חילקנו תפקידים: אחד דוחף מימין, אחת דוחפת משמאל, אחד קושר, אחת מוודאת שגובה תחתית הגשר מאפשר מעבר, אחד מנווט ואחת משלמת אגרה. המציאות היתה שונה. מימין עמדה סירה, משמאל ניצב עמוד, אמא אווזה עמדה באמצע, והשער נפתח ברגע לא צפוי. התוכנית המקורית קרסה, וכאוס מוחלט השתרר. הסירה הסתובבה על צירה, נחבטה בעמוד והבריחה את האווזה. פנסיונרים מקומיים שעמדו בסמוך זיכו אותנו במבטי בוז. אל הגשר המתרומם, הנמצא בסמוך לסכר, הגענו בדיוק כשהתחילו להוריד אותו. שומר הגשרים זרק אלינו חכה ונעל בקצה שלה. הבנו שצריך להכניס לתוכה כסף. הכסף נפל למים, וגם ילד כמעט. מישהו חטף נעל עץ בראש. אחרי הגשר המתרומם השלישי, כבר היינו מנוסים. עכשיו אפשר היה להתרווח על הגג ולהשקיף בנחת על הנוף המשתנה. גשרים לבנים וכנסיות אדומות, טחנות רוח, בתים ציוריים וגינות מצועצעות, ברבורים ואנפות, סוסים וכבשים, סירות מגורים עם עציצים ובובות גמדים מפלסטיק. 



בינתיים הילדים תפסו עצמאות. הורידו את חגורות ההצלה, למדו להשיט ולנווט, והחליטו היכן לעצור בשביל לקטוף קנים ולהכין חכות לדיג. בערב עגנו. אפשר לעגון כמעט בכל מקום – תוקעים יתד באדמה וקושרים אליה את הסירה. ימי הקיץ הארוכים מאוד הותירו לנו שעות רבות לפעילויות ולבילוי: כדורגל, טיול רגלי או באופניים, קריאת ספר טוב או תכנון המסלול של מחר.

אמסטרדם מזווית אחרת

ביום השני הגענו לאמסטרדם. ביקרנו בעיר כבר כמה פעמים, אבל להיכנס אליה בסירה זו חוויה שונה. מעל לתעלות של אמסטרדם נטויים הרבה גשרים נמוכים הבנויים מלבנים אדומות, וכדי לעבור מתחתיהם בלי להיתקע ובלי להתנגש בסירות התיירים הגדולות, יש צורך בשיתוף פעולה מצד הילדים (שידאגו, למשל, שבזמן המעבר מתחת לגשר לא יהיו על גג הסירה אופניים). לאורך גדול התעלות עוגנים סירות, בתי מחסה לחתולים, מסעדות צפות ועוד. עם מזל של מתחילים ואחרי כמה סיבובים בתעלות, מצאנו מקום עגינה בתעלה יפה ושקטה במרכז העיר. 



לטיול בעיר עם סירה צמודה יש יתרון נוסף – תמיד אפשר לחזור "הביתה", לקחת מצלמה, לקפוץ למנוחה ולהאכיל את הגוזלים של הברבור בסירה השכנה. 

מים, טחנות רוח ובתי עץ. הולנד הכפרית במיטבה | צילום: הראל סטנטון

בצוהרי היום השלישי עזבנו את העיר והמשכנו בתעלת נורד הולנד צפונה, תוך חציית נמל אמסטרדם. כשירד הגשר המתרומם שלפנינו, עצרנו לארוחת צהריים. ירדנו מהסירה וגילינו פינות חמד, ובהן תעלות צדדיות ואגמים זעירים. בינתיים חזר שומר הגשר מביתו, החנה בנחת את אופניו ונפנף לנו שהוא מוכן להרים את הגשר. מרוב עיסוקים והתרחשויות פספסנו את הגשר המתרומם הבא, שירד עד למחרת. 

שוב קשרנו את הסירה, הורדנו את האופניים ויצאנו לבדוק את השטח. מעט אחרי הגשר התגלתה לעינינו העיירה היפהפייה מוניקנדם, שבה תעלות, גשרים, כנסיות ונמל נפלא, עם המון מפרשיות וסירות עץ מסורתיות עתיקות. עשרות הסירות העתיקות האלה עוגנות ממש בשפת הרחוב, ומשמשות עד היום לצורכי תיירות ודיג. נשארנו ללון. 

בבוקר יצאנו לטיול אופנים בנמל המתעורר לחיים. ב-9:00, השעה שבה הגשר מורם, המשכנו לאדם, עיירה ימיביניימית, שהתפרסמה בזכות גבינותיה. שומר חייכן במעיל סגול הרים עבורנו את הגשר הראשון. בגשר המתרומם הבא ראינו אותו שוב. הלה נפנף בידו, עצר את התנועה, שכללה בעיקר ילדים שחזרו מבית הספר, והרים את הגשר. 

המשכנו בתעלה צרה, העוברת בין גינות מטופחות, וראינו בשביל הסמוך את איש הגשרים רוכב על טוסטוס ומלווה אותנו. זו היתה תחושה מאוד אינטימית, שנציג העיירה מלווה אותנו ופותח, במיוחד בשבילנו, את כל חמשת גשרי העיירה. 

לאחר מילוי מים בסירה, התארגנו לטיול אופניים, הפעם ארוך יותר, לעיירת הדיג הסמוכה פולנדם. יצאנו – מי ברגל ומי באופניים – לטיול דרך העיירה לאורך תעלה, דרך השדות אל הסכר הגדול, שייבש את הזוידרזי (הים הפנימי) והפך אותו לאיזור חקלאי פורח. 

במסגרת הפרויקט הוקם דייק גדול (כ-90 מטר רוחבו), שסגר חלק מהמים ויצר מערכת אגמים פנימיים. מאוחר יותר יובשו בהדרגה חלק מהאגמים, ובסופו של התהליך הממושך נוספו להולנד יותר מ-1,000 קילומטרים רבועים של שטח מיובש. 

כמעט כל האנשים בפולנדם, הנראית כעיירת צעצוע, היו לבושים וצבועים בכתום, דגלים כתומים התנופפו וההתרגשות היתה גדולה. היום מתקיים משחק כדורגל גורלי בין הולנד לאיטליה. הילדים מצטרפים לחגיגה. קונים כובע כתום, מניפים ידיים וצועקים "קדימה אמסטר-דם"! כולם הופכים לחברים שלנו, איש הגשרים מבחין בנו, מנפנף ומבקש שכשנגמור לאכול נגיד לו, והוא ירים את הגשר. סיימנו לאכול ונפרדנו ממרים הגשרים, תוך איחולים שננצח במשחק.

המעבר מתחת לגשר המתרומם הבא אמור היה להתאפשר עד 19:00, אבל לכבוד המשחק, כל הולנד ותעלותיה הושבתו מ-18:00. עגנו בתעלה צדדית, בשולי פארק רחב ידיים וריק מאדם. כמו בכל פארק בהולנד, גם כאן יש פינת חי, גני הרפתקאות, תעלות, גשרים וטחנות מיניאטוריות. כשהחשיך, חזרנו "הביתה".



גבינות ואווירה

בבוקר הפלגנו צפונה, חצינו אגם קטן, ונפנפנו לילדי בית ספר שלמדו להשיט מפרשיות. הגענו לאלקמר, ועגנו סמוך לכיכר שבה נערך שוק הגבינות המפורסם של אלקמר. השוק מתקיים בימי שישי בבוקר (מאמצע אפריל עד אמצע ספטמבר). סבלים לבושים לבן ולראשינם כובעי קש רצים בכיכר ונושאים אלונקות אדומות, ובהן כיכרות צהובים של גבינה, הולנדיות בבגדים מסורתיים ותיירים. הסבלים העובדים כאן מאוגדים בגילדות, שלכל אחת מהן כובע משלה ואלונקת גבינות בצבע שונה. ברקע מנגנים פעמוני כנסייה ותיבות נגינה.

סמוך לכיכר, בבית שקילה ישן, שוכר מוזיאון הגבינה. במוזיאון אפשר ללמוד על ההיסטוריה של הכנת הגבינות ועל חיי הכפר באיזור . מאלקמר המשכנו בתעלת זאן אל זאנס, איזור המפורסם בטחנות הרוח שבו. בחרנו לעצור בנקודה הכי ציורית בתעלה, מתחת לטחנת רוח ירוקה ולה כנפיים אדומים ולבנים. הסתבר לנו שאנו עוגנים ממש בלב המוזיאון הפתוח זאנסה סחאנס המשחזר כפר הולנדי טיפוסי מהמאות ה-17 וה-18. כל המבנים הנמצאים במוזיאון שוחזרו או הועברו אליו ממקומות אחרים במחצית השניה של המאה ה-20. 

זאנסה סכאנס. שחזור של כפר הולנדי טיפוסי מהמאה ה-18 | צילום: אייסטוק

בערב ובבוקר שלמחרת ביקרנו בטחנה שגורסת סלעים לצבע ובמוזיאונים חביבים לגבינות, לנעליים, לחרדל ולחרסינה. כשישבנו בסירה, תיירים יפניים, שחשבו ככל הנראה שאנחנו חלק אינטגרלי מהכפר-המוזיאון המשוחזר, תקתקו במצלמותיהם וצילמו את מה שנראה בעיניהם כהצגה לתיירים (פרטים נוספים על המוזיאון הפתוח תוכלו למצוא באתר האינטרנט של הכפר). 

המשכנו דרומה, לכיוון אמסטרדם, ובדרך חלפנו על פני אסדה ענקית. כשהגענו לסכר וקשרנו את הסירה כנדרש, גילינו לחרדתנו שמפלצת אדירה מתקדמת מאחורינו. נדמה היה שאי אפשר לעצור אותה, והיא פשוט הולכת למחוץ אותנו. למזלנו נפתחו השערים. נשמנו לרווחה וברחנו. בקטע הזה הופכת התעלה לרחבה יותר והתנועה בה צפופה יחסית. אסדות, אוניות קטנות, רחפת העוברת ביעף ומבדוקים לרוב. אנחנו בנמל אמסטרדם. בערב המבוגרים יצאו לבלות באמסטרדם, והילדים נשארו לחגוג לבד בסירה. למחרת בילינו כולנו באמסטרדם. 



את הערב והלילה האחרון בילינו בשמורת לוסדרכטסה פלאסן, אגם משובץ באיים ועשיר בעופות מים. הילדים קפצו לשחייה, וכשחזרו הרמנו עוגן. לתדהמתנו גילינו, כי אין לנו אפילו שמץ של מושג איך יוצאים מהמקום הזה. כל האיים דומים, מסביב טבעת עצים אחידה, ואינספור תעלות קטנות מובילות לשום מקום. אין שום בניין או הר או אפילו שמש וכוכבים שאפשר להיעזר בהם, וגם אין את מי לשאול. 



לאחר שעה של שיט מתסכל מצאנו במקרה את היציאה. בבוקר התעוררנו בערפל כבד לשירת ציפורים, ולאחר שיט קצר בתעלת וספרטרקווארט חאספ, שבה התחלנו את המסלול, חזרנו לנקודת ההתחלה בלוסדרכט, מרחק של כעשר דקות שיט. היה נפלא.

הפוסט שייט תעלות בהולנד – טיול משפחתי הופיע ראשון במסע אחר

האקוודוקט של פונטקאסאחלט. לשוט בגובה מסחרר | צילום: דרק פראט

עצירת שתייה קצרה בלב הנופים הירוקים | צילום: Chris McKenna, GFDL

בדרך פוגשים נופשים השטים אף הם בסירות, ואפשר לעצור, לפטפט איתם ולהאכיל את הברווזים | צילום: משה שי

האקוודוקט של פונטקאסאחלט. הסירה עוברת בשוקת צרה הבנויה מלוחות מתכת

הפוסט שייט תעלות בוויילס – להסתכל על הנוף מלמעלה הופיע ראשון במסע אחר

שייט נהרות באירופה הוא סגנון אחר של חופשה שמתאים למי שכבר טייל באירופה בעבר ורוצה לחוות אותה בדרך אחרת, בחופשה רגועה ומפנקת במיוחד. הספינה היא מעין מלון פאר צמוד ששט על המים, והחופשה כוללת אירוח על בסיס פנסיון מלא, תוכנית תרבותית עשירה הכוללת מופעי פולקלור, רסיטלים וערבי בידור וסיורי חוף בהדרכה מקצועית (יש גם סיורים עם מדריכים דוברי עברית, ראו למטה) במרכזי הערים, באתרים היסטוריים ובשמורות הטבע לאורך הדרך. למעשה, זוהי חבילה שלמה הכוללת הכל והנוסעים לא נדרשים לדאוג לדבר, מה שמבטיח חופשה שלווה ונטולת דאגות.

הספינה A-Rosa בנהר הדנובה

חופשת השייט מבטיחה שילוב אופטימלי של טיולים וביקורים באתרים ביחד עם מנוחה ובילוי. בזמן שהספינה שטה אפשר להתרווח בסיפון מול הנופים המרהיבים שנשקפים בדרך, להתרווח עם קוקטייל טוב בטרקלין, ליהנות מתכנים תרבותיים עשירים בערבים או פשוט לשוחח עם חברים למסע. הנה כמה מסלולים נהדרים לשייט נהרות באירופה:

מסלול בפרובאנס ובמזרח צרפת
מסלול השייט בפרובנס עובד דרך הכרמים, שדות הלבנדר והחמניות והנופים שטופי השמש הטיפוסיים לאזור פרובנס, אשר היוו השראה לציירים רבים, ובהם וינסנט ואן גוך. לצד אלה, מבקרים בכפרים הציוריים ובערים ההיסטוריות של האזור. בין היתר, מבקרים בעיר אביניון, שמפורסמת באתרי המורשת שבה, הכוללים כנסיות וארמונות, ובראשם ארמון האפיפיורים, ארמון גותי מבוצר שבו חיו שבעה אפיפיורים במהלך המאה ה-14. מדי שנה ביולי מתקיים בעיר פסטיבל תיאטרון גדול שנמשך ארבעה שבועות. בתקופה הזו העיר לובשת חג ורחובותיה הופכים לשוק צבעוני ומקסים עם דוכנים של תוצרת מקומית.

העיר שאלון בדרום-מזרח צרפת, אחד מיעדי השייט באזור

מכאן השייט ממשיך לאזור בורגונדי, וכולל ביקור במנזר שבעיר ההיסטורית מאקון שבחבל בורגונדי, ובדיז'ון, בירתו ההיסטורית של חבל בורגונדי, שמפורסמת בסיפורי הדוכסים והמלכים שלה. בדיג'ון אסור להחמיץ ביקור בארמון הדוכסים המרהיב, ביקור בכנסיית נוטרדאם ושיטוט רגלי ברחובות העיר העתיקה. מדיג'ון ממשיכים לליון, השנייה בגודלה בערי צרפת, ששוכנת בחיבור בין נהר הסן לנהר הרון. זוהי אחת הערים העתיקות והידועות בצרפת, והיא מפורסמת בתעשיית המשי והגסטרונומיה שלה ובעושרה הארכיטקטוני (עם בתים בסגנון הרנסאנס האיטלקי, מצודות ותיאטרון רומאי), שהעניק למרכז העיר העתיקה כולו תואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

שייט לעבר אביניון, אחת הערים המקסימות של פרובאנס

מסלול הדנובה הקלאסי
מסלול זה עובר בנהר הדנובה, השני בגודלו באירופה, ומשלב ביקור בארבע מדינות – גרמניה, סלובקיה, הונגריה ואוסטריה. המסלול מתחיל בעיר פסאו שבגרמניה, המכונה גם עיר שלושת הנהרות, בשל מיקומה על מפגש נהרות הדנובה, האין והאילץ. מפסאו ממשיך השייט על מימי הדנובה השלווים לכיוון העיר ברטיסלבה, בירת סלובקיה. ברטיסלאבה מתהדרת בעיר עתיקה יפהפייה עם ארמונות עתיקים וכנסיות מרשימות, ובהן קתדרלת סנט מרטין הגותית, בה נהגו בעבר להכתיר את מלכי ומלכות הונגריה מאמצע המאה ה-16 ועד ראשית המאה ה-19. מברטיסלאבה ממשיכים בשייט לבודפשט, מלכת הדנובה. הביקור בבודפשט כולל את כל אתרי החובה בעיר הרומנטית הזו – גבעת המצודה עם כנסיית מתיאש ומצודת הדייגים שמציעה תצפית נהדרת על העיר ועל הדנובה, בית הפרלמנט הניאו-גותי שנחשב לאחד מהגדולים בעולם, בית האופרה המפואר, כיכר הגיבורים של פשט ועוד.

מסלול שייט קלאסי בדנובה עובר דרך ערים קסומות דוגמת וינה, בודפשט, וברטיסלבה

מבודפשט ממשיכים בשייט לכיוון וינה המפוארת. הסיור בווינה כולל ביקור בכמה מהאתרים הבולטים בעיר, ובהם בית האופרה המפורסם, המוזיאונים המשובחים כמו מוזיאון האמנות ומוזיאון ההיסטוריה, ארמון בללודר הבארוקי שממנו נשקפת תצפית נהדרת על העיר, בית הפרלמנט, העירייה ובתיהם של כמה מהמלחינים והמשוררים המפורסמים המזוהים עם העיר. לאלה יש להוסיף ביקור בארמון שונברון היפהפה ש-1,441 חדריו מעוצבים בסגנון הרוקוקו. מווינה השייט ממשיך בעמק הוואכאו, שמפורסם בכל העולם בעיירות העתיקות שבו וביינותיו המשובחים, כולל ביקור במנזר הבנדיקטני שבעיר מלק, ומסתיים לבסוף בפסאו, נקודת ההתחלה של המסלול.

שייט בנתיב הריין
נהר הריין, הארוך במערב אירופה, משתרע לאורך 1,233 קילומטר בין הרי האלפים בשווייץ לבין הים הצפוני. השייט עובר בגרמניה, שווייץ וצרפת, ומשלב נופים מרהיבים, כפרים ציוריים, טירות עתיקות וערים היסטוריות. השייט, שמתקיים בספינה מפנקת במיוחד, עם ספא ובריכה חיצונית בסיפון העליון, מתיל בעיר קלן שבגרמניה, שמפורסמת בקתדרלה שלה, שהיא הגדולה ביותר בצפון אירופה. משם ממשיך השייט לעיירת היין בופרד שעל גדות הריין. בדרך עוברים ליד לורליי, גבעת סלע תלולה בגדה המזרחית של הריין, שמציעה נוף מרהיב והיוותה השראה לעשרות אגדות ושירים, המפורסם מכולם הוא של המשורר היהודי גרמני היינריך היינה.

נוף פסטורלי בנהר הריין

משם ממשיכים לבאדן באדן, עיירת המרחצאות והנופש שבצפון היער השחור. מבאדן באדן השייט ממשיך לכיוון חבל אלזס שבצרפת, שמפורסם בכפרי היין שבו. באלזס מבקרים בבירת החבל, שטרסבורג, עיר יפהפייה עם ארכיטקטורה מרשימה ותעלות מים יפות, בה נמצאת אחת מהקתדרלות המרשימות ביותר בצרפת כולה. לאחר הסיור בעיר ממשיכים בהפלגה לכיוון בזל שבשווייץ, מסיירים בעיר וממשיכים בנסיעה ללוצרן, היפה בערי שווייץ, שמפורסמת בגשרים העתיקים שבה ובנופים הדרמטיים שמקיפים אותה. ההפלגה ממשיכה לכיוון פרייבורג, בירת היער השחור, ומשם לעיר מיינץ, שלה עבר יהודי מפואר, ולקובלנץ, בה מתמזג נהר המוזל עם נהר הריין. השייט מסתיים בקלן, נקודת ההתחלה של המסלול.

להפלגה ממוסקבה לסנט פטרסבורג

הפוסט שייט נהרות באירופה הופיע ראשון במסע אחר

"נחמד?! זה הדבר האחד והיחיד", הצהיר עכברוש המים בחגיגיות, כשהוא רוכן קדימה כדי לחתור. "אני מבטיח לך, ידידי הצעיר, שאין שום דבר – פשוט שום דבר – שאפשר בכלל להשוות עם סתם שיטוט בסירה. שיטוט", המשיך לו בקול חולמני, "שיטוט – ככה – סתם – בסירה…"
"זהירות, עכברוש!" קרא פתאום החפרפר.
היה זה מאוחר מדי. הסירה פגעה בגדת הנהר במלוא כוחה. החולם, השייט העליז, רבץ על גבו בתחתית הסירה ועקביו מתנופפים באוויר".
(מתוך "הרוח בערבי הנחל", מאת קנת גרהם; תרגום עברי יעל רנן, בהוצאת אדם)

בשנת 1908 ייסד הארי בלייק את חברת ההשכרה שלו לסירות נופש. בדיוק באותה שנה יצאה לאור המהדורה הראשונה של "הרוח בערבי הנחל", ספרו בן האלמוות של קנת גרהם. שני המפעלים האנגליים האלה, זה של בלייקס וזה של גרהם, עשו חיל רב במרוצת 103 השנים שחלפו מאז.

בהביאו בחשבון את המישורים הנרחבים של אנגליה, את נתיבי המים הרבים והמגוונים – נהרות, נחלים, אגמים ותעלות – ובמיוחד את אהבתם הרבה של האנגלים לשייט, האמין בלייק שהחברה שהקים תפליג על מים בטוחים בדרכה אל ההצלחה. בלייקס (BLAKES) הפכה במרוצת הזמן לשם דבר בכל הקשור ל"נופש צף". כיום היא מציעה ללקוחותיה שתי דרכים לבילוי הנופש הזה: שיט בתעלות, שנחפרו במהלך המהפיכה התעשייתית, ושיט בנהרות.

שייט על הנהר יאר. האנגלים אוהבים לבלות את החופשות שלהם על המים

התעלות שימשו בעיקר להובלת מטענים וסחורות. העתיקות שבהן נחפרו מחדש ושופצו על ידי רשות התעלות ודרכי המים בבריטניה, ומשמשות עתה להפלגות נופש (ראו כתבה על שייט תעלות בוויילס). הסירות שמפליגות בתעלות ציוריות להפליא ומקסימות בצבעיהן, אלא שמגבלות הרוחב שלהן גזרו את צורתן לתבניות צרות וארוכות. המפליגים חולפים על פני כפרים, עיירות וערים תעשייתיות גדולות. הם מתמרנים מעל לגשרים או מתחתם, ומדי פעם מחלצים עצמותיהם בהעלאתה ובהורדתה של הסירה על פני מפלסי המים השונים בעזרת תאי שייט (Locks).

הדרך השנייה מזמינה את חובבי השיט הבריטיים להפליג בנהרות ובנתיבי מים טבעיים. כאן מצטמצם האופי העירוני, הסירות תופחות לממדיהן של יאכטות חטובות ועבות ירכתיים, והטבע מנגן כינור ראשון. שתי צורות ההפלגה פופולריות מאוד בבריטניה, ואנגלים רבים נוהגים לבלות את חופשתם על המים. אנחנו בחרנו בדרך השנייה וירדנו לנהר.

"שמע! אם באמת יש לך בוקר פנוי, מה דעתך שנפליג לנו בנהר ונבלה בו יחד כל היום?"
החפרפר הרקיד את בהונותיו מרוב אושר, הרחיב את חזהו באנחה של סיפוק מלא ונשען בגבו על הכריות הרכות, מתמכר להנאה עליונה. (מתוך "הרוח בערבי הנחל")

אחת מאלף
למזלנו, לא אנחנו בחרנו את הסירה שבה שטנו. למזלנו, משום שמבחר הסירות העומד לרשות השוכרים הוא מדהים. יותר מאלף סירות מציעה בלייקס ללקוחותיה. הסירות נבדלות אלה מאלה בייעודן: שייט בתעלות, הפלגה בנהרות או שייט במפרשיות. יש הבדלים גם במספר הנוסעים, ברמת הציוד והזיווד ובתאריכים שבהם מושכרת הסירה.

הסירה היא בית צף. הרבה מחשבה הושקעה בתכנונו ובעיצובו של הבית הזה כדי שלמתארחים בו תנעם השהות בין כתליו. המטבח מצויד בארונות, במדפים ובמקרר. יש בסירה שירותים, מקלחת, הסקה ללילות הקרים, מים חמים בשפע, ולמי שמתקשה להינתק מהציוויליזציה הרחוקה: מכשיר טלוויזיה. התחושה היא של טיול עם הבית כולו. האתרים שעל פניהם חולפים פחות חשובים. מה שחשוב הוא איך נוסעים ומה עושים במהלך השייט.

שטנו בסירה מדגם SEA PILOT. מדרגיה העניקו לה חמישה כוכבים כעדות למותרות שהיא מפנקת בהם את הפוסעים על סיפונה. היו בה שלושה מפלסים פנימיים, מערכת היגוי כפול (אחד, לימי שמש, על הסיפון; השני, לימי סגריר, במפלס הפנימי). הסירה מרווחת מאוד, שקטה ובעלת חלונות גדולים. אחד מעובדי חברת בלייקס עלה על הסיפון במעגן, והסביר לנו באדיבות ובסבלנות איך נוהגים בבית המלון הצף הזה. הוא התניע, תימרן אל מרכז הנהר, ולאחר כמה דקות, כאילו שאין מעשה טבעי מזה, העביר את ההגה לידינו, איחל לנו חופשה נעימה ודילג לחוף. מכאן ובמשך שבוע ימים נותרנו רק אנחנו, הטבע והסירה.

הכל בסדר, אדונים? שאל בעל הסירה.
הכל שפיר, השבנו. הריס נטל את המשוטים, אני נטלתי את ההגה ומומורנסי, שהיה עגום ואכול חשדות, התייצב בחרטום הסירה. בתנופה עזה זינקנו אל לב הנהר, העתיד להיות ביתנו למשך השבועיים הבאים…
הנהר הנוצץ, גשרי העץ המקושתים עליו, המעונות המטופחים על גדות הנהר, הריס בחליפתו האדומה-כתומה, הגונח על המשוטים, מראה המוסתר למחצה של הטירה העתיקה לבית טיודור – כל אלה יצרו יחד תמונה זוהרת אך רגועה, מלאת חיים ועם זאת שלווה. (מתוך "שלושה בסירה אחת", מאת ג'רום ק. ג'רום, תרגום עברי יאיר בורלא, בהוצאת כתר)

סירה, טחנת רוח ושקיעה מדהימה. כדי לנצל את הרוח העזה הנושבת מהים הצפוני נבנו באזור טחנות רוח רבות

נגד הזרם (או איך כמעט נסחפנו ללב ים)
מעגן בעיירה ברנדול (BRUNDALL) שימש לנו כנמל הבית. הפלגנו על נהר היאר (YARE) ופנינו מזרחה לעבר הים הצפוני. מחרטום הסירה ראינו מישורים רחבי ידיים, שטוחים כשולחן. מישורים אלה הם שהעניקו לאיזור את שמו: מישורי נורפולק (NORFOLK BROADS).

הסתיו היה כבר בעיצומו והעצים צבעו את המישור בצבעי שלכת. ברווזונים ליוו את הסירה בדרכה, קורמורנים ניסו לשלות דגים מהנהר, וכשיצאו רטובים מהמים פרסו את כנפיהם מול הרוח כדי שיתייבשו. כאן, במרחבים הפתוחים, הרגשנו כבר היטב את משב הרוח שמגיע מן הים הצפוני. כדי לנצל את הרוח בנו בעבר תושבי האיזור טחנות רוח רבות וחלקן פועל עדיין. הטחנות הפעילות משמשות לשאיבת מים, להשקיית השדות ולטחינת קמח.

התקרבנו לשפך הנהר. מרחוק אפשר היה כבר להבחין בבתיה הראשונים של גרייט יארמות' (GREAT YARMOUTH), העיר השנייה בגודלה באיזור אחרי נוריץ', והמזרחית ביותר באיים הבריטיים. מגרייט יארמות', השוכנת לחופו של הים הצפוני, אפשר כבר לראות בבירור מגדלי קידוח נפט הניצבים כמפלצות על רגלי הפלדה הגבוהות שלהם.

הקירבה הרבה לים מחייבת הקפדה על אופן קשירתה של הסירה לרציף. הסירה חייבת להיות קשורה כך שתוכל לרדת עם מפלס המים היורד בשפל. החל משעות אחר הצהריים "רצים" מי הנהר בזרם חזק אל הים ומפלס מימיו יורד. אלה שקשרו את סירתם בצורה הדוקה מדי לרציף לפני שהשפל הגיע לשיאו, עלולים לגלותה תלויה בבוקר על חבלי הקשירה כשהמים זורמים בנחת מתחתיה. אם כך אכן קרה, כדאי פשוט להמתין לבואה של הגאות, ובכל מקרה ממליצים בעלי הניסיון להימנע מלנתק בסכין את החבל שעליו תלויה הסירה. כל תורת הספנות הזו הובאה אמנם לידיעתנו, אך תורה לחוד ומעשים לחוד.

מזח גורלסטון, במקום בו נהר היאר נשפך אל הים הצפוני סמוך לגריית יארמות'. אם לא נזהרים, הסירה עלולה להיסחף אל הים | צילום: אייסטוק

הגענו לגרייט יארמות' באור אחרון. הזרם סחף אותנו בחוזקה לכיוון הים, וכך, ספק נסחפים בזרם, ספק משייטים בכוח מנועה של הסירה, חלפנו על פני הגשר שסימן את גבול המסלול המותר לשכמותנו, ומצאנו עצמנו בנמל. יאכטה קטנטונת בין אוניות הענק. באין ברירה ובדאגה הולכת וגוברת החלטנו שכדאי לעגון ויהי מה. בניגוד לכל כללי ההפלגה המומלצים פשוט נעצנו עצמנו, חרטום לפנים, במזח. רגלינו עמדו סוף סוף על קרקע יציבה, אך לא יבשה – גשם זלעפות החל לרדת והיקשה על פעולת חילוצו של החרטום. משך כשעתיים, ולאחר שנעזרנו בעצות רבות של ימאים ותיקים ומנוסים שהתגודדו סביבנו, התמודדנו עם החרטום העיקש. כשהצלחנו סוף סוף לעגון כמקובל, במקביל לרציף, התברר לנו ששטף הנהר גבר מאוד, ובעצה אחת עם ידידינו החדשים החלטנו לצאת לפוש מעט בעיר ולנסות ולשוט במעלה הזרם בשעה מאוחרת יותר.

בתשע בערב שבנו לסירה. הגשם המשיך לרדת אך הזרם היה איטי קצת יותר. במאמץ גדול, ספוגים לחלוטין במים, התחלנו לסובב את הסירה. תחילה החזקנו את חבל הירכתיים קשור למזח וניסינו להשתמש בו כציר. לאחר מכן הטלנו את חבל החרטום אל היבשה, אך כאן נתבררה הטעות: חבל זה היה קשור לעוגן – קוביית בטון שמשקלה כעשרים קילוגרם. שניות אחדות לאחר מכן כבר צללו החבל והעוגן במים. הסירה נפרדה מן הרציף והחלה נסחפת לכיוון אמצע הנמל. ממש ברגע האחרון הצלחנו להשלים את הפנייה, ובמאמץ מרוכז שכרך את תפילותינו הכנות יחד עם שיא עוצמתו של המנוע, החלה הסירה עושה דרכה במעלה הנהר אל מעגן היאכטות הבטוח שמעבר לגשר. אספנו אל הסיפון את מי שהפקרנו על החוף ובידיו העוגן שנמשה מן המים ונשמנו לרווחה. ניצלנו.

ממערב לעיר מתפצל הנהר וכמה מסלולי הפלגה אפשריים נפתחו בפנינו. פנינו צפונה במעלה הנהרות ביור (BURE) ואנט (ANT). נוף המישורים החשוף הפך בהדרגה לסבך של חורשות עצים, שיחים ואגמי מים.

הם סטו מן האפיק הראשי ופנו לתוך יובל שנראה בתחילה כאגם קטן, מנותק כליל ומוקף יבשה. מדרונות ירקרקים עטרו את גדותיו, שורשי עצים חומים התפתלו כנחשים בוהקים מתחת למים השקטים, ומולם הזדקרה כתפו הכסופה של סכר אפוף אשד מקציף, יד ביד עם גלגל טחנה זולף ומסתחרר ללא מנוחה, ומעליו בית טחנה שגגו מקומר ואפרפר. האוויר נמלא רחש מרגיע, עמום וחנוק, אך מתוכו עלזו מפעם לפעם קולות קטנים וצלולים. המראה היה יפה כל כך עד שחפרפר לא יכול אלא לשאת את שתי כפותיו לשמים ולמלמל בנשימה עצורה: "אלוהים אדירים! אלוהים אדירים!"(מתוך "הרוח בערבי הנחל")

הנהר זורם דרך אזורים ירוקים ופסטורליים, שחלקם מסומנים כשמורות טבע

המקום בו גם שתקנים מדברים
הנהר מתפתל צפונה. הכתמים הירוקים על המפה הפכו גדולים וצפופים יותר. הסירה חלפה לאיטה סמוך לסבך הגדל על גדות המים. בכמה מן המקומות הגענו לאזורים שסומנו כשמורות טבע. היטלנו את העוגן שהצלנו קודם לכן מטביעה וירדנו לשוטט על הגדה. מזג האוויר הנוח איפשר לנו ביקורים נינוחים ואיטיים בכפרים המעטים הפזורים בין החורשות. אלה הם מקומות קטנים וציוריים, טובלים בים של ירק ופרחים. במרכזו של כל כפר ניצבת כנסייה, עתיקה בדרך כלל, בנויה בסגנון פשוט וגס. הצירוף של הסירה האיטית, הסבך והכנסייה יצר תחושה מתמשכת של קצב חיים אחר.

באותו יום א' צעדו כל בני הכפר לכנסייה, לבושים במיטב בגדיהם. הם בירכו זה את זה לשלום, נעצו בנו מבטים השמורים לזרים, ואיפשרו לנו ליהנות מריח הטחב והקטורת של הכנסייה, הניחו לנו להתבונן בנוף דרך חלונות הוויטראז' הגדולים ולהאזין לנגינתו של העוגב.

המוסד השני בחשיבותו בכל כפר הוא הפאב מקומי, ורבים כאלה פזורים בכל מקום ואפילו לאורך הנהר. גם אלה שאינם מתפתים ליהנות מניחוחן של כנסיות אינם מוותרים באנגליה על הביקור בפאב. בערבים מתכנסים במקומות אלה שייטי הסירות ובני המקום ומול כוסות הבירה הענקיות קל לקשור שיחה. אפילו בני כפר שתקנים נעשים פטפטנים בתנאים כאלה. האווירה חמימה ונעימה גם לזרים, הבירה מצוינת, והאוכל טעים רק לחיכו של מי שהורגל בו.

הנהר היה כולו שלנו. איש לא נראה בו זולתי סירה ננסית כקליפת אגוז שנראתה באופק, כאילו תקועה באמצע הנהר. מתוכה נזדקרו דמויותיהם של שלושה דייגים.
דומים היינו לשלושה אבירים, שעלו מתוך אגדה עתיקת יומין, צולחים ביעף אגם מכושף ואפוף מסתורין ומבקיעים דרכם אל תוך ממלכת הדמדומים הנעלמת – אל מחוז זריחת השמש הגדולה.
לא הבקענו אל תוך ממלכת הדמדומים, אלא אל תוך אותה סירה בה ישבו שלושת הדייגים הקשישים. (מתוך "שלושה בסירה אחת")

האיזור כולו הוא ארץ חלומותיהם של חובבי הדיג. בכל פינה ראינו גברים, נשים, זקנים וילדים, שישבו על החוף או על סיפון סירתם, שילשלו חכה והמתינו. עד כמה גדולה התעניינותם של אנשי האיזור בדיג אפשר להבין כאשר נכנסים לחנות לממכר עיתונים. כל חנות כזו מלאה בשפע של עיתונים, שבועונים וירחונים העוסקים בדיג על היבטיו השונים והלא מגוונים. בכל כפר וברוב המעגנים יש חנויות המתמחות בציוד לדיג. מוכרים בהן פתיונות סינתטיים ואורגניים, חוטים, קרסים ושאר נפלאות. חלק מהדייגים שבהם התבוננו הצליחו להעלות בחכתם כמה דגים. כל הניסיונות שלנו לנהוג כמותם העלו חרס בידינו.

כשפתחנו לאחר שבוע את מפת אנגליה כדי לראות איזה מרחק עברנו, הכל התגמד לנגד עינינו. על פני המפה הגדולה המרחק היה זעיר, בעוד שאנחנו חשנו שעברנו עולם ומלואו. המהירות האיטית מכתיבה התבוננות יסודית בכל אותם אלפי פרטים זירים המרכיבים את הנוף. הזמן עמד מלכת.

גודל הסירה והדירוג שלה קובעים את המחיר שתידרשו לשלם

איך עושים את זה? מידע שימושי
קשה להשוות בין נופש צף שכזה לבין כל סוג אחר של טיול ברכב מנועי. אמצעי התחבורה הוא בדרך כלל דבר משני, לא כך כאן. לא כל כך חשוב מה רואים, כי אם איך רואים. את הסירה שלנו שכרנו מחברת בלייקס (Blakes), ואספנו אותה בכפר ברנדול (Brundall); אם כי אפשר להתחיל מנקודות שונות ברחבי אנגליה.

מתי לנסוע? כידוע, אנגליה גשומה במרבית חודשי השנה. אפשר אמנם להפליג בסירה גם כשניתך מטר, אבל ימי שמש טובים הרבה יותר. חודש ספטמבר הוא החודש שבממוצע יורדת בו כמות המשקעים הקטנה ביותר. אומנם היו לנו מספר ימים מעוננים ושני לילות גשומים, אבל מצאנו שחודש ספטמבר הוא נוח להפלגה. מה עוד שבחודש זה נרגע הלחץ של שיא העונה, מספר הנופשים קטן, והמחירים יורדים.

עונת ההפלגה: העונה נמשכת שבעה חודשים.היא נפתחת באמצע חודש מרץ ומסתיימת באוקטובר. הסירה מושכרת לשבוע, בדרך כלל משבת לשבת. אין אמנם אפשרות לטיול מעגלי, אולם בדרך חזרה קשה להבחין שאלה אותם מקומות שאך ימים ספורים קודם לכן עברנו בהם. שיא העונה חל בחודשי הקיץ (יולי-אוגוסט), ואז צפיפות הסירות בנהר גדולה.

בטיחות: קל מאוד לתפעל ולהשיט את הסירה. מוט הילוכים פשוט מאפשר תנועה קדימה או אחורה במהירות מוגבלת לשבעה מייל בשעה בלבד. רוב הסירות חדשות ושמורות היטב, ולא נזקקות לטיפול כלשהוא. לרשות המפליגים עומדים אנשי רשות דרכי המים בבריטניה, שנמצאים במעגנים הגדולים או שטים בנהר תחת שלט מאיר עיניים – River Inspectors.

המחיר: נקבע על-פי גודל הסירה, דירוגה והשבוע בשנה. הסירה שאנחנו שכרנו מיועדת ל-6-4 אנשים, היא זכתה לחמישה כוכבים בדירוג, ומחירה נע בין 500 ליש"ט בסוף העונה ל-1,000 ליש"ט בשיאה.

לקריאה נוספת:

אנגליה: שיט על התמזה שיט בנהר התמזה, שלאורכו עיירות אנגליות, מוזיאונים מיוחדים ושטחים ירוקים. טיול מהספרים

הפוסט שייט נהרות באנגליה – הזמן עמד מלכת הופיע ראשון במסע אחר