ואם ירד לפתע, כמה ימים אחרי שהפריחה תחל, גשם שוטף שישטוף את עלי הכותרות העדינים מענפי העץ אל האדמה ובאחת הקסם יסתיים?
בתום החורף, כשהאוויר הקפוא במישור והשלג בהרים מפשירים, מתעוררים לחיים מליוני עצי דובדבן בגנים ובצידי הדרכים, בגינות ובחצרות הטירות,
בפארקים וברחובות,
לאורך הנהרות ותעלות המים, במקדשי השינטו והזן,
בקיצור – בכל מקום.
יפן לובשת שימלת חג לבנה – לבנבנה- ורדרדה – ורודה – ורודה כהה – לפעמים אפילו בורדו עז.
ההמונים ימלאו את הגנים וחצרות המקדשים להביט ביופי הנקי, המעודן, מרחיב הלב הזה.
פריחת הדובדבן.
מילות הקסם שמושכות מליוני תיירים ליפן מדי אביב, הם מגיעים מכל העולם כדי לחזות במופע הטבע היפהפה הזה.
פריחת הדובדבן קצרה כל כך.
שבועיים בדיוק יחלפו מהנץ הניצנים על ענפי העץ הערומים ועד לנשירת עלי הכותרת של הפרחים הצפופים אל האדמה.
הרף העין הזריז של הפריחה מעניק לה את ערכה ועוצמתה הריגשית.
״אני מביט בפריחה ואני מבין את שבריריות החיים״, יאמר היפני, ״כמה קצרים חייו של פרח הדובדבן, רק פרח, לרגע קט היה כאן, מילא את העולם ביופי, ונשר.
אולי גם חיי יסתיימו כך?
מי מבטיח לי שאהיה כאן גם מחר?
אולי כמו פרח הדובדבן לא אזכה להזדקן, להתקמט, לקמול לאיטי?
אולי כמוהו גם אני אסיים את חיי בשיא יופיי, זמן קצר אחרי שפרחתי, טרם ניכרו עלי סימני הזמן״.
פריחת הדובדבן. שתי מילים המגלמות בתוכן עולם של טבע יוצא דופן, של יופי המרחיב את הלב, של פגישה עם ארעיות החיים ועם עוצמתו של הרגע הזה.

הפוסט פריחת הדובדבן – עוצמתו של הרגע הופיע ראשון במסע אחר

כמדריך ליקוט, אני רגיל ששיא הביקוש לסיורי ליקוט הוא בחורף, והשאלה “מה בכלל יש ללקט בקיץ?” חוזרת בסיורים לא פעם. אבל דווקא בראשית הקיץ, כשהכל צהוב מסביב, יש הפתעות נהדרות ביערות, בנחלים ובשבילים – צמחי מאכל טעימים, ממש מתחת לאף. בכתבה הזו אתן המלצה לשלושה צמחים ששווה ללקט, ומסלולי טיול בעקבותיהם. בפעם הבאה שאתם יוצאים לטיול עם חברים או משפחה, חפשו את הצמחים האלו  – ולקטו לעצמכם חוויה טעימה.

לקריאה נוספת:

• ליקוטי קיץ – מהחוף והשדה לצלחת
• ליקוט צמחים ובישול בשטח

שאטרסטוק

הצמח הבריא ביותר בעולם

גרגיר הנחלים (Nasturtium officinale) גדל במים זורמים. פריחתו ממרץ עד אוקטובר, וכל חלקיו אכילים. תוכלו לזהות אותו לפי הפרח, שהוא בצבע לבן ולו ארבע עלי כותרת בצורת צלב. הגרגיר הוא ממשפחת המצליבים (Brassicaceae) שבה נמצאים גם הכרובית, הקולורבי, הכרוב, החרדל ועוד חברים מוכרים מהמטבח. גם ללא הפריחה תצליחו לזהות אותו – עלי הגרגיר מנוצים, כלומר מחולקים לעלעלים קטנים, שפתם משוננת מעט והסיומת של כל עלעל היא עגולה. טעמו של הגרגיר מעט חריף, ומשתלב מצויין בסלטי קיץ מרעננים, עם פירות כמו נקטרינה או מנדרינה. כדי ללקט את הגרגיר יש להפשיל את שרוולי המכנסיים ולקפוץ, פשוטו כמשמעו, למים. חשוב מאוד לקטוף רק את החלק העליון של הצמח ולהשאיר את השורש במים. לשם כך השתמשו במספריים או סכין חדה. השורש שישאר במים יוציא גבעולים ועלים חדשים תוך ימים ספורים, וכך נוכל להמשיך להנות מהגרגיר לזמן רב.

יש צמח נוסף שדומה לגרגיר וגדל אף הוא במים זורמים. שמו כרפס הביצות, וגם הוא אכיל, ולכן אם התבלבלתם בליקוט – לא נורא. ההבדל הויזואלי המרכזי ביניהם הוא הפרח: לגרגיר פרח מצליב, כאמור, בעוד לכרפס תפרחת שעשויה ממספר פרחים לבנים קטנים, כיאה למשפחת הסוככיים.

ידוע שצמחי בר בריאים ומזינים, בוודאי שנקטפים טריים, אבל גרגיר הנחלים הוא סיפור אחר לגמרי. הצמח הזה כל כך בריא למאכל, שהוא הוכתר על ידי ה-CDC האמריקאי (המרכז הלאומי למניעת מחלות) כצמח המאכל הבריא ביותר בעולם. בקישור הזה תוכלו לראות את הרשימה ובראשה הגרגיר, או בשמו האנגלי Watercress, במקום הראשון עם ציון של 100 עגול.

ואכן, הגרגיר נותן לנו שלל יתרונות בריאותיים: הוא עשיר בוויטמינים A, B ו-C ומכיל 100% מהתצרוכת היומית המומלצת של ויטמין K. הגרגיר עשיר במינרלים כמו מגנזיום, סידן ואשלגן וכן מכיל חומצת אומגה 3 המסייעת לפעילות תקינה של המוח. הוא נחשב למשקם תאים ומומלץ לצריכה של ספורטאים לפני ואחרי פעילות גופנית. בקיצור – מומלץ!

ברפואה העממית הערבית הצמח מכונה ג’רג’יר, ויש לו תכונה רפואית נוספת: הוא מסייע לשיפור התפקוד המיני של הגבר. חברים דרוזים סיפרו לי, שהצמח ישפר את פריון הגבר אפילו אם אשתו תניח לו עלי גרגיר מתחת לכרית. כשסיפרתי את זה באחד מסיורי הליקוט, היו כמה נשים שמיד הסתערו אל המים וקטפו להביא הביתה. האם זה עובד? תצטרכו לנסות ולראות…

גרגיר נחלים. צילום: אופק רון – כרמל

גרגיר נחלים בפריחה. צילום: שאטרסטוק

בעקבות הגרגיר: המלצה למסלול טיול

מסלול נחל גחר יפה ונעים לטיול בקיץ. כולו מוצל ובראשית הקיץ יש בו מים זורמים ומדי פעם – גרגיר נחלים גדל בנחל. שימו בוויז “חניון נחל גחר עליון” (שימו לב שייתכנו שיבושי ניווט עקב המצב). הכניסה מכביש 66 בלבד (מכיוון מגידו). מהחניון המשיכו לאורך הנחל לשיטוט נעים ביער קסום.

נחל גחר. צילום: אופק רון – כרמל

מלקטים גרגיר בנחל גחר. צילום: אופק רון – כרמל

נעים עם הנענע

אם יש צמח שמזוהה עם רעננות – זו היא הנענע. בגינות ובמשתלות תוכלו למצוא בעיקר את המין “נענע חריפה” (Mentha Piperita או Peppermint), שעליה בצבע ירוק כהה ומרקמם מחוספס. מאותה נענע גם מפיקים את השמן האתרי מנתול, שכולנו מכירים ממוצרי התמרוקים והטואלטיקה: מסטיקים, משחות שיניים, מי פה, תרסיסי ריח, אפטר-שייב, מטהרי אוויר ועוד. יכולתו של המנתול היא להגביר את רגישות תאי העצב לקור ולחום, ומכאן תחושת הקרירות המפורסמת שהוא מקנה. נסו ללעוס עלה נענע טרי בפה סגור, ואז לפתוח את הפה לשאוף אוויר פנימה – ותרגישו בעצמכם. בטבע, נוכל למצוא בארץ שלושה מינים של נענע: נענע הכדורים ונענע המים, שהן נדירים ואף בסכנת הכחדה, ונענע משובלת (Mentha longifolia), שמצויה בשפע, ואותה נלקט. בעולם קיימים 42 מינים של נענע, ומאות תתי מינים מקומיים.

איך נזהה את הנענע המשובלת? נחפש מקור מים, עומדים או זורמים. הצמח גדל כסבך של גבעולים ועלים רבים, שכן הוא מתרבה דרך קני השורש שלו. העלים קטיפתיים, הגבול שעיר וצורתו מרובעת, כמו כל בני משפחת השפתניים. הפריחה בשיבולים ובצבע סגלגל. כאשר תלקטו אותה, כדאי להשתמש ביד בלבד, ללא סכין. השיטה הכי טובה היא לאחוז את הגבעול ביד ולהרגיש את המקום בו הוא נשבר בקלות – ואת החלק הזה בלבד לקטוף.

הנענע אף היא בריאה לנו מאוד. בצמח יש נוגדי חמצון רבי עוצמה, ופיטוכימיקלים נוגדי סרטן, לפי מחקרים עדכניים. תה נענע הוא תרופה עתיקה לכאבי בטן ובעיות עיכול שונות, ושמן נענע ידוע כמסייע לבריאות העור ואף נוגד יתושים – תכונה רלוונטית מאוד לקיץ הישראלי.

את הנענע המשובלת תוכלו להוסיף אל בקבוק עם מים קרים, לימון ומי סוכר, וליצור לכם לימונענע מרעננת של שטח. תוכלו גם להוסיף אותה לסלטים ואפילו לפוקאצ’ה על הטאבון – נסו ותגלו.

נענע משובלת בנחל. צילום: שאטרסטוק

פוקאצ׳ות נענע על הסאג׳. צילום: אופק רון – כרמל

בעקבות הנענע – המלצה למסלול טיול

נחל ציפורי זורם כל השנה ומציע מגוון מסלולים לאורכו. אחד מהם מתחיל בחניון “סינגל שימשית” (כתבו ככה בוויז). מהחניון יש שביל מונגש לאורך דרך רומית עתיקה שעובר בתוך יער אלונים, ממשיך ליער אורנים ומסתיים לצד הנחל. חוזרים חזרה בדרך עפר סמוכה לנחל ומסיימים באותו חניון. סמוך לחניון – עץ תות גדול, נחל זורם ושפע של נענע משובלת וגרגיר נחלים לליקוט.

קייצת של קיץ

בארץ יש לנו צמחיה מגוונת – מעל 2500 צמחי בר. חלקם מקומיים וחלקם, כמו הקייצת – פולשים. הקייצת המסולסלת פלשה לכאן מדרום אמריקה והקייצת הקנדית – מקנדה. הצמח נפוץ בצידי דרכים, בשדות מעובדים (למורת רוחם של החקלאים…), במטעים, סביב מעיינות ונחלים ובסדקי קירות וסלעים. למרות שהיא ידועה כצמח “שוטה” שנהוג לנכש אותו, מי שיטעם ממנו יגלה אוצר קטן שהתחבא לכם מתחת לאף. לקייצת טעים חריף ומרקם ייחודי, והיא משתלבת טוב בסלסת עגבניות חריפה או כתוספת לסלט. כדאי ללקט את העלים ללא הגבעול, שכן הוא סיבי ולא נעים למאכל, ולפני הפריחה. ראשוני הקייצות יפרחו כבר בסוף אפריל, והאחרונות עוד יפרחו באוקטובר. בתיאבון

קייצת מסולסלת בפריחה אופיינית. צילום: שאטרסטוק

קייצת קנדית. צילום: שאטרסטוק

בעקבות הקייצת – המלצה למסלול טיול

אחד מהמקומות היפים בהם תוכלו להנות מקייצת מסולסלת בשפע, יחד עם מים זורמים ונופים ירוקים, הוא נחל תנינים עליון – עיינות אלונה. אחד מהמסלולים לאורך הנחל מתחיל ב“בית עלמין אלונה” (כתבו ככה בוויז). שימו לב – בשבתות יש חניה מצומצמת במקום, לכן שווה להגיע מוקדם. מבית העלמין ניתן ללכת לאורך הנחל, ואף בתוכו, ולשכשכך במעיין עין אביאל בהמשך הנחל. לקפה של בוקר – מומלץ לבקר ב”קפה הבוטקה” במושב עמיקם הסמוך. במסלול הזה תוכלו למצוא גם שפע של קייצת מסולסלת.

נחל תנינים עליון. צילום: אופק רון – כרמל

עוד בנחל תנינים עליון. צילום: אופק רון – כרמל

———-

רוצים ללמוד עוד על צמחי מאכל מקומיים, להכיר את סודות הליקוט ולבשל ארוחה מלוקטת בשטח? הצטרפו אלינו לסיור ליקוט ייחודי בנחל ציפורי. ניתן גם לקבוע סיור פרטי.

אופק רון – כרמל – צלם גיאוגרפי, מורה דרך בארץ ומדריך טיולים בחו”ל, מדריך ליקוט צמחי בר ומעביר סדנאות וקורסים לליקוט צמחי מאכל.
ליצירת קשר עם אופק

הפוסט שלושה צמחים ששווה ללקט הופיע ראשון במסע אחר

בשנים האחרונות עולה ומתחזקת הערכה כי מי שאחראית לגילוייה הייתה בוטנאית צרפתייה בשם ג'יין בארט (Jeanne Baret). בעצם, אם נכנסים קצת יותר לשורשי העניין, מגלים מהר מאוד כי סיפור הבוגנוויליה עשוי לשמש רק ספיח, ואירוע שולי בעלילה מרתקת, כמעט בלתי נתפשת, שהגיבורה שלה הינה, ללא כל ספק, הגברת בארט.

ג'יין נולדה בכפר קטן בעמק הלואר בשנת 1740. כילדה היא למדה מהוריה לזהות ולהכיר צמחים, בעיקר כאלה ששימשו כצמחי מרפא למחלות ונגעים שונים. במהלך התבגרותה היא רכשה מיומנות רבה בתחום, עד שהפכה להיות עוזרתו של רופא וחוקר צמחים צעיר, בן למשפחת אצילים, בשם פיליברט קומרסון (Commerson). עם הזמן, הפכו השניים לזוג נאהבים וקשרו גורלם זה בזו. כמה שנים אחר כך, כאשר מחליטה הממשלה הצרפתית לשלוח שתי אניות למסע מחקר מסביב לעולם, על מנת "להביא את תהילתה של צרפת לעולמות החדשים", קומרסון מצטרף לאחת האניות כחוקר צמחים ובוטנאי.

אישה מחופשת לגבר

בשנת 1766 יצאו האניות לדרכן מהעיר נאנט במערב צרפת. קשה לדעת מה בדיוק קרה שם ערב ההפלגה. על פי הביוגרפיה של  ג'יין בארט, שפורסמה לפני כעשור על ידי חוקרת אנגליה בשם גלניס רידלי (Ridley), נראה כי קומרסון הצליח לשכנע את קפטן האנייה לקחת את ג'יין בארט, שבמקרה "נקלעה" למקום, כעוזרתו האישית. כלומר… כ"עוזר" שלו שנקרא ג'ין (Jean). מאחר ששלטונות הצי הצרפתי אסרו באותה עת על נשים לשרת באניות, ג'יין עולה לאנייה כשהיא מחופשת לגבר, ומסתירה את זהותה הנשית, בין היתר, בעזרת חבישת סרט בד מיוחד שהידק את חזה.

איור משנת 1817, המתאר את ג'יין בארט כגבר

וכך, יוצאת האנייה Étoile – אחת משתי האניות, למסעה סביב לעולם, כשעל סיפונה כ-150 מלחים ואנשי צוות, ואשה אחת, סמויה. מיותר כמעט לציין כי הפלגה במאה ה-18 עם אניית מפרש מסביב לעולם, לא הייתה מלאכה קלה בלשון המעטה. חוקרי הטבע שהתלוו לספינות, לא היו יורדי ים מיומנים, וסבלו לא מעט מתלאות המסע. מתוקף תפקידם, הם נאלצו, לא פעם, לצאת למסעות ארוכים וקשים ביבשות בהן עגנו. לג'יין בארט, כך נראה, המסע הזה היה קשה שבעתיים, גם בגלל העובדה שקומרסון עצמו לא היה כשיר לחלוטין מבחינה גופנית וסבל מבעיות בריאות כמעט לכל אורך המסע.

התגלית הצבעונית

שתי האניות בפקודו של אנטואן דה בוגנוויל הגיעו במסען באוקיינוסים האטלנטי והשקט לשורה ארוכה של מקומות אקזוטיים, בחלקם הגדול לא מוכרים לאנשי הצוות. החל מריו דה ז'ניירו, מונטווידאו ומיצרי מגלן, בואכה טהיטי, פפואה ניו-גיני, האי אירלנד החדשה ומאוריציוס באוקיינוס ההודי. בכל מקום, עלתה על היבשה משלחת שכללה את החוקרים, לרבות ג'יין שהייתה, על פי התיאורים, נחושה ומיומנת, וכל העת הייתה נושאית על גופה את תיק המחקר הכבד. כאמור, הייתה זו ג'יין שכנראה גם זיהתה, אי שם באזור ריו דה ז'ניירו, את אותו צמח צבעוני שייקרא על שם מפקד המסע: בוגנוויליה.

ליד ריו דה ז'ניירו התגלה הצמח הצבעוני שייקרא על שם מפקד המסע: בוגנוויליה | צילום: שאטרסטוק

מטבע הדברים, הדינמיקה שהתפתחה באנייה – מקום סגור וקטן יחסית, במהלכה של ההפלגה הממושכת, הביאה לעימותים ומתחים רבים. סביר בהחלט להניח שגם לנוכחותו של "ג'ין" הייתה השפעה, כזאת או אחרת, על מצב הדברים. "הוא" חלק תא עם קומרסון, והתא שהיה מרווח יחסית, אפשר לו לשמור על פרטיות יחסית. עם הזמן, החלו באנייה דיבורים על התנהגותו המשונה של העוזר של קומרסון. אנשי הצוות שמו לב לכך שהוא מעולם לא חשף את גופו או הלך לשירותי הספינה במחיצת אנשים אחרים. לשאלות שנשאל בעניין, היתה לג'ין תשובה מוכנה מראש: בעברו, כך סיפר להם, הוא נפל בשבי העותומנים הטורקים, וסורס.

הי, הנה נערה!

היה זה רק עניין של זמן עד שזהותה האמיתית של ג'יין תיחשף. ישנן כמה וורסיות כיצד זה ארע. על פי אחת מהן, זה קרה במהלך חודש אפריל 1768 כאשר היא עולה לחוף בטהיטי, ובני המקום זיהו אותה מיידית. הם מתחילים להתקהל סביבה בהתרגשות, עד שאנשי הצוות נאלצים לחלצה ולהחזירה לאנייה. בוורסיה אחרת, עולה אחד מבני טהיטי על ספון האנייה וכאשר הוא רואה אותה, הוא אומר, "הי, הנה נערה". יש גם גרסה נוספת, אלימה יותר, לפיה, חבורה של אנשי צוות באנייה, חושדים בג'ין ועוקבים אחריו. לאחר שהאנייה עוזבת את חופי טהיטי, הם מנצלים רגע שבו ג'יין נמצאת לבדה, מתנפלים עליה ומפשיטים אותה מבגדיה. ישנה גם סברה שהיא נאנסה, אולם לסיפור הזה אין כל תימוכין.

איור משנת 1846 המתאר את רב החובל אנטואן דה בוגנוויל מגיע לטהיטי

כך או כך, בשלבים האחרונים של המסע, כאשר האניות מגיעות לאי מאוריציוס באוקיינוס ההודי, הקפטן מאפשר לג'יין ולקומרסון להישאר באי. ג'יין בארט תבלה במאוריציוס שבע שנים, כשהיא ממשיכה לחקור צמחים בסביבתה, ובמקביל, מגדלת תינוק קטן. במהלך השהות במקום, קומרסון נפטר והיא מתחתנת בשנית עם חייל צרפתי.

בסביבות 1774 ג'יין חוזרת לצרפת, והופכת להיות האישה הראשונה בהיסטוריה שהקיפה את העולם. הצי הצרפתי מכיר בשירותיה והיא זוכה לפנסיה נדיבה עד ליום מותה בגיל 67.

קרדיט על אורח חיים ייחודי

אחד ממשתתפי המסע, בן למשפחת אצולה, הנסיך מנאסאו-סיגאן (Prince of Nassau-Siegen), כתב עליה בזיכרונותיו כמה שורות מרגשות ותואמות לרוח התקופה (תרגום חופשי): "אני רוצה לתת לה את כל הקרדיט על אומץ לבה ועל אורח החיים הייחודי, שהיה רחוק הרבה מאורח החיים העדין שמזוהה עם מינה. היא העזה להתעמת עם המתח, והסכנות, ועם כל מה שאפשר לצפות ממסע מעין זה. אני סבור כי ההרפתקה הזאת, צריכה להיכלל בדברי ההיסטוריה של נשים מפורסמות".

פריחת בוגנוויליה. האם הקרדיט על גילוי הצמח ניתן לאדם הלא נכון? | צילום: שאטרסטוק

בשנת 2012 הוחלט להנציח את שמה של ג'יין בארט באמצעות קריאה של מין חדש ממשפחת הסולניים על שמה: Solanum baretiae. האמת היא שכאשר בוחנים את עשייתה של בארט, במיוחד על רקע התקופה ומנהגיה, זו נראית, על פניה, מחווה צנועה למדי. קומרסון, לדוגמה, הונצח בכמה עשרות מיני צמחים, וגם במין חדש של דולפין שנצפה לראשונה בעת החצייה של מיצרי מגלן ונקרא: דולפין קומרסון.

חשיפת מעלליה של האישה האמיצה ויוצאת הדופן הזאת לעולם המודרני נעשתה טיפין טיפין. המקור העיקרי אודותיה שימש בזמנו ה"ז'ורנל" שכתב על המסע, רב החובל, דה בוגנוויליה. רק בשנת 2002 יצאה בניו זילנד ביוגרפיה ראשונה באנגלית של ג'יין בארט. שמונה שנים אחר כך, התפרסמה הביוגרפיה החדשה של גלניס רידלי. רידלי, שביקשה לחשוף את סיפורה לעולם הרחב, קראה לספרה: "גילויה של ג'יין בארט: סיפור על מדע, ימים סוערים ועל האישה הראשונה שהקיפה את הגלובוס".

סיפור על מדע, ימים סוערים והאישה הראשונה שהקיפה את הגלובוס – עטיפת הספר של גלניס רידלי על ג'יין בארט

ומה באשר לבוגנוויליה? למרות שזו נצפתה כנראה על ידי ג'יין בארט, היא נקראה, כידוע, על שמו של הקברניט, לואי אנטואן דה בוגנוויל, שהיה, אגב, אדם מוכשר ואישיות מרשימה בפני עצמו.

באחת מהכניסות לעיר בה אני מתגורר נמצאת שורה ארוכה של שיחי בוגונוויליה לצד הכביש. כאשר אני מגיע לשם, אני עוצר לרגע את המכונית וג'יין מצטרפת לנסיעה.

צילום תמונה פותחת: עמי בן-בסט___

הבלוג של עמי בן בסט: עולם ללא קופסאות, נמצא כאן

הפוסט מסע הבוגנוויליה: על תגליות, פריחות והקפת העולם הופיע ראשון במסע אחר

"הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע, וקול התור, נשמע בארצנו. התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח" (שיר השירים ב', י"ב-י"ג).

התיאור הנפלא הזה של לבלוב, פריחה ואהבה, מתוך שיר השירים, מתאים לא רק לאביב הישראלי אלא להתחדשות ופריחה בכל מקום, גם בלבבות האנשים. ואכן, אין כמו פריחה אביבית כדי להרחיב את הלב ולמלא אותו באהבה. ליקטנו כאן כמה מקומות ברחבי העולם וגם בארץ, שבהם הניצנים שהנצו משמחים את העין ואת הלב.

פריחת הדובדבן בקיוטו, יפן
בתרבות היפנית, לפריחת עצי הדובדבן, הקרויה סקורה (Sakura) יש משמעות מיוחדת, הרבה מעבר ליופיים הענוג של הפרחים. הפריחה מסמלת את שבריריות החיים ואת היופי בר החלוף שלהם, והצפייה בפרחים, הנאמי (Hanami), נלקחת ברצינות רבה. בתקופת האביב היפנים עוקבים בקפידה אחרי דיווחי הפריחה המשודרים בחדשות היומיות ומתעדכנים באתר הממשלתי המיועד לכך. בתקופת הפריחה, שמתחילה בקיושו, הדרומי שבין איי יפן, ומסתיימת כעבור כחודשיים בהוקאידו, הצפוני שבאיים, נהוג לא סתם להסתכל על הפריחה מרחוק, אלא לחוות אותה מקרוב מאוד, רצוי מתחת לענפים הפורחים. אחד המקומות היפים ביותר לצפות בפריחת הדובדבן היא העיר קיוטו, על תעלות המים היפות והסמטאות העתיקות שלה. ואם הגעתם במועד לקיוטו, חפשו את שביל הפילוסוף, מסלול הליכה בן שלושה קילומטרים לצדה של תעלת מים. הפריחה הקסומה של עצי דובדבן תגרום גם ללב המערבי להחסיר פעימה.
מתי? שיא הפריחה בקיוטו הוא בין סוף מרץ לאמצע אפריל.

פריחת דובדבן בקיוטו. אפשר להתעדכן בדיווחי פריחה באתר אינטנרט ממשלתי

אביב בגני המקדש המוזהב (Kinkaku-ji) בקיוטו

רודודנדרון בנפאל
המטיילים ברכס ההימלאיה באביב נתקלים באחת הפריחות המפעימות בעולם, זו של הרודודנדרון, הפרח הלאומי של נפאל. בעולם יש כאלף מינים של רודודנדרון, רובם מצטיינים בפריחה בולטת ומרהיבה – יש בהם שיחים קטנים, עצים קטנים ועצים גדולים מאוד, שיכולים להגיע עד לגובה של 50 מ'. למרות שאפשר לראות שיחי רודודנדרון בגינות רבות בארצות הברית, באנגליה וגם בישראל, אין להשוות בינם לבין היערות הפורחים שנתקלים בהם במהלך טרק בהימלאיה. בנפאל יש כשלושים מינים שונים של רודודנדרון, שצומחים בהרים, בגבהים שבין 1,400 ל-3,600 מ'.
מתי? בין אפריל ליוני

עצי רודודנדרון פורחים בנפאל

מיץ המופק מפרחי הרודודנדרון נודע בסגולותיו הרפואיות

נרקיסים במחוז האגמים, אנגליה
"שוטטתי בודד כענן", כתב המשורר האנגלי ויליאם וורדסוורת' בשירו "נרקיסים". וורדסוורת', שנולד וחי במחוז האגמים (Lake District) בצפון-מערב אנגליה, הכיר מקרוב מאוד את הנרקיסים, שמכסים כל שנה באביב את הגבעות והשדות באזור. כשבתו דורה מתה הוא שתל לזכרה שדה שלם של נרקיסים, וגם כיום אפשר להתרשם מפריחתם הצהובה – את "השדה של דורה" תוכלו לראות בכפר ריידל (Rydal). את מקור ההשראה של שירו של וורדסוורת' שהוזכר למעלה אפשר לראות במפרץ גלנקוין (Glencoyne Bay), וגם ביער בריגסטיר (Brigsteer Wood) יש פריחה מרהיבה נרקיסים, מנוקדת בפריחה כחולה של פעמוניות.

באביב, מחוז האגמים האנגלי מתכסה בפריחת נרקיסים צהובים

"השדה של דורה" בכפר ריידל. המשורר האנגלי וורדסוורת' שתל את הנרקיסים לזכרה של בתו דורה

צבעונים בהולנד
בשונה מפריחות אחרות המוזכרות כאן, הפריחה האביבית בהולנד היא מעשה ידי האדם, אבל איזה מעשה! מי שיגיע בחודש אפריל לסביבות העיירה ליסה (Lisse), בין האג להארלם בדרום-מערב הולנד, יתקשה להאמין למראה עיניו: שדות של צבעונים פורחים נמתחים עד קצה האופק בסדר מופתי: שורה של צבעונים אדומים לצד שורה של צבעונים צהובים לצד שורה של צבעונים כתומים וכן הלאה וכן הלאה, כמו מרבד יפהפה שנארג ביד אוהבת. את הצבעונים פוגשים באביב בכל פינה בהולנד: בגנים הציבוריים, בגינות הבתים, אפילו בערוגות שבין מתקני השעשועים של פארק אפטלינג. וכמובן, בגני קוקנהוף המפורסמים, הסמוכים לליסה, והפתוחים לציבור רק באביב, בין מרץ למאי.
מתי? שיא הפריחה היא בסוף אפריל

שדות צבעונים ליד ליסה. באביב אפשר לראות צבעונים ברחבי הולנד: בשדות, בגנים, בערוגות ליד הבתים

עוד שדה של צבעונים – פסים אינסופיים של צבע

פרגים כתומים באריזונה
פארק המדינה פיקאצ'ו פיק (Picacho Peak State Park), הנמצא כ-70 ק"מ מהעיר טוסון בדרום מדינת אריזונה, נשלט על ידי פסגה סלעית מרשימה – שריד להתפרצות וולקנית קדומה. הנופים הבולטים כאן הם נופי מדבר אדמדמים, עם צמחייה טיפוסית. אבל למשך חודש אחד בשנה, פני השטח הסלעיים נצבעים בפריחה אביבית מרהיבה. הצבע השולט הוא צהוב-כתום יפהפה, צבעם של פרגים מקסיקניים.
מתי? אמצע מרץ-אמצע אפריל (בתנאי שהיה חורף גשום)

פרגים מקסיקניים צובעים את הנופים המדבריים של דרום אריזונה בצהוב וכתום

תורמוסים בטקסס
במדינה שבה הכל גדול – מהמרחבים הפיזיים ועד לסטייק שמוגש על הצלחת, גם הפריחה לא מגיעה בממדים זעירים. בלו-בונט (Bluebonnet, כומתה כחולה באנגלית) הוא זן של תורמוס ייחודי לטקסס, שמכסה באביב שטחים נרחבים מהמדינה ומושך לכאן מבקרים רבים, מציירים חובבים ועד בוטנאים. הפריחה הכחולה מתחילה בדרום המדינה, באזור יוסטון וסן אנטוניו, ומטפסת צפונה – כדי להתעדכן במצב הפריחה ובאתרים שבהם היא בשיאה, מומלץ לבקר באתר האינטרנט שכולו מוקדש לפריחת התורמוסים הכחולים.
מתי? מאמצע מרץ עד אמצע אפריל

שדה תורמוסים טקסני בערפל. בתמונה שבראש הכתבה אפשר לראות עוד מרבדי תורמוסים בטקסס

אביב הפוך: פריחה בחבל נמקוואלנד, דרום אפריקה
כשאצלנו הסתיו מתחיל לתת את אותותיו, בחצי הכדור הדרומי האביב פורץ במלוא הדרו. אחד המקומות המעניינים לצפות בפריחה אביבית הוא חבל נמקוואלנד (Namaqualand) הצחיח, שעל גבול נמיביה. כאן האביב מגיח במפתיע עם התפרצות קצרה ועזה במיוחד של פריחה. התקופה הזאת נקראת כאן "עונת החרציות", על שום מרבדי החרציות בצבעי צהוב, כתום ולבן, שמכסים את האזור, כשביניהם אפשר להבחין במינים נוספים רבים של פרחים.
מתי? ספטמבר-אוקטובר

פריחה בנמקוואלנד. הטבע שוב מוכיח שהוא האמן המוכשר ביותר

ומה אצלנו?
בשונה ממדינות מושלגות, שבהן רק עם בוא האביב הפרחים הראשונים מתחילים לצוץ, אצלנו דווקא החורף מצטיין בפריחה עשירה עם רקפות, נרקיסים, כלניות ועוד. כשפריחת החורף מסתיימת, תופס את מקומה גל של פריחה אביבית המביא עמו אירוסים, תורמוסים, חרציות, פרגים ועוד. אלה יצבעו את מורדות ההרים ואת השדות, עד שגל החמסינים הראשון של העונה יביא את הקץ לפריחת האביב. הצעות לטיולי פריחה אביביים בישראל תמצאו כאן:

טיולי פריחה אביביים תשעה מסלולי פריחה ברחבי הארץ: פריחת אירוס הגלבוע בגלבוע, פריחת בן חצב יקינתוני בנחל סער, בעקבות צבעוני השרון בחוף דור ועוד כמה טיולים אביביים מקסימים

לקריאה נוספת: גנים בישראל – ירוק בעיניים אין כמו שיטוט נינוח בשבילי גן ירוק, עטור בצמחייה עשירה, בריכות מים, ציוץ ציפורים ושלווה אמיתית. הנה כמה גנים יפים ברחבי הארץ, שהביקור בהם מומלץ במיוחד   בתמונה הפותחת: שדה תורמוסים בטקסס | צילום: TexasEagle צילומים בכתבה: Andrea_44, Sibongile Pradhan/LFP/DFID ,yardrath, Peter Femto, Lars Hammar, Crist Preen,Jason St Peter Annie ,Guilloret

הפוסט פריחות אביביות – סיפור של צבע הופיע ראשון במסע אחר

כל פרסום תיירותי על יפן בתקופה שבין סוף החורף לאביב מתהדר בכותרת הכמעט בנאלית "פריחת הדובדבן", או לפעמים בשמה היפני – "סאקורה". ואכן, קל מאוד להתהדר בפריחה נאה שכזאת. אבל מעבר למראה המהפנט, כדאי לדעת שהיחס ביפן אל עצים בכלל ואל הדובדבן בפרט שונה ממה שאנחנו מכירים במקומות אחרים בעולם. התרבות היפנית לא רק מוקירה אלמנטים ויסודות מן הטבע, היא גם הצליחה להטמיע אותם בכל אספקט תרבותי, בעבר ובהווה.

למידע נוסף:

• יפן – מדריך מסע אחר, כתבות מסלולים אתרים ומידע
• טוקיו – מדריך מסע אחר
• קיוטו – מדריך מסע אחר
• יפן מחוץ למסלול

פריחת הדובדבן ליד מקדש הכסף בקיוטו | צילום: אסטרונומי בלוג, פליקר

כשאני חושב על פריחת הדובדבן אני נזכר בציטוט מתוך מ"הדרך הצרה לאוקו" של הנזיר, המשורר והנוסע בן המאה ה-17 מאצואו באשו (בתרגומו הנפלא של יעקב רז): "כשיצאתי לדרך בעשרים ושבעה בחודש השלישי, היה ערפל בשמי השחר. הירח של הבוקר המוקדם איבד מאורו, ואפשר היה לראות במעורפל את פסגת הר פוג'י. פרחי הדובדבן שעל הענפים באואנו וביאנאקה הולידו בי מחשבות עגומות, ותהיתי מתי אראה אותם שוב".

יותר מ-80 אחוז משטחה של יפן מכוסה ביערות טבעיים ונטועים, ובארכיפלג היפני, הנמתח כל הדרך מהוקאידו הסוב-ארקטית שבצפון ועד אוקינאווה הסוב-טרופית בדרום, יש מגוון גדול מאוד של צומח. יפן לא רק שאיננה פוגעת בעציה, היא אף משמרת ומגוננת עליהם, עובדה מעניינת במיוחד כשלומדים שיפן היא אחת מצרכניות העץ הגדולות בעולם. הנה דוגמה אחת קטנה: מקלות האכילה ביפן עשויים מעץ, ולא מבמבוק או פלסטיק כמו ברוב דרום מזרח אסיה. אם לוקחים בחשבון שיפני ממוצע צורך שלושה או ארבעה סטים של מקלות אכילה בכל יום, מתקבלת כמות אדירה של עץ. אבל מקורו אינו ביפן והוא מיובא ממדינות אחרות, כמו אינדונזיה ואפילו פנמה.

היחס המיוחד של היפנים לעצים מגיע לשיאו בזמן פריחת הדובדבן | צילום: פול וג'וי, פליקר

כמה מהמינים הבולטים של עצים ביפן הם הסאקורה – הדובדבן; האומה – השזיף היפני; המומיג'י  – האדר היפני, מלך השלכת הסתווית, המשמש כעץ נוי כמעט בכל גן; המאטצו – האורן היפני, ירוק עד ומסמל אריכות ימים; הטאקה – הבמבוק, שיש לו שימושים רבים כל כך ביפן. יש כמובן מיני עצים נוספים, כמו הערבה ואחרים.

היחס המיוחד של היפנים אל העצים מגיע לשיאו בפריחת הדובדבן. הסאקורה מהווה ביטוי משולם של היחס האישי והציבורי אל העץ ופריחתו, המסמלת יופי, התחדשות, עוצמה, אבל גם עדות להיותם של החיים בני חלוף. פריחת הדובדבן, שמציינת את תחילת האביב, הפכה לאחד האירועים החשובים ביותר בלוח השנה היפני. ומאחר שביפן יש כמה אזורי אקלים, הפריחה מפוזרת על תקופה בת שבועות אחדים, והמטייל מדרום לצפון יכול לנוע במקביל לפריחה. ואיזו פריחה!

פריחת הדובדבן מסמלת התחדשות ועוצמה אבל גם מזכירה כי החיים הם בני חלוף | צילום: פול וג'וי, פליקר

בשיא הפריחה חוגגים בכל מקום את האנמי, התכנסות המונית תחת עצי דובדבן כדי "להתבונן תחת פרחים פורחים". בטוקיו של תחילת האביב הערבים קרים, אבל כבר משעות אחר הצהריים המאוחרות ראיתי כיצד בגן שליד מגדל טוקיו כל מקום פנוי נתפס על ידי מחצלות ויריעות ניילון שנפרשו על האדמה הקרה והלחה. המוני בני אדם החלו להתאסף מתחת לעצים הפורחים – זוגות, קבוצות של חברים, לפעמים כל עובדי המשרד. כולם אוכלים לא מעט ושותים הרבה, בעיקר בירה אבל גם סאקה, יושבים מתחת לעצים ונהנים מכל רגע.

האנמי, התכנסות המונת תחת עצי הדובדבן הפורחים

לקריאה נוספת:

הפוסט פריחת הדובדבן ביפן הופיע ראשון במסע אחר

מטיול בגלבוע בעקבות פריחת אירוס הגלבוע ועד שיטוט נינוח בחוף הים היפהפה של דור בעקבות פריחת צבעוני השרון  – תשעה מסלולי פריחה שיפה במיוחד לעשותם בחודשי האביב מרץ אפריל כשהפריחה בשיאה:

1. אירוס הגלבוע בגלבוע

טיול לכל המשפחה, הפריחה סמוכה לשביל הרכב, ניתן לשוטט בהר הפורח שלוש-ארבע שעות.

מתי? בחודש מרץ

אירוס הגלבוע הפך בשנים האחרונות למוקד עלייה לרגל עבור כל חובבי הפריחה, ובצדק. במרומי הגלבוע, בנוף נפלא, בין שלל פרחי בר אחרים, מופיעות קבוצות סגולות ומרשימות של האירוס. בעבר סבל אירוס הגלבוע מקטיפה ועקירת פקעות למכירה, רק חוק הגנת פרחי הבר ופעילות נמרצת של אנשי שמירת טבע ומתנדבים מנעה את היעלמותו. במבצע הצלה רחב נזרעו זרעי האירוס ונשתלו קני שורש מקבוצות ששרדו בריכוזים חדשים. האירוס התרבה ומפאר היום את ראש הגלבוע, ובעיקר את השטחים בין הר גפת, הר ברקן ופקועה.

ליד פקועה ניתן לראות את הגושים הגדולים והצפופים ביותר של אירוס הגלבוע, בהר גפת פורחים האירוסים הראשונים, ובהר ברקן הם פורחים אחרונים. אפשר לכוון את הטיול לאחד משלושת האתרים הללו לפי התאריך והרצון.

אירוס הגלבוע
איך מגיעים? ממזרח לבית אלפא נעלה בכביש 6666 יפה הנוף למעלה גלבוע, ונפנה צפונה אל הרכס. מכביש הנוף יכוונו אותנו שלטי הפנייה לאזורי הפריחה.

לאחר הטיול בהר כדאי להיכנס לשמורת גן השלושה (הסחנה). בימים אלה, כשעדיין לא חם מספיק כדי להתרחץ, המקום הוא בשיאו. ללא ההמונים הצובאים על המדשאות בקיץ אפשר לטייל בשלווה בין הירק למים הזורמים. מי שעתותיו בידיו יכול לסיים בביקור בגן גורו, חוות הקנגורו שליד הסחנה. כאן בגן קטן למדי, בתוך צמחייה אוסטרלית והרבה צל, אפשר לפגוש נציגים מעולם חיות הכיס. מיני קנגורו מניחים למבקרים להלך לידם ואפילו ללטף.

אירוס הגלבוע – אחד מהמינים בקבוצת אירוסי ההיכל, ששמם ניתן להם בזכות הדרם ויופיים הרב. לפרחי אירוס ההיכל פריחה גדולה במיוחד, יותר מ-10 ס"מ, והם נחשבים מהיפים בפרחי העולם. קבוצת אירוסי ההיכל מונה כ-54 מינים, ומתוכם גדלים בישראל שמונה מינים אנדמיים (המיוחדים רק לאזור גידולם), ובהם אירוס הגלבוע.

2. בן חצב יקינתוני בנחל סער

טיול לכל המשפחה, כשעתיים הליכה נוחה.

מתי? פב' – מרץ

את בן החצב היקינתוני אפשר לראות על מצוקי נחל סער הנמצא ממש ליד הכביש, אך אנו ננצל את בן החצב כדי לצאת למסלול של כמה שעות באזור.
איך מגיעים? תחילת המסלול ב"גשר הידידות", אליו מגיעים בפניה מכביש 99 מסעדה-בניאס. נחנה את הרכב לצד כביש הגישה לעין קוניה, במקום בו הוא חוצה את נחל סער – "גשר הידידות". נפתח את הטיול בעליה מזרחה בערוץ נחל סער, אל מפל רסיסים, משם נשוב באותה דרך ונרד בנחל לעבר מפל סער. גם מפל רסיסים וגם מפל סער יפים ביותר, וההליכה לאורך הנחל נעימה ונוחה. הנחל זורם רק בשנה של גשמים טובים.

בן חצב יקינתוני
במורד הנחל נחצה את הכביש אל נקודת התצפית על מפל סער. על המצוקים סביב המפל בולטים בסגול פרחי בן חצב יקינתוני (מי שמעונין לחזות בפריחה ללא הטיול לאורך הנחל, יכול להגיע לכאן עם הרכב, לעצור במפל נחל סער ולהמשיך בנסיעה). אפשר לרדת בזהירות בין הסלעים ולהגיע אל תחתית המפל והבריכה שנקווית תחתיו. מהמפל נשוב ונעלה בנחל סער חזרה אל רכבנו בגשר הידידות.

בן חצב יקינתוני – לבן החצב היקינתוני יש אחת הפריחות היפות ביותר בארץ. זהו גיאופיט בעל בצל, המגדל בחורף שושנת עלים רחבה, ובאביב צומח ממנה עמוד תפרחת בגובה 50-80 ס"מ. התפרחת כחולה, מאורכת ומרובת פרחים. הפרח פתוח ומאפשר לחרקים שונים לטעום מהצוף השמור במיכלים קטנים בין בסיסי האבקנים לשחלה. שמו ניתן לו על שום היותו דומה במבנה לחצב – תפרחת ארוכה ורבת פרחים, ודמיונו ליקינתון בצבעו העז.

3. סיפן התבואה בחוטם הכרמל

לכל המשפחה, הליכה נוחה בשביל מסודר. משך הטיול המלא כארבע שעות, ניתן לקצר ולחזור מכל מקום במהלך המסלול.

מתי? חודשי פב' – מאי ובעיקר פב'-אפריל

גני הנדיב בגבולה של זיכרון יעקב, ידועים ומוכרים. הגן המטופח סביב אחוזת הקבר של הברון רוטשילד ורעייתו הוא מוקד משיכה למטילים רבים שחפצים בטיול רגוע בין פרחים וירק. אך לא רבים משקיעים את זמנם בשטחים הטבעיים שסביב הגנים. אזור רמת הנדיב בחלקו הדרומי של הכרמל, משופע באתרים מעניינים ובפריחה יוצאת דופן באביב. סיפן התבואה בפרחיו הסגולים הוא רק אחד מעשרות המינים הפורחים כאן בין הסלעים והשיחים. המסלולים משולטים בצורה ברורה, ההליכה קלה ונוחה, בתוך אחו ירוק ופורח. בדוכן ליד הכניסה לגנים ניתן לקבל דפי הנחייה למסלולים השונים. המלצה חמה: כדאי תמיד ללכת בשבילים הצרים והצדדיים שם רבים הפרחים ורב הירק, ולא בדרכי העפר המיועדות לרכב.

סיפן התבואה

למנסור אל עקב: מהחנייה המרכזית נצא במסלול המסומן בצהוב, ונלך בינות לשלל פרחים עד לחניון החרובים. שני עצי חרוב גדולים שנותרו בודדים מיער עבר גדול. מכאן נמשיך לפי השילוט אל מנסור אל עקב (שומר המצוק) – חווה חקלאית קדומה מהתקופה הביזנטית. תצפית נהדרת מנקודה זו פורשת לעינינו את כל המישור בין כרמל לים. נחזור מעט בשביל ונפנה בשביל היורד לאורך הרכס אל מערת כברה.

מסלול יפהפה נוסף שראשיתו בחניית הרכב, הוא הירידה לעין צור ונקבות המים העתיקות. גם לכאן השביל מסומן היטב ומעוטר בשלל פרחים. היתרון הגדול של מסלולי רמת הנדיב – מכל נקודה אפשר לחזור לחניון אם מתעייפים, ואפשר להתחבר למסלול הבא ולהמשיך עוד ועוד.

סיפן התבואה – גאופיט בעל פקעת ממשפחת האירוסיים, צומח בבתה ובשדות ברוב חלקי הארץ. שמו ניתן לו בזכות עליו הזקופים, הדומים לסייף ארוכה. עד לאביב מתפתחים מהפקעת 4-3 עלים, מהם עולה עמוד תפרחת שגבהו כחצי מטר, הנושא 3 עד 12 פרחים. הפרחים נראים כפעמונים בורוד עז. סיפן התבואה מזכיר מאד את אחיו הסיפן התרבותי, אך עדין וחינני ממנו בהרבה.

4. לוטם בכרמל – מערת האצבע

לכל המשפחה, שביל נוח למדי בהר, מעט טיפוס בין סלעים. משך המסלול שעתיים שלוש.

מתי? חודשי פב' – יוני ובעיקר אפריל

כל פינה על הכרמל זוכה לעדנה בימי האביב. הרכס כולו מתכסה בצבע, וכדי להתבשם מהפריחה צריך רק לבחור לאן לפנות. הפעם נשלב את פריחת שיחי הלוטם, הקחוונים והנוריות בביקור מעניין במערה חשוכה…המסלול קל ונוח למדי, ארכו שעתיים עד שלוש שעות.

מכביש מס' 4 – הכביש תל אביב-חיפה הישן, נפנה מזרחה לעין הוד ונחנה בחנייה המסודרת בכניסה לכפר האמנים. מהחנייה נטפס ברגל צפונה, בשביל מסומן אדום. השביל חולף בין צמחי החורש, וכאן מתחת לעצים נראה את שיחי הלוטם הפורחים – לוטם מרווני בפריחה לבנה ומגוהצת, ולטם שעיר בפריחה ורודה ומקומטת. השביל האדום פוגש בהמשך שביל מסומן שחור. נמשיך בשביל השחור לאורך המצוק עד מערת האצבע. לאורך השביל נזכה בתצפיות נפלאות אל מישור חוף הכרמל והים. ניכנס אל המערה (כדאי להביא פנסים, אבל אפשר להסתדר גם בלי – פשוט מחכים עד שהעיניים מסתגלות לחשכה). נוכל להבחין בנטיפים בודדים היורדים מהתקרה וזקיפים מעטים הניצבים על קרקעית המערה. הנטיפים הם עדות לפעילות קרסטית (פעילות המסה) שיצרה את המערה במשך שנים ארוכות. מכאן אפשר לשוב אל הרכב בעין הוד, או לרדת לצומת אורן, אם יחכה לנו רכב במקום.

לוטם שעיר

לוטם מרווני

לוטם – שיח נמוך, גבהו כחצי מטר. בקיץ הוא חסר הדר: אפרפר ונראה מיובש, אך באביב הוא מתכסה בהמוני פרחים. הלוטם השעיר מתהדר בפרחי ורוד מקומטי עלי כותרת, והלוטם המרווני בעלים חלקים ולבנים ולב אבקנים צהוב. כל פרח חי רק יום אחד, פורח בבוקר ונובל בערב, אך הפרחים על כל שיח כה רבים עד כי הוא נראה פורח ורענן כל האביב.

5. צבעוני שרוני בחוף דור – הבונים

לכל המשפחה, הליכה נעימה על החוף, משך הטיול כשעתיים

מתי? בין סוף פברואר לסוף מרץ

פריחה על חולות החוף תמיד מלבבת. באביב אין חשק להתרחץ בים, אבל הטיול לאורך החוף יפהפה ונעים. הכתמים האדומים של הצבעוני פזורים על הגבעות בסמוך לחוף בין חוף דור לחוף הבונים. כדאי להחנות את הרכב בחניה של חוף הבונים וללכת דרומה לעבר תל דור וקיבוץ נחשולים. החוף כאן מצוקי וסלעי הכורכר נוגעים בים. תוכלו למצוא מפרצונים סודיים ופרטיים, מצוקים עם פריחת אביב, הרבה כחול של ים ושקט. שמורת חוף דור-הבונים נמשכת עד תל דור, לפני קבוץ נחשולים. עד כאן אורך המסלול כארבעה ק"מ, הליכה נעימה ונוחה. אפשר להמשיך עוד דרומה, להקיף את מפרץ נחשולים לעבר שמורת איי דור – מן המים מבצבצים כמה איים קטנים: אי שחפית, אי דור, אי חופמי ונוספים. עופות מים מעופפים מעל החוף והאיים, ומשלימים תמונה קסומה.

לילדים זהו מסלול נפלא, מלא צדפים, מצוקים והרפתקאות. הרכב יכול להמתין לנו בנקודות שונות בדרך, לפי משך הטיול הרצוי – בנחשולים או בדור.

צבעוני שרוני
צבעוני השרון – צבעוני ההרים, צבעוני השרון וצבעוני המדבר דומים מאד זה לזה. יש הרואים בהם מינים שונים וארים הרואים בהם רק תתי מין. כך או כך – קל להבדיל ביניהם לפי התפוצה הגאוגרפית. צבעוני השרון מאכלס את מישור החוף. זהו צמח רב שנתי עם בצל גדול עמוק באדמה, שממנו צומח גבעול תפרחת עם פרח בודד גדול ומרשים. הפרח דמוי כד או פעמון ואינו פתוח כמו הכלנית או הנורית. יש לו שישה עלי כותרת באדום עז, ובבסיסם כתם שחור המכוון כנראה את החרקים אל המרכז והאבקנים. פרח הצבעוני שבה את לב האדם ומינים רבים של צבעוני תרבותי פותחו ממנו.

6. רותם המדבר בחולות קיסריה

לכל המשפחה, הליכה נעימה על החוף, שעה עד שעתיים

מתי? בין ינואר לאפריל, בעיקר פב' – מרץ

רותם המדבר פורח בחודשים מרץ-אפריל בכל רצועת החוף המרכזית. ריחו המשכר והיופי של השיחים בלבן, מושכים לטיול חופים אביבי. נחנה את הרכב ליד אמת המים העתיקה של קיסריה (חוף האקוודוקט), ונצא צפונה לכיוון תל תנינים והכפר ג'יסר א-זרקא.

ההליכה בחולות נעימה בימים קרירים, וכדאי להתחיל את המסלול בגבעות הפנימיות, עליהן צומחים הרתמים, ולרדת אל קו החוף כשמתעייפים. עם קו החוף נגיע אל מעגן הסירות הציורי של ג'יסר א-זרקא. דייגים יוצאים אל הים בסירות צבעוניות, אחרים דגים בחכות, נשים כובסות או שוטפות צמר במים הרדודים, והאווירה כמו לא מכאן, לא מעכשיו.

רותם המדבר

רותם המדבר – הרותם הוא שיח גבוה, המתנשא לגובה 1.5 עד 3 מטרים, גבעוליו הירוקים מתכסים עלים רק לאחר הגשמים. במשך רוב ימות השנה הגבעולים הירוקים הם שמופקדים על תפקיד ההטמעה. הרותם נפוץ בערוצי מדבריות ישראל וצפונה לאורך החוף. הפריחה מתחילה כבר בסוף החורף ומקדימה את מרבית פרחי האביב. ריח פריחת הרותם מתוק וחזק, ומציף את ערוצי המדבר בניחוח משכר. ענפי הרותם שימשו את הבדווים תושבי המדבר לתעשיית הפחמים, ורתמים רבים נכרתו והושמדו בשל כך.

7. נורית אסיה בדרך לשמורת החולה

לכל המשפחה, הפריחה לצד הכביש, ביקור בשמורת החולה נמשך כארבע שעות

מתי? פברואר – אפריל, בעיקר מרץ – אפריל

הנוריות מחליפות בגל פריחה אדום, את הכלניות שמתחילות להיעלם. הן פורחות כמעט באותם אזורים כמו הכלניות, ברוב חלקי הארץ. ריכוז מרשים של נוריות אפשר לראות מול תל חצור, על הגבעות הסמוכות לכביש. לפני הכניסה לתל חצור ואיילת השחר- המדרונות מכוסים באדום הלוהט. כדאי לשלב את הביקור בשדה הנוריות עם טיול בשמורת החולה. בעונה זו השמורה מלאה ציפורים, חלקן יציבות ואחרות כמו השקנאים והקורמורנים – כבר מתכוננים לנדידה חזרה לארצות הצפון.

נורית אסיה

הכניסה לשמורה כ-3 ק"מ מצפון ליסוד המעלה. משך הסיור בשמורה כשעתיים (או יותר- תלוי במידת ההתעניינות בבעלות הכנף). כדאי מאד להצטייד במשקפות שדה!

השביל המסומן מוביל אותנו ממרכז המבקרים בין צמחי המים, אל שביל עץ צף. מכאן נוכל לצפות ללא הפרעה לעבר אלפי ברווזים, שקנאים ושאר העופות שהגיעו אלינו בנדידת הסתיו. מכאן נמשיך אל מגדל התצפית, ממנו נראה את שלל בתי הגידול בשמורה, ואם יתמזל מזלנו נצליח לחזות בעופות דורסים בתמרוני צייד ומעוף מעל השטח סביב. המסלול חוזר אל מרכז המבקרים, בו כדאי לבקר בתצוגת פוחלצים מרשימה.

8. תורמוס ההרים בנחל תבור

לכל המשפחה, כחמש שעות הליכה נוחה וקלה

מתי? בין פברואר לאפריל, בעיקר מרץ

נחל תבור באביב הוא אחד מהנחלים היפים בגליל התחתון. המים זורמים בערוץ הבזלתי ויוצרים בריכות ומפלים קטנים. המדרונות ירוקים ומכוסים בשלל פרחים. מרבדים כחולים של תורמוס ההרים מעניקים כתמי צבע מדהימים ביופיים. מי שאינו מעוניין במסלול הליכה ממשי, יכול לחזות במרבדי התורמוסים ליד הכביש. ניסע בכביש מעפולה לצומת גולני, ליד הכניסה לכפר דבוריה נרד אל הנחל, אל קבוצת עצי אקליפטוס גדולים. ליד העצים נמצאת נביעת מים קטנה ותל ארכיאולוגי – תל קשיון, שמורדותיו מכוסים בתורמוס ההרים.

למי שאינו חושש מחמש שעות הליכה (נעימה ויפה): נוסעים לקיבוץ גזית, ופונים לפני הכניסה לקבוץ, אל דרך עפר ימינה. מכאן מתחיל מסלול הליכה מסומן היורד לנחל תבור. נלך במסלול מעגלי במעלה הנחל, נגד כיוון הזרימה. נגיע אל הקטע הקניוני של נחל תבור ונמשיך ממנו עד תל רכש – תל עתיק ובולט בתוך האפיק. מכאן נעלה חזרה בדרך עפר אל קבוץ גזית. אם נותר בנו כוח, כדאי לא להפסיד את התצפית מהר תבור, שגם הוא ירוק ופורח.

פריחת התורמוס מול הר תבור

הר תבור – גובהו של הר תבור רק 588 מטרים, אך הוא בולט ושולט על סביבתו לכל 360 המעלות. על כיפתו העגולה ניצבים מנזר פרנציסקאני וכנסייה יוונית אורתודוכסית. נגיע אל ההר בכביש מספר 65, ממנו נעלה צפונה מצומת תבור לעבר דבוריה. הכביש מטפס אל ראש ההר, אל מגרש החניה של המנזר – שם נשאיר את הרכב. נחזור מעט ברגל אל "שער הרוחות" דרכו חלפנו בדרכנו אל החניה, ונמצא את הסימון הראשון למסלול ההליכה. אורך המסלול כשני ק"מ, הליכה קלה בנוף משגע. השביל מסומן בשחור, מוליך אותנו סביב לפסגה במסלול מעגלי. התצפית משתנה בכל זווית, וביום צח ובהיר נוכל לראות מכאן את כל הצפון.

אחרי הטיול אפשר להמשיך ולבקר במוזיאון הבדואי בשיבלי, אשר למרגלות ההר, או בחוות הדבורים והמשי בשדמות דבורה. במוזיאון הבדווי, בנוסף לסיור בתצוגה הקבועה נוכל לשבת באוהל ולקבל אירוח בדואי אמיתי, עם פיתות וקפה ריחני.

ב"דבורת התבור" יזכו הילדים לפעילות חווייתית של שעתיים עד שלוש שעות, בנושא טוואי המשי והדבורה. תוך מעבר בכמה תחנות פעילות לומדים איך מופק הדבש, עושים נרות מדונג טבעי, רואים בעיניים כיצד טווים בדי משי ואפילו מציירים ציור למזכרת על בד משי אישי.

9. שושן צחור במצוקי נחל כלח

למשפחות עם מרץ ויכולת, מסלול הליכה בין סלעים כשלוש שעות

מתי? מאי – יוני

רבים מכירים את נחל כלח בשמו העממי "שוויצריה הקטנה". אזור הנחל הוא שמורת טבע, זהו אחד המקומות הבודדים בהם ניתן לראות את פריחת השושן הצחור. ראש הנחל בכרמל, כחצי ק"מ מצפון לצומת דמון (כביש חיפה-עוספייה), והוא נשפך לנחל גלים 1.5 ק"מ מדרום מערב לאוניברסיטת חיפה. בכביש חיפה-עוספייה פונים דרומה אחרי אוניברסיטת חיפה, אל חניון נחל כלך. מכאן מובילה דרך מתפתלת ורחבה אל האפיק. תצפית נהדרת על מצוקי נחל כלך מתגלה מעט אחרי שהדרך חוצה יובל של הנחל. יורדים עם הדרך החוצה את נחל כלך על גשרון, וממשיכים על גדתו הדרומית לכיוון חניון בית אורן.

מיטיבי לכת יכולים לרדת בקטע קניוני ויפה של נחל כלך: פונים דרומה מכביש חיפה עוספייה בפניה השניה אחרי אוניברסיטת חיפה, ונוסעים עד מצפור הצוק. מחנית הרכב מוליך שביל אל המצפור עצמו, אל תצפית נהדרת לעבר הנחל וחוף הכרמל. מהחניון מוביל שביל אל חניון נחל כלך, כאשר השביל חוצה יובל של הנחל – עוזבים אותו, ויורדים ביובל הישר אל נחל כלך בקטע קצר ויפה (כדי ללכת ביובל זה יש לעבור דרך שער בגדר החי-בר).

שושן צחור

שושן צחור – צמח בר נדיר ונהדר ביופיו, ממשפחת השושניים. שמו "שושן" בא מששת עלי העטיף של הפרח. השושן נחשב סמל ליופי וריח נעים בכתבים העבריים, היווניים והרומיים. בתנ"ך הוא מוזכר: "אני חבצלת השרון, שושנת העמקים" בשיר השירים, "ועל ראש העמודים מעשה שושן" בספר מלכים א, ובמקומות נוספים. נראה כי היה זה צמח בר נפוץ ואהוב בארץ. הנוצרים ראו בו סמל טוהר ושייכו אותו למרים הקדושה. כנראה משום כך צליינים עקרו את השושן בהמוניהם כדי להביאו לארצם, והוא נותר רק באזורים קשים לגישה. ברוב חלקי הארץ כמעט ונכחד השושן הצחור. היום הוא נפוץ בעולם כצמח נוי תרבותי.

בצל השושן חבוי באדמה, בחורף בוקעת ממנו שושנת עלים, ובסוף החורף עולה עמוד פריחה גבוה מאד, בין מטר למטר לחצי גבהו. כל עמוד הפריחה מכוסה עלים לארכו ובחודש מאי נפתחים בראשו פרחי השושן הגדולים. הפרח לבן ואבקניו בולטים בצהוב, ריחו נעים ורפרפים נמשכים אליו ומאביקים אותו. קוטרו של כל פרח כעשרה ס"מ, והוא נראה כמשפך גדול. ברפואה העממית השתמשו בזרעיו, ומהפרחים הופק שמן לבשמים. היום אפשר לפגוש את השושן הצחור רק במקומות ספורים בכרמל ובגליל העליון.

לקריאה נוספת:

הצעות לטיולים אביביים הפריחה האביבית ומזג האוויר הנוח קוראים לצאת החוצה, לטייל ולהכיר מחדש כמה פינות חמד ברחבי הארץ. מרמת הגולן ועד דרום הערבה – הצעות לכמה טיולים אביביים שמתאימים במיוחד לעונה

הפוסט טיולי פריחה אביביים הופיע ראשון במסע אחר

לשוחרי נוף, ניו אינגלנד היא חגיגה אמיתית. עיירות עתיקות פזורות בין ההרים, העמקים והאגמים המרכיבים חבל ארץ מדהים זה, והאוכלוסיה באזור דלילה בהיעדר אוצרות טבע ובגלל תנאי החיים הקשים בחורף. אפשר לבקר כאן כל השנה. בקיץ הצבע הירוק שולט ברמה – יערות המכסים כל גבעה ועמק ומסתירים בתוכם אגמים, נחלים ומפלים (מופלאות מכל הן ההשתקפויות של העצים באגמים). בחורף הכל לבן וקפוא ומנוקד בעצים עירומים שדרכם ניתן לראות את האגמים והנחלים הקפואים (ואפילו להחליק עליהם). באביב משתוללת באזור חגיגת הלבלוב – תחילה פריחה משגעת וימים ספורים אחר כך העצים עוטים עלווה חדשה והיער שב לקדמותו.

אבל העונה שהקנתה לניו אינגלנד את פרסומה העולמי היא הסתיו. Fall Foliage, כפי שקרויה השלכת, מתאפיינת בגלים-גלים של עצים המשנים את צבעם מירוק לשלל הגוונים החמים: אדום, כתום, צהוב, חום. השלכת אינה מופע אחיד, להפך: בשלב הראשון מרבית היערות ירוקים עדיין ובזה אחרי זה העצים מתחילים להאדים. בשלב הבא העלים נושרים וגל נוסף של עצים הופך אדום כשסביבו מקצת העצים כבר עומדים בעירומם ואילו אחרים ירוקים עדיין. וכן הלאה, עד שהיער כולו משיר את עליו (פרט לעצים ירוקי עד).

צבעי סתיו בשמורת אכדיה במיין | צילום: Maine Office of Tourism

קצב התקדמות השלכת, הרכבה והצבעים המיוחדים לה תלויים בסוגי העצים בשטח ובמיקומם המדויק – בקו הרוחב הגיאוגרפי, ברום הגובה של המקום, בזווית השמש ובמשתנים מיקרואקלימיים. לכן יש שנים שבהן השלכת מדהימה ויש שנים שבהן היא "סתם" יפה, ויש שנים שהיא מאכזבת – אבל רק למי שכבר חווה שלכת אמיתית. מי שלא, גם כשהיא מאכזבת היא עדיין יפהפייה.

האמנות של הטבע
יותר מחמישה מיליוני מבקרים בשנה פוקדים את אי הר המדבר (Mount Desert) שבשטחו נמצאת שמורת אכדיה. זהו מכלול בלתי רגיל של נופי הרים וים, המתפרש על פני יותר משמונים קילומטר רבוע. הרי גרניט עתיקי יומין, סחופי רוחות ומים המתרוממים מהאוקיינוס ויוצרים מראות ציוריים יפהפיים. בשמורה יותר מ=15 פסגות, מרביתן חשופות ובמורדותיהן עצי אורן ועצים אחרים. יותר מ=500 סוגים של פרחי בר מצויים בפארק, מקצתם מינים ארקטיים והאזור כולו מהווה מקלט לסוגים רבים של ציפורים וחיות קטנות אחרות.

פארק אכדיה מרושת שבילים להליכה, לטיפוס, לרכיבה על אופניים ואופנועים ואפילו דרכי כרכרות סוסים וכלי רכב. בקיץ הוא עמוס מאוד אבל בסוף הסתיו ובחורף הדרכים בתוך האי נסגרות בגלל הקרח והשלג, כך שרצוי מאוד להגיע לשם בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר. מרבית המקומות נסגרים בקולומבוס דיי (יום שני השני בחודש אוקטובר). מומלץ מאוד לנסוע בכביש הפנימי הטבעתי של הפארק, וממנו אפשר לרדת למקומות מעניינים ומיוחדים דוגמת ה-Sand Beach שחלקו מורכב מחלקי צדפות; Great Head – אחד המקומות התלולים והגבוהים בחוף האטלנטי; Thunder Hole – שבו בתנאים מסוימים המים מתפרצים בין הסלעים ושומעים קול שריקה כמו רעם; סלעי כלבי הים והשיא – העלייה להר קדילאק (Cadillac Mountain), ההר הגבוה ביותר בחוף האטלנטי, המתנשא לגובה 510 מטר ושממנו נשקפים מראות בלתי נשכחים.

איש וכלבו משתאים אל מול צבעי השלכת בהרים בניו המפשייר | צילום: שאטרסטוק

הטיול בפארק אורך כחצי יום, ואם נותר כוח ולא שבענו ממראות הנוף, אפשר להמשיך מהעיר בר הרבור (Bar Harbor) לשוּדיק פוינט (Schoodic Point) הנמצא בצד המזרחי של מפרץ פרנצ'מן (Frenchman's bay) במרחק נסיעה של כשעה. כאן אפשר ליהנות מנופים מרהיבים של ים והרים.

עם הראש בעננים
אחרי לינת לילה באזור בר הרבור נצא לדרך הארוכה מחופי מיין אל ההרים הלבנים (White Mountains) של ניו המפשייר (New Hampshire). התחנה המומלצת הראשונה ליום זה היא העיר בנגור ובייחוד המוזיאון לתעבורה היבשתית – מרתק. נמשיך בנסיעה בכביש 95, וכאן יש שתי אפשרויות: לעשות "מסע אחר" ולהגיע למקום שאינו מתויר כמעט בשל ריחוקו מהאטרקציות המרכזיות; או לוותר על האתגר המיוחד ולהמשיך בכביש עד לגורהם (Gorham). למי שמוכן להקצות יום לטיול טבע אמיתי מומלץ לנסוע צפונה בכביש 16 עד הכפר ארול (Errol) שעל גבול מיין-ניו המפשייר ולפנות שמאלה לכביש 26 החוצה את ההרים ב-Dixville Notch, הדלת שלנו לאזור ההרים הלבנים. זהו מעבר ההרים הצפוני ביותר והדרמטי ביותר בין המעברים בהרים הלבנים, ולאורכו פזורות נקודות נוף מדהימות (צריך רק לעקוב אחרי השילוט המפנה אליהן), נקודות נוף דוגמת אגם Gloriette, עצי Cathedral Spires, המפלים ושולחן הסלע (Table Rock). ממשיכים דרומה עד לעיירה לנקסטר (Lancaster) ופונים שוב לתוך ההרים והיערות בכביש נופי 2 בחזרה לגורהם או לברלין (Berlin). הקפיצה צפונה עלתה לנו בעוד 190 קילומטר, אבל כל קילומטר וקילומטר מומלצים בחום!

אי אפשר לשבוע מהמראות והצבעים במהלך טיול סתיו בניו אינגלנד | צילום: Maine Office of Tourism

אם עלינו צפונה ואם ויתרנו על חלק זה של הטיול, נוכל להמשיך את הטיול מגורהם דרומה בכביש 16 עד לעלייה להר וושינגטון (Mount Washington), הגבוה בין ההרים הלבנים והרי החוף המזרחי של ארצות הברית בכלל (1,917 מטר). ייחודו הוא בתנאים האקלימיים הקיצוניים השוררים בו, ובאתגר שהוא מציב בפני מי שמבקש "לכבוש" אותו וכמובן לחזות במראות הנשקפים מפסגתו (אם העננים אינם מכסים אותו).

מזג האוויר בפסגת ההר הוא ארקטי ממש – מידת החום הממוצעת השנתית היא מתחת לאפס ובחורף הוא מתדהר בחמישה מטרים של שלג; אפילו בקיץ רק לעתים נדירות מידות החום עולות על 20 מעלות צלזיוס. הרוחות העזות הנושבות בהר גורמות לשינויים תכופים במזג האוויר בתוך דקות, אבל במזג אוויר בהיר אפשר לראות משם את האוקיינוס האטלנטי, את מיין, ניו המפשייר, ורמונט וקוויבק (קנדה). המסע אל פסגת ההר נמשך כחצי שעה עד 45 דקות במכונית בדרך מפותלת מאוד ותלולה, אבל עבירה בהחלט לכל כלי הרכב.

כנסייה קטנה בעיירה סטואו (Stowe)בוורמונט, מוקפת בצבעי שלכת מרהיבים | צילום: שאטרסטוק

לקראת השליש האחרון של הדרך קדרו פני השמש ונכנסנו לענן כזה שבקושי מצאנו את דרכנו לפסגה. אזרנו אומץ ויצאנו מהמכונית הנוחה – וכמעט עפנו ברוח (ובייחוד הילדה הקטנה). החוויה היתה מדהימה: להיות בתוך העננים, ברוח, בין טיפות המים ולחוש את איתני הטבע במלוא עוזם. המתנו קצת ואחר כך התחלנו – צעד=צעד – למצוא את דרכנו בחזרה למכונית. לא היו גאים מאיתנו להדביק על המכונית את מדבקת הפגוש המפורסמת, אות וסמל לכל אמריקאי אמיץ לב – This car climbed Mount Washington (מכונית זו טיפסה על הר וושינגטון). אגב, מי שאינו מעוניין להעמיד את כישורי הנהיגה שלו למבחן יכול להיעזר בשירותי נהג מקצועי שמספקת השמורה, בתשלום כמובן. בפעם האחרונה שביקרנו באזור בחרנו להשקיף על ההר מצדו האחר; מבריטון וודס (Bretton Woods) שעל כביש 302 פנינו לכביש Base Rd עד לתחנת היציאה של רכבת הקוג (Cog Railway). שימו לב שבדרך עוברים ליד נחל מקסים ולא מסומן. פשוט, עשו כמו כולם ועצרו ליד שאר המכוניות שעצרו שם.

היש מראה פסטורלי מזה? סוס רועה באחו על רקע תפאורת שלכת | צילום: Maine Office of Tourism

רכבת הקוג היא רכבת קיטור/פחם ישנה נושנה שנבנתה ב-1869 והיא יוצאת לסיבוב אטי ומיוחד (ומחריש אוזניים!) של שלוש שעות בהר וושינגטון. מזג האוויר היה מדהים. השמש והרכבות פלסו דרכן אט-אט במעלה ההר בתוך ענן עשן שנראה למרחוק. ישבנו על מרפסת הקפיטריה במקום, ולא יכולנו להתיק את עינינו מהרכבות שמנסות לעלות בהר. לדעתי, מהנה הרבה יותר לראות אותן מאשר להיות בתוכן. אחרי כשעה שוב התכסה ההר בעננים והרכבות נעלמו בתוכם.

גשר על מים סוערים
מהכביש שמטפס להר נחזור לכביש 16 ונמשיך דרומה דרך גלן (Glen), עד שנגיע לנקודת התצפית המפורסמת ביותר במדינה, Interval Scenic Vista, מעין אזור מנוחה שממנו נשקף מראה מדהים של הר וושינגטון. נמשיך לנורת' קונווי (North Conway) עיירה שכולה קניונים ומסעדות ואואטלטים שאליהם נוהרים תושבים גם ממיין, משום שבניו המפשייר אין מס על הקניות. גן עדן לשופינג. ואם כבר, הקניונים של נורת' קונווי הם מקום מפלט טוב אם יורד גשם טורדני. אבל לא לשופינג הגענו הנה (או לפחות, לא רק לשופינג). אם מחפשים את היופי המיוחד של ההרים הלבנים, כדאי להמשיך הלאה לקונווי ובדרך להתעכב ב-Saco Ranger Station ולקבל מידע על כביש 112 לקנקמגוס (Kancamagus), המקשר בין קונווי ללינקולן (Lincoln). הכביש מקסים וזרוע נקודות תצפית יפהפיות. יש לאורכו מסלולים משולטים היטב לטיולים ברגל, ואחד היפים שבהם הוא למפלי סָבָּדֵי (Sabbaday Falls) שמדרום לכביש, בערך במחצית הדרך ללינקולן, תחנתנו ליומיים הקרובים.

גשר מכוסה, אופייני לניו אינגלנד, בפארק הלאומי פרנקוניה נוטש | צילום: שאטרסטוק

הפארק הלאומי פרנקוניה נוטש (Franconia Notch State Park) מפריד בין רכסי הר פרנקוניה והר קינגסמן, וכשמישהו מספר שהיה בהרים הלבנים, הוא מתכוון לאזור זה. המעבר (notch) נוצר לפני יותר ממאתיים מיליון שנה והתופעות הגיאולוגיות שבו מיוחדות במינן. אנחנו נתרכז בכמה מהן: מלינקולן נעלה על כביש N3 צפונה וניסע בו עד ליציאה A34 לפלום (Flume). הפלום הוא ערוץ טבעי עם מפלים מרהיבים, נחלים, גשרים מקורים ויער אמירים עם "בולדרים" ענקיים שנסחפו לכאן לפני אלפי שנים על ידי הקרחונים שפעם כיסו את האזור. רואים גם עצים ששורשיהם תלויים באוויר אחרי שהאדמה תחתיהם כבר נסחפה מזמן. את הטיול הטבעתי באזור (כקילומטר וחצי, כולל העלייה בכביש) אמנם עשינו עם מטריות, אבל הדבר לא גרע מאומה מהיופי שעטף אותנו. בסיום הסיור נחזור לכביש 3 ונמשיך איתו צפונה: אל תחמיצו את הפנינים האלה: האגן (Basin), ה=Glacial Pothole, סלע האגן (Basin Rock) ומצוק קנון (Cannon) – כולן נקודות חן מופלאות. ספרים ישנים יפנו אתכם לאתר חובה, "האיש הזקן על ההר" (Old Man of the Mountain). אל תחפשו אותו עוד: הזקן התמוטט ב-2003 וכעת יש תצוגה על התופעות הגיאולוגיות שהביאו לתצורת הסלעים המיוחדת ההיא, שהזכירה צדודית של אדם זקן, ומדוע התמוטטה ונפלה. ובכל זאת, העלייה להר מאפשרת תצפית נוף מרהיבה לארבע המדינות ורמונט, מיין, ניו המפשייר ומסצ'וסטס ולקנדה, וכמובן השוטטות בטבע בפסגת ההר, פשוט אסור להחמיץ.

כשנרד מההר נראה שני אגמים מתחתינו, אחד מהם הוא אגם אקו (Echo Lake) הנמצא בין שלושה הרים היוצרים תופעה אקוסטית ייחודית. אפשר להגיע אליו מיציאה C34 ולטייל לאורכו (ובעונה המתאימה גם להתרחץ ולשוט בו) ולבחון במו אוזנינו את האקוסטיקה הנפלאה שיוצרים האגם וההרים סביבו. מאחר שמדובר באזור תיירותי מפותח יש הרבה מאוד מסעדות במקום וכן חניוני פיקניק מוסדרים. לסיום היום עומדות בפנינו שוב שתי אפשרויות: לחזור ללינקולן (האפשרות שאנחנו בחרנו בה) ולמחרת לחצות את פרנקוניה נוטש בלי תחנות ביניים ולסיים את המסלול הטבעתי בניחותא, והאחרת להמשיך ולסיים את המסלול הטבעתי בנוטש עוד באותו יום ואחר כך לנסוע עד בריטון וודס.

השתקפויות ססגוניות באגם אקו | צילום: שאטרסטוק

בכפר ברטלט (Bartlett) אפשר לפנות ימינה לבר נוטש (Bear Notch) עד לכביש 112 המוכר והחביב. ממשיכים בכביש 112 ללינקולן, שבה נבלה את הלילה לפני החזרה דרומה, לבוסטון. הדרך המהירה מלינקולן לבוסטון אמנם נמשכת לא יותר משעתיים, אבל אז נחמיץ חוויות שחבל לוותר עליהן, כמו ביקור בחבל האגמים.

בסגנון השייקרים
אור חדש זורח על המקום היפהפה הזה ואנחנו יוצאים לדרך בכביש 93 דרום, כביש נופי יפה. נצא ביציאה 24 ונעלה על כביש 3 דרום עד להצטלבות עם כביש הנוף 113 שלאורך הגדה הדרומית של אגם ויניפסוקי (Winnipesaukee) מצפון. נמשיך איתו עד לסנטר סנדוויץ (Center Sandwich) ושם נרד לכביש 109 דרום ונקיף את האגם הענק ממזרח. ניסע בדרך מקסימה עד וולפבורו (Wolfeboro) וכאן נוכל להצטרף להפלגה באגם בספינת שעשועים ולראות נופים מדהימים, אבל ההפלגה ארוכה במקצת, כשעתיים וחצי, ויכולה להתיש.

נמשיך בהקפת האגם בכביש 28 דרום ונרד ממנו ל=A28 וניצמד לגדות האגם. נוכל לחזור לכביש הראשי 11 צפון ואז להחליט אם ברצוננו לעלות עוד צפונה על כביש 3 צפון ולבלות קצת בעיירת הנופש הידועה וירס (Weirs Beach) או להמשיך דרומה בכביש 3 עד כביש 93, הדרך המהירה שתיקח אותנו למוקד טיולנו היום – כפר השייקרים קנטרברי (Canterbury Shaker Village) בעמק מרימק (Merrimack). שמם של חברי הקהילה נודע ברבים על שום עבודות היד שלהם – רהיטים, כלים וטקסטיל. תמונה מעניינת ומקסימה על החיים בניו אינגלנד לפני כמאתיים שנה.

בית בכפר השייקרים קנטברי. השייקרים נודעו ברהיטי עץ שעיצבו בקווים נקיים ומינימליסטיים

בסופו של יום הטיול נמשיך בכביש 93 לקונקורד בירת ניו המפשייר, מרכזה הפוליטי, הפיננסי והתעשייתי השוכנת לאורך נהר מרימק. במרכזה נמצא בית המחוקקים שנבנה ב-1819 ונחשב לעתיק ביותר בארצות הברית. אם נותר כוח, אפשר להמשיך עוד בכביש 93 עד לבוסטון, מהלך של כשעה ורבע. יצאנו מבוסטון וחזרנו אליה – אבל עם מטען נופים מרהיב ביופיו בצבעים שמחממים את הלב.

בוסטון וניו אינגלנד – העמוד הראשי>>

הפוסט ניו אינגלנד – יערות בוערים הופיע ראשון במסע אחר

לצד גנים מפורסמים כמו גני רמת הנדיב ליד זכרון יעקב או הגנים הבהאים בחיפה, יש ברחבי הארץ עוד הרבה גנים מרהיבים, אך הרבה פחות מוכרים, שבהם אפשר ליהנות לא רק מיופי ואסתטיקה אלא גם משקט ושלווה למכביר. הנה כמה גנים שכאלה:

גן אל מונא, הכפר ג'וליס
בכפר הדרוזי ג'וליס נמצאת פינת חמד מקסימה שהקים נאג'י עבאס לזכרם של הוריו וקרויה על שמה של אמו, מונא. הגן הוקם בבוסתן בו נטע סבו של נאג'י עצים לפני שנים רבות. ובו עצים שנטע סבו של נאג'י. לעצים הוותיקים והמצלים הוסיף נאג'י צמחים מכל העולם, פינות ישיבה, נדנדות עץ, מפלי מים מלאכותיים, תעלות מים שמעליהן גשרי עץ קטנים, מזרקות, פסלים, טחנת רוח, מסילת רכבת, כלים חקלאיים, עציצים וכלי חרס. התוצאה היא גן קסום ומטופח להפליא המשתרע על כמה מפלסים, שתענוג לבקר בו. הגן הפוטוגני חביב במיוחד על זוגות שבאים להצטלם בו ביום חתונתם.
איפה? הכפר ג'וליס
פרטים נוספים בטלפון   052-4318414

הכניסה לגן אל מונא | צילום: ד"ר אבישי טייכר, פיקיוויקי

הגנים הבהאים בהאג'י, עכו
הדת הבהאית ידועה בחיבתה הרבה להרמוניה ואסתטיקה, ואלו באות לידי ביטוי בצורה מושלמת בגנים הבהאים, ששניים מהיפים שבהם נמצאים בישראל, המרכז העולמי של דת הבהאית. כולם מכירים את הגנים הבהאים הנהדרים בחיפה, אבל לא כולם יודעים שבעכו נמצא מתחם בהאי נוסף, שבו קבור בהא אוללה, מייסד הדת הבהאית, ושבו הוא התגורר בשנותיו האחרונות. הגנים בעכו אמנם קטנים מהגנים בחיפה, אבל הם מופת של טיפוח ואסתטיקה. הגנים המרהיבים מקיפים את האחוזה ההיסטורית בה התגורר בהא אוללה, ובמרכזם יש מזרקה יפהפייה שסביבה ערוגות פרחים, עצי פרי, פסלים של טווסים ונשרים, מדשאות ושיחים שגזומים בדקדקנות בצורות גיאומטריות. במעגל החיצוני של הגנים המראה יותר טבעי ופחות מוקפד ובו עצים ארץ ישראלים כמו עצי זית. הגנים הם מקום נהדר לתפוס בו שלווה, וכמותם גם המקדש שבמרכז המתחם.
איפה? בסמוך לצומת עכו צפון על כביש 4, בקצה כביש הגישה  הישן לקיבוץ שמרת
מתי? בכל יום 16:00-0016:00-9:00, בימים ג'-ה' ניתן לבקר בגנים החיצוניים בלבד
אתר אינטרנט

הגנים הבהאים בעכו. מופת של טיםוח ואסתטיקה |צילום: הקהילה הבהאית הבינלאומית

הגן היפני, חפציבה
היפנים הפכו את הגנים לאמנות של ממש, כשבשל יופיים של הגנים היפניים הם הפכו לנפוצים מאוד גם מחוץ לגבולות יפן. אפילו בקיבוץ חפציבה שבעמק בית שאן, למרגלות הגלבוע, ישנו גן יפני יפהפה. הגן הוקם על ידי אנשי תנועת המקויה, תנועה של יפנים נוצרים אוהדי ישראל שאחד ממרכזיה נמצא בקיבוץ חפציבה. כמו בגנים יפניים רבים, יש פה פלג מים קטן, בריכת דגי זהב, גשר אבן, סלעים המסודרים בהרמוניה, פסלי עגורים, פינות ישיבה וסוכת עץ שמשמשת להתבוננות בגן וגם בנופי עמק חרוד. לצד אלה, יש בגן עצים ארץ ישראליים ועצים שנזכרו בתנ"ך כמו הדס, ברוש ואורן. מפעם לפעם נערכות בגן פעילויות מיוחדות ברוח התרבות היפנית, לילדים ולמבוגרים – מופעים מוזיקליים, חיבור שירי הייקו, סדנאות אוריגמי ועוד.
מתי? מאחר והגן שוכן בשטח פרטי של הקיבוץ, יש לתאם מראש את הביקור בו בטלפון 054-6634348.

הגן היפני בחפציבה. אמנות של ממש | צילום: אודי שטיינוול. פיקיוויקי

גן חוות הנוי, כפר מונש
גן חוות הנוי ששוכן בסמוך למדרשת רופין הוקם בשנת 1949 על ידי דוד צפריר כגן אקלום וריבוי, כזה שמטרתו לבחון את התאקלמותם של צמחי נוי שונים מכל העולם בארץ ישראל והתאמתם לאקלים המקומי. הגן משתרע על שטח של כארבעים דונם ובו כאלף מינים של עצים וצמחים מכל רחבי תבל, ובהם כ-300 עצים עתיקים שמהם נאסף חומר ריבוי והופץ ברחבי המדינה. לצד אלה יש בגן שיחים, מטפסים וצמחי נוי רבים. יש פה שדרה של עצי פיקוס ענקיים שבחלקם השורשים מטפסים על הגזע העבות, עץ דולב קליפורני שמתהדר בשלכת ססגונית ומרהיבה, ינבוט לבן עם גזע ענק, מינים רבים של דקלים בשלל צורות, אוסף של צמחי אלוורה ועוד ועוד. הגן הוא פנינה אמתית, למרות ואולי בגלל שהעצים והצמחים בו גדלים בצורתם המקורית ולא עוברים עיצוב מאולץ.
מתי? א'-ה' 16:00-8:30, ו 13:00-8:30, שבת 14:00-9:30.
איפה? על כביש 5711, כביש כפר-מונאש בית הלוי, כ- 800 מטר מזרחית מצומת רופין

גן חוות נוי. כאלף מיני צמחים מהארץ והעולם

גן הברון מנשה, כפר סבא
זהו גן יפהפה עם היסטוריה ארוכה שראשיתה ב-1934, אז נרכשו האדמות שבהן שוכן היום הגן על ידי הברון פליקס דה מנשה, שהיה נשיא הקהילה היהודית באלכסנדריה, במטרה להקים במקום את ביתו. דה מנשה החל להקים במקום גן אך לבסוף הוא נשאר במצרים. ב-1939 הוא הזמין את חיים ומרים יפה להתגורר בבית שבגן ולטפח את הגן ברוח הגן של ביתו באלכסנדריה. על תכנון הגן הופקדו אדריכל הנוף יצחק קוטנר ומתכנן הגנים ליפא יהלום. הם יצרו פינת חמד יפהפייה, ובה עצים שיובאו מארצות אחרות וצמחים שהגיעו מחוות אקלום. הגן שימש במהלך השנים כמקום מפגש לחברי השומר, ההגנה והפלמ"ח, ואירח את מנהיגי היישוב ואנשי תרבות ורוח. בהמשך המקום ננטש ונעזב. הוא נמכר למשפחת אייזנברג, ורק בשנים האחרונות, לאחר שבמשך שנים רבות היה גן סודי הידוע ליודעי דבר בלבד, הגן זוכה לעדנה מחודשת, בעקבות הקמתה של שכונה חדשה בסמוך. לצד שדרת ברושים מרשימה, יש בגן גינת קקטוסים, צמחייה טרופית, מנהרת אבני דולומיט שמהווה בית גידול לשרכים ועצים רבים, בהם נדירים, כמו פיטולקה דו ביתית, אורן הצנובר, אלון הגלעין, טקסודיון דו טורי ועוד.
איפה? שלמה וחיה אנגל 48, כפר סבא
מתי? הגן נמצא בשטח פרטי ולא ניתן לבקר בו באופן עצמאי, אלא רק בסיורים מודרכים שמתקיימים במקום מפעם לפעם מטעם המוזיאון הארכיאולוגי של כפר סבא. פרטים באתר המוזיאון

עץ פיטולקה בגן הברון מנשה, אחד מהעצים המיוחדים בגן | צילום: אבישי טייכר, CC BY-SA 2.5

בוסתן שושן, מושב מצליח
בוסתן שושן הוקם מתוך אהבה וגעגועים לעמרם שושן. שושן, שהיה פעיל בולט בתנועת ההתיישבות העובדת, חלם להקים עם אשתו זיוה בוסתן פירות אקזוטיים שישמש לקטיף עצמי ולמטרות חינוכיות-לימודיות. בני הזוג הכינו את הקרקע וקנו את השתילים, אבל עמרם נפטר ולא זכה לראות את חלומו מתגשם. הבוסתן הוקם על ידי בני משפחתו לזכרו, ובו עצי פרי רבים.

ילדה מטפסת על עץ בבוסתן שושן

יש פה עצים מקומיים כמו תאנה, זית, רימון ושקד, עצי אגוזים (מלך, מקדמיה, פקאן ומלבר), והמון עצי פרי טרופיים – אבוקדו, בננות, פסיפלורה, קרמבולה, פיטנגה וגם המון עצים שקרוב לוודאי שלא נתקלתם בשמם מעולם – וומפי, ביגניי, ז'בוטיקווה, ימבולינה, לונגן, לוקומה, מורולה, ספודילה, שעועית הגלידה ועוד עצים שמניבים פירות נפלאים. בבוסתן מתקיימים סיורים מודרכים שכוללים הסברים וסיפורים מרתקים על העצים ופירותיהם, הפעלות יצירתיות ואכילת פירות ישר מהעץ. ברחבי הבוסתן פינות קסומות כמו בריכת הדגים הרומנטית, וכן מבוך שיחים לילדים.
איפה? רחוב הבנים 87, מושב מצליח
מתי? א'-ה' 16:00-10:00, ו' עד 14:00. יש לתאם את הביקור מראש בטלפון 050-5285154

הגן הבוטני באילת. פינה ירוקה באמצע המדבר | צילום: משה דוד, פיקיוויקי

הגן הבוטני, אילת
דווקא באילת נמצא אחד הגנים הבוטניים המיוחדים בארץ, שמהווה פינת מסתור ירוקה ומוצלת מהחום המדברי. הגן בנוי על טרסות אבן, ובו בריכות מים, מפלים קטנים, שבילי הליכה ובעיקר שפע של צמחייה. הצמחייה בגן כוללת עצי באובב, קקטוסים, צמחים מקומיים כמו עצי שיטה, שיח אברהם ודקל הדום, עצי פרי וצמחי תבלין. בסך הכל יש בגן למעלה מאלף מינים של עצים וצמחים. גולת הכותרת היא יער גשם מלאכותי זעיר ובו צמחייה טרופית וערפילים של מים מזוקקים. כדי שלא תשכחו איפה אתם נמצאים, יש בגן נקודות תצפית נהדרות על ים סוף והרי אדום. הגן הוא חלק מחווה אורגנית שהוקמה על שרידיו של מוצב צבאי.
מתי? 19:00-8:30, ו' 15:00-8:30, שבת 15:00-9:30
אתר אינטרנט

הפוסט הגנים הלא ידועים בארץ הופיע ראשון במסע אחר

גם בארץ כמו שלנו, שאינה מבורכת בצמחייה רב שנתית עשירה, אפשר ליהנות מצבעי פריחה, שלל גוונים ירוקים ושלווה מבורכת. פשוט צריך לצאת אל הגנים. הנה כמה גנים יפים במיוחד ברחבי הארץ, שלכל אחד מהם אופי מיוחד משלו:

הגן הבוטני בעין גדי
אזור עין גדי ותנאי האקלים הייחודים בו מאפשרים לצמחייה ייחודית לגדול. הגן הבוטני בעין גדי מכיל כאלף מיני צמחים מרחבי העולם, ומאות מיני קקטוסים נדירים שפזורים בגינות שברחבי הגן. משפחת דקלים, ביניהם דקלי שמש ודקלי צל, דקלים ננסיים דקלי זנב הדג ודקלי טבעות וערד. פריחה של פרחי אדניום, עצי צאלון הפורחים בכתום וצהוב, עצי רימון זית ותאנה ליד עצים וצמחייה ממדגסקר אוסטרליה והיבשת הצפונית, צמחים מדבריים כמו תפוח סדום, אשל ומורינגה רותמית. מעל כולם בולט עץ הבאובב, ממשפחת הבומבקיים, הלחם האפריקאי בעל גזע ענק ופירות גדולים.
בשבילי הגן פוגשים צמחים מיוחדים כמו הציקס המופשל בעל תפרחת מיוחדת ובין הגינות גדלים צמחי תבלין ובושם כמו מור ואפרסמון. בקצה הצפוני יש מרפסת נוף עם תצפיות רחבות על האזור. הכניסה בתשלום.
טלפון: 08-6594726, 08-6584444, אתר אינטרנט

הגן הבוטני בעין גדי. צמחייה ייחודית ותצפית מדברית | צילום: אסתר ענבר

הגן הטרופי וגן הסלעים בגני יהושע
גנים ייחודיים ושובי לב הנמצאים בלבו של פארק הירקון רחב הידיים, הריאה הירוקה של תל אביב. הגן הטרופי משתרע על שטח של כ-20 דונם והוא כולל צמחייה טרופית עבותה – עצים, שיחים ושרכים, ובריכה עם מפלוני מים המחזקים את תחושת הג'ונגל. בסמוך נמצא גן קקטוסים המשתרע על שטח של 26 דונם וכולל מבחר עשיר של קקטוסים וצמחים סקולנטים, חלקם נדירים. בין הצמחים שולבו סלעי גיר ובזלת. גן סלעים משתרע על שטח של 40 דונם ומוצגים בו מגוון של סלעים וצמחים שהובאו מכל רחבי הארץ, בהם סלעים בני מאות ואלפי שנים. התוצאה מוצלחת במיוחד. השיטוט בגנים הללו מעניק חווית שקט ומרגוע מפתיעה, במיוחד כשנזכרים שהפארק מוקף בכבישים סואנים ומגדלי מגורים צפופים. הכניסה לגנים בתשלום.

הגן הטרופי בגני יהושע. תחושה של ג'ונגל בלב העיר הגדולה

הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב
הגנים הבוטנים של אוניברסיטת תל אביב הוקמו בשנת 1973 והם משתרעים על שטח רחב ידיים של כ-25 דונם. הם משמשים למרכז הוראה ומחקר, מרכז חינוכי ומעבדה לחקר מיני צמחי בר הנתונים בסכנת הכחדה. הגנים כוללים אזור שבו גדלים צמחים וצמחי מים מהארץ, השתולים בשטחים המייצגים את חבלי הארץ בהם ניתן למצוא אותם; מרכז לשימור מינים שהם בסכנת הכחדה; גן לעיוורים בו ניתן למשש את הצמחים לטעום ולקרוא הסברים בכתב ברייל; חממה טרופית ובה עצים, שרכים, סחלבים, מטפסים ועוד; גן לצמחי תועלת; גן לצמחי רפואה ומעבדה לחקר השורשים, המאפשרת נקודת מבט אל מתחת לפני הקרקע וגן קקטוסים וסוקולנטים. הכניסה ליחידים ללא תשלום.
טלפון: 03-6409151, 03-6409910
אתר אינטרנט

הגנים הבהאים בחיפה
בסביבת המקדש בעל כיפת הזהב, שבו קבור מייסד הדת הבהאית, הקימו הבהאים 19 טרסות שיורדות מראש הכרמל ועד למרגלותיו. הגנים, שהוכרזו כאתר מורשת עולמית, מסודרים בקשתות ובקווים מעוגלים. במרכז הטרסות זורמת תעלת מים ארוכה ובה מזרקות קטנות. משני צדי התעלה הגינון מוקפד ומסודר מאוד, באזורים המרוחקים יותר הגינון הופך נינוח יותר והצמחים השתולים מפנים מקום לצמחייה טבעית. הגנים, בין אם מסתכלים עליהם מהטרסה העליונה כלפי מטה או להפך – משדרים רוגע, הרמוניה וסימטריה, איכויות הקשורות לאמונה הבהאית. אפשר לבקר באופן עצמאי בשלוש מתוך 19 הטרסות או להצטרף לסיור מודרך (ללא תשלום אך בהרשמה מראש) בטרסות העליונות.

הגנים הפנימיים (הגנים המקיפים את מקדש הבאב) פתוחים בכל יום בשעות 12:00-9:00, הגנים החיצוניים פתוחים בכל יום בין 17:00-9:00. הגנים סגורים בחגי הבהאים, כדאי להתעדכן באתר האינטרנט.

הגנים הבהאים ומקדש הבאב ("כיפת הזהב")  | הצילום באדיבות הקהילה הבהאית העולמית, כל הזכויות שמורות

הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית
עד שנת 1948 התקיים הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בקמפוס שבהר הצופים. בשנת 1954 החלה הקמה של קריה חדשה עבור האוניברסיטה בגבעת רם ועמה גם גן בוטני. בשנות ה-60 הועתק מקום הגן לשטח נפרד, דרומית מזרחית לקמפוס. כיום הגן הבוטני הנמצא בקריית הלאום, נפרד מהאוניברסיטה העברית ומנוהל על ידי עמותה. קיימים קשרי מחקר והוראה עם חוקרים ומורים מהאוניברסיטה.

הגן מחולק לחלקות אזוריות ובכל חלקה צמחים האופייניים לה. יש אזור המייצג את אגן הים התיכון, וכן אזורים המוקדשים ליבשות השונות (אסיה, אוסטרליה, אירופה ועוד) וכן חממה טרופית ואוסף גיאופיטיים. בחממה הטרופית גדלים דקלים, צמחי תועלת, מטפסים, סלחלבים, שרכים, צמחים טורפים ועוד. בגן מתקיימים גם אירועים, סיורים מודרכים וסדנאות. אתר אינטרנט

פריחות אביביות בגן הבוטני של האוניברסיטה העברית

גני רמת הנדיב
בין זיכרון יעקב לבנימינה, בדרום הרי הכרמל, משתרעים גני זיכרון מטופחים השייכים למשפחת רוטשילד ופתוחים לציבור הרחב ללא תשלום. הגנים מחולקים לאזורים שונים כמו גן המפלים, גן הוורדים ועוד – כשכל גן מעוצב בסגנון שונה. בין הגנים השונים מקשרים מדשאות, עצים נטועים וחורש טבעי. המבקרים יכולים להתרשם מאדריכלות ועיצוב הנוף, מהגנים הפורחים ומנופים מרשימים של הכרמל והים המשתרע מתחתם. במרכז הגנים נמצא הקבר של הברון רוטשילד ורעייתו.
ליד שער הכניסה לגנים יש מרכז מבקרים בעל עיצוב מרשים, שכדאי לבקר בו וכן אזור מוצל לפיקניקים. מחוץ לגנים יש כמה מסלולי הליכה יפים ומומלצים. הכניסה לגנים ולפארק הטבעי שמסביבם אינה כרוכה בתשלום.
טלפון: 6298111 – 04, אתר אינטרנט

גן המפלים בגני רמת הנדיב | צילום: אבישי טייכר

פארק הסחלבים אוטופיה
בגן אוטופיה שבקיבוץ בחן, בעמק חפר צפונית לצומת בית ליד, גדלים צמחים רבים, אולם האטרקציה המרכזית היא גן הסחלבים. בפארק הסחלבים יש אוסף מרשים של סלחבים לצד צמחים טרופיים נוספים הגדלים בתנאים המדמים יער גשם, צמחי מים, מפלי מים, בעלי כנף ודגים. מלבד צמחים יש בפארק גן פרפרים שחיים בבית רשת, מזרקות מים מוזיקליות, גבעת מבוכים, פינת משחקים, שדרת ערסלים ועוד. הכניסה בתשלום, פרטים נוספים באתר האינטרנט

הפוסט גנים בישראל – ירוק בעיניים הופיע ראשון במסע אחר

פרחים שנשרו צובעים בוורוד שביל בגן הבוטני בברוקלין | צילום: אייסטוק

גנים בניו יורק
• הגן היפני בברוקלין

הגן היפני בברוקלין. הלב מתרחב והנשימה נעתקת | צילום: אייסטוק

• הגן הבוטני של ניו יורק

עוד מידע: 200th Street  פינת Kazimiroff Boulevard, ברונקס. הכי נוח להגיע במטרו North Railroad; הנסיעה מתחנת Grand Central במנהטן אורכת עשרים דקות. אתר אינטרנט

עצים פורחים בגן הבוטני של ניו יורק | צילום: משה גלעד

גנים ביפן
• גן ריקוגיין, טוקיו
השם "ריקוגיין" (Rikugien) פירושו "ששת העקרונות", בהשראת שש הקטגוריות של שירת ה"ואקה" היפנית – ששירי ההייקו הקצרים הם הדוגמה המוכרת ביותר שלה. גן זה מכונה "גן השירה היפנית", ומספרים שהוא משקף נופים שנזכרו בשירת הוואקה. הדבר הבולט ביותר לעיני המבקר הוא שאף שהגן רחב ידיים, הצבע הירוק שולט בו לחלוטין. בכל היקף הבריכה יש כתם צבע ורוד בולט אחד בלבד.

עוד מידע: Honkomagome 6-16-3, Bunkyo-ku. הגן נמצא במרחק שבע דקות הליכה מתחנת Komagome, אתר אינטרנט

גן ריקוגיין בטוקיו. הצבע הירוק שולט פה לחלוטין | צילום: משה גלעד

• גן קנרוקואן, קנזאווה

הגנים ססביב ביתו של קלוד מונה בכפר ז'יברני | צילום: שארל בריסקו נייט

הגנים הבוטניים המלכותיים במדריד | צילום: קרידד דה אוגרטה, RJB

גנים בצ'כיה
• לדניצה

מידע נוסף: לדניצה נמצאת כ-50 ק"מ מדרום לעיר ברנו (Brno)

גן הפרחים בקרומריז', צ'כיה | צילום: משה גלעד

• גן הפרחים בקרומריז'

גני קיו, אנגליה | צילום: אמה הלמווד

מידע נוסף: הגנים שוכנים בין השכונות ריצ'מונד וקיו, כעשרה קילומטרים מדרום־מערב ללונדון. ברכבת התחתית נוח לנסוע ב־District Line (הקו הירוק הנוסע לריצ'מונד), שמגיע לגנים בכל עשר דקות. אפשרות נוספת, במזג אוויר נאה, היא להגיע או לחזור בשיט על התמזה. אתר אינטרנט

הפוסט גנים עירוניים: געגועים לגן עדן הופיע ראשון במסע אחר