"אני בא מהטבע אל הצילום ולא מהצילום אל הטבע", אומר הצלם אייל ברטוב. "גדלתי כחובב טבע, ואני משתמש בצילום בשביל להגיע אל הטבע". לאחר שירות צבאי כסייר אוויר (שבמהלכו התנסה בצילום), עבד ברטוב כמדריך בבית ספר שדה עין גדי. במסגרת עבודתו סייע לגיורא אילני, שחקר במשך שנים ארוכות את אוכלוסיית הנמרים במדבר יהודה ובהר הנגב. בתקופה זו נִקרו בפניו הזדמנויות רבות לצלם נמרים בשטח. לפעמים הוא צילם אותם ממרחק של כשלושים מטר, כשהנמרים שטופלו היו בשחרור או ברגיעה

פסל סביבתי של עזרא אוריון, שדה בוקר. האיש שניצב על אדני הפסל לא עשה זאת ביוזמתי. את כדור השמש הסתרתי מאחורי אחד האדנים כדי לקבל את הצללית עם צבעי השקיעה. צולם בעדשת 100 מילימטר

שלאחר מכן ("היות שהייתי אז אביון, העדשה הכי ארוכה שהיתה לי היתה עדשת 200 מילימטר), ומאוחר יותר צילם אותם גם ממרחקים גדולים יותר.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד הר הנגב,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

להחליף עדשות, להשתמש באור

לפעמים, כשהוא יוצא לצלם לבד, למשל בהר הנגב, הוא לוקח עדשה ארוכת מוקד (טֶלֶה) של 600 מילימטר, ומצטייד במתקן מיוחד שהוא מרכיב על דלת הרכב ("בשביל לצלם עם העדשה הענקית הזאת"). לעומת זאת, כשיצא לטיול גמלים משפחתי, הצטייד בשתי מצלמות, במבזק, בעדשת 400־100 מילימטר ובעדשת 35־17 מילימטר. הוא מרבה להשתמש בעדשה האחרונה. "גיליתי שבצילום נוף, התמונות המתקבלות בעדשה הזאת יפות מאוד".

הוא מציע למי שמצלם לרדת צמוד לקרקע כדי להאדיר את האובייקטים. "אני ממליץ לצלם אובייקטים קטנים דווקא בעדשה רחבת זווית. אני אפילו משתמש בעיוות הזה כשאני מצלם עץ שיטה או קניון. אם מצלמים קניון מגובה נמוך, אז כל הפריים ממוקד ויפה, יש מין זרימה של הנוף. ממילא הנוף מעוגל, ובעדשה טובה לא נוצר עיוות משמעותי".

כשברטוב מצלם נופים פתוחים הוא משתמש במדידת אור ממוצעת, וכשהוא מצלם בעלי חיים או נושא מוגדר אחר, הוא עובר למדידת אור נקודתית. במבזק הוא משתמש באור יום, כדי למלא באור את הצללים שיוצרת התאורה הניגודית.

"אני אוהב מאוד לצלם נגד השמש", הוא מוסיף, "ולקבל את האובייקט כצללית. אני נוהג כך בדרך כלל בצילום פרחים או חרקים שיש להם איברים עדינים. הצילום נגד השמש יוצר שקיפות יפה".

צב קטן במדבר גדול. תמונה של בעל חיים קטן המצולמת בעדשה רחבה נותנת מקום לסביבת החיים ולאווירת המקום. צולם בעדשת 17-35 מילימטר

לא להפחיד את המצולמים
כאשר ברטוב מצלם פרחים, בעלי חיים שאינם זזים או נוף פתוח, הוא נותן עדיפות לצמצם (S-TV), כדי לקבל עומק שדה מרבי. כשהוא מצלם בעל חיים הנמצא בתנועה, הוא נותן עדיפות למהירות (A-AV).
"צילום ציפורים מאוד חביב עלי. לצילום ציפורי שיר אני בוחר נקודת מים, למשל בורות לוץ, ומתמקם בתוך הרכב (יש לי רשת הסוואה) או מחכה בתוך אוהל קטן. הדבר הכי חשוב לי הוא בשום אופן לא לאיים או לפגוע בבעלי החיים. הרבה פעמים אנשים רודפים אחרי בעלי חיים בשביל לצלם אותם. אני משתדל שבעלי החיים יתקרבו אלי". הוא מוסיף כי אף שיש בנגב מקומות שבהם אפשר להתקרב לקנים של עופות דורסים – הוא נמנע מכך, משום שעורבים עלולים לאכול את ביצי העוף הדורס שנבהל וברח.

הביאה לדפוס: תמר שנקר

הפוסט מצלמים בנגב הופיע ראשון במסע אחר

בין אם אתם מצלמים ליד הבית או רוצים להצטייד במצלמה לקראת טיול, חשוב לדעת איזה ציוד צילום יתאים לכם ביותר. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לעשות סדר בתיק הצילום שלכם.

נתחיל באלו שמעוניינים לסחוב כמה שפחות ורוצים להשיג כמה שיותר: עבורם יש מצלמות קומפקטיות דוגמת canon sx700 שמציגות יכולות זום מרשימות במיוחד בגוף בגודל של חפיסת קלפים, נוחות גבוהה ומצלמה שנכנסת בקלות כמעט לכל מקום. לעומתם, יש את אלו שרוצים להרגיש מצלמה ביד ולהשיג את נוחות האחיזה הטובה כמו במצלמות מקצועיות, אך אינם מעוניינים להוצאה הכרוכה בכך. עבורם יש מצלמות גדולות יותר המספקות אחיזה נוחה לצד זום חזק במיוחד כמו canon sx50is, שעליה ועל יכולותיה דובר רבות.

לציוד צילום איכותי וייעוץ מקצועי בנושאי צילום וציוד לחצו כאן >>

canon sx700, יכולות זום מרשימות במצלמה בגודל של חפיסת קלפים

יתרונן של מצלמות אלו הוא בזום החזק שלהן, אך חסרונן הוא בחיישן הקטן שבתנאי אור קשים עלול לספק תוצאות בינוניות. לאלו שמעונינים במצלמות קטנות, אך שאינם רוצים להתפשר על איכות ניתן למצוא מצלמות דוגמת Canon G16 או Canon G1X II, בעלות החיישן הגדול והאופטיקה מהגבוהות ביותר.

לצד מצלמות הרפלקס המוכרות מתפתחת מגמה של מצלמות ללא מראה. מצלמות אלו מציגות את התמונה על מסך המצלמה באופן קבוע, בדיוק כמו מצלמות קומפקטיות, או בעינית על מסך קטן. אלו מצלמות המשתמשות בחיישן זהה או דומה לחיישנים הקיימים במצלמות ה-DSLR. היתרונות שלהן הוא בגודלן הקטן, שמתאפשר הודות לצמצום החלקים הנעים, היות שהן לא משתמשות במראה, מה שמעלה את יכולות הפוקוס בזמן צילום וידאו ומהירות צילום הרצף (burst). לצד היתרונות יש את החסרון הזמני של היצע העדשות המוגבל שלהן, אך זה דבר שמשתנה במהירות, וכן קיימים לחלק מהמצלמות מתאמים שנותנים פתרון בתיאום בין עדשות מחברות שונות לגופים שונים. בנוסף, לחלק מהמצלמות הללו, כמו Samsung nx300, יש יכולות WiFi המאפשרות לצלם להעביר תמונות ישירות לאתר או לרשתות חברתיות, כמו גם להעביר לטלפון תמונות ואפילו לשלוט במצלמה ישירות מהסמארטפון באמצעות אפליקציה ייעודית.

Samsung nx300. אפשר להעביר תמונות מהמצלמה ישירות לרשתות חברתיות

בגלל יכולות הצילום הגבוהות של מצלמות אלו ויכולות צילום הוידאו המרשימות שלהן, הן דורשות מהירות תעבורה גבוהה של מידע. אם בעבר היינו נוהגים לחסוך בנפח ולקנות כרטיסים קטנים, כיום הנטייה היא הפוכה ומומלץ לרכוש כרטיסים בנפחים גדולים – 16 או 32 גיגה ומעלה. יש לציין שמעל 64 גיגה יש לוודא שקורא הכרטיסים שלנו תומך בכרטיסי sdxc כדי שנוכל בהמשך להוריד את התמונות למחשב או לגיבוי אחר, וזאת בכדי שיוכלו להכיל את סרטי הוידאו שנצלם ואת קבצי התמונות שגדלו גם הם. אני ממליץ לרכוש כרטיס של חברה מוכרת, כמו sandisk lexar, שמספקות כרטיסים אמינים וטובים ולרכוש אותם מחנויות מוכרות שיספקו אחריות על הכרטיסים במידת הצורך. אין מקום חשוב יותר מזה כדי לומר – היזהרו מחיקויים. כרטיס תקול יכול לגרום לאובדן של תמונות חשובות מהטיול ולעוגמת נפש רבה שמתלווה לאובדן זה. ודאו שאתם מגבים את תמונותיכם בכל עת שאפשר. מעבר לכך, כרטיס טוב, מהיר ואיכותי יחסוך למצלמה ולכם זמן סוללה, היות שהמצלמה תשקיע פחות זמן בהעברתה לכרטיס.

לאלו שנהנים לקחת איתם את האופטיקה הטובה ביותר, שמוכנים להשקיע בציוד טוב, קיימות מצלמות הרפלקס או dslr. אלו מצלמות שניתן להחליף בהן עדשות לצורך התאמה מקסימלית לצרכי הצלם. אופן הצילום בהן הוא על ידי מבט דרך העינית, למרות שניתן כיום להביט דרך המסך, אך צורה זו גוזלת סוללה ומאטה מאוד את המצלמה בגלל שיטת העבודה של המצלמה המצריכה עבודה עם המראה. יש שני כיווני בחירה: הראשון, מצלמות עם חיישן בגודל מלא, כמו Nikon D800/D810/D610 או Canon 5d mark III / 6D, מצלמות שמספקות את איכות התמונה מהטובות ביותר שניתן להשיג היום. כמובן שלמצלמות אלו יש לצרף עדשות איכותיות בהתאם, כמו 24-70 ו 70-200 2.8. עדשות אלו ודומות להן נועדו להעביר את כמות האור ואת המידע האופטי הנדרש לחיישנים על מנת לספק לנו את התוצאה הטובה ביותר. אך איכות מגיעה עם מחיר, גם מחיר הציוד שאינו זול וגם משקל. מצלמות כאלו אינן זולות ומשקלן ומשקל העדשות שלהן יחסית גבוה.

Nikon D810 דוגמה למצלמה עם חיישן גדול. מצלמות מסוג זה מספקת איכות תמונה מהטובות שניתן להשיג היום

למי שמעוניין להשקיע בצילום אך אינו רוצה לסחוב משקל רב מדי, יש אפשרות לרכוש מצלמות עם חיישן מעט קטן יותר. גם הן מספקות תוצאות מעולות, אך במשקל ובמחיר שפוי יותר. מצלמות אלו מספקות תוצאות מעולות ומתאימות לצלמים מתחילים ומתקדמים כאחד. ניתן להרכיב עליהן את כל מגוון העדשות של החברות השונות, בהתאמה כמובן, וניתן לשלוט בהן בצורה מלאה, ובאותה מידה ברגעי דחק לעבוד איתן גם במצב אוטומטי.

gowing, מאפשר החלפה זריזה של עדשות תוך כדי תנועה

לאלו מאיתנו שמעוניינים להשיג שליטה מלאה במצלמה, אך אינם רוצים לסחוב ארסנל שלם של עדשות איתם מהבית, יש את עדשות הזום, דוגמת 18-200 או 18-300 של קנון וניקון. אלו יספקו טווח זום יחסית ארוך ונוח לעבודה, כך שלא נצטרך לסחוב איתנו ערמת עדשות, וכדי שלא נצטרך להתמודד עם החלפת עדשות בתנועה, אף על פי שגם לכך יש פתרונות יעילים דוגמת ה-gowing, שמאפשר החלפת עדשות זריזה תוך כדי תנועה, או פאוצ'ים שניתנים לתליה על החגורה (ראו בסרטון):

כמעט לכל המצלמות הללו יש יכולות וידאו מרשימות במיוחד, כאשר בולטת ביניהן Canon 70D שמציגה יכולות פוקוס אוטומטי גם במצב וידאו, דבר שעד לאחרונה לא היה ניתן לעשות במצלמות אלו. עד כדי כך הן טובות, שבסדרות ובסרטים מסוימים משתמשים במצלמות אלו כמצלמות וידאו לכל דבר, במקומות שבעבר לא היה ניתן לצלם עם מצלמות הברודקסט הגדולות והמקובלות בתעשייה זו.

Canon 70D. מציגה יכולות פוקוס אוטומטי גם במצב וידאו

אם אנחנו רוצים לצלם את עצמנו היכן נניח את המצלמה?
לכך יש כמה פיתרונות יעילים. חצובות הגורילה, אותן ניתן לכופף ולהתאים למשטחים שונים או אפילו לקפל סביב ענף או עמוד לצורך העמדת המצלמה, מספקות פיתרון יעיל וזול לקיבוע, ובתום השימוש ניתן לקפלן ולהכניס לתיק.

אפשרות אחרת היא החצובה המוכרת. יתרונה הוא בגובהה: בזמן שחצובות הגורילה אינן עוברות את גובה 30 הסנטימטר, חצובות אלו יכולות להגיע למטר וחצי ויותר, וגם לרדת לגובה רצפה. חסרונן הוא בגודלן ובמשקלן – ככל שחצובה גבוהה יותר, היא שוקלת יותר ומתקפלת פחות, כך שהיא לא נכנסת לתיק ומכבידה על הסחיבה, אך היא מאפשרת לצלמים יציבות גבוהה לצורך חשיפות ארוכות וצילום פנורמי.

חצובת manfrotto pixi חצובה קטנה וקומפקטית בעלת יתרונות רבים | הצילום באדיבות manfrotto

במידה שאנחנו צריכים יציבות מקסימלית יחד עם משקל קל, קיימות חצובות המשלבות את שתי התכונות בעזרת שימוש בחומרים מורכבים מסוג קרבון פייבר. חצובות אלו אמנם יקרות יותר, אך משלבות יציבות גבוהה ביותר עם משקל קל מאוד, יתרון נוסף שלהן הוא הבידוד היחסי שלהן מחום וקור (נסו לאחוז בחצובת אלומיניום במתכת, ולא בספוג, באמצע יום חם).

לאלו שאינם זקוקים לחצובה לחשיפות ארוכות, אך חפצים ביציבות – קיים המונופוד, חצובת הרגל. זו מאפשרת יציבות גבוהה מצילום חופשי ביד ושוקלת כשליש או אפילו חצי מחצובה רגילה. יתרון נוסף למונופוד הוא האפשרות לתפוס אותו בקצה הרחוק ובעזרת כבל או אפליקציה מתאימה בטלפון לצלם מעבר לנקודה שאנו לא רואים או אפילו את עצמנו ממרחק, כמובן במצלמות התומכות.

חצובות קרבון. קלות מאוד ובעלות משקל נשיאה גבוה | הצילום באדיבות manfrotto

קנינו מצלמה ועדשה או שתיים, פלש ואביזרים, איפה נשים את הכל?
תיקי צילום מגיעים בגדלים, צורות ועיצובים שונים. הם מתחלקים לכמה קטגוריות עיקריות. תיקי צד נוחים מאוד לשליפה, אך מכבידים על הכתף ולא נוחים להליכה ארוכה עם ציוד כבד. ויש גם תיקי גב, שמתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: תיקי גב מלאים, שמיועדים רק לציוד צילום, ותיקים משולבים המיועדים בחלקם לציוד צילום שהוא מדופן ובחלקם העליון לציוד אישי שאינו מוגן. בתיקים אלו ניתן להכניס מעט פחות ציוד צילום, אך הם נוחים יותר לשליפה של המצלמה, כי לא צריך להוריד את כל התיק מהגב, מספיק להוריד רצועה אחת. ובנוסף, התיק משמש גם לנשיאת חפצים אישיים.

תיקים משולבים מיועדים לציוד צילום ולציוד אישי | הצילום באדיבות Lowepro

למי שרוצה לקחת את המצלמה איתו למקום בו היא תהיה חשופה לחול רב או למים, למשל ליד מפלים שוצפים, שבהם יש חשש לפגיעה של המצלמה – ניתן כיום לרכוש מארזים שיגנו על המצלמה מפני נזקים אלו ואף יאפשרו להכניסה למים עד לעומק של כחמישה מטרים. באותה הזדמנות כדאי להגן על הסמארטפון, שאף לו יש מארז דומה, דוגמאת מארזי Dicapac המאפשרים כניסה למים ללא חשש. המארזים הללו מתאימים לזמן שאנחנו מבלים בחוף הים או בבריכה ולא רוצים להשאיר את הטלפון או המצלמה בתיק ללא שמירה. גם אם אנחנו לא מתכוננים להיכנס למים עם המצלמה, עדיין נצטרך תיק נשיאה בשבילה. אם במצלמות קומפקטיות מדובר אז תיק קטן שיתאים ואותו אפשר לשלב על רצועת תיק הגב שלנו או החגורה.

מארזי Dicapac מאפשרים כניסה למים עם המצלמה או הסלולרי ללא חשש

הדבר החשוב ביותר, הוא לא לשכוח ליהנות – גם בזמן הצילום וגם מהסביבה. לכן קחו תיק, שיהיה לכם הכי נוח להסתובב איתו. אם אתם מתלהבים או חובבים, חשבו על הציוד אותו אתם לוקחים איתכם, חשבו על מטרת היציאה לצילום ותכננו את הציוד בהתאם. אם יצאתם ללובר, אין טעם לקחת חצובה, אך מומלץ לקחת עדשת טלה (נסו לצלם את המונה ליזה מקרוב ותגלו שזו משימה כמעט בלתי אפשרית). אם נסעתם לשוק או לקרנבל המסכות של ונציה, כדאי מאוד לקחת עדשה רחבה, וכך תהיו בטוחים שתוכלו לנצל את הזמן ואת הזדמנויות הצילום עד תום. תיהנו, תצלמו, תשתפו והכי חשוב – תשמרו על עצמכם.

לציוד צילום איכותי וייעוץ מקצועי בנושאי צילום וציוד לחצו כאן >>

עופר אשל – מצלם מזה 20 שנה, כיום עוסק בעיקר בהדרכה ונמנה בצוות הנציגים הבכירים של ארליך – מרכז הצילום של ישראל. מציג בתערוכות שונות וכותב למגזינים שונים, בהם מגזין PC

הפוסט מצלמות וציוד צילום – מה כדאי לבחור הופיע ראשון במסע אחר

איך בכל זאת מפיקים את המקסימום ממסע צילומים של ארבע על ארבע? איך אפשר להתגבר על המגבלות ולצלם תמונות טובות? ואיך מעבירים בצילום את אווירת המסע? הנה כמה עצות טובות.

הצלם מצלם והשיירה עוברת
ונפתח דווקא באזהרה: מי שמצלם לא נוהג. הנהג צריך להיות מרוכז מאוד, להסתכל על הדרך כל הזמן ולא לעסוק בחיפוש זוויות צילום טובות.
ועכשיו אליכם, הצלמים. קודם כל, שבו ליד הנהג. כשיושבים מאחורה שדה הראייה

אפשר לנצל את תנועת הרכב כדי להעביר את תחושת הנסיעה. בתמונה זו, שצולמה במהירות תריס נמוכה יחסית, טשטוש העצים מקדימה וחדות העצמים במרחק גורמים למתבונן להרגיש כאילו הוא עצמו מביט מחלון הרכב הנוסע | צילום: דובי טל

מצומצם יותר. הקפידו שהמצלמה תהיה תמיד על הברכיים, ושמלאי סרטי הצילום, ערכת הניקוי ועדשה נוספת יהיו בהישג יד. אם במהלך הנסיעה נתקלתם במשהו ששווה צילום, מובן שהדבר הטוב ביותר הוא לעצור בצד הדרך, לרדת מן הרכב, לקחת את הזמן שלכם ולהתמסר לצילום. הקפידו לרדת באופן בטוח. תנו לג'יפים שמאחוריכם לעבור ולענני האבק לשקוע בטרם תצלמו. האם כדאי לצלם גם את הג'יפ כחלק מההתרחשות או להעלים אותו? זה כבר תלוי בכם. אם העניין שלכם הוא לא רק בנוף הסובב אלא גם במסע עצמו, נסו למצוא דרכים לשלב בצילום את הג'יפ כולו או אולי חלקים ממנו.
ומה אם לא מתאפשר, מפאת הזמן או המיקום, לרדת מהג'יפ? רצוי מאוד לכל הפחות לעצור, ואז לעשות כמיטב יכולתכם למצוא זווית צילום טובה מתוך הרכב. אם אתם ברכב סגור אל תתעצלו לפתוח את החלון, גם אם בחוץ חם או קר מאוד (לשמשות יש לעתים גוון כהה שמעוות את התמונה, ומן הסתם הן גם לא נמלטו מקצת בוץ ואבק בדרך. גם מהשתקפויות כדאי להיזהר).
גם במקרה כזה תוכלו לבחור אם להעלים את הג'יפ מן התמונה או להפך, להכליל אותו כדי לתת את תחושת המסע. כדי לעשות זאת תוכלו להשתמש בעדשה רחבת זווית (20־28 מ"מ) ולהכניס לצילום את מסגרת החלון ואולי גם את חלל הג'יפ ואת יושביו.
ומה עושים אם אין שום אפשרות לעצור, ובכל זאת הנוף מפתה אתכם וחבל לוותר לחלוטין על תמונה? כאן יש לכם שתי אפשרויות: הראשונה היא לייצב את המצלמה עד כמה שאפשר ואז לעבוד במהירות גבוהה (1/250 או 1/500), כדי לבטל את תזוזת המצלמה. האפשרות השנייה היא לנצל את התנודות כדי להעביר את תחושת התנועה, ואז לצלם במהירות נמוכה (דוגמה לכך אפשר לראות בתמונה משמאל).

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

הג'יפ כאובייקט
מסע הג'יפים יספק לכם הזדמנויות לצילומים רבי אקשן, שהג'יפ יכול לשמש בהם נושא מרכזי. זוהי גם הזדמנות לשחק קצת בצילום תנועה. למשל, אם תצלמו תוך כדי נסיעה רכב הנע במקביל אליכם באותה מהירות, הרכב

שק מלא אורז או שעועית, הקרוי bean bag, מאפשר לייצב את המצלמה בקלות לצילום מתוך רכב עומד | צילום: Niall Benvie

יתקבל חד והנוף מאחוריו ייראה מרוח. תוצאה דומה תקבלו אם תעמדו במקום ותעקבו, עם המצלמה, אחר רכב נוסע, כשהצילום נעשה במהירות נמוכה. כדי לקבל אפקט הפוך – רקע חד ורכב מטושטש – הישארו בחשיפה ארוכה אך יצבו את המצלמה.
במעברים קשים אפשר לרדת מהרכב (בזהירות!) ולצלם את המתרחש: יש מצבים שבהם גלגל או שניים נשארים באוויר, ואפשר לתפוס את הרכב בזוויות לא שגרתיות. במקרים כאלה נסו לצלם מזווית נמוכה עם עדשה רחבת זווית, כדי להעצים את מראה הרכב המתמרן.
ואם כבר מדברים על תמרונים: אנחנו, כמובן, בעד נהיגה זהירה. אם בכל זאת נקלעתם למצב שדורש חילוץ, נסו לתעד את האקשן סביב החילוץ: שקיעת הרכב, התחפרות הגלגלים באדמה, העפר שניתז לכל עבר… כך, לפחות, תישארו עם חוויה מתועדת.

הגנת המצלמה
נסיעת שטח חושפת את ציוד הצילום למזיקים כגון אבק, מים וטלטולים. הנה כמה דרכים לשמור על הציוד:
• האבק הרב עלול לגרום נזק לסרטים, לעדשה וכמובן לתוצאה הסופית. כשמחליפים סרט, אל תפתחו את מכסה המצלמה במקום שיש בו הרבה אבק. לפעמים גרגר אבק קטן שנכנס למצלמה שורט את הסרט לכל אורכו. בכלל, כדאי מדי פעם, לפני שמצלמים, לבדוק את נקיון המצלמה ולנקות את העדשה.
• חובה להרכיב על העדשה פילטר, להגנה משריטות ומאבק.
• ציוד הצילום חייב להיות ארוז בתיק מרופד, שאותו יש למקם במקום בטוח ברכב ולא תחת אביזרים שעלולים ליפול עליו בהיטלטלות הנסיעה.
• אם המסלול אמור לעבור בתוך נחלי מים זורמים, רצוי להגן על הציוד בתיק אטום למים, או בשקיות אטומות מיוחדות למצלמה.

הפוסט צילום בטיול ג'יפים הופיע ראשון במסע אחר

"יש לי יום יום חג", אומרות מילות השיר, ובהחלט ניתן להוסיף להן בתקופה זו גם את המלים יש לי חג לצילום, יום אחרי יום. חג סוכות מאפשר לכל צלם חובב ומקצוען חופש פעולה נרחב בצילום, כשהמסורת היהודית מייצרת הרבה ויזואליה גם מחוץ לבית הכנסת. החל משווקים בהם נמכרים לולבים ואתרוגים, דרך הסוכות המקושטות, וירושלים המתכסה ססגוניות בשכונות השונות, בעיקר החרדיות, וסביב הכותל המערבי בו אפשר לצלם בזמן חול המועד את ברכת הכוהנים הייחודית לחג סוכות ופסח.

שיטוט בשכונת מאה שערים בירושלים יגלה לעינינו את הסוכות הרבות הפזורות בחצרות, ונוכל לבקר גם בשוק ארבעת המינים. גם בעיר העתיקה ובשכונות הוותיקות של ירושלים מזומנת לנו חוויה אסתטית ובעלת ערך רב בצילום.

שוק ארבעת המינים במאה שערים. כל אתרוג ולולב נבדקים בקפדנות יתרה מפות ומדריכים מודפסים ליעד ירושלים, בהנחה לגולשי מסע אחר!

צאו לשוק
נתחיל בצילום השוק של ארבעת המינים במאה שערים. סביב השוק נמצא המון רב המקיף את הסחורה המוצעת. כל אתרוג ולולב נבדקים בקפדנות יתרה. חלק מהקונים אף שולפים זכוכיות מגדלת משובחות ובודק בקפדנות אם אין פגמים באתרוג. גם הלולבים זוכים ליחס מיוחד ונבדקים היטב. הדמויות כאן רבות שונות ולרגע נדמה שמרוב היצע קשה להחליט במה אנו עוסקים, את מי מצלמים ואיך. זה הזמן לשאוף אוויר, להירגע ולהחליט. סיור בשוק, כאשר המצלמה תלויה עדיין על הכתף, תמיד יכול לעזור. זה הזמן שאנו סופגים את האווירה, ועושים את ההחלטות הצילומיות שאותן נבצע בהמשך. בזמן הזה ניתן לבדוק מאיפה מגיע האור, היכן יש דברים שפוגמים בתמונה והיכן יש את המוכר החייכן שייתן לנו לצלם לידו בשקט ובשלווה.

עכשיו, כאשר הגענו למיקום הנכון עבורנו, כדאי לבדוק מה אנו רוצים ליצור בצילום. האם נעסוק בצילום תקריב או דווקא בצילום רחב, שיכול לכלול אלמנטים רבים מהקורה בשוק. כל צלם והעדפותיו האישיות. אין כאן כללים מחייבים, הרבה יותר חשוב לדבוק בתחושת הבטן, במה שמדבר אלינו בצורה הטובה ביותר. כדאי לבחון בסבלנות את הקורה סביבנו ואז לצלם. אם כבר אנו בשוק אז בוא ניתן קצת דרור לדמיון וננסה למצוא גם זוויות צילום ייחודיות לנו. לפעמים זווית נמוכה מאוד יכולה לתת תשובה טובה – משהו מגובה עיני ילד. ניתן בהחלט לשקול עלייה למרפסת שולטת על המקום וצילום ממנה כלפי הרחוב. בהרבה מצבים דווקא הניתוק מההמולה יאפשר למצוא את הייחוד שבצילום.

לילה בסוכה
אחרי השוק נוסיף את הסוכה. ראשית, מראה הסוכה שצץ על מרפסות הבתים או בחצרות הוא תוסף מבורך לצילום. עמידה מול בניין שכל חזיתו אומרת חג היא סיבה טובה לתמונה. מעבר לכך סוכה מקושטת היא כמו מראה המשקפת את ייחודו של בעל הסוכה. חלק בונים סוכה מוכנה וחלק משקיעים זמן רב ומרץ בקרשים ובסכך. כל סוכה ויופיה שלה. מסע בעקבות הסוכות יוביל לאוסף צילומים מרשים. ניתן ורצוי לנסות לצלם את הסוכה בשעות שונות. בשעות היום נקבל את הסוכה כמבנה סגור, אך בשעות הדמדומים או הלילה סוכה העטופה בבד מסגירה את הדמויות שבתוכה. סוכה שכזו מקבלת מקבלת פתאום חיים חדשים, השרשראות המקשטות בולטות היטב, והאנשים הסועדים ליד השולחן מתבלטים בעזרת התאורה המאירה את פנים הסוכה, צבע הבד מוסיף אף הוא לסגנוניות ומלמעלה עוטף את הכל הסכך.

שימו לב כי בשעות אלו הצילום אינו פשוט ותנאי התאורה מכתיבים חשיפות ארוכות. לכן, לצילום מיוחד זה ראוי להצטייד בחצובה איכותית, בנוסף נכוון את המצלמה לצילום בצמצם פתוח, וקדימה לעבודה.

מתפללים בכותל המערבי. לא תמיד צריך לחפש את הדמות הבודדת, לפעמים לכידת המון רב מרתקת שבעתיים

המון עטוף לבן
אחרי השוק ושלל צילומי סוכה ביום ובלילה הגיע הזמן לצאת לעבר הכותל המערבי. ברכת הכוהנים, המתבצעת פעמיים בשנה – בסוכות ובפסח – ממלאת את רחבת הכותל בהמוני מתפללים עטופים בטליתות. המראה מרהיב ומלא הוד ועוצמה. כמו בשוק, גם כאן הניחו לרגע את המצלמה בצד ותנסו קודם כל לספוג את האווירה. החליטו אם אתם מצלמים מרחוק או תוך התערבבות בקהל המתפללים, האם אתם מעדיפים לעסוק בקבוצה קטנה ואטרקטיבית עבורכם או להתרכז בצילום ההמון, האם הכותל הוא בעל חשיבות רבה או שניתן "לסגור" את התמונה אך ורק על כמה מתפללים. הגיעו להחלטות עוד לפני הצילום.

צילום הדמויות העוסקות בתפילה מזמן אין-ספור צילומים משובחים. ניתן לבצע צילומי קהל רחב ובמקביל להמתין לרגע מיוחד בתפילה. ניתן לגשת לאבני הכותל ולעסוק בצילום רגע ההתייחדות בין המתפלל לאבן העצומה. אפשר להתבונן במצולם דרך עדשה ארוכת מוקד וללכוד את רגע הריגוש שבתפילה, את עיניו העצומות וכל כולו מביע את עוצמת האמונה.

אך אל תחפשו תמיד את הדמות הבודדת. לפעמים לכידת המון רב, שכולו עטוף לבן, מרתקת שבעתיים. טליתות, לולבים, ספרי קודש ועוד הרבה תשמישי קדושה מקיפים אותנו כאן מכל עבר. אם הראש מסתחרר לרגע מהגודש הנח שוב את המצלמה על הכתף, גש לצד, שתה מים וצפה בקהל המתפללים. נסה לחשוב על המיקום הטוב ביותר עבורך ולדמיין ככל שניתן את הצילום בו אתה חושק. רק אז, לאחר שהגעת למסקנות הנכונות עבורך, צא חזרה לרחבה וצלם.

עוד לסוכות:

סוכות כל השנה: לינה במבנים ארעיים ברחבי הארץ אפשר למצוא מתחמי אירוח שמאפשרים לינה בקרבה מקסימלית לטבע. הנה כמה אפשרויות – מחושות בסיסיות ועד אוהלים מפנקים

הפוסט מצלמים בסוכות הופיע ראשון במסע אחר

נשמתו של הצילום טמונה באור. הוא שצובע את הצילום בגוונים המיוחדים לו, קובע את מידת הכהות והבהירות ומארגן את מה שהצופה יראה ואת מה שיוסתר או יוחשך מעיניו. צלמים, לצורך העניין, הם ציידים של אור. אך תפקידו של הזמן גם הוא מכריע: מהירות התגובה של הצלם, הזמן שעובר מהרגע שבו הוא מבחין במצב שקוסם לו ועד פעולת הצילום. הצילומים שלפניכם מראים את המפגש של האור עם הזמן, כיצד הזצם מוקפא וכיצד הוא נע ומיטשטש.

	שדירת עצים בקפדוקיה, תורכיה. צילום בתנועה מתוך רכב נוסע, כאשר העצים הקרובים למצלמה מטושטשים, בעוד שהרקע ברור. בדרך כלל, בצילום תנועה הצלם נייח והאובייקט הוא זה שנע, אך כאן המצב הפוך
	יעל בתנועה במדבר יהודה. צולם בשעת בוקר מוקדמת בתנאי תאורה קשים. הצלמת עקבה במצלמתה אחר האובייקט תוך כדי "מריחת" הרקע וכך יצרה תחושה של תנועה בזמן

הפוסט צילום: רגעים קפואים בזמן הופיע ראשון במסע אחר

אף פעם לא הייתי מהאנשים האלה שרוצים להצטלם. לפני שנה וחצי גיליתי שאת הצד השני של העדשה אני דווקא מאוד אוהבת. בזמן הטיול הגדול שלי במזרח הרחוק נדבקתי בחיידק, לא בכזה שתוקף תרמילאים בדרך כלל – אלא בחיידק הצילום. התחלתי לראות את העולם מבעד לעדשה ולהרגיש שכל החיים שלי סובבים סביב זה. ידעתי שכל דבר עד אותו הרגע קרה מסיבה אחת, והיא שהחיים שלי יעלו על מסלול מסוים ויפגישו אותי עם התחום המדהים הזה. קשה לי לחשוב על משהו נוסף שיגרום לי לשוטט שעות בכפרים מבודדים עד שאמצא את מה שחיפשתי או לנסוע שעתיים באמצע הלילה על טוסטוס מקרטע רק כדי להספיק להגיע לזריחה מרהיבה. מכל ענפי הצילום, אני הכי מתחברת לצילום אנשים, בעיקר פורטרטים. באמצעות המצלמה, זכיתי להיחשף לתרבויות מגוונות ומצאתי דרך מרתקת להתחקות אחר חיי אנשים רבים. מעבר לידע הטכני הנחוץ, חשוב בכל תמונה להעביר את רגשות המצולם ולספר סיפור – פה טמון הסוד בתצלום בלתי נשכח. השקעתי את כל כולי באהבה החדשה שגיליתי, שעות על גבי שעות של ניסוי וטעייה היו הכרחיות כדי להפנים כמה כללי יסוד לצילום מוצלח. הנה הם לפניכם:

כבוד
חשוב לכבד את פרטיות המצולם ולא לכפות את עצמנו על אף אחד. הצופה בתצלום יכול להרגיש את התגובה האנושית לצלם, ואם אין תקשורת טובה זה יראה היטב. יש תרבויות שבהן צילום נחשב כטאבו ולכן מומלץ ללמוד על מנהגי האנשים במקום אליו אנו מגיעים. לא תמיד צריך לבקש אישור לצלם בצורה רשמית – לפעמים הנהון, חצי חיוך או משפט בשפה המקומית יעשו את העבודה. לפני שתתחילו לצלם, נסו ליצור אינטראקציה עם האובייקט כדי שיתרגל לנוכחותכם, ירגיש בנוח ויסמוך עליכם. תמיד טוב לסחוב אתכם משהו קטן כמו עיפרון או חוברת צביעה כדי לתת במתנה למצולמים.

קִרבה
כדי ליצור פורטרט אינטימי, אל תפחדו להתקרב פיזית אל המצולם. אם עושים זאת בביטחון ובגישה חיובית, מגלים שאנשים רבים נענים לכך בשמחה. נסו לתת לאובייקט משקל גדול בתמונה, ואף למלא את כל הפריים בפנים שתצלמו. כשאתם מצלמים פורטרטים, השתדלו לצלם בגובה העיניים של המצולם.

רקע
למרות שהרקע הוא חלק משמעותי מהצילום ולא פחות חשוב מהנושא, יש לנו נטייה להמעיט בערכו. כדאי שהרקע יתרום לסיפור, ידגיש את האובייקט המצולם ולא יסיח את דעת המתבונן. כדי לעשות זאת, הימנעו מרקע עמוס מדי וחפשו משהו ניטרלי. לעתים עדיף שהרקע והמצולם יהיו בצבעים מנוגדים כדי להבליט את הנושא, ובמצבים אחרים שיהיו משלימים כדי ליצור תחושת הסוואה. אם תרצו לטשטש את הרקע ולבודד את האובייקט ממנו, תפתחו את הצמצם כדי ליצור עומק שדה רדוד.

קומפוזיציה ("מחבר")
קומפוזיציה היא היחס בין המרכיבים השונים בתמונה. מומלץ לחשוב מראש איזה אובייקט כדאי לכלול בפריים ואיזה לא כדי לתמוך במסר שתרצו להעביר. למרות האינסטינקט למקם את הנושא במרכז התמונה, דווקא מיקום האדם בצדדים יוצר עניין רב יותר. "חוק השלישים" מחלק את הפריים לאורך ולרוחב, ועל פיו כדאי למקם את המצולם באחת מארבע נקודות מפגש הקווים.

צילום איברי גוף
לעתים צילום איבר גוף ספציפי יוצר פריים, שמשאיר הרבה מקום למחשבה. גיליתי שאני מאוד אוהבת להעביר את המסר באופן עקיף על ידי סגנון כזה. לפעמים טוב "לצאת מהקופסה", למשל צילום כפות רגליה של בלרינה בזמן ריקוד יכול לעורר יותר עניין ומסתורין מצילום גוף מלא. אפשרות אחרת היא צילום כפות ידיים מקומטות ומלוכלכות של בעל מלאכה או רוכל בשוק – אל תפחדו לתת לדמיון הצופה להשלים את הסיפור.

נושא משני
דרך טובה להדגיש את נושא הצילום היא באמצעות נושא משני: צלו של אותו אדם, מיקום אדם אחד בקדמת הפריים והאחר ברקע, בעל חיים או חפץ מסוים – כל אלו ישרתו אתכם נאמנה לחיזוק המסר באמצעות אלמנט משלים.

עיניים
העיניים הן ראי הנפש ומהותיות בצילום אנשים, לכן כדאי להתמקד קודם כל בהן ולשמור על מבט חד. ניתן לתעד ספקטרום רחב של רגשות – מעצב עמוק ועד אושר עילאי – באמצעות העיניים, שמספרות סיפור שלם.

תאורה
תאורה רכה אידיאלית לצילום אנשים, ולכן מומלץ לצלם השכם בבוקר או לקראת ערב. הזמנים האהובים עלי הם קצת אחרי הזריחה או אחרי השקיעה, כשהשמים נצבעים בצבעים מרהיבים. אם לא התעוררתם ליום מעונן, שאידיאלי לצילום אנשים, נסו להימנע מצילום בשעות התאורה הקשות של היום. בשעות אלו השמש יוצרת צללים שלא מחמיאים לאף מצולם. אם בכל זאת אין לכם ברירה, מקמו את האובייקט במקום מוצל.

רגע מכריע
נסו לחכות בסבלנות לרגע הנכון, רגע מיוחד שלא יחזור על עצמו, כזה ששווה להנציח. אם מזהים מקום בעל פוטנציאל צילומי, כדאי להישאר ולהמתין שמשהו יקרה; אם מחכים מספיק זמן, תמיד תהיה התרחשות מעניינת – דמות מתאימה תגיע, תהיה תנועה וכו'.

סביבה
לעיתים שווה לפתוח את הפריים ולכלול את סביבתו של המצולם כדי ללמוד עליו וליצור תחושת מקום: איש כשביתו ברקע, רוכל בשוק, חקלאי בשדות, חסר בית ברחובות ההומים. צילום כזה יספק לצופה מידע נוסף על הדמות ועל אורח חייה. נסו לשמור על איזון מסוים בין הנושא לבין סביבתו – חשוב שהסביבה תורגש, תוך שמירה על נוכחות האובייקט. כדי לתעד מישהו במצב טבעי ככל האפשר, יכול להיות שתעדיפו שהמצולם לא יבחין בכם.

שבירת כללים
צילום הוא אמנות, וכאמנים לכו עם תחושת הבטן שלכם. אין דבר כזה צילום "לא נכון". ניתן ליצור גרסאות שונות לתמונה על ידי זווית מפתיעה, מרכוז הנושא, מיקום מנוגד למרחק הדובר או "טעויות" נוספות. כללי הצילום חיוניים, אך בהנחה שאתם יודעים אותם, שבירתם הכרחית לפעמים ליצירת משהו חזק וייחודי.

בהצלחה!

הפוסט טיפים לצילום אנשים הופיע ראשון במסע אחר

אומרים שאין אמת מוחלטת, ואכן כל אדם רואה את המציאות בצורה קצת שונה, כתלות בעולמו הפנימי. דרך הצילום, אני נהנית להיחשף ולבטא את עצמי בפני רבים, מצב שלא הכרתי קודם לכן. מעולם לא דגלתי במשפט המפורסם של שייקספיר "כל העולם במה וכולנו שחקנים בו", אבל החיים גורמים לנו לעטות מסכות כאלה ואחרות. מצאתי שהצילום מאפשר תקשורת ללא תלות בשפה או במנהגים תרבותיים. בגלל המשיכה שלי למסתורי וללא מוכר, יצא לי להסתובב ולהכיר מקומות רבים שלא הייתי נתקלת בהם אילולא התחביב החדש. בתיכון ובצבא מעגל האנשים הקרובים אלי היה מורכב מאוכלוסייה הומוגנית פחות או יותר. מאז שגיליתי את המצלמה – גיליתי עולם ומלואו. צילמתי רך בן יומו מבייג'ין, כמו גם רוכלת קשישה משוק רמלה, נזירים בורמזים, חרדים מפגינים בירושלים, חגיגות חג המולד בנצרת והרשימה עוד ארוכה…

בזמן הצילום, אני מתמקדת כל כולי באובייקט שבחרתי ומנסה ליצור קשר אינטימי. לרגע, אני מרגישה כאילו כל המסכות מתקלפות, והזר שיושב מולי הוא האדם הקרוב אלי ביותר. לא פעם אמרו לי שאני מיושנת בדעותיי, ובכל הנוגע לצילום – זה כנראה נכון. במצבים רבים, אני מעדיפה צילום שחור לבן על פני זה הצבעוני. למרות שהשתכללנו בעידן הדיגיטלי, אין ספק שפעם ידעו רומנטיקה מהי. הצילום בשחור לבן אמנם נבע מחוסר ברירה בעבר, אבל לעניות דעתי, מדובר בחוסר ברירה מבורך. סגנון מיושן זה עוזר להעביר תחושת נוסטלגיה, שאני כל כך מתחברת אליה. דרך זניחת הצבעוניות, אין ברירה אלא לספק אובייקט רב עוצמה וקומפוזיציה מנצחת. צבעוניות יתר של תמונה לפעמים משמשת כ"רעש רקע" וגונבת את ההצגה מהנושא הראשי, הקווים, הטקסטורות, הצורות או הניגודיות בין האובייקטים.

אופן צילום זה משרת אותי נאמנה במגוון רחב של מצבי רוח. צילום כהה ומגורען, המכיל חלקים שחורים רבים או משחקי אור וצל, מעיד על מצב רוח דרמטי במיוחד. לעומת זאת, צילום בהיר בעל איזון בין הגוונים השונים משקף מצב רוח קליל יותר. ומי שנמשך לנושא, ייהנה לנצל את הימים החורפיים לצילום תמונות אפלות, כמובן לאחר שיתגבר על מחסום היציאה מתחת לשמיכת הפוך…. אז למה אתם מחכים? בינתיים, הנה כמה תמונות שצילמתי:

לקריאה נוספת:

טיפים לצילום: קומפוזיציה לפני שאתם לוחצים על הכפתור במצלמה, עצרו רגע וחשבו על הקשר בין האובייקטים שאתם עומדים לצלם ועל מיקומם בפריים. התמקדות בקומפוזיציה תעזור לכם להעביר לצופים תחושות ורעיונות מורכבים ומעניינים לכתבה המלאה >

הפוסט צילום בשחור לבן – זווית אישית הופיע ראשון במסע אחר

למרות שללחוץ על הקליק במצלמה לוקח רק שנייה, אל תטעו לחשוב שצילום טוב הוא הבזק של רגע מוצלח. אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים? אני לחלוטין מאמינה בזה. בנוסף לכך, היא גם שווה אלף מחשבות… ראיתם לאחרונה תמונה שהדהימה אתכם? תמונה בה כל אובייקט נפל במיקום מושלם? כזו שנראית כאילו הזמן עמד מלכת רק כדי להכיל את כל היופי הזה? סיכוי טוב שהצלם השתטח על המדרכה או טיפס על עץ קרוב עד שמצא את הזווית הנכונה. הוא כנראה גם לא עבר שם במקרה באותו הרגע, אלא שיחק תפקיד של זבוב על הקיר כבר זמן רב קודם לכן, כדי להגיש לכם את אותו רגע מיוחל. בנוסף לכישרון שדרוש כדי לצלם צילום מרשים באמת, אף צלם, גדול ככל שיהיה, לא מפקיד את הצלחת תמונתו בידי גורל.

לפני שמצלמים כדאי לחשוב על הקשר בין האובייקטים המצולמים ועל מיקומם בפריים. כמו בחיים, חשוב לדעת מה רוצים לא פחות ממה שלא רוצים – ההחלטה מה ייכנס לתמונה לא פחות חשובה ממה יישאר בחוץ. במילים אחרות, חשוב לשים דגש על הקומפוזיציה ("מחבר"), שהיא אחד הכלים המהותיים בהם משתמש האמן בכלל והצלם בפרט כדי להעביר לצופה תחושה או רעיון. ריכזתי עבורכם כמה טיפים שיעזרו לכם לצלם צילום טוב יותר.

מוטיב חוזר
נסו למצוא מוטיב מסוים, דוגמת קווים או צורות גאומטריות, שיעוררו מחשבה בקרב המתבונן. גם אם מוטיב זה נסתר מן העין ולא בולט במבט ראשון, הוא יכול לסקרן לא פחות ואף יותר מכזה שקולטים ישר. באופן אישי אני מאוד אוהבת להשתמש ב"מוטיב המשולשים", כמו בצילום הזה – שימו לב לכמות המשולשים שנמצאים בתמונה. במבט ראשון אולי לא תראו את כולם, אך אם תתעמקו בצילום תגלו כמה נוספים בגדלים שונים.

חוק השלישים
מיקום הנושא המצולם באחד הצדדים נעים יותר לעין האנושית מאשר מרכוזו. "חוק השלישים" מחלק את הפריים, על ידי שני קווים אורכיים ושניים רוחביים, לתשעה ריבועים שווים בגודלם. על פי החוק הזה, עדיף למקם את האובייקט על אחד השלישים, כשהמצב האידאלי ביותר הוא למקמו על אחת מארבע נקודות מפגש הקווים. נסו לקחת בחשבון את החוק בכל סוגי הצילום – פורטרטים, נוף, רחוב ועוד. בצילומי נוף, למשל, השתדלו שקו האופק ימוקם לאורך אחד השלישים, בפורטרטים נסו שהעיניים יהיו בשליש העליון.

מרחק הדובר
כלל שמתחבר ל"חוק השלישים" יעזור לכם להחליט באיזה שליש למקם את האובייקט המצולם כדי להעניק לו מרווח. על פי כלל זה, כדאי להשאיר למצולם "מקום" להסתכל אליו ועל ידי כך להדגיש את כיוון מבטו. לדוגמה: אם אדם מסתכל או הולך ימינה – כדאי למקם אותו בשליש השמאלי; נעשה זאת כדי שלא יווצר מצב בו התנועה נתקעת בצילום.

סימטריה
נסו ליצור צילום סימטרי, שאם מחלקים אותו לשניים נוצרים שני חלקים כמעט זהים. צילום שכזה עוזר לתפוס את עינו של המתבונן ומעביר תחושת יציבות וסדר. לעתים, בתמונות שכאלו, הגבול בין משהו מסקרן לנדוש הוא דק, ולכן, כדאי לנסות גם לשבור את הסימטריה על ידי חפץ מסוים – כמו הקבקבים בתמונה, שצולמה במהלך שיט בקמבודיה.

הולכת עין
שביל מפותל, גשר, כביש, שורת עצים, מסילת רכבת או שלולית מים הם דוגמאות שונות לאלמנטים שיכולים להוביל את העין לעבר הנושא שבחרתם ולהוסיף נופך נוסף לצילום. השאיפה שלכם צריכה להיות שעינו של הצופה תנוע בטבעיות לאורך אותו מסלול שבחרתם, ולבסוף תיעצר כשתגיע לנושא.

נושא משני
נושא משני למצולם יכול ליצור איזון ועניין. חפשו משהו שיהווה אלמנט משלים לנושא הראשי, אך לא יתפוס את מקומו. זה יכול להיות חפץ, השתקפות של אותו אדם, או אנשים נוספים ברקע, שיעזרו לחזק את המסר שאתם רוצים להעביר. בצילום זה, הימצאות פח הזבל נותנת קונטרה לנושא הראשי – חסר הבית. נוכחותו מוסיפה קריצה הומוריסטית, כשנדמה שהפח משמש כמעין "בבואה" לאיש.

עומק שדה
עומק השדה משפיע באופן ישיר על הקומפוזיציה של הצילום. ההחלטה אם הנושא יהיה שחקן בהצגת יחיד או כמעט ייבלע בתוך הנוף חשובה להעברת המסר. הבחירה בעומק שדה רדוד יוצרת מעין תחושה תלת ממדית ומעמידה את הנושא בקדמת הבמה, כשכל השאר הופך לזניח – דבר ש"מכריח" את העין להתמקד בו.

קדמת הפריים
אנחנו משקיעים מחשבה רבה ברקע, אך לפעמים מתעלמים מקדמת הפריים, שהיא חשובה לא פחות, בעיקר בצילומי נוף. כדי לקבל תחושת עומק ולתת לצופה הרגשה שהוא נמצא בתוך התמונה, כדאי לתת משקל לחלק הקדמי של הצילום. חלק זה יכול להיות מורכב מסלעים, פרחים, רצועת חוף, עצים, גדרות או כל דבר אחר שעולה בדעתכם.

יצירת סיפור
מה המסר שאתם רוצים להעביר? איזו אווירה או חוויה אותנטית אתם שואפים ללכוד? מהו החוט המקשר בין האובייקטים השונים? אם אתם לא יודעים את התשובות לשאלות האלה, קל וחומר שהצופה לא ידע. לפני שתתחילו לצלם תחשבו על רעיון מסוים, תעשו תכנון מקדים ובהתאם לכך תבחרו את הקומפוזיציה – כשמסתכלים על צילום כעל יצירה, חשוב להסתכל על התמונה הגדולה כדי ליצור אחת כזאת…

בהצלחה!

לקריאה נוספת:

		טיפים לצילום אנשים מוכר בשוק מקומי, דייג פורש רשת בזריחה, נזירה מתפללת – אנשים שפגשתם לרגע במהלך הטיול יכולים להפוך לסיפור שיישאר עמכם לעד, במיוחד אם תדעו לצלם אותם בדרך מעניינת ולא שגרתית. כמה טיפים לצילום אנשים ברחבי העולם לכתבה המלאה >

הפוסט טיפים לצילום: קומפוזיציה הופיע ראשון במסע אחר

רומא העתיקה נבנתה על שבע גבעות, ומסביב לעיר ההיסטורית מתנשאים רכסים רמים. נקודות אלה מאפשרות לצפות מגבוה על חלקים מן העיר, על גגותיה ועל הכיפות שלה. הוסיפו להן מרפסות תצפית הממוקמות במרומי מבנים מונומנטליים, והרי לכם שלל אפשרויות לצפות על רומא מגובה המלאכים, נקודות מצוינות למטיילים עם מצלמה.

צילום מנקודות תצפית מעניק מבט רחב על הנוף. כשמצלמים מנקודת תצפית ביום קודר, כדאי להיות סבלניים ולחכות לקרן אור שתפרוץ מבין העננים. אין טעם להשתמש במבזק (פלאש). מטיילים נוטים לוותר על חצובה, ובכל זאת – כדאי להשתמש בה. האתרים המומלצים כאן לתצפית אמנם סגורים בלילה, אך כדאי להצטייד בחצובה ולצלם בחשכה אתרים מוארים.

• תצפית מגבעת הפלאטין. על גבעה זו הקימו קיסרי רומא ארמונות מפוארים. כיום נותרו שם חורבות מרשימות ומוזיאון קטן ומעניין. מן הגבעה אפשר לערוך תצפיות על חלקים שונים של רומא, אולם התצפית היפה מכל היא לכיוון הפורום הרומאי. במבט מימין לשמאל רואים את הקולוסיאום ואת שער טיטוס, את הקשתות הענקיות של הבזיליקה של קונסטנטין, ובין כל אלה נראית היטב ויה סקרה. מקדש אנטוניוס ופאוסטינה בולט בחזית עמודים מרשימה, שמאחוריה הוקמה כנסייה. האתר הבולט האחרון בפורום הוא שער הניצחון של ספטימוס סוורוס. שרידי המקדשים ושערי הניצחון בולטים בלובנם על רקע מבנים רבים אחרים בגוונים של חום ואדום כהה. הכניסה לפלאטין כרוכה בתשלום, אך לפורום היא חופשית.

• תצפית מגבעת ג'יאניקולו. מעבר לטיבר פרושים הגנים והטיילת של גבעת ג'יאניקולו (Gianicolo). בגן מוצבים פסלים רבים וכן מגדלור ותותח אוסטרי ישן, המשמיע קול נפץ בחצות היום. מן הגבעה יש תצפית נאה על המבנים המשופצים והצבועים בצבע אוכר של איזור הטרסטברה. מנקודה זו קל לראות כמה מן הכיפות המונומנטליות ואת ההרים העוטרים את העיר. העצים במקום יכולים לשמש מעין חופה לצילום.

• תצפית מגן פינצ'ו. מעל לפיאצה דל פופולו (Piazza del Popolo) נמצאת אחת מנקודות התצפית הידועות ברומא. מן הפיאצה מטפסת דרך אל גן פינצ'ו (Pincio). מרחבת התצפית ההומה אדם נשקפים בתיה של העיר וכיפותיה, כולל כיפת סן פייטרו. הסימטריה של הפיאצה בולטת: מהכיכר יוצאות שתי דרכים בצורת V, כשבצדן שתי כנסיות דומות.

פונטנה דלה ניאדי בפיאצה דלה רפובליקה. הצלם בחר בקטע מהפסל, בודד אותו ויצר מעין צורה מושפטת, שבה לתאורה האחורית יש תפקיד חשוב

• תצפית ממבצר סנט אנג'לו. מבצר סנט אנג'לו נבנה מעבר לנהר הטיבר. המבנה הקדום הוקם על ידי אדריאנוס כמאוזוליאום, ומאוחר יותר שימש כמקום מילוט לאפיפיורים באמצעות מנהרה סודית שחיברה אותו אל ארמון הוותיקן. מהמרפסת שבמבצר יש תצפית יפהפייה על הטיבר ועל הגשרים שמעליו.
לרגלינו חוצה את הנהר אחד הגשרים העתיקים והיפים ברומא: גשר סנט אנג'לו המעוטר בפסלים. בשעות אחר הצהריים, כשהתאורה חמה והצללים מתארכים, נוצרות על הגשר וריאציות מעניינות. כדי לבודד רק את הגשר מנקודת התצפית, מומלצת עדשת טֶלֶה.
מימין מתפתל נהר הטיבר ומעליו גשרים המחברים את רומא עם הוותיקן, בהם גשר ויטוריו אמנואלה II (Ponte Vittorio Emanuele II), המעוטר גם הוא בפסלים. מעבר לטיבר נראה איזור קאמפו די פיורי (Campo dei Fiori), ומימין בולטת גבעת ג'יאניקולו.

• תצפית מהכיפה של כנסיית סן פייטרו. התצפית המרהיבה ביותר לדעתי היא מן המרפסת שבמרומי הכיפה בוותיקן, מגובה של כ־120 מטר. העלייה למרום הכיפה שתכנן מיכלאנג'לו אינה קלה. אל גג הכנסייה אפשר לעלות במעלית, אבל אחר כך עוברים לשלב הטיפוס המייגע למדי. הפיצוי לעלייה הוא מראה עוצר נשימה של רומא.

מן המרפסת ניבטים פסלי השליחים הענקיים, שכמו שומרים על הכיכר שלרגליהם. הכיכר, אולי הגדולה ביותר ברומא, תוכננה על ידי האמן ג'אן לורנצו ברניני. צורתה כצורת פרסה הבנויה מאות עמודים ובמרכזה אובליסק. האנשים בכיכר נראים זעירים לעומת פסלי הקדושים. הפרסה נפתחת לדרך המתחברת למבצר סנט אנג'לו, שבצדו נהר הטיבר וגשריו היפים. אפשר לזהות את המונומנטים הגדולים, כמו אתר ההנצחה שבפיאצה ונציה, וכן כיפות רבות ובהן כיפת הפנתיאון. לרגלי הכיפה, גני הוותיקן המטופחים וארמונות האפיפיורים.

הפוסט רומא – עם מצלמה הופיע ראשון במסע אחר

יוסי מיכאלי הוא צלם ישראלי המתגורר בריו דה ז'ניירו. הוא הגיע אליה לראשונה בקרנבל של 1999 והתאהב. "זה מקום שהקסים אותי מההתחלה. הכל היה חידוש בשבילי. סמבה, כדורגל, חופים. כל המיתוסים". באותה תקופה התחיל לעסוק בצילום באופן מקצועי.
החופים של ריו הם המקום האהוב עליו לצילום. המים, השמש והחול עלולים אמנם לפגוע בציוד, אבל אפשר לראות בחופים את כל מה שהוא ריו: הקצב, המוזיקה, האנשים. "הרבה מקומיים מזהירים אותי מפני גניבת ציוד הצילום. צריך לפקוח עין, אבל אם נלך בדרך הבטוחה בלבד, נצלם רק בבית. אני מעדיף להתקרב לאנשים כשאני מצלם, ובדרך כלל מבקש מהם רשות". לפעמים הוא משלם למצולמים ריאל (שזה קצת פחות משקל וחצי) או קונה להם שתייה. תמונות שצולמו מקרוב חזקות יותר בעיניו (העדשה הכי ארוכת מוקד שהוא משתמש בה היא 100 מילימטר). כאשר מצלמים מקרוב, אפשר גם לשחק יותר עם הפוקוס ולהתמקד רק בחלק מהאובייקט.

חשוב לשחק עם קומפוזיציות כל הזמן. לעשות נסיונות, לחדש. בתמונה הזאת ניסיתי לתפוס את המים מזווית מעט שונה מהרגיל.

כשמצלמים בחוף חשוב לדעת למדוד את האור. "זה תלוי מה אני רוצה לצלם. בדרך כלל אני בוחר במדידת אור ממוצעת. אם אני רוצה לצלם צללית (סילואטה), אני סומך על המצלמה ויודע שהיא תמדוד את הרקע. אם אני לא מעוניין בצללית, אני פותח שני סטופים בצמצם או במהירות התריס – צמצם פתוח יותר בשתי דרגות או חשיפה ארוכה יותר בשתי דרגות". כשמצלמים קלוז אפ (תקריב) של אנשים בחוף, סביר שהמדידה של המצלמה תהיה נכונה. אם החול תופס חלק גדול מהפריים, עדיף לפתוח סטופ וחצי בגלל הבוהק. "באופן כללי", אומר מיכאלי, "קל לצלם עם האור של ריו. כשהשמש מפציעה הצבעים בוהקים, ומתקבל בתמונה קונטרס (ניגודיות) יפה". בימים מעוננים הוא ממליץ להתנסות גם בצילום בסרטי שחור־לבן.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ריו דה ז'ניירו,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

מעניין גם ביציע
"אני מנסה לצלם באתרי התיירות המוכרים בזמנים לא שגרתיים. למשל, אל הקורקובאדו הגעתי כמה פעמים חצי שעה לפני הזריחה (השמש זורחת מאחורי הר פאו דה אסוכר), עוד לפני שהמקום התמלא בתיירים. ניסיתי לברוח מהצילום המוכר, מגלויות התיירים. לתפוס את הפסל של ישו באור אחר ומזווית אחרת" (ראו תמונה למעלה).

התמונה צולמה לפנות ערב. רציתי שהצילום יכלול גם את האנשים (כצלליות), גם את התנועה של הכדור וגם את החוף. התמקדתי בכדור, וברגע שהוא נבעט צילמתי במהירות תריס של 1/20.

כשמדובר בקומפוזיציה, מיכאלי מנסה לחדש כל הזמן. הסיכוי לחזור לריו פעם נוספת הוא קטן, ולכן הוא מציע לא לחסוך בסרטים. כשהוא מצלם מקרוב אובייקטים בתנועה, למשל להקת רחוב או רקדני סמבה, הוא משלב חשיפה ארוכה עם שימוש במבזק.

באירועים הגדולים של הקרנבל, שבהם אסור לרדת לרחבה ולצלם בין הצועדים, שיטת העבודה הזאת פחות רלוונטית, ובמקומה רצוי להצטייד בעדשות ארוכות מוקד (200 מילימטר ומעלה). ועוד טיפ למצלמים בקרנבל: מומלץ לרכוש כרטיסים לאזור הכסאות (Cadeiras), הקרובים יותר לצועדים, ולא לטריבונות. זו הנקודה הטובה ביותר לצילום.

ריו מזוהה כמובן גם עם כדורגל. מיכאלי מציע להתמקד לא רק במגרש, אלא גם במה שקורה ביציעים. כדאי להיכנס לאצטדיון כשהמצלמה עדיין בתוך התיק (מטעמי בטיחות). ואז פשוט להתיישב ביציע, להסתכל סביב, לחפש משהו מעניין ולצלם.

אחד המתמודדים בתחרות לבחירת מלך הקרנבל. צולם ללא מבזק, בחשיפה ארוכה (1/15). התמקדתי במתמודד וליוויתי אותו עם המצלמה, תוך כדי התנועה שלו.

ברזיל – למידע נוסף>>

הפוסט ריו דה ז'נירו – טיפים לצילום הופיע ראשון במסע אחר