נַארִי היא השכבה העליונה והקשה של סלע הקירטון הרך, בו נחצבו פתחיהן של מערות הפעמון הגדולות שהיוו השראה לתערוכה. התערוכה עוסקת ב״עם הדממה״ – עם שעבר נדודים רבים וגלות רבת שנים, חוזר לנוף מולדתו ונכנס לתוך המערה בה נחשפים בפניו חזיונות וגילויים המשולבים בהם הטבע, בעלי החיים והסלעים שבסביבה גילויים אלו מחברים אותם למקורות, לטבע ולעצמם. בחלל מערת הפעמון מוקרן מיצב הוידאו – סאונד הייחודי בשפה חזותית עשירה ומהפנטת, המלווה בלחנים ושירים של עידן רייכל אשר הוקלטו מחדש במיוחד עבור התערוכה – בעיבודים מקוריים עם כלים מסורתיים ממקומות שונים בעולם. קולו של רייכל, יחד עם הדימויים האמנותיים, יוצרים חוויה חושית שמרכזה מסע פנימי וחברתי של חזרה לבית, געגוע, משמעות ותקווה.

וַיְהִי בִּימֵי הַנְדוּדִים, בַּלַּיְלָה הַשְּׁבִיעִי לְחֹדֶשׁ הַדְּמָמָה, שָׁבוּ בְּנֵי עַם הַדְּמָמָה לְאַרְצָם וַיִּמְצְאוּ מְעָרוֹת רַבּוֹת, אֶלֶף בְּמִסְפָּר. וְמְּעָרוֹת אֵלֶּה לֹא כַּמְּעָרוֹת אֲשֶׁר יָדְעוּ בְּנֵי אָדָם. (מתוך כתבי היצירה)

תערוכת נארי, קרדיט צילום דניאל אסולין, סטודיו 40

עידן רייכל: ״שמח וגאה לקחת חלק בתערוכה הקסומה ׳נארי׳ במערות הפעמון בבית גוברין. לכבוד התערוכה הקלטנו שירים אהובים בעיבודים חדשים ועם כלי נגינה מסורתיים באווירה שמותאמת למערות. התערוכה הרב חושית עוטפת את המבקרים באמצעות המוסיקה והדימויים שמוקרנים על הקירות. השירים והסיפור שניצבים בלב התערוכה עוסקים בחיפוש אחר בית, שורשים, קשר אנושי וחיבור אל הטבע- כעוגנים שנותנים לנו משמעות ותקווה, גם בימים סוערים״

אוצרת: הילי וורטמן מויאל | ניהול אמנותי: יאיר מוס | ניהול פרויקט והפקת תוכן: כרמי וורטמן

מירב שחם, אמנית היצירה: התערוכה נקראת ״נארי״ על שם שכבת הסלע הקשה, מבחינתי היא גם סמל לניצחון החומר – שכבה צורנית שיש בה יציבות, עמידות וזיכרון כמו העם שלנו שידע תלאות רבות ומוכיח כל פעם מחדש את החוזקות שלו. היצירה מציעה רגע של התחדשות, קוראת לנו לחזור לאדמה שבנוּ, ולמצוא בה מקור של ריפוי לאומי וחיבור מחדש לעצמנו לאחר הסערה הכל כך חזקה ומטלטלת שהעם שלנו עבר בשנים האחרונות."

תומר סרגוסטי, מנהל גן לאומי בית גוברין: "בתום תקופה מתוחה, אתרי הטבע והמורשת בישראל מספקים אוויר לנשימה ומאפשרים לכלל אזרחי ישראל הזדמנות ליהנות מהעושר הטבעי המצוי ברחבי הארץ. אנחנו שמחים להשיק גם השנה את תערוכת האומנות במתחם מערות הפעמון בבית גוברין בשעות הערב והחשכה המאפשרת למבקרים הזדמנות יוצאת דופן להרגיש את הסביבה הטבעית ולהוסיף לה רובד נוסף של תרבות ויצירה מעוררת ומרגשת. גם השנה דאגנו לספק חוויה מעצימה באמצעות מערכות מולטימדיה מתקדמות וחדשות שהוצבו במערה בשיתוף משרד התיירות. בנוסף, באתר ניתן להצטייד במארז פיקניק מפנק אותו ניתן להזמין מראש והוא יחכה במרכז השירות בגן הלאומי".

תערוכת נארי, צילום דניאל אסולין, סטודיו 40

נארי – תערוכה בבית גוברין. צילום שי אייזקס, רשות הטבע והגנים

תערוכת נארי, צילום דניאל אסולין, סטודיו 40

גן לאומי בית גוברין – מרשה, יצירה משותפת של טבע ואדם

בית גוברין הוא לב לבה של "ארץ אלף המערות", והוא מציג פלא אדריכלי קדום של אינספור מערות שנועדו לשימושים מגוונים לאורך כ-2000 שנה. בשנת 1989 הוכרז המקום כגן לאומי, לצורך שימור שרידיו הארכיאולוגיים המרשימים ושמירה על החורש הטבעי שסביבו.

בשטח הגן נמצא תל מרשה הקדום, מערות רבות וחללים תת־קרקעיים, אמפיתיאטרון רומי ועוד ממצאים ארכיאולוגיים רבי ערך. ביוני 2014, הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו – והפך לסמל לקשר שבין תרבויות קדומות לבין ההווה הישראלי.

בגן מתחם פיקניק נוח ונעים, ממנו אפשר לראות את הטבע המקומי בשיא יופיו ואפילו להישאר ולראות את השקיעה. כדי להשלים את חווית הביקור, ניתן לרכוש במקום סלסלת פיקניק לזוג או לרביעייה, הכולל את גבינות איכותיות, יין ועוד.

אמנות במערת הפעמון

מערות הפעמון בבית גוברין, הנקראות כך בשל צורתן הייחודית, נחצבו באבן הרכה שמתחת לפני הקרקע כבר בעת העתיקה. בעבר שימשו לאחסון, למלאכות ולבורות מים. מאז אוגוסט 2020, משמש מתחם המערות גם כמרחב תצוגה יוצא דופן לאמנות מקורית, המבוססת על המקום, ומוארת בתאורה ייעודית לשעות החשכה – תוך שמירה על הסביבה הטבעית ואיכות החוויה. התערוכות במקום מזמינות את המבקר למסע מסוג אחר – חיבור בין טבע, תרבות ויצירה.

לפרטים נוספים וכרטיסים: https://parks.qrd.by/narirp

הפוסט מערת הפעמון מתעוררת שוב: "נארי" הופיע ראשון במסע אחר

לקריאה נוספת:

• הכפרים הכי יפים באירופה
• העיירות הכי יפות בארצות הברית
• העיירות הים תיכוניות הכי יפות

רו דה פטיט שמפליין, קוויבק סיטי, קנדה

אחד הרחובות הרומנטיים ביותר בקוויבק סיטי, ואף בקנדה כולה, הוא רו דה פטיט שמפליין (Rue du Petit-Champlain) שנראה כרחוב פריזאי. הרחוב המקסים שקרוי על שמו של סמואל דה שמפליין, מייסד קוויבק סיטי, הוקם במאה ה-17 ונחשב לרחוב הוותיק ביותר ברובע המסחרי העתיק ביותר בצפון אמריקה. הרחוב, המעוצב בסגנון צרפתי טיפוסי, גדוש בבתים היסטוריים מהמאות ה-17 וה-18, רבים מהם משמשים היום משכן לבוטיקים ייחודיים, גלריות, חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות משפחתיות. מכאן גם תוכלו להשקיף על אחד המלונות המצולמים בעולם, שאטו פרונטנק.

רו דה פטיט שמפליין בקוויבק סיטי ביום מושלג לפני חג המולד | צילום: AnjelikaGr / Shutterstock.com

רו דה פטיט שמפליין. ברקע ניתן לראות את שאטו פרונטנק | צילום: nicepix / Shutterstock.com

רחוב לומברד, סן פרנסיסקו

רחוב לומברד (Lombard) שבשכונת הגבעה הרוסית (Russian Hill) בסן פרנסיסקו הוא כנראה המפורסם ביותר ברשימה הזו, והוא הופיע באינספור סרטים וסדרות טלוויזיה, מוורטיגו של אלפרד היצ'קוק ועד צער גידול בנות. האזור הפוטוגני ביותר של הרחוב הוא קטע תלול אורך 400 מ' בסך הכל, ובו שמונה פניות רצופות חדות במיוחד שהעניקו לו את תואר הרחוב המפותל בעולם. זהו רחוב חד סטרי בו מכוניות יכולות לנסוע רק מלמעלה למטה במהירות מקסימלית של 8 קמ"ש. עבור הולכי הרגל יש מדרגות בצד הכביש. הבתים הוויקטוריאניים, הגינות המטופחות השופעות צמחייה ופרחים וריצוף הלבנים האדומות תורמים לפוטוגניות של הרחוב, וכך גם יופיו של מפרץ סן פרנסיסקו הנשקף מחלקו העליון של הרחוב.

הפיתולים של רחוב לומברד

הגינות המטופחות תורמות לפוטוגניות של רחוב לומברד

רחוב אקורן, בוסטון

שכונת ביקון היל ההיסטורית היא אחת האלגנטיות בבוסטון. כאן נמצאים כמה מציוני הדרך החשובים בעיר, כמו בית הנבחרים של מסוצ'סטס, וכן בתי מידות של כמה מעשירי העיר. הרחוב היפה ביותר בשכונה, וללא ספק המצולם ביותר, הוא רחוב אקורן (Acorn). הרחוב המרוצף אבני ריצוף מקוריות, מואר בפנסי גז ומשובץ בבתי לבנים אדומות עם תריסי עץ ואדניות פורחות ייקח אתכם לימים של בוסטון הקולוניאלית. לא במקרה אמנים וסופרים רבים, כמו סילביה פלאת' ולואיזה מיי אלקוט, בחרו להתגורר ברחוב וברחובות הסמוכים לו.

רחוב אקורן הרומנטי עם בתי הלבנים האדומות ופנסי הגז

רחוב בורבון, ניו אורלינס

הרובע הצרפתי של ניו אורלינס הוא פיסה של אירופה בלב הדרום של ארצות הברית. הארכיטקטורה של הרובע, שנבנה ברובו במאה ה-18, היא בסגנון קולוניאלי צרפתי-ספרדי.  הרחוב המקסים והמפורסם ביותר ברובע הוא רחוב בורבון (Bourbon Street). הוא מפורסם בבתיו, עם המרפסות שלהן מעקות מברזל יצוק, אבל יותר מכל זהו רחוב מלא חיים בו כל שעה משעות היום היא חגיגה. הרחוב גדוש בחנויות ייחודיות, גלריות, מסעדות, ברים ומועדוני הופעות, ויש בו אווירה עליזה, מופעי רחוב ותחושה של קרנבל תמידי שמתעצמת בתקופת המארדי גרא.

מופע ג'אז הוא עניין שבשגרה ברחוב בורבון | צילום: Simply Photos / Shutterstock.com

מרפסות הברזל היצוק הן אחד מהסמלים של רחוב בורבון

רחוב ג'ינלי, צ'נגדו, סין

רחוב ג'ינלי (Jinli) בצ'נגדו שבמחוז סצ'ואן הוא רחוב שוקק  שיש בו קסם של פעם, וזה לא מפתיע בשביל רחוב בן כ-1,800 שנה. טיול בין החנויות שברחוב ייקח אתכם לעולם אחר – בין בתי העץ ההיסטוריים  תמצאו פה חנויות שמוכרות עתיקות, עבודות רקמה מסורתיות, מוצרי לכה וכלי קליגרפיה. לצד אלה יש כאן מסעדות ודוכני אוכל רחוב שמוכרים מטעמים מקומיים (אם כי לא בטוח שכולם ינעמו לחיך המערבי). מומלץ במיוחד לבקר ברחוב בשעות הערב והלילה, אז הוא מואר בפנסים אדומים, ואם תוכלו להגיע באחד החגים הסיניים – מה טוב.

בין בתי העץ והאבן העתיקים של רחוב ג'ינלי יש חנויות ייחודיות ודוכני מזון | צילום: ThamKC / Shutterstock.com

ערב ברחוב ג'ינלי | צילום: testing / Shutterstock.com

שביל הפילוסופים, קיוטו, יפן

שביל הפילוסופים (Tetsugaku no Michi), בקיוטו הוא אחד הרחובות היפים ביפן, משום שהוא נמתח לאורך קרוב לשני ק"מ לצד תעלת מים, המחופה בעצי דובדבן ומייפל. הרחוב קרוי על שמו של הפרופסור לפילוסופיה קיטארו נישידה, שנהג ללכת פה, להרהר ולעשות מדיטציה. באביב, כשהעצים מתכסים בוורוד-לבן של פריחת הדובדבן, המראה יפה ורומנטי במיוחד, וכך גם בסתיו, כשעלי המייפל נצבעים באדום לפני שהם נושרים.

חופת עצי הדובדבן בשביל הפילוסופים

גם בסתיו יפה להפליא בשביל הפילוסופים

רחוב שמבלס, יורק

בעוד שחלק מהרחובות כאן מפורסמים בצבעים העזים שלהם, הקסם של של יורק שבצפון אנגליה הוא בארכיטקטורה הגותית ובבתי האבן הקודרים. וזה ניכר במיוחד ברחוב שמבלס (The Shambles). זהו רחוב צר ומרוצף אבן עם בתים מהמאה ה-15 הממוסגרים במסגרת עץ, ששימש בעבר כרחוב הקצבים של העיר והיום הוא מוקד התיירות של יורק, עם בתי קפה, מסעדות וחנויות. אם הוא נראה לכם מוכר, השמועה מספרת שהוא שימש השראה לסמטת דיאגון בספרי ובסרטי הארי פוטר. כך או אחרת, הביקור בו הוא כמו מסע בזמן.

אם רחוב שמבלס נראה לכם מוכר, זה בגלל שהוא שימש השראה לסמטת דיאגון בסדרת הארי פוטר

ערב ברחוב שמבלס הימי ביניימי

ברוורסגראכט, אמסטרדם

בעיר התעלות אמסטרדם יש הרבה רחובות יפים, אבל הציורי מכולם הוא ברוורסגראכט (Brouwersgracht) שנמתח לאורך התעלה שנושאת את אותו שם, ברובע יורדן. פירוש שמו של הרחוב הוא תעלת הבירה, וזאת משום שבמאה ה-17 הוקמו כאן מחסנים עבור מבשלי הבירה בעלי השם שהתגוררו פה. היום אפשר להתרשם מהתעלה היפה, מבתי הגמלונים ההיסטוריים ומהגשר שחוצה את התעלה.

הגשר, התעלה והבתים ההיסטוריים הופכים את רחוב ברוורסגראכט לציורי במיוחד

בתים היסטוריים לאורך רחוב ברוורסגראכט | צילום: Harry Beugelink / Shutterstock.com

גרנד רו, קולמר

העיירה קולמר (Colmar) שבחבל אלזס בצרפת נראית כאילו נלקחה מסיפור אגדה, הודות לתעלות המים ולבתי קורות העץ הצבעוניים, האופייניים לאלזס. תענוג לשוטט ברחוב הראשי של העיירה, גרנד רו (Grand Rue). זהו רחוב לא ארוך במיוחד – אורכו כחצי ק"מ, אבל הוא גדוש בהפתעות נעימות. הרחוב משובץ בבתים היסטוריים, כנסיות, חנויות וגלריות, בתי קפה, מזרקות וכיכרות קטנות ומקסימות. יפה כאן בכל עונה, אבל בחודש דצמבר תוכלו לשוטט בשוק חג המולד וליהנות ממראה קסום במיוחד.

מבט על כיכר קטנה ברחוב גרנד רו בקולמר | צילום: Kirk Fisher / Shutterstock.com

סמטת הזהב, פראג

עם שם יפה כזה, אין זה מפתיע שסמטת הזהב בפראג היא אחת הסמטאות הציוריות בעולם. הסמטה נמצאת בלב מתחם המצודה של פראג, בצמוד לחומה הצפונית, ובתיה נבנו בסוף המאה ה-16 עבור שומריו של המלך רודולף השני. מסדרון ארוך, אשר שימש בעבר את צלפי הטירה, מחבר בין עליות הגג של הבתים. הסמטה, ידועה גם כסמטת האלכימאים, משום שבהמשך המלך רודולף השני שיכן בה את  האלכימאים של העיר, עליהם ציווה להפוך עופרת זהב, מה שלא נחל להצלחה.

הבית בו התגורר פרנץ קפקא בסמטת הזהב בפראג

בהמשך התגוררו בבתים הקטנים צורפים ותכשיטנים, ובמאה העשרים הסמטה שופצה והרבה סופרים ואנשי רוח עברו להתגורר בה, המפורסם מכולם הוא פרנץ קפקא שהתגורר בבית מס' 22. אולי גם עליכם תנוח המוזה כשתטיילו בסמטה הצרה שבתיה המתוקים צבועים בשלל צבעים. בחלק מהבתים הללו ניתן לבקר, ואחרים הוסבו לחנויות ספרים ומתנות, גלריות ובתי קפה.

הפוסט הרחובות היפים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

במיתוס, בהיסטוריה, בדת וגם בחיי יומיום יש ליונה בהחלט מקום של כבוד. היונה כסמל השלום, היונים הלבנות של האלה אפרודיטה. גידול ביתי של יונים החל במצרים העתיקה כבר מכ-3000 לפנה"ס והופעה ברומא העתיקה של המילה הלטינית קולומבריום, שמקורה במילה יונה. ונא לא לבלבל במחילה את היונה עם קרובותיה הצוצלת והתור.

לפני כשנתיים עברנו לגור חלק מן השנה באי אנדרוס שביוון. במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות. זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא.

לקריאה נוספת:

• איי יוון – מדריך מסע אחר
• אירוח באי יווני
• על גידול יונים במערות בשפלה

במדרון ההר שנפרש מתחת לביתנו עד לים עפה מדי בוקר להקה של יונים לבנות. ירדתי לחפש מהיכן הן באות

זה לא היה שובך של רשת וקרשים ליד לול תרנגולות, גם לא קופסה מלבנית על עמוד עץ וחורים לתאי הקינון אלא מגדל ענק בנוי אבן, מסויד לבן ומעוטר להפליא

שכיות חמדה ארכיטקטוניות

גיליתי את אחת משכיות החמדה הארכיטקטוניות היפות ביותר שבאיים אנדרוס ובאי השכן טינוס – מגדלי שובך יונים. הם אינם נופלים בגובהם ממגדלי האבן של כפרים כמסטיה ואושגולי בחבל סוונטי שבגיאורגיה, גם לא ממגדלי האבן למגורים הפזורים ברחבי סצ'ואן ויו'נאן שבסין. אני בטוח שכל אחד מכם יכול להיזכר במגדל אבן כזה או אחר באירופה.

אם כך מה מייחד אותם? קודם כל הרעיון הדי מטורף: לבנות מגדל אבן שנראה כמו מצודה קטנה מתוך סיפור אגדות עבור יונים? אני, ששיפצתי במשך כשנה בית אבן באי אנדרוס יודע כיום איזה עמל ועבודה וידע ארכיטקטוני צריך כדי לבצע משימה שכזאת. חומר הבנייה, אבן הצפחה, מצוי בשפע, ממש מתחת לרגליים, רק צריך לחפור. אני חופר בורות שתילה לעצים, כל בור שני סלע צפחה שאינך יודע מהיכן הוא מתחיל והיכן נגמר. לכרות אותם מהקרקע, לפצל את הלוחות, להביא מסה ענקית של אבנים ולהרים מגדל שכזה ללא שום תמוכות או יסודות בקרקע לגמרי לא פשוט.

הדבר השני ששמתי לב הוא שמרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות וכול זאת למה? כפי שתמיסטוקולס, אחד מאחרוני מגדלי היונים אמר לי, "שתהיה להן תעופה טובה." כלומר, שלמעופפות היפהפיות האלו תהיה יציאה נוחה מהשובך וגם נחיתה רכה בחזרה. נשמע קצת הזוי, לא? ובכן, לא.

המגדלים הינם תמיד מרובעים שמתרוממים למעלה בצורה ישירה. ישנם קטנים, של קומה אחת, אולם אלו במיעוט. הרוב הינם של שתיים ויותר קומות. קומה ראשונה מחסן ושניה ליונים. יש רק דלת אחת עשויה מעץ עבה כך שטורפים כמו נחשים, עכברים וגנבים אינם יכולים להיכנס. כמובן שליונים יש כניסות מהחלק העליון אל תאי הלינה וההטלה.

המגדלים חסומים מהצד הצפוני, כך שרוח המלטמי הצפונית החזקה חס ושלום לא תפריע למעופפות הרכות. חשוב שיהיה בסמוך מקווה מים וגם מקורות מזון. אולי זאת הסיבה שלא אחת הדיירים של החלק התחתון של המגדלים הן כבשים. שכן לרוב יש שם מחסן או אסם, ואולי הגרגרים שנופלים מהמזון המסופק להן, תירס למשל, משמשים גם את היונים.

מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן שכל מי שמבקר באנדרוס ובטינוס רואה אותם בחומות, בגדרות וגם במבנים. בפינות הגג מגדלים קטנים שמגביהים את המבנה וגם מסיימים אותו בצורה נאה לעין.

מרבית המגדלים בנויים על מדרונות של גבעות, צלעות של עמקים ואפילו טרסות מוגבהות

מבחוץ שילוב מרתק של חיפוי שמשלב בין צבע סיד לבן לבין טיט בצבע אדמה וכמובן העיטורים הטיפוסיים שהם משחק בצורה ובאבן

תולדות גידול היונים באיים

לפי עדויות ורשומות היסטוריות גידול היונים החל עם הכיבוש של האיים ב-1204 על ידי ונציה. יונים גודלו כמקור לבשר וכמקור לחומר דשן עשיר, שכן צואת יונים עשירה בחנקן, זרחן ואשלגן, חומרים מזינים חיוניים לצמיחת צמחים. הזכות להחזיק באותה עת שובכי יונים ניתנה רק לאצולה או לכמורה. כדאי להזכיר בהזדמנות זאת את "le droit de colombier", בצרפת העתיקה. החוק שאפשר לגדל יונים שמוצאות את מזונן בשדות המקיפים את בית בעליהן, ולא בחצר חווה סגורה שממנה לא היו יוצאות. חוק שהיה בתוקף עד למהפכה הצרפתית.

מצב דומה היה בטינוס ואנדרוס עד ל-1715, אז נכבשו האיים על ידי האימפריה העות'מנית. מאותו רגע עם ההתפרקות החונקת של שלטון האצולה והכמורה כל מי שהיה בעל אדמה ובעל אמצעים בנה שובך ליונים כדי לגדל אותן לבשר או להשתמש בחומר הדשן מהצואה. נראה שמסמל של אצולה שובכי היונים הפכו לסמל של עושר כלכלי וסטטוס חברתי. בשר יונים נשלח משני האיים לאירופה. אינני יודע כמובן נתונים מדויקים כי לא מצאתי רשומות על כך. מי שיבדוק למשל את תפריט היוקרה של לואי ה-14 בצרפת יגלה שיונים היו חלק ניכר ממנו. בארוחה רגילה הוגשו 10 – 20 יונים למלך ומקורביו ובאירועים חגיגיים המספר היה עשוי להגיע למאות יונים בשבוע.

באי טינוס נותרו כ-960 (לפי ספר שיצא ב-2020), כאשר העתיק ביותר הוא משנת 1700. באנדרוס אינני יודע. בכל שובך שכזה חיו כ-50 זוגות יונים שגדלו צאצאים רבים והייצור המוערך לשנה של בשר היה כ-150 קילוגרמים וכ-500 ק"ג לשנה של דשן. מעניין מה הכניס יותר.

מה שהקסים אותי מעל לכל היא הבנייה באבן והעיטורים של מגדלי היונים. אני חייב להודות שמאז שאני חי בבית שכולו, כולל הגג, עשוי מאבן צפחה מקומית (שחלקה חפרנו מהקרקע שלנו) למדתי לאהוב אבנים ולא פחות את היכולת ההנדסית, הארכיטקטונית והאמנותית שנוצרה סביבן בשני האיים האלו. דימטריס, בנאי האבן שלי, אומר, שאין בניית אבן יותר יפה בכל יוון מאשר באנדרוס וטינוס ואני נוטה להסכים איתו. העיטורים על שובכי היונים שונים ממגדל אחד למשנהו. יש בהם משולשים, מעוינים, משולשים ובהם כעין צורת עצים, עיגולים מחולקים ונראה שכל בנאי ניסה להשאיר את חותמו האישי הופך בכך שובך יונים ליצירת אמנות.

בניית המגדלים היפים פסקה היכן שהוא בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20: משבר כלכלי, חוסר עניין ביונים ובשרן, נטישת האיים לטובת הערים הגדולות. מאמצע שנות ה-70 החלה תנועה של שימור שובכי מגדלים אלו. חלקם שולבו בבתים קיימים או הפכו לחדרי אירוח. מעט מאוד מגדלי יונים נותרו והמסורת הולכת וגוועת. נותרו המגדלים הקסומים שעדיין מעשירים את הנוף בין אם הם בקבוצה המשבצת מדרון גבעי או עומדים לבד סחופי רוח.

——

יגאל צור הוא סופר ומדריך טיולים: טיולי הליכה, רכב ומשולבים לבודדים, למשפחות ולקבוצות קטנות באי אנדרוס.

ווטצאפ למידע והזמנות: 0545405726

קישור אל הבית וחדרי האירוח של קארין ויגאל צור באנדרוס: https://andros.yigal-zur.com/

הפוסט שובכי היונים של האיים טינוס ואנדרוס הופיע ראשון במסע אחר

בעקבות קולד מונה בנורמנדי

חבל נורמנדי שבצפון צרפת מפורסם לא רק הודות לתפוחים, לגבינות ולחופי הנחיתה, בהם נחתו כוחות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה במבצע הנחיתה ימי הגדול בהיסטוריה. זהו אחד האזורים היפים בצרפת, עם עיירות ימי ביניימיות, חופים יפים ואתרים מפורסמים כמו מנזר מון סן מישל. הנופים היפים של האזור וקרבתו לפריז משכו אליו אמנים רבים מזרם האימפרסיוניזם, בהם פול סזאן, קמיל פיסארו ואוגוסט רנואר. עם זאת, האמן שמזוהה יותר מכל עם האזור הוא קלוד מונה, שגדל באזור, התחיל בו את הקריירה שלו ובילה בו את מרבית חייו הבוגרים, עד מותו. בנורמנדי הוא גם יצר את ציורי חבצלות המים המפורסמים שלו.

הגן היפני בביתו של קלוד מונה בג'יברני

איפה לטייל בנורמנדי בעקבות קלוד מונה?

הבית של קלוד מונה בג'יברני – האתר המזוהה ביותר עם קלוד מונה הוא ביתו בכפר ג'יברני (Giverny). כשהיה מונה בן 43, בשנת 1883, הוא רכש חלקת אדמה ביצתית בשטחה 8 דונם בכפר ג'יברני. הוא עבר לשם עם משפחתו, הסב את האסם לסטודיו, טיפח את חלקת האדמה והפך אותה לגינת מים בסגנון גן יפני. על גדות האגם הוא שתל עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק, ואת פני המים הוא כיסה בחבצלות מים שכיכבו בהמשך בציוריו. הבית והגנים פתוחים לציבור ומומלץ לבקר בהם בקיץ, בחודשים מאי – ספטמבר, כשחבצלות המים פורחות.

הקתדרלה של רואן. מונה הרבה לתאר בציוריו את חזית הקתדרלה

רואן – העיר רואן ( Rouen), בירת חבל נורמנדי, היא השנייה בגודלה ובחשיבותה לאורך הסן, אחרי פריז. קלוד מונה התגורר בעיר תקופה ונהג לצייר את הקתדרלה, שהיא האתר המפורסם ביותר בעיר, בשעות שונות של היום. תערוכה של מונה מ-1895 הוקדשה כולה לקתדרלה, ובה 20 ציורים של הקתדרלה שכל אחד מהם מעביר תחושה שונה לגמרי. אפשר להבין מדוע מונה התרשם מהקתדרלה – הקתדרלה הבנויה בסגנון גותי היתה הבניין הגבוה בעולם בשנים 1880-1876.

לה האבר – קלוד מונה בילה את מרבית ילדותו בעיר הנמל לה האבר ( Le Havre) ששוכנת על גדתו הימנית של שפך נהר סן לים, ובה הוא גם התחיל את הקריירה האמנותית שלו. בנמל של לה האבר הוא צייר את הציור "התרשמות, זריחה" שהעניק לתנועה האימפרסיוניסטית את שמה. אם תבקרו בנמל המודרני תוכלו לראות כמה העיר השתנתה מאז חי בה מונה. בעיר נמצא המוזיאון לאמנות מודרנית MuMa ובו האוסף הגדול ביותר בצרפת של אמנות אימפרסיוניסטית, הכולל כמובן יצירות של קלוד מונה.

הציור "התרשמות, זריחה" שמונה צייר בעיר הנמל לה האבר

בעקבות אדוארד מונק בנורווגיה

סדרת ציורי "הצעקה" של אדוארד מונק, הצייר האקספרסיוניסט הנורווגי, היא אחת המשפיעות ביותר במאה העשרים. היא עובדה מחדש על ידי אמנים כמו רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול והופיעה בהרבה סרטים וסדרות טלוויזיה, מ"הצעקה" ועד ל"רחוב סומסום", וגם שימשה השראה ליצירות מוזיקליות. אחד מציורי הסדרה נמכר במחיר שיא של 119,922,500 דולר. עם זאת, מונק יצר יצירות רבות נוספות – לא פחות מ-6,000 – מלבד ציורי הצעקה. היצירות שלו מביעות רגשות שכוללים ייאוש, מלנכוליה ופחד (מונק אושפז ב-1908 בשל התקף חרדה ודיכאון), ובציוריו יש לעתים קרובות שמים כתומים – לא מפתיע בנורווגיה שבה יש תופעות כמו הוזהר הצפוני, שמש חצות והתפרצויות געשיות. "הצעקה" מתארת אדם העומד על גשר עץ באוסלו, על רקע הפיורד של אוסלו, עיניו חלולות ופיו פעור. רבים סבורים שהוא זועק זעקה אילמת כנד החיים המודרניים. ב-2003 סברו כמה אסטרונומים כי השמים האדומים בציור נבעו מהתפרצות הר-הגעש קרקטואה בשנת 1883.

"הצעקה" של מונק בגלריה הלאומית באוסלו | Edvard Munch, Public domain, via Wikimedia Commons

טיול בנורווגיה, בה נולד מונק ובה הוא פעל ויצר, יאפשר לכם להתחקות אחר יצירותיו של מונק ובה בעת ליהנות מהנופים עוצרי הנשימה של הפיורדים.

איפה תוכלו לבקר בנורווגיה בעקבות מונק והאקספרסיוניזם הנורווגי?

הכפר Åsgårdstrand – בקיץ מונק נהג להתגורר בכפר הקטן, המרוחק כשעת נסיעה מאוסלו בירת נורווגיה, ובו גם היה הסטודיו שלו. ניתן לבקר בביתו של האמן, בית עץ המוקף במדשאות ירוקות. הבית נשמר מבפנים בדיוק כפי שהיה כשמונק חי בו, כולל המיטה והתמונות על הקירות, והוא משמש כיום כמוזיאון קטן. מן הבית תוכלו להשקיף על הים, ממש כפי שמונק ראה מדי יום, ובקרבת מקום תראו את הנופים ששימשו השראה למונק בציורים כמו "מלנכוליה". אחרי הביקור במוזיאון תוכלו לטייל ברחובות הכפר הציורי.

ביתו של אדוארד מונק | צילום: KT_Photo, שאטרסטוק

מוזיאון מונק – המוזיאון (Munch-museet) בן 13 הקומות שממוקם באוסלו מוקדש לחייו ולעבודתו של מונק. המוזיאון מציג כ-26,000 עבודות, מתוכן 1,183 ציורים – יותר ממחצית מעבודותיו הגמורות של האמן.  ב-2021 עבר המוזיאון למשכנו החדש על קו המים, ליד בית האופרה של אוסלו. כאן תוכלו לראות, בנוסף ל"צעקה", יצירות מפורסמות נוספות כמו "מדונה" ו"הילד החולה".

ג'לויה – מונק בילה תקופת גם באי ג'לויה (Jeløya), אי שממוקם באזור הפיורד של אוסלו. באי הזה קיבל מונק השראה  לכמה מיצירותיו המפורסמות. את חלקן תוכלו לראות במלון  Refsnes Gods מ-1767 שמשקיף על הפיורד, ובו אוסף אמנות עשיר שכולל גם עבודות של מונק. במסעדת המלון, Restaurant Munch מוצגות ארבע ליטוגרפיות מקוריות של מונק ויצירות נוספות, בהן דיוקן עצמי מ-1895. חובבי אמנות ייהנו מהגלריות המצוינות שבאי, גם אם לא כולן מציגות את יצירותיו של מונק.

האי ג'לויה ביום חורף קר

בעקבות ואן גוך בפרובנס

ואן גוך אמנם היה הולנדי, אבל תקופת הצירה הפורה ביותר שלו היתה דווקא בפרובנס שבצרפת. ב-15 בחודשים בהם התגורר בפרובנס הוא צייר לא פחות מ-300 ציורים, בהם כמה מיצירות המופת שלו, כמו "ליל כוכבים", "בית קפה בלילה" ו"החמניות". וואן גוך התאהב באקלים הנעים של פרובנס ובנופים של שדות הלבנדר והחמניות ומטעי הזיתים, והוא אף כתב לאחיו תיאו: "הארץ (פרובנס) נראית לי יפה כמו יפן בגלל הצלילות של האווירה והשפעות הצבע העליז". ניתן לראות את ההשפעה של השהות בפרובנס גם על אופי היצירה שלו – בעוד שציוריו בהולנד היו קודרים, הציורים שצייר בפרובנס היו בהירים ומלאי אור.

מטעי הזיתים בסן רמי שימשו השראה לציוריו של ואן גוך שהיו מלאי אור בתקופה זו

איפה תוכלו לטייל בפרובנס בעקבות ואן גוך?

ארל – ואן גוך עבר ב-1888 לעיר ארל (Arles) ששוכנת במחוז שפך הרון והתגורר בה במשך כמה חודשים. בתחילה היתה זו כאמור של תקופה פריחה יצירתית,  בה ואן גוך התמסר לציורי טבע ונוף. הוא אף רצה לייסד בארל מושבת אמנים, אך רק פול גוגן נענה להזמנה. השניים ציירו יחד אך בהמשך מצבו הנפשי של ואן גוך התערער, השניים רבו וואן גוך, לאחר השפעת משקה אלכוהולי, כרת את החלק התחתון של אוזנו ונתן אותו לאהובתו. בארל תוכלו לצאת לסיור רגלי מסומן בעקבות ואן גוך, ולבקר בכמה מהאתרים שהשפיעו על האמן. אחד המפורסמים שבהם הוא כיכר הפורום (Place du Forum), שם הוא צייר את "מרפסת בית הקפה בלילה". תוכלו לעמוד בפינה הצפון-מזרחית של הכיכר, שם הוא הציב את כן הציור שלו, ולהשקיף על בית הקפה שנקרא היום, שלא במפתיע, Le Café Van Gogh. לא רחוק משם, הליכה לאורך מזח הרון בשעות הערב המוקדמות תספק לכם את הנופים ששימשו השראה לציור "ליל כוכבים מעל הרון". כמו ואן גוך, הגיעו לכאן לפני שמחשיך לגמרי כדי ליהנות מכל צבעי הלילה (שאין בהם בכלל שחור).

כיכר הפורום בארל, בה נמצא בית הקפה ששימש השראה לציור "מרפסת בית קפה בלילה"

סן רמי – בתחילת 1889 ואן גוך שקע בדיכאון והחליט לאשפז את עצמו במרכז הפסיכיאטרי שבמנזר סן-פול דה מסול בכפר סן רמי (Saint Rémy de Provence). בתקופה זו הוא הרבה לצייר ציורי נוף, בעיקר של הנוף שנשקף מבית החולים ומסביבתו. בתקופה זו הוא צייר את הציור "אירוסים", אחת מיצירות המופת המפורסמות שלו. בתקופה זו  (כאשר הורשה לצאת מסית החולים), הוא צייר גם את מטעי הזיתים שבסביבת בית החולים, ובהם את עץ הזית האהוב עליו. ברחבי הכפר הפרובנסלי הטיפוסי הוצבו רפרודוקציות של יצירותיו של ואן גוך.

ליל כוכבים מעל הרון, שצויר בהשראת הנוף הנשקף ממזח הרון בארל

בעקבות דאלי בקטלוניה

סלבדור דאלי, הצייר הקטלוני שמזוהה יותר מכל אמן אחר עם התנועה הסוריאליסטית, חי מרבית חייו בקוסטה בראבה, וטיול ברצועת החוף שמצפון לברצלונה יוביל אתכם לכמה אתרים חשובים בחייו של  האמן. הנה כמה מהם:

הבית של דאלי בפורט ליגאט – במפרצון פורט ליגאט (Port Ligat) ששוכן בחצי האי קאפ דה קרוס,  בסמוך לעיירת הדייגים המקסימה קאדאקס, נמצא הבית בו התגוררו סלבדור דאלי ואשתו גאלה. הבתים המסוידים בלבן, סירות הדייגים הצבעוניות והסלעים המזדקרים מן המים נראים כאילו נלקחו מתוך ציור, והנופים האלה אכן שימשו השראה לציוריו של דאלי, ובהם "המדונה של פורט ליגאט". את הבית עצמו קשה לפספס, הוא מורכב מכמה בתי דייגים שסלבדור וגאלה חיברו יחד כמעין מבוך, ועל הגג שלו יש ביצה ענקית. כדי לבקר במקום חובה להזמין מקום מראש. ניתן לעשות זאת באתר האינטרנט.

הבית של דאלי במפרצון פורט ליגאט

מוזיאון דאלי בפיגראס – בפיגראס (Figueres), עיר הולדתו של דאלי, נמצא המוזיאון הסוריאליסטי הזה שמוקדש כולו לעבודותיו של דאלי. המוזיאון שוכן במבנה ששימש בעבר בתיאטרון העירוני, נשרף במלחמת האזרחים ואז ננטש. דאלי הסב אותו למוזיאון שנחשב לפרויקט האמנותי הגדול האחרון שלו. לא במקרה בחר דאלי דווקא במבנה הזה – כאן הוצגה תערוכת הציורים הראשונה שלו. המוזיאון גדוש בהפתעות  – לא רק ציוריו מלאי הדמיון של דאלי אלא גם יצירות ומיצגים מפתיעים ומשעשעים, כמו מכונית הקאדילק שבפטיו וחדר מיי ווסט, ובו הספה האדומה שמעוצבת כשפתיים של מיי ווסט.

חדר מיי ווסט במוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: Kiev.Victor / Shutterstock.com

במוזיאון אפשר להתרשם משלל התחומים בהם עסק דאלי – בין היתר יש בו אוסף תכשיטים שדאלי עיצב. המבנה מרשים מבחוץ לא פחות משהוא מרשים מבפנים. התיאטרון הישן תרם את החזות האלגנטית ואילו מוחו הסוער ושופע הדמיון של דאלי תרם למבנה ססגוני ופנטסטי, עם קירות אדומים שבהם משובצות מעין לחמניות עגולות.  על הגג מונחות ביצים ענקיות וביניהן ניצבות 120 רקדניות מוזהבות.

מוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: trabantos / Shutterstock.com

מוזיאון גאלה דאלי בפובול – בעיירה הקטנה פובול (Púbol), כארבעים ק"מ מפיגראס, נמצא הבית המבוצר שדאלי העניק במתנה לאשתו האהובה גאלה כדי שהיא תוכל לנוח בו, להירגע וברוח מהעולם. האגדה מספרת שגם סלבדור היה צריך לבקש מגאלה רשות בכתב כדי לבקר שם. הבית הזה פשוט יותר ויש בו רק מעט נגיעות סוריאליסטיות, כמו ציורים שדאלי נתן לגאלה או ציור של גאלה כמלאך מעל הדלת. בקומה העליונה יש אוסף שמלות מפוארות של גאלה משנות החמישים והשישים, ובחוץ אפשר לראות את מכוניתה של גאלה חונה בחניה. אחרי הביקור בבית טיילו בגן המוצל שמקיף אותו, ובו בריכה רדודה ופסלי פילים עם רגליים דקיקות.

פסלי פילים עם רגליים דקיקות בבית גאלה גאלי בפובול | צילום: Mark Green, שאטרסטוק

הפוסט טיולים בעקבות אמנים מפורסמים: יעדים מומלצים הופיע ראשון במסע אחר

החלום שלי היה כרם וזיתים וכתיבה בשקט, שלה – לגדל ירקות וליצור באבן וביחד חיפוש אחר שקט ושלווה ובדידות מסוימת. הוסיפו לכך תאווה לשיקום בתים עתיקים. עשינו זאת ביפו, שיקמנו בית מ-1872 והוא מקסים. חטטנים ימצאו באינטרנט.

• עוד על איי יוון
• מדריך מסע אחר ליוון

יצאנו לחפש

יצאנו לחפש אחרי המקום שיהיה שלנו ואני כידוע מכיר את העולם. הייתה מודעה על בתים ב-1 אירו. כיתתנו רגליים בסיציליה יפתי, בפוליה, בקלבריה והתאהבנו בחבל אברוצו. איזה אוכל, איזה יין. אבל 1 אירו התגלה לבסוף כחבילת שיקום יקרה ומעל ליכולתנו. חיפשנו בקפריסין, חביבה על הרבה ובצדק. זה קרוב, זה נוח, משמע זול להגיע. אלא שהכיעור של וילות-מפלצות הבנייה רוסיות – סיניות ביאס אותנו. מצאנו נכס בכפר מקסים בשם לימונה. בבדיקה שעשיתי התגלה שחלק מהבית שלנו במפות הוונציאניות עליהן מסתמכים בלשכת רישום המקרקעין נמצא אצל השכנה שימיה ספורים וחלק של השכן בכלל פלש אלינו. בקיצור, השארנו דמי לימוד ונדדנו הלאה.

אנחנו מכירים לא רע את יוון אבל היא גדולה ואיים רבים לה. במשך  חודשים טיילנו בעקבות נכסים ביבשת וגם באיים: קורפו, לפקדה, כרתים, פיליון, פלופונס על כל זרועותיו, טינוס ועוד. באנו סופר מוכנים עם רשימות של בתים שאנחנו רוצים לראות. יום אחד הגענו לאי אנדרוס (andros) – הצפוני שבקיקלידים. אתם זוכרים מה זאת אהבה ממבט ראשון? זה מה שהיה. אבל לא מצאנו שום דבר מעניין. זה אנחנו הבעייתיים. לא מעניין אותנו וילה מוכנה עם בריכה וג'קוזי, לא בטעם יווני או אחר. פשוט לא דיברו אלינו. מצאנו לבסוף בית קטנטן עם נוף מטורף לים האגאי במזרח האי, מעל לעיר חורה (אנדרוס) היפהפייה שבנויה בסגנון ונציאני. שטח תלול, פראי, נוף בתה יפהפה. לא עניין אותנו שאין חשמל, שהמים מגיעים במכלית. באמפוס, המוכר, היה איש נחמד אבל היום החוקים הירוקים של אירופה חלים גם על יוון וב-4 דונם שלו חלק נרשם כירוק, כלומר  לא ניתן להוסיף ולו מטר אחד קטן לבית הגפרורים.

מצאנו נכס אחר, הגג נפל פנימה, החלק העתיק צריך שיקום מלא אבל התלהבנו. 6.5 דונם עם 2 קידוחי מים, טראסות משתפלות במתינות  במורד, נוף אל עמק עם אתר ארכיאולוגי (לא יבנו לנו מתחת לאף) ואפילו קצת ים. ובטווח הליכה לאחד החופים שאפילו כאשר רוח המלטמי הצפונית והחזקה נושבת המפרץ שקט. האמינו לי, יש לי מינוי שנתי לים, חורף קיץ. אלא מאי, המוכר הישיש שבאמת רצה למכור ודי בזול (אל תשאלו כמה כי לא אגיד. הורי לימדו אותי שלא מדברים על כסף)  שכח לספר שהוא בעלים רק של חצי מהנכס והחצי השני שייך לשלושה יורשים, שתקעו מחיר. הלך עלינו.

אני לא מהמתייאשים. ישבתי מול המחשב אצל קתרינה, סוכנת הנדל"ן. אני לא זז עד שמוצאים. בסוף הרשימה הייתה תמונה של חורבה. מה יש להפסיד, אמרתי. נסענו ונעמדתי מול הנוף ואמרתי זהו. תבינו, אשתי, כמו בוודאי גם אצלכם, עושה את ההחלטות של החיים, אבל לא הפעם.

נוף יומיומי מהשטח

שיקום של פינה בבית האבן שקרס

חורבת ציפחה מקסימה וישישה

בתוך שבועיים של לחיצות ידיים וחתימות הייתה לנו חורבת אבן ציפחה מקסימה, ישישה, בת 200 פלוס. הדיירים היחידים שלא שילמו שכר דירה היו הכבשים. העיזים, אגב, מסתובבות חפשי באי, חלקן בר, והן בעייה. את החזירים שילחנו אחר כבוד יחד עם בעל הבית הקודם. וגם טראסות יפהפיות (בניית האבן באנדרוס היא היפה בכל יוון), מאגר מים מאבן וענק (עוד אסביר למה חשוב), גפנים שרועות עתיקות שהוזנחו, עצי זית, תות ואלונים מדהימים. שפע של יופי טבעי עם חקלאי שהוזנח שנים וחיכה רק לנו. גם שפע של חיים: עיטים בשמים, בזים מקננים, ציפורי שיר, חומטים בשמש, פריחה מרהיבה, כלניות לצידי דרכים (כמו פעם – לא צריך לנסוע). הבנת ברוך?

אנדרוס הוא אי יפה בצורה בלתי רגילה עם מרחבי טבע פתוחים, יערות אלונים, כביש היקפי שבכל עיקול ומעקף נפתח מראה למפרץ וים. יש מאה חופים! בעבר האי היה עשיר, הנמל שלו במאה ה-19 היה בגודל נמל פיראוס. אנשים התעשרו מספנות מסחר, שקדים, זיתים ויין. בשנות השפל של תחילת המאה ה-20 וגם במחצית המאה נטשו, עברו לאתונה, אבל נשארו עם אדמות ובתים. הם שבים ובאים  אביב וקיץ וחג והם ממלאים כל טברנה ומסעדה ובית קפה. אז האי לא ממש משתוקק לתיירים, בטח לא לאלו שצריכים ברים רועשים, דיסקוטקים, מסיבות. למעט אירועי מוסיקה יוונית הולכים לישון עם התרנגולות. גם אין שדה תעופה! אז אין צ'רטרים לא מאנגליה וגם לא מישראל. יש מודעות ענקית לשמירה על אורחות חיים מסורתיות וחקלאות מסורתית ומוצרי מזון, מה אומר, קחו מלפפון או משמש ותבינו. מי השתייה שלנו הם ממעין! יש כמה מערביים שהתנחלו, כמונו, אבל כולם, לפחות מאלו שהכרנו, באותו הראש.

הנוף שרואים מהמרפסת של בית האבן – בווידאו

פטרוס עושה הגבינות. שכן

מראה שקיעה מחדר שינה אל הים והמרפסת

כך התחלנו. פינוי אדמה שכיסתה את גג אבן הצפחה

לשקם בית אבן

ובכן איך מתחילים להתעסק עם בית אבן? ארבעה מהנדסים היגיעו. "תורידו ותבנו חדש. יותר פשוט, יותר זול." "לא," אמרנו, "אנחנו רוצים לשקם ולשפץ." החמישי, אדוניס, היגיע, הסתכל על הנוף ואמר ביוונית "אוריאה." כלומר יפה ואז הסתובב וראה את הבית ושאל בבהלה, "אתם חושבים שזה יהיה בית?" הוא איתנו מאז.

הבאנו את דימטריס, בנאי האבן הכי טוב שיש באי. הזקנים אומרים שאבא שלו יותר טוב. תראו, הכל עניין של חיבור, אמון ואהבה. דימטריס הסתכל על החורבה, "אני אוהב." מאותו רגע סמכנו עליו. ראיתי איך הוא מלטף בעיניו ובידיו בחיבה את אבני הקירות העתיקות, את משקופי האבן ואנחנו חייכנו ולא הבנו כלום.

לא הבנו למשל שייקח לנו שלושה שבועות לחפש לוחות אבן לגג, כי רצינו לשמר את הגג מלוחות הציפחה. מעל לגג הייתה אדמה כבושה, כך בנו פעם. כשניקינו ראינו שצריך להחליף כמה מלוחות האבן. כל אחד אורכו בין 4 – 5 מטרים. דימטריס התעקש לחפש באדמה אצלנו. למה? כי הבנאים של פעם לא הזמינו ממחצבה. מאחר ופרצנו דרך לבית הוצאנו גושי סלע במשקל כמה טונות. כל האבן בבנייה שלנו: שיקום הבית, טראסות למרפסת ענקית, מדרגות אל מאגר המים היגיעה מהקרקע שלנו. אבן היא משאב אדיר באי.

הבנייה המקורית מופלאה, איזה אמנים אלו היו. המשקופים, הנישות, התמיכה לגג. אלא שחומר המילוי בין האבנים היה לא אחר מאשר אדמה וטיח היה אדמה וקש. איך נאטום את חלחול המים מהטרסה של הגפנים שהבית צמוד אליה? "מה אתם דואגים?" אמר דימטריס הבנאי. הזרקנו, פשוטו ומשמעו, בטון מתנפח אל בין המרווחים ומתחת לרצפת האבן שהנחנו בנינו חלל מלא חצץ למעבר המים. עברנו חורף אחד. הכל בסדר. תודה ששאלתם.

חלק מהתקרה הישנה נתמך על ידי קורות עץ שהרקיבו ונאכלו על ידי טרמיטים. אפשר היה כמובן לשים קורות עץ אורן, אבל אמרתי כבר, אנחנו לא פשרנים וגם אם כואב מעט בכיס אשתי תמיד אומרת נסתדר. הבאנו קורות עץ ערמון מהר אתוס הקדוש בצפון יוון. יקר, עמיד ובעיקר הכי יפה.

לא היה חשמל, לא מים וכמובן באיים אין מערכת ביוב (תזכרו כשתבואו. הפח הקטן בשירותים הוא לנייר :). חפרנו בור ספיגה, רבתי בנעימות עם חברת החשמל כדי שהעמודים לא יסתירו את הנוף המדהים שיש לנו ואז היגיע עניין המים, הדבר הכי חשוב באיי יוון. יש מחסור רציני – למרות שאנדרוס הוא האי הירוק ביותר בקיקלידים. בקיץ עם כמות התיירים יש מחסור (ראו כתבות על מיקונוס וכד'). לקדוח למים זה עניין יקר כי אתה לא יודע באיזה עומק תמצא. בניתי בור לאיסוף מי גשם מתחת לטראסות, שממנו משאבה מעלה אותם למאגר מים ששיקמנו ומשם תהיה השקיה לכל החלקות. מה נשאר? לנטוע עצי פרי ועוד זיתים ולעשות גן ורדים וגינת ירק (אורגני. אין כמעט הדברה כימיקלית באי) ולהמשיך לחלום. אין לנו לא ידע הנדסי ולא חקלאי אבל חשבנו על כל פרט באהבה. מה התוצאה? מי שמסתפק בצילומים יבושם לו, כל היתר מוזמנים להגיע בתשלום מסוים כמובן.

סלעים שהוצאנו מהקרקע

משקמים פינה מזרחית

ככה חותכים אבן

הנחת קורות עץ ערמון בסיס לחלק מהגג

פתחנו את כל חלל האבן לפני חלוקה חוזרת

איזה אורחים רצויים? כולם ובמיוחד אוהבי טיולים ונוף ושקט. יש אצלנו הרבה מאלו ובשפע.

מפלט בית האבן – Rockhaven Retreat

בית האבן כולל את הבית שלנו, שבו אנחנו שוהים אביב וקיץ + 2 יחידות אירוח מדהימות בבית האבן. אנחנו מארחים מתחילת יוני ועד אמצע אוקטובר. כל יחידה כוללת חדר שינה, סלון קטן עם ספה שמתאימה למיטת יחיד וחדר אמבטיה מטוקטק.

מחיר חבילת הבסיס לילה ליחידה (פרטים בפנייה ישירה אלי. אנחנו לא מפרסמים כרגע) כולל ארוחת בוקר מפנקת על טהרת המקום (ביצים מאימא של פסקליס, גבינה מפטרוס בעל הפרד, דבש מיאניס המכונאי). ארוחת הבוקר מוגשת אצלנו בבית או כמובן על המרפסת המדהימה (לא תרצו לזוז).

מינימום הזמנה – 3 לילות ותרצו להישאר יותר

כל יחידה פונה לים ולנוף. בחדר: מזגן, אם כי אנדרוס קריר דיו גם בקיץ. קומקום וערכת קפה.

בחודש אוגוסט אנחנו משכירים את 2 היחידות + הבית שלנו. מתאים רק למשפחה מורחבת או 3 זוגות חברים. מינימום שבוע ימים.

מראה מכניסה לאחת היחידות. שימוש באבן, בנייה בבטון ושכבה מיוחדת לבנה ומיוחדת של ורניקי (לכה)

כך בנינו את המיטות

הנחנו רצפת אבן צפחה וארונות בנויים

הכניסה מהחנייה אל הבית, שביל יפני של חצץ ולוחות אבן אל עבר המרפסת הפנורמית הענקית

שיפצנו את מאגר המים בנוי האבן וצבענו כך שישתלב בים וברקיע

סלון החורף עם קורות ערמון

המארח שלכם – יגאל צור

מה אנחנו מציעים:
1) אירוח סתלבט 2) פעיל: הליכות רגליות (האי מרושת בשבילי הליכה מסומנים היטב ומדהימים) – בהדרכה שלי או לבד. 3) סיורים מודרכים באי ברכב ורגל.

הבית נמצא בכפר יפהפה שהוא כ-10 דקות נסיעה מ-batsi, כפר דייגים ומרכז תיירותי מקסים עם מסעדות ובתי קפה.

איך מגיעים: משדה התעופה של אתונה מונית/אוטובוס  ל-rafina

בקיץ יש מעבורות מהירות – מגיעות ב-1.05 שעה, בשאר השנה בשעתיים.

מגיעים לנמל gavrio. משם אלינו כמה אפשרויות: 1) השכרת רכב 2) מוניות 3) העברות באמצעותנו

פרטים נוספים והזמנות : מפלט בית האבן

הזמנת יחידה: 1 יוני – 30 יולי, 1 ספטמבר – 15 אוקטובר

הזמנת כל בית האבן: 1 – 30 אוגוסט (ללא א' בוקר)

yigalzures@gmail.com

ווטצאפ (בלבד): 0545405726

שקיעות מרהיבות. כל ערב צבעים אחרים

הפוסט אירוח באי יווני, או החיים כפי שאנחנו רוצים לחיות הופיע ראשון במסע אחר

פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע נולד במוחם הקודח של הקולנוענים והמפיקים גדי נמט ויגאל לרנר. השניים הכירו במסגרת לימודי הקולנוע לתואר שני באוניברסיטת חיפה. החיבור ביניהם היה מידי, והם החליטו לקחת את האהבה והתשוקה שלהם למקצוע צעד אחד קדימה.

"תמיד חשבנו איך אפשר להשתמש במדיה הקולנועית כדי להפיץ יופי, אהבה ונתינה לעולם," מספר גדי, "ואין כמו סרטים שמדגישים את היופי והעוצמה של הטבע מצד אחד ונפש האדם מהצד השני."

הפסטיבל אכן שומר על קו מאוד ברור מבחינה תוכנית, בין אם בסרטים דוקומנטריים או עלילתיים. תוכלו לפגוש במגוון של רעיונות, ז'אנרים וסגנונות המתאימים לכל אחד ולכל גיל. ישנם סרטים השמים את הטבע במרכז, לעתים ללא קריינות כלל, שבהם תוכלו פשוט לשבת ולהתפעם ממה שקורה שם בחוץ, מעבר ליומיום ועולם הניידים הדיגיטלי, וישנם סרטים המדגישים דווקא את המסע שעובר האדם עצמו, בין אם באופן פיזי ובין אם באופן מטאפורי. ישנם סרטים קטנים מקומיים, וישנם סרטי קאלט בינלאומיים ידועים כמו "דרכים צדדיות" או "איזי ריידר". לכל סרט הסיפור שלו, היופי שלו.

"אנחנו מאוהבים בבית גבריאל," מספר יגאל. "זהו בית הקולנוע היפה ביותר בארץ ואין מתאים ממנו, ומהכנרת, כדי לארח פסטיבל בנושא כזה

מדוע דווקא בית גבריאל?

"אנחנו מאוהבים בבית גבריאל," מספר יגאל. "זהו בית הקולנוע היפה ביותר בארץ ואין מתאים ממנו, ומהכנרת, כדי לארח פסטיבל בנושא כזה. פנינו לאיה רוזן, מנכ"לית בית גבריאל, נפגשנו איתה ועם נועם שוחט המנהל הטכני, שיקפנו בפניהם את חזון הפסטיבל משם הכל היסטוריה."

כראוי לפסטיבל שמכבד את עצמו, גם פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע מארח שלל אירועים מיוחדים, אמנים ואנשי תקשורת. השנה בין השאר תיערך מחווה מפוארת לצלם והבמאי משה אלפרט שבמסגרתה יוקרנו לא פחות מארבעה מסרטיו, כאשר סרטו "וביום השישי…" ילווה בקונצרט חי של התזמורת הסימפונית ירושלים; הסרט "הדרך לאילת" בכיכובו של שמואל ויל'וזני יוקרן בהקרנת טרום בכורה; הבמאי היפני נחשון טאישי טאנאקה יתארח בפסטיבל במסגרת הקרנת סרטו "הדייג האחרון בים כנרת"; אופק רון-כרמל יעביר סדנת צילום בסמארטפון בשיתוף "מסע אחר אונליין"; מיקי חיימוביץ' תשוחח על תפקידה של התקשורת במשבר האקלים; כנען קירשנבאום יארח את ירון לונדון במסגרת הקרנת סרטו "קירנשבאום" המביא את סיפור חייו של אביו, איש התקשורת וממקימי הטלוויזיה הישראלית מוטי קירנשבאום ז"ל; יוסי אוד ירצה על חיי הקסם של הדבורים; השף ברק יחזקאלי יעביר הרצאה בעקבות הסדרה "אנחנו על המפית"; במסגרת הקרנת הסרט "דרכים צדדיות" ייערך מפגש מרתק עם הייננית מיקה מנדל; תערוכת צילום "מסע בים" באדיבות "מסע אחר" תוצג בבית גבריאל; וכן ייערכו סיורים ופעילויות בדגש קיימות וטבע המתאימים לכל המשפחה.

גולת הכותרת של הפסטיבל, כמו בכל שנה, היא תחרות סרטי המסעות נושאת הפרסים ע"ש מוטי קירנשבאום. השנה יתחרו על הפרסים השונים תשעה סרטים מקומיים, כאשר גם הצופים מוזמנים לבחור את המצטיין שלהם לפרס "חביב הקהל".

פסטיבלי תרבות, לא כל שכן פסטיבלי קולנוע, הם כידוע לא עסק כלכלי, ומתקיימים בעיקר בזכות מענקים וחסויות. גדי ויגאל שוקדים יומם ולילה לאפשר למחירי הכרטיסים להקרנות והפעילויות השונות להיות נגישים ומתאימים לכל כיס, כולל משפחות המעוניינות לשלב נופש, טבע ותרבות. בנוסף, ישנם לא מעט מבצעים והטבות (כמו "רבע לטבע" לדוג') המיועדים לבאי הפסטיבל המעוניינים ללון בקירבת מקום, וכן הקרנות ואירועים חינמיים.

איך אתם מגדירים את שיתוף הפעולה ביניכם?

"מאז הפסטיבל הראשון אנחנו עובדים ביחד. אחד מאזן את השני, ולכל אחד כמובן יש את היתרונות והיכולות שלו." מבחינת תחומי האחריות אפשר לומר שגדי הוא שר הפנים ויגאל הוא שר החוץ, "אבל כל ההחלטות משותפות לכל דבר ועניין," הם מציינים.

ומה התוכניות שלכם להמשך?

"להמשיך להשתפר ולהתקדם, להביא טוב ויופי לעולם, בין אם באמצעות הפסטיבל שהוא בבת עינינו ובין אם על ידי הפרויקטים האישיים של כל אחד מאיתנו. לוגו הפסטיבל הוא דוגמה מצוינת לכך – הפרפר, כמו הפסטיבל, מגיע לכמה ימים, מפיץ יופי וצבע, נעלם ואז שוב חוזר."

פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע,
חמישי-ראשון 26-23.3,
בית גבריאל

פרטים וכרטיסים באתר הפסטיבל >

הפוסט פסטיבל כנרת לסרטי טבע ומסע יוצא לדרך זו הפעם השלישית הופיע ראשון במסע אחר

מידע נוסף

• בטומי – כתבות וטיפים
• גאורגיה – מדריך מסע אחר

ניקו פירוסמני, "ארוחת שלושת האצילים" (יקיפדיה)

דנטה – הצילו את דג החדקן!

את Dante, אחד מאמני הרחוב הבולטים של תנועת "ניקו", תפסתי על חם בראש המנוף בזמן שצייר את הציור החדש שלו על קיר ענק במרכז בטומי. הוא נעשה במסגרת פסטיבל אמנות רחוב של תנועת ניקו בבטומי, אומר דנטה, וסייעו למימושו חסויות מבנקים וחברת הצבעים Caparol. מחוץ לשעות העבודה שלו במחלקת הקריאייטיב של משרד פרסום הוא מצייר ציורי רחוב גדולי מימדים, שעוסקים במצבו האקולוגי העגום של העולם, ובעיקר בגורלם של זנים נכחדים. גם הפעם. הקיר החדש מציג את מחאתו על היכחדותו של דג החדקן, ובציור הקיר שלו, במקום במים הדג מוטל חסר חיים בין דפי ספר. "אני מצייר על קיר של בית ספר והתקווה שלי היא שילדים ייחשפו לבעלי חיים בסיכון ואולי בעתיד ישפיעו לטובת הישרדותם", הוא אומר. הוא עובד עליו כבר ארבעה ימים ויידרשו לו עוד שישה. "רק שלא ירד גשם". www.dantetheartist.net

דנטה

טאמונז – בת הים היפה

אבל לא רק נושאים הרי גורל. ב"ניקו" רצו לעשות משהו גם לגבי קירות המבנים הסובייטיים המכוערים שברית המועצות הורישה לגיאורגיה בשנות שליטתה במדינה. האמנית Tamoonz, בוגרת האקדמיה לאמנויות של טביליסי ומשתייכת גם היא ל-Niko Movement, עשתה בדיוק את זה על קיר בניין המגורים ברחוב Gamsakhurdia מס' 1. הציור שלה, כמו רבים מציורי הרחוב של בטומי, מהדהד את נופה הימי של העיר. בת הים שלה, כמו דמויות נשיות אחרות של טאמונז, מצטיינת בשיער אדום שופע, שבציור הזה משתלב יפה בקיר האדום של הבניין. www.tamoonz.com

טאמונז

למב – הכבש הוורוד

מעבר לפינת הרחוב של בת הים, תמצאו את הכבש הוורוד של Lamb, שכינויו ודמויות הכבשים שלו שואבים ממחוז הולדתו Tusheti, שתושביו מתפרנסים בעיקר מגידול כבשים. הכבשים שלו מפוזרות בכל רחבי המדינה ומסמלות תמיד את גיאורגיה. אל תאמינו לחזות המתוקה שלהן. בציוריו מסתתרת ביקורת חברתית או פוליטית.

למב

מתיאס מרוס – העגלון

אחד מציורי הקיר האהובים ביותר של בטומי נמצא על הקיר המערבי של מלון Oto ברחוב Pirosmani מס' 8. זהו "העגלון" של האמן הגרמני Matthias Mross, שמייצג, כמו רוב הדמויות בציורים הריאליסטיים המרשימים שלו, תערובת של העולם הישן והחדש – הפרד שלו רתום ל-Uremi, עגלת העץ ששימשה להובלת נוסעים ולצרכי חקלאות בימים עברו, אבל הוא לבוש באופנת פנאי עכשווית וכובע עם לוגו של אדידס. מרוס, שמשתייך גם הוא לתנועת "ניקו", מצייר קאובויז עירוניים בשכונות עוני ורוכבים בטרנינג על כבישי אספלט, זרים לנוף האורבני שהם שתולים בו. מרוס מרבה לנסוע בעולם ואת השראתו הוא שואב מדיירי שכונות, הומלסים ורוכלים ברחובותיהן של ערים גדולות. matthias-mross.de

מתיאס מרוס

נינה K – הנערה עם הברבור

את "הנערה עם הברבור" של Nina K תמצאו ברחובLermontov  מס' 21, סמוך ל"פארק 6 במאי" הנהדר (שווה טיול). הוא צוייר במסגרת פסטיבל אמנות הרחוב של בטומי. נינה K מוכרת גם בזכות העבודות הגרפיות והמסחריות שלה במסעדות ומבני משרדים. "הברבור הוא סמל של אהבה ומסירות", היא אומרת בסרטון שמתאר את תהליך העבודה שלה על הציור. "בחרתי בו כדי לבטא את מה שאני מרגישה כלפי בטומי ורציתי צבעים שיסמלו את הים". https://youtu.be/ks3arIajz70

נינה K

Dr. Love – Sea Selfie

Dr. Love יצר את ציור הרחוב הוותיק והגדול ביותר בעיר. Sea Selfie משתרע על הקיר עצום המימדים של האוניברסיטה של בטומי ברחוב Ninoshvili מס' 32-35 , פינת רחוב Rustaveli, סמוך למלון הילטון. גם הוא שואב השראה מהים של בטומי, ומוקדש לדור הסלפי, שיצלם את עצמו בכל מצב, אפילו מתחת למים. globalstreetart.com/drlove

Dr. Love

מאשולנד – צ'יל פלמינגו

האמנית והמעצבת Masholand (Masho Margishvili) מביאה למרחב הציבורי עולם פנטזיה עשיר. באתר שלה תמצאו מפה של כל הדמויות – "אוכלי האבנים", "מאשולנדר מהרובע של הרוח הלבנה", ו"שבט הפלמינגו'ס הרגועים", שסיפק את הפלמינגו שעושה יוגה בציור הענק שלה ברחוב Zurab Gorgalidze 53 בבטומי. https://www.masholand.com/

מאשולנד

מוסיה – נערת החיסון

"נערת החיסון" של Musya (Musya Qeburia) קוראת לתושבי בטומי להתחסן לקורונה. היא יודעת שהיא מוגנת מהווירוס – מדמיינת שהיא עוטה קסדה שקופה ושיריון דוחה נגיפים, כשפלסטר על זרועה מעיד שקיבלה את הזריקה. העבודה צויירה במסגרת פסטיבל אמנות הרחוב של "ניקו" בבטומי בשנה שעברה על קיר בניין ברחבת גן שעשועים בין בתי מגורים ברחובZurab Gorgiladze מס' 54-62. את העבודות המגוונות והססגוניות של מוסיה, תושבת טביליסי, אפשר למצוא במלונות בוטיק, משרדי חברות וקמפוסים של אוניברסיטאות ברחבי גיאורגיה, ואצל לקוחות כבוקינג.קום, יוניצף, אמזון ומקדונלד'ס. האתר של מוסיה: musya.ge

סרטון על יצירת "נערת החיסון"

מוסיה

הקירות המצויירים של קפה פרידוצ'יו

בקפה-מסעדה הטרנדי Freeduchio (מקום מקסים לארוחת בוקר ובראנץ'), ברחובGriboedov  מס' 6, נכנס סגנון ציורי הרחוב פנימה ומעניק לחללים אופי מיוחד וססגוני. בציורי הקיר שלו מככבות דמויותיהם של אושיות תרבות כפרידה קאלו, סלבדור דאלי, ואן גוך ואחרים. www.facebook.com/freeduchio

האינסטגרם של תנועת ניקו: www.instagram.com/nikomovement

קפה פרידוצ'יו

————–

תודה ל-,Mikheil Koplatadze, Sandro Kvantaliani ,Sofa Mikeladze, ו-Nana Kalandadze, ול-Georgia department of tourism and resorts of autonomous republic of Adjara על עזרתם בהכנת הכתבה.

הפוסט אמנות הרחוב של בטומי: פנטזיה, אקולוגיה וקורונה הופיע ראשון במסע אחר

הפוסט מונגוליה – הנוודים של המדבר הגדול הופיע ראשון במסע אחר

בית קפה בשכונת מרולה, עם קיר קומיקס ברקע. אמנות הרחוב מעניקה צבע לבריסל, בין אם היא ממוסדת או מחתרתית | צילום: רותם בר כהן

בביקור האחרון שלי בבריסל, רגע לפני שהמשכתי ליעד הבא, שמעתי שעומד להתקיים בעיר סוף שבוע של גלריות – Brussels Gallery Weekend. זהו סוף שבוע ארוך שמתקיים בכל חודש ספטמבר, ובמהלכו נערכים אירועי אמנות, סיורים, סדנאות ועוד. זאת גם הזדמנות פז לבקר בגלריות, חלקן מוכרות רק לאספני אמנות רציניים. מיד ביטלתי את התוכניות ונשארתי בבריסל עוד כמה ימים, כדי לספוג קצת אמנות לצד שאר התענוגות האורבניים. אמנם סוף שבוע של הגלריות 2021 כבר הסתיים, אבל באתר הבא תוכלו להתעדכן בתערוכות שהוצגו בו ולגלות כמה מהגלריות המסקרנות של בריסל, שאפשר לבקר בהן לאורך כל השנה, לא רק במהלך סוף השבוע הספציפי.

ביקור בגלריות הפזורות ברחבי בריסל מאפשר להתעדכן בסצינת האמנות העכשווית | צילום: רותם בר כהן

סוף השבוע של הגלריות אינו האירוע התרבותי היחיד בבריסל, נהפוך הוא. במהלך כל השנה נערכים בבריסל אירועים תרבותיים ואמנותיים רבים מאוד, ולמעשה מתי שלא תגיעו, כדאי לכם לבדוק ולהתעדכן במתרחש, תוכלו לעשות זאת בקישור הבא >>

גלריות אמנות מומלצות בבריסל

כאמור, לא רק בסוף שבוע של הגלריות, לאורך כל השנה נחמד לעצור במהלך שיטוט רגלי בעיר בגלריה או שתיים או שלוש כדי להתרשם ממה שקורה בתחום האמנות ממש עכשיו. בבריסל יש עשרות רבות של גלריות, הנה על קצה המזלג כמה שהשתתפו באירוע הגלריות השנה, ותמיד כדאי לבקר בהן.

La Patinoire Royale – Galerie Valérie Bach – אם אתם מתכננים לבקר רק בגלריה אחת, אני ממליצה על זאת. חלל תצוגה מדהים שבו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים בינלאומיים מסקרנים. כתובת: Rue Veydt 15, אתר

גלריית La Patinoire Royale ממוקמת במבנה מדהים ומציגה תערוכות מסקרנות | צילום: רותם בר כהן

Templon – הגלריה הזאת נמצאת ממש ליד הגלריה שהוזכרה למעלה, כך שכדאי לשלב ביקור בשתיהן. מוצגים פה אמנים בשלבים שונים של דרכם היצירתית, מאמנים בינלאומיים בעלי שם ועד צעירים שרק מתחילים לפרוץ. כתובת: Rue Veydt 13A, אתר

Xavier Hufkens – אחת הגלריות הנחשבות והמשפיעות באירופה עם שלושה חללי תצוגה שונים ברחבי בריסל. בכל אחת מהגלריות תחת השם הזה אפשר לראות תערוכות רב-דוריות של אמנים מצליחים. כתובות: Rue Van Eyck 44; Rue ;Saint-Georges 107 6 Rue St-Georges אתר

Arcade – לגלריה שנוסדה ב-2008 יש גם סניף בלונדון. מלבד תערוכות יחיד מתחלפות מתקיימות פה גם הופעות, הרצאות ועוד. כתובת: Rue du Marché aux Porcs 10, אתר

סוף השבוע של הגלריות, שמתקיים בכל ספטמבר, מאפשר לפגוש אמנות באופן בלתי אמצעי | צילום: רותם בר כהן

Galerie Felix Frachon – בחלל קטן, שבו פעלה מכבסה לניקוי יבש, מוצגות עבודות של אמנים עכשוויים מהמזרח התיכון, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. כתובת: Rue Saint-Georges 5, באותו רחוב, במספר 26 יש חלל נוסף של אותה גלריה, שם נערכים מפגשי אמנות, הופעות מוזיקליות ועוד. אתר

Gladstone – סניף מקומי של גלריה ניו יורקית, שמייצגת כמה מהאמנים המובילים בסצינה העכשווית. יצירות במגוון סוגי מדיה, מציור ופיסול ועד מיצגי וידיאו. כתובת: Rue du Grand Cerf 12, אתר

גלרית טמפלון. מומלץ לעצור בגלריה או שתיים במהלך הטיול בעיר | צילום: רותם בר כהן

מוזיאונים מומלצים בבריסל

תחת השם המוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות בבלגיה (Royal Museums of Fine Arts of Belgium) מתכנסים שישה מוזיאונים איכותיים עם אלפי יצירות מתקופות שונות – מהעת העתיקה ועד לאמנות מודרנית. סביר להניח שלא תגיעו לכל ששת המוזיאונים בביקור אחד, לכן נזכיר שניים בולטים, הנמצאים במיקום מרכזי, סמוכים זה לזה, כך שפשוט וקל להגיע אל שניהם. בשל הגבלות הקורונה, חשוב להתעדכן באתר של המוזיאונים המלכותיים לגבי הנחיות לרכישת כרטיסים אונליין, שעות פתיחה וכדומה. לפרטים לחצו כאן >>

מוזיאון אולד מאסטרס (Musée Oldmasters) מוקדש לציירים אירופיים מהמאות ה-18-15. המוזיאון נוסד בראשית המאה ה-19 על ידי נפוליאון בופרטה והוא שוכן בבניין ניאו קלאסי מרשים. בין השאר מוצגות פה עבודות של ציירים פלמים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש, פיטר ברויגל האב, אנתוני ואן דייק ורבים נוספים. כתובת: Rue de la Régence.

מוזיאון אולד מאסטרס, אחד מששת המוזיאונים שמרכיבים את המוזיאונים המלכותים לאמנויות יפות | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מוזיאון מגריט (Musée Magritte) מציג את אוסף העבודות המקיף בעולם של האמן הסוריאליסטי הבלגי רנה מגריט. במוזיאון מוצגות יותר מ-200 עבודות שלו – ציורי שמן, רישומים, פסלים, כרזות פרסומת, צילומים וסרטים שמגריט עצמו יצר. הביקור במוזיאון מאפשר הצצה לעולמו המרתק של האמן, ואחריו מומלץ להמשיך לביתו של מגריט בשכונת ג'טה, שם התגורר ויצר במשך 24 שנים, בין 1930 ל-1954. בבית הצנוע תוכלו להתרשם מהרהיטים, החפצים האישיים, ספרים, פוסטרים ורישומים של מגריט, כמו גם מהסטודיו הקטן שלו שנמצא בגינה מאחורי הבית.

מוזיאון מגריט מאכלס את האוסף הגדול בעולם של יצירות האמן הסוריאליסטי | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מוזיאון מגריט נמצא סמוך למוזיאון האולסמאסטרס ב-Place Royale , הבית של מגריט  נמצא ב- Rue Esseghem 135 בשכונת Jette בצפון בריסל.

עוד על סוריאליזם בבריסל בכתבה הבאה >>

סלון ביתו של מגריט. ביקור כאן מהווה הצצה מרתקת לעולמו של האמן | צילום: visit brussels, Jean Paul Remy ©

מוזיאון MIMA הוא מוזיאון לאמנות עכשווית שנפתח בשנת 2016 במיקום מסקרן במיוחד – על גדת תעלה בשולי מולנבק, שכונת המהגרים ששמה יצא לשמצה אחרי פיגועי טרור בפריז ובבריסל. המוזיאון משקיף על בתי השכונה, והקמתו דווקא בנקודה הזאת היא חלק מהרצון לאמץ ולחבק את הרב-גוניות והרב-תרבותיות של העיר, במקום להרחיק ולדחוק אותה, דבר שעלול להגביר את הניכור וההקצנה. אבל גם אם נתעלם מהאמירה הפוליטית-חברתית, זהו מקום מרתק ממש למתעניינים בסצנה האמנותית העכשווית. כתובת:  39-41, Quai du Hainaut, אתר

מוזיאון MIMA נמצא על גבול שכונת מולנבק, חלק מהרצון לחבק את הרב תרבותיות של בריסל | צילום: Werner Lerooy, shutterstock.com

מתוך תערוכת קבע במוזיאון MIMA לאמנות עכשווית | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מסלול בעקבות ציורי קומיקס

עם סרטי אנימציה כמו "ואלס עם באשיר" ורומנים גרפיים כמו "קרוב רחוק" ו"מנהרות" של רותו מודן, גם אצלנו מחלחלת ההכרה שקומיקס הוא צורת ביטוי אמנותית לגיטימית, שאינה מיועדת רק לילדים. הבלגים יודעים את זה עוד מהעשורים הראשונים של המאה הקודמת, עת נולדו כמה מגיבורי הקומיקס הבלגים המפורסמים, בהם טינטין (שדוברי הצרפתית קוראים לו טנטן), של המאייר הרז'ה. אחרי שטינטין, עיתונאי צעיר שחרש את העולם בחברת כלבו הנאמן, הפך לשם דבר בבלגיה ואז בשאר העולם, הצטרפו אליו יצורים כחולים חמודים, הדרדסים, של הקומיקסאי פיו. גם לאקי לוק, אסטריקס וגיבורים מצוירים נוספים, כולם מוכרים ואהובים במולדתם בלגיה, חלקם פרצו את גבולות אירופה וזכו לפרסום בינלאומי.

קיר קומיקס, אחד מקירות מצוירים רבים הפזורים ברחבי העיר, שכיף לגלותם במהלך שיטוט רגלי | צילום: visit brussels ©

אם אתם חובבי קומיקס, כדאי לכם לבקר במוזיאון הקומיקס (Comics Art Museum). לצד תערוכות קבע שעוסקות בגיבורים המצוירים שנוצרו בבלגיה, יש גם תערוכות מתחלפות הקשורות לתחום ופעילויות למבקרים צעירים. המוזיאון ממוקם בבניין מרהיב ביופיו, בעיצובו של האדריכל והמעצב הבלגי הנודע, ויקטור הורטה, ממובילי זרם האר נובו. כתובת: Rue des Sables 20, אתר

מוזיאון הקומיקס שוכן בבניין אר נובו מרהיב בעיצובו של האדריכל הנודע ויקטור הורטה | צילום: Michael Mulkens / Shutterstock.com

את יצירות הקומיקס תוכלו לפגוש לא רק במוזיאון ובחנויות לממכר ספרי קומיקס (הבלגים מתייחסים לקומיקס ברצינות שמצדיקה הדפסת ספרים עם כריכה קשה), אלא גם על קירות ברחבי העיר. אם אתם בקיאים בתחום, תשמחו לגלות את הגיבורים והאנטי-גיבורים מתוך הסיפורים המצוירים, אבל גם אם אינכם יודעים מי הוא מי, המראה הצבעוני של הקירות הללו משמח את העין והלב. יש סיורים מודרכים בעקבות הקומיקס, ואפשר פשוט לעקוב אחרי מיקומם של קירות הקומיקס בעזרת המפה הזאת >>

בתמונה הפותחת: קיר קומיקס בבריסל  | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

הפוסט אמנות בבריסל: מוזיאונים, גלריות וקירות מצוירים הופיע ראשון במסע אחר

ב-22 בספטמבר 1866 הגיע אל סופו מסע ימי מסויט על גבי האנייה נלי צ'יפין. חברי הקבוצה ירדו לחוף מצפון ליפו, במקום בו נמצא היום פארק  צ'רלס קלור. התכנית המקורית היתה להתיישב על גבעה מחוץ לחומות יפו, אולם עניינים ביורוקרטיים מול השלטונות העות'מאנים מנעו את רכישת האדמות והאמריקאים נאלצו להתמקם במחנה זמני ליד הים. הדבר המדהים בסיפורם של המהגרים ממיין היה לא רק המסע עצמו, אלא העובדה שהם הביאו איתם את הבית, תרתי משמע. לפני שיצאו לדרך, הם העמיסו על האנייה את הבתים שבהם יגורו: בתי עץ בני שתי קומות, בסגנון שהיה נפוץ בניו אינגלנד. וכך, ביחד עם בתיהם, שפורקו לקראת המסע, הם חיכו ליד יפו עד שיימצא להם מקום קבוע, בו יוכלו להרכיב את הבתים מחדש.

המהגרים האמריקאים הביאו איתם לארץ ישראל את בתי העץ שהיו נפוצים במולדתם | צילום: שאטרסטוק

החיים הקשים בארץ הקודש

מסתבר שחלומות לא תמיד מתגשמים וארץ הקודש התגלתה כשונה מאוד ממה שקיוו. למעשה, המציאות התגלתה כסיוט של ממש. בתוך זמן קצר רבים מהם חלו בכולרה והיו גם כאלה, בעיקר ילדים, שלא שרדו את המחלה.

בקרב חברי הקבוצה, שתכננו לעסוק בחקלאות, היו גם שני אחים – ג'ורג' וג'ון דריסקו, שהיו להם תכניות אחרות. כאשר הקבוצה רכשה  חלקה קטנה של אדמה לא רחוק מהים ובתי העץ שהובאו ממיין הוקמו בה, האחים דריסקו בחרו לפתוח בית מלון במושבה החדשה. הם בנו בית אבן בן שתי קומות ומרתף, בית האבן היחיד בשכונה, ופתחו בו את המלון שלהם – גרנד הוטל. השכונה האמריקאית הקטנה היתה מורכבת בסך הכל משני רחובות מצטלבים, בהם היו עשרה בתי מגורים מעץ, מרכז להתכנסויות של הקהילה, חנות אחת והמלון של האחים דריסקו.

המלון של האחים דריסקו בגלגולו השני כמלון ירושלים, בתחילת המאה הקודמת | תמונת ארכיון, משוחררת מזכויות

אלא שגם כשהתיישבו בשכונה החדשה המתיישבים האמריקאים לא רוו נחת. החיים בארץ החדשה היו קשים מנשוא – החקלאות לא עלתה יפה, הם חלו שוב ושוב במחלות קשות ותחושה של דכדוך וייאוש השתלטה עליהם. שנתיים בסך הכל האמריקאים החזיקו בארץ הקודש, ב-1868 כולם עזבו וחזרו למיין, משאירים מאחור את בתיהם. ליתר דיוק, לא כולם עזבו. אמריקאי אחד, רולה פלויד שמו, הביא איתו מאמריקה כרכרה, שבעזרתה ניהל עסקי תיירות משגשגים למדי. הוא החליט לא לחזור עם שאר החבורה לארצות הברית, אבל גם הוא עזב את המושבה האמריקאית ועבר להתגורר בירושלים. בתי העץ הנאים, שהגיעו כל הדרך באנייה ממיין, נותרו שוממים.

המושבה האמריקאית-גרמנית היום. אווירה כפרית בלב המולת העיר הגדולה | צילום: רותם בר כהן

הטמפלרים באים

כמה שנים אחרי שהאמריקאים עזבו, הגיעו למקום מתיישבים חדשים, שאף הם נמשכו למגורים בארץ הקודש כדרך להאיץ את פעמי הגאולה. הטמפלרים, שכבר הקימו בשלב הזה מושבה גרמנית משגשגת בחיפה, החליטו לייסד מושבה נוספת – במקום בו היתה המושבה האמריקאית, שכעת עמדה נטושה. הם רכשו את בתי העץ מבעליהם, הוסיפו לחלקם קירות אבן על מנת לחזק אותם וגגות רעפים משופעים, כפי שהיה נהוג באירופה הקרה והמושלגת. הטמפלרים פתחו במושבה החדשה שלהם מבני ציבור, חנויות, בית חולים, טחנת קמח, בית בד ומנסרה. המלון של האחים דריסקו הורחב, נוספו לו אגפים חדשים ושמו שונה למלון ירושלים. בהמשך הוקם בסמוך אליו מלון מפואר נוסף, הוטל דו פארק.

פינת חמד בשולי המושבה האמריקאית-גרמנית | צילום: רותם בר כהן

בשונה מהאמריקאים, שמאמצי הפרנסה שלהם מחקלאות כשלו, הטמפלרים עסקו במסחר ותעשייה והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים ורוקחים. המושבה שלהם שגשגה והצליחה מאוד, אלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבריטים החליטו לגרש את כל הטמפלרים מהארץ, מחשש שיהוו גיס חמישי בשל הקשרים למולדת הגרמנית.  זה היה סופה של המושבה הגרמנית ביפו, כמו גם סופן של שאר המושבות הטמפלריות ברחבי הארץ.

טיול במושבה האמריקאית-גרמנית של ימינו

באביב 2021 חזרתי למושבה האמריקאית-גרמנית. על הגבול בין יפו לתל אביב, בין מוסכים ובניינים נטושים מצד אחד ובתי העץ המקוריים שהובאו ממיין וכיום שווים הון עתק מצד שני, מתקיים מיקרו קוסמוס של החיים האורבניים התל אביביים. אם אתם קצרים בזמן, אפשר להתמקד בשני הרחובות המקוריים שהרכיבו את המושבה האמריקאית – אוארבך ובר הופמן. אם זמנכם בידכם, כדאי להרחיב את הטיול לשטח גדול יותר, שנמצא בין רחוב אילת לדרך שלמה ובין שדרות ירושלים לרחוב אליפלט.

רחוב אוארבך, אחד משני הרחובות של המושבה האמריקאית המקורית | צילום: רותם בר כהן

נתחיל במושבה האמריקאית המקורית, שבתי העץ היפים שלה משרים אווירה כפרית פסטורלית, שונה מאוד מהבלגן הים תיכוני שמסביב. אם באתם ברכב, השאירו אותו באחד החניונים ברחוב אילת או ברחוב אליפלט וצעדו אל רחוב אוארבך, שהיה הרחוב הראשי במושבה שהקימו המהגרים ממיין. ברחוב אוארבך מספר 4 ניצב בית נורטון, מבנה עץ מרשים בן שתי קומות, עם מרפסות צרות שהוספו בשלב מאוחר יותר. הבית, שבו התגוררה משפחת נורטון, ננטש כמו שאר בתי המושבה ועם השנים הלך והתפורר. בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת המבנה שופץ ביד אוהבת. בתחילה שכנה בו מסעדת קרן של השף חיים כהן, כיום הוא חלק ממלון דריסקו הצמוד.

כאמור, ליד בית נורטון, ברחוב אוארבך 6, נבנה בזמנו גרנד הוטל, המלון של האחים דריסקו. זה היה בית האבן היחיד במושבה והאחים קיוו שהוא יהפוך מוקד משיכה למטיילים שיבואו מעבר לים. אלא שהתוכניות הכלכליות לא עלו יפה וכמו שאר תושבי המושבה האמריקאית, גם האחים דריסקו עזבו את הארץ לאחר תקופה לא ארוכה. בתקופת הטמפלרים, ארנסט הרדג, בנו של אחד ממנהיגי הטמפלרים בארץ, קנה את המבנה, הרחיב אותו, בנה לו אגף חדש והחליף את שמו למלון ירושלים. במלון המחודש היו 57 חדרים מפוארים, עם מים זורמים – פינוק של ממש באותם ימים. במסעדת המלון סעדו מפורסמים רבים, בהם הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו בעת ביקורם בשכונה.

במלון דריסקו העכשווי ההיסטוריה מתגלה בכל פינה, מקירות מצוירים ביד מהתקופה הטמפלרית ועד למדרגות האבן המקוריות של הגרנד הוטל משנת 1866 | צילומים: רותם בר כהן

מלון ירושלים פעל עד 1940, אז הטמפלרים גורשו מהארץ. לאחר כמה גלגולים שונים, המבנה היפהפה הלך ונהרס והיה חשש ממשי לעתידו. ב-2010 המבנה נקנה והחל תהליך ארוך ומורכב של שיפוץ. חלק מהשיפוץ כלל הצלה של פריטים מקוריים רבים, בהם מדרגות האבן מתקופת הגרנד הוטל והקירות המצוירים מתקופת מלון ירושלים. ב-2018 נפתח במקום מלון דריסקו, הומאז' לשם משפחתם של הבעלים המקוריים. מסעדת השף שנמצאת בקומת הקרקע של המלון נקראת ג'ורג' אנד ג'ון – השמות הפרטיים של האחים.

גלוית פרסומת למלון ירושלים

ברחוב אוארבך מס' 10, פינת רחוב בר הופמן, עומד בית ידידות מיין. הבית המקורי היה שייך למארק וונטוורת', שהגיע עם הקבוצה האמריקאית, והוא כלל רק את מחצית הבניין, זו הבנויה מעץ. גג הרעפים המשופע והאגף הבנוי מאבן נוספו על ידי משפחת פרנק הטמפלרית שעברה להתגורר בו. כיום פועל במקום מוזיאון קטן לתולדות המושבה האמריקאית ביפו.

בית ידידות מיין. החלק מעץ הוא מתקופת המושבה האמריקאית, גג הרעפים והאגף מאבן נוספו על ידי הטמפלרים | צילום: הרווי ספיר, פיקיוויקי ישראל

מעבר לפינה, ברחוב בר הופמן 14, שוכן בית עמנואל. הבניין הגדול שייך כיום לכנסייה מאנגליה והוא משמש כבית הארחה. הדרך הטובה ביותר ללמוד על המבנה ועל השכונה כולה, היא למצוא את פדרו, איש מקסים ומאיר פנים, עם סיפור אישי מרתק, שמנהל את המקום. פדרו חי ונושם את ההיסטוריה המקומית והוא שמח לחלוק את הידע שלו עם קבוצות של מבקרים (בתיאום מראש). במהלך שיחה איתו אני מגלה שהבניין היה שייך בזמנו לברון פון אוסטינוב, אציל רוסי שהתיישב בארץ הקודש. הברון אוסטינוב (שהיה סבו של השחקן הבריטי הנודע פיטר יוסטנוב) הפך בשלב מסוים את בית מגוריו עצום הממדים למלון מפואר, מלון דו פארק, שאירוח שועי עולם.

בית עמנואל כפי שהוא נראה מחצר הכנסייה שמולו | צילום: רותם בר כהן

בנוסף לסיפורים היסטוריים מרתקים, המבקרים בבית עמנואל יכולים ליהנות מגן פנימי יפהפה, שבמרכזו עץ פיקוס בנגלי אדיר, מתצוגה של פריטים שקשורים בעברה של המושבה, ושיא השיאים – הקרנת שקופיות מזכוכית של נופים ואתרים שצולמו בארץ ישראל במאה ה-19, חלקם בשחור-לבן, אחרים צבועים ביד בכישרון רב. טלפון לתיאום ביקור או להזמנת חדר באכסניה הצנועה: 03-6829817.

מול בית עמנואל, ברחוב בר הופמן 15, נמצאת כנסיית עמנואל. הכנסייה, שהצריח המחודד שלה מזדקר בחן רב מעל בתי המושבה, נחנכה בשנת 1904, כמה עשורים אחרי שהטמפלרים הראשונים התיישבו כאן. לאחר שהטמפלרים עזבו, המבנה עבר לידי הכנסייה הלותרנית הסקנדינבית. מומלץ להיכנס לכנסייה עצמה ולהתרשם מחלונות הוויטראז' היפהפיים שמתארים אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה. בכנסייה, שאינה גדולה במיוחד, נמצא אחד העוגבים הגדולים בארץ ומתקיימים בה קונצרטים.

כנסיית עמנואל | צילומים: רותם בר כהן

ברחוב בר הופמן 17 נמצא בית עץ שנקרא על שם הדייר הראשון שלו, בית רולה פלויד. פלויד, כפי שכבר צוין, היה היחיד מבין אנשי הקבוצה המקורית של האמריקאים שנשאר בארץ, בעיקר כיוון שהצליח להתבסס מבחינה כלכלית, אבל גם הוא נטש את יפו לטובת מגורים בירושלים. בתקופה הטמפלרית התגורר בבית העץ היפה של פלויד האדריכל תיאודור זנדל, שתכנן מבנים טמפלרים רבים, בהם בית הנסן ובית החולים הגרמני בירושלים.

בית פלויד. רולה פלויד היה היחיד מבין המהגרים ממיין שנשאר בישראל, למרות שגם הוא עזב את המושבה ועבר לירושלים | צילום: רותם בר כהן

אם בחרתם להרחיב את הטיול מעבר לרחובות אוארבך ובר הופמן, לכו לאורך רחובות ניצנה ורוחמה, שני רחובות מקבילים שיוצאים מרחוב אילת ומגיעים לכיכר סגולה, כיכר קטנה ומקסימה, עם גינת משחקים, ספסלים ושני בתי קפה שמשקפים באופן מושלם את האווירה של האזור: אורבן בייקרי ברחוב ניצנה 14 וקפליקס בפינת הרחובות רוחמה וסגולה. עוד ברחובות הסמוכים: חנות של בגדי וינטג', חנות של מעצבת האופנה חגית חזן, הגלריה לאמנות של מכון אבני ועוד. את האווירה הצעירה והתוססת משלימים גרפיטי וציורי קיר מלבבים.

רחוב אילת. אזור המושבה משלב בניינים היסטוריים עם אווירה אורבנית צעירה | צילומים: רותם בר כהן

לילה במלון היסטורי

העבר המרתק של המושבה האמריקאית-גרמנית קם לתחייה במלון דריסקו, אותו מלון שהאחים ג'ורג' וג'ון דריסקו פתחו בשנות ה-60 של המאה ה-19, הטמפלרים הרחיבו והבעלים הנוכחים שיפצו, שימרו, שחזרו והחזירו עטרה ליושנה.

דריסקו הוא מלון בוטיק ברמה של 5 כוכבים סופיריור, מבית Leading Hotels of the World. יש בו 42 חדרים וסוויטות, בעיצוב נעים ומושך, עם הרבה פינוקים נחמדים כמו מכונת אספרסו, חלוקי רחצה רכים, נעלי בית, מוצרי רחצה איכותיים ועוד. חלק מהחדרים משקיפים לנוף עירוני, אחרים אל הים שמנצנץ בכחול מעל גגות הבתים הנמוכים של השכונה. החלל הגדול בקומת הקרקע, שבערב הופך למסעדה נהדרת, תוססת ומפתיעה, מעוטר בציורי קיר מקוריים משנות ה-20 של המאה הקודמת.

מלון דריסקו בלילה. המלון נקרא על שמם של האחים שפתחו אותו בשנת 1866 | צילום: אסף פינצ'וק

עד במלון: חדרים לטיפולי ספא, מרפסת גג מקסימה עם כורסאות רכות ועציצים פורחים וחדר כושר מאובזר. יש כמה סוגים של חבילות אירוח, בהן חבילה הכוללת ארוחת בוקר מצוינת, שכיף לאכול בחצר היפה, וארוחת ערב במסעדת השף הנחשבת, George & John, בניצוחו של השף תומר טל.

חדר במלון דריסקו | צילום: אסף פיצ'וק

אורחי המלון יכולים להזמין סיור מודרך בשכונה, לשכור (ללא תשלום) אופניים או פשוט לצאת מכאן ברגל לכמה מהאזורים הכי נחשקים ומעניינים בעיר, דוגמת שוק הפשפשים, השוק היווני, מתחם התחנה, נווה צדק, שוק הכרמל ועוד. ואם לא די בכל הטוב הזה, החופים של תל אביב ויפו נמצאים אף הם במרחק הליכה.

מסעדת ג'ורג' אנד ג'ון במלון דריסקו. ג'ורג' וג'ון היו השמות הפרטיים של האחים דריסקו | צילום: אסף פינצ'וק

מילפיי מפורק. סיום מושלם לארוחה במסעדת ג'ורג' אנד ג'ון | צילום: רותם בר כהן

• מלון דריסקו, רחוב אאורבך 6, תל אביב, אתר אינטרנט

• מסעדת ג'ורג' אנד ג'ון, בקומת הכניסה של המלון, אתר אינטרנט

צילום תמונה פותחת: שאטרסטוק

מפת אזור המושבה האמריקאית-גרמנית

הפוסט המושבה האמריקאית-גרמנית: כשההיסטוריה פוגשת שיק אורבני הופיע ראשון במסע אחר