אמנות ואדריכלות כתבות נוספות - מסע אחר https://www.masa.co.il/article_category/אמנות-ואדריכלות-כתבות-נוספות/ Wed, 09 Oct 2024 12:16:59 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.7.4 טיולים בעקבות אמנים מפורסמים: יעדים מומלציםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2598%25d7%2599%25d7%2595%25d7%259c%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%25a7%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2590%25d7%259e%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%259e%25d7%25a4%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%25a1%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2599%25d7%25a2%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%259e%25d7%2595 https://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95/#comments Fri, 02 Aug 2024 04:53:17 +0000 https://www.masa.co.il/?post_type=article&p=150457איזה נוף העניק למונה השראה לציוריו? במה התאפיינו הציורים של ואן גוך כשחי בפרובנס? איפה יצר אדוארד מונק? ואילו מוצגים מפתיעים תוכלו לראות במוזיאון של דאלי? הצעות לטיולים בעקבות ארבעה אמנים גדולים

הפוסט טיולים בעקבות אמנים מפורסמים: יעדים מומלצים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
אוהבים אמנות? משלבים ביקור במוזיאון בכל חופשה? אספנו עבורכם כמה יעדים לחובבי אמנות בהם תוכלו להתחקות אחר עקבותיהם של אמנים מפורסמים, ולצפות לא רק ביצירות שלהם אלא גם במקורות ההשראה שלהם.

בעקבות קולד מונה בנורמנדי

חבל נורמנדי שבצפון צרפת מפורסם לא רק הודות לתפוחים, לגבינות ולחופי הנחיתה, בהם נחתו כוחות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה במבצע הנחיתה ימי הגדול בהיסטוריה. זהו אחד האזורים היפים בצרפת, עם עיירות ימי ביניימיות, חופים יפים ואתרים מפורסמים כמו מנזר מון סן מישל. הנופים היפים של האזור וקרבתו לפריז משכו אליו אמנים רבים מזרם האימפרסיוניזם, בהם פול סזאן, קמיל פיסארו ואוגוסט רנואר. עם זאת, האמן שמזוהה יותר מכל עם האזור הוא קלוד מונה, שגדל באזור, התחיל בו את הקריירה שלו ובילה בו את מרבית חייו הבוגרים, עד מותו. בנורמנדי הוא גם יצר את ציורי חבצלות המים המפורסמים שלו.

הגן היפני בביתו של קלוד מונה בג'יברני

הגן היפני בביתו של קלוד מונה בג'יברני

איפה לטייל בנורמנדי בעקבות קלוד מונה?

הבית של קלוד מונה בג'יברני – האתר המזוהה ביותר עם קלוד מונה הוא ביתו בכפר ג'יברני (Giverny). כשהיה מונה בן 43, בשנת 1883, הוא רכש חלקת אדמה ביצתית בשטחה 8 דונם בכפר ג'יברני. הוא עבר לשם עם משפחתו, הסב את האסם לסטודיו, טיפח את חלקת האדמה והפך אותה לגינת מים בסגנון גן יפני. על גדות האגם הוא שתל עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק, ואת פני המים הוא כיסה בחבצלות מים שכיכבו בהמשך בציוריו. הבית והגנים פתוחים לציבור ומומלץ לבקר בהם בקיץ, בחודשים מאי – ספטמבר, כשחבצלות המים פורחות.

הקתדרלה של רואן. מונה הרבה לתאר בציוריו את חזית הקתדרלה

הקתדרלה של רואן. מונה הרבה לתאר בציוריו את חזית הקתדרלה

רואן – העיר רואן ( Rouen), בירת חבל נורמנדי, היא השנייה בגודלה ובחשיבותה לאורך הסן, אחרי פריז. קלוד מונה התגורר בעיר תקופה ונהג לצייר את הקתדרלה, שהיא האתר המפורסם ביותר בעיר, בשעות שונות של היום. תערוכה של מונה מ-1895 הוקדשה כולה לקתדרלה, ובה 20 ציורים של הקתדרלה שכל אחד מהם מעביר תחושה שונה לגמרי. אפשר להבין מדוע מונה התרשם מהקתדרלה – הקתדרלה הבנויה בסגנון גותי היתה הבניין הגבוה בעולם בשנים 1880-1876.

לה האבר – קלוד מונה בילה את מרבית ילדותו בעיר הנמל לה האבר ( Le Havre) ששוכנת על גדתו הימנית של שפך נהר סן לים, ובה הוא גם התחיל את הקריירה האמנותית שלו. בנמל של לה האבר הוא צייר את הציור "התרשמות, זריחה" שהעניק לתנועה האימפרסיוניסטית את שמה. אם תבקרו בנמל המודרני תוכלו לראות כמה העיר השתנתה מאז חי בה מונה. בעיר נמצא המוזיאון לאמנות מודרנית MuMa ובו האוסף הגדול ביותר בצרפת של אמנות אימפרסיוניסטית, הכולל כמובן יצירות של קלוד מונה.

הציור "התרשמות, זריחה" שמונה צייר בעיר הנמל לה האבר

הציור "התרשמות, זריחה" שמונה צייר בעיר הנמל לה האבר

בעקבות אדוארד מונק בנורווגיה

סדרת ציורי "הצעקה" של אדוארד מונק, הצייר האקספרסיוניסט הנורווגי, היא אחת המשפיעות ביותר במאה העשרים. היא עובדה מחדש על ידי אמנים כמו רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול והופיעה בהרבה סרטים וסדרות טלוויזיה, מ"הצעקה" ועד ל"רחוב סומסום", וגם שימשה השראה ליצירות מוזיקליות. אחד מציורי הסדרה נמכר במחיר שיא של 119,922,500 דולר. עם זאת, מונק יצר יצירות רבות נוספות – לא פחות מ-6,000 – מלבד ציורי הצעקה. היצירות שלו מביעות רגשות שכוללים ייאוש, מלנכוליה ופחד (מונק אושפז ב-1908 בשל התקף חרדה ודיכאון), ובציוריו יש לעתים קרובות שמים כתומים – לא מפתיע בנורווגיה שבה יש תופעות כמו הוזהר הצפוני, שמש חצות והתפרצויות געשיות. "הצעקה" מתארת אדם העומד על גשר עץ באוסלו, על רקע הפיורד של אוסלו, עיניו חלולות ופיו פעור. רבים סבורים שהוא זועק זעקה אילמת כנד החיים המודרניים. ב-2003 סברו כמה אסטרונומים כי השמים האדומים בציור נבעו מהתפרצות הר-הגעש קרקטואה בשנת 1883.

"הצעקה" של מונק בגלריה הלאומית באוסלו

"הצעקה" של מונק בגלריה הלאומית באוסלו | Edvard Munch, Public domain, via Wikimedia Commons

טיול בנורווגיה, בה נולד מונק ובה הוא פעל ויצר, יאפשר לכם להתחקות אחר יצירותיו של מונק ובה בעת ליהנות מהנופים עוצרי הנשימה של הפיורדים.

איפה תוכלו לבקר בנורווגיה בעקבות מונק והאקספרסיוניזם הנורווגי?

הכפר Åsgårdstrand – בקיץ מונק נהג להתגורר בכפר הקטן, המרוחק כשעת נסיעה מאוסלו בירת נורווגיה, ובו גם היה הסטודיו שלו. ניתן לבקר בביתו של האמן, בית עץ המוקף במדשאות ירוקות. הבית נשמר מבפנים בדיוק כפי שהיה כשמונק חי בו, כולל המיטה והתמונות על הקירות, והוא משמש כיום כמוזיאון קטן. מן הבית תוכלו להשקיף על הים, ממש כפי שמונק ראה מדי יום, ובקרבת מקום תראו את הנופים ששימשו השראה למונק בציורים כמו "מלנכוליה". אחרי הביקור במוזיאון תוכלו לטייל ברחובות הכפר הציורי.

ביתו של אדוארד מונק | צילום: KT_Photo, שאטרסטוק

ביתו של אדוארד מונק | צילום: KT_Photo, שאטרסטוק

מוזיאון מונק – המוזיאון (Munch-museet) בן 13 הקומות שממוקם באוסלו מוקדש לחייו ולעבודתו של מונק. המוזיאון מציג כ-26,000 עבודות, מתוכן 1,183 ציורים – יותר ממחצית מעבודותיו הגמורות של האמן.  ב-2021 עבר המוזיאון למשכנו החדש על קו המים, ליד בית האופרה של אוסלו. כאן תוכלו לראות, בנוסף ל"צעקה", יצירות מפורסמות נוספות כמו "מדונה" ו"הילד החולה".

ג'לויה – מונק בילה תקופת גם באי ג'לויה (Jeløya), אי שממוקם באזור הפיורד של אוסלו. באי הזה קיבל מונק השראה  לכמה מיצירותיו המפורסמות. את חלקן תוכלו לראות במלון  Refsnes Gods מ-1767 שמשקיף על הפיורד, ובו אוסף אמנות עשיר שכולל גם עבודות של מונק. במסעדת המלון, Restaurant Munch מוצגות ארבע ליטוגרפיות מקוריות של מונק ויצירות נוספות, בהן דיוקן עצמי מ-1895. חובבי אמנות ייהנו מהגלריות המצוינות שבאי, גם אם לא כולן מציגות את יצירותיו של מונק.

האי ג'לויה ביום חורף קר

האי ג'לויה ביום חורף קר

בעקבות ואן גוך בפרובנס

ואן גוך אמנם היה הולנדי, אבל תקופת הצירה הפורה ביותר שלו היתה דווקא בפרובנס שבצרפת. ב-15 בחודשים בהם התגורר בפרובנס הוא צייר לא פחות מ-300 ציורים, בהם כמה מיצירות המופת שלו, כמו "ליל כוכבים", "בית קפה בלילה" ו"החמניות". וואן גוך התאהב באקלים הנעים של פרובנס ובנופים של שדות הלבנדר והחמניות ומטעי הזיתים, והוא אף כתב לאחיו תיאו: "הארץ (פרובנס) נראית לי יפה כמו יפן בגלל הצלילות של האווירה והשפעות הצבע העליז". ניתן לראות את ההשפעה של השהות בפרובנס גם על אופי היצירה שלו – בעוד שציוריו בהולנד היו קודרים, הציורים שצייר בפרובנס היו בהירים ומלאי אור.

מטעי הזיתים בסן רמי שימשו השראה לציוריו של ואן גוך שהיו מלאי אור בתקופה זו

מטעי הזיתים בסן רמי שימשו השראה לציוריו של ואן גוך שהיו מלאי אור בתקופה זו

איפה תוכלו לטייל בפרובנס בעקבות ואן גוך?

ארל – ואן גוך עבר ב-1888 לעיר ארל (Arles) ששוכנת במחוז שפך הרון והתגורר בה במשך כמה חודשים. בתחילה היתה זו כאמור של תקופה פריחה יצירתית,  בה ואן גוך התמסר לציורי טבע ונוף. הוא אף רצה לייסד בארל מושבת אמנים, אך רק פול גוגן נענה להזמנה. השניים ציירו יחד אך בהמשך מצבו הנפשי של ואן גוך התערער, השניים רבו וואן גוך, לאחר השפעת משקה אלכוהולי, כרת את החלק התחתון של אוזנו ונתן אותו לאהובתו. בארל תוכלו לצאת לסיור רגלי מסומן בעקבות ואן גוך, ולבקר בכמה מהאתרים שהשפיעו על האמן. אחד המפורסמים שבהם הוא כיכר הפורום (Place du Forum), שם הוא צייר את "מרפסת בית הקפה בלילה". תוכלו לעמוד בפינה הצפון-מזרחית של הכיכר, שם הוא הציב את כן הציור שלו, ולהשקיף על בית הקפה שנקרא היום, שלא במפתיע, Le Café Van Gogh. לא רחוק משם, הליכה לאורך מזח הרון בשעות הערב המוקדמות תספק לכם את הנופים ששימשו השראה לציור "ליל כוכבים מעל הרון". כמו ואן גוך, הגיעו לכאן לפני שמחשיך לגמרי כדי ליהנות מכל צבעי הלילה (שאין בהם בכלל שחור).

כיכר הפורום בארל, בה נמצא בית הקפה ששימש השראה לציור "מרפסת בית קפה בלילה"

כיכר הפורום בארל, בה נמצא בית הקפה ששימש השראה לציור "מרפסת בית קפה בלילה"

סן רמי – בתחילת 1889 ואן גוך שקע בדיכאון והחליט לאשפז את עצמו במרכז הפסיכיאטרי שבמנזר סן-פול דה מסול בכפר סן רמי (Saint Rémy de Provence). בתקופה זו הוא הרבה לצייר ציורי נוף, בעיקר של הנוף שנשקף מבית החולים ומסביבתו. בתקופה זו הוא צייר את הציור "אירוסים", אחת מיצירות המופת המפורסמות שלו. בתקופה זו  (כאשר הורשה לצאת מסית החולים), הוא צייר גם את מטעי הזיתים שבסביבת בית החולים, ובהם את עץ הזית האהוב עליו. ברחבי הכפר הפרובנסלי הטיפוסי הוצבו רפרודוקציות של יצירותיו של ואן גוך.

ליל כוכבים מעל הרון, שצויר בהשראת הנוף הנשקף ממזח הרון בארל

ליל כוכבים מעל הרון, שצויר בהשראת הנוף הנשקף ממזח הרון בארל

בעקבות דאלי בקטלוניה

סלבדור דאלי, הצייר הקטלוני שמזוהה יותר מכל אמן אחר עם התנועה הסוריאליסטית, חי מרבית חייו בקוסטה בראבה, וטיול ברצועת החוף שמצפון לברצלונה יוביל אתכם לכמה אתרים חשובים בחייו של  האמן. הנה כמה מהם:

הבית של דאלי בפורט ליגאט – במפרצון פורט ליגאט (Port Ligat) ששוכן בחצי האי קאפ דה קרוס,  בסמוך לעיירת הדייגים המקסימה קאדאקס, נמצא הבית בו התגוררו סלבדור דאלי ואשתו גאלה. הבתים המסוידים בלבן, סירות הדייגים הצבעוניות והסלעים המזדקרים מן המים נראים כאילו נלקחו מתוך ציור, והנופים האלה אכן שימשו השראה לציוריו של דאלי, ובהם "המדונה של פורט ליגאט". את הבית עצמו קשה לפספס, הוא מורכב מכמה בתי דייגים שסלבדור וגאלה חיברו יחד כמעין מבוך, ועל הגג שלו יש ביצה ענקית. כדי לבקר במקום חובה להזמין מקום מראש. ניתן לעשות זאת באתר האינטרנט.

הבית של דאלי במפרצון פורט ליגאט

הבית של דאלי במפרצון פורט ליגאט

מוזיאון דאלי בפיגראס – בפיגראס (Figueres), עיר הולדתו של דאלי, נמצא המוזיאון הסוריאליסטי הזה שמוקדש כולו לעבודותיו של דאלי. המוזיאון שוכן במבנה ששימש בעבר בתיאטרון העירוני, נשרף במלחמת האזרחים ואז ננטש. דאלי הסב אותו למוזיאון שנחשב לפרויקט האמנותי הגדול האחרון שלו. לא במקרה בחר דאלי דווקא במבנה הזה – כאן הוצגה תערוכת הציורים הראשונה שלו. המוזיאון גדוש בהפתעות  – לא רק ציוריו מלאי הדמיון של דאלי אלא גם יצירות ומיצגים מפתיעים ומשעשעים, כמו מכונית הקאדילק שבפטיו וחדר מיי ווסט, ובו הספה האדומה שמעוצבת כשפתיים של מיי ווסט.

חדר מיי ווסט במוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: Kiev.Victor / Shutterstock.com

חדר מיי ווסט במוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: Kiev.Victor / Shutterstock.com

במוזיאון אפשר להתרשם משלל התחומים בהם עסק דאלי – בין היתר יש בו אוסף תכשיטים שדאלי עיצב. המבנה מרשים מבחוץ לא פחות משהוא מרשים מבפנים. התיאטרון הישן תרם את החזות האלגנטית ואילו מוחו הסוער ושופע הדמיון של דאלי תרם למבנה ססגוני ופנטסטי, עם קירות אדומים שבהם משובצות מעין לחמניות עגולות.  על הגג מונחות ביצים ענקיות וביניהן ניצבות 120 רקדניות מוזהבות.

מוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: trabantos / Shutterstock.com

מוזיאון דאלי בפיגראס | צילום: trabantos / Shutterstock.com

מוזיאון גאלה דאלי בפובול – בעיירה הקטנה פובול (Púbol), כארבעים ק"מ מפיגראס, נמצא הבית המבוצר שדאלי העניק במתנה לאשתו האהובה גאלה כדי שהיא תוכל לנוח בו, להירגע וברוח מהעולם. האגדה מספרת שגם סלבדור היה צריך לבקש מגאלה רשות בכתב כדי לבקר שם. הבית הזה פשוט יותר ויש בו רק מעט נגיעות סוריאליסטיות, כמו ציורים שדאלי נתן לגאלה או ציור של גאלה כמלאך מעל הדלת. בקומה העליונה יש אוסף שמלות מפוארות של גאלה משנות החמישים והשישים, ובחוץ אפשר לראות את מכוניתה של גאלה חונה בחניה. אחרי הביקור בבית טיילו בגן המוצל שמקיף אותו, ובו בריכה רדודה ופסלי פילים עם רגליים דקיקות.

פסלי פילים עם רגליים דקיקות בבית גאלה גאלי בפובול | צילום: Mark Green, שאטרסטוק

פסלי פילים עם רגליים דקיקות בבית גאלה גאלי בפובול | צילום: Mark Green, שאטרסטוק

הפוסט טיולים בעקבות אמנים מפורסמים: יעדים מומלצים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%98%d7%99%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%a1%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95/feed/ 1
אמנות בבריסל: מוזיאונים, גלריות וקירות מצויריםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2590%25d7%259e%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%25a1%25d7%259c-%25d7%259e%25d7%2595%25d7%2596%25d7%2599%25d7%2590%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2592%25d7%259c%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2595%25d7%25a7%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25aa https://www.masa.co.il/article/%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/#respond Mon, 18 Oct 2021 07:59:53 +0000 https://www.masa.co.il/?post_type=article&p=141337מאירועים מיוחדים, כמו סוף שבוע שמוקדש לפעילויות בגלריות, דרך מוזיאונים ועד לאמנות רחוב, בריסל מציעה שפע של אפשרויות למתעניינים באמנות. הצצה לדברים נהדרים שחובבי אמנות יכולים לראות במהלך ביקור בבריסל

הפוסט אמנות בבריסל: מוזיאונים, גלריות וקירות מצוירים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
בריסל מציעה למבקרים בה שפע של אתרים, אטרקציות, אירועים מיוחדים וכמובן תענוגות קולינריים. בין אם אתם רוצים לראות את האטרקציות המרכזיות של בריסל או פשוט מחפשים מקום טוב לאכול בו, לא תתאכזבו. מהיכלי שוקולד, דרך מבשלות בוטיק ועד למסעדות אתניות ומסעדות מעוטרות בכוכבי מישלן – רעבים לא תצאו מפה. אבל מעבר לכך, בריסל מציעה גם שפע אפשרויות מוצלחות לחובבי אמנות. יש בה מוזיאונים איכותיים, סצנה אמנותית עכשווית תוססת והרבה אמנות רחוב – מציורי קיר מוזמנים, כולל כאלה של אמנים בינלאומיים מוכרים ועד לאמנות מחתרתית שצוירה באישון לילה ומן הסתם לא תשרוד לאורך זמן.

בית קפה בשכונת מרולה, עם קיר קומיקס ברקע. אמנות הרחוב מעניקה צבע לבריסל, בין אם היא ממוסדת או מחתרתית | צילום: רותם בר כהן

בית קפה בשכונת מרולה, עם קיר קומיקס ברקע. אמנות הרחוב מעניקה צבע לבריסל, בין אם היא ממוסדת או מחתרתית | צילום: רותם בר כהן

בביקור האחרון שלי בבריסל, רגע לפני שהמשכתי ליעד הבא, שמעתי שעומד להתקיים בעיר סוף שבוע של גלריות – Brussels Gallery Weekend. זהו סוף שבוע ארוך שמתקיים בכל חודש ספטמבר, ובמהלכו נערכים אירועי אמנות, סיורים, סדנאות ועוד. זאת גם הזדמנות פז לבקר בגלריות, חלקן מוכרות רק לאספני אמנות רציניים. מיד ביטלתי את התוכניות ונשארתי בבריסל עוד כמה ימים, כדי לספוג קצת אמנות לצד שאר התענוגות האורבניים. אמנם סוף שבוע של הגלריות 2021 כבר הסתיים, אבל באתר הבא תוכלו להתעדכן בתערוכות שהוצגו בו ולגלות כמה מהגלריות המסקרנות של בריסל, שאפשר לבקר בהן לאורך כל השנה, לא רק במהלך סוף השבוע הספציפי.

ביקור בגלריות הפזורות ברחבי בריסל מאפשר להתעדכן בסצינת האמנות העכשווית | צילום: רותם בר כהן

ביקור בגלריות הפזורות ברחבי בריסל מאפשר להתעדכן בסצינת האמנות העכשווית | צילום: רותם בר כהן

סוף השבוע של הגלריות אינו האירוע התרבותי היחיד בבריסל, נהפוך הוא. במהלך כל השנה נערכים בבריסל אירועים תרבותיים ואמנותיים רבים מאוד, ולמעשה מתי שלא תגיעו, כדאי לכם לבדוק ולהתעדכן במתרחש, תוכלו לעשות זאת בקישור הבא >>

גלריות אמנות מומלצות בבריסל

כאמור, לא רק בסוף שבוע של הגלריות, לאורך כל השנה נחמד לעצור במהלך שיטוט רגלי בעיר בגלריה או שתיים או שלוש כדי להתרשם ממה שקורה בתחום האמנות ממש עכשיו. בבריסל יש עשרות רבות של גלריות, הנה על קצה המזלג כמה שהשתתפו באירוע הגלריות השנה, ותמיד כדאי לבקר בהן.

La Patinoire Royale – Galerie Valérie Bach – אם אתם מתכננים לבקר רק בגלריה אחת, אני ממליצה על זאת. חלל תצוגה מדהים שבו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנים עכשוויים בינלאומיים מסקרנים. כתובת: Rue Veydt 15, אתר

גלריית La Patinoire Royale. מבנה מדהים ותערוכות מסקרנות | צילום: רותם בר כהן

גלריית La Patinoire Royale ממוקמת במבנה מדהים ומציגה תערוכות מסקרנות | צילום: רותם בר כהן

Templon – הגלריה הזאת נמצאת ממש ליד הגלריה שהוזכרה למעלה, כך שכדאי לשלב ביקור בשתיהן. מוצגים פה אמנים בשלבים שונים של דרכם היצירתית, מאמנים בינלאומיים בעלי שם ועד צעירים שרק מתחילים לפרוץ. כתובת: Rue Veydt 13A, אתר

Xavier Hufkens – אחת הגלריות הנחשבות והמשפיעות באירופה עם שלושה חללי תצוגה שונים ברחבי בריסל. בכל אחת מהגלריות תחת השם הזה אפשר לראות תערוכות רב-דוריות של אמנים מצליחים. כתובות: Rue Van Eyck 44; Rue ;Saint-Georges 107 6 Rue St-Georges אתר

Arcade – לגלריה שנוסדה ב-2008 יש גם סניף בלונדון. מלבד תערוכות יחיד מתחלפות מתקיימות פה גם הופעות, הרצאות ועוד. כתובת: Rue du Marché aux Porcs 10, אתר

סוף השבוע של הגלריות, שמתקיים בכל ספטמבר, מאפשר לפגוש אמנות באופן בלתי אמצעי | צילום: רותם בר כהן

סוף השבוע של הגלריות, שמתקיים בכל ספטמבר, מאפשר לפגוש אמנות באופן בלתי אמצעי | צילום: רותם בר כהן

Galerie Felix Frachon – בחלל קטן, שבו פעלה מכבסה לניקוי יבש, מוצגות עבודות של אמנים עכשוויים מהמזרח התיכון, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית. כתובת: Rue Saint-Georges 5, באותו רחוב, במספר 26 יש חלל נוסף של אותה גלריה, שם נערכים מפגשי אמנות, הופעות מוזיקליות ועוד. אתר

Gladstone – סניף מקומי של גלריה ניו יורקית, שמייצגת כמה מהאמנים המובילים בסצינה העכשווית. יצירות במגוון סוגי מדיה, מציור ופיסול ועד מיצגי וידיאו. כתובת: Rue du Grand Cerf 12, אתר

גלרית טמפלון. מומלץ לעצור בגלריה או שתיים במהלך הטיול בעיר | צילום: רותם בר כהן

גלרית טמפלון. מומלץ לעצור בגלריה או שתיים במהלך הטיול בעיר | צילום: רותם בר כהן

מוזיאונים מומלצים בבריסל

תחת השם המוזיאונים המלכותיים לאמנויות יפות בבלגיה (Royal Museums of Fine Arts of Belgium) מתכנסים שישה מוזיאונים איכותיים עם אלפי יצירות מתקופות שונות – מהעת העתיקה ועד לאמנות מודרנית. סביר להניח שלא תגיעו לכל ששת המוזיאונים בביקור אחד, לכן נזכיר שניים בולטים, הנמצאים במיקום מרכזי, סמוכים זה לזה, כך שפשוט וקל להגיע אל שניהם. בשל הגבלות הקורונה, חשוב להתעדכן באתר של המוזיאונים המלכותיים לגבי הנחיות לרכישת כרטיסים אונליין, שעות פתיחה וכדומה. לפרטים לחצו כאן >>

מוזיאון אולד מאסטרס (Musée Oldmasters) מוקדש לציירים אירופיים מהמאות ה-18-15. המוזיאון נוסד בראשית המאה ה-19 על ידי נפוליאון בופרטה והוא שוכן בבניין ניאו קלאסי מרשים. בין השאר מוצגות פה עבודות של ציירים פלמים מוקדמים, דוגמת הירונימוס בוש, פיטר ברויגל האב, אנתוני ואן דייק ורבים נוספים. כתובת: Rue de la Régence.

מוזיאון אולד מאסטרס, אחד מששת המוזיאונים שמרכיבים את המוזיאונים המלכותים לאמנויות יפות | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy <span style="font-size: 16px;">©</span>

מוזיאון אולד מאסטרס, אחד מששת המוזיאונים שמרכיבים את המוזיאונים המלכותים לאמנויות יפות | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מוזיאון מגריט (Musée Magritte) מציג את אוסף העבודות המקיף בעולם של האמן הסוריאליסטי הבלגי רנה מגריט. במוזיאון מוצגות יותר מ-200 עבודות שלו – ציורי שמן, רישומים, פסלים, כרזות פרסומת, צילומים וסרטים שמגריט עצמו יצר. הביקור במוזיאון מאפשר הצצה לעולמו המרתק של האמן, ואחריו מומלץ להמשיך לביתו של מגריט בשכונת ג'טה, שם התגורר ויצר במשך 24 שנים, בין 1930 ל-1954. בבית הצנוע תוכלו להתרשם מהרהיטים, החפצים האישיים, ספרים, פוסטרים ורישומים של מגריט, כמו גם מהסטודיו הקטן שלו שנמצא בגינה מאחורי הבית.

מוזיאון מגריט מאכלס את האוסף הגדול בעולם של יצירות האמן הסוריאליסטי | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מוזיאון מגריט מאכלס את האוסף הגדול בעולם של יצירות האמן הסוריאליסטי | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מוזיאון מגריט נמצא סמוך למוזיאון האולסמאסטרס ב-Place Royale , הבית של מגריט  נמצא ב- Rue Esseghem 135 בשכונת Jette בצפון בריסל.

עוד על סוריאליזם בבריסל בכתבה הבאה >>

סלון ביתו של מגריט. ביקור כאן מהווה הצצה מרתקת לעולמו של האמן | צילום: Musée René Magritte Museum - Jette © visit.brussels, Jean Paul Remy

סלון ביתו של מגריט. ביקור כאן מהווה הצצה מרתקת לעולמו של האמן | צילום: visit brussels, Jean Paul Remy ©

מוזיאון MIMA הוא מוזיאון לאמנות עכשווית שנפתח בשנת 2016 במיקום מסקרן במיוחד – על גדת תעלה בשולי מולנבק, שכונת המהגרים ששמה יצא לשמצה אחרי פיגועי טרור בפריז ובבריסל. המוזיאון משקיף על בתי השכונה, והקמתו דווקא בנקודה הזאת היא חלק מהרצון לאמץ ולחבק את הרב-גוניות והרב-תרבותיות של העיר, במקום להרחיק ולדחוק אותה, דבר שעלול להגביר את הניכור וההקצנה. אבל גם אם נתעלם מהאמירה הפוליטית-חברתית, זהו מקום מרתק ממש למתעניינים בסצנה האמנותית העכשווית. כתובת:  39-41, Quai du Hainaut, אתר

מוזיאון MIMA נמצא על גבול שכונת מולנבק, חלק מהרצון לחבק את הרב תרבותיות של בריסל | צילום: Werner Lerooy, shutterstock.com

מוזיאון MIMA נמצא על גבול שכונת מולנבק, חלק מהרצון לחבק את הרב תרבותיות של בריסל | צילום: Werner Lerooy, shutterstock.com

 

מתוך תערוכת קבע במוזיאון MIMA לאמנות עכשווית | visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מתוך תערוכת קבע במוזיאון MIMA לאמנות עכשווית | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

מסלול בעקבות ציורי קומיקס

עם סרטי אנימציה כמו "ואלס עם באשיר" ורומנים גרפיים כמו "קרוב רחוק" ו"מנהרות" של רותו מודן, גם אצלנו מחלחלת ההכרה שקומיקס הוא צורת ביטוי אמנותית לגיטימית, שאינה מיועדת רק לילדים. הבלגים יודעים את זה עוד מהעשורים הראשונים של המאה הקודמת, עת נולדו כמה מגיבורי הקומיקס הבלגים המפורסמים, בהם טינטין (שדוברי הצרפתית קוראים לו טנטן), של המאייר הרז'ה. אחרי שטינטין, עיתונאי צעיר שחרש את העולם בחברת כלבו הנאמן, הפך לשם דבר בבלגיה ואז בשאר העולם, הצטרפו אליו יצורים כחולים חמודים, הדרדסים, של הקומיקסאי פיו. גם לאקי לוק, אסטריקס וגיבורים מצוירים נוספים, כולם מוכרים ואהובים במולדתם בלגיה, חלקם פרצו את גבולות אירופה וזכו לפרסום בינלאומי.

קיר קומיקס, אחד מקירות מצוירים רבים הפזורים ברחבי העיר

קיר קומיקס, אחד מקירות מצוירים רבים הפזורים ברחבי העיר, שכיף לגלותם במהלך שיטוט רגלי | צילום: visit brussels ©

אם אתם חובבי קומיקס, כדאי לכם לבקר במוזיאון הקומיקס (Comics Art Museum). לצד תערוכות קבע שעוסקות בגיבורים המצוירים שנוצרו בבלגיה, יש גם תערוכות מתחלפות הקשורות לתחום ופעילויות למבקרים צעירים. המוזיאון ממוקם בבניין מרהיב ביופיו, בעיצובו של האדריכל והמעצב הבלגי הנודע, ויקטור הורטה, ממובילי זרם האר נובו. כתובת: Rue des Sables 20, אתר

מוזיאון הקומיקס שוכן בבניין אר נובו מרהיב בעיצובו של האדריכל הנודע ויקטור הורטה | צילום: Michael Mulkens / Shutterstock.com

מוזיאון הקומיקס שוכן בבניין אר נובו מרהיב בעיצובו של האדריכל הנודע ויקטור הורטה | צילום: Michael Mulkens / Shutterstock.com

את יצירות הקומיקס תוכלו לפגוש לא רק במוזיאון ובחנויות לממכר ספרי קומיקס (הבלגים מתייחסים לקומיקס ברצינות שמצדיקה הדפסת ספרים עם כריכה קשה), אלא גם על קירות ברחבי העיר. אם אתם בקיאים בתחום, תשמחו לגלות את הגיבורים והאנטי-גיבורים מתוך הסיפורים המצוירים, אבל גם אם אינכם יודעים מי הוא מי, המראה הצבעוני של הקירות הללו משמח את העין והלב. יש סיורים מודרכים בעקבות הקומיקס, ואפשר פשוט לעקוב אחרי מיקומם של קירות הקומיקס בעזרת המפה הזאת >>

בתמונה הפותחת: קיר קומיקס בבריסל  | צילום: visit brussels, Jean-Paul Remy ©

הפוסט אמנות בבריסל: מוזיאונים, גלריות וקירות מצוירים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%9c%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%aa/feed/ 0
הבתים הכי מיוחדים בישראלhttps://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%97%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%2591%25d7%25aa%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%259b%25d7%2599-%25d7%259e%25d7%2599%25d7%2595%25d7%2597%25d7%2593%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%2599%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%2590%25d7%259c https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%97%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/#respond Mon, 06 May 2019 08:47:03 +0000 https://www.masa.co.il/?post_type=article&p=131054נמאס לכם מבנייני רכבת אפרוריים וממגדלים שנראה כאילו שוכפלו שוב ושוב? אפשר גם אחרת: מבניין ספירלי שנראה כאילו קירותיו שבורים, דרך שכונה שלמה של בתי כוורת ועד לבית מערה ייחודי על חוף הים - הנה כמה מהבתים הכי מיוחדים בישראל

הפוסט הבתים הכי מיוחדים בישראל הופיע ראשון במסע אחר

]]>
בעוד שמדינות רבות בעולם מתגאות בבתים עתיקים, רומנטיים ומלאי אופי, המדינה הצעירה שלנו אופיינה מראשית דרכה בארכיטקטורה פונקציונלית, ויש שיגידו – חסרת מעוף. בשנים האחרונות התווספו לנוף הישראלי מגדלים רבים, אך גם כאן אפשר לומר ש"ראית אחד, ראית את כולם". ובכל זאת, גם בישראל אפשר למצוא בניינים מסוג שונה, כאלה המבטאים חשיבה מחוץ לקופסה – חלקם תוכננו על ידי אדריכלים בעלי שם, אחרים על ידי אמנים בנשמתם. לעיתים, הדעות חלוקות לגבי יופיים של בניינים אלה, הפונקציונליות שלהם או השתלבותם בסביבה, אבל דבר אחד בטוח: הם מוסיפים עניין למרחב הציבורי וקשה להישאר אדישים אליהם. הנה כמה מהבתים הכי מיוחדים בישראל:

טיולים בישראל כאן

בית הספירלה, רמת גן

ברחוב צל הגבעה ברמת גן, על צלע גבעה בין בניינים סטנדרטיים, מתבלט בניין סוריאליסטי יוצא דופן. זהו בית הספירלה, אותו תכנן האדריכל צבי הקר, שאף זכה ב-1999 בפרס רכטר על העיצוב הזה. הבניין, שנבנה בשנים 1990-1984, ייחודי לא רק בצורתו אלא גם בחיפוי שלו. מבנה הבטון העגול שנראה לא גמור, מוקף במרפסות לא מקורות ובגרם מדרגות חיצוני שמתפתל סביבו. בלבו של המבנה יש חצר פנימית אליה פונות כל הדירות. הבניין מחופה בחלקו בטיח ובחלקו באבן דקה בצבע ורוד, בשברי זכוכיות ובפח גלי. הקר אמר שהשילוב בין החומרים מסמל בעיניו את הניגודים בחברה הישראלית.

בית הספירלה ברמת גן מתבלט מעל שכניו הסטנדרטיים

בית הספירלה ברמת גן מתבלט מעל שכניו הסטנדרטיים | צילום: Aviad2001, cc by 3.0

למרות שהקר זכה בפרס על הבניין, הוא גם ספג הרבה ביקורת ורבים טוענים שהבית נראה לא גמור וכי אינו מתאים לסביבה. שמואל גרובשטיין, שהיה אחד מהשותפים בתכנון הבניין, אמר כי "הוא נראה כאילו סופה עברה ברמת גן ואספה את כל הגרוטאות מהגגות והחצרות של העיר ובסיבוב אחד יצרה את הספירלה", ונראה כי אין תיאור מוצלח מזה כדי לתאר את מראהו של בית הספירלה.
איפה? צל הגבעה 13, רמת גן

בית דובינר, רמת גן

באותו רחוב של בית הספירלה, במדרכה ממול, נמצא בניין נוסף בתכנונו של צבי הקר (ביחד עם האדריכלים אלפרד נוימן ואלדר שרון). זהו בית דובינר, שבו הקר אף בחר להתגורר. בית דובינר, הוותיק משכנו, נבנה בין השנים 1963-1961 עבור התעשיין סם דובינר ואשתו בטי. לא קשה להבין מדוע הוא מכונה "בית המשושים": המבנה נראה כבנוי מרשת של משושים הקירות שלו אלכסוניים זה לזה. בדומה לשכן ממול, גם בית דובינר בנוי סביב חצר פנימית, על מנת להתאימו לאקלים הים תיכוני. הגישה למדרגות נעשית ממסדרונות פתוחים ולא מחדר מדרגות, כמקובל. הבית הזה נחשב ליצירה המוערכת ביותר של הקר והוא מהווה מוקד עלייה לרגל לאדריכלים מהארץ ומחו"ל.
איפה? רחוב צל הגבעה, רמת גן

בית דובינר, הידוע גם כבית המשושים | צילום: ד"ר אבישי טייכר

בית דובינר, הידוע גם כבית המשושים | צילום: ד"ר אבישי טייכר, cc by 2.5

שכונת רמות פולין, ירושלים

צבי הקר השאיר את חותמו גם בירושלים. כאן לא מדובר בבניין בודד כי אם בשכונה שלמה – שכונת רמות פולין. השכונה החרדית בצפון-מערב ירושלים מתאפיינת בבנייני מגורים דמויי כוורת דבורים, עם קירות משופעים. השכונה כולה מאורגנת ככף יד בעלת חמש אצבעות, כאשר כל אצבע היא סדרה של חמישה-שישה בניינים בצורת האות ר' המשתלבים זה בזה ליצירת זיג זג. החצרות הפנימיות, שמאפיינות רבים מהבניינים של הקר, מכבבות גם כאן ולכל סדרת בניינים יש חצר פנימית. הפרויקט זכה לביקורת רבה, והקר הואשם בכך שהעדיף צורות גאומטריות מעניינות על פני הנוחות של הדיירים. הטענה היא שהקירות המשופעים אינם פרקטיים, ואפילו משימה פשוטה כהצבת ריהוט סטנדרטי לאורך הקיר הופכת למורכבת כשאין קירות ישרים. ואכן, במהלך השנים מרבית הדיירים עשו שינויים, שברו קירות ו"יישרו" את הבתים, והשכונה איבדה עם הזמן את המתאר המקורי שלה.

בית טיפוסי בשכונה הירושלמית רמות פולין

בית טיפוסי בשכונה הירושלמית רמות פולין | צילום: Nehemia G, cc by sa 2.5

בית הפגודה בתל אביב

העיר הלבנה בתל אביב, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מוכרת בעיקר בזכות בתי הבאוהאוס שבה, אבל אפשר גם למצוא באזור בתים מרשימים בעיצוב שונה. אחד היפים שבהם הוא בית הפגודה, המשתייך לסגנון האקלקטי. בית הפגודה משלב בין אדריכלות של המזרח הרחוק, אדריכלות אסלאמית ואדריכלות מערבית – מודרנית וקלאסית. הבית, הממוקם בכיכר המלך אלברט, תוכנן בשנות ה-20 לבקשת יהודי אמריקאי על ידי האדריכל אלכסנדר לוי (אשר בהמשך נספה באושוויץ). גג הבית המשופע תוכנן בהשראת פגודה יפנית, אך יש בו גם 21 קשתות, עמודים דוריים ומאפיינים נוספים. מלבד העיצוב יוצא הדופן, בית הפגודה עורר עניין רב בתקופתו שכן הוא היה בית המגורים הראשון בתל אביב שהותקנה בו מעלית.

בית הפגודה. סגנון אקלקטי בלב העיר הלבנה | צילום: גדעון שפירא

בית הפגודה. סגנון אקלקטי בלב העיר הלבנה | צילום: גדעון שפירא, cc by sa 3.0

במהלך השנים עבר הבית גלגולים רבים: לאחר מות הבעלים המקורי, מוריס דוד בלוך, הוא שימש כבניין מגורים לרופאים, כבית כנסת, כמרכז של בתי מלאכה ועוד, עד שננטש בשנות השמונים. בשנת 2000 קנה את הבניין רוברט וייל, יהודי שוודי, שאף התקין בו בריכת שחייה משובצת באבני פסיפס.
איפה? נחמני 20-12, תל אביב

"הבית המשוגע" בתל אביב

כל מי שהולך ברחוב הירקון, קרוב לכיכר אתרים, לא יכול להתעלם מהבית הזה: בניין בצבע ורדרד, שחזיתו הפונה לים מעוטרת במסגרות לבנות מעוותות ומעוקלות, בהשראת גלי הים הסמוך. הקווים המתעגלים רומזים כי האדריכל, ליאון גנייבה, ספג השראה מהאדריכל הנודע אנטוניו גאודי, שתכנן בניינים ייחודים בברצלונה (הבניין הזה מזכיר את בית מילה של גאודי). מבקריו הרבים טוענים שאת ההשראה גנייבה אולי ספג מגאודי, אבל בשונה מיצירותיו רבות הדימיון של האדריכל מברצלונה, כאן שלד הבניין סטנדרטי והגלים המעוקמים הודבקו אליו באופן מלאכותי, מה שהופך אותו ללא יותר מקוריוז.

"הבית המשוגע" ברחוב הירקון. דווקא צדו השני מעניין יותר

"הבית המשוגע" ברחוב הירקון. דווקא צדו השני מעניין יותר | צילום: goga18128 / Shutterstock.com

דווקא החזית המזרחית של הבניין, זו הפונה לעיר, מעניינת יותר. חלקים ממנה מכוסים בשכבת בטון, המדמה אבן כורכר, ציור קיר של שולמית בולג (אשתו של ישראל בולג, היזם של הבניין, שאף מתגוררת בו) מעטר את החזית לכל אורכה וצמחייה טבעית נדמית כפורצת מתוך המבנה. הבניין מעניין גם מבפנים: דלת הכניסה מגולפת, המעלית מעוטרת בגילופי עץ וחריטות זהב, קירות חדר המדרגות מצוירים והגג מוקף במעין מפרשים לבנים. את פנים הבניין לא תוכלו לראות, שכן רק הדיירים מורשים להיכנס אליו.
איפה? הירקון 181, תל אביב

בית הפסיפס ביפו

לא תמיד צריך אדריכל יצירתי ובעל שם כדי לתכנן בית יוצא דופן, לפעמים מספיק שיתגורר בו אדם עם נפש של אמן, חזון ודמיון. דוגמה טובה לכך היא בית הפסיפס ביפו. הדירה הקטנה של יוסף לוגסי, אשר נפטר ב-2018, היא מעין מקדש-קט של פסיפסים שאין כמותו בעולם. לוגסי, שמעולם לא למד אמנות בצורה מסודרת, יצר במשך ארבעה עשורים לא פחות מ-1,090 פסיפסים, בעיקר דיוקנאות של חלוצים, מנהיגים ואנשי רוח ישראלים ויהודים, לצד מוזיקאים, ספורטאים, מנהיגים בינלאומיים ועוד.

הגג של בית הפסיפס. הפסיפסים של לוגסי יצר מעטרים כל פינה בבית | הצילום באדיבות בית הפסיפס

הגג של בית הפסיפס. הפסיפסים של לוגסי יצר מעטרים כל פינה בבית | הצילום באדיבות בית הפסיפס

את הפסיפסים הוא יצר בטכניקה מיוחדת שפיתח בעצמו: ראשית, הוא צייר בעיפרון את הדיוקן על רשת יתושים שנמרחה בחומר מיוחד, ועליו הדביק את אבני הפסיפס, שהיו למעשה שברי אריחים, קרמיקה ופסולת בניין שלוגסי אסף ושבר לחתיכות. עבודות הפסיפס מעטרות כל פינה בבית  – כולל הקירות, הרצפה והגג. לוגסי רצה לחלוק את יצירתו עם הקהל הרחב והפך את ביתו הפרטי למעין מוזיאון. לאחר מותו משפחתו ממשיכה את דרכו וקבוצות יכולות (רק בתיאום מראש), לבקר בבית ולהתרשם מהפסיפסים.
איפה? יהודה הימית 26, יפו, טלפון לתיאום ביקור: 054-6093919

בית הכורכר בחוף סידנא עלי

דוגמה נוספת לבית שהוא חלום של איש אחד היא בית הכורכר של ניסים כחלון בחוף סידנא עלי בהרצליה. נסיבות החיים הובילו את כחלון להקים את ביתו בחוף בשנות השבעים, כשהאזור עדיין היה מבודד מאוד. הוא חצב מערה בסלע והפך אותה לביתו. מאז הוא הספיק להתחתן ולהתגרש (פעמיים), להוליד ילדים ולהיאבק עם הרשויות, אבל הבית עדיין שם והפך לאחד מסמלי החוף. במשך כמה שנים הוא אפילו הפעיל במקום מסעדה.

בית הכורכר בחוף סידנא עלי

המבנה שעל החוף דורש תחזוקה תמידית, ומזה ארבעים שנה שכחלון ממשיך לבנות את הבית ולתחזק אותו, תוך שימוש בחומרים שהים פולט, מצדפים וזכוכיות ועד בקבוקי פלסטיק. הבית והפסלים המעטרים אותו, אף הם מעשה ידיו של כחלון,  משתלבים היטב בסביבה. בפנים הוא מרשים לא פחות, עם קשתות, פסיפסים וצדפים על הרצפה, הקירות והתקרה.
איפה? חוף סידנא עלי, הרצליה

הבית ברחוב יורדי הים בהוד השרון

גם יגאל זולפין הפך את ביתו בהוד השרון ליצירת אמנות. זולפין אסף במשך השנים פריטים נוסטלגיים הקשורים לארץ ישראל של פעם: סוס נדנדה, כרטיסי אוטובוס, טלפונים עתיקים ועוד אינספור פריטים יומיומיים המהווים עדות לחיים שהיו כאן פעם.

הבית ברחוב יורדי הים בהוד השרון | צילום: סימי שאואר

הבית ברחוב יורדי הים בהוד השרון | צילום: סימי שאואר

האוספים של זולפין נמצאים לא רק בפנים הבית אלא גם בחוץ, והתוצאה – בית אגדות סוראליסטי המורכב מכל הפריטים שהוא אסף או מצא. חזית הבית היא ערבוביה של פריטים כמו אופניים ישנים, פסלים, עציצים, שעונים ועוד, כשמעל הכל מזדקרים, כמו שני צריחים של טירה, מגדל שעון ומגדל פעמון.
איפה? יורדי הים 7, הוד השרון

בתמונה הפותחת: "הבית המשוגע" ברחוב הירקון, תל אביב | צילום: ColorMaker / Shutterstock.com

הפוסט הבתים הכי מיוחדים בישראל הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%91%d7%aa%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9b%d7%99-%d7%9e%d7%99%d7%95%d7%97%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c/feed/ 0
גני ארמונות באירופהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2592%25d7%25a0%25d7%2599-%25d7%2590%25d7%25a8%25d7%259e%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%2590%25d7%2599%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25a4%25d7%2594 https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94/#respond Thu, 22 Jun 2017 15:21:50 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94/גני ארמונות הם כמעט תמיד הגנים היפים והמטופחים ביותר. בין אם הם מעוצבים בסגנון גינון צרפתי, איטלקי או אנגלי, ביקור בגני הארמונות מאפשר לנו להרגיש, ולו לשעה או שעתיים, כמו בני אצולה

הפוסט גני ארמונות באירופה הופיע ראשון במסע אחר

]]>

אין כמו שיטוט נינוח בגנים מטופחים, עם ערוגות פרחים, בריכות מים ופסלים, וכשהגנים האלה מקיפים ארמון רב רושם – ההנאה גדולה אף יותר. בין אם הארמון והגנים המקיפים אותו נמצאים באיטליה, אוסטריה, צ'כיה או ספרד – הביקור בגני ארמונות מאפשר להרגיש, ולא לשעה קלה, ממש כמו בני אצולה.

איטליה
גני בובולי, פירנצה
גני בובולי (Boboli) המופלאים, מאחורי ארמון פיטי בפירנצה, הוקמו בידי משפחת מדיצ'י כבר ב-1549. יש כאן פסל של מיכלאנג'לו (ארבעת העבדים), יצירות אמנות מרשימות, מזרקות שופעות וצל נעים בעיר שהיא לפעמים חמה ורועשת מאוד. התחושה בבובולי היא של רומנסה איטלקית מתקופת הרנסנס. למרות שהשמלות שלנו כבר לא עמוסות במלמלה, כמה חבל, אין מקום רומנטי יותר בכל איטליה. הכניסה לגנים חופשית.


המטייל בגני בובולי בפירנצה פוגש יצירות אמנות מרשימות, בהן פסל של מיכלאנג'לו | צילומים: שאטרסטוק

ספרד
גני האלהמברה והג'נרליפה, גרנדה
יש המכתירים אותם כגני המצודה היפים ביותר באירופה: השילוב המופלא של האדריכלות המורית עם הגנים הסבוכים, שחלקם מעוצבים כמבוכים, יוצר את התפאורה המושלמת לסרטי האבירים שחלמתם לככב בהם. מיליון פינות שקטות, נחבאות ומזמינות פזורות ברחבי הגנים האלה. יום שלם של ביקור בכל המכלול הזה חולף במהירות הבזק. אפילו החיוכים של התיירות היפניות נראו כאן לרגע, על רקע גני האלהמברה, כמו הזמנה רומנטית. אין ספק שהאשמה היא במקום. אפשר, לא בזול, אפילו לישון בבית המלון שממוקם בלב הגנים.


גני האלהמברה. יש המכתירים אותם כיפים מסוגם באירופה

צרפת
טירת שנונסו, עמק הלואר
במרחק 35 קילומטר ממזרח לעיר טור שוכנת טירת שנונסו (Chenunceau), אחת הטירות המרשימות ביותר של עמק הלואר. הגן המקיף אותה הוקם במאה ה-16 על פי הזמנתה של דיאן דה פואטייה, אחת מפילגשי המלך הנרי השני. הצירוף של גן מטופח וטירה רומנטית מאוד על גדת הנהר, נראים כמו איור מתוך היפהפייה הנרדמת.


טירת שנונסו והגנים המקיפים אותה נראים כאילו יצאו מתוך סיפור אגדה

גני ורסאי
ארמונו המפורסם של המלך לואי ה-14, הנמצא בקרבת פריז, נבנה בסוף המאה ה-17 ושימש כארמון המגורים והאדמיניסטרציה העיקרי של מלכי צרפת במהלך המאה ה-18. היום מגיעים המוני מבקרים להתפעל מהארמון האקסטרווגנזי ומגניו המפוארים. גני ורסאי מהווים את הדוגמה הקלאסית לסגנון הגינון הצרפתי והם כוללים מאות מטרים של צמחייה מטופחת, שבילים, תעלות מים ומזרקות בצירים ישרים ובחלוקה גיאומטרית האופייניים לתפיסה הצרפתית.

גני ורסאי, דוגמה קלאסית לסגנון הגינון הצרפתי

צ'כיה
לדניצה
העיר הקטנה לדניצה (Lednice) קרובה מאוד למפגש הגבולות של צ'כיה, סלובקיה ואוסטריה, והיא מציעה למבקרים את הגן היפה בחבל מורביה. זו למעשה חצר אחורית של טירה שנושאת את שם העיר, אבל במקרה הזה החצר מוצלחת הרבה יותר מהבית. יש שם שביל מעגלי שמקיף אגם, חוצה כמה גשרי עץ, עובר בסבך ירוק ומוליך למגדל בקצה הגן. 300 מדרגות ספירליות עולות לראש המגדל, ומהמרפסת שבראשו נשקף נוף נפלא.

גן הפרחים בקרומריז'
העיר קרומריז' (Kromeríž) במזרח צ'כיה, כחמישים קילומטרים מברנו, ידועה בזכות הארמון המפואר מהמאה ה־14 וגן הפרחים. במשך יותר מ־300 שנה מטפחים כאן בחריצות גן גדול בסגנון צרפתי שמזכיר את גני ורסאי. ערוגות הפרחים הסימטריות, תכנון הצבעים, הפריחה והצורות מרשימים. במקום נבנתה אכסדרת עמודים באורך 240 מטרים, ומהגג שלה נשקף מראה יפה של הגן. מיעוט המבקרים מאפשר לבלות כאן כמה שעות שלוות.

גן הפרחים בקרומריז' שבמזרח צ'כיה

אנגליה
המפטון קורט
באנגליה ישנם שני ארמונות העונים לשם המפטון קורט ולשניהם גנים מרהיבים: אחד מהם בלונדון והשני בהרפורדשייר (Herefordshire).

המפטון קורט לונדון יושב על גדת נהר התמזה, ברובע ריצ'מונד שעל התמזה בלונדון. במקום שבו נמצא הארמון כיום הייתה בעבר חווה של המסדר ההוספיטלרי. בשנת 1514 חכר את השטח תומאס וולסי, הארכיבישוף של יורק ויועץ ראשי למלך, ובנה במקום בית אחוזה חדש בסגנון רנסאנס איטלקי. בשנת 1525 הלאים המלך הנרי ה-8 את הארמון והוסיף למבנה את האולם הגדול ואת מגרש הטניס. מאז שימש הארמון את מלכי אנגליה עד לשנת 1760, אז העדיף המלך ג'ורג' השלישי להתגורר בלונדון. בשנת 1838 פתחה המלכה ויקטוריה את הארמון לציבור הרחב. גני הארמון ששטחם כ-250 אלף מ"ר כוללים מדשאות, וגני פרחים מטופחים, אבל אין ספק שכדאי להגיע לכאן כדי לבקר באטרקציה המרכזית של גני ארמון המפטון – מבוך השיחים המפורסם, שנשתל בין השנים 1689 ו-1695. הוא משתרע על שטח של 1,400 מ"ר ומכיל קרוב לקילומטר של שבילים. תוכלו להעביר כאן את זמנכם בנעימים בניסיון למצוא את דרככם במבוך.


המפטון קורט על גדת נהר התמזה בלונדון

טירת המפטון בהרפורדשייר נבנתה בתחילת המאה ה-15 על ידי המלך הנרי ה-4. שטח אדמות הטירה משתרע על פני 4,000 דונם של יערות, גבעות ירוקות וגנים מרהיבים. הגנים שהוזנחו בעבר שופצו ושוחזרו מאז שנת 1994 והיום אפשר לטייל בין תעלות מים ושבילים מכוסי צמחייה. יש בגנים גם מבוך, מגדל גותי ומנהרה סודית המובילה למפל. במסעדה שליד גני המטבח אפשר לטעום אוכל אורגני. אם אתם מחפשים פסטורליה ושלווה אין-סופית, זהו המקום בשבילכם.
איך מגיעים? על כביש A417 ליד הצומת עם A49, בין הרפורד (Hereford) ולאומינסטר (Leominster).

גרמניה
ארמון סנסוסי בפוטסדאם
אם רוצים לספוג קצת טבע ושלווה מלכותית במהלך ביקור בברלין, כדאי לצאת מהעיר ולנסוע לארמון סנסוסי (Sanssouci) שבפוטסדאם. הארמון נבנה בסוף המאה ה- 18 ושימש כארמון הקיץ של פרידריך הגדול, מלך פרוסיה. יש שרואים בו מעין מקבילה לארמון ורסאי בצרפת, אף שסנסוסי קטן ממנו בהרבה. הארמון נבנה בסגנון הרוקוקו, הוא ממוקם מעל כרם רחב ידיים ומוקף במתחם גדול ומרהיב של גנים מדורגים עם תעלות מים, מזרקות, פסלים, גינות פרחים ועצי פרי. המלך פרידריך לקח חלק פעיל בעיצוב הארמון, הגנים והפארק הגדול המקיף אותו. הכניסה לגנים חופשית.
איך מגיעים? ארמון סנסוסי גובל במרכז העיר פוטסדאם. אפשר להגיע לכאן מברלין ברכבת S-Bahn מס' 7.


ארמון סנסוסי בפוטסדאם הסמוכה לברלין

אוסטריה
ארמון הלברון בזלצבורג
ארמון הלברון (Hellbrunn) הוא וילה ברוקית שנבנתה בתחילת המאה ה-17 ע"י הנסיך-ארכיבישופ של זלצבורג, מרקוס סיטיקוס פון הוהנמס. הארמון מוקף כמובן בגנים יפים המפורסמים בשל "משחקי המים" (jeux d'eau) שבהם. כמו הרבה מאוהבי הגנים של תקופתו, גם מרקוס סיטיקוס אהב את המזרקות ומשחקי המים שהובאו לידי שלמות בגנים של פירנצה. אך בעוד שהמזרקות של גני פירנצה נהרסו, בהלברון הן נשתמרו ואפשר גם היום ליהנות מהן. במזרקה המוקדשת לנפטון, למשל, מוצבות ציפורים מלאכותיות ששרות מכוח המים שזורמים תחתן.

הגנים מסביב לארמון הברון

בתיאטרון המכני, שנבנה ב-1750 אפשר לראות סצנה של חיי יומיום בעיר בארוקית קטנה ובה 200 דמויות הנעות בכוח המים. לקראת סוף המאה ה-18 הוסף לארמון גם גן בסגנון אנגלי, וליד השער שלו ניצב ביתן קיץ מזכוכית בו צולמה הסצנה מהסרט "צלילי המוסיקה" עם השיר – "I'm sixsteen going on seventeen".

הפוסט גני ארמונות באירופה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%a8%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a4%d7%94/feed/ 0
וינה – געגועים לפרנץ-יוזףhttps://www.masa.co.il/article/%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a5-%d7%99%d7%95%d7%96%d7%a3/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2595%25d7%2599%25d7%25a0%25d7%2594-%25d7%2592%25d7%25a2%25d7%2592%25d7%2595%25d7%25a2%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%259c%25d7%25a4%25d7%25a8%25d7%25a0%25d7%25a5-%25d7%2599%25d7%2595%25d7%2596%25d7%25a3 https://www.masa.co.il/article/%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a5-%d7%99%d7%95%d7%96%d7%a3/#respond Tue, 19 Apr 2016 14:37:01 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a5-%d7%99%d7%95%d7%96%d7%a3/וינה המתחדשת זוכה בשנים האחרונות למתיחת פנים רצינית. המוזיאונים החדשים שקמו בה מושכים אליה מבקרים מכל אירופה ובתי הקפה המפורסמים נותנים להם סיבה לחזור לביקור שני ושלישי. של מי, אם כן, העיר הזו? של אוהבי האמנות, של מעלי זכרו של פרויד, של יושבי בתי הקפה?

הפוסט וינה – געגועים לפרנץ-יוזף הופיע ראשון במסע אחר

]]>

אני יושב על הספות הנפלאות במוזיאון לתולדות האמנות. הספות ניצבות מול תמונות הענק ומאפשרות למבקר לשקוע לתוכן, להטות את הראש לאחור ולצפות בתמונות הגדולות תוך האזנה למדריך הקולי. וינה יודעת להתענג על המוזיאונים האימפריאליים שלה. מי שמתחזה לאימפריה הרומית הקדושה (תואר שהחזיקו בו ההבסבורגים שנים ארוכות), מי שמתחזה לעריץ נאור, מי שמתחזה לקדמה, צריך גם לאסוף הוכחות לטענותיו. האמנות הופכת במחוזות האלה של אירופה למושג מופשט. גתה מדבר על זה, קאנט מתפלסף על זה. האמנות היא אידיאל, לא עובדה של יומיום כמו ברנסנס של רומא וכנסיותיה. בית הבסבורג אסף אמנות מכל אירופה כדי להפגין את מעמדו כאימפריה.

קראו עוד:
וינה – המדריך המלא
אוסטריה – המדריך המלא
טיפים והמלצות לווינה
החיים הטובים בוינה
שטרודל עם נוף – טיול באוסטריה

וינה היא מוזיאונים עד הקצה. גם הקליניקה של פרויד, למשל, בברג-גאסה מספר 19 הופכת למוזיאון. כאן לא משלמים עבור המוצגים עצמם אלא עבור האווירה. כשברח מפני הנאצים לקח פרויד את חפציו ורק מעטים מהם הוחזרו לכאן בידי אנה, בתו, עם פתיחת המוזיאון. כמו בכל המוזיאונים של וינה, גדולים כקטנטנים, גם כאן מלווה אותי מדריך קולי צמוד. הגברת הנחמדה שבמכשיר היא זו שאחראית על האווירה עבורה אני משלם. בחדר ההמתנה, ככה מספרת הגברת במכשיר, נולד החוג הפסיכואנליטי. בחדר הייעוץ אפשר לראות תמונה של הספה בה"א הידיעה, היא הספה שעליה נולדה המאה העשרים. גם היא נמצאת היום בלונדון. באחד החדרים על מסכי טלוויזיה קטנים, אנה פרויד מציגה סרטי וידאו ביתיים של משפחת פרויד היוצרים תחושה כמעט אינטימית. אני משתהה. מנסה לספוג את האווירה המדומיינת, ומהרהר על פרויד, היהודי שהיגר עם משפחתו ממורביה אל הכרך הגדול. ההיסטריה הנשית ואחר כך פשר החלומות שימשו אותו כדי לנקב חור במוסכמות הבורגניות של וינה במפנה המאה. התרבות, הדת, האמנות, כולן מקבלות משמעות חדשה דרך הפריזמה הפרוידיאנית. לא עוד אמנות יפה, תרבות גבוהה, דת טהורה. המציאות האמיתית היא דווקא זו המודחקת. מתחת לפני השטח רוחש התת-מודע.

קריית המוזיאונים של וינה שוקקת חיים בשבת אחר הצהרים. אני כותב על מין ספסל שכיבה ירקרק, אחד מרבים, הפזורים בחצר קריית המוזיאונים ומלאים בווינאים הרובצים בשמש, כשברקע מנגן לנו די ג'יי מוזיקת פופ קצבית. התערוכה במוזיאון ליאופולד עוסקת בסקנדלים הווינאים של מפנה המאה. בקלימט, שילה, קוקושקה ואחרים.

הם מחפשים אחרי האמת הערומה, טוענת התערוכה – "נודה וריטס", כשם ציורו של קלימט שהוא ציור של אישה בעירום פרונטלי. התערוכה עוקבת אחרי הסקנדלים השונים שעוררו החבר'ה האלה. העירום המיני המפורש החסר את העידון הקלאסי. ביטול ההבדל בין המינים ושובו של ההרמפרודיט. בנייתו של הבניין בלי הגבות, כפי שכינה פרנץ-יוזף את בניין לוס, הבניין המודרני הראשון בווינה, שהמונים נהרו אליו כדי לשזוף עיניים בכיעור בהתגלמותו – בניין בלי גמלונים מעל החלונות. עוד עוסקת התערוכה בדמותו של האמן כקדוש מעונה. שילה מצייר את עצמו כסנט סבסטיאן, גרשטל מצייר את עצמו כישו בכבודו ובעצמו. מרטירים בשם באמנות. כאלה הם ציירי המחאה של וינה במפנה המאה וכאלה הן שערוריותיה. אין עוני, אין דיכוי מעמדי, מגדרי או גזעי. הרצון לחופש לובש את דמות האמנות הטהורה. שוב אותה אמנות טהורה שמאפיינת כל כך את התרבות של וינה, ששורשיה בייבוא האימפריאלי של אמנות איטלקית למחוזות הצפון. כלשון המוטו החרוט מעל הכניסה של בניין הססציון, מקדשה המרשים של תנועת היוגנדשטיל במפנה המאה: "לכל תקופה האמנות שלה, ולאמנות – החירות". עכשיו זה כבר מתחיל להסתדר לי בראש. המחאה שלהם היא מחאה של ילדים בורגנים טובים, ילדי שמנת וקונצנזוס. על הספסל הירקרק בחצר של קריית המוזיאונים, אני נהנה מן הסיפוק שבתובנה הזו, כמו אחרי פיצוח של חידה קשה.

בצד השני של החצר נמצא מוזיאון נוסף, בניין הבנוי אבן שחורה, וקרוי בפי הווינאים בשם החיבה "מומוק", הוא ה"מוזיאון לאמנות מודרנית". בקומה העליונה של המוזיאון אוסף של אמנות מודרנית מהמאה העשרים. בקומות שמתחת, תערוכות זמניות של נובו-ריאליזם צרפתי של שנות השישים וריאליזם אמריקאי של שנות השבעים. אני אוהב את הריאליזם. יש בו משהו מחויב ופשוט, כן וישיר. אחרי שאני נהנה מהתערוכות האלה, אני מוסיף לרדת מטה, אל המרתף של המוזיאון, שם נמצאת תערוכת קבע, ומתברר שכל מה שראיתי למעלה, לא היה אלא הקדמה, נקודות ציון שביחס אליהן ניתן למקם את וינה של המרתף של מומוק. במרתף נמצאת תערוכה של קבוצת האקציוניזם הווינאי של שנות השישים, גם היא קבוצה של אמני אוונגרד כמו חבורת הססציון במפנה המאה, היוצרים אמנות שנועדה להרגיז את הבורגנות. איך מרגיזים בורגנות בשנות השישים? באמנות של קקי ופיפי, סאדו-מאזו ועיסוק אובססיבי בגוף. הכל נראה כל כך אפל שאני מאבד אוריינטציה וכבר לא בטוח מי כאן הרעים ומי כאן הטובים. אולי זה הבורגני הקטן שבי שיוצא פתאום החוצה. אני מתפתה להבין את האקציוניזם האלים הזה, פעם נוספת, כתמציתה של וינה, כסימפטום למה שמסתתר בכל המרתפים שלה. כלומר, אם זה מה שעושים אמני האוונגרד, מה יעשו השמרנים והניאו-נאצים. הבניין האולטרה מודרני הזה, מתפרש לי פתאום מחדש לאור מה שאצור במרתפיו, ונעשה גם כן אפל ומפחיד.

יום חדש בארמון בלוודר. אני בא לכאן בציפייה לראות ארמון בארוקי מפואר ותערוכה של תמונות אמנות משלהי המאה ה-19 ומתחילת המאה העשרים, את שילה ואת קלימט ואת קוקושקה כמובן. וזה מה שאני מוצא בקומה הראשונה של המוזיאון, תמונות הנוף העדינות של קלימט, שילה עם אחת מהמאהבות שלו, ואת קוקושקה כמובן. אבל כשאני עולה לקומה השנייה, להמשך התערוכה, מודיעות הכרזות (שעד כה התעלמתי מהן באלגנטיות), על תערוכת "אוסטריה החדשה". חשבתי שזה יהיה סתם אוסף של תמונות שחור לבן לכבוד חגיגות החמישים לעצמאות האוסטרית המחודשת, שיפריעו לי להתרשם מהארמון הבארוקי שבאתי לראות, ומהאמנות המשובחת של מפנה המאה. הדגל האוסטרי האדום-לבן-אדום מוביל את המבקרים בין החדרים השונים של התערוכה, החל מהולדת אוסטריה בסוף מלחמת העולם הראשונה ועד ימינו אנו. בצד אחד, אם כן, נמצאים עדין שילה וקלימט וקוקושקה, אבל בצד השני קריקטורות אנטישמיות ארסיות ושאר מבשרי חורבן אוסטריים. אחר כך באים הנאצים וקוטעים בצעידתם הברווזית בטלוויזיה את מהלכו של הדגל האוסטרי שהופך אפור, מושפל ונעדר לאורכם של שנים או שלושה חדרים, ומתחדש רק עם שחרורה של אוסטריה מידי הנאצים. ברגע הראשון אני חושב שהצירוף הזה לא הולם, לא ראוי. אבל אז אני קולט שלמרות הפטריוטיות השופעת של התערוכה הזו, והלאומיות השוצפת מכל פינה, השילוב הזה עובד באופן מדויק. גם אני בעצם נפלתי קורבן לאשליית האמנות כשהיא לעצמה והעבר הקפוא, בעוד שכאן האמנות נזרקת לתוך קונטקסט היסטורי, כדי שלא תוכל להתעלם. זה קרה באותו זמן ובאותו מקום, וכזו היא אוסטריה: ארמון בארוקי מפואר של נסיך הבסבורגי, אמנות מרדנית ממפנה המאה, אנטישמיות, פאשיזם ואנשלוס נאצי. אני מציץ מהמרפסת המפורסמת עליה עמדו האנשים החשובים והציגו לאומה את החוקה החדשה. אבל כשאוסטריה שוחררה ונולדה מחדש ב-1955 קשה כבר לשמוח בשמחתה. בשביל כמה מאיתנו זה כבר היה מאוחר מדי.

מאוחר מדי, כי כמו שקל לראות במוזיאון היהודי בווינה, אין פה כבר יהודים. האוצרים נזהרים מאוד מקלישאות. הם הולכים על המופשט, על היחסי, על הפוסטמודרני. כך קורה שבכל המוזיאון היהודי של וינה יש רק שני מיצבים מינימליסטים עד אבסורד וחלל אחד שהוא ארכיון פתוח לציבור, בלי שטרחו לבחור מתוכו את המוצגים הראויים להצגה ולצרף להם הסבר כלשהו. כאילו הם מבקשים להגיד בכך: יש פה יותר מדי, וזה מבלבל גם אותנו, ואין לנו מושג מאיפה להתחיל להתייחס לעבר של וינה, אין לנו נקודת אחיזה, והוא גם לא הולם כל כך את מוצרט ובטהובן ופרנץ יוזף הקיסר שאותם אנו משווקים לתיירים, אז הנה, הכל כאן, נסו לפענח את זה בעצמכם. הכל מינימליסטי עד אבק, פירורים פירורים של משהו שאיננו ובקושי רב זוכרים אותו. היהודים הם רוחות רפאים, היהודים בעצמם הם מיצב. רציתי לבכות במוזיאון היהודי של וינה, מין קלישאה שנראתה לי הולמת באותו מקום ובאותה שעה, אבל במקום זה רק עצוב לי לראות את ההעדר, עצוב על זה שריק כאן מכדי שיהיה עצוב.

אני מתרגש דווקא בבית הכנסת הקטן והמאופק שצורתו צורת תיאטרון קלאסי, ניצול יחיד של ליל הבדולח. המסורת הקולית היא ירושה של חזן מפורסם שאפילו מלחינים לא יהודים היו באים לשמוע את קול זמרתו, ומתגשמת כאן במקהלה של ארבעה גברים. הארכיטקטורה של המחצית הראשונה של המאה ה-19 הייתה צריכה לחמוק מבעד לפרצות של האיסורים המגבילים שהוטלו על בניית בית הכנסת. בית הכנסת הראשון שאני מבקר בו במרכז אירופה. פיסת געגועים. בשבת שאחרי אני תר אחרי בית כנסת אחר, לשם הגיוון, ברובע ליאופולדשטאט שכמו האיסט אנד וכמו הגטו היהודי ברומא, מצטרף לפאזל של מחוזות זיכרון מטושטשים. יש שם אגף אחד ששרד מבית כנסת שנשרף בליל הבדולח. בתוכו פועלת היום ישיבה של אגודת ישראל. אל השארית הזו מחובר בניין מודרני, קונסטרוקציה של מתכת וזכוכית שתופסת את מקומו של בית הכנסת הישן ומאכלסת בתוכה את מוסדות "עזרה". מבט על המבנה הזה עוזר לי להבין מה זה אומר שבלילה אחד נשרפים כל בתי הכנסת של העיר. איזו אימה. ממול יש מאפייה כשרה עם תפריט שתלוי מחוץ לדלת וכתוב בעברית. אני חולף גם על פני ביתו של ויקטור פרנקל, הפסיכולוג שהמציא את הלוגותרפיה במחנה ריכוז, שאת ספריו בלעתי בשקיקה כמתבגר. כאן הייתה הקליניקה שלו עד לגירוש למחנות, אומר השלט התלוי בחזית. אחר כך אני תועה אל המרכז הספרדי ומהסס לרגע אם לבחור בבית הכנסת הבוכרי או הגרוזיני הצמודים זה לזה. לבסוף אני בוחר בבוכרי, ומשתתף בקבלת שבת של המהגרים היהודים החדשים בגטו הישן של וינה, עד שנמאס לי מהנוסח הלא מוכר הזה, וגם מהאיש שצועק ברוסית באמצע התפילה על כולם להפסיק לדבר, ואחר כך ממשיך ומדבר עם כולם. אני מטייל בפרטר-שטרסה, הרחוב הראשי של הרובע. מי טייל פה בערבי שבת של קיץ לפני מאה שנה? איפה היו פה תיאטרוני היידיש המפורסמים? וניחוח הטשולנט? וקולות התפילה? מחוז זיכרון עמום ונשכח. אנטי-מוזיאון.

"קפה סנטרל", קשתות ניאו-גותיות, שלישיה קאמרית שמנגנת את "קטיושקה יצאה לשוח" לכבודה של גברת זקנה ומאופרת בכבדות שנכנסת לקפה, והיא מתרגשת כל כך מתשומת הלב. אולי עוד זכתה לראות בצעירותה את טרוצקי שהיה יושב פה, ואת הסוציאליסטים, ואת המאורות הספרותיים של קבוצת "יונג וין", ואת המשורר פטר אלטנברג שדמותו המפוסלת בעיסת נייר עוד יושבת ליד הדלת. סוף סוף אפל-שטרודל כראוי וקפה וינאי. אני מהרהר: הקפה נפל שלל מידיהם של האויבים הגדולים ביותר של וינה – התורכים. ברור אם כן שעבור כמה מהשמרנים הגדולים של העיר היו בתי הקפה במפנה המאה דקדנטים מהסוג הגרוע ביותר, כאלה שלגמו בהנאה את המשקה של האויב. מצד שני, עבור יושבי בתי הקפה האלה, זה היה סוג של תירבות, השתלטות על הפחד הקמאי. הווינאים הרי לא שותים את הקפה כמו התורכים. הם ממתיקים אותו, מוסיפים לו חלב, קצפת, הופכים את הפחד הגדול למשהו משלהם. רק לקפה יש בית משלו, כתב עגנון, שהיה גלציאנר אומנם אבל בכל זאת אוסטרו-הונגרי. לקפה הווינאי, אני מוסיף, יש את האופי המיוחד שלו. הקפה הצרפתי, למשל, הוא מחאה בורגנית כנגד השוקו השמן של האצולה. הוא קפה מהיר ובעל ארומה מעוררת, שאפשר לשבת עליו שעות ולדבר, בבתי קפה צפופים ורועשים שאמנות מהפכנית נולדת בהם. הקפה האיטלקי אפילו מהיר מזה הצרפתי. הוא נלגם בעמידה, כמעט פושר, בדרך לעבודה, כדי לתת כוח להמשך היום. הקפה הווינאי מגיע עם קצפת בראשו, מתפנק, כמעט אצילי. בורגנות שעלתה לגדולה, שחוגגת את עצמה בשעות ארוכות של מוזיקה ומתוקים ועיתונים של יום ראשון ומלצרים בעניבת פרפר.

אני והמחברת שלי מהרהרים כך הרהורים קצת אוויליים על קפה, בבית קפה וינאי. אני כותב כאן כמעט רק כדי לכתוב, נופל שוב למלכודת האמנות הטהורה, הסטרילית, אמנות שנכתבת בבתי קפה וינאיים של מפנה המאה, זה כל כך מפתה במולדת האמנות לשם עצמה.

הפוסט וינה – געגועים לפרנץ-יוזף הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%95%d7%99%d7%a0%d7%94-%d7%92%d7%a2%d7%92%d7%95%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a4%d7%a8%d7%a0%d7%a5-%d7%99%d7%95%d7%96%d7%a3/feed/ 0
גשרים – עשרה שוברי שיאיםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%99%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2592%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a2%25d7%25a9%25d7%25a8%25d7%2594-%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2599-%25d7%25a9%25d7%2599%25d7%2590%25d7%2599%25d7%259d https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%99%d7%9d/#respond Sun, 23 Aug 2015 09:25:04 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%99%d7%9d/מהו הגשר הגבוה בעולם, מה אורכו של הגשר הכי ארוך ועל איזה גשר נוסעות הכי הרבה מכוניות בשנה? עשרה גשרים שוברי שיאים, שכל אחד מהם הוא פלא הנדסי מעורר השתאות, עדות לכך שפרקטיות לא צריכה לבוא על חשבון יצירתיות

הפוסט גשרים – עשרה שוברי שיאים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לגשרים יש תכונה מופלאה: מצד אחד, הם חייבים להיות מסיביים דיים כדי שיוכלו לשאת משאות כבדים להפליא, ומצד שני, הם משדרים קלילות ואווריריות מקסימה. לא רק שגשרים רבים אינם פוגמים בנוף שהם עוברים בו, יש כאלה שאפילו מוסיפים חן מיוחד לסביבתם. לפניכם עשרה גשרים שוברי שיאים, שכל אחד מהם הוא פלא הנדסי מעורר השתאות, וכל זאת מבלי להתפשר על יצירתיות ויופי:

הכי ארוך 1: הגשר הימי בין הונג קונג למקאו

סין היא מובילה עולמית בתחום הגשרים הארוכים בעולם – שבעה מתוך עשרת הגשרים הכי ארוכים נמצאים בשטחה! השלושה האחרים, למקרה שתהיתם, נמצאים בטייוואן, תאילנד וארצות הברית. באוקטובר 2018 סין שברה את השיא הקודם שהיא עצמה אחזה בו עם פתיחתו של גשר ימי המחבר בין סין היבשתית, הונג קונג ומקאו. הגשר, שאורכו 55 ק"מ, בנוי כולו בתוך הים, ועלות בנייתו הגיעה ל-20 מיליארד דולר. כדי להימנע מתאונות שעלולות להיגרם מעייפות או מבעיות בריאותיות, הנהגים על הגשר החדש ינוטרו באופן חסר תקדים: מכשירים יבדקו את קצב הלב ואת לחץ הדם שלהם ומצלמות יתעדו את מספר הפיהוקים – מי שיפהק יותר משלוש פעמים ב-20 שניות, תירשם התרעה במרכז הבקרה של הגשר. מוזר? זאת רק ההתחלה… כידוע, בסין נוהגים בצד ימין של הכביש, ואילו בהונג קונג ובמקאו נוהגים בצד השמאלי. לאחר שנבחנו הצעות שונות לפתרון הסוגיה, הוחלט לאמץ את השיטה הסינית, כלומר נהיגה בצד ימין. הנהגים מהונג קונג ומקאו, שלהם מכוניות עם הגה בצד שמאל, יאלצו להתאים את עצמם לנהיגה במסלול ההפוך (בכניסה וביציאה הוקמו מחלפים המאפשרים לנהגים להחליף צד).

הגשר החדש בין הונג קונג למקאו

כצפוי, בעקבות הקמת הגשר הימי האקסטרווגנטי והיקר מאוד נשמעת ביקורת, בעיקר בצד ההונג קונגי – שם מביעים חשש כי הגשר הוא ניסיון מצד סין לחבר את הונג קונג ומקאו, שני מחוזות עצמאיים המסופחים לסין, אל היבשת ובדרך זו לקרב את היום בו האיים הללו יהפכו לחלק בלתי נפרד מסין היבשתית.

עבודות אחרונות על הגשר החדש בין הונג קונג למקאו

עבודות אחרונות על הגשר החדש בין הונג קונג למקאו

הכי ארוך 2: גשר דאנייאנג-קונשאי, סין

הגשר בין הונג קונג למקאו הוא אמנם הגשר הימי הארוך בעולם, אבל הוא בפירוש לא הגשר הארוך מכולם. גשר דאנייאנג-קונשאי (Danyang-Kunshan), שנפתח ביוני 2011, הוא חלק מהפרויקט אדיר שנועד לחבר את קו הרכבת המהירה בין שנחאי לבייג'ין. הפרויקט, שעלותו עומדת על 33 מיליארד דולר, חותך את זמן הנסיעה בין שתי הערים בחצי. אורכו של גשר דאנייאג-קונשאי, שפתוח רק לנסיעת רכבות, הוא 164.5 ק"מ – כמעט כמו המרחק מתל אביב לחיפה ובחזרה!

הכי גבוה: גשר מיו, צרפת

עד 2004 מיו (Millau) היתה עיירה פרובינציאלית ומנומנמת בדרום צרפת, שעיקר פרסומה נבע מפקקי התנועה המטורפים שהיו בה בכל חודש אוגוסט, כשהצרפתים היוצאים לחופשתם השנתית גדשו את רחובותיה הצרים בדרכם לריביירה הצרפתית או לספרד. אבל מאז 2004 הכל השתנה: הודות ל-Millau Viaduct, הגשר המדהים שנבנה לצדה, הפקקים נעלמו, ורבים באים לאזור באופן מיוחד כדי לחזות בפלא הארכיטקטוני. הגשר, שנראה יותר כמו פסל סביבתי מאשר כנתיב תחבורה מאסיבי, אוחז בתואר הגשר הגבוה ביותר בעולם – בשיאו הוא מגיע לגובה של 343 מטר, יותר ממגדל אייפל! הוא גם נחשב לגשר שעובר בגובה הרב ביותר, 270 מטר מעל נהר טראן.

גשר מיו. נראה יותר כמו פסל סביבתי מאשר כנתיב תחבורה

גשר מיו. נראה יותר כמו פסל סביבתי מאשר כנתיב תחבורה | צילום: Pe3k / Shutterstock.com

הכי רחב: גשר מפרץ סידני, אוסטרליה

ברוחב של 49 מטר אפשר למנות שמונה נתיבי תנועה, שתי מסילות רכבת, נתיב להולכי רגל ושביל אופניים. אין פלא, אם כן, שהגשר המפורסם שעובר מעל מפרץ סידני זוכה בקלות בתואר הרחב בעולם. הגשר מחבר את אזור העסקים של סידני עם אזור המגורים נורת' שור (North Shore), שבו גרים יותר מ-200 אלף תושבים, ויש לברך את בוניו על חזונם, שכן בעת שנפתח בשנת 1932 התנועה היתה דלילה בהרבה. אם אתם הולכים לאורך הגשר, אל תוותרו על טיפוס ב-200 מדרגות אל מגדל פיילון, שממנו נשקף מראה עוצר נשימה של המפרץ והעיר.

גשר מפרץ סידני. שמונה נתיבי תנועה, שתי מסילות רכבת, נתיב להולכי רגל ושביל אופניים

גשר מפרץ סידני. שמונה נתיבי תנועה, שתי מסילות רכבת ונתיב להולכי רגל | צילומים: שאטרסטוק

הכי עמוס: גשר ג'ורג' וושינגטון, ניו יורק

51 מיליון מכוניות, אוטובוסים ומשאיות נוסעים בממוצע ממערב למזרח בגשר הזה, שמחבר את מנהטן עם ניו ג'רזי. הכמות הבלתי נתפסת הזאת אפשרית הודות ל-14 נתיבי תנועה – שמונה במפלס העליון ושישה בתחתון. בנוסף, בכל צד יש נתיב לאופניים ולהולכי רגל. אבל מי שהולך או מדווש על הגשר לא יזכה לראות את המראה המרשים שלו, את זה עדיף לעשות בשייט – למשל, כזה שמקיף את כל מנהטן ויאפשר לכם להשקיף על כמה וכמה גשרים מרשימים, בהם כמובן הגשר העמוס הזה.

גשר ג'ורג' וושינגטון. 51 מיליון כלי רכב בשנה

גשר ג'ורג' וושינגטון. 51 מיליון כלי רכב בשנה

הגשר התלוי הכי ארוך: גשר אקשי-קייקו, יפן

יש משהו מפעים במיוחד בגשרים תלויים. המרווחים העצומים בין העמודים התומכים הופכים גשרים מסוג זה ליצירה עדינה ומרשימה במיוחד. אבל בעוד המרווח בין העמודים התומכים, שנקרא מפתח מרכזי, של גשר שער הזהב המפורסם (שמככב כאן בקטגוריה אחרת) הוא 1,280 מטר, בגשר אקשי-קייקו (Akashi Kaikyō), המכונה גם גשר הפנינה, המפתח המרכזי גדול בהרבה – 1,991 מטר.

גשר אקשי-קייקו, שנבנה בעקבות אסון ימי

גשר אקשי-קייקו, שנבנה בעקבות אסון ימי

סיפור הקמתו של הגשר היפהפה הזה, שעובר מעל מפרץ אקשי הידוע במימיו הסוערים, נעוץ בטרגדיה: בשנת 1955 טבעו כאן שתי מעבורות נוסעים ו-168 ילדים קיפחו את חייהם באסון. בעקבות כך הוחלט להקים גשר שיחבר בין העיר קובה (Kobe), הידועה כמרכז לעיבוד פנינים (ומכן השם גשר הפנינה) לאי הונשו. עברו לא מעט שנים עד שהחזון התגשם, ובשנת 1998 נפתח לתנועה הגשר מעל המפרץ. הוא נבנה לעמוד בתנאים קשים: רוחות של יותר מ-200 קמ"ש וברעידת אדמה בעוצמה של 8.5 בסולם ריכטר. כל זה לא פגם ביופיו האלגנטי והמוקפד.

הגשר המכוסה הכי ארוך: גשר הרטלנד, קנדה

בשנת 1900 נמאס לתושבים בפרובינציית ניו ברונזוויק שבמזרח קנדה לחכות לממשלת קנדה, שהתעכבה בבניית גשר מעל נהר סנט ג'ון. הם החליטו לקחת את העניינים לידיים והקימו את חברת גשר הרטלנד, שהיתה אחראית לבניית הגשר המיוחל. ב-1901 נפתח הגשר המכוסה (covered bridge) הגדול בעולם, שגם היום לא נושל מהתואר. החשיבות בכיסוי הגשר נעוצה בחורפים הקשים השוררים באזור, אבל הדבר עורר מחלוקת בתחילת המאה שעברה, שכן היו מי שהביעו חשש כי צעירים עלולים לנצל את המסתור שהגשר הציע להתנהגות שאינה ראויה. בין השאר, אגדה מקומית מספרת כי גברי העיר נהגו לאלף את סוסיהם לעצור באמצע הדרך כדי שיוכלו להתנשק ללא מפריע עם אהובותיהם. ב-1945 נוסף לגשר שביל להולכי רגל ומאז אפשר לחצות את 391 המטרים שלו בהליכה – חוויה נעימה ומומלצת גם למי שיש לו מכונית.

גשר הרטלנד נפתח ב-1901, אז חצו אותו כרכרות

גשר הרטלנד נפתח ב-1901, אז חצו אותו כרכרות

גשר הולכי הרגל הכי ארוך: גשר פוקיפסי, מדינת ניו יורק

ב-1889 נחנך גשר מסילת רכבת מעל נהר ההדסון ליד העיר פוקיפסי (Poughkeepsie) במדינת ניו יורק. הגשר, שנחשב בזמנו לארוך מסוגו בעולם, נסגר ב-1974 בעקבות שריפה. באוקטובר 2009 הוא נפתח מחדש, והפעם כגשר להולכי רגל – הארוך ביותר בעולם. שמו החדש, Walkway over the Hudson, מתאר במדויק את השימוש שלו: מטיילים, רצים, רוכבי אופניים וגלגיליות – כולם חוצים את הגשר היפה, שמחבר בין שבילי הליכה ורכיבה משני צדי הנהר.

גשר פוקיפסי מחבר בין מסלולי הליכה משני צדי נהר ההדסון

גשר פוקיפסי מחבר בין מסלולי הליכה משני צדי נהר ההדסון

גשר הלבנים הכי גדול: גשר גולטזך, גרמניה

במקרה של גשר גולטזך (Göltzschtalbrücke), האורך בהחלט לא קובע. הגשר, במדינת סקסוניה שבמזרח גרמניה, נמתח לאורך של קצת יותר מארבעה קילומטרים, אבל יופיו אינו מוטל בספק. את התואר כגשר הלבנים הגדול בעולם הוא קוטף בנקל בזכות יותר מ-20 מיליון לבנים אדמדמות שמרכיבות אותו. הבחירה בחומר הבנייה הבלתי שגרתי הזה לגשרים אינה מפתיעה שכן סקסוניה עשירה בחרסית, המשמשת לבניית לבנים ורעפים, כפי שאפשר לראות ממבני הלבנים הרבים שבאזור.

יותר מ-20 מיליון לבנים אדומות נדרשו כדי לבנות את גשר גולטזך

יותר מ-20 מיליון לבנים אדומות נדרשו כדי לבנות את גשר גולטזך

 

הגשר הכי עתיק: גשר קאראוון, איזמיר

יש כמה מתמודדים ראויים לתואר הגשר העתיק בעולם, והדעות לגבי המנצח חלוקות. על פי אחת מהן, זהו גשר אבן ברובע העתיק של איזמיר שבתורכיה. במבט ראשון אין בו כל ייחוד, ודאי שאורכו או גובהו אינם מרשימים, אבל התקופה בה נבנה, 850 לפני הספירה, הופכת אותו למעניין במיוחד. אם אתם מגיעים לאיזמיר, בקשו מנהג מונית מקומי שייקח אתכם ל-Sarnic, כפי שהגשר נקרא כאן, ותוכלו ללכת במקום שבו דרכו, כך מספרים, ידוענים מהעת העתיקה דוגמת הומרוס ופטרוס הקדוש.

גשר שער הזהב. מיליוני צלמים לא טועים...

גשר שער הזהב. מיליוני צלמים לא טועים…

הכי מצולם: גשר שער הזהב, סן פרנסיסקו

יש לא מעט גשרים שהפכו לאייקון צילומי, בהם גשר טאוור בלונדון, פונטה וקיו ("הגשר הישן") בפינצה וגשר ברוקלין בניו יורק, אבל גשר שער הזהב הקליפורני עוקף את כולם. באתר הצילומים פליקר, למשל, יש לא פחות מ-35 מיליון תמונות של הגשר המפורסם, והוא כיכב גם בסדרות טלוויזיה וסרטים רבים. הגשר התלוי נמתח לאורך כמעט שני קילומטרים (1,970 מטר ליתר דיוק) והוא מחבר את סן פרנסיסקו עם מחוז מרין האמיד. כשבנייתו הושלמה, בשנת 1937, הוא היה הגשר הארוך בעולם. מאז, הוא נדחק מטה-מטה ברשימה, אבל אין ספק, שגם היום הוא נותר אחד הגשרים היפים בעולם. כדי לצפות בו בשיא הדרו כדאי לשוט לעברו ומתחתיו בספינת טיולים היוצאת מרציף הדייגים בעיר. זו גם הזדמנות מצוינת להוסיף עוד כמה צילומים לאלבום.

בתמונה הפותחת: גשר מיו בדרום צרפת אוחז בתואר הגשר הגבוה בעולם | צילום: Richard Semik / Shutterstock.com

הפוסט גשרים – עשרה שוברי שיאים הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%92%d7%a9%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%a9%d7%a8%d7%94-%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99-%d7%a9%d7%99%d7%90%d7%99%d7%9d/feed/ 0
בריסל בעקבות מגריטhttps://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%98/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2591%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%25a1%25d7%259c-%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%25a7%25d7%2591%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%259e%25d7%2592%25d7%25a8%25d7%2599%25d7%2598 https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%98/#respond Mon, 20 Oct 2014 12:14:33 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%98/רותם בר כהן ודורון הורוביץ, שליחי מסע אחר, יצאו לבריסל בעקבות רנה מגריט, אחד הציירים הסוריאליסטים הידועים בעולם. דבר בחייו המהוגנים, מתברר, לא העיד על הסערות שהתחוללו בנפשו

הפוסט בריסל בעקבות מגריט הופיע ראשון במסע אחר

]]>
לכבוד חג המולד מישהו טרח להלביש את הילד המשתין, אותו פסל קטן שהפך לסמלה של בריסל, בחליפת סנטה קלאוס זעירה. בחוץ כל כך קר, שהתיירים עוצרים רק לרגע כדי לצלם את הפסלון שזרם מים יוצא מפתח במכנסיו האדומים, ורצים הלאה להתחמם באחת מחנויות השוקולד המהודרות בכיכר המרכזית, הגראן פלאס.
לא קל לפלס דרך בזרם הקונים שגודשים את הרחובות, מחפשים אחר המתנה המושלמת. בביתני עץ שהוקמו במיוחד לקראת החג אפשר למצוא מיני מעדנים, צעיפים בסריגה ביתית, מפיות תחרה מסולסלות, בובות קטנות בעבודת יד, מגנטים ייחודיים, או פשוט לשתות יין חם מכוס חד פעמית.

דבר מאווירת החג הקדחתנית הזאת לא ניכר בקפה גריניץ'. מהשולחן הפינתי שלנו אפשר להשקיף על החלל הגדול, שקירותיו צבועים כתום־ורוד מצועצע, ותקרתו הגבוהה מעוטרת תבליטים. שלא כמו בבתי הקפה האחרים בבריסל, שהומים בשעת ערב מוקדמת זו בעובדים ששותים משהו לפני שיחזרו הביתה או בקונים שאוספים כוחות אחרי מסע קניות מתיש, בגריניץ' שורר שקט מוזר, שמופרע רק על ידי דפיקות קצובות. אלה הם הכלים שמועברים ממשבצת אחת לאחרת על לוח השחמט. אפשר לאכול פה, ואפשר, כמובן, לשתות, אבל מי שמבין עניין בא למטרה אחת: לשחק שחמט. ולמשחק המלכים, כך מתברר, אפשר להתמכר לא פחות מאשר למשחקי קלפים או קובייה.

ברגע שדורון הצלם מעמיד את החצובה, עוזב ניקולס, בעל הבית אפור השיער, את לוח השחמט שלו וממהר לשאול למעשינו. אנו מסבירים לו שבאנו לבריסל בעקבות רנה מגריט, הצייר הסוריאליסט, והוא פורץ בצרפתית נרגשת: "מֶה ווי, אתם יושבים בשולחן של מגריט! הנה, זה היה הכיסא הקבוע שלו", הוא מצביע על הכיסא שעליו אני יושבת. בין אם זהו באמת הכיסא של מגריט או לא, אני מרכינה ראש ביראת כבוד. אני ומגריט. או לפחות אני והכיסא של מגריט.

"פה מודדים אותך לפי קנה מידה אחד", אומר ניקולס כשהוא חוזר עם הבירה והיין שהזמנו, "איך אתה משחק שחמט. את משחקת?", הוא שואל. כשאני עונה בשלילה, הוא מוסיף בעליזות: "לא נורא, יותר טוב שלא תתחילי. כשמתחילים, קשה להפסיק. הנה, אני יושב פה כל היום ומשחק. כל היום רק משחק ומשחק".

גם רנה מגריט נהג לבלות שעות רבות במשחקי שחמט. שעות רבות מדי, כפי שנהג לומר. אבל למרות מאמציו להיגמל, מגריט התקשה לוותר על הביקור היומי בגריניץ', וגרוע מזה: הוא נותר שחקן בינוני למדי. יום אחד, כך מספרת האגדה המקומית, כשחוב הבירה שלו תפח לממדים רציניים, פנה מגריט לבעל הבית והציע לצייר אותו בתמורה למחיקת החוב. "אני לא יודע מי אתה, אדוני", השיב לו בעל המקום, "אבל אם אתה מצייר כמו שאתה משחק שחמט – לא תודה".

פשטות נזירית

הבתים ברחוב אסגהם שבשכונת ז'טה (Jette) בבריסל צמודים זה לזה בשורה ארוכה־ארוכה. קירות הלבנים האדומות־חומות והחלונות הבולטים מעט אל הרחוב מציגים חזית אחידה ומסודרת. אל כל דלת מובילות מדרגות אבן פשוטות, וכך גם אל הדלת בבית מספר 135. מעל הפעמון תלוי שלט קטן ועליו מלה אחת: מגריט. לחיצה על הפעמון והדלת נפתחת כמעט מיד. "בונז'ור מאדאם", מברכת בנימוס אשה צעירה בסוודר אפור וזזה כדי לפנות מקום במסדרון הצר.

בגידת הדימויים ("זאת לא מקטרת"), של רנה מגריט

בגידת הדימויים ("זאת לא מקטרת"), של רנה מגריט | באדיבות מוזיאון מגריט

בפנים, המהוּגנוּת הצנועה (או שמא הצניעות המהוגנת) צובטת את הלב: חדרים קטנים, מסודרים לאורך מסדרון צר, מרוהטים בפשטות נזירית. בחדר הקדמי יש שטיח עבה, פסנתר קטן, מדפי ספרים, כן ציור מיושן. בחדר שמאחוריו – מיטה נמוכה עם כיסוי לבן, ולמרגלותיה כתמי הצבע היחידים: שידה וארון בגדים באדום בוהק, עיצוב של בעל הבית. מחלון המטבח נשקפת גינה צרה וארוכה, ממש כמו כל הגינות הצרות והארוכות של כל הבתים הצנועים והמהוגנים של רחוב אסגהם. בקצה הגינה, במקום שבו ניצב בדרך כלל מחסן כלים, עומד מבנה מעץ וזכוכית – סטודיו לעיצוב.

דבר בחיים המהוגנים האלה לא מעיד על החשיבה יוצאת הדופן שהיתה חלק מנפשו של בעל הבית. גם חייו המסודרים, האפורים משהו, לא הסגירו כי מאחורי הז'קט הכהה והמגבעת השחורה – כובע של  "כל אדם" הוא קרא לה – הסתתר אחד הציירים הסוריאליסטים הידועים בעולם, שתמונותיו תלויות במוזיאונים החשובים לאמנות, מפריז ועד ניו יורק.

כמו הריהוט הפשוט והפונקציונלי, כמו הבית המסודר וישר הקווים, כמו השכונה המעט אפורה בעיר הצנועה והמהוגנת הזאת, כך חי גם רנה מגריט. כלפי חוץ הכל התנהל על מי מנוחות, הקיום הבורגני המושלם: איש, האשה שלה היה נשוי כל חייו הבוגרים, כלבם הקטן לוּלוּ – בבית לבנים אדומות עם גינה. הסערות, הספקות, הסיוטים ותחושת היתמות מאמו – כל אלה משתקפים רק בציורים, וגם אז רק אם מתעמקים במה שאינו גלוי לעין.

סלון ביתו של מגריט. כמו הריהוט הפשוט והפונקציונלי מעיד על אורח חייו של האמן הסוריאליסטי | צילום: Musée René Magritte Museum - Jette © visit.brussels, Jean Paul Remy

סלון ביתו של מגריט. ריהוט פשוט ופונקציונלי המעיד על אורח חייו של האמן | הצילום באדיבות Musée René Magritte Museum – Jette © visit.brussels, Jean Paul Remy

האשה שאיתו

רנה פרנסואה גיסליין מגריט נולד ב־21 בנובמבר 1898 בעיירה לסין (Lessines) ליד בריסל, הבכור מבין שלושה ילדים. אביו היה חייט, אמו – כובענית. כשהיה בן 14, התאבדה אמו בטביעה בנהר. כשמשו את גופתה מהמים פניה היו מוסתרות בכותונת לילה לבנה שלבשה, והדימוי הזה – דמות שפניה מוסתרות על ידי בד לבן – חזר והופיע בציוריו.

כשנה לאחר מות אמו הכיר מגריט אשה נוספת שתהיה לה השפעה מכרעת על חייו. ז'ורז'ט, לה נישא בשנת 1922, היתה עבורו יותר מבת לוויה: היא היתה מקור השראה, מוזה, עוגן בעולם ללא משמעות. למרות הרומנים שניהלו שניהם מחוץ לנישואים, הם תמיד חזרו זה לזה ולבית שחלקו בבריסל, ונשארו נשואים עד מותו של מגריט, באוגוסט 1967.

מגריט למד אמנות באקדמיה לאמנויות יפות בבריסל, ולפרנסתו עבד כמעצב גרפי במפעל לטפטים. אל הסגנון הסוריאליסטי הגיע בעקבות הצייר האיטלקי ג'ורג'יו דה קיריקו, שציורו "שיר אהבה" השפיע על מגריט עמוקות. מגריט מילא תפקיד מרכזי בהתארגנות של הקבוצה הסוריאליסטית הבלגית, שתפיסתה האמנותית והרעיונית היתה שונה מזו של הקבוצה הצרפתית. מגריט אמנם ניסה להתקרב אל הקבוצה הצרפתית בהנהגתו של המשורר ואבי הסוריאליזם, אנדרה ברטון, ואף עבר להתגורר בפריז בשנת 1927, אולם הוא לא מצא שם את מקומו, הן מבחינה אישית (יש סיפורים על ריבים קולניים בין ברטון לז'ורז'ט) והן מבחינה רעיונית.

צילומים ומסמכים בבית מגריט. באחד מהם אפשר לראות את ז'ורז'ט עם הכלב לולו | הצילום באדיבות Musée René Magritte Museum - Jette © visit.brussels, Jean Paul Remy

צילומים ומסמכים בבית מגריט. באחד מהם אפשר לראות את ז'ורז'ט עם הכלב לולו | הצילום באדיבות Musée René Magritte Museum – Jette © visit.brussels, Jean Paul Remy

בעוד הסוריאליסטים הצרפתים שאפו להגיע למציאות האמיתית בעזרת שחרור התת מודע והדמיון, מגריט עשה זאת באמצעות הסתכלות מחודשת על המוכר והגדרתה מחדש של המציאות.

במבט ראשון, הציורים שלו נראים ריאליסטיים, אולם מבט נוסף מגלה כי תכונותיהם ותפקידם של החפצים שונו והוצאו מהקשרם ויוצרים משמעויות חדשות – רכבת נוסעים יוצאת מתוך אח, אנשים קטנטנים בכובעים שחורים ובמעילים, סמל הבורגנות המהוגנת, יורדים על העיר כמו טיפות גשם. כללי הפרספקטיבה והגרביטציה הופרו, מפגשים בלתי אפשריים בין עצמים שונים משבשים ומערערים את שלוותו של המתבונן.

לאחר שנתיים בעיר האורות, חזר מגריט לבריסל המוכרת והאהובה. הוא שב והתחבר עם הסוריאליסטים המקומיים, וביצירותיו החלו להופיע הדימויים המוכרים: איש חסר פנים בכובע שחור, תפוחים ירוקים, מקטרת, ציפור. על אף שחי חיים צנועים וחסרי ברק (בשונה מהמוחצנות הרועשת של  סלבדור דאלי, למשל), מגריט נחשב עוד בחייו לאחד מגדולי הציירים הסוריאליסטים בעולם.

הבית ברחוב מימוזה אליו עברו רנה וז'ורז'ט

הבית ברחוב מימוזה אליו עברו רנה וז'ורז'ט

ז'ורז'ט ורנה

הבית ברחוב אסגהם 135 בבריסל, בו חיו מגריט ואשתו ז'ורז'ט מ־1930 עד 1954, משמש כיום מוזיאון קטן, וכל מי שילחץ על הפעמון יוזמן להיכנס ולשוטט במסדרון הצר, ולהציץ לחדרים הקטנים. המקום נותר פחות או יותר כפי שהיה בימים שבהם פול נוּז'ה, לואי סקוּטנר ושאר הסוריאליסטים הבלגים נהגו להתאסף פה בערבים כדי לחבר מנשרים עוקצניים, לצלם זה את זה מקפצים בגינה, להמציא שמות הזויים לציור החדש שבעל הבית צייר.

"החיים של מגריט היו מאורגנים מאוד", אומרת לורנס ברגרד, דוקטורנטית במכון לחקר מגריט שבאוניברסיטה הפתוחה של בריסל. את רוב זמנה ברגרד מעבירה בארכיונים: נוברת ומפשפשת, קוראת ומעתיקה, מתארכת ומתייקת את אלפי המכתבים שכתב מגריט לחבריו, לסוכן האמריקאי שלו, לאשתו. "בכל בוקר מגריט היה קם, כותב כמה מכתבים, אוכל ארוחת בוקר, מצייר, יוצא לטיול עם הכלב, חוזר הביתה, אוכל ארוחת צהריים, מצייר, נפגש עם חברים. תמיד אותם חברים".


החפצים הקטנים שהרכיבו את הקיום הבנלי הזה נראים בכל פינה, ואף צצו שוב ושוב בציוריו: המקטרת על השולחן, הכובע השחור על הקולב, הפמוטים על האח, פסלוני הכלבים על הפסנתר. ז'ורז'ט ניגנה בפסנתר, מגריט צייר. "איפה שז'ורז'ט היתה, שם הוא צייר", אומרת ברגרד. סרטונים ישנים שצולמו במצלמת 8 מילימטר מראים את מגריט לבוש חליפה כהה, מניח את הצבע על הבד בלי לטפטף ולו טיפה אחת על השטיח היפה של ז'ורז'ט.


לפרנסתו עיצב יחד עם אחיו פול פרסומות וקטלוגים בסטודיו הקטן שבקצה הגינה. באוזני חבריו התלונן שהוא שונא את העבודה הזאת, ובשנת 1946, כשהצליח להתפרנס ממכירת ציורים, נטש את הפרסום. כמה שנים לאחר מכן, כשהציורים נמכרו היטב, עזבו בני הזוג מגריט את הבית ברחוב אסגהם ועברו להתגורר בבית נאה, מוקף גינה רחבת ידיים, בשכונה מהודרת יותר. הבית ברחוב מימוזה 97 משמש גם כיום למגורים, ואפשר להתפעל ממנו מרחוק, כדי לא להפריע את מנוחת הדיירים הנוכחיים.

הקפה של ון ברואן

"אני מקווה שפתוח פה ביום ראשון", אומרת לורנס ברגרד ולוחצת על הידית. מבחוץ זה נראה אבוד, בית הקפה La Fleur en Papier Doré סגור ומסוגר. אבל דחיפה קלה, הדלת נפתחת והנשימה נעצרת. לא רק כי הקור הצובט שבחוץ מתחלף בבת אחת בענן אפרפר וחמים של עשן, אלא משום שכהרף עין הרחוב הבלגי של שנות האלפיים, על מכוניותיו הנוצצות וחנויותיו האופנתיות, נשאר מאחור, וכמו בסרט מדע בדיוני אנחנו פוסעים אל תוך שנות השלושים של המאה העשרים.

שום דבר, כך נראה, לא השתנה במשך עשרות השנים שחלפו מאז נהגו מגריט וחבריו להיפגש בקפה הזה בכל סוף שבוע כדי לשתות בירה ולדבר, לדבר, לדבר. יושבי הקפה העכשוויים, שכל אחד מהם יכול להיות צייר סוריאליסטי או לכל הפחות מחבר מנשר עוקצני, נשענים בעניין לעבר בן שיחתם, כוס בירה ביד אחת, סיגריה בשנייה, ומדברים, מדברים, מדברים.

נראה כאילו דבר לא השתנה במראה של קפה a Fleur en Papier Doré מהימים בהם מגריט נהג לשבת פה עם חבריו

נראה כאילו דבר לא השתנה במראה של קפה a Fleur en Papier Doré מהימים בהם מגריט נהג לשבת פה עם חבריו

בריסל המכופתרת והמעונבת, זו של עשרות אלפי הפקידים של האיחוד האירופאי, נראית רחוקה כל כך. הבאז הנעים שממלא את האוויר, הקירות המתקלפים, התאורה העמומה, כיסאות העץ הקטנים והלא נוחים, השולחנות הכהים, ובעיקר התמונות – המון תמונות בכל מקום, גם מעל משקופי החלונות והדלתות. הכל שייך לזמן אחר, לחיים אחרים.

על אחד הקירות, מאחורי זכוכית, תלויים פתקים בצרפתית. ברגרד מסבירה שאלו פתגמים ומשפטים משעשעים שחיבר גריט ון ברואן, בעליו של הקפה בתקופת מגריט. לפני כן היתה לו גלריה לאמנות וכך הוא הכיר את כל הציירים וכל הציירים הכירו אותו. כשפתח את הקפה הזה, הם מיהרו להפוך אותו לביתם השני. כשמישהו מהם התקשה לשלם חשבונות, מכר ון ברואן עבורו ציורים למכריו האספנים.

המצאת הבדידות

בחנות של המוזיאון לאמנויות יפות בבריסל, בתום שיטוט ארוך בין ציוריו של מגריט (כולל סדרה צבעונית ומוזרה שצוירה לאחר מלחמת העולם השנייה), אני קונה דיסק מחשב שמבטיח "מפגש סוריאליסטי עם הצייר". במשרד בתל אביב, המפגש הראשוני עם הדיסק אכן מעט סוריאליסטי, ואני נדרשת לשנות מיני הגדרות במחשב. לאחר שהדרוש שינוי משתנה, החדר מתמלא לפתע בצלילים דיסהרמוניים ועל הצג מופיעים ריבועים שחורים. בכל ריבוע כתובה שאלה: למה אתה מצייר? מה תצייר מחר? מה מסתתר בציורים שלך? כמה עולה ציור?

אני בוחרת בשאלה, "האם אתה בודד?" ולוחצת על העכבר. פרצופו העגלגל של מגריט מופיע בריבוע. הוא נראה עייף. "לא באופן מיוחד", עונה האיש, שהבדידות נשקפת מכל ציוריו. "אני מוקף בכל כך הרבה חפצים, שלא הייתי מגדיר את עצמי בודד".

___
תודת המערכת ל -Office de Promotion du Tourisme Wallonie Bruxelles, לרובי הרשקוביץ מבריסל איירליינס ולג'ינו נלה משגרירות בלגיה בישראל על עזרתם בהכנת הכתבה

 

הפוסט בריסל בעקבות מגריט הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%9c-%d7%91%d7%a2%d7%a7%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%a8%d7%99%d7%98/feed/ 0
המוזיאונים החשובים בעולםhttps://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2594%25d7%259e%25d7%2595%25d7%2596%25d7%2599%25d7%2590%25d7%2595%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2594%25d7%2597%25d7%25a9%25d7%2595%25d7%2591%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%2595%25d7%259c%25d7%259d https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/#respond Mon, 04 Aug 2014 14:17:07 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/ברבות מהערים הגדולות בעולם אפשר למצוא מוזיאונים חשובים לאמנות, המכילים יצירות מופת ואשר הופכים לאתרי עלייה לרגל לחובבי אמנות וגם לתיירים. הנה כמה מהמוזיאונים הגדולים בערים מרכזיות

הפוסט המוזיאונים החשובים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

]]>

ביקור במוזיאון (או שניים או שלושה) הוא חלק בלתי נפרד מכל טיול בעיר גדולה. למי שרוצה לראות את היצירות החשובות ביותר או לגלות יצירות חדשות ולא מוכרות, הנה רשימה של כמה ערים מרכזיות והמוזיאונים הגדולים שתוכלו למצוא בכל אחת מהן.

לונדון
המוזיאון הבריטי
אחד המוזיאונים הגדולים והמרשימים בעולם, שנוסד ב-1753 מאוספיו של סר הנס סלואן. זוהי האטרקציה המתויירת ביותר בלונדון – מדי שנה פוקדים את המוזיאון למעלה משישה מיליון מבקרים. האוסף העצום של המוזיאון כולל פריטים מרחבי העולם, בהם אבן הרוזטה המפורסמת שבעזרתה פוענח כתב החרטומים המצרי, מומיות מצריות, פסלים מהפרתנון באתונה, הממצאים מסאטון הו ועוד. באולם כתבי היד מוצגים מסמכים בעלי חשיבות עצומה בהיסטוריה של בריטניה, בהם מאגנה כארטה – כתב הזכויות מהמאה ה-15 בו נקבעו זכויותיהם של האצילים ביחס למלוכה. בחצר המוזיאון נמצא אולם הקריאה העגול המפורסם. במוזיאון יש למעלה משבעה מיליון מוצגים ולכן אין סיכוי להספיק הכל בביקור אחד. הכניסה למוזיאון חופשית, למעט תערוכות מיוחדות. אתר אינטרנט

החצר הגדולה (Great Court) במוזיאון הבריטי

החצר הגדולה (Great Court) במוזיאון הבריטי | צילום: Anna Levan / Shutterstock.com

גלריית טייט מודרן
מוזיאון נפלא לאמנות מודרנית, השוכן בתחנת הכוח הישנה בנקסייד, שזכתה לעיצוב מחודש. בראשה של הארובה המודרנית של המבנה – סימן ההיכר של המוזיאון – שוכנת מסעדה ממנה נשקפת תצפית מקיפה על העיר. האוסף כולל יצירות של סזאן, מאטיס, אנדי וורהול, פבלו פיקאסו, מרסל דושאן ורבים אחרים. כאן נמצא אחד האוספים המרשימים בעולם של אמנות סוריאליסטית, כולל עבודות של דאלי, מקס ארנסט, רנה מגריט ועוד. הכניסה לגלריה חופשית, תערוכות המתחלפות בתשלום. אתר אינטרנט

הגלריה הלאומית
הגלריה מציגה את אחד מהאוספים הגדולים ביותר של ציור מערב אירופאי, מאמצע המאה ה-13 ועד המאה העשרים. בין היתר יש בה יצירות של גיינסבורו, טרנר, סזאן, בוטיצ'לי, ואן גוך ודה וינצ'י. זו ההזדמנות לצפות בכמה יצירות מופת, כמו "חמניות" של ואן גוך, "ונוס ומארס" של בוטיצ'לי, "המדונה של הסלעים" של דה וינצ'י, "דיוקן עצמי בגיל 34" של רמברנדט, "חבצלות המים" של מונה ועוד. הכניסה חופשית. אתר אינטרנט

פירנצה
גלריה אופיצי
גלריית אופיצי (Galleria degli Uffizi) היא גלריית הציורים החשובה באיטליה ומהחשובות באירופה. משכנה נבנה במאה ה-16 כבניין משרדים (Uffizi), ומכאן שמה. הציורים מוצגים באופן כרונולוגי, כך שאפשר לעקוב אחר התפתחות הציור בפירנצה ובאיטליה, ולהבין את השפעתו על הציור האירופי, מימי הביניים ועד שחר המודרניזם. ראויים לציון מבשרי הרנסנס (חדר מספר 2), הציור הגותי הבינלאומי (6-5), הרנסנס המוקדם (7), אולם בוטיצ'לי (14-10), לאונרדו דה וינצ'י, פרוג'ינו וסיניורלי (15), דירר וקראנך הגרמנים (20), מנטניה וקורג'ו (23), מיכלאנג'לו (25), רפאל (26), טיציאן (28), ורונזה (31), קרוואג'ו (43), ואן דייק ורובנס (41) ורמברנדט (44). מפינת הרחבה שבראש הבניין דמוי ה-ח' יש תצפית אל הגשר העתיק ופרוזדור וזארי. אתר אינטרנט

"פרימוורה" של בוטיצ'לי בגלריה אופיצי בפירנצה

"פרימוורה" של בוטיצ'לי בגלריה אופיצי בפירנצה | צילום: vvoe / Shutterstock.com

רומא
המוזיאונים של הוותיקן
מעטים המוזיאונים שמציעים עושר אמנותי אדיר כמו המוזיאונים של הוותיקן. המוזיאונים ממוקמים בכמה מארמונות האפיפיורים שנבנו משנת 1200 ואילך, והם מציגים את אוצרות האמנות שנאספו על ידי הוותיקן. עם המוזיאונים המעניינים נמנים, בין היתר, המוזיאון המצרי, המוזיאון האטרוסקי, מוזיאון קיארמונטי בו מאות פסלי ראש-חזה משיש, מוזיאון פיו-קלמנטינו עם אוסף פסלים מרשים מיוון ומרומי וחדרי רפאל אשר שימשו למגוריו הפרטיים של האפיפיור יוליוס השני ומעוטרים ביצירותיו של רפאל, בהן שתיים מיצירות המופת שלו: אסכולת אתונה וגירושו של הליודורוס מהמקדש. שיאו של הביקור הוא בקפלה הסיסטינית, חדר התפילה הפרטי של האפיפיור בו נערך טקס הקונקלווה, התהליך בו נבחר האפיפיור. הקפלה מפורסמת הודות לציורי הקיר הנפלאים של מיכאלאנג'לו שמעטרים אותה, בהם "בריאת העולם", על תקרתה הקמורה. אתר אינטרנט

פסלים במוזיאוני הוותיקן

פסלים במוזיאוני הוותיקן | צילום: שאטרסטוק

פריז
הלובר
מוזיאון הלובר (Louvre) ממוקם בין רחוב Rivoli לנהר הסיין. בניין המוזיאון נבנה כמצודה במאה ה-12 ומאוחר יותר שופץ והחל לשמש כארמונם של מלכי צרפת, ביניהם המלך פרנסואה ה-I ומאוחר יותר המלך לואי ה-14. בשנת 1793 הוסב המבנה לשמש כמוזיאון ומאז הפך לאחד המוזיאונים המפורסמים והעשירים ביותר בעולם. יש בו 35,000 יצירות אמנות שמוצגות בחלל ששטחו יותר מ-60,000 מ' מרובע. זוהי משימה בלתי אפשרית לראות את כל המוזיאון בביקור אחד ולכן יש לקבל החלטה אמיצה על מספר השעות שאנו רוצים להקדיש לו, ומה אנחנו רוצים לראות בהן, משתנה שתלוי בנטיותינו האמנותיות. ניתן למצוא בו עתיקות ממצרים, מהמזרח הרחוק והמזרח התיכון, אמנות יוונית קלאסית ורומית, אמנות מוסלמית, אמנות דקורטיבית וכמובן גם ציורים מפורסמים. בין היצירות המפורסמות ביותר בלובר אפשר למצוא את ה"מונה ליזה" של ליאונרדו דה וינצ'י ואת הפסל הרומי "ונוס ממילו". אתר אינטרנט

המונה ליזה, יצירתו המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י במוזיאון הלובר

המונה ליזה, יצירתו המפורסמת של לאונרדו דה וינצ'י במוזיאון הלובר | צילום: muratart / Shutterstock.com


מוזיאון אורסיי
מוזיאון אורסיי (Musee d'Orsay) נחשב לאחד המוזיאונים הפופולריים ביותר בעולם. בניין המוזיאון נחנך בשנת 1900 כתחנת רכבת מפוארת. התחנה היתה בשימוש במשך 40 שנה עד שהוחלט לסגור אותה מכיוון שלא התאימה לרכבות החדישות. הבניין עבר שינויים ושימש למטרות שונות, עד שבשנות ה-70 (של המאה ה-20) היה מיועד להריסה. מנהלת המוזיאונים של פריז ראתה פוטנציאל בבניין ובשנת 1977 התקבלה החלטה לשפץ את אותו תוך שמירה על הארכיטקטורה הייחודית שלו ולהופכו למוזיאון ליצירות אמנות מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לתחילת המאה ה-20. מוזיאון אורסיי ידוע בעיקר בזכות האוסף הנפלא של יצירות מהזרם האימפרסיוניסטי. ניתן לראות פה יצירות של מאנה, מונה, דגה, פיסארו, ואן גוך, טולוז לוטרק, סזאן, גוגן ועוד רבים וטובים. יש גם תצוגות של אמנות דקורטיבית, תערוכות צילום, פיסול, ארכיטקטורה וכן תערוכות מתחלפות. אתר אינטרנט

מוזיאון אורסיי

מוזיאון אורסיי | צילום: Elena Dijour / Shutterstock.com

סנט פטרסבורג
מוזיאון ההרמיטז'
מוזיאון ההרמיטז' (Hermitage Museum) הוא מוזיאון לאמנות בינלאומית הגדול ביותר ברוסיה ואחד המוזיאונים הגדולים והנודעים בעולם כולו. הוא גם ללא ספק האטרקציה התיירותית מספר אחת בסנט פטרסבורג. הבניין המרכזי של המוזיאון הוא ארמון החורף, שנבנה בין השנים 1754 ל- 1762 והיה בעבר משכנם העיקרי של הצארים הרוסים. הראשונה שהתגוררה בארמון היתה הצארית קתרינה הגדולה. הוא ממוקם של גדת נהר נבה (Neva) ומתהדר בארכיטקטורה בארוקית נפלאה. המוזיאון הוקם בשנת 1764, כשקתרינה הגדולה רכשה 255 יצירות אמנות מברלין. כיום המוזיאון מחזיק כ-2.7 מיליון יצירות וחפצי אמנות מכל רחבי העולם ומתקופות היסטוריות שונות החל ממצרים העתיקה וכלה באמנות אירופאית של תחילת המאה ה-20. באוסף המוזיאון אפשר למצוא יצירות של גדולי אמני הרנסנס: לאונרדו דה וינצ'י, מיכאלאנג'לו, רפאל וטיציאן, אוסף ייחודי של רמברנדט ורובנס, ויצירות רבות של אמני האימפרסיוניזם הצרפתי: רנואר, סזאן, מאנה, מונה, גוגן וכן כמה פסלים של רודן. האוסף הוא עצום. מעריכים כי אם אדם יקדיש דקה אחת לכל מוצג במוזיאון, ייקח לו 11 שנים לראות את כולם. לכן מומלץ להחליט מבעוד מועד מה בדיוק רוצים לראות וכמה זמן רוצים להקדיש לביקור. אפשר גם להצטרף לסיורים מודרכים. אתר אינטרנט

ההרמיטז', אחד המוזיאונים הגדולים בעולם

ההרמיטז', אחד המוזיאונים הגדולים בעולם | צילום: vserg48 / Shutterstock.com

המוזיאון הרוסי
זהו המוזיאון הגדול ביותר לאמנות רוסית. המוזיאון ממוקם בארמון מיכאלובסקי, שנבנה על ידי האדריכל הרוסי המפורסם, קארל רוסי (Rossi), בשנים 1819-25. המוזיאון הוקם בשנת 1895 ונפתח לראשונה לקהל כשנה מאוחר יותר. היצירות הראשונות של המוזיאון ניתנו לו במתנה ממוזיאון ההרמיטז', מהאקדמיה לאמנות ומארמונות שונים. מאז גדל האוסף והתרחב, והיום הוא מוצג בכמה מבנים במרכז סנט פטרסבורג. ארמון מיכאלובסקי נותר המבנה המרכזי של המוזיאון ובו מוצג אוסף קבוע של אמנות רוסית מהמאה ה-14 ועד לתחילת המאה ה-20. במצודת סנט מיכאל (St. Michael's castle) מוצגת תערוכה קבועה של פורטרטים רשמיים. בארמון השיש (Marble Palace) מוצגות יצירות של אמנות רוסית מודרנית מתחילת המאה ה-20 ואילך וכן אוסף יצירות של אמנים זרים שהתגוררו ופעלו ברוסיה. בארמון סטרוגנוף (Stroganov Palace) מוצג אוסף איקונות היסטורי שהיה שייך למשפחת סטרוגנוף. בכל אגפי המוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות. אתר אינטרנט

ניו יורק
מוזיאון המטרופוליטן
5000 שנות אמנות אומרת בצניעות אופיינית כותרת המשנה של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. המוסד גאה מאוד בהיותו מוזיאון האמנות המוביל באמריקה ורבים יגידו בעולם. המיקום הנפלא על גדת הסנטרל פארק, האולמות המרווחים, התקציבים הבלתי נגמרים ואוסף האמנות המדהים, כל אלה עושים את הויכוח על עליונותו של המוסד הזה קצת בעייתי. רשימת המחלקות כוללת בין היתר אמנות ופיסול אמריקאי, אמנות דקורטיבית, אמנות מודרנית, אמנות עתיקה מאסיה, אפריקה, מצרים ויוון ורומי. אוסף כלי נגינה, אוסף צילום ואוסף טקסטיל ענק מרחבי העולם. אתר אינטרנט

גלריה במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק

גלריה במוזיאון מטרופוליטן בניו יורק | Anton_Ivanov צילום:/ Shutterstock.com


המוזיאון לאמנות מודרנית
MOMA הוא מסוג המקומות שתושבי ניו יורק גאים לשאת את שקית הקניות שלו ברחוב. באופן יוצא דופן מדובר במרכז תרבות עירוני פעיל מאוד ודינמי. תושבי מנהטן מגיעים למומה כדי לראות סרט בסינמטק, לצפות בתערוכה, לשמע קונצרט או הופעת ג'ז ולאכול בקפיטריה. שיטוט קצר בין הגלריות השונות במוזיאון מכה את המבקר בהלם קל – אולמות שלמים מתחרים ביצירות מופת של גדולי האימפרסיוניזם כואן גוך, פיקאסו, סזאן, גוגן, מאטיס, שגאל ואחרים. אתר אינטרנט

מדריד
שלושה מוזיאונים גדולים לאמנות מסודרים בשורה ובמרחק לא גדול זה מזה לאורך הפסאו דל פראדו. הצפוני ביותר הוא מוזיאון תייסן בורנמיסה שנושא את שמו של הברון בבעלותו היה האוסף עד שנרכש בידי ממשלת ספרד. האוסף כולל יצירות מהמאה ה-13 ועד היום ולאחרונה נוסף לו אגף חדש. כיוון שמדובר באוסף פרטי, אמנם ענק אבל פרטי, אין כאן סקירה היסטורית מסודרת של האמנות הספרדית. יש כאן מבחר יצירות מצוינות ואוסף מגוון אך לא עקבי.
אתר אינטרנט

מוזיאון הפראדו במדריד. האוסף הגדול בעולם של ציירים ספרדים

מוזיאון הפראדו במדריד. האוסף הגדול בעולם של ציירים ספרדים | צילום: שאטרסטוק

כמה מאות מטרים דרומה ממנו נמצא מוזיאון הפראדו, אחד המוזיאונים החשובים והגדולים בעולם, שמכיל יצירות רבות של אמנים ספרדיים מתור הזהב הספרדי, בו חי גם סרוונטס. בפראדו אפשר לראות בין היתר יצירות של אל גרקו, וולאסקז וגויה. זה המוזיאון הלאומי לאמנות, הגדול ביותר, המסודר ביותר, בו מוגשת ההיסטוריה של האמנות הספרדית באופן המסודר והעקבי ביותר. בדיוק מהסיבות האלה הוא גם עלול להתגלות כמייגע ביותר. אי אפשר להתעלם ממנו אבל אין שום צורך להתעקש על חציית עשרות האולמות. אתר אינטרנט

בהמשך הרחוב פועל מרכז האמנות ריינה סופיה, שמתמקד בעיקר באמנות מודרנית מן המאה העשרים ובו בולטת במיוחד ה"גרניקה", יצירתו של פבלו פיקאסו. האווירה כאן קלילה ונעימה הרבה יותר, היצירות קלות יותר לעיכול, מגוונות יותר ואופן התצוגה מרתק יותר. אתר אינטרנט

גם חובבי אמנות מושבעים יתקשו להתמודד עם מעמסת שלושת המוזיאונים האלה. מעבר לעומס הוויזואלי, זהו גם אתגר פיזי לא פשוט,  הכולל הליכה בעשרות קילומטרים של מסדרונות ארוכים. אם צריך לבחור רק מוזיאון אחד מבין השלושה ההמלצה החמה היא על ה"ריינה סופייה" העכשווי והרענן יותר. אל תוותרו על ביקור בקפיטריה הענקית, שעיצב האדריכל ז'אן נובל, ובחנות הספרים המצוינת.

בתמונה הפותחת: מוזיאון הלובר בפריז | צילום: muratart / Shutterstock.com

 

הפוסט המוזיאונים החשובים בעולם הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%90%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%97%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d/feed/ 0
גנים יפניים: ההתבוננות והחווייהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%a4%d7%9f-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%2599%25d7%25a4%25d7%259f-%25d7%2592%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a2%25d7%259d-%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%259c%25d7%2595%25d7%25a1%25d7%2595%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%2594 https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%a4%d7%9f-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/#respond Fri, 25 Apr 2014 07:23:25 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%a4%d7%9f-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/הגנים היפניים הם הרבה יותר מאשר סתם נטיעות אסתטיות. הסוגים השונים - גני תה, גני טיול, גני זן וגני עדן - מעוצבים כדי להביא לחוויות שונות, להגיגים פילוסופיים ולמדיטציה

הפוסט גנים יפניים: ההתבוננות והחווייה הופיע ראשון במסע אחר

]]>

ישבתי בפינה בגן בקיוטו, והתבוננתי בגנן שגזם את מחטי האורן. הוא הדגיש את הקווים הטבעיים של העץ, ועם זאת הפך אותו לפסל ולנקודת המרכוז של הגן. הוא עבד כמו ספר שמעצב תסרוקת, בדיוק ובריכוז מרביים: עבר מענף לענף, טיפס על הסולם וירד ממנו, אחר כך אסף את הגֶזֶם בקפידה מן הקרקע המרופדת בטחב רך וקטיפתי וסיים בגירוף השביל. זמן כה רב ארך הגירוף, עד שחשתי נבוכה מהעבודה המוקפדת. אולם נראה היה שהגנן עצמו אינו מרוצה והוא המשיך לגרוף, בעוד אני תמהה מהי מטרתו. לבסוף נחה דעתו. אהה, חשבתי, הוא שואף לשלמות ועכשיו השיג אותה. אלא שאז ניגש אל עץ הלִבְנֶה שעמד בשלכת וניער את הגזע, עד שנפלו על השביל שלושה עלים זהובים־אדמוניים. הוא הביט בשביל פעם נוספת ופנה לדרכו. עכשיו הבנתי מהי שלמות.

גנים יפניים מזמנים חוויות שונות, לא רק לחושים. הם יכולים לשמש השראה להגיגים פילוסופיים ולעורר התבוננות עצמית. קיימים ארבעה סוגי גנים עיקריים: גני טיול, גני תה, גני "גן עדן" וגני זֵן יבשים.

גני הטיול, כשמם כן הם, נועדו לטיול. הם מנסים לחקות את הטבע, אם כי בצורתו המושלמת. המטייל בהם יוכל לצפות בנחל זורם, בבריכה מוקפת בעצים ובנוף שאול מן ההרים שבסביבה. אין בגנים יפניים פרחים, למעט פריחה עונתית, שמדגישה את תחושת הזמן. תוך כדי הליכה מתוודע המשוטט בגן אל פינותיו החבויות ומגלה תמונות נוף משתנות.

גן תה יפני. גנים מסוג זה נועדו לתת תחושה שהם יותר טבעיים מהטבע | צילום: J. Ash Bowie, GNU FDL

גני התה נועדו גם הם לטיול ולתנועה, והם מובילים את המתהלך בהם אל תוך בית התה.שלא כמו גני הטיול, גני התה נותנים תחושה שהם "טבעיים יותר מהטבע". כדי ליצור תחושה זו העדיפו מעצביהם את חוסר השלמות על פני השלמות, את הריק על פני המלא ואת הפשטות על פני הפאר. הגן קטן ומכיל, בין השאר, פנס (או פנסי) אבן, טחב ואבני דריכה. פנס אבן בודד משרה רכות על סביבת בית התה, וסדרת פנסים מאירה את הדרך. הטחב מייצר אווירה מיוחדת של עולם רך, מלטף ומזמין למישוש. טחב הוא גם המחשה לאיכות שמכונה ביפנית סאבי (Sabi) ואשר קשורה לעתיקוּת, לחלודתיוּת, לזמן שחלף והותיר את חותמו כחלק מאיכויות החומר. הליכה על פני אבני הדריכה מצריכה תשומת לב מיוחדת ומחדדת את המודעות למעבר אל עולם הגן ובית התה.
גני "גן עדן" מבטאים רעיון של הזרם הבודהיסטי הנפוץ ביפן, שמאמין ב"גן העדן של הארץ הטהורה", מקום אידילי שאליו מגיעים לאחר המוות. הגנים מעוגנים גם ברעיון הדאואיסטי על אודות אי שבו חיים בני אלמוות. איים כאלה מצויים בבריכה שסביבה בנויים הגנים. אי שטוח נקרא צב, שהוא אחד מסמלי אריכות הימים ביפן; אי שעליו צומח עץ אורן נקרא עגור, משום שהאורן מדומה לעגור שפורש כנפיים. העגור מסמל בתרבות היפנית חיים ארוכים ומאושרים, והאורן הוא מסמלי העמידות והאצילות, שכן הוא ירוק־עד וצומח באזורים קשים למחיה. גם לאבנים המגשרות בין האיים לשפת הבריכה מיוחסת משמעות סמלית: הן מדומות לסירות שעוגנות בין מסע אחד למשנהו, מאיי האלמוות ואליהם. לעתים ניצב בגני "גן עדן" סלע גבוה שמייצג את מרכז היקום על פי האמונה הבודהיסטית, הר סוּמֶרוּ (Sumeru). לצדו שני סלעים שמייצגים חיילים שמימיים המגינים על אותו מרכז, שגם מייצג את הבודהה. הגן מבטא כמיהות ואידיאלים שעדיין לא מומשו ושניתנים להגשמה, אם רק נחצה את הגשר.

 

 

גן זן יבש בריוֹאַנְג'י שבקיוטו. גדוש בריקנות | צילום: טל גליק

 


גני זֵן יבשים (ביפנית: קארֵה סאנְסְווי) הם יצירה יפנית ייחודית. המלה גן מעוררת אסוציאציה לצבע הירוק, אולם גני הזן בוהקים בחצץ לבן. חרוט החול הקטום בגן של גינקקוג'י (Ginkakuji) שבקיוטו, המגורף זה חמש מאות שנים מדי יום ויוצר בכל פעם צורה שונה מעט, מעורר תחושת טרנסצנדנציה. ואכן, גני הזן נועדו למדיטציה. צורתם המופשטת מאפשרת למסתכל בהם להטיל עליהם את פרשנויותיו, כמו במבחן רוֹרשָך. החצץ הלבן יוצר מרחב של רִיק, המאפשר למחשבות לצאת למסע פנימי. מסיבה זו זכה הגן המפורסם במקדש ריואנג'י (Ryoanji) שבקיוטו לתיאור "גדוש בריקנות".
בגן ריואנג'י בחירת האבנים והנחתן נעשו מתוך כוונה להקנות להן משמעות סמלית: 15 אבנים מסודרות ממזרח למערב בקבוצות של 3, 2, 3, 2, 5. שבעת הסלעים בשתי הקבוצות האחרונות מייצגים את הר שוּמיסֶן, שמונת הסלעים בקבוצות הראשונות מייצגים את ההרים שסביבו. החול הלבן מסמל את שמונה הימות שסביב שומיסן. אך הסלעים זכו גם לפרשנויות רבות אחרות: אחדים מדמים אותם לגורי אריות או נמרים ששוחים נגד הזרם, אחרים רואים בהם פסגות שמבצבצות מעל לים של עננים, ויש אפילו האומרים שהם מסמלים את איי יפן שמפוזרים באוקיינוס.

 

גן ריואנג'י נבנה כך שמכל כיוון שאליו מתבוננים, תמיד תהיה אחת מ־15 האבנים נסתרת. גם כאשר נדמה למתבונן שהוא רואה את התמונה כולה, למעשה חסר לו פרט אחד כדי להשלים אותה. כזו היא גם האמת על פי התפישה היפנית: לעולם אין רואים אותה בשלמותה.אפשר ללמוד מהגנים הללו רבות על אודות האמונות והשקפת העולם היפניות; אפשר להתוודע לתרבות עשירה בסמלים וגדושה במשמעויות נסתרות מן העין; ואפשר גם לנהוג בדרך המועדפת עלי: להתבונן ביצירות הללו ולא לנסות לפענח אותן. האבן היא אבן, העץ הוא עץ, המים הם מים והיופי הוא יופי.


 

הפוסט גנים יפניים: ההתבוננות והחווייה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%99%d7%a4%d7%9f-%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%94/feed/ 0
ניו יורק למתקדמים – פינות נסתרות בעיר הגדולהhttps://www.masa.co.il/article/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%92/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=%25d7%25a0%25d7%2599%25d7%2595-%25d7%2599%25d7%2595%25d7%25a8%25d7%25a7-%25d7%259c%25d7%259e%25d7%25aa%25d7%25a7%25d7%2593%25d7%259e%25d7%2599%25d7%259d-%25d7%25a4%25d7%2599%25d7%25a0%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%25a0%25d7%25a1%25d7%25aa%25d7%25a8%25d7%2595%25d7%25aa-%25d7%2591%25d7%25a2%25d7%2599%25d7%25a8-%25d7%2594%25d7%2592 https://www.masa.co.il/article/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%92/#respond Sun, 16 Mar 2014 12:02:19 +0000 https://www.masa.co.il/article/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%92/מוזיאונים מיוחדים, ספרייה ציבורית, פלנטריום, תחנת רכבת, גנים בוטניים, גן חיות - כמה פינות חמד מוכרות יותר ופחות למי שכבר ביקר בכל תחנות החובה של ניו יורק

הפוסט ניו יורק למתקדמים – פינות נסתרות בעיר הגדולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>

ניו יורק היא אחת מאותן ערים שמספקת הרבה יותר מתוכנית ביקור אחת. השינויים מתחוללים בה בקצב מהיר מאוד, שמונע מאיזשהו מבקר, גם הנמרץ והיסודי ביותר, לומר משפט טיפשי כמו: "אה, הייתי שם, ראיתי הכל". אי אפשר לראות הכל בניו יורק. אפשר, בכל פעם, בכל ביקור, להוסיף עוד כמה מקומות, חדשים או ישנים. הרשימה הבאה מציעה כמה מקומות ותיקים, שקצת נשכחו במהלך השנים, לצד מקומות חדשים. זו לא תוכנית לביקור ראשון, כי היא אינה כוללת כמה מן האטרקציות החשובות והבולטות ביותר בניו יורק, אבל זו הצעה לאלה שכבר ביקרו בעיר ומחפשים מקומות פחות מוכרים.

מדריך מסע אחר לניו יורק – כאן

מוזיאון בית הדירות: להציץ לחיי המהגרים

מוזיאון בית הדירות בלוואר איסט סייד (רחוב אורצ'ארד 97, פינת ברום, גוש בניינים אחד מדרום לרחוב דילאנסי) מציג את חיי המהגרים בשיכון עירוני במנהטן. בבניין הלבנים הארוך בן חמש קומות, התגוררו בין השנים 1863 ל-1935 7,000 מהגרים שהגיעו לאמריקה מעשרים מדינות. הם התמודדו עם קשיי החיים בארץ חדשה, עם שפה לא מוכרת, עם קשיי פרנסה ועם תנאי מגורים צפופים ובעייתיים. מוזיאון בית הדירות הוקם כדי להראות איך חיו מהגרים, במה עבדו וממה התפרנסו.

אי אפשר לסייר במוזיאון לבד. כל הסיורים מתנהלים בקבוצות קטנות, מלווים במדריכה. בסיור בו השתתפתי פקדנו שלוש דירות זעירות, בהן חיו בתחילת המאה שלוש משפחות: קונפינו, גומפרף ובלדיזי. הדירות של המשפחות שוחזרו על כל פרטיהן. בכל אחת מן הדירות סיפקה המדריכה, ג'ניפר רוז, מידע מלא על הדיירים, כולל צילומים של בני המשפחה וקורות חייהם. כמה זמן גרו בדירה, במה עבדו, מה קרה להם לאחר מכן ואיך הצליחו אנשי המוזיאון לעלות על עקבותיהם. באחת הדירות השמיעה רוז הקלטה של אשה מבוגרת, שגרה עם משפחתה בדירה כאשר היתה ילדה בת שש.
אתר אינטרנט

אולם במוזיאון הקלויסטרס. מבנה מודרני שנבנה כמנזר מבוצר מימי הביניים

הקלויסטרס: בחזרה לימי הביניים
זהו סניף של מוזיאון המטרופוליטן, המוקדש כולו לאמנות ימי הביניים מאירופה. המוזיאון, שנפתח ב- 1938, הוא מבנה מודרני שנבנה במימון משפחת רוקפלר כמנזר מבוצר מימי הביניים. הצירוף הזה, מוזיאון אמריקאי שמחקה מנזר בן מאות שנים באירופה, בחלקה הצפוני ביותר של מנהטן, בלב פארק פורט טריאון, על גבעה נישאה מעל נהר ההדסון, הופך את הביקור בקלויסטרס (Cloisters) לחוויה מוזרה מאוד. זוהי מעין נסיעה ברכבת התחתית לדרום צרפת או לאיטליה. יש כאן כנסיות, שחלקים מהן הובאו בשלמותן מאירופה, אגפים שלמים ממנזרים, מרכיבים אדריכליים, חילוניים ודתיים, ששייכים לחלק אחר של העולם. באופן קצת מצחיק יש כאן תערובת של אלמנטים גותיים ורומנסקיים, קפלה ספרדית מהמאה ה-12, חלקי מנזר בנדיקטי ממונפליה שבצרפת, חלקי מנזר מהפירנאים, והכל משולב בתוך מכלול אחד גדול ומבוצר.

גם למי שאינו מתעניין כלל באמנות ימי ביניימית כדאי לבקר בקלויסטרס. המקום עצמו מעניין, בעיקר בזכות החצרות הפנימיות היפות שלו והנוף המרהיב של הפארק והנהר שנשקף מהן. עבור ניו יורקרים רבים זהו מקום מפלט רגוע מהעיר, בלי קשר למשמעות הדתית או התרבותית של המוצגים. נוסעים ברכבת A עד רחוב 190 ומשם הולכים עד המוזיאון.
אתר אינטרנט

הפלנטריום החדש: המפץ הגדול
במוזיאון הטבע הוותיק שברחוב 79, אחד מהאתרים שאסור להחמיץ בעיר, נמצא  "מרכז רוז לחקר הארץ והחלל". החלק המרשים ביותר במרכז הוא הפלנטריום החדש על שם היידן, הנחשב כיום למשוכלל ביותר בעולם. המבנה בו שוכן המרכז מרשים מאוד: כדור מתכת כסוף וענקי כלוא בלב קוביית הזכוכית הגדולה ביותר באמריקה. הפלנטריום פועל בחלקו העליון של הכדור הכסוף. המקום מציג כמה מופעים על היקום ומערכות הכוכבים, אם כי נדמה שדווקא המופע המסורתי, בו מבהירים איך מסודרים גרמי השמים ומה מתחולל באופן טבעי בכל לילה מעל ראשינו, הוא עדיין ההצגה הטובה ביותר. חלקו התחתון של הכדור מכיל תצוגה והסבר על המפץ הגדול, שהביא ליצירת היקום כפי שאנו מכירים אותו.
אתר אינטרנט

תחנת הרכבת גרנד סנטרל. האולם מרשים אפילו יותר מאשר בקולנוע

גרנד סנטרל: גלגל המזל
יש כמה מקומות בניו יורק שבהם קשה להימנע מההרגשה שנכנסנו לסרט. האולם המרכזי של תחנת הרכבת הגרנד סנטרל הוא אחד המקומות המובהקים האלה. האולם הזה הופיע בכל כך הרבה סרטים, עד שבכל פעם קצת מפתיע להיווכח שהוא אכן קיים גם במציאות ומרשים אפילו יותר מאשר בקולנוע. על התקרה באולם המרכזי, בגובה 38 מטרים, מצויירים כבר מאה שנה סימני גלגל המזלות כפי שהוא מופיע בחורף. מדריכי התיירות במקום טוענים שכאשר תכננו את התקרה שרטטו את גלגל המזלות הפוך, טעות שלא תוקנה עד היום. כל שצריך לעשות כאן הוא לבהות בחלל הגדול ולחכות שגיבורי הסרט ייפגשו על הרציף.

הספרייה הציבורית: לטייל בין הקוראים
קשה קצת לדמיין ספרייה ציבורית כמקום מרתק, אבל הספרייה הוותיקה ברחוב 42 פינת השדרה החמישית, היא אטרקציה אמיתית. הבניין המרשים הזה פתוח לקוראים וחוקרים כבר מ-1911. הכניסה חופשית וכל אחד יכול פשוט לשוטט במסדרונות, להביט בתערוכות שמוצגות ברחבי הספרייה ולבסוף לבקש ספר ולשבת לקרוא. הכי כדאי לעלות שתי קומות אל אולם הקריאה המרכזי. זהו חלל ענק, עם חלונות גבוהים דרכם נכנס אור נהדר. על השולחנות הארוכים מסודרות מנורות קריאה ולצידן יושבים חוקרים מכל העולם מעיינים בספרים ומקישים את הערותיהם במחשבים הניידים שפרושים לפניהם. אין כאן דממה מעיקה, מותר לדבר, מותר לצלם, ופעמיים ביום (ב11- וב-14:00) חולף כאן הסיור המאורגן שמבקר ברחבי הבניין. "אנחנו מעודדים התבוננות בבני אדם", אמרה המדריכה והקבוצה הקטנה שלנו טפפה ברחבי אולם הקריאה והציצה אל מסכי המחשב ואל הספר שקראו שתי הצעירות שישבו בשולחן הסמוך: "השפעת גורדי השחקים על החיים בניו יורק".
אתר אינטרנט

במרחק כמה בניינים מן הספרייה ניצב המרכז הבינלאומי לצילום (ICP), שבו מוצגות באופן קבוע תערוכות של צלמים וצלמי עיתונות. התערוכות מתחלפות, אבל זהו מסוג המקומות המעניינים שתמיד כדאי לבדוק מה מוצג בהם כאשר מגיעים העירה.

הגנים הבוטניים של ברוקלין: מפלט מהמולת העיר
מעטים התיירים שמבקרים בניו יורק בפעם הראשונה ויוצאים מגבולות מנהטן, וחבל, כי עם מאמץ קטנטן אפשר להגיע לכמה פינות חמד נפלאות. הגנים הבוטניים של ברוקלין, למשל, הם מקום מפלט נפלא מהמולת העיר. הגנים, שנוסדו ב-1910, שוכנים בקצה הצפון מזרחי של פארק פרוספקט. הם כוללים גן ורדים שבו 1,400 זני ורדים, גן תבלינים, חממה טרופית, גן אנגלי המכונה הגן השייקספירי ועוד. אין להחמיץ את הביקור בגן היפני היפהפה, שבו אגם, מפל ואי קטן, בית תה יפני, מקדש שינטו, גשרי עץ ושבילי טיול מתפתלים. הגן מוקף בעצי דובדבן שפורחים באביב.
אתר אינטרנט

טיגריס סיבירי בגן החיות של ברונקס

גן החיות של ברונקס: להציץ על הגורילות
גן החיות של ברונקס נחשב לאחד מגני החיות המוצלחים בעולם, והוא בהחלט מצדיק את היציאה מגבולות מנהטן, בין אם אתם מלווים בילדים ובין אם הגעתם לבד. יותר מ-4,000 בעלי חיים מתגוררים בגן החיות הזה, הגדול ביותר בארצות הברית. הגן עצמו מרווח, מטופח וידידותי מאוד בכל הקשור לשילוט, הנחיות, הסברים איפה נמצאים בעלי החיים הפופולריים (בדרך כלל היונקים הגדולים ביותר).

בעל החיים שבו גאים בברונקס במיוחד הוא נמר השלג (Snow Leopard), שנמצא כבר כמה עשרות שנים בסכנת הכחדה. אסור להחמיץ גם את יער הגורילה האפריקנית – יער טרופי מקורה גדול, על פני שטח של 24 דונם, שמשמש כבית גידול של 400 פרטים מ-55 מינים ובעיקר של גורילות מאפריקה. אתר אינטרנט

 

הפוסט ניו יורק למתקדמים – פינות נסתרות בעיר הגדולה הופיע ראשון במסע אחר

]]>
https://www.masa.co.il/article/%d7%a0%d7%99%d7%95-%d7%99%d7%95%d7%a8%d7%a7-%d7%9c%d7%9e%d7%aa%d7%a7%d7%93%d7%9e%d7%99%d7%9d-%d7%a4%d7%99%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a0%d7%a1%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%a8-%d7%94%d7%92/feed/ 0