כל הדברים הקטנים היפים – העולם במאקרו

"הלוואי שכולם יראו את כל הדברים הקטנים היפים סביבנו", אומרת הצלמת גאיה רודנר בורנשטיין בלי חיוך. גאיה רואה את העולם דרך עינית המאקרו של מצלמה, ושמה לב לפרטים הקטנים. היא יכולה לבלות שעות רצופות מול העולם הזעיר שמקופל בין העלים, להתבונן, לתכנן את הזווית המדויקת של קרן השמש על גבו של עכביש, את השתקפות העשב בטיפת הטל. גאיה שיתפה אותנו מעט בעולמה היפהפה

טל ברטוב | צילומים: גאיה רודנר בורנשטיין

קטגוריות: צלמים מספרים

הירשמו ללא תשלום לניוזלטר המרתק של מסע אחר
והמגזין אצלכם במייל עם כתבות, המלצות וטיפים

גאיה – אישה צעירה ויפה, מרפרפת באצבעות ארוכות ומטופחות על מקלדת המחשב, מראה לי נסתרות. יצורים זעירים גדֵלים וממלאים את המסך בצבעים וצורות מעולם חבוי מעין. "הלוואי שכולם יראו את כל הדברים הקטנים היפים סביבנו", היא אומרת בלי חיוך.

מפות ומדריכים מודפסים ליעד ליעד,
בהנחה לגולשי מסע אחר!

גאיה רואה את העולם דרך עינית של מצלמה (קנון ועדשת מאקרו Canon EOS 90D + 100mm macro f/2.8L macro IS USM + flash + DIY diffuser). היא יכולה לבלות שעות רצופות מול העולם הזעיר שמקופל בין העלים, להתבונן, לתכנן את הזווית המדויקת של קרן השמש על גבו של עכביש, את השתקפות העשב בטיפת הטל…

כשהמצלמה בידיה יש לה את כל הזמן שבעולם. היא מהלכת בין הצמחים ממוקדת, מרוכזת.

אנשים חולפים, מדברים, לא מצליחים להסיט את תשומת ליבה מהעיקר.

שתיים מהתכונות המאפיינות אנשים על הרצף האוטיסטי הן:

"נטייה לראות את החלקים הקטנים, הבחנה בפרטים, שימת דגש רב על פרטים זעירים במקום על התמונה הכוללת…"

"עניין עמוק ואובססיבי בתחום עניין מסוים, שיכול להתבטא בידע עשיר ונרחב על נושא ייחודי".

גאיה מותחת את שתי ההגדרות האלה אל הקצה. מגיל צעיר אובחנה על הרצף האוטיסטי, ונעטפה בקיר מגן של בני משפחה ואנשי מקצוע. היא צלחה את שנות בית הספר בכיתה רגילה והגיעה להישגים יפים בתוך המסגרת התומכת. אבל העולם הפנימי שלה, ואולי גם הבידוד החברתי שנכפה על השונה, הוציאו אותה החוצה אל הטבע.

לבד בין הדשאים והגינות, בסביבה המוגנת של הקיבוץ, התחילה לתעד בטלפון נייד, את היופי הזעיר שנסתר מעיני רובנו.

Coccinella-septempunctata

כשהגיעה לגיל 16 – נפתח לרווחה חלון הצילום, בני המשפחה זיהו את התשוקה ואת הכישרון, ורכשו עבור גאיה מצלמה ראשונה. המצלמה תפסה מיד מקום של קבע בין גאיה לבין היצורים הקטנים של העולם. "היום התמונות של פעם כבר לא נראות לי טובות מספיק אבל לאט לאט השתפרתי. תראי איזה חמוד…"

Toxophorinae

כשהתכוננתי לפגישה איתה, תכננתי להביא איתי כמתנה מגדירי חרקים.

זה התברר כמיותר לחלוטין. גאיה מזהה ומכירה את רובם.

כאן נכנסת לתמונה התכונה המאפיינת השניה בהגדרת האוטיזם, זו המתייחסת לעניין העמוק והידע הנרחב בנושא נבחר… העולם הזעיר של פרוקי הרגליים הפך למרכז החיים של גאיה, היא חברה לקהילות רשת של "משוגעים לקטני ארץ", שם מתקיים חילוף ידע נרחב, זיהוי מינים, הצגת צילומים, שיתוף מושא ההתעניינות והאהבה שמאחדים את כל הנוכחים מרחבי העולם.

היום השאיפה שמניעה את גאיה היא לימודי אנטמולוגיה (חקר פרוקי רגליים), והיא נמצאת בשלב הראשון של המסע האקדמי. תשוקת הצילום נשארה כשהיתה, ובסיום שעות לימודים ארוכות אפשר למצוא את גאיה באותו הלך רוח, ריכוז ושקט פנימי ברחבי הקיבוץ, עם המצלמה בינה לבין העולם.

"אני רוצה שאנשים ישימו לב ליופי שיש מסביב" היא אומרת ברצינות תהומית, ולי, שבקושי מצליחה להבחין ביצור שקטן מפרפר – לא נותר אלא להסכים איתה בכל לב.

צילומי המאקרו שלה יפהפיים.

Smaragdina viridana

צילום מאקרו

צילום מאקרו הוא צילום תקריב בו קצה העדשה קרוב מאוד לאובייקט המצולם, מיקום שמקטין מאוד את עומק השדה ומצריך יציבות מוחלטת, סבלנות רבה ומיומנות, לשם בחירה מדוייקת של נקודת המיקוד. סוג זה של צילום מחייב תשומת לב יתרה לכיוון האור, בעיקר אם בוחרים להשתמש רק באור טבעי. הוא מצריך עבודה עם צמצם פתוח יחסית, המקטין עוד יותר את עומק השדה. בנוסף – כיוון הצילום מוכתב מראש, מכיוון שהמצלמה והצלם עלולים להטיל צל על האובייקט.

בשל הפריים המצומצם – הרקע והקומפוזיציה מחייבים תכנון מוקפד במיוחד.

אני חוזרת הביתה עם סופת מחשבות על המסרים שנרשמים בי מהמפגש הזה.

על הכוח שיש בשונות, אם רק נצליח לזהות אותה ולתת לה מקום;

על העוצמה שיש בדבקות במטרה, דבקות שמאפשרת יצירה כזו;

ובעיקר עלינו – איך נלמד לפקוח עיניים אל היופי והמגוון האינסופי של אנשים וטבע בעולם?

Toxophorinae