תפריט עמוד

מידע מעשי לנפאל

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

הישראלים הנוסעים לנפאל זקוקים לאשרת כניסה. ניתן להנפיקה בשגרירות נפאל בישראל, בשדה התעופה בקטמנדו ובמעברים היבשתיים למדינה. 

שגרירות נפאל בישראל

כתובת: בית הטקסטיל, רחוב קאופמן 2, תל אביב
טלפון: 03-5100111

שגרירות ישראל בנפאל
כתובת:
Bishramalaya House, Lazimpat Street
טלפון: 977-1-4411811, 977-1-4419103


איך להגיע
אין טיסות ישירות מישראל לנפאל. אפשר להגיע דרך הודו באוויר או ביבשה או דרך האוויר ממדינות מרכז אסיה. 
שדה התעופה הבינלאומי היחידי נמצא בקטמנדו, שמו Tribhuvan והוא ממוקם כשישה קילומטרים מזרחית לעיר.

מהודו: מוורנסי יוצאים אוטובוסים לגהורקפור (Ghorakpur) וומנה אוטובוסים עד לגבול בסונאלי (Sunauli). לאחר חציית הגבול (רגלית) עולים על אוטובוסים או על רכבים מקומיים. מהמעבר קל לבקר בלומביני (Lumbini), מקום הולדתו של בודהא.

מטיבט: באזור קודארי (Kodari) עוברים את הגבול רגלית על גבי גשר מעל ערוץ נהר שוצף. כדי להתעדכן לגבי מגבלות מעבר לפני שמגיעים לגבול.  
 


מתי כדאי להגיע
מומלץ לבקר בנפאל בסתיו (סוף ספטמבר-נובמבר) ובאביב (אמצע אפריל-יוני). הסתיו המגיע עם תום תקופת המונסונים מאופיין בראות צלולה. באביב הראות טובה פחות אך הפריחה רבה. עונת המונסון חלה מיולי עד לאוקטובר.
 


חיסונים ובריאות 
נסיעה לנפאל מחייבת קבלת חיסונים. לקבלת מידע על החיסונים הדרושים יש לפנות למרפאות המטיילים בישראל או בלשכה המחוזית של משרד הבריאות (כתובת: רחוב הארבעה 14, תל אביב). כן מומלץ לקבל מידע בנושא מחלת הגבהים.
לא מומלץ לשתות מי ברז אלא רק מים מינרלים או רתוחים.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

 

  לשכות תיירות
לשכת התיירות הנפאלית


מטבע
המטבע המקומי הוא רופיה נפאלית.
אפשר להמיר כסף בבנקים ובדוכני החלפה רשמיים. בערים הגדולות השירות מוסדר ונוח. אפשר ומומלץ להתמקח על השער. יש כספומטים בערים הגדולות. כרטיסי אשראי מתקבלים בברכה במלונות ובמקומות מתויירים, בעיקר ויזה, אבל לא כדאי להסתמך רק על אמצעי התשלום הזה. שימו לב: דיינרס בינלאומי אינו מוכר בבתי העסק ואינו מאפשר משיכה מכספומטים.


הפרש שעות
נפאל מקדימה את שעון ישראל בשלוש שעות ו-45 דקות.
 


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של נפאל היא 977.
 


תחבורה
בתוך הערים קל להתנייד במוניות, בריקשות ובאוטובוסים. בין הערים התיירותיות (קטמנדו, פוקרה, ועוד) נעים אוטובוסים מיוחדים לתיירים, והמחיר בהתאם. אפשר כמובן לנסוע באוטובוסים בינעירוניים מקומיים. בדרך כלל התחבורה הציבורית עומדת בזמנים. 
לא מקובל לשכור רכב לנהיגה עצמית. מקובל לשכור מונית או רכב עם נהג מקומי לנסיעה מחוץ לערים. הדרכים הראשיות שופרו בשנים האחרונות, הדרכים הצדדיות משובשות.
טיסות פנים: אמצעי נוח למי שזמנו אינו בידו. חברות התעופה הן בדרך כלל בבעלות זרה והמטוסים מתוחזקים כהלכה. הביאו בחשבון כי מסיבות שונות (ראות מוגבלת או מיעוט נוסעים) מועד ההמראה עלול להתעכב, אפילו בכמה שעות.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל
במטבח הנפאלי אין סגנון בישול ייחודי מובהק, והוא מושפע מהמטבח ההודי ומהמטבח הטיבטי.
המאכל הלאומי הוא הדאל-בהט (Dal bhat), המורכב מדאל, שהינו מרק עדשים, ובהט, אורז לבן מאודה, המוגש לרוב בארוחה עם טארקארי (Tarkari), קארי ירקות. חטיף פופולרי הוא המאכל הטיבטי מומו (momo), כיסוני בצק מאודים או מטוגנים הממולאים בבשר באפלו, בירקות או בתפוחי אדמה.


לינה
התאחדות המלונות של נפאל מפעילה דוכן הזמנות בשדה התעופה בקטמנדו. בשער היציאה מהשדה יקיפו אתכם נציגים מהמלונות והלודג'ים, לרוב הקטנים והזולים יותר, ויציעו לכם הסעה חינם למלון.
המלונות הזולים בקטמנדו מרוכזים באזור הטאמל (Thamel) שבמרכז העיר. רחובותיה הצרים של שכונה זו עמוסי מקומות לינה זולים יחסית, תרמילאים, מסעדות, חנויות בגדים וציוד מטיילים (מזויף בחלקו), ריקשות והמון אדם.


אירועים ופסטיבלים
 

ליל ירח מלא בפברואר > Lhosar.
חגה של האוכלוסייה הטיבטית בנפאל, נחוג בליל ירח מלא בשירים וריקודים במחוז Kumbu וסביב סטופת בודהנת (Bouddhanath) בקטמנדו.

פברואר > Maha Shiva Ratri.
לילו של האל שיווה. ירידים דתיים ומדורות נערכים במקומות שונים במהלך חג הינדי זה, ואלפי מאמינים מתקהלים במקדש פאשופאטינאת (Pashupatinath) בקטמנדו.

פברואר-מרץ > Holi.
"פסטיבל המים" של נפאל. יום בו מצטיידים כולם בדליי מים, רצוי כאלו שנצבעו בצבעים עליזים או מי ביוב, ורצים להשליכם זה על זה, וכמובן על התיירים.

ליל ירח מלא במאי > Buddha Jayanti.
יום הולדתו של בודהה המצוין בתהלוכות בהן נישא צלמו לאור מנורות במשך כל הלילה. עיקר החגיגות הוא במקום הולדתו בלומביני שבשפלת טראי, חגיגות דומות נחגגות גם בפאשופאטינאת ובבודהנת.

יולי-אוגוסט > Gai Jatra.
פסטיבל הפרות הקדושות. שמונה ימים של שירה, ריקודים ושמחה, שבמהלכם בני משפחה שקרוביהם נפטרו במהלך השנה צועדים ברחובות בתחפושות פרה.

אמצע ספטמבר-אמצע אוקטובר > Dasain.
הפסטיבל החשוב ביותר בנפאל. התושבים חוגגים בקניית בגדים חדשים, ארוחות, משחקי קלפים וביקורים משפחתיים. במשך עשרת ימי החג נערכים חגיגות וירידים שונים בערים ובכפרים ברחבי המדינה. בנקים ומשרדי ממשלה סגורים במהלך הדאסאין, וקשה יותר למצוא סבלים (פורטרים) לטרקים בהרים, היות ורובם נוסעים לבלות עם משפחותיהם.

אוקטובר-נובמבר > Tihar (Diwali).
פסטיבל האורות המוקדש לאלה לאקשמי, השני בחשיבתו בחגי נפאל. החג הוא משפחתי בעיקרו, אך אחד ממאפייניו הוא קישוט הבתים באורות צבעוניים לעת חשיכה


פעילויות מיוחדות
אתר לקפיצות באנג'י מהווה אטרקציה חדשה יחסית במרחק כשלוש שעות נסיעה מהעיר קטמנדו, בגובה 160 מטר מעל נהר Bhote Kosi, לא רחוק מהגבול עם טיבט. את האתר מפעילה חברה ניו זילנדית. פרטים וחבילות הכוללות קפיצת באנג'י והסעות למקום אפשר למצוא בסוכנויות הנסיעות בקטמנדו.

 

אטרקציות ואתרים מומלצים


קטמנדו (Kathmandu) 

אתרים מרכזיים בעיר הבירה 
כיכר דורבר (Durbar Tole)
כיכר ארמון המלוכה הישן מכילה קומפלקס של חצרות, מקדשים, ארמונות, ומבנים, מהמאות ה-12 עד ה-18. המבנה החשוב בכיכר הוא הארמון המלכותי העתיק (Hanuman Dhoka) המכיל גם מוזיאון קטן. מעבר למבנים המעניינים, הנוף האנושי בכיכר מהווה אטרקציה בפני עצמו – תנועה ערה של עוברי אורח מקומיים ותיירים, סאדואים צבעוניים, נשים הנושאות מנחות לאלים במקדשים, רוכלים והמולת העיר הסואנת.

סוואיאמבונאת (Swayambunath)
סטופה (מבנה בודהיסטי בצורת כיפה) הבנויה על גבעה הצופה לעמק קטמנדו. המקום שוקק חיים: משפחות המביאות פרחים ומשקה לפסלים שלרגלי הגבעה, עולי רגל המטפסים בעייפות את עשרות המדרגות הרבות המובילות לפסגה, מאמינים המקיפים את הסטופה ומסובבים את גלגלי התפילה שסביבה, נזירים לבושים אדום, ולהקת קופים נמרצת המתגוררת במקום, שבעטייה הוענק לו הכינוי השגור בפי התיירים הישראליים – "מקדש הקופים".

פאשופאטינאת (Pashupatinath)
מקדש ההינדו הקדוש בנפאל, הנמצא כחמישה קילומטרים מזרחית למרכז העיר. במתחם ישנם גאטות, מבנים עתיקים, סאדואים צבועי פנים ואתר לטקסי שריפת גופות הנערכים על גדת נהר באגמטי (Bagmati). 

סטופת בודהאנת. האתר קדוש לטיבטים הגולים בנפאל. | צילום: ג'רמי אדוורדס

סטופת בודהאנת (Bouddhanath)
כשישה קילומטר מזרחית למרכז העיר שוכנת הסטופה הגדולה בעמק קטמנדו. האתר קדוש לטיבטים הגולים בנפאל, העורכים כאן את החגיגות הגדולות של ראש השנה הטיבטית (Losar) בפברואר ויום הולדתו של בודהה (Buddha Jayanti) במאי. בקרבת הסטופה יותר מארבעים מנזרים, בהם ניתן לצפות בטקסי הפוג'ה מדי בוקר.
בנוסף מומלץ לשוטט במרכז העיר ובשווקיה ולספוג את האווירה המקומית.

מחוץ לעיר
בהקטפור (Bhaktapur)
עיר בירה עתיקה השוכנת לצד הבירה הנוכחית בעמק קטמנדו הפורה. רחובותיה השמורים והכפריים של בהקטפור מהווים ניגוד לאורבניות הסואנת של קטמנדו השכנה, ונעים לשוטט בהם. לעיר יש כיכר דורבר משלה, שקטה ומרווחת מזו בקטמנדו. מוקדי העניין העיקריים בה הם הארמון המלכותי המכונה "ארמון 55 החלונות" (Panchapanna Jhyale Durbar) מהמאה ה-15, השער המוזהב (Sun Dhoka) בכניסה אליו, וגלריית האמנות הלאומית. בכיכר הסמוכה, Taumadhi Tole, מתנשא מקדש Nyatapol. אתרים נוספים הם כיכר הקדרים (Bolachhen) וכיכר Dattatreya ובה מקדש לברהמה, וישנו ושיווה ומוזיאון לעבודות גילוף בעץ.

פאטאן (Patan)
פאטאן היא העתיקה בערי הבירה שבעמק קטמנדו ומשמשת כמקום משכנם של בעלי מלאכה ואמנים רבים. כיכר דורבר המקומית מצטיינת בארכיקטורה יפה, ומרכזה הוא הארמון המלכותי לשעבר, בו שוכן מוזיאון המכיל אוסף פסלי ברונזה, חפצי מלוכה ודת. הפסל King Yoganarendra Mallaws Statue שבכיכר – עמוד רם ובראשו פסל המלך ונחש קוברה ועליו ציפור – ופסלי הפילים בבריכה הסמוכה, הונצחו בשיר שכתב אריאל זילבר לגלי עטרי, "נפאל". כמה דקות הליכה לכיוון צפון-מערב מקצה הצפוני של הכיכר נמצא המנזר הבודהיסטי Kwa Bahal ובתחומו המקדש המוזהב. מדרום לכיכר נמצא מקדש אלף הבודהות (Mahaboddha) המעניין באמנות הטרה-קוטה שלו, Oku Bahal השוכן כמה צעדים ממנו, והמנזר הבודהיסטי Iba Bahi, מהעתיקים בעמק, מתקופת המלה. ברובע הטיבטי של העיר, Jaulakhel, נמצא גן החיות היחיד במדינה ומרכז אריגת שטיחים טיבטיים.

נגראקוט (Nagrakot)
במרחק של שעתיים וחצי בקטמנדו נמצאת נגראקוט. במקום יש תצפית זריחה מדהימה, אליה ניתן להגיע בהסעות מאורגנות או בהליכה רגלית של שעה. האזור כולו מנותק מהרעש ועטוף נוף כפרי. לאט לאט גילו התיירים את האזור וכיום ניתן למצוא בכל פינה גסטהאוס שיקבל את פניכם בברכה.


פוקרה (Pokhara)
עיירת נופש על גדת אגם Phewa, מרחק שמונה שעות נסיעה מקטמנדו. מבחר מלונות, מסעדות ובתי קפה פרושים לאורך חוף האגם, שמאחוריו מסגרת נוף מרהיבה של הרים ירוקים ומעליהם פסגות רכס האנאפורנה. ביניהן בולטת Macchapucchare, המכונה "הר זנב הדג".
אפשר לצאת לסיורים רגליים קצרים בכפרים ובהרים הסובבים את העיר או לטרקים בני מספר ימים ויותר. מבין המסלולים הקצרים, אחד החביבים על המטיילים הוא מסלול ההליכה לכפר סרנגוט (Sarangot, כשעתיים עד שעתיים וחצי), ממנו נשקף נוף מרהיב של האגם והפסגות בזריחה ובשקיעה. 

כתבה: יעל רגב 

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

הקשת המזרחית / אתרים בקטמנדו

קטמנדו היא עיר צבעונית ומלאת ניגודים: יופי טובל בכיעור, קודש מתמזג בחול, עוני לצד עושר, נוחות מהולה בסגפנות, הינדואיזם מעורב בבודהיזם. היא בסיס נוח להתארגנות אבל גם תחנת חובה על שלל מקדשיה, כיכרותיה וטיפוסיה

כתב: יותם יעקבסון

שירו של קט סטיבנס "קטמנדו" מתנגן בראשי בכל פעם שאני מגיע לבירת נפאל, ממלכת ההימלאיה. לאחר שעות של נסיעה באוטובוס מיטלטל בדרכים מפותלות המעפילות ממישורי צפון הודו במעלה ההרים או לאחר כמה טיסות, מתגלה לפתע העמק הפורה. פסגות מושלגות, קו פרשת המים של ההימלאיה, תוחמות אותו מצפון. כך יאה לבירת מדינה ששמה נגזר ככל הנראה מהמילה הסנסקריט ניפאליה (Nipalaya) שפירושה "השוכנת למרגלות".
קטמנדו (Kathmandu), העיר הגדולה ביותר בנפאל, היא עיר רבת ניגודים שבה יופי וכיעור, ניקיון ולכלוך, עוני ועושר שוכנים יחדיו. שני הדברים הראשונים שהעיר יכולה להציע הם מקלחת חמה באחד ממלונות הפאר או בעשרות בתי ההארחה הפזורים בה וארוחה טובה באחת מהמסעדות הרבות. בהמשך היא תגלה לנו את טפחיה, תבהיר לנו שהביטחון השורר ברחובותיה מאפשר לשוטט בהם ללא כל חשש ובכך תאפשר לנו לגלות את פינותיה החבויות ואת שכיות החמדה שבה. קסמה של קטמנדו שהופך אותה ליעד תיירותי מוצלח הוא העובדה כי לצד קִדמה, מודרנה ונוחות תיירותית, באזורים שלמים שלה נדמה כאילו עצר הזמן מלכת.

ההיסטוריה של קטמנדו קשורה בעמק הפורה שאִפשר את קיומה של חקלאות מאז ימי קדם ובכך שימש עורף כלכלי איתן לערים שקמו בו, בהן קטמנדו. בנוסף, עברה בעמק דרך סחר קדומה שקישרה בין הרמה הטיבטית וסין לבין הודו. עד היום נמשכת "דרך הידידות", הדרך המקשרת בין נפאל לסין מקטמנדו צפונה, במעלה ההרים והלאה אל עבר להאסה. בעבר מי שישב על הדרך יכול להתעשר מהסחורות שעברו בה ומהענקת חסות לסוחרים ונהנה מהשפעתם של תרבויות, של דתות ושל רעיונות מדעיים, ארכיטקטוניים ואמנותיים שהגיעו עם העוברים בדרך. ככזה הפך היושב על אם הדרך גם מקור לקנאה ולמטרה לניסיונות כושלים ומוצלחים של כיבוש. זו תמצית ההיסטוריה של קטמנדו, שלעד נמצאת בתווך: התווך שבין סין לטיבט, שבין הר למישור, שבין הינדואיזם לבודהיזם, שבין מזרח למערב. קטמנדו עשויה לתעתע, אך סופה שהיא חודרת אי שם לתווך שבלב.

התחלה טובה: סטופת סוויאמבהונאת
מקום טוב להתחיל בו את ההיכרות עם העיר ועם סביבתה היא סטופת סוויאמבהונאת (Swayambhunath). הסטופה ניצבת בראש גבעה הצמודה לקצה המערבי של העיר ומאפשרת תצפית להתמצאות במרחב. התצפית כאן יפה במיוחד בשעות בין הערביים, כשהשמש מאירה את העמק ואת הפסגות בתאורה רכה. בשמה העממי נקראת הסטופה "מקדש הקופים" בשל להקות הקופים הגודשות דרך קבע את המקום.
המקום שוקק חיים במיוחד בחגים בודהיסטיים ובפרט ביום הולדתו של בודהא.
הסטופה, מבנה ארכיטקטוני בודהיסטי שמקורו בהודו, היא התפתחות של גלעד מוקף מעגל אבנים בדומה לקברי בכירים בתרבות ההודית הקדומה. במהרה התפתחה הסטופה והפכה למכשיר מאגי-מיסטי המכיל, לפי האמונה, שרידי קדושים או חפצים הקשורים בהם שיש להם השפעה בעלת עוצמה על הסביבה. אפר הקדושים או החפצים הונחו בחלל מרכזי (דהטו, Dhatu) בתחתית המבנה, מה שמסמל את ציר העולם. חצי העיגול שמעל, המכונה רחם (גהרבה, Gharba) או ביצה (אנדה, Anda), מסמל את העולם. היום קשה לדמיין את הארכיטקטורה הנפאלית ללא מבנה הפגודה שיצא מהודו צפונה וחזר לנפאל לאחר שהייה והתפתחות בסין.

לפי האגדה מקומית, בתקופה שבה היה העמק כולו מוצף היתה נקודה זו אי קטן. לימים, אולי כבר במאה השלישית לפני הספירה, נבנתה כאן סטופה גדולה. חלקה התחתון של הסטופה בנוי כחצי עיגול, ובחגיגות יוצקים עליו חלב וסיד המשווים לו מראה זולג. בראש חצי העיגול ניצבת קובייה גדולה ומוזהבת שממנה מתנשא חלקה העליון, המחודד, של הסטופה. על כל אחת מפאות הקובייה מופיעות פניו של בודהא. לרוב תוהים תיירים מדוע הוא נראה כה ישנוני, אך למעשה עיניו חסרות ההבעה אמורות להביע שוויוניות נוכח כל תופעות העולם. השוויוניות הזו מתאפשרת הודות לתובנה העליונה שלפיה הכל הוא למעשה אחד.
אפשר לעלות כמעט עד למרומי הגבעה ברכב, אך אפשר גם להעפיל אליה ברגל, בגרם מדרגות תלול ומוצל העולה ממזרח. לאורך השביל תעברו על פני פסלים רבים, פינות פולחן ציוריות וקופים שעלולים להיות תוקפניים.

טבורה של העיר: כיכר דורבאר
הניידות בקטמנדו קלה למדי. בכל קרן רחוב אפשר לצוד מונית או ריקשה ובנוסף יש אוטובוסים ציבוריים (לרוב מקרטעים ודחוסים מאוד, אבל זה חלק מהחוויה). למרות זאת מומלץ שלא לוותר על הליכה ברגל, בעיקר באותן סמטאות עתיקות שבהן ממעטות הריקשות לנסוע בשל קשיי מעבר. בנבכי הסמטאות מסתתרת לה קטמנדו האמיתית.
אף שידוע על התיישבות קדומה יותר, ראשיתה של העיר קטמנדו היא בסביבות המאה העשירית לספירה. שמה הקודם היה קנטיפור (Kantipur). מרכז העיר היה ללא ספק כיכר דורבאר (Durbar). פירוש המילה הוא "מקום הארמון", ואל הכיכר הזו כמו נמזגות רבות מסמטאות העיר העתיקה. בשנים האחרונות נאלצים תיירים לרכוש כרטיס כניסה לכיכר.
מהמאה העשירית ועד לשלהי המאה ה-19 ישב המלך בארמון הניצב בשולי הכיכר שבמרכז העיר. עם צמיחת העיר והתפשטות ההשפעות המערביות עקר המלך לארמון חדש שהקים בשולי העיר העתיקה, שלימים הוקף בידי העיר החדשה. בארמון החדש התרחש ביוני 2001 האירוע הדרמטי שבמהלכו הרג יורש העצר דִיפֶּנְדְרָה את הוריו, המלך בִּירֶנְדְרָה והמלכה אֵישְׁוָורְיָה, את אחיו ועוד כמה מבני משפחתו כיוון שהוריו סירבו לקבל את הכלה שבחר. הוא עצמו ניסה להתאבד ונכשל. בהיותו שרוי בתרדמת הוכתר למלך, אך הוא מת זמן קצר לאחר מכן. ב-4 ביוני הוכתר דודו גִיאָנֶנדְרָה (אחיו של בירנדרה) למלך. הזעזועים היוו תמריץ לפעילותה של המחתרת המאואיסטית.

הארמון הישן, שחלקו משמש כמוזיאון, נקרא הנומאן דוקה (Hanuman Dokha) על שם הנומאן, האל הקוף בעל הסגולות המגנות המוכר מהמסורת ההינדית. במאה ה-12 עלתה לשלטון שושלת מאלה (Malla) שבימיה נמשך תור הזהב של העמק. מלכיה היו הינדים נאמני שיווא שהציגו את עצמם כגלגולו של וישנו, האל המשמר את העולם, אך עם זאת ניכרו במורשתם השפעות בודהיסטיות וטיבטיות רבות. במשך מרבית שנות שלטונה של שושלת מאלה היתה קנטיפור רק אחת משלוש ערי מדינה עצמאיות בעמק. במאה ה-16 הוקם בסמוך לארמון היכל שנקרא קסתה מנדפאם (Ksatha Mandapam), "היכל עץ". ההיכל שימש בעבר להתכנסויות, לימים הוסב למקדש והיום מצטופפים סביבו רוכלים זעירים וסבלים הממתינים שישכרו את שירותיהם. האגדה מספרת שהמבנה כולו נבנה מעץ אדיר אחד ולפי ההנחה המקובלת ממנו גם נגזר שמה של העיר היום.
בעקבות ההפיכה השלטונית ב-1768 שבה עלתה לשלטון שושלת שאה (Shah) מבני הגורקה (Gorka), היתה העיר לבירת ממלכה גדולה עוד יותר משטחה של נפאל היום. ארמון המלך נבנה בתקופות שונות וניכרות בו השפעות רבות, מהסגנון הנפאלי הקלאסי של קירות הלבנים ופגודות העץ, דרך מאפיינים הודיים וסיניים וכלה בסממנים מוסלמים ובהשפעות ניאו-קולוניאליות. אפשר לבקר בחלקים של הארמון ואף להעפיל אל מרומי הפגודה ולהשקיף על הסביבה.
סביב הארמון משתרעת כיכר דורבאר, על כיכרות המשנה שלה המאכלסות את מיטב הארכיטקטורה בעיר. במקום מקדשים רבים מתקופות שונות, האחרונים שבהם נבנו באמצע המאה ה-18, אך כולם נפגעו קשה ברעש האדמה של 1934 ושוקמו מאז. בין המקדשים הבולטים נמצאים מקדש האלה המלכותית טלג'ו (Taleju) הסגור במשך מרבית ימות השנה, מקדש קרישנה, שיווא, וישנו והקומארי בהוואן (Kumari Bhavan), מקום מגוריה של הקומארי המלכותית, האלה החיה. במרפסת שבחזית מקדש שיווא ופרוואטי ניצבים פסלי עץ של הזוג השמימי, משקיפים על הכיכר. יש בכך תזכורת לנו, התיירים, שבכיכר דורבאר אולי נכון יותר להתיישב, לתת לדברים לחלוף על פנינו ולא לנוע כל הזמן ולחלוף על פניהם.

צ'אי, מצלמות ומנחה: בין העיר החדשה לעתיקה
מדרום לכיכר דורבאר נמשך רחוב המכונה פריק (Freak), שהיה רובע התרמילאים של קטמנדו בשנות השישים. אף שבמרוצת הזמן הועם זוהרו של הרחוב ורובע התאמל (Thamel) תפש את מקומו, עדיין יש במקום הרבה בתי הארחה נחמדים ומסעדות. כאן אפשר לפגוש לעתים את בני תקופתו של קט סטיבנס. הגם שאין פרחים בשערם הם עדיין יושבים בבתי הקפה עם צ'אי וסיגריה.
ממזרח לכיכר דורבאר נמשך רחוב New Road המסתיים בשדרת קדיפאת (Kadipath) הניצבת לו ומהווה למעשה את הגבול בין קטמנדו העתיקה לעיר החדשה. רחוב New Road התפרסם כמרכז לרכישת מוצרי צילום ומכשירים דיגיטליים. זהו אחד המקומות הזולים בעולם לרכוש מצלמות, עדשות ועוד. נדיר להיתקל בסחורה פגומה או מזויפת, אך מומלץ לערוך סקר שוק.
הדרך המרתקת ביותר להמשיך מכיכר דורבאר היא דרך רחובות העיר העתיקה, כלומר לתעות בסבך הסמטאות והרחובות שבין התאמל לכיכר, למשל באזור אינדרה צ'וק (Indra Chowk). באזור הזה אפשר להתרשם מקטמנדו במיטבה: בתי מגורים קדומים הבנויים סביב חצרות סגורות שבהן בורות מים, פינת פולחן ומלאכות יומיום ציוריות. בקרב פינות הפולחן ניצבים מעין פסלים המזכירים בצורתם את השיווא לינגאם מהודו, אלא שכאן על כל אחת מפאותיהם מופיעים צלמים של בודהא יושב, עדות נוספת לעירוב הדתי של עמק קטמנדו.
בשעת בוקר מוקדמת אפשר לראות את בנות העיר נחפזות לדרכן לאחר רחצה, שערן הרטוב אסוף בקפידה ונקודה אדומה גדולה שפתיתי אורז משוקעים בה מתנוססת על מצחן. הן נושאות בידיהן קערות מנחה ציוריות וקטורת למקדש סמוך. המולת הבוקר סביב המקדשים הספוגה ריח חמאה וקטורת היא חוויה מומלצת. בשעה מאוחרת יותר פונים התושבים מענייני קודש לחול. אז כמו נשפכת לרחובות תוצרתם החקלאית של כפריים המגיעים מכל רחבי העמק וסוחרים זעירים הפורסים מרכולתם: בגדים, תכשיטים, חוטי צמר, תוצרת חלב בדמות גושי חמאה גדולים הנמכרים בתוך נאדות עשויים איברים פנימיים ויוגורט משובח הנמכר בכלי חרס ועוד.

בסיס תיירותי: התאמל
רובע התאמל מציע את כל מה שתייר יכול לחלום עליו. ההצעות (למעט אולי הסוחרים הלוחשים ללא הרף "חשיש, חשיש") אינן כמוסות ומרצדות לנגד העין במחול מסחרר של שלטי ניאון זרחניים. יש כאן מבתי הארחה ועד למלונות יוקרה (בתי הארחה רבים נמצאים גם באזור רחוב פריק ובתי מלון יוקרתיים במיקום שקט יותר נמצאים ברובע השגרירויות מצפון לתאמל), מסעדות בשפע בסגנון איטלקי, נפאלי, אירופאי, הודי, טיבטי, ישראלי ועוד, בתי קפה שבחלקם נערכות הופעות חיות, אינטרנט במהירות מצוינת, סוכנויות נסיעות, חנויות ספרים נפלאות ומה לא. מקום נפלא להתרווח, לאגור כוחות, להתארגן ולצאת לראות את יתר נפלאות ממלכת ההימלאיה.

יותם יעקבסון – כותב, מצלם, מדריך טיולים בישראל ולאורך נתיבי הסחר הקדומים באסיה. מרצה בליווי שקופיות. yotamj@017.net.il

 

ארץ הגבול / טיבט הקטנה יצאה לרפטינג

מטיילים רבים העושים את הדרך בין קטמנדו ללהאסה בירת טיבט אינם יודעים שמעליהם נמצאת "טיבט הקטנה", או ה-Border Land, ארץ הגבול, כפי שהיא מכונה בפי יזמים המנסים לעורר תיירות לשם. לכאן היגרו טיבטים רבים, בייחוד נזירים ולאמות, שנמלטו מהשלטון הסיני הקומוניסטי שפלש לטיבט בשנות החמישים של המאה הקודמת. באזור הזה, המשקיף על הרמה הטיבטית הגבוהה, על הארץ שנעזבה מאחור, בנו רבים מהגולים הטיבטים כפרים ומנזרים והקימו מרכזים לבודהיזם הטיבטי. המנזרים והלאמות הטיבטים הפכו גם למרכזים דתיים-רוחניים בעבור הכפרים הנפאליים הפזורים באזור.
בסיוע גורמי התיירות הנפאלים הופך האזור, השוכן במרחק נסיעה קצר מקטמנדו, ליעד תיירותי פופולרי בעבור מטיילים מערביים הנמשכים לבודהיזם הטיבטי אך לא מעוניינים להיכנס לטיבט הכבושה או להסתכן במחלת גבהים. עם זאת, נפאלים רבים בקטמנדו מתלוננים היום כי יחסי הציבור שלהם זוכים הגולים מביאים לכך שהכפרים והמנזרים הטיבטים משגשגים בזכות תרומות מהמערב, בעוד כפרים ומנזרים נפאליים מוזנחים ונשכחים.
אולם למרות הפופולריות העולה שומר האזור על תמימותו. מרבית המטיילים עדיין נוהרים אחר טרקים הרשומים בספרי המטיילים ומגיעים לגבהים אקזוטיים, והתושבים כאן אינם רגילים בתיירים כמו באזורים המתוירים יותר. כל אלה הופכים את האזור למעניין, ותורמת לכך גם העובדה שכל אחד יכול להגיע לכאן ללא סכנה של מחלת גבהים.

לגלוש במורד המפל
הדרך לבורדר לנד חולפת על פני שדות אורז וחיטה ונהרות הזורמים למרגלות צוקים גבוהים. על חלק מקירות הסלע שוכנות כוורות של דבורי בר ולעתים אפשר לראות מקומיים המטפסים על גבי חבלים אל הכוורות ורודים דבש.
הבסיס לטיולים באזור הבורדר לנד הוא לודג' אוהלים קסום המכונה באותו השם ושוכן על גדות נהר בוהטה קוסי (Bhote Koshi), מרחק של כשלוש שעות נסיעה מקטמנדו ובסך הכל 16 קילומטר ממעבר הגבול בקודארי (Kodari), עיירת הגבול הנפאלית. האוהלים בלודג' בסיסיים ללא שירותים וללא מקלחות צמודים, ובמקום פינות ישיבה ומדיטציה מיוחדות וכן סלע גדול שעליו מתאמנים בגלישת קניונים.
הלודג' מציע מגוון פעילויות אקסטרים בהדרכת צוות מקצועי. מכאן אפשר לצאת לרפטינג מסעיר בבוהטה קוסי, אחד הנהרות הטובים ביותר למטרה זו בנפאל (דרגה 4 במהלך החודשים פברואר-מרץ). זהו רפטינג טכני בעיקרו הכולל מעברים מסובכים, סלעים גדולים והרבה מפלים קטנים, אחד הרפטינגים המסעירים והמרתקים שעשיתי. הבורדר לנד הוא גם בסיס מצוין לקניונינג (Canyoning), גלישה במורד קניון, קפיצה לבריכות מים וגלישה עם חבלים לאורך מפלי מים בגובה של 45-15 מטר. האיש והיזם העיקרי לפיתוח התיירות באזור הוא ללא ספק מֶג אָלֶה (Megh Ale), מדריך רפטינג נפאלי מהמנוסים במדינה שחקר את הנהרות ואת הג'ונגלים של נפאל ובילה בהם ימים רבים.

מבצר עתיק ויער קסום
באזור ישנם גם מסלולי טרקים שאליהם אפשר לצאת בליווי מדריכים מקומיים. אחד מהם הוא הטרק אל מצודות דוגננגאדי (Duganangadi), מבצר בגובה 2,084 מטר שנבנה בידי הצבא הנפאלי בשנת 1854 וצופה על הרמה הטיבטית ועל כמה מפסגות ההימלאיה. הטרק המלא לוקח כחמישה ימים אך אפשר לעשות רק חלק ממנו.
טרק נוסף הוא אל האגם הקדוש בהיראב קונדה (Bhairav Kunda) הנמצא בגובה 4,300 מטר. זהו אגם קדוש הן להינדים והן לבודהיסטים ובליל ירח מלא בחודש אוגוסט מתקיים במקום פסטיבל מיוחד לשמאנים. הדרך אל האגם עוברת על פני פהונבוצ'ה דאדה (Phunboche Dada), יער עצי רודודנדרון ועצים אחרים בגובה 3,800 מטר. הטרק הזה לוקח שמונה ימים.
שני המסלולים כוללים את המנזר המיוחד צ'אגם (Chagam), מנזר בגובה 2,000 מטר שבו נסגרות צעירות טיבטיות למשך שנתיים בתוך תאים המכונים גומפה על מנת להתקבל כנזירות בודהיסטיות. חלקן מגיעות אפילו מלדאק הרחוקה שבצפון הודו. צעירות שרק התקבלו למנזר (הן בעלות שיער ארוך) עוסקות בעבודות ניקיון ואחזקת המנזר.
במהלך השהייה בבורדר לנד כדאי לבקר ב"גשר הידידות", מעבר הגבול בין נפאל לטיבט שנסלל בשנות החמישים ומחבר בין האזור לטיבט הכבושה, ולבחון את סבלנותם של החיילים הסינים בצד השני.
אם לא מעוניינים בטרק בן כמה ימים אפשר לצאת למסלולים קצרים יותר. אחד המסלולים המומלצים מתחיל באזור קודארי, מסלול של יום אחד המתאים לכל אדם בעל כושר ובריאות סבירים. מקודארי מתחיל שביל העולה אל ההרים שמעל. הדרך חוצה כמה קניונים ונהרות גועשים על גבי גשרים תלויים, חוויה נהדרת שגם יוצרת חיכוך רגעי ומעניין עם המקומיים המשתמשים בגשרים כדי לנוע מכפר לכפר או להוביל מספוא ועצי הסקה ממקום למקום. המדריכים יובילו אתכם לכמה כפרים באזור, אחד מהם הוא כפר של בני השֶׁרְפָּה שבו גם נמצא מנזר טיבטי בודהיסטי צבעוני המשקיף על נוף מרהיב. מומלץ להגיע לאזור במהלך ראש השנה הטיבטי, בסביבות פברואר-מרץ, אז נערכות בכפרים ובמנזרים תפילות וחגיגות. גבוה מעל הכפר, בגובה של כ-2,000 מטר, שוכנים שני מנזרים: מנזר לנזירים טיבטים, וגבוה יותר מעליו אותו מנזר-גומפה שבו נסגרות נשים צעירות כחלק מתהליך קבלתן לנזירות. משם יורדת הדרך חזרה אל הכפר של בני השרפה ואל שביל מדרגות אבן המובילות אל כביש קטמנדו-להאסה. את הדרך חזרה, שלא מומלץ לנסוע בה בלילה, תעשו באוטובוס שימתין לכם עם ירידתכם. עם חזרתכם ללודג' זה הזמן להתרווח ואולי להיכנס לאיזו מדיטציה טובה.

מידע מעשי
הגעה: לוקחים אוטובוס העושה את הדרך בין קטמנדו לקודארי ויורדים 16 קילומטר לפני מעבר הגבול. מומלץ ליצור קשר עם המשרד של הבורדר לנד הנמצא בקטמנדו. טלפון 977-1-4700894/4425836.
עונה מומלצת: מומלץ להגיע בין אוקטובר למרץ כשאין מונסונים הגורמים למפולות בוץ וסלעים החוסמות את הדרך בין קטמנדו לקודארי.
עוד משהו: אין צורך באשרה מיוחדת על מנת לטייל באזור; מומלץ להזמין מקומות מראש ולתאם את הגעתכם עם המשרד בקטמנדו.
בריאות: אין צורך בהיערכות בריאותית מיוחדת לאזור הזה.

 

 

שמורת צ'יטוואן

כתב: דודו בן צור

הדרך מפוקהרה לפארק הלאומי המלכותי צ'יטוואן, שמורת הטבע המתוירת ביותר בנפאל, נמשכת על פני כ-120 קילומטר בכיוון דרום-מזרח. מרחק דומה תעשו אם תגיעו בנסיעה מכיוון קטמנדו. כמו בהרבה מקומות בנפאל גם כאן המרחק בין שתי נקודות הוא לא רק קו ודרך אלא פסיפס צבעוני של נהרות, יערות טרופיים, שדות אורז וקבוצות אתניות שונות.
משולי רכס האָנָפּוּרְנָה ירדתי אל השמורה, שהמיקום שלה במשולש קטמנדו-פוקהרה-צ'יטוואן הפך אותה לאתר מועדף על תיירים שלא מסתפקים בטרקים ובבודהיזם, אלא מבקשים להתרשם גם מבעלי חיים בנפאל. פרויקט שימור הטיגריסים והקרנפים גם הוא עשה לשמורה יחסי ציבור טובים. שמורת צ'יטוואן מציעה גם "תיירות אקולוגית", אם כי יהיו כאלה שיגידו שהתיירות הזאת היא הצגה אחת גדולה על מנת למשוך תיירים ושמתחת לגג העשב ולקירות הבוץ שבלודג'ים הנחשבים אקולוגיים יש פלסטיק, לבנים וניילון. זאת ראייה צינית למדי אך לא חסרת ביסוס. יחד עם זאת ככל שיגיעו יותר תיירים לשמורה כך יהיה תמריץ לגורמי התיירות בנפאל לשמור על בעלי החיים ולמנוע ציד.

צלמים במקום ציידים
מישור טראי שבו ממוקמת שמורת צ'יטוואן משתרע על פני כ-24 אלף קילומטר מרובע לאורך כ-700 קילומטר בחלקה הדרומי של נפאל הגובל עם הודו. הנהרות היורדים מרכסי ההימלאיה עושים כאן דרך מתונה לפני שהם מצטרפים לאגן הגנגס, מה שהופך את המישור לפורה ביותר ואפשר לכנותו "אסם התבואה של נפאל". עובדה זו הפכה אותו לגורם משיכה לשבטי הרים מנפאל ולקבוצות אתניות שונות מהודו שהגיעו לכאן לאורך ההיסטוריה. הקבוצה העיקרית באזור צ'יטוואן היא הטארהוּ Tarhu)) שמקורם כנראה בטראי והם דוברים את שפת הטארהו, אך ניתן למצוא כאן גם קבוצות דוברות שפות הינדואיות ונפאליות. גודלה של שמורת צ'יטוואן הוא 3,800 קילומטר מרובע והיא מוקפת רכסי הרים נמוכים מדרום ומצפון ונחצית ממערב למזרח על ידי שני נהרות, הנָרִיאָנִי (Nariani) וההַרְפָּטִי (Harpati).
השמורה הוכרזה כפארק לאומי ב-1973 לאחר שצמצום המלריה באזור הביא לגלי הגירה גדולים לאזור טראי בכלל ולצ'יטוואן בפרט, מה שגרם להרס שיטתי של היער ושל בתי גידול טבעיים. בשנת 1984 הוכרזה השמורה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. בעבר היה האזור אתר ציד לאריסטוקרטיה הנפאלית והבריטית. ציידים רכובים על גבי פילים חיפשו בכוונת הרובה שלהם טיגריסים, קרנפים, איילים, נמרים ועוד. היום מחליפים את הציידים מטיילים חובבי תיירות אקולוגית וצלמי טבע. ויש מה לצלם, צריך רק סבלנות ומזל.

המטרה העיקרית שלשמה הגעתי לצ'יטוואן היתה לצלם את הקרנף ההודי חד הקרן (Rhinoceros Palustris), היונק השלישי בגודלו בעולם ולפי ההערכה כאן נמצאים שליש עד חצי מסך כל הפרטים בעולם, שמספרם המדויק לא ידוע. אף שעדיין מתבצע ציד לא חוקי בשמורה, מאמצי השימור וההגנה הביאו לעלייה במספרן של החיות הנדירות האלה העומד עתה על כ-450 פרטים.

לרכוב על הפיל
הגעתי לשמורה בחודש יולי, תקופת המונסונים, ולמדתי יפה מהו מזג אוויר סוב טרופי. האוויר היה חם ולח והנהרות מוצפים עקב הגשמים הרבים. לאחר כארבע שעות נסיעה נכנסתי אל הכפר סָאוּרָה (Sauraha) הסמוך לשער הכניסה אל השמורה. רכב ספארי שידע ימים טובים יותר חיכה לי ובו עשיתי את הדרך הבוצית אל תוך השמורה.
לאחר נסיעה קצרה הגענו אל Gaida Wildlife Camp, אחד הלודג'ים הבודדים הבנויים בתוך השמורה שאפשר להגיע אליהם גם בעונת המונסונים. בלודג', כמה מבני עץ הפונים אל נהר הדוּנְגְרֶה (Dungre), אין אספקת חשמל סדירה. המים מחוממים באנרגיה סולרית ובלילה תסתפקו בפתיליות. מזגנים מצננים את החדרים בימים החמים עד שש בערב, אז מפסיק הגנרטור שמפעיל אותם לעבוד כדי להימנע מלהפריע את מנוחת החיות. אם קשה לכם לסבול חום עדיף להגיע בין אוקטובר למרץ, אז הטמפרטורות נוחות יותר.
מעבר לנהר שעליו משקיף הלודג' נמצאת "ארץ הקרנפים" של השמורה. בעודי מחכה למדריך הספארי צפיתי במראה סוריאליסטי משהו שממש ביקש צילום: ארבעה פילים גדולים חצו את הנהר בדרכם אל הלודג' ועל גבי כל אחד מהם ישב "מָהוֹט", נהג הפילים, כשהוא נושא בידו מטרייה צבעונית.

"הנהר הציף חלק מהדרכים ומה שנשאר פשוט בוצי ובלתי עביר", אמר לי המדריך, "בשביל זה יש פילים". וכך יצאתי גם אני למסע על פיל, שאל גבו טיפסתי בעזרת משטח עץ גבוה על עמודים המשמש את המטיילים להעפיל אל המושב המיוחד המוצמד לגב הפיל. לאחר שהתמקמתי נשמעה החיה הגדולה למאלפה ופנתה שוב אל הנהר שעלה על גדותיו. קשה לתאר את העדינות של החיה הענקית הזאת. היא גלשה אל הנהר, חצתה את המים העכורים שטיפסו עד לבטנה ובצעדים בטוחים הגיעה אל הצד השני. לאחר כמה דקות עלתה בשביל בוצי מוקף עשב גבוה ונבלעה בתוך היער הסבוך. המהוט דרבן את הפיל שפסע בעדינות על עלוות היער, מרחרח בחדק העבה את דרכו וצמחי מאכל ראויים.
האוויר היה מלא צלילי ציפורים ותוך זמן קצר הבחנתי בטווסים, בשלדגים, בחסידות ועוד. בין צמרות העצים קיפצו קופים ובסבך פסעו איילים נקודים. השיא היה בריכת מים בוצית לא גדולה בלב היער שבתוכה רבצו שני קרנפים, נקבה גדולה וקרנף צעיר. שתי החיות נעורו לחיים כשהפיל התקרב בזהירות אל הבריכה. הנקבה גוננה על הצאצא מפני הפיל הגדול, נושפת ובוטשת בקרקע הבוצית. משהבינה שהבריכה לא ממש מגוננת עליה קמה ופנתה בזריזות אל תוך היער כשהקרנף הצעיר ממהר אחריה. עקבנו אחרי הקרנפים אל מחוץ ליער, אל מישור ביצתי של עשב גבוה. ממרומי גב הפיל יכולנו להבחין בקלות בקרנפים הביישנים. אז הבנתי את היתרון שבספארי על גב פיל כמו גם את הסיבה לכך שהציידים השתמשו בפילים על מנת לאתר קרנפים או טיגריסים.

מקלחת מרעננת ביום חם
הטיגריס הבנגלי המלכותי (Panthera Tigris) הוא חלומו של כל חובב טבע או צלם המגיע אל שמורת צ'יטוואן. לפי ההערכה מסתובבים היום בשמורה כ-105 טיגריסים. בשמורה ישנם גם נמרים (Panthera Pardus) והסיכוי לפגוש בהם גבוה בהרבה מהסיכוי לפגוש בטיגריס. בשמורה אפשר לראות גם את הדוב השפתני (Melursus Ursinus) ואת הגביאל הקדוש (Gavialis gangeticus), טורף דגים המגיע לאורך של חמישה מטרים שהיה נכחד לולא פעולת השימור הנערכת בשמורה, וישנם בה גם תנינים המסוגלים לטרוף בני אדם. לאחר שלושה ימים של סיורים ושייט בשמורה לא זכיתי לראות לא נמר, לא טיגריס וגם לא דוב שפתני. עם זאת הציפיות לא היו גבוהות וכך גם האכזבה. במהלך שייט קנו על הנהר ראיתי כמה תנינים על הגדה ובמים, ובאחד הלילות בלודג' גילינו שכבר שני לילות אנחנו ישנים עם נחש בחדר. סכנה נוספת מגיעה דווקא מלמעלה – כשיושבים בחוץ יש להיזהר מפירות קשים הנופלים ממרומי העצים.
אחר הצהריים יצאנו מתחומי השמורה לביקור בכפר של בני הטארו, הקבוצה האתנית הדומיננטית של מישור טראי. הטארו מתפרנסים בעיקר מחקלאות של אורז, ירקות וחיטה ומגידול פרות ועזים. במהלך חודש ינואר, למשך עשרה ימים, מורשים בני הטארו לקצור עשב המכונה Elephant Grass בתוך השמורה על מנת להאכיל את הפרות ואת העזים שלהם. הביקור בכפר הוא חלק מחבילת הספארי המוצעת על ידי הלודג'. בנוסף לסיורים מארגנים המדריכים גם הרצאות על בעלי החיים ועל קבוצות אתניות שונות באזור.
צהרי היום למחרת היו חמים במיוחד. המהוט הוביל אותי רכוב על ראש הפיל אל מרכז הנהר. הפיל קיבל הוראה למלא את החדק מים ופשוט לשטוף אותי בזרם חזק, מקלחת צוננת ומרעננת מול ארץ הקרנפים.

דודו בן צור – מדריך ומארגן טיולים בנפאל. www.davidbenzur.com

מידע מעשי

הגעה: אפשר להגיע בנסיעה מקטמנדו או מפוקהרה (כארבע שעות נסיעה), ובקווי אוטובוס סדירים מ-Tadi Bazzar שבאזור צ'יטוואן; ישנן גם טיסות סדירות בין קטמנדו לבהרטפור (Bhartapur), שדה התעופה הקרוב ביותר לצ'יטוואן (כשעה נסיעה).
עונה מומלצת: בין אוקטובר למרס זאת העונה היבשה יחסית והמועדפת, אם כי גם בעונת הקיץ אפשר לראות בעלי חיים רבים. הכי מומלץ להגיע באמצע פברואר, לאחר שהמקומיים קצרו את העשב, מה שמאפשר לחזות בחיות רבות המסתתרות בעשב הגבוה.
בריאות: אין צורך בהיערכות בריאותית מיוחדת. יש להיזהר מעלוקות במיוחד בעונה הגשומה.

 

 

עמק קטמנדו

כתב: יותם יעקבסון

הטיול בקטמנדו אינו שלם בלי להקדיש כמה ימים לסיור ברחבי העמק מחוץ לגבולות העיר. ברגע שיוצאים מתוך השטח העירוני נגלים מראות שונים לחלוטין: כפרים ציוריים טובלים בירק, שדות מעובדים, ערוצי נחלים כסופים מתפתלים בעצלתיים, גבעות מתונות שמדרונותיהן פולסו לחלקות קטנות בעזרת טראסות, וברקע המדרונות התלולים והמיוערים של ההרים שפסגותיהם מכוסים שלג – ההימלאיה, שפירושה בסנסקריט "משכן השלג הנצחי".
לפי אגדה מקומית היה עמק קטמנדו אגם רחב ידיים. מנג'ושרי, הבודהיסטווה של החוכמה, ביקע במכת חרב פתח בהרים ודרכו התנקזו המים דרומה, אל הגנגס. במובנים רבים העמק הוא נחלתם של הנווארים ששלטו בעבר בערי המדינה העצמאיות שהיו בו והמהווים גם היום חלק ניכר מהאוכלוסייה. הנווארים הם תושביו המסורתיים של העמק, תווי פניהם הם מעין הכלאה בין תווים הודיים למונגוליים. כך גם המנהגים שלהם, הארכיטקטורה והדת, שהיא בעיקרה הינדית משופעת באלמנטים בודהיסטיים.

בודהאנת: 108 הקפות של הסטופה
בעבר, כשהיתה קטמנדו תחנה חשובה לאורך דרך המסחר, התפתח רובע טיבטי מחוץ לתחומה בכיוון צפון-מזרח. מטבע הדברים נוספה למקום קדוּשה וכל עובר אורח נהג להתפלל בו, אם כדי לברך על הגיעו בשלום ואם בצאתו צפונה בתחינה שגם דרכו אל מעבר להרים תצלח. היום נקרא המקום בודהאנת (Bodhanath) והוא מהווה את מרכז החיים הטיבטי בעמק. בלבו של הרובע ניצבת הסטופה הגדולה ביותר בנפאל. המסד המדורג שלה מסמל את יסוד האדמה, חצי הכיפה העגולה שמעליו את יסוד המים, החרוט את יסוד האש, המטרייה הקטנה את יסוד האוויר ולבסוף חרמש הירח המערסל בתוכו את השמש מסמל את היסוד האתרי, אחדות הניגודים, תמצית ההארה. גם כאן, כמו בסוויאמבהונאת, ניבטות פניו השלוות של הבודהא לארבעת רוחות השמים.
הסטופה ניצבת במרכז רחבה המאפשרת את הקפתה. סביב הסטופה שוררת אווירה מיוחדת במשך כל שעות היום, אך במיוחד לפנות ערב, כאשר תושבי המקום שבים מעמל יומם. צמדים, זוגות וקבוצות הם מקיפים את הסטופה פעם אחר פעם עם כיוון השעון (בודדים עושים זאת 108 כמצווה). המאמינים מסובבים את גלגלי התפילה או מעבירים בין אצבעותיהם את מחרוזות התפילה תוך שהם שקועים במלמול מנטרות או לחלופין בשיחות חולין. רבים מבני הקהילה הטיבטית עושים את ההקפה תוך כדי השתטחויות מול הסטופה בין כל צעד או שניים. ניחוח קטורת עדין נישא באוויר ודגלי תפילה צבעוניים מתבדרים ברוח. אין ספק שאם לא קדושה, לפחות נינוחות גדולה תוכלו למצוא כאן. המתעייפים מהסיבובים יכולים להעפיל לאחת ממדרגותיה של הסטופה ולהשקיף על הסובבים, או לעלות לאחד מבתי הקפה שסביב.
בבודהאנת יש גם כמה מנזרים של הפלגים הטיבטיים השונים, כמו מנזר סאקיה (Sakya) שמדרום לסטופה שבו יש פסלי בודהא מרשימים ומעוטרים במיוחד.

בכפר הנווארי גוקארנה (Gokarana), כמה קילומטרים צפונית לבודהאנת, שוכן על גדות נהר הבגמטי (Bagmati) קומפלקס מקדש מרשים הנקרא גוקארנה מהאדב (Gokarana Mahadev). מעט מטיילים מגיעים לכאן וזהו סוד קסמו של המקום. באזור פזורים תבליטי אבן רבים ומקדשונים חרבים למחצה שעצי הפיקוס המשתרגים מלבניהם המתפוררות משווים להם מראה ציורי במיוחד.
הגעה: הדרך הטובה ביותר להגיע לבודהאנת ממרכז קטמנדו היא במונית, בריקשה או באופניים. אוטובוסים יהיה קצת קשה למצוא. אפשר להגיע גם ברגל (מדובר בכמה קילומטרים וצריך לשאול בדרך).

פאשופטינאת: שריפת המת ושחרור הנשמה
אתר נוסף שמומלץ לבקר בו הוא מקדש פאשופטינאת (Pashupatinath), שפירוש שמו "אדון היצורים כולם", אחד מכינוייו של האל שיווא. המקדש בנוי על גדתו של נהר הבגמטי החוצה את העמק כולו ומפריד בין קטמנדו לפטאן הסמוכה. בדומה לגנגס, שאליו בסופו של דבר הוא נמזג, גם על הנהר הזה חלה קדושה בכל מה שנוגע לאפר המתים. מקדש פאשופטינאת נחשב המקדש ההינדי החשוב ביותר בנפאל. עולי רגל רבים מרחבי המדינה וגם מהודו פוקדים אותו, ומפאת דיני טהרה הכניסה אליו אסורה בפני כל מי שאינו הינדי. תאלצו להסתפק בהצצה מהפתח. סביב הכניסה למקדש תראו רוכלים רבים המוכרים פרחים, תשמישי קדושה ואבקות צבע, שומרי נעליים וחלפני כספים. גם מקומם של מקבצי הנדבות לא נפקד. כולם מספקים המולה מעניינת.
בסמוך למקדש יש ירידה אל גדות הנהר. כאן נמצאת גהט השריפה המרכזית של העיר קטמנדו. בניגוד למקומות אחרים, כמו ורנסי שבהודו, לא חל כל איסור על צילום טקסי השריפה, אך חשוב להקפיד על מרחק לאות כבוד. קל להבחין שהנוכחים במעמד השריפה הם גברים בלבד. נשים וילדים, אם באים, ממתינים במרחק מסוים מהמוקד. הסיבה לכך טמונה באמונה שהיעדר בכי מקל על נשמת המת להשתחרר מגופו ולהמשיך הלאה. נשים וילדים העלולים לפרוץ בבכי בקלות עשויים להביא לכך שהנשמה תתעה בעולם ללא גוף. אם מישהו פורץ בבכי ממהרים להסות אותו או לסלקו מהמקום. היעדר בכי במעמד כזה עלול לגרום לתיירים לחשוב שהנפאלים אינם כואבים את מות יקיריהם, אך אין זה כך.

מי שיחצה את הנהר על גבי הגשר יוכל להעפיל במעלה גבעה שבה פזורים מקדשוני אבן רבים. ממרומי הגבעה, שבה יש גן יפה וסביבו כמה מקדשים, נשקף מראה מרשים של גהט השריפה ושל מקדש פאשופטינאת החולש עליה. במרחק נראית סטופת בודהאנת הבולטת. אפשר לצעוד אליה בהליכה נינוחה בת כשני קילומטרים דרך מקדש גוהיאשווארי (Guhyeshwari).
בשל חשיבות המקדש מתקבצים סביבו סאדהואים (נזירים הינדים) רבים. מקצתם אכן אמונים על דרכי פרישוּת ועל תרגולים יוגיים שונים, אך רבים מהם מתחזים כדי לגבות כסף מתיירים. לא אחת אפשר לראות כאן נזירים ששערם הארוך נשרך על הקרקע בלכתם ואחרים שהטילו מומים בגופם. בדרך כלל מוזמנים התיירים לצפות בנזיר המרים לבנה כבדה הקשורה לאיבר מינו. אל דאגה, הם יודעים להזמין את התיירים לצפות ב"טקס" גם בעברית.

הגעה: בריקשה או במונית ממרכז קטמנדו. יש גם אוטובוסים היוצאים משולי הגן המפריד בין קטמנדו הישנה לחדשה, אך צריך לחפש אחריהם.
זמן מומלץ: הטקסים נמשכים בכל שעות היום, בייחוד לקראת הצהריים. כדאי לשלב זאת עם ביקור בבודהאנת.

בודהא נילה קהאנתה: מקלחת בוקר לווישנו
כדאי לפקוד את פסל וישנו הגדול הנמצא בבודהא נילה קהאנתה (Boddha Nila Khantha). בלב מאגר מים רובץ פסל מונוליטי גדול של וישנו הישן על מיטתו העשויה מגופו הקלוע של נחש. הפסל מתאר את המצב טרם בריאת העולם על פי אחד הסיפורים מהמיתולוגיה ההודית. לפי האמונה, כשניעור וישנו הנם הוא הצמיח פרח לוטוס מטבורו ומתוכו בקע ברהאמה, בורא העולם בפועל. מדי יום, סביב השעה תשע בבוקר, נערך במקום טקס בלוויית צלצול פעמונים ומזמורים שבמהלכו רוחצים את הצלם וחולקים לו כבוד.
הגעה: הנסיעה באוטובוס מקטמנדו איטית וממושכת, עדיף לשכור מונית או ריקשה מכנית (לא ריקשת אופניים כי מדובר בעלייה).
זמן מומלץ: תשע בבוקר.

פטאן: ציפור האבן המפורסמת
כיוון שבמשך תקופה ממושכת היה עמק קטמנדו מחולק בין שלוש ערי מדינה עצמאיות – קטמנדו (בעבר קנטיפור), פטאן (בעבר לליטפור) ובקטאפור – עד היום ישנה הבדלה ברורה ביניהן. קטמנדו אמנם נצמדה לפטאן והיום רק נהר הבגמטי מפריד ביניהן, אבל נדמה שכל אחת מהערים עודנה מוקפת עורף חקלאי משלה.
פטאן, שבעבר היה שמה לליטפור (Lalitpur) שפירושו "העיר היפה", שוכנת ממזרח לקטמנדו. לפי המסורת, את ארבע הסטופות ששרידיהן ניצבים בארבע קצוות העיר הקים הקיסר ההודי אשוקה באמצע המאה השלישית לפני הספירה, עדות לקדמותה של העיר.
בלבה של פטאן נמצאת כמו בכל ערי המדינה שבעמק כיכר דורבאר (הכניסה בתשלום). הכיכר בפטאן גדושה מבנים ומסוגננת יותר מהכיכר בקטמנדו, וזאת למרות החורבן הגדול שגרם רעש האדמה ב-1934. המקדשים כאן בנויים בעירוב סגנונות גדול יותר, מקצתם נפאליים ומקצתם הינדיים, אבל אין בתערובת הזו כדי לפגום בהרמוניה הכללית. במרכז הכיכר ניצב עמוד גבוה שעליו פסל של אחד ממלכי העיר ומעליו סוככת ציפור קטנה. זוהי הציפור שעליה שרה גלי עטרי בשיר "נפאל" שחיברה רחל שפירא. היא טרם עפה, ואולי מסרבת לעשות זאת כל עוד לא תתוקן הטעות שלפיה היא עשויה אבן ולא ברונזה.

סמוך לכיכר נמצא השוק הראשי מנגל בזאר (Mangal Bazaar), כך שמי שמואס בארכיטקטורה הקדומה יכול לסייר בין הסוחרים והקונים ולבחון את המרכולת המקומית המציעה פירות וירקות, תשמישי קדושה, בדים, בגדים, חבלים, כלים חקלאיים ועוד.
בקצה המרוחק של כיכר דורבאר ניצב מתחם מעניין המכונה "מקדש הזהב" (Hiranya Varna Mahavihar או בשמו העממי Golden Temple) למעשה מדובר במנזר בודהיסטי יוצא דופן. ככל הנראה סוחר מקומי שהתעשר בטיבט הוא שתרם כסף לבניית המנזר (הכניסה בתשלום; הכניסה עם פרטי עור כלשהם אסורה). ייחודו של המקדש-מנזר טמון בגודש העיטורים שבתוכו. מגג הנחושת המוזהב משתלשל מעין סרט מתכת ארוך המסמל את הסולם בדרך אל ההארה. ההיכלות מעוטרים להפליא בפסלי ברונזה מיוחדים ובציורי קיר המתארים את חייו של בודהא. בחצר צפויה הפתעה מעניינת: צבים המשמשים כשומרי המקום. לפי האמונה נתפש הצב כחכם וכמי שנושא את הפילים הנושאים את העולם על גבם.
הגעה: אפשר לנסוע באוטובוס מקומי היוצא בתדירות גבוהה מתחנת האוטובוס הסמוכה לסניף הדואר המרכזי של קטמנדו. הדרך הנוחה ביותר היא בריקשה או במונית.

בקטאפור: מרקם חיים צבעוני
בקטאפור (Bhaktapur), שפירוש שמה הוא "עיר ההדוקים", היא השלישית מבין שלוש ערי המדינה של העמק והצפונית שבהן. נדמה ששיני הזמן נגסו בעיר הזו פחות מבשתי רעותיה הגדולות. העיר אף הפכה לאתר שימור המוכר על ידי אונסק"ו והתיירים הנכנסים בשעריה מחויבים בתשלום. במהלך המאות ה-14 עד ה-16 היתה העיר בירתו של העמק כולו ושלטה גם על רעותיה. גם בבקטאפור ניצבת כיכר דורבאר משופעת מקדשים שונים ומבני ציבור. ארמון המלך פתוח בחלקו כמוזיאון בעוד שחלקו משמש גלריה לאמנות.
אבל הדבר היפה ביותר הוא פשוט לצעוד על מרצפות הרחובות הקדומים, לשוטט בסמטאות העיר ולצפות במרקם החיים המקומי. רבים מהתושבים הם חקלאים שעובדים בשדות שסביב וברבים מהבתים עדיין אין מים זורמים. את המים שואבים מהבארות הרבות הפזורות בעיר ולא נדיר לראות אנשים הנושאים כדי מים לבתיהם, מכבסים בחוץ ומתקלחים בפינת הרחוב. התפאורה בעיר משתנה עם עונות השנה: בעונה היבשה משתלשלות מכל החלונות אגודות ענק של שום ושל פלפל אדום חריף. לקראת הקיץ, עת מבשילה החיטה בשדות, מובלות אלומות רבות לחצרות ולכיכרות שבהן מתבצע דַיש. מראה העמלים על הפרדת התבן מהמוץ הוא ציורי במיוחד, בעיקר כשבסמוך ניצבות כמה נשים הכותשות תבלינים בעזרת מוטות ארוכים.
אחת התחנות הציוריות בבקטאפור מוכרת בשם "כיכר הקדרים" (Potters Square). במקום תראו ריכוז גדול למדי של יצרני כדים שעובדים על אובניים ידניים. הכלים המוכנים מתייבשים בשמש וכעבור זמן מובלים לשריפה פתוחה. תהליך מעניין לצפייה.
בקטאפור היא מקום נחמד להעביר בו לילה, הגם שהיצע המלונות בקטמנדו גדול בהרבה. מומלץ לשלב את הביקור בעיר עם נסיעה אל קצהו הצפון-מזרחי של העמק, בואך הכפר נגארקוט.
הגעה: אפשר להגיע מקטמנדו באוטובוס או במונית
.

נגארקוט: תצפית להימלאיה
ממרומי הכפר נגארקוט (Nagarkot) נשקפים נופים מרהיבים על חלק ניכר מפסגות ההימלאיה (כל עוד הראות מאפשרת זאת אפשר לראות את האוורסט במזרח ואת הדאולגירי ואת האנפורנה במערב). תצפית יפה עוד יותר נמצאת באתר גבוה מעט יותר, מרחק שעה הליכה מהכפר. בזכות התצפית הנהדרת הפך הכפר לתיירותי למדי במרוצת הזמן והיום יש בו שפע של מקומות לינה ומסעדות.
הגעה: באוטובוס או במונית מבקטאפור.

קניון צ'ובר ודקשין קאלי: קורבנות לאלה
הנקודה האחרונה המומלצת בטיול בעמק סמוכה למקום שדרכו מתנקז נהר בגמטי אל מחוץ לעמק קטמנדו – קניון צ'ובר (Chobar). תצפיות יפות לעבר הקניון אפשר לערוך מהכפר הסמוך, הנושא את אותו השם. לא רחוק משם נמצא מקדש דקשין קאלי (Dakshin Kali), שפירוש שמו "קאלי הדרומית". האתר הנמצא בנקודת מפגש טחובה של שני יובלים קטנים, משמש נקודת פולחן מרכזית לביטוי האלים של קאלי, אשתו של שיווא. לפי האמונה, קאלי (שפירוש שמה "השחורה") היא אלה נוקמת וצמאת דם ואת צימאונה מתנדבים המאמינים להרוות ומגיעים לכאן כשהם מובילים שפע קורבנות ממין זכר בדמות תאואים, תיישים, חזירים, תרנגולים ויונים. זמני הפולחן העיקריים הם בבוקר יום שבת ובבוקר יום שלישי. שיא גדול יותר של הקרבות מתרחש בפסטיבל דורגא בעונת הסתיו. הביאו בחשבון שהמראות אינם נעימים לצפייה.
הגעה: במונית או באוטובוס מקטמנדו.
זמן מומלץ: מדי שבת ושלישי בשעות הבוקר. פסטיבל דורגא נערך מדי שנה בסתיו.

 

 

טרקים בהימלאיה

מוקד המשיכה העיקרי של ממלכת נפאל הוא שרשרת הרי ההימלאיה, שכמה מפסגותיה הגבוהות ביותר נמצאות בתחום המדינה, ובראשן הנקודה הגבוהה בעולם, פסגת האוורסט (8,848 מטר). אין צורך להיות מטפס הרים מדופלם כדי ליהנות מטיול בהרים. שבילי הליכה רבים באורך משתנה עוברים בין כפרי ההימלאיה ומאפשרים הצצה לחיי הכפר המסורתיים של תושבי ההרים, ומסע רגלי בנופים מושלגים מלאי הוד המעוטרים בשרשראות דגלי תפילה צבעוניים.
ניתן לשכור סבלים ומדריכים בכל אחת מסוכנויות הנסיעות בפוקרה ובקטמנדו או בתחילת המסלולים.
הלינה לאורך מסלולי הטרקים היא בגסט-האוסים בסיסיים של המקומיים, המפעילים גם מסעדות עם מבחר מנות מצומצם – בדרך כלל דאל בהט, מומו, ביצים, אורז, תפוחי אדמה, לחמים. בטרקים מסוימים יוגשו גם פסטה ועוגת תפוחי עץ. בקבוקי שתייה כגון קוקה קולה נמכרים ביוקר ככל שעולים בגובה, ויש להביא עמכם אמצעים לטיהור מים. מומלץ לקנות מראש שוקולדים וחטיפים, שמחירם יקר לאורך המסלול.

יש לקבל ייעוץ מוקדם לגבי מחלת הגבהים, העלולה לתקוף בגבהים שמעל 3,500 מטר. הסימפטומים המוקדמים של המחלה משתנים מכאב ראש לעייפות, טשטוש, חוסר תיאבון, חוסר שיווי משקל. בהיעדר טיפול המחלה מחמירה לכדי בצקת במוח ובריאות, ומוות. יש להקפיד על עלייה מתונה וימי מנוחה לאורך המסלול כדי לאפשר לגוף להתרגל לחמצן הדליל בגבהים. במידה וחשים ברע יש להפסיק מיד את העלייה בגובה, ואם הסימפטומים ממשיכים יש לרדת מיד לגובה נמוך יותר.

מסלולי טרקים מרכזיים
אזור אנאפורנה (Annapurna)
כאן עוברים מסלולי ההליכה הפופולריים במדינה, רובם מתחילים בעיר הנופש פוקרה (Pokhara) וסביבתה.
Around Annapurna: אורך: 16 יום עד שלושה שבועות. הנקודה הגבוהה ביותר: מעבר ההרים ת'ורונג לה (Thorong La), 5,416 מטר. מסלול זה מתחיל בעמק נהר מארסיאנגדי הירוק, עובר דרך הרמה הטיבטית שנופיה מזכירים מדבר, מטפס אל נופי הפסגות הדרמטיים של רכס האנאפורנה המרהיב ויורד דרך עמק נהר הקאלי גאנדקי. אפשר לשלב בכפר גוראפני (Gorapani) שלקראת סוף המסלול טיפוס לתצפית הנפלאה מגבעת פון, וכן לטבול במעיינות החמים בטטופאני (Tatopani).
Jomsom: אורך: כשבוע. הנקודה הגבוהה: 2,713 מטר. מסלול זה הינו למעשה השליש האחרון של מסלול Around Annapurna הארוך. נקודת ההתחלה היא הכפר ג'ומסום, אליו יש להגיע בטיסה. יתרונותיו הם בגובה הנמוך יחסית שאין בו סכנה למחלת גבהים, רמת השירותים הגבוהה יחסית לאורכו, והיות רוב מסלולו בירידה, עובדה ההופכת אותו פופולרי בקרב משפחות. גם בו ניתן לשלב עליה לגבעת פון וביקור במעיינות.
Annapurna Base Camp (ABC): אורך: עשרה ימים עד שבועיים. הנקודה הגבוהה: 4,095 מטר. מסלול זה מטפס דרך יערות אל אמפיתאטרון טבעי המוקף הרים, ביניהן פסגת Machhapuchhre הדרמטית. ניתן לטייל בו כתוספת בת שבוע ימים לטרק Around Annapurna.
Poon Hill: אורך: ארבעה-שישה ימים. מסלול אהוב בשל אורכו הקצר ונופיו המגוונים, המכונה על שם גבעת פון השוכנת לאורכו. זהו למעשה שילוב של מספר שבילי דרכים, ביניהם טרק הג'ומסום, לכדי מסלול אחד, שצורתו דמוית משולש, העובר בין השאר גם במעיינות טטופאני. 

Kala Pattar היא נקודת התצפית המהווה את שיאו של מסלול ה-Everest Base Camp. | 
צילום: ג'ייסון מאהל

אזור האוורסט (Everest)
הטיפוס על ההר הגבוה בעולם נגיש לקבוצות מאורגנות של מטפסי הרים מקצועיים בלבד, אך אפשר ליהנות מנופיו גם במסלול הליכה רגיל, המגיע לבסיס הטיפוס למרגלות האוורסט. באזור מתגוררים בני שבט השרפה המפורסמים.
Everest Base Camp: אורך: שניים-שלושה שבועות, תלוי בנקודת ההתחלה. הנקודה הגבוהה: Kala Pattar, 5,546 מטר, נקודת התצפית המהווה את שיאו של המסלול. הגישה אל הטרק היא באמצעות טיסות (אפשר להתחיל מהעיירה Jiri אליה מגיעים אוטובוסים, אך מדובר בתוספת של כשבוע לאורך המסלול). רמת השירותים לאורך המסלול ובעיקר בעיר נמצ'ה באזאר (Namche Bazaar) גבוהה, עקב המעבר התכוף של משלחות טיפוס יקרות באזור.

אזור לאנגטאנג-הלמבו (Langtang-Helmbu)
אזור הנמצא צפונית לקטמנדו ונגיש לקווי אוטובוסים היוצאים ממנה. שלושה מסלולים מרכזיים עוברים באזור זה וניתן לשלב ביניהם.
Langtang: המסלול מתחיל בעיירה דונצ'ה (Dhunche) או בסייברו בנסי (Sybaro Bensi), מרחק נסיעה בת תשע עד 11 שעות מקטמנדו, עובר דרך עמק נהר מיוער וממשיך אל עמק הלאנגטאנג המרשים, המוקף פסגות וקרחונים. המסלול חד כיווני.
Goisankund: יוצא אף הוא מדונצ'ה אל אגמי גויזאנקונד (המכונים בפי הישראלים משום מה "האגמים הקפואים"), אתר עלייה לרגל להינדים. המסלול חד כיווני.
Helambu: מסלול מעגלי זה אינו זוכה לכמות המטיילים שבטרקים המוזכרים האחרים, כנראה בשל היותו אזור מיוער ברובו, ומיעוט נוף ההרים המפורסם לאורכו. יתרונו בקרבתו לעיר (רק שעתיים נסיעה מקטמנדו) וגובהו המגיע עד 3,500 מטר בלבד. 

כתבה: יעל רגב 

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות