תפריט עמוד

מידע מעשי ללאוס

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

 


אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים ללאוס זקוקים לאשרת כניסה. אשרה לשלושים יום ניתן להנפיק בשגרירויות לאוס השונות בעולם. ניתן להאריך אשרה זו דרך משרדי הנסיעות בויאנטיין. הנפקת אשרה בשגרירות לאוס בבנגקוק, תאילנד, נעשית תוך מספר שעות עד ארבעה ימים, לבחירתכם.
במעבר הגבול Friendship Bridge בין נונג קאי התאילנדית לויאנטיין, ובשדות התעופה בויאנטיין ובלואנג פראבנג, אפשר להנפיק אשרה במקום, אך זו מוגבלת ל-15 יום.
ללאוס אין נציגות בישראל. לאוס מטופלת על ידי שגרירות ישראל בהאנוי, וייטנאם.
כתובת: NGUYEN THAI HOC 68
טלפון: 84-4-38433140/1/2/3

 


איך להגיע
טיסות: שדה התעופה הבינלאומי של לאוס נמצא בבירה ויאנטיין, אליו אפשר לטוס מהמדינות השכנות. אפשר לנחות גם בשדה התעופה בלואנג פראבנג. את רוב הטיסות הבינלאומיות מפעילה חברת התעופה הלאומית Lao Airlines. דרגת הבטיחות בה לא גבוהה, ולכן מומלץ לבחור חברה חלופית (Thai Airways מתאילנד למשל).
מעברי גבול:
מתאילנד: מעבר הגבול הנוח ביותר הוא "גשר הידידות" (Friendship Bridge), המחבר בין נונג קאי (Nong Khai) לויאנטיין, בירת לאוס. אל נונג קאי ניתן להגיע בקלות בנסיעת לילה מבנגקוק באוטובוס, במיניבוסים לתיירים וברכבת, המגיעים אל העיר עם הזריחה. כמו כן ניתן לטוס מבנגקוק לאודון תאני (Udon Thani) עם חברת Thai Airways, ומשם לנסוע במיניבוסים והאוטובוסים הישירים והממוזגים כארבעים דקות אל הגשר. מחיר הטיסה בין בנגקוק לאודון תאני זול ממחיר הטיסה מבנגקוק לויאנטיין.
הגשר פתוח לתנועת כלי רכב בלבד. שירות הסעות נוסע לאורכו ועוצר בביקורות הדרכונים בשני הצדדים. בקצה הלאי מחכים מוניות וטוק-טוקים הנוסעים אל מרכז ויאנטיין, מרחק של כעשרים דקות נסיעה.
מעברי גבול נוספים הם: מהעיירה צ'ונג מק (Chong Mek), הסמוכה לאובון ראטצ'תאני (Ubon Rathchathani), לאזור פאקסה (Pakse) בדרום לאוס; מצ'יאנג קונג (Xiang Khong), הסמוכה לצ'אנג ראי בצפון תאילנד, להואי סאי (Huay Xai) בצפון המדינה; ממוקדאהאן (Mukdaharn) לסאוואנאקט (Savannakhet); ומנאקון פאנום (Nakorn Phanom) לתה קק (Tha Kek).
מוייטנאם: מעבר הגבול הפופולרי הוא בעיירה הוייטנאמית לאו באו (Lao Bao). מהעיירה יוצא אוטובוס אל סאוואנאקט שבלאוס. מעבר נוסף, צפוני יותר, נמצא בקאו נאה (Kaew Neua).
מסין: ממנגלה (Mengla) בצפון יונאן אל בוטן (Boten) בצפון לאוס.
מקמבודיה: מעבר גבול בין קמבודיה ללאוס נמצא בקצה הדרומי של לאוס, על נהר המקונג. מעבר זה לעתים אינו פתוח באופן סדיר למעבר תיירים, וכדאי לבדוק את המצב ממש לפני ההגעה למקום.
 


מתי כדאי להגיע
הזמן המומלץ לביקור בלאוס הוא בין נובמבר לפברואר, אז מזג האוויר נעים וכמויות הגשם מועטות. העונה החמה היא בין מרס לאפריל. אז מזג האוויר חם ולוהט (אם כי באזור ההרים נעים יחסית) והנוף הופך צהוב ומאובק. עונת המונסונים מתחילה במאי ונמשכת עד ספטמבר-אוקטובר. לעתים נסגרים כבישים מסוימים בעונה זו בשל הצפות.
 


חיסונים ובריאות
לקבלת חיסונים לפני נסיעה ללאוס יש לפנות למשרד הבריאות או לאחת ממרפאות המטיילים בישראל. רמת בתי החולים ושירותי הבריאות בלאוס נמוכים. במקרה של צורך באשפוז מומלץ לעבור לתאילנד השכנה ולפנות לאחד מבתי החולים המערביים בבנגקוק.
 

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


מטבע

המטבע המקומי הוא קיפ (Kip). שער החליפין הטוב ביותר מצוי בשוק השחור. לקיפ אין ערך מחוץ ללאוס, ועל כן כדאי להיפטר מעודפי הכסף או להמירם בלאוס עצמה לפני היציאה מהמדינה. בנקים המטפלים בהחלפת המחאות נוסעים (טרוולרס) ניתן למצוא בצמצום בעיר הבירה בלבד, ומשום כך כדאי להצטייד במזומן, רצוי בדולר אמריקאי. בחלק גדול מהמקומות ניתן להחליף גם שטרות של בהט תאילנדי.
רק מלונות ומסעדות יוקרה וחנויות בודדות בויאנטיין יסכימו לקבל כרטיס אשראי. כספומטים אין בנמצא.
 



הפרש שעות
לאוס מקדימה את שעון ישראל בחמש שעות.


תקשורת
קידומת הטלפון הבינלאומית של לאוס היא 856. מחוץ לויאנטיין וערים מתויירות אין כמעט אפשרות להתקשר אל מחוץ למדינה. אינטרנט-קפה אפשר למצוא בויאנטיין, בואנג ויאנג, בלואנג נאם טה ובלואנג פראבנג.
 


תחבורה
באוויר: חברת התעופה הלאומית Lao Airlines מפעילה טיסות פנים בין יעדים שונים במדינה.  לוח הזמנים משתנה תדיר, וטיסה המיועדת לצאת מוקדם בבוקר עלולה להתעכב עד הצהריים. בנוסף, דרגת הבטיחות של הטיסות אינה גבוהה. את הטיסות ניתן להזמין ממשרדי נסיעות או ממשרדי החברה.
ביבשה: מעל שמונים אחוז ממערכת הכבישים של לאוס אינם סלולים. חלק גדול מהדרכים הן דרכי עפר, לעתים רעועות וקופצניות שהדרך בהן ארוכה ומפרכת. בכבישים הסלולים נעים אוטובוסים וכן אוטובוסי תיירים. בדרכים אחרות נוסעות משאיות "פיק-אפ" מקומיות. הנסיעה בהן, על אף היותה מטלטלת ומאובקת למדי, היא חוויה: לצדכם ישבו נזירים בגלימות כתומות, קשישות הנושאות קוקוסים ותרנגולות מהשוק או תלמידי בית ספר מצחקקים, ובין רגליכם יונחו ארגזי BeerLao, ירקות ופירות, מזרונים ועוד מיני צידה שונים ומשונים. בערים מסוימות ניתן להשכיר אופניים וקטנועי 100 סמ"ק לטיולים באזור. חברות השכרת רכב מסודרות אינן בנמצא בלאוס, אך בסוכנויות נסיעות בויאנטיין ניתן לברר על השכרת רכב עם נהג צמוד.
על פני המים: נהרותיה של לאוס מהווים אף הם עורק תחבורה. סירות הנהר משייטות באטיות רוגעת. התנאים בסיסיים ואין שירותים. הסירות המהירות (Heua Wai) מצדיקות את שמן ומקצרות את זמן השיט באופן ניכר. עם זאת, רעש המנוע נוראי, הן אינן בטוחות ותאונות שיט בהן אינן דבר נדיר. בקטעי שיט קצרים שטות מוניות נהר.

 

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

לבה של כל ארוחה לאית מסורתית הוא "האורז הדביק" (Khao Nio). זהו אורז לבן שכל גרגריו דבוקים זה אל זה. מהכלי המרכזי תולשים ביד חתיכת אורז דביק, מגלגלים לכדור כפלסטלינה וטובלים במנות האחרות, המעניקות לו טעם. מנה אהובה נוספת היא הלאפּ (Laap) – בשר קצוץ עם גרגירי אורז מטוגנים, בתיבול ליים וצ'ילי. סלט הפפיה החריף מכונה Tam Mak Houng, ומתובל בשום, צ'ילי, בוטנים, סוכר, רוטב דגים וליים. Foe הוא מרק נודלס בהשפעה סינית. הלאים נוהגים לאכול ירקות טריים עם הארוחה, לעתים מתובלים ברטבי דגים. באופן מבלבל למדי נקרא בשר עוף "קאי" (Kai), בדומה לביצים, הנקראות "קַהְאי" (Khai). ברווז נקרא פֶּט, חזיר – מוּ, דג – פָּה, בקר – סין נגואה (Sin Ngua). הכיבוש הקולוניאלי הצרפתי הותיר אותותיו במטבח הלאי, וביישובים מרכזיים ניתן למצוא בגטים טריים בחנויות ובשווקים.

במסעדות תיירים אפשר למצוא מאכלים המותאמים לטעמו של ה-Falan (הכינוי לאדם מערבי), כולל חביתות, אורז מטוגן עם תוספות שונות, כריכים עם גבינת "לבשקירי" ועוד. בלואנג פראבנג ובעיקר בויאנטיין יש מסעדות יקרות יחסית המציעות מגוון רחב יותר.

יש לשתות אך ורק בקבוקי מים מטוהרים (נַאם דִים), אותם ניתן להשיג כמעט בכל מקום. במסעדות ובמלונות אין חשש, מאחר והמים המוגשים בהם לשולחן הם מטוהרים. הקפה הלאי חזק, סמיך ושחור, עם סוכר וחלב מרוכז. כמעט כל הבירה הנמכרת במדינה היא מתוצרתה של מבשלת BeerLao. האלכוהול האהוב על תושבי המדינה הוא וויסקי אורז המכונה לאו-לאו (Lao Lao).


לינה
בשנים האחרונות מתפתחת תשתית מלונות אקולוגיים. אלו קטנים יחסית, ממוקמים לעתים מחוץ לערים במקומות שקטים וירוקים או בשמורות טבע, ובנויים בחלקם מחומרים טבעיים בסגנון בנייה מסורתי. מלונות אלו יקרים יותר מהגסט האוסים הזולים המוצעים לתרמילאים, ומחירם מתפרסם בדולרים ולא במטבע המקומי. על המחיר מפצים יופיים ונוחותם, הסביבה המיוחדת בה הם בנויים ושפע הפעילויות שחלקם מציעים (כמו טרקים, ביקורים בכפרי השבטים וסיורי שייט – לרוב בתשלום נוסף).

 

אטרקציות ואתרים מומלצים

 

ויאנטיין

מפלי קואנג סי צונחים אל תוך סדרה של בריכות מי טורקיז ומוקפים יער ירוק. | ספי בן יוסף

בירת לאוס ויאנטיין אינה דומה לאף יישוב אחר במדינה – אל מול בתי הקש והעץ בכפרי לאוס הקטנים, ויאנטיין נדמית כעיר רחבת ידיים, רועשת ועמוסה. ואף על פי כן, בהשוואה לבירות אסיה האחרות היא אינה יותר מכפר גדול. כעשרה אחוזים מאוכלוסיית לאוס מתגוררים בה. מרבית רחובותיה אינם סלולים, שני צמתים מתהדרים ברמזורים היחידים במדינה, ומרכזה הוא ערבוביה של ארכיטקטורה קולוניאלית צרפתית לצד מקדשים אסייתים.

ויאנטיין שוכנת על עיקול נהר המקונג, כ-25 קילומטר ממעבר הגבול "Friendship Bridge" הסמוך לעיר התאילנדית נונג קאי.

אתרים מרכזיים

That Luang
תאט לואנג, "הסטופה הקדושה הגדולה", הוא האתר הדתי והסמל הלאומי החשוב בלאוס. בנייתו החלה בשנת 1566 בהוראתו של המלך סתאתיראט, שפסלו ניצב בחזית המתחם. המבנה המרכזי מעוצב כחרוט מוזהב בגובה 45 מטר, המדמה ניצן לוטוס. תאט לואנג שוכן כשלושה קילומטר מצפון מזרח לעיר וניתן להגיע אליו בנסיעת אוטובוס קצרה. האתר סגור למבקרים בימי שני. הכניסה בתשלום.

שער הניצחון פטוקסאי (Patuxai; נקרא גם Anousavary, האנדרטה הישנה)
הגרסה הלאית לשער הניצחון הפריזאי. שער הניצחון נבנה בשנות השישים כאנדרטה לזכר הנופלים במלחמות לאוס, ושוכן בכיכר שבקצה שדרת Lan Xang. תמורת תשלום סמלי ניתן לטפס לראש האנדרטה, משם נשקפת תצפית פנורמית על העיר.

וואט סי סאקט (Wat Si Saket)
זהו המקדש העתיק בעיר, משנת 1818, לאחר ששאר מקדשי ויאנטיין נהרסו בפלישה התאילנדית ב-1828. קירותיו מכילים נישות, גומחות ומדפים רבים עליהם סדורים למעלה מ-6,800 פסלי בודהה. מדי שנה, בחגיגות ה-Pii Mai Lao (ראש השנה הלאי, באפריל), שופכים המאמינים מים על כל פסל ופסל כסגולה לטיהור הנשמה.
כתובת: Thanon Setthathirat פינת Thanon Lan Xang (מול ארמון הנשיאות).

המוזיאון הלאומי של לאוס
מוזיאון השוכן במבנה קולוניאלי בן קומותיים, אשר שימש בעבר כבית המושל הצרפתי. התצוגות עוסקות בארכיאולוגיה, בתרבות, בפוליטיקה ובהיסטוריה של המדינה. יש תרגום לאנגלית לחלק מתוויות ההסבר בלאית. הכניסה בתשלום, שעות הפתיחה משתנות מעת לעת.
כתובת: Thanon Samsenthai.

פארק הבודהה/סיאנג קואן (Xieng Khuan/Budha Park)
גן פסלים ובו יצירות מלט גדולות ממדים המבוססות על המיתולוגיה הבודהיסטית וההינדית. פארק הבודהה נמצא על גדות המקונג מדרום למרכז העיר, ואפשר לנסוע אליו באוטובוס היוצא מהתחנה הסמוכה לשוק הבוקר או בטוק-טוק. הכניסה בתשלום.

שווקים 

שוק הבוקר (Talat Sao) מתפרש ממזרח למפגש הרחובות Thanon Khu Vieng ו-Thanon Lan Xang. דוכניו הרבים מציעים מבחר אקלקטי של סחורה, מבגדים וכלי בית ועד מכשירי חשמל, ופועל בו שוק שחור של החלפת כספים. על אף שמו, השוק פועל עד שעות הערב המוקדמות, 18:00 לערך. ממזרח לו, אחרי תחנת האוטובוסים שמצדו השני של Thanon Mahosot, נמצא שוק נוסף, Talat Khua Din, ובו בעיקר מוצרי מזון. שוק נוסף הוא Talat Thong Khan Kham, הממוקם מחוץ למרכז העיר על מפגש הרחובות Thanon Khan Kham ו-Thanon Dong Ming.

מחוץ לעיר: לאו פאקו, אזור נאם נגום ושמורת Phou Kha Khouay

אתר הנופש האקולוגי הקטן לאו פאקו (Lao Pako) שוכן כ-55 קילומטר צפונית לויאנטיין, מרחק כשעה וחצי נסיעה בתחבורה הציבורית. האתר ממוקם על גדת נהר נאם נגום (Nam Ngum), שבהמשכו מתרחב לכדי אגם בן 250 קילומטר רבוע בשל סכר שהוקם עליו. אגם נאם נגום מעוטר איים זערוריים כתומים ויפה במיוחד בשעות שלפני השקיעה, כשהרוח שוככת ופני המים משקפים את הנופים כמראה.

לאו פאקו נפתח ב-1995 ובנוי בנייה לאית מסורתית מחומרים מקומיים. האתר מציע חדרים זוגיים שחלקם בבונגלוס הצופים אל הנהר, חדר מעונות לשמונה אנשים, מסעדה ובר. בדלפק הקבלה ניתן לקבל מידע על מסלולי הליכה ביער הסמוך ולארגן טיולים מודרכים ליער, וכן להזמין טיולים מודרכים לשמורת Pou Kha Khouay.

שמורת Pou Kha Khouay (הרי קרן הבאפלו) שוכנת כארבעים קילומטר מדרום-מזרח לויאנטיין. נופיה כוללים צוקי אבן גיר, עמקי נהרות בתוליים, אגם כחול ויערות, המתפרשים על פני כאלפיים קילומטר מרובע. חלקים מהיערות, כרבים אחרים במדינה, נפגעו מביאור יערות לצרכי חקלאות ומרעה, ואף על פי כן נותנים עצי היער מחסה למגוון בעלי חיים, בהם שני עדרים של פיל אסייתי. בשמורה יש שפע של מסלולי הליכה, ופעילויות שיט, שחייה, צפייה בבעלי חיים ואירוח בכפרי השבטים האתניים השונים החיים בשטחה.
 


ואנג ויאנג
העיירה הקטנה ואנג ויאנג (Vang Vieng) היא אחד היישובים ששינו את פניהם באופן דרמטי בעקבות התיירות. בתחילת 1999 היו בה מעט גסט האוסים פשוטים ומבחר מסעדות מצומצם סביב השוק הקטן שבמרכזה. כיום זהו מרכז תרמילאים גדול עם מגוון מבלבל של חנויות, מסעדות שבחלקן כבר מתנוססים שלטים בעברית, מקומות לינה ואפילו קפה אינטרנט. על אף המסחור המשתלט, הנוף המרהיב סביבה מצדיק את העצירה בה בין ויאנטיין ללואנג פראבנג: מעל נהר נאם סונג (Nam Song) הרוגע מתנשאים הרים אבן גיר מיוערים בעלי צורות מיסטיות מופלאות, המזכירים במעט את נופה של גווילין אשר בסין השכנה. ביניהם מתפתלות מערות קרסטיות מעניינות, ולמרגלותיהם נפרשים שדות אורז ירוקים וכפרים קטנים שבתיהם עשויים קש, במבוק ועץ. נוף ההרים יפה במיוחד לעת שקיעה, אז ניתן להתרווח באחת המסעדות לאורך הנהר עם כוס ביר-לאו או שייק פירות מרענן.

ואנג ויאנג שוכנת כ-160 קילומטר צפונית לויאנטיין, ויש אליה תחבורה ציבורית סדירה מהבירה ומלואנג פראבנג.

סוכנויות הנסיעות בעיירה מארגנות טיולי מודרכים למערות ולכפרי השבטים השונים המתגוררים באזור וכן סיורי שיט בקיאקים (אלו עשויים להיות מסוכנים בעונת המונסונים). בעונת התיירות ניתן לארגן גם סיורי טיפוס על צוקים בהרים הסמוכים.

אפשר לבקר במערות באופן עצמאי. כמה חנויות מציעות מפות מצוירות ביד ובהן מסומנות המערות העיקריות הקרובות לוואנג ויאנג. הפופולרית שבהן היא מערת פו קאם (Tham Pou Kam), השוכנת במרחק של כששה קילומטר מהנהר. מעט אחרי שער הכניסה, בו נגבה תשלום, יש בריכת מים בצבע טורקיז שאפשר לטבול בה ולהתרענן. עלייה תלולה בת כמאתיים מטר מובילה לחדר הכניסה רחב הממדים של המערה ובו צורות קרסטיות יפהפיות, ופסל בודהה שוכב מברונזה במרכזו. מחדר זה, מצוידים בפנסים ובחוש הרפתקאות, ניתן להמשיך אל פנים המערה.

פעילות פופולרית נוספת בעיירה היא שיט אבובים במורד הנהר. הזרימה אטית ושלווה ומאפשרת ליהנות מהנוף היפה ולעצור בדוכנים קטנים לממכר בירה על שפת הנהר.
 


לואנג פראבנג
לואנג פראבנג (Luang Prabang), בירתה לשעבר של ממלכת לאן סאנג, היא ללא ספק משיאי הביקור בלאוס. העיר היפהפייה מספקת הצצה לערי הבירה המפוארות והשלוות של דרום מזרח אסיה של פעם, כמו קפאה בזמן, שהזדחל בה לאטו בדרכו מתאילנד לסין. ברחובותיה פזורים מקדשים רבים מהמאות ה-16 עד ה-19 לצד בתי אחוזה של הקולוניה הצרפתית, ביניהם פועלים שווקים רוחשים המוכרים מלאכות יד ומיני מאכלים שונים ומשונים. ברחובות המאובקים נשמעת המולת טוק-טוקים עמוסי חבילות ואנשי שבטי המיין וההמונג המגיעים מכפריהם הסמוכים מתערבבים בין נזירים לובשי גלימות כתומות, תלמידים בתלבושת אחידה הנוסעים בשיירות אופניים אל ומבית הספר, ונשים הסוחבות סלי ירקות ותרנגולות. אין זה פלא כי אונסק"ו הכריז על העיר ב-1995 כאתר מורשת עולמי.

לואנג פראבנג שוכנת במפגש נהר מקונג עם נהר נאם קאן (Nam Khan). הר פּוּ סִי (Phu Si) היא סימן הדרך הבולט בעיר. הוא מתנשא ממרכז העיר וחולש על נופה, ובראשו סטופה (מבנה בודהיסטי דמוי כיפה). רוב מקדשיה של לואנג פראבנג ממוקמים במרכז העיר ולאורך הנהר ומרכזה קומפקטי, ועל כן נעים וקל לשוטט בה ברגל. אוטובוסים ומשאיות מגיעים אל העיר מויאנטיין, ואנג ויאנג ויישובים נוספים. ניתן להגיע לעיר בשיט על פני נהר מקונג, גם מיעדים מרוחקים כפקבנג (Pakbeng) והואי סאי אשר באזור הגבול הצפוני עם תאילנד. כמו כן ניתן להגיע אל העיר בדרך האוויר ולנחות בשדה התעופה העירוני, השני בחשיבותו במדינה.

אתרים בעיר
הר פו סי (Phu Si)
הסטופה המוזהבת של Wat That Chom Si המשקיפה על לואנג פראבנג, נראית כמעט מכל רחבי העיר ומזמינה לטפס על הר פו סי שעל פסגתו היא שוכנת. המקדש עצמו אינו מעניין במיוחד, אך התצפית על העיר ושני הנהרות מהפסגה מצדיקים את המאמץ הדרוש לטיפוס ב-328 המדרגות בדרך אליה. מומלץ במיוחד בשעת השקיעה.

מקדש סיאנג ת'ונג (Wat Xieng Thong; "מקדש העיר המוזהבת")
מקדש זה נחשב ליפה והמרשים בעיר כולה. הסִים (בית התפילה המרכזי) נבנה ב-1560 בסגנון לואנג פראבנג קלאסי, ולו הוספו מאוחר יותר ספרייה ומגדל תוף. הקיר האחורי של הסים מעוטר בפסיפס נפלא המציג את "עץ החיים". כניסתו של בית ההלוויות המלכותי מצופה זהב, ובתוכו מוצגות צנצנות האפשר של משפחת המלוכה וכרכרת ההלוויות המלכותית שגובהה 12 מטר. כנופיית השודדים "הדגל השחור", שבזזה ושרפה מבנים רבים בעיר ב-1887, פסחה על המקדש היפה, בו התחנך מפקדה בצעירותו. המקדש שוכן קרוב לקצהו של חצי-האי הקטן שיוצר מפגש הנהרות. הכניסה בתשלום.

מקדש ווינסונאלאט (Wat Wisunalat)
מקדש ווינסונאלאט, הנקרא גם Wat Visoun, נבנה ב-1513, אך המבנה הנוכחי הוא מהשנים 1898-1896, לאחר שהמבנה המקורי נשרף בידי חברי "הדגל השחור" ב-1887. בעבר שכן בין כתליו ה-"Pha Bang", פסל בודהה מזהב שעל שמו נקראה העיר. בחזית הסים נמצאת סטופה המכונה That Makmo, "סטופת האבטיח", על שום צורתה. הכניסה בתשלום.

מקדש מאי סוונאפומאהאם (Wat Mai Suwannaphumaham)
מצטיין באכסדרה קדמית בעלת עמודים מעוטרים ודלתות מפוארות מקושטות בתבליטי זהב. פסל הפה-בנג מוצג במקדש בראש השנה הלאי (שנחגג באפריל), והמקומיים שופכים סביבו מים מבושמים ופרחים כסגולה לטיהור הנשמה.

בלואנג פראבנג ישנם מקדשים רבים נוספים, ומומלץ לשוטט באקראי ברחובותיה הנעימים של העיר, לספוג את האווירה המיוחדת, לגלות עוד ועוד מקדשים, לבקר בהם ולשוחח עם נזירים המדברים מעט אנגלית. יש להימנע מלבוש חושפני בביקור במקדשים. מוקדם בבוקר יוצאת שיירת נזירים ארוכה אל רחובות העיר ללקט מנחות מהתושבים. נשים וגברים מתייצבים מדי בוקר עם סירי אורז בידיהם, ומניחים מנת אורז קטנה בכליו של כל נזיר. התייעצו עם עובדי המלון בו אתם שוהים לגבי השעה והמקום הקרוב בו אפשר לפגוש את המצעד היומי.

מוזיאון ארמון המלוכה (Royal Palace Museum, Haw Kham)
ארמון המלוכה נבנה ב-1904 בשילוב מוטיבים של בנייה לאית ובנייה צרפתית-קולוניאלית, ובו גרה משפחת המלוכה עד לגירושה ב-1975. כיום משמש הארמון כמוזיאון המציג בעיקר חפצים ויצירות אמנות שהיו שייכים למלכי לאנג-סאנג (Lang Sang). המוצג החשוב ביותר הוא פסל הפה-בנג, העשוי כסף וזהב. אולם קבלת הפנים של המלך מעוטר בציורי קיר של הצייר הצרפתי אלי דה פוטרו, המתארים סצנות מהחיים המסורתיים במדינה. בחדר המזכיר המלכותי מוצגות תשורות שקיבלה המדינה מדיפלומטים שונים, בהם אבן מהירח, מתנת ממשלת ארצות הברית. הכניסה בתשלום ובלבוש צנוע בלבד. הצילום אסור בתוך המוזיאון.

שווקים
השוק המרכזי הוא Talat Dala, הנמצא ברחוב Thanon Kisalat, על הצומת עם רחוב Latsavong. ניתן למצוא בו גם מבחר עבודות יד מקומיות. שוק האוכל Talat Vieng Mai
נמצא ברחוב Photisan, ובו אפשר להשיג בגטים טריים, ירקות, ומיני מאכלים מקומיים כמו כדורי האורז-בננה המתוקים.

מחוץ לעיר
מפלי קואנג סי (Kuang Si Falls)
המפלים שוכנים כשלושים קילומטר מדרום לעיר, מרחק כשעה נסיעה נאה דרך שדות אורז וכפרי שבטים אתניים מאובקים. המפלים צונחים אל תוך סדרה של בריכות מי טורקיז ומוקפים יער ירוק. בחלק מן הבריכות ניתן להתרחץ (הלאים נוהגים לשכשך בהן בביגוד מלא). במקום יש דוכני אוכל לאי בסיסי, חדר הלבשה ושולחנות פיקניק – כדאי לעבור בבוקר בשוק האוכל בעיר ולהביא בגט טרי עם ירקות לארוחת צהריים שלווה בצל העצים.

מערות פאק או (Pak Ou Caves)
המערות נמצאות במרחק 25 קילומטר במעלה הנהר מלואנג פראבנג, ונגישות רק באמצעות סירה. מהנהר מוביל גרם מדרגות לבן אל פתח המערה המזדקר ממצוקי ההר. המערה התחתונה מלאה בפסלי בודהה בכל הגדלים ונשקף ממנה נוף יפה של הנהר. המערה העליונה פחות מעניינת, אינה מוארת ולעתים חלקלקה. את השיט למערות אפשר לשלב בביקור בכפרים הקטנים לאורך הנהר, כמו באן פאנום ובאן סאנג הי.

באן סאנג הַי (Ban Xang Hai)
כפר קטן, הסמוך למערות פאק או, הידוע כמקום ייצור וויסקי האורז הלאי, לַאוֹ-לַאוֹ. את האורז מערבבים במים מנהר המקונג בכדים גדולים. מהאורז המשומר מכינים את המשקה האלכוהולי.

באן פאנום (Ban Phanom)
כפר במרחק ארבעה קילומטרים מלואנג פראבנג, המפורסם בעבודות הטקסטיל שלו. ניתן לצפות בתהליך הייצור ויש שוק קטן בו ניתן לקנות את העבודות.

נונג קיאו (Nong Khiaw)
עיירה קטנה על גדת נהר נאם או המציעה נופים יפים ואווירה שלווה. אל העיירה ניתן להגיע מלואנג פראבנג בנסיעה בת שעתיים עד ארבע שעות, או בשיט בן שמונה שעות על פני נהר נאם-או המספק נופים יפים. באזור מערות רבות. המקום חביב במיוחד על תרמילאים.

מואנג נגוי (Muang Ngoi)
עיירה קטנטנה החביבה על תרמילאים, מרחק כשעה שיט מנונג קיאו. מערכת הכבישים לא מגיעה לכאן, ומערכת החשמל פועלת רק כמה שעות ביום. זהו מקום מצוין להירגע ולהתרשם מהאווירה המקומית שלא הושפעה מהתיירות כמו בוואנג ויאנג. כמה מהגסט האוסים מציעים טרקים מודרכים וסיורי שיט.
 


מחוז סיאנג קואנג
כשהמטוס מנמיך טוס מעל מחוז סיאנג קואנג (Xieng Khuang), ניתן לראות בין השדות הירוקים וההרים הנישאים את צלקות המלחמה, בדמות מכתשים עגולים שיצרו הפצצות. המחוז נושא בתואר המפוקפק כ"אזור המופצץ ביותר בלאוס", לאחר שספג את רוב ההפצצות האמריקאיות בשנים 1973-1964. עדיין ניתן למצוא חלקי פצצות ונשק מחלידים פזורים בשדות ויש לנקוט משנה זהירות ולהימנע משיטוט בשדות פתוחים ובמקומות בוציים. בכפרים רבים נאספו חלקי הפצצות על ידי התושבים, שהשתמשו בהם כפריטי ריהוט בבתיהם, כעציצים, ככלונסאות לגדרות ועוד מיני שימושים שונים ומשונים. גם לאחר סיומה של מלחמת וייטנאם לא שככו הדי הקרבות במחוז, ומעת לעת מתקיימת בו פעילות גרילה של בני שבטי ההמונג כנגד הממשל הקומוניסטי.

לאחר שבירת המחוז שנשאה את שמו נהרסה כליל בהפצצות, הפכה העיר פונסאוואן (Phonsavan) ב-1975 לבירה החדשה. אתרי המחוז נמצאים במרחק קצר מהעיר, והיא מהווה בסיס לטיולים באזור. פונסאוואן נמצאת במרכז סיאנג קואנג על רמה המתנשאת לגובה 1,200 מטר. הנוף סביב מוקף מגבעות המתכסות מעטה ירוק עם בוא המונסונים, ויערות האורן שונים מיערות המונסון הסבוכים הגדלים בשאר חלקי המדינה. מזג האוויר באזור נעים מאזורים אחרים בלאוס, ובדצמבר עד ינואר עשוי להיות קר בערבים. סיאנג קואנג שוכנת ממזרח ללואנג פראבנג. הנסיעה ארוכה למדי בשל הכבישים הרעועים, ועל כן רבים בוחרים להגיע אל פונסאוואן בטיסה.

הסיבה להגעתם של תיירים למחוז המצולק הוא "מישור הכדים" (Plain of Jars) המסתורי. זהו שם כולל לשטח עצום של שדות מסביב לפונסאוואן, בהם פזורים מאות כדי אבן עתיקים בשנים, שגובהם בין מטר ל-2.5 מטרים, ומשקלם לעתים מעל טון. החוקרים מתקשים להסביר מי יצר את הכדים הרבים ומדוע, ואחת הסברות היא שהם שמשו לקבורה. באגדות המקומיות קיים הסבר אחר, לפיו שמשו הכדים להכנת משקאות אלכוהוליים מאורז מותסס במאה השישית לכבוד מסיבת ניצחון גדולה שערך צבא שכבש את האזור במאה השישית.

הכדים מפוזרים ביותר ממאה אתרים, אך ברבים מהם מפוזרת תחמושת חיה המסכנת את המבקרים. שלושה אתרים מרכזיים הוכשרו כאתרי תיירות עם שבילים שנוקו מנפלי פצצות ומוקשים וכדאי להתמקד בהם ולא לנדוד לשבילים לא מסומנים. תקנות אוסרות על ביקור עצמאי באתרים, ויש לבקר במישור הכדים רק בליווי מדריך. סוכנויות נסיעות וגסט-האוסים בפונסאוואן מארגנים טיולים מודרכים לשלושת האתרים, וחלקם עוצרים במקומות בעלי עניין נוספים באזור. אל תתפתו למחירים הזולים שמציעים נהגי הטוק-טוק בעיר לנסיעות אל מישור הכדים – לרובם אין אישור להיכנס לאתר הראשי והגדול מבין השלושה.

אתר מספר 1 מוכר גם בשם Thong Hai Hin. הוא מכיל את כמות הכדים הגדולה ביותר – כ-250 כדים – כולל הגדול שבהם, שמשקלו מגיע לכמה טונות. זהו האתר הנגיש והפופולרי מבין השלושה, במרחק כ-15 קילומטר מהעיר, ויש בו דוכן משקאות וחטיפים. אתר מספר 2 (Hai Hin Phu Salato) מכיל כתשעים כדים המפוזרים על גבעה, ממנה נשקף נוף נאה של האזור. אתר מספר 3 (Hai Hin Laat Khai) שוכן במרחק של כעשרה קילומטרים מאתר מספר 2. הנוף בו יפה ומעניין מקודמיו, אך רוב הכדים בו קטנים וחלקם במצב רע.

אתרים נוספים באזור, אותם ניתן לשלב עם סיור למישור הכדים: כחמישים קילומטר מצפון-מזרח לעיר, בסמוך לעיירה מואנג קאם (Muang Kham), ישנם מעיינות חמים. הכניסה בתשלום. לא רחוק שוכנת מערת Tham Piew, בה הסתתרו המקומיים בתקופת ההפצצות. העיירה מואנג קון (Muang Khon) שוכנת באתר עליו עמדה הבירה הקודמת, סיאנג קואנג, שנהרסה כליל על מקדשיה ובנייניה היפים מהתקופה הקולוניאלית.
משרד התיירות של סיאנג קואנג מפיץ עלון ובו מידע על אתרים פחות מוכרים באזור פונסאוואן. את העלון ניתן לרכוש במשרד התיירות בעיר.
 


מחוז לואנג נאם תה
מחוז לואנג נאם תה (Luang Nam Tha) נמצא בצפון לאוס בגבול סין ומיאנמר. זהו מחוז הררי שבו המספר הרב במדינה של מיעוטים אתניים.

בירת המחוז, שנקראת אף היא לואנג נאם תה, היא עיירה שקטה ומאובקת שתשתיות התיירות בה עדיין מוגבלות יחסית. הנוף שטוח, ועל כן נוח לרכב בו על אופניים מושכרות, בינות שדות האורז והכפרים הקטנים. ניתן לארגן טרקים, טיולי אופניים מודרכים, ביקורים בשמורת נאם הא (Nam Ha) וסיורי שיט ורפטינג באמצעות Boat Landing, ששוכן כששה קילומטרים מחוץ לעיר על גדת נהר נאם תה. זהו מלון אקולוגי יפה ונוח המציע מידע רב על המחוז, וכדאי לבקר בו גם אם אין בכוונתכם ללון בו. אתר האינטרנט של המקום מכיל אף הוא אינפורמציה מועילה על האזור.
טלפון: 856-86-312398

מצפון מערב לבירה שוכנת מואנג סינג (Muang Sing), חביבת התיירים. נופה ירוק ושטוח, אך תחום בהרים במרחק. העיירה מהווה מרכז לבני מיעוטים רבים המתגוררים באזור – המונג, תאי דם, תאי לו, יאו, אקה ואחרים. השוק העירוני הוא מקום טוב להיתקל בבני השבטים על תלבושותיהם המסורתיות הבאים להצטייד ולמכור ממרכולתם, וכן לטעום מיני אוכל מקומי. אפשר לטייל לכפרי השבטים ברגל, באופניים ובקטנועים. סוכנויות בעיר מארגנות סיורים מודרכים לאזור.

 

 

 כתבה: יעל רגב 

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

מחוז צ'אמפאסאק

איזור סי פאן דון מאפשר הצצה אל חיי הנהר של דרום מזרח אסיה והתרשמות מסגנון החיים המקומי האטי. | צילום: ספי בן יוסף

מחוז צ'אמפאסאק (Champassak) משתרע בפינה המערבית של דרום לאוס. על אף ריחוקו מלב המדינה, האזור מצדיק את הנסיעה הארוכה אליו: הגיוון האתני, הנגישות היחסית לרמת בולאוון הירוקה, תעשיית המשי והכותנה, המפלים השוצפים, עתיקות הח'מר המרתקות והאיים המנקדים את מי נהר המקונג מפתים לקפוץ לביקור בדרום הרחוק ולהכיר צד אחר של המדינה.

בירת המחוז היא פקסה (Pakse), השוכנת על מפגש נהר סה (Se) עם המקונג. בעיר עצמה אין עניין רב, פרט למסעדות נעימות על גדות הנהר ושוק חביב, אך היא מהווה צומת דרכים ראשית בדרום לאוס ואי אפשר לבקר באזור מבלי לעבור בה. פקסה סמוכה למעבר הגבול הדרומי צ'ונג מק (Chong Mek) עם תאילנד, למעוניינים להתחיל את מסלולם מדרום המדינה. אוטובוסים מגיעים מויאנטיין (כ-14 שעות נסיעה) ומסאוואנאקט (כשש שעות) הצפוניות לה, ותחבורה ציבורית מקשרת בינה לבין יעדים נוספים בדרום. בעיר יש גם שדה תעופה קטן.

רמת בולאוון (Phu Phieng Bolaven) משתרעת ממזרח לעיר וגולשת למחוזות הסמוכים אטאפאו (Attapeu), סאלאוואן (Salavan) וסקונג (Sekong). זוהי רמה פורייה בשטח של כ-10,000 קילומטר רבוע, בהם גרים מיעוטים אתניים רבים (בהם שבט Laven, על שמו היא נקראת) המגדלים באדמותיה קפה, הל ופירות. תשתית הכבישים והתיירות ברמה אינן מפותחות דיו. הדרך הנוחה ביותר להגיע היא מפקסה בטיול יום, בו עוצרים בכפרים קטנים בדרך לפאקסונג (Paksong) ולסאלאוואן. ליד מפלי Taat Lo ישנו כפר נופש, המארגן סיורי רכיבה על פילים וסיורים רגליים באזור.

כ-45 קילומטר מדרום לפקסה, על גדת נהר מקונג, שוכן הכפר המנומנם צ'אמפאסאק. תיירים מגיעים אליו רק כדי להמשיך אל עתיקות הח'מר הסמוכות, אם כי ניתן גם לנסוע אליהן ישירות מפקסה מבלי לעצור כאן.

וואט פּוּ (Wat Phu; מקדש ההר) בנוי על גבעת Phu Pasak, כשמונה קילומטרים מדרום-מערב לכפר צ'אמפאסאק. זהו אתר ארכיאולוגי מרשים מתקופת האימפריה הח'מרית, שחלקים ממנו נבנו כנראה כבר במאה השישית לספירה. חלקים ממנו נהרסו במרוצת השנים, אך יופיו שורד את תלאות הזמן. זו הזדמנות מצוינת להתרשם מהבנייה הח'מרית, ששיאה נמצא בעיר אנגקור שמעבר לגבול בקמבודיה השכנה, וליהנות מתגליפי האבן ותשומת הלב לפרטים הקטנים בתוך המכלול הארכיטקטוני. ארגון אונסק"ו הכריז על וואט פו כאתר מורשת עולמי.

בחלקו התחתון של המקדש שתי בריכות מים וביניהן ארמון ממנו השקיפו המלכים על תחרויות שיט שנערכו בבריכות. טיילת מקושטת בפסלי אריות ודרקוני מים (Naga) מובילה לחלקו האמצעי של המבנה, ובו שני ביתנים מעוטרים בפיסול הינדי, גלריות ועוד. החלק העליון הוא המקודש ביותר, ובעבר ניצב בו סמל פאלי של שיווה, שנשטף במי מעיין שעדיין זורם מאחורי המקדש.

בפברואר נערך במקדש פסטיבל בן שלושה ימים של חגיגה ופולחן המושך אלפי עולי רגל מלאוס ותאילנד.

נהר המקונג, הזורם לאורך 4,350 קילומטר מרמת טיבט עד וייטנאם, מגיע בדרום מחוז צ'אמפאסאק לרוחבו המקסימלי – 14 קילומטר בעונה הגשומה. בחלק זה של הנהר, לאורך כחמישים קילומטר, שוכנים איים ואיונים רבים. בעונה היבשה יורדים פני המים ולאלו מצטרפים סלעים ואיונים נוספים. על כן מכונה האזור "סי פאן דון" (Si Phan Don), ובעברית, 4,000 האיים. זהו האזור החביב על התיירים בדרום לאוס, היות והוא מאפשר הצצה אל חיי הנהר של דרום מזרח אסיה והתרשמות מסגנון החיים המקומי האטי. העונה המומלצת לביקור באזור זה היא בין נובמבר לינואר, עת מזג האוויר נעים יחסית ואינו לוהט. בעונה הגשומה חסומים חלק מהכבישים ודרכי הגישה לאזור. אל 4,000 האיים ניתן להגיע בסיורים מאורגנים או בסירה מפקסה. תחבורה ציבורית מגיעה למואנג קונג באמצעות מעבורת המעבירה את הרכבים על פני קטע קצר מנמל הסמוך לכביש מספר 13.

הגדול מבין האיים הוא דון קונג (Don Khong), עד שמונה קילומטרים רוחבו ו-18 קילומטר אורכו. רוב שטחו מנוצל לגידול אורז, ואילו מרבית מקומות הלינה מרוכזים לאורך שניים-שלושה רחובות בעיר מואנג קונג (Muang Khong) בחופו המזרחי.

חביב התרמילאים הוא האי דון דט (Don Dhet) התיירותי. מספר מקומות הלינה הולך וגדל בו בקצב מסחרר, והמסעדות המקומיות מגישות אוכל שמותאם יחסית לחיך המערבי. את חוויית חיי לאוס האותנטית לא תפגשו כאן במלוא הדרה, אך לנוף היפה, השקיעות והזריחות הנפלאות והפעילויות הרבות שמציע המקום לצד ערסלים מפתים על החוף, יש פוטנציאל משיכה משלהם.

מחירי הלינה באי דון קון (Don Khon) הסמוך גבוהים מאלו של שכנו, ועל כן כמות התרמילאים הלנים בו פחותה, אם כי בשעות הצהריים מגיעים מטיילים רבים לשעה קצרה בסיור יום מפקסה ומתאילנד. באי יש מסלולי הליכה נאים, ומקצהו הדרומי ניתן לצפות בדולפיני האיראוואדי הנדירים (אם יש לכם מזל). במערב האי נמצאים מפלי Samphamit.

המפלים המרשימים באזור הם מפלי קון פאפנג (Khon Phapheng Falls), השוכנים בסמוך לכפר באן טקו (Ban Thako) שעל כביש מספר 13. 

כתבה: יעל רגב 

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות