תפריט עמוד

מידע מעשי לארגנטינה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות 
ישראלים הנוסעים לארגנטינה לתקופה של פחות משלושה חודשים אינם צריכים אשרה.
 
שגרירות ארגנטינה בישראל
כתובת:
רחוב מדינת היהודים 85, הרצליה פיתוח.
טלפון: 09-9702743.

שגרירות ישראל בארגנטינה
כתובת:
Av. De Mayo 701 Piso 10, בואנוס איירס.
טלפון: 54-11-43382500.


 איך להגיע
יש שני נמלי תעופה בבואנוס איירס: נמל התעופה הבינלאומי הוא אסייסה (Ezeiza), והמקומי שמו אארופארקה (Aeroparque), והוא קרוב יותר למרכז העיר. כדי להמשיך בטיסה פנימית מאסייסה יש לעבור לטרמינל טיסות פנים או לנסוע לאארופארקה.
הדרך הנוחה והבטוחה להגיע מנמלי התעופה לעיר היא ב-remis, שהוא מעין שירות הסעות. המחיר לרכב שמסיע עד ארבעה אנשים הוא 44 פסוס מאסייסה ו-20 פסוס מאארופארקה. אפשר גם לקחת מונית ב-34 או 12 פסוס בהתאמה, ויש גם תחבורה ציבורית זולה יותר, אך היא איטית ואינה יעילה.
אם נוחתים בלילה כדאי להגיע לאזור ההצטלבות של המדרחובים פלורידה (Florida) ולבז'ה (Lavalle). האזור שוקק חיים עד שעה מאוחרת, וברדיוס של כמה בלוקים לכל כיוון יש שפע מקומות לינה.


מתי כדאי להגיע
מאחר שארגנטינה נמצאת בחצי הדרומי של כדור הארץ, עונות השנה הפוכות לשלנו, כלומר במרס מתחיל הסתיו ובאוקטובר האביב. לפיכך העונה הטובה ביותר לטייל בה היא בין נובמבר למרס. ואולם, ארגנטינה משתרעת על שטח גדול, ולכל אזור בתוכה יש העונה המומלצת שלו. ראו פירוט במדריכים המהירים של המסלולים.


בריאות והיגיינה
את רוב מוצרי ההיגיינה אפשר להשיג בבתי המרקחת ובסופרמרקטים בארגנטינה. מומלץ לשאת תמיד מגבונים לחים, חוט דנטלי, כמה פלסטרים ותחבושת אישית. תרופות רצויות: ויטמינים, כדורים להקלה על סימפטומים של התקררות כמו חום, נזלת, שיעול וכו', כדורים אנטיביוטיים לזיהומים (יש להיוועץ כמובן ברופא לגבי סוג ומינון).
אין בעיה לשתות מי ברז בארגנטינה, אבל במקומות רבים יש להם טעם של כלור. בכמה מהפארקים אפשר לשתות מים מפלגים,אבל יש לוודא זאת.


בטיחות
לא להגיע לאזורים מפוקפקים, על אחת כמה וכמה לא בשעות הלילה. השכונות סאן טלמו ולה בוקה בבואנוס איירס נחשבות מועדות מבחינת גניבות וכייסים.


ציוד
מבחר בגדים ללבוש בשיטת הבצל, כובע, כפפות, צעיף, מעיל גשם, מעיל מחמם, תיק נוח, חגורת כסף, פנס, אולר.
לישנים בשטח: אוהל, שק שינה, כלי בישול, גזייה או פרימוס

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות 
Secretariat of Tourism מפעילה מרכז מידע לתיירים בבואנוס איירס בכתובת: Av. Santa Fe 883, Buenos Aires. 
טלפון: 0800-5550016. דואר אלקטרוני: info@torismo.gov.ar
מרכזי מידע נוספים פועלים בשדות התעופה Ezeiza International Airport ו-Jorge Newbery Airport. 
במרבית המחוזות והערים פועלות לשכות תיירות מקומית, שמשרדיהן מוקמים בכיכר העיר הראשית.


 מטבע
המטבע הארגנטינאי הוא פסו, והוא מחולק למאה סנטאבוס.
שימו לב: הסימון של פסו זהה לסימון של דולר ($). יש לוודא תמיד באיזה מטבע כתובים המחירים.
לא כדאי להסתובב עם סכומי כסף גדולים בארנק. מומלץ להשאיר את רוב הכסף בכספת המלון או בחגורת הכסף ולשאת בארנק 100 דולר אמריקאי לכל היותר.
מוטב לקחת לפחות חלק מהכסף בהמחאות נוסעים, אבל יש להביא בחשבון שהעמלה על פדייתם גבוהה יחסית.
דולר אמריקאי ואירו יתקבלו כמעט בכל אזור תיירותי, אבל תמיד כדאי שיהיו בידיכם גם כמה פסוס.
אין להתפתות לחלפנים ברחוב! אפשר להחליף כסף בבנקים ובמשרדי החלפת כספים (רק באל צ'לטן אין לא בנק ולא כספומט), וכדאי לערוך סקר מחירים קטן באזור. 

תקציב

בשיא העונה המחירים מאמירים כמובן ולהפך. ככלל, ככל שמדרימים המחירים עולים, וכך המחירים באושואיה ובאל קלפאטה הם הגבוהים ביותר. בבואנוס איירס רמת המחירים דומה לזו שבדרום.
תקציב כללי:
לתרמילאי שמטייל לבדו די ב-800 עד 1000 דולר לחודש (לא כולל טיסות, טיסות פנים ושכירת רכב). לזוג שמטייל ורוצה לעשות לפחות את אחד הכיוונים בטיסה (למשל מבואנוס איירס לאל קלפאטה ומשם לאושואיה), לאכול טוב ולישון תמיד בחדר זוגי פרטי עם שירותים יעלה הטיול כ-3,000 דולר לשניהם יחד. מובן שככל שעולים ברמת המלונות והמסעדות, כך מטפסים גם המחירים.
יש לציין שאם הטיול נמשך כמה חודשים ההוצאה לחודש קטנה יותר מההוצאה בטיול של חודש בלבד, משום שטיול ארוך בדרך כלל פחות אינטנסיבי.
תקציב לינה:
חדר זוגי במלון ארבעה כוכבים יעלה כשמונים דולר אמריקאי ללילה לזוג; במלון שלושה כוכבים – 50-35 דולר ללילה; באכסניות ובפנסיונים – 60-35 פסו ללילה; לינה לאדם במגורים משותפים (Dorms) תעלה כ-20 פסו ללילה.
תקציב אוכל ובזבוזים:
ארוחה מלאה במסעדה יקרה תעלה 70-50 פסוס לזוג; במסעדה בינונית – 40-30 פסוס; במסעדות פועלים ובדוכנים הארוחות זולות בהרבה. קניית אוכל ושתייה בסופרמרקט או במכולת מוזילה את ההוצאות בשיעור ניכר. במקומות לינה רבים יש מטבח מאובזר ואפשר לבשל בו. מחירים לדוגמה: בקבוק מים גדול או חטיף – 1.5 פסוס; קילו בשר אדום משובח – 16 פסוס; ליטר בירה – 3.40 פסוס; קילו עגבניות – 3 פסוס
תשר
במסעדה טובה נהוג להשאיר תשר (טיפ) של כעשרה אחוזים; במסעדות זולות יותר אפשר פשוט להשאיר 2-1.5 פסוס; בבתי קפה לא חייבים להשאיר מאומה.


הפרש שעות
ארגנטינה מאחרת את שעון ישראל בשש שעות.


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של ארגנטינה היא 54. לכל אזור יש קידומת נפרדת שמתחילה בספרה 0. טלפונים ציבוריים פזורים למכביר בכל מקום. אפשר להתקשר על ידי מטבעות כסף או על ידי כרטיסי חיוג (tarjetas telefonícas) שנקנים בקיוסקים.
שירותי אינטרנט יש בכל עיר חוץ מאל צ'לטן, וממקומות שמספקים אינטרנט אפשר בדרך כלל גם להתקשר ולשלם לפי פעימות מונה (התעריף יצוין ליד הקופה).
המחיר לשעת אינטרנט בבואנוס איירס הוא כ-1.5 פסו, אך באל קלפאטה הוא יכול להגיע ל-6 פסוס. גם תעריפי הטלפון עולים ככל שמדרימים.
כדי לראות עברית במחשב שאין בו פונטים עבריים אפשר להיכנס לאתר ישראלי כלשהו, והמחשב יפנה את המשתמש אוטומטית להורדת פונטים.


תחבורה
טיסות פנימיות
נמלי התעופה המקומיים העיקריים נמצאים בברילוצ'ה, ריו גז'גוס, אל קלפאטה ואושואיה. מונית ממרכז העיר לנמל התעופה עולה כ-8 פסוס בברילוצ'ה, בריו גז'גוס ובאושואיה, וכ-28 פסוס באל קלפאטה.
שתי חברות תעופה אמינות וטובות פועלות באזור: Aerolíneas Argentinas ו-Lan Chile.
מחירים: בואנוס איירס-אל קלפאטה – 314 פסוס; ריו גז'גוס-אושואיה – 134 פסוס; ברילוצ'ה-אל קלפאטה – 455 פסוס; אל קלפאטה-אושואיה – 178 פסוס.
מסי הנמל הנגבים בנמלי התעופה על טיסות פנים הם כ-18 פסוס לאדם. מסי הנמל עבור טיסות בינלאומיות הוא 20 דולר אמריקאי לאדם.
המעוניינים להגיע לפארק טורס דל פיינה יוכלו לטוס מאושואיה לפוארטו ארנס שבצ'ילה בעבור 87 פסוס + 20 דולר מסי נמל.
את כל כרטיסי הטיסה אפשר לרכוש בסוכנויות הנסיעות המקומיות בארגנטינה. שימו לב: בשיא העונה הסיכוי למצוא כרטיס בטווח הזמנה מיידי הוא קלוש למדי, ולכן חייבים להיערך לטיסות בעוד מועד. 

אוטובוסים

האוטובוסים מהירים, נוחים מאוד ועומדים בזמנים. רוב האוטובוסים בני שתי קומות ומאובזרים בשירותים. הסוג הטוב מכולם הוא Coche Cama שבו מושבים שנפתחים למיטות. הבא אחריו הוא Semi Cama, ואף הוא מצויד במושבים מרווחים. בנסיעות ארוכות מוגשת בדרך כלל ארוחת ערב דומה לזאת שבמטוסים, ולעתים קפה ועוגה בבוקר.
בין בואנוס איירס לברילוצ'ה ובכל פטגוניה מומלצת חברת האוטובוסים Via Bariloche. מברילוצ'ה לריו גז'גוס נוסעת חברת Don Otto. אין תחבורה ציבורית שמקשרת את ברילוצ'ה ישירות לאל קלפאטה משום שהכביש דרומה משובש מדי.
דוגמאות למחירים של כרטיסי אוטובוס לנסיעות ארוכות: בואנוס איירס-ברילוצ'ה – 140 פסוס לאדם ב-Coche Cama או 110 פסוס ב-Semi Cama; ברילוצ'ה-ריו גז'גוס – 127 פסוס; ריו גז'גוס-אושואיה – 87 פסוס.
כרטיסים רוכשים בתחנות האוטובוס המרכזיות (terminal de omnibus) או בביתני החברות במרכזי הערים (המחירים זהים). במקומות אלה אפשר למצוא גם לוחות זמנים מפורטים. 

אוטובוס או טיסה?

מבחינת המחירים, נסיעה באוטובוס זולה יותר, אך לא במידה ניכרת. מבחינת זמנים, טיסה חוסכת זמן יקר, בעיקר כשהוא דוחק. עם זאת, כשנוסעים באוטובוס לילה מסוג Coche Cama חוסכים את שעות הלילה ומגיעים רעננים למקום חדש. הערך המוסף של נסיעה באוטובוס הוא כמובן המפגש עם האוכלוסייה המקומית, שאוטובוסים הם אמצעי התחבורה המועדף עליה. 

רכב שכור
כל סוכנות נסיעות במרכזי הערים תדע להפנות מטיילים לחברות השכרת רכב. מחיר שכירת רכב נע בין 90 ל-180 פסוס ליום. ליטר דלק עולה כ-2 פסוס. בנמלי התעופה הגדולים יש סניפים של חברות להשכרת רכב. 

כרטיסים משולבים

בכל מקום שאפשר מומלץ לרכוש כרטיסי נסיעה משולבים. באל קלפאטה למשל כדאי לקנות כרטיס נסיעה משולב לאל צ'לטן ולקרחון פריטו מורנו. אפשר לשלב בחבילות גם מקומות לינה.


שפה
מי שמתכוון להישאר בארגנטינה זמן ממושך ומעוניין ללמוד את השפה יכול לפנות לאחד מבתי הספר הרבים לספרדית. אפשרויות אחרות הן לקחת שיעורים פרטיים או לחפש אכסניות שבהן אפשר לקבל שיעורים בספרדית חינם.


נשים מטיילות
מבחינה זו ארגנטינה מערבית לכל דבר, ואין הערות מיוחדות לטיולי נשים. קל להשיג מוצרי היגיינה וקוסמטיקה בכל מקום ואפילו ברבים מהמלונות, ואם את מטיילת לבד התכונני לקצת יותר הערות סקסיסטיות ברחוב ממה שאת רגילה לו בארץ.


נכים
חברת Decthird מארגנת חבילות טיול לאנשים עם מוגבלויות לכל האטרקציות המרכזיות: אזור האגמים, פארק הקרחונים, תצפיות על בעלי חיים, סקי, הופעות טנגו ועוד.
חברת Movidisc מארגנת סיורי יום והסעות בתוך בואנוס איירס בכלי רכב מרווחים ומצוידים היטב. טלפון:
54-11-4328-6921


כשרות
מסעדות כשרות בארגנטינה


בית חב"ד
בארגנטינה יש חמישה בתי חב"ד המפורטים באתר האינטרנט של הארגון


קודים של התנהגות
הארגנטינאים מזכירים באופיים את הישראלים מבחינת החום, הפתיחות והישירות, אבל עדיין יש לשמור על גבולות הטעם הטוב.
כמה משפטים בספרדית, נשיקה על הלחי בשעת פגישה וגמיעת בירה יחדיו יקסימו את המקומיים ויקרבו לבבות.
הדיוק בארגנטינה אינו שוויצרי, אבל בהחלט יש לעמוד בזמנים. איחור של יותר מעשר דקות לא יתקבל יפה. בדרום ארגנטינה הדברים מתנהלים קצת יותר בעצלתיים, אבל עדיין יש לזמנים חשיבות. 

 

אטרקציות ואתרים מומלצים


10 המומלצים

5 אתרי החובה
1. פריטו מורנו – הקרחון המפורסם הוא תופעת טבע מדהימה. אפשר לשוט אליו, לצעוד עליו ולצפות בקרחונים הנשברים ממנו למי אגם ארחנטינו. ראו מסלול פארק הקרחונים.
2. אזור האגמים – מאגם נאוול וואפי והעיירה ברילוצ'ה ועד דרך שבעת האגמים. ראו מסלול אזור האגמים.
3. הר אל צ'לטן (פיצרוי) – הר גרניט עצום שמומלץ לצפות בו בזריחה. ראו מסלול פארק הקרחונים.
4. בואנוס איירס – אל תחמיצו את בית הקברות בשכונת לה רקולטה, את מדרחוב קמיניטו הצבעוני בלה בוקה ומופע טנגו מקצועי או עממי. ראו מסלול בואנוס איירס.
5. חצי האי ולדס – הזדמנות לראות מקרוב פינגווינים (ספטמבר-אפריל), לווייתנים כמו קטלנים (ספטמבר-אפריל) ובלניות דרומיות (יולי-דצמבר), אריות ים ופילי ים. ראו מסלול חצי האי ולדז.

5 המיוחדים
1. אושואיה – שווה להדרים עד אושואיה שבארץ האש, להפליג ממנה לתעלת ביגל, לצאת לטרק רגלי ולטיול ברכבת. ראו מסלול ארץ האש.
2. ארוחת אסאדו – יש שפע מסעדות בשרים מעולות, רבות מהן פועלות בשיטת אכול כפי יכולתך (tenedor libre). אחת מוצלחת במיוחד היא La Bistecca בבואנוס איירס. חובבי פסטה ישמחו להכיר את מסעדת Pippo שבבירה ולטעום ורמיצ'לי ברוטב עגבניות ופסטו.
3. טיול ג'יפים מול הקרחונים – מסלול העובר דרך "המרפסת של קלפאטה" ומגיע לתצפית גבוהה על פריטו מורנו, הר אל צ'לטן והר אינדייה דורמידה.
4. בילויים מקומיים – לכו לצפות במשחק כדורגל סוער וקחו שיעור בטנגו ארגנטינאי.
5. הפלגה לאנטארקטיקה – החלום להגיע ליבשת הקפואה עדיין יקר, אבל פחות מבעבר. השיט יוצא מאושואיה וחולף מול פינגווינים, כלבי ים והמון קרח.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

פארק הקרחונים / לשבור את הקרח

אחד הקסמים של פטגוניה הוא השילוב בין קרחונים לנוף מדברי. יש בה הזדמנות נהדרת לראות מקרוב תופעות טבע מדהימות שבדרך כלל רק חולמים עליהן, ואת מיטב המראות מגלים בפארק הקרחונים

גושי קרח נופלים מקרחון פריטו מורנו | צילום: ינון ירדן

כתב: גילי חסקין

פארק הקרחונים הוא המיטב של פטגוניה, ואין טוב ממנו להמחיש את העימות הדרמטי בין ההרים למדבר. זהו אחד המחוזות המסעירים בתבל. חבל ארץ שבו מדבר ענקי ומצהיב נושק להרים מושלגים, לצוקים ולקרחונים. בחבל זה נפגשים הקצוות של הנופים המופלאים ביותר עם המשמימים ביותר: גושי קרח כחלחלים וצוקי גרניט מזדקרים בתלילות מעל ישימון חדגוני. לא מדויק. אפשר למצוא המון קסם גם בישימון.
המדבר הפטגוני הוא הגדול באמריקה, והוא משתרע מקו רוחב 37 ועד קו רוחב 51 דרום. בעבר התייחס הכינוי פטגוניה למדבר לבדו, אך כיום נוהגים לכנות כך את כל האזור שמדרום לנהר קולורדו (Río Colorado), כולל האנדים והצד הצ'יליאני של היבשת, עד נהר קואיג (Río Coig) בדרום. רוב הגיאוגרפים כוללים בפטגוניה גם את הקצה הדרומי של היבשת, טיירה דל פואגו (Tierra del Fuego, ארץ האש).
הפארק הלאומי לוס גלסייארס (Parque Nacional Los Glaciares, פארק הקרחונים), הנושק למדבר ממערב, הוא בעצם קצהו של שדה קרח ענקי שרובו נמצא בצ'ילה (ראו מסגרת). הוא הוכרז ב-1937 והוכר על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1981. לרגלי ההרים המקורחנים נחים האגמים הגדולים ויידמה (Viedma) וארחנטינו (Argentino), ובין שניהם זורם נהר סנטה קרוס (Río Santa Cruz) שמנקז את אגם ויידמה אל אגם ארחנטינו ושוצף מזרחה אל האוקיינוס האטלנטי.

תחת שמים כתומים
מצפון לאגם ויידמה מזדקר אל צ'לטן (EL Chaltén), הר גרניט ענקי מלא הוד. בעבר נקרא המקום הר פיצרוי (Cerro Fitzroy), על שם רב החובל שהביא את דרווין אל היבשת באונייה בִּיגְל. בימים ההם היה האזור נידח, ורק אכסניה אחת קיבלה את פני המטיילים המעטים. אנחנו הגענו אז מחלקו הדרומי של הפארק בנסיעה לא קלה, בטרמפים קמצניים שהובילונו קטעים קטעים במדבר המתעתע ולאורך חופו הצפוני של אגם ויידמה. את הר פיצרוי דמוי הדבשת לא יכולנו לפספס, והשעמום הפך באחת לציפייה מורטת עצבים. התארגנו בזריזות ומיהרנו להיענות לקריאת התגר ששלחו ראשי ההרים. זו היתה הליכה לא קלה, ודאי שלא עם מוצ'ילה כבד, אך לאחר כמה טיפוסים מצאנו את עצמנו על קצה של מורנה. לכאן הגיע פעם הקרחון שהאגם הכחול שלפנינו הוא מצבתו. מתוך הקרחון היושב לחוף האגם התרומם צוק אימתני לגובה של אלפיים מטר. במרומיו, במקום שבו הוא נושק לשמים, נח לו עוד קרחון קטן. מֶכָּה של מטפסי ההרים.
כעבור כמה ימים, אחרי שהלכנו ברגל לכל אגם ולכל קרחון בסביבה, ארזנו את הציוד והמתנו לטרמפ שייקח אותנו חזרה לאל קלפאטה (El Calafate), עיירת התיירות הקרובה ביותר לפיצרוי. אוטובוס מפתה חימם את מנועו, ובפינו כבר עמדו הטעמים המופלאים של מסעדות אל קלפאטה. אבל בעלת האכסניה שבה התארחנו ניגשה אלינו וביקשה בלחש:No Salgas , אל תצאו. התקשינו להבין מדוע. הם לא תמיד בנויים להסביר, הפטגונים. Mala Suerte, מלמלה, מזל רע, והצביעה לעבר הצוקים שבערו בכתום זוהר: Color de Salmon, אמרה. נדרשו עוד כמה תנועות ידיים עד שהבנו: לפני שהגיע לכאן קפטן פיצרוי והרבה לפני שכתב דרווין על מסעו, ישבו כאן בני שבט טֶהוּאֵלְצֶ'ה שראו בהר משכן לאלים ואולי אפילו אלוהות של ממש. בבוקר כמו זה, שבו זיכו האלים את השמים בצבע כתום קסום כל כך, הם היו חדלים מכל מלאכה, עוזבים הכל והולכים אל ההרים. כך נוהגים גם יורשיהם הלבנים. לא רצינו להתחכם לרוחות הרעות שוכנות האנדים, ולכן יצאנו שוב אל ההרים. אחרי חמש שעות של הליכה קשה וטיפוס מעיק על מורנה תלולה, ישבנו על שפת האגם הכחול, מעל הירוק העכור של לגונה סוסייה (Laguna Sucia). ואף שעברו כבר שעות אחדות מאז הנץ השחר, עדיין היו שולי השמים רקומים בכתום של זריחה.
 


צילום לוויני של אגם ארגנטינה | צילום: NASA

מיום שצפינו במחזה המרהיב הזה עברו כבר יותר מעשרים שנה. מאז נתבעו ההר וסביבתו על ידי ממשלת צ'ילה, וארגנטינה מיהרה להקים במקום יישוב, שנקרא אף הוא אל צ'לטן, כדי לחזק את בעלותה על השטח. כעבור זמן צצו בסביבתו אכסניות ומסעדות רבות, וכעת האזור הוא מרכז תיירותי ובסיס לטיולים בחלק הצפוני של פארק הקרחונים.
אחד החסרונות של המקום המופלא הזה הוא מזג האוויר שפעמים רבות אינו מסביר פנים. בחורף הגישה חסומה בשל שלגים כבדים, ובקיץ הצוקים מכוסים תכופות בעננים. אם חיכה לכם מזג אוויר יפה כשהגעתם – אל תבזבזו זמן ואל תדחו למחר, צאו לדרך. כשמעונן, לעומת זאת, אין כלל טעם לצאת אל ההרים ומוטב לטייל לרגליהם, אפשר על גבי סוסים. כמעט כל אכסניה באל צ'לטן תוכל לסייע בשכירת סוס. ואפשר כמובן לשבת ליד האח עם ספר טוב ולהמתין ליום בהיר.
בעיה נוספת היא הריחוק של אל צ'לטן מכל מקום אחר. שדה התעופה הקרוב ביותר נמצא באל קלפאטה, במרחק של ארבע שעות נסיעה במכונית, חמש באוטובוס.

המפץ הגדול
אל קלפאטה, הקרויה על שם שיח מקומי שגרגיריו הכחלחלים ראויים למאכל, אינה נהנית מסביבה מרשימה, אך ניכר בה קסמה המרוחק של פטגוניה, ויש בה חנויות יפות, מסעדות טובות, ובשנים האחרונות הוקמו בה גם כמה מלונות טובים, מקצתם מפוארים. מלבד זאת, אפשר לשוטט שעה קלה על חוף אגם ארחנטינו הסמוך אליה ולצפות בעופות המים.
אבל יותר מכל, אל קלפאטה מוכרת כבסיס יציאה לחלקו הדרומי של פארק הקרחונים, שבו נמצא גם הקרחון המפורסם מכולם: פריטו מורנו (Perito Moreno). קרחון ענקי זה היה למוקד משיכה לתיירים בעיקר בזכות תהליך מחזורי שמתרחש כבר כמעט מאה שנה. בכל כמה שנים, מראשית המאה העשרים ועד היום, מתקדם הקרחון לעבר אגם ארחנטינו וסוכר את אחת מזרועותיו, עד שהמים הגואים ממוטטים אותו בקולות נפץ אדירים, וחוזר חלילה. המראה של צוק הקרח המתרומם מעל המים לגובה של כשישים מטרים הוא חיזיון יפהפה כשלעצמו, וקריסתו, שנמשכת לעתים כמה ימים, היא אחת מתופעות הטבע המדהימות שיש. בין קריסה לקריסה הקרחון נסדק באיטיות, וגושי קרח ענקיים צונחים מראשו אל האגם. תיירים רבים עומדים מולו בדממה שעות ארוכות, מטים אוזן לקולות הביקוע וממתינים בסבלנות לנפילה האדירה. סיבה נוספת שבזכותה התפרסם פריטו מורנו היא נגישותו היחסית לעומת קרחונים אחרים בפארק. אפשר לצפות בו מזוויות שונות, לשוט לרגליו ואף לצעוד עליו.
 


פריטו מורנו, הקרחון המפורסם מכולם | צילום: Luca Galuzzi

מסלולים וסיורים בפארק הקרחונים 

טיולים מאל צ'לטן
מאל צ'לטן יוצאים עצמאית לטרקים קצרים או ארוכים, רובם פשוטים לביצוע. אפשר לצאת לטרקים מאורגנים דרך סוכנויות נסיעות או אכסניות (כ-40 דולר ליום). 

1. הר טורה
הר טורה (Cerro Torre) הוא צוק אנכי המזדקר מעל אגם וקרחון בשם זה. הסיור כולל חציית נחל, טיפוס על מורנה והליכה אל הצוק. טיול לא קל האורך כארבע שעות לכל כיוון. 

2. לגונה דה לוס טרס
טיול למיטיבי לכת. הולכים כארבע שעות למורנה, מטפסים כשעה טיפוס קשה עד לגונה דה לוס טרס (Laguna de Los Tres), ומשם יש תצפית על אל צ'לטן ועל הלגונה הירוקה סוסייה. 

3. המסלול המשולב
לדעתי מוטב לשוב ללינה באכסניה בכל לילה ולא לשאת ציוד על הגב, אבל אפשר לצאת לטרק של שלושה-חמישה ימים שמשלב את שני המסלולים הקודמים, כולל לגונת פיידראס בלנקאס 
(Laguna Piedras Blancas). יום 1: חציית הנחל כמו במסלול 1, ירידה לרגלי המורנה עד לאתר המחנאות פוינסנוט (Campamento Poincenot) שלרגלי הר אל צ'לטן. יום 2: הליכה אל לגונת פיידראס בלאנקס שאליה גולש קרחון יפה. חזרה ללינה במחנה. יום 3: הליכה אל לגונה טורה ולכיוון הר טורה. לינה בשטח או חזרה לאל צ'לטן. 

4. אִייֶלו פטגוניקו קונטיננטל (Hielo Patagónico Continental)
טיול רגלי קשה האורך שבוע ימים וכולל טיפוס בקרח וחציית נהרות. הטיול מחייב ציוד מיוחד ומדריך שמכיר את השטח, לכן יש לצאת לסיור מאורגן שמחירו כ-100 דולר ליום. 

5. קרחון ויידמה
קרחון ויידמה (Ventisquiero Viedma) הוא הקרחון הגולש אל אגם ויידמה. הטיול אליו מאל צ'לטן אינו קל, נמשך יומיים ומחייב לינה בשטח. אפשר לצאת גם ברכיבה על סוסים ששוכרים באל צ'לטן תמורת כ-20 דולר ליום (המחירים משתנים תדירות).
 


קרחון אופסלה, הגדול ביותר בדרום אמריקה

טיולים מאל קלפאטה 

1. פריטו מורנו
המרחק מאל קלפאטה עד לקרחון הוא כשמונים קילומטר, אך יש לחשב שעתיים ורבע נסיעה עד לנקודת התצפית הראשית שעל הקרחון, בגלל העצירה במרכז המבקרים שבכניסה לפארק (שם יש מפה גדולה להמחשת התופעה המחזורית ושירותים) והעצירה בתצפית. אוטובוסים יוצאים מדי יום ב-9:00 מהתחנה המרכזית באל קלפאטה וחוזרים אחרי הצהריים. כדאי לפנות לחברות El Chalten או Caltur שנמצאות בתחנת האוטובוסים המרכזית באל קלפאטה, משום שהן מספקות כרטיסי נסיעה משולבים לפריטו מורנו ולאל צ'לטן (המחיר המשולב הוא 130 פסוס לאדם במקום 150 פסוס לנסיעות נפרדות).
מומלץ ללכת במסלול של שעה ורבע היוצא ממלון Hostería Los Notros שממזרח לקרחון (מגיעים אליו במונית או בטרמפים) ומגיע לנקודת התצפית הראשית.
משרדי הנסיעות באל קלפאטה מציעים מיני-טרקינג: סיור הכולל שיט אל צדו השני של אגם ארחנטינו ומסלול הליכה של כשעתיים המאפשר תצפית על הקרחון מזוויות מיוחדות ומסתיים בשתיית וויסקי. המטיילים מקבלים קרמפונים (נעלי קרח ממוסמרות) להליכה על הקרחון. הסיור יוצא בבוקר ואחר הצהריים, ומומלץ לצאת לסיור השני דווקא, אחרי שכבר עיכלתם את חוויית הקרחון, אחרת התצפית על הקרח מאבדת מקסמה. מחיר המיני-טרקינג כ-60 דולר, והוא קל. סוכנות הנסיעות תדאג לאסוף אתכם ממלונכם. 
 


קרחון אופסלה כפי שצולם מתחנת החלל הבינלאומי

2. שיט לקרחון אופסלה ולאגם אונלי
קרחון אופסלה (Upsala) הוא הגדול ביותר בדרום אמריקה. אפשר להגיע אליו רק בשיט יקר וממוסחר להפליא, אך מרהיב ועובר בין גושי הקרח – טֵמְפָאנוֹס – הצפים באגם. השיט יוצא מדי יום מנמל פונטה בנדרה (Punta Bandera, כחמישים קילומטר מאל קלפאטה). בדרך עוצרים מול קרחון אופסלה, ממשיכים אל מפרץ אונלי (Bahía Onelli), עוגנים והולכים ברגל כעשרים דקות (הליכה קלה מאוד) אל אגם אונלי, שאליו גולשים שלושה קרחונים ופניו מכוסים גושי קרח. על שפת האגם יש מסעדה, אך לדעתי לא כדאי לבזבז את השעתיים היקרות הללו על ארוחה. מוטב לאכול כריך על שפת האגם. מאונלי ממשיכים לשוט אל קרחון ספגסיני (Spegazzini), שהוא הגבוה ביותר בפארק (כ-135 מטר), ומשם חוזרים. מחיר השיט כמאה דולר לאדם ומשכו כעשר שעות. סוכנות הנסיעות תדאג שיאספו אתכם ממלונכם ב-6:00 בבוקר לערך. 

3. שיט אל חוות כריסטינה
שיט שיוצא אף הוא מפונטה בנדרה שלוש-ארבע פעמים בשבוע, בימים לא קבועים. גם השיט הזה עוצר מול קרחון אופסלה, אך אינו עוגן במפרץ אונלי אלא ממשיך אל צדו הצפוני של אגם ארחנטינו ועוגן בחוות כריסטינה (Estancia Cristina). המטיילים יוצאים לטיול ברכב שטח, מטפסים על הרכס, ומשם צועדים ברגל כארבעים דקות במסלול קל עד לתצפית על קרחון אופסלה. הסיור מסתיים בסיבוב בחווה ובארוחה. מחיר הסיור כ-100 דולר לאדם, והוא אורך יום שלם. בנוסף לשיט הזה, יש באזור החווה מסלולי הליכה המוכרים רק ליודעי דבר. כדאי להתעניין במשרדים באל קלפאטה או להגיע לחווה ולשאול. 

4. Estancia Helsingfors
מכביש 40 שיורד ממזרח לאגמים יוצא מערבה כביש 21 שעובר מדרום לאגם ויידמה ומגיע למפרץ פראי עם מלון מפנק ששמו Estancia Helsingfors. שוכרים חדר דרך משרדי הנסיעות באל קלפאטה, והאירוח כולל תחבורה מהעיירה ואליה. אפשר להגיע גם ברכב שכור (רצוי רכב שטח). המלון מציע שיט על אגם ויידמה, והוא בסיס טוב למסלולי הליכה באזור. מסלול יפה של שלוש שעות מגיע ללגונה אסול (Laguna Azul).

 

ברילוצ'ה ואזור האגמים / מים ושוקולד


אגמים בכל גוני הכחול וערמות של שוקולד הם מהיתרונות הבולטים של ארץ האגמים. ויש גם מסלולי הליכה יפים, תצפיות נהדרות וסטייקים לתפארת

נוף ארץ האגמים. החוויה מענגת גם בלי שוקולד בפה  | צילום: יעקב רוזנבלט


כתב: גילי חסקין

פסגותיו המושלגות של אזור האגמים הארגנטינאי מזדקרות בתלילות מעל לגבעות מיוערות ואגמים בשלל גוני כחול. הנסיעה בו מזמנת למטייל נוף מגוון ועוצר נשימה שהופך אט אט ליער גשם ממוזג ככל שמתקדמים מערבה. לאורך האזור פרושה שרשרת אגמים שפולשים אל הרי האנדים במערב וממלאים מורנות עתיקות של קרחונים במזרח.
באזור האגמים שבתחומי ארגנטינה (בערך מקו רוחב 39 עד קו רוחב 51 דרום) מצויים שלושה פארקים לאומיים ולצד כל אחד מהם עיירת נופש יפהפייה. הפארק הצפוני מכולם הוא הפארק הלאומי לאנין (Parque Nacional Lanín), ולצדו יושבת העיירה השקטה והנעימה סן מרטין דה לוס אנדס (San Martín de Los Andes). נופי הפארק געשיים וצמחייתו שופעת עצי אראוקריה הקרויים על שם שבט שחי בעבר באזור. במרכז הפארק מזדקר הר הגעש לאנין, ואפשר לטפס עליו בסיורים מודרכים היוצאים מסן מרטין דה לוס אנדס או מחונין דה לוס אנדס (Junin de Los Andes). נופו של הפארק הולך ומצהיב ככל שנוסעים מזרחה, אל המדבר הפטגוני ריב הידיים.
הפארק הדרומי מבין השלושה הוא הפארק הלאומי לוס אלרסס (Parque Nacional Los Alerces), ולצדו נמצאת העיירה אסקל (Esquel).
הפארק המפורסם והאטרקטיבי מכולם, שבו נתמקד כאן, שוכן בין שני אלה: הפארק הלאומי נאוול וואפי (Parque Nacional Nahuel Huapi). לצדו נמצאת העיירה סן קרלוס דה ברילוצ'ה (San Carlos de Bariloche), שנקראת בקיצור ברילוצ'ה, ולעיתים גם עיר השוקולד.

זרועות של מים
פארק נאוול וואפי הוכרז ב-1934. ארגנטינה זכתה בחבל הארץ המרהיב הזה כמעט מן ההפקר, כשגיאוגרפים מצאו שכמה אגמים באזור מתנקזים מזרחה לאוקיינוס האטלנטי ולא לאוקיינוס השקט (אודות קביעת הגבול בין צ'ילה לארגנטינה ביחס לקו פרשת המים – ראו מסגרת).
פירוש השם נאוול וואפי בשפת הילידים, בני שבט מַפוּצֶ'ה, הוא "אי הפומה". שטח הפארק הוא כ-7,500 קילומטר רבוע, ויש בתחומו אגמים, נהרות, קרחונים ומפלים. רובו מיוער בצפיפות, וצדו הצ'יליאני מיוער עוד יותר בשל כמות המשקעים הגדולה היורדת שם. בפארק חיים איילים, שועלים וחזירי בר, אבל החיות כמעט שלא נראות בו, פוחדות. עופות רואים יותר, בעיקר ברבורים, אווזים, ברווזים, ולעתים גם קונדורים (חובבי עופות יכולים להצפין אל הפארק הלאומי לגונה בְּלָנְקַה שבו אינספור עופות).
אגם נאוול וואפי, שנמצא בגובה 767 מטר מעל פני הים, הוא האגם הגדול בפארק. שטחו 560 קילומטר רבוע, עומקו מגיע ל-454 מטר, והוא שולח זרועות של מים – בְּרָסוֹס – הנראות כפיורדים. במרכזו כמה איים, והגדול שבהם הוא האי ויקטוריה (Isla Victoria). מדרום לאגם נחים שלושה אגמים נוספים: גוטִייֶרֶס (Gutiérrez), גִיזֶ'לְמוֹ 
(Guillelmo) ומסקרדי (Mascardi). האגם היפה ביותר לטעמי, השובה את העין ואת הלב בצבעו הכחול העמוק, נמצא מצפון לנאוול וואפי ושמו טרפול (Traful).
אפשר לחלק את הפארק לשלושה חלקים גיאוגרפיים: האזור האנדיני הגבוה כולל את רכס ההרים שלאורך הגבול הצ'יליאני, המכוסה שלג עולמים. הר טרונדור (Cerro Tronador), שמשמעו "ההר הרועם", הוא הגבוה מכולם, 3,554 מטר גובהו. אל תחמיצו את הטיול להר הזה. לקום בבוקר, לצאת מהבקתה, לטפס ביער ההולך ומידלדל עד שמגיעים למישור שבו אפשר לנוח ולראות את הנוף: שלוש פסגות מחודדות ומושלגות, מסביב גבעות ירוקות, אגמים שתוחבים את זרועותיהם הכחלחלות לתוך הירוק הירוק הזה, ומעל כולם, בולט בלבן מנצח – ההר הרועם.
האזור השני, התת אנדיני, מתוחם בין הרכסים הגבוהים במערב ובין האגמים שממזרח להם. גובהו אלפיים מטר, ויש בו עושר של חיות, צמחייה ושבילים. אזור הגבעות המזרחיות, החלק השלישי, נמתח מהאגמים במערב ועד לגבול המזרחי של הפארק, בואכה הערבה הפטגונית. האזור אינו מקבל די גשם, והצמחייה בו דלילה. רוב הטיולים מתרכזים אפוא באזור התת אנדיני, עם גיחות לכיוון הפסגות.
משך הזמן שכדאי להקדיש לאזור האגמים נגזר מאורך הטיול כולו: לאדם המייחד שלושה שבועות לפטגוניה כולה, אמליץ ללון לילה אחד בסן מרטין דה לוס אנדס ולילה אחד בברילוצ'ה. לתרמילאי שעתותיו בידיו אמליץ להקדיש לברילוצ'ה ולסביבתה כעשרה ימים.

שוקולד בקילוגרמים
ברילוצ'ה היא מקום קטן. כולם מכירים את כולם. זהו מקום הלינה הטוב ביותר למטיילים באזור. לטעמי כדאי ללון בעיר ולא במלונות מרוחקים, וכך ליהנות מהאווירה העולצת, משפע בתי הקפה, מחנויות השוקולד ומהמסעדות המשובחות. זוהי עיירת נופש יפהפייה שכמעט כל רחובותיה משקיפים לאגם. בלב העיר מגדל שעון ובתים שגגות הרעפים שלהם עלולים להטעות את המבקר לחשוב שנקלע לחבל טירול האוסטרי. ברילוצ'ה אירופית באופייה, והדבר ניכר לא רק בנוף האלפיני שסביבה אלא גם באדריכלות שלה, במוצאם של חלק מתושביה, במאכליה שהובאו לכאן מאירופה ובתעשיית השוקולד שלה. לדעת יודעי דבר, השוקולד של ברילוצ'ה רחוק מהעידון של השוקולד הבלגי או השווייצרי, אך האווירה עושה את שלה, והמטיילים קונים כאן שוקולד בקילוגרמים. משהו בניחוח ובתצוגה אינו מאפשר אחרת.
מקור שמה של העיירה במילה ווּרוּלוֹצֶ'ה שפירושה בשפת הילידים הוא "האנשים שמעבר לרכס". ברילוצ'ה סמוכה למורנה של הר אוטו (Cerro Otto), ומדרום לה – הפסגות המשונות של הר קתדרל (Cerro Catedral) המזכירות צריחים של קתדרלה גותית.
בחודשי הקיץ (דצמבר-מרס) העיר הומה מבקרים, אך היא עמוסה עוד יותר בעונת הסקי (מאי-ספטמבר). היא שופעת בתי מלון, שהמבוקש שבהם (ולדאבוני גם היקר שבהם) הוא Edelweiss, הנמצא ברחוב הראשי וידוע באווירה הנעימה, בשירות המקצועי ובמסעדה המשובחת הפועלת בתוכו.

מסלולים בפארק נאוול וואפי
מידע לגבי כל המסלולים המופיעים כאן ועוד רבים אחרים אפשר לקבל בלשכת המידע לתיירים בברילוצ'ה, שבה דוברים גם אנגלית.
טיולים רכובים
סיורים אלה יפים, קלים ומתבצעים באוטובוסים עם מדריך. מחירו של סיור כ-20 דולר אמריקאי. משרד הנסיעות שדרכו תתאמו את הסיור ידאג שיאספו אתכם ממלונכם.
1. מרגלות הר טרונדור
סיור של 12-10 שעות העובר לאורך האגמים גוטיירס ומסקרדי, ממשיך אל מרגלות קרחון נגרו (Ventisquero Negro, הקרחון השחור, נקרא כך כי הוא מכוסה במורנה) והולך לאורך בסיסו. הסיור יכול לכלול את מפלי לוס אלרסס או לוס סיסרס (Cascada Los Césares). חסרונו הוא עומס התיירים הגודשים אותו בקיץ.
2. סירקואיטו צ'יקו
הסיבוב הקטן (Circuito Chico) הוא סיור של שלוש שעות סביב ברילוצ'ה הכולל כמה נקודות תצפית והליכה ביער של עצי נוטופגוס (אשור דרומי), וכן תצפית מפסגת הר קמפנאריו (Cerro Campanario), מגובה של 1,050 מטר. לו היתה לי רק שעה אחת בברילוצ'ה, הייתי עולה לפסגת קמפנאריו. לאחר עלייה קצרה ברכבל מגיעים לקפיטריה עם עוגות טעימות שמהמרפסת שלה נשקף מראה עוצר נשימה: 360 מעלות של יופי בשלל גוני כחול וירוק.
3. סירקואיטו גרנדה
הסיבוב הגדול (Circuito Grande) כולל נסיעה דרך המדבר אל אגם טרפול, הגעה אל העיירה ויז'ה לה אנגוסטורה (Villa la Angostura) שלחופו הצפוני של אגם נאוול וואפי, וחזרה לברילוצ'ה. אפשר לחזור בשיט. הסיור אורך כעשר שעות, רובו בנסיעה ומשולבים בו קטעי הליכה קצרים.
4. הר קתדרל
סיור של שלוש-ארבע שעות אל תצפית מגובה של 1,900 מטר. אטרקטיבי רק בחורף ובאביב, כשהשלג רב. מתצפית זו אפשר לראות את פסגות האנדים המושלגות ואת צוקי הגרניט. בחורף אפשר לשכור כאן ציוד סקי ולגלוש.
5. פוארטו בלסט
שיט באגם נאוול וואפי לאורך הזרוע הראשית שלו עד לפוארטו בלסט (Puerto Blest) שבקצהו המערבי, כמו שעושים המטיילים הממשיכים לצ'ילה. בדרך חזור הספינה עוצרת ליד שביל מרוצף עץ המוביל אל עץ אלרסה ענקי (מהלך של כחצי שעה ברגל) ואל מפלי לוס קאנטרוס (Cascada Los Cántaros).
6. האי ויקטוריה
שיט של שלוש שעות אל האי, כולל סיור בשמורת עצי ארשן, שקליפתם ורודה-אדמדמה והם אנדמיים לאזור זה. יש הגורסים שעצים אלה נתנו לוולט דיסני את ההשראה ליער בסרטו "במבי".
7. העיירה ויז'ה לה אנגוסטורה ושמורת לוס ארשנס
ליד העיירה יש שמורה מקסימה של עצי ארשן (Parque Nacional Los Arrayanes). הטיול עובר ביער העבות שקרקעיתו מכוסה בעלווה צפופה ריחנית, ואורך כשלוש שעות. אפשר להגיע לפארק גם בסירה מוויז'ה לה אנגוסטורה ולשוב ברגל.
8. דרך שבעת האגמים
רוב המטיילים יוצאים לדרך שבעת האגמים (Ruta de Los Siete Lagos) בסיור מעגלי של יום עד יומיים היוצא מברילוצ'ה לוויז'ה לה אנגוסטורה, ממשיך צפונה לסן מרטין דה לוס אנדס (שם כדאי ללון לילה אחד) וחוזר לברילוצ'ה. מומלץ לעשות את הסיור ברכב שכור מברילוצ'ה, אך שימו לב: כלי הרכב של חברות ההשכרה הקטנות אינם מתוחזקים כהלכה. פנו רק לחברות גדולות ומוכרות.
טיולים ברגל
יש מסלולי הליכה של יום אחד, ויש מסלולים של כמה ימים (כולם למיטיבי לכת) שהמפורסם שבהם הוא חציית האנדים אל צ'ילה. בהרים שבאזור פזורות בקתות למטיילים ברמה אירופית. כך למשל אפשר לטפס לפסגת הר טרונדור או לשלב את הר קתדרל עם לגונה חאקוב (Laguna Jacob), או את הר לופס (Cerro López) עם לגונה נגרה 
(Laguna Negra) ועוד. בקיץ (ינואר-פברואר) הבקתות עלולות להיות מלאות במטיילים, ולכן כדאי להצטייד גם באוהל ובערכת בישול. בטיולים אלה השבילים ברורים ומשולטים היטב, ואין צורך במדריך מקומי. מפות אפשר להשיג בחנויות הציוד. 



גלעד (גילי) חסקין – מדריך טיולים ותיק ברחבי העולם, שאמריקה הלטינית היא לו מולדת שנייה.

חצי האי ולדס / יש חיה כזאת


בז'רגון של המטיילים קוראים לחצי האי ולדס "גלאפגוס למתחילים". מכל טוב הים מסתלבט כאן על החופים: אריות ים, פילי ים, פינגווינים, ובעונה הנכונה מגיעים גם הלווייתנים

בעלי החיים הימיים מוצאים במפרצים מקלט רגוע | צילום: דנדן בולוטין

כתב: חיים קרופך

הוא נראה כמו אי מתוסכל שמנסה להתנתק מהיבשת בלא הצלחה, ונשאר מחובר אליה בגשר יבשתי צר. חצי האי ולדס (Península Valdés) נמצא במזרח ארגנטינה, ליד קו רוחב 42 דרום. משני צדדיו של הגשר היבשתי, שנקרא קרלוס אמגינו (Carlos Ameghino), נמצאים מפרצים רחבי ידיים ומוגנים היטב – מפרץ סן חוזה (Golfo San José) בצפון ומפרץ נואבו (Golfo Nuevo) בדרום – ובצדו המזרחי הוא פונה לאוקיינוס האטלנטי.
הרושם הראשון שמקבל המבקר מטעה למדי. נגלה לפניו נוף צחיח, ריק מאוכלוסין ודל בצמחייה ובבעלי חיים. בשוליו של חצי האי הגדול גולשים אל הים מצוקי גיר עשירים במאובנים, וביניהם חופים סגורים ולא נגישים. מבט מעמיק יותר מגלה שחצי האי ולדס הוא אחד האזורים העשירים בעולם בעופות ובבעלי חיים. אמנם אין בו מגוון רחב של מינים, אבל הוא מצטיין בגודל האוכלוסיות ובשילוב המינים המופיעים כאן. בז'רגון של המטיילים קוראים לאתר "גלאפגוס למתחילים" או "גן החיות של דרום האטלנטיק".
שמורת הטבע חצי האי ולדס (Reserva Faunistica de Peninsula Valdez) חשובה בקנה מידה עולמי בגלל שילוב של תנאים שיצרו בית גידול שאין כדוגמתו: ממערב, חצי האי הוא שלוחה של פטגוניה, על עולם החי האופייני לה; ממזרח, מצפון ומדרום מגיעים אל חופיו של חצי האי בעלי חיים ימיים בהמוניהם, מתרבים כאן, מנצלים את המקום לשהייה ארוכה ומוצאים במפרצים מקלט רגוע. גם עולם החי הדרומי מיוצג כאן בכבוד בדמותו של פינגווין מגלן (Magellanic Penguin, נקרא גם פינגווין אמריקאי). אין פלא אפוא שאונסק"ו בחר להכריז בשנת 1999 על חצי האי ולדס אתר מורשת עולמית.

תבונה קטלנית
כבר בדרך מפוארטו מדרין (Puerto Madryn), שער הכניסה לוולדס, רואים את נציגיו הבולטים של עולם החי הפטגוני: גואנקו (Guanaco), ממשפחת הגמליים וקרוב של הלאמה והאלפקה של אזור רכס האנדים, וננדו (Ñandú), עוף גדול מסדרת היענאים שאינו עף אבל מצטיין בריצה מהירה, בהטעיית טורפים כמו פומות וזאבים ובצבעי הסוואה יעילים. כמו כן, מגיעים לכאן בעלי חיים אחרים מפטגוניה כמו ארנבות ושועלים.
מהיונקים הימיים פוגשים כאן מושבות של אריות ים דרומיים (Southern Sea Lion) ומושבת רבייה של פיל הים הדרומי (Southern Elephant Seal), שהוא כלב הים הגדול ביותר. במים שוכנים לווייתנים קטלנים (Killer Whale), הטורפים הגדולים ביותר שחיים כיום. הם ענקיים – אורכם מגיע לעשרה מטרים ומשקלם לחמש טונות – בעלי שיניים ויפהפיים, והם פיתחו שיטות ציד מתוחכמות. בוולדס גילו קבוצת קטלנים שהתמחתה בציד כלבי ים על ידי החפה עצמית: הם מוציאים כמחצית מגופם מהמים אל החוף, חוטפים כלבי ים צעירים ותופסים גלים בחזרה אל הים. מתצפיות עולה שזו התנהגות נלמדת שנעשית בחבורה ובתיאום בהנהגתו של פרט דומיננטי בקבוצה.
האטרקציה הגדולה ביותר של יונקים ימיים היא בלנית דרומית, מין של לווייתן שבא גם הוא להתרבות כאן. שמו העממי, "הלווייתן הנכון" (The Right Whale), ניתן לו ככל הנראה כי דייגים ראו בו את הלווייתן המתאים ביותר לציד, הן משום איטיותו הרבה והן משום שלאחר הריגתו הוא נשאר לצוף על פני המים ואינו שוקע כמו מינים אחרים. האוכלוסייה החלה להתאושש בעשרות השנים האחרונות בשל השמירה עליהם, אך מספרם קטן. את הלווייתנים הללו רואים כשני קילומטרים מהחוף, כשיוצאים בשיט מפוארטו פיראמידס 
(Puerto Pirámides), יישוב קטן המשמש בסיס שירותים יחיד בחצי האי, ובו מסעדות, מעגן לסירות, מקומות לינה ברמות שונות ולשכות מידע.
בחצי האי יש גם מושבה גדולה של פינגווין מגלן, ואפשר לצלם אותם כמעט ממרחק נגיעה. עופות ים ממינים שונים רואים כשמשקיפים על אי הציפורים (Isla de los Pájaros) שבמפרץ הצפוני. אסור לעלות לאי, אך אפשר לצפות בו מהחוף, ממרחק של 800 מטר. הסופר אנטואן דה סנט אכזיפרי עבד כטייס דואר בפטגוניה והכיר היטב את האזור, ואומרים שצורתו של אי הציפורים היא מקור ההשראה לאותו ציור מפורסם של כובע או של נחש-בריח-שבולע-פיל בספרו "הנסיך הקטן". 


חיים קרופך – דוקטור לזואולוגיה, טייל ותיק, מדריך טיולים ויועץ טיולים במ.מ.ס.י

ארץ האש / בקצה העולם, כמעט

הקרבה ליבשת הקפואה, השם שמצית את הדמיון, מסעות התגליות שהגיעו לכאן וכביש אחד שמסתיים בים – כל הסיבות להדרים עד קבוצת האיים של ארץ האש

פארק לאומי ארץ האש. תפאורה בראשיתית. | צילום: אבי בלום

כתב: דנדן בולוטין

עשרות פעמים שמעתי מטיילים בדרכם לדרום אמריקה מצהירים שעל ארץ האש הם לא מוכנים לוותר. גם אני לפני שנסעתי לשם בפעם הראשונה פנטזתי על פיורדים, קרחונים והרים מושלגים. רק כשהגעתי הבנתי שכמו רבים אחרים בלבלתי בין ארץ האש לפטגוניה. אמנם גם כאן יש את כל הדברים האלה, אבל קצת צפונה אפשר לראות גרסאות מסעירות יותר שלהם. הייחוד של ארץ האש הוא מסוג אחר.
טיירה דל פואגו (Tierra del Fuego, ארץ האש) היא אַרְכִיפֶלָג (קבוצת איים) שנושק לקצה הדרומי של פטגוניה. רוב האיים נמצאים בשליטת צ'ילה, ורק כחצי מהאי הגדול בקבוצה נמצא בשליטת ארגנטינה. שמו של הארכיפלג ניתן לו על ידי מגלן, הנווט הפורטוגלי, כנראה בגלל ריבוי המדורות שבערו בו כשהילידים צלו דגים וצדפות והסבו להתחמם לאורן. מגלן היה הראשון שגילה את המעבר הדרומי לכיוון המזרח ולאיי התבלינים (אז עוד לא נחפרה תעלת פנמה). כ-300 שנה אחריו, במאה ה-19, הגיע לארץ האש צ'רלס דרווין במסגרת מסע של חמש שנים באונייה בִּיגְל. במהלך המסע אסף דרווין ממצאים בעיקר מחופי דרום אמריקה ומאיי גלאפגוס, ומהם הסיק שלכל המינים מוצא משותף. כך התחילה תורת האבולוציה. פועלם של האישים חקוק באזור עד היום: מצר מגלן (Estrecho de Magallanes, אסטרצ'ו דה מגז'אנס) הוא התעלה התוחמת את ארץ האש מצפון, ותעלת ביגל (Canal de Beagle) עוברת בדרומה.
כשהגיע מגלן לארץ האש חיו באיים ארבעה שבטים של אינדיאנים: אָלַקָלוּף, אָאוּש ואוֹנָה התרכזו בתוך האי, וזַ'גַאן שכן על החוף והיה יורד ים. משהגיעו הלבנים, נעשה האי מוֹשבת הגליה של אסירים פוליטיים ושל פושעים מקומיים, ולאחר מכן הגיעו חוואים והקימו כמה חוות גדולות ויפות לגידול כבשים, בעיקר לצמר. רבות מהן עדיין פעילות. במאה הקודמת נמצאו באזור סן סבסטיאן (San Sebastián) נפט וגז טבעי, ובשנים האחרונות נעשתה התיירות לגורם בעל השפעה ניכרת על הכלכלה המקומית.

סוף העולם שמאלה
בירת ארץ האש הארגנטינאית היא אושואיה (Ushuaia). בצ'ילה יש יישוב דרומי יותר, פוארטו וויליאמס (Puerto Williams), אבל הארגנטינאים טוענים שאינו בחזקת עיר ומכתירים את אושואיה לעיר הדרומית בעולם. בעיר נמצא מוזיאון סוף העולם (Museo del Fin del Mundo), שבו מוצגות תערוכות על חיי האינדיאנים הילידים, כולל דגמים של צורות מגורים וכלים, ועל מסעות האירופאים לאזור. מוזיאון הכלא (Museo del Presidio) והמוזיאון הימי (Museo Marítimo) שוכנים זה בצד זה בבית הכלא הישן שנסגר ב-1947. מוזיאון הכלא מציג בעיקר את תחילת דרכה של ארץ האש כמושבת הגליה לפושעים בדרגות שונות ומשונות. במסעדה של המוזיאון כל המלצרים לבושים במדי אסירים. המוזיאון הימי מציג דגמים של כל האוניות החשובות שהגיעו לאזור והעתק מדויק של המגדלור שפעל פעם באי השכן לוס אסטדוס (Isla de Los Estados) ושעל שמו נקרא ספרו של ז'ול ורן "מגדלור בקצה העולם".
כמו בכל ארגנטינה, גם באושואיה תמצאו בקלות בשר מעולה, גלידה ופיצריות כמיטב המסורת הארגנטינאית. עם זאת, מבחינה קולינרית האי דומה גם לצ'ילה, השכנה ממערב, משום שיש בו שפע רב של דגים ופירות ים. המעדנים האהובים עלי הם קינג קראב (סרטן מלכותי), שנמכר כאן ממש בזול, ודגי סלמון שמגיעים היישר מן הים. טעם הסלמון שאכלתי באחת המסעדות בשדרת סן מרטין (Avenida San Martín), רחובה הראשי של העיר, עדיין שמור עימי. באותו הרחוב יש מסעדות רבות, כמה מהן בשיטת אכול כפי יכולתך. באושואיה יש מבחר בתי מלון בכל הרמות, עד לרמת פוסאדות, וכמה אתרי מחנאות. יש להביא אוהל שמתאים לאקלים הגשום ולרוח העזה המנשבת באזור.

לישון עם ברווזים
מצפון לאושואיה נמצא הפארק הלאומי ארץ האש (Parque Nacional Tierra del Fuego). האטרקציה הכי דרמטית בפארק מיועדת בעיקר לחובבי נקודות קיצון, והיא סיומו של הכביש הארוך בעולם שראשו באלסקה וזנבו גולש כאן אל הים במפרץ לפטאיה (Bahía Lapataia) שבחוף הצפוני של תעלת ביגל. החלק הארגנטינאי של הכביש נקרא כביש 3, והמקומיים נוהגים להתלוצץ שהקטע הטוב ביותר שלו הוא זה שמסתיים בים, כי בו איש אינו משתמש.
המסלול הפופולרי ביותר באזור הפארק הוא הדרך העולה אל הקרחון היפה מרטיאל (Martial) ואל תצפית הנוף הנפלאה שלצדו. הוא יוצא מאושואיה לכיוון צפון-מערב וכולל טיפוס של כשעתיים (אפשר לקצר את הטיפוס אם עולים במעלית של הפארק, בתשלום). מסלול זה מומלץ מאוד, בעיקר אם מצליחים להגיע למעלה קצת לפני השקיעה. אל דאגה, בקיץ נשאר די זמן לחזור העירה לפני רדת החשכה.
בעלי החיים והעופות החיים בפארק הם סיבה טובה כשלעצמה לעשות את אחד ממסלולי היום שעוברים בו (במפת הפארק שמחלקים בלשכת המידע באושואיה מסומנים וממוספרים נקודות תצפית ומסלולי הליכה, ומצוינת דרגת הקושי שלהם). אני ממליץ מאוד לישון בפארק לפחות לילה אחד, ולהתעורר בבוקר מול אגם בגוני טורקיז, כשמסביב רוחשים אווזים דרומיים וארנבונים. למתכננים ללון באוהל כדאי לזכור שהאזור גשום והאדמה רטובה תמיד.
בפארק יש כ-150 מיני עופות, בהם ברווזי בר, אווזי בר, וכמובן – פינגווינים. בעיני הכי מרתקים הם האווז הדרומי והקרקרה, ובעיקר הנקר המגלני. בפארק מותר לישון גם לחופי האגמים שבהם שוכנים אווזים וברווזים. זו חוויה מיוחדת במינה.
בעלי החיים המעניינים בפארק הם אריות הים ודובי הים, הבונים והארנבונים. שני האחרונים הובאו לכאן מארצות רחוקות בעיקר בשביל פרוותיהם, אך הפכו למטרד של ממש. הסכרים המרשימים של הבונים, התעלות שהם חופרים והעצים שהם כורתים, גובים מצמחיית הפארק ומתושביו האחרים מחיר כבד. אלפי הארנבונים מחוררים מחילות בגבעות המוריקות, שמזכירות עכשיו את "גבעת ווטרשיפ".
מותר לדוג בפארק סלמונים ודגי שמך (פורלים) אם קונים רישיון דיג בארגון הציד והדיג, אבל אסור לאסוף צדפות בגלל מגפת הגאות האדומה הגורמת להן להיות רעילות מאוד. בנוסף אפשר לעשות באזור טיולים באופני הרים, על גבי סוסים או ברגל, שיט קיאקים או קאנו, ומחודש יוני עד ספטמבר גם סקי שלג.

אל היבשת הקפואה
צר לי להשבית שמחות, אך הרגשת הקִרבה לקוטב הדרומי השורה על אורחי האי מוגזמת משהו. ארץ האש נמצאת בין קווי הרוחב 55-52 דרום, התואמים בערך לקווי הרוחב של צפון אנגליה בחצי הכדור הצפוני. ובכל זאת, אחת הסיבות להגיע לכאן היא היציאה הנוחה לאנטרקטיקה. מסע כזה היה בעבר הלא רחוק כמעט בלתי אפשרי ויקר מדי, אך נעשה נגיש יותר ויותר. התענוג עדיין יקר (בין 3,500 לעשרים אלף דולר, תלוי בסוג כלי השיט, במשך הזמן וכו'), אבל השמועות מספרות שאפשר לחכות באושואיה ולגשת מדי יום לנמל לבדוק אם אפשר לעלות על בסיס מקום פנוי לספינה או לאונייה שיוצאות ליבשת הדרומית. אם תצליחו, סביר שתעלו על ספינה רוסית ושתשלמו 1,500-1,200 דולר לשבוע (ההפלגה נמשכת בדרך כלל לפחות שבועיים). כל סוכנות נסיעות בארגנטינה תשמח למכור דילים לאנטרקטיקה, אבל אם יש לכם סבלנות ושפע זמן פנוי – נסו לבקר בנמל.

בואנוס איירס / חולמת בספרדית

קאסה רוסאדה (הבית הוורוד) בכיכר מאיו ששימש בעבר משכנם של משרדי הממשל

מסע בעיר גדולה ויפה, שהשדרות בה רחבות, שנהר ונמל משפיעים על אופייה, ושיש לה תשוקה לכדורגל, אהבה לטנגו ולבתי קפה ואופק לחלומות

כתב וצילם: קיקה קירשנבאום

עמדנו על סיפון המעבורת בדרכנו חזרה מבואנוס איירס (Buenos Aires), 
בירת ארגנטינה, לביתנו שבמונטווידאו. אמי הביטה בעיר הגדולה המתרחקת ודקלמה באוזני את הטנגו המפורסם של גרדל, זמר הטנגו האהוב: בואנוס איירס אהובתי, כשאשוב ואראה אותך לא יהיו עוד ייסורים ושכחה. פעמים רבות הפלגתי מאז על סיפון המעבורת הזאת, ועד היום, בכל פעם שאני מגיע לבואנוס איירס חוזרת אלי התחושה הזאת, של עיר גדולה, של השדרות הרחבות שלה, של פארקים גדולים.
אם תשאלו את תושבי בואנוס איירס, הם לא יחששו להישמע נדושים ויכנו אותה "פריז של דרום אמריקה". האדריכלות שלה אכן מזכירה את הערים האירופיות הגדולות, והשפעת הספרדים ששלטו בעיר, כמו השפעתם של מהגרים מאיטליה וצרפת, ניכרת בסגנון הבנייה ובחלוקת העיר לרחובות. היא מפתיעה בשלל הניגודים שבה. אלגנטית ורועשת, עשירה וענייה, אוהבת תרבות, טנגו, פוליטיקה, שיחות אינסופיות בבתי קפה, בילויים ליליים וכמובן – כדורגל.
העיר מחולקת ל-47 שכונות ויושבת לגדת הנהר ריו דה לה פלטה (Río de la Plata). בגלל הנמל (פוארטו) הגדול שעליו היא יושבת, מכונים שלושת מיליון תושביה פורטניוס (Porteños). רהוב התושבים שומרים על נאמנותם לשכונות שבהם נולדו, אם כי אלה אינן מתויירות. האטרקציות התיירותיות נמצאות במרכז העיר ובשכונות הנושקות לו: לה בוקה, לה רקולטה, סן טלמו, פוארטו מדרו ופלרמו.

מיקרוסנטרו: הלב הפועם של העיר
מרכז העיר, הנקרא מיקרוסנטרו (Microcentro), מלא תמיד בהמוני בני אדם הפוסעים על רקע חלונות הראווה הגרנדיוזיים בערבוביה של צבעים, קולות וריחות. מיליוני אנשים פוסעים על רקע חלונות הראווה הגרנדיוזיים בערבוביה של צבעים, ריחות וקולות. הוא משתרע בין שדרת קורדובה (Avenida Cordoba) לשדרת מאיו (Avenida de Mayo), שדרת נואבה דה חוליו (Avenida 9 de Julio) ופסאו קולון (Paseo Colón).
כיכר מאיו (Plaza de Mayo, ההגייה הארגנטינאית היא פלאסה דה מאשו) המפורסמת היתה עדה לאירועים ההיסטוריים של תקופתנו: לכאן הגיעו אמהות בתקופת הדיקטטורה ודרשו לקבל מידע על ילדיהם שנעלמו, וכאן התקיימו גם ההפגנות בתקופת המשבר הכלכלי ב-2001 (ראו מסגרת). ההפגנות נערכות מול משרדי הממשל שבקאסה רוסאדה 
(Casa Rosada, הבית הוורוד). בתקופת הדיקטטורה היה קאסה רוסאדה מחוץ לתחום עבור התושבים, אך היום אפשר לבקר בו.
עוד מסביב לכיכר נמצאת כנסיית העיר, קתדרל מטרופוליטנה (Catedral Metropolitana), שנבנתה במאה ה-18 בסגנון ניאו-קלאסי. כאן קבור סן מרטין, משחררה של ארגנטינה מהספרדים, ורבים אחרים. בפינה אחרת של הכיכר נמצא הקבילדו (El Cabildo), מבנה מ-1580 שהיה המשכן הראשון לשלטון הספרדי הכובש בבואנוס איירס. כיום פועל בתוכו מוזיאון לתולדות הקולוניאליזם הספרדי והשחרור ממנו. המוזיאון אינו מעניין במיוחד, אך הבניין מרשים מאוד.

מכאן אפשר להמשיך ברגל לשדרת נואבה דה חוליו (שדרת תשעה ביולי, יום הכרזת העצמאות מהספרדים). השדרה הרחבה היא מקור גאווה לפורטניוס: הולכי רגל צריכים לחצות 120 מטר כדי להגיע לצדה השני. בפינת השדרה הזאת עם שדרת קוריאנטס 
(Avenida Corrientes) עומד אובליסק במקום שבו הונף הדגל הארגנטינאי בפעם הראשונה, ב-1812. כמה מטרים משם לכיוון צפון-מערב נמצא תיאטרון קולון (Teatro Colón), אולם מופעים מפואר שנבנה ב-1908 ובו 2,500 מקומות. גם אם לא תבקרו בקונצרט או בבלט, כדאי מאוד להיכנס לתיאטרון, אחד המבנים העתיקים והיפים בבואנוס איירס. במקום מתקיימים סיורים מודרכים טובים (גם באנגלית).
מדרחוב פלורידה (Avenida Florida) הוא לב מרכז העיר. זהו רחוב חנויות של בגדים ומוצרי עור כמו תיקים ונעליים. ברחוב יש כמה גלריאס (Galerías), מעין פסז'ים או קניונים קטנים. Galerías Pacífico שבמספר 753 הוא מרכז קניות מפורסם ואלגנטי ביותר (אינטרנט:). בסמוך נמצא מדרחוב לבאז'ה (Lavalle) שבו מרוכזים בתי הקולנוע של הבירה.

לה בוקה: רוח הטנגו, אש הכדורגל
שכונת הנמל, מקום המגורים ההיסטורי של המהגרים מאירופה, בעיקר מאיטליה ומספרד, היא גם כיום שכונת פועלים. דווקא בשל העוני היחסי של השכונה – ולא פחות מזה בשל רוח הטנגו שמצויה בה – לה בוקה (La Boca) היא אחת השכונות המיוחדות.
רחוב קמיניטו (Caminito), רק מאה מטר אורכו, הוא המדרחוב הכי מפורסם בשכונה. חזיתות הבתים צבועות בצבעים עזים, והוא מרוצף באבנים קטנות ומקושט בציורי קיר ובאריחים מצוירים. הרחוב מזוהה עם הטנגו, ואף מוקדש לו טנגו מפורסם שכתב קרלוס גרדל. ציירים ואמנים מציעים כאן למכירה את יצירותיהם ברוח הטנגו, אמני רחוב מופיעים כאן בשירי טנגו עם גיטרה ובנדוניאון, ואחרים רוקדים לצלילים אלה. המקום תיירותי ומושך אליו תיירים גם מרחבי ארגנטינה.
בשכונה פועל מוזיאון קטן וסימפטי לאמנות (Museo de Bellas Artes de la Boca Quinquela Martín), שבו מוצגים בין היתר עבודותיו של בניטו קינקינלה מרטין, צייר ארגנטינאי שמתעד בציוריו את הטנגו ואת שכונת לה בוקה.

את הלהט שלהם שומרים הארגנטינאים לכדורגל. הוא משתקף ברחוב, בברים, בביגוד, במוזיקה, אצל המבוגרים ואצל הילדים. לארגנטינה היסטוריה מפוארת של כדורגל, עם זכייה בשתי אליפויות עולם. לא בכדי מוצאים הפוליטיקאים בכדורגל אמצעי להעלאת מורל העם בתקופות של חוסר ודאות כלכלית ומתח פוליטי. בליגה הראשונה יש עשרים קבוצות שמתחרות בליגה הלאומית ובמשחקים בינלאומיים. הדרבי הקלאסי של בואנוס איירס (ושל הליגה כולה) הוא בין קבוצת בוקה ג'וניורס העממית לריוור פלייט האריסטוקרטית (אף שכאשר האוהדים הולכים מכות – והם הולכים – אין שום הבדל בין אלה לאלה).
את הכדורגל של לה בוקה תוכלו לפגוש במוזיאון הכדורגל של קבוצת בוקה ג'וניורס שנקרא מוזיאון התשוקה של לה בוקה (Museo de la Pasión Boquense), לא פחות. המוזיאון מארגן סיורים בתערוכות ובאצטדיון הקבוצה לה בומבונרה (La Bombonera), כולל ארוחת צהריים. אם אתם ממש שרופים על כדורגל ומוכנים לקחת את הסיכון (הקהל עשוי להיות נלהב עד חמום מוח) הצטרפו ל"יום ראשון של בוקה" (Super Domingo Boquense) – פעילות הכוללת איסוף מהמלון, כניסה לאצטדיון וצפייה במשחק במקומות מאובטחים, סיור באצטדיון ובמוזיאון והסעה חזרה למלון.

לה רקולטה: הו, אוויטה
אחד האזורים היותר אלגנטיים של בואנוס איירס הוא לה רקולטה (La Recoleta), ואין פלא: כאן היה בעבר מעונה של אצולת בעלי הבקר. המוזיאון הלאומי לאמנות (Museo Nacional de Bellas Artes) המעניין ששוכן בה מציג עבודות של אמנים בינלאומיים ומקומיים. מלבדו יש כאן גלריות רבות. אני אוהב במיוחד את גלריית מרכז התרבות רקולטה (Centro Cultural Recoleta) שבה אמנות אוונגרדית מקומית, אבל הכי טוב לשוטט בין הגלריות ולראות מה מדבר אליכם.
בשכונה נמצא בית הקברות של לה רקולטה (Cementerio de la Recoleta) שנוסד ב-1822. האתר מפורסם במאוזוליאומים המשפחתיים, בפאר ובהדר של המצבות, ויותר מכל – בקברה של אוויטה פרון.
לה רקולטה ידועה גם בבתי הקפה ובמסעדות שלה. בבית הקפה La Biela תמצאו בעלי ממון, פוליטיקאים ואמנים. Cafe de la Paix הוא בית קפה קלאסי ואלגנטי שמציע אווירה צרפתית. Cafe Victoria הוא המתחרה של La Biela, עם אותו הרכב סועדים. השולחנות בחוץ והסגנון רשמי.

סן טלמו: אווירה בוהמית
בשנות השישים התאהבו אמנים רבים באווירה ההיסטורית ובארכיטקטורה הקלאסית של שכונת סן טלמו (San Telmo) ובחרו לגור וליצור בו, ומאז דבקה בו האווירה הבוהמית. בתי הקפה, הרחובות, הברים של הטנגו – טנגֵרִיַאס – מושכים גם תיירות פנים. כדאי לבקר כאן בסופי שבוע, להשתתף בנעשה ברחוב ולבקר בשוק שבכיכר דורגו (Plaza Dorrego) בימי ראשון, שם תמצאו עתיקות, בגדי וינטג' ומזכרות. בלילות השכונה מציעה אווירה ייחודית – בתי קפה וטנגריאס בצד פאבים רועשים של מוזיקה עכשווית. בשכונה נערכים סיורים מודרכים הנמשכים כשעתיים וחצי.

פוארטו מדרו: מתיחת פנים
חלק זה של העיר, המשתרע לאורך הנהר, היה בעבר אזור של האנגרים ששימשו את הנמל. היום, אחרי שיפוץ ומתיחת פנים, הופך פוארטו מדרו (Puerto Madero) לשכונה המודרנית של העיר, עם מסעדות, אוניברסיטה, מלונות וחנויות. נעים לטייל בה בין הבניינים הגדולים והיפים, לאורך הנהר, ואסור להחמיץ ארוחה באחת מעשרות המסעדות המצוינות שיש בה. 


 
קיקה קירשנבאום – צלם ועיתונאי, נולד באורוגוואי. עובד עבור העיתונות הזרה במזרח התיכון ובדרום אמריקה

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

אקשן - טיולי ג'יפים, סוסים, רכבות, לימודי טנגו וכדורגל

פעילויות מיוחדות
הנבחרת הארגנטינאית 

חשבתם שארגנטינה זה רק טרקים רגליים? תחשבו שוב. המדינה מציעה אפשרויות ייחודיות של טיולי סוסים, מסלולי אופניים, נתיבי ג'יפים, רכבות נוסטלגיות, ולקינוח שיעור בטנגו ארגנטינאי אמיתי

טיול ג'יפים
טיולים ברכב שטח בארץ כארגנטינה הם פשוט מתבקשים. חברת "Mil Outdoor Adventure" מוציאה מאל קלפאטה
 (El Calafate) טיול ברכב שטח בכל האזור, דרך המרפסת של קלפאטה (Balcon del Calafate) עד אינדייה דורמידה (India Dormida). האזור מכונה מרפסת משום שהוא צופה אל נופים יפהפיים סביב סביב. החלק העיקרי של הטיול הוא טיפוס במבוך הסלעים 
(Laberinto de las Piedras) המוביל אל נקודת תצפית גבוהה למדי שממנה נשקפים קרחון פריטו מורנו (Perito Moreno), טורס דל פיינה (Torres del Paine), הר אל צ'לטן 
(El Chaltén) והר אינדייה דורמידה שצורתו כפניה של אינדיאנית ישנה.
הסיור נמשך כשש שעות וכולל ארוחת צהריים. הנהג הוא גם מדריך שמכיר היטב את האזור כולו, וברכב יש מקום לשישה אנשים. הסיורים נערכים בצרפתית, בספרדית ובאיטלקית. מחיר הטיול לאדם – 70 דולר (יש הנחות ניכרות לילדים עד גיל עשר). כשמתקשרים לחברה כדאי לבקש את לוצ'ו רואיז, שהוא מדריך נהדר ונהג מעולה. טלפון: 54-2902-491437/55 כתובת: Avenida del Libertador 1029, אל קלפאטה אי-מייל: mailto:info@miloutdoor.com
ממליץ: קיקה קירשנבאום

טיול אופניים
טיולי אופניים הפכו למחזה נפוץ בארגנטינה, מטיולי יום ועד למסעות של כמה ימים הכוללים לינה בשטח (ויש גם משוגעים לדבר שאת כל ארגנטינה חווים מעל גבי מושב האופניים). מסלולים נוחים יחסית נמצאים באזור ברילוצ'ה (Bariloche) והאגמים. למשל מסלול סירקואיטו צ'יקו (Circuito Chico, הסיבוב הקטן). אורכו אמנם שלושים קילומטר, אך הוא מתון והנוף בו משגע. מהעיירה ויז'ה לה אנגוסטורה (Villa la Angostura) שבין ברילוצ'ה לסן מרטין דה לוס אנדס (San Martín de Los Andes) יוצאים כמה מסלולי אופניים נהדרים.
חבר'ה שהאתגר מדגדג להם בכפות הרגליים יקפצו על דיווש בחלק המדברי בפטגוניה כמוצאי שלל רב – זהו אזור נרחב, שומם, עם דרכים מאתגרות ורוחות עזות.
בכל מקום בארגנטינה תמצאו חנויות שמשכירות אופניים (שימו לב למצב האופניים – הם לא תמיד במצב טוב). מומלץ להצטייד בבגדים חמים, בחליפה אטומה למים ובערכה לתיקון תקלות באופניים. כדאי לבקש בלשכת המידע המקומית הדרכה מדויקת לגבי המסלול שבו אתם עתידים לדווש, כי מפות רגילות לא תמיד נותנות מידע אמין. שימו לב: הרכיבה בכבישים מהירים בארגנטינה מסוכנת למדי. אם אתם חייבים, לפחות הצטיידו בכל האמצעים האפשריים כדי שהנהגים יבחינו בכם.

טיולי סוסים
רכיבה על סוסים מושרשת בהיסטוריה ובתרבות הארגנטינאית עוד מהימים שבהם החלו הגאוצ'וס – הבוקרים של ארגנטינה – לרעות את עדריהם. ברחבי המדינה פזורות חוות (estancias) שמציעות טיולים מודרכים על סוסים, מטיולים קצרים שמתאימים גם לכאלה שאינם יודעים לרכוב (עם הסבר מהמדריך), דרך טיולי יום ועד מסעות ארוכי ימים על גב סוסים. ביציאה למסעות ארוכים כדאי לשים לב שהציוד תקין ושהוא מותאם לסוג הטיול (בעיקר כשעומדים לטפס במדרונות).
מסלולים פופולריים קיימים באזור ברילוצ'ה והאגמים, הפמפס, פארק הקרחונים (Parque Nacional Los Glaciares) והפארק הלאומי ארץ האש (Tierra del Fuego). כדי להגיע לחוות אפשר להיעזר גם באכסניות ובבתי המלון שבהם מתאכסנים ובלשכות המידע. הנה שתי חוות שמוציאות טיולי סוסים:
Estancia Huechahue: רוצים להצטרף להעברת בקר בין שטחי מרעה? הצטרפו לחווה, ובמשך שבועיים תהיו לבוקרים, או יותר נכון לגאוצ'וס. מלבד זאת מהחווה השוכנת בגבעות שליד האנדים יוצאים טיולים רכובים על גב סוסים במרחבים, וכוללים מפגש עם חיות בר, אתרים אינדיאניים קדומים ופעילויות מיוחדות. טלפון: 54-297-2491303 דוא"ל: mailto:huechahue@anylink.com.ar
Estancia Los Potreros: חוות בקר באזור קורדובה. מלבד הטיולים אפשר לצאת גם ליום עם הגאוצ'וס ולעבוד עימם, להשתעשע במשחק פולו מסורתי ולצאת לפעילויות נוספות.
טלפון: 54-3548-452121.

טיול רכבות
החיבור בין טיול ורכבת מופיע באתרי תיירות רבים כטיול בסגנון אלטרנטיבי. בארגנטינה פועלות כמה רכבות מיוחדות, חלקן נוסטלגיות, שמשחררות אותנו מהצורך לנהוג ומאפשרות ליהנות מתמונות הנוף החולף מבעד לחלון, לנוע אחורה בזמן כשקרונות רכבת משוחזרים משמשים תפאורה ולקחת את הזמן בקצב דרום אמריקאי נינוח.
ברילוצ'ה: שוקולד, בתי עץ, אגמים, יערות והאנדים שמחברים ומפרידים בין ארגנטינה רחבת הממדים וצ'ילה צרת המותן. סיור הרכבת שיוצא מברילוצ'ה כולל ביקור בלגונה לוס חונקוס 
(Laguna Los Juncos) שם עוצרות למנוחה ציפורים רבות, הליכה לתצפית על הר אלפנטה 
(Cerro Elefante), מופע פולקלור וטנגו ברכבת! הקרונות יוצרו באנגליה ובסקוטלנד בסגנון אר-דקו מחומרים כמו עץ מהגוני וקטיפה.
מחיר: מחלקת תיירים – 46 פסו לאדם, מחלקה ראשונה – 68 פסו
לה טרוצ'יטה (La Trochita): רכבת קיטור היסטורית, ייחודית במידותיה, החוצה את הפרובינציה צ'ובוט (Chubut). המסלול כולל כ-250 סיבובים המגלים נוף מרהיב בעוד הרכבת מטפסת באיטיות על מורדות האנדים ומחברת בין אסקל (Esquel) לאל מאיטן (El Maitén).
אורך המסלול: 165 קילומטר לכל כיוון, שש-שמונה שעות מחיר: 80 פסו
הרכבת של סוף העולם: הרכבת הדרומית בעולם נוסעת בארץ האש. היא החלה את חייה ב-1896 כמסילה שבנו אסירים מכלא אושואיה (Ushuaia). היא אקולוגית בתפיסה, בתפעול ובחוויית הנסיעה בטבע המרהיב של הפארק הלאומי ארץ האש שבו עובר מסלולה. הסיור המודרך כולל הליכה, מופע מוזיקלי והעברות.
אורך המסלול: שעה לכיוון אחד, כשעתיים לסיור מעגלי. מחיר: מחלקת תיירים – 55-47 פסו (15 פסו לילדים מתחת לגיל 14), מחלקת ראשונה – 85-75 פסו
כתבה: יונית קמחי 


 

לימודי טנגו  

ללמוד את רזי הטנגו בבואנוס איירס. |  צילום: קיקה קירשנבאום

בואנוס איירס, מולדת הטנגו, היא המקום ללמוד בו את רזי הריקוד האלגנטי והחושני הזה. הנה כמה מקומות מומלצים לקחת בהם שיעורים.
La Viruta מיקום: Armenia 1366, בואנוס איירס מתי: ד' 22:30-20:30, שבת 22:30-21:30 מחיר: 2.5 דולר לשיעור. אחרי השיעור אפשר להישאר ולצפות בהופעה.
טלפון: 54-11-4774-6357.
Confiteria Ideal בבית התה הוותיק ניתנים גם שיעורי טנגו. מיקום: Suipacha 384, מיקרוסנטרו, בואנוס איירס מתי: ב', ד', ה' 5:00-12:00 מחיר: 2 דולר (לכניסה או לשיעור)
טלפון: 54-11-5265-8069
שיעורי טנגו אצל קרלוס קופלו: שיעור אצל רקדן הטנגו המעולה קרלוס קופו דומה ללימוד כדורגל אצל מרדונה, אם אתם רציניים ומוכנים להשקיע זמן וכסף. מיקום: Anchorena 575, בואנוס איירס תשלום: 50 דולר ללומדים בקבוצה, 75 דולר לשיעור פרטי טלפון: 54-11-4864-6229. 

כדורגל
לכל חובבי הטירוף מומלץ ללכת למשחק כדורגל, והכי-הכי – לדרבי הבוער בין בוקה ג'וניורס וריבר פלייט (אזהרה: אל תביאו אתכם מצלמות או חפצי ערך אחרים).

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות

מזג אוויר

סאן ניקולאס, ארגנטינה
21°
overcast clouds
humidity: 77%
wind: 3m/s ENE
H 29 • L 26
32°
Mon
34°
Tue
38°
Wed
41°
Thu
Weather from OpenWeatherMap