תפריט עמוד

מידע מעשי לאנטליה

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד


אשרות ושגרירויות

ישראלים הנוסעים לאנטליה אינם זקוקים לאשרת כניסה.

שגרירות תורכיה בישראל
כתובת: רחוב הירקון 202
טלפון: 03-5241101/201

שגרירות ישראל באנקרה
כתובת: Sok. Mahatma Gandi 85
טלפון: 90-312-4463605

שגרירות ישראל באיסטנבול
כתובת: Yapi Kredi Plaza Block C.Kat: 7 Levent
טלפון: 90-21-3176500


איך להגיע
ישנן טיסות שכר בקו ישראל-אנטליה.


מתי כדאי להגיע
הקיץ בתורכיה, ובכלל זה באנטליה, חם למרות הקרבה הממזגת משהו לים התיכון. החורף האנטלי גשום, בדומה לזה שבישראל, והעונות הטובות ביותר ליהנות מן הנוף, מזג האוויר וצפיפות פחותה של תיירים הן האביב המוקדם ושלהי הסתיו.

 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד


לשכות תיירות

לשכת התיירות התורכית בישראל שוכנת ברחוב בן יהודה 1, תל אביב. 
טלפון: 03-5171731.


מטבע
לירה תורכית.


הפרש שעות
אין


תקשורת
הקידומת הבינלאומית של תורכיה היא 90, הקידומת של אזור אנטליה היא 242.


תחבורה
שדה התעופה הבינלאומי של אנטליה, המקבל במסלוליו טיסות מכל רחבי אירופה ומישראל, מקושר בטיסות פנים לאנקרה, איסטנבול ויעדים אחרים.
תחנת האוטובוסים המרכזית של העיר אנטליה (אליה מגיעים רוב האוטובוסים העירוניים והדולמושים – מיניבוסים מקומיים) נמצאת ברחוב קאזים אוזאלפ (Kazim Ozalp).
אפשר לשכור רכב בחברות בינלאומיות, כמו באדג'ט, אוויס והרץ, או לשכור מחברות תורכיות.

 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות


אוכל

האוכל בתורכיה מעולה, והכוכב הראשי בו הוא כמובן הקבאב, המגיע בשפע צורות ואופני הכנה. בנוסף יש ממולאים (Dolma) וסלטים (Meze) טובים, ולקינוח – רחת לוקום וחלבה. מגוון גדול גם לצמחונים.
בעיר אנטליה מומלץ (בעיקר לבעלי תקציב נמוך) לסייר בסמטת Eski Sezer Icisok, המשופעת בדוכני קבאב ובמסעדות קטנות וטובות.


לינה
מי שהעיר אנטליה משמשת לו בסיס לטיולי יום-יומיים, מומלץ שישתכן באחד המלונות שבעיר העתיקה. אפשר גם למצוא מקום לינה בעיירות ובכפרים שלאורך המסלולים, וההרפתקנים יותר יכולים לפרוש שק שינה מתחת לשמי הלילה.


בילויים
הברים הטובים של העיר אנטליה נמצאים ברובם ברובע קאלאיצ'י (Kaleici) ובמעגן היאכטות. מומלצים: Konak Restaurant Cocktail Bar המקרין אותנטיות (טלפון: 90-242-2424826); Mr. White`s Bar הוותיק והפופולרי (טלפון: 90-242-2427334). מי שחפצה נפשו בריקודים מוזמן לפקוד את הדיסקוטק הענקי Club 29, שבו גם מסעדה טובה (כתובת: Kaleici, yat Limani. טלפון: 90-242-2416260), או את No Name Bar שבמרינה הישנה (טלפון: 90-2424-2410538).


פסטיבלים ואירועים
יוני-אוגוסט > הפסטיבל הבינלאומי לאופרה ובלט
פסטיבל זה נערך באספנדוס מדי קיץ, ומושך אליו אלפי מבקרים תורכים וזרים. מופעי הפסטיבל זוכים לשדרוג ניכר הודות לעובדה שהם נערכים באמפיתיאטרון בן 2,000 השנים של אספנדוס.

אוקטובר > פסטיבל האמנות של אנטליה
גם רבים ממופעי פסטיבל האמנות של אנטליה מוצגים באמפיתיאטרון של אספנדוס. במסגרת האירוע נערך גם פסטיבל הסרטים Golden Orange Film Festival, הכולל תחרות לבחירת הסרט הטוב של השנה.

אוקטובר > פסטיבל הפסנתר של אנטליה
פסטיבל זה נערך בשבוע השלישי של אוקטובר באמפיתיאטרון של אספנדוס, ובמהלכו מתקיימים קונצרטים והופעות של מיטב הפסנתרנים.


פעילויות מיוחדות
ראפטינג בנהר קופרולו (Koprulu Kanyon), המתפתל לאורך הכביש המוביל לכפר בשקונאק (Besconak), צפון-מזרחית לעיר אנטליה. כמה חברות טיולים בעיר ובעיירה הסמוכה קמר (ביניהן החברה הישראלית "מדרפט") מציעות טיולי יום מאורגנים לנהר, בנוף עוצר נשימה, כולל שיט וארוחת צהריים. טווח המחירים: 35-15 דולר לאדם.

 

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מצודות מעל מישורים וקניונים

טיול של יומיים-שלושה מזרחית לאנטליה, אל התיאטרון המושלם בעולם, אל מצודת אלניה ונגיעה בקניון קופרולו

המצודה של אלניה יושבת בראש צוק הסלע של  העיר | צילום: דובי טל

כתב:  צור שיזף

ראשיתה של פרגה (Perge), הנמצאת כ-15 קילומטר מזרחית לאנטליה, בהתיישבותם של יוונים אחרי מלחמות טרויה (בין המאה ה-12 למאה העשירית לפני הספירה). היא החזיקה מעמד עד ימי ביזנטיון. בעיר שרידים של תיאטרון, איצטדיון, שערים הלניסטיים ורומיים.

כעשרים קילומטר מזרחה מפרגה שוכנת אַסְפֶנדוֹס (Aspendos) – זוהי פמפיליה, כפי שנקראה חלקת המישור הזאת שלמרגלות הרי הטאורוס. העיר הקדומה נמצאת מעט צפונית לכביש הראשי. כאן נמצא תיאטרון עצום שנבנה על ידי הקיסר מרקוס אורליוס (180-161), ותוחזק מאות שנים מאוחר יותר על ידי הביזנטים ולאחריהם הסלג'וקים, וגם אתאטורק הורה לשפץ אותו לאחר ביקור במקום.

זהו תיאטרון רומי במיטבו, העומד בפני עצמו, ולא כדרך התיאטראות היווניים (הנמצאים בכל המרחב מסביב) שנחצבו לתוך צלע הר. יתרה מזאת, מכיוון שהתיאטרון נבנה במישור, ועל מנת שתשומת לב הצופים לא תוסח – נבנה ממזרח קיר ענק התוחם את התיאטרון.

מאספנדוס אפשר להמשיך בדרך עפר טובה לכל רכב לכיוון צפון, לחצות את פלג הקופרו אירמה לצד המזרחי ולהגיע למקום נחמד של מים לבנים עם מסעדות פורלים. לא מן הנמנע שהמלצרים הידידותיים, כשיזהו ישראלים, יגידו בעברית: "דג על הדן", על שום הדמיון (בעיני ישראלים) למסעדה הנמצאת על גדת נחל דן.

הכביש חוצה גשר רומי ומטפס בדרך עפר לסֶלגֶה, כפר תורכי היושב בתוך האתר העתיק. מי שחושש מטעויות – יחזור דרומה לכביש הראשי. שישה קילומטרים מזרחה מצומת הכביש הראשי והכניסה לאספנדוס יש צומת הפונה צפונה, לכיוון בֶּשקוֹנָאק וקוֹפְּרוּלוּ קניון מיליפארקי (שמורת הטבע של קניון קופרולו, Koprulu Canyon). הכביש טוב עד בשקונאק, ומשם יורדת איכותו.

מקדשים בעיר תיירית
84 קילומטר מזרחית לאנטליה נמצא ריכוז המלונות, השוק התיירי, חוף הים, נמל הדייגים והיאכטות ועתיקות סידֶה (Side), מהתקופה ההלניסטית והרומית. אפשר לבלות את חופשת הנופש בסידה עצמה, באזור המלונות ודירות האירוח, הנמתח על פני כמה קילומטרים של חזית ים; ואפשר להסתפק בביקור בתיאטרון של סידה, שהוא אחד הדברים היפים שיש. אמנם התיאטרון, בהיפוך מזה שבקיסריה, מסובב את גבו אל הים, אך הנוף מהשורות העליונות כדאי ומסביר בלי מלים משהו על רחבות נפש שפוטה. המקום מפורסם כמקום מפלטם הרומנטי של אנטוניוס וקליאופטרה. ובצדק.

בעיר יש שרידים של מקדשים לאפולו ולאתנה, בזיליקה ביזנטית ומוזיאון קטן ובו תבליטי אבן ופסלים. כרטיס הכניסה יפה לכניסה לכל האתרים. בשיא העונה אין כניסה ברכב פרטי לרחוב הראשי המשמש כמדרחוב, ויש להחנות את הרכב במגרש החנייה שהוא גם התחנה המרכזית.

המגדל של אלאדין
כשממשיכים מזרחה, כ-15 קילומטר מערבית לאָלָנְיָה (Alanya), נמצא שרפסה חאני (Sarapsa Inn) – חאן סלג'וקי שמור ונאה. ייעודו היה לאבטח את הדרך בין הבירה הסלג'וקית שבקוניה לנמל הסלג'וקי העיקרי שבאלניה.

אלניה, 134 קילומטר מזרחית לאנטליה על כביש החוף, היא העיר הגדולה (כ-200,000 תושבים) הבאה. אלניה שימשה כעיר הנמל של האימפריה הסלג'וקית (כביש נוף יפה מספר 695 ששופץ ב-1997 על ידי התורכים מוביל לביישהיר ולקוניה, שש שעות של נסיעה ישירה). אלניה, כשאר ערי החוף הים-תיכוני התורכי, מתפתחת כעיר תיירות. האוטובוסים הבין-עירוניים עוצרים בכניסה לעיר.

האתר המרכזי באלניה הוא המצודה העצומה, היושבת בראש צוק הסלע של העיר. אפשר לעלות ברגל (שעה), או לנסוע במונית או באוטובוס. הנוף נפלא. מתחת למצודה, בצידה המזרחי, נמצא הנמל ובו שרידי המבדוקים הסלג'וקיים וכן המגדל האדום (קיזיל קוּלה, Kizil Kule), שנבנה על ידי הסולטאן הסלג'וקי אלאדין קייקובאד הראשון. היום הוא משמש כמוזיאון אתנוגרפי.

אחד הדברים הנעימים שאפשר לעשות באלניה הוא סיור בסירה סביב צוק הסלע העצום של העיר, תוך כדי ביקור במערות הנמצאות על קו המים (מערת האוהבים, שודדי הים, הזוהרת – פוספורלו ומערת נטיפי האבן – דאמלאטאש, Damlatas). בעיר יש גם מוזיאון קטן, ובו מוצגים החל מתקופת הברונזה ועד התקופה העות'מאנית.

באלניה שפע מקומות לינה ומסעדות. כאן גם אפשר להזמין כרטיסים למעבורות המפליגות לצפון קפריסין מטאשוקו, הנמצאת בקרבת סיליפקה (265 קילומטר מזרחית לאלניה על כביש החוף – שבע שעות נסיעה באוטובוס בכביש מפותל וצר).

בדרך חזרה מאלניה לסידה, כדאי לערוך סיבוב לכיוון גונדמוש (פנייה צפונה מכביש אלניה-סידה, 13 קילומטר מערבה מאלניה לכביש 07-30 ו- 07-29) והתחברות לכביש סידה-ביישהיר, ומשם דרומה חזרה לכביש החוף לאנטליה. יום טיול מהנה מאוד בכבישי נוף ובכפרים יותר מחביבים.

סנטה קלאוס וקברים במים

מאנטליה לקקובה וקאש, אל ההרים ושרידי הערים הטבועות, אל "פטרה" התורכית והפלגה במים צלולים. טיול של יומיים עד שלושה

במים של קקובה  וסימנה מערבה מאנטליה שקועים קברים ושרידי ערים עתיקות | צילום: איתמר גרינברג

כתב:  צור שיזף

144 קילומטר מערבית לאנטליה, על כביש החוף, נמצאת מירָה (Myra). הכניסה אליה היא בפנייה מקאלֶה (Kale), צפונה מהכביש הראשי, דרך עיירה נעימה בשם דֶמרֶה (Demre). מירה, עיר ליקיאנית בעבר, נוסדה במאה החמישית לפני הספירה. באתר עצמו, ששמר על חיוּת עד ימינו בשינויי הידיים האופייניים למזרח התיכון (ליקים, פרסים, הלנים, רומאים, ביזנטים, ערבים, סלג'וקים, עות'מאנים), יש תיאטרון רומי, אם כי הדבר המרשים הוא מערכת קברי הארמון הליקיים החצובים בסלע האפור.

הדימיון יוצר קשר מיידי לפטרה שבירדן ומעלה את הסברה, כי האומנים האלכסנדרונים שחצבו וגילפו את קברי המלכים הנבטים במאה הראשונה לפני הספירה ובמאה הראשונה לספירה בפטרה ינקו את שורשיהם מהקברים הליקיאניים דוגמת אלה של מירה. כדאי לטפס את הקברים ולבקר בהם.

בדמרה עצמה נמצאת הכנסייה של הקדוש ניקולאוס (סנט ניקולאוס), בן למשפחה עשירה שנסע לארץ ישראל ולמצרים במאה הרביעית. ניקולאוס הושלך לכלא בשל אמונתו הדתית וניצל לאחר שהתיישב קונטנסטינוס, שהיה נוצרי מאמין, על כס הקיסרות הביזנטית. ניקולאוס היה לקדוש של מזרח הים התיכון, משום שהציל את מירה מרעב בעזרת מס שגבה מספינות שהובילו חיטה ממצרים לביזנטיון.

סנט ניקולאוס זכה בפרסומו כפטרון הילדים, משום שבעת אחד מתקופות הבצורת הקשות שמע על קצב ששחט בהתקף רעב נורא שלושה ילדים. הוא מיהר לבית הקצב והחיה, כך אומרים, את הילדים. במקרה אחר שמע על שלוש נערות העומדות לזנות בגלל עוניין. הוא הגיע בלילה לביתן, והטיל לתוכו שקי זהב כדי שיוכלו להתחתן. בימי הביניים הוקדשו לו כנסיות רבות, ובמשך הזמן היה לפטרונם גם של הספנים, האסירים והנוסעים באנגליה, ברוסיה וביוון.

שיבוש שמו של סנט ניקולאוס לסנטה קלאוס הוליד את "אל חתיאר", כפי שהוא נקרא על ידי הנוצרים הערבים, או "פאפא נואל" – הקדוש שמרכבתו רתומה לאיילים והוא עמוס בשק מתנות לחג המולד.

מקום להתרחק מהעולם
כשלושים קילומטר מערבית לקאלה פונים בכביש צר המתפצל מכביש החוף. לאורך כעשרים קילומטר לאחר ההתפצלות ממשיך הכביש בנוף מרשים ומגיע לכפר אוצ'אגיז (Kaleucagiz; "שלוש הפיות") הנמצא במפרץ המוגן על ידי כמה איים. על שפת המים מסעדה וכמה מלונות זולים. מקום להתרחק מהעולם. מהמזח הצמוד למסעדה מפליגות סירות לקֶקוֹבָה (Kekova).
ההפלגה בסירת מנוע לקקובה והסיור בסימנה (Simena; אי קטן סמוך לקקובה) נמשכים כשעתיים.

כדאי לערוך את הסיור בבוקר, דבר המבטיח ים שקט. בשעות אחר הצהריים המאוחרות עלול הים לעלות ולהיות גלי – מה שמכביד על מי שאינו ספן בנשמתו.

בדרך אל האי שטות הסירות מעל קברים ליקיים טבועים. בסימנה יש כפר ובו מכינות נערות צעיפים תורכיים ונשים רוקמות תחרה. בראש האי עומדת מצודה ביזנטית ובה תיאטרון. סביב האי שרידים טבועים, שאפשר לראות בבירור במים הצלולים. הקירות השקועים קיבלו את השם בָּאטיק שֶהיר -"העיר הטבועה". כדאי מאוד.

אפשר להגיע לקקובה גם בהפלגת יום מקָאש; אפשרות טובה למי שמבלה את הלילה בקאש.

קאש היא עיירה נעימה, הבנויה על שרידי אנטיפֶלוֹס (Antiphellos) העתיקה, הליקיאנית, וממוקמת על צלע הר היורדת למפרץ ציורי. חופי הרחצה אינם טובים במיוחד, אלא שהמיקום ואפשרויות ההפלגה והביקור הופכים את קאש למרכז שבו מלונות ומסעדות ברמות שונות עם שירותי תיירות מפותחים.

מול קאש נמצא האי היווני קסטלוריזו, שהוא יעד להפלגת יום נפלאה. קאש היא גם מקום טוב לשכור יאכטה למספר ימים, להפלגה מזרחה לאנטליה או מערבה למארמריס.

כשחוזרים לאנטליה, אפשר לעשות זאת בשלוש דרכים. אחת: בכביש החוף, בנסיעה של ארבע-חמש שעות. אפשרות שנייה: דרך אלמאלי (Elmali) בכביש 07-52 או 07-53; שניהם כבישי נוף יפים, היוצאים ממזרח וממערב לקאש ומטפסים צפונה.
אפשרות שלישית: הפלגה מקאש לאנטליה דרך קקובה, פניקה (Fenike), אולימפוס, פאסאליס וקמר עם עצירות בחופים בודדים ובאתרים שונים. שלושה-ארבעה ימים.

נהרות פמפיליה וכפרים בהרים

יומיים של ג'יפים בהרי הטאורוס הגבוהים, טיול רגלי ביערות הקטלבים והערערים, רפטינג, סכרים מודרניים ואמות מים עתיקות. וגם ארוחת פורלים בעלי גפן על הנהר

הזרם העז של הקופרולו. לאורך אפיקו של הנחל בנויים סכרים ואמות מים רומיות, מים קרים וצלולים להפליא נובעים מהאדמה, ובמעלה ההרים הסמוכים מתנשאים אורנים ואלונים | צילום: דובי טל

כתב:  רוני ילון 

הערת המערכת: המסלול כולו, שהיה מסלול לג'יפים בלבד, נסלל לאחרונה באספלט.

יום ראשון: קניון הקופרולו
עולים על הג'יפים ויוצאים מאנטליה בכביש החוף מזרחה, עד הכניסה לאספנדוס (Aspendos; ראו מסלול 3). פונים צפונה לכיוון האתר, כ-150 מטר לפניו פונים שמאלה ומגיעים לאמות המים הדו-קומתיות שהובילו מים אל העיר בתקופה הרומית. חוצים את הכפר שלמרגלות האמה, ודרך השדות לכביש המשני שמאחורי גבעת העיר. פונים ימינה לאורך אמת המים המודרנית, וצפונה עם הכביש, עד שרואים מימין את הסכר של נהר הקופרולו (Koprulu). חוצים את הסכר ופונים שמאלה. בגדה המזרחית אפשר לעצור באחת המסעדות לקפה או תה של בוקר על הנהר.

ממשיכים דרך הבתים, וימינה לאורך הנהר והצוקים המזדקרים עד הכביש שעולה לבֶּשְקוֹנָאק (Beskonak). פונים שמאלה (צפונה) בכביש, וממשיכים למעלה כעשרים קילומטר נוספים דרך הכפרים טצאגיל וסאגירין. עד שמגיעים להתפצלות של דרך שמאלה. פונים וחוצים את הנהר על הגשר המודרני, עולים עוד כשני קילומטרים ומגיעים מימין לנקודת הסיום של הרפטינג של חברת "מדרפט" (המנוהלת על ידי ישראלים).

כאן אפשר להשאיר את הג'יפים, להירשם ולצאת לרפטינג עם נופים מרהיבים על נהר הקופרולו בסירות זוגיות או בסירות קבוצתיות עם מדריך, כולל ארוחת צהריים טעימה וחמה על הנהר. (במקום פועלות גם חברות תורכיות וחברה גרמנית, אך לגבי הראשונות יש לברר את עניין הביטוח).

עם החזרה לנקודת הסיום, ממשיכים צפונה על הדופן המערבית של נהר הקופרולו עוד כשבעה קילומטרים, עד שמגיעים לגשר רומי תלוי משמאל, עם נביעות קרות וצלולות למרגלותיו.
לאלה שעדיין צמאים לטבילה מרעננת – אפשר לקפוץ למים ולהמשיך כמה קילומטרים נוספים, עד שמגיעים לצומת נוסף: מימין הגשר הרומי המרהיב על הנהר, אליו חוזרים בסיום היום, ושמאלה לכיוון היישוב סלגה (Selge). פונים שמאלה וממשיכים לטפס לגבהים מרשימים, אל תוך יערות מפותחים "קינג סייז" של ברושים, אלונים, קטלבים, ערערים מסוגים שונים, אורנים אדומים ושחורים ונופים קרסטיים של הרים העשויים מתלכיד נחלים, קניונים עמוקים ודרך בנויה עתיקה.

השביל מגיע, בסופו של דבר, לאזור טראסות מטופלות ולדולינה (בקעה בנוף קרסטי) מרשימה, בה חבוי הכפר התורכי סלגה. זה בנוי בבנייה מסורתית על גבי שרידי היישוב העתיק שפרח כאן בתקופת "השלום הרומאי", במאה הראשונה ובמאה השנייה לספירה.

משלמים בכניסה לכפר סכום סמלי וממשיכים בזהירות (בשל הילדים הנתלים על הג'יפים) לסיור בכפר, כולל טיפוס ותצפית ממרומי התיאטרון החרב וסיור לאקרופוליס של היישוב ולשרידי הכנסייה הביזנטית; ולא מחמיצים שתיית תה תפוחים בכוס לוטוס זכוכית באחד מבתי הקפה.

כדאי לשים לב לגורן שמאחורי התיאטרון ולשרידי האצטדיון, ולשימוש המשני (החוזר) באבנים מסותתות מבנייה עתיקה, המשולבות בבתי הכפר הנוכחי. האוכלוסייה המקומית שומרת על צביונה המבודד, כפי שהתאפיינה לאורך כל ההיסטוריה, מאז שהתיישבו כאן התושבים הראשונים, אנשים שנמלטו לפני כאלפיים שנה מיישובי החוף, מפחד שודדי הים.

לאחר שמשלימים את הקפת הדולינה, יורדים חזרה מהכפר לגשר הרומי שעל הנהר. אם הזמן מאפשר זאת, יורדים בזהירות לגדה המערבית של הנהר ומתבוננים במערכת הנביעות והמבועים שלאורכה. חוזרים לג'יפים וחוצים את הגשר לגדה המזרחית, שם כדאי לשבת באור אחרון באחד מבתי הקפה הבנויים בתוך עצי הדולב הענקיים, התלויים מעל הנהר.
חוצים את הגשר חזרה, וחוזרים כשלושה קילומטרים עד שרואים משמאל את "הבונגלוס של חוסני", שם אפשר להישאר – במחיר נמוך – לארוחת ערב של פורלים על האש עטופים בעלי גפן וללינה בביתני עץ על הנהר, עם שירותים משותפים ומקלחות עם מים חמים לפרקים.

יום שני: סכרים בנוף קרסטי
יורדים חזרה לכביש החוף וממשיכים בו מזרחה, עד למרכז העיירה מָנָוְוגָאט (Manavgat). פונים בכביש צפונה לפני חציית נהר המנווגאט, וממשיכים כעשרים קילומטר נוספים עד שרואים מימין אמת מים בלב מאגר מים רדוד. מטפסים עד לשער הכניסה של הסכר הגבוה של נהר המנווגאט, שם צריך להפקיד את הדרכונים לפני שנוסעים עד חניית הרכב שעל סוללת הסכר המרשימה.

לאחר הסיור בסכר חוזרים, אוספים את הדרכונים ויורדים חזרה כחצי קילומטר בכביש עד השביל הראשון ימינה (צפונה). פונים בו ונוסעים לאורך ערוץ ודרך כפר ציורי קטן עם מסגד חדש גדול עד צומת דרכים, ובו פונים פנייה חדה ימינה. ממשיכים לאורך קו הגובה עד לכפר דורמנלי, חוצים אותו וממשיכים בטיפוס תלול דרך יערות אורנים שחורים עד ל"סיביל" (רהט, מתקן לשתיית מים) עם ארבע יציאות מים ושוקת מימין. לאחר שמצטיידים במים, ממשיכים לטפס ונוסעים דרך נופים קרסטיים עם "גני פסלים" מרתקים, עד שמגיעים לתצפית מימין על אגם הסכר העליון, אגם הסכר התחתון ומישור פמפילה ("ארץ השבטים") והים.

השביל מוביל מעל קניון מרהיב של המנווגאט העליון ודרך כפר נוסף עד לכפר הציורי אורנלו. בכפר זה אפשר לשוטט בינות הבתים הבנויים בבנייה מסורתית עות'מאנית עם פיתוחי עץ ייחודיים, ולעלות לתצפית על הנוף ממרומי הפארק על שם אתאטורק (יש במקום גם פסל של אתאטורק המברך את הכפר).

ממשיכים לכיוון איברדי, ובמרכז הכפר פונים ימינה לכיוון העיירה אקסקי (Akseki). לפני שחוזרים לחציית נהר המנווגאט העליון, פונים שמאלה (צפונה), ונוסעים כמה קילומטרים דרך עצי דולב ענקיים, עד שמוצאים דרך גישה למים. שם מתארגנים לארוחת צהריים עצמאית. לחלופין, אפשר לעצור במסעדת דרכים קטנה עם כמה שולחנות על המים, שם מגישים פורלים טריים, סלט וצ'יפס.

חוזרים דרומה לאורך הנהר, חוצים את הגשר וממשיכים עד הצומת עם הכביש הראשי העולה לכיוון קוניה (Konya). אם יש לכך זמן, אפשר לקפוץ לעיירה אקסקי ולטפס בשוליה לתצפית על יער ארזי הלבנון הנמצא לאורך הכביש הישן ולחזור לכביש הראשי. שם פונים דרומה ויורדים בכביש הציורי לחוף. משם אפשר להתחבר להמשך המסלול מזרחה לאלניה (ראו מסלול 3) או לחזור מערבה לאורך כביש החוף לאנטליה. 

יופיין של ערים עתיקות וחוף

מסלול של יומיים-שלושה צפונה ומערבה מהעיר אנטליה. טרמסוס ואולימפוס, שרידי עמים ואנשים בני אלפי שנים, מעיינות, נהרות וחוף אחרון. 250 קילומטרים בארצם של הליקים

אשה כפרית עם סל צמר וכישור. התרבויות המפותחות שהיו כאן בעבר, דוגמת החיתים, אינן באות לידי ביטוי בציביון החיים הכפרי | צילום: דובי טל

כתב:  צור שיזף

טֶרמֶסוֹס (Termessos), העיר הפיסידית (להבדיל מהערים הליקיות והאִיוניות שבסביבתה הקרובה), שנוסדה במאה השמינית לפני הספירה, היא אחד המקומות היפים ביותר באזור אנטליה. מגיעים אליה בכביש הנוסע צפונה מאנטליה לכיוון בּוּרדוּר 
(Burdur). לא רחוק מצומת כביש 350 המוביל לטרמסוס, וכביש אנטליה-בורדור יש מסעדות נעימות וכפריות, ותורכיות אורגות שטיחים על אם הדרך; גם אם לא קונים – מעניין להביט בשיטות האריגה. לאחר כ-12 קילומטר פונים מערבה, לכיוון קורקוטלי 
(Korkuteli), ושוב דרומה בדרך העולה לטרמסוס. טרמסוס היא פארק לאומי (הכניסה בתשלום).

בכניסה יש חניון נעים, וממנו עלייה רגלית של כשעה בדרך יער אל האתר הארכיאולוגי של טרמסוס, שבו מקדשים לארטמיס ולזאוס וכן סרקופגים עצומים, תיאטרון נפלא ונוף מרשים מאין-כמותו. המקום נמצא בתוך יער-חורש סבוך ומוקף בסלעי גיר אפורים. לא הרבה אנשים מגיעים למקום, למרות שהוא האתר המרשים של אזור אנטליה, וקרוב יחסית אל העיר (34 קילומטר).

הכביש העובר דרך קורקוטלי ומתפצל לדרום-מערב לכיוון אֶלְמָאלִי (כביש 635; 32 קילומטר) הוא כביש יפה להלל, המקיף חלק נאה מהרי הפונטוס. אלמאלי (Elmali) עצמה היא עיר שוק, המשמשת כמרכז הכפרי של ליקיה. בשבוע הראשון של ספטמבר נערך כאן פסטיבל היאבקות.

במרכז הכפר עומד מסגד יפה מהמאה ה-15 – עומר פאשה ג'אמי. בסביבת העיר אתר מתקופת הברונזה הקדומה (קראטאש סמיוק, 1900-2600 לפני הספירה), ושתי מערות קבורה מצוירות מהמאה השישית ומהמאה החמישית לפני הספירה (קיזילבל וקראבורון).

הכביש מטפס דרומה, עובר במעבר הרים ומגיע לכביש לאָריקַנְדָה (Arykanda), הנחשבת בעיני רבים לאחד המקומות היפים בתורכיה. יופייה של אריקנדה נחשב בעיני רבים יותר מזה של דלפי שביוון; ודלפי הוא אחד המקומות היפים ביותר מבחינה נופית.

ההיסטוריה של העיר מתחילה לפני התקופה ההלניסטית ונמשכת עד שלהי התקופה הביזנטית. העיר עצמה בנויה על כמה מדרגות הר, ושביל מדרגות מוליך מהדרך אל השער והאקרופוליס. באקרופוליס בית מרחץ, כנסייה ביזנטית, אגורה (השוק הקדום ששני טורי עמודים תוחמים אותו מצדדיו), אודיאון (מקום להופעות קטנות או לכינוסי העירייה) ותיאטרון. לעיר היה גם אצטדיון, ששרידיו נמצאים במפלס העליון של האתר, וממערב לו נמצא מכלול בתי המרחצאות, שהיו בשימוש עד סוף המאה השישית.

ארץ יורקת אש
כ-24 קילומטר דרומית לאריקנדה, על אותו כביש, נמצאת לימירָה (Limyra). הכביש מגיע לכפר הנקרא טורונצ'ובה (Turuncova), וממנו מתפצלת מזרחה דרך עפר באורך ארבעה קילומטרים אל האתר. לימירה היתה בירתו של פריקלס מלך ליקיה, ונוסדה במאה החמישית לפני הספירה. מאז, עברה את מהפכי ההיסטוריה הרגילה (פרסים, מקדונים, הלנים, רומאים, ביזנטים, ערבים) וחדלה להתקיים סביב המאה התשיעית, בגלל פשיטות ערביות שהשמו את כל דרומה של ביזנטיון (תורכיה).

האתר מחולק לשני מרחבים – בתחתון (מדרום לדרך) נמצאת הכנסייה הביזנטית ומבני ציבור וקברו של גאיוס קיסר, שמת שם שהיה בן 19, בשנת ארבע לספירה, בדרכו לרומא. מצפון לכביש נמצא התיאטרון ומאחוריו בית הקברות.

החלק המרשים הוא ראש הגבעה שעליה נמצא האקרופוליס. בחלקו הדרום-מערבי נמצא המאוזוליאום שהוא, כנראה, קברו של המלך פריקלס. מומלץ לטפס לראש הגבעה מוקדם בבוקר, שווה את המאמץ.

הכביש מגיע לחוף בפיניקה (Finike; שום דבר מעניין) ונפגש עם כביש 400, 113 קילומטר מערבית לאנטליה. הכביש מטפס מזרחה בהרים ומתרחק מהחוף. כארבעים קילומטר מפיניקה יש שילוט לאולימפוס. הדרך יורדת לתוך ההרים, עוברת כמה כפרונים ומגיעה לפתח האתר הנמצא בחורשת אורנים.

הדרך מחניון שער הכניסה עוברת על פני חניוני יער פריקיים – מעין דהב תורכית. מקום מצוין לצעירים ולמי שרוצה להיות במקום של נוער. החניונים מסתיימים באפיקו של נהר הקומולוצ'וק, הזורם לתוך עתיקות אולימפוס (Olympos) ונשפך לים במפרץ נעים מאוד. מקום טוב לשחות ולהישטף מיד בנהר המתוק והנקי, בין קנים ירוקים ופריחת הרדופים.

מאולימפוס אפשר לצעוד על החוף שלושה קילומטרים, דרך מלונות קטנים וחניונים, לחניון הנמצא בראשיתו של שביל (עשרים דקות) המטפס אל ינארטאש (Yanartas; "סלעי האש", ביתה של החימרה). כאן בוערות לשונות אש קבועות מתוך הסלעים, כנראה נביעה קבועה של גז הניצת במגע עם האוויר.

מקום נאה לשבת ולחשוב על החימרה, המפלצת יורקת האש שהפילה פחד על תושבי ליקיה הקדומים. האתר לא רק נאה, כי אם גם מזין; בצידו יושבות נערות תורכיות ומכינות על האש הטבעית את הגוזלמה – פיתה דקה ורחבת ההיקף, אותה הן כורכות סביב גבינה. גם כוס התה הבלתי נמנעת כלולה בעסקה.

אפשר להגיע עם רכב למרגלות השביל, אם חוזרים לכביש הראשי פיניקה-אנטליה. ממשיכים כמה קילומטרים מזרחה ויורדים בשילוט הבא אל אולימפוס מצידה המזרחי. בדרך מאולימפוס לאנטליה אפשר לעצור בפָאסֶליס (Phaselis) ובקֶמֶר (Kemer) וליהנות מקטע כביש צר, יפה ותלול, במיוחד בין קמר לאנטליה.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

מבט מן הים

שיט לאורך חופי תורכיה של הים התיכון. קאש, קקובה, קאונוס, אנטליה ועוד. אפשר גם להרחיק מערבה עד מרמאריס

מול קאונוס-דליאן. באים בשיט מקאש, למשל, ויורדים פה ושם אל החוף, אל שפך נחל עטור הרדופים וקנים, משתאים אל מול שרידים שנשארו מתרבויות שנכחדו זה מכבר | צילום: דובי טל

כתב:  צור שיזף

הפלגה ביאכטה היא אחד התענוגות התורכיים. זה לא יקר, האוכל מצוין, הים והצוות ידידותיים, החופים נהדרים, האתרים מומלצים, והחברה היא בדיוק מה שאדם מביא מהבית.

אפשר לרכוש חבילות שיט כאלה דרך סוכנים בארץ, או להיכנס לאינטרנט לאתר תורכי עם חברות תיירות שונות ולקבל הצעות. קפדנים יכולים לטוס לתורכיה ולחפש במקומות כמו פניקה, קאש או אנטליה יאכטות פנויות (מדובר בספינות גדולות ונוחות, אשר שישה עד עשרה אנשים יכולים לשהות בהן בנחת במשך שבוע). גם בשיא העונה אפשר למצוא ספינות בהתראה קצרה.

המסלולים גמישים, ואין גבול לאפשרויות. אחרי יום על הים – שום דבר לא חשוב, חוץ מלאכול טוב, לשחות מפעם לפעם, לנמנם בצל, לרדת בעצלות עם הסירה הקטנה לאחד האתרים החופיים שאליהם אפשר להגיע מן הים רק בסירה (קאונוס, דליאן, אולימפוס, קקובה ועוד), להבין את שודדי הים שחיו בעשרות המפרצים והחופים הברוכים האלה של ליקיה, קיליקיה ופמפיליה, ולשמוח על כך שהתורכים יודעים ומבינים תיירות והכנסת אורחים כפי שרק מעטים מבינים.

קאונוס-דליאן
היאכטה מורידה את הנוסעים מול שרטון החול שבשפך נהר הדַלְיָאן, לשם מגיעות סירות קטנות העולות במעלה הנהר ועוצרות באתר העתיק של קאונוס (עתיקות מהתקופה הליקיאנית, בורות מים, תיאטרון עם תצפית יפה אל הסביבה). מכאן ממשיכים במעלה הנהר באיטיות חלומה, עד למרחצאות החמים. אפשר לעצור בכפר עצמו לארוחה משביעה, שכן יש בו מסעדות, חנויות עם מזכרות ובתי מלון למי שרוצה לבלות לילה בסביבה המתוקה. בסופו של הסיור, לפני החזרה לספינה, מהווה החוף שצד אחד שלו מלוח (ים) וצד שני שלו מתוק (נהר הדליאן) אתר רחצה מוצלח. אגב, חוף הים כאן הוא גם אתר הטלה של צבי ים.
האזור שבין קאונוס לפטיה וטלמאסוס מפורץ, ולכל מפרצון בו יש זכות בפני עצמו ויכול להוות מפלט לעגינה. מסיבה זו שימש החוף במשך השנים כחוף שודדי ים ופורעי חוק.

פֶטִיֶה – טֶלמֶסוֹס
זו עיר נעימה, שבה מוזיאון קטן וחביב ובו בעיקר פסלים קטנים מהתקופה הליקיאנית. פטיה 
(Fethiye) יושבת על מפרץ רחב ומשמשת כמקום עגינה והצטיידות ליאכטות. חופי רחצה יפים משתרעים לאורך כמה קילומטרים מדרום לעיר.

קאש
קאש (Kas; ראו מסלול 2) בנויה על צלע הר היורדת למפרץ. מולה שוכן האי היווני קסטלוריזו, שגם אליו כדאי לסטות במסלול השיט.
האי קקובה (Kekova), עם כפריו היפים, מומלץ לביקור גם מן היבשה וגם כשבאים מן הים.

אולימפוס
ליד אולימפוס (Olympos) יש מפרץ יפה שנחל נשפך אליו, ואם מרחיקים מעט אל היבשה אפשר להכין קפה על אש הפורצת באופן טבעי מבין הסלעים, או מפי המפלצת (תלוי במה אתם רוצים להאמין; ראו גם במסלול 1).

אנטליה
בירת האזור היא עיר תיירותית ומודרנית, שבה עוגנות יאכטות לרוב וחנויותיה מציעות שפע שטיחים ומוצרי עור לקונים הפוטנציאליים.

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות