תפריט עמוד

מידע מעשי לגליל עליון ועמק החולה

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
מטעמי הגליל מבוססים על תוצרת מקומית של גבינות, ריבות, עשבי תיבול וכמובן זיתים ושמן זית. צמחונים יוכלו לשבת באחת המסעדות הביתיות שבמושב אמירים.


עם הילדים 
רפטינג
מפסח ועד אחרי סוכות אפשר ליהנות מרפטינג ומשיט רפסודות, אבובים וקיאקים בנהר הירדן ובחצבני. כמה חברות שמציעות חוויה משפחתית מגבשת ועתירת מים: רפטינג נהר הירדן על כביש 91, בין גדות לגונן (טלפון: 04-6934622), קייקי כפר בלום על החצבאני ועל הירדן (טלפון: 1-700-506611, 04-6948755), קייקי הגושרים (טלפון: 04-6816034), רפטינג, קיאקים ואבובים בשדה נחמיה (טלפון: 04-6946010), בית הלל (טלפון: 04-6941731). 

עופוריה ושמורת החולה
טבע במלוא העוצמה אפשר לחוות בשמורת החולה. אבל הדובדבן של השמורה נמצא דווקא בתוך אולם קולנוע חשוך, סגור ובנוי בטון, שבו עוברים חוויה רב חושית. בסרט שמוקרן במרכז המבקרים עופוריה מועבר סיפור נדידת הציפורים, שארצנו משמשת להן צוואר בקבוק מאירופה לאפריקה ובחזרה. ההמחשה התלת ממדית מנתקת את הצופה ממקום מושבו ומכובד משקלו האנושי ומעלה אותו אל על, כאילו היה אחת הציפורים בלהקה. ממעוף הציפור תרגישו את הרוח ממשק כנפיה של הציפור שעפה לצדכם, תזכו במתז מים כשכנפיה של חברה אחרת ללהקה ייגעו במים, תריחו את האורנים כשתעברו מעל יער ולכמה רגעים תשכחו בכלל מגופכם ותזוזו כמו בעלי כנף. הכי קרוב להגשמת החלום האנושי העתיק – לעוף.
ברשות הטבע והגנים מאמינים שאין כמו חוויה אישית-רגשית כדי לקרב אותנו לעופות, ללמד על הסכנות האורבות להם ולהגביר את הרצון למנוע פגיעה בהם. מלבד הסרט תמצאו במרכז המבקרים אולם שמשמש לחידון טריוויה אינטראקטיבי ותצוגה מרשימה של בעלי חיים מפוחלצים שחיו פעם בשמורה ונכחדו, וגם כמה כאלה ששרדו את הייבוש (ג'מוסים, חזירי בר, צפרדעים, דגים ועוד). אחרי (או לפני) הבילוי בחלל הסגור יוצאים לאגם החולה, שרק כשבעה אחוזים משטחו העצום פתוחים לציבור. בחלק הפתוח למבקרים הותקנו שבילי הליכה, מגדלי תצפית וגשר עץ ארוך המאפשר ללכת מעל פני המים עד למעמקי האגם. כדי לצמצם את ההפרעה ל"תחנת התדלוק" של בעלי הכנף במקום הכניסה לרכב אסורה.
כמאתיים מיני עופות, בהם עגורים, חסידות, שקנאים, קורמורנים ואנפות, עוצרים בשמורה ונהנים מהאגם, מהביצות ומשפע המזון שבעמק. בשמורה גם צמחי מים רבים (מקצתם נדירים) כמו אירוס ענף, גומא הפפירוס ונימפיאה לבנה. במי האגם שוחים שפמנונים טורפים (ועיוורים שמנווטים בעזרת השפם) שמשקלם עשוי להגיע לעשרים קילוגרם. בשמורה מטיילות בנחת נוטריות שמכרסמות צמחייה. הנוטריות יובאו לישראל מדרום אמריקה לייצור פרוות לגברות אצילות, אבל מזג האוויר החם בארץ חיסל את הביקוש והנוטריות שוחררו לטבע.
הגעה: מכביש 90 פונים מזרחה שלושה קילומטרים מצפון לצומת יסוד המעלה שעות: א'-ה' ושבת 16:00-8:00, ו' 15:00-8:00; הדרכות בנות כשעה ורבע מתקיימות רק בשבת (10:00, 12:00, 14:00), בשאר ימות השבוע אפשר לסייר עצמאית. כניסה לשמורה ולמרכז המבקרים – 33 שקל למבוגר, 23-10 שקל לילד. טלפון: 04-6937069. נגישות: יש שביל לכיסאות גלגלים. כדאי להצטייד במשקפות.
כתבה: יוליה פריליק 

אטרקציות ואתרים מומלצים

אתרי פיקניק
חניוני פיקניק בגליל העליון ובעמק החולה
* חניון הדרדרה (אשמורה): חורשת איקליפטוסים עם פלג קטן וחניון באתר הנצחה. הגעה: נוסעים מראש פינה (כביש 90) לקיבוץ גדות (כביש 91) ופונים צפונה בכביש 918. חוצים את הירדן ב"גשר הפקק" וממשיכים צפונה עוד כשני קילומטרים עד לשלט המפנה מזרחה. כעבור כ-400 מטר בדרך עפר מגיעים.
* תצפית נוף בגב מצודת נבי יושע: תצפית יפה על עמק החולה, על הגולן ועל החרמון. במקום גם אתר מורשת קרב ושביל לוחמים. הגעה: נוסעים בכביש 90 עד צומת כ"ח, פונים לכביש 899 לנבי יושע (מצודת כ"ח).
* חניון הפילבוקס: חניון נסתר במורדות הרי נפתלי עם נוף מרהיב של עמק החולה ופילבוקס משוחזר מסוף שנות השלושים. הגעה: פונים מכביש 90 לכביש 899 (צומת כ"ח). במחצית העלייה יש שלט הכוונה לדרך המובילה לאתר.
* מצוק רמים: חניון לרגלי הפארק הגיאולוגי בהרי נפתלי, על המצוק התלול ביותר בארץ. במקום יש שולחנות פיקניק מוצלים ואפשר לצאת למסלול הליכה קצר. בפארק הגיאולוגי יש גושי סלע שניתקו מהמצוק ויוצרים פסלים סביבתיים. הגעה: פונים מערבה מהכניסה הדרומית לקריית שמונה ועוקבים אחרי השילוט לפארק הגיאולוגי.
* בריכת הקצינים: דרומית לצומת בית המכס, על הכביש לכיוון חד נס, תמצאו פינת חמד מוצלת ובמרכזה בריכת הקצינים (עין אל-עלמין), אחת מכמה בריכות שחייה שבנו הסורים לקציני הצבא. הגעה: כשני קילומטרים מדרום-מערב לצומת בית המכס פונים מערבה מכביש 888.

 

אתרים ואטרקציות בגליל העליון ובעמק החולה 
גן לאומי חורשת טל
גן לאומי ואתר נהדר לפיקניק ולקמפינג, בצפון עמק החולה, בצד הכביש קריית שמונה-תל דן. הגן הלאומי משתרע על פני כ-700 דונם, הכוללים שמורת טבע בת כמאתיים דונם. הצמחייה כוללת חורשת עצי אלון תבור עתיקים וריכוז מפתיע של 11 מיני סחלבים. את שטחה חוצה אחד מפלגי נחל דן, ובה אגם, מפלי מים, כ-250 דונם של מדשאות ואתר קמפינג (הכולל גם חדרים ובונגלוס), וארבעה מעיינות. הכניסה בתשלום.

בית אוסישקין
מוזיאון אזורי לטבע ולארכיאולוגיה של צפון הארץ, השוכן בקיבוץ דן במבנה אבן נאה משנות החמישים בעיצובו של ליאופולד קרקאואר. האתר הוקם לאחר ההחלטה על ייבוש אגם החולה, כדי להציג את עולם החי העשיר של האגם בטרם ייעלם. במוזיאון תצוגה עשירה של עופות, חרקים, דו-חיים, זוחלים ויונקים, וכן אוסף ממצאים שנתגלו בחפירות הארכיאולוגיות בעיר הכנענית ליש שבשמורת תל דן. במקום מוקרנים סרטי טבע וחיזיון אור-קולי, המיועדים לקבוצות בלבד. הכניסה בתשלום.

גן לאומי ברעם
חורבות בית כנסת קדום הן לבו של הגן הלאומי ברעם, הנמצא על כביש הצפון בסמוך לקיבוץ סאסא. בית הכנסת המרשים מתקופת התלמוד בנוי אבני גזית. חזיתו נשתמרה להפליא, וכוללת אכסדרה בת שמונה עמודים. חלונותיו מעוטרים בגמלונים. לצדו ניצבים שרידי בית כנסת קטן יותר. הגן הלאומי כולל גם את הכפר הערבי המרוני בירעים שננטש ב-1948, ובו כנסייה מרונית שעדיין ממשיכה לפעול. הכניסה לגן הלאומי בתשלום. מומלץ להמשיך אל יער עצי האלון המקסים הסמוך. 

מוזיאון האדם הקדמון
למעלה מ-8,000 שרידים שנמצאו בעמק החולה בתקופת האדם הקדמון שאמנון אסף, ליקט ומיין במשך שנים רבות. האוסף כולל כלי חרס, כלי ציד, כלי בית, תכשיטים, כלי זכוכית, כלי נגינה, מלכודות ועוד.
קיבוץ מעיין ברוך. כניסה בתשלום. טלפון: 04-6954611. אתר המוזיאון

אחוזת דוברובין
שחזור של חצר איכרים מראשית המאה, השוכנת בסמוך ליסוד המעלה בדרום עמק החולה. ב-1909 הוקמה במקום חוותו החקלאית של יואב דוברובין, שעלו מרוסיה בתקופת העלייה הראשונה. אחרי שרבים מבני המשפחה נפטרו ממחלת המלריה, העביר בנו של יואב את השטח לקרן הקיימת לישראל. בשנות השמונים של המאה העשרים שוחזרה ושופצה החווה, כולל רהיטים, תמונות של המשפחה, נפחייה שלמה ועוד. במקום יש הדגמות של עבודת קדרות, תערוכות מתחלפות, מסעדה וחיזיון אור-קולי. הכניסה בתשלום.

שמורת נחל עמוד
שמורה מקסימה מצפון-מערב לצומת מירון, על כביש 866 לכרמיאל. בשמורה זורם נחל עמוד, הגבוה בנחלי ישראל, והוא מוקף חורש ירוק ושליו בו מפכפכים כמה מעיינות זכים. הצמחייה בשמורה כוללת חורש ים תיכוני ובו אלה ארצישראלית, כליל החורש ואלון מצוי, שיחי קידה שעירה, עצי דולב, שיח אברהם, ליבנה רפואי ושיזף מצוי. בתקופת הפריחה נצבעת השמורה בגוונים רבים של פרחי כלניות, בן חצב יקינטוני, דבורניות, חרצית, חוטמית זיפנית, רקפות, נוריות, יקינטון ועוד. השמורה משמשת בית למגוון בעלי חיים וציפורים, ובהם תנים, שועלים, חזירי בר ושפני סלע.
מסלולי הליכה באורכים שונים מסומנים בשטח השמורה, וקיים בה גם אתר קמפינג ומזנון. הכניסה בתשלום.

גן לאומי תל חצור
התל הגדול ביותר בישראל שוכן בסמוך לקיבוץ איילת השחר, על כביש מספר 90. האזור היה מיושב בין תקופת הברונזה ועד התקופה ההלניסטית. החלק המרתק של האתר הוא העיר העליונה, המשתרעת על פני 120 דונם. בעיר העליונה כדאי לבקר בחומת הסוגרים והשער מימי שלמה המלך, בניין המחסנים של המלך אחאב מהמאה התשיעית לפני הספירה, שרידי ארמון מתקופת הברונזה המאוחרת, במת פולחן מהמאה ה-11 לפני הספירה, שרידי יסודות מצודה מהמאה התשיעית לפני הספירה ושרידי מפעל המים של חצור. העיר התחתונה משתרעת על פני שטח גדול פי כמה, אך רובו מכוסה בצמחיית בר.
הכניסה בתשלום – הכרטיס כולל כניסה גם למוזיאון עתיקות תל חצור הסמוך, ובו ממצאים שונים שנתגלו בחפירות שבמקום.

שמורת תל דן
אתר עתיקות וטבע הנמצא בצפון עמק החולה בסמוך לקיבוץ דן, על כביש 99.
פלגי נחל דן, המקור החשוב ביותר של הירדן, מעיינותיו והצמחייה סביבו יוצרים נוף ירוק, שופע ומקסים, הנראה כגן עדן של ממש. הצמחייה השופעת כוללת עצי מילה סורית, ער אציל, הדס מצוי, ערברבה קטנת הפרחים, שערות שולמית, צפצפה מכסיפה, ערבה, אקליפטוס, ספלול החורש, פרע ריחני, קיסוסית קוצנית, אלון התבור, אלה אטלנטית, קוצן גירדו, שרכית הביצה ועוד. השמורה משמשת כמקום מחייתם של הסלמנדרה המצויה ושל מינים שונים של ציפורים, וגם לוטרות נצפות מפעם לפעם שוחות במי המקום.
האתר הארכיאולוגי של תל דן כולל את שרידי היישוב הכנעני ליש. חלקים מהעיר הקדומה שוחזרו, ובהם שער בגובה 2.5 מטרים הבנוי מלבני בוץ, שבראשו קשת מרשימה.
בשמורה שלושה מסלולי טיול באורכים שונים, וחלק מהתוואי מותאם לכסאות גלגלים. הכניסה בתשלום.

מערת פער
שמורת מערת פער נמצאת על כביש הצפון, במזרח עמק סאסא הקרסטי. מי הגשמים יורדים מההרים סביב העמק – חירם, אדיר, הר סאסא וגבעת סאסא – אל הבולען המכונה מערת פער. סביבה משתרע יער ירוק של עצי עוזרר, אלון מצוי ואלון התולע, ובסתיו מנצנצים פרחיהם הצבעוניים של הכרכומים, הסתוונית והחלמונית הזעירה. המסלול הוא קל ומתאים לכל המשפחה, אך יש להיזהר מהחלקה. הביקור במקום מסוכן בימים גשומים בשל הזרימה החזקה.

צוק מנרה
אתר המציע את הרכבל הארוך במדינה ושלל חוויות אתגריות, ונמצא ליד קיבוץ מנרה שבגליל העליון. האטרקציה המרכזית היא הרכבל שאורכו 1,900 מטר, העושה את דרכו ממנרה עד דרום קרית שמונה. הנופים הנשקפים ממנו נפלאים. באתר ניתן ליהנות ממגלשת הרים באורך של 1,200 מטר, המתאימה גם לילדים (מעל גיל 3 ובליווי הורים). כמו כן יש במקום קירות טיפוס, פעילויות סנפלינג ואומגה, הפעלות לילדים, בריכת שחייה וסיורים מודרכים. 


פריחה בעמק החולה
נרקיסים בתל אנפה
בתל הארכיאולוגי שבשוליו המזרחיים של עמק החולה צומח הנרקיס המצוי • מתי: שיא הפריחה בין סוף דצמבר ועד פברואר • אופי הפריחה: מקבצים גדולים לאורכו של השביל הטבעתי המקיף את התל • הגעה: ממערב לכביש 918, 2.5 קילומטרים מדרום לפנייה לכפר סאלד

נופר צהוב בעין תאו
בבריכת מים מופלאה שהיא שמורת טבע מוגנת צומח הנופר הצהוב, צמח רב שנתי שחי במים מתוקים. עליו השטוחים פרושים על פני המים. • מתי: מאי־אוגוסט • אופי הפריחה: פרחים בודדים על פני המים • הגעה: קילומטר מצפון לצומת כ"ח, ממזרח לכביש 90 ובצמוד לו.

תורמוס ההרים
במורדותיה התחתונים של רמת הגולן צומח תורמוס ההרים. מרחוק נראה התורמוס כסוף־אפרפר, כשמתקרבים אפשר להבחין בגוונים הסגולים הרבים. בעבר נהגו לבשל את הזרעים, אך היום זהו צמח מוגן. • מתי: מרס־אפריל • אופי הפריחה: מרבדים • הגעה: ממזרח לכביש 918, מרבד גדול במיוחד נמצא כשני קילומטרים מדרום לקיבוץ גונן

אירוס הדור
בגבעה הצמודה לאתר הארכיאולוגי תל חצור מדרום פורח האירוס ההדור, אחד הזנים הגדולים באירוסי ההיכל. • מתי: אפריל־מאי • אופי הפריחה: מקבצי פריחה בראש המפנה הצפוני של הגבעה (מול תל חצור) ובתחתיתו • הגעה: על כביש 90, ליד איילת השחר.

אירוס הביצות
בעינות נוטרה (עין א־תינה) הטובלים בירק פורח בצהוב אירוס הביצות, הגבוה באירוסים בארץ. • מתי: ינואר־פברואר • אופי הפריחה: פריחה בודדת לאורך חלקו התחתון של הנחל, עד תחתית המדרון • הגעה: ממזרח לכביש 918 (יש שילוט), כחמישה קילומטרים מצפון לגשר הפקק.

אירוס נ צרתי
במצד עתרת, מבצר צלבני מרשים, פורח האירוס הנצרתי, בן משפחת אירוסי ההיכל. לאירוס הנצרתי עלי כותרת עליונים בהירים ביחס לעלי הכותרת הפונים מטה ומנומרים. הוא נשתל לא אחת במקומות שבהם נמצאו בתי קברות ערביים, כך גם כאן. • מתי: מרס־אפריל • אופי הפריחה: מקבצים • הגעה: בסטייה קטנה ימינה מהעיקול החד הסמוך לגשר בנות יעקב ממערב לכביש 91

ממליץ: יותם יעקבסון. תודת המערכת לד"ר מיכאל אבישי על עזרתו

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

עמק החולה - מסלולי הליכה ואופניים

עופות וצפצפות על שביל חוצה החולה – טיול אופניים
מכביש 918 יוצאים מערבה בדרך עפר טובה. כשמגיעים לצומת T פונים שמאלה (דרומה), וממשיכים כל הזמן ישר. הנסיעה בדרך מזמנת ממיטב נופי עמק החולה. כעבור שני קילומטרים נצמד תווי הדרך לתווי תעלת הירדן, כך שאפשר לעצור ולצפות באנפות, בברווזים, בשלדגים ובשאר עופות מים. בעונה, לקראת שקיעה, חולפים ממעל אלפי עגורים מצווחים בדרכם לחניית הלילה שלהם בשדות הסמוכים לאתר ההצפה, ואפשר להביט בשמש הנעלמת מעבר להרי הגליל ובהרי הגולן ממזרח שנצבעים בכתום ובסגול. לא רחוק מהמסלול נמצאות חורשות של עצי צפצפה תמירי גזע, המשמשים לייצור גפרורים, סוליות לקבקבים ומקלות של ארטיקים. בשלב מסוים מגיעים לגשר העובר מעל התעלה. אפשר לחצותו ולהמשיך לאורך הגדה המערבית של התעלה או להמשיך עד הגשר הבא. משם ממשיכים מערבה. חולפים על פני מאגר מי הקולחין של חולתה ומיד אחריו פונים ימינה. כעבור חצי קילומטר מדוושים בין בתי המושבה יסוד המעלה.

הגעה: על כביש 918, קילומטר מצפון לפנייה מזרחה אל קיבוץ שמיר
נקודת סיום: יסוד המעלה
עונה מומלצת: כל השנה
אורך המסלול: 15 קילומטר
משך המסלול: כשלוש שעות
קושי המסלול: קל
למי מיועד: כל המשפחה
מפה: מספר 1 (החרמון, הגולן ואצבע הגליל)

ארכיאולוגיה בתל חצור – טיול ברגל
בתל חצור היתה עיר חשובה ששלטה על הדרך הראשית שקישרה את מצרים ואת ארץ ישראל עם סוריה ועם מסופוטמיה. לא בכדי המקום מכונה בספר יהושע (פרק י"א, י') "ראש כל הממלכות", כעיר שמעמדה רם.
מרבית שטחה של העיר, המוקף סוללת עפר גדולה הנראית גם היום, מעולם לא נחפר, אך בחפירות שכן נערכו בחלקה העליון התגלו מבנים ומתקני ציבור. בחלקה המזרחי של העיר התגלה שער בחומה מימי שלמה. מעבר לשער התגלו מחסנים ובתי בד, אשר הועתקו ממקומם כדי לאפשר את חפירת הארמון הכנעני שמתחתם. בקצהו המערבי של התל ניצבת במת פולחן ומעבר לה מצויים שרידיה של מצודה גדולה שאפשר לטפס לראש אחד ממגדליה ולהשקיף משם על הנוף.

בעבור מי שאיננו ארכיאולוג הממצא המרשים ביותר למראה הוא מפעל המים הקדום, הגולש בגרם מדרגות מתפתל אל מעמקי האדמה עד לשכבת מי התהום. מפעלי מים כאלה מצויים גם בערים קדומות אחרות – למשל ירושלים, מגידו ותל שבע – אך בכולן הם מושתתים על מי מעיין המוטה אליהם בסתר ולא על חשיפת מי תהום, ובזאת ייחודו של הממצא. קיומו של מפעל המים האדיר אִפשר לעיר לעמוד במצור גם בתקופות קשות.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90. מעט אחרי צומת מחניים עוקבים אחר השילוט לעבר תל חצור ואיילת השחר (הכניסה דרך כביש 90 הישן)
נקודת סיום: המסלול מעגלי. אין צורך בהקפצת רכב
עונה מומלצת: כל עונות השנה, בעיקר כשהכל ירוק
אורך המסלול: כקילומטר וחצי
משך המסלול: כשעתיים
קושי המסלול: קל
למי מיועד: לכל המשפחה
מפה: מספר 1 (החרמון, הגולן ואצבע הגליל)
שימו לב: תל חצור הוא גן לאומי. הכניסה אליו כרוכה בתשלום וכפופה לכל הנוהלים הנהוגים בגנים לאומיים ובשמורות טבע

שכשוך בעינות נוטרה (עין א־תינה) – טיול ברגל
מעבר לחורשת האקליפטוסים זורם פלג מים שבו כמה בריכות שכשוך (גובה המים עשוי להגיע עד למותניים). משני צדי הנחל צומחת צמחיית גדות יפה. אפשר לדעת שאיכות המים משובחת על פי שפע סרטני הנחלים וחלזונות השחרורית שמחייתם תלויה בצלילות המים. אחד הצמחים הבולטים כאן הוא אירוס הביצות. אם נעלה במעלה הזרם נטפס על שיפולי הגולן הבזלתיים. כאן, מעל הסלעים, נקפץ במורד מימיהם של כמה מעיינות המתאחדים לפלג שוצף. הדרך קלה, ומהנה במיוחד לטפס דרך פלג המים עצמו, כשסבך פטל מניב פרי נמצא משני עברינו. ברום פלג המים יש הפתעה: קילוח מים חזק נראה כפורץ מתחתית עץ התאנה, שעל שמו נקרא המעיין עין א־תינה. כשנתקרב עוד צפויה הפתעה נוספת: מפל המים הניגר מתוך… צינור. כך ייעשה בארצנו למקור מים כה יפה. מי המעיינות נאספים ומובלים ברובם להשקיית השדות בעמק החולה. לעתים מופסקת לכמה שעות הזרמת המים מהצינור, והמבקר המאוכזב לא יגלה אלא פלג מים חרב (דבר שאינו חל על הבריכות שבתחתית הערוץ, בסמוך לחורשה). כך או אחרת, עם מעט רוח ספונטנית ונכונות להימורים, המקום מומלץ ביותר לביקור.

הגעה: נוסעים צפונה בכביש 90. בצומת מחניים פונים ימינה בכביש 91 לעבר גשר בנות יעקב. בצומת גדות, מיד אחרי שחולפים על פני גדות, פונים שמאלה לעבר גונן, להבות הבשן ועוד. כעבור כשלושה קילומטרים חולפים על פני גשר הפקק. כעבור חמישה קילומטרים נוספים חוצים עוד גשר ומיד לאחריו יש פנייה אל דרך עפר רחבה ימינה (עם שילוט האוסר כניסת אוטובוסים)
נקודת סיום: מעגלי. אין צורך בהקפצת רכב
עונה מומלצת: כל עונה והקסם שלה. במים נעים לשכשך כשחם. האירוס פורח בחורף
אורך המסלול: כשלושה קילומטרים
משך המסלול: שעתיים וחצי
קושי המסלול: קל
למי מיועד: כל המשפחה
מפה: מספר 1 (החרמון, הגולן ואצבע הגליל)
ציוד: כובעים, בגדים להחלפה, נעליים/סנדלים להליכה במים. מומלץ לא ללכת יחפים.
 

 

לאורך הירדן ההררי

כתב: מנחם מרקוס

הקטע הכי מרשים של נהר הירדן הוא ללא ספק זה המכונה "הירדן ההררי": הקטע שבו זורם הנהר בקניון בזלתי עמוק מגשר בנות יעקב ועד לכנרת. חלק זה של הנהר מרגש במיוחד בחורפים גשומים, אז גואים המים והירדן השקט והעצל הופך לנהר שוצף וגועש.
את מסענו הרגלי דרומה לאורך הירדן ההררי נתחיל במצד עתרת. למרות שהוא חרב ברובו, המבצר עדיין מרשים בקטעי הקירות שלו, בשרידי מגדל העוז (מגדל מבוצר במיוחד בנקודה השולטת של המצודה) ובחפיר המקיף אותו. הקימו אותו אנשי המסדר הטמפלרי בשנת 1178, אך לאחר שנה אחת בלבד הוא קרס בהתקפה של כוחות המוסלמים בפיקודו של סלאח א-דין.
ממצד עתרת יורד דרומה שביל ברור, מסומן בשחור, ואיתו נגיע אל טחנת עתרת (טחוּנֶת קסְר עטְרה) – טחנת קמח יפה נסתרת בין עצי אקליפטוס גדולים. ליד הטחנה סכר בטון המטה חלק ממי הירדן.

דרומה לעבר הכנרת
השביל נמשך הלאה, דרומה, בין נהר הירדן לבין מאגר המים, ועובר דרך שתי טחנות קמח נוספות שפעלו בכוח מי הנהר. מסלולנו עובר בין מדרונות תלולים של בזלת התוחמים את גיא הירדן, והנהר זורם בקו ישר בין עצי ערבה, שיחי קנה ועצי שיזף גדולים.
בהדרגה מטפס השביל במדרון המערבי של הגיא, וכשני קילומטרים אחרי מאגר המים נגיע אל צומת דרכי עפר: דרך הרכב הנמשכת לאורך הגדה המערבית, שעד כה הלכנו תחתיה, מצטלבת כאן עם דרך העפר הבאה מכפר הנשיא ויורדת אל הגשר האירי (גשר בטון יצוק בקרקעית הערוץ). מכאן, בגובה ארבעים מטר מעל הנהר, יש תצפית יפה על הירדן. אנו יורדים עם הדרך הסלולה עד לגשר, וממנו נמשיך בשביל המסומן בשחור הלאה, דרומה, בצמוד לגדה המערבית.
לאחר כשני קילומטרים נגיע אל חורבה קטנה וריכוז מעיינות (עויון אל חמאם). מכאן נמשיך בשביל בקו ישר, על שפת מתלול של בזלת החולש על הנהר ומגיע עד לגשר האירי ההרוס הנקרא "גשר הדודות".
כאן נפגוש את הרכב, ומומלץ לנסוע, דרך היישובים כרכום ואלמגור, לביקור בפארק הירדן, לבלות בין פלגי המים ולסייר בתל בית צידה שבתחומו.
אורך המסלול: תשעה קילומטרים, כארבע שעות הליכה.
למי מתאים: למבוגרים וילדים מגיל בית ספר. המסלול קל להליכה.
נקודת התחלה: מצד עתרת. ניסע מזרחה כביש 91, ואחרי משמר הירדן הישנה, במקום להתעקל בחדות שמאלה עם הכביש נצא ממנו דרומה (על פי השילוט לפארק הירדן) וניסע בדרך עפר טובה עוד כחצי קילומטר עד למצד עתרת.
נקודת סיום: "גשר הדודות".

מנחם מרקוס – מחבר הספר "אוויר הרים – מסלולי ההליכה הטובים בהרי אירופה" בהוצאת מסע אחר.

על פסגת הר מירון

כתב: מנחם מרקוס

ריח של יער, צעיפי עננים משייטים מעל צמרות העצים, ולפעמים בחורף יש כאן שמיכה לבנה של שלג על השביל – שלוש סיבות מצוינות לצאת לטיול של חורף ביערות האלונים של הר מירון. לאחר שנקיף את פסגת ההר ונשקיף ממנה על נופי הצפון, נסיים את המסלול בירידה הרפתקנית משהו בערוצו העמוק של נחל מירון העילי.
נתחיל בחניון חממה, שליד בית ספר שדה הר מירון. מכאן מטפס שביל המסומן בסימון שביל ישראל ובסימון שחור, אל פסגת הר מירון. נחצה חלקת עצי זית עתיקים ונעלה מזרחה אל מעיין קטן הנובע מנקבה חפורה, הנקראת עין חממה. מכאן עולה השביל במתינות לדרום-מזרח, בתוך יער עצי אלון ואלה, עד למצפה הר נריה, שגובהו 1,123 מטר מעל פני הים. מכאן יש תצפית מרהיבה אל נופי הגליל המערבי, מישור חוף הגליל ורכס ראש הנקרה.
נמשיך מכאן בשביל לדרום מזרח, נעקוב אחר סימון שביל ישראל ולאחר כ-800 מטר נגיע אל מסעף שבילים: הרוצים במסלול הקצר יותר יבחרו בשביל הפונה ימינה (דרומה) ויגיעו עד מהרה אל חניון הפסגה. הבוחרים במסלול הארוך יותר ימשיכו מזרחה עם שביל ישראל ויגיעו אל המצפה הצפוני, מעט מתחת לפסגת ההר: כאן נזכה במבט אל יישובי כביש הצפון, אל הרי דרום לבנון ורחוק באופק – הרי הלבנון.
השביל ממשיך מכאן במסלול קשתי לדרום-מזרח ולדרום – יער נהדר של עצי אלון ולבנה סוגרים על השביל ויוצרים מנהרה אפלולית. נגיע אל התצפית המזרחית של הר מירון, והפעם נשקיף אל צפת, הכנרת והחרמון המושלג. מכאן יורד השביל אל חניון הפסגה, מקום מתאים למנוחה וארוחה בטרם נמשיך בטיול. 

בלב היער האפלולי
מן החניון יוצא שביל כבוש וברור (ללא סימון) איתו נמשיך לדרום-מערב עד לחורבת ב"ק, ח'ירבת ג'רמק, כפי שמכנים אותה הדרוזים. ב-1837 התיישב כאן יהודי בשם ישראל ב"ק והקים חווה חקלאית לתפארת. מחורבת ב"ק נמשך שביל ברור מזרחה ולאחר 300 מטר הוא פוגש דרך עפר (שביל ישראל) שאיתה נמשיך דרומה לעבר בריכת זֶבֶד, בין מטעי התפוחים והשזיפים של בית ג'אן.
בריכת זבד, היבשה בקיץ, היא בחורף אגם קטן ורדוד בין עצי אלון. ממציבת הזיכרון שעל גדתה המזרחית נמשך שביל ישראל מזרחה ומגיע אל ראש ערוצו של נחל מירון העילי. כאן נגלה גת עתיקה עם משטח דריכה של ענבים ובור חצוב שבו היה התירוש נקווה; עכשיו, בחורף, מלא הבור במי גשם וסלמנדרות זהובות מטפסות עליו.
השביל נמשך מזרחה לאורך גדתו הדרומית של הנחל ומגיע אל מעיין קטן – עין זבד. באחת נגלים אל מול עינינו נופי צפת, הר כנען, רמת הגולן, רמת דלתון וגוש חלב. מעין זבד יורד צפונה שביל שסימונו כחול אל תוך ערוץ הנחל: לפנינו ירידה של כשני קילומטרים בתוך יער אפלולי ונהדר, דרך מדרגות מפל מכוסות בשרכים ובשיחי קיסוס רעננים, עד לעין מירון. מכאן נמשכת דרך עפר קצרה בין עצי תאנה, דולב וצפצפות, עד לחניון מירון, שם מסתיים מסלולנו.
אורך המסלול: כשש שעות נינוחות, כולל הפסקה לארוחת צהריים.
למי מתאים: למבוגרים ולילדים שאוהבים ללכת. המסלול נוח להליכה אך ארוך.
נקודת התחלה: בחניון חממה: מכביש 89 פונים דרומה בין חורפיש לסאסא ומגיעים לבית ספר שדה הר מירון. ממשיכים עוד 300 מטר עד לחניון.
נקודת סיום: בחניון מירון, ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, על כביש 866 (מיד אחרי הפניה אליו דרומה מכביש 89 בצומת מירון).
מפה: מפת סימון שבילים מספר 2, הגליל העליון (קנה מידה 1:50,000).

מנחם מרקוס – מחבר הספר "אוויר הרים – מסלולי ההליכה הטובים בהרי אירופה" בהוצאת מסע אחר.

אגמון החולה

מתי, מתי נוכל לעוף כמותם. עגורים | צילום: אייל ברטוב 

כתב: יותם יעקבסון

עונה מומלצת: עונות הנדידה של העופות (בפרט העגורים והשקנאים), נובמבר עד מרץ.
התאמת המסלול: לכל המשפחה.
קושי המסלול: קל מאוד!
אורך המסלול: בשמורת החולה – מסלול מעגלי באורך קילומטר וחצי. באגמון – מספר מסלולים קצרים.
משך המסלול: כמה שרוצים.
מפה: מפת סימון שבילים מס' 1 "החרמון, הגולן ואצבע הגליל".
הגעה מצומת עמיעד: ממשיכים לנסוע בכביש מס' 90 צפונה. כשני קילומטרים וחצי אחרי צומת יסוד המעלה נגיע לפניה משולטת ימינה, אל שמורת החולה. נסיעה בת שני קילומטרים נוספים תביא אותנו אל פתח השמורה. כדי להגיע אל אגמון החולה נמשיך בנסיעה על כביש 90 צפונה. כעבור תשעה קילומטרים נוספים נגיע אל שלט ימינה, המורה לעבר האגמון.

• הכניסה אל שני האתרים מוגבלת לשעות הפתיחה וכרוכה בתשלום.
• טלפונים לפרטים נוספים: שמורת החולה – 04-6937069, אגמון החולה – 04-6817137.
• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מים, כובע בימים חמים, ביגוד בצבעים סולידיים, משקפות שדה.
• המסלולים באתר מעגליים. אין צורך בהקפצת רכבים. באגמון החולה הכניסה כוללת הסעה מאורגנת.

נראה שחלפו ימים רבים מאז פרסם הצלם פטר מרום את אלבומו "האגם הגווע", בו תיעד את הכחדתם של החיים באגם החולה המתייבש. ייבוש ביצת החולה הוכרז בשנת 1951 כ"פרויקט היובל" של הקק"ל וכמפעל לאומי. מטרת הייבוש הייתה ביעור מקום מושבם של יתושי האנופלס וחיסול קדחת הביצות, ובמקביל ייצור אדמות חקלאיות תחת האדמה הבוצית. משך שנים רבות נתפס הפרויקט כמפעל ציוני ממעלה ראשונה, ולכן – פריצת "הפקק", הנקודה בה חסמה קרקע את מוצא המים, וניקוז המים העומדים, הוגדרו כנצחון האדם על תחלואות הטבע, חלום שהפך למציאות. בשל מחאתם העיקשת של שוחרי טבע, שחלקם התנגדו לייבוש מלכתחילה, הוחלט להשאיר שטח בן כמה אלפי דונמים במצבו הטבעי ולהפכו לשמורת טבע. אכן – החולה הייתה לשמורת הטבע הראשונה בישראל.

רצה הגורל ומה שבתחילה נתפס כגולת הכותרת של פיתוח הארץ, התברר מאוחר יותר כפעולה שגויה לחלוטין. לא רק בעלי החיים שהנציח פטר מרום במצלמתו גוועו, אלא גם חזון הפיתוח של הקרקע שיבשה. קרקעית הביצה שנסחפה, אדמת הכבול, התגלתה כבלתי מתאימה לחקלאות. כשהיא מתייבשת היא מתפוררת לאבק דק שנישא בכל רוח קלה ובשל ריכוז החומר האורגני הגבוה, היא לא אחת ניצתת וקשה לכבותה. מאז הייבוש, בהעדר אגן שיקוע, זורמים מי הירדן הגדושים בסחף, באין מפריע אל הכנרת. לכן אולי, אין היא צלולה ותכולה כפי שתיארה אותה רחל המשוררת קודם לניקוז הביצה.

אמנם את שנעשה אין להשיב, אך מה יותר יפה מלהודות בטעות ולנסות לתקנה? כך נרתמה הקק"ל, אותו גוף שהיה אמון על מלאכת הייבוש, לשיקומו של חלק נוסף מאגם החולה. מכיוון שמדובר על הצפה חלקית (מצפון לשמורת הטבע המוכרת), הקטנה בהרבה ממימדי הביצה המקורית, הוא נודע בכינויו האגמון. במקביל נהגתה תכנית כלכלית שתצדיק את המהלך: הקמת תשתית לתיירות אקולוגית שתתבסס על איכות סביבה ושמירת הטבע. גולת הכותרת היא כמובן עונת נדידת העופות. חצי מיליארד בני כנף עוברים לאורך השבר הסורי אפריקאי ומעל החולה ודרכה, פעם בסתיו – דרומה ופעם בחורף – בשובם צפונה. עבודות ההצפה החלו ב-1993 והסתיימו ב-1998 בעלות של כ-75 מליון שקל ובמימון משותף של משרד החקלאות, מנהל מקרקעי ישראל וקק"ל. החי והצומח לא המתינו עד לסיום הפרויקט ושבו לאכלס את השטח מיד לאחר ההצפה הראשונית בשנת 1995. במקביל להגעתם נשתלו מינים שונים של צמחי ביצה שהיוו בעבר חלק מהנוף. לפתע הופיעו מינים שונים שנחשבו עד אז כנכחדים.

כיום משכשכים במי האגמון או נהנים מהסבך שלגדותיו למעלה ממאתיים מינים של עופות ומספר הפרטים ממינים רבים גדל כל הזמן. נוסף על הציפורים, יש במקום שפע מכרסמים, ביניהם בולטת הנוטריה – מכרסם המיטיב לשחות, שהגיע אלינו ממרחקים ונראה כמי שהתאקלם לא רע. דייר נוסף, חדש-ישן הוא הג'מוס, תאו המים. אם יתמזל לנו המזל, בפרט בסיורי לילה, ייתכן ונזכה במראהו של חתול ביצות, שועל או טורף אחר.

שתיים מהאטרקציות העיקריות של החולה – השקנאים והעגורים – מהוות איום גדול על פרנסת החקלאים. השקנאים מרוקנים את בריכות הדגים, והעגורים סועדים על שדות הבוטנים והחומוס, גידול עיקרי באזור. מחקר מעמיק, שלשמו נדרש שיתוף פעולה בין לא מעט גופים (קק"ל, המרכז הישראלי לצפרות של החברה להגנת הטבע, חקלאי עמק החולה ורשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים) הניב תוצאות מרשימות. אל מי האגם בשמורת החולה, מובאים מידי שנה דגיגי אמנון קטנים, שאינם ראויים למאכל אדם, ובסמוך לאגם ישנה גם תחנת האכלה עבורם. במקביל, מופעלות מערכות הרתעה בבריכות הדגים המבטיחות שהשקנאים יזונו על דגיגי האגם בלבד. כתוצאה מכך, מתקצרת שהיית השקנאים באזור והנזק לבריכות הדגים פחת במידה ניכרת. עבור העגורים, שהשנה הגיע מספרם למספר שיא (30,000, לפי האומדן) הקצו תאגידי התיירות והחקלאים 2,000 דונם אדמה בסמוך לאגמון, המשמשים כתחנת האכלה. מדי יום בחודשי החורף מפוזרים כשלושה טון של גרגרי תירס, שהוא מהמאכלים האהובים על ציפורים אלו. במקביל, למדו ויישמו החקלאים דרכים שונות להרחקת העופות משדותיהם: הם משמיעים לעגורים רעשים צורמים ומציבים בשדות דחלילים לבושים צהוב, צבע הדוחה את הציפורים.

בסמוך לאגמון מתקבצים העגורים ללינת לילה. העופות האציליים מגיחים בלהקות ענק מכל קצוות העמק ונוחתים זה ליד זה, זוגות זוגות על צאצאיהם ברעש מחריש אוזניים. לאחר השקיעה משתרר שקט מוחלט, אך הוא נותר רק עד דמדומי הזריחה, כשהעוף המהווה אחד מסמליו של החיים הארוכים בסין וביפן מתעורר משנת הלילה שלו.

יותם יעקבסון – מדריך טיולים, מצלם, כותב ונותן הרצאות בליווי שקופיות. גר בירושלים

נחל עיון

צילום: יותם יעקבסון

כתב: יותם יעקבסון

עונה מומלצת: חורף, אביב וראשית הקיץ (עד סוף מאי).
התאמת המסלול: לכל המשפחה.
קושי המסלול: קל-בינוני, תלוי בכיוון ההליכה.
אורך המסלול: כשני קילומטרים בכיוון אחד.
משך המסלול: כשעתיים בכיוון אחד.
מפה: לכלל האזור – מפת סימון שבילים מס' 1 "החרמון, הגולן ואצבע הגליל". מפה מפורטת של השמורה מופיעה על דף העלון המחולק בכניסה לשמורה.
הגעה מצומת עמיעד: מצומת עמיעד ממשיכים בנסיעה צפונה בכביש מס' 90. חולפים על פני ראש-פינה ומחניים, ממשיכים צפונה וחוצים את קריית שמונה בדרך למטולה. ניתן לפנות לחניון נחל עיון התחתון, כקילומטר וחצי לפני מטולה, אך מומלץ להמשיך לחניון העליון. כדי להגיע אליו נכנסים למושבה עצמה וחוצים אותה על פי שילוט ברור אל החניון העילי.

• נחל עיון מוגדר כשמורת טבע ולכן הכניסה אליו כרוכה בתשלום וכפופה לשעות הפתיחה של שמורות הטבע והגנים הלאומיים.
• קיימות שתי אופציות: האחת למסלול הלוך-חזור היוצא מכל אחד מחניוני השמורה (העליון והתחתון) והאחרת, בכיוון אחד, דורשת הקפצת רכבים אל החניון שבו אנו מתכוונים לסיים את ההליכה.
• ציוד נדרש: נעלי הליכה, מי שתייה, כובע.

את המסלול נתחיל מהחניון העילי של הנחל. לפני שנרד אליו נוכל להשקיף צפונה ולראות את שרידי הגשר, שחצה את הנחל עד לסופו בפעולת "ליל הגשרים" באמצע יוני 1946 (ולאחר שיפוצו לסופו החוזר והסופי, ערב הקמת המדינה, למניעת פלישה סורית). הלאה מאתנו נוכל לראות את מקורות הנחל; בקעת עיון הרחבה, הנמצאת כיום כולה מעבר לגדר הגבול. ממערב לבקעה (משמאל) נמשך רכס עיון ועליו העיירה הגדולה מרג' עיון.

מיד לאחר שעוברים בשער השמורה, יורדים אל תחתית הערוץ. סטייה בת מספר מטרים שמאלה, תוביל אותנו אל הבריכה הקטנה שלמרגלות מפל עיון. זהו המפל הראשון בסדרה בת חמישה מפלים. המפלים נותנים כיוון להבנת שמותיו של הנחל בערבית: "ואדי דרדרה", שפירושו המים הסוערים או "ואדי בראע'ית" – נחל הפרעושים, כנראה בגלל האופן שהמים קופצים בו. במורד השביל נגיע אל המפל השני, הגדול ממנו. זהו מפל הטחנה המתהדר ב-21 מטר בהם גולשים המים על פני הסלע.

בעבר הייתה במקום טחנת קמח שהונעה מכוח המים. כיום, ניתן לראות את שרידיה בלבד, אבל זכרה נשמר גם בשמו של המקום. עוד במורד נגיע אל צמד מפלים נוסף שיקרבו אותנו עוד אל האטרקציה הבאה: מפל התנור, שגובהו כשלושים מטר. כדי להגיע אל תחתיתו (נקודת התצפית המרשימה ביותר), נרד בשביל המתפתל לאורך שלוחה ונפנה שמאלה, כברת דרך קצרה במעלה הערוץ. שמו של המפל בערבית הוא "תנורה", כינוי לשמלה ערבית בגזרה הדומה לחלל שנוצר כתוצאה מהיתחתרות המפל בסלע. הסבר עכשווי יותר ניתן למצוא בצורה הארובתית המזכירה חלק עליון של תנור.

העוף הנפוץ ביותר כאן אלו יוני סלע, שצווארן סגול ירוק מבריק. הן מקננות בכוכים לאורך המצוקים. שטף המים הזורמים שאנו רואים, מתמעט עד כדי יובש מוחלט במהלך הקיץ. שפיעת המעיינות בתחילת הנחל מתמעטת בעונה זו ומה שנובע נשאב מהערוץ להשקיית שדות מעבר לגבול. בעונה זו לא זורמים מים לאורך הנחל, למעט בסמוך למספר נביעות קדום. ממפל התנור חוזרים כברת דרך קצרה באותו שביל וממשיכים במורד הערוץ אל החניון התחתון. אם בחרנו במסלול הלוך-חזור, נשוב ונעלה באותה דרך בה באנו אל החניון העילי. 

יותם יעקבסון – מדריך טיולים, מצלם, כותב ונותן הרצאות בליווי שקופיות. גר בירושלים

טיול אופניים ביער ביריה / זוג גלגלים ביער


כדאי לצאת לטיול אופניים ביער ביריה. הנוף הנשקף מרהיב, היער יפה ומזמין, וזו, למי שמעוניין, הזדמנות מצוינת להשתטח על קברו של יונתן בן עוזיאל ולהתפלל לזיווג

כתב: עומר יגאל

הצל הארוך שהטילו עצי האורן על השביל בשעת בוקר מוקדמת הסתיר מעיני את החגבים שטיילו להנאתם ונמלטו ברגע האחרון מדריסה בגלגלי האופניים. קרעים ביער פתחו צוהר אל הנוף המרגש של עמק החולה ורמת הגולן, ומעליהם התנשא חרמון הסבא עם שלוגיות שמזכירות ימים קרירים יותר. השקט של יער ביריה שבשולי הרי צפת השרה מסתורין וקסם, והופר רק על ידי צקצוק הציקדות שהלך והתגבר עד שהשתתק בבת אחת וחידד את רגישות האוזן.
המסלול אל תוך יער האורנים היפה מתחיל מחניון צומת מחניים. יוצאים לכביש 90, חוצים אותו בזהירות ועולים בכביש המטפס לעמוקה. לאחר כשלושה קילומטרים מגיעים לדרך המסומנת באדום. ממשיכים בה עד לכביש היורד מעמוקה, וגולשים איתו בירידה מתפתלת אל קבר רבי יונתן בן עוזיאל. זה המקום לשאת תפילה לזיווג מהיר וכשר (ראו מסגרת). מציון הקבר ממשיכים במעלה היער בדרך עפר מסומנת בירוק, ולאחר כשני קילומטרים של דיווש בעלייה לא קלה מגיעים לעין נְבוֹרָיָה, מעיין יפה ונקי.
עוד כ-300 מטר בעלייה, ומימין לדרך מתגלים שרידיו של בית כנסת מתקופת האמוראים שישב במרכז הכפר הקטן נבוריה. כשנוסעים לאורך השביל המסומן בירוק יש לעקוב היטב אחר הסימון בשטח ובמפה מעודכנת (מ-2005), משום שמתפצלות ממנו דרכים רבות. לאחר כקילומטר וחצי עוברים מטע של אלת הבוטנה המניבה בסתיו את הפרי המוכר לנו כפיסטוק חלבי. עוד קילומטר יוביל אותנו לעין גבר, מעיין קטן ויפה שמימיו הצלולים שופעים לתוך בריכה קטנה, ומסביבו בוסתן נאה ששופץ על ידי הקרן הקיימת לישראל. כאן נחים ומחדשים כוחות לקראת העלייה האחרונה במסלול.
מעין גבר מטפסים בתלילות עד להתפצלות שבילים במעלה ההר. זוהי נקודת אמצע הדרך, ומכאן יורדים חזרה לצומת מחניים. משפחות וכל מי שמעוניין ברכיבה קלה באזור זה יכול להגיע לנקודת הפיצול הזאת ברכב, ולרדת ממנה בדרך שבה באנו (דרכי הגעה ברכב לנקודה זו ראו במדריך המהיר). מי שמעוניין בירידה אתגרית – ימשיך איתנו.
בהתפצלות פונים לכיוון דרום-מזרח בדרך המסומנת בשחור. תחילת הדרך בטיפוס קצר ואחריו מתחילה ירידה תלולה. בקצה הירידה פונים שמאלה אל דרך המסומנת בכחול (שימו לב, הסימון אינו ברור). הדרך יורדת ועולה כמה פעמים, והיא מספקת תצפיות מדהימות אל עמק החולה, הגולן והחרמון. לאחר כשלושה קילומטרים מגיעים לעין גוזי. המעיין יבש, אך בצדו נטוע בוסתן שקדים ותאנים שנותנים את פירותיהם בשלהי הקיץ ומזמינים לנוח בצלם לפינוק של כוס קפה ופרוסת עוגה אחרי העלייה הקשה.
מכאן הדרך ממשיכה להתפתל בין ערוצים ובין שלוחותיו של הר יבנית. כשמגיעים לכביש פונים שמאלה ליד הצימרים הנקראים "מקום על הנוף" (במקום יש גם מסעדה). אפשר לעצור בחניון הקטן ולהשקיף על הנוף. ממשיכים במורד הכביש לכיוון עמוקה ופונים ימינה לפי השילוט המורה לעין מרגנית. המסלול ממשיך בתוך יער האורנים ואחרי כן גולש בירידה תלולה וקצרה לעין מרגנית. כאן אפשר לתפוס רגע של שלווה תחת התאנה אדירת הממדים.
מעין מרגנית נפנה ימינה, שמאלה ושוב ימינה ונתחבר לסימון השבילים הכחול. גם כאן כדאי לעקוב אחרי הפיצולים הרבים במפת סימון שבילים. כשמגיעים אל הדרך העוברת מעל נחל מחניים, השביל פונה ימינה ויורד בדרך סולינג (דרך אבנים) שבעבר היתה מרוצפת וסלולה והיום היא משובשת. הדרך יורדת בתלילות כשני קילומטרים ומציעה חוויה לחובבי האתגר.
בקצה הירידה ניצב קברו של חוני המעגל. מניחים אבן, מתפללים לגשם וגולשים בכביש ישר למטה אל רחובה הראשי של חצור הגלילית שמוציאנו אל כביש 90. מכאן קצרה הדרך חזרה לרכב הממתין בצומת מחניים.

עומר יגאל – כותב הספר "מדריך מפה לטיולי אופניים" ומנהל הטיולים והגדנ"ע של בית הספר הריאלי בחיפה

יום בצפת / מחכים לאור הגנוז

ההולך בסמטאות העיר צפת יחוש איך יורדת עליו אווירת הקדושה. בתי הכנסת העתיקים, קברות הצדיקים, אנשים בעלי שם שחיו כאן. כל אלה הם כמו מגנט לעולמות שברוח. יותם יעקבסון מספר על יום אחד בצפת

סמטאות הרובע היהודי מובילות אל נבכי המאה ה-16, תור הזהב של צפת, אז פעלו בעיר ענקי הדור כמו האר"י הקדוש, רבי יוסף קארו ורבי משה קורדובירו | צילום: שמעון לב

כתב: יותם יעקבסון 

צפת מוכרת לי מאז ילדותי, כשנהגתי להצטרף לאבי שלימד כאן קבלה. במובנים מסוימים, נוכח קיר צבוע תכלת מתקלפת, קמרון אבן חרב או מערה מסתורית, אני חש כאילו הזמן מאבד משמעות, ואני יכול להלך לי בין הווה לעבר וחוזר חלילה.
רומו של מקום הוא נקודה מצוינת להתחיל בה טיול, ולכן נפתח ברחבה שלפני אנדרטת הפלמ"ח, בשיא הגובה של גן המצודה. הנוף הנשקף לכל העברים מאפשר להבין את מיקומה הגיאוגרפי של העיר. "עד צפת ים כנרת רואים מכאן", אני אומר למטיילי, ומבטם מתגלגל במורדות כמו השבת החולפת בין ההרים הניצבים כשושבינים, בואך בקעת גינוסר.

קרבות תש"ח: נסים ומעשים
הקרב האחרון שנערך כאן היה בתש"ח. חיילי הפלמ"ח וכוחות מגיני הרובע הצליחו לכבוש את המקום רק בניסיון השני, לאחר שספגו כמה אבדות. עדויות דוממות אך עזות לאותה המלחמה אפשר לראות במורד מעלות משה, גרם מדרגות פתלתול המוביל מהמצודה לעבר כיכר העירייה, שבה נערכות עתה חפירות ארכיאולוגיות ועבודות פיתוח. משמאל ניצב בניין המשטרה הבריטית, המשמש כיום מכללה קדם אקדמית. נקבי קליעים רבים עדיין מעטרים את קירות המבנה, שהוקם כך שיחלוש על התפר שבין הרובע היהודי לחארת א-רומאנה (שכונת הרימונים) הערבית. בצדו הדרומי ניצב פילבוקס ובראשו זרקור שהאיר את רחוב התפר (כיום "מעלות עולי הגרדום").
מיד כשפינו הבריטים את עמדותיהם ב-16 באפריל 1948, הן נתפסו על ידי ערביי המקום, ועל הרובע היהודי הוטל מצור.
בבוקר יום שבת הצליחה מחלקת פלמ"ח בפיקודו של אלעד פלד להגיע אל הרובע הנצור. חרף קדושת היום מיהרו התושבים, שלִבם נמלא שמחה, לשפות סירים ולהכין ללוחמים שתייה חמה. במסגרת מבצע יפתח ובסיוע כוחות נוספים, שוחררה לבסוף צפת. עד לאחרונה היה אפשר לשמוע את מי מזקניה אומר: "צפת ניצלה בזכות המעשה ובזכות הנס". המעשה לדידם הוא כמובן התפילה, והגעת מחלקת הפלמ"ח היא הנס. לימים התייחס יגאל אלון אל אמירה זו והפליט: "בימים ההם, טוב שלא סמכנו על נסים".

ראה את האור
בדרך מרחבת העירייה אל הרובע היהודי, בפינת הרחובות ירושלים ורשב"י, יש בית קפה קטן. המקום אירופי בחזותו, ויושביו ציוריים כולם. אל שולחן עגול הסב אדם דתי בעל זקן ופאות. הוא רכן מעל ספרי קודש, וכוס קפה עמדה בצדם. משהו בניגוד שבין תפאורת בית הקפה לשקדנותו של האיש, כמו בניגוד שבין האור שהציף אותו לאפלולית הרחוב, משכו אותי לצלם. הוא הבחין בי וקפץ לעברי. דרך לא טובה להתחיל את היום, חשבתי לעצמי, והתכוננתי להתגונן. אך האיש שזיק עז היה בעיניו הכחולות חייך בחום ודרש לדעת מה מוצאי, כדי לדעת לאיזו משפחת רבנים גדולה אני משתייך.
הוא סיפר שבחר להשתקע בצפת, אך מתוך סיפור חייו נראה שהמילה השתקעות היא יחסית מאוד עבורו. כשעניתי לו מדוע בחרתי לצלם אותו, לא היה קץ להתרגשותו: "בדיוק על זה מדברים כל הספרים – על האור ועל האפלה, אתה רואה את זה גם בלי ללמוד בישיבה". האור שב והתגלה לי כשהחלפנו כתובות אי-מייל, לבקשתו. [email protected], הוא רשם לי על פיסת נייר עיתון מרופט.

הרובע היהודי: שולחן ערוך למשיח
רחוב רשב"י מוביל אל סמטאות הרובע היהודי ואל נבכי המאה ה-16. עצוב לגלות שיופיו של האזור הולך ונכחד תחת בנייה חדשה שפעמים רבות אינה משמרת דבר מיפי הבנייה העתיקה. לעתים נעלמים חלק מהמראות היפים גם תחת גלי אשפה. ברחוב רשב"י עדיין אפשר לראות הרבה כתלים, סורגים ומשקופי דלתות וחלונות בגוונים של כחול. מספרים על שלמה מולכו (שנודע גם בכינוי דייגו פירס), שביקר בצפת במאה ה-16, כי כתב לארוסתו, בתו של רבי יעקב בירב, איגרת: "שלושה דברים שבו את לבי בצפת – כחול השמים, כחול הכתלים וכחול עינייך". הכחול נתפס בעיני מקובלי צפת כצבעה של מלכות שמים, ולכן סברו שגם הפרוזדור המוליך אליה, כלומר סמטאות עירם, צריכות להיצבע בגוון זה. גם בקרב הערבים רווחת האמונה שהצבע הכחול מרחיק פגעים וסכנות, ולכן צבעו בו את פתחי הבתים.
מרחוב רשב"י גולשת סמטה צרה, "סמטת המשיח" שמה. זקני צפת יספרו שזוהי הסמטה הצרה בעולם. מקצתם עוד זוכרים את יוכבד שגרה בקצה הסמטה ונהגה עד יום מותה להמתין בפתח ביתה כשלצדה שולחן קטן ועליו כוס תה ועוגיות עבור משיח בן יוסף, שעתיד, כמו שכתוב בספר הזוהר, לרדת על הרי גליל עליון ולעשות משם את דרכו לירושלים.
בימי "תור הזהב" של צפת, במאה ה-16, היה הרובע היהודי קטן יותר מהיום, אך בתנופה שאין לה כמעט אח ורע צמחו ועלו במקום ענקי דור רבים. הראשון ברבניה הידועים של צפת הוא רבי יעקב בירב שנמנה עם הדור הראשון של מגורשי ספרד שהגיעו לעיר. הוא ראה בפתיחת שערי הארץ לעולים יהודים אחרי הכיבוש העות'מאני ב-1517 את "אתחלתא דגאולה". לפיכך רצה לחדש את מוסד הסמיכה ולכונן שוב את הסנהדרין.
בירב הסמיך חמישה חכמים, והידוע שבהם הוא רבי יוסף קארו. מאחר שצפת היתה הומה מדי עבור קארו, הוא עקר לביריה הסמוכה, ושם, במשך עשרים שנות כתיבה ו-12 שנות הגהה, עסק בעדכון ההלכה. ליצירתו המוגמרת קרא "שולחן ערוך" – ארבעה כרכים מהפכניים שסידרו את כל ההלכות לפי נושאים, ולפיהם פוסקים הלכה עד ימינו אלה. ברובע היהודי נמצאים עדיין בית הכנסת של קארו והמרתף שמתחתיו, שבו נגלה לקארו "המגיד" ונשמעה לו בת קול, כמו שהעיד בחיבורו "מגיד מישרים".
מדרום לבית הכנסת של קארו גודשות את סמטת תרפ"ט חנויות אמנים, רבות מהן מוכרות תשמישי קדושה; ציורי המקומות הקדושים, חמסות, חנוכיות, קמעות וציורי קליגרפיה המורכבים מאותיות, שבהם התפרסמו אמני צפת יותר מכל. עוד דרומה משם נוכל להגיע אל קריית האמנים השוכנת בלב מה שהיה חארת א-רומאנה הערבית. המסגד הגדול משמש כיום אולם תצוגה ראשי.

ימיו של האר"י: עתות של סובלנות
אדיקותם של יושבי צפת במאה ה-16 התבטאה בראש ובראשונה בהקפדה על מוסריות ובסובלנות רבה כלפי האחר. עדות לכך אפשר לראות באחד הסיפורים המופיעים בקובצי האגדות אודות האר"י: כאשר רבי משה קורדובירו היה על ערש דווי, קוננו תלמידיו ושאלוהו מה יעשו בהיעדרו. אמר להם: "לא אזנח אתכם. הרואה שני פולסי דנורא (עמודי אור) יהיה ממשיכי", ונפח נשמתו. יצא מסע ההלוויה לדרך, והנה מגיע האר"י, שהיה בן פלוגתא לקורדובירו בעניינים רבים ונעדר מהעיר לכמה ימים. "לאן הולכים אתם?", קרא בקול, "רואה אני שם שני פולסי דנורא", והצביע על כיוון אחר.
האר"י, רבי יצחק לוריא, הוא האדם המזוהה יותר מכל עם צפת. עם זאת רק מעטים יודעים שחי בעיר שנתיים בלבד. הוא נפטר במגפת הדבר הגדולה שפקדה את העיר בשנת 1572 בהיותו בן 38. רבים רואים בו את בעל החזון הכריזמטי הראשון שלא הסתמך על קודמיו. דרך הקבלה שדרש היתה חידוש מהפכני: הוא גרס כי הגאולה אינה טמונה בחזרה אל העבר הטהור שקדם לבריאה, כפי שנהגו לסבור, אלא בעתיד הרחוק שבו תיעשה ההפרדה בין רע לטוב במסגרת יחסי גומלין שבין הברואים לאלוהות. תלמידיו של האר"י עסקו אפוא בתחושת ייעוד היסטורית למען עתיד העולם. מטרתם היתה "התיקון": גאולת הניצוצות האלוהיים מהתפלשותם בטומאה והחזרתם לשורשם האלוהי על ידי כוונה ומעשה.
האר"י נהג לצאת עם גוריו, כך כונו תלמידיו, לעבודת אלוהים בחיק הטבע. מדי שישי היו הוא ותלמידיו רוחצים, לובשים לבן ויוצאים אל מטע תפוחים שהיה במקום שבו ניצב כיום בית הכנסת האשכנזי של האר"י, לקבל את פני שבת. החידוש שטבע האר"י בדבר עבודת האל וקבלת השכינה בטבע מקובל כיום מאוד בקרב הברסלבים. רבים מהם גולשים במדרון המוריק בואך הנחלים שכווי ועמוד ומתפללים שם לבד או בקבוצות קטנות.
בבית כנסת האר"י האשכנזי ניצב ארון קודש מהודר המגולף כולו מעץ זית. סדרן בית הכנסת סיפר לי כי על המלאכה שקד אדם אחד במשך 14 שנה, ושבראש הארון גילף את דמותו של משה רבנו. הגיע המקובל שמואל הלר למקום והזהיר את האומן מפני עברת "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". כך הפכה דמותו של משה לדמות אריה שפניו מצוירים, אך לא מגולפים כיתר הגוף.
מיד כשנכנסים לבית הכנסת אפשר להבחין בנקב גדול בבימת העץ. הנקב נוצר מפגיעת רסיס של פגז שנורה על ידי כוחותיו של קאוקג'י בתש"ח ופגע בחזית בית הכנסת. באותם הימים נהגו יושבי הרובע לחסות לא רק בצל תורה אלא גם בצל קירותיהם העבים במיוחד של בתי הכנסת. אף שהמקום היה מלא עד אפס מקום איש לא נפגע מהפגז ומרסיסיו.

בית הכנסת אבוהב: כוחן של מילים
אחד מבתי הכנסת היפים בעיר הוא בית הכנסת של רבי יצחק אבוהב מטולדו. לפי האמונה העממית, התגלתה רוחו של הרב לתלמידיו של האר"י וביקשה מהם לצרף צירופי מילים נשגבות ותמירות כדי לגאול את בית הכנסת שלו, הניצב שומם בספרד עת שצריחי כנסיות הולכים ומתרבים סביבו. נרתמו החכמים למלאכה, וכך חוללו סופה גדולה שעקרה את ההיכל שבספרד והנחיתה אותו ברכות בפאת שדה פנויה בצפת, שם הוא נמצא עד היום.
אל ההיכל הוכנס ספר התורה המקודש שניטל מספרד, שנכתב על ידי אבוהב בעצמו מתוך הקפדה אדוקה על טהרה. ברעש האדמה של שנת 1759 חרב בית הכנסת, למעט כותלו הדרומי, שבו קבוע ארון הקודש המכיל את הספר. הרב גלאנטי שיפץ את המבנה ונתן בו סימנים להגנתו: כיפה גדולה מרכזית כנגד הקב"ה, שני גרמי מדרגות לבמה כנגד שני לוחות הברית, שלושה ארונות קודש כנגד שלושה אבות, וכן הלאה. שנים עשר החלונות הם כנגד שנים עשר השבטים, והקטן, אשר מעל הדלת, מציין את בנימין – צעיר הבנים.
בקצה התחתון של הרובע היהודי נמצא בית הכנסת הספרדי של האר"י, שבו לפי המסורת נהג האר"י להתפלל. המקום סגור בדרך כלל, וקשה להתרשם ממנו, אבל מכאן הדרך אל בית הקברות היא קצרה – גלישה במורד.

בית הקברות: כחול זה צדיק, אחי
יש שתי דרכים להשתטח על קברי צדיקים, האחת מתוך כוונה והשנייה בלעדיה: בשלט גדול המוצב בכניסה לבית הקברות כתוב "השבילים בתוככי בית העלמין חלקים ומסוכנים עד מאוד. ההולך בהם עושה זאת על דעת עצמו ועל אחריותו בלבד. מומלץ מאוד למי שאיננו מנוסה בהליכה בשבילים מסוכנים להימנע מללכת בהם. ונשמרתם לנפשותיכם מאוד".
שביל מדרגות מורם שהותקן לפני כמה שנים מאפשר מעבר בין כל הנקודות החשובות – קברותיהם של האר"י, הרמ"ק, המר"ן ורבים אחרים, בהם אפילו חנה ושבעת בניה שמקום קבורתם, כך נאמר לי, התגלה על ידי האר"י.
"ישמור אותך האל, אחי. שתייה על הבית, אחי", פונה אלי בחור ישיבה צעיר היושב לצד המדרגות. הוא מוזג לי קולה, מעתיר עלי ברכות ומתווה עבורי מסלול שבו לא אפסח על אף דמות חשובה. "כל מה שכחול זה צדיק, אחי. תגיד, יש לך טישו? הפריחה הזאת הורגת אותי". אני פוסע בין המצבות, שרבות מהן חרבות מאז רעשי האדמה ופרעות תרפ"ט. אין שום טעם שאנסה לחפש את קברו של ישראל, אב סבתי, שנקבר כאן, אני חושב לעצמי בפעם המי יודע כמה. ממצבתו לא נותר זכר. כמה פועלים רומנים מדביקים במלט אבני מצבות ישנות זו לזו. שני בחורים צעירים בלבוש מגואה כורכים את ידיהם סביב מצבתו של האר"י ומנשקים אותה ממושכות. מה השתנה כאן מאז ימי "תור הזהב", אני תוהה לעצמי ומשקיף לעבר הר מירון, הצופה דומם מנגד.

יותם יעקבסון – כותב, מצלם ומדריך טיולים בארץ ובחו"ל. עורך סיורים מיוחדים בצפת ובסביבתה

מסלול בראש פינה / זכרונות מהבּוּלֵוַואר

כמעט מאה ושלושים שנה עברו מאז הגיעו מצפת ראשוני המתיישבים בגיא אוני. שתי משפחות נותרו מאז ואליהן הצטרפו עולים מרומניה. עוד זמן עבר עד שלקח הברון רוטשילד את המתיישבים תחת חסותו, הביא פקידים ובנה מפעל. גם לאחר הסתלקותו לא שככו היוזמות ולא תמו הסיפורים

בית העלמין של ראש פינה. במקום קבורים החלוצים הראשונים, וכן פרופ' גדעון מר, שמחה וילקומיץ, דוד שו"ב ועוד רבים מעמודי התווך של המושבה | צילום: טל גליק

כתב: נדב קלר

"בראשונה היה ר' אלטער מעובדי הברון בגליל, אך כשכל הפקידים סיימו את חובתם בעבודה וקיבלו פיצויים מהברון, קיבל גם ר' אלטער פיצויים. והפקידים יעצו לו לבנות בכספי הפיצויים בית מלון בראש פינה. לא היה עד אז מלון, ובית מלונו של ר' אלטער נעשה מפורסם בכל הארץ…"
רבקה גרבובסקי, מוותיקי ראש פינה, מספרת בזיכרונותיה גם על הח'אן ששימש את בהמות הרכיבה של האורחים, ועל העולים מרומניה שגרו בתחילה במעלה הרחוב ועברו לגור מסביב לבית החרושת למשי שבמורדותיו. אמנם הפקידים והמלון והרומנים הם כמה מהאושיות ההיסטוריות של ראש פינה, אבל סיפורה של המושבה מתחיל עוד קודם.
גיא אוני, אחת המושבות הראשונות בארץ ישראל, עלתה על הקרקע בשנת תרל"ח (1878), כש-17 משפחות של אברכים מצפת קנו אדמות וזכויות על מי המעיינות בסמוך לכפר הערבי ג'עוני. ואולם, קשיי ההתיישבות, בהם גם בצורת ודֶבֶר, הכריעו אותם; זה אחר זה חזרו לצפת, ובתוך ארבע שנים נשארו בגיא אוני רק שתי משפחות.
ראש פינה הוקמה על אותן האדמות ב-1882 בידי קבוצה שיתופית של עולים מרומניה. שם המושבה החדשה מקורו בפסוק מתהלים המבטא את תקוותם להצליח במקום שנכשלו אחרים: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה" (תהלים קי"ח, כ"ב). ואכן, המושבה הצעירה עמדה בקשיי ההתיישבות והביטחון, ואת הסיפור של ימיה הראשונים מספרים היום המבנים במושבת הראשונים, אתר השחזור הלאומי של ראש פינה. אתר זה מקיף את הרחוב העליון, שהיה רחובה הראשון של המושבה וכונה כך בשל מיקומו הטופוגרפי. אחת האפשרויות לסייר במקום היא לחנות סמוך לבית העלמין של ראש פינה, לעלות אל המושבה דרך גן הברון, להמשיך לאורך הרחוב העליון, שנקרא היום רחוב הראשונים, ולסיים בבית הכנסת שבנה הברון אדמונד דה רוטשילד למתיישבים כאות הערכה על פועלם ועל נחישותם.

לא לפקידים בלבד
מספרים שהמדרגות העולות בגן הברון היו מדורי ההמתנה שנאלצו האיכרים לעבור כדי להיפגש עם הפקיד הראשי של הברון רוטשילד: ככל שעלית גבוה יותר בגרם המדרגות כך עלו סיכוייך להגיע לפגישה המיוחלת. רוטשילד פרש את חסותו על ראש פינה ב-1883, וכמו שנהג לעשות בכל מושבותיו, יישב בה פקידים שיפקחו על העבודות והקים מפעלים, בהם בית חרושת למשי שחדריו שימשו בהמשך גם לייצור טבק. מהמפעלים נותרו רק זיכרונות, אך מדרגות הגן מספרות עדיין את סיפור היחסים הסבוכים שבין הפקידים למתיישבים, שהסתיים בביטול מערך הפקידות ובהעברת כספי התמיכה של רוטשילד דרך חברת יק"א של הברון מוריס דה הירש.
גן הברון ניטע על יותר מחמישה דונמים ב-1886, ומאז נשמרה צורתו. אפשר עדיין לראות בו את שתי בריכות הדגים המקוריות ואף מקצת מהצמחייה שניטעה אז. על אלה נוספו מדשאות רחבות ידיים ומזרקות, ובניגוד לימים שבהם היתה ההנאה ממנו שמורה לפקידים, כיום יכול כל אחד לבקר בו. בחודשי הקיץ נערכים בשטחו ערבי מוסיקה, ירידים ואירועים.
עבור פקידי הברון נבנו במעלה הגן גם שני בתים למגורים ולעבודה. הבניין הדרומי הוא בית הפקידות הראשי שנבנה ב-1883 ונקרא בעבר בית פיק"א, על שם החברה שקיבלה לידיה את החסות על ראש פינה אחרי יק"א ב-1924. כיום מוקרן בו חיזיון אורקולי המספר את סיפורה של המושבה מראשית ימיה ועד זמננו, וכן יושבים בה הארכיון ההיסטורי והספרייה על שם אברהם בלום, נצר למייסדי המושבה. בחדרים שבהם שכנו פעם האורוות של פקידי הברון פועלת מסעדה, ואחריה נמצאת מערת הזיכרון לשלמה בן יוסף, איש פלוגת העבודה של בית"ר שהיה הראשון שהוצא להורג בידי שלטון המנדט הבריטי בארץ. כאן, במערה זו, נתפסו הוא ושניים מחבריו לאחר שהשתתפו בפעולת תגמול נגד ערבים. במערה מוקרן סרט קצר המספר את סיפורו של בן יוסף.
במבנה הפקידות הצפוני התגורר פרופ' גדעון מֶר שניהל במקום מעבדה לחקר המלריה. מר נולד בליטא ועלה לארץ ישראל במהלך לימודי הרפואה שלו. במלחמת העולם הראשונה שירת בגדוד נהגי הפרדות כשלישו של יוסף טרומפלדור, ובסוף שנות העשרים, אחרי שהשלים את לימודיו, הגיע לראש פינה ופתח במחקר רפואי של המלריה בצד תפקידיו האחרים כמנהיג וכיועץ בענייני הגנה עצמית. מר הקדיש את רוב זמנו למחקר, ולאחר שהגיע לפריצת דרך קיבל תעודת הוקרה מהמלך ג'ורג' השישי ודרגות קצין רפואה בכיר בצבא הבריטי. הוא נשלח למזרח אסיה, לפרס ולעיראק לעזור במאבק במלריה. עם קום המדינה כיהן כמנכ"ל משרד הבריאות וכנציג ישראל בארגון הבריאות העולמי. כיום מצויים במבנה הזה תצוגות היסטוריות, חדר שבו מרוכזים חפצים הקשורים לעבודתו של הפרופסור, חנויות לממכר מזכרות ומשרדי העמותה לשחזור.

טרומפלדור והרב קוק היו כאן
הבּוּלֵוַואר, הרחוב המרוצף אבן הסמוך לבית גדעון מר, היה השדרה שבה טיילו בני המושבה כדי לראות ולהיראות. היום יש כאן חניה שבה מצויות חניות הנכים של האתר. נלך ברחוב עד שנראה מימיננו את מלון אלתר שוורץ המוזכר בדבריה של גרבובסקי. שוורץ, אברך שהיה ממייסדי גיא אוני וראש פינה וסבוֹ של יגאל אלון, אירח במלונו עוברי אורח שנסעו בין המושבות, תיירים ואף אישים כמו יוסף טרומפלדור והרב קוק. גרבובסקי מספרת שאלתר קיבל את כולם במאור פנים, והיה משעשע אותם בסיפורים על ראשית בניין הגליל. "הוא עבד הרבה במלון, ובנותיו עזרו על ידו. אשתו השנייה, מרת דינה, לא התערבה בעסקי המלון. היא היתה אדוקה מאוד, ואני זוכרת אותה יושבת תמיד עם ה'צאנה וראינה' שלה או עם חומש ועוד ספרי נשים, ובחדר חיצוני שפנה אל הרחוב היתה לה חנות קטנה". המבנה עומד היום בתהליכי שִחזור ושיפוץ, וייתכן שישמש כמלון גם בעתיד.
מול המלון שוכן בית וילקומיץ הידוע גם כבית המורה, ובו גרו מנהלי בית הספר של ראש פינה, שהיה בית הספר העברי הראשון בגליל. על מצבתו של שמחה וילקומיץ, אחד מדרי הבית הזה והידוע שבמנהלי בית הספר, חקוק כי "שאף לגאולה על ידי חינוך ולחינוך על ידי עבודה". וילקומיץ וקודמו בתפקיד, יצחק אפשטיין, ביקשו להשתית ניב גלילי ייחודי בפי ילדי המושבה. נסו לקרוא בקול רם את המשפט "שבּעים ושבּעה זבּובּים מסתובּבּים מסבּיבּ לכד החלבּ הלבּן", ותטעמו מעט מן הניב הזה. בבית המורה שוכנים כיום בית קפה וגלריות לאמנות. המבנה שלידו הוא בית הרופא, ששימש למגורי הרופא שהביא הברון רוטשילד למושבה. כיום זהו בית פרטי, ואינו פתוח למבקרים.
ממערב לבית המורה, במעלה הכביש, ניצב בית הכנסת הראשון בראש פינה, ששומר עדיין על מראהו מזמן שנבנה בסוף שנות השמונים של המאה התשע עשרה. אפשר לבקר במקום בתיאום עם העמותה לשחזור ולהתפעל מעבודות העץ המדהימות שבו – ארון הקודש, הבימה וספסלי הישיבה – ומתקרתו המקושתת שעליה מצוירים עננים, כאילו היתה כיפת השמים. בית הכנסת קרוי על שם הברון רוטשילד, ואף נהוג לומר בו קדיש לזכרו פעם בשנה, מנהג מימים ימימה. על ביקורו של הברון בבית הכנסת הזה מספרים שכאשר ראה שנשקף ממנו בית העלמין שמעבר לנחל ראש פינה – שאל לפשר המיקום. ענו לו התושבים שבמקום נמצאו קברי אבות ישנים והוחלט לחדש את בית העלמין העתיק. על כך ענה הברון שאף הוא, עשיר כקורח, אם יֵשֵב בבית כנסת ויראה מולו בית עלמין – יֵדע שכל בני האדם בסופו של דבר שווים.

נדב קלר – מנהל העמותה לשחזור מושבת הראשונים בראש פינה. בן למשפחת קלר, מראשוני המתיישבים בגיא אוני

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות

מרכז ההזמנות של מסע אחר

טיסות במחירים שפויים - גאוני כמה שזה פשוט

השוואת מחירי השכרת רכב בחו"ל
המחיר המשתלם ביותר - בלי הפתעות ובלי אותיות קטנות
מסע אחר - המרכז לנסיעות