יש כמה דברים, הולנדיים באמת, שאין להם מתחרים. הראשון הוא כמובן ההרינג, השני הן הגבינות הקשות. מסע אל תענוגות האוכל ההולנדי (צילום: באדיבות שגרירות הולנד)
יש כמה דברים, הולנדיים באמת, שאין להם מתחרים. הראשון הוא כמובן ההרינג. הרינג יש כל השנה, מומלח קלות, רך, שמן ונהדר. ההרינג נמכר בדוכנים מתמחים הכוללים גם דגים ופירות ים אחרים (סלמון, סלט בייבי שרימפס וקיפר מעושן). אבל ההרינג, כשהוא טוב, עולה על כולם. החיבור שלו עם הלחמנייה האנמית הרכה והבצל הקצוץ פשוט מושלם.
בתחילת הקיץ מופיע לזמן קצר המטיאס, שהוא בעצם הרינג קטן ובתול. אוכלים אותו בדרך כלל ככה, נקי, בלי לחמנייה ובלי כלום. אוחזים בזנב ומחליקים את הדגיג פנימה. רק שתדעו שמה שמוכרים בארץ בשם "מטיאס" הוא בקושי הרינג, בדרך כלל גדול מדי וזקן, וצבוע בצבע ורוד.
ויש להם גם גבינות. ההולנדים הם עם של אנשים רציניים. לא מתעסקים בגבינות פוחזות כמו קממבר או רוקפור עם תוחלת חיים קצרה יחסית. גבינות הולנדיות אמיתיות הן קשות. אפשר לאכול אותן צעירות, ואז הם רכות יחסית ועדינות, אך יש הממליצים דווקא על הזקנות, כמו חאוּדה זקנה, כזו שאפשר עדיין לפרוס, או זקנה מאוד ששוברים כמו פרמזן - כהה, חריפה ונהדרת במיוחד. |
