באגמים המלוחים של אפריקה, בעיקר לאורכו של השבר הגדול, אפשר לפגוש את הריכוזים הגדולים בעולם של הפלמינגו. העופות הוורודים היפהפיים מושכים לכאן בכל שנה מאות אלפי מבקרים. בשנים האחרונות מדובר אמנם רבות על הירידה במספר העופות שמדשדשים באגמים אבל המראה עדיין מרהיב. האגמים המוכרים ביותר הם טורקנה, בוגוריה, נקורו ונטרון. אייל ברטוב מביא כאן צילומים ייחודיים מלהקות הענק של הפלמינגו הוורודים באגם בוגוריה (צילום ועריכה: אייל ברטוב)
במים של האגמים המלוחים באפריקה חיות אצות כחוליות וירוקיות וכן סרטנים ירודים שמהם ניזונים עופות המים; באגם בוגוריה מצויים גייזרים ומעיינות מים חמים (מג'י-מוטו), עדות לפעילותו הקיימת של השבר.
שני מיני פלמינגו נפוצים באפריקה: הבכיר והזוטר או הלבן והוורוד. הראשון התמכר לסינון סרטנים זעירים שמתפתחים במים מלוחים. חום המים באגמים של אפריקה מעודד את התפתחות היצורים הזעירים ומגביר את קצב התפתחות האצות. הפלמינגו הזוטר מתמקד אם כן באצות והחלוקה הזו מצמצמת את תחרות המזון בין שני המינים.
לגבי מספרם של הפלמינגו באגמים המלוחים יש לא מעט חילוקי דעות. הדעה הרווחת היא שבנקורו ובבוגריה אפשר לראות בכל ביקור בין שניים לשלושה מיליון פלמינגו.
הדבר הבולט ביותר בו נתקלת עינו של המבקר, היא העובדה שהפלמינגו אינם עומדים במקום אחד אלא מדשדשים במים. הסיבה העיקרית לדשדוש היא שכך הם מעלים את המזון מן הקרקעית, גורמים לו לצוף ומקלים על התפיסה.
הפלמינגו הם עופות חברותיים ומקננים במושבות גדולות וצפופות, במועדי קינון שאינם ידועים מראש. עד שנת 1954 לא היה ידוע רבות על אורחות הקינון של הפלמינגו. לסלי בראון, חוקר ציפורים שטס מעל אגם ניטרון שבטנזניה, גילה בלב האגם מושבה שלא נראתה מהחוף, מרחק חמישה קילומטרים בלבד משם, בשל תעתועי החום.
החום באגם ניטרון מגיע ל-68 מעלות, והמים מכילים מינרלים צורבים. תנאים קשים אלו מספקים הגנה מעולה מפני טורפים כתנים וצבועים, הנמנעים מלהיכנס למים הרדודים אך הלוהטים, ולחמוס ביצים וגוזלים. בעונת הרבייה מתכנסים זכרי הפלמינגו כדי לבצע את תצוגת החיזור. זהו חיזיון מרהיב, שבו אלפי עופות מבצעים תנועות טקסיות הנראות כמחול. הטקס, המלווה בקריאות קולניות, נועד למשיכת הנקבות ויצירת הזוגות לרבייה.
כל זוג בוחר לעצמו מתחם קטן ובונה קן הנראה כמגדל בוץ. גובהו כחצי מטר, ובראשו שקערורית בה מוטלת ביצה יחידה. הבוץ מתקשה, והמבנה החזק שומר על הגוזל ממי האגם החמים. המרחק בין קן לקן הוא כשמונים סנטימטר, ומושבת הקינון נראית כעיר שלמה של מגדלי בוץ. הדגירה על הביצה היחידה נמשכת כשלושה שבועות, ושני ההורים מתחלקים במלאכה. בבקיעתו עוטה הגוזל פלומה לבנה ורכה.
בחמשת הימים הראשונים לחייו רובץ הגוזל בראש המגדל, ואז יורד מהקן לסיור ראשון עם הוריו. כשהגוזלים גדלים מעט, הם מתקבצים ל'גני ילדים" המוניים, בזמן שההורים עפים לחפש מזון. כשהבוגרים חוזרים, מוצא כל זוג את הגוזל הפרטי שלו - כנראה לפי צליל קולו. שיעור התמותה בקרב הגוזלים הוא גבוה: כחמישים אחוז מהם נופלים קורבן לטורפים שונים. המחצית ששרדה והגיעה לבגרות, נהנית מתוחלת חיים גבוהה יחסית, שלושים שנה. פלמינגו החיים בשבי אינם מצליחים להתרבות, מכיוון שמספר הפרטים בעונת החיזור קטן מידי. משהבינו זאת החוקרים הם הגו רעיון מקורי: הם הקיפו את המכלאות במראות גדולות, שיצרו אשליה של המוני פלמינגו, ואכן הצליחו להביא את הפלמינגו לידי קינון בשבי.
|
